בקשר לדר. יגאל וולמן :
יושי ש , הערת אצלי נורה אדומה שהעדיפה להיות רדומה : בסקירה המוקדמת, היינו אצלו, ויצאתי בתחושות מעורבות. קבלנו המלצות מרופא הנשים שלי, והבנו שהבדיקה חשובה מאוד והוא מקצועי וראוי שנשלם לו את הסכום, הלא קטן, שנדרשנו בעבורה.
הוא היה מאוד קומוניקטיבי, אבל לתחושתי, זה היה קשור באופן ישיר לעיניין של לקנות את ליבנו גם לקראת בדיקת מי השפיר והסקירה המאוחרת. היה מאוד נחמד לקשקש איתו על מסעותיו בהודו, ובעצם דקות ארוכות הוקדשו לשיחה חביבה בהחלט.
כדי ללחוץ על הבטן(די בפראות), דבר שכלל לא היה נחוץ
הבדיקה, שהתארכה מאוד מאוד (כשעה ורבע) כאבה לי מאוד. חשבתי שכך התבקש, כדי שהוא יעשה עבודתו נאמנה.
הוא לחץ לי, מבפנים ומבחוץ במקביל
וכל הזמן אמר "את לא מרפה" וקשה היה לי לעשות כך מפאת הכאב.
הנגיעות שלו, במקביל לבדיחות ולשיחות הקלילות, היו נוקשות, לא עדינות, הפעיל לחץ פיזי חזק מאוד. נאנחתי ונאנקתי,
אבל לא התלוננתי מידי, רק שהוא יוכל לבדוק את התינוקי כמו שצריך. שלא אפריע חס וחלילה. ממש קפצתי שפתיים.
הוא הבחין בכך ולא התייחס בכלל לכאב שלי, רק לכך שאני לא בסדר כי לא מרפה.
בסקירה המאוחרת המורחבת, שלבסוף עברנו אצל דר. ענבר (לאחריה מצאתי המלצה לא ללכת אליו כאן באתר...) הבנתי את ההבדל בזמן ובטון, כשהבדיקה איננה באופן פרטי : שליש מהזמן, קורקטיות, ונעדרו בדיחות, הלצות וכו'..
אה, תשיעית מהסכום נדרשה לשם כך.
כשראיתי את ההמלצה השלילית עליו כאן באתר (בסמוך לאחת אחרת, חיובית) מעט דאגתי.
לתחושתי (שאינה מתבססת אלא על תחושת בטן
), דר. ענבר היה בסדר. נכון, הוא לא השתדל להיות נחמד ובפרוש התרכז במסך ולא (גם) בי/בנו. חבל שלא מחייך טיפה
. אולי בשלב זה של ההריון נזקקתי כבר לפחות תמיכה מסוג זה מרופא .. אבל תמיד זה נעים יותר.
האם הסקירה המוקדמת אמורה היתה לכאוב?
ואי אפשר לקחת את זה ממני!
.