מוסיפה שיתוף וסת שלי.
איך אני אומרת "כל וסת שיעור", ככה באה לי הוסת האחרונה ללמד אותי שיעור בהילוך גבוה.
בצהרי היום, יום לפני שאחותי התחתנה בשעה טובה, קיבלתי. התניע בעדינות (לא דימום כבד), אני בדיוק תכננתי לצאת עם הבנות לסידורים אחרונים לפני החתונה. איך שראיתי את הדימום, דחיתי את התכניות בשעתים והייתי מאוד מרוצה מכך שאני מורדה הילוך, שאני מאפשרת לוסת מקום. בסוף הייתי חייבת לצאת, כמה חנויות, עם הבנות...הכי לא אידאלי ליום הראשון לדימום.
קצת כואב, אני מרפה ומזמזמת פנימה, מצליחה פעם אחת ללכת לשירותים בקניון, לא יוצא כמעט כלום. ככה עוברות שלוש שעות של ריצות ממקום למקום. כשאני מגיעה הביתה-ישר לשירותים, נהנית (ומתפעלת) לראות איך הכל עובד, איך הדימום חיכה בסבלנות עד שאתפנה- אחלה שיטה!
למחרת- יום עמוס כפל כפליים- בבוקר טיול מהגן לספארי, בערב חתונה (במרחק שעה וחצי נסיעה). זה היום של הדימום הכבד.
בספארי הכל הלך יופי, מלבד ההליכה הרגלית בין הכלובים, חם...אין שירותים... כשהגעתי לשירותים גילתי שהכתמתי קצת (ידעתי...) וישר רוקנתי את מה שביקש כבר לצאת. שמחתי שיחסית עברתי את הבוקר הזה יפה (גיליתי בשירותים גם עוד דרך נפלאה לריקון- אוסיף אותה לסדנאות).
בערב- החתונה. נסיעה- רוקנתי לפני, ידעתי שנוכל לעצור בצד הדרך, לא היה צורך, נחתי כל הנסיעה.
החתונה במקום מקסים בטבע אמיתי (לא גן ארועים) וזו אחותי שמתחתנת!!! היא אחות ליבי כל כך! כל כך שמחה בשמחתה!!
וכל האורחים...זה כמעט כמו להיות בחתונה שלי רק בלי להיות הכלה...איזה כיף!
ואז...זה בא...השיעור הגדול שלי...(קצת נראה לא קשור לוסת, אבל תיכף תבינו)
עדי, הבת שלי, בת שלוש וחצי, מורתי הגדולה הקשוחה והעקשנית, והמדהימה והמופלאה כמובן.
צרחות והשתתחויות (דוקא אין לה בד"כ כאלה) עד לב שמים- לא הבאנו לה את הבקבוק- שניסע הביתה עכשיו להביא לה. ולא, אין דרך להסביר, היא בשלה, רוצה את הבקבוק עכשיוווו!!
ואני, באנה, זו חתונה של אחותי, פעם בחיים, יאללה תרגעי, תני לי להינות (שלא לדבר על ללכת לשירותים, לאכול/לשתות משהו).
ואין מי שיחליף אותי- אני אמא שלה- ולא מתאימה לי הסיטואציה בכלל....והיא לא נגמרת, הילדה בצרחות עד שהורידים מתנפחים לה...
אוףףףףף.................
בסוף שמתי עליה פוקוס מלא, לא ראיתי אפח'ד בחתונה הזו, ופעלתי מתוך הנחיה פנימית, נו...אינטואיציה. הרגשתי את הילדה.
לקחתי אותה הצידה ואמרתי לה בבהירות- אין בקבוק, אנחנו לא נלך להביא אותו, אנחנו כאן, ואני איתך-כל מה שתבקשי-תקבלי, רק לדבר אחד אני לא מוכנה- לא מוכנה לצרחות. ברור? עדי אוהבת דברים ברורים, ושמקשיבים לה, ישר הבינה.
ביקשה על הידים וביקשה טיול. התחלנו ללכת, איך שהתחלנו ללכת היא אמרה לי "לא אמרתם לי שהולכים לחתונה", בהתחלה לא הבנתי, הרי ברור שאמרנו, אבל היא חוזרת ואומרת...ואז הבנתי שהיא לא ידעה ש
זה חתונה (כ"כ הרבה אנשים, מוסיקה בווליום...)
ישר ביקשתי את סליחתה והלכנו עד לחניה כדי לתקן. סיפרתי לה בדיוק מה היא חתונה. אח"כ טילנו ושיחקנו קצת-לפי בקשותיה, ואז בהסכמתה חזרנו, והיא- זרמה שם בחופשיות.
מה השיעור? שלפעמים בא לנו שיעור משהו שהוא חלק מאיתנו (ילד שלנו/ המחזור שלנו), ולא תמיד בא לנו עליו....
אז אפשר להעלים אותו, להתעלם, ואפשר לקחת אותו בשתי ידים.
כן, לפעמים הדימום הוא לא במקום, לפעמים בא כאב, אבל הוא בא כי הוא חלק מאיתנו, בא לגייס אותנו להקשיב פנימה, לפעמים דוקא ההתנגדות לו תכאיב הרבה יותר מאשר פשוט להרפות לתוך השיעור.
למחרת בדקתי אם אפשר בלי "המגן הקטן", גיליתי לשמחתי שאפשר, המגן עבורי עושה את העבודה כשאין זמינות גבוהה לשירותים בימים של הדימום הכבד. בזמן אחר, לא צריך.
שיהיה בעונג וסת לכולנו
), וננסה הלאה. נמשיך לזרום עם זה.
בקיצור אני מאושרת- סיפרתי לכל חברותיי (שהחלו מנסות גם) ומקווה שנגיע מתישהו לקורס לליטוש היכולת 
כן... האמת היא שמהדהד לי חזרה כבר כמה ימים, ובאמת נשמע לי טוב שניתן מקום מכובד גם לצרכים שלנו.
מדהים.
.
)