הריון רביעי ומין הילוד

[אמא_לשלושה_בנים*]

היי בנות. אני עוברת בימים אלו התחבטויות רבות. אני אוטוטו בת 41 +3 בנים. 15, 13, 7. הכמיהה לבת היא בעורקיי אבל כבר לא חשבתי שארצה להיכנס להרפתקה בגילי. הפחד מפני בן רביעי ממש שיתק אותי ולא רציתי. כאמור התחולל בי שינוי לאחרונה והפסקתי את הגלולות. ההתלבטויות גדולות. חזרה אחורה לקושי בגידול תינוק, חוסר עצנאות, היבט כלכלי כמובן ועוד אלף סיבות. לבסוף החלטנו לנסות ויש מישהי שמסייעת לי להעלות את הסיכוי לבת. אני נתונה בלחץ אדיר. חושבת רק על בנות. לא מדמיינת שום אופצייה אחרת למרות שהיא כמובן קיימת. כמובן שזה בעייתי כי בסיכוי לבן קיים. מה עושים? איך משתחררים מזה ומנסים להגיע להבנה שאני עוברת עכשיו בגילי הריון עם עוד שלושה ילדים, אחרי שכולם כבר נמצאים במסלול וייתכן שאני עושה המון ויתורים ולבסוף יהיה עוד בן? לא מצליחה לדמיין כחול. חולמת בורוד ומתה מפחד

[פלוני_אלמונית*]

אמא לשלושה...
אני מרגישה את הכמיהה להריון נוסף, לתינוק נוסף ... גם אני חולמת על תינוקת (בבית שני בנים) ותקופה לא קצרה העניין העסיק את כל כולי. אך גבר על כך פשוט - הרצון בתינוק, בהריון, בהנקה, באינטימיות ובסימביוזה עם העובר ואח״כ עם התינוק.
ההשקעה בגידול שני תאי מין ליצור בוגר, עצמאי ושלם היא כה רבה
שאולי תרצי לבלות כמה שעות ואולי ימים קרובה לעצמך עם השאלה האם אני מוכנה לזמן נשמה נוספת לעולם הזה בידיעה שהאהבה והקבלה שלי אליה כאם כבר תלויות בדבר...
האכזבה הסמויה והגלויה עשויה ללוות את הורותך שנים רבות.
האם את מרגישה שבסופו של דבר תוכלנ לשמוח גם בבן רביעי?

[כותבת_עתיקה_מאד*]

אני צעירה ממך, אבל לא בהרבה.
גם לי יש שלושה בנים... ואני בהריון.

וכן, הכמיהה לבת מובנת לי כל כך. אמנם את שלושת אביריי (בני 9, 5 ושנתיים ורבע) לא הייתי מחליפה באף ילדה, ואני בטוחה שגם את לא, אבל מאז ההריון הראשון אני מחכה לילדה שתגיע.
מה שעזר לי היה כשאמא שלי שאלה אותי "ומה תעשי אם זה יהיה עוד בן?",
ואמרתי, מייד ובלי לחשוב "אני לא אנסה שוב".
והבנתי שבסופו של דבר הרצון שלי בבת, גדול ועצום ככל שהינו, ואוי כמה הוא גדול, הוא משני לצורך בעוד תינוק (שקורה כשהתינוק האחרון מתחיל לצעוק לך מהמטבח "אבל אמא, זה לא קשור!!!").
זו היתה התשובה שלי לשאלה של הפלונית מעלי.
את מין העובר אני כבר יודעת כי עשינו בדיקה כרומוזומלית בשבוע 10, אבל אני מעדיפה בכל זאת לחכות לסקירה שתאמר לי שהוא/היא שלם/ה ובריא/ה ככל שאפשר לראות כרגע, לפני שאוכל לייחס לו/לה את המין שלו/שלה ולדבר עליו/עליה בחופשיות באינטרנט, לכן לא מתאים לי כרגע לחשוף.
אולי עוד כמה ימים, אחרי הסקירה, אם יתחשק לי. כצפוי, מרגע שסוגיית המין עובדה ונפתרה, הרבה יותר מטרידה אותי עכשיו שאלת שלומו/ה, בריאותו/ה ורווחתו/ה. מטרידה עד כדי חרדה ממש (ולא, אין שום סיבה קונקרטית).

אגב, אני שונאת ורוד. הבנים שלי דווקא אוהבים. מופנית בזאת מכאן קריאה נרגשת למעצבי האופנה לעצב ליין ורוד נקי ואלגנטי לבנים בכל הגילים, ואני מצדי מבטיחה לפרגן להם את הצבע המעצבן הזה.

[אמא_לשלושה_בנים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הכמיהה היא כמיהה לבת. נקודה. נכון שאני יודעת שהאהבה שלי לילד הבא תהיה אהבה ללא תנאים, כזו שזכו בה ילדיי הקיימים, אבל העניין לא מרפה. החלום מאז ומתמיד היה בת וקשה מאוד לרצות משהו שאין ביכולתך להחליט עליו בוודאות. אני כרגע במסע הנכסף...התחלתי לעשות בדיקות זקיקים אצל מישהי שנחשבת מומחית, התחלתי דיאטה קשה וכמעט בלתי אפשרית...ועדיין הסקפטיות, הפחד, הכמיהה, הם כולם קיי ומים.
תבינו, אחרי הפסקה כזו ארוכה, אחרי נוחות, אחרי טיסות לבד עם בעלי, אחרי שכבר אין לי בייביסיטר המון זמן, אחרי שאני מתעמלת כל בוקר...לחזור לזה יהיה לא פשוט. ההקלה תההי אם למרות הקושי תגיע הבת הנכספת ומה רב יהיה לעכל את הקושי אם זה יהיה שוב בן.
אז בינתיים מעדכנת שהתחלתי את התהליך ואתן לזה כמה חודשים (קשה יותר להתעבר כשמתרחקים ממועד הביוץ במקרה שלי וזה יכול לקחת זמן...שאין לי בגלל הגיל) וכל שנותר לי לקוות שהנסיכה תגיע.

[עדינה*]

בהצלחה בניסיונות, יש כאן עמוד עם הרבה אינפורמציה. גם אני רוצה רק בת בניסיון הזה, השלישי והאחרון.

[כותבת_עתיקה_מאד*]

לפעמים אני תוהה מה קורה לאותן נסיכות נחלמות כשהן צריכות להתגשם בעולם הממשי עם משא כזה של פנטזיות וציפיות. בהריון הראשון שלי המחשבה על בן היתה כל כך קטסטרופלית, שהוא יכול היה להפתיע רק לטובה (וכמובן, עשה זאת. ובגדול).
טוב, כנראה שלא קורה להן כלום. אני מקווה לפחות.
כל שנותר הוא לאחל בהצלחה, ושתמשיכי לשתף.