הנקה לאחר ניתוח קיסרי

אנונימי

האם למישהו יש מידע אישי ומיניסיון עם בתי חולים במקרים של לידה קיסרית, האם כמו בלידה רגילה אפשר לבקש לפני הלידה לקבל את התינוק להנקה ראשונה מיד לאחר הניתוח?
כמובן אם המצב הפיזי של האישה מאפשר זאת ועוד עצות טובות בנושא זה.
העניין מעט דחוף מכיוון שחברתי בשבוע ארבעים להריון .
(זו לידה קיסרית רביעית)והנסיון הקודם היה רע מאוד ואני רוצה לחזק אותה לפחות בזה.
תודה.

שמעתי דברים טובים על אסף הרופא

שאלתי את ד"ר מירה ליבוביץ. היא אמרה שבעיקרון אפשר, מייד אחרי שגומרים "לסגור" את האם - כי התינוק מוצא מייד, אח"כ עיקר הניתוח הוא לסגור ולתפור חזרה את הרחם. אם הניתוח נעשה באפידורל ולא בהרדמה כללית, והאם לא מטושטשת אלא ערנית, בסדר (אין שום סיבוך בניתוח שדורש הצלה) ומעוניינת - אז אין שום מניעה.

רק חשוב - כמו ששגית רומזת - להגיע לבית חולים שיתמוך בעניין ויהיה מוכן לשתף פעולה (או פשוט: לא להתנגד ולהפריע סתם).

שכחתי: אם היא לא היניקה קודם, חשוב מאוד שתהיה שם יועצת הנקה לידה, שתעזור להניח עליה את התינוק בצורה שלא תכאיב לה. התנוחה אחרי ניתוח קיסרי מאוד חשובה, כדי לא ללחוץ על התפרים וכו'. ממש חשובה תמיכה מקצועית לידה.

תודה בשמת על העצה נשמע טוב,היא הניקה בעבר זה ילד שביעי שלה,ושגית ,היא לא מאזור המרכז כך שאסף הרופא לא מתאים אבל אני מקווה שהכל יעבור בשלום והיא תהיה במצב שהיא תוכל להניק .הבעיה בניתוח שאת די חסרת אונים אפילו לבקשה טריוויאלית כמו להניק את תינוקך אם צריך להילחם זה נראה לי קשה נורא .
עוד עצות יתקבלו בברכה.

ואם חברתך מהצפון - פוריה זה לא מקום כל כך טוב לחפש (ולמצוא) תמיכה להנקה אחרי לידה בניתוח קיסרי (מנסיון מר עם חברה טובה).
אם הניתוח מתוכנן והבעל שותף לחוויה ונכח בניתוח, והוא יכול להיות הפה של היולדת, הוא בהחלט יכול לעזור.
רענון קל, או שיחה עם יועצת הנקה לפני הניתוח, יכול לעזור. כמובן גם מדריכת לה-לצ'ה בטלפון.
במרכז אני מכירה סיפורים טובים של הנקה אחרי ניתוח באיכילוב ובבילינסון.

אני ילדתי ברמב"ם בקיסרי (מתוכנן, עקב מצג עכוז + אלכסוני בין הילדים). כששאלתי אם ישנה אפשרות להניק מיד לאחר הניתוח, נאמר לי שלא, כיוון שחדר הניתוח קר מדי. יכול להיות שהתחושות שלי לא מעידות, כיוון שהייתי תחת השפעת ההרדמה האפידורלית (ובעלי, שראה אותי בחדר התאוששות נכנס ללחץ כי הייתי חיוורת נורא), אבל לי היה שם ממש קר, כך שזו נראית לי אמירה הגיונית ולא מניפולציה.
אשמח לענות על שאלות נוספות.
הקושי שלי בהנקה (של בתי, לגבי בני היה סיבוך שלא קשור) נבע גם מחוסר הנסיון שלי, מחלה של יועצת ההנקה, וגם בגלל שעד שיכלתי לנסות להניק, עברו לא מעט שעות (אני כבר לא זוכרת כמה), ובמובן מסוים הגוף שלי היה ב"איחור פאזה", והתחיל לבנות את החלב לא מזמן הלידה, ולא ניצל את שעות אי-הרעב שאחרי הלידה, ואחר כך הילדה כבר היתה רעבה ועדיין לא היה חלב (או קולסטרום). ניסיתי לשאוב, לבן, ויצאו בדיוק שתי טיפות (אפילו אי אפשר היה להעביר אליו). בכל מקרה, זה דבר שמסתדר די מהר, ובוודאי שזו לא צריכה להיות סיבה לא להניק.
אם יש עוד שאלות (למרות שהיא בטח יותר מנוסה ממני) - אשמח לענות, פה או בדוא"ל.

אם פי 3, העובדה שבשאיבה לא יצא כמעט כלום לא שייכת להנקה. שאיבה היא משהו לא טבעי, שהרוב המכריע של הנשים צריך להתאמן בו עד שיוצאת כמות סבירה, ונדמה לי שאף פעם אי אפשר לשאוב את הכמות שהתינוק יכול לינוק (זה תלוי גם באיכות המשאבה ובגורמים נוספים).

מאוד יכול להיות שהיה לך קולוסטרום בכמות יפה (תינוק שזה עתה נולד זקוק לכמות של כפיות בודדות), אבל השאיבה לא הלכה טוב . זה כמובן מידע בשביל אמהות לעתיד.

אחת הרמאויות הכי גדולות היא האחיות האלה בבית החולים ש"מוכיחות" לאמהות ש"אין להן חלב" ע"י זה שהן שואבות להן ומראות שלא יוצא כלום.

לגבי הקור בחדר הלידה: נשמע לי מוזר. אם שמים תינוק עירום על גוף עירום של האם, ומכסים את שניהם בשמיכה, המגע מייצר את החום הדרוש לתינוק, והשמיכה מגינה מהקור של החדר.

שוב, מה שדרוש הוא רופאים שמבינים עד כמה זה קריטי שתתקיים ההנקה הזאת, שמבינים את המנגנונים הגופניים המעורבים (למשל, מבינים את עניין המגע הגופני והחום), ובאמת ובתמים רוצים לעזור. אני מסכימה איתך שזו לא היתה מניפולציה. לעניות דעתי, זו היתה ההתנערות הרגילה של הרופאים הקונבנציונאליים מההנקה. זה רק דורש סוויץ' במוח, שקשה לצפות ממי שפשוט חיים בעולם של פורמולה.

ובהקשר זה אני רוצה להזכיר לכולם, שחברות הפורמולה מממנות את הציוד בחדרי הניתוח, את הציוד בפגיות, את הציוד במחלקות היולדות, חופשות והשתלמויות של הרופאים, המון ציוד לרופאים ועוד ועוד. צריך להיות סופר-דופר-מוסרי וממש פנאטי בהבנת חשיבות ההנקה כדי לדחות את תרומותיהן.

תודה בנות על העצות
מקווה שיהיה בסדר.

בשמת -
לגבי קור בחדר לידה - סביר שאת צודקת, אבל בחדר ניתוח יותר קר, וגם הגוף המורדם שלי היה קר, ובמקרה שלי גם התינוקות היו קטנים (הבן - 1.860 ק"ג) ועם יכולת פחותה מהרגיל לשמור על חום.
לגבי שאיבה - מבחינתי זה היה הסבר לבכי של היונקת... השאיבה, אגב, היתה מיזמתי. כמה ימים אחר כך, כשיועצת ההנקה הבריאה והגיעה, היא כל הזמן "השפריצה" לי חלב כדי להוכיח לי שיש לי די והותר, אבל זה כבר היה חמישה ימים לאחר הלידה.

לא אמרתי שבמקרה שלך השאיבה היתה ביוזמת מישהו אחר. לגבייך רק רציתי להדגיש שמה ששאבת לא אומר שום דבר על כמות הקולוסטרום שהיתה לך. הבכי של בתך גם הוא לא מוכרח להיות קשור לכמות הקולוסטרום. אלה שורה של דברים שבכלל לא חייב להיות קשר ביניהם.

הבעיה עם ההנקה בחברתנו היא שרבים עושים את הקישורים האלה. אם תינוק יונק בוכה - אומרים שאין לאמא חלב. חושבים שכמות החלב הנשאב מעידה על כמות החלב שיש. וכן הלאה. אלה הדברים ש אילנה קליינר מתרגזת בגללם.

כלומר, בעצם, הטענה שלך, היא שהגוף ממשיך להתכונן להנקה גם אם נולד תינוק אבל במשך השעות הראשונות לא ינק?
ההנחה שלי (בורות? אולי...) היתה שהגוף שלי (שלמעשה לא עבר לידה) הניח שהתינוקת נולדה בעת ההנקה הראשונה, ולכן התאים את עצמו לצרכים של תינוקת קטנה בכמה שעות, ואלו בדיוק השעות הראשונות, שבהן למיטב ידיעתי התינוקות לא רעבים (מסתפקים במה שניתן בהנקה הראשונה, שמן הסתם הוחלפה בתחליף כלשהו) - ואז, לאחר ההנקה האמיתית הראשונה, הגוף עוד לא "התארגן" אבל התינוקת היתה רעבה שוב אחרי זמן קצר יחסית ולכן ההנקה לא הוציאה מספיק והיא בכתה מרעב. כיוון שביקשתי לא לתת תוספות, היא נשארה רעבה ובפעם הבאה שבאה לינוק היתה חלשה מכדי לינוק באופן יעיל (מה שקרה גם אחרי ששוחררתי, וקיבלתי הנחיות, גם מיועצת ההנקה המוסמכת, להעיר אותה כל 3 שעות וגם לתת לה תוספות/חלב שאוב עד שתגיע לשלושה ק"ג - ואז החזרנו אותה ליניקה) וזה יצר מעגל קסמים.

כן, הגוף ממשיך להתכונן להנקה. אבל נכון שלידה קיסרית מחסירה איזה טריגר.
כן, התינוקות לא "רעבים" ויש להם רזרבות ליממות הראשונות.
כל שלוש שעות לתינוקת קטנה - נשמע לי רווח קצת גדול. נדמה לי שבדיוק עכשיו ד"ר מירה ליבוביץ ואני תרגמנו מאמר בעניין שדיבר על כל שעתיים, עם הצעה לצופף עוד קצת במשך היום, כדי שיהיו 3-4 שעות שינה רצופות בלילה.

עכשיו את מספרת עוד עובדה חשובה: זה שלא היתה ההנקה הראשונה, את זה כבר סיפרת (וזה - במיוחד לחברה של איילת - ממש חשוב באמת אחרי ניתוח קיסרי, כדי להריץ את תהליך ייצור החלב), אבל זה שנתנו תחליף במקום - זה מהותי. (שוב הסיפור שלך גורם לי מה זה להתעצבן על הצוות הרפואי שטיפל בך!)
תינוק אנושי מצפה בימים הראשונים לכמויות פיצפוניות של קולוסטרום. זה מה שהוא צריך, והוא צריך לינוק כדי להפעיל את מפעל ייצור החלב, וכדי להתאמן טוב טוב ביניקה לפני שיש לו שד גדוש, שממנו קשה לינוק. להתאמן, להתאמן להתאמן.
הקיבה שלו קטנה, ולא בנויה לכמויות ענקיות.
אבל, התברר במחקרים, שתינוקות שקיבלו תחליף בימים הראשונים בבית החולים, קיבלו נפח ענק שמילא בבת אחת ומתח את קיבתם.
עכשיו, בהנקה הבאה הם עם קיבה מורחבת באופן לא נורמלי, ומצפים ששוב תתמלא בכמות. פתאום יש להם הנקה, וזה נראה אחרת.

בקיצור, אילו היו משאירים אותה לידך, קרובה אלייך, ולא נותנים לה שום דבר בכלל, היא היתה מתנפלת על השד שלך, יונקת את כל הקולוסטרום, מעודדת ייצור נוסף, ומרגישה נהדר. תארי לך שהיו עוזרים לך לשאוב מהצד השני תוך כדי הנקה (פטנט שמאוד עוזר להוציא כמות יותר גדולה), וגם נמצאים לידך כל הזמן לעזור לך, להחזיק לך, לשמור לך על התפרים, להשקות ולהאכיל אותך...

ואת כל זה אני כותבת כדי שכל מי שעוד לא עברה את הסיוט שלך תהיה מודעת לכל המכשלות. זה ממש נורא ומזעזע בעיני, שאמא שעוברת לידה בניתוח קיסרי של תאומים, עם כל הסבל שבדבר, ועם סיבוך, ופגיה וכל זה - עוד צריכה להינזק מהבורות והטיפשות של הצוות הרפואי.

אני לא בטוחה אם נתנו תחליף או לא. ממרחק הזמן, זה נראה לי הגיוני שזה מה שנעשה, אבל כבר קצת שכחתי, גם מה היה, וגם דברים שידעתי אז על הנקה. באותה תקופה עבדה במחלקת יולדות ברמב"ם יועצת הנקה מוסמכת ונפלאה, כך שמאד יתכן שלא נתנו תחליף (אם כי זה בתחום הילודים, ולכן "ממלכה אחרת"). יתכן שניתן היה לעשות יותר (להאכיל ולהשקות אותי היה אסור ממילא ביום הראשון (-; ) אבל בעצם, לא היה צריך. אם יועצת ההנקה לא היתה חולה, אני מאמינה שמהר מאד הייתי עוברת את המשבר. בגלל מחלתה, זה נדחה בכמה ימים. הסיבה שבגללה בסופו של דבר לא ממש הנקתי היתה בגלל הבן - שלא יכל לינוק בגלל מבנה הלסת (כתוצאה מהבעיטות ברחם, כפי שהסתבר בדיעבד) והאף - המעברים היו צרים מדי והוא לא יכל לינוק ולנשום באותו זמן (בניגוד לתינוק רגיל, ועפ"י יועצת ההנקה). לא הצלחתי להאכיל את שניהם בו זמנית בהנקה (הוא גם לא יכל לאכול מבקבוק, ואכל מהאצבע). אם היתה רק הבת, הייתי מן הסתם מניקה תקופה ארוכה.
לגבי מרווח האכלה: ההנחיות מביה"ח היו להאכיל אותה לפחות כל שלוש שעות (כלומר, אפשר במרווחים קטנים יותר אבל לא גדולים יותר). אני חשבתי שכדאי להקשיב לה, ולא להעיר אותה במיוחד (היא ישנה 5-6 שעות רצוף - בצהריים כמובן), אבל היא לא עלתה במשקל, ונכנסה פעם ביום למעגלי קסמים של רעבה-מכדי-לישון-עייפה-מכדי-לינוק - אותם הצלחתי לשבור רק באמצעות בקבוק (בשתיים בלילה שאבתי, כי היא ינקה לשניה, נרדמה לדקה והתעוררה בבכי, וחוזר חלילה). זמן קצר אחרי שהתחלתי כן להעיר אותה היא התחילה להתעורר מעצמה כל שלוש שעות (מה שהראה שזה מה שהיא היתה זקוקה, ולא "קלקול של השעון הביולוגי" - ותוך זמן קצר נוסף, כשכבר לא היתה זקוקה לארוחות, היא חזרה לישון לילות ארוכים. אח שלה המשיך לדרוש אוכל כל שעה וחצי (למשך 3/4 שעה כל ארוחה) עוד זמן רב... היה לו הרבה מה להשלים).

אני לא רואה את הלידה שלי כסיוט (אגב, מהסיוט של פגיה ניצלנו בזכות אחות שהחליטה לקחת אחריות ולהשאיר אותו בתינוקיה, באינקובטור, חלק מהזמן עם אחותו) חסרה לי מאד חווית הלידה (כמו גם חווית ההנקה) אבל אני יודעת שהניתוח היה הכרח, והוא עבר בצורה טובה יחסית להתערבות. טענות לצוות יש לי מעט מאד.

מחשבה שעולה לי עכשיו, ומתקשרת לשאלה המקורית בדף - יתכן שניתן להניק או לפחות להיות עם התינוק בחדר ההתאוששות. סתם שכבתי לי שם וקפאתי מקור (למרות שכיסו אותי בסדין מחומם). חייב להיות אדם נוסף (אבא?), אבל בעצם אני לא רואה סיבה לא להניק שם.

אם פי 3, אני מאוד שמחה שאת לא רואה בלידה שלך סיוט. אני חושבת שהיית צריכה להתמודד עם המון דברים לא קלים, וטוב שיש לך כוחות ושאת רואה את חצי הכוס המלאה.

"חשבתי שכדאי להקשיב לה, ולא להעיר אותה במיוחד" - אילו השינה שלה היתה טבעית, הצדק היה איתך. במקרה כזה היא גם היתה עולה במשקל.

במקרה שלה, ההוראות שקיבלת היו נכונות (אפילו: לפחות כל שעתיים, ולא שלוש, כי לוקח שעתיים לקיבת התינוק היונק להתרוקן, וכי זו ההנחייה המעודכנת לגבי פגים ותינוקות קטנים). הישנוניות שלה היתה כתוצאה מהלידה.

במקרה כזה, חיוני להעיר אותה (כמובן בעדינות ובאהבה) כדי לדאוג להישרדות שלה, ולאספקת החלב שלך (שגם היא בשבילה). כפי שראית.

המידע הזה כבר לא יעזור לך, כמובן, אבל אני מקווה שהוא יגביר את המודעות בקרב אמהות שעומדות בפני לידה, ועלולות להזדקק לו.

מחקרים רבים הראו, שכל חומר - הרדמה, תרופות, שיכוך כאבים וכו' - שהאם מקבלת בתהליך הלידה עובר לתינוק (כן, גם אפידורל, והכי הכי - פטידין), וגורם בין היתר לישנוניות ולרפיון שרירים שמקשה על היניקה. כל אם שרוצה להיניק צריכה לדעת את זה, ולהתכונן.

שליחה על ידי הילה* » 09 מרץ 2002, 21:49

אצלי הכל היה בסדר, למרות שלא נתנו לי אותה מיד אחרי הניתוח ונתנו לה מי סוכר במקום. בעלי קיבל אותה לפוצי מוצי (היה לילה ולא עומס) וניסה למנוע את מיי הסוכר, אבל אני שמחה שלא הרעיבו אותה, גם אם היא לא צרכה הרבה (יתכן שבגללו היא קיבלה מיי סוכר ולא מטרנה.) היא ילדה שניה, כך שלא היו בעיות בהנקה (חוץ ממחאה של אחות שאסור להכניס את התינוקת למיטה, אבל האחות תתגבר על המשבר. יש להם בעיה של ביטוח). היה ממש קשה להעיר אותה כל 3 שעות, דבר שאחיה לא חלם להכין אותי איליו

וכאן דווקה האחיות עזרו לי, למרות שהיה לי הספר של לה-לצה the womanly art of breastfeeding. האחיות גם העירו אותי מחוץ לשעות ההנקה הרישמיות כשהיא בכתה, מה שהרגיע אותי שלא נותנים לה לבכות (בני-ציון). חוץ מזה ההנקה הכריחה אותי לקום אליה, והרחם, שמושך את הצלקת מה שמאד כואב, התכווץ מהר, אבל לא נראה לי שצריך לשכנע כאן מישהי להניק...

הילה. אני שמחה שהכל עבר אצלך בסדר. אבל, להשכלה כללית שתי הערות:
מי סוכר אינם עדיפים על תמ"ל.
ולד אחרי הלידה אינו רעב, כי הוא אוגר בגופו שומנים לפני הלידה.

יש המלצה חד משמעית (של אירגון הבריאות העולמי? שכחתי בדיוק, אפילו שקראתי את זה רק לפני כמה ימים) לא לתת מי סוכר ליילודים ולתינוקות. לא זו בלבד שאין בהם שום תועלת, אלא שהם גורמים נזק מבחינת ההתערבות המלאכותית ברמות הסוכר בדם היילוד (יכול לגרום למוות, במקרים מסוימים).
הבעיה, שכמו ברוב הדברים האלה, האחיות במחלקות היולדות עוד לא שמעו על זה, וגם אם שמעו הן לא מתייחסות וממשיכות לעשות מה שהן עשו תמיד.
הפיתרון: צריך להיות ממש אלימים ולא להרשות להן לעשות לתינוקות שלנו כלום כלום כלום.

מי סוכר גם עשויים לגרום לשלשול/בעיות עיכול. בזמנו, זה מה שגמר לאמא שלי את ההנקה של אחותי הגדולה - האשימו את ההנקה בנזקי הסוכר (בילדות הבאות היא כבר היתה יותר חכמה...).

שליחה על ידי תמר* » 12 מרץ 2002, 15:12

אני מעונינת לשמוע חוות דעת על מאיר והנקה לאחר ניתוח קיסרי ,בחדר ניתוח עצמו ובאשפוז לאחר מכן .דחוף!!!

תמר, תשלחי פקס למנהל מחלקת יולדות עם בקשותייך, ותתקשרי אחרי יום-יומיים לברר תשובות. זה מה שעשיתי בזמנו וגיליתי פתיחות לא רעה (לא לענייני קיסרי, בקשות אחרות). כשיש לך את התשובות שלהם בכתב, זה יכול לעזור, וליישר ציפיות של שני הצדדים.

שליחה על ידי אמא+3* » 21 יולי 2002, 14:42

אני שואלת בשביל גיסתי שצריכה ללדת בקרוב בנתוח קיסרי בתל-השומר, זו לידה ראשונה שלה והיא מעוניינת להניק, מפחדת שבגלל הקיסרי זה לא ילך - יש לכן המלצות בשבילה, וגם הסבר בבקשה על מנגנון הווצרות החלב לאחר נתוח - איך הגוף יודע שהתרחשה לידה?
אני הנקתי פעמים לאחר קיסרי חרום אבל הלך לי בקלות אז אני מפחדת להגיד דברים לא מוסמכים .
וד"א אני כבר הרבה זמן קוראת סמויה ומאד נהנת של הפורום - כל הכבוד לעושים במלאכה

אמא+3.
מכיוון שהניתוח הוא מוזמן, נראה שאפשר בקלות להניק, אבל צריך שיתוף פעולה. מישהו שיעזור. אם בן הזוג בלידה, זה אפשרי לגייס אותו לעניין, או את אחת האחיות שתנכח בניתוח. אולי אפשר להכין תוכנית לידה גם לניתוח קיסרי, בכל מה שקשור להנקה וטיפול בתינוק.
הגוף יודע שהתרחשה לידה כשהשיליה מתנתקת מדפנות הרחם, ואז מתחיל לייצר את הקולוסטרום.
מומלץ ללכת לפגישת לה לצ'ה (ראי ליגת לה לצ'ה) חינם, לקרוא חומר בנוגע להנקה אחרי ניתוח קיסרי גם באתר של "ליגת לה לצ'ה" www.lalecheleague.org או פגישה בכסף אצל יועצת הנקה מוסמכת.

שליחה על ידי מור* » 26 דצמבר 2002, 00:48

האם לחלב לוקח יותר זמן להכנס לאחר נתוח קיסרי?
ומה לגבי מישהי שיש לה כבר "עבר" של מיעוט חלב? הגדול שלה ינק בשילוב עם תוספת ממש מהתחלה, וגם עכשיו היא כבר נתנה תוספת בבי"ח פעם-פעמיים.... כאילו נראה שכל בכי או אי נוחות של התינוקת היא מקשרת לזה שאין לה מספיק חלב והתינוקת רעבה וכו'...
יועצת הנקה שראתה אותה בבי"ח אמרה שהכל בסדר ושיש חלב, אבל לדעתי היא עשתה אבחנה מאד שטחית....
עכשיו התינוקת כבר בת שבוע וחצי וכבר מקבלת תוספת כמעט בכל ארוחה (וגם הנקה), האם טוענת שהשד ריק ולא יוצא כלום..... שאלת תם: אפשר להרגיש שלא יוצא כלום????
ועוד דבר, הרי אחרי נתוח ההחלמה קשה יותר, דבר אלמנטרי כמו להחזיקה בידיים ולספק לה תנועה היא מתקשה לעשות, ולכן כל בכי מקשרת לרעב ומנסה להניק ואז אין לה ואז היא מתוסכלת וכו' וכו' וכו'.....

אם באמת אין חלב איך אפשר להגביר את ייצורו? ואם התינוק רעב, אז אין מנוס מלתת תוספת, היא טוענת שהיא מניקה שעות רצופות וזה לא מספיק וגם היא (האם) מתעייפת נורא......
יש עוד מה לעשות בשלב כזה? (שבוע וחצי לאחר נתוח קיסרי ותוספת בכל ארוחה)
אודה להתייחסויות של מבינות בעניין.........

בוודאי שיש מה לעשות! אבל צריך מוטיבציה ועזרה.
הדבר הכי פשוט זה להניק כמה שיותר, ובנוסף גם לשאוב, כדי להגביר ביקוש.
אפשק להשיג (מיועצת הנקה) בקבוק מיוחד שהחלב זורם בו דרך צינורית דקה, שמחברים בנייר דבק רפואי לפטמה - וכך, גם כשהתינוקת מקבלת תוספת מלאכותית (או שאובה...), היא מגרה את השד ליצור יותר חלב.
צריך לוודא שלא שותים תה מסוג מפחיתי-חלב (נענע למשל) ואפשר לקחת תוספים מרבי חלב, כמו חילבה (יש בכדורים, ככה שלא מרגישים את הטעם).
לשתות המון המון (בעיקר מים).
להאכיל, גם אם בבקבוק, בתנוחת הנקה, רצוי כשהשד חשוף - גם זה סוג גירוי. בזמן הנקה (וגם בזמנים אחרים) - כמה שיותר מגע עור אל עור עם התינוקת. אם הבית מחומם והתינוקת צמודה לאם, לא צריך לפחד מתינוקת ערומה.
אפשר להניק בשכיבה או בתנוחת פוטבול - פחות כאבים וכך אפשר לסחוב הנקות ארוכות יותר.
ו... כדאי להמשיך להיות בקשר עם יועצת הנקה, רצוי מוסמכת.

אני אמנם לא "מבינה בעניין" אבל המסקנה שלנו היתה שהכי טוב זה למצוא יועצת הנקה שסומכים עליה ו"להצמד" אליה. בתור צופה מן הצד אני יכול להעיד שלהניק זה קשה בהתחלה, ונראה לי שאם באמת רוצים להניק אז צריך מקסימום סביבה תומכת (לא כמו זו בבית חולים!!!) ועצות ממישהי שתבוא בגישה של "לעשות הכל בשביל להניק". בבית חולים הם זורקים בקלות מרגיזה את המשפטים של "אין לך מספיק חלב"... אנחנו יכולים להמליץ על מישהי בחיפה (הדי הרפז).

איתי - כל הכבוד על האומץ להיכנס לנושא כזה!

במקרה כזה חייבים יועצת הנקה מוסמכת. הגוף כבר מייצר פחות חלב בגלל כל התוספות, וצריך לבנות מחדש את האספקה, ולהוריד את התוספות לאט ובזהירות. הנקה של שעות רצופות בהחלט יכולה להצביע על בעיה בתפיסה.
אחרי ניתוח קיסרי הרבה יותר קשה להניק (משהו כמו 50% מצליחות) בגלל שילוב של גורמים, שהעיקרי הוא היעדר עזרה ותמיכה.
אבל נשמע לי בין השורות שמדובר במישהי שלא ממש מחויבת להנקה. אף אחד לא יכול להניק במקומה, גם לא חברה טובה ותומכת.
המצב הזה בהחלט פתיר. אבל אי אפשר לבד.

שגית - גם בעלי מחלק חופשי עצות בנושאי הנקה!
הוא עונה לחברות שלנו בטלפון, (ומפנה אלי חברים שלו).
ממש מקצוען!

למה זה בסדר להזמין לאולפני ספורט פרשני כדורגל שבחיים שלהם לא נגעו בכדור וזה לא בסדר שגבר ייעץ בנושאי הנקה?

אני בהחלט רואה בעצמי "תומך הנקה", הבעיה היא שישר מתחילים לחשוד בי שאני עושה את זה ממניעים לא טהורים. "כן, זה בטח נורא נח שרק היא קמה בלילה"... טוב, זה באמת נח אבל זאת לא הנקודה... באמת...

את הטיעון "זה ממש נוח" ערן נותן לגברים כדי שיתמכו בנשותיהם. זה עובד.
ולגבי "איש מקצוע שמיעץ" - לא מזמן כשדיברתי עם מישהו על לימודי יעוץ הנקה, אמרו לי "ובסוף, אחרי שתלמדי הרבה, תוכלי אפילו להיניק בעצמך".

אולי זהבאמת לא בסדר להזמין אנשים כאלו לאולפן טלויזיה. לא צריך תכניות כדורגל בכלל. במקומן לעשות תוכניות על הנקה...

גילה - גם שביט תומך הנקה, ויש לו ידע נרחב. כדי שלא יחשדו בי לעתים במסיונריות, הוא נשלח לבדוק מה העניינים ראשון.

לגבי גברים שמייעצים בהנקה: אחד המומחים הגדולים לנושא הוא ג'ק ניומן רופא וגבר בהחלט.

וכמובן גם ד"ר "ויליאם סירס" www.askdrsears.com, וד"ר ג'יי גורדון

שליחה על ידי מור* » 28 דצמבר 2002, 21:57

תרשו לי לחזור רגע למיניקה לאחר קיסרי,
מסעדה, בעיה בתפיסת השד לא נראה לי שיש כי בדקתי את זה בעצמי (הינקתי אותה כמה פעמים...)
ולגבי רמת המחויבות שלה להנקה, עלית על משהו כנראה....
היא מאד רוצה, מאד מודעת לחשיבות, מתוסכלת מזה שאין לה מספיק אבל מצד שני לא עושה הכל כדי שזה יצליח.... אין לה מספיק כוחות, היא לא אחת כזו שתלחם, וגם אין לה מספיק תמיכה.... כרגע אמא שלה צמודה אליה ולא ממנה תבוא ישועת ההנקה, היא ממהרת לתת תחליף, ולא מכוונה רעה, כמובן.... פשוט "הילדה רעבה..."
אני ניסיתי לעזור כפי יכולתי, התקשרתי ליועצות לתומכות וכו', שלחתי לה יועצת לבי"ח, הינקתי אותה קצת, לקחתי במנשא, ניסיתי לדבר להסביר, להציע עוד דרכים, רעיונות, פתרונות ובאיזשהו שלב (די מהר) הרגשתי שאני כבר קצת לוחצת ומי שהיתה באמת ובתמים רוצה להצליח כבר מזמן היתה לוקחת ייעוץ צמוד.....
טוב, אני לא רוצה לשפוט, אבל בכ"ז זה קצת מעצבן אותי כי זה כאילו להיות בפוזה של רוצה, אבל לא להיות באמת מוכנה ללכת עם זה, והאמת שמהיכרותי אותה היא לא ממש מסוגלת לעמוד ב"דרישות ההנקה" שתסכימו איתי שהן לא מהקלילות בעולם....
היא גיסתי, וקיבלתי ממנה כל הזמן הרגשה שהיא מצפה לעזרתי בנושא וסומכת עליי (גם בהריון ובלידה) וכאילו לא הצלחתי לעזור לה, וגם כואב לי על הפצפונת הזו שכבר מקבלת אבקות......

מור, תרשי לי לשלוח לך

ענקי.
זה שייך לדף של מעצבן לראות מסביב.
היא חסרת אונים ורוצה שמישהו אחר ימלא את תפקיד האמא והיא תהיה התינוקת?
תפסיקי לעזור.
היא רוצה תירוץ לגמול, לא להיניק.
וגם בקבוקים זה קשה, רק שאפשר להפיל את זה על מישהו אחר.
ותשלחי מחשבות חיוביות. כנראה אי אפשר להציל תינוקות של אחרים.

מור (היי, הבנתי שהתקרבתם סופסופ, נשמח לביקור שלכם אצלנו או להפך) אני חושבת שהאמא צריכה לקחת אחריות על מעשיה, לא משנה מה יהיו. גמילה או המשך. הכל בידיים שלה.
כואב הלב, אבל בסופו של דבר זהו לא כישלון שלך להצליח להניק את התינוק שלה, אלא פשוט עניין של האמא בלבד.
חיבוק בכל מקרה.

שליחה על ידי מור* » 29 דצמבר 2002, 00:21

בנות, תודה לכולכן....
בשמת, סחתיין על האבחנה.... לצערי, קלעת בול, לא לגבי הגמילה כי היא באמת רוצה להיניק, אבל לגבי החוסר אונים והלהפיל על מישהו אחר, זאת היא....
שגית, לקיחת אחריות, זאת בדיוק הבעיה פה.....

אבל כואב לי גם עליה (על האמא...(אני לא סובלת את המילה "גיסתי"...) ) כל הנחס בעולם נופל עליה.... בכל התחומים.....
וכואב לי גם שאני רואה שבשביל הנקה צריך הרבה יותר מהממוצע: יותר כוחות, יותר רצון, יותר נחישות ודבקות במטרה, יותר תמיכה, יותר מהכל....
ומי שחסרה את הנ"ל תיק תק נשברת......

האם לחלב לוקח יותר זמן להכנס לאחר נתוח קיסרי?
שכחתי להתייחס לשאלות הספציפיות. אז לזו התשובה: לא, ככל הידוע לי. יצא תינוק, יצאה שיליה - הגוף מתחיל ליצר חלב.
ומה לגבי מישהי שיש לה כבר "עבר" של מיעוט חלב?_
יש על זה דווקא מחקר מעניין! נשים שקיבלו תמיכה בפעם השנייה, הצליחו ליצר את כל החלב שהתינוק שלהן נזקק לו. יכול לעודד אותה לשמוע את זה.
אף אחד לא יכול להניק במקומה, גם לא חברה טובה ותומכת. זה אני כתבתי - ובכן, מסתבר שכן, לפחות חלקית (-; אגב, בלי קשר להמלצות הגורמים הרפואיים, נראה לי מוזר שאמא לילדה כ"כ קטנה נותנת לאמא אחרת להניק - וזה מצטרף לניתוחי המצב הרגשי שלה כרגע, שכמה מאתנו תרמו לך בדף הזה... לא נשמע שהיא ממש מחוברת לילדה, עדיין.
בסך הכול, המצב שאת מתארת נורא מעצבן ומתסכל. עם ילד שני, אני משתדלת להזכיר בעדינות שהבכור מביא חידקים מהגן, והקטנטנה יכולה להרוויח המון מההגנה שייתן לה החלב (אני מניחה שאת כבר יודעת שמספיק שהיא תחבק ותנשק את הבכור/ה שחוזר/ת מהגן בשביל להתחיל ליצר נוגדנים נגד החידקים משם). במיוחד עכשיו בחורף!
אפשר לנסות לדובב אותה, לתת לה לקטר על כל הנאחס שלה, בלי קשר להנקה. לנסות לחזק אותה ולתת לה את התחושה שאת מבינה אותה.
אוף.

ועכשיו שאלה בעניינים רפואיים, להסיח את דעתך ולהראות לך שאני מתעניינת בכנות בעמדותייך והדעות שלך:
חברה שלי בבית חולים אחרי ניתוח קיסרי. לפני כמה ימים עלה לה החום - התחילו טיפול אנטיביוטי ו אוסרים עליה להניק בינתיים, בטענה שלא יודעים ממה החום ושהיא עלולה להדביק את הילדה. הילדה נולדה במשקל 3 ק"ג - בת שבוע - מקבלת 60 סי.סי תמ"ל בכל ארוחה.
מידע שלי ומהתייעצויות, אני יודעת שא. לא צריכה להיות מניעה להניק אלא במקרים כמו איידס, שחפת פעילה ונגעים פתוחים של הרפס (אף אחד מתנאים אלה לא מתקיים).
ב. מה שיש לה, רוב הסיכויים שאו עובר ממילא במגע ושהייה יחד, או לא ידביק בכלל את התינוקת, או שאם ידביק - חשוב שתמשיך להניק, כי היא מייצרת נוגדנים שיעברו בחלב.
ג. נשמע לי ש-60 סי.סי לארוחה זה יותר מדי בגיל שבוע.
מהי עמדתך?
(אם לא אכפת לך אני אמחק את השאלה והתשובה בעוד כמה ימים, מטעמי דיסקרטיות, אבל תודה מראש)

דברים שעשיתי אחרי קריאה באתר:

שלחתי את הקטנה לפשפש בגינה בחוץ בכל שעת כושר
התקשרתי לחברה להתנצל שלא באתי לחתונה שלה לפני 6 שנים בגלל שהיא היתה רחוקה נורא, ואני הייתי לחוצה נורא.
התחלתי לאכול יותר קטניות, בחלקן כאלה שלא היכרתי עד לא מזמן.
בינתיים אני מחזיקה מעמד ולא מרעילה את הגינה.
הייתי המומה אתמול כששמעתי את רם ג אומר לבכורה שמעדן חלב זה בריא כי הרי יש בו חלב. ואחרי זה התחלתי לצחוק כי גם אני הייתי אומרת ככה...

אופס, רק עכשיו ראיתי את התחלת השאלה, כאן בדף של שרון.
במקרה מסיבות אישיות ערכתי מחקר בדיוק בנושא זה לפני כשנה.

שוב סליחה שאני מתערבת, אבל ברוב המכריע של המקרים מדובר בזיהום ברחם או בדלקת בשלפוחית השתן, נגיד באופן פשטני שאלה תוצאות לוואי נפוצות של הניתוח הקיסרי (לא רק, וכו' וכו', אבל אמרתי "באופן פשטני"), ולכן ההימור שלי הוא שאסרו עליה להניק בגלל אמונות מוטעות לגבי אנטיביוטיקה או בגלל שאין להם מודעות למחיר של אי-הנקה.
שוב חוסר תמיכה בהנקה, שמאוד מצער אותי.

אצטט כאן את דבריה של ד"ר דינה צימרמן, רופאת ילדים ויועצת הנקה מוסמכת ועורכת "מידע הנקה" וכן הלאה: כאשר צריך לשקול מבחינה רפואית את בטיחות ההנקה עם מחלות מסוימות של האם או עם תרופות מסוימות שמקבלת האם, צריך תמיד לשקול את החשש ממחלה או את החשש מתגובה תיאורטית כלשהי לתרופה - את הנזק הברור, הידוע והמוכח של אי-הנקה, ושל מתן תרופה לתינוק (תמ"ל) שתוצאות הלוואי שלה חמורות וידועות היטב, במיוחד בימים הראשונים.

חבל שלא כל הרופאים באמת מודעים לשיקול הזה, וממליצים יותר מדי בקלות לא להניק. )-:

ברוב המכריע של המקרים מדובר בזיהום ברחם או בדלקת בשלפוחית השתן, נגיד באופן פשטני שאלה תוצאות לוואי נפוצות של הניתוח הקיסרי

למה פשטני?
בפירוש אלה נכללים ברשימת ה סיבוכים (ולא תופעות לוואי) של ניתוח קיסרי.
גם של לידה רגילה
גם של לידת-בית
אבל הרבה יותר בניתוחים.

אה, פשטני רק במובן ההסתייגויות שאמרת. לא היה לי כוח להיכנס להסברים, כמו שאלה לא האפשרויות היחידות, ושהן קורות לא רק אחרי ניתוח קיסרי, וכן הלאה. אז סידרתי לעצמי כסת"ח בביטוי "באופן פשטני" (-;

לי היו שתי לידות בניתוחים קיסריים. בלידה הראשונה נתנו לי רק לראות אותה לאחר הלידה שהיתה בערב, ואותי השאירו כל הלילה בהתאוששות כי היה מאוחר מדי להעביר אותי ליולדות, כך שיכלתי לראות אותה רק למחרת בבוקר. הבעל שם מלא פתקים "הנקה בלבד", אבל נתנו לה מטרנה בלידה הראשונה, ואני הייתי עם אפידורל, משותקת בכל הגוף וגם בידיים, אז לא יכלתי להחזיק אותה אפילו אם היו נותנים לי. רעדתי מקור כמו פרופלור במשך כמה שעות, למרות ששמו עלי סדין מחומם. האבא שלה הלך איתה למחלקה וכל זה. בבוקר נפגשתי איתה בפגישה מרגשת ביותר, והיות ויש לי פטמות שקועות לגמרי היה מאד קשה להתחיל עם ההנקה. ממש לא היה לי אז מושג שיכולה להיות בעיה עם זה.. והופתעתי שזה לגמרי לא הולך... היה לי מאד חשוב להניק, הפטמות תיכף התחילו לדמם באופן רציני, ולהיות מודלקות - לא היתה במחלקה שום הדרכה נורמלית להנקה (הדסה הר הצופים - חדר לידה מעולה שבמעולים ומחלקת יולדות גרועה למדי), וכך יצאתי מבית החולים בלי הרבה אמונה ביכולת להניק.
אחרי כשבועיים כשכבר דיממתי קשה בפטמות, התייאשתי!!
בלידה השניה כבר תכננתי עם הרופא שאם זה יהיה קיסרי, שיתנו לי אותה בידיים. גם הצלחתי לוודא שגם הבעל יוכל להיות נוכח (זה לא היה קיסרי יזום אלא היה חשש לחירום). בהריון עיסיתי כל הזמן את הפטמות, קראתי כל מה שאפשר על הנקה, אבל לא ידעתי על יועצות הנקה... מיד לאחר הניתוח, הניחו אותה עלי, הייתי בשכיבה והיה קשה לתת לה לתפוס את הפטמה (השקועה גם כך) וכשהידיים בלי תחושה כמעט...
בהדסה היו שיפוצים, בלילה לא נתנו לי לקחת אותה לחדר, והייתי צריכה לשבת עם סיכות בבטן ודימום (הניתוח היה כאשר היתה כבר פתיחה 8 וצירי לחץ) על כסא קשה ולא נוח, צמוד לצינוקיה הצורחת, בלי אף אחד שיכול להיות לידי, והכאב היה קשה מאד. בכל זאת לא ויתרתי והנקתי בלבד והם אכן עמדו במילה ולא נתנו לה שום מטרנה לסוגיה.
היות ואני לקוית שמיעה, לא סמכתי שאשמע אותה מתעוררת ולכן היתה בצינוקיה. (וידאתי שיקראו לי כשהיא מתעוררת)
איתה ההנקה הלכה בסך הכל יותר טוב, היא תפסה את הפטמה ואת ההנקה הרבה יותר טוב מהראשונה, אבל שוב הפצעים, הדימום הקשה, גם בציצי וגם בסיכות, כל עוד הייתי בבית החולים, התינוקת ינקה יותר דם מחלב, לפעמים... הבכי תוך כדי, ואחרי מספר שבועות נשברתי שוב.
המעבר לבקבוקים היה בשבילי הקלה - כאילו יצאתי מסד העינויים ממש.

תמרול ה,

תמרולה,סיפורך נוגע לליבי. גם אני עברתי קיסרי ונתקלתי בחוסר סיוע משווע בנושא ההנקה. אך אני רוצה לשאת מסר שונה משלך (המעבר לבקבוקים היה בשבילי הקלה - כאילו יצאתי מסד העינויים ממש.) : אפשר להניק אחרי ניתוח קיסרי, צריך רק עזרה מתאימה. למזלי השגתי לי עזרה כזאת בדמות יועצת הנקה מוסמכת. אני יודעת שהיא שייכת לזן נדיר (יש רבות שמכנות עצמן "יועצות הנקה" אך בודדות אכן ראויות לכינוי). איך יודעים מי המומלצות ? אה, זה פשוט - יועצות הנקה.

לדפנה שלום! הבעיה בהנקה היתה יותר בגלל פטמות שקועות לדעתי מאשר בגלל הניתוח הקיסרי. לגבי יעוץ הנקה, הלידות שלי היו לפני מספר שנים, כך שזה לא ממש אקטואלי כרגע, האמת שהגיעה אלי מישהי לסייע בהנקה, אישה חרדית שאמרו עליה שהיא מעולה. היא באה בפומפוזיות וברעש גדול, אמרה שאין שום בעיה, דחפה את הילדה לציצים, אמרה שיהיה בסדר, סיפרה על הניסים והנפלאות שלה, והלכה, מבלי שנתנה לי להכניס אפילו מילה לתוך הנאום שלה...וכמובן שלא לימדה כלום.... בלה-לצ'ה לא היו מוכנים לבוא אלי אלא לתת רק יעוץ טלפוני, ואני לא שומעת טוב בטלפון, כך שזה היה מאד מאכזב. מעבר לכך לא ידעתי אז על יועצות הנקה ועל מישהו שיוכל ליעץ.
בנסיבות שהיו אז, כך הרגשתי פיזית (כאילו הורידו אותי מסד העינויים...), למרות שכל פעם שנתתי בקבוק הרגשתי כאב בציצים, בבטן, ובלב.
היום, אחרי שאני קוראת את סיפורי הלידות כאן, אני בעצם לא ממש משוכנעת כמה היה הכרח בניתוח הקיסרי הראשון, השני ככל הנראה היה באמת חירום, בפתיחה 8, בגלל צניחת חבל הטבור.

שליחה על ידי yes* » 10 יולי 2004, 15:44

תמרולה - הסיפור שלך מתסכל ונוגע ללב.
הרשי לי לשתף אותך בסיפור שלי, אולי זה יעזור לך לקראת הילד השלישי (אם יש לך תוכניות כאלה).
אני אמא מאושרת לשלוש בנות. שלושתן נולדו בניתוח קיסרי.
הראשונה הוצאה בניתוח חירום בחודש השמיני בשל רעלת הריון. הילדה הוכנסה כמובן לפגייה ואני נשארתי מרותקת למיטה למשך 24 שעות בשל ניתוח שהסתבך. 24 שעות של ציפייה כואבת לראות את התינוקת.
כשהובלתי (בכסא גלגלים) לראות אותה בפעם הראשונה, ביקשתי גם להתחיל לשאוב לה חלב. אחת האחיות במקום ניסתה לרפות את ידי בטענה שעדיין אין לי חלב ושאין טעם לשאוב. למרות עצתה ניגשתי לשאוב ובשאיבה, למרבה התסכול, לא יצאה אף טיפת חלב. להערכתי הסיבה היא ההלם של הגוף מכך שהתרחשה לידה ללא צירים (המתחילים לעודד את ייצור החלב). למרות התסכול המשכתי לנסות וביום שלאחר מכן הצלחתי להתחיל לייצר לילדה את מזונה. השאיבות נמשכו גם כשיצאתי הביתה והילדה נשארה שבוע נוסף בפגייה. במהלך תקופה זו התחילו להרשות לי גם להוציא אותה מן האינקובטור ולתת לה לינוק. בהתחלה היא לא הבינה את הרעיון ולא היה לה כל כך מה לתפוס (יש לי פטמות שטוחות) אבל אחרי התעקשות רבה היא הבינה את העניין. זה כל כך מצא חן בעינייה עד שכאשר הסתיימה חופשת הלידה שלי הילדה עשתה מרד ולא הסכימה בהתחלה לאכול מבקבוק. ובסופו של דבר היא ינקה עד גיל שנה בערך.
ילדתי השנייה נולדה בניתוח קיסרי מפני שנכנסה למצוקה (בפתיחה של 10 אצבעות וצירי לחץ).
הניתוח היה בלילה וקיבלתי אותה למיטה כבר בבוקר. גם היא התקשתה בהתחלה להבין את הרעיון (בצינוקיה - כפי שקראת לזה - לא ויתרו על לתת לה בקבוק), אבל אחרי שהתעקשתי נכנסנו לעניינים והפכנו לצוות מיניקה-יונקת טוב מאוד למשך תקופה של שנה וכמה חודשים עד שפשוט "נמאס לה ממני" והיא החליטה להפסיק לינוק. הילדה הזו גרמה לי לפצעים כואבים מאוד בפטמות, עוד בבית החולים, אך דעי לך שיש משחות טובות מאוד לכך. ועד שהן התחילו לעזור השתמשתי בשיטת הנשימות הנלמדת בקורס הכנה ללידה, על מנת להתמודד עם הכאב.
השלישית יצאה בניתוח קיסרי, כי כבר לא היתה לי ברירה, ושחזרה, בתחום היניקה את התהליך שעברה אחותה השניה.
המסרים החוזרים ונשנים שקיבלתי בבתי-החולים הם פליאה על כך שמיד אחרי הניתוח אני רוצה להיניק ונסיונות לשכנע אותי להעזר בפורמולות למיניהן.
הבנתי, שכדי להצליח במשימה, אחרי ניתוח צריך להיות מאוד נחושה ומאוד רצוי ליבא מחוץ לבית חולים גורם תומך (חברה טובה, יועצת הנקה, בת משפחה) שתעזור לך בהנקות הראשונות וכן תכשירים לפטמות פצועות, שיכולים לעשות פלאים.
יועצת הנקה, תוכל גם להדריך אותך איך להתמודד עם פטמות שקועות.
שיהיה לך בהצלחה,
ואני בטוחה שאת אמא טובה לשני הילדים הראשונים גם ללא הנקה.

אחת האחיות במקום ניסתה לרפות את ידי בטענה שעדיין אין לי חלב ושאין טעם לשאוב. למרות עצתה ניגשתי לשאוב ובשאיבה, למרבה התסכול, לא יצאה אף טיפת חלב. להערכתי הסיבה היא ההלם של הגוף מכך שהתרחשה לידה ללא צירים (המתחילים לעודד את ייצור החלב). למרות התסכול המשכתי לנסות וביום שלאחר מכן הצלחתי להתחיל לייצר לילדה את מזונה.
שוב הבורות של הצוות הרפואי... כמה מתסכל.
אם לא שואבים, אין חלב (בדר"כ אחרי קיסרי לפני סוף ההריון). ואם שואבים, גם אם אין כלום, אחרי התמדה של מס' שאיבות יבוא החלב.
תקנו אותי אם אני טועה. (אנא)

לyes,
תודה על מה שכתבת,
למרות שזה מאד מרגש ומעורר השראה לשמוע סיפורים על לידות בית טבעיות,
זה עוזר לשמוע גם סיפורים כאלה....
אגב, 'צינוקיה' זה לא ביטוי שלי, קראתי אותו כאן בבאופן, לצערי לא זוכרת מי התחילה אותו.

שליחה על ידי אור* » 22 יולי 2004, 19:32

אני אמורה ללדת עוד 3שבועות בניתוח קיסרי בהרדמה מלאה, יש מישהי שיודעת אם אפשר להתחיל להניק בסיום הניתוח או מה בעצם קורה לאחר הניתח??

אור - מדוע בהרדמה מלאה?

אגב, 'צינוקיה' זה לא ביטוי שלי, קראתי אותו כאן בבאופן, לצערי לא זוכרת מי התחילה אותו
אביה נו, לא?

בניתוח קיסרי בהרדמה מלאה, יש מישהי שיודעת אם אפשר להתחיל להניק בסיום הניתוח
אחרי ה-15 דקות שלוקח להוציא את התינוק לוקח בממוצע עוד שעה לתפור, אח"כ מעבירים אותך לחדר התאוששות ולוקח לך בין שעה לשעתיים להתוערר, וההתאוששות מהרדמה מלאה היא לא קלה (ברוב המקרים) בלי קשר לסוג הניתוח. אי אפשר לעשות כמעט כלום, בקושי לפקוח את העיינים כי לוקחות כמה שעות (6 בבמוצע) לחומרי ההרדמה להתפוגג. מניסיוני זה הדבר היחיד שאפשר לעשות בסיום הניתוח.
מן הסתם בבית החולים (אם לא תעשי מאמץ מיוחד לבקש אחרת) תצטרכי לחכות עוד 6 שעות עד שתבוא אחות ותעזור לך להתרומם לישיבה (משימה כמעט בלתי אפשרית), אח"כ לרדת מהמיטה (לאט לאט) ואח"כ לדדות למקלחת/שרותים, אח"כ בטוח כבר תוכלי לבקש את התינוק להנקה.
בקיצור, אם את בהרדמה מלאה תתכונני לכך ש"אחרי הניתוח" זה בין 6 ל-12 שעות אחרי שהתינוק נולד.
אין לי עצות או רעיונות, מעבר לכך שתקראי את הדף מראשיתו ואת הדפים הקשורים לנושא.

מה ימנע להיניק לפני שעוברות כל השעות האלה?
לשם מה לחכות עוד 6 שעות עד שתבוא אחות ותעזור לך להתרומם לישיבה (משימה כמעט בלתי אפשרית), אח"כ לרדת מהמיטה (לאט לאט) ואח"כ לדדות למקלחת/שרותים לפני שמיניקים? (עם עזרה של בעל/אמא/חברה, כמובן).

ת'אמת גילה, לא יודעת, זה תלוי בבית החולים
מה ימנע להיניק לפני שעוברות כל השעות האלה?
בדידות?, נראה לי שהיא תצטרך להניק בשכיבה ואני לא יודעת אם היא תוכל לעשות את זה לבד.
בדר"כ לוקח כ 3 שעות עד שהאמא מועברת מחדר התאוששות לחדר במחלקה. איך אפשר להניק בחדר התאוששות?
יש למישהי ידע או ניסיון בנושא?
ועוד שאלה, אם עברו שעתיים או שלוש בין היציאה של התינוק ועד שאמא שלו התעוררה מההרדמה (הוציאו לה את הטובוס והיא יודעת איך קוראים לה, נגיד), אז כבר עבר המומנטום של הנקה מיד לאחר הלידה?
ואם כן, אז למה זה משנה אם היא תחכה עוד 6 - 12 שעות ? ולמי זה משנה? לה ? לתינוק?
אני שואלת כי אני לא יודעת, והייתי רוצה

לשם מה לחכות עוד 6 שעות לפני שמיניקים? (עם עזרה של בעל/אמא/חברה, כמובן).
כי אמצע הלילה (לדוגמא) וביה"ח המסויים הזה לא מרשה למבקרים להשאר אחרי 22:00 (יש כאלה) ?
אני לא אומרת שזה חייב לקרות, רק שזה יכול לקרות.
בקיצור, המסקנה שלי מכל הסיפור הזה, היא, שחייבים לעשות ברור יסודי בשאלה מול צוות בית החולים. ולא לצפות ליותר מדי גמישות, ניתוח קיסרי בהרדמה מלאה כרוך בלא מעט סיכון לאמא (מבחינתם), כך שהם הכי פחות גמישים במקרים האלה (לעומת ניתוח עם אפידורל).

יש למישהי ידע או ניסיון בנושא?
היתה כתבה של עדי הירש, בדיוק בבאופן האחרון.

עוד לא הגעתי אליה, והוא זרוק לי בבג'... אני צריכה להתבייש לי!
את מוכנה לפרט קצת , בכל-זאת?

שאלת תם: אם מניקים מיד אחרי שמתעוררים מהרדמה מלאה, חומרי ההרדמה שעדיין מתרוצצים בדם לא עוברים לתינוק?
ועוד שאלה: אחרי ניתוח קיסרי שוכבים פרקדן. בהרדמה מלאה מקבלים גם חומר מרפה שרירים. אלא אם כן מגלגלים אותך על הצד ומביאים את התינוק ישר אלייך - או מחזיקים את התינוק כשאת פרקדן - לא ברור לי איך אפשר.

שליחה על ידי אור* » 23 יולי 2004, 10:04

אני עושה את הניתוח בהרדמה כללית כי אני סובלת מבעיות גב(סקוליוזיס) גם בגב עליון וגם בתחתון ואין אפשרות לבצע אפידרול לצערי הרב!!

לא יודעת איך זה הרדמה מלאה, אבל אחרי אפידורל, אפשרי בד"כ (טכנית, בלי קשר להסכמת בי"ח) להניק בחדר התאוששות - אבל רק עם עזרה. צריך לדרוש קבלת עזרה - מאחות או מהמלווה, שבד"כ אסור לו בכלל להכנס לחדר התאוששות. גם עצם הפעולה דורשת התעקשות (אולי חוץ מלניאדו). אחרי הרדמה מלאה לא יודעת אם אפשרי.

מיכל - עדיף להניק כמה שיותר מוקדם. זה מקטין את הסיכוי לבלבול פטמות / בעיות בהנקה, מקטין את הסיכוי שיתנו לו בקבוק/ים "בינתיים" (ולא משנה מה אמרת), מקטין את הסיכון לגודש בהמשך ולפער בין הצרכים של התינוק לשלב שבו נמצא הגוף (הגוף חושב שהתינוק זקוק למעט יניקה, בעוד התינוק זקוק ליותר) ועוד. זה לא שאם עברו השעתיים הראשונות (שהן אכן מיוחדות), אז עכשיו כבר לא משנה מתי זה יהיה.

שאלת תם: אם מניקים מיד אחרי שמתעוררים מהרדמה מלאה, חומרי ההרדמה שעדיין מתרוצצים בדם לא עוברים לתינוק?
נראה לי שכן.
קראתי את הכתבה, ולא כתוב בה שום דבר שיכול לעזור לאור (אין התייחסות להרדמה מלאה)
אור, לדעתי כדאי לך לעשות התייעצות גם עם יועצת הנקה ובמקביל עם הצוות של בית החולים הספציפי שאליו את הולכת. אולי אפילו להתייעץ עם רופא מרדים. כי באמת לגוף לוקח המון זמן להתאושש מחומרי ההרדמה (גם אחרי שכבר מתעוררים).
והעיקר שהכל יעבור בשלום ותהיה לך הנקה מוצלחת גם אם זה יהיה אחרי 12 שעות (מה שמן הסתם ידרוש יותר "עבודה" מצדך, אבל הוא בהחלט אפשרי, הפגית שלי ראתה את הציצי שלי פעם ראשונה אחרי שבועיים וינקה מלא עד גיל 9 חודשים כך שזה בהחלט אפשרי)

שליחה על ידי אור* » 23 יולי 2004, 17:26

תודה מיכל

אור - שיעבור בקלות ובשלום! מצטערת שלא תוכלי ללדת עם אפידורל ומקווה שתתאוששי כמה שיותר מהר.
את מן הסתם נפגשת עם המרדים לפני הניתוח, כדאי מאוד לשאול אותו אילו חומרים תקבלי, תוך כמה זמן הם יוצאים מהמערכת, ואילו משככי כאבים תקבלי אחרי הניתוח - אני חושבת שרופאים מרדימים לא רגילים שהפציינטים שלהם רוצים להניק אחרי הניתוח...

המקובל הוא שברגע שהאמא מתעוררת וערנית מספיק כדי להניק, הרי שהחומרים כבר התפנו מספיק מהגוף כדי שלא תהיה כל בעיה בהנקה. כמובן בהנחה שהאמא מקבלת את העזרה הטכנית הדרושה.
וחוץ מזה - החומרים האלה ברובם לא פועלים כל כך כשהם נכנסים למערכת העיכול, אלא בהזרקה לדם, כך שגם ההשפעה על התינוק מינימלית.
אפשר לברר עם הרופא בדיוק איזה חומרים בכוונתו לתת, ואז לברר בדיוק לגבי כל תרופה לגופו של עיניין במרכזים למידע תרופתי בהנקה בביליסון או אסף הרופא, כי רופאים רבים לא ממש מתמצאים בזה, וליתר בטחון אומרים שאסור, בלי שבאמת יש לזה הצדקה.
בהצלחה!

לאור שלום!
אני הייתי עם אפידורל, ולא יכלתי להחזיק אותה, כי הידיים היו משותקות, ולא היה מקום על מיטת ההתאוששות שתשכב לצידי, גם אם היתה עזרה לכך (לא היתה, כי לקחו אותה ישר למחלקה, ואותי להתאוששות). שאלות תם שאפשר אולי לשאול את המרדים ואת יועצת ההנקה - האם בהנקה הראשונה יש כבר קולוסטרום, או שזה בעיקר מפעיל את המערכת ומעורר ייצור חלב? אם באמת אין קולוסטרום עדיין (מעניין מה המצב בהיבט הזה אחרי הרדמה מלאה), אז אולי כדאי בכל זאת לנסות לעורר את ייצור החלב. אגב, האם ההרדמה המלאה לא גורמת גם לתינוק להיות רדום? ואז אולי כולם צריכים להתעורר...
מהנסיון שלי (מפורט למדי למעלה) כדאי מאד להתיעץ עם יועצת הנקה טובה שתוכל להגיע אלייך ולהיות איתך ובעיקר להרגיע אותך כי זה מה-זה-מלחיץ...
שיהיה בהצלחה!!

אני עושה את הניתוח בהרדמה כללית כי אני סובלת מבעיות גב(סקוליוזיס) גם בגב עליון וגם בתחתון ואין אפשרות לבצע אפידרול לצערי הרב!!
לא הבנתי - אי אפשר ללדת עם סקוליוזיס פשוט בלידה רגילה, בלי אפידורל ובלי ניתוח קיסרי?

ולא יכלתי להחזיק אותה, כי הידיים היו משותקות, ולא היה מקום על מיטת ההתאוששות שתשכב לצידי, גם אם היתה עזרה לכך
זה לא תירוץ.
יעידו מי שפגש אותי אז, אמנם בערות מלאה, ולא דקה אחרי לידה - הנקתי כשבעלי מחזיק את אחד היונקים שלי, כי לא היה לו [ליונק] מקום מתאים יותר לצידי (אמא ל 5, זוכרת?).
כמובן שדרושה פה המון נכונות והמון עזרה, וגם קורטוב תושיה שלא אמורות להיות לך אחרי לידה, אלא לאחיות /-:

לא הבנתי - אי אפשר ללדת עם סקוליוזיס פשוט בלידה רגילה, בלי אפידורל ובלי ניתוח קיסרי?
אולי יש סיבה אחרת לניתוח, ובעיית הגב משפיעה רק על צורת ההרדמה?

האם לחלב לוקח יותר זמן להכנס לאחר נתוח קיסרי?
יכול להיות שיש בזה משהו, אולי בגלל השוק של הניתוח, אצלי בשתי הלידות הרגילות הגיע חלב בכמות כבר ביום השני ואחרי הקיסרי רק ביום הרביעי.

גילה, אצלי יש בעיה של פטמות שקועות, צריך לעסות אותן, להחזיק אותן בצורה מיוחדת, כדי שאפשר יהיה לתפוס אותן, . שמנו בלידה השניה את הקטנה על הציצי, והוא אמנם החזיק אותה, אבל לא יכלה לתפוס את הציצי. שכבתי עם ידיים רדומות, והייתי די חסרת אונים, בלשון המעטה. בלידה הראשונה בכלל לא נתנו לי אותה אחרי הלידה, רק ראיתי אותה לרגע עד הבוקר. למרות המחאות שלנו... רוצה לומר שהניסוח של "זה לא תירוץ" קצת לא נוח בהקשר הזה... אני אגב הייתי בעירות מלאה כי זה היה באפידורל. גם לך היה ניתוח קיסרי?

שליחה על ידי אוש* » 13 ינואר 2005, 02:01

אני כמעט 4 שנים אחרי ניתוח קיסרי אני זוכרת כאילו זה אתמול ,נולד לי בן ראשון במשקל 4.8 ק"ג . קור מקפיא בחדר ניתוח (בזמנו היה מקלט) התייחסו למתן אפידורל בכלל כ"הנה עוד זריקה צריך לתת פה", כל כך הרגשתי קר ומנוכר . לא ממש ראיתי את בני ולא שאלו אותי אם אני רוצה להניק כדי שיהיה קל יותר בהמשך, רק ידעתי לבקש כמה שיותר מהר להניק ולהניח ליילד להיות ליידי אחרי התאוששות של 24 שעות, אין עזרה בהנקה לאמהות שילדו תינוקות גדולים במיוחד (מעל 4.5 ק"ג וילד ראשון) , הילד היה קשה להחזקה בגלל משקלו הגבוה, כל שרירי הצוואר והשכמות היו נוקשים וטפוסים חודשים אחרי הלידה ודבר נוסף אף אחד מהאחיות (עד שבכלל באו לעזור) לא רצתה לעזור לי להתרומם בשלשת הימים הראשונים (ללכת ולקום, לעמידה מישיבה, הצלחתי אך לא משכיבה) המרחק לתינוקיה היה רב ושלא נדבר על בגדים כותנות שאף לא התאימו בגודל! היועצות הנקה לא באמת מבינות את הקושי הראשוני להרגל הרך הנולד אחרי קיסרי להנקה אמיתית. רוב בתי החולים נותנים לרך להיות ליידך לפי בקשה מראש, אז למה צריך היה כל פעם להחזיר את התינוק לתינוקיה אם כבר ידעת מה ואיך לנקות מה גם כשהוא היה לידי אפילו לא עלי הוא בכלל לא בכה ורק עם שאר התינוקות הוא בכה אבל פחות מהם והוא כל הזמן רצה לישון ואמרו שהוא לא עולה מספיק במשקל ובתינוקיה למרות ההוראות דחפו לו בקבוק כל פעם שבכה. למה מי שעוברת קיסרי ורוצה ומסוגלת לטפל בתינוק ובמילא את בבית חולים למה שהרופא ילדים לא יבדוק אותו ליד מיטת האם, נותן המון בטחון , גם ככה עוברים בין כל האמהות, ומה רוצים מתינוק בריא, במשקל בריא מאוד שישן רב היום (כל פעם באתי לשעת ההנקה והוא ישן)?

יום אחרי קיסרי בהרדמה מלאה התחלתי לשאוב (התינוקת היתה קטנה מדיי) והיו לי כמויות היסטריות, כאלו שכששאבתי כל שעתיים שלוש החל ממאה עשרים ועד למאתיים שישים סיסי (בבקרים), כלומר, ייצור חלב אחרי ניתוח קיסרי הוא כנראה אידיוודואלי בדיוק כמו אחרי לידה וגינאלית.

קראתי בשקיקה את כל הדף ואני מנסה להבין יותר. אני בשבוע 28 ולא הוחלט עדיין אם אלד בלידה רגילה או בקיסרי. אם הלידה תהיה קיסרית, הניתוח יהיה מתוכנן ומוזמן, ומן הסתם לא יהיו צירים. מה ההשפעה( של האין צירים) על ייצור החלב?בנוסף, אם לא יתאפשר להניק בחדר התאוששות האם יש סיכוי להצליח להניק אחרי 12 שעות?

שליחה על ידי נעה* » 18 מאי 2006, 09:47

למה אחרי 12 שעות? למיטב ידיעתי אפשר אחרי הרבה פחות, גם אחרי ניתוח קיסרי.
בכל מקרה, אני הצלחתי להיניק רק אחרי 24 שעות מהלידה )-: (ניסיתי בפעם הראשונה אחרי תשע שעות, ובכל כמה שעות, אבל הילדה היתה ישנונית מאוד, ולא הצלחתי להיניק), והיתה לנו הנקה מוצלחת מאוד וממושכת (ארבע שנים), אבל כמובן שמוטב להתחיל כמה שיותר סמוך ללידה.

מה ההשפעה( של האין צירים) על ייצור החלב?
מקווה שאני לא טועה ומטעה - למיטב ידיעתי אין השפעה כזאת! הקולוסטרום (החלב הראשוני, מזונו של התינוק ביומיים-שלושה הראשונים) מיוצר במהלך ההריון (אצלי הוא התחיל לטפטף בערך בשבוע שלך, אבל אם זה לא קורה לך זה לא אומר כלום). והחלב מיוצר בעקבות יניקה.

הניתוח יהיה מתוכנן ומוזמן
נדמה לי שבמקרה כזה לרוב אפשר לקבל את התינוק דווקא מהר יותר מאשר אחרי ניתוח חירום.

האם יש סיכוי להצליח להניק אחרי 12 שעות?
קצת יותר קשה, אבל אפשרי. אני מקווה שלא תצטרכו להגיע לזמן כ"כ ארוך. יעזור אם הוא לא יקבל בקבוק בינתיים. יעזור אם תעברי הכנה להנקה טובה.
אני התחלתי להיניק אותו אחרי 8 שעות בלי שום בעיה שהיא, כך שזה בגדר האפשרי

אין לי נסיון בקיסרי אלקטיבי אבל בלניאדו למשל נותנים להיות עם התינוק מייד כשיוצאים מחדר הניתןח, אם את הולכת על קיסרי תבררי איפה ניתן לשהות עם התינוק סמוך ככל הניתן לשעת הלידה בלי קשר להנקה. לגבי ההנקה, גם אחרי יותר מ12 שעות תוכלי להניק מלא, הכל תלוי בדרישה של התינוק לפי זה מתווסת ההיצע של החלב. כשילדתי במשגב לדך (זצל?) אמרו לי שלא יהיה לי חלב אחרי קיסרי, הציעו לי לשים כרוב להגברת ההנקה, ללבוש חזייה, להשתמש במשאבת החלב האימתנית שהיתה שם ובנוסף לתת לתינוק המסכן גם מטרנה (למען הסר ספק כל השיטות הללו אינן מומלצות להנקה!). ולמרות הכל הנקתי עד גיל ארבע.

רוצה להיניק בכל מחיר,

אני יכולה להוסיף מניסיוני:
גם אצלי היה לקראת הסוף ברור שזה הולך להיות קיסרי (עכוז ולא היה לי אומץ לטבעי), אבל החלטתי לשהתפתחות הלידה באופן טבעי יש חשיבות מרובה מבחינה הורמונלית לגוף שלי. אני לא יודעת להגיד אם זה פוגע בתחילת ההנקה במידה זו או אחרת, אבל לי היה חשוב שהתינוק והגוף שלי, שניהם יהיו מוכנים ללידה (ניתוח כשלעצמו טראומטי לגוף וליילוד) כמה שאפשר. לא הקשבתי להמלצת הרופא שלי לניתוח אלקטיבי ופשוט חיכיתי לאות (שהגיע בצורת ירידת מים מאסיבית.. לא הייתי צריכה ממש לחכות, זה קרה בשבוע 37).
זה לא נהיה בתוך דקות לידה וחירום וכל הסרט הזה. בבי"ח אפילו הסכימו לבקשתי לחכות לצירים ולהיות בצירים ורק אחרי 6-7 שעות עם צירים נכנסתי לחדר ניתוח.

בשבילי זה היה חשוב. ואולי גם מועיל ליכולת להיניק לאחר מכן? לא יודעת.
הקושי לאחר מכן לא היה מחסור בחלב אלא טישטוש מסוים של התינוק ותפיסה לא נכונה את השד (סבלנות, רצון ותמיכה מקצועית עזרו יופי).

בהצלחה.

הי בנות..
אני חדשה פה. הריון ראשון, הקטנטונת במצג עכוז עקשני (למרות ניסיון היפוך) ולכן נקבע לי תור לקיסרי בבית חולים מאיר. לפי מה שהם אומרים הם מאוד פתוחים ומעודדים הנקה, אבל אני כל הזמן שומעת שאומרים "אל תאמיני למה שאומרים". אז חשוב לי לשמוע האם מישהי ילדה שם לאחרונה בקיסרי? חשוב לי להניק מאוד מאוד מאוד, ואני אעשה הכל כדי שזה יצליח, אני רק רוצה להתכונן..
תודה

אני אחזור על העצה החשובה שבשמת נתנה בהתחלה - השיגי לך יועצת הנקה שתהייה שם לידך מייד, ולא שנייה אחרי, וגם התעקשי עם הרופאים.
יועצות ההנקה של בתי החולים לא יעזרו, אם את נחושה להניק - רק יועצת הנקה עם המלצות (בטח אפשר למצוא כמה באתר כאן) שאת תביאי.

מנסיון מר מאוד.

בהצלחה!!!

חשוב לי להניק מאוד מאוד מאוד, ואני אעשה הכל כדי שזה יצליח, אני רק רוצה להתכונן..
אני בעדך!
אינני מומחית רק אספר לך על נסיוני, וזה לא סותר את עצתה של אמא נוסעת (אני לא הרגשתי צורך ביועצת).
לא ילדתי במאיר, אבל ילדתי בקיסרי יזום בלניאדו.
בשבילי זו היתה לידה שניה, והנקה מאוד מוצלחת של ילדי הראשון מהרגע הראשון, אז כבר באתי עם הרבה פחות חששות .
היו רק החששות שמתריעים בפניך על הקושי של התינוק לאחר לידה קיסרית, ואני כבר לא זוכרת מה.

לדעתי אחד הדברים החשובים להצלחת הנקה מההתחלה זה הרומינג אין, ולהתחיל להיניק מיד בחדר לידה.
אצלי זה עבד בשתי לידותי. וגם, כמובן נחישות להצליח.

אני מספרת לך פה את נסיוני כך שתוכלי אולי להשתמש בטיפים ולהתכונן אליהם.

הייתי צריכה להיאבק שיביאו לי אותו מהר, כי יש להם את האג'נדות שלהם:

אי אפשר להיניק בחדר ניתוח (קר מידי לתינוק), צריך לעשות לו כל מיני בדיקות וענינים (למרות שזוגי היה שם לדאוג
שלא יעשו לו שום דבר שאיננו מסכימים, וזה הרוב), ולוקח להם זמן לשחרר אותו בגלל פרוצדורות וכו'.
אבל, אני בינתיים השתוללתי בחדר התאוששות ולא נרגעתי עד שהביאו לי אותו.
אז שעה וחצי לאחר שהגעתי לחדר התאוששות הביאו לי אותו סופסוף (אבל זה עדיף על מישהי שלא נלחמה וחיכתה
שש שעות).

בעניין הרומינג אין הם לא תמיד נענים מההתחלה, כיוון שהכל כואב וקשה להתרומם וכו'.

אזי, הייתי צריכה לדאוג שיהיה איתי מישהו 24 שעות, כדי שיחליפו לו, ירימו לי אותו, יזיזו לכל הנקה ושינוי שצריך ושאינני
מצליחה לעשות לבד.
זה עבד מצויין. במשך יומיים וחצי היה איתי מישהו/י כל הזמן, עד שהרגשתי שאני כבר לא צריכה.
בסופו של דבר הם היו מאוד בסדר במחלקה, ואיפשרו לי ולכל סועדיי שהות נעימה (עד כמה שאפשר), למשך כל
חמשת הימים שהצטרכתי להיות שם.

אני חוזרת ואומרת שלדעתי לרומינג-אין ולנחישות יש משמעות מאוד חשובה להצלחת ההנקה.
מסביבי היו מלא נשים שנשברו כבר בשלב הזה של הימים של בית החולים, ומתוך שיחותי איתן, הן חסרו את שני המרכיבים האלו (ואולי גם אחרים).

בהצלחה רבה לך!

_אבל, אני בינתיים השתוללתי בחדר התאוששות ולא נרגעתי עד שהביאו לי אותו.
אז שעה וחצי לאחר שהגעתי לחדר התאוששות הביאו לי אותו סופסוף (אבל זה עדיף על מישהי שלא נלחמה וחיכתה
שש שעות)._

זה מחזיר אותי ללידה של הקטנטן שלנו שהסתיימה בקיסרי ובשל סיבות בירוקרטיות קבלתי אותו רק לאחר כ 12 שעות לראשונה. אני כותבת ובוכה כי לא נלחמתי. אבל למה מלחמה בלידה?
נשארתי ערה עוד כ 24 שעות מסיום הניתוח, נאבקתי בטשטוש בכאב ובעייפות, אבל לא הצלחתי לשכנע אף אחד להביא לי את הילד שלי.

קיטי
אני שולחת לך חיבוק.

שליחה על ידי איילת* » 21 מרץ 2007, 22:10

היי שלום
יש לי בעיה קטנה - אני כנראה יעבור ניתוח קיסרי בעוד כשבוע ואני מאוד רוצה להניק אך הרופא
שלי אמר כי עליי לקבל אנטיבויטיקה מסיבה רפואית קיימת - ושאין אני אוכל להניק לאחר הניתוח.
האן אפשרי לשאוב חלב מהיום מהרגע - להקפיאו לתת במהלך ההחלמה מהניתוח הקיסרי ולאחריו להניק כרגיל ואולי אף להמשיך לשאוב - מה יקרה עם החלב שלי במהלך ימי ההחלמה בביה"ח ואם זה בכלל כדאי?

מה עושים ---ת.ודה

איילת שלום
יש היום אנטיביוטיקה שניתן להניק איתה.הייתי פונה אל הרופא ומבקשת שמראש ייתן לך סוג שמותר להניק איתו.
חלב האם מתחיל להווצר רק אחרי הלידה ובתנאי שהתינוק יונק מוקדם ככל הניתן לאחר הניתוח וולא הגבלה.אפשר לבקש להיות בביות מלא עם התינוק ואז להניק אותו לפי רצונו ורצונך ולא לפי לוח זמנים חיצוני.ככל שתניקי אותו יותר ביומיים שלאחר הלידה(בהתחלה השדדים מספקים לתינוק נוזל צהוב שנקרא קולסטרום והוא מאד חשוב עבור התינוק)-כך גופך ייצר חלב מהר יותר.
יש נשים שמיניקות כשעה אחרי הניתוח.תלוי מאד בסוג ההרדמה שתעברי(אפידורלית/מקומית או מלאה).
אני מציעה לך לעמוד על זכותך להניק ולהתעקש על קבלת תרופה מהסוג שמותר להניק איתה.יש היום גם מרכזים טרטולוגים שיוכלו לעזור לך עם זה.

ואם זה בכלל כדאי
בוודאי שזה כדאי.
אחד הסודות שלא מגלים לאף אחד (ויהיו שיכחישו את זה)
שניתוח קיסרי פוגע ביכולת להתקשר לתינוק (זה לא שאין התקשרות, אבל זה יותר קשה), מה שיכול לתרום לדכאון שאחרי הלידה.
הנקה, כמה שיותר מהר וכמה שיותר מלאה מאוד מאוד משפרת את המצב.
לכן זה מאוד כדאי!
כמו שאמרו לך - להתעקש על אנטיביוטיקה שאפשר להניק איתה (בכל מקרה מעט מאוד עובר בחלב)
ואם את לא מצליחה, לשאוב ולזרוק ולבקש שיתנו מנות מאוד קטנות לתינוק בהתחלה.
בכלל, הכי טוב שאבא שלו יהיה איתו בשעות/ימים האלה, יאכיל בעצמו ויטפל.
זה התינוק שלכם, לא של בית החולים, אל תצפו מהאחיות שיעשו את הטוב ביותר בשבילו (הן לא יכולות, גם אם הן רוצות).
גם בשעות שכביכול אסור לך להניק, תנסי להיות עם התינוק כמה שיותר (עם כל הקושי של ההחלמה מניתוח) להיות במגע עור לעור כמה שיותר - זה עוזר לגוף שלך לדעת שיש תינוק ולהפריש את ההורמונים הנכונים ולתינוק לדעת שאת קיימת ולרצות שתניקי אותו.

ואם זה בכלל כדאי
אני חושבת שאיילת התכוונה לשאיבה מראש, אם זה כדאי.