הלוחשת לתינוקות ועקרון הרצף

פתאום חזרתי לדף הזה שנפתח בזכותי לפני כשנתיים זוכרים?
ספרי, ספרי איך הוא נרדם היום

כן, את זה אנחנו רוצים לדעת. איך הוא נרדם היום?

מגיעה השעה נגיד 21:00, 22:00 משהוא כזה בסופי שבוע יותר מאוחר , ומכינים בקבוק ונכנסים למיטה בסלון מול הטלויזיה רואים קצת ואז מכבים והולכים לישון, "ביחד". פסדר? זה בכפייה?
או שהוא צריך ליפול באמצע מה שהוא עושה על הרצפה ולהירדם באפיסת כוחות ורק אז זה נחשב ל- ללכת לישון לבד?

פסדר? זה בכפייה?

אז שהלוחשת תחפש בית אחר ללחוש בו. אצלי היא לא תלחש ולא תבחש.

ואצלי היא גם לחשה ולא הרגשתי שום בחישה. זו היתה המתנה הכי טובה שקיבלתי להולדת בני והיא ממש שמרה על שפיותי אחרי הלידה. ודרך אגב אין לי שמץ של מושג למה כבר קברו אותה כאן באתר. אני אוחזת גם בספר החדש שלה הלוחשת לפעוטות. אני מתארת לעצמי שלא אצליח לשכנע כאן אף אחת ולא זו הכוונה. אבל אני חייבת לציין שרבות ממתנגדות הלוחשת שבות שוב ושוב לעניין "אילוף" התינוק. למרות שאני חולקת גם על פרשנות זו לשיטותיה, אני מבקשת לציין שמרבית העזרה שקיבלתי מספרה היה בכלל במישור אחר. ברמת ההבנה בכלל של התינוק וצרכיו. אולי לכן האימהות המופלאות של שיטת הרצף, החינוך הביתי, המניקות ללא הפסקה, וכמובן היולדות בטבעיות לא היתה בעיה כלל לקבל את תינוקכן, להתחבר אליו , להדביקו אליכן במנשאים אפריקניים ולהבין את כל צרכיו וצריחותיו מהיום שהגיע. אני לעומת זאת השייכת לצד "האפל" של האימהות, הייתי אחוזה פניקה מוחלטת, בוכה בלי הפסקה על חיי שנחרבו לבלי שוב, וכן, גם נטולת עזרה כמעט לחלוטין מאימא חמות או בעל. לא היה לי מושג שיש סוגים שונים של בכי, שאפשר להתבונן רגע בתינוק במקום ישר לרוץ ולהרימו ואז להבין טוב יותר שאולי הוא רעב, מלוכלך ולאוו דווקא מחפש שמישהו יטלטל אותו על ידיו. שיש דבר כזה עודף גירויים, שעודף צבעים וצעצועים לא עושה טוב לתינוק בן חודש, שלעמוד מול הפרצוף שלו עם קשקשן לא ממש מרגיע אותו כשהוא עייף, וגם להרדים אותו בחדרו הרגוע והשקט ולא מול הטלוויזיה בסלון עם כל האורות והרעש זה מותר ואולי אפילו רצוי. לא היה לי מושג שזה נורמלי שהם צריכים לישון גם כל שעתיים ואם הם מתרכזים במשהו רבע שעה זה המון המון זמן.
כמו בכל דבר לא צריך לקחת שום דבר באופן עיוור, מלא, אבל אפשר לקרוא, לקחת מה שמתאים, ולא לקטול בלי להבין.

כשהילד תינוק (יונק, שנה שנתיים) הוא מזדהה עם הצד החלש במשפחה, ההורה העדין הותרן, השקט.כשהוא גודל ונהיה "ילד" הוא מתחיל להזדהות יותר עם הצד החזק, הדומיננטי, המלא ביטחון יותר.

בקיצור, אחרי שסחבתי אותו 9 + חודשים ארוכים, התייסרתי נורא בכאבי הנקה, אכלתי מרורים ולילות במשך איזה שנה שנתיים, הוא יתחיל להזדהות עם אבא, להקשיב לו ולהתעלם ממני אפילו יותר ממה שהוא כבר עושה...

כשהילד תינוק (יונק, שנה שנתיים) הוא מזדהה עם הצד החלש במשפחה, ההורה העדין הותרן, השקט.כשהוא גודל ונהיה "ילד" הוא מתחיל להזדהות יותר עם הצד החזק, הדומיננטי, המלא ביטחון יותר.

לא ברור לי למה הצד העדין, הותרן והשקט נחשב אצלך החלש.
לדעתי אין עוצמה גדולה יותר עבור הילד, מאמו המתמסרת, הקשובה והמכילה.
מנסיוני אותה אמא עדינה שקטה וותרנית היא גם הדומיננטית ומלאת הבטחון. ( זו הסיבה שהיא מרשה לעצמה להיות ותרנית ושקטה.)

ודרך אגב אין לי שמץ של מושג למה כבר קברו אותה כאן באתר.
לא קראתי את הספר, אבל הוא היה ברשימת ה"אסורים לקריאה" של המדריכה שלי בקורס ההכנה ללידה (שהיא יועצת הנקה מוסמכת).
הבנתי שזה, בין היתר, משום שעצות ההנקה שניתנות שם הן אסוניות ממש, מבחינת מה שידוע היום על הנקה.
מי שמרשה לעצמה לייעץ בתחום בו אינה מבינה חשודה עלי באופן כללי.

אולי לכן האימהות המופלאות של שיטת הרצף,
לא, "אנחנו" לא מופלאות. ולא "כולנו" נסכים להגדרתנו כ"אמהות שיטת הרצף".
לא היתה בעיה כלל לקבל את תינוקכן, להתחבר אליו , להדביקו אליכן במנשאים אפריקניים ולהבין את כל צרכיו וצריחותיו מהיום שהגיע.
להתחבר אליו ולהבין אותו -- בהחלט היתה בעיה! (דווקא להדביק במנשא זה קל וכיף)
אולי ההבדל הוא שבסוף הבעיה, והבכי, והפניקה, זכרתי שבשורה התחתונה עדיין אני יודעת הכי טוב. מן הסתם גם להכנה האינטנסיבית ולקריאה באתר, שנתיים ויותר לפני שנולד, היה חלק בבטחון הזה. ואולי גם זה שהיינו יחד מרגע לידתו ללא הפרדה תרם במשהו.
אגב, את כל הדברים שציינת (עודף גירויים, לישון כל שעתיים וכו') אפשר לקבל גם משיחה עם אמהות שהן רק קצת יותר מנוסות ממך, וגם מקריאה כאן.
לפי תיאורך, היית מאד בודדה לאחר הלידה, והלוחשת בעצם עשתה בשבילך משהו להקלת הבדידות והמבוכה.
אבל באופן אופטימלי, היה עדיף לקבל את אותם דברים מהסביבה הקרובה.

אגב, את כל הדברים שציינת (עודף גירויים, לישון כל שעתיים וכו') אפשר לקבל גם משיחה עם אמהות שהן רק קצת יותר מנוסות ממך,

אז מסתבר שלא תמיד. ורבות וטובות נופלות במקומות האלה בדיוק. יש גם נטיה מאוד גדולה להשליך מהילד שלך אל ילדי האחרים במיוחד בתחום העצות. או לחליפין השיטה הישראלית "התומכת" - אצלי זה לא היה ככה... לא לא היתה אף פעם בעיה כזאת...
לי היה נורא כיף ואני לא הרגשתי ככה...

_לא קראתי את הספר, אבל הוא היה ברשימת ה"אסורים לקריאה" של המדריכה שלי בקורס ההכנה ללידה (שהיא יועצת הנקה מוסמכת).
הבנתי שזה, בין היתר, משום שעצות ההנקה שניתנות שם הן אסוניות ממש, מבחינת מה שידוע היום על הנקה.
מי שמרשה לעצמה לייעץ בתחום בו אינה מבינה חשודה עלי באופן כללי._

נו באמת, אין שם שום עצות אסוניות ואת זה אני אומרת בוודאות וגם אני הנקתי. ודרך אגב היא בהחלט מוסמכת בתחום.

לפי תיאורך, היית מאד בודדה לאחר הלידה, והלוחשת בעצם עשתה בשבילך משהו להקלת הבדידות והמבוכה
בין השאר.
מצאתי גם בספרה עצות וטיפים מאוד מאוד פרקטיים שעזרו לי רבות.

אבל שוב, מי שרוצה יכולה להמשיך ולשלול. מה שמפריע לי זה שאני נתקלת בשלילה ללא קריאה, בציטוטים לא נכונים, בייחוס דברים לא נכונים. וזה שלילי מבחינתי מאוד. בכל דבר. לא רק בדיון על הספר של הלוחשת.

ודרך אגב היא בהחלט מוסמכת בתחום
את אומרת את זה בתור מדריכת הנקה או יועצת הנקה מוסמכת?
כי אני מבינה בהנקה, ואין שום דרך שמישהי שבקיאה בנושא תגיד משהו חיובי על הידע של הלוחשת בהנקה.
מצד שני, יש הרבה נשים שהניקו בלי לדעת הרבה על הנקה. לפעמים זה פשוט "הולך" באופן טבעי בלי בעיות, לפעמים יש מזל.
ולפעמים אותן אמהות אמנם הניקו, אבל בגלל אי הידיעה שלהן (או בגלל עצות שגויות של מומחיות-מטעם-עצמן שמרשות לעצמן לכתוב שטויות בספר) ההנקה שלהן נפגעת או מתקצרת מאוד. )-:

את אומרת את זה בתור מדריכת הנקה או יועצת הנקה מוסמכת הנקה היא אחד מהתחומים (היחידים שנותרו) שהמומחיות שלך נוצרת מהחיים, ולוא דוקא מתוך הכשרה והסמכה שרכשת. פלונית כותבת שהעצות תאמו את מה שהיא חוותה בהנקה, האם יש מומחה שיכול להתוכח עם זה? אם יש כדאי לנשים להישמר ממנו (כמו מרופאים ושאר מומחים שיודעים יותר טוב ממך).

מהיכרות עם נשים שבחרו שלא להניק - ידע בהנקה לא היה הדבר שחסר להן, אלא נכונות להניק. 'כן, את לא יכולה להשאיר את התנוק וללכת לקניות שבוע אחרי הלידה'.
נראה לי שהמומחיות שתעזור כאן איננה הנקה

החוכמה היא לקרוא ולקחת את העצות שאנחנו אוהבות, ואת זה אני מיישמת בנוגע לכל ספר. הרדמנו את אור כעצת ה"לוחשת" ישר מן ההתחלה, כלומר: אצלה במיטה (עם חיתול טטרה שעד היום היא לא נרדמת בלעדיו, וטוב שכך - לפעמים בלילות אנחנו רק מראים לה את החיתול והיא רצה איתו למיטה בשמחה). כל פעם לפני השינה מגיל אפס אמרנו לה בשמחה שהיא הולכת לישון ואחר כך היא תקום רעננה ויהיה לה הרבה יותר כיף לשחק, וגם היום, שנתיים וחצי אחרי זה עובד! אבל זה ממש קצה הקרחון. אני מכירה אימהות שישנות עם הילדים שלהם כי הן לא מוכנות לשחרר אותן מחבל הטבור הפיזי ומאידך לא נותנות לילדים כבוד, חופש, אפילו לא מחבקות מספיק - והילדים שלהן מתוסכלים ומוציאים את התיסכולים על הסביבה. אז הנה, אי אפשר לקחת רק אספקט אחד מתוך קומפלקס שלם של חינוך ולצפות שהדברים יעשו בעצמם, אני מאמינה שצריך לכוון את הילדים באהבה.

הרדמנו את אור כעצת ה"לוחשת" ישר מן ההתחלה, כלומר: אצלה במיטה

מנסיוני המועט: (שתי בנות) התינוקות שלי נרדמו בשלווה רק בזרועותיי או בהנקה. כל נסיון השכבה במיטה בלעדיי גרם לבכי.
אשמח אם תספרי כיצד התינוקת שלך נרדמה בשקט ובלי בכי במיטה שלה ישר מן ההתחלה.

הנקה היא אחד מהתחומים (היחידים שנותרו) שהמומחיות שלך נוצרת מהחיים, ולוא דוקא מתוך הכשרה והסמכה שרכשת.

הנקתי את בנותיי באופן מלא ובכל זאת סבלתי מפצעים בפיטמה וכאבים עזים בכל בהנקה.
רק לאחר כחודשיים מהלידה נפגשתי עם יועצת הנקה מוסמכת שלימדה אותי באיזה תנוחה להחזיק את התינוקת ואיך לפתוח לה את הפה כך שכל הפיטמה בפנים, כמו קסם הכאבים נפסקו וההנקה הפכה מעינוי פיסי לעונג צרוף.
היום אני יודעת לעזור לאחרות. ה"מומחיות" שלי בהנקה היא תוצאה של הדרכה מאישה מקצועית.
אני די בטוחה שכך היה באופן טבעי בזמנים שנשים חיו, ילדו והניקו עם נשים אחרות. (ולא עם גברים, בבידוד בבית או עם אמא שגם היא לא ידעה איך להניק)

נעמי, אני לא מבטלת את היעוץ, נהפוך הוא. גם אני נעזרתי, מהסיבות שלך ומסיבות אחרות ביועצת נפלאה. אני יוצאת כנגד הערעור על הידע האישי של האם המניקה (שנתקלה או לא נתקלה בקשיים). אשה מניקה לא חייבת לקבל אישור על הידע שלה ממומחים ובהחלט יכולה להעביר הלאה מנסיונה. זה מה שנקרא אחווה נשית.

ולקבוצת המדגם של הרדמת התנוקות (לא מכירה את הלוחשת) - כל אחד מילדי רכש הרגלי שינה אחרים. הראשון על הידיים, עם טלטולים, בהנקה ועוד ועוד, הבאות אחריו על הידיים, בעגלה ובמיטה עם ליטופים. תנוקות שונים, אמא שונה.

הנקה היא אחד מהתחומים (היחידים שנותרו) שהמומחיות שלך נוצרת מהחיים, ולוא דוקא מתוך הכשרה והסמכה שרכשת
פשוט לא נכון. אבל נתווכח על זה בהזדמנות בעל פה... סתם כי אין לי כוח כרגע.

אבל אני כן אגיד בחריפות מסוימת:
אשה מניקה לא חייבת לקבל אישור על הידע שלה ממומחים ובהחלט יכולה להעביר הלאה מנסיונה. זה מה שנקרא אחווה נשית.
כן ולא.
פה לא מדובר על "אישור על הידע שלה ממומחים" כשהיא בעצמה מניקה את התינוקות שלה.
וכל אם מניקה יכולה להעביר הלאה את נסיונה.
יחד עם זה, אפילו כאן באתר נתקלנו לא אחת באם מיניקה שה"נסיון" שהיא העבירה הלאה היה שורה של טעויות והטעיות.
לפעמים אלה דברים ממש קטנים. למשל, אמא שנעזרה בשמן נבט חיטה לפטמות סדוקות, עזר לה, והיא מספרת "מנסיונה" וממליצה על זה למיניקות אחרות.
אסור להשאיר עצה כזאת בלי הערה מקצועית, שכיום לא מומלץ להשתמש בשמן נבט חיטה על הפטמות בכלל, כי התברר שהוא אלרגני לתינוקות רבים (במיוחד שמדובר בדרך כלל ביילודים), וגם שלפני שסתם מורחים כל מיני דברים על הפטמות חשוב לתקן את מה שגורם לסדקים מלכתחילה - בדרך כלל תפיסת השד בפי היונק - אחרת הבעיה עלולה להתמיד ללא פתרון (שהרי הסדקים לא נוצרים "סתם" אלא הם תוצאה של משהו בהנקה שזקוק לתיקון).

אבל אני בכלל לא התייחסתי לצורך של מיניקה לקבל אישור ממומחים.
אני התייחסתי לטענה שכל אחת שהניקה יכולה לשפוט את הדיוק בחומר "מקצועי" על הנקה. וביתר דיוק, טענתי ספציפית שאין לה ידע מספיק לשפוט את הבורות של הלוחשת בנושא ההנקה.
אני אומרת את זה כאחת שיש לה ידע מקצועי בנושא, ושיכולה לכתוב מאמר מקצועי מנומק לגבי כל הטעייה והטעייה בספר הזה בנושא ההנקה.
אם היא חושבת שהלוחשת כן מבינה בהנקה - אז אני, וכל אחת שיש לה ידע כמוני או יותר ממני, מבינות מייד שלה בעצמה חסר הידע לשפוט.
אני גם יודעת לרוץ, והייתי פעם כמעט אלופת תל אביב בריצה. אז מה? אין לי שום ידע מקצועי לשפוט, לא מאמר של פיזיותרפיסט או מאמן ריצה בנושא "הריצה הנכונה" ולא שידורי ספורט של אליפויות ריצה. זה לא אותו סוג ידע, ואני לא מתיימרת לידע שאין לי.

אשמח אם תספרי כיצד התינוקת שלך נרדמה בשקט ובלי בכי במיטה שלה ישר מן ההתחלה.
כל אחד מילדי רכש הרגלי שינה אחרים.
אני כל כך מסכימה עם ב דחילו
ילדי הבכור התקשה כל כך לישון(עד היום) ובתי הצעירה נרדמת במיטה לבד!יתר על כן היא לא מסוגלת להירדן בהנקה(אלא אם זה אמצע הלילה) ולא על הידיים. זה לגמרי עניין של אופי הילד. ודווקא הלוחשת לתינוקות מקצה הסבר נרחב על הבדל אופי בין ילדים ועל איך זה משפיע על פעילות , אופי השינה ועוד.
אני חושבת שכדאי לוותר על הפרק שעוסק שם בהנקה אבל יש שם הרבה מאד מידע מסודר על התנהלות עם תינוקות שעשוייה מאד לסייע לאימהות צעירות. עדי יותם כל פעם אומרת שהפגישות של לה לצ'ה הן כמו מזנון בחתונה וכל אחד מוזמן לקחת מה שמתאים לו. אני חושבת שהגישה הזו נכונה לכל הרצאה וכל ספר, כולל ספרה ה"מהולל" ו"הנערץ" של פנלופה ליץ' שמדברת על חלב פרה ואיך לתכנת את הילד כך שישן כל הלילה.
יש לי הרגשה שהספר הזה מעורר אנטגוניזם בלי צדק מאנשים שכלל לא קראו בו. מי שזה מעורר בו אנטגוניזם אולי שיבדוק עם עצמו מה פשר התוקפנות הזו? נראה לי שאנשים ששלמים עם דרכם לא מגלים כזו תוקפנות כלפי דרך אחרת.

כל פעם לפני השינה מגיל אפס אמרנו לה בשמחה שהיא הולכת לישון ואחר כך היא תקום רעננה ויהיה לה הרבה יותר כיף לשחק, וגם היום, שנתיים וחצי אחרי זה עובד!

כל אחד מילדי רכש הרגלי שינה אחרים.
אז לי יש רק ילד אחד, אבל אני די בטוחה שאם הייתי אומרת לו בשמחה שהוא הולך לישון ואחר כך יקום רענון וכולי וכולי, היה פשוט צוחק אלי בבוז (מתוך העריסה? אבל אין לו עריסה).
זה מתקשר למה שפילונית אחרת כתבה בבלוג שלה: אנשים שיצא להם ילד נוח ושקט, חושבים שהם גרמו לו להיות נוח ושקט, כי עובדה שהשיטה להרדמה עובדת. אלא שבמציאות, השיטה עבדה מכיוון שהילד נוח ולא להפך. אצלי היא לעולם לא היתה עובדת.
כולל ספרה ה"מהולל" ו"הנערץ" של פנלופה ליץ' שמדברת על חלב פרה ואיך לתכנת את הילד כך שישן כל הלילה.
טוב, הספר שלה די מיושן בנושא בתזונה (חלב פרה). אבל לגבי השינה, היא מקסימום מדברת על הזזות קטנות של שעות ההאכלה לפה או לשם, בתקופה שבה התינוק דורש רק קימה-שתיים בלילה, כך שההורים "יבחרו" אם לקום אליו לפנות בוקר או מאוחר בלילה. ולעומת זאת, יש לה כמה וכמה דפים שבהם היא מסבירה מדוע "לא משתלם" לתת לתינוק לבכות בלי לגשת אליו, מייעצת לעשות עבודות בית עם התינוק במנשא, וגם אומרת שמי שמצפה שהתינוק שלו ייתן לו לישון כל הלילה, לא יבקש להיות על הידיים וכולי, הציפיות שלו לא ריאליות. אני מחבבת את הספר שלה דווקא בגלל שהוא נראה כזה מיינסטרימי ו"דודאי" (עם האיורים המיושנים), ובעצם מציגה גישה בריאה למדי, בצורה עדינה שלא תרתיע הורים "נבוכים"

תראי, שוב מה שאני אומרת שדווקא הלוחשת כותבת שלכל אופי של ילד יש צורך בשיטות טיפול\הרדמה ויחס אחרות. אצלי זה מתקשר לתאוריות בפסיכולוגיה שמציינות כי הדבר החשוב ביותר להתפתחות של ילד הוא טיב ההתאמה בינו לבין הוריו.
אין שיטת הרדמה אחת שמתאימה לכל ילד ולכל הורה.

לגבי פנלופה ליץ יש בה דברים טעימים ופחות, בדיווק כמו במזנון בחתונה;-)

לתאוריות בפסיכולוגיה שמציינות כי הדבר החשוב ביותר להתפתחות של ילד הוא טיב ההתאמה בינו לבין הוריו.
ב"7 ימים" יש ראיון ארוך עם אחת שהחליטה שרק חברת ילדים אחרים משפיעה על התפתחות הילד, ותפקיד ההורים כמעט זניח. עדיין לא הספקתי לקרוא ולראות איך היא מוכיחה את הטענות המופרכות האלה

אם זה מעניין אותך תקראי גם א הטור של נרי ליבנה ממוסף הארץ יש באינטרנט

אבל היא לא אומרת שתפקיד ההורים זניח!
התחלתי לקרוא בספר ההוא, ואני אמשיך בעתיד (כשיגיע תורו), אבל נדמה לי (מהמעט שהצצתי) שהיא מדברת שם די לענין.

אני די בטוחה שאם הייתי אומרת לו בשמחה שהוא הולך לישון ואחר כך יקום רענון וכולי וכולי, היה פשוט צוחק אלי בבוז זה כנראה שילוב בין השנים, בין האמא והילד. שינה רק תוך הנקה או רק תוך כדי נסיעה באוטו (ולהשתדל להאט לפני רמזור אדום כדי שלא תהיה עצירה) גם היא הרגל שהולך ומתבסס. הבעיה, כפי שאני רואה אותה, היא בתפיסה שלנו כהורים שכל דבר אחר חוץ מ:

הרדמה על הידיים
או לחילופין הרדמות במיטה לפי הגישה האחרת

יגרום לילד נזק.

בוודאי שאני נותנת לאור, ולא לנו את הקרדיט הגדול לאופי שלה הנוח. וזה לא שלא הרדמנו אותה לפעמים על הידיים - השתדלנו להרדים במיטה כי זה מה שמתאים לנו כהורים, כפי שעכשיו אנחנו משתדלים לתת לה עצמאות בכל תחום, וכולנו מבסוטים מזה. וכמובן שאחרי שכתבתי את ההודעה הנ"ל היא נרדמה בחצות והתעוררה בצרחות כל הלילה (דיסק! מים! חיתול! אוכל!) והיתה גם מטורללת כל היום.

אני מזדהה עם הרבה דברים שכתובים כאן גם נגד וגם בעד הלוחשת לתינוקות. אני קראתי את הספר כשביתי נולדה ואני מסכימה עם פלונית שהספר עזר לי להבין הרבה בתינוקות, ולמרות שיש לי הרבה עזרה מסביב היה לי נוח לקרוא דברים מספר ולא לקבל עצות סותרות מכל דודה. די מהר הבנתי שרוב העצות שבספר לא מתאימות לי, כך למשל בחיים שלי אין שגרה ולכן נוח לי כרגע שביתי יכולה להסתדר עם חוסר השגרה שלי.
אבל היו שני דברים שממש אימצתי והם:

להרגיל את ביתי להרדם במיטה ולא על הידיים. למעשה מה שקורה בפועל שרוב הימים היא נרדמת בלילה במשנא כי זה חלק מהכיף שלנו ללכת איתה לטייל בחוץ בשעות הערב ובדרך כלל היא נרדמת בדרך. אבל אני יודעת שהיא לא חייבת שנרדים אותה בתנועה ולי זה מאוד נוח לדעת שבטווח הארוך יש לה את היכולת להרדם במיטה.
להסביר לתינוק כל דבר שעושים לו. אני לא בטוחה שהייתי חושבת על זה לולה הספר, ואני מרגישה שזה נכון להסביר לה תמיד מה עושים לה ולתת לה את הכבוד המגיע לה, הרי היא חסרת ישע ותלוייה בנו לחלוטין אז לפחות שתדע שמרימים אותה שמעבירים אותה מאדם אחד לאחר וכו'. לפעמים אני שוכחת לעשות זאת ואז אני מרגישה שהיא נעלבת.

דרך אגב לגבי שנת הלילה ועקרון הרצף יש לי תובנה שעדיין לא קראתי עליה באתר: בלילה יש חושך וביום יש אור, ולכן על מנת שהתינוק ישן טוב בלילה אסור להדליק את האור ולקראת הערב אני משתלדת שלא יהיו הרבה אור בבית. שמתי לב שבימים שאני מבלה איתה בחוץ שעות רבות (כולל זמן השקיעה והחושך) היא נרדמת מיד לאחר שקיעת השמש. כך לפחות הדבר בקיץ, מעניין אם זה נכון גם לחורף כי אז השמש שוקעת ממש מוקדם. בטח התובנה הזו לא תופסת בגרינלנד או בנורבגיה. (אני מקווה שתובנה זו היא רצינית ולא מקריות כי לי זה מאוד נוח שהיא נרדמת וישנה טוב בחושך).

היא לא אומרת שתפקיד ההורים זניח!
זה מה שעולה מהכותרות בידיעות אחרונות

עדיין לא קראתי לעומק.

זה כנראה שילוב בין השנים, בין האמא והילד.
נכון, כי אמא אחרת אולי היתה נלחמת איתו שיירדם "בעצמו" בכל זאת, והיתה סופגת תבוסה אחרי תבוסה (או שהוא היה נכנע לבסוף, מה שיותר עצוב).

הבעיה לדעתי היא דווקא שמחפשים כל הזמן נוסחה קבועה. כי כמו בכל תחום אחר, גם בתחום ההירדמות האם והתינוק גדלים ולומדים ביחד, מסגלים הרגלים ומשנים אותם על פני זמן. מאז שנולד הוא נרדם אצלי ב-4-5 דרכים שונות, שנעלמות וחוזרות מדי פעם. עכשיו פתאום חזר להירדם רק על הציצי, ולא מסכים על הידיים. אבל לפני יומיים הרגשתי שאני יכולה לשכב לידו, לשים עליו יד ולהרדים אותו עם מוצץ, וזה עבד נהדר. זה התאים לו, וזה התאים לי (אחרי יום של הנקה אינטנסיבית יחסית).

זה מה שעולה מהכותרות בידיעות אחרונות
נו... עיתון. צריכים למכור (וגם את הספר צריכים למכור!).

הבעיה לדעתי היא דווקא שמחפשים כל הזמן נוסחה קבועה
זה עוד משהו שתלוי בילד
יש ילדים שבדיוק אוהבים לדעת מה יקרה עכשיו, לשלוט בכל מצב ובכל עת. שזקוקים לטקס שינה. אגב ה"אותו הדבר" לא חייב להיות אם זה בהנקה או על היידיים או בחיבוק. זה יכול להיות בדיסק ששומעים לפני השינה כל לילה, במשפטים שאת אומרת, בסיפור, בשעה מסויימת (פחות או יותר), בסדר פעולות(נניח אחרי אמבטיה). לפי תפיסתי זה לא אומר בדיוק 100% אותו הדבר.
ואם תחשבו על זה לרבים מאיתנו יש טקסים קטנים.
מי מאיתנו קם ושותה קפה כל יום או יורד לקנות עיתון או שקופצים לו ילדים על המזרן כל בוקר וכולם משחקים יחד, או מביטים במכונית זבל שמגיעה (אצלינו:-P). הטבע האנושי אוהב טקסים קטנים.
אבל שוב, לדעתי זה כל כך תלוי בילד. הבכור שלי צמא לטקסים. הבת שלי פחות זקוקה לזה יש לה שלווה פנימית. קראתי כאן כמה פעמים על הורים שהילד שלהם פשוט נרדם לידם או ברחבי הבית. הלוואי וזה היה עובד אצלינו. אבל לא, הוא זקוק מאד לתשומת לב צמודה ולסיוע ב"הורדת הילוך"

דווקא בגלל ההשפעה העזה כל כך של קבוצת השווים - להורים יש המון עבודה

בטח התובנה הזו לא תופסת בגרינלנד או בנורבגיה
כן, תופסת.
ובימים של טרום-החשמל (אתם זוכרים שרק לפני מאה שנה עוד לא היה חשמל בכל מקום?), ככה ישנו כולם:
בקיץ ישנו פחות, בחורף יותר.
בקיץ נהנו מהימים הארוכים, בחורף התכרבלו שעות רבות בפוך.
צריך לזכור, שגם עבודה לאור הנר היתה:
א. הרסנית לעיניים.
ב. קשה.
(אתם זוכרים את הילד מ"הלב" שיושב בלילה וכותב מעטפות בשביל אבא שלו?)
ג. מאוד יקרה לעניים.
ד. רק עשירים יכלו להרשות לעצמם מספיק נרות ונברשות ולפידים שיהיה מספיק אור בבית.
כמו כן, כשאין חשמל וגם לא מערכות גז מרכזי, גם החימום לא בשפע במשפחות לא עשירות (הרוב המכריע של האוכלוסייה), כך שהתכרבלות בפוך היתה חיונית גם לחימום.

(מעניין אם הדף יעלה, לא ממש הבנתי איך פועל פה העסק)
איך זה שלא עלה כאן הנושא המרכזי בספר הלוחשת הלא הוא האכלה לפי שעות
אני רואה מקרוב את גיסתי המניקה נוהגת כך וליבי נכמר על התינוקת. היא מקבלת אוכל כל שלוש שעות בול! ואני מצטטת: "יש לה עוד רבע שעה"; "אני רוצה להאריך לה (את המרווחים) לא לקצר"- תשובה לשאלה למה את לא מניקה אותה אם את יודעת שהיא רוצה לאכול?
היא מגדלת את התינוקת שלה (בת 4 חו' וזה נמשך כך לפחות חודש) בתנאי כלא
איך אפשר להעיר לה על זה? היא גיסה שהיחסים שלי איתה חשובים לי.
מתהפכת לי הבטן אחרי כל שבת איתם...

איך זה שלא עלה כאן הנושא המרכזי בספר הלוחשת הלא הוא האכלה לפי שעות.
עלה..

איך זה שלא עלה כאן הנושא המרכזי בספר הלוחשת הלא הוא האכלה לפי שעות.

הלוחשת לא מצדדת בהאכלה לפי שעות, ולהפך! היא מזדעזעת שם מאימא שנוהגת כך ואומרת לה מפורשות "לזרוק את השעון הארור". היא כן מצדדת בהקשבה והתבוננות בתינוקך ולא בכל פעם שתינוק בוכה מיד לרוץ ולהאכיל אותו מבלי לנסות לברר אולי יש סיבות אחרות לבכיו, כגון עייפות, גזים וכו'. היא מתריעה ממצב שאימהות מתוך כוונה טובה ורצון מיד להרגיע את הבכי מיד שולפות שד או בקבוק שוב ושוב ושב עד שנוצר מצב שתינוקות פשוט מקיאים או הופכים ל"מנשנשים" כל הזמן.
יכול להיות שמזה גיסתך חוששת.
מאוד קשה להגיד לאנשים מה לעשות, ואיך להעיר במיוחד שהדבר נוגע לילדיהם. עצתי בעדינות שתנסי לזרום איתה. ואת יכולה לרמוז לה שתינוק זה "לא סטופר" ואם היא תאכיל אותו במרווחים של רבע שעה פחות או יותר לא יקרה שום דבר.
האם קורה גם הפוך? האם היא מעירה את הילדה לאכול?
בכל מקרה למיטב ידיעתי, תינוקות/ילדים נשארים זמן ארוך מאוד במרווחי אכילה של 3-4 שעות (מלבד בלילה), חשבי רגע על סדר יום נכון ואופטימלי אפילו של אדם מבוגר!
ארוחת בוקר
ארוחת עשר
ארוחת צהריים
ארוחת ארבע
ארוחת ערב

אז הרצון שלה להמשיך ולהגדיל את המרווחים הוא קצת נדון לכישלון,

איך אפשר להעיר לה על זה?
אולי לדבר על עלייה מספקת במשקל (מה אומרים לה על זה בטיפת חלב?)

איילת:
הלוחשת כותבת בפירוש שמי שפועלת לפי שיטתה יכולה לדעת האם התינוק רעב פשוט בלהסתכל על התינוק.
לגבי ה"רבע שעה" זו הייתה דוגמא קיצונית להתנהגותה, אבל כל אם מניקה יודעת שלפעמים תינוק רוצה לינוק כל שעתיים ופחות, כך שאם כל פעם התינוקת הייתה רעבה רק במשך רבע שעה, אז ניחא, לי נראה שהיא רעבה יותר זמן בדר"כ ופשוט התיאשה מלבקש...
קרוטונית מהמרק הגדול :
שאלתי איך העליה במשקל והיא אמרה בגאוה שמגיל חודשיים היא לא הייתה בטיפת חלב (קצת מזכיר את אמא רגועה מדי ) וחוץ מזה, לפעמים יש עליה במשקל אבל היא לא מממשת את מלוא הפוטנציאל של התינוק, לא? הרי פעם כך גידלו ילדים.
בעיני התינוקת קצת אפטית לגילה (בקושי מושיטה ידיים לחפצים, לא מכניסה דברים לפה, לא נראית מתעניינת במיוחד בנעשה סביבה ורק עכשיו התהפכה פעם ראשונה) אבל אולי זהו אופיה וקשה להיות שיפוטיים מבחינה זו כאשר מדובר בתינוקת שבעצם אין לה לאן למהר...

בטעות הגעתי לעמוד הזה לפני כמה שבועות ובזכותכם שמעתי על הספר של הלוחשת, אחרי שהספר הראשון שקראתי בהפכי לאמא היה עיקרון הרצף שהותיר אותי בהרגשה מאוד כבדה... כן סחבתי אותו במנשא 24 שעות והנקתי על כל פיפס אבל משהו לא הרגיש נכון...
כשקראתי את הלוחשת נפלו האסימונים...
הבנתי שכשהנקתי כל שעה פשוט עשיתי עוול לבני. כשלמדתי לזהות את שפת הגוף שלו על פי הספר הבנתי שכשהוא היה עייף דחפתי שד, כשהוא היה משועמם או היה זקוק לסתם חיבוק דחפתי שד, כשכאבה לו הבטן דחפתי שד וכן הלאה...
כל ערב היינו עושים לו אמבטיה ואז מאכילים ואז היה מתחילה רוטינה של נדנוד על הידיים כדי להרדימו בערך שעה ותמיד הילד היה בוכה..
לאחר שלמדתי לקרוא את התינוק החלפנו את הסדר, היום הוא אוכל אחר כך אנחנו מקדישים חצי שעה לגיהוק ומשחק רגוע לאחר מכן אמבטיה, עיסוי, ולמיטה. בערה הראשון שהנחתי אותו במיטה חייכתי לעצמי (כן,כן בטח, הוא ישכב פה...) אבל להתפעתי הגדולה הוא שכב 10 דקות בשקט התבונן סביבו ונרדם, וכך זה נמשך כל ערב.
כפי שהתברר כל הנידנודים שלנו היו בדיוק כפי שהם נקראים, נדנודים ורק סיפקו גירוי יתר לתינוק שרצה לישון בשקט. כמובן שזה לא מתאים לכולם אבל זו נקודת המפתח בספר לזהות איזה טיפוס התינוק שלך... ולתת לו את הכבוד שלו בהתאם...
מושלכים פה הרבה דברים רעים של הספר... אבל לי הוא סיפק בטחון, עידוד והבנה. והמון עצות באמת מעשיות בהתאם לתינוק שלי, מה ששום ספר מכל הערמה שקניתי לא יכל לספק.
ובקשר לסדר היום, היום אני רואה שבאופן טבעי וללא שום כפייה יש לתינוק סדר יום משלו, הוא אוכל משחק ואז מאותת שהוא עייף ואם עוזרים לו או יותר נכון לא מפריעים לו הוא נרדם..וחוזר... יותר פשוט מזה?

_איילת:
הלוחשת כותבת בפירוש שמי שפועלת לפי שיטתה יכולה לדעת האם התינוק רעב פשוט בלהסתכל על התינוק_
תיקון טעות: להסתכל על השעון

כשלמדתי לזהות את שפת הגוף שלו על פי הספר הבנתי שכשהוא היה עייף דחפתי שד, כשהוא היה משועמם או היה זקוק לסתם חיבוק דחפתי שד, כשכאבה לו הבטן דחפתי שד וכן הלאה...
אמא חדשה, זה נהדר שממצב של חוסר בטחון באמהות הגעת למצב שבו את בטוחה, רגועה ושלווה. זה בטוח עושה נפלאות גם לתינוק שלך.
הדבר היחידי שלא הבנתי -- וגם אני אמא חדשה -- זה איך "דוחפים" שד. פשוט, טכנית לא ברור לי איך זה עובד. איך תינוק יכול לתפוס פטמה באופן לא רצוני.
אצלי, אגב, לחלק מהמצבים שתיארת שד הוא פתרון לא פחות טוב מאחרים. הוא עוזר להירדם, והוא מרגיע כאב.

אחרי תסכול של 8 חודשים עם ילדי הראשון אני מאושרת לגלות את הלוחשת לתנוקות עם ביתי השנייה. למי שלא מאמין בקסמים - אז הרי לכם אחד. מה שמדהים זה לראות אותה בפעולה בערוץ "הופ הורים" למחזיקי HOT (כל יום ב-21:30). שם רואים שהשיטה לא מתנשאת אלא ארצית לגמרי וניתנת לביצוע.

היא מתריעה ממצב שאימהות מתוך כוונה טובה ורצון מיד להרגיע את הבכי מיד שולפות שד או בקבוק שוב ושוב ושב עד שנוצר מצב שתינוקות פשוט מקיאים או הופכים ל"מנשנשים" כל הזמן.
עוד אחד מהקישקושים המרתיחים בספר הזה, שנובעים מחוסר הבנה וידע בהנקה.

אז הרצון שלה להמשיך ולהגדיל את המרווחים הוא קצת נדון לכישלון
תלוי למה קוראים "כישלון".
זה מסלול די בטוח וידוע לגמילה מהנקה, וכך אמנם נגמלו בדיוק הרוב המכריע של התינוקות שינקו בילדותי. יש על זה שפע של תיאורים במחקרים. וככה זה הולך:
התינוק לא עולה במשקל, בוכה מרעב, האמא לא מבינה שזה בגלל שהיא מרעיבה בכוונה תחילה את התינוק, אלא טוענת, או באמת מאמינה, ש"אין לה מספיק חלב", היא מתחילה מיוזמתה לתת בקבוק, או ש"טיפת חלב" (שכמובן לא שואלים בדרך כלל אם היא מרעיבה את התינוק אלא ישר אומרים לה שהחלב שלה לא טוב) ממליצים לה להוסיף בקבוק, וככה הדרך לגמילה די מהירה נסללת ובקרוב מאוד תיגמר ההנקה.
<אין אייקון>

עוד אחד מהקישקושים המרתיחים בספר הזה, שנובעים מחוסר הבנה וידע בהנקה.
המידע על הנקה זמין בדיוק כמו שהספר של הלוחשת זמין.
יכול להיות שיש פשוט אמהות שיעדיפו לקנות את הגרסה של הלוחשת, כי היא מתיישבת אצלן טוב יותר.
במלים אחרות, זה לא עניין של בורות.

בשמת א , איך לעזור לתינוקת המסכנה? מילא זה שהיא לא מקבלת ציצי בשביל ניחום וקרבה או פינוק אבל היא רעבה. אוף יחסים עם גיסות הם סבוכים...

אבל היא רעבה.
נכון.
אני לא רואה דרך לעזור.
את יכולה להדפיס לה את חומר המידע על הנקה מטעם טיפת חלב
ולתת לה אותו, "תראי מה מצאתי! אולי זה יעזור לך לפני שאת הולכת בפעם הבאה לטיפת חלב!"

יש שם כמה שגיאות (למשל, באחד העלונים, על הטיפים נדמה לי, כתוב "קרבי את התינוק אלייך ואת תתכופפי אליו..." במקום "ואל תתכופפי אליו" (נדפס בדיוק להיפך - הכוונה בטיפ הזה שצריך לקרב את התינוק לאם, לא את השד לתינוק, כי אם מתכופפים אליו זה מפריע להיצמדות טובה וגורם לכאבי גב).
כמו כן כתוב בטעות שיהיו בין 8-12 הנקות ביממה, כאלה צ"ל כתוב לפחות שמונה עד 12 הנקות ביממה. לפחות. זה רק ממוצע או מינימום - אסור שיהיו פחות משמונה, וכל הנקה סופרים כאכילה עד שובע משני הצדדים , ככה שתינוק שאוכל כל פעם רק מצד אחד ונרדם - אכל רק חצי ארוחה ובקרוב הוא אמור להתעורר ולגמור את "החצי השני" מהשד השני. יותר מ-12 יש ויש.
ויש בוודאי עוד כמה אי דיוקים שאני לא זוכרת כרגע.
אבל השילוב של כל החוברות בהחלט יכול לעזור.
שוב, תביאי אותם בתור "מציאה" ב"הפתעה", כי ממש לא ציפית למצוא עצות תומכות בהנקה מטעם טיפת חלב באינטרנט (תודי שלא ציפית?).
תנסי שכל כולך תשדרי את ה"קטע" מהמציאה, ובלי שום שמץ של ביקורת, רצון לשנות, רצון להשפיע, כמה שאת רק יכולה.
כי תדעי שהכוונות "לתקן אותה" משודרות, באות גבה-גלי, ונקלטות אצלה היטב היטב בדיוק בבטן (זה המקום שבו אנחנו שרק ילדנו הכי שונאות שתוקעים לנו), וזה לא מועיל לאף אחד.
תמיכה ועזרה מכל סוג יתקבלו יותר בברכה (להביא לה מים כשהיא מיניקה, להביא לה אוכל, לרחוץ אצלה כלים כשהיא מיניקה, להוריד לה את הפח כשאת הולכת, להוריד את הכביסה ואם היא מרשה אז גם לקפל, כאלה).

כיוון שזה "מטיפת חלב" זה גם מקבל חותמת כשרות, ואולי בזכות זה היא תסכים להציץ בזה, ואם היא תושפע מההנחיות להניק לפי דרישת התינוק, לתת לו לשבוע ולא להסתכל בשעון - אולי זה יצליח. אבל אל תבואי בכוונות.
כפי שאמרתי, להרעבת התינוקת יש תוצאות. במוקדם או במאוחר הן יתגלו. ולא יהיה מנוס מלטפל בהן. וכל אחד עושה את הטעויות שלו ולומד רק מהטעויות שלו (אם הוא בכלל לומד בגילגול הזה).

אף אחד, במיוחד לא אף אחת, במיוחד לא אף אחת אחרי לידה, לא לומדת מביקורת ושיפוטיות של אחרות, במיוחד כאלה שאיכפת לה מהן והיא הכי סובלת מחוסר ההבנה והתמיכה שלהן (תראו מי מדבר P-: ).

היא מתריעה ממצב שאימהות מתוך כוונה טובה ורצון מיד להרגיע את הבכי מיד שולפות שד או בקבוק שוב ושוב ושב עד שנוצר מצב שתינוקות פשוט מקיאים או הופכים ל"מנשנשים" כל הזמן.

עד שהספר הגיע לידיי, אני זוכרת ימים מטורפים לחלוטין עם תינוק שלא מפסיק לבכות ימים שלמים, כן, בהחלט אפשר לדחוף שד. פשוט להציע למסכן שוב ושוב ושוב והוא כן! ייקח אותו שוב ושוב ושוב... בגדול לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו מסכימה עם אימא חדשה ממש בכל מילה. אחד הטיפים היותר מדהימים שהספר נתן לי היה עטיפת התינוק. ממליצה בחום!

אסור שיהיו פחות משמונה

תספרי את זה לבן שלי. הוא לא ידע על מה את מדברת. ודרך אגב, גם בהתחלה כשניסיתי לעבוד לפי "הספר"...( ולא של הלוחשת )אלא של היועצת הנקה שהיתה אצלי ודיברתי איתה קבוע, ושל טיפת חלב כולם התעקשו "שאני צריכה להעיר אותו!" וזה פשוט לא עבד. כשהוא רצה לישון הוא ישן! גם אם זה חמש שעות רצוף. לא היה מצב של להאכיל אותו אם הערתי אותו. בסופו של דבר עזבתי את זה. כבר לא יכולתי לסבול את כל ההנחיות האלה. אימא חייבת להסתכל על הילד שלה ולזרום איתו. אני ראיתי שהילד עלה במשקל מצויין. היה רגוע בצורה בלתי רגילה. כאשר כבר הוא החליט להתעורר ולינוק גם אם זה שש פעמים בלבד ביום הוא ינק נהדר.
ודרך אגב, אני הייתי מאוד נזהרת מהרבה עצות של טיפת חלב, כמות השטויות שאני שומעת שם היא בלתי נסבלת. אם לא הייתי מחסנת שם כבר מזמן מזמן היא לא היתה רואה אותי.

ודרך אגב, אני הייתי מאוד נזהרת מהרבה עצות של טיפת חלב, כמות השטויות שאני שומעת שם היא בלתי נסבלת.
נכון, אבל רוב החומר שכתוב באתר הוא מדויק ומבוסס המלצות משרד הבריאות. המדיניות הרשמית היא פרו הנקה, אבל כשאת מגיעה פיזית לשם, אין לדעת אם תפגשי אחות שתציע לך להאכיל את התינוק היונק-בלבד בן החודשיים בעגבניה (קרה לי), או תשכנע אותך ותעזור לך לחזור להיניק תינוק בן שבועיים אחרי ניתוח של לשון קשורה שקיבל בקבוקים בערך מהיום השלישי לחייו (קרה למכרה, באותה תחנת טיפת חלב).

תודה, פלוני אלמוני...
אצלי למשל המשבר התחיל כאשר ביום השני של הביות המלא במחלקת יולדות התינוק התחיל לבכות בלילה הנקתי שעתיים רצוף והוא עדיין בכה ובכה... האחות הגיעה והודיעה נחרצות שהוא רעב, הוא ילד יחסית גדול וצריך לתת לו תוספות... לא הסכמתי לשמוע, וזה שבר אותי... (בכיתי בלילה כי חשבתי שאני לא מצליחה להאכיל את התינוק שלי) ומאז היו לי חרדות שהוא מורעב ולכן על כל פיפס שהוא עשה הצעתי שד מיד... וכן הוא הפך למנשנש.. היה אוכל כמעט כל שעה, תופס את השד ועוזב ותופס ועוזב.. לא היה אוכל אפילו ארוחה אחת טובה וארוכה שא נדבר משני הצדדים, וכל הזמן היה מנסה למצוץ הכל את הכתפיים של כולם,חולצות ומה לא, וכולם היו אומרים לי הוא רעב הוא רעב, בקיצור תסכול ענק.
ועכשיו כשסידרנו פחות או יותר לו"ז הוא תופס מרווחים בין שעתיים לשלש (הוא קובע), והפך לרגוע באופן מדהים.
ובקשר לטיפת חלב, כשאחיי התאומים בני החמש היו בני שנה או קצת יותר אחות טיפת חלב אמרה לאמי לבדוק אם הם לא אוטיסטים או בעלי בעיות בתקשורת מכיון ולא שיחקו איתה באיזה משחק או לא תיקשרו איתה באותו רגע ויותר התעניינו אחד בשני. מיותר לציין שאימי לא חזרה לשם יותר.

אסור שיהיו פחות משמונה
כן, זה היה ניסוח לא מוצלח שלי, כי הוא נכתב בתגובה לבעייה של התינוקת שמרעיבים אותה ולא נותנים לה לינוק כשהיא מבקשת, ובגלל זה כל התשובה שלי היתה מכוונת להדגיש שהפשלה במסמך שהפניתי אליו היתה שהם כתבו רק בין 8 ל-12 ולא הסבירו שזה "בממוצע". מובן שזה "ממוצע" ולכן יצוץ - כמו אצלך, איילת - גם התינוק הנדיר שלא רוצה 8 (אגב, שילוב נדיר בין שד לתינוק, כי זה גם תלוי בכושר האיחסון של השד, משהו שאי אפשר לדעת אותו כי אין לו קשר לגודל השד או לכל דבר חיצוני אחר).

וכמובן, שכחתי להסביר (עכשיו אני מבינה) למה זה כזה "קטע" למצוא מסמך כזה מטעם טיפת חלב ברשת - בדיוק בגלל שבטיפות החלב בעצמן יש דווקא סיכוי גדול ליפול על אחות שלא מבינה כלום בהנקה, אף על פי שהיא "עשתה קורס". אכן, המסמך, כפי שכתבו כאן, הוא מטעם משרד הבריאות ובעיקרו בהחלט מצויין (שוב, למעט כמה פשלות קטנות, שאת העיקריות שבהן ציינתי).

ומאז היו לי חרדות שהוא מורעב.
אמא חדשה, סימנתי את המשפט הזה כי הוא משפט המפתח. איכשהו, חרדות שלנו עוברות אליהם. תמיד. זה מין חוק טבע כזה. כל עוד היית בחרדה, התינוק הגיב על החרדה שלך בבילבול גדול ובהתנהגות מוטרדת. ברגע שמשהו - לא משנה מה - עזר לך לצאת מהחרדה, ונרגעת, גם הוא נרגע, והתאפס על דפוס נורמלי של הנקה...
ולא רק זה: בששת השבועות הראשונים התינוק עוד ממש "עובר" שיצא מוקדם מדי מהרחם (יש טענות של ביולוגים שהתינוק האנושי נולד לפחות שלושה חודשים לפני הזמן, בגלל האילוצים של גודל האגן מצד אחד - הבעיה שנוצרה כשנעמדנו על שתי רגליים - וגודל הראש מצד שני - הראש של המין האנושי גדל מגודל ראש של שימפנזה, שללדת אותה היינו מותאמים, לגודל ענקי, שלא עובר באגן), לא יודע איפה הוא ומה זה המקום המוזר הזה שהגיע אליו, ויש הרבה תינוקות שממש "הפוכים" בשבועות האלה, עד שהם "מתאפסים" על העולם וההנקה מתאזנת ונוצר דפוס קבוע. גם זה יכול להיות, בלי שום קשר אלייך ולמה שעשית, שהתינוק פשוט "הבשיל" קצת והתאפס על העולם...

נכון, אבל רוב החומר שכתוב באתר הוא מדויק ומבוסס המלצות משרד הבריאות. המדיניות הרשמית היא פרו הנקה.

אני בוודאי לא חולקת על המלצות משרד הבריאות ויתרונות ההנקה, אני מתכוונת שבגלובלי העזרה/ייעוץ שאני מקבלת מהאחות "שלנו", ממש "על הפנים". לא רק בנושאי הנקה. ולא רק היא. הם צמודים למיני טבלאות ועקומות, כל מיני כללים וחוקים בלי טיפת גמישות. כל פעם אני מרגישה שאני מגיעה לשם לחקירה.
כשהייתי ממש צריכה עזרה כמו בתחילת ההנקה היא בכלל לא עזרה לי וכשהראתי לה בהזדמנות בעיה מסויימת בהנקה היא הסתכלה ואמרה "כן, נכון, את באמת צודקת", וגמרה בזה עניין.
היא שגעה אותי לחלוטין בענייני האוכל וכל כך בלבלה לי את המוח בסגנון: "מתי את נותנת לו את הבקבוק בבוקר? למה את לא נותנת לו בקבוק בשבע אלא רק בשמונה?" (אולי בגלל שהוא עוד ישן????) "בגלל זה אין לך זמן לתת לו את הלבן של הביצה..." "ובאיזה שעה תתני לו את הכפית גבינה?" נו באמת!!
פעם אחת הבן שלי טיפה ירד במשקל ולא עלה והיא עשתה מזה כזה עניין, (הבן שלי כבר בן שנה וחצי כמעט, לא תינוק בן חודש) לא משנה כמה פעמים אמרתי לה שהוא היה חולה באותו חודש אז ברור שהוא לא עלה. אין להן שום גמישות או הגיון.
הרופא שלנו משתגע בכל פעם שאני באה אליו ומספרת לו את השטויות שלהן.
השיא היה שבגיל 8 חודשים הם נתנו לי הפניה לנאירולוג כי הבן שלי עוד לא התיישב!!! הן ממש סרבו להקשיב לי ולראות מה הוא עושה ואיך הוא בכיוון של עמידה ואחר כך ישיבה על הברכיים. מיותר לציין, שהתפתחותו של בני תקינה לחלוטין. לפני שבועיים היא בדקה "איך הוא הולך". "הבעיה" רק שהוא עדיין לא הולך! הוא רק מדדה לאורך רהיטים. שוב היא לא מתייחסת למה שאני אומרת, אלא תפסה את הזרועות של בני והרימה אותן (כמו שעושים לשימפנזים בגן חיות) ונסתה להוליך אותו. כל טמבל יודע היום שאסור לעשות את זה.

התינוק התחיל לבכות בלילה הנקתי שעתיים רצוף והוא עדיין בכה ובכה...
אוי כמה שאני מבינה אותך. קבלי חיבוק.
אצלי זה היה הפוך אבל "אותו דבר". הקטנציק שלי ישן וישן וישן מהרגע שנולד וכל הזמן התעקשו שאני צריכה להעיר אותו והוא בכלל לא היה בעניין אוכל, ואפילו תקעו לי את הכפיות הטפשיות האלה מהפלסטיק.
מזל שבסוף תפסתי את אסתר היועצת הנקה של ליס והיא בשתי דקות שיחה איתי הבהירה לי הכול. אני קיבלתי שני טשטושים כי הייתי המון זמן בצירים ובלי פתיחה אז בטח שהוא המשיך לישון! בכלל, המון תינוקות בקושי מתעוררים לאכילה אחרי הלידה בימים הראשונים וישנים את רוב זמנם בביה"ח, אבל האחיות כאלה מלחיצות. גם אחר כך ועד היום הוא ישן יחסית הרבה וטוב ואוכל במרווחים ממש גדולים.
אני למשל לא יודעת עד היום מה זו "קפיצת גדילה". אף פעם לא הרגשתי את זה. הוא פשוט בכל הנקה היה לוקח כנראה המון (ילד חזק וגדול - שבוע 41) ומתדלק את עצמו לשעות, כמו שכתבתי יותר למעלה.

אגב, שילוב נדיר בין שד לתינוק, כי זה גם תלוי בכושר האיחסון של השד, משהו שאי אפשר לדעת אותו כי אין לו קשר לגודל השד או לכל דבר חיצוני אחר).

כלומר, "המחסן" שלי היה כנראה גדול והתמלא מהר בשילוב חוזק של הילד? חשבתי אבל שאין דבר כזה "לרוקן את השד..." גם כשהפסקתי להניק ועברתי בהדרגה לתחליף, לא הרגשתי בשום שינוי. הוא לא אכל פחות או יותר ואפילו לא התחיל להשמין כמו שקורה הרבה.

חרדות שלנו עוברות אליהם. תמיד. זה מין חוק טבע כזה
מעניין!

וכל הזמן היה מנסה למצוץ הכל את הכתפיים של כולם,חולצות ומה לא, וכולם היו אומרים לי הוא רעב הוא רעב, בקיצור תסכול ענק.
די שכיח אצל תינוקות רכים, לא? (סימן לרעב, אבל גם קשור לרפלקס מציצה חזק).

איילת תודה על החיבוק, חודשיים אחרי לידה זה משהו שצריכים בלי שום קשר לכלום.

די שכיח אצל תינוקות רכים, לא? (סימן לרעב, אבל גם קשור לרפלקס מציצה חזק).
זו בדיוק הפואנטה, היום אני רואה שזה רפלקס והוא כבר מצליח למצוא את האצבעות שלו ומבסוט עד הגג למצוץ אותן, עד לפני שבוע רק היה תופס את האגרוף בפה כבר הייתי שולפת שד....
העניין הוא שזה לא שהספר פתר את כל בעיותיי אבל עצם זה שהיא חוזרת על אותו משפט אלף פעמים "עצרי, תנשמי ותנסי להבין מה התינוק אומר לך" והיום אני רואה שהם באמת יודעים להגיד לנו בדיוק מה הם צריכים גם אם זה "חבקי אותי".

אני חושבת שמה ש אמא חדשה מנסה לומר, ושמעתי גם אמהות אחרות אומרות, זה שהלוחשת לימדה אותן לנסות להקשיב למה שהתינוק מנסה להביע ולא לסתום לו את הפה כדי להיפטר מהבכי - בין אם זה בציצי, בקבוק או מוצץ.

נראה לי שיש הרבה הורים שאין להם יכולת להכיל את הבכי של ילדם, כי מיד חשים שהם עושים משהו לא בסדר, ואז המוח שלהם מתמלא ברצון להשתיק-להשתיק-להשתיק את הבכי הזה בכל מחיר. הורים כאלה, שקוראים את הספר, פתאום מקבלים זוית חדשה של האפשרות להאזין לבכי ולנסות להבין מה הוא מביע, כדי שידעו לענות על הצורך של הילד. זה מעביר אותם ממקום של לחץ ואימה למקום של הקשבה לתינוק.

לא שזה הופך את ספרה של הלוחשת לספר חובה בכל ספרית הורים, ואין ספק שבמקביל לנקודה החיובית הזו יש גם נקודות שליליות, אבל זה דבר שאני זוקפת לזכותה של הלוחשת.

מסכימה עם כול מילה של מיצי

אני לא מבינה על מה כל מהומה. לטעמי זהו ספר נפלא שעזר לנו באופן מופלא.
בכבוד שהוא נותן לתינוק,באהבה שהוא נותן לפעוט, בלמידת התינוק שלך, בהתבננות בפעוט שלך, בהקשבה .
בהבנה שיש כמה סוגים של בכי , "לישון ואולי לבכות"
וואלה לפעמים תינוק מפרק אנרגיה דרך בכי ונרדם...
אני רוצה לחזור לימים שהקטנה היתה בוהה בתקרה ונרדמת. כל כך נעים כל כך פשוט
לשנתנו. לדעתי ספר חובה לכל אמא!

אני התוודעתי ללוחשת לתינוקות בחודש התשיעי וכמה שאני מברכת על כך...כמו כן אני מאוד אוהבת את עיקרון הרצף. אז איך אני משלבת? התינוקת עליי במנשא כמה שיותר, עושה איתי את עבודות הבית וכן הלאה. אני גם משתדלת לא להתמרכז בה יותר מדי (זה קצת יותר קשה, במיוחד לבעלי שנמצא איתה פחות וכשהוא איתה הוא לגמרי מתמרכז בה). מ"הלוחשת לתינוקות" למדתי לפענח את סוגי הבכי שלה כשהייתה קטנטנה, למשל בהתחלה דחפתי לה ציצי כל פעם שבכתה. הבנתי שזה לא נכון. מתוך תשומת לב לסדר היום שלה למדתי להבין מתי היא פשוט עייפה או שסתם נמאס לה. אבל השירות הכי גדול שעשתה לי הלוחשת זה בעניין השינה. בתי למדה, מגיל אפס,להירדם לבדה במיטה. (המיטה שלה היא הארכה למיטה שלי, צמודה אליה בלי מחיצה בינינו, גם סוג של "קומבינה משולבת" בין המיטה המשפחתית לרצון שלי לישון בנוח) היא מרגישה בטוחה במיטתה והולכת לישון בניחותא. מעולם לא הרדמתי אותה על הידיים, על הציצי, בטיול וכו'. עכשיו יש לנו בעיה חדשה עם השינה, היא מתעוררת בלילה למוצץ. גם את זה אנסה לפתור בעזרת הלוחשת, שאגב ,היא ממש לא דוגלת בלתת לתינוק לבכות כמו שמישהו בדף זה כתב (אולי איתי?).
מסכימה עם טל

וואלה לפעמים תינוק מפרק אנרגיה דרך בכי ונרדם...
באמת?
את באמת חושבת שלתינוק מתחשק סתם ככה לבכות ולפרוק אנרגיה?
את לא חושבת שאולי מציק לתינוק משהו ושהוא משדר באמצעות הבכי שלו: "הצילו! אמא! אני צריך עזרה! קר לי, חם לי, רעב לי, לבד לי!"?
את בטוחה שאת יודעת שבכי X הוא דווקא הבכי המשחרר ולא זה שאומר: "אמא תעשי משהו!" ?

כי אני על בתי, לא תמיד ידעתי על מה היא בכתה בזמן אמת.
רק אחרי שפתרתי לה את הבעיה שהציקה לה, הבנתי על מה הבכי. ותמיד היה מדובר במצוקה אמיתית שעם פתרונה, הבכי נעלם. אני לא זוכרת בכי של פורקן, סתם ככה.
ככה שאני מתקשה להבין איך אפשר להיות כל כך בטוחים שעכשיו זה הבכי של השחרור (לא מאמינה שיש כזה, אבל נגיד) ועכשיו זה הבכי של הרעב.

בכבוד שהוא נותן לתינוק
אני לא רואה שום כבוד לתינוק בספר שמעודד אמהות ללמד את תינוקם לישון לבד.
יש סיבה שרוב התינוקות בעולם לא יודעים לישון לבד. הם זקוקים לעזרה מאיתנו גם בתחום הזה. כמו בתחומים אחרים של האכלה והלבשה למשל.
זה שזה נוח להורים שתינוק נרדם לבד - אין ספק. אבל בואו לא נשלה את עצמנו שזה נעשה תוך מתן כבוד לתינוק.
עצם העובדה שמלמדים תינוק משהו, במקום פשוט לזרום עם מי שהוא ומה שהוא, עצם העובדה שצריך להעביר תינוק סדרת חינוך כזו או אחרת, בזה לבדו טמון חוסר כבוד וחוסר קשב לתינוק.
ואני לא רוצה להרחיב ולומר מה עוד.

וואלה לפעמים תינוק מפרק אנרגיה דרך בכי ונרדם...

האם גם את היית רוצה ללכת לישון אחרי שבכית? האם זו נראית לך דרך נעימה ורצויה? האם באמת נראה לך שאם תשאלי את התינוק - זה בדיוק מה שהוא רוצה?
תינוק שנרדם לאחר בכי, נרדם מתוך תשישות ותוך ייאוש ומצוקה. נשמע לי כמו דרך מאוד לא נעימה להירדם. וודאי שלא דרך מכבדת. ואני חושבת כך, גם אם אגב הבכי לא היה לבד והתינוק היה מחובק בזרועות אוהבות (שמשום מה מסרבות לתת לו לינוק - כי עכשיו זה לא הזמן הנכון ביום).

קראתי את מה שכתבתי במעלה הדף ואני רואה שמאז דברים השתנו, הבת שלי כבר לא נרדמת במיטה בלילה כך סתם, היא נרדמת בתנועה על הידיים או על הציצי.
בכל ערב היא עושה מרתון הנקה שמאופיין בכך שהיא כל פעם רוצה לאכול אבל אוכלת רק קצת עד שפתאום היא אוכלת המון ואחר כך מיד נרדמת או שלפעמים לא נרדמת.
גם אם אני מנסה לא להרדים אותה על הציצי זה לא עוזר, אני מודה שבהתחלה התלהבתי מהספר וניסיתי להקנות לבת שלי סדר יום וראיתי שזה לא הולך, גם כי זה לא מתאים לה ובעיקר כי זה לא מתאים לי להרגיל אותה לדברים שלא מתאימים לה. אני שלמה לגרמי אם כך שאני זורמת אם הצרכים האישיים שלה הרי היא אני ובן זוגי יודעים הכי טוב מה טוב לנו ולנו. טוב לנו שיש לנו בת שטוב לה ונוח לה והיא כמעט לא בוכה.

ככה שאני מתקשה להבין איך אפשר להיות כל כך בטוחים שעכשיו זה הבכי של השחרור (לא מאמינה שיש כזה, אבל נגיד) ועכשיו זה הבכי של הרעב.

מכימה עם כך שאין בכי לצורך פורקן, יש בכי של עייפות, (לצערי קורה הרבה אצלנו לאחרונה), כשהתינוק לא מצליח להירדם בזמן שהוא עייף הוא נכנס די מהר להתקפת בכי, אבל זה לא אומר שהוא מבקש שיניחו לו לבכות זו דרכו להגיד "אמא תעזרי לי אני עייף ולא מצליח להירדם".. וכאן צריך לעזור לו להרדם, ולהתנתק מגירויים חיצוניים.

אני לא רואה שום כבוד לתינוק בספר שמעודד אמהות ללמד את תינוקם לישון לבד.

פה אני לא מסכימה, אם לתת לתינוק כבוד אז צריך לתת אותו עד הסוף.
א. לכל תינוק העדפות משלו
ב. גם להקפיץ אותו על כדורי פיזיו, לנענע בידיים, שירים ודיסקים ועוד.. כל אלו גם הרגלים שאנחנו מלמדים אותם.
הבן שלי מהיום הראשון נרדם לבד, ברגע שהיה מפהק פעמיים הייתי שמה אותו במיטה בחדר חשוך ותוך דקה היה שוקע לארץ החלומות. בשבועות האחרונים עשה כמה קפיצות רציניות בהתפתחות, ומאוד אוהב לשחק, לחייך ולתקשר, ועשכיו אני רואה שבצהריים מאוד קשה לו להתנתק מהעולם, אז אני מרדימה אותו בעצמי לפעמים במשך שעה של נדנודים...
אז הכל עניין של העדפות, ותקופות...
אני ממש מתנגדת ללמד תינוקות בכח תוך בכי הרגלים שנוחים לנו אבל גם להגיד שכך וכך זה נכון לכל התינוקות גם זו לא הדרך. יש לתינוקות דרכים מאוד ברורות לאותת מה טוב להם ואנחנו רק צריכים להקשיב.

ולהקשיב, ה"לוחשת" מלמדת היטב.

ארני, מסכימה אתך, ונזכרתי במשהו שאמרת לי בפארק הירדן (מעניין אם גם את זוכרת את זה).
אני סיפרתי שיש לי מדי פעם רגעי כעס שנובעים מזה שקשה לי להתרגל לתפקיד החדש שלי כאמא. ואת אמרת לי שזה נהדר שאני מודעת לכך שהקושי הוא אצלי ולא אצל התינוקת. ואכן נראה לי שהלוחשת לתינוקות מתייחסת לכך שיש להרגיל את התינוק לצרכים של ההורים וכך התינוק נהפך ל'לא בסדר' אם הוא לא עומד בציפיות של ההורים.

התינוקי שלי בן שלושה חודשים, עד עכשיו הוא קיבל ציצי על כל פיפס וישן איתנו במיטה. התוצאה היתה ילד שלא הפסיק לבכות ולפלוט (כמויות אדירות). בשבוע האחרון התחלתי לחכות 3 שעות בין ארוחה לארוחה, והילד הפך למלאך קטן, מחייך ומאושר. אם הוא בוכה בין הארוחות הוא מקבל מוצץ ומוצץ אותו בשקיקה ובחיוך. (המוצץ שקוף(: ).ממש תינוק מהאגדות. (תודה לאל ולבייבי איינשטיין...)

ציצי על כל פיפס

האם יש באמת מישהי שטוענת שיש לתת ציצי על כל פיפס?
תיאורטית, זה נראה פתרון קל להשתיק כל מצוקה. מעשית, זה לא עובד כך. ברגעים שהתינוק בוכה מעצבים/כעס/בהלה (לא מרעב), הוא מסרב לציצי בכל תוקף, זה אפילו מעצבן אותו עוד יותר.

התינוקי שלי בן שלושה חודשים.
והילד הפך למלאך קטן, מחייך ומאושר.

ברכותינו - תמה תקופת הגזים

אמא חדשה,מדוע את מנסה להרדים אותו בצהריים אם לא בא לו לישון?
לא חראם על שעה של נדנודים?
<שלא תביני לא נכון,גם אני מתה להפסקת צהריים עם הימים הארוכים האלה,אבל זה צורך שלי לא של התינוק.ואם אני עושה את זה אני מודה שזה בגלל שאני עכשיו קרועה מעייפות וחייבת לישון>
ומירי-קיבל ציצי על כל פיפס זה ניסוח שיפוטי שנושבת ממנו רוח של חוסר כבוד לתינוק.
אם הוא לוקח מוצץ בכזו התלהבות כנראה שהוא דווקא כן זקוק למציצה שבדרך הטבע הציצי מספק לו
<אני מאמינה שציצי זה לא רק אוכל>
למה לדעתך הוא לא הפסיק לבכות ולפלוט? <שואלת ברצינות>

לא מנסה להרדים אותו בכח, הוא עייף. משפשף את עיניו האדומות, מפהק ותוך כמה דקות מתחיל לבכות וכל דבר מעצבן אותו, כשאני מנדנדת הוא עוצם את עיניו ופותח ככה לפעמים שעה. חראם? מאוד! בעיקר שעד לפני שבוע היה נרדם לגמרי לבד ובכיף וישן פעמיים ביום במשך כמעט שלוש שעות, ובשבוע האחרון עצבני כל היום, אם אני לא מרדימה הוא לא ישן ובוכה כל הזמן. כשסוף סוף נרדם ישו פחות משעה, ואני רואה בבירור שהוא עייף ורטנוני. אני מאמינה שעובר עליו משהו, אבל תאמיני לי שאני לא עושה את זה בשביל הפסקת צהריים, כי כשהוא ישן, אני מנקה\מבשלת\מכבסת ועוד... כי לצערי אין לי עוזרת\מטפלת\חמות\אמא לעזרתי. כך שהלואי והייתי יכולה לשים במנשא ולעשות ולהמשיך את היום אבל הילד נכנס להסטריות שעוד לא חוויתי. לפני יומים אחרי שסוף סוף נרדם בלילה מצאתי את עצמי בוכה במקלחת כדי לפרק את התסכול שמצטבר. אנחנו עוברים תקופה לא קלה אבל צריך לעבור גם אותה...

אוי,איזה באסה

אין פה איזו אמא עם נסיון ורעיון מה יכול לגרום לשינוי כזה אצל התינוק?
לדעתי מותר לך לוותר קצת על בישולים ונקיונות וכן לנוח כשהוא ישן,בעיקר בתקופה הקשה והרגישה הזו שאחרי לידה.את לא חייבת לתפקד "כרגיל".
בעצם יותר מזה-את חייבת לנוח למען הבריאות שלך!
מקווה שתמצאי את הגורם לבעיה ואת הפתרון.בינתיים קבלי

מתחיל לבכות וכל דבר מעצבן אותו
אם זה התחיל רק בשבוע האחרון, כנראה שמציק לו משהו - כאב בטן, חום/קור, אלרגיה לחומר מסוים, בגד מגרד, משהו שאכלת...
נסי להיזכר אילו שינויים חלו בשבוע הזה.

אגב, בעיני עדיף לשים אותו במנשא ושלא יבכה, ושאת תישארי רגועה, מאשר שהשיש יהיה נקי. מה גם שיש מנשאים שמאפשרים לך לעשות עבודות פשוטות גם כשהילד עלייך ( מדור מנשאים ).

בננות נחמדות, תודה.
כמו שציינתי הוא לא מוכן לשבת במנשא, ויש לי שלושה סוגים שונים, הוא מתחיל פשוט לצרוח (טוב כבר אמרתי הכל מעצבן אותו). הדבר היחיד שמרגיע זה להחזיק על יד שמאל, או אמבט טאמי טאב, אז כל שלוש שעות אנחנו עושים אמבטיה ובינהם אני מסתובבת איתו על היד, אתמול למשל טיילנו בכבישים ועשינו תורנות אני ובעלי כדי שגם הידיים ינוחו.

חשבתי שזה גזים, אבל גזים לרוב באים באותם שעות ופה מדובר על 24/7 , ולרוב שפת הגוף שלו לא מראה על גזים. חשבתי על עצירות, אפילו שמתי שמן זית על הפיטמה ,עשה קקי אבל לא עזר. בגדים, תזונה כל זה לא השתנה כלל.
נבדק על ידי רופא והכל בסדר.
כשאני איתו אני מנסה לשדר רוגע ושלווה, זו תקופה וזה בטוח יעבור (לאהוב ברע ובטוב), אבל בין לבין מתגעגעת לימים שהיינו משחקים ושרים שירים והוא היה מחייך ומשמיע קולות של צהלה, שפשוט כמעט ונעלמו השבוע.
אני רק כותבת ועולות לי דמעות כי אני לא מצליחה להבין מה מפריע לו כל כך ואיך לעזור לו.

בכי וקשיים בהנקה
נזכרתי שיש דף כזה,לא יודעת אם קשור אליכם אבל אולי שווה לקרוא
אם לא מתאים תמחקי
מקווה שתעברו את התקופה הזו מהר!

אמא חדשה,

(אני מתנצלת על השיהוי בתגובה, האינטרנט אצלי היה מושבת לאיזה יומיים)

_אני לא רואה שום כבוד לתינוק בספר שמעודד אמהות ללמד את תינוקם לישון לבד.
פה אני לא מסכימה, אם לתת לתינוק כבוד אז צריך לתת אותו עד הסוף._
אני אנסה להתייחס לדברייך:

א. לכל תינוק העדפות משלו
נכון.

ב. גם להקפיץ אותו על כדורי פיזיו, לנענע בידיים, שירים ודיסקים ועוד.. כל אלו גם הרגלים שאנחנו מלמדים אותם._
אני לא רואה בכך "הרגלים" שאנחנו "מלמדים". אני רואה בכך דרכים שונות להרדמת תינוק אשר מתקשה להירדם בכוחות עצמו.

להגיד שכך וכך זה נכון לכל התינוקות גם זו לא הדרך.
זה לא מה שאני אומרת.
אני אומרת שזה טבעי שתינוקות לא מצליחים להירדם לבד, ושצריך לעזור להם, ולא "ללמד" אותם שום דבר.
אגב, גם בתי נרדמה ללא כל עזרה אקטיבית בחודש הראשון לחייה, תוך כדי השהות עלי במנשא, בזמן שדברתי בטלפון או הכנתי לעצמי אוכל, וגם אצלה השתנו דברים בהשמך הדרך. וגם השתנו בחזרה.

יש לתינוקות דרכים מאוד ברורות לאותת מה טוב להם ואנחנו רק צריכים להקשיב.
מסכימה מאוד.

ולהקשיב, ה"לוחשת" מלמדת היטב.
חולקת על המסקנות שלה.

בשבוע האחרון התחלתי לחכות 3 שעות בין ארוחה לארוחה
בימינו, העמדה הרווחת בקרב יועצות הנקה היא שיש להניק לפי דרישה ולא לפי שעות.

אם הוא בוכה בין הארוחות הוא מקבל מוצץ ומוצץ אותו בשקיקה ובחיוך
מצטרפת לדבריי ההולכת,
_אם הוא לוקח מוצץ בכזו התלהבות כנראה שהוא דווקא כן זקוק למציצה שבדרך הטבע הציצי מספק לו
<אני מאמינה שציצי זה לא רק אוכל>_
ואני מזכירה שמוצץ הוא התחליף לציצי ולא להיפך.

נכון שציצי הוא לא רק אוכל., אבל מה לעשות- הוא גם אוכל, וממערכת עיכול קטנה וטריה מתקשה לפעמים לעמוד בעומס.
בני מוכן לינוק כל הזמן, אבל אני רואה שאח"כ הוא מתפתל מכאבי בטן. גם אני הייתי חסידת ההנקה לפי דרישה, אבל ישנו גם מבחן התוצאה.
ברור לי שמוצץ הוא תחליף לציצי, לכן אני משתמשת בו (:. וסתם מחשבה; קראתי הרבה באתר על הספר"התינוק יודע", שמסקנתו היא שהתינוק בוכה כדי לפרוק רגשות שליליים. אולי גם המציצה מספקת פורקן דומה? מצפיה במספר לא מבוטל של תינוקות, גיליתי שאלו שמוצצים מוצץ רגועים ושלווים יותר מאלו שלא. מעניין מה היתה התוצאה לו נערך מחקר אמין ומקצועי בנושא.

ממה שקראתי בדף בכי וקשיים בהנקה אני מבינה שלעיתים יש בעיות בהנקה שאנו לא יודעים עליהן ומסבות סבל לתינוק.לדוגמה-זרם חלב מהיר מדי או איטי מדי בהנקה וכדומה.
לכן כדאי להגיע ליועצת הנקה ולבדוק.המקרה שהיה בדף ההוא נפתר בקלות בסופו של דבר.
ולפעמים הבעיות מופיעות פתאום ולא ישר בהתחלה-אולי יועצת הנקה יכולה לעזור גם ל אמא חדשה וגם
למירי שכתבה על בכי ופליטות מרובות.

המציצה בהחלט מספקת פורקן לתינוק ומוכחת כצורך ביולוגי.
השאלה למה לתת מוצץ ולא את הדבר הטבעי והאמיתי (-ציצי-) מעבר לנוחות של האמא.
ובעניין כאבי הבטן והפליטות כתבתי למעלה.
לא יודעת מאיפה המסקנה שתינוקות עם מוצץ יותר רגועים.ממה שאני מכירה זה ממש לא נכון.
תינוק עם ציצי הכי רגוע,כמובן במידה שאין בעיה סמויה עם ההנקה.
כי ציצי זה גם חום גופה של אמא וקשר ישיר איתה,מגע,קצב פעימות הלב...
דרך אגב,כשבני סובל מכאב בטן ולא רוצה ציצי אני נותנת לו למצוץ אצבע שלי.זה מרגיע ועוזר לשחרר
את המעיים <שיטת פאולה

>
תשאלו למה לא מוצץ-כי אני לא רוצה ליצור בלבול פטמות,וגם כי אז אין מצב שהוא ייתקע עם המוצץ לזמן שנוח לי אלא רק כמה שהוא באמת צריך (כי אצבע זה לא מאוד נוח לי)
חוצמזה יש תינוקות שבכלל לא מוכנים לקחת מוצץ.

גם אני משתמשת באצבע לפעמים (: יותר כדי להרגיע את עצמי, שאני נותנת לתינוקי את המגע האמהי שדרוש לו.
הבן שלי אוהב ציצי/ מוצץ / אצבע ומוכן לקבל אותם 24 שעות ביממה. אם אני מספקת לו את הצורך במציצה רק באמצעות הנקה- התוצאה היא כאבי בטן. לולא היה כך הייתי ממשיכה לתת לו ציצי כל הזמן. אינני באה לשלול את ההנקה לפי דרישה, אבל אם התינוק לא רגוע ובוכה הרבה , נראה לי שכדאי לבדוק בין השאר אם הוא לא אוכל יותר מידי. פשוט אצלי זה עבד כל כך טוב שאני רוצה לשתף עוד אמהות במצבי. אולי גם להן זה יוכל לעזור.

סיגל ב, אולי קל לי להתייחס ללוחשת די בקלילות כי אני יודעת לקחת את הדברים הטובים שבספר ויש שם די הרבה ולסנן את השאר, כמו שאני אקח את כל הטוב שלעקרון הרצף יש להציע לי אבל זה לא אומר שאהפוך עכשיו לאשת היקוונא ואתחיל לגרד קסבה... אני נגד קיצוניות מכל צד ומכל סוג... בעלי תמיד צוחק עלי שכל פעם שיש לי תחושה או איזה חוט מחשבה אני רצה לקנות ספק שמצדד בה. ואולי יש בכך משהו כי למשל " התינוק יודע" לא יכנס אלי הביתה מאותן סיבות בדיוק שאת מתנגדת לספר.
אולי הלוחשת די פרקטית, עם המון רשימות 1,2,3 אבל כל אמא יכולה לקרוא, לקחת טיפים ולשלב בהם את המגע, האישיות, והאהבה האישית שלה. למשל: לדבר אל התינוק ולהסביר כל מה שעושים לו, לעטוף אותו בשמיכה, להוריד אותו לאמבטיה עם הרגליים קודם שיראה מה קורה לו. כמו כן זיהוי סוגי הבכי ושפת גוף מאוד עוזר לאמא טרייה, היום אני כבר לא צריכה את זה אבל זה נתן לי התחלה קצת יותר חלקה, במקום להשתגע בזיהוי כל בכי שלו, זיהיתי את רובם, והמעט שלא זיהיתי הייתי צריכה לגשש עוד קצת ובכך בעצם מנעתי מבני מצוקה מיותרת. כמובן שאני לא אומרת שאמא שלא תקרא את הספר לא תגיע לכך בעצמה, אבל אני אומרת שאמא שקוראת את הספר ומסיקה ממנו שצריך "לאלף" את התינוק, לעזוב אותו לבכות ועוד חטאים כאלו ואחרים היתה גם היא מגיעה לכך לבד כי זו דרכה בחיים ואולי קל לה יותר לנחם את רגשות האשם שלה בשם הלוחשת.

מירי נשמע לי שאם הוא מגיב להנקה לפי דרישה בכאבי בטן אז אולי יש בעיה בהנקה ושווה לפנות ליועצת ולאו דווקא לוותר על מה שהאמנת בו.
אבל מצד שני אני מבינה שמבחינתך הגעת למצב טוב ונוח עבורכם ואין לך צורך לבדוק עוד.
אני כותבת את זה שוב כי נראה לי שאולי זה יכול לעזור לנשים אחרות שיקראו פה.

כן. כיף לנו מאוד במקום שאליו הגענו (-:

ואנחנו עושים (ביחד וגם לחוד) עוד דברים מעניינים ונחמדים חוץ מהנקה.

עוד דברים מעניינים ונחמדים חוץ מהנקה.
הנקה אינה נעשית כי היא נחמדה או מעניינת, אלא כי היא צורך פיזי ורגשי של התינוק. היא לא מיועדת לשעשע אף אחד אלא לתת לתינוק משהו שהוא צריך.

וממערכת עיכול קטנה וטריה מתקשה לפעמים לעמוד בעומס.
חשוב לי להתייחס למשפט שכתבת מירי.
אני לא מומחית בהנקה, אבל למיטב ידיעתי מערכת העיכול של התינוק מותאמת בדיוק לחלב אם ולהנקה, והנקה לפי דרישה היא בדיוק מה שצריך כל תינוק.
במקרים שבהם ישנה בעיה כלשהי, כדאי לפנות ליועצת הנקה. במקרה שלך מירי, את נתת פרשנות מסוימת למצב ואת הפרשנות הזו את כעת מספרת לנו. אני מאמינה שהיוועצות עם יועצת הנקה היתה מביאה לפתרון אחר שאינו הנקה לפי שעות, וגם זה היה פתרון שהיה מביא רווחה לך ולבנך.
בכל אופן, אין ספק שזה לא קל לראות את תינוקך מתפתל עם כאבי בטן ואני בטוחה שזו היתה תקופה לא פשוטה מבחינתך.

אגב, כתבת
תודה לאל ולבייבי איינשטיין...)
בייבי איינשטיין זו קלטת וידאו? תכנית טלוויזיה? <לא מבינה בזה>
כי אם כן, אני לא רואה איך הרגעת תינוק באמצעות טלוויזיה היא פתרון טוב לבעיית הנקה.
מאוד ייתכן שעדיין יש תינוק שלא קיבל את מה שהוא צריך ובינתיים הוא מתהפנט לו מול המסך, מול מכשיר שעובד על גלי המוח שלו.
(ואם זו לא תכנית טלוויזיה, אז מתנצלת על הפיסקה ואפשר למחוק).

לגבי הנקה לפי דרישה- בהנחה שהגוף מסוגל לייצר כמות חלב שתספיק גם להנקת צמד, מסקנה מתבקשת תהיה שייתכן שכאשר התינוק יונק הרבה כדי לספק את הצורך שלו בחום, חיבוק ומגע- הגוף יבין זאת כדרישה לכמות מוגברת של חלב, כזו שתכביד על התינוק. באשר לי, די לי בכך שהתינוק רגוע, שבע ומאושר כדי לדעת שאני בדרך הנכונה. אינני מאמינה שתינוק אמור לינוק רצוף כל הזמן (כשאני נרדמת עם דולב מתוך הנקה, הפטמה עדיין בפיו כשאנו מתעוררים- האם זו דרישה?)

בייבי איינשטיין הוא שמה של סדרת קלטות וידאו לפעוטות, בהן מוצגים צעצועים נעים לקצב מוזיקה קלאסית מעובדת לתינוקות. אינני חושבת שכדאי להרבות בשימוש בהן. בד"כ אנחנו מסתפקים בשמיעת המוזיקה, ורק לפעמים אני שמה את דולב על הבטן מול המסך- בתנוחה זו הוא צופה רק כשבא לו, ובינתיים מחזק את שרירי הכתפיים והצוואר. עם זאת, הביטוי: מכשיר שעובד על גלי המוח שלו נראה לי גורף וקיצוני מידי. אבל זה כבר דיון נפרד.

מירי של דולב, (תודה על השימוש בניק המלא, זה עושה את השיחה בינינו ליותר אישית

)

ראשית, חשוב לי לומר לך שאני מאמינה ש- את יודעת מה טוב לבנך. את אמו, ואת - באינטואיציה שלך ובתחושות שלך - יודעת הכי טוב מכולם, מה עושה לו טוב.
חשוב לי לומר את זה, כי בעיניי לפחות הדיון בינינו הוא ברמה עקרונית. אני מקווה שככה גם את מקבלת את דבריי.

אני מתייחסת לדברים העקרוניים שאת אומרת, ולהם בלבד.

אני לא בטוחה שהבנתי אותך נכון אבל מצד אחד את אומרת:
די לי בכך שהתינוק רגוע, שבע ומאושר
ומצד שני את כותבת:
תודה לאל ולבייבי איינשטיין...)
שממנו משתמע שאת נעזרת בטלוויזיה בהפסקות שבין ההנקות, כדי להרגיע את תינוקך.

מה שאני בעצם מנסה לומר,
כשיש בעיית הנקה, הפתרון לבעיה צריך לבוא מתוך התחום עצמו, כלומר זה אמור להיות פתרון שבתחום ההנקה. ברגע שאת נעזרת בפתרונות מתחום אחר (ונעזוב לרגע אם טלוויזיה זה טוב או לא), ברגע כזה, את לא פותרת את בעיית ההנקה אלא מספקת הסחת דעת כאשר מאוד ייתכן שעדיין יש תינוק שלא קיבל את מה שהוא צריך.
אני מצליחה להבהיר את עצמי?
בעצם אני מנסה לומר, שלא פתרת את בעיית ההנקה אלא מצאת לך עזרים שמספקים מעקף לבעיה. אבל זה לא פתרון לבעיה.

מסקנה מתבקשת תהיה שייתכן שכאשר התינוק יונק הרבה כדי לספק את הצורך שלו בחום, חיבוק ומגע- הגוף יבין זאת כדרישה לכמות מוגברת של חלב, כזו שתכביד על התינוק.
תראי, אני באמת לא מומחית הנקה (ומיד אלך לקרוא למי שהיא כן) אבל מהמעט שאני מבינה על בתי, תינוק יכול גם למצוץ את הפיטמה מבלי שיצא חלב ובכך הוא עונה על הצורך של מגע, מציצה, חיבוק, חום וכו'. כלומר, יש מציצה, אך אין דרישה לייצור נוסף. אבל באמת, אני לא מבינה בזה, ואלך לקרוא למי שכן מבינה.

בעניין הטלוויזיה,
כתבת:
אינני חושבת שכדאי להרבות בשימוש בהן.
למה? <שואלת באמת>

מכשיר שעובד על גלי המוח שלו
נראה לי גורף וקיצוני מידי
למיטב ידיעתי ציינתי עובדה, ולא דעה. כלומר - אם אני לא טועה - טלוויזיה משפיעה על המוח שלנו כך שהיא מעבירה אותו למצב של גלי אלפא, מצב של רגיעה ופאסיביות. נראה לי רעיון לא בריא לשים תינוק מול טלוויזיה - וזו כבר דעה, הדעה שלי. אבל זה באמת דיון נפרד.

מירי,אם התיאוריה שלך היתה נכונה,הרי שכל התינוקות שיונקים לפי דרישה היו סובלים מבעיות עיכול,ולא כך הוא.לכן הייתי בכל זאת חושבת שלתינוק הספציפי שלך יש בעיה ספציפית שקשורה לאופן היניקה שלו או לצורת שחרור החלב בשד שלך או משהו בסגנון.
לדעתי תינוק שקט לא בהכרח אומר שהוא שבע אלא אולי שדעתו מוסחת למשהו מעניין אחר ולכן הוא נראה רגוע.תשאלי מה רע בזה? אני קטונתי מלהבין בזה באמת,אני אישית חושבת שזו גישה מוטעית,ולא נוהגת כך לא עם תינוקי ולא עם עצמי.<כלומר לא דוחה צרכים ביולוגיים בסיסיים על ידי הסחת דעת>
בודאי מי שמבינה בהנקה יותר ממני תוכל לתת לך תשובה יותר מלומדת.
<אם כי אני לא בטוחה שתהיי מעוניינת בה,מאחר ואת נשמעת מאוד בטוחה בדעתך>

לא ראיתי מה סיגל ב כתבה לפני,אבל יצא לנו די דומה,לא?!

know]השפעת הטלוויזיה על המוח לעבור למצב אלפא yourself[/po]/dreams/dreams ziv meir2.htm
אגב, גם במדיטציה המוח נמצא במצב אלפא, אבל מדיטציה מנקה את התודעה, ואילו טלוויזיה "מדחיקה" אותה (זו התרשמות שלי ולא תיאור מדעי).

לפני שהמומחית האמיתית מגיעה לפה (-: , מירי של דולב, חסרות המון עובדות.
אשמח אם תוכלי לעזור עם כמה תשובות, מה שאת יודעת:

בן כמה החמוד?
מה משקל הלידה?
מתי התחילו כאבי הבטן? באיזה משקל? באיזה שבוע?
מה המשקל שלו היום? (באיזה שבוע)
מתי התחלת להניק כל שלוש שעות?
כמה טיטולים ספוגים פיפי יש ביממה? איך היציאות שלו? (מרקם, צבע, תדירות, כמות)
האם כשהוא ינק כל שעה הוא לא ישן בכלל שינה רצופה? כלומר, הנקת 24 פעמים ביממה, להערכתך?
האם בכל הנקה נתת את שני הצדדים עד שהוא סיים כל צד (נרדם או שמט את הפטמה מפיו), או שבכל הנקה הצעת רק צד אחד, או שבכל הנקה הוא היה מעוניין רק בצד אחד? (נגיד, נרדם ולקח צד שני רק אחרי שהתעורר, או שהצעת והוא לא רצה)?
האם הוא קיבל אי פעם בקבוק? אם כן, אז באיזה גיל (רק בבית החולים? לפעמים בבית?), אם כן, אז כמה בקבוקים, והאם היו שעות מסוימות שהוא קיבל בקבוק, או שרק פה ושם בזמנים לא קבועים? האם בבקבוק היה חלב שאוב או תמ"ל [תרכובת מזון לתינוקות]?

עוד על הטלוויזיה והמוח

אוי בשמת, איזה יופי שבאת, עמדתי ללכת לקרוא לך.

אגב, דיונים על נזקי הטלביזיה אפשר בין השאר למצוא בדפים הבאים:
ילדים וטלוויזיה
טלוויזיה מחשב ומיקרוגל
שבוע כיבוי הטלוויזיה

ותודה סיגל ב (-:

האם כשהוא ינק כל שעה הוא לא ישן בכלל שינה רצופה? כלומר, הנקת 24 פעמים ביממה, להערכתך?
הייתי רוצה להדגיש את הנקודה הזאת. פעמים רבות בחודשים הראשונים לחיי היונק שלי הרגשתי שאני מניקה "כל הזמן". בעצת יועצת הנקה ניהלתי מעקב הנקה (רישום של שעת הנקה, משך הנקה וצד ימין/שמאל). כך גיליתי שלתחושה של "כל הזמן" אין כל אחיזה במציאות.
<ממליצה, בקיצור>

בהנחה שהגוף מסוגל לייצר כמות חלב שתספיק גם להנקת צמד, מסקנה מתבקשת תהיה שייתכן שכאשר התינוק יונק הרבה כדי לספק את הצורך שלו בחום, חיבוק ומגע- הגוף יבין זאת כדרישה לכמות מוגברת של חלב
לאו דווקא. המסקנה שלי היא שגוף האם יתרגם ביקוש להיצע, פשוטו כמשמעו, ולא יעשה ספקולציות על כמות ילודים היפוטטית...

לא ראיתי מה סיגל ב כתבה לפני,אבל יצא לנו די דומה,לא?!

ההולכת,
תאמיני לי, כתבת הרבה יותר ברור וטוב. טוב שכתבת.