החיוניות שלי חלק שני

בשמת- איזה כייף לקרוא

בלי שייק ירוק מה יהיה???
בלנדר חדש בדחיפות? מכירה את ההרגשה.
בדיוק תיקנתי את הויטמיקס וקיבלתי מהחנות אחד חלופי כי הם יודעים שאחרי שאנשים מתרגלים הם לא יכולים לעבור את היום בלי. ישר לווריד...
קוסמת, אם את גרה ליד תל אביב את מוזמנת לשייק ירוק אצלי מתי שבא לך.

בלי זה, אין לי מספיק שמחה שתעביר אותי את השבוע.
בשמת, זה נשמע נפלא אבל מודה שזה צובט לי את הלב. אני כמוך. גם אני צריכה. אבל לא מצליחה להביא את עצמי. כל פעם שאת כותבת על ריקוד אני מתקשה להבין איך אני, שכל חיי הצעירים רקדתי איפשהו, כבר הרבה שנים לא רקדתי בכלל. ואני באה ממשפחה שבה כולם כולם רוקדים. זה ממש בדם אצלנו.
אני ממש סוג של תקלה שחייבת תיקון. כל פעם שאני קוראת אותך אני מקבלת זריקה של השראה ועם השיגרה זה פשוט מתמסמס.

אגב, הריקוד שהזכרת הוא אחד החביבים עלי ביותר. למדתי אותו לפני מיליון שנים ועדיין יכולה להתעורר מהשינה ולרקוד אותו בלי בעיה כי הוא כזה מקסים.

או קי, הנה מגיע הקושי ואני עושה את זה און ליין.
לבד מהתזונה, יום לא פשוט בכלל. מדגדג לי הפה למשהו.
אני עוצרת להתבונן. כל המחשבות באוכל.
רוק כבר ממלא את הפה.
לא רוצה להחזיק את זה ולהתאפק.
שואלת את עצמי: את רעבה?
עונה לעצמי: לא. אפילו מלאה מדי. אכלתי יותר מדי סלט בארוחת הערב.

אז למה האוכל? ואיזו חלופה אני יכולה להציע לעצמי? צריך בכלל חלופה?
לא יודעת.
הלך הרוק. יבש.

אני לוקחת שאיפה גדולה. מרוקנת.
עבר לי.

תודה על הדף הזה.

קוסמת, אם את גרה ליד תל אביב את מוזמנת לשייק ירוק אצלי מתי שבא לך.
בדיוק חשבתי לעצמי לא מזמן שייקח שנים עד שאסתובב לי כמה שעות לבד...
אבל תודה על ההזמנה (-:

מוזמנת גם עם הילדים. יש לי כבר שלושה משלי. מה זה עוד... (כמה יש לך? לא באמת חשוב, כל מספר מתקבל בבית הזה בברכה).
@}

מעדכנת שהיה לי עוד סיבוב אחד של חשק לאוכל בלי שום רעב.
חזרתי לדף, קראתי מה שכתבתי בשמונה ועשרים וזה הספיק לי. תחזוקה.

גם אני צריכה. אבל לא מצליחה להביא את עצמי. כל פעם שאת כותבת על ריקוד אני מתקשה להבין איך אני, שכל חיי הצעירים רקדתי איפשהו, כבר הרבה שנים לא רקדתי בכלל
בלי לחץ. את יודעת איך זה. עוד טיפה ועוד טיפה ובסוף תרימי את עצמך.

5 שנים לא רקדתי.

עכשיו 3 שבועות והנה אני אפסיד למגינת לבי שני שיעורים רצופים )-:
אמנם בנסיבות חיוביות: הפגנה בשבת ופארק הירדן בשבת הבאה.
ובכל זאת. הפסד.
אולי בפארק הירדן אני אקים לנו קבוצת תמיכה לעשות איזו תנועה. (אבקש מהילדה ללמוד את השיר ולחלל אותו בשבילנו בחליל שלה D-: )

אוכל, התפריט של היום, להשראה למי שכמוני מעדיפה להמנע מגלוטן:

ארוחת בוקר - תפוח אורגני, בננה אורגנית, חופן צימוקים אורגנים, עם כעשרים אגוזי מקדמיה וכשלושים שקדים.

ארוחת ביניים - רבע גביע של גבינה לבנה 9% עם 6-7 זיתים סורים דפוקים אורגניים של נאות סמדר.

ארוחת צהריים - סלט תפוחי אדמה: שני תפוחי אדמה שבושלו בקליפתם, קולפו ונחתכו; ביצה קשה; אפונים אורגניים מוקפאים ששפכתי עליהם מים רותחים כדי שיפשירו; בצל לבן חי קצוץ דק; המון מיונז ביתי משובח שהכינה עבורי חברה [אם היא רוצה, שתסגיר את עצמה] (שמן זית, ביצה חיה, מיץ לימון סחוט, חרדל, אם אני זוכרת נכון את המרכיבים).

ארוחת ערב - חביתה מביצה אורגנית אחת (ענקית, קניתי באופן אישי מיורם זר, משק זר, כפר יהושע) + 5 פטריות שמפיניון חיות גדולות.

יחסית פחות אוכל מהרגיל (חסר לי פה הסלט הירוק) כי הלכתי לכנס המחזורים של תיכון חדש (75 שנים לתיכון שלי) ואצלי התרגשות זה משהו שממלא את הבטן (-:

אולי בפארק הירדן אני אקים לנו קבוצת תמיכה לעשות איזו תנועה. (אבקש מהילדה ללמוד את השיר ולחלל אותו בשבילנו בחליל שלה

)
אני אגלה לך משהו בסוד. הריקוד הספציפי הזה נלמד בכל מיני מסגרות עם שירים שונים מאוד. לכולם משותף רק הקצב האיטי פם פם פם פם. האריה הישן זה המקור אבל אני רקדתי את אותו ריקוד עם מגוון של יצירות מוזיקליות. אני בטוחה שהמוכשרת שלך תמצא משהו ברפרטואר שלה עד פארק הירדן

השראה למי שכמוני מעדיפה להמנע מגלוטן
אכן מעורר השראה. אני שמחה לראות שמצאת לך דרך להתמיד בהרגל החשוב הזה.

אצלי? שייקים ירוקים עד בלי די. מפוצצת אותם באגוזים או בפירות יבשים אורגניים אז הם משביעים מאוד. אני מרגישה הבדל גדול בין החצי ליטר שייק שהייתי שותה פעם (שובע למקסימום שעתיים) לבין זה של היום (שובע לארבע או חמש שעות, גם אם יש פעילות בתוך זה).
פעם ביום או יומיים סלט גדול (מהגעגוע לירקות מומלחים

) ומעט נשנושי פירות קטנים בין לבין אבל בלי קשר לרעב.
והכי חשוב - סיום ארוחות בשש. אתמול, למשל, סיימתי לאכול בשבע. אכלתי סלט גדול ולמרות זאת הרגשתי כבדות שלא הצלחתי להיפטר ממנה עד שהלכתי לישון. משהו בעיכול אצלי כנראה הופך איטי מאוד אחרי שש וכל מה שנכנס אחרי השעה הזו פשוט מתקבל פחות טוב. אפילו אם זה סופר מזין וסופר טעים.

זיכרון מצחיק לכבוד שנת הלימודים - הרעיון הזה, של אכילה עד שש, זה משהו שנתקלתי בו לראשונה אצל המחנכת שלי מכיתה י'. לא זוכרת למה היא סיפרה לנו על זה. נדמה לי שהיא עשתה איזו דיאטה שזה היה עיקרון מנחה בתוכה. אני יודעת שזה נתקע לי בראש ולא מצליחה להיזכר מה גרם לי לחשוב שזה מתאים גם לי ולנסות את זה. ניסיתי את זה לראשונה בשנה האחרונה ואין לי כוח לחפש את הנסיבות שהובילו לזה אבל מצחיק אותי החיבור ההיסטורי. זו מורה שחשבתי שלא אלמד ממנה שום דבר...

<זה לא מפתיע שזה מה שחשבתי עליה. זו מורה שאחד הסיפורים הראשונים שהיא סיפרה היה שאמא שלה גילתה שהיא מעשנת והעישון נפסק כי אותה האמא הכניסה לה סטירה מצלצלת. היא רצתה לומר לנו שעישון זה רע ועל הדרך העבירה מסר שסטירה זה טוב במקרים מסוימים. אני באה מבית שמעולם לא הענישו בו ולא איימו ולא צעקו אז אפשר להבין איזה מקור להשראה היא היוותה בשבילי>

תודה על השיתוף הזה. אני ממש במצוקה רעיונית.

אני אשתף באריכות אופיינית, כמובן.

התחלתי השבוע עבודה חדשה ועוד שבוע אני אתחיל עוד אחת. הראשונה היא עבודה במשמרות והשניה היא רק בשעות הערב. כנראה שעל זה יתווספו לימודים.
לא משנה העובדה שזה עמוס בצורה שבא לי לצעוק על עצמי, העניין הוא שאני עומדת להיות המון מחוץ לבית ואין לי מושג איך לנהל את זה.
דווקא השייקים הירוקים שלכן נורא מפתים אותי, אבל אני לא רואה איך אני מכניסה את ההוצאה הזו לתקציב שלנו כרגע. (הייתי צריכה לבקש את זה מתנה לחתונה.)

תפוחי אדמה אני לא אוכלת, גבינות קשות עושות לי צננת כרונית, יותר מדי סוכר, גם של פירות - פטריה בנרתיק, גלוטן אני לא רוצה. כיף לי בלי לחם. יש גם גבול למה שאפשר לקחת איתי. ביצה קשה מסריחה, סלמון וכאלה גם.
לא בא לי להיות זאת עם האוכל המסריח. (זה כמו להיות בבי"ס זה עם הנקניק בסנדוויץ'.)

אני משתדלת לאכול כמה שיותר בבוקר, אבל גיליתי שזה בכלל לא משנה. בצהריים אני שוב רעבה. השבוע שלוש פעמים אכלתי בחוץ ובשלושת הפעמים אכלתי דברים שאני לא רוצה לאכול ושהכבידו עלי מאוד.
אני לא יכולה לאכול יותר שקדים. אפילו אני הגעתי לקצה גבול יכולת השקדים שלי.

אולי יש לכן רעיונות?

השיתוף שלי:
כבר יומיים ללא מוצרי קמח לבן.
הקושי בשינוי קשור לשינה (בלילה) שמלווה בגלי חום והתעוררויות צפופות. (לא משהו חדש)
היום הראשון ללא צורך בלחם פיתות וכו' החל לאחר לילה שהיתה תחושה שישנתי שינה עמוקה למרות ההתעוררויות.

הריקוד הספציפי הזה נלמד בכל מיני מסגרות עם שירים שונים מאוד
כל ריקוד שורות מתאים להרבה שירים. ככה זה תמיד (-:
אצלי פשוט יש שירים ש"מרקידים" אותי יותר ופחות. ואני רק עכשיו חזרתי לריקודים, כך שלא יודעת איזה עוד שירים יתאימו.

אכלתי סלט גדול ולמרות זאת הרגשתי כבדות שלא הצלחתי להיפטר ממנה עד שהלכתי לישון. משהו בעיכול אצלי כנראה הופך איטי מאוד אחרי שש וכל מה שנכנס אחרי השעה הזו פשוט מתקבל פחות טוב.
אה, זה דבר ידוע. מערכת העיכול של כולם בנויה ככה P-: אפילו הרמב"ם כבר כתב על זה, כאילו דא... D-:

פשוט לא כולם רגישים וקשובים לזה.
כשאתה בתוך תזונה גרועה ותעשייתית, פשוט לא מרגישים את הגוף. הכל כל כך מסכן, שלא מרגישים את התגובה המיידית ולמה היא קשורה.
השבוע יצא לי לאכול באיזה מקום נאצ'וס. חשבתי שיהיה בסדר - מתירס, עם אבוקדו וכדומה. אבל כשהגיע, לא יכולתי לאכול את זה. משהו תעשייתי שומני מומלח ביתר ומלא תבלינים מהסוג המלאכותי התעשייתי. פשוט בלתי אכיל. ובמקום אחר, סלט. דווקא אורגני. אבל מי שאמון על הטעמים ה"רגילים" לא מרגיש שלא צריך מלח בסלט ויש יותר מדי לימון. חיך שכבר רגיל לאוכל נקי, לא יכול לסבול את ההגזמה הזאת. מי ששותה קולה ואוכל לחם, זה מדוייק לו. הכל גס וצריך להיות "חזק".

וואו, חני!!! ברוכה הבאה למועדון! (-:

הייתי צריכה לבקש את זה מתנה לחתונה
לא יודעת אם זה מועיל אבל יש לי הרבה חברות שמכינות שייקים במרקם קצת יותר גרגרי בבלנדרים רגילים. יש אחד של בראון שממש לא עולה הרבה, טוחן גם קרח, ואם שמים מספיק מים יוצא יופי של מרקם.

אולי יש לכן רעיונות?
אני לא באמת בעד אבל יש היום שפע של מוצרים נטולי גלוטן מסגנון הלחם והקרקרים. לא יודעת איך המחירים.
אפשר גם לגלגל כל מיני דברים באצות נורי או בעלי חסה גדולים. למרוח מיונז ביתי או חומוס/טחינה אם את אוכלת אותם ולמלא בירקות.
אני פעם הכנתי סלט מקסים ומילאתי אותו בעלי מנגולד שסגרתי להם גם את הקצוות. יצא פיצוץ.
איך את עם תבשילים על בסיס אורז או גריסי פנינה? שוב, אני ממש לא בעד אבל אולי זה יועיל איכשהו?

חאאאאני! איזה כיף שבאת. ואיזה כיף לך מה שאת עושה.
שיהיה לך בהצלחה רבה. מאחלת לך תחושה עמוקה של שינוי.
@}

כל ריקוד שורות מתאים להרבה שירים. ככה זה תמיד
כמובן. אבל זה הספציפי זכה למגוון רחב של גרסאות. לא מכירה עוד ריקוד שנרקד על כל כך הרבה שירים שונים. משהו שם מאוד מאוד פשוט.

אה, זה דבר ידוע. מערכת העיכול של כולם בנויה ככה אפילו הרמב"ם כבר כתב על זה, כאילו דא...
האמת שכאשר הרגשתי את זה על עצמי היתה לי תחושה שזה משהו גורף, אבל יש לי איזה קושי לדבר בגורף אז אני תמיד מדברת על עצמי ומי שמתאים לה תיקח.

חיך שכבר רגיל לאוכל נקי, לא יכול לסבול את ההגזמה הזאת
א-מן!

שליחה על ידי ממ* » 02 ספטמבר 2011, 20:24

_הצילו...הלך לי הבלנדר...
בלי שייק ירוק מה יהיה???_

אז אולי פשוט תתחילו ללעוס קצת?

(צוחקת, כמובן. אני פשוט לא מבינה לחלוטין את העונג שבשתיית שייק. תמיד מעדיפה לכרסם. ותמיד משהו פריך. צריכה לשמוע את האוכל מתפצח בפה).
וברצינות: אם יש מכשיר שמאוד חשוב לך לאיכות החיים התזונית--קני אותו! זה בסיסי! כמה שנים לקח לי ללמוד לפרגן לעצמי דברים שלא הבנתי שהם בסיסיים. ועדיין אני גרועה בזה.

_מעדכנת שהיה לי עוד סיבוב אחד של חשק לאוכל בלי שום רעב.
חזרתי לדף, קראתי מה שכתבתי בשמונה ועשרים וזה הספיק לי. תחזוקה._
גוגוס, את מלכה. מודל ומופת לכולנו. מנסה לאמץ (אחרי תקופה בינונית).

אולי יש לכן רעיונות?
מיכל, לכי לחנות הטבע הכי גדולה שאת מכירה, ועשי בה מחדש סיור ארוך ארוך. הסתכלי על כל המוצרים ונסי לחשוב מה תוכלי לקחת איתך בכיף. יש דפי אורז, אצות שאפשר למלא (כמו שגוגוס הציעה. אני ממלא אצות פשוט במלפפון, פלפל וזנגוויל כבוש--כיף!), אולי יוגורט עם כפית שקדיה, יש בחנויות היום מבחר עצום. צריך לרענן את המרחב הלוגי שלך.

בשמת, תודה על התפריט.

איזה קטע. שוב אתגר לילי.
יום שישי בערב. האיש יצא ואני כאן עם שלושה ילדים ישנים ובית חשוך. נתקלתי במשהו על פיצה וכל הבלוטות התעוררו והמוח המעוות ישר הסביר לי בלי ששאלתי למה בעצם מותר ואף רצוי פיצה. והרוק, כן, הוא שוב כבר בפה.
וחזרתי לדף כדי לכתוב את זה און ליין כי ממש הקל עלי אתמול וקראתי את מה ש ממ כתבה.
וזה הספיק
קולטות? מישהי אחרת איזכרה את זה בשתי שורות וזה כבר הספיק. אני ללא ספק הולכת ומשתכללת.
ישבתי וצחקתי על עצמי קצת. בחיבה...

אם יש מכשיר שמאוד חשוב לך לאיכות החיים התזונית--קני אותו!
מצביעה בעד. את הויטמיקס שלי קניתי ביום ההולדת שלי לפני שנתיים. ביקשתי מההורים לקבל את חציו במתנה לכבוד יום ההולדת ואת השאר מימנתי בעצמי. ידעתי בוודאות שזו אחת ההשקעות הכי טובות שאעשה בשנים הקרובות. הו, כמה צדקתי.

מנסה לאמץ (אחרי תקופה בינונית)
ממ, תודה. שיהיה לך בהצלחה.

שליחה על ידי ממ* » 02 ספטמבר 2011, 20:39

והכי חשוב - סיום ארוחות בשש. אתמול, למשל, סיימתי לאכול בשבע. אכלתי סלט גדול ולמרות זאת הרגשתי כבדות שלא הצלחתי להיפטר ממנה עד שהלכתי לישון. משהו בעיכול אצלי כנראה הופך איטי מאוד אחרי שש וכל מה שנכנס אחרי השעה הזו פשוט מתקבל פחות טוב. אפילו אם זה סופר מזין וסופר טעים.

או!! זה הדבר הכי חשוב בשבילי. הערב זה מה שהפיל אותי בכל התקופה הבינונית הזו. כל היום אני אוכלת יופי, ובערב התודעה עצלה ודברים התבלבלו והסתבכו. אני ישנה הרבה פחות עמוק כשאוכלת מאוחר. משמינה. קמה נפוחה. לא נחמד בכלל.

לפני כעשרה ימים קיבלתי את הזמנתה המחממת של גוגוס המתוקה:
_אם הדף ימשיך, אולי אשתמש בו לדיווח בתדירות גבוהה יחסית, אם זה יתאים לפה.
אם תהיי פה, אז הדף ימשיך. דווחי דווחי, זה מאוד מעניין. ותתחילי כשאני עוד פה_

אז אני מדווחת שהיום אכלתי שקדים, אגוזי מלך, ירקות מאודים, ירקות חיים, אצות, שתי ביצים אורגניות. והכי חשוב: לא אוכל עד מחר. לפני זמן די רב הפסקתי עם הקטניות (חוץ מהטופו) בהשפעתה של ניצן, משום שעשו לי כאב בטן. כאב הבטן הפסיק לזמן רב. עכשיו קצת חזר. מנסה להבין ממה. אולי אני אוכלת קצת יותר מדי שקדים ואגוזים? נגיד 30-40 שקדים ביום וחמישה-שישה אגוזים. אולי הטופו? היום לא אכלתי, אבל אתמול אכלתי הרבה. צריכה לבדוק את זה.

שליחה על ידי ממ* » 02 ספטמבר 2011, 20:42

_וחזרתי לדף כדי לכתוב את זה און ליין כי ממש הקל עלי אתמול וקראתי את מה ש ממ כתבה.
וזה הספיק
קולטות? מישהי אחרת איזכרה את זה בשתי שורות וזה כבר הספיק. אני ללא ספק הולכת ומשתכללת.
ישבתי וצחקתי על עצמי קצת. בחיבה..._

נפלא, נפלא, נפלא (אולי תשאירי את הדף רק למקרים כאלה, אם תרצי).

ממ, שיגעון של דיווח!
אחלה תשומת לב להשפעה המזיקה של הארוחות המאוחרות ויופי של התעוררות לעשות משהו בנדון.
זה בהחלט קשה. כלומר, זה קשה לי. אבל יש לי זיכרון שזה הולך ונהיה קל ושזה משפר את איכות חיי בצורה משמעותית.
מזהירה אותך מראש, ואת עצמי כמובן, שהמכה מגיעה כשיש ארוחת ערב מחוץ לבית. זה שובר את ההרגל ולי, אישית, קשה להתאושש מזה.
ניסיתי הרבה פעמים לדמיין את עצמי יוצאת עם אנשים ולא מזמינה שום דבר. לא מצליחה. חושבת שארגיש אנטי חברתית עד מאוד.

לגבי כאב הבטן - בעיניי הטופו בהחלט חשוד. זה חתיכת מוצר מעובד שחבל על הזמן. איזו טובה יכולה לצמוח ממשהו שפעם היה צמח עם עלים ירוקים והיום הוא קובייה מרובעת בצבע לבן שלא מזכירה שום צמח בטעם או במרקם? לא מבינה טופו, 'צטערת.

אגב ניצן ורעיונותיה המעולים, גם אני הפסקתי עם הקטניות בזכותה. תמיד הייתי נגדם אבל הרגשתי איזו חובה לאכול אותם. לא יודעת למה. ופתאום באה ניצן ופשוט אמרה חד וברור - אין חובה! וחשבתי לעצמי, וואלה, אין חובה. איך לא שמתי לב לזה בעצמי?

ניצן יקרה, באשר את, קבלי חיבוק.

שליחה על ידי ממ* » 02 ספטמבר 2011, 21:18

_ממ, שיגעון של דיווח!
אחלה תשומת לב להשפעה המזיקה של הארוחות המאוחרות ויופי של התעוררות לעשות משהו בנדון._
תודה, גוגוס היקרה.

זה בהחלט קשה. כלומר, זה קשה לי. אבל יש לי זיכרון שזה הולך ונהיה קל ושזה משפר את איכות חיי בצורה משמעותית.
איזה כיף לשמוע!

_מזהירה אותך מראש, ואת עצמי כמובן, שהמכה מגיעה כשיש ארוחת ערב מחוץ לבית. זה שובר את ההרגל ולי, אישית, קשה להתאושש מזה.
ניסיתי הרבה פעמים לדמיין את עצמי יוצאת עם אנשים ולא מזמינה שום דבר. לא מצליחה. חושבת שארגיש אנטי חברתית עד מאוד._
זאת בהחלט בעיה. גם כשמוזמנים. משום מה, יש משהו בולט ואולי אפילו מעיק כשכולם נפגשים לאכול, ואחת נמנעת לחלוטין. אולי אפשר להזמין משהו פצפון ולנקר בו קלות.

לגבי כאב הבטן - בעיניי הטופו בהחלט חשוד. זה חתיכת מוצר מעובד שחבל על הזמן. איזו טובה יכולה לצמוח ממשהו שפעם היה צמח עם עלים ירוקים והיום הוא קובייה מרובעת בצבע לבן שלא מזכירה שום צמח בטעם או במרקם? לא מבינה טופו, 'צטערת.
כל כך קשה לי לוותר על הטופו. ועוד אחרי הקטניות. בגלל שאני צמחונית, כשגיליתי את הטופו, הרגשתי שגיליתי אוצר בלום--סויה! הצמח היחיד עם כל חומצות האמינו! חלבון מלא! זה אז נראה לי כמו מאכל אקזוטי נהדר שמתקשר לאסתטיקה המינימליסטית היפנית.

חשבתי לעצמי, וואלה, אין חובה. איך לא שמתי לב לזה בעצמי?

הצמח היחיד עם כל חומצות האמינו! חלבון מלא!
תבדקי אותי כי אני לא בטוחה אבל נדמה לי שזה לא נכון. ממה שאני זוכרת יש בו את רוב חומצות האמינו הנחוצות אבל לא את כולן. יש לי זיכרון שקראתי את זה באתר של "הרדוף" ושהם כתבו את זה על הטופו האורגני שלהם ולהם ממש אין אינטרס לפרסם דבר כזה אם הוא לא נכון.

נראה לי כמו מאכל אקזוטי נהדר שמתקשר לאסתטיקה המינימליסטית היפנית.
הרסתותי מצחוק עם המשפט הזה.

וחוץ מזה, את שמה לב למעבר שאת עושה במשפט מ"הצמח היחיד וכו'" לגוש הלבן עם האסתטיקה היפנית? בצמח יש הרבה, אני בטוחה. אבל בגוש? מי אמר שמה שהמעבדה מוצאת בגוש בכלל יכול להתעכל אצלך כמו שצריך בגוף אחרי שקרעו לו ככה את הצורה?

ואגב, אני לא אומרת לך לוותר על טופו. אבל אם את מוצאת הגיון במשפט שלי אז אולי כן שווה לאכול בכמות קטנה וגם לחפש טופו איכותי במיוחד. כשהבית פה עבר לעוף אורגני משובח שעולה המון הכמות הצטמקה מאוד מעצמה. ההנחה היתה שהיחס בין המחיר לאיכות יצדיק את עצמו גם בכמות.

_מזהירה אותך מראש, ואת עצמי כמובן, שהמכה מגיעה כשיש ארוחת ערב מחוץ לבית. זה שובר את ההרגל ולי, אישית, קשה להתאושש מזה.
ניסיתי הרבה פעמים לדמיין את עצמי יוצאת עם אנשים ולא מזמינה שום דבר. לא מצליחה. חושבת שארגיש אנטי חברתית עד מאוד.
זאת בהחלט בעיה. גם כשמוזמנים. משום מה, יש משהו בולט ואולי אפילו מעיק כשכולם נפגשים לאכול, ואחת נמנעת לחלוטין. אולי אפשר להזמין משהו פצפון ולנקר בו קלות._

כל האכילה הזו בחוץ, בעיקר באירועים משפחתיים, היא כזו בעיה. זה תמיד, אבל תמיד, מה שדופק לי את הרצף. יכול להיות שאני גם מרשה לעצמי עקב הנסיבות?

זו בעיה. בדרך כלל אין לי מה לאכול ואני נשארת רעבה. אני נסתמת מירקות ואחרי שעתיים אני שוב רעבה. אני לא אוהבת להגיע למצב רעב קיצוניים מדי, כי אז אני מרשה לעצמי הרבה יותר.

(למרות שאני צריכה לחשוב על הרעב הזה קצת. אני הרי לא מורעבת, כמה הרעב הזה באמת כל כך אקוטי?)

אתן יודעות משהו, אחרי שקראתי את ההצעות ואת הסיפורים שלכן אני חייבת לציין ש - נשים רזות אכן אוכלות פחות!

זה בא לי בהפתעה.

אין לי מה לאכול ואני נשארת רעבה.
אני תמיד משתדלת להגיע למצבים האלה אחרי שאכלתי. ובכל זאת זה לא ממש עוזר. ואת גם יודעת למה.

למרות שאני צריכה לחשוב על הרעב הזה קצת. אני הרי לא מורעבת, כמה הרעב הזה באמת כל כך אקוטי?
המשך המשפט מלמעלה - כי זה הרעב שבראש. לא רק שזה לא אקוטי, אני חושבת שלא תמיד זה רעב בכלל.

זוכרת שלפני כמה זמן עשיתי כאן את הניסוי של התמקדות ברעב והשובע? בגלל שלא תמיד היה לי אוכל מתאים כשגיליתי פתאום שאני רעבה, יצא שסחבתי הרבה פעמים רעב. התגלית הגדולה שלי היתה שהרעב הזה, בגלל שאכלתי ממש מדוייק לי, היה נעים. בהתחלה שלו, בפרק זמן של עד שעתיים בערך, הוא ממש נעים. יש התחלה של אי נוחות אבל גם תחושת קלילות מאוד גדולה. קצת קשה להסביר את זה אבל המילים שבחרתי הן הכי קרובות.
אחרי שחוויתי את זה הרבה פעמים הרגשתי שאני מבינה באמת באמת מה המשמעות של תחושת רעב. ואני כבר לא מבלבלת אותה יותר עם שום דבר אחר.
זה היה ניסוי קצר, וכיום הרבה פעמים אני אוכלת בצורה שלא מותאמת למנגנון הרעב והשובע, אבל אני יודעת בדיוק מה אני עושה. אני לא קוראת לזה יותר רעב.
אולי שווה לך מתישהו לנסות את זה מדוייק לאיזה שבוע כדי ללמוד על עצמך איך זה בדיוק מרגיש.

נשים רזות אכן אוכלות פחות!
לא בדיוק. הכמות יכולה להיות מאוד גדולה. זו האיכות שקובעת. לי יש תאבון גדול מאוד. מה זה גדול? עצום.
ותמיד הייתי סוג של רזה. בימים אחרים, כשרק המשקל עניין אותי, אכלתי המון אוכל. אם עליתי במשקל פשוט המרתי את הכמות הגדולה של לוכל בכמות גדולה של מזון איכותי ונפטרתי מהמשקל העודף. היום, כשמעניינים אותי עוד דברים, אני משתדלת לאכול לפי מנגנון הרעב והשובע אבל כל הסיפור לא קשור למשקל.
אני יכולה להיות רזה עם מעט אוכל ועם המון אוכל.

אני כן חושבת שמי ששם לב למנגנון הרעב והשובע שלו אוכל פחות, ולאו דווקא נשים רזות. נדמה לי שרובנו זקוקים לפחות אוכל ממה שאנחנו רגילים, תרבותית, לאכול.

אתן יודעות משהו, אחרי שקראתי את ההצעות ואת הסיפורים שלכן אני חייבת לציין ש - נשים רזות אכן אוכלות פחות!
מיכל, זה פשוט לא נכון, מכירה הרבה רזות שאוכלות כמויות של אוכל!

אם עליתי במשקל פשוט המרתי את הכמות הגדולה של לוכל בכמות גדולה של מזון איכותי ונפטרתי מהמשקל העודף
אצלי זה לא עובד ככה.
גם מאוכל איכותי אני משמינה אם אני אוכלת ממנו הרבה (אוכל איכותי=ירקות, ירקות מבושלים, פירות, אבוקדו, טחינה, ביצים, גבינות קשות, קצת קטניות).
בשביל לרזות צריכה פשוט לאכול פחות.
וזה מתחבר לנושא הרעב בראש, אני כל כך מזדהה עם זה. אני ממש מרגישה בגוף איך אין לי צורך בכמויות האוכל שאני אוכלת כדי לתפקד ולתפקד טוב (אני באמת אוכלת הרבה...)
אין בעיה מבחינתי להוריד כמויות של אוכל כי הרבה פעמים (המון!) אני יודעת שהרעב שאני מרגישה הוא בראש, כלומר הגוף מאותת אבל זו מן התניה שאני מרגישה שהמקור שלה הוא לא פזיולוגי אלא פסיכולוגי...
פעם היה נורא מבהיל אותי להיות רעבה, לא סמכתי על הגוף שלי כי יש לי הרבה זכרונות של חוסר כוח, אנרגיות נמוכות, כמעט התעלפויות וכאלה.
אז כאילו כדי שיהיה כוח צריך לאכול והרבה.
לאט לאט הבנתי זה לא בהכרח נכון, כדי שיהיה כוח צריך לאכול מדויק וטוב, לא בהכרח הרבה.
לקח לי המון זמן להשתחרר מהרגלי אכילה שסיגלתי רק מתוך המחשבה שהגוף שלי צריך אוכל X בשעה Y כדי שיהיה לי כוח לעשות Z.
ועכשיו אני מנסה להפחית כמויות ולשחרר את התפיסה שצריך הרבה הרבה מאד אוכל כדי שיהיה כוח וכדי להרגיש טוב...

רוצה להגיד שקראתי עכשיו ברצף את כל הימים האחרונים והרגשתי את המוטיבציה לשינוי מערכתי מדגדגת..
אני בתקופה די ארוכה כבר של תזונה סבירה מינוס, והנה מתחיל לדגדג לי לחזור לענינים! ובגדול (-:
הלוואי שהמוד הזה ימשך ויתחזק, הולכת לטפח אותו (-:

< גוגוס ממחשב אחר>

גוונים, אין כמוך. איזה מצב רוח טוב עשית לי עם האופטימיות שלך והפעלתנות שכבר בדרך.

מבקשת להוסיף מילה על עניין ההשמנה/הרזיה.
זה מורכב. מאוד מאוד מורכב. זה לא רק כמות או רק איכות. זה גם לא רק בגוף או רק בראש. זה מכלול של נסיבות חיים משתנות.
הכוונה שלי היתה מצומצמת. אפשר לאכול הרבה מאוד ולהישאר רזה. הכמות היא לא בהכרח מה שסותר את הרזון. זה כמובן לא הופך את הכמות הגדולה למשהו בריא. כלומר, אם אני בריאה בנפשי (ללא הפרעת אכילה מאובחנת

) ויודעת שאני אוכלת יותר מדי כי לאכילה שלי אין קשר לרעב והשובע, אז אני אוכלת מדי וכדאי לי לעשות משהו בנדון.
אגב קטן, גוונים, כשאני אוכלת הרבה ולא עולה במשקל התזונה שלי לא כוללת ביצים, גבינות קשות, קצת קטניות גבינות מכל סוג שהוא וקטניות מבושלות ישר מעוררות אצלי את המשקל. גם בכמות קטנה.

אז ככה.
קודם רוצה לספר שמאז המעבר מצימחונות לטבעונות (בערך לפני ארבעה חודשים ) ירדתי 6.5 קילו
בלי מאמץ בכלל!!!
נשקלתי אתמול והייתי בשוקקקקק.
חוצמזה גם חזרתי לפני שבועיים כמעט ולא לאכול אחרי השקיעה וגם זה עוזר.
שמתי לב שאם לא אכלתי הרבה שעות נניח מהצהריים, והבטן ריקה לגמרי - זה בסדר לי לאכול
אחרי השקיעה.
אבל אם אכלתי משהו קטן אחרי הצהריים וכבר חושך - אוכל לא יעשה לי טוב בלילה ועד הבוקר אפילו...

ולגבי הויטמיקס.....אני יודעת שאקנה זה עניין של זמן.
בינתיים צריכה לתקן את הבלנדר שהוא יחסית חדש רק כמה חודשים...אז הלכתי כבר יומיים רצוף
לשכנה עם עלים, בננות תמרים ומיים מינרלים ובלינדרתי שם למרבה תמיהתם עד לקבלת הירוק
המיוחל.
השכן שסובל מאבנים בכליות אהב מאוד את השייק והתעניין ככה בקטנה ובעדינות "מה יש שם???"
ברור שכבר הרצאתי הרצאה שלמה על אוכל, מוסר ועוד ירקות...(-:

קוסמת, זה נשמע פשוט נפלא. מעורר חשק גדול. אני עצמי תמיד בדרך לטבעונות אבל אף פעם לא ממש שם ליותר מכמה ימים.
שתמשיך לך ככה הדרך.

פרידה

מעט לפני שהאתר מושבת לכבוד החופשה בפארק הירדן, הגיע הרגע לומר - יאללה, נגמר.
מודה על האמת, יותר קשה לי ממה שחשבתי. מתחילה להתגעגע עוד לפני שתוקתק הקליק האחרון על המקלדת.

חלפה לה שנה מהחיים שלי. ואיזו שנה זו היתה... מדהימה!

אני עוזבת את הדף הזה והולכת לדרכי, להשתמש בתבונה בכל מה שלמדתי כאן, לחיות חיים טובים יותר. לשמחתי, אלו חיים טובים יותר לא רק בכל מה שנוגע לתזונה. התזונה, לב הדף הזה, היא רק פלטפורמה ללמידה הרבה יותר עמוקה ומשמעותית. שינוי שם הדף באמצע השנה, מ"שנת הטבעונאות שלי" ל"שנת החיוניות שלי", מבטא היטב את התחושה הזו של הרחקת המבט מהתזונה אל החיים.

לא עוד "מה כדאי לאכול?" אלא "איך כדאי לחיות?"

אני חושבת שלמדתי כאן פשוט לחיות טוב יותר. למדתי על גדולתה של הגמישות, למדתי להקשיב לגוף שלי ברצינות ולבטוח בתחושות הבטן, ולמדתי לזהות את הדרך הנכונה עם שמחה והתלהבות, במקום עם מאמץ ואתגר.

היה כיף ללכת בדרך הזו, שכוללת את הבחירה בתזונה כספר לימוד ואת רעיון ההתנסות כמתודה המרכזית ללמידה. בשבילי היה זה תהליך מאוד מתגמל, עשיר, מגוון, סוער, ואפילו מצחיק.
אני מה שאני אוכלת. כל ההוויה הפיזית שלי נשענת על זה, וגם חלק מהנפשית/רגשית. כשאני אוכלת פחות טוב אני מרגישה פחות טוב, ואם אני מתבוננת היטב אני תמיד רואה את האפקט המיידי, ממש בטווח של שעות ולפעמים אפילו של דקות. הרעיון של התנסות מתמדת בדברים חדשים, עד להגעה לדיוק המקסימאלי, הופכת את כל העניין לסוג של שעשוע מדעי קליל, במקום להיות שישה עשר הטון שנוחתים על רובנו כשרק מתחילים לחשוב על שינויים בתזונה. יש בריבוי ההתנסויות משהו לא מחייב, גמישות אינסופית, והבטחה לעניין בלתי פוסק. זה תהליך ששם דגש על הצד החוקר שלנו, זה שלעתים קרובות נזנח ונשכח עקב ענייני השגרה. בשבילי זהו צד קצת ילדי. משהו שמאפשר חזרה אל איזה קסם של ילדות, שבה העולם הוא מעבדה אחת גדולה מלאה בחומרים מסקרנים ובכלים לא מוכרים.

אחד הדברים בדף הזה, שנמצאו עבורי כמועילים ביותר, הוא התהליך הדו כיווני של קבלה ונתינה. תמיד ידעתי עד כמה קבוצה היא מסגרת מוצלחת ללמידה. אנשים שחוו קבוצות עבודה ייעודיות סיפרו רבות בשבחן. היום אני מבינה טוב יותר למה.

כמעט ברור מאליו איך קבלה (של ידע, של תמיכה) יכולה לקדם תהליך אישי. בדף הזה למדתי עד כמה נתינה יכולה לקדם את אותו תהליך בדיוק, לפעמים במהירות רבה יותר. והדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא ששילוב של קבלה ונתינה מחולל ניסים של ממש בזמן שיא. הנתינה, מעבר לשמחה הגדולה שהיא מייצרת עבורי, היא כלי לכל דבר. כלי של למידה.

את מלמדת הכי טוב את מה שאת צריכה ללמוד בעצמך - כיום אני מבינה את המשפט הזה בעומק אחר לגמרי ביחס לעבר.

כל דבר שכתבתי למישהי אחרת כתבתי גם לעצמי. כל שאלה איפשרה לי להפנות אותה קודם כל אל עצמי. כל שורה שקפצה לי לעין ועוררה בי את הצורך להגיב פתחה את התגובה קודם כל אל עצמי. אבל... כשמדברים אל אשה אחרת אפשר לומר לה את כל הדברים שרציתי לומר לעצמי ולא העזתי. בדרך שבה רציתי לומר אותם לעצמי אבל התעצלתי, ומתוך דילוג על כל המכשולים שאני יוצרת לעצמי בעצמי.
אם לתמצת, כשאני מדברת אל אשה אחרת, אני מקשיבה הרבה יותר טוב לדברים שאני אומרת, מאשר כשאני אומרת אותם לעצמי

אי לכך, אני שולחת כאן תודה כפולה – לכל מי שהיתה כאן איתי כדי לתמוך בתהליך שלי. כל מי שתרמה ידע חשוב, ניסיון מעניין, פנאי רגשי וזמן לתמיכה והשתתפות. ותודה במידה זהה של עוצמה לכל מי שפתחה כאן את התהליך שלה, ואיפשרה לי גם ללמוד ממנה אבל גם לתת לה, וכך, בדרך עקלתונית, לתת לעצמי. יש לי הזדמנויות מעטות לתת לעצמי וכל מי שהיתה כאן עם התהליך שלה יצרה עבורי הזדמנות כזו.

אתן אדירות. כל אחת ואחת מכן. מי שצעדה לאורך כל הדרך, מי שצעדה את חלקה, מי שהבליחה רק לומר שלום או להשאיר כאן מילה טובה, ומי שרק הקשיבה, ורוחה הטובה ריחפה פה מעל.
תודה לכן מקרב לב. זו היתה שנה מופלאה באמת.

גוגוס @}

יפה דיברת! Hear hear! חבל לי להיפרד, חבל שאת עוזבת אותנו, אבל אני מבינה לגמרי, מקבלת ומשלימה

גוגוס את גדולה ומה שעשית בדף הזה עבור כולנו יפהפה. @}
עקבתי אחריו לאורך כל הדרך (בעצם מאז תקרית ה"יום כיפור לבד על הכביש שלך"

)
נותנת לו עוד לחלחל אצלי.
שנה טובה ומתוקה.

רוצה להודות על המרחב הזה שאין ספק
היה חלק מתהליך מאוד מאוד מיוחד ומכונן אצלי.
@}

_רוצה להודות על המרחב הזה שאין ספק
היה חלק מתהליך מאוד מאוד מיוחד ומכונן אצלי._
מצטרפת.
ורוצה להודות לך באופן אישי, גוגוס, על התמיכה, העידוד, ההתיחסויות והתובנות שכתבת ספציפית לי ושהיו מאד מאד משמעותיים עבורי.

שיהיה לך המשך נפלא של התהליך התזונתי בפרט וגם בחיים בכלל,
ואם תחזרי לכתוב במקום/צורה/שמות אחרים, אני תמיד תמיד אשמח לקרוא אותך!!

רק טוב
גוונים

מצטרפת לתודות @}

רציתי גם להגיד תודה.
למדתי, התחזקתי, הזדהתי...
שתהיה לך המשך דרך חיונית

זהו?

אבל יש עוד יומיים!

גוגוס, תודה רבה. היה לי מאוד-מאוד כיף פה.

נורא משמח אותי לדעת שעזר לך לעזור, כי עזרת לי מלא.
זה היה די מדהים לראות את קבלת הפנים המתמשכת והמאירה שלך לכל מי שכתבה פה.

_עוד "מה כדאי לאכול?" אלא "איך כדאי לחיות?"
אני חושבת שלמדתי כאן פשוט לחיות טוב יותר. למדתי על גדולתה של הגמישות, למדתי להקשיב לגוף שלי ברצינות ולבטוח בתחושות הבטן, ולמדתי לזהות את הדרך הנכונה עם שמחה והתלהבות, במקום עם מאמץ ואתגר._

יופי, יופי! וגם: כן! כן!

אני רוצה להודות לך על כל מה שספגתי מהדף הזה - שמחה וקלילות ואומץ רוח ואיזו ראייה כיפית וחדשנית עבורי.
ואני אתגעגע אלייך מאוד.
ואם תחזרי לכתוב במקום/צורה/שמות אחרים, אני תמיד תמיד אשמח לקרוא אותך!!

שימשיך להיות לך כיף. הצלילה הזו לתוך הפחות-מילים נראית לי כמו השלב הבא נטבעי, המתבקש. וזה נראה לי כיף גדול.
אני קצת מקנאה בך, כי הייתי נהנית מהשקט הזה עכשיו, אבל יש לי עוד כל כך הרבה לחפור.

אלף פרחים גוגוס, מגיע לך כל פרח. כפרה עלייך!

רוצה גם להספיק לומר תודה לפני שהאתר יוצא לחופש
למדתי המון גוגוס, ממך וגם דרך המרחב הזה שיצרת פה.

כתבתי כאן רק פעם אחת אבל קראתי באדיקות ומצטרפת לדברי קודמותי.
היה לי לעונג לקרוא אותך, את הליווי התומך, החכם והאכפתי שלך ואת המסע האישי והכן שחלקת איתנו.
תודה גדולה. וגם :
ואם תחזרי לכתוב במקום/צורה/שמות אחרים, אני תמיד תמיד אשמח לקרוא אותך!!_

איזה סיכום מתוק! שיהיה בהצלחה, בכיף ובהנאה.

לעניין הרזות שאוכלות פחות - אני רזה שאוכלת יחסית לאחרים מעט. אבל אני לא חושבת שאני אוכלת מעט, אלא שרוב האחרים אוכלים הרבה מדי

שליחה על ידי למ* » 05 ספטמבר 2011, 21:12

תודה רבה לך גוגוס ! @}
תודה שצרפת אותנו למסע המרתק

ממשיכה במגמה: בלי מוצרי קמח לסוגיו.
היום גם עשיתי הליכה לאחר שנחתי אחר הצהריים

גוגוס- כל טוב ואהבה