הריון ראשון

תמר ס.
אני לוקחת ברוביוטיק- עוזר פלאים

יעל
בכי בכי בכי, צרה גדולה חסרת שליטה לחלוטין - אבל התאורים שלך ענקיים

גם לאישי קש רצח עם העיניין גם קשה לו שלא רואים סיבה נראית לעין.. ואוא כמה שהוא סובל..

מיכל
אני כבר לא עושה דיאטה (דיאטה של קנדידה תומכת מאוד בהריון זה בעצם לא נכון לקרא לזה דיאטה כי אם תזונה מותאמת, להחלמה ) כי אני לא מסוגלת לאכול שום דבר שאני אמורה מתוך הדיאטה, כלומר בהתחלה כל מה שהתחשק לי זה בשר, טחינה, פיצוחים, נבטים,וזיתים- עכשיו עבר לי ואני אוכלת לחם ללא שמרים - חצילים מטוגנים בשמן זית- יוגורט עיזים - לפעמים עם מלפפון, גבינה לבנה, אני פשוט משתדלת לא לצרוך יותר מידי סוכר מעדפיה דבש, ובכלל לא נוגעת בקמח לבן, בדיוק בגלל זה לא הלכנו היום לאכול פנקייק במסעדה, אלא אישי המתוק מכין לי בבית

......
וכך אני גם שולטת בכמות הסוכר ובאיזה סוכר...

קצת גרנולה בלי סוכר, דלעת, גזר,ביצים,אפונה, מעט מיונז , תפוח ירוק (גם ככה לא ממש מתחשק לי דברים מתוקים אז זה שאסור פירות לה ממש משנה..
פיצה הום מייד, האמת אני ממש אוכלת מה שבא לי - רק הבעייה שלא ממש בא לי יותר מידי- ואני גם בקלות יכולה לפספס ארוחה, אתמול מרוב שהייתי עצובה פשוט הלכתי לישון בלי א, ערב... לא רעיןו טוב בכלל אני יודעת...
מקווה לפצות היום על הכל..

הריון שלישי,
אני מסכימה עם כל העינין של השליטה, זה מה זה קשה וגם אני החלטתי לזרום ....

אני ע-צ-ב-נ-י-ת נורא בהריון

אוף! גם אני. זה נורא

יואו גמני גמני, זה ממש מסוכן, וזה הכי גרוע בנהיגה!!!!!!!!!!!!

מיכל בהצלחה עם הנסיוניות

ממש נהנית לקרא את הכל

תמר תגידי, כבר רואים? רק אני רואה.

וגם אני בוכה בלי שום סיבה. לא הרבה, אבל זה משגע אותי.

בקיצור אני נלחמת בכל החזיתות
אני ממש מאמינה בזה.

חדשה בעניין, יש לי כמה תובנות בעניין מקום הלידה, בהקשר של אסרטיביות ו"להיות עם ראש על הכתפיים" במצב שאת לחוצה ונתונה לחסדם של אנשים אחרים, ובן זוגך לא מגן לא עלייך ולא על האינטרסים שלך. תחשבי על איך זה להיות בבית חולים בחדר לידה עם יחס כמו שלושת הרופאים ה"מקסימים" שנתקלת בהם (זה לא עניינך לאיזה בדיקות אנחנו שולחים אותך, כן?), כשאת במצב כמו עם המוביל של הארון.

צריכה לחשוב על זה,
אני חלשה כמו איטריה אחרי מים חמים,
בחיים לא הרגשתי ככה, שוחחתי עם האיפקית, שאמרה, שאין מה לעשות פשוט להיות שם , שאני צריכה לקבל את זה שאני כבר לא לבד אלא בהריון, והיא יודעת שזה קשה לי, אבל אני צריכה להתרגל וזו אחת הדרכים שהגוף שלי מנסה להסביר לי ,שאני במצב חדש!
היא גם אמרה לא לתכנן כלום לגבי מה שאמור להיות לגבי ההריוןלא מתי זה ייגמר (אני יכולה לחשוב חיובי), אבל לא להחליט שלמשל בשבוע ה- 14 זה ייגמר כי מה אם לא ..?
ויואו איך זה קשה לי...
אני לא יכולהלעשות כימעט כלום לבד ,, בא לי לבכות...
איך אני אלך לעבודה ככה, איך מתפקדים - אני בדיוק בתפקיד חדש, שבו אני צריכה להוכיח את עצמי, ובאמת שלא חשבתי שתהייה להריון כזו השפעה עלי..
כי אתם יודעים הריון זו לא מחלה.. אבל איך זה יכול הליות שאני חולה +- כבר יותר מחודש..?

אבל איך זה יכול הליות שאני חולה +- כבר יותר מחודש..?
מתוקה שלי!
את באמת שואלת שאלה כזאת, את שהתאמת את המשמרות שלך כדי לבוא להציל את חיי במשך כמה חודשים (הרבה יותר מחודש, רמז דק) שבהם הייתי "איטריה אחרי מים חמים" (ניסוח חמוד)?
בואי נקווה שזה לא יגיע אצלך למצב הזה, בואי נקווה שרני אייל יחזק אותך, בואי נקווה שגילך הצעיר ישחק לטובתך, ובואי נחשוב קדימה לא מעבר לאותו יום.

טוב טוב טוב,
למרות שזה קשה, אני משתדלת, היום המצב הפך להות ממש מגעיל כי אחרי שאני אוכלת יש לי בחילה כמה עצוב, הגעתי לעבודה במצב רע אל זה מה יש, מקווה שאחרי הדיקור ארגיש טוב יותר,

קשה לי להאמין פשוט מאוד, על עצמי, למרות שזה נשמע מטומטם..
אם לא דיקור אז רומאן, ומשם כבר הציעו לי רייקי- הצעות ...?

אם לא דיקור אז רומאן, ומשם כבר הציעו לי רייקי
אני מאמינה בהיעזרות בכמה שיותר אנשים. רייקי - מצויין. למה לא.
רומן - לא אוהב לטפל בהריון. יש לו חששות מלגרום נזק. אבל תדברי איתו, למה לא.
הדיקור עובד מיידית וחזק.

משהיא ששוחחתי עימה אמרה כי יש למדקר שלה הסתייגות מאוד גדולה לדקר בהריון- היא אפילו התפלאה שמסכימים לדקר אותי כי זה עלול לגרום להפלה..

אותו דבר אומרים על רפלקסולוגיה. אני חושבת שמטפל מנוסה יכול לטפל גם בהריון.
אני כן טופלתי בהריון ברפלקסולוגיה.

רוב המטפלים לא אוהבים לטפל בהריון מחשש לתביעות! כיוון שרוב ההפלות מתרחשות בשליש הראשון, מעדיפים המטפלים לא לטפל בשליש ראשון על מנת לחסוך מעצמו כאב ראש של תביעה שהפלה נגרמה כתוצאה מטיפול שלו.

מטפל מקצועי, בכל תחום, יודע מה מותר, מה אסור, מה כדאי ומה לא. כן כדאי לקבל המלצות.

כן כן תודה לכולכן,
אכן המטפל שלי מקצועי, ושאלתי אותו מה לגבי מטפלים שלא מדקרים בהריון והוא אמר או מתלמדים או כאלה שלא בטוחים בעצמם,
ודיקר אותי ,
הרגשתי השתפרה מאוד, ואפילו קיבלתי תיאבון לבערך שעתיים- גם זה טוב...

אני קצת יותר חזקה, אבל עדין צריכה לנוח המון- אין מה לעשות ,אלא לקבל את זה ,החלק הקשה.

אבל לא להחליט שלמשל בשבוע ה- 14 זה ייגמר כי מה אם לא ..?
אכן.
>סמדר למדה בדרך הקשה שלפעמים אפשר למצוא שאריות משבוע 14 גם בשבוע 22<
>ושבוע 22 זה רק כי אני לא יודעת מה קורה הלאה<

כי אתם יודעים הריון זו לא מחלה.. אבל איך זה יכול להיות שאני חולה +- כבר יותר מחודש..?
לא מחלה אבל דורש אנרגיה, והסתגלות והמון תחושות פיזיות חדשות, מוזרות, לא מוכרות, מסקרנות, מעוררות מחשבה (ודאגות (-:)
אני עדיין מופתעת מכמות האנרגיה הנפשית והגופנית שההריון דורש ממני. כתבתי בדף אחר על התחושה הזו שלא בא לי לעשות כלום (עבודה, כתיבה, אקדמיה) רק "להיות בהריון". (ומכה על חטא כי תמיד קצת חשבתי שאלו שהן "בהריון" הן קצת... לא יודעת בדיוק אבל הן חשבתי עליהן שהן מטופשות או אולי רכרוכיות).
ועכשיו מאוד מתאים לי לקיים את השיחה:
חברה: "מה את עושה"
Pלונית: "אני בהריון" .
כמובן שבהיותי "אדם חושב" אני לא יכולה לומר את זה ככה אז אני ממציאה לי הסברים שיצדיקו את זה ש"אני בהריון" (-:
תרגישי טוב.

Pלונית אחרת,
נסחת את הדברים כל כך מדוייק (במקום לצטט אותך

)
זה באמת כל מה שבעצם בא לי "לעשות" אין לי אנרגיה כמעט לכלום...
והאמת שזה חסר לי מאוד, חוסר העצמאות הזה קשה לי,
שמחה כי לאחר 2 טיפולים אתמול אייפק ודיקור , אני מרגישה טוב יותר פחות בחילות יותר אופציה לאכול וגם קצת יותר אנרגיה כלומר יכולה לנהוג וללכת לעבודה (יום ארוך..), וגם קצת פחות עצבנית

חשבתי בדיוק כמוך , מה כולה הריון- רק עכשיו אני תופסת כמה אנרגיה זה לוקח,,
אני רוצה להתקש לאמא שלי לשאול אותה איך היה אצלה, כי דיכורני אומר כי לא "הרגישה" את ההריונות שלה,אבל אולי אני טועה, והיא תשפוך אור חדש על הזכרונות שלי..
אני שפוט עדיין מפחדת לספר לה עדיין חוששת שההריון ייעלם כנראה,
אני חודש שני שבוע ראשון יעני שבוע שביעי ו- 4 ימים
לא תופסת עוד
לא תופסת עוד
מה שכן אני לא יודעת כך אצל אחרות אבל הבטן לי יצאה החוצה(ממש ממש מוקדם לטעמי) ואני כבר לא יכולה ללכת עם המכנסיים הרגילים שלי- בעייה....
גם חולצות פתאום בא לי רק על טריקו וכאלה רקות ונוזלות - איפה אני אלך עכשיו למצוא.... אין לי אנרגיה לזה

<אין לי אנרגיה לחפש בגדים - משהוא צריך לעצור אותי על המשפט הזה

>

הצילו, אני בהתקף חרדה. כבר יומיים אין לי בחילות, אין לי התכווצויות ברחם, אין שום סימן פיזי לכך שאני בהריון. נאדה. נגמר. אני כל כך מפחדת שבאמת העסק הסתיים. לא יודעת מה לעשות. אני בשבוע 12+3 - הגיוני שבשלב הזה כל התסמינים מסתיימים? אני יודעת שסימנים להפלה בוששת היא שתסמיני ההריון נחלשים. אבל אני גם יודעת שבשבוע שבו אני נמצאת יש ממילא ירידה של תסמיני ההריון. מילכוד!! כך שבמקום לשמוח שהבחילות המחרידות שליוו אותי בחודשיים האחרונים הסתיימו, אני מייחלת להן כי הן היו הסימנים הכי ברור לכך שאני עדיין בהריון. נראה לי שעד סוף ההריון יאשפזו אותי במוסד פסיכיאטרי (בשלב זה, בעלי יעשה זאת גם בכפייה)

יעל,
אולי באמת הקדמת בשבוע וחצי משום שהסימנים אמורים להעלם מהשבוע ה- 14 +- שהרי ביולוגיה היא לא מתמטיקה

ובהסתייגות קלה פשוט תרימי טלפון לרופא שלך.. לא?
לכי להבדק תשמעי את הדופק ותרגעי,

תעדכני מיידית על כל התפתחות אני מחכה !

יעל,העלמות תסמיני ההריון אינם ה-סימן להפלה בוששת.יתכן גם מצב של הפלה בוששת שבה השיליה ממשיכה לייצר
הורמונים ותסמינים למיניהם...אומרת את זה כדי שתביני שאין לך דרך בטוחה לדעת חוץ מבדיקה ומכך משתמע שאין
צורך לדאוג לחינם.או שההריון מוצלח או שלא,את בוודאי תבדקי ותדעי,אך כמו ששרון ג כתבה למעלה לא כדאי להכנס
לחרדות על סמך השערות.בטח שזה הדבר הכי קשה בעולם...מכירה ויודעת.אם תצטרכי עזרה נוספת כולנו כאן בשבילך.

מחכה לשמוע שהכל בסדר.

כבר יומיים אין לי בחילות, אין לי התכווצויות ברחם
לי כבר שלושה חודשים אין בחילות ואין התכווצויות ברחם, מי אמר שהרחם צריך להתכווץ? זה דווקא נראה לי משהו לא לגמרי חיובי.
בכל מקרה, הסימן היחיד להפלה בוששת, (חוץ מבדיקת אולטרסאונד/דופלר/מוניטור) הוא דימום (וגם זה לא תמיד), והיא נקראת בוששת דווקא בגלל שהשליה ממשיכה לייצר הורמונים והכל נראה תקין למרות שבעצם כבר לא. אולי התבלבלת עם הפלה מאיימת? מצב שבו לא בטוח אם ההריון מצליח להחזיק או לא?, בדר"כ בשבוע 12+3 כבר הסיכון לזה הוא די קלוש.
בכל מקרה נראה לי שכל עוד את לא מדממת, את לא צריכה לדאוג. תנשמי עמוק, תנסי לעשות קצת מדיטציה, אולי תקבלי איזה רמז מהרחם.

אולי באמת הקדמת בשבוע וחצי משום שהסימנים אמורים להעלם מהשבוע ה- 14 +-
עוד לא פגשתי את האחת שאצלה זה "לפי הספר", את יודעת מה אומרים על סטטיסטיקה...

אני בשבוע 12+3 אני כמעט משיגה אותך, 12+1, וואי אני לא מאמינה שהגעתי לשבוע כל-כך מתקדם!

בכל מקרה, יעל, תרגישי טוב! ושולחת לך

תבקשי גם אחד מבעלך, החרדות האלה של ההריון! באמת נורא קשה.

מיכל והאמת,
התכוציות ברחם הם אחד הסימנים לכך הרחם גדל, והרצועות נמתחות אולי לא כולן חשות בזה ואולי לא שמות לב, אבל זה כתוב גם בספר של ד"ר בר, שזה נורמלי אין חוקיות , בדר"כ זה גם מופיע לאחר שינוי תנוחה, שיעול, התעתשות.. או סתם ככה, העוצמות משתנות ולפעמים יכול לעבור יום שלם בלי להרגיש כלום, אבל הן שם מידי פעם... לפחות אצלי..
ואולי רק אולי זה מופיע יותר בהריון ראשון כי הכל כ"כ חדש שתשומת הלב מאוד ממוקדת לכל ניע ולו הכי קל..

את מתכוונת ללחץ או כאבים, התכווצות זה ציר... (אולי מדומה)
ת'אמיני לי שאני מרגישה את הלחצים והכאבים האלה, בתור קיסרית לשעבר אני גם זוכה בבונוס הנפלא של המתחות הצלקת - כואב פחד.
למיטב הבנתי אבל יעל בהריונה השלישי, אולי אני מתבלבלת?
חוצמזה אם מדברים על סימנים שבאים ונעלמים, לדעתי הסימן הכי טוב זה השדיים, אם הם נשארים טיפה קשים ורגישים, מבחינתי לפחות זה סימן שהכל בסדר (כל עוד לא מרגישים בתנועות העובר).

אוף הצלקת הזאת. איזה סיוט.
למה השדיים זה סימן טוב? לי לא כאבו בכלל. שום כלום. אולי בגלל שאני מניקה?

תודה על המילים המחזקות. יש לי תור לשקיפות עורפית ממילא ביום חמישי, אז החלטתי לא ללכת לפני כן להיבדק. ובמילא, כמו שאמרה לי חברה שלי, אני אראה דופק ואשמח - ואז אחרי יומיים שוב יתחילו החרדות. אני צריכה ללמוד לחשוב חיובי על ההריון הזה. התינוק הזה מושרש עמוק בתוכי והוא יהיה בריא ומקסים כמו אחיו ואחותו.
מעולם לא חוויתי חרדות כאלה בהריונות הקודמים. אין לי מושג למה דווקא עכשיו החרדות גדולות יותר. בעצם יש לי מושג אבל זה מורכב להסביר ומעט חושפני. אני מרגישה שההריון הזה אמור להוות את ה"תרוץ" שלי לא להמשיך באקדמיה, לא לעשות את הקריירה ה"גדולה" שהייתי מצופה לעשות - ואם אני אאבד את ההריון - אאבד את כל הלגיטימציה לעשות סוף סוף את מה שאני רוצה. דבילי, אני יודעת, אנא המנעו מלהעיר על כך. ברור לי שאני חופשיה לחיות את חיי על פי דרכי גם ללא תירוצים כגון הריון, אבל קל יותר להיתלות באילוצים... הגשתי לפני יומיים חלק מעבודת הדוקטורט לקריאה ונלחצתי קשות מהתגובות הצפויות - אני משוכנעת שזה קשור לכל העניין.

דבילי, אני יודעת
ממש לא!
אני מרגישה בדיוק כמוך, ההריון הזה הוא הלגטימציה להיות אמא במשרה מלאה

יעל,
קבלי

מיכל, אכן גם אצלי השדיים רגישים כבר שבועות... ולפעמים זה יותר חזק ולפעמים פחות אבל בינתיים זה לא עובר,
ואני מתכוונת לרגישות ברחם לא יודעת איך לקרא לזה..

ולפעמים זה יותר חזק ולפעמים פחות אבל בינתיים זה לא עובר,
זה הסימן היחיד (למיטב ידיעתי) שלא אמור לעבור, עד ההנקה.
תרגישו טוב, כולן!

שההריון הזה אמור להוות את ה"תרוץ" שלי לא להמשיך באקדמיה, לא לעשות את הקריירה ה"גדולה" שהייתי מצופה לעשות
מה קרה לך? זה סיבה מעולה ביותר!

שליחה על ידי א.* » 09 נובמבר 2004, 13:39

אני לא מבינה רשמתי כבר הודעה ואני לא רואה אותה . לא נורא ארשום שוב
אז ככה אני בשבוע 6 +4 ימים .
ושמחה מאודדדדדדדדדדדדדד בתוכי אבל כלפי חוץ אני לא מצליחה להראות את השימחה אני נמצאת כאילו בדיכאון לא בא לי לעשות כלום לא בא לי כלום רק לנוח ולהיות בבית עם ההריון שלי.
לא בא לי ללכת לעבודה לא בא לי לצאת לא בא לי כלום אני לא יודעת אם זה נורמלי אבל אני ממש נכנסת כל בוקר לדיכאון כשאני יוצאת לדרכי לעבודה האם זה נורמליייייייייייייייי???????????????. (אני נמצאת במשרד לבד למזלי - ובדרך כלל אהבתי את זה היום אני לא סובלת את זה ממש מדכא אותי מה עושים??????????

א, את היא חדשה בעיניין?
אם כן, כנראה כתבת את ההודעה הזו בדף שנראה היה שאת מתכוונת להפוך לדף הבית שלך (פשוט, יש שם הודעה דומה). כדי לראות, הקליקי על הכינוי חדשה בעיניין. תראי שכבר אין בו סימן שאלה.
ואז תוכלי להחליט אם את רוצה להשאיר את מה שיש שם כדף בית אישי, או למחוק אותו, או לפתוח דף בית אישי בכינוי אחר (כי כמו ש מיכל שץ כתבה לך, מצבך כ"חדשה בעניין" הוא זמני).

א. ברוכה המצטרפת (כפי שניתן להבין אני לא א. ...)
גם לי יש לעיתים דיכאון קל והכי פחות הא לי ללכת לעבודה אני גם פחות דברנית ... (כמובן הכל יחסי

)
יש לי מן רצון התכנסות כזה עם עצמי ולדעתי זה נורמלי בהמשך לתהליך שהגוף עובר,

סמדר,
לא שמתי לב כלל שנעלם סימן האלה, אם פלוני אלמוני תחליט שרוצה למחוק או להשאיר בחירה שלה,
רצת מצחיק לפתוח דף בית כשיש כינוי כזה כאן לפחות בעיני,
כמו כן , מיכל,
כל זמן שלא אהיה בהריון שני,,,,,,, ואני מניחה שיעבור עוד הרבה מים בנהר,
אני בבחינת חדשה בעיניין מהסיבה הפשוטה שהכל הוא לראשונה אצלי בראות עיניי..
מבחינתי כרגע אני לא פותחת דפבית אין לי עדין הסבר למה,
אני צריכה לחשוב על זה גם קשה לי לפתוח דף בית עם הכינוי הזה והכינויה אחר שלי באתר לא נראה לי מתאים כדף בית....

<צריכה לחשוב>

הצילו, אני בהתקף חרדה. כבר יומיים אין לי בחילות, אין לי התכווצויות ברחם, אין שום סימן פיזי לכך שאני בהריון. נאדה. נגמר. אני כל כך מפחדת שבאמת העסק הסתיים
חייכתי כאשר קראתי את זה, ולא בגלל רוע לב אלא משום שהוקל לי לגלות שאני לא לבד... גם אצלי היה איזה שלב של הקלה בתחושות לא נעימות (אצלי זה היה המתיחות בתחתית הבטן ועייפות שנעלו) וחשבתי - אם אני מרגישה טוב אולי זה סימן שאני כבר לא בהריון.
זה מעט עקום לראות בהרגשה טובה סימנים למשהו רע... הוקל לי לגלות שאני לא לבד (-:
מקווה שכעתהרגשתך טובה יותר ובהצלחה בבדיקה מחר (אני כותבת עוד משהו בדף שלך)

אני צריכה לחשוב על זה גם קשה לי לפתוח דף בית עם הכינוי הזה והכינויה אחר שלי באתר לא נראה לי מתאים כדף בית....
אני דווקא אוהבת אותו... , את גם יכולה לקבל ממנו השראה ולמצוא משהו שימצא חן בעיינך...
בכל מקרה אם הדף ההוא אינו דף הבית שלך, כדאי למחוק אותו

א, התחושות שאת מתארת נורמליות לחלוטין – ההתכנסות פנימה, הצורך במנוחה, האטת הקצב. אני חושבת שעד כמה שאפשר, כדאי להענות להן.

מיכל,
עיקרונית את צודקת אבל אני לא פתחתי אותי, ואולי מי שפתחה אותו והוא לא משרת אותה ,שתמחק אותו...
אין לי שום בעייה לעשות זאת אבל , לא רוצה להידחף...
קמתי הבוקר לא בלי בחילה.. אבל במצב הרבה יותר טוב.. והאמת זה מפחיד... בדיוק כמו מה שכולן כתבו למעלה פחד מפני הריון שהסתיים, אבל אני ממשיכה למדוד חום בקימה ובכל בוקר בחום ממשיך להיות 7:00 לפחות.... זה סימן מעודד בעיני..
אני גם פחות עייפה אולי כי אני נכנסת למיטה כמעט כל ערב עד 21:00 ..... וישנה לפחות עד 8:00
היום קמתי יקיצה טבעית ב- 7:20 איזה כיף..

אחרי שגילךיתי שאנחנו שותפות לכל מיני תופעות...
השדיים לא מאוד כואבים לי במשך היום, יש רגישות בפיטמות מידי פעם, אבל לא משהו נוראי.
בלילה? זה כבר סיפור אחר - אני מתעוררת משום שכל כך כואב לי, שינוי תנוחה מתוך שינה גורם לנגיעה / לחץ / שינוי מצב של השד ואני מתעוררת ממש נאנקת מכאב.
מה זה הדבר הזה? 0-:

קצת מצחיק לפתוח דף בית כשיש כינוי כזה כאן
אני מניחה שזה היה מבלבול -- היא כנראה הקליקה על הכינוי שלך כדי לכתוב לך תגובה, והתפלאה אח"כ שהיא לא רואה את התגובה כאן בדף.
א., את עוד איתנו?

Pלונית,
כן גם אצלי זה ככה, בלילה הרגישות עולה....שום תנוחה לא נוחה, חסר לי אם אני /אישי נוגעים , אפילו היו תקופת שהמים הכאיבו לי...@}
אבל היום בבוקר גם "הם" פעילים יותר מתמיד,
אני קשובה וממתינה זה לא שיש משהו מיוחד לעשות...

טוב אני חייבת לשחרר קצת קיטור.
אני עובדת במקצוע תובעני ומלחיץ, שהלקוחות חושבים שהם יודעים הכי טוב. אין לי בעיה לתת לאנשים את מה שהם רוצים כל עוד זה לא אומר שאני יורה להם או לעצמי ברגל (ז"א עושה משהו שיגרום יותר נזק מתועלת). אם יש לקוח עקשן אני בדר"כ מנסה להסביר, לשכנע, בעדינות ואסטרטיביות, לרוב אנשים מוכנים להקשיב ולפעמים גם לקבל את דעתי, לא תמיד, אבל בדר"כ גם אנשים לא עושים שטויות ובטוחים שזה הכי טוב בעולם! איכשהו מתקיים איזון בין הרצונות של הלקוח והצרכים שלו (שלפעמים מתנגשים).
בקיצור היום הגעתי למצב שלקוח גרם לי למרר בבכי, אוף! אני מתארת לי שאילולא ההורמונים לא הייתי בוכה ככה, אבל בכל-זאת, כל האנרגיה הזאת על מה?
על איזה מישהו שחושב את עצמו. ת'אמת הוא דיבר אלי מאוד לא יפה, "ירד" עלי, אמר לי שאני לא מבינה במקצוע שלי, שתודו שזה נורא מעליב (אחרי שלמדתי 4 שנים והייתי מהמצטיינים במחזור אני לא מבינה?)
מצד שני יש בבכי ההריוני הזה משהו מאוד משחרר, נכון?

מיכל שץ,
א - כן זה מרגיז בלי קשר להריון - תוקפנות והתנשאות של אחרים.
ב - כן סביר שההריון תרם לבכי שלך. את בחברה טובה, לי זה קרה לפני חודש בערך, מישהו בעבודה התפרץ אלי (צרח עלי איבד שליטה על עצמו והיכה בהלם את כל הסובבים כולל אותי). בהתחלה הייתי בעיקר המומה אבל אחרי שעה פרצתי בבכי משו משו (מאוד מביך...)
ג- כן בכי זה משחרר (לא רק בהריון, לא?!)
וד -

לעידוד

תודה יקירה

אני חושבת שהרגשתי אותה זזה.
אתמול, שכבתי לנוח בצהריים והיתה לי הרגשה חדשה בבטן. אתמול הייתי בטוחה שזו היא. היום אני כבר רק "חושבת שזו היא" יכול להיות שמרגישות תנועות עוברית בשבוע 18?
בכל מקרה זו היתה הרגשה נעימה, אפילו אם זו לא היא (-: כאילו ליטפו לי בעדינות את הבטן מבפנים משמאל לימין.

מיכל שולחת לך גם

Pלונית,
כן בספרים כתוב שמי שזה לא הריון ראשון שלה יודעת כבר מה להרגיש מהשבוע ה- 16 וייתכן שזה בדיוק מה שאת מרגישה..כיף לך..@}

אני לעומת זאת מרגישה היום כ"כ מוזר שאני לא מאמינה, שאני מרגישה ככה,
קודם כל יותר אנשים שואלים אותי אם אני הרה, ואני מגיבה היום יותר בחיוביות שכן
דבר נוסף נראה לי ששני הטיפולים שעברתי ביום ראשון היום אניממש מרגישה את ההבדל- אם זה מהטיפול - אני עם פחות בחילות (לא לדאוג יותר החזה עדיין קיים ובועט), ומסוגלת לאכול יותר, אכלתי קצת מתוק היום שלא אכלתי איזה חודש וחצי,
יש לי יותר אנרגיה, לא לא הייתיי יוצאת לריצה, אבל בהחלט טוב יותר ממקודם,
אני מתחילה להרגיש מאושרת- הולכת לי עם חיוך,
מקווה שזה יימשך אני מחר מסיימת שבוע שביעי- ומתחילה את עמצע חודש שני..

Pלונית אחרת - מזל טוב. איזה כיף לך!!!

יכול להיות שמרגישות תנועות עוברית בשבוע 18?
בהחלט ייתכן, אם כי לרוב בהריון ראשון מזהים זאת מאוחר יותר.

לפי הספר: בהריון ראשון מתחילים להרגיש החל משבוע 18 (וייתכן גם אח"כ), בהריון שני ומעלה -- אפשר גם משבוע 16.
אבל ספר או לא ספר -- אני התחלתי להרגיש משבוע 16 (לקח לי יומיים-שלושה לזהות שאלה לא גזים) וזה ההריון הראשון שלי, כך שלא הכל הולך בדיוק לפי ספרים. בעיקר לא הספרים שמבטיחים לך שאחרי השליש הראשון אין יותר בחילות והקאות...

>סמדר קינחה את שבוע 22 בהקאה רבת רושם<
>לעולם, לעולם, לעולם לא אכנס עוד ל הצילו מלפפון תקוע באף<

א-פרופו תנועות: שלשום הנחיתי קבוצה, ומאחר שזה היה בישיבה, העוברון מצא בזה הזדמנות נוחה לקפיצות קרב. כשאלה תנועות גדולות, הן די מבהילות ומקפיצות אותי גם כן. אחרי שתי קפיצות מוזרות על הכיסא מול העיניים של הקבוצה התחיל להיות לי ממש לא נעים... בצר לי, שמתי יד על הבטן, במקום שבו היו התנועות, ולחשתי "ששש...".
ותאמינו או לא -- הוא הפסיק! (נכון גאון?

)

בטח שיכול להיות.
אני בראשון הרגשתי ב-16. ועכשיו רק ב-18.
הרופא שלי אמר שרזות מרגישות יותר מהר(????) ובשליה אחורית יותר מהר(???) -הסימני שאלה כי אני לוידת אם זה נכון. נשמע לי סתם.

בוקר טוב, כולכנם העלתם חיוך על פני איזה כיף לפתוח ככה את הבוקר,
האם יכול להיות שאני מרגישה טוב(!!!!!!??????)
כלומר רגישות בחזה קיימת , ואני לא אומרת שאין לחלוטין בחילה, ואני פחות עייפה, זה קצת מפחיד לא?

"פתחתי פה", מןקדם מידי, רע לי רע לי רע לי....

חדשה,
אני נוקטת גישה רוחנית לרגע:
בפעם הבאה שטוב לך? תרשמי על פתק: טוב לי, אבל בלי הספק זה קצת מפחיד לא? כי אז אולי את מזמינה אי טוב (אולי כמו יעל וכמוני את מרגישה בלב שלהרגיש טוב זה סימן רע?!)
ובכל מקרה הרגישי טוב (סודה עם לימון עוזרת לי)

Pלונית,
מקסימה, כן ולא, לא יודעת,כנראה, אני צריכה להשתדל יותר לעבוד על עצמי, ולנהות גם כשאני מרגשיה טוב..
כנראה..

כן ולא, לא יודעת,כנראה
LOL
כל כך מוכר...
ועכשיו אני הולכת להיות עם חברה שבבית עם הילד. (איזה כיף שיש לי זמן להיות עם חברות בבוקר), ולא לשכוח:

להרגיש טוב זה טוב

הי לכולן,

קודם כל תודה למי שפתחה את הדף זה - הזדהתי עם כל מילה שכתבת ...

אז אחרי עשרה שבועות של בחילות ושלושה שבועות של הקאות בכל שעות היום אני מתחילה סוף סוף להרים את הראש (מכל הבחינות...)

אחרי שהפכתי מיצור אנרגטי למדי לדובת מערות שלא רוצה הרבה מחייה חוץ מלישון ולישון

ואחרי שהפכתי פתאום אחרי 20 שנות עצמאות לילדה של אמא (נוסעת להורים שלי בסוף כל יום עבודה כאילו חיי תלויים בכך...)

ואחרי שהפגנתי כל התקופה האחרונה יחס גועלי למדי, משהו בין התעלמות לתעוב מוחלט כלפי בעלי היקר, יחס שעדיין לא נפטרתי ממנו לגמרי..

היום - כשאנחנו בשבוע ה-13 אני מעזה להפגין איזה שהוא סוג של אופטימיות...
אחרי הכל רצינו מאוד את ההריון הזה
עבדנו עליו כמעט משך שנה שלמה
ו..... זהו בינתיים.
אני מקווה שכל האנרגיות החיוביות שהיו בי יחזרו אלי בהקדם
ואם יש עוד מישהי שמרגישה עכשיו כמוני - תחזיקו מעמד....
יום מעולה ושבוע מוצלח על אף ולמרות הכל!
אפרת.

הרופא שלי אמר שרזות מרגישות יותר מהר(????) ובשליה אחורית יותר מהר(???)
גם אני שמעתי את הקטע עם הרזות, לא זוכרת איפה. אולי זה הגיוני, כי יש פחות שכבות שומן שיקהו את התחושה (בזמנו כבר חששתי שלמרות הכל יש טעות בחישוב גיל ההריון, כי איך יכול להיות שאני מרגישה כבר עכשיו?).
אבל אני לא זוכרת איפה השליה שלי, אני רק זוכרת שהרופא אמר שאין סיכוי לשלית פתח. בהזדמנות אראה שוב את הסקירה ואבדוק.

מיוחד לכל נשות השליש הראשון (הוי, השליש הראשון). מחכה אתכן לסיומו המוצלח.

איזה כיף לקרוא את הדף הזה

אתן מחזירות אותי אחורה בשנה וקצת.
מעצבן לקרוא שיש רופאים שממשיכים לשכוח שהם גם בני אדם, או יותר נכון שאנחנו בני אדם. אבל לא נורא.
המשך הריון כיפי לכן: חדשה בעניין, Pלונית אחרת ואפרת (מקווה שלא פספסתי אף אחד)

יוחננ ית תודה, (האם את קשורה ליוחנן בצק? או שזו סתם מקריות? <Pלונית שואלת במקום לראות בדפבית שלך (-:>
שעור חשוב שלמדתי אתמול - להקשיב לגוף שלי אמנם "רק" הלכתי לחברה אבל בסביבות 1500 הייתי מאוד עייפה, במקום ללכת לישון, המשכתי להיסחף מפעילות לפעילות - טלפונים, שיחות, חברות אחרות שבאו, אח"כ הלכנו לקניון, לאכול בחוץ וכו', הגעתי הביתה בעשר סחוטה מותשת ופשוט פרצתי בבכי מרוב שהרגשתי רע.
ובנוסף כעסתי על עצמי שמתוך בחירה ולמרות המודעות לזה שאני מרגישה פחות ופחות טוב לא עצרתי ולא אמרתי לעצמי די - לכי הביתה לנוח (טוב, אמרתי, אבל ממש בשקט אז לא שמעתי...)
לקח חשוב נכון תמיד ובמיוחד בהריון: לנוח כשצריך

הי יוחננ ית, תודה!
עשינו היום בדיקת שקיפות עורפית והכל היה מעולה...

שמחה שהחלפתי רופא מיד בתחילת ההריון כי הגישה של קודמו לא נראתה לי - חשבתי שאם אני קצת לחוצה (בכל זאת הריון ראשון!) אז הרופא שלי צריך להיות איתי ולהרגיע אותי, לא לנזוף בי...

אז זהו, החלפתי והיום כולנו מרוצים...(אני בעלי וה ?????)
אשמח להמליץ לכל מי שתרצה
זהו,
סוף שבוע נעים לכולן,
אפרת.

Pפלונית,
מתחברת לגמרי למה שאמרת, גם לי זה קרה, לא יותר, ביום חמישי הרגשתי לא טוב ,לקחתי את עצמי מהעבודה לחברה , נו בכל זאת אני עדין אישה שזקוקה לקצת חברה אנושית ...

ומיד אחריה חזרתי הביתה לתנומה של לא פחות משלוש שעות נ-ה-ד-ר, זה איפשר לי לעבור ערב רגוע ונינוח עד ההתמוטטות הבאה ..כמובן..
אפרת ,
ברוכה הבאה כיף לקרא עדו ועוד תגובות..
נהדר לקרא מה שכתבת, לי ייקח עוד כמה שבועות להגיע איילך,, בינתיים אני מפנטדת על אמא שאיןלי ללכת אליה כדי שתאכיל אותי

בדיוק אישי המתוק אמר לי, "את יודעת חשבתי על זה , מה עושות נשים אחרות ?, הן הולכות לאמא שלהן, אבל לך אין את הפריוילגיה הזו, ולכן אני גם המתוק שלך וגם אמא שלך..." אני חשובת שזה עודר לו נפשית לעבור את התקופה הזו כ"כ קשה לו מסכן..

תודה סמדר לוקחת בשתי ידיים ומחזירה אליך

יוחננית, תודה תודה רק שיימשך בריא תקין וחזק

וובהצלחה גם לפעם ראשונה יישר כח אהובתי @}

זהו, שבוע 8 התחיל, יואו זה מתחיל לצבור תאוצה , עוד חודש וכבר ארגיש ממש ותיקה ומחכה לזה כ"כ אולי ארגיש כבר יותר טוב, ויחזור אלי כוחותי ואולי אוכל להנות מזוגיות מעט עשירה יותר... הכמיהות הקטנות....

מתה לראות את העוברון הקטן בא"ס ממש רוצה לראות אותו, לראות שהוא שם, שהוא גדל, אתמול, אצל חברה, שבוע 22 נדמה לי, הוציאה תמונת א"ס מדהימה נפעמתי ממש, ברור כ"כ ממש אדם קטנטן לא להאמין עד שרואים...

אגב ממש דומה לשני הקטנים שלך בשמת..(אם את עוד מבקרת פה לפעמים..)המתוקים האלה..

אני באמת חושבת שאני מרגישה יותר טוב, רק בערב זה מחריף וקשה לי..

היי, אני חדשה באתר ואני מופתעת מהפתיחות המקסימה של כל הבנות.. זה מעיין תחושה שאפשר לשתף כאן בכל מה שרוצים מבלי לפחד שיגלו מי את באמת..
אני בת 22 (צעירונת) ונשואה כחצי שנה. (הגיל מבחינתי הוא רק מספר), מזה 3 חודשים אנו מנסים להיכנס להריון. אני ממש לא בלחץ שישנה בעייה גניקולוגית כיוון שאנו מנסים ממש מעט זמן.
אולם החש שלי נובע מכך שלפני כשבוע הייתי אצל מטפל אלטרנטיבי- בשביל משהו אחר, והוא טען שהוא רוצה "להציל לי את החיים " ושלדעתו זו תהיה טעות להכנס עכשיו להריון, למרות רצוני. אני מתחילה ללמוד בסמסטר ב' ותמיד חשבתי ועדיין חושבת שניתן גם לגדל ילד וגם ללמוד (אני לא מתכננת להביא ילדים אחד אחרי השני ברצף) בכל אופן אני נמצאת בהתלבטויות אין סוף! מה לעשות? האם זה באמת "יציל את חיי" או שמא ילד יביא לי אושררב בשלב זה של החיים? אני הבכורה בבית, אני מודעת היטב במה כרוך ילד ואני מוכנה לכך.
אנא עיזרו לי להגיע להחלטה שתקבע את המשך חיי.
תודה.
נ.ב
בעלי תומך בי מאוד ורוצה מאוד בילד.

אנא עיזרו לי להגיע להחלטה שתקבע את המשך חיי

חוששת, לי נשמע כאילו אותו מטפל אלטרנטיבי לוקח לעצמו מעט יותר מדי זכות "טיפול אלטרנטיבי". העובדה שאת באה אליו לטיפול אין פירושה שהוא יכול לקבוע עבורך את מסלול חייך בנחרצות וביהירות כזו.
יש הרבה נימוקים מדוע לא להרות בגיל 22, יש הרבה נימוקים מדוע כן לעשות את זה, והשורה התחתונה היא שאת ובן זוגך אמורים לקבל את ההחלטה הזו בהסתמך על הידע שבידכם והתחושות שלכם לגבי ילדים ובניית משפחה. אם את מרגישה מוכנה, אל תתני לשום מטפל-או-שאינו-מטפל לקבוע לך (וזה כולל גם את בקשתך שיעזרו לך לקבוע את המשך חייך - רק את יכולה לעשות את זה).

וכמובן, מצד שני - לו המטפל הזה היה מצליח באמת לערער את כל אמונתך שאת רוצה ילד, הייתי מייעצת לך לבדוק את עצמך מחדש, אולי באמת יש בך ספקות. את זה רק את יודעת (אבל על פי התיאור שלך, נשמע שהמצב אחר).

חוששת,
כל מילה של קומה ג' וגם יכול להיות ששווה לך לבקר בדף: אמא בת כמה את.

חוששת!
אני לא מתיימרת להיות חכמה אבל אני בהחלט בעלת ניסיון.
גם אנחנו נישאנו צעירים יחסית, (אני הייתי בת 24 ובעלי היה אז ילד בן 25). סיכמנו שנחכה כי שנינו היינו סטודנטים לתואר ראשון, אבל מעבר לשיקולים הכלכליים והפרקטיים - אני השהיתי את כל נושא הרחבת המשפחה כיוון שלא רציתי לגדול יחד עם הילדים שלי...
רציתי לבנות זוגיות יציבה ולהתבגר קצת בעצמי לפני שאני מוסיפה עוד נפש חיה למשוואה הזאת.
אולי זה יישמע לך מוגזם - אבל אני היום בת 31 וחובקת הריון ראשון. נכנסתי אליו בלי לבטים, עם הרבה יותר ביטחון עצמי ממה שהיה לי לפני חמש שנים, למשל, ועם זוגיות הרבה יותר מוצקה..
הסיבה העיקרית שהמתנתי עד היום (בעלי היה מוכן הרבה לפני, דרך אגב) היתה שכל העניין הזה הוא בלתי הפיך
זהו.
מאחלת לך שלא משנה מה תחליטי, תהיי שלמה לחלוטין עם עצמך - ואם יש בך ספקות כל כך גדולים - ממליצה לך לחכות קצת
בהצלחה!
אפרת.

בינתיים אני מפנטדת על אמא שאין לי ללכת אליה כדי שתאכיל אותי
מתוקה שלי, אולי תבואי אלי?
כשאני צריכה להאכיל אחרים אני הרבה פחות סמרטוטית ועלובה. וחוץ מזה יש אוכל בבית - את יודעת, בנזוגי מבשל...
אם אני אצטרך להתרוצץ אלייך (עם שני מתוקים, כמובן...) אז למחרת אני אהיה חולה, אז כל עוד את יכולה להגיע הנה, את מוזמנת.
את זוכרת שהייתי עושה לך אוכל סיני? (מקווה שלא גרמתי לך בחילה עכשיו...)
אנחנו גם יכולות להציץ בתמונות האולטרסאונד של שני המתוקים.
יש לי אוכל אורגני (אני ממש פושר, נכון?)
עוד פתיונות?

לפני כשבוע הייתי אצל מטפל אלטרנטיבי- בשביל משהו אחר, והוא טען שהוא רוצה "להציל לי את החיים"
אחרוג ממנהגי ואהיה נחרצת: ממטפל -- כל מטפל -- שמתבטא כך, להתרחק ומייד. אני באמת לא רואה איזו טובה יכולה לצמוח ממנו.
את ההתלבטויות בנוגע לכן ילד/לא ילד אפשר לקיים באופן בלתי תלוי.

היה גם דף בנוגע לבחירת מטפל (אני מנסה קישור)
כיצד לבחור מטפל (אם יש סימן שאלה אל תלחצי, תעשי חיפוש בתיבה בראש הדף או בתחתיתו)
בכלל מומלץ לקחת סיור מודרך באתר להכנס ל דף פתיחה ועוד (אני פשוט לא בטוחה שהדף הזה הוא המתאים ביותר להתלבטות החשובה שלך)
ומצטרפת בחום להמלצה להכנס לדף אמא בת כמה את
(המילים הירוקות בתוך הטקסט הן לינק)

החוששת,
לא אחזור עלהתשובות שקיבלת אבל, אוסיף משהוא קטן לכיוון אחר,
לגבי מתי ילד ראשון?
זה כ"כ תחושת בטן בעיני כי, למשל אני ואישי המון שנים יחד ושום לחצים חיצוניים לא עזרו עד, שאני לא הייתי מוכנה, וגם אז לכך זמן עד שהתוכנית יצאה לפועל באמת ,
מה שכן עצה קטנה, תשאלי את עצמך האם את רוצה להיות אמא(עצה שקיבלתי בזמנו מחברה שמזה צדקה!), כי אני יודעת לומר לך, שדקה לפני, שלא ידעתי והרגשתי בעצמותי, שאני רוצה להיות אמא לא היה נכון בשבילי להתחיל את כל התהליך של ההורות, מה שכן אני בהחלט לא מצדדת במטפל ,שיביא כזו טענה נחרצת, א-ב-ל אולי הוא הרגיש אצלך משהוא, שאפילו את לא יודעת על קיומו בדבר חשש מאימהות או חוסר ודאות או משהוא מעין זה ופירש את זה באופן לא מקצועי ומאוד חודר גבולות,
אולי היה אמור להגיד לך תשמעי לפי מה שאני מקבל ממך תתני עוד מחשבה על העינין הזה של הריון והורות- לא ידועת אולי באופן כזה לא הייתי נכנסת ללחץ, שלא לדבר על זה שדווקא בגלל שזה השפיע עלייך כל כל עמוקות, אולי נקודה זו למחשבה,
בכל אופן מאחלת לך דרך צלחה בכל שתיבחרי @}

בשמת,
נכון, אני יודעת אבל, אני חושבת, שאין אדם בעולם שאני ארגיש אצלו כ"כ חופשי "ליפול עליו", כמו שהייתי מרגישה עם אמא- לא ידועת למה אולי צריכה לעבוד על זה,
כמו שביום שישי קיבלתי כזו הפגנת רגשות ממשהי שפשוטו כמשמעו דאגה לי , ואני חייכתי אליה ואמרתי לה שאני לא רגילה לזה- אז היא חייכה ואמרה תתרגלי..
וזה מאוד מאוד קשה לי.

אגב להרגיש טוב, זה טוב, אחלה סיסמה, ואנימתחילה להאמין בה, כמעט ללא בחילה הבוקר... ויכולת לחשבו על מאכלים למשך היום !!!!!!!!!
טוב לא בהגזמה איך ,שקצת הרחתי בצל ירוק רציתי למות אבל בהחלט הפוגה קלה...

שאין אדם בעולם שאני ארגיש אצלו כ"כ חופשי "ליפול עליו", כמו שהייתי מרגישה עם אמא
וואללה. אני, לעומתך, יש לי אמא, ואני ממש לא מרגישה חופשייה "ליפול עליה". אף פעם.
עלי את יכולה ליפול חופשי.
אז גם אצלך ההריון הוא הדרך הקשה ללמוד להיעזר באחרים? (-;

מה שכן עצה קטנה, תשאלי את עצמך האם את רוצה להיות אמא
חדשה בעניין מתכוונת להגיד: האם את רוצה "להיות אמא" בניגוד ל"רוצה ילד".
כי זה לא אותו הדבר.
"רוצה ילד" - רוצה שיהיה לך משהו. כמו שרוצים חפץ, כמו שרוצים בובה מתוקה לשחק בה.
"רוצה להיות אמא" - זה הרצון לתפקד כאמא, זו הנכונות לעשות שינוי בחיים, שדרוש אחרי הלידה (ולפעמים עוד בהריון).

אפשר "להיות אמא" ו"להמשיך ללמוד", אבל זה לא כל כך קל. לפעמים הכל משתנה כל כך, וגם לא קל פיזית ולוגיסטית. תחפשי דפים כמו לימודים עם תינוקת יונקת ועוד דפים (מי זוכר?) על מה שקורה אחרי הלידה, במיוחד לשאיפות המקצועיות שלנו...

אוקי בשמת,
גם אני כאמור לא ממש הולכת לאמא שלי, אבל אני מתכוונת שאם היתי אמורה להרגיש נוח אצל משהוא בעולם הזה אז זו היתה אמא שלי...
מקבלת את הזמנתך בברכה, אז תגידי מי יכול להכין לי ממולאים עם הרבה הרבה פלפלים אדומים ועם אורז מלא וקצת בשר כי הבעייה שלי שאני לא יכולה להסתכל על הבשר בעודו חי...
בעייה אחרת הייתי מכינה לבד...
אני שוקלת לבדוק במקום מסויים שאני מקווה למצוא טלפון שלהם אצל רני אייל- מצחיק שאני לא מעיזה לבקש מגיסתי ואני יודעת שהיא יכולה להכין יופי של ממולאים.....אבל ממש ממש לא נעים לי לבקש ממנה, למרות שאנייודעת שלא תהיה לה בעייה עם זה..
מה דעתכם??
ממש ממש בא לי ממולאים...

הי חדשה בעניין!!
ממש ממש בא לך אז קדימה - אפילו תבקשי מבעלך שיבקש עבורך ....(אם זאת אחותו)
האמת היא שאני מעזה לבקש רק מאמא וגם זה ברמזים מפאת חוסר תרגול בנושא..
יאללה חמודה.....
צ'או
אפרת

בוקר טוב,
טוב לגבי הממולאים לא בררו עוד מה יקרה, מסתבר כי אישי היקר לא תופס את הקושי שלי בעיניין כי אמר , תבקשי ממנה את....
אני מחכה להצעת מחיר ממשהיא שגם תעשה לי את זה כמו שאני רוצה בלי טובות, כי אני אשלם לה..
הבוקר מעט חלוד, אבל נהדר היה לפתוח אותו עם סלט וקוטג' שנראה לי שלא אכלתי כבר איזה 8 שנים...
טעים..

מוסרת בוקר נפלא לכולכן, @}

מספר דברים שמגלים בהריון: א. הבטן מתנפחת. ב. הנשיות בפריחה ג. גברים מבינים דברים מ א ו ד לאט.

בוקר טוב!

באותה נשימה ערב טוב,
איך היה היום שלכן?

אורי..
לגבי
גברים מבינים דברים מ א ו ד לאט.
???????

כלומר..?

הי שלום לכולן..
תגידו זה מקובל שאחרי יומיים נטולי בחילות והקאות פתאום מקיאים את הנשמה??
חוץ מזה מתחילים לראות עלי את ההריון... איזה כיף כי ממש התאמצתי להראות הריונית עד עכשיו אבל בעיקר הצלחתי להראות שמנמנה.
חדשה בעניין - כבר מתחילה להרגיש וותיקה או עוד לא?
אני מרגישה בהריון כבר נצח ובסה"כ התחלתי את הטרימסטר השני....
טוב, לצערי חייבת ללכת....
ערב נעים לכולן!

נ.ב לאורי - כל מילה אמת....

אפרת.

חדשה בעניין,
אני אשמח ללמוד לעשות פלפלים ממולאים אם את תגידי לי מה לעשות.

הי בשמת,
קיבלתי את הצעתך,אחשוב , יש לי משהיא מהעבודה שגם תשמח לעשות לי, אין לי כוח לחשוב על זה כרגע אבל אולי....
אני צריכה לארגן פלפלים ואת הבשר.....

תגידו, למישהי קרה, שהיה לה כאב,כמו לחץ ,שהתחיל פתאום והמשיך כמה דקות טובות, זה הבהיל אותי- למרות שאולי הרחם שלי פשוט מתרחב עוד.. לקראת סוף שבוע 8.....

שהיה לה כאב,כמו לחץ ,שהתחיל פתאום והמשיך כמה דקות טובות
נדמה לי שקרה לי. ועבר. כל מיני תופעות כאלה בבטן התחתונה. נדמה לי שהלכתי אז לקרוא בספר ונרגעתי.

אני צריכה לארגן פלפלים ואת הבשר.....
למה? לא פלפלים אורגניים? (יש משלוחה) הבשר מיוחד? (יש איטליז פה, את יודעת)

טוב,
בשעה טובה אתמול שינסתי מותניים והכנתי לעצמי בעצמי ממולאים - הגעתי למסקנה שזה לוקח הרבה יותר מידי אנרגיות עד, שמישהוא אחר יכין לי- למרות שאני ידועת שכ-ל הכוונות היו טובות..

אז נכון שרק 2 מהפילפלים היו אורגניים - אבל עדיף מכלום, וממש מעט בשר עם חצי עיניים עצומות..
ויצא מעולה וכך היה לי מה לאכול אתמול א. ערב והיום כמעט כ-ל היום כיף גדול..

עכשיו אני מתענגת על קרם שניט שלא אכלתי ש-נ-י-ם!!!!! וזה נחמד לא מפיל אבל נחמד..
פשוט כ"כ חשקה נפשי במשהוא מתוק ולבן

ממשיכה להרגיש טוב במשך היום ובבוקר ובערב על הפנים בחילה ,שלא נגמרת עד, שנרדמת.. אבל טוב לפחות מתפקדת במשך היום..
לגבי הלחצים / כאבים אני ידועת שזה נורמלי סתם חשבתי, שאולי היה את העינין לעוד..
ברחם שלי ממשיך להתרחב כמה נחמד..
אני לאט לאט מתחילה לקלוט אני הולכת להיות אמא!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מפחיד ומרנין בו זמנית @}
מתה כבר שתצא הבטן ומתה כבר להגיע לסוף שלישי..עוד חודש - אבל מי סופר

אני סובלת ממשבר חשק רציני...
לא בא לי לעשות כלום (כמעט), מכל המשימות שלי אני מבצעת רק אחת כראוי בכל השאר אני די מחפפת, ולא עושה ודוחה ו...
קודם, הרגשתי שזה בסדר - זה התאמת הקצב להריון. אבל עכשיו?!
פשוט לא בא לי לעשות כלום, אפילו לא להיות חברותית, לאנשים שמתקשרים אלי.
אני לא עייפה פיזית, סתם מרוקנ,. ורוצה מתוק כל הזמן... (דווקא הייתי מרוצה כי עד עכשיו לא אכלתי מתוק בכלל).
ובמצב רוח הזה קל לדאגות וחששות להתפתח.
רעיונות?
מישהי?
תודה

Pלונית - אני איתך. יש ימים שאני מחליטה לזרום עם זה ואומרת לעצמי שזה כנראה הקצב שאני זקוקה לו עכשיו ויש ימים שאני מחליטה לא לוותר לעצמי ועושה רשימת מטלות ומשתדלת לבצע אותן אחת אחת. כך שאין לי עצה - יום עאסל יום באסל.
היום בבוקר לא הצלחתי להביא את עצמי להכין את הילדים לגן אז נשארנו כולנו בבית. בערך בעשר בבוקר החלטתי לנסוע איתם ליומיים לאחותי בתל אביב. מעט אחרי זכרון יעקב, באמצע כביש החוף אחז בי נחשול בחילה והבנתי שאני עומדת להקיא. אמרתי לילדים שלא יבהלו, אני פשוט עוצרת רגע כדי להקיא. עצרתי את האוטו ולקולות משאיות צופרות בכעס על העצירה המסוכנת שלי, הקאתי את נשמתי בצד הדרך. כשהסתובבתי לראות אם הילדים בסדר באוטו - ראיתי אותם יושבים כשידיהם מכסות את אוזניהם והם מביטים בי בחלחלה. לא הבנתי כל כך את עניין כיסוי האוזנים, אני מניחה שהם רצו לעצום עיניים אבל פחדו להפסיד משהו אז בחרו באוזניים... בכל מקרה התישבתי במושב הנהג וריחמתי על עצמי קשות. חיפשתי באוטו עוד מבוגר אחראי, אבל הייתי רק אני והילדים. הבנתי שאין ברירה, עלי לתפוס פיקוד והמשכתי לנהוג עד תל אביב תוך נשימות עמוקות ושיחה עם הילדים על מה אעדיף לגדל "דינוזאור או תנין" - (זה נושא השיחה בזמן האחרון אצלנו)

לא הבנתי כל כך את עניין כיסוי האוזנים
לא בגלל:
ולקולות משאיות צופרות בכעס

שאלתי את בני עכשיו מדוע סתם את האוזניים ותשובתו הייתה "פשוט לא רציתי לשמוע איך את מקיאה". קיבלתי תשובה.

"פשוט לא רציתי לשמוע איך את מקיאה".
ארכיון חוכמות של ילדים .(-: ותרגישי טוב.

אחרי שקיבלת הסבר על כיסו י האזנים, שאלת את בנך גם איך הם הרגישו? כי כתבת "הביטו בי בחלחלה" ואולי אפשר לפרשן עוד פירושים (אולי היתה זו סקרנות? או קוצר רוח - אמא, את מעכבת אותנו פה..., או...) מיד ראשונה אני כמובן לא יודעת כי עוד אין לי ילדים שראו אותי מקיאה אבל האחינים שלי בני 7 ו 4 מאוד התענינו בגיסתי המקיאה כשהיתה בהריון שלישי (אוהו והיא הקיאה...).
בקיצור, אולי אפשר "לשים את זה על השולחן" לשאול אותם מה הם חשבו / הרגישו, להסביר את התופעה וכו'.
וחוץ מזה, תרגישי טוב, וסחטיין על "לא הולכים לגן היום" שעשית בכזו שלווה.

שלום לכ-ו-ל-ן,
ובהמשך לנושא הדף....
האם אצל כולכן כל שבוע הוא עוד משהוא שעבר בהצלחה?,
למשל אני ,ממש סופרת את עיניין השבועות,
ואתמול לאחר קריאה מאוד מדוקדקת גיליתי , שבעצם שבוע 10 הוא תחילתו של חודש שלישי לעומת זאת שבוע 13 הוא סיומו של טרימסטר שלישי...
לדעתי יש חוסר התאמה..אבל אני לא המקצועית..
בכל אופן הבנתי על פי הקריאה, שאני בעצם בשבוע הבא נכנסת לחודש שלישי- אושר גדול,
לא משנה שיש בטן כבר שבועיים- די מוזר בעיני..למרות שיש הסברים גם לעיניין זה.
אתמול ערכתי שיחה עם אישי לגבי כן או לא א"ס היום אצל הרופא, ןהוא אמר לי הרי אמרת שלא לעשות כי זה מסוכן- (כאמו רלהדף של רני כשר על הא"ס), אז אמרתי לו שזה מאוד לא אופייני לי שהוא "סומך עלי"בעדו שאני מבקשת ממנו לקרא גם ולהביע דעה לגשב דהע לבוא מוכן לרופא - ואז נפל לו האסימון וישבנו יחד וקראנו, ועכשיו שנינו יודעים מה בדיוק אנחנו נרצה לשאול את הרופא ולא רק אני!
ואני גם רוצה להדפיס את העינין הזה כדי שאוכל להביא את זה אליו ולהראות לו (לרופא) ואז שגם יענה לי בצורה ברור האם הוא יכול להבטיח לי שאין שום נזק!בכל אופן בהצלחה לנו אצל הרופא היום@}

מה עושים עם כאבי הגב בשבוע ה-20 ?
כבר שבוע שזה משתק לי את כל הגב התחתון ,כל סיבוב במטה או הליכה רגילה . כמו דלקת שמקרינה לכל אזור ,סבל נוראי . זה ממש לא במקום עבורי ,עד עכשיו הכל עובר נפלא .
המוזר מכל בכאב הזה ,כשאני מתעמלת הוא נעלם .
אשמח לקבל כל עצה מבעלות הנסיון שכאן .
תודה .

שגם יענה לי בצורה ברור האם הוא יכול להבטיח לי שאין שום נזק!
אוי, מסכן, מה את רוצה ממנו...
הרי הוא לא יכול "להבטיח" דבר כזה. אם הוא "מבטיח" אז הוא או משקר לך או משקר לך. אין ביטחון בשום פרוצדורה. גם אין ביטחון בהריון. התשובה האמיתית היא: לא יודעים. אבל יש די הרבה רופאים (ולא רופאים) שיש להם סיבות לחשוד בטכנולוגיה הזאת, ולהמליץ על המנעות מקסימלית משימוש בה.

אבל את הולכת לרופא "קונבנציונאלי" שמאמין באולטרסאונד. הרי הוא עושה את זה כל הזמן ועובר השתלמויות בנושא. הוא מאמין שזה לא רק שלא מזיק, אלא גם מקל ומועיל.

למה לשאול אותו? בתור מה תשאלי אותו? כדי להתנצח סתם? הוא יגיד שזה בטוח ויש לו על מה להסתמך.
בארץ מבצעים אולטרסאונדים בכמויות אדירות, אנחנו מעצמת האולטרסאונד מספר אחת בעולם, ונראה שנולדים תינוקות בדיוק כמו קודם.
אני כותבת "נראה" כי אף אחד לא בדק לטווח ארוך כל כך ומי יודע מה האולטרסאונד עושה שאנחנו לא יכולים לדמיין - אולי שינויים בהתפתחות המוח. מה, עושים לכל ילד סריקות מוח כדי לגלות שינויים, אם הוא נראה בריא?
הרי גם לגבי תינוקות שמקבלים תמ"ל אומרים שהם "יוצאים בסדר גמור" ואנחנו יודעים שלא: יש נזקים לטווח קצר, בינוני וארוך, ובהשוואה עם ילדים שיונקים אפשר לראות את הסטאטיסטיקה, ויש המון דברים שיופיעו כעבור 20-30 שנה ויותר, ולכי תגלי שזה בגלל שכשהם היו תינוקות אז הם לא ינקו מספיק.

לכן, לדעתי אין שום טעם סתם להתווכח עם הרופא.
את מצפה שהוא יגיד לך שאי אפשר להבטיח לך כלום, ולכן הוא ממליץ לך לא לעשות? לדעתי אין סיכוי, ולא ברור לי למה את צריכה אותו.
אני מציעה שאת תשבי עם עצמך ותחליטי לעצמך (אגב, המאמר של ד"ר מנדלסון באנגלית, והספר שיש לי באנגלית שכתבה מיילדת, שניהם מסתייגים מאוד מאולטרסאונדים, אבל אני לא מכירה מקור ישראלי - חוץ מ"מה שרופאים לא מספרים לך", שגם הוא מתורגם), ואחרי שתחליטי מה את רוצה תדברי עם בנזוגך, ואחרי זה תעשו מה שהחלטתם.
זה אתם שתודיעו לרופא מה אתם עושים, לא הוא שיכתיב לכם. הוא ימליץ ויציע, ואתם תבחרו לפי דעתכם ואמונתכם.

האמת זה בערך מה שחשבתי שיקרה אצל הרופא,
כלומר,
אני מכתכוונת להגיד לו ,שמעבר לגיל ההריון ובהנחה שהכל תקין מה שמשמעות שלו לבצע א"ס?
ואני אעמוד על כך שאני רוצה לדחות את העינין לפחות עד סוף חודש שלישי כלומר עוד חודש בערך.
חשבתי על מה שכתבת ונראה לי שפשוט חשבתי בזמן כתיבה , כי, גם בררו שרופא קונבנציונלי לא יכול להבטיח לי שום דבר,ובעצם אף אחד עם או בלי א"ס,
אבל אני יכולה לדעת שאני עשיתי את המקסימום עבור העובר שלי.
ולכן אני לוקחת עימי את המחקרים , שהודפסו מהאינטרנט ומפה, ועימם אני אגיע ואומר לו בממחקר קטן שערכתי (בהנחה שהוא יתעקש), קיבלתי את הרושם שעדיף (בהנחה שהכל תקין- ויש לי הרי כבר תמונה ראשונה משבוע שישי), להמתין עם עיניין הא"ס כמה שיותר ולפחות עד סוף שליש ראשון.
נראה.
כמובן שכבר קיבלתי את החשיבה הנגדית שאומרת, שהרי אנחנו חים שעולם של קרינה, כמו פלפון, מחשב, טלויזיה,ועמודי חשמל וכו' וכו' אז מה שאמת המשמעות של "עוד קצת קרינה" ועוד כזו שאמורה להיות בטיחותית...?

אז מה שאמת המשמעות של "עוד קצת קרינה" ועוד כזו שאמורה להיות בטיחותית
אמורה להיות.
ויש לזה משמעות כשמדובר בעובר.
ואת יודעת שאירית פלקוביץ טוענת שחשיפה של עוברים למוסיקה אלקטרונית היא מהגורמים לריבוי מצג עכוז בימינו. (לשיר, לשיר, לשיר לו (-: ).

אני בשבוע 8 ומר לי נורא בפה, לאוכל יש טעם זוועתי ואני סובלת......זה הגיוני הדבר הזה??

רויטל, כל דבר הוא "הגיוני בהריון",
(כל זמן שזה לא דימום/כואב ולא מפסיק או מרגישים ממש ממש רע)
למשל אני לא סובלת ריח של בירה לבנה ואתמול בערב זה מה שהעביר לי את הבחילה ואפילו טעימה מאוד קטנה ממנה אישי כמעט התעלף!
גם קפה שלחור, ייתכן שאת התקופה המרה יש גם כזו בהריון זה פשוט שלא כולן עוברות אותה..
תנסי ארטיק אננס או לימון גלידה מכל סוג שעולה על דעתך שתנעם לך..
ניסיון וטעימה זה שם המשחק וגם זה יכול לעבור לפני שתשימי לב...פתאום כבר לא היה לך מר

ואני אעמוד על כך שאני רוצה לדחות את העינין לפחות עד סוף חודש שלישי כלומר עוד חודש בערך.
למה לא פשוט לדחות את התור (אני מתכוונת, אם אין לך דברים נוספים לשאול, שאי אפשר בטלפון) לזמן שאת רוצה לעשות בו א"ס? נראה לי קצת חבל לבזבז אנרגיה על ויכוחים. ואת הרי לא חייבת להסביר למה את דוחה.
אגב, כשעשיתי א"ס בשבוע 8 לוודא שיש עובר עם דופק -- הדימום בשבוע 6 הפחיד אותי נורא -- הוא היה בטני (רחוק יותר מהעובר) וקצרצר (פחות מדקה).
כמובן, אם את רגועה, אין צורך גם בזה. אבל אז למה להגיע לרופא בכלל?