גם בהשוואה לספר "הלוחשת לתינוקות" וגם בפני עצמו.
במה עוסק הספר הספר "קודם קול אמא"?
הספר מחולק לשתי חטיבות - אחת מדברת על חשיבות המגע, והשנייה על תהליכי הבשלה טבעיים:
קטע מהספר על התפתחות הגישה המערבית למגע
ההיסטוריה של הגישה התרבותית למגע:
... מיליוני שנים לאחר מכן התרחשה מהפכה נוספת: המהפכה התעשייתית, שבעקבותיה הייתה הגירה של חלק גדול מהאוכלוסייה מן הכפר לעיר. נוצר מבנה חברתי חדש וצפוף יותר, דמוי קן נמלים, אשר מצריך ארגון רב יותר; המעבר לדגם חברתי חדש מעין זה הצריך מוסר עבודה גבוה ודחף להישגיות. פרט שרוצה להצליח בחייו כבוגר צריך ללמוד לדחות את נטייתו ל"בזבוז זמן" ולפתח שליטה עצמית ומוסר עבודה שיעמדו לזכותו כפועל ייצור בעבודה מונוטונית הנמשכת רוב שעות היום.
במדינות המתועשות התפתח משטר קפדני ומחמיר, לו היו נתונים האנשים החל תקופת הינקות, שמטרתו להכינם לחיים תובעניים של עובד חרוץ וממושמע המתעלם מעייפות, מרעב וממתח. החינוך הפוריטני שרווח במדינות אירופה ובמושבות באמריקה הצפונית במאה ה-17 כיוון את האדם להתרחקות מ"הנאת החיים היצרית הבלתי מרוסנת" במטרה להשיג שליטה עצמית נכספת. (22)
מרגע לידת התינוק היה חינוכו מכוון לדיכוי שיטתי של צרכיו ושל רצונותיו, וליצירת התניה שתפתח שליטה עצמית. בכי נתפס כביטוי של סחטנות תובענית, וההיענות לו נתפסה ככניעה למניפולציה. גם הצורך בקִרבה גופנית למבוגר הוגבל כדי למנוע פינוק ו"קלקול".
התנהגותו הנורמלית של התינוק התפרשה כהפגנת תוקפנות, ואילו תוקפנות ההורה נתפסה כשיטת חינוך מוצדקת.
המטיפים לאורח מחשבה זה היו בתחילה דתיים, כמו הפרוטסטנט האנגלי ג'ון רובינסון שקבע בתחילת המאה ה- 17 כי "חייבים להסתיר מהילדים שיש להם רצון משלהם“. (181). אחר כך, עם התפתחות תנועת ההשכלה וההתרחקות מהדת עבר התפקיד לפילוסופים: בספרו רב המכר 'מחשבות על החינוך' (1693) טען הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק כי "סירוב מתמיד לרצונות התינוק ילמד אותו להחניק בתוכו כל חשק ויש לסרב לו מיום היוולדו – לפני שירכוש הרגלים רעים... ולפני שיהיה מסוגל לשמר זיכרונות על דיכוי רצונותיו. בכיו של התינוק הוא נוהג פסול. זוהי הכרזה גלויה של חוצפה ועקשנות”. (146).
גם סזלר ווסלי טענו ש"אם שוברים את רצונם בשלב מוקדם של חייהם, הם לעולם לא יזכרו אחר כך שהיה להם רצון" (157).
וכן ש"כדי לעצב את נפשם של ילדים, הדבר הראשון שיש לעשות הוא להביס את רצונם... לעולם, משום סיבה שהיא, אל תתנו לילד בוכה את מבוקשו"
(226 ). ז'אן ז'אק רוסו...
קטע מהספר לגבי הבשלה
בשלות
מרתק לבחון בעלי חיים, בטבע ואף בשבי, בשעה שהם מטפלים בצאצאיהם.
הכלבה, הארנבת והחולדה, התרנגולת והיונה מטפלות בצאצאן על פי אינטואיציה תחושות בטן. והן לא מפספסות.
בעבר גם נשים טיפלו בילדיהן על פי תחושת הבטן ולפי האופן שבו גידלו אותן-עצמן. ייתכן שהתקשו לומר בדיוק איך זיהו את הצורך של ילדן, אך אף על פי כן הצליחו. אולם בתרבות המתנהלת באופן מושכל וסוגדת למדע מדויק אין מקום לתחושות בטן. אמהות אינן משתייכות עוד לשבט נשי מורחב שמקנה ביטחון. רבות לא נחשפות כלל לטיפול בתינוקות עד שאינן יולדות בעצמן.
ההפרדה מהתינוק בשעות הקריטיות שלאחר הלידה מערערת את יכולתן של האמהות לסמוך על עצמן ואת ביטחונן בכל הקשור לילדיהן. כדי להפחית מהחרדה ומהעמימות שחשות אמהות, נעשה ניסיון להגדיר את האופן שבו יש לטפל בתינוקות; אנשי דת, פילוסופים ולבסוף מדענים, רובם המכריע גברים, ניסו למפות את התפתחות התינוק ואת צרכיו. הם פירקו לגורמים את ההתקדמות המוטורית והחברתית של תינוקות וחיפשו טווח נורמלי למקם בו את סימני ההתפתחות – הצלבת הידיים, זחילה והליכה, משחק סמלי, שימוש בכלי אוכל, דיבור וכדומה. מיפוי הנורמה אפשר זיהוי מוקדם של חריגים והפנייתם לטיפול.
לצד היתרונות העצומים של התפתחות המדע והמחקר הרפואי – כמו טיפול בחריגים, צמצום סיכוני הלידה וצמצום סיבוכי מחלות הילדות – הופקעה גם אחריותן של האמהות להקשיב לילדיהן, ונוצרה תלות של ההורים במערכת. הופיעו ספרי הדרכה לאמהות צמאות הידע, ספרים שהנחו אותן להביט בשעון כדי לדעת מה ילדן רוצה; זהו מדד לינארי פשוט שאמור להחליף את תחושות הבטן ההוריוֹת: האכלה כל שלוש שעות, טיול של שעה ביום באוויר הפתוח…
הניסיון התרבותי להקל על האמהות הכניס ממד נוסף של לחץ:
האינטואיציה עברה דה לגיטימציה תרבותית.
תלותן של האמהות באנשי המקצוע, בשעון ובלוח השנה גברה כל כך עד שמיסכה כמעט לחלוטין את ההקשבה לתינוק ולעצמן וגרמה לחוסר גמישות, שהפך בעצמו למקור חרדה.
הנה כמה דוגמאות:
- למיכל תינוק ראשון. על אף הקושי הרגשי שסבלה בהיריון, היא התאהבה בתינוקה ברגע שנולד. בגיל שבעה שבועות לקחו מיכל ובעלה את תינוקם לרופא ילדים לבדיקה שגרתית.
אין צורך לפרט איזה שבוע עבר על ההורים הטריים. מזל שהתינוק החל לחייך.
- קרן מספרת בגאווה לאחות "טיפת חלב" איך בר, בן חמישה חודשים, אוכל יפה בטטה. האחות משביתה את שמחתה וגוערת בה שהתחילה לתת לו מזון מוצק לפני גיל חצי שנה, כמומלץ באותו זמן.
- הגננת מודיעה להורים שבנם לא יוכל להיקלט בגן מכיוון שהוא בן שנתיים ושלושה חודשים וטרם נגמל מחיתולים.
המלצות הטווח שקבע משרד הבריאות נשענות על המלצות ארגון הבריאות העולמי ומשתנות בכל כמה שנים, מה שלא מפריע לכל הנוגעים בדבר להתייחס להמלצות האחרונות כאילו הם דברי אלוהים חיים (מובן שיש גם אנשי מקצוע גמישים יותר וקשובים יותר מאלה שבדוגמאות שלמעלה). חשוב להיות ערניים לבעיות התפתחות אמיתיות, אך חשוב גם לזכור שלכל תינוק יש טווח התפתחות משלו. ניסיון לגמול תינוק מחיתולים או להאכילו במזון מוצק לפני שהוא בשל לכך יגררו חוסר הצלחה ותסכול, הן של התינוק והן של הוריו.
איך יודעים אם תינוק בשל לתהליך מסוים?
תינוק הנחשף בהתמדה לאפשרויות יפגין בעצמו עניין בתהליך.
מה הייחוד של "קודם קול אמא"?
- שהוא ספר שמצדד בהורות שלנו, עם קישורים למחקרים, עם קונוטציה מדעית.
- אהבתי את השילוב בין קומונסנס ופנייה לאמהות בגובה העיניים ומתוך המון הזדהות, ולא בהטפה ובקיצוניות,
- הדבר שהכי בלט לי לטובה בספר זה הנימה הנעימה, המאפשרת. נדמה לי שכתובים שם דברים שהרבה אנשים מרימים גבה לגביהם, אבל זה כתוב בצורה שמעודדת הקשבה, פתיחות (וגם יישום, אבל לא בהכרח). זה שירות מדהים בעיני. זאת יכולת לא מבוטלת כלל (מודה בעצמי שיש דברים שנראים לי כל כך מובנים מאליהם שקשה לי להבין את מי שלא מבין אותם ולכן אני מצליחה לקומם עלי לפעמים בדעותיי).(אמל ית)
למי מתאים הספר "קודם קול אמא"?
- למי שרוצה להוריד מהמדף ולצטט לכל אלה שרואים אותנו ומרימים גבה (ולא שאני כזאת מאמינה במחקרים, אבל יצא לי כמה פעמים להכנס לשיחות בנושא גידול ילדי עם קרובי משפחה וכאלה , ואני רואה שכשהטיעונים שלי מגובים מחקרית פתאום מקשיבים להם אחרת לגמרי) .(צפרדע ית)
- למי שרוצה לקנות מתנה לחברות מיין סטרימיות - כי הוא לא מקומם או קיצוני, רק מסביר למה טבעי, ונכון וקל יותר לגדל תינוקות, בעצם, מתוך הקשבה להם. (צפרדע ית)
- לכל האמהות שיש בהן את הניצוץ של הורמוני אמהות אקטיביים, שזקוקות לחיזוק ותמיכה לפעול ולהיות אמהות בדרך הזו, המקרבת והקשובה, אל מול הסביבה המתנגדת. לפי מה שנראה לי, יש רבות כאלה, ואם נוכל לאפשר להן לקרוא את הספר על ידי זה שנספר להן שהוא קיים או שניתן להן מתנה וכו' - עשינו חסד להן ולנו (ליאת skippy)
- מתאים כספר מתנה ליולדת כיוון שהוא קליל לקריאה, ומדבר אל הקורא/ת (אמל ית)
- ספר טוב לנשים בהריון ואחרי לידה, שהמוח לא עובד, ואז אין בעיה לקרוא אותו בהפסקות ובלי בעיה של חוסר קשב מלא. כיף לחזור אליו בגלל הקלילות שלו.מתאים לנשים המחפשות אישור על כל מה שהן עושות ממחר.
מה מקור השם "קודם קול אמא"?
האמא היא זו שנמצאת עם התינוק, ומכירה אותו ואת המשפחה (כמובן גם האבא ), ובמקום להשמע למומחים שונים היא יכולה לסמוך יותר על עצמה - מותר ונכון להקשיב לקול האישי שלה לגבי הטיפול בתינוק, מה מתאים לו ולה, ומתי.
חוץ מזה יש משפט כזה שמתחיל להיות שגור: אני קודם כל אמא (למשל כשיש דרישות לא מתאימות מצד מסגרת העבודה, וצריך לעשות סדר עדיפויות)
השם הוא שילוב של השניים . (ארני ש)
מה ההבדל העיקרי בין "קודם קול אמא" ללוחשת?
- ארני מעידה על עצמה שהמוטיבציה שלה לכתיבת הספר אכן היתה מושפעת מספריה של "הלוחשת".
בספר מוגדר המסך התרבותי, המורכב מהגרפים של טיפת חלב, מהמלצות הרופאים והגננות, מהסבתות שפוגשים בסופר מרקט ויש להן מה להגיד ... מסך המפריע לאם להקשיב לעצמה ולתינוק שלה לגבי מה מתאים ונכון להם (ארני ש)
- "הלוחשת" מגדירה כ'הרגלים רעים' את כל מה שאני מאמינה שהוא המצב הטבעי -
"קודם קול אמא" לא רק מראה שזה המצב הטבעי , הוא גם מלא מחקרים שמוכיחים את זה (צפרדע ית)
איפה ניתן להשיג את הספר?
- אצל ארני ש ישירות
- דרך אתר המנשא הנכון
- דרך אתר חיפושית
- בחנויות סטימצקי וצומת ספרים
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
)
>
