הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי

[קט_קטית*]

יש משהו מאד מתסכל ובלתי אפשרי בלאהוב מישהי שהקשר איתה הוא הרבה פחות מלא סביר

יש משהו מאוד מתסכל בזה שהאהבה מצפה לתשובה הדדית,
ובכך יוצאת קירחת, מופסדת ומובסת


פשוט להפסיק לבקש חזרה .
כי אין דבר שנוכל לעשות כדי לגרום לצד השני לאהוב אותנו.
וכשדורשים אהבה מאבדים את ההזדמנות לראות,
עד כמה הצד השני כבר אוהב אותנו.
לפי המידה שלו.
והמידה הזאת מספיקה בהחלט.
אם אנחנו מוכנים להסתפק בה.
איזהו העשיר?
השמח בחלקו

דומה ממילא נמשך לדומה.
לשחרר את המאמץ,
לראות איך כל מי שאנחנו רוצים שיהיה בחיינו -
נמצא שם,
בחינם.

למה לברוח מהאהבה?
זה מקום נפלא, ממנו נכתבים כל השירים בעולם!
ואת בוחרת איזה שיר לשים - שמייח או עצוב, מלאנכולי או אופטימי...
לפי ההעדפות האישיות שלך.

קחי אחד






ולגבי היכולת לשלוט במחשבות- כן היא קיימת באופן חלקי אבל רק חלקי - לפי דעתי.

תכווני יותר גבוה

הנה עוד אחד

[איילת*]

קט קטית
את רוצה להתימר לשליטה מלאה ברגשותיך? לכך את מתכונת לכוון יותר גבוה, או שהבנתי מטעה. איילת

[כוכב_נגה*]

^{קט קטית}
את

ע נ ק י ת

ובאמת את צודקת, גם היא סה"כ אוהבת אותי,
ורק הרצון שלי להגשים את האהבה הזו באופן שתואם את הדימיון שלי, זה מה שמקלקל.
ואם הייתי מגשימה את זה , האהבה הייתה מחמיצה.
אבל איך לשחרר את המקום הזה שרוצה להיות לחלק בחיים הפרטיים שלה?

[קט_קטית*]

יצאתי לאגו-טריפ.
אשוב מאוחר יותר

[איילת*]

מצטרפת לכוכב נגה- כן יש הרבה בדבריך, קט קטית. הרצון לאחוז כל דבר. כמו המשל המקסים שלך על הפרח באגרטל. אבל כן אנחנו רוצים את הפרח קרוב, ולא רק רגע אחד שחולפים על פניו- דוקא בגלל שהוא מריח, יפה נעים. איילת.

[איילת*]

הייתי עכשיו אצל הגברת שלי. כל מה שקרה לי באתר בימים האחרונים עשה משהו- הצלחתי לשמור על עצמי מרוחקת, מוגנת, להתמקד בעצמי ולא בה. שוב להעזר בה ובתובנות שלה. יחד עם כל זאת יצאתי כל כך עצובה- חשה מין ריקנות וחוסר תכלית תהומים- אבל זה כבר נראה לי קשור לסיפור אחר- אולי יש לכתוב לדף אחר?
תודה לכל התומכים והתומכות שעזרו לי לעשות צעד משמעותי! יש תקוה לכל האהבות החד צדדיות!
אילת

[קט_קטית*]

היי בנות חזרתי מהאגו-טריפ והגעתי למסקנה
שאם אכתוב עוד משל קלישאתי כנראה אקיא על עצמי.

ובכל זאת...

_קט קטית
את רוצה להתימר לשליטה מלאה ברגשותיך?_

אני לא רוצה להתיימר.
כשארצה להתיימר - אתיימר בהתאם D-:
בכלל דיברנו על המחשבות,
לא על רגשות...
המחשבות נכנסות לראש,
ולפעמים גם מכניסים לנו לראש,
ולפעמים כבר הכניסו מזמן,
לא חייבים לטחון כל אחת ואחת מהמחשבות האלה.
ובפועל, כולנו מסננים ובוררים מחשבות.
לא אני במיוחד.
כולנו.
כל אחד והמחשבות שהוא מעדיף





אבל כן אנחנו רוצים את הפרח קרוב, ולא רק רגע אחד שחולפים על פניו- דוקא בגלל שהוא מריח, יפה נעים

את אוהבת לחשוב את המחשבה הזאת, אה?

[איילת*]

קט קטית יקרה
אני רואה שפרפרית הלילה חזרה.
מחשבות/ רגשות, לפעמים זה עיסה אחת. מחשבה מעוררת רגש, גם הפוך נכון.
כלנו מסננים מחשבות- כן אבל לא בתהליך כל כך ברור ובעל שליטה ובחירה.
הלואי וזה היה נכון- כי אז לא היו אנשים חסרי בטחון, חסרי יעד, מתוסכלים, לא מסופקים ולא חסר עוד.....................
מרגישים שאת באה ממקום אופטימי- נראה לך שגם הבחירות הללו הן בידנו.
שוב, אני כותבת- חלקית כן. אולי בעבודה רבה של מודעות ובחירה- יותר
אבל עדין נשאר מספיק שלא...........
והמספיק זה יכול להיות מספיק כואב.
טוב, אני לא פרפרית לילה- הבן שלי התעורר, חולה.
עכשיו בתוך הלילה והחושך, השליטה שלי לפחות יורדת. גם הריחוק והמיקוד בעצמי יחד אתם יורדים
והגעגועים מתחילים לבעבע.
טוב אלך להתאמן בשליטה עצמית. איילת

[בן_עמי*]

בס"ד
לאיילת

_"שאני בעצם עסוקה הרבה בה ובמה קרה לה, מה היא עושה , איך היא פועלת ויתכן שזה מסית אותי מהעיקר.
ואולי כך בעצם בורחת ממה שצריכה לעשות, לטפל"?_
מה ש"תפס" אותי זה , שכתבת שיתכן שזה מסית אותך מהעיקר..
אולי פשוט (טוב, גם אים זה לא כל כך פשוט..)
לא לנסות "לא לחשוב עליה", אלא לנסות לחשוב יותר על העיקר, לחשוב על מה שאת צריכה באמת לעשות.
לטפל- בך, בילד..
אולי אים "נקודת הכובד" תחזור להיות הילד ואת, היחסים בניכם יתאזנו, ולא יהיה בעיה להמשיך אצלה או
אצל מישהו אחר את הטיפול.


_"טוב, אני לא פרפרית לילה- הבן שלי התעורר, חולה.
_עכשיו בתוך הלילה והחושך, השליטה שלי לפחות יורדת. גם הריחוק והמיקוד בעצמי יחד אתם יורדים
והגעגועים מתחילים לבעבע. טוב אלך להתאמן בשליטה עצמית. איילת"_
אולי במקום להתאמן בשליטה עצמית, פשוט לזרום עים מישהו שמאוד תלוי בך, ומאוד אוהב אותך,
משהו כמו "התאהבתי בילד שלי"..
ו"זה לא יאמן כמה כוח יכול להיות לאדם כלשהוא על חיינו- הרבה פעמים מבלי שהוא בכלל יהיה מודע לכך"!
אבל את מודעת לכך.
אז את מודעת גם לכמה כוח משמעות והשפעה יש לך על הילד, לנו על הילדים שלנו..
אולי אים " נקודת הכובד" תחזור להיות את, והילד, ממילא ה"מקום" שלה יחזור לפופורציות הנכונות..?

[קוראת*]

קוראת אותך ומבלי להיכנס לפילוסופיות עמוקות יש לי רק דבר או שניים לתת לך:

יחד עם כל זאת יצאתי כל כך עצובה- חשה מין ריקנות וחוסר תכלית תהומים- אבל זה כבר נראה לי קשור לסיפור אחר- אולי יש לכתוב לדף אחר?

לפעמים אני יושבת מולה וחושבת- זה הזוי. למה שאסכים להחשף באופן בלתי אנושי כמעט מבלי לדעת כלום אבל כלום עליה או על מה חושבת על הדברים באמת ובפרט עלי- למרות שלא אכפת לי מה היא חושבת עלי, גם לא אכפת לי למעשה אם היא אוהבת אותי או לא. זה נשמע לא אמין אבל זה כך, כל עוד היא מסכימה שאבוא. אם הייתי צריכה גם למצוא חן בעינה באמת שאפשר היה לזרוק את הטיפול הזה לפח. אז לפחות זה!

אם היית משתפת אותה בזה, שואלת אותה על אלו - הטיפול היה הופך משמעותי.
כי זה נראה שאת הדברים האלו, שאת עוברת בתוך עצמך - מולה - אך לא כחלק מהטיפול - את מוציאה מהטיפול אולי מתוך מחשבה שהם לא חלק מזה (ציטוט מהנ"ל: אולי יש לכתוב לדף אחר?).

אז זה כן! כל אלו הם חלק מהטיפול, ואם לא תביאי אותם - פיספסת.
או בנוסח חיובי יותר:
תביאי את החלקים האלו שלך: העצובה, הריקנות, חוסר תכלית תהומית, תחושת ההזייה, שאלת ההחשפות וכו' - והרווחת ובגדול!

בהצלחה!

[איילת*]

תודה למגיבים החדשים
בן עמי- כן אתה צודק, זה למעשה גם מה שקורה לי עכשיו- מרכז הכובד בהחלט עובר, בין היתר לאותה עצבות, ריקנות שדיוחתי וגם לילדים- שמביאים הרבה אהבה, אבל גם את הצורך שלהם- שלפעמים הוא לא רק נעים וקל, אלא גם קשה וכבד מאד מאד.
קוראת- בודאי שאני מביאה את הדברים הללו לטיפול- אנחנו לא מתעסקות כל הזמן בקשר שלנו, זה לפרקי זמן מסוימים מאד. הדברים הללו עולים בטפול, אולי בגלל זה חזרתי כל כך עצובה ומרוקנת משם. כשזה עולה- אפשר לטפל בזה, אבל מאידך- זה גם יכול להציף - אולי מה שקרה אתמול?
היום חשבתי שצריך להעביר את מרכז כוח הכובד עוד יותר רחוק ממה שבן עמי מציע- לא מעצמי לילדים ,אלא מעצמי לקבוצות נזקקות רחוקות יותר. עכשיו משום מה עולה לי בראש קבוצות אתניות חלשות- חסרות אמצעים, עד רעב ומצוקה השרדותית. בזמן האחרון יש לי הרבה מחשבות על אוכלוסיות כאלה בעולם, קשה לחשוב שיש אוכלוסיות במצוקה אמיתית ואנחנו מתפלספים על אהבות תלות וכך. אני יודעת שזה נשמע מתחסד, אבל זה עכשיו באמת במחשבות שלי. לא שעושה עם זה משהו (לצערי) וגם שוב ושוב חוזרת לעצמי, אבל גם זה שם.

[צפריר_שפרון*]

איילת,
במובן הזה, הסטת מרכז הכובד אל ילדייך או אל בעיות של אנשים בעולם השלישי, איננה אלא בריחה.
על מנת לשים את עצמך בצד, ולמסור את הכלי הזה - האדם שהוא את, תודעתך ונפשך, למשהו, מישהו או רעיון חיצוני, טוב ראשית להיות במקום בו אינך שוןלטת בעצמך, אלא, זורמת עם רגשותייך, ומגלה דרכים להעלות חיוך גם לנוכח העצבותץ הגדולה ביותר, ככלי להנהגת מצבי הרוח שלך.
גם אז, כאשר הנך משאילה את מרכז הכובד שלך, לטובת משהו חיצוני, טוב להגביל בזמן, במרחב, ולא להסחף אחר אובדן גבולות, במובן הזה, נטייתך להזדהות עשוייה להגביר את טשטוש הגבולות.

כלי סדוק - דולף.
על מנת להעביר מים בכלי דולף יש לבזבז יותר אנרגיה.
אם סדוק הוא הכלי, עשויים סדקיו להתגבר, עד שהכלי נשבר, וכבר איננו יכול להיות שמיש.

לכן, את בראש ובראשונה.
כך, שגם אם החלטת לתרום את גופך למען רווחת האנושות כולה, או למען רווחת ילדייך, החלטה זו משרתת ראשית דבר אותך, ומאפשרת לך לקבל מבלי לקחת, ולתת מבלי לבקש תודה.

כאן, לא שוכחת להפעיל את הגוף, להמריץ את הגוף ולנשום נשימות עמוקות.

תודה רבה.

<שלם>

[קט_קטית*]

בזמן האחרון יש לי הרבה מחשבות על אוכלוסיות כאלה בעולם, קשה לחשוב שיש אוכלוסיות במצוקה אמיתית ואנחנו מתפלספים על אהבות תלות וכך.

קשה לחשוב שבגטו וארשה אנשים התאהבו, כתבו שירים, חוו <גם> אושר גדול,
ואנחנו מתפלספים על עוולות העולם התיאורטי כדי לא לחוות כאן ועכשיו את כל הטוב שיש.

[בן_עמי*]

בס"ד
במובן הזה, הסטת מרכז הכובד אל ילדייך או אל בעיות של אנשים בעולם השלישי, איננה אלא בריחה
אולי הסטת מרכז הכובד אל הילדים או לאנשים אחרים היא בריחה מהאדם עצמו
אבל אולי הסטת מרכז הכובד אל האדם עצמו באופן מאסיבי מאוד היא בריחה מהסביבה....
שמביאים הרבה אהבה, אבל גם את הצורך שלהם- שלפעמים הוא לא רק נעים וקל, אלא גם קשה וכבד מאד מאד.
שלפעמים הוא לא רק נעים וקל, אלא גם קשה וכבד מאד מאד-
זאת נקודת המוצא. לכן "מרכז הכובד" צריך להיות שם.
יש אדם, יש ילדים, יש חברה.
אולי כשהמיקוד מתחלק בין כל אילה בשווה, יש איזון, והבעיה מתחילה כשאחד מהם תופס מיקוד גדול מידי.

[איילת*]

שלום לכלם.
מסכימה מאד עם כל מה שנכתב כאן לאור הפיסקה האחרונה שלי- כל אחד מביא זוית אחרת.
צפריר שפרון- אני מסכימה שתפקידי הוא קודם כל לבנות את עצמי ככלי שלם ושמיש- אז גם יוכל לשרת טוב יותר את סביבתי וגם את עצמי. אולי זה גם לא סותר? כלומר ההתעסקות והבניה העצמית לא חייבת לסתור את העובדה שבעזרת הכלי שלי אוכל גם לשרת או למלא אחרים. אבל כן, אם הכלי סדוק- לא יוכל לשרת לא אותי ולא את סביבתי. הבנתי נכון?
קט קטית- גם אתך מסכימה- בכך שנבכה את העבר או התרחשויות קשות שיודעים שיש בעולם, לא משרתים אותם. אפשר לעזור אפשר להיות במחשבה עבורם, אבל שוב, זה לא סותר את היכולת לבוא ממקום שלם ושמח. דרך אגב, אפרופו שמחה בתוך הגטו והשואה., מי מכיר את הספר של אתי הלסום- השמים שבתוכי?
זה ספר של אשה צעירה- בראשית שנות העשרים שלה, שעברה את השואה, ולצערנו לא שרדה אבל היומנים שלה כן- מלאים בחוכמת חיים לא רגילה, אופטמיות ומחשבות יוצאות מן הכלל. זה כמעט כמו תנ"ך בשבילי. אי אפשר לקרוא הכל בבת אחת- עמוס תובנות- כל פסקה כמעט. אני יותר ממליצה על הספר הזה. אני חוזרת אליו שוב ושוב. אם משהו קרא נורא רוצה לשמוע עוד דעות על הספר הזה, אם אפשר.
ובן עמי- גם אתך מסכימה. כאשר המוקד כולו במקום אחד- זה בעייתי! היכולת לפזר אותו ואת המודעות- מאד עוזרת.
תודה לכלם איילת.

[איילת*]

לכל הכותבים כאן בדף הזה. רוצה להודות לכלכם.
אני חושבת שזה לא מובן מאליו- הרצון הטוב, החכמה, התובנות וכל מה שאנשים הביאו לכאן בימים האחרונים.
מוכירה לכלם. ורוצה לכתוב מה שכבר כתבתי כאן- בהחלט קרה לי תהליך משמעותי באמצעות הדף הזה. אני היום מבינה הרבה דברים ואני חושבת שיש לי כיוון מחשבה יותר בהיר ומודע.
שוב תודה לכלם, שנה טובה, צום קל לכל הצמים וגמר חתימה טובה. ביום כיפור אני לא נכנסת לאתר אכנס רק לאחריו.

[קט_קטית*]

תודה שהיית.
באת לי טוב להפליא


גמר חתימה טובה

[פלונית*]

קראתי את הדף ומאוד התרשמתי מהדברים החכמים שנכתבו כאן.
מעניין אותי לדעת אם יש כאן, פסיכולוג או מטפל שהיה בצד השני של המתרס
הייתי רוצה לשמוע את הצד שלו ואת דעתו.

[איילת*]

שלום לכלם. חזרתי לאחר כמה ימים טובים. כנראה אני כבר במקום קצת אחר, אם כי עדין מתנדנת הלוך חוזר במידה.
מצטרפת לבקשה שאלה של פלונית- האם יש מטפל או פסיכולוג שחוה את התלות הזו של מטופלים כלפיו ויכול להאיר לנו מהכיון שלו- יכול להיות לעזר רב. תודה איילת

[פלוני_אלמונית*]

שלום איילת,
מה שלומך? משהו התחדש אצלך?

[אייילת*]

שלום פלוני אלמונית
תודה על ההתענינות.
כן , התחדש. עזבתי בבת אחת את הטפול הזה, כשהרגשתי/ הבנתי שהוא כבר לא ממש טפול אלא קשר, עם הבטים שונים ומסובכים.
עזבתי בבת אחת ביום אחד, בלי לעשות תהליך פרדה או משהו בסגנון- ביום אחד החלטתי וכתבתי לה מייל שאני לא מגיעה ואשלם על הפגשיה. הייתי בשוק מעצמי וגם היא כנראה, אבל לא רדפה אחרי. ענתה לי במייל יפה ומיטיב וזהו. הייתי במשך חודש בערך באבל, ממש אבל, אבל הבנתי או חשבתי שזה נכון.
נפלתי שבוע אחרי הפרדה ושברתי את עצם הזנב, תוך כדי הנפילה ידעתי שזה קשור לפרדה הזו, ואחר כך משהו חכם חזק אותי בכך.
אחרי חודש בקשתי ממנה לעשות תהליך פרדה, הרגשתי שעכשיו כבר מסוגלת וזה יהיה פרדה ממקום נפרד ואחר (מה שלא יכולתי לעשות תוך כדי טפול). קבענו ארבע פגישות מתוכן עברו שתיים ומחר תהייה השלישית. אני ברגשות מאד מעורבים כלפי הטפול , הפרדה והקשר עצמו. אבל מעל הכל חושבת שזה היה נכון לחזור ולהפרד, אחרת לא הייתי ממש מצליחה לשים את זה מאחורי ולסגור את הסיפור הזה.
הפרדה חשובה ומשמעותית ועולים בה דברים חשובים שהיו בעיקר בקשר ביננו. הפרדה גם עוזרת לי לקחת אחריות על התהליך מהצד שלי ולהתסדר עם כל הכעסים שלי שעלו לאחר עזיבתי. זהו בנתיים אשמח לשמוע ולספר עוד. איילת

[שולמית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איילת!
בעקבות מצוקה שלי בעניין הזה, שוטטתי באינטרנט והגעתי לשף שלך. יותר משלוש שנים עברו.... אולי תחכימי אותי - איך מרגיש לך היום. האם הפסיכולוגית עדיין חסרה לך מאוד בחייך? האם היה לכן קשר מאז? אני פוחדת שהולך לקרות לי תהליך כזה עם הפסיכולוגית שלי.... ומאוד רוצה לשמוע ממך מה שלומך היום. בנוסף לכך, האם יצא לך לשמוע את מבטם של פסיכולוגים או מטפלים בעניין הזה? תודה, ומקווה שאת עדיין שם...
שולמית.

[יעל*]

הי לכן בנות, קראתי בשקיקה את הפורום הזה הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי. הגעתי אליו משום שחפשתי משהו שיעזור לי גם בנושא הזה. ככה הגעתי לפורום. אני שנתיים בטיפול אצל הפסיכולוגית והתאהבתי בה מאד. אפילו נמשכתי אליה מינית, שאני סטריטית לכל דבר. ובחיים לא נמשכתי לבנות.ממש ממש התאהבתי בה. כשהיא טסה לחול ולא התראינו שבוע היה לי ממש קשה. אך הוקל לי, הרגשתי סופסןף שאני חוזרת להיות מרוכזת בעצמי ולא בה. ודברתי איתה על כך, והיא טוענת שזה בסדר וחיובי לחשוב עליה כל היום, וזה חלק מהטיפול. אפילו שאמרתי לה שזה פוגם לי בריכוז היא לא הגיבה עכ. אבל היא ממש מעודדת את התלות שלי בה. אך מנגד כשבקשתי ממנה לחבק אותי היא סרבה. אך בפעם אחרת כשהיה לי יום קשה, אמי נפטרה וזה היה יום הזיכרוןם שלה, והיתי אצלה באותו היום היא חבקה אותי. ואמרתי לעצמי שמשגעת אותי התלות שלי בה וכמה שאני מצפה לה היא מצידה סבבה איתי וגם אמרה לי שהיא אוהבת אותי, אבל לא זהו. וזה קשה ומביך לי לאהוב בן אדם חזק כל כך והוא מצידו תמורת 300 שח אומר לי פעם פעמיים שהוא אוהב אותי, ופעםאחת מחבק אותי כשקשה לי .מרגיש לי נורא קר. למרות שמקצועית היא מסייעת לי ביותר. היא גם ממש טובה אליי אם אני צריכה עזרה באמצע השבוע אני תמיד יכולה לשלוח לה הודעה ולקבל מענה. לא קל לי עם על הקשר הזה ואני לא יודעת אם להפסיק או להמשיך. תודה לכן...

[מחפש_כיוון*]

אם זה מפריע לך ברמה היום יומית נשמע שעדיף לך לעבור לטיפול אחר.
להתאהב בפסיכולגית זה טבעי אבל היא כאן בשביל לתת לך כלים להתמודד עם זה.

[ענבל_נתן*]

טבעי להתאהב במטפל/ת שלך ואף לחוש רגשות מיניים. זה מוכר בטיפול. את צריכה להציף את זה מול הפסיכולוגית שלך. מה שיותר מטריד זו התלות בה, וגם על זה אתן צריכות לשוחח.

[יעל*]

דברתי איתה על הכל על ההתאהבות בה על זה שאני נמשכת אליה ועל זה שאני תלותית בה ברמה מטרידה כבר יומיומית. והיא בעד. היא אומרת שזה חלק מהטיפול ושזה ממש חיובי לחשוב עליה כל היום ללא הרף זה רק משפר את הטיפול. ולהיות תלותית בה זה דבר שהיא מצםה לו. חיובי ביותר. לאהוב אותה ולהיות תלותית בה.

[ציל_צול*]

יעל, זה נשמע מוזר.
זה שהתרחיש הזה קורה בטיפול ומאוד צפוי, עוד לא אומר שזהו מצב רצוי למישהו.
הדבר הזה הוא חומר טיפולי מהמדרגה הראשונה כי טיפול עמוק הרבה פעמים משחזר קשרים ראשוניים שלך, שלפעמים הם המקור לחלק מהקשיים שלך בהווה.
אבל כל הרעיון הוא ליצור את הקשר ואת השיחזור, ואז... אהמ... לעבד את זה מחדש לתוך משהו מתפקד היטב. לא להשאיר את זה ככה לאורך זמן.

אם החומר הזה מקבל התייחסות רציפה ואת מרגישה שם תנועה חיובית - אז כנראה שהכל בסדר.
אם יש סטגנציה ואת מרגישה שאת פשוט נדרשת להתנהל בתוך הטיפול הלאה והלאה בלי שזה מעובד היטב אלא תקוע לך בגרון - בעיה.

אם את לא מרגישה בנוח עם התשובות שהיא נותנת לך, מותר לך לשאול האם היא מקבלת הדרכה בנוגע למקרה שלך, ואם לא - לבקש ממנה להסתייע בהדרכה כי את חוששת שהדברים לא מתקדמים בצורה שנראית לך בריאה.

ועוד מילה כללית יותר - התאהבות "אסורה", כמעט מכל סוג וגם טיפולית, מאבדת מאוד מהעוקץ שלה ככל שמדברים עליה בצורה ישירה וכנה. הדיבור הזה הופך את הפנטזיה (שאולי תהיו ביחד איכשהו וזה יהפוך למשהו אמיתי) לבועה שמתפוצצת. והרבה יותר קל לעבוד עם מה שנשאר אחרי זה.
אם את מרגישה שלא ניתן מספיק מקום לדיבור ישיר וכן על ההתאהבות שאת חווה - בקשי אותה. מותר לך, זה המרחב שלך.

[יעל*]

דברנו על זה והיא אומרת לי עכ שאין מיניות מצידה בטיפול והיא נשואה לבעל ויש לה ילדים ואז ירד לי ממנה ביותר אבל נשארתי רק דלוקה עליה....אבל יותר בקטע חברי אישי. אני חושבת עליה ביותר לא בקטע מיני אלא בקטע אישי להתיעץ איתה וכדו.וזה גם מפריע לי אני בחורה עובדת עמוסה וזה מטריד. והיא היתה בעד זה שאחשוב עליה...

[מחפש_כיוון*]

יכול להיות שהיא דלוקה עליך גם?
הבחירות שלה נשמעות מוזר

[פלוני_אלמונית*]

הלוואי...אבל למה, מה יש לה, לא כל כך נראה לי הגיוני, אולי היא אוהבת אותי בסבבה, כי אני לקוחה ותיקה והכל, לא נראה לי הגיוני, יש לה מלא לקוחות-קליינטים. לא נראה לי בכלל. איך אני יכולה לדעת אם את צודקת או לא? אייך אפשר לדעת? וגם למה, מה יש לה בכלל סיבה?

[פלוני_אלמונית*]

הי אני יעל אך קרויה כאן פלונית-אלמונית כי שלחתי את ההודעה ממכשיר אחר שלא זיהה אותי, תודה:)

[לב_שומע*]

נשמע לי מוזר.
אומרת בזהירות רבה מאוד שאם הייתי רואה שניסיתי מספר פעמים לפתוח את זה איתה ישירות ועדיין אני לא מסופקת מהתגובות שקיבלתי ומשהו מרגיש לי מוזר, הייתי שוקלת להתייעץ עם מטפל אחר פגישה או שתיים שישמע את כל המכלול ואולי ידע להביע דיעה.
דגש על אולי, כי כמו כל דבר - לא תמיד המטפל הראשון שמגיעים אליו הוא זה המדוייק לך. אבל.. לפעמים כן.

[אישה_במסע*]

אני הייתי עוזבת את הפסיכולוגית בכעס מזמן. זה לא משנה אם יש לה סיבה. מה שמשנה אם זו התנהגות שאת מוכנה לקבל. אני אישית לא מוכנה לקבל התנהלות כזו מולי.

[יעל*]

למה את אומרת בכעס? אם היא דלוקה עליי גם זו סיבה לכעוס? זה אולי החלטה לעזוב אין פה משהו מכעיס מבחינתי, אולי כי אני מאוהבת בה כל כך.... מענין אותי אבל לדעת אם היא דלוקה עליי או לא ולמה, אייך אדע? למישהי יש רעיון?

[פלוני_אלמונית*]

נראה לי שהיא לא דלוקה עלייך, והעיסוק בזה לא בריא.

[אישה_במסע*]

למה את אומרת בכעס?
בגלל התגובה הגרועה שלה. בגלל שהיא חושבת שתלויתיות זה טוב ושטוב שתחשבי עליה כל היום. אני לא רוצה מטפלת שזו השקפת העולם שלה. המרחק בין השפקת העולם שלה לשלי נשמע לי בלתי ניתן לגישור. כמו המרחק בין מישהי שחושבת שהפתרון לכל הבעיות שלי הוא חזרה בתשובה.
בעיניי תלותיות זה רע. בעינייה זה טוב. היא מעודדת את התלותיות הזו. על מה עוד יש לדבר? בעיניי זה שקול לפסיכולוגית שתעודד פגיעה עצמית מסוג כלשהו. למשל, אנורקסיה. תגיד למישהי שסובלת מהפרעת אכילה שלהרעיב את עצמה זה טוב ואין שום דבר שחשוב יותר מלהיות רזה.

לא ברור שפסיכולוגית כזו היא נזק?

[מחפש_כיוון*]

אני לא יודע איך יודעים אם היא דלוקה עליך אבל אם זה נכון אפשר להבין למה היא בסדר עם התלות שלך בה.
קשר אישי יכול להרוס אובייקטיביות של פסיכולוג.

[יעל*]

זה יהיה לי מאד קשה לחתוך את הקשר איתה. אני בודדה מאד בעולם ומצאתי בה הרבה יותר מסתם פסיכולוגית. סוג של אם/חברה/מוערצת והיא נותנת לזה, כלומר היא אפשרה לי כשהיה לי קשה לשלוח לה הודעות ללא הגבלה. לא שהיא תמיד הגיבה, אך תמיד קראה אותם. היא גם מסיעת לי בעצות. והיא משענת בעבורי. האמת אני דיי מכורה אליה, לתגובות שלה ומה תגיד. יהיה לי נורא נורא קשה לסיים את הקשר. הייתי נורא שמחה לדעת אם היא דלוקה עליי גם. יעניין אותי ביותר. אך אני מרגישה שהיא בעצם לוקית לי את עצמי את מי שאני המחשבות הפרטיות ןהאישיות שלי כאילו היא נכנסה לי לנשמה וזה מפריע כל כך מפריע שאני אכן מוכנה לעזוב. אני רק לא יודעת אייך אחיה בלעדיה עם כל הקושי והבדידות הנוראה של חיי.

[אישה_במסע*]

ומצאתי בה הרבה יותר מסתם פסיכולוגית
וזו בדיוק הבעיה. אהבה תלויה בדבר, בטל דבר - בטלה אהבה.
ומה פה? אם/חברה למען כסף? מבחינתי אם מישהו בקשר איתי בגלל הכסף חברות זה לא. ובטח שלא אמהות.

וזה שיש לך אותה מונע ממך לפתח קשרים אחרים, בריאים יותר.

יותר מזה, עצם זה שהיא מגדילה את התלות שלך בה במקום לעזור לך למצוא חברים אחרים זה מבחינתי נורה אדומה מלווה באזעקה. זה לא פתרון, זה בריחה ממנו. לא שונה מהותית מאלכוהול, או בהייה בטלוויזיה, או איזו התמכרות סטנדרטית אחרת לבריחה מהמציאות.
רק שפה נשאר לך המקום לשקר לעצמך ולומר שיש לך סוג של אם/חברה, במקום להודות שאין ולצאת לחפש חברה אמיתית. או לפחות ידידה, אבל לא כזו שנמצאת איתך עבור תשלום.

[פלוני_אלמונית*]

יש לי הרבה מאד חברות קרובות. אין לי חבר/בן זוג. וההתאהבות שלי בה, גורמת לי באמת איכשהוא למלא במקצת את המקום הזה

[פלוני_אלמונית*]

אבל למה היא בעצם עושה/אומרת את זה? מה היא מקבלת בזה שאני תלויה בה ככה? תהיתי לעצמי, כי כשהצעתי לה ששתי חברות קרובות שלי יבואו אליה לטיפול אצלה היא סרבה. היא אמרה שזה עלול לפגוע בטיפול שלי אם נריב. אם היא רודפת כסף היא היתה לוקחת אותן לטיפול. אז למה היא בעצם עושה לי את זה? מה היא מרוויחה מזה שהיא הופכת אותי לתלויה בה כל כך.

[אישה_במסע*]

מה היא מקבלת בזה שאני תלויה בה ככה?
בוסט לאגו. נעים להרגיש נחוצה ואהובה.

[פלוני_אלמונית*]

ככה את אומרת, שבשביל האגו שלה, היא הופכת אותי לתלותית בה. יש לה בעל ילדים שתלויים בה וצריכים אותה. יש לה המון מטופלים מלבדי. זה נורא משונה. נורא!

[אישה_במסע*]

את באמת חושבת שיש המון מטופלים שמוכנים לקבל מטפלת שבמקום לטפל בהם מחמירה את המצב שלהם? כל מי שאני מכירה היה עוזב את הפסיכולוגית מייד! מערכות יחסים כאלו נחשבות לניצול ולהתנהגות לא ראויה מצד המטפל/ת.
ובנוגע לבעל - למה את חושבת שהם תלוי בה? אם הם בזוגיות נורמלית אז הו אל אתלוי בה, כמו שהיא לא תלויה בו. הילדים - תלויים, כמובן (בהתאם לגילם). גם בה, גם בו. אבל ילדים זה מערכת יחסים ששונה מכל השאר.

אני לא קוראת מחשבות, ואני לא באמת יכוהל לדעת מה חושבת או מרגישה הפסיכולוגית שלך. אבל מה שהיא עושה הוא לא ראוי ולא מוסרי, ואני לא מצליחה לחשוב על אף סיבה טובה למעשים שלה. והסיבה לא באמת משנה.

יש מציאות שבה הפסיכולוגית שלך במקום לעזור לך לפתח עצמאות, מחזקת את התלות שלך בה. למה את עכשיו לא מחפשת פסיכולוגית אחרת?

[פלוני_אלמונית*]

אל תדברי ככה לפני שאת יודעת ומכירה את הקשר שלנו. חוצמיזה, אני אחליט אם להחליף פסיכולוגית או לא

[פלונית_אחרת*]

פלונית יקרה,
קודם מחזקת את ידייך. אין סםק שאת במצב לא פשוט. ואת יכולה מאוד להעריך את עצמך על זה ששמת לב והקשבת לתחושת הבטן שלך שמשהו לא טוב, זה ממש לא משהו מובן מאליו או כזה שקורה לכל אחד.
הסיבה הלגיטימית היחידה שאני יכולה למצוא להתנהגות של המטפלת היא שהיא רואה בתלות הזו שלך כרגע משהו זמני שהוא חלק מתהליך גדול יותר. אני הייתי מדברת איתה שוב ומבקשת להבין באופן ממש ספציפי ומפורט איך היא חושבת שהתלות שלך מועילה לתהליך הטיפולי, ממש שלב אחרי שלב. יכול להיות שהיא חושבת שעדיף שהתהליכים יתרחשו בלי שהיא תשתף אותך בזה, אבל נראה לי שזה ממש לא אפשרי להמשיך ככה, גם בגלל ההפרעה לחיים הרגילים שלך וגם כי זה כבר פוגם באמון ולכן בהכרח לא טוב לתהליך.
חוץ מזה, אני חושבת שהעצה שקיבלת למעלה, להתייעץ עם פסיכולוג אחר היא ממש מעולה והייתי עושה את זה בנוסף. זה יכול לתת לך פרספקטיבה שאין לנו פה, ובאמת לא חייב להיות יותר מפגישה אחת או שתיים.
ואני חושבת שאם אחרי שני הצעדים האלה את נשארת עם תחושה לא נוחה, ספקות, חשדות, הפרעה לחיים הרגילים - אז כנראה יש לזה תחושה טובה ואז יהיה כדאי לדעתי להחליף את הפסיכולוגית.
בהצלחה @}

[יעל*]

הי פלונית אחרת, זה נשמע כמו אחלה עצה. תודה! אייך שלא יהיה אלך עם תחושות הבטן שלי, ואקשיב לעצמי. לעת עתה אני לא סגורה על מה שאני רוצה. דבר אחד אני יודעת בבטחה שהתלות הזו חייבת להסתיםת היא לא נוחה לא בריאה לא נעימה.

[יונת_שרון*]

יכול להיות שהיא פרוידיאנית?
לפי פרויד, ההתאהבות היא חלק מהטיפול. הרעיון הוא שהמטופל משחזר עם המטפל את היחסים שלו עם האמא, אבל הפעם יכול להביא אותם לאיזשהו מצב בריא יותר.

לא שיש לי משהו בעד הגישה הזאת, אבל אם כל כך חשוב לך להבין למה הפסיכולוגית מעודדת את ההתאהבות -- זאת עשויה להיות הסיבה.

[פלוני_אלמונית*]

אני אדבר איתה ע"כ מחר בפגישה. אגיד לה שאייך שלא יהיה התלות הזו חייבת להפסק. ויהי מה. ואח"כ נחיה ונראה... טנקס..

[מחפש_כיוון*]

יש חדש?

[יעל*]

כן דברנו אתמול ושאלתי אותה מה דעתה על התלות שלי בה. אז היא שאלה אותי מה את מרגישה על זה. אמרתי לה אני אוהבת אותך ורוצה בטיפול. רק שככה זה יותר מדיי...אני יותר מדיי תלותית. ואני רוצה פחות. אז היא אמרה לי שככה זה בחיים. כשנמצאים בקשר. מצד אחד מעונינים בקשר מהצד השני יש את הפחד להבלע ולאבד את האני. אמרתי לה כלומר את אומרת שהטיפול הוא משל לחיים? שאני נבלעת בקשרים ומאבדת את עצמי? היא אמרה לי לא. והיא רק אמרה לי אז מה את בעצם רוצה מהקשר? והיא אמרה לי אני יודעת שאת לא מתכוונת לפגוע אלא מדברת בכאב. והיא אמרה לי תרשמי לעצמך כאילו שיחה ביני ובינך ואת תכתבי כאילו מה אני עונה. ואת יודעת שזו לא אני בעצם אלא אייך שאת רואה אותי. כלומר את אם עצמך...יצאתי מזה מבולבלת...בכלל לא התכוונתי לפגוע בה ממש לא..אני נורא אוהבת אותה, ואני רק רציתי לצאת עם דרך ברורה אייך להשתחרר מהתלות הזו, שבעצם היא הרבה יותר מדיי בשבילי...פשוט לא יודעת מה לעשות... יש לכם רעיון או הבנה מה היה שם? כי אני מזה מבולבלת

[מחפש_כיוון*]

לדעתי לפנות למטפל אחר להתיעצות יעזור לך לברר אם המצב הזה מקובל.

[פלוניתית*]

מצב של תלות קורה והוא לגמרי לא מפתיע. הוא תלוי ומושפע מכל מיני מרכיבים (אישיות המטפל, אשיות המטופל והדינמיקה בינהם העמדה ההטיפולית נסיון המטפל וכו וכו).

ההתיחסות של המטפלת לא ממש מובנת גם לי כמתבוננת מהצד. מה דעתך על ההצעה הנ"ל?

[פלוניתה*]

אמרתי לה כלומר את אומרת שהטיפול הוא משל לחיים? שאני נבלעת בקשרים ומאבדת את עצמי? היא אמרה לי לא.
נשמע שהתשובה שלה היתה צריכה להיות כן.
זה כנראה מה שקורה לך בחיים. אם זה קרה לך איתה. סביר להניח שזה קרה גם עם גברים.

לא מצליחה לדמיין מצב שהפסיכולוגית שלי תגיד לי שהיא אוהבת אותי, מה זה רלונטי בכלל לטיפול???
יש פה יותר מידי נקודות אדומות שמראות שהיא כנראה עברה על כללי אתיקה.
הייתי מתייעצת עם האגודה הארצית של הפסיכולוגים.

[פלוני_אלמונית*]

אני דווקא שמחה מאד שהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. הלואי תגיד לי שוב ושוב. ואני לא בוחנת אותה אתית, נקודה. אני צריכה שלי אישית יהיה טוב. שאני ארגיש טוב איתה וזהו. לכן התכתבתי איתה שוב הבקר, והיא ענתה/כתבה לי כך: אני מבינה, אני בטוחה שהתלות הזו בטיפול ובי כמטפלת מורכבת מאד עבורך. כמו שאמרת את מרגישה "מתוסבכת" עם זה.מה שניסיתי לאמר בפגישה, שחוויה של תלות היא מאד נורמטיבית בתוך טיפול. כרגע זה אולי מרגיש לך "יותר מדי" ונצטרך ביחד למצוא דרך להתמודד עם ה" יותר מדי" הזה, כדי שתרגישי שזה לא מפריע לך כל כך ביום יום. חשוב שאת מעלה את זה ואת התסכול שלך סביב זה. נוכל לשוחח על כך ביתר פירוט בפגישה. אחרי שהיא כתבה לי את זה הבנתי שכנראה יש לי פרטנרית שתעזור לי בכך. מהצד שני, בא לי להפגש איתה עוד עוד עוד הרבה פעמים בשבוע אז מה זה הפתרון בסוף? שאני אלך כמה פעמים בשבוע להיפגש איתה? אוציא עוד כסף למה אני חולה עליה כל כך?! לא יודעת בא לי מצד אחד לעזוב את הקשר איתה מצד שני להמשיך..לא יודעת..לגביי פסיכולוג אחר אני לא בעד. כאשר נמשכתי אליה מינית פניתי ליעוץ אצל פסיכולוג אחר וספרתי לו את זה שאלתי אותו מה לעשות. והוא שאל אותי אם אני מרשה לו להתקשר אליה. אמרתי לו שכן בתנאי שלא יגיד שאני נמשכת אליה. בשום אופן. הוא יכול להגיד שאני מאד אוהבת אותה. כמו אמא. הוא לא אומר את זה. ומה הפסיכולוג המהולל אומר לה אחרי הי? יעל נמשכת אלייך ארוטית. במילים אלו ממש. כשהוא סיים מירוב תדהמה אמרתי לו 'חמור' והוא אמר לי 'אל תשלמי לי' אמרתי לו 'אני בשונה ממך, עומדת במילה שלי, ולכן כן אשלם' אבל מאז, אני לא בעניין ללכת לאף פסיכולוג אחר. כולם חארות...אפילו הפסיכולוגית שלי, שאחזתי אותה לבן אדם אמיתי, אני כבר לא בטוחה בה בכלל. אחרי מה שאתם פה כותבים עליה....לכן אני דיי מבולבלת...ולא יודעת מה לעשות. תודה רבה לכולכם.

[אישה_במסע*]

יעל נמשכת אלייך ארוטית
|אוף||אוף|
בעולם מתוקן הפסיכולוג הזה היה מאבד את הרישיון שלו.

[פלוני_אלמונית*]

כן עולם מטומטם

[מחפש_כיוון*]

יעל, אפשר לשלוח לך מייל?

[פלונית_אחרת*]

הי יעל, נשמע לי שיש פה איזה ניואנס לשים לב אליו -
לפי מה שהיא אומרת, זה נורמטיבי להרגיש כמו שאת מרגישה בטיפול, אבל זה לא אומר שזה לא משהו שצריך לטפל בו ולהפחית אותו (לא בכוח, בתהליך) כי זה מפריע לך.
מצד אחד, זה צפוי ונורמלי להרגיש תלות כזו, מצד שני, אפשר בטיפול לעבוד על להפחית את התלות.
נשמע שאת קצת הולכת לקצוות - או לזרום לגמרי עם התלות ולהיפגש עוד ועוד או לנתק את הקשר לגמרי. לדעתי, יהיה טוב מצד אחד לא לעודד את התלות הזו או להגביר פגישות בשביל למלא את הרצון שלך לראות אותה עוד, אבל גם לא בהכרח לנתק את הקשר הטיפולי.
פשוט במהלך הטיפול להתייחס לתלות הזו ולראות איך אפשר לעבד אותה ככה שהעוצמה שלה לאט לאט תפחת.
אני הייתי גם מבהירה שוב שזה מה שאני רוצה - לעבוד על להפחית את התלות כדי שזה לא יהיה גורם שמפריע בחיים שלך.
אם תראי שהיא פרטנרית טובה לזה, אז אחלה.
ואל תחששי לבקש הסברים אם יצאת מפגישה בתחושה שלא הבנת אותה (-:

[פלוני_אלמונית*]

זה מה שהפסיכולוגית שלי אומרת לי כל הזמן....שאני כל הזמן פונה לקיצוניות. ובתכל'ס לא התכוונתי לעזוב בכלל עד שאמצה כל אפשרות איתה. לא הייתי בקטע הזה. גם יכולתי לפתור את הבעיה הספציפית הזו מולה. רק שמה שכולכם כותבים פה עליה...הלחצתם אותי. אז אם אפתור את זה איתה-סבבה. ואם לא-אתם צודקים. תודה לך:)

[מחפש_כיוון*]

אנחנו לא מכירים אותה
קשה לשפוט מהודעות
לכן מטפל שידבר איתך ויבין האם זאת התנהגות רצויה או לא זה פתרון טוב

אני חוויתי טיפול לא בריא וזאת חוויה קשה

[יעל*]

הי. מחפש כיוון, תודה לך, כן אתה יכול לרשום לי אימיל, תכתוב פה את כתובת המיל שלך ואני אשלח לך הודעה. תודה לך

[פלוני_אלמונית*]

נראה לי שאם מדובר בהתאהבות, צריך להתייחס לזה, ואם קוראים לבעיה תלותיות זה קצת יכול להפריע לטיפול בבעיה.

[לב_שומע*]

יעל יקרה, עכשיו אחרי שתיארת וסיפרת יותר - אומרת שוב בהמון חשש וזהירות - לי היא נשמעת אחלה במובן האנושי, איכפתית וחמה. והתגובות שלה הן לכל הפחות סבירות בעיני במישור המקצועי.
אני כותבת לכל הפחות כי אני לא יודעת את כל ההקשר היותר רחב. אבל זה נשמע לי מינימום סביר ובהקשר מתאים - אני פשוט לא יודעת - זה יכול להיות גם מצויין. בעיני.
שוב, כותבת בהמון זהירות - אין לי רקע נרחב מאוד בטיפול, זה לא המקצוע שלי, אבל מהמקום שלי - רקע מסויים, ניסיון מסויים, חוויות שונות - ככה לי זה נשמע.

כל זה לא אומר עדיין שאין פה בעייה אמיתית אם נוצרה תלות שמפריעה לך. או התאהבות שמפריעה לך.
זה כן אומר שיש הרבה מקום וטעם וסיבה לנסות לפתור ביחד איתה את מה שמפריע לך.

אני יכולה לומר לך שבאוזניים שלי אני שומעת פער בין איך שזה צילצל כשסיפרת כאן לנו על התלות הזו ומה מפריע לך, ובין איך שתיארת שאמרת זאת לה.
אני, לו הייתי במקומה, אני מניחה שהייתי מבינה את מה שאת אומרת אבל לא הייתי יודעת שאני מפספסת את כל מלוא עומק התמונה ועד כמה יש כאן משהו שאת לא מסכימה לחיות איתו יותר.
ייתכן שהיא כן הבינה כי היא מכירה אותך לאורך זמן. אני לא יודעת.

בכל מקרה, ממש מעודדת אותך אם זה מפריע לך אז להציף את זה בטיפול שוב ושוב. ואם היא עוזרת לך אז להמשיך להיעזר בה. שני הדברים במקביל. ולראות מה קורה.
ו.. זה באמת נורא נורא קשה לחוות את כל זה.

[אישה_במסע*]

גם אני שומעת פער בין איך שזה צילצל כשסיפרת כאן לנו על התלות הזו ומה מפריע לך, ובין איך שתיארת שאמרת זאת לה

[יעל*]

חמה לא הייתי אומרת, אבל מאד מאד מאד טובה. ותודה לכם. אני באמת ארחיב יותר בפגישה.

[לב_שומע*]

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה ממשיך?

[אחת_שהסתבכה*]

ואו קראתי פה כמעט הכל. מדהים. אמנם מ2018 והמשיך ב2016 אבל רלוונטי לתמיד...גם לעכשיו 2021
גם אני התאהבתי לצערי בפסיכולוגית שלי. בסהכ היו לנו בערך 7 פגישות ואני מוצאת את עצמי חושבת עליה מהבוקר עד הלילה במשך כל היום, רק מחכה לפגישה שלנו (פעם בשבוע). קראתי פה לעומק את הדברים, בעיקר דיברו אלי המילים של קטי קט, אמנם הם די ציניים לגבי כל עצם הרעיון של פסיכוחוג, אבל בגלל שהם קיצוניים הם מצליחים לנפץ איזו בועה של אשליה, בפרט של מטופל מאוהב, שחי באיזה סרט אהבה לחחוטין לא מציאותית, כי בסופו של דבר, כמו שקטי כתבה, זה רק זונה רגשית. והאמת זה כואב לומר את זה אבל זה ככה. אתה משלם למישהו בשביל שיתן לך אמפתיה והכלה, וכמו אחרי סקס בתשלום אתה יוצא מרוקן ובודד עוד יותר. מצד שני לא יודעת איך להגמל מזה, אני רק מחכה למבט שלה, לקול החם והאישי שלה, לא מסוגלת לחשוב לרגע על לעזוב.

[תמרוש_רוש]

אתה משלם למישהו בשביל שיתן לך אמפתיה והכלה, וכמו אחרי סקס בתשלום אתה יוצא מרוקן ובודד עוד יותר.

אז זהו, שלא.
את משלמת למישהו שיהיה אמפתי ומכיל כמצב בסיסי תומך, שממנו יתאפשר לכן להתחיל לעבוד על עצמך, למצוא וליצור ולהגדיל את היכולת שלך להזין את עצמך, לתת לעצמך את מה שחסר לך, את האהבה וההכלה ועוד דברים.

אז כמצב זמני זה בסדר גמור, נורמלי מאוד. חווייה חזקה ולא-פשוטה לפעמים, אבל לא שלילית.
הצרות האמיתיות יתחילו אם מרוב התאהבות בה את תוותרי על המטרה המקורית של הטיפול: להתרכז בך. בחיים שלך, במטרות ובשאיפות שלך, בערכים שלך ואיך את רוצה להגשים אותם, במחויבות שלך לזולת, ובמחויבות שלך לגדול ולהתפתח.

אין צורך "להיגמל מזה" כמטרה מיידית (זה יקרה בהדרגה כשתהיי יותר שלמה מבפנים), ואין בהכרח צורך לעזוב, אם היא מטפלת טובה וישרה. מציעה לך לדבר על זה אתה, כדי שביחד תוכלו לשרטט עקרונות טיפול שיעזרו לך ליהנות ממה שיש לה לתת בלי שזה יוריד אותך מהפסים.

אבל לעשות את זה בעיניים פקוחות.
אם משהו בתגובה שלה יצביע על ניסיון לתחזק או להעצים את הרגשות האלה שלך, או להיענות להם יותר מדי, אם היא תיכשל בלהזכיר לך שזו ההצגה שלך והחיים שלך שצריכים להיות במרכז, אז זה לדעתי הזמן להרים רגליים ולברוח ממנה. וכמה שיותר רחוק יותר טוב

[תמרוש_רוש]

תזכרי שהמטרה של טיפול פסיכולוגי (מכל סוג ומתודה שהיא) היא ללמוד להיות המטפלת של עצמך, עד לנקודה שבה כבר לא תזדקקי לה ולאמפתיה-בתשלום שלה. או שתזדקקי להן רק מדי פעם, ברגעי משבר, ובצורה הרבה יותר רגועה ונינוחה.

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמרוש רוש
מזל שיש אותך, מחזק כל מילה

[פלוניתוש*]

מישהו/י יודע/ת אולי איך אפשר להשיג את יעל מההודעות של 2016? איך אפשר לשלוח לה מייל או לתקשר איתה בדרך אחרת?
יש לי משהו לשאול..

[בלבוסטע*]

אחת שהסתבכה - לא בטוח שזו התאהבות בה כמו שאת מתמגנטת לזה שיש מישהי בחייך שאת יכולה לספר לה ולחלוק איתה הכל.
אני התייעצתי לא מזמן עם פסיכולוגית ומדריכת הורים - שתי נשים נפרדות בקשר לילדים בכלל וגם מצאתי את עצמי במחשבות רבות סביב איך היא תגיב ומתי אדבר איתה ואיך להרשים אותה ועוד. זה מאוד חזק ומאוד טבעי. בטח כשזה מישהו שמשמש תמיכה ואוזן קשב ונותן לך מענה רגשי.

מצד שני לא בטוח כמה כדאי להיכנס לזה. מלא סביבי מתאהבים כל הזמן הפסיכולוגים וזה הופך לסוג של בעיה נוספת ולא פתרון. בטח אם אין אפשרות לממן שנים של טיפול. אולי כדאי אימון אישי או מישהי מאוד פרקטית כזו שתיתן תמיכה והכל אבל גם מסגרת מוגדרת לטיפול.

[הפילפלית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוקי שמח שהדף דיי פעיל אז גם אני אם אותה בעיה מאוהבת במטפלת שלי ואף נמשכת אליה ומדמיינת שהיא איתי כל הזמן וזה מחזק אותי לדמיין אותה כל פעם מחדש כשקורה משהו הבעיה שהיא כנראה תעזוב בקרוב ולא רואה את עצמי מסתדרת בלעדיה בלי החיבוק החם שלה שמנחם אותי ...ובעיה נוספת יש רגעים שמזה באלי שזה יהיה מעבר כאילו לא מהכרך מינית אבל כמו אמא חברה כזאת להיות איתה 24 שבע להתחבק ולהתקרב איתה כזה

[סנונית_הסיפורים*]

יצירת מצב רגשי כלפי הפסיכולגית כמו כלפי כל אדם היא סיטואציה טובה וחיובית
אשר לפעמים נותנת לנו בפעם הראשונה בחיינו לחוש אהבה מתיקות ומשיכה
אנחנו זקוקים ליכולת לחוות רגשות כאלה
לכן נכון לטפח אותן אך כמובן לא לחשוב על מימושן באמת עם המטפלת

[לאורה*]

זה נשמע מאד קשה. אני מניחה שזה מציף אצלה איזושהי בעיה של דחייה או חוסר בטחון, היא נפגעת וקשה לה להכיל אותך במקום הזה. זה בעייתי כי חלק חשוב מהטיפול הוא האפשרות לקבל על מה שקורה בטיפול ועל הדינמיקה בטיפול כהשתקפות ליחסים בחוץ. אם היא מסרבת לדבר על זה, זה מאד לא מקצועי.
ובהרחבה: אם את בחרדה מהטיפול כנראה שמשהו קורה שם. כנראה שבאינטואיציה את מרגישה שאת לא יכולה לתת אמון עד הסוף והמטפלת שלך לא עוזרת לך להתמודד עם החרדה הזו. אני מניחה שהעניין הזה של חוסר יכולת לתת אמון וחוסר תמיכה מבחוץ הוא עניין שמלווה אותך בעוד תחומים בחיים, כך שלא הייתי מגדירה אותו כמשהו ש"מפריע לטיפול" אלא כמשהו שחיוני לתהליך הריפוי שלך. צריך להכניס אותו לטיפול ולפתוח אותו. אם המטפלת לא עושה את זה היא לא מקצועית.

[שירה]

לגבי המטפל
בדיוק חשבתי עליו והנה הוא צץ...
דווקא ממש לא מזמן כתבתי לו מייל ושיתפתי אותו בכל מה שהרגשתי כלפיו.
הוא היה מאד נחמד. אמפתי. מעודד. נראה לי שאם הייתי נפגשת איתו היוםהוא היה מתייחס לזה ביותר רגישות.
אבל לא נראה לי שכרגע זה יתאפשר. חבל, אולי זה היה עוזר לי להשתחרר מההיא...
זה מישהו אחר מהיום. להזכירכן - העו"ד היא אישה.
אכן יש אנשים שחיי הרגש שלהם פעילים אבל רק בדימיונות...
כמה מתסכל )-:
אבל היום חשבתי לי שאם כלכך מפריע לי שאני ככה מאוהבת בעו"דינית שלי, אז זו בעצם בחירה שלי, אני יכולה להחליט שאני כבר לא.
פשוט להפסיק את זה. טוב, אולי לא פשוט, אבל הרי זה איפשהו ענין של בחירה. אם להזין את הדימיון הזה, את המחשבות עליה, את ההתעסקות הרגשית בה, או שלא. כי בניגוד לקטקטית, שטוענת בזכות רגש האהבה על כל גווניו וצורותיו, יש משהו מאד מתסכל ובלתי אפשרי בלאהוב מישהי שהקשר איתה הוא הרבה פחות מלא סביר. זה כואב. זה משאיר טעם חמוץ בפה. מלשון החמצה.
מצד שני אני לא בעד לחסום שום רגש, גם לא רגש אהבה בלתי אפשרית.
אבל זה גם לא לענין לחשוב עליה ככה יום וליל, ואם היא היתה יודעת היא בטח היתה מתפחלצת. S-: