התלבטות בנוגע לחינוך ביתי לילד עם תסמונת odd

[חצרנית*]

מיכלי,
האם המסגרת בה לומד בנך היא מסגרת טובה בעינייך? האם מדובר בבי"ס קונבנציונלי?
יכול להיות שהקשיים צפו בצורה כלכך דרמטית כי הבי"ס לא יודע להתמודד עם ילדים כאלה?

[דליה_איטח*]

שלום לך מיכלי,
אני כל כך שמחה שנכנסתי לדף הזה, כבר זמן מה אני רואה אותו במה חדש ולא נכנסת.
אני לא הרבה זמן כאן באתר על אף שאני אמא ותיקה, רק עכשיו גיליתי את האוצר הזה.
בהקשר שלך אני יספר לך את הסיפור של אחי הצעיר:
הוא היה ילד "קשה" להוריי, מאד מרדן, מאד מוכשר אבל - מה שהם אמרו הוא עשה ההיפך, כשהוא עלה לכיתה א' הקשיים החריפו והמורות פשוט לא ידעו מה לעשות איתו. הוא היה יוצא ונכנס לשיעור מתי שרצה, לא הסתדר עם ילדים אחרים, כל דבר העליב אותו למרות שלפעמים הוא היה זה שמתייחס לא יפה. אני זוכרת שאמא שלי היתה בוכה בגללו.
אחרי כיתה א' ביה"ס לא היה מוכן שימשיך אצלם ואמא שלי בצעד אמיץ ביותר החליטה להשאיר אותו בבית! אני לא יודעת מאיפה זה בא לה, זה היה לפני הרבה שנים ואז לא היה במודעות חינוך ביתי וכל זה. אנחנו הלכנו לבי"ס (האחיות שלו) והוא היה נשאר בבית.
אמא שלי סיפרה (נפטרה בינתיים לצערי) שהחודשים הראשונים היו נוראיים. אסון... המון קשיים וחוסר אנוים שלה, עד שהיא מצאה להם תכנית שבועית קבועה וחיברה אותו לנגר שכן שהיה מעסיק אותו קצת אצלו. וככה לאט לאט הוא התסגל לבית והיה לו שם מאד טוב. אחה"צ הוא שיחק עם ילדי השכונה וגם יש לנו הרבה בני דודים.
וככה הוא היה 3 שנים בבית (!). כשהיה בן 10 הוא רצה לשוב לביה"ס ואמא שלי רשמה אותו לבי"ס אחר (קונבנציונלי אבל אחר, קצת יותר רחוק מהבית) והוא הסתגל שם נהדר (עלה לכיתה ג במקום ל ד). היו לו קצת בעיות חברתיות אבל היתה שם מורה מצויינת שאימצה אותו וטיפלה בעניינים יפה.
בקיצור, לא להאריך - שווה לשקול חינוך ביתי. להכין תכנית מראש ולהיות מאד מאד סבלנית. ככה נראהלי.
אני מבינה לליבך אבל רוצה לחזק אותך, הילד יגדל ויצא ממנו משהו טוב. תצמידי אותו אליך ותמצאי לך את התמיכה שתאפשר לך לגדל אותו בבית כמה שנים. ככה נראהלי....
בהצלחה, ממני דליה.

[ר_ו_ת_ה*]

דליה, איזה סיפור מרגש

[טרה_רוסה*]

דליה, איזה סיפור מרגש

[מיכלי*]

דליה יקרה,
תודה שבחרת להיכנס לדף. הסיפור שלך מקסים, יש בו חזון וטווח ראיה רחוק.
אני אשמור אותו בליבי. כאשר יגיע הרגע שבו אהיה חייבת להחליט, החזון שבו יאיר את הדרך, שכרגע ניראת לא ברורה.

[דליה_איטח*]

שמחה שתרמתי במשהו, אמשיך לעקוב...
דליה

[קוראת*]

למיכלי,

קראתי את רוב הדף (ובשעה זו אני חייבת כבר לפרוש), שמתי לב למשהו מאוד דומיננטי בהודעות שלך.
את כל הזמן מתייחסת לעובדה שהוא ילד לבד, אחד, יחיד.
ושנדיר למצוא משפחות חינוך ביתי של ילד אחד.
ושאת מצטערת שהוא... ילד אחד
ואת שואלת איך זה במשפחות...
עם ילד אחד

ועוד...

בקיצור, לא יודעת למה, נראה לי שיש פה אישיו שאת צריכה לפתור בעניין הזה. לא קראתי את כל הדף אבל לדעתי חזרת על העובדה הזו לפחות 5 פעמים כעובדה קריטית שמחייבת התייחסות ייחודית בצורה לא פרופורציונלית (מנקודת מבטי).

וממש משהו שהוא אינטואיטיבי ויכול להיות קשקוש - אולי את מזהה בתת מודע משהו שקשור קשר סיבתי בין היותויחיד לבין זה שהוא סובל מהבעיות השונות? או שהיה קטליזטור שקשור להיותו בן יחיד (אובדן ילד, רצון שלו לאח שלא מומש, רצון חזק שלך שלא מומש, אולי את גדלת במשפחה מרובה או כבת יחידה ואת נושאת צלקות משם) ושלתפישתך (גם אם לא נכון בהכרח) - העצימו או גרמו לתסמונת?

[מיכלי*]

קוראת שלום, תודה על התייחסותך.

לדעתי חזרת על העובדה הזו לפחות 5 פעמים כעובדה קריטית שמחייבת התייחסות ייחודית בצורה לא פרופורציונלית
אני חושבת שלעשות חינוך ביתי לילד אחד זה בעייתי וקשה. על כן אני מאמינה שיש להסתכל על ההחלטה בצורה ייחודית,
ויחד עם היתרונות של החינוך הביתי צריך גם לקחת בחשבון את החסרונות של העובדה שהוא לבד בבית.
אני חושבת שאת טועה, הזהירות שאני נוקטת בה היא מאוד פרופורציונלית.

אולי את מזהה בתת מודע משהו שקשור קשר סיבתי בין היותויחיד לבין זה שהוא סובל מהבעיות השונות?
בשבילי זה לא כל כך משנה למה יש לו בעיות. חלק מהבעיות שלו הן גנטיות. יש למשפחה שלי לי ולאחים שלי ולילדים שלהם בעיות קשב וריכוז.
יכול להיות שבלי אחים חלק מהבעיות מעצימות, אולי להיפך, הבית יותר שקט ויותר קל. באמת לא יודעת. האמת שגם לא כך כך משנה לי.
כרגע זה מה שיש ואני צריכה לבדוק ולהחליט מה הכי טוב לו ולנו. אני חושבת שעשיתי טעות שלא התאמצתי יותר כדי להביא לו עוד אח ואחות,
אך את הנעשה אין להשיב.. כיום אנחנו משפחה קטנה ושמחה, אני יודעת שלגדל ילד מיוחד דורש הרבה כוחות ושלא סתם לא הצלחנו להביא לו עוד אחים.
אנחנו מצפים בהתרגשות לתחילת שנת הלימודים, אגרנו בקיץ הרבה כוחות, למדנו והתפתחנו.
אני אופטימית אבל גם יודעת שתמיד יש עליות ויש ירידות. מכינה את עצמי לימים יפים ויפים פחות. אצטרך להיות מחוברת חזק לכל האינטואציות שבי
כדי להיות מסוגלת להחליט על הדרך.
תודה לכל מי שקוראת, תודה למשתתפות.
_

[אילה_בשדה_הדגן*]

שיהיה בהצלחה וכמובן
מחוברת חזק לכל האינטואציות שבי

[מאי*]

בחרתי לכתוב כאן ולא לפתוח דף חדש, כי אני בסיטואציה דומה מאד.

מתחילה חינוך ביתי לילד בן שש עם ADHD ו-ODD.


אין ספק שבבית טוב יותר: ההתפרצויות שלו קצרות יותר ותכופות פחות, אנחנו יודעים איך לטפל בהן בלי להיכנס ללחץ או לתת לו הרגשה שהוא פגום באופן בסיסי.

עדיין, זה קשה. רק הוא בבית. הקטנים במסגרות. לא עם כולם הוא מסתדר היטב, ולטובתו, אנחנו מאמינים, כך צריך להיות.

הוא מסתבך תמיד באלימות בבית הספר, ובכל זאת מדבר על רצון לשחק עם חברים בהפסקה (שהוא יוצא אליה באושר ותמיד חוזר מוצף לחלוטין). הוא אוהב ויודע להעסיק את עצמו אבל לא מפסיק לדבר על 'יהיה לי משעמם'. הוא הרבה יותר מאוזן ומווסת בבית, אבל עדיין לא נורמטיבי. כשהוא מתפרץ, עדיין ישתמש במילים אסורות אצלנו, עדיין הידיים שלו פועלות בלי לחשוב. וכך יש גם את הדילמה: כמה לטפל? ללכת להערכה פסיכיאטרית כפי שהמליצו לנו? על תרופות פסיכיאטריות אני לא מוכנה לשמוע בשלב הזה. אחרי שנים של טיפולים תחושת הבטן שלנו שהוא פשוט צריך הענקה אינסופית והצבת גבולות ברורים בלי הפסקה. הבעיה שזה צריך להיות כל הזמן, כל הזמן. אסור אף פעם לטעות, להתבלבל, לוותר לעצמנו, או שאחר כך יהיה קשה יותר. וגם: אין שום משפחות חינוך ביתי בסביבה. המקסימום שאצליח לסדר עבורו הוא מפגש חנ"ב פעם בשבוע ושני חוגים. לילד שכישוריו החברתיים לקויים גם כך - האם הוא לא יצא מופסד ממצב כזה?

בקיצור, אני אמא עייפה שתשמח לקבל תובנות, סיפורים אישיים, וסתם חיזוקים. המרגיעון שיצא לי: "בשביל שיח טוב כל מה שצריך זה מעט מים, מעט אור ומעט רצון טוב". ומה אם אצלי יש שיח שצריך הרבה מכל דבר?

[תפילה_לאם]

מאי היקרה,
אין לי ממש תבנות או סיפורים אישיים ולכן שולחת לך סתם חיזוקים.

האם יש אפשרות למפגשים עם חברים אחר הצהריים?
עוד רעיון: שיעור פרטי כלשהו אצלכם בבית בשעות הבוקר. יכול להתאים?
ואם תהיינה לאורי מטלות יומיות מוגדרות - חלקן "אקדמיות" וחלקן אחרות (לא יודעת, להתאים זוגות גרביים? לקלף גזרים? לטאטא את המרפסת? לבנות דגם של סוכה בקופסת נעליים?) - האם הוא יוכל למלא לעצמו את הזמן יותר ברצף עצמאי (עם משוב ועידוד מדי פעם) ויותר בשביעות רצון?

בהצלחה!

[מאי*]

תודה על ההתייחסות, תפילה

רצף עצמאי של פעילויות - בהחלט, הוא עושה חלק גדול מהדברים שאמרת, ברצון ובשמחה. הוא גם אוהב לקרוא הרבה (רק קומיקס, בינתיים...), להקשיב לסיפורים, לשחק בפליימוביל. אני חושבת גם על שיעור פרטי בתחום שמעניין אותו. אבל לגבי חברת ילדים...מורכב. אפשר לארגן שפעם-פעמיים בשבוע הוא ישחק עם דודנים, אבל רוב הילדים באיזורנו לומדים עד מאוחר ועוד חוזרים עם שיעורי בית, והוא הולך לישון מוקדם, כך שאי אפשר ממש לבנות על זה.

[אישה_במסע*]

אין לי ממש עצות מועילות, אבל...

לילד שכישוריו החברתיים לקויים גם כך - האם הוא לא יצא מופסד ממצב כזה?
לילד שכישוריו החברתיים לקויים, החשפות מרובה לחברה מסוכנת, לדעתי. היא עלולה בקלות לקבע הרגלים רעים, ליצור תחושה שבכל מקרה תמיד יאשימו אותו אז למה להתאמץ, ליצור סטיגמה. היא עלולה להצי. אותו ולגרום לכך שההתנהגות שלו באמת תהפוך לרעה יותר.

באופן כללי, לצאת לחברה כשאתה לא מאוזן, זו החלטה מפוקפקת, לדעתי. כך שהדאגה שלי היא בעיקר בכיוון ההפוך.

אבל, היא נכתבת במנקודת מבט של מישהי שלא צריכה הרבה חברה. ואם הבן שלך צריך, אז זה משהו שכדאי לשקול. YMMV.

[מאי*]

ילד שכישוריו החברתיים לקויים, החשפות מרובה לחברה מסוכנת, לדעתי. היא עלולה בקלות לקבע הרגלים רעים, ליצור תחושה שבכל מקרה תמיד יאשימו אותו אז למה להתאמץ, ליצור סטיגמה. היא עלולה להצי. אותו ולגרום לכך שההתנהגות שלו באמת תהפוך לרעה יותר.

אכן, זה בדיוק מה שקרה איתו...לכן אני רוצה שההיחשפות שלו לחברה במסגרת החינוך הביתי תהיה בליווי ותיווך של אחד מאיתנו ההורים (מגדישה: המדובר ב'חברה' כקבוצה גדולה או ילדים לא מוכרים. לשחק עם חבר טוב שלו הוא יכול גם כמה שעות בחדר בלי שום השגחה והם יסתדרו נהדר). הבעיה היא שאני באמת לא יודעת עד כמה הוא צריך חברה! הוא תמיד מדבר בהתלהבות על 'החבורות' בגן, בהפסקה בבית הספר, על לשחק עם מלא ילדים...אבל תכל'ס בחופשות וגם עכשיו הוא רוצה שחבר אחד יבוא לשחק איתו. ואם יש לו מבוגר פנוי שמשחק איתו, אז בדרך כלל יוותר גם על זה. אפשר לומר שאני מנסה לחשב מה כמות החשיפה לילדים (לאו דווקא בני גילו) שאני צריכה לסדר לו, בנוכחות ובתיווך אם יש צורך, כדי שיוכל לשפשף קצת את כישוריו החברתיים. (ללמוד להפסיד בכבוד, לתת מקום גם לשני, לקבל בלי התרגזות שמישהו רוצה לשחק עכשיו עם חבר אחר, לדעת איך לגשת למישהו שאתה רוצה להכיר טוב יותר, וכך הלאה).

[תפילה_לאם]

YMMV.
?

[מאי*]

ראשי תיבות של Your mileage may vary - דרך מקוצרת לומר 'זו החוויה שלי, ייתכן שהניסיון שלך שונה'.

[אישה_במסע*]

your mileage may vary
גוגל טרנסלייט רושם ש- used to say that people may experience a particular thing in different ways

לו הייתי יודעת להגדיר במדוייק, לא הייתי צריכה להשתמש בביטוי באנגלית, והייתי רושמת בעברית מלכתחילה.

וגם עכשיו הוא רוצה שחבר אחד יבוא לשחק איתו.
גם אני רוצה שחבר אחד יבוא לשחק איתי... ממה שאת כותבת בכלל לא ברור עד כמה הבעיה היא בו ועד כמה הבעיה מועצמת אקספוננציאלית בגלל תנאים חברתיים הזויים. וחברה של קבוצה גדולה או ילדים לא מוכרים היא בעיניי סיטואציה לא טבעית בעליל.

כדי שיוכל לשפשף קצת את כישוריו החברתיים.
את בטוחה שזה מה שהוא צריך עכשיו? כישורים חברתיים? לא, נניח, יכולת שליטה עצמית או וויסות עצמי, יכולת לדעת מתי לעזוב בזמן, אמון בעצמו, אמון באמון של האחרים בו, כל מיני כאלו? כלומר, ברור שצריך כישורים חברתיים. אבל, כמו שפעם תמרוש כתבה, כל כישור חדש שנלמד, בהתחלה אפשר להשתמש בו רק כשהמצב "ירוק" בשקאלה של ירוק-צהוב-אדום של מצב רגשי. ולי נשמע שבמשך תקופה ארוכה הוא היה באופן קבוע בסביבה שלא מתאימה לו.

למה אני כותבת את זה? כי כבר נתקלתי באנשים שלא ידעו להתמודד היטב עם אי התאמה סביבתית, ובילדותם היו להם בעיות עם זה. פגשתי אותם בתור בוגרים, שסיפרו על איך משהו כזה וכזה (אי החשפות לרעש, לא לאכול דברים מסויימים, וכו') ממש חיוני לבריאותם הנפשית, והעדרו מערערת אותם ממש. אבל עכשיו בתור בוגרים הם פשוט נותנים לצרכים שלהם את הכבוד הראוי, ולא יוצאים מאיזון.

בכל מקרה, אני בטוחה שתמצאי כמה חברה הוא צריך בדרך האפשרית היחידה - ניסוי ותהייה. אני מקווה שהחברה שתמצאי תהיה מגוונת מספיק כדי שתהיה לו אפשרות לבחור לא רק חברה או לא חברה, אלא למצוא את סוגי החברה המוצלחים בעיניו, ולא להסתנוור מההגדרה החברתית למה אמורה חברה להיות (לי זה קרה, והשתחררתי מזה רק איפשהו בתיכון).

[תמרוש_רוש]

אפשר לומר שאני מנסה לחשב מה כמות החשיפה לילדים (לאו דווקא בני גילו) שאני צריכה לסדר לו, בנוכחות ובתיווך אם יש צורך, כדי שיוכל לשפשף קצת את כישוריו החברתיים. (ללמוד להפסיד בכבוד, לתת מקום גם לשני, לקבל בלי התרגזות שמישהו רוצה לשחק עכשיו עם חבר אחר, לדעת איך לגשת למישהו שאתה רוצה להכיר טוב יותר, וכך הלאה).
בהשפעת תיאוריית הפוליוואגוס, שאני רק מתחילה ללמוד עכשיו, אני נוטה לומר: חפשי את האיכות, לא את הכמות.
אם את מסדרת לו סביבה באיכות שטובה לו, ויש בה מרכיב כלשהו של חברה, סדירה ו/או אגבית, והמרכיבים האלה הם באיכות טובה שמתאימה לו - שיחקת אותה.
הכי חשוב, לפי ההטייה האישית שלי כרגע (כאמור - אני לומדת צורת חשיבה מסוימת וכרגע נעולה עליה יותר ממה שרצוי), וגם לפי הסיפורים הקודמים שלך עליו - זה סביבה בטוחה ומוגנת מבחינה רגשית. Safe.
סביבה שלא תקפיץ לו את הפיוזים.
וממה שאני זוכרת מהסיפורים שלך, הילד שלך חי ברמת סטרס גבוהה במשך כמה שנים.
אז קודם כל - ליצור שגרה, לתרגל את כישורי הצבת הגבולות שלך, ליצור סביבה בטוחה מבחינה רגשית. להגיע לכמות הנכונה של חברה פחות חשוב כרגע, ואפשר שבשבועות / חודשים הראשונים המינון החברתי יהיה פחות מהאופטימלי-עקרוני.

הבעיה היא שאני באמת לא יודעת עד כמה הוא צריך חברה! הוא תמיד מדבר בהתלהבות על 'החבורות' בגן, בהפסקה בבית הספר, על לשחק עם מלא ילדים...אבל תכל'ס בחופשות וגם עכשיו הוא רוצה שחבר אחד יבוא לשחק איתו. ואם יש לו מבוגר פנוי שמשחק איתו, אז בדרך כלל יוותר גם על זה.
אני הייתי סומכת על הבחירה תכלס שלו. כשהוא עומד בפני האפשרות - הוא מעדיף חברה מצומצמת במינונים נמוכים. זו אינדיקציה ברורה יותר מאשר לדבר בהתלהבות על מצב נתון שהוא לא יכול לשלוט בו.

המקסימום שאצליח לסדר עבורו הוא מפגש חנ"ב פעם בשבוע ושני חוגים. לילד שכישוריו החברתיים לקויים גם כך - האם הוא לא יצא מופסד ממצב כזה?
לדעתי זה משביע רצון ומעבר לזה, בייחוד כהתחלה.
זה אומר שיהיו לו שלושה ימים מתוך חמישה שבהם תהיה לו חברה, ושני ימים שקטים לנוח בהם. אני מניחה שבשבתות הוא יראה משפחה, נכון? זה גם הרבה מאוד. כך שיש לנו חמישה ימי חברה בשבוע. גם אם החברה היא רק במפגש מוגבל בזמן - זה הרבה. זה צובע את כל היום.

ואני פשוט לא יכולה לדמיין מצב שבו ילד ייצא "מופסד" מסדר יום/שבוע שבו יש לו שני חוגים נאורגנים, מפגש חנ"ב עם מבנה גמיש, לפחות שני ימי משפחה ועוד מפגשים אקראיים יותר עם חברים / מבוגרים אחרים שייקלעו על דרכו מדי פעם - זה המון! זה הרבה! היי, תני לו לנוח קצת

לגבי עניין ה"חושש שישתעמם" - אני חושבת שבעיקר יש פה את החשש משינוי, והמעבר מפורמט שבו אומרים לו מה לעשות וממלאים לו כל חלל בזמן, למצב שבו הוא יותר עצמאי. וזה פחות משקף, בעיני, צרכים חברתיים.

בהסתייגות הרגילה - תעבירי הכל דרך המסננים שלך

[מאי*]

אוי, תמרוש רוש, אני עוד אכתוב יותר באריכות אבל רק רוצה לומר שהחלטתי לבדוק את הדף כאן לפני שאני הולכת לישון והתגובה שלך הייתה כל-כך במקום, שאני צריכה אייקון של זר פרחים ענק פה, לא של פרח אחד. תבורכי: אחרי שתי קריאות רצופות, המסננים שלי העבירו כל מילה שלך. תודה תודה תודה!

[תמרוש_רוש]

[עוד_אמא*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיכלי יקרה, האם את בשטח?
מאוד מעניין אותי לדעת מה היה בסוף עם ההומאופתיה ומה קורה עם הילד היום?
אם תוכלי לשתף וזה לא קשה