הספר קודם קול אמא והלוחשת

ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי ציל_צול* »

הי אמל ית , הנה אני עונה.
אני אעשה רגע את מה שאת עושה ואלך בדרך הלוגית - אם בהנקה עסקינן אזי שאני מגיעה דווקא למסקנה אחרת - מאחר והנקה היא הדבר הטבעי ביותר שיש אזי שלאמא אין עליונות בלספק לילד את הדבר הכי טוב עבורו אלא
זה פשוט משהו שהיא עושה . בעולם נורמלי שבו אין תחליפי חלב זמינים כל כך (אלא רק למי שיש לה בעיה אמיתית להניק) בכלל לא היתה שאלה כזו האם לאמא יש יכולת לספק את הטוב ביותר כי לא היה בכלל טוב יותר וטוב פחות אלא רק... טוב. בנוסף, מאחר ולאבא אין בכלל יכולת לספק את הדבר הזה אזי אי אפשר להיות יותר טובים ממנו או פחות טובים אלא רק... להיות.
אני מרגישה לא בנוח עם המילה "עליונות" כי יש בה משהו שמרגיש ערכי ומערכי הרבה פעמים קופצים לשיפוטי. הריון, לידה והנקה הם פשוט משהו שאשה עושה ותו לא. הרי אין סיכוי שנתווכח מה שווה יותר להיות גבר או אשה, נכון?
(אולי בגלל שברורה לנו התשובה :-) )
ועכשיו אל תיאורית ההיקשרות (אני מניחה כאן שאת מכוונת לתיאוריה של בולבי וממשיכי דרכו, כסטודנטית לפסיכולוגיה בעברי כתבתי על זה עבודה ענקית אז זה מה שאני מכירה אבל אשמח להכיר דברים אחרים אם לא לזה כיוונת) - דווקא שם אפשר לראות איך התינוק בכלל לא נקשר בהכרח אל האמא. בניסויים אמפיריים שנערכו על התיאוריה הזו מאוחר יותר נבדקו אפשרויות מגוונות. בולבי חטף ביקורת על זה שהכל מכוון לאמא והניסויים בדקו כל מיני סוגים של מטפלים ונמצא שם שהמהלך הזה של היקשרות לא ממש זקוק לאמא ביולוגית והוא יתרחש כי לתינוק יש בו צורך והוא ימצא על מי להפיל את התיק הזה אם הדמות הזו תספק מינימום מסוים של תנאים.
הייתי רוצה להאמין שבשביל רוב הילדים אבא בהחלט עובר את המינימום הזה בהרבה.
אני דווקא חושבת שההיקשרות אל האמא שנראית טבעית כל כך מתרחשת בגלל שהעולם מוביל אותנו הנשים לבלעדיות בתחום הזה אבל בעולם אחר שבו יש מגוון גדול יותר ובחירה אמיתית היינו מוצאים דברים אחרים.
לגבי הפיסקה האחרונה שלך - אני שוב מנחשת ומפעילה "תחושת בטן" משלי. הניחוש שלי הוא שאם יתנו לגבר לטפל בתינוק שלו זמן שווה לזה שמטפלת בו אמו הוא לא ייפול ממנה בדייקנות של האינטואיציה שלו ובידיעה שלו את הצרכים והתחושות של התינוק. הנס הזה פשוט קורה לעתים רחוקות כל כך עד שבאמת קשה לדעת.
לילה_טוב*
הודעות: 1543
הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי לילה_טוב* »

תודה לשתיכן על דחיית המושג "עליונות" לטובת פשוט שוני.
גם אני מוכנה לוותר על המושג הזה.
מה בקשר לעדיפות? נגיד, עדיף שהוא יפתח את הצנצנת של השומשום כי הוא יותר חזק ועדיף שאני אניק כי לי שדיים שיותר מתאימים לזה?
אמל_ית*
הודעות: 437
הצטרפות: 14 אוגוסט 2008, 21:48
דף אישי: הדף האישי של אמל_ית*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי אמל_ית* »

אין לי בעיה לוותר על העליונות, נדמה לי שאנחנו מבינות אחת את השניה והשאר זה סמנטיקה. ואני, אני בכלל חדורית- אני גם מניקה וגם פותחת את הצנצנת של השומשום (-: !

וצלצול, בעניין ההתקשרות ( אנחנו מדברות על אותו דבר): מצד אחד את צודקת, תינוק לא צריך הנקה כדי לפתח התקשרות. אבל תינוק כן צריך הנקה- ותינוק מפתח התקשרות לדמות המטפלת העיקרית שלו (זו שהוא יבלה איתה הכי הרבה זמן) - כך שבסופו של דבר ההתקשרות באופן טבעי מתפתחת לאמא. למרות שהרבה פעמים אני תוהה בעניין הזה- הרי הרבה תינוקות גדלים היום כשאת מרבית שעותיהם ועיקר שגרת הטיפול שלהם היא לא בידי אמם. הם לא מפתחים התקשרות לאמא? נדמה לי שכן. אז איך זה?

התחושות בטן שלנו שונות. זה מעניין. היה מעניין גם לשמוע תחושת בטן של גבר בעניין הזה.
בוקר טוב שיהיה!
תמי_אמא_לשתיים*
הודעות: 262
הצטרפות: 22 פברואר 2009, 14:46
דף אישי: הדף האישי של תמי_אמא_לשתיים*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי תמי_אמא_לשתיים* »

הריון, לידה והנקה הם פשוט משהו שאשה עושה ותו לא.
אהבתי מאוד. אם רק היינו יכולים למחוק את כל האבק והעומס של השיפוטיות והסטריאוטיפים והמסגרות המבזות / מאדירות שנקשרו במשך אלפי שנים לפעולות הללו שנשים עושות, לדעתי היינו במקום הרבה יותר טוב.
וגם:
הניחוש שלי הוא שאם יתנו לגבר לטפל בתינוק שלו זמן שווה לזה שמטפלת בו אמו הוא לא ייפול ממנה בדייקנות של האינטואיציה שלו ובידיעה שלו את הצרכים והתחושות של התינוק. הנס הזה פשוט קורה לעתים רחוקות כל כך עד שבאמת קשה לדעת.
מסכימה מאוד. אבל: שוב בואו לא נשכח שרק האם מניקה (כעובדה פשוטה) ולעיתים קרובות זה אומר שרק היא צמודה פיסית לתינוק בחודשי חייו הראשונים (לא כל התינוקות יונקים ללא הפסקה אבל יש הרבה כאלה בשנה הראשונה ובכל מקרה ההאכלה היא דבר ממושך הרי). לכן לרוב, במצב פשוט שבו האמא רק עושה את מה שהיא עושה (בלי לקשור לזה שום משמעויות אחרות) והאב (שעושה לא פחות אבל פחות צמוד פיסית לתינוק) יהיה עם פחות ידע אינטואיטיבי בתקופה זו. אין כאן ענין של עליונות וזה כמובן משתנה בהמשך. מטבע הדברים, בשנת החיים הראשונה האם המניקה היא שאמורה להיות במגע פיסי קרוב עם התינוק (לא מוחלט אבל זמן רב יותר מכל מישהו אחר) ולכן יש לה יתרון הידע האינטואיטיבי.
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי ציל_צול* »

אין לי בעיה לוותר על העליונות, נדמה לי שאנחנו מבינות אחת את השניה והשאר זה סמנטיקה. ואני, אני בכלל חדורית- אני גם מניקה וגם פותחת את הצנצנת של השומשום !
אז קבענו. עליונות - OUT! וחוץ מזה את אלופה. כזו הפגנה של רב משימתיות לא ראיתי כבר הרבה זמן. עכשיו נשאר לבדוק אם את יכולה להניק ולפתוח צנצנות בו זמנית :-) !
בנוגע להיקשרות - וודאי שתינוקות נקשרים לאמא. על זה אין בכלל וויכוח. ואפילו אם היא לא מניקה ואפילו אם היא אמא גרועה. אבל כל זה לא אומר שהם לא נקשרים במידה שווה לאבא. אני חושבת שהיקשרות פשוט תלויה במשך הזמן שמבלים ביחד ובאיכותו. ואם אבא מגניב נמצא שם הרבה אז אין סיבה שהוא ייפול מאמא.

ותמי, מעבר להסכמה שלנו, בנוגע להנקה אני מסוייגת. יש לי כל מיני מחשבות על ההנקה שלי אבל אם אני אביע אותן בקול רם יזרקו עלי פה אבנים ולזה אין לי חשק. אני אתן לך דוגמה לא שנויה מדי במחלוקת כדי שלא תצעקי עלי יותר מדי - רק עכשיו, כשאני מגדלת את הקטנה בלי חיתולים מהיום הראשון, אני רואה כמה פעמים הנקתי את הבנים בלי שום קשר לרעב. ובהחלט הנקתי אותם הרבה יותר מאשר את הקטנה הנוכחית. פשוט הרבה סימנים שהם שידרו בשביל להפריש נתפשו כסימני רעב. וגם עייפות שלא זיהיתי בזמן נגררה להנקה וגם כל מיני מצוקות אחרות שניתן היה בקלות לפתור בדרך אחרת נפתרו בהתחלה עם הנקה. וכל הדרכים האחרות טובות באותה מידה כי הן פותרות את הבעיה אבל בלי החיבור בין מצוקה=הנקה. וככה אפשר לגדל תינוק שלא נראה כאילו הוא כל הזמן חייב לינוק ושאת הצורך שלו בגוף חם ונעים יכול לקבל גם מאחרים. למשל מאבא...
ההולכת_בדרכים*
הודעות: 2455
הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי ההולכת_בדרכים* »

איזה כיף, הדיון שמתפתח פה ממש מרתק!
|Y| לכל המשתתפות, נכתבים פה דברים חכמים ומעוררי מחשבה על ידי כולן.
מקווה שיהיה לי זמן במשך היום להוסיף עוד הרהורים משלי :-)
לילה_טוב*
הודעות: 1543
הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי לילה_טוב* »

אני חושבת שצריך לשים לב גם לא ליפול למלכודת של הפמיניזם הישן - לוותר על השוני למען השוויון.
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי ציל_צול* »

אני חושבת שצריך לשים לב גם לא ליפול למלכודת של הפמיניזם הישן - לוותר על השוני למען השוויון.

אני מסכימה מאוד. אבל בניגוד לפמיניזם הישן, שחתר לשוויון התנהגותי ובאורח החיים, אני הולכת בכיוון אחר לגמרי - שוויון בהערכת היכולות של גברים ונשים כלפי ילדיהם. אחר כך שיעשו עם זה מה שהם רוצים.
זה לא אמור להפיל אותנו, רק לפתוח את האפשרות של כולם לטפל בילדיהם במידה שווה אם זה מה שהם רוצים, בלי לחטוף על הראש שהם יודעים פחות או מרגישים פחות.
כלומר, אבא הוא לא אמא סוג ב' או הדבר הכי טוב שיש בהיעדר אמא. אבא הוא נפלא ומצוין בפני עצמו והוא לא נופל מאמא ביכולות הרגשיות שלו ובאינטואיציה שלו.
ומי שחושב אחרת עליו נטל ההוכחה כי המסרים הללו (שאבא פחות יכול) משכנעים גברים שהם באמת פחות טובים ופחות יכולים ואת הסוף כולנו יודעות.
לילה_טוב*
הודעות: 1543
הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי לילה_טוב* »

כלומר, אבא הוא לא אמא סוג ב' או הדבר הכי טוב שיש בהיעדר אמא. אבא הוא נפלא ומצוין בפני עצמו והוא לא נופל מאמא ביכולות הרגשיות שלו ובאינטואיציה שלו.
אבל אני מרגישה קצת שמה שאת עושה כאן כן מוותר על האיכויות השונות וכן מאלץ איזשהו שוויון. אבא עומד בזכות עצמו, בדיוק, אז למה לנסות להשוות אותו לאמא?
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי ציל_צול* »

אבא עומד בזכות עצמו, בדיוק, אז למה לנסות להשוות אותו לאמא?

אני לא משווה אותו לאמא בכל. אני חושבת שלומר על אבא שיש לו אינטואיציות פחות מדוייקות כלפי ילדיו זו אמירה מאוד חזקה בנקודה מאוד רגישה.
זה לא כמו לומר שאבא הוא לרוב יותר חזק פיזית. זה משהו שבהחלט יכול להוות בסיס לאבא שמטפל פחות ונמצא פחות כי מישהו אחר יותר טוב בזה אז למה להתאמץ. הוא פשוט ימשיך לתקן דברים בבית ולפרנס כי הוא הרי יותר טוב בזה. בחיי שלא מגיעים ככה רחוק.
ולכן אמירה כזו היא טעונת הוכחה רצינית. ולדעתי האישית אי אפשר להוכיח אותה בכלל ולכן מוטב לא לומר אותה.
מוטב להניח שלאבא יש יכולת מעולה ומופלאה לטפל בילדיו ולעודד אותו בכל אמצעי גם לעשות זאת כמה שיותר כדי שהוא יווכח בעצמו שזה נכון (למקרה שהוא חשב אחרת...)
לילה_טוב*
הודעות: 1543
הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי לילה_טוב* »

טוב, זאת לא אני שדיברתי על אינטואיציות. אני לא בטוחה שבזה בדיוק נעוץ ההבדל. אני חושבת שיותר בחיבור שיש בין אם לרך נולד בגלל חודשי ההריון והלידה, בגלל שהוא מכיר את הריח ואת תנועות הגוף, בגלל ההנקה שיוצרת קרבה גדולה ושאר הדברים שנאמרו פה קודם באופן מוצלח יותר.
אני מסכימה איתך שכל אלה לא אומרים שאבא לא יכול להיות מטפל טוב באותה מידה - אני רק רוצה לשים את הדגש על האחרת. הוא מטפל שונה. נאמר כאן קודם - אולי דוקא מידת הריחוק והעדר הסימביוזה יכולה להיות מקום מאזן וטוב לתינוק בטיפול משותף.
כלומר, להדגיש את האיכויות השונות ולא להתחרות זה בזה.
כמובן שכל זה קצת מנותק מהקשר שבו אחד צריך לחזור לעבודה, ואני עדיין חושבת שלתינוק עדיף שאמא תישאר לצדו בתחילת ימיו. אם באמת מצליחים לשלב עבודה חלקית וטיפול משותף זה כמובן מיטבי - אני מכירה את זה מהולכת, וכנראה כך זה גם אצלך.
עצם העובדה שהולכת מאמינה במה שהיא מאמינה ובכל זאת זה עובד אצלם מראה או שהפערים לא כל כך גדולים, או שזה אפשרי גם בלי להאמין שהאב שווה לגמרי לאם בטיפול בתינוק קטן.
ההולכת_בדרכים*
הודעות: 2455
הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי ההולכת_בדרכים* »

אני עדיין עוקבת בעניין רב אחרי הדיון... ועדיין מקווה שיימצא בקרוב הזמן הנכון להאריך בתגובה :-)
תמי_אמא_לשתיים*
הודעות: 262
הצטרפות: 22 פברואר 2009, 14:46
דף אישי: הדף האישי של תמי_אמא_לשתיים*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי תמי_אמא_לשתיים* »

הי צילצול - אז הנה שוב נקלענו לויכוח, למרות שבתפיסה הפמיניסטית נדמה לי שאנחנו מסכימות.
מוטב להניח שלאבא יש יכולת מעולה ומופלאה לטפל בילדיו ולעודד אותו בכל אמצעי
אני מאמינה בכך במאה אחוז. יש לי בן זוג כזה.
אבל ראשית השאלה היא האם האב אכן נמצא עם התינוק במגע. אני דווקא רואה לא מעט אבות שבטוחים שיש להם ידע מופלא על התינוק הקטן שהם בקושי רואים אותו שעתיים ביום ולכן הם מייעצים לאם לא לשוב ולהניק את התינוק כי "ברור שהוא לא רעב עכשיו."
בכל מקרה אני מסכימה איתך שחשוב שלא רק נשים יעשו את עבודת האימהות, שגברים מסוגלים לכך וחשוב שיעשו זאת.
אבל בענין ההנקה אנחנו בויכוח. מתאים לי לצטט כאן משהו שניצן כתבה (לא זוכרת בדיוק היכן) על כך שיש הרבה דברים בהתפתחות של הקטנים שבהם ברור שאין לנו ידע מלא ולכן עדיף לא להתערב ולא להסיק מסקנות נחרצות.
אני חושבת שאת התפקידים של ההנקה בחיי התינוק אי אפשר לסכם ב"תזונה". זוהי פונקציה אחת של ההנקה. אולי העיקרית (גם זה לא בטוח). אבל יש לה גם פונקציות אחרות. מה שחשוב לדעתי הוא שיש להנקה פונקציות שאין לנו יכולת (עדיין, אולי בעתיד כן תהיה) להצביע עליהן במדויק. ולכן מה שקורה בין האם והתינוק בחודשי חייו הראשונים לא ניתן לתיחלוף (אין לי מילה מתאימה). לדעתי גם בהמשך החיים. שוב - לא חייבים לקשור לזה משמעויות מיסטיות או רוחניות. אני לא קושרת.
לקטנה שלי (בת שנתיים) היתה לא מזמן בעיה בריאותית. היא ינקה ללא הפסקה יום ולילה. ברור שזה לא היה רק רעב או צמא. ההחלמה שלה היתה מדהימה במהירותה. היתה לנו קבוצת השוואה כיוון שידיד קרוב שלה בן אותו הגיל היה עם אותו הסימפטום בדיוק. הוא לא יונק. טופל בתרופה קונבנציונלית. משך ההחלמה היה כמעט כפול. זה לא ניסוי מדעי.
כבר שלוש פעמים הורדתי חום באמצעות הנקה בלבד. שוב - זה לא ניסוי מדעי.
טענתי היא שהנקה היא לא רק מזון. אני יודעת שאנחנו לא מסכימות בענין. אני גם מניחה שאת הטענה שלי אי אפשר להוכיח (היום).
תמי_אמא_לשתיים*
הודעות: 262
הצטרפות: 22 פברואר 2009, 14:46
דף אישי: הדף האישי של תמי_אמא_לשתיים*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי תמי_אמא_לשתיים* »

שתי הערות לדיוק:
א. לדעתי - מהעובדה שהנקה אינה רק מזון ומכך שלרוב (לא תמיד) היא המהווה את עיקר המגע עם התינוק (מבחינת משך הזמן שתופסת) לא נובע שלאב לא יכול להיות מגע ממושך ומשמעותי עם התינוק (גם בימי חייו הראשונים). וודאי שיכול להיות. חשוב לדעתי שיהיה, והמגע הזה מייצר ידע ואינטואציה הורית טובה. עדיין קיים הבדל לדעתי בין ידע שצומח מההנקה וידע שצומח ממגע אחר. הבדל כאמור אינו קשור דווקא בעדיפות של האחד על השני.
ב. העובדה שאיננו יודעים הכל על הנקה לא מובילה מבחינתי למסקנה כזו או אחרת בדבר ניהול הנקה מסוים. לי היה נוח להניח שהתינוקת שלי יודעת מה היא רוצה, לנסות ולהציע לה ציצי כשנראתה מעוניינת (מכל סיבה שהיא) ולאפשר לה לדחות את הציצי (אם אינה רוצה). זה עבד טוב. זה הוביל להרבה (מאוד) שעות ציצי בשנת חייה הראשונה ולהיקשרות מובהקת יותר אלי בתקופה זו. זה השתנה מאוד (והיא הגורם לשינוי, לא אני) בשנת חייה השנייה (פחות הנקה ויותר ענין באביה ובעוד אנשים מסביבה). אם לא מכניסים את הדפוס הזה להירארכיות החברתיות הרגילות שדרכן אנחנו מבינים גבריות ונשיות - אז אין בכך לא יתרון ולא חסרון , פשוט מין תהליך שקורה.
ירח_לבן*
הודעות: 690
הצטרפות: 01 אפריל 2006, 09:07
דף אישי: הדף האישי של ירח_לבן*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי ירח_לבן* »

עוד הערה לגבי הנקה - ובעצם גם לגבי תהליך ההריון והלידה -
המגע שנוצר באינטראקציה הזו בין אם לתינוק הוא אינטימי ברמה כזו שלדעתי לא יכולה ולא צריכה להיות בין אבא לתינוק.
זה לא מגע רגיל. התינוק יוצא מאיפה שיוצא. זה כשלעצמו יוצר סימביוזה כזו שגם אם אבא יחבק את התינוק כל יום כל היום זה לא יהיה דומה.
התינוק יונק מהשד. זה דבר מדהים בפני עצמו. זו כוליות. זו אינטימיות שגובלת באירוטי, ולו רק בגלל המיקום.
זה לא אומר שאמא יודעת יותר וכו וכו. אני גם לא מסכימה עם הרבה מהאספקטים הרוחניים מיסטיים וכד' שלפעמים עולים פה בהקשר של הנקה.
אבל אני כן חושבת שהמגע בין האם לתינוק (רבק. אנחנו מרגישות אותו עוד מבפנים לפני שהוא יוצא. אם זה לא היה אמיתי זה היה הזוי לגמרי) הוא יחיד במינו ולא ניתן להשואה לשום דבר אחר.
ההולכת_בדרכים*
הודעות: 2455
הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי ההולכת_בדרכים* »

עברו לי כל כך הרבה מחשבות בראש בעקבות הדיון הזה, אני מקווה שאצליח לסכם לפחות חלק מהן גם אם לא לפי סדר כרונולוגי:

ראשית לא הבנתי מדוע אתן מדגישות ש אני גם לא מסכימה עם הרבה מהאספקטים הרוחניים מיסטיים וכד' שלפעמים עולים פה בהקשר של הנקה
למה אתן מתכוונות? משהו שאני אמרתי או שמופיע כאן בדף, או בספר, או בכלל באתר? אשמח להבין...

שנית בעקבות מה שכתבה לילה טוב אני תוהה לגבי ההבדל בתפיסה ביני לבין ציל צול -
לכאורה אנחנו מנהלות אורח חיים דומה אך מאחורי המציאות יש שוני בתפיסה, ואני שואלת את עצמי האם השוני באמת מהותי או מינורי?
לכאורה מהותי, שהרי ציל צול אומרת שההבדל בין היכולת של אמהות ואבות להיות מחוברים לתינוק הוא תרבותי נטו, ואילו אני מחזיקה בדיעה שיש איזו שהיא עדיפות מגדרית נתונה וטבעית של האמא על האבא בהקשר זה.
קשה לי להסביר את זה רק דרך הרעיון, בשבילי זו חוויה ותחושה שאני כאישה יותר מחוברת במקום הזה,
אבל אולי זה בכלל בגלל סוג האדם שאני והייתי ככה גם כגבר?

אני אתן דוגמה שתחדד את הרהורים שלי - בנושא ברית מילה:
לפני שנולדו הילדים שנינו בנזוגי ואני היינו נגד הרעיון של ברית. אבל כשנולד הבן הבכור אני ממש הרגשתי בכל עצם מעצמותי שאני לא עושה את זה לא משנה מה, שכולם יקפצו לי ועל גופתי המתה וכו', ואילו בנזוגי פתאום לא היה בטוח מפאת הלחצים הידועים והיה מוכן לשקול זאת שנית.
אני מרגישה שזה היה המקום האמהי בתוכי שבאמת היה מוכן למות בשביל להגן על הצאצא ממה שבעיני נתפס כנורא, ואילו בנזוגי לא היה במקום הזה כאבא. השיקולים שלו באו ממקום אחר בנפש <בסוף לא מלנו כמובן למי שתוהה :-P>
אותו הדבר בא בקטן יותר גם בנושאים אחרים כמו האם "לתת לתינוק לבכות", האם לישון עם התינוק... בנזוגי באותו ראש איתי אבל אני מרגישה שזה ממקום פנימי אחר. אולי אני טועה אבל זו החוויה שלי ואני משייכת אותה למגדר.
ידוע שגם אמהות שבוחרות לעשות ברית לתינוק לא עומדות בלהיות שם איתו בעת החיתוך, ושאולי המנהג להרחיקן הוא כדי לא להסתכסך עם הנטייה הטבעית הביולוגית שלהן לגונן על העולל. ידוע גם שיש הלכה שאומרת שאם האמא מתנגדת לברית היא לא תיעשה - כנראה מתוך כבוד עמוק לקשר אם-תינוק שהוא ייחודי. אין הלכה כזו לגבי האבא...

ומצד שני - ברור שגם אני וגם ציל צול בעניין פמיניסטי לגמרי, לשתינו חשוב להוכיח שגידול תינוקות זה ממש לא רק האמא -
גם לקיים את זה בחיינו האישיים, וגם לספר לכולן שידעו :-)
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי ציל_צול* »

תמי אמא לשתיים , אני דווקא מסכימה איתך ונסוגה מה הנקה=מזון. הסיבה שכתבתי כך היתה שחשבתי על הנקה בהקשרים פסיכולוגיים ורוחניים שאני אישית לא מתחברת אליהם.
אולי אני בכלל מפסידה משהו.
אבל כל החלק של הנקה כחלק מריפוי הוא ללא ספק נכון ואולי באמת יש דברים נוספים שאיננו יודעים.
אורלי_נ*
הודעות: 604
הצטרפות: 09 ינואר 2011, 10:49
דף אישי: הדף האישי של אורלי_נ*

הספר קודם קול אמא והלוחשת

שליחה על ידי אורלי_נ* »

וואוו. קראתי עכשיו למעלה קטע מהספר של ארני בנושא הכחדת הרצון בקרב תינוקות ואני מזועזעת. אני מרגישה כאילו אני צופה מן הצד במתעללים אשר הקדישו את חייהם להסתת הורים נוספים להתעלל בילדיהם. פשוט זוועה. מרגישה ממש את אותה הבחילה כאשר זוועות נגלות אלי מתוכניות על אנשים רעים בטלוויזיה.
שליחת תגובה

חזור אל “התפתחות התינוק”