לאחרונה אני יותר פעילה באתר ובאמת מוצאת בו פינה שלווה ומנחמת ועל כן ארצה להגיד - תודה.
שבוע ימים עבר מאז שחוויתי חוייה טראומטית מול חברה (שעכשיו אכנה מעתה ה"חברה") שלקח לי זמן לעכל ולוהציא החוצה עם המון יגון וכאב ועם סימן שאלה וחור ענקי בלב.
קצת רקע קטן על היחסים בינינו: אני מחשיבה אותה כחברה קרובה כבר שנים רבות, אנחנו מכירות משנות ה20 המוקדמות של חיינו (ממש לקראת סוף השירות הצבאי) וכיום נמצאות בתחילת שנות השלושים לחיינו.
רוב השנים, אהבתי להיות לצידה ובחברתה ועשיתי המון מאמצים לשמור ולשמר את הקשר הזה, היו תקופות של ריחוק (בזמן הלימודים וכו') ולעיתים הרגשתי שזה טיפה חד צדדי אבל תמיד איכשהו זה התאזן (בערך)., תמיד הייתי שם לצידה, בפרידות קשות מהחבר, ריבים עם אנשים, כשכלום לא הולך וסתם ככה בכיף שלנו כשהיינו יוצאות ומבלות ונהנות מהחיים.
בתקופת החודשים האחרונים אני מרגישה שחוץ מלשאוב ממני אנרגיה, לנצל, לדכא ולבאס אותי היא לא עושה כלום לכיווני ואחרי הפגישות איתה אני מותשת, עצובה ומיואשת.
בפגישה איתה אני יכולה לספוג ממנה שיפוטים, ביקורות קשות, עצבים, "החזקה על קצר" ועוד שלל התנהגויות מגעילות ורעות שאני לא מסוגלת להכיל לצידי או כלפיי יותר אני הולכת על ביצים לידה מחשש שתתפוצץ, לא מספרת לה שום דבר שהוא לא ענייני או שולי כדי שלא תטיף לי ותחנך אותי. השהייה במחיצתה נהפכה לנוראית!
הפעם האחרונה הייתה גרועה אבל כנראה שהפעם נשברתי סופית והחלטתי לא לענות לה להודעות ושיחות פשוט כי היא השפילה אותי מול חברים אחרים שבילינו איתם ולא יכולתי לספוג יותר.
אספר על 2 מקרים שקרו באותו ערב ואודה לכם אם תכתבו לי האם בנוסף ליחס הגרוע והמדרדר בחודשים האחרונים זו עילה מספקת לניתוק קשר מבחינתי לפחות בתקופה הקרובה עד שאתאושש מהפגיעה:
- במקרה הראשון היא התחילה לקרוא לי בשמות גנאי (2 תיאורים של מחלת נפש) והיא עשתה זאת שוב ושוב, מול מלצרית שהגיעה לקחת הזמנה, מול החברים ששהו איתנו ומול אנשים נוספים שהיו במקום, היא המשיכה והמשיכה למרות שראתה שאני לא צוחקת ושזה לא משעשע אותי הרגשתי שהיא פשוט נהנית ונרגעת כשהיא רואה אותי מתבוססת בעלבון מהמילים המכאיבות והמגעילות שיצאו ממנה ועדיין לא הפסיקה ועשתה ממני בדיחה עלובה וחסרת אונים לידה.
- במקרה השני (שהיה אף נורא יותר) היא סיפרה בלהט לחברים על איך הבטחתי שאעזור לה (ועזרתי המון ובחינם!) עם העסק שלה והתחילה להטיח בי אשמה וברוב חוצפתה התלוננה וזילזלה בכל הפרוייקטים שעשיתי עבורה כדי לקדם את העסק הפרטי שלה בלי לבקש כל תמורה! מתוך אהבה ורצון שהיא תצליח ותתקדם. השקעתי בה זמן מאמץ, נסיעות, דלק ומשאבים ממני בלי לבקש שום דבר חזרה וקיבלתי בחזרה כפיות טובה וגועל נפש.
בין היתר כדיברתי ויספרתי דברים קיבלתי שוב ביקורות חותכות (בריונות לשמה) ו"חיתוך" עצבני בשיחה.
כשכולם התקפלנו נתנו חיבוק אמרתי לילה טוב בצורה לבבית וחזרתי הביתה.
בדרך הביתה נפל לי אסימון מריר כואב ורעיל וכל שרציתי היה לבכות ולשחרר החוצה את העלבון הכואב שהצטבר בי שקרה רק כי לא עניתי לה, כי אני לא יכולה עליה, כי היא יותר בריונית וקשה ממני, כי גדלתי בבית של צעקות, השפלות, הקטנות, זילזול והתעלמות אין בי יכולות בריוניות ואלימות מילולית וגם לא הייתי רוצה "להחזיר" לה. הרגשתי שהגעתי לשדה קרב ולא לבילוי של חברים וזה היה נורא.
למחרת בבוקר קמתי מותשת ורצוצה ומיהרתי לאירוע שהוזמנתי אליו , לקראת השעה 11:00 בבוקר פשוט נשברתי ובכיתי את נשמתי החוצה. הייתי שבורה ומושפלת עד אפר. הרגשתי שהכו אותי מרוב שנעלבתי ממנה.
במהלך כל הסופ"ש הייתי עצובה מדוכאת ובוכיה ומאוד מאוד מאוד כועסת.
בן זוגי ניסה להרגיע אותי אך הייתי טעונה ועצובה מכדי לשים בצד את האירוע. בכיתי באותו יום מספר פעמים אך עדיין העלבון צרוב.
אודה לשמוע את דעתכם למקרה, האם לנתק קשר? כתבתי לה מכתב נוקב מאוד על כל התרחישים בשנה האחרונה שכללו גם לצעוק עליי ולריב איתי לפני היומולדת שלי ו"לחנך" אותי איך לחגוג כי לא התאימה לה השעה וכו' ובקיצור, אני לא יכולה להיות יותר סמרטוט שחי לפי המצברוח שלה. אני לא יכולה להתמודד יותר עם היחס המשפיל והמגעיל שלה. ולמרות שאני מאוד אוהבת אותה והיינו קרובות וכן יש בה צדדים טובים וחיוביים לצערי כרגע העלבון עולה על הטוב והכאב נמצא שם.
מה אתם חושבים?