זמן גן

זמן גן, או בעצם, זמן בית ספר.

מוצאת את עצמי מתלבטת די הרבה בזמן שראוי להם, לילדיי, לבלות במסגרות החינוכיות שבחרתי עבורם (ושאבחר עבורם בעתיד).

מצד אחד, מרגישה שיש הרבה רווח בשהות בבית, וחושבת שכדאי לצמצם את זמן המסגרות למינימום האפשרי (נניח, 4 שעות, 5 ימים בשבוע).

מצד שני, בהנחה שהמסגרת טובה מאוד, הכי טובה שהצלחתי למצוא, אולי כדאי להם להיות שם יותר מ-4 שעות? בזכות הפעילויות, בזכות החברה (וכמובן, על מנת לאפשר לאמא שלהם יום עבודה נורמלי).

מה דעתכן?

יאללה, כותבת את עצמי לדעת-

הילדים שלי נמצאים היום במסגרת חינוך מונטסורית רכה. מקום מאוד זורם, עם הרבה אפשרויות, הרבה חוץ וטבע, ובעיקר גננת מופלאה מאוד כאדם.
כאילו, כל הדברים שתמיד אמרתי לעצמי שנעשה יחד בחינוך ביתי ולא עשינו (כי לא היה זמן, כי לא הספקנו, כי לא הצלחתי לארגן, כי כשהילדים הלכו לישון קרסתי בעצמי) - הם עושים שם ברגעים אלו ממש.
ויש להם שם חברים, ואינטראקציה אנושית טובה (מה שלא הצלחנו מעולם לייצר בקבוצות החינוך הביתי באזורנו, שסיפקו חברה בעיקר לי

).
הם נמצאים שם רק שלושה ימים בשבוע, לשש שעות כל פעם. זה טריק שהצלחתי להנדס השנה, ואצליח למשוך עד סופה, אבל בגדול משהו שהגננת די מתנגדת לו (ודווקא לא מהפן הכלכלי. ולמעשה, כל גננת אחרת ממש לא הסכימה לרעיון שכזה).

כשאני קוראת בלוגים כאלה http://www.howwemontessori.com/how-we-montessori/ של משפחות אוסטרליות מופלאות (תמרוש רוש, האם שומעת? אולי הם השכנים שלך במקרה) אני חושבת לעצמי- כן, זה רעיון אדיר, 3 שעות בית ספר/גן ביום והשאר בבית. חוג חברים. חוג לימודים. ושאר החיים בבית.

אבל כשאנחנו ממש נמצאים בבית, עם כל המולת הילדים, זה לא ממש כמו בדמיון שלי, או כמו בתמונות הסטילס הפוטוגניות האלה.

מצד שני, כשהם נמצאים בימי הגן, התחושה שלי היא שהאינטראקציה ביננו היא מאוד "טכנית"- קמים, מתארגנים, נוסעים, חוזרים, אוכלים, מתקלחים, שוב אוכלים, ובקושי מספיקים להכניס איזו פעילות משותפת (אפילו ברמת גן השעשועים) ביחד (שלא לדבר על זמן פרטי לכל ילד).

ושוב מצד ראשון, גם כשהיינו בבית לא הייתה איזו אידיליה. בעיקר הייתי מותשת מדי.

ובכן, רעיונות? מחשבות? תובנות?

בני כמה הילדים? כשהם מאד קטנים, מעטות הנשים שמספיקות לעשות איתם פרפרים מלבד והדפסי עלי שלכת בצורת אותיות. המעטות שכן כותבות על זה בלוג :-p
אני למשל בוחרת להשקיע בללכת לחברות עם ילדים, שם אני שותה קפה והילדים מעסיקים את עצמם (רוב הזמן לפחות). יש הרבה דברים שאני מוותרת עליהם, למשל הבית שרחוק מלהיות סטרילי, או חלק מהפעילויות שתיאורטית הייתי יכולה לעשות. אז זה נכון שבגן היו פעילויות יותר מושקעות, אבל אני בדעה שיותר חשוב זמן אמא וזמן עם חברים.

אפשר לבקש שתחדדי קצת את ההתלבטות? האם את שוקלת לצמצם עוד יותר את השהות במסגרות או שוקלת להרחיב אותה? או גם וגם?

אבל כשאנחנו ממש נמצאים בבית, עם כל המולת הילדים, זה לא ממש כמו בדמיון שלי, או כמו בתמונות הסטילס הפוטוגניות האלה.

איך זה בעצם כשאתם בבית? איך היית רוצה שייראה?
מצד אחד, החיים אף פעם לא יראו כמו בתמונות הסטילס הפוטוגניות האלה וסביר להניח שגם בגן הם לא ככה כל הזמן . בכל מקרה זה משהו מאוד מתוחם בזמן ומאורגן וזה לא "החיים".
מצד שני, לפעמים באמת אפשר לשפר את השהות בבית. בקיצור, אני תוהה אם את לא מרוצה בגלל איך שאתם מבלים בבית בגלל ציפיות שאולי לא ראליות, אבל בעצם הצרכים של הילדים נענים והכל בסדר, או שבאמת יש מקום לשפר או למצוא תחליף או (כנראה?) שאיפשהו באמצע...

האם את שוקלת לצמצם עוד יותר את השהות במסגרות או שוקלת להרחיב אותה? או גם וגם?
שוקלת שתי אופציות- גן 5 פעמים בשבוע למעט שעות בכל פעם (נניח, תשע עד 12/13) מול מסגרת גן מלאה (9-15:30), ותוהה כמה מהותי ההבדל של לצאת מהגן ב-13 לעומת לצאת מהגן ב-15:30 (אני יודעת כמה משמעותיות הן שעתיים בעבודה/שעתיים מנוחה, ותוהה אם יהיה הגיוני לוותר עליהן, ומה יהיה ה"רווח" המשפחתי, אם בכלל).

איך זה בעצם כשאתם בבית? איך היית רוצה שייראה?
כשאנחנו מחוץ לבית, ברוב הפעמים הכל ממש בסדר. נניח, גן משחקים, או טיול בנמל או משהו כזה.
כשאנחנו בבית, אני לא מצליחה לארגן את כל חבורת הילדים לעיסוק משותף. שזה בסדר, כמובן, אבל, קצת מסובך. אחד עושה אמבטיה, שני רוצה לאכול, שלישי צריך עזרה במשחק. ואין לי את היכולת הגננית הזו של להפעיל את החבורה כחבורה (מה גם שאין לי ממש רצון כזה, אבל אולי היה כדאי שיהיה).

זה נשמע שאת רוצה להשאיר אותם יותר בגן, ואת מבקשת איזה אישור חיצוני לזה
אני לא חושבת שיהיה מי שיתן לך כזה
אבל אני חושבת שתקשיבי לעצמך ולרצון הפנימי שלך,יכול להיות שאת רוצה להיות יותר בעבודה, מכל סיבה שלא תהיה, וזה אולי סיבה מספיק טובה לעשות את זה? כי זה מה שאת צריכה (בין השורות שלך אני שומעת חוסר שביעות רצון ואני לא בטוחה עד הסוף באיזה כיוון הפתרון מבחינת זה שגם לך יהיה טוב)

ועוד שאלה:מה רע שאחד מתקלח, אחד משחק, ולמה נראה לך שיותר טוב שתהיה פעילות משותפת מאורגנת?

סליחה אם אני מורידה את הדיון לפסים קונקרטיים מדי, אבל זו החלטה שאת חייבת לקבל מראש? אם הבנתי נכון, יהיה גן בכל יום בכל מקרה, והשאלה היא רק לגבי הצהרון?
כי אז אפשר פשוט לנסות ולראות.
זה הרי לא מתמטיקה (X שווי לשעתיים עבודה ו Y שווי לשעתיים-שלוש בית/ עלות לשעתיים-שלוש גן).
אבל היום ייראה אחרת אם הגן ייגמר מאוחר יותר ואז תוכלי לראות אם אורח החיים הזה מתאים לך, ואם הילדים ממשיכים ללכת לגן בכיף או שפתאום צצות בעיות ואז תדעי שזה קשה להם מדי.
לא הייתי מוסיפה עוד שעות גן בשביל הילדים, אבל אם זה משהו שאת רוצה בשביל עצמך, אפשר לבדוק איך זה עובד.
וגם אני לא הבנתי למה בעצם חשוב להפעיל את החבורה כחבורה..

זו שלישיה, או שכל אחד בגיל אחר? כולם באותו הגן באותן השעות?

מציעה לבחור כרגע רק ילד אחד, ולנסות לחשוב מה יהיה טוב לו בלי קשר לאחרים. מה הוא צריך? מה הוא אוהב? מה מעניין אותו? מה מפריע לו? ממה הוא נהנה?

אני גם "מתלבטת" בשאלה הזו. במרכאות- כי לי ברור מהתנסות שגן זה עד 1330 ולא יותר. אז משתפת בתובנות שלי כאם שמנסה לעבוד מהבית + תינוקת וילדת-גן:

מבחינת המערכת: אין דין צהרון כדין הגן. בהרבה מקומות הצוות הינו חלקי/ אחר או סתם עייף. וזה קריטי בעיניי כי גם ככה טובת הילד במסגרת כזו מוטלת בספק הייתי לא מזמן בשעות צהריים בגן של בתי לסדר משהו בגן, והחוויה הייתה לא נעימה כל כך. גם אם הצוות הקבוע עדיין נוכח בגן, אלו שעות עייפות, בהרבה גנים יש מנוחת ילדים בכפייה. זה היה קצת "בעל זבוב" שכזה. כל ילד עבד-כי-ימלוך.
מבחינתי: אמנם הייתי מרוויחה שנ"צ נורמלי וארוחה שקטה אם בתי היתה נשארת עוד שעתיים בגן, אבל אני מוותרת על התענוג בלב שלם. לגבי עבודה מהבית, אני מוצאת שעה יומית לעבוד בשקט, ולארגן לי עבודה "טכנית" לשעות הלילה (אם וכאשר אני מגיעה לכך ולא גולשת כאן ) אני חושבת שעוד שעתיים יומיות לא היו בהכרח מגבירות תפוקה, אלא היו מוצאות דרכן להתמסמס. אולי זו רק אני. אבל בשקלול שבועי- צריך לבחון האם באמת נוספות לך שעות עבודה פוריות והאם הן קריטיות.
לגבי הילד: (גילוי נאות: עבדתי פעם בצהרון בצעירותי) בעיניי בגיל הרך הזה זה ממש קשה לסחוב יום לימודים ארוך. גם במקום הכי הכי מקסים, ילד אחר יכול להגיד משהו פוגע. בורח פיפי. נפצעת מקוץ. רצית משהו ולא ידעת איך להסביר בדיוק לגננת. הרגשת לא טוב. ואמא לא נמצאת. לא זמינה. ואתה יכול אולי (קצת) כבר להתאפק. ולא לפרוק ישר אלא לספר לה אחר כך, להתגבר, להדחיק....אבל קצת זה בדיוק 2-3 שעות. לא יותר. לא נראה לי. תחשבי על הגיל הזה, גיל הגן. מה שקרה לפני שעתיים קרה מז-מן.

חברתית, אפשר "לספוג" ילדים אחרים ולהינות מחברתם לזמן מסויים. אצל בתי במפגשים אחד-על-אחד עם אימהות נוכחות אולי שעה, שעה וחצי ואחר כך היא מוצפת. אולי היא לא חברותית במיוחד, לא יודעת. היא הסקר הפרטי שלי

שלא נדבר על לאכול צהריים יחד. בבית שלך לנוח במיטה שלך להיות בפרטיות בעשיית הצרכים (ראית איך זה נראה בגן, נכון? גם אם נקי, יש ריחות. יש ילדים נוכחים. ועוד).
אז אני לא "נגד" גן לכמה שעות ביום. זה מה שאני עושה. אבל לפני שנה היא היתה עד הסוף בגן, ובעיניי זה לא שווה את המחיר. לא יודעת אפילו להצביע על המחיר, אבל כיום אני מוקירה את שעות השמש שלנו יחד. את הארוחה שנאכלת בזמן שלה, לבחירתה (ובחירתי).
יש שיקול נוסף שתומך בעיניי ביום-קצר: אם רוצים להבריז את היום, זה לא "אבידה" גדולה". זה לא משנה סדרי עולם.
בתי כל יום בערך מ0900 עד 13-1330 במסגרת.
לגבי החלק השני של ההתלבטות: ה"טכני" יכול להיות מרתק. אני מבינה את ההרגשה, אני משתפת מה קורה אצלנו סביב הרוטינה, אולי יאיר משהו:

הקימה נעשית ברוגע. היא מתפנקת במיטה עם אהובה הנצחי (אבא) כשאני מתארגנת לי. מדברים על החלומות של הלילה
בוחרים מה לובשים, מציצים בשמיים. בהתאם זורקים אופציות של מה נעשה היום (אצלנו לפעמים סבא/סבתא לוקחים מהגן. לפעמים נפגשים עם מישהו אחר כך)
אוכלים/שותים משהו קטנטן יחד. מתייעצים מה לחתוך בשקית/קופסת אוכל, מה לקחת לדרך

בצהריים אם נעים אוכלים בחוץ בגינה ולא בבית, מרוויחים זמן כיפי בשמש, כשהגינות ריקות ומזמינות. קובעים יום אחד עם חברים מראש בשבוע. יום אחד עושים משהו לבית בחוץ (קניות בחנות מיוחדת או בשוק. גינון/קטיף. וטרינר... סידורים יחד). זו השיטה שלי להכניס "גן שעשועים". אחר כך מתכנסים בבית לכל הבירוקרטיות, שגם הן- לא בירוקרטיות "טכניות" אלא, החיים.
זה לא שיש "פעילות" ויש "טכני".

אני חושבת שיום לימודים ארוך הוא משהו מאוד משבש שהתרגלנו אליו כחברה, בתור בוגרת ימים ארוכים מאוד מאוד

אצלי הגדול ,בן 4.5 מסרב בנחישות ללכת לגן.(עברנו דירה לפני חודשיים ושינינו גן).בהתחלה הייתי מתעמתת איתו ומנסה לשכנע,אבל בימי האחרונים הבנתי עד כמה הוא לא בעניין.עד כדי כך שהוא בוכה ממש כשאני מתעקשת. לגן הקודם הוא הלך בשמחה.
יש לו אחות בת שנתיים שהיא איתי בבית..ברצון העמוק שלי אני מעדיפה שהוא יישאר קרוב אליי ולא יילך לגן,למקום שלא נעים לו בו.הוא ילד מאוד מאוד חברותי וטוב לב,אבל הוא טוען שלא כיף לו בגן הזה ומשעמם לו שם. אני די מתלבטת האם לחפש לו גן אחר,פרטי,או להשאיר אותו עם אחותו בבית...מבחינה חברתית אנחנו מתראים עם חברים פעם פעמיים בשבוע,פלוס מפגשי בני דודים באותו הגיל בשבתות. האם זה מספיק מבחינה חברתית בגיל הזה?האם אני עושה את הדבר הנכון? (הרי לא בא בחשבון שאקח אותו בכוח כשהוא מסרב בנחישות כזו)

גליה, את שואלת באתר של אנשי חינוך ביתי

ברור שנגיד שזה הדבר הנכון!
את יכולה להשאיר אותו איתך בבית, ולהמשיך כמו שעכשיו עם החברים, ולראות איך זה מרגיש. אם זה יהיה טוב, מעולה, ואם לא תוכלי לחשוב איך את מתקדמת מאותה הנקודה.

ולשאלתך, אין מתכון למהו זמן חברים נכון לגיל מסויים. כל ילד הוא שונה, כמו שכל מבוגר הוא שונה. אני נפגשת עם חברות ארבע פעמים בשבוע. זה מספיק לאישה בגילי? ( את לא באמת יכולה לענות על זה, נכון?)

הי תפוח אדמה,תודה על התגובה:)לידיעתך,המון אימהות כאן(שאת חלקן אני מכירה אישית) , שולחות כבר לגן בגיל כזה ובעיקר הגישה היא באופן טבעי,לא בהכרח חינוך ביתי בגיל חמש. יש בכול זאת זמן נחוץ לחברים ואינטראקציה חברתית בגיל מסויים,ואני מעוניינת בידע הזה,כמה זמן והאם נחוץ או חסר או מזיק לא להיפגש בתדירות מסויימת,מה ההשלכות של ויתור על גן(אם ישנו קושי),וכו'. טוב,יש מצב שמפורט על זה באחג הדפים אם אני זוכרת נכון.
בכול מקרה,אם יש למישהי משהו להוסיף,לתמוך,לשתף מניסיון דומה-אשמח מאוד!

אני מכירה הרבה ילדים בחינוך ביתי, בכל הגילאים. לחלק יש קשיים חברתיים,לרוב אין משהו מיוחד. כמו בגן. או בבית הספר. עניתי לך ככה כי אני חושבת שהשאלה היא הפוכה. מה הן ההשלכות של ויתור על השהות עם אמא או בקרבת מקום אליה, בסביבה ביתית ואוהבת? האם נחוץ או מזיק להיות רק עם ילדים וגננת כל כך הרבה שעות, ולהיפגש עם ילדים בתדירות כל כך גבוהה ובאינטנסיביות?
בחינוך ביתי יש קשיים. אבל גם הגן הוא לא דבר מושלם, גם בו יש קשיים. התשובה לשאלה על חברים היא שונה מילד לילד. יש ילדים שרוצים לשחק הרבה עם ילדים אחרים, יש כאלה שפחות. המינון תלוי בכם.
יש תמיד אפשרות ללכת למפגשי חנ"ב, להזמין אליכם חברים, ללכת, לשלוח רק את הילד. כנראה שאם הילד חברותי את תצטרכי להתאמץ קצת יותר לפגוש חברים. מצד שני, יהיה לך הרבה יותר זמן איתו, ככה שיהיה זמן להכניס חברים.

_אצלי הגדול ,בן 4.5 מסרב בנחישות ללכת לגן.(עברנו דירה לפני חודשיים ושינינו גן).בהתחלה הייתי מתעמתת איתו ומנסה לשכנע,אבל בימי האחרונים הבנתי עד כמה הוא לא בעניין.עד כדי כך שהוא בוכה ממש כשאני מתעקשת. לגן הקודם הוא הלך בשמחה.
יש לו אחות בת שנתיים שהיא איתי בבית..ברצון העמוק שלי אני מעדיפה שהוא יישאר קרוב אליי ולא יילך לגן,למקום שלא נעים לו בו._

הי גליה.
הייתי במצב דומה לפני כמה שנים - הגדולה אמנם הייתה יותר קטנה מהגדול שלך, אבל היא סבלה בגן ולא רצתה ללכת,
ואני הייתי עם הקטנה בבית.
בסוף הוצאתי אותה והיינו בבית שנה וזו הייתה שנה מצוינת
(פגשתי בשנה הזו את תפוח אדמה ועוד אנשים מופלאים בחנ"ב וזה בהחלט אחד הבונוסים של השנה הזו. הי תפוח (-: )
בכל מקרה, גיליתי שלא במפתיע שאכן אין מתכון והצרכים משתנים מילד ליד, וגם עם הגיל.
בכל זאת אם הייתי צריכה לשרטט איזה קו, הייתי אומרת שהאינטנסיביות של גן אינה נחוצה בעליל לטובת סיפוק הצרכים החברתיים של הילד, לפחות עד גיל 4 ולפעמים יותר.
בגיל ארבע וקצת היא נכנסה שוב, למקום אחר לגמרי וטוב הרבה יותר,
וזה עדיין היה מוקדם מדי בשבילה.
אבל היא רגישה במיוחד, וקשורה אליי במיוחד ויכול להיות שילד אחר היה כן מסתדר עם זה וצריך את זה ופחות זקוק לאמא.
מה קורה כשהילד מגיע לגיל ו/או לשלב שבו הוא בכל זאת צריך הרבה חברה ובמשך יותר שעות של היום?
גם אז יש אפשרויות וגם אז לפעמים גן זה הרבה מעל ומעבר למה שצריך.
אני בחרתי באופציה של מסגרות לא כי אני חושבת שזה בהכרח הכי טוב לילד,
אלא בגלל היתרונות שזה מעניק לנו כמשפחה: אני רוצה לעבוד (שנינו רוצים לעבוד ואנחנו אוהבים את העבודה שלנו וגם זקוקים לכסף),
והרבה יותר קל לי כשאני לא צריכה להיות האחראית הבלעדית על ניהול הזמן ועל הפעילויות.
אני בהחלט רואה במסגרות משהו שתומך בי, כאמא, ובנו כמשפחה.
בין היתר זה מוריד ממני הרבה מהצורך לנהל את חיי החברה של הילדים או לדאוג לכך שתהיה להם מספיק חשיפה ודינמיקה חברתית.
ואני לוקחת את זה יחד עם החסרונות, מכירה בהם ומטפלת אם הם יוצרים קשיים.
לדעתי אין דרך נכונה לעשות את ההחלטה, מלבד להוציא את הילד ולראות איך כולכם מסתדרים - להרגיש אותו ואתכם.
כי אני רואה שהאינטואיציה שלך צועקת שכרגע הוא לא צריך להיות שם, וכשהאינטואיציה צועקת, כדאי להקשיב.
בכל מקרה מניסיוני המועט מה שגיליתי על חינוך ביתי - אחרי כל המלל הזה - הוא שני דברים:

אם אני ממילא בבית עם ילד אחד, אני לא רואה סיבה חיצונית לא להשאיר גם את הילד השני, בגיל המדובר (לא מדברת על גיל בית ספר ומעלה, זה סרט אחר).
חינוך ביתי מצריך "עבודה" שלי - אני צריכה לקחת אחריות וליזום פעילויות וסדר יום.

זה לא בהכרח משהו קשה, מורכב או מעיק - זה תלוי באופי ובנסיבות. כאמור לי היה ניסיון טוב עם זה לתקופה שבה זה היה רלוונטי, אבל אני לא רואה את עצמי עושה את זה שנים.
כך או כך - אם העניין החברתי הוא מה שמטריד אותך, גן הוא לא הפתרון היחיד וודאי שלא האידאלי לעניין הזה.
זה רק עניין של החלטה ופעולה שלך - תוכלי לעזור לו לספק את הצרכים החברתיים גם מחוץ למסגרת, ואפילו בצורה מדויקת יותר, על פי צורכו ולא על פי אילוצי המערכת.

ורציתי להגיד גם שזה
המון אימהות כאן(שאת חלקן אני מכירה אישית) , שולחות כבר לגן בגיל כזה ובעיקר הגישה היא באופן טבעי,לא בהכרח חינוך ביתי בגיל חמש.
לא סותר את זה
את שואלת באתר של אנשי חינוך ביתי

כי העובדה שיש פה כל מיני גישות לא קשורה לזה שליד ולפני כל הגישות האלה זה האתר העיקרי של אנשי חינוך ביתי בארץ,
וגם רבים מה"שולחים למסגרות" מזדהים ממילא עם עקרונות כאלה ואחרים בבסיס החינוך הביתי או תומכים בהם.
נראה לי פחות רלוונטי מי שולח את הילד לאן, אלא מה דעתו על חינוך וצורכי הילד באופן כללי.
ואני מסכימה מאוד שאין תשובה אחת ברורה לשאלה "האם בגיל הזה זה בסדר לעשות ככה וככה?",
ודאי לא כשזה נוגע לחינוך ולנפשם של הילדים - נראה לי שלכך כיוונה תפוח אדמה
כ

גם רבים מה"שולחים למסגרות" מזדהים ממילא עם עקרונות כאלה ואחרים בבסיס החינוך הביתי או תומכים בהם.
ברור דניאלה,בגלל זה אני כאן...
המון תודה על מה שכתבת,זה עזר לי מאוד למקד את הדברים:)
תפוח אדמה יקרה,תודה רבה על התזכורת:
מה הן ההשלכות של ויתור על השהות עם אמא או בקרבת מקום אליה, בסביבה ביתית ואוהבת? האם נחוץ או מזיק להיות רק עם ילדים וגננת כל כך הרבה שעות, ולהיפגש עם ילדים בתדירות כל כך גבוהה ובאינטנסיביות?

ירוקה,
אני מקנאה ביכולת שלך לגמישות.
הגדול שלי בבי"ס רגיל שברגילים, שש וחצי שעות ביום (9-3:30). אני לא מצטערת על זה כיוון שזה בי"ס מעולה והוא מאוד מאוד מאוד מאוד אוהב אותו, וגם אני אוהבת את החיברות שלי עם אנשים מהשכונה והיכולת להתנייד ברגל ובאופניים (מה שלא היה קורה בחנ"ב - שם זה היה מבוסס אוטו, ובטח המש]חות שהיו מוצאות חן בעינינו היו גרות איזה 30 ק"מ מפה), אבל כן, הימים ארוכים מדי ואין זמן לשום דבר אחר, כמעט.

אני חולמת על מסגרת שהיתה מאפשרת לי לשלוח אותו ל- 4 ימים בשבוע. זה היה מושלם. הייתי רוצה גם ימים קצרים יותר, בתיאוריה, אבל אז היתה לי בעיה רצינית עם האיסוף מבי"ס כי זה היה מתנגש עם השנ"צ של הפעוט.
אבל אין מצב לדבר כזה, לא בגלל המסגרת אלא בגלל שהילד שלי לא היה מסכים לסידור כזה בשום פנים ואופן, גם אם המורות היו חושבות על זה בחיוב. הוא פשוט לא הטיפוס לגמישות כזאת. הוא נורא "מערכתי" באופיו

ורוצה לזרום עם צו המערכת ולעשות מה שאומרים לו (ותמיד היה כזה).

אני חושבת שהכי חשוב זה להבין מה המציאות.... אין עולם מושלם. לא במסגרת ולא מחוצה לה. יש מדי פעם ימים כמעט-מושלמים, וזו ברכה

שיש להודות עליה. את עשית את הבחירה שלך, ואם באופן בסיסי יש לך סיבה טובה לבחור במסגרת, ואת פחות-או-יותר שלמה עם זה, זה הזמן להשלים עם החסרונות שלה.

גליה,
התשובה שלך כל כך בגוף השאלה...

הוא לא רוצה לגן הזה, את לא רוצה להכריח אותו, ברמה העמוקה מתאים לך שהוא יישאר בבית וקרוב אלייך, ואת בבית ממילא כך שזה לא אומר ויתור על עבודה קיימת וכו', וחוצמזה יש לכם יכולת למפגשים חברתיים שלוש פעמים בשבוע, כלומר כמעט כל יומיים.
שלא לדבר על זה שתהיה לו אינטראקציה יומיומית עם אחותו, שבדיוק נכנסת לגיל שבה אפשר הרבה יותר לשחק אתה ולפתח את היחסים אתה.
נו?? אה, כן, ולא הבאת שום טיעון ממשי בעד הגן חוץ מ"זה מה שכולם עושים".

(יש הבדל משמעותי בעיני בין טיעון כללי "כי כולם עושים" לבין טיעון ספציפי מסוג "כולם הולכים למסגרות אז אם רק אנחנו לא נלך, נהיה מבודדים והוא יאבד חברים שהוא בקשר אתם". לא הרי זה כהרי זה)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את עשית את הבחירה שלך, ואם באופן בסיסי יש לך סיבה טובה לבחור במסגרת, ואת פחות-או-יותר שלמה עם זה, זה הזמן להשלים עם החסרונות שלה

לגמרי עשיתי את הבחירה שלי. זאת אומרת, בשנה שעברה, שבה היינו כולנו בבית, נעזרתי בשמרטפית מצוינת לטובת השעות שלי לעשות דברים שאינם להיות עם הילדים. ולקראת השנה הנוכחית, כשהתלבטתי מה לעשות, הלכתי וראיתי הרבה גנים (שלא אהבתי), עד שמצאתי את הגן היחיד שאהבתי, שהיה שונה מאוד מכל מה שראיתי עד אז (החל במספר הילדים, דרך מה שעושים במהלך היום וכלה בגננת המופלאה). ואז התלבטתי מה עדיף לילדים שלי, גן או שמרטפית, בהנחה שמספר השעות שהם יהיו כאן או שם זהה.

והכרעתי לטובת גן. כי חסרה לנו אינטראקציה חברתית, כי אהבתי את הפעילויות (ובעיקר את הזורמנות) שהגן הציע, כי כשהילדים היו עם השמרטפית ואני יצאתי החוצה להתאוורר או לעשות משהו מועיל אחר, הם בעצם היו שוב ועוד בבית שלנו ובחצר שלנו ובגן המשחקים המוכר. כך שלא היה לי פה איזה אילוץ (נניח, הכרעתי לטובת גן עירייה כי הוא זול באופן דרמטי משמרטפית). לא, בחרתי בגן (ספציפי מאוד) כי חשבתי שעדיף לילדים שלי להיות שם מאשר להיות עם שמרטפית במהלך אותן השעות (שבכל מקרה אשקיע בפעילויות שאינן הילדים).

אבל הגמישות שה"מערכת" אפשרה לי השנה קצת מעיקה (כי כל הזמן חוזרים לדוש בזה איתי, וכמה זה ככה וכמה זה אחרת) והתחושה שלי היא שאפילו שיזרמו איתי על פי ההסכם שלנו עד סוף השנה, בשנה הבאה לא יאפשרו לי שוב את הגמישות הזו, ובבית ספר על אחת כמה וכמה.

כך, ששוב, אני לא ממש מתלבטת האם "לשוב" לחינוך ביתי, אני מתלבטת מה לעשות עם ילדיי בשעות שבהן אינני בבית, ועד כמה כדאי/ראוי/אפשר להגביל/למתוח את השעות הללו...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ועוד הרחבה, בנוגע לבתי ספר-

הדיון התאורטי-עקרוני שמתרחש בראשי הוא כזה:
מצד אחד: בית ספר רגיל כלשהו (אפילו אם אומנויות/טבע, אבל רגיל, משרד החינוך ממלכתי קלאסי פחות או יותר)
מצד שני: בית ספר חצי-פרטי או פרטי (נניח, מונטסורי)

אז בבית הספר הרגיל יש אינספור חסרונות שאני יכולה להעלות בדעתי (שיטת הלימוד, מספר התלמידים בכל כיתה, איכות המורים- וסליחה מראש על הסטיגמטיות, אבל טרם הספקתי להדחיק את שנותיי בבתי הספר הציבוריים בישראל), אבל היתרון היחיד, אם אפשר לקרוא לזה ככה, הוא שיום הלימודים מסתיים מוקדם, בסביבות 12-13.

בבית הספר המונטסורי יש אינספור יתרונות (שיטת הלימוד, מספר התלמידים בכל כיתה, איכות המורים

), והחיסרון הדרמטי הוא שיום הלימודים מסתיים ב-16. היום מסודר לילדים בצורה הגיונית, בערך, עם שני סבבי למידה בלבד, וטיולים וחוגים וכו', והצוות נשאר אותו הצוות לאורך כל היום (זאת אומרת, אין איזה צוות צהרון מתחלף או משהו כזה). ובכל זאת, 16.

מצד שני: בית ספר חצי-פרטי או פרטי (נניח, מונטסורי)
בבית הספר המונטסורי יש אינספור יתרונות (שיטת הלימוד, מספר התלמידים בכל כיתה, איכות המורים ), והחיסרון הדרמטי הוא שיום הלימודים מסתיים ב-16.
אם כך, למה דווקא מונטסורי?
יש עוד אלטרנטיביים למיניהם.
אגב, גם ברוב בתי ספר הממלכתיים הרגילים יום הלימודים הוארך ל-14.
אבל לדעתי זה עדיין הבדל גדול, השעתיים האלה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם כך, למה דווקא מונטסורי?
אשמח לשמוע כל המלצה על בתי ספר ראויים. אני לא אוהבת את הגישה האנתרופוסופית משלל סיבות. חשבתי לבדוק כמה דמוקרטים מומלצים, את בית הספר לטבע, בית הספר לאומנויות, ושני בתי ספר מונטסורי.

אבל לדעתי זה עדיין הבדל גדול, השעתיים האלה
זו בדיוק ההתלבטות שלי

אשמח לשמוע כל המלצה על בתי ספר ראויים.
באיזה אזור את?
אני גם לא אוהבת את הגישה האנתרופוסופית ובסופו של דבר מצאנו את עצמנו בדמוקרטי.
גם שם יש מגוון, סקאלה יותר נכון.
מוזמנת גם לפנות בפרטי אם את רוצה daniwind בג'ימייל

בנתיים שמחה להשאיר את הדיון ציבורי, אולי אנשים אחרים יוכלו למצוא בו תועלת גם הם

אזור המרכז/שרון
הבנתי שהדמוקרטי בכפר סבא מומלץ, וגם הדמוקרטי בהוד השרון וברעננה

על הדמוקרטי בכפר סבא ובהוד השרון שמעתי רק מעט, ועל כיתות של יותר גדולים.
לא בטוחה שהמלצה כזו תהיה רלוונטית עבורך אבל בכל מקרה שמעתי טובות.
אנחנו בדמוקרטי בחדרה אבל נראה לי שזה רחוק לכם.
בכל מקרה אם הכיוון של דמוקרטי מעניין אתכם, ממליצה להתעניין בבית ספר ספציפי שרלוונטי עבורכם ולראות אם זה מתאים.
לרוב בתי הספר מהסוג הזה חשוב להציג את עצמם בצורה כמה שיותר נאמנה, כדי שההורים ידעו בדיוק למה הם נכנסים ויחשבו אם זה מתאים להם.
אגב דווקא אצלנו אין גמישות מבחינת שעות כמעט בכלל - חלק מהחובות (המועטות) של התלמידים הן נוכחות בשעות ובימי הלימודים.