דבר ראשון אני מסכימה עם כל מה שרסיסים כתבה מעלי במיוחד לגבי המקום שנותן להתאבל. זה תהליך שצריך לעבור, אי אפשר להתחמק ממנו, כמה שהוא קשה הוא גם זה שמשחרר אותך.
ממה שאת כותבת עולה התחושה של לחץ שמופעל עליך להתמודד כבר ולהמשיך הלאה. יכול להיות שהלחץ הזה גם מגיע ממך כלפי עצמך? שאת לא מרשה לעצמך להיות באבל אמיתי? אולי את בעצם זאת שקשה עם עצמך ופחות הסביבה שלך? אני רק מציעה רעיון למחשבה.
דבר שני רציתי להציע צורת הסתכלות אחרת על הקושי והיאוש שמלוים אותך. בעיקרון זה נורא, את במצב רוח רע מאד וסובלת מבלבול ואפילו הייתי אומרת דיכאון. על פניו זה הכי קשה שאפשר לתאר.
עם זאת, מצבים כאלה מביאים בדרך כלל לשינוי האמיתי, עוזרים למצוא פיתרון ונותנים גם כוחות לשנות.
מתוך היאוש עולים הרעיונות הטובים והפתרונות.
ממש ככה, צריך לרדת לקרקעית ופתאום לגלות מה עושה את השינוי. לא המצאתי את זה, זה דבר ידוע בחוקי ההתמודדות עם דברים קשים במיוחד
.את בדרך הנכונה, כמה שעכשיו זה לא נראה ככה.
שולחת לך חיבוק של תמיכה והכלה וחמלה
