הלוחשת לפירורים

[הלוחשת_לפירורים*]

יום יום!
אוקיי. למי יש היום יומולדת?
לני!
היום יומולדת היום יומולדת היום יומול-א-דת לל-א-ני.
אוץ!
הממ.. רוץ בן סוסי רוץ ודהר, רוץ בבקע-אה טוס בהר.
יומי יומי!

כך התחלנו את הבוקר.
אני במנשא הגב, הכלבים בגרבי בוץ,
אבא מפלס דרכו בג'ונגל האבוקדו, שר שני שירים כבקשתך לסירוגין - ורובנו מבסוטים למדי.
אחרי כ-20 סיבובים רצופים של יומולדת ורוץ בן סוסי,
אבא כבר היה מוכן להודות גם ברצח ארלוזורוב,
אבל אז בדיוק הגענו לשיח של פטל.
הי, הנה שיח של פטל. את רוצה לטעום?
לא!
(הא! כל ילד שראה אני קלאודיוס יודע שגם לאכול תאנים ישר מהעץ זה לא ממש בטוח.)
אז אבא אכל קודם, וכשראיתי שהכל בסדר ויש לו פרצוף של טעים,
הוא שאל שוב, והפעם עניתי בחיוב (הכן הארוך, עם ה-'ה' באמצע) .
מה אומר לכם - שמחת בית השואבה.
מאז התודעתי לפסיפלורה לא בא כבושם הזה..
אדום! ביקשתי, ואבא שוב הסביר שהשחור טעים והאדום חמוץ.
כשלא השתכנעתי הוא נתן לי לטעום אדום אחד,
ושנינו ירקנו ועשינו פחחח עם הרבה פרצופים.
אחר כך, חרף ההתעקשות התמוהה של אבא שזה שחור,
המשכתי לבקש אדום, כחול וירוק לסירוגין,
וכשהתמהמה חידדתי: עוד! שני!
אתה לא נורמלי, השתבצה אמא כשחזרנו, זה לא יורד בכביסה,
ונשמה לרווחה כשראתה שחוץ מסנטר סגול, שנינו ללא רבב.
(לפחות בכל מה שנוגע לתקרית הפטל.)
מזתומרת, אמר אבא בנונשלנטיות,
בטח שלא יהיו כתמים.
אנחנו שנינו מקצוענים.

[אמא_של_יונת*]

מאז התודעתי לפסיפלורה לא בא כבושם הזה..
ועכשיו -- הגיע הזמן לנסות תות שאמי: הכי טעים והכי מלכלך שיש.

[פלוני_אלמונית*]

זה קשור לפיסטוק שאמי?

[אמא_של_יונת*]

רק המקור: "שאמי" פירושו דמשקאי.

[ננה*]

מה קרה? למה אין עוד? איפה את?

[אמא_חדשה*]

באמת, מה קרה ללחושת המתוקה?

[הלוחשת_לפירורים*]

עייפה! עייפהה!
כך אני, בקול בוכים.
את רוצה ציצי?
כן.
איזה?
שני.

אני למדתי לספור מהציצי.זה די פשוט.
העולם מחולק באופן כללי לדברים בודדים (להלן אחד),
לשני דברים (כמו ציצי או רגליים או ידיים),
ולהרבה דברים.(להלן המון, כמו עצים, חתיכות שניצל וכוכבים).
הקטע עם שני דברים, הוא שכל אחד יכול להיות השני.
זה קצת מבלבל, אז אני אסביר:
אם אני יונקת מציצי מסויים, אז זה שאני ממוללת הוא השני.
כשהציצי מתעייף, אני מודיעה: שני! ומחליפה.
כשהציצי החדש מתעייף גם הוא, אז הקודם שוב הופך להיות השני.(גם אז אני מודיעה)
מבלבל? תנסו עם ציצי. מייד תבינו.

גם לספור פינות של קובייה אני יודעת.
עוברים עם האצבע על כל פינה ואומרים: שלש, שלש, שלש, שלש.
כשטיילתי עם אבא במנשא,
הוא שמע אותי אומרת: תשע תשע תשע תשע..
מה את סופרת?
עצים!
(אני סופרת עצים עד שמשעמם ואז מחפשת ציפורים)
אפילו כשמדברים עם מישהו בטלפון סופרים קודם את המקשים.
אגב, בטלפון, אפשר לשמוע לפעמים את אבא, לפעמים את סבא או סבתא ולפעמים את הדודה.
עכשיו כשאני חושבת על זה, את אמא אף פעם לא שמעתי בטלפון.
הממ..

[אמא_חדשה*]

טוב שחזרת...

[בם_בי*]

אהבות מוווווווותק. אל תפסיק/י עכשיו (לכתוב)

[העם_דורש*]

תביאי עוד מן המתוק המתוק הזה....

[תומיקה_מיק_שועל*]

נו, מה יהיה? גדלת אז אנחנו לא לרמתך? העם זקוק לך! יש לך קהל שמחכה! בבקשה יפה?

[הלוחשת_לפירורים*]

יש לי צל.
וגם לאבא ולאמא ולכלבים. לפעמים גם לעצים.
יש גם סתם צל שלא שייך לאף אחד, כמו זה שיש בין הבית שלנו לבית של סבתא.
(זה הצל השימושי שכשהריצפה חמה, רצים לשם ואז שוב לא חם בכף הרגל)
לפעמים הצל שלי ארוך ומנופף לי חזרה לשלום, ולפעמים הוא קטן ומכונס בעצמו.
הוא גם די זריז למען האמת. אבא שלי פעם הצליח להגיע ולעמוד על הצל שלי,
אבל לי הוא עדיין בורח בכל פעם שאני מנסה.
...

---

חברים, רומאים, טלטאביז:

קטונתי.
פעם חשבתי שאצליח לתמלל את הילדה שלי.
זה היה נכון במידה מסוימת. לתקופה מסוימת.
פעם יכולתי לתמצת סיטואציות קטנות לכמה שורות, ואהבתי את התוצאה.
כבר זמן מה, אני קורא את מה שאני כותב, לא אוהב,
ומרגיש שזה כבר אפילו לא צל חיוור של הסיטואציה.
הפורמט הזה, קצת מיצה את עצמו.(מיחזור טוב לכדור הארץ, לא ממש לבלוגים).
למשל, הילדה שלי לומדת מה זה צל. התהליך הזה התחיל לפני כמה חודשים,
ויימשך מן הסתם עוד חודשים רבים.דבר מדהים.
כל נסיון שלי עד כה לתעד את התהליך, נגנז.
זה לא עובד.
יש שם כבר כל כך הרבה יותר, בניואנסים דקיקים, ולאורך זמן,
שהנסיון לתמצת ל-10 שורות חוטא למקור.

כמה רגעים בחיים לימדו אותי לא לצאת בהכרזות בנוסח: יותר לא אעשה...
אז לא אצא בהכרזות, אבל כן אקח 5 (באנגלית זה יוצא יותר טוב.תנסו.)
בינתיים אמשיך להתבונן בהשתאות בילדה שלי לומדת את העולם,
ואשתדל לא להפריע. (לא תמיד בהצלחה)

חן חן על הפירגון.
תודה ילדה שלי.
תודה עבור הדגים. Till next time

perurimבג'ימייל

[יעלי_לה]

_כבר זמן מה, אני קורא את מה שאני כותב, לא אוהב,
ומרגיש שזה כבר אפילו לא צל חיוור של הסיטואציה.
הפורמט הזה, קצת מיצה את עצמו_

דווקא הקטע האחרון על הצל - גדול!!!

קצת חבל, אבל לא נורא! הקושי מובן... תודה על כל הלחישות! אם תרצי בכל זאת להמשיך ללחוש לנו, תדעי שיש לך עדת מעריצים!

[תבשיל_קדרה*]

~קראתי רק עכשיו את הקטע על הספירה, וניסיתי לתהות איך הלוחשת, בעצם, מבטאת את מילים האלה, והמחשבה התגלגלה ל "איך בכלל אפשר להכנס לראש שלה?".
ענית לי.~

[אליה_דור_כהן*]

תודה על פירורי השיתוף.
אולי ניפגש שוב בבלוג - אחיה/אחותה של הלוחשת לפירורים @}

[לוונדר_סגול*]

|דמעה|


_דווקא הקטע האחרון על הצל - גדול!!!
קצת חבל, אבל לא נורא! הקושי מובן... תודה על כל הלחישות! אם תרצי בכל זאת להמשיך ללחוש לנו, תדעי שיש לך עדת מעריצים!_

[עולם_ומלואו*]

ידעתי שאתה אבא!!!
כל כך נהניתי. עשית עבודה ממש טובה. מבינה את כוונתך שיש הרבה ניואנסים.
כמובן שאשמח לעוד נסיונות....
ותמשיך להנות ממנה.

[יעל_צ*]

אין ספק, נתגעגע לפירורים.....

תודה.

[פיצה_והתוספות*]

אין ספק, נתגעגע לפירורים
גם אני

[מתהווה*]

אויש רק עכשיו ראיתי,

היו שלום ותודה על ה...פירורים?

[מאזינה_ברקע*]

חבל מאוד... נתגעגע!

[הלוחשת_לפירורים*]

את זה אתה חייב לכתוב!
כך היא, ואני מציית.

טיול בוקר שישי. מנשא גב. כלבים. פטל and the works.
מנשא , אב , בתו ו-3 כלבים מפציעים מהברושים בואכה המטע של האנונות.
כלב שחור גדול וקולני מגיח מהאנונות ובוחן את כלבינו בקפידה.
הם מצידם, מכרכרים סביבו ובוחנים אותו בחזרה. בקפידה.

אבא, מה הם עושים?
הממ..(בונה האב בראשו בחפזה, הסבר רב שלבי),
נניח שאת הולכת ברחוב ופוגשת מישהו שאת לא מכירה...
אז אני מריחה לו בטוסיק!

[נעמי_בן_שיטרית*]

איזה כיף שחזרתם, ואני ממש כבר מחכה לספר שיצא לאור. (פליייייייז..)

[מי_מה*]

אז אני מריחה לו בטוסיק!
אבי ילדי טען תמיד שגברים ב"סופר" עושים את זה עדיין. הם פיתחו איזו שיטה לעשות את זה בלי להתכופף ותוך כדי דחיפת עגלת הקניות.
איזה כיף שחזרתם, וגם תודה כי הדף הזה לא היה בסביבה כהתחלתי לגלוש כאן ואתמול קראתי אותו בשלוק אחד והא הסב לי עונג רב. עונג שבת @}

[שיריק*]

מחזירה למה חדש...
כי מגיע לכולם לקרוא את היופי הזה...

[אמא_חדשה*]

תודה על ההחזרה למה חדש, בזכות זה קראתי, והתמוגגתי מכל מילה.
כמעט כאילו נכתב אצלנו, אבל בתימצות פנטסטי, וכל-כך מתוק ומרגש.
תודה למתמלל המאושר.
אולי פעם אחרת יהיה עוד....

[קרן*]

לוחשת, אני מתענגת באיחור, מסתבר.. מקסים

[מנסה_לעזור*]

לוחשת, אני מתענגת באיחור, מסתבר.. מקסים
גם אני

[הלוחשת_לפירורים*]

יאללה, תבחרי סיפור ונלך לעשות אמבטיה.
המממממ, תספר לי על מוס הג'מוס והפיל.
והפיל? לא מכיר. עוד לא היה לנו.
אז תמציא.
הממ, טוב. בואי נחשוב רגע...אוקיי. לילה אחד, הלך לו מוס הג'מוס ביער..
אבא, תעשה שהוא ילך ביום.
אבל ככה זה מסתדר לי עם מה שהולך להיות הלאה בסיפור.
אז עכשיו תמציא שהוא הולך ביום.

[מי_מה*]

הי, איזה יופי. שי לחג!

[אמא_של_שפן*]

איזה יופי! עוד, עוד!

[קרן_שמש_מאוחרת*]

הווווווווו!!!!!!!! הלוחשת חזרה! גם אם זה רק מופע אורח, נעים מאוד לראות אתכם פה מועדון המעריצים המתגעגע

[לוונדר_סגול*]

מועדון המעריצים המתגעגע
בהחלט

[הלוחשת_לפירורים*]

ילדתי שלי. אללל תלכי לבדאאך. אלל תל כי לבדאאאך, ב ש דה המוזהב.
ילדתי של..

אבא.., אל תשיר. זה לא נעים לי.
מה, אני לא שר יפה?
לא.
[שתיקה]
[שתיקה]
אבא.., אתה מספר סיפורים מאד יפה, אבל אני לא אוהבת כשאתה שר.

---

אבא, יש לך סבתא?
היו לי שתיים, אבל הן נפטרו לפני הרבה שנים, לפני שנולדת.
איך קראו להם?
לאמא של סבא פלוני קראו ו' ולאמא של סבתא אלמונית קראו פ'.
[שתיקה]
[שתיקה]
אבא.., אם אתה רוצה, אני מוכנה להיות סבתא שלך.

[אלונ_צ'יק*]

[שיריק*]

אבא.., אם אתה רוצה, אני מוכנה להיות סבתא שלך.
נפלתי מהכיסא. איזה מתוקה.

[ש_מים_וארץ*]

אתה מספר סיפורים מאד יפה, אבל אני לא אוהבת כשאתה שר. @}

אם אתה רוצה, אני מוכנה להיות סבתא שלך. @}

נשששמה!

[מי_מה*]

אתה באמת מספר סיפורים מאד יפה

[פלונית*]

קראתי בבת אחת את כל הדף, מתוק להפליא

[אמא_של_יונת*]

@}

[פפריקה_הונגרית*]

אבא.., אם אתה רוצה, אני מוכנה להיות סבתא שלך.
יווווווו , איזה בובי....
@}

[ג'ינ_ג'ית*]

יווווווו , איזה בובי....

כל מילה!

[מאמא_מאוהבת*]

קראתי את הבלוג בספר שערכה יונת - תענוג!
תודה על מה שכתבת! כל כך מצחיק!
תודה @}

[הלוחשת_לפירורים*]

שבת. תשע בבוקר. אמצע היום.
שיער חום בהיר, חלק.
גולש מעבר לכתפיים, מסתלסל קלות בקצותיו.
פוני גזור ישר.
עיניים חומות בורקות. צוחקות.
ילדה עירומה בת שלש ורבע, רצה, אוחזת בידה קצה של סדין צהוב, מתנופף כשובל מאחוריה.
דולקת בעקבות חתול שחור ומבועת.
צועקת בחדווה:
סקאאאאאנ - דייייייי - נביהההההההההההההה

[תמר_א*]

D-:
אצלנו זה היה "קישט! קישטופר רובין!"

[הלוחשת_לפירורים*]

snapshots. טרם מצאתי מונח עברי שהצליח להתחבב עלי כמו הצלצול של המילה האנגלית.

---

עבר קרוב (למשל אתמול אחה"צ):
לפני המון המון שנים, כשהייתי גדולה

עבר רחוק:
לפני המון המון שנים כשאתה ואמא כבר הייתם, ואני הייתי ביצית

---

אבא, בוא נסתכל בתמונות של הספר עם התינוקות.
יאללה, אבל לא בעותק הזה. קנינו אותו מתנה למ', ואני רוצה שהוא ישאר חדש ולא יתבלה. בואי נקרא בשלנו.
ואתה רוצה ששלנו יתבלה?

---

זאת אורה הבכאילו או אורה הבאמתית?

---

אבא, עכשיו אני כבר לא כועסת עליך. עכשיו אני כבר שמחה. לפעמים כשאני כועסת על מישהו אז אני לא מדברת איתו, ואם זה עכבר אז אני גם רודפת אחריו.

---

הי, איפה הקופסא עם העוגיות?
אצלי.
אני יכול לקבל בבקשה עוגיה לקפה שלי?
כן.
איזו אות תתני לי?
המממ....קח את....אות הכרובית.

_{(כשקורצים עוגיות מתבניות בצורות האלפבית, נשארת תמיד שארית, שליכטה קטנה של בצק )}

[לוטם_מרווני*]

כמה טוב שחזרתם!

[אילה_א*]

סיבה אחרונה להשאר באתר המעצבן הזה -ילדה מצחיקה

[לוונדר_סגול*]

כיף פה...

[שיריק*]

תודה

[הלוחשת_לפירורים*]

אבא, תאמר שהמטבח בשירותים.
מה?
תאמר שהמטבח בשירותים.
המטבח בשירותים? למה?
כדי שאני אוכל לפקפק.
אה, אוקיי. המטבח בשירותים.
אבא, אני מפקפקת לך.

---

תן לי רשת ובוא נצא מהחצר ונלך ללקט חיות.
ללקט חיות?
כן. נלקט חיות מתות.
ומה תעשי איתן?
אני אתן לכלבים שלי לאכול, שלא יהיו רעבים.

[מי_מה*]

היי תודה! היום אני בת 38 וזו ממש מתנה משמחת - פוסט של הלוחשת. @}

[פיצה_והתוספות*]

נהדר! איזה תובנות מדהימות (הפקפוק, הצורך להאכיל את הכלבים). הידד ללוחשת!

[הלוחשת_לפירורים*]

מרק טווין. תקציר בעל פה.
כל פעם לפני השינה עוד כמה פרטים. לפעמים מדפדפים בספר להביט באיורים.
אבא של טום שיכור. שולח אותו לקבץ נדבות. מכה אותו בשוט.

ואז הנסיך הלך..
אבא, אני חושבת שזה מזל שאני לא גרה במשפחה של טום. אם הייתי גרה במשפחה של טום אני הייתי מרביצה לך בחזרה. ואם היית עוד יותר רשע אני הייתי יורה בך. ואם היית עוד אפילו עוד יותר רשע הייתי שולחת אותך למקום הזה עם המשרתים שקוראים לו בית הסוהר.

---

עולה על השרפרף באמבטיה. צובעת את רוב השפתיים באדום. קצת מרוח על הלחי. עונדת שרשרת. לבושה בשמלה פרחונית.

אבא, נגיד שאנחנו לא מכירים ואז אני באה ואתה רואה אותי.
טוב.
נו אבא!
נו, ראיתי.
לא! אנחנו נפגשים ואתה רואה אותי בפעם הראשונה ואז אנחנו מתאהבים.
הממ...

[חוט_השני*]

אוי, פשוט ממיסה:-]

[מעריצה_ותיקה*]

לא! אנחנו נפגשים ואתה רואה אותי בפעם הראשונה ואז אנחנו מתאהבים. מתוקה!!!!
נו, ברור שהתאהבת בה באותה שנייה, לא?


אבא של טום שיכור בן המלך והעני, כן? <מעריצה התבלבלה לרגע עם טום סוייר>

[ניבה_שקד*]

מקסים! אל תפסיק!
הלוחשת שלי, שמכירה בע"פ את "דירה להשכיר" שאלה אותי לא מזמן, כשנכנסתי לחדר שלה: "הנאה הבלגאן בעינייך?"
הלוואי שהייתי יודעת להפוך את הפנינים שלה לבלוג כזה. למשל סיטואציה אחרי הגן: הבת שלי קובעת עם חברה ומיד עוד חברה רוצה לבוא. אני אומרת שעדיף אחד על אחד והבת שלי יורה בתגובה: "או 4 על 4"...

[שרה_מהלב*]

הלוחשת לפירורים

איפה את גרה?
אני בת 9 ושלוש חודשים ומאוד אוהבת תינוקות

[שרה_מהלב*]

כל פירור מלמיליאן!

[הלוחשת_לפירורים*]

אולי אנחנו בכלל לא באמת?
אז מה אנחנו?
רק חלום שמישהו חולם.
ואללה? מי?
אלוהים.

[מי_מה*]

איזה יופי, פירור מהלוחשת!
<מימה מקווה שזה לא פירור חמץ>

[אילה_א*]

התגעגעתי אליך יא לוחשת

[אמא_של_יונת*]

_אולי אנחנו בכלל לא באמת?
אז מה אנחנו?
רק חלום שמישהו חולם._

התחילה מוקדם לעסוק באקזיסטנציאליזם...

הנכד בן התשע שוחח איתי השבוע בנוסח דומה, ואני זוכרת את עצמי מתלבטת בדיוק בשאלה זו בתקופות שונות בחיי.
ובאמת, איך אפשר להיות בטוחים שהמציאות שאנחנו חווים היא אכן מציאות?

[אמא_ל'ה*]

מקסים @}
איך לא גיליתי עד עכשיו?
מזל שגיליתי עכשיו!

[סמדר_נ*]

ואני זוכרת את עצמי מתלבטת בדיוק בשאלה זו בתקופות שונות בחיי.
וזוהי אחת השאלות ב"מבעד למראה" של קרול.
>יאללה, לוחשת, עוד!<

[האם_אני_קיים*]

ובאמת, איך אפשר להיות בטוחים שהמציאות שאנחנו חווים היא אכן מציאות?
אכן, לא ניתן. אך במקום לראות בזה מכשול, זו נקודת מוצא לברר מה סביר או הגיוני.

[אתי*]

שלום רב שובך לוחשת נחמדת.
ואבא גם @}

[כרמי_ה*]

ת-ע-נ-ו-ג

[פלוני_אלמונית*]

מה קורה ללוחשת היום? האם היא עדיין ממשיכה ללחוש? האם הפכה להיות "כמו כולם" או שומרת על הייחודיות שלה?
ואיך לא עם אמא שכזו?!

[harmo_ny*]

קראתי ונהנתי כל כך.תודה רבה
עברה שנה...
יש מצב לאיזה פרור?פרורון?

[קן_לציפור*]

מה קורה ללוחשת היום? האם היא עדיין ממשיכה ללחוש?
קראתי ונהנתי כל כך.תודה רבה
יש מצב לאיזה פרור?פרורון?

[קרן_שמש_מאוחרת*]

רמז למחפשים את הלוחשת - מכניקה של אורז

[פלונעעחסויה*]

מקסים !
קראתי ונהניתי אל תפסיקי לכתוב

[חסויה*]

מהמם

[שירה_ב*]

הלוחשת לפירורים איפה את? יש דרישה לכתיבה המזוקקת שלך

[ליבי_בר*]

אני מניחה שהיא כבר מתבגרת..זה קורה לילדות וילדים
מקווה בשבילה (ובשביל העולם) שכישרון הכתיבה עובר ב-DNA
..ההמשך, כאמור נמצא ב-
רמז למחפשים את הלוחשת - מכניקה של אורז{{}}

[שירה_ב*]

ליבי בר אם את בקשר איתה תשלחי לה את געגועים ואהבה. מכניקה של אורז לא כ"כ הבנתי את הרמז בדף.

[ליבי_בר*]

אני לא בקשר איתה, אני לא חושבת שיש פה מי שבקשר איתה/עם המשפחה

מכניקה _של אורז זה הבלוג על אחותה הקטנה ואחיה שהצטרף בהמשך
האבא כתב בסוף ההודעה האחרונה שלו שאפשר לתקשר איתם ב-perurimבג'ימייל
אבל נראה לי שעבר כלכך הרבה זמן מאז, אין לי מושג אם המייל הזה פעיל בכלל

[שירה_ב*]

ליבי בר תודה רבה, סתם סקרן אותי מה עלה בגורלה..