אז אתמול נגמר הניסוי שלי. והניסוי הלך פשוט מצויין! למדתי המון ואני ממש שמחה מהניסוי הזה.
זוכרות שרשמתי פה פעם שאני לא מבינה על מה אתן מדברות כאשר אתן מדברות על לבנה בבטן ותחושת כבדות אחרי גלוטן? אז עכשיו אני מבינה. מתברר שאומנם יש גלוטן שלא משפיע עלי ככה, אבל זה לא כל סוגי הגלוטן.
ביום ראשון בבוקר התברר שיש ארוחת בוקר, לכבוד כמה חיילים שהצטרפנו עלינו עם השינוי הארגוני הבא עלינו לטובה. לכבוד הכרותנו נקבעה ארוחה הכללה שוקו, מיץ תפוזים סחוט ומפוסטר, מאפים מכמה סוגים שונים: קרואפון שוקולד, בורקס גבינה, בורקס תפוח אדמה, ונראה לי בורקס גבינה בולגרית, כמו כן היה מוזלי ויוגורט נוזלי בבקבוק גדול. היוגורט היה גושישי ולא מעורר תאבון. ואני שתיתי כמה וכמה כוסות שוקו, ואכלתי מאפה אחד מכל סוג. וזה היה כבד! והכובד הזה נשאר הרבה זמן. מתשע וחצי בערך - שזה הזמן בו אכלתי את המאפים - עד שתיים.
תחושת הכובד הייתה שונה מהותית מהתחושה אחרי אכילה עודפת, אחרי השובע. באותו יום הלכתי לאכול חזה עוף וצ'יפס בבאגט. לא אוכל חיוני במיוחד, וגם כולל גלוטן. אבל לא זו הבעיה העיקריתש לו לדעתי. הבעיה שלו היא שהוא בא בגודל מוגדר. עד עכשיו לא הצלחתי להשאיר חלק מהכריך הזה לאחר כך. הוא יותר טעים כשהוא חם, ולרוב כשאני שובעת אכלתי את רובו, אז אני כבר מסיימת.
כך קרה גם ביום ראשון, והתחושה הייתה שונה מהותית מהתחושה אחרי המאפים. אחרי אכילה עודפת התחושה היא שהקיבה מתמלאת עד הסוף, ועוד קצת. וזה יוצר כבדות, אבל אחרת. התחושה היא לא של לבנה בבטן אלא כאילו הקיבה היא שקית או מיכל אחר, ומילאתי אותו עד הסוף, ואז עוד קצת. והיא גם חולפת הרבה יותר מהר. כאילו חלק מהמזון שנאכל לא מתוך שובע התעכל, התפנה מקום, האוכל העודף ממלא אותו ואין תחושה של עודף מלאות. זה קורה ממש מהר, חצי שעה-שעה. כלום לעומת השעות של הכובד של המאפים.
אז בסך הכל אני שמחה שאכלתי את המאפים הללו, למרות שאני לא אוכלת מאפים בדרך כלל. לולא אכלתי אותם לא הייתי זוכה להתבוננות מעניינת זו.
משם התזונה שלי רק הלכה והשתפרה. חזרתי למבצעי הגנבת פירות והבאתי מחדר האוכל יותר מעשר קלמנטינות, הייתה לי בננה אחת מהבית, ופתחתי חבילת שקדים שהייתה לי במגירה. זה מה שהיה לי לארוחת ערב.
ביום שני פתחתי בארוחת הבוקר הרגילה שלי, שהחלטתי להכריז עליה רשמית כעל ארוחת בוקר ולא לנסות לשנות אותה בזמן הקרוב - גרעיני דלעת אורגניים, שיובאו מסין
- ולארוחת הצהריים כנתי את מה שחשבתי לאכול לארוחת הערב ביום ראשון, אך לא הייתי רעבה לכך - סלט גדול עם אבוקדו, שלוש עגבניות ומלפפון, ברוטב ויניגרט תעשייתי. היה טעים מאוד. לארוחת הערב היו עוד קלמנטינות מחדר האוכל. ביום שני גם נגמר הפלפל החתוך שהבאתי מהבית. הוא היה טעים בתור נשנוש, ואני גיליתי שהוא שורד הרבה זמן גם כשהוא חתוך והופתעתי לטובה. נגמרה גם גבינה טעימה מאוד שהבאתי מהבית. היום הזה היה גם יום אתגר הסוכר - חא היה בו שום סוכר ושום גלוטן, וזה לא היה קשה לי. אם כי אני לא מתכוונת לחיות כך - לרוב אני שותה תה עם שוקולד, וזה לא המקום היחידי בו סוכר נכנס לתפריט שלי.
ביום שלישי שמתי לב לכך שאומנם הייית רעבה בשעה די מאוחרת - אחת עשרה, אולם לא אכלתי ארוחת ערב של ממש מוקדם יותר. לארוחה היו קלמנטינות ושקדים. אני חושבת שלו הייתי אוכלת את הארוחה מוקדם יותר הייתי יכולה לסיים לאכול בשמונה נניח, וזה נשמע לי טוב. ביום הזה גם הלכתי לאכול צהריים מאוחר יותר, כי לא הייתי רעבה אז חיכיתי. גם באחת וחצי לא הייתי רעבה אולם זה כבר היה גבולי מבחינת האפשרות לקנות אוכל (חדר האוכל נסגר מזמן) וקניתי ואכלתי את הבאגט, והוא התאים בדיוק ואחרי שאכלתיו הייתי שבעה אך לא יותר מידי. אולם פה יש חיסרון אחר - אם קונים אוכל מאוחר יותר יש מבחר ירקות קטן יותר וגם שים בבאגט פחות חזה עוף וצ'יפס, וכל הסנדוויץ' פחות מוצלח, שזה חיסרון.
ביום רביעי בבוקר לא הייתי רעבה. הכנתי לי את גרעיני הדלעת (קרי: בררתי מביניהם את אלו שלא קולפו עד הסוף או שנראו כאילו התחילו להתקלקל. אין הרבה כאלו, אבל כשניסיתי לאכול בלי לברור מדי פעם נתקלתי בגרעין ממש לא טעים שבגללו ירקתי הכל, אז אני מעדיפה לברור. במיוחד את הגרעינים האורגניים), ועשיתי הפסקה. אולם גיליתי שעומדת בפני מלחמה בבירוקרטיה, והחלטתי לאכול עכשיו. אכלתי את גרעיני הדלעת ופשוט נפת לי התאבון. אכלתי בננה והלכתי להתווכח עם פקידות, לארוז את התיק שלי הביתה (החופש שלי כמעט התבטל בגלל הטעות המטופשת הזו, לכן היה לי דחוף כל כך לתקן אותה, ולכן לא ארזתי אותו מראש כמו שאני עושה בדרך כלל). בין כל הבירוקרטיה והאריזות כבר הגיעה השעה עשר. ידעתי שאם אוכל בשעה כזו לא אהיה רעבה בזמן ארוחת הצהריים. הייתי קצת רעבה והחלטתי למשוך עד ארוחת הצהריים. באתי עוד בננות וקלמנטינות מחדר האוכל (חלק מהן הגיעו איתי הביתה), ומזל שיש לפחות אותן, כי זה היה הדבר היחידי בכל החדר אוכל שעורר בי רצון לאכול. למען האמת, הריחות של חדר האוכל ממש לא היו מעוררי תאבון, ההפך. גם הריחות בחתולייה בה קניתי את הבאגט. אך אכלתי אותו והוא היה לי טעים אך עדיין הוא היה מעט גדול מידי ואת הקצה שלו אכלתי כשאני כבר שבעה.
אחר כך נסעתי הביתה. אמא הכינה קציצות מבשר בקר טחון ואורז לבן. בשר בקר זה מצרך שנדיר לראות בבית הוריי. אכלתי כחמש קציצות עד שהרגשתי שאני שבעה, ועצרתי. המלחתי את הקציצות, המלח היה חסר בהן. הן היו מטוגנות, אני חושבת. בגרסא שלי הקציצות נאפות בתנור והן פחות יבשות ואני ממליחה אותן פחות.
אחר כך יצא לי לאכול את הבננות שהבאתי מהבסיס, וכמות כלשהי של קלמנטינות (במהלך הניסוי הייתי מקלפת קלמנטינות מראש ושמה בקופסא שנסגרת היטב, ואחר כך יכולתי לנשנש מהן בקלות), וגם קצת שקדים.
הניסוי היה מוצלח ושדרג משמעותית את התזונה שלי, ואני לא רואה סיבה להפסיק.
מסקנות מהניסוי:
- להכין מראש! זה חשוב מאוד. פלפל שטוף וחתוך בקופסא יאכל, פלפל לא שטוף ולא חתוך - לא. ההפסד בערכים התזונתיים אם יש לא שווה את זה. זה נכון גם לגבי הקלמנטינות שכדאי לקלף מראש, לחלק לפלחים ולשים בקופסא קטנה ומפתה.
- שפע של פירות וירקות מסביבי. זה משפיע כל כך.
- לקנות אגוזים. ועוד סוגי פירות. שניים זה מעט מידי.
- אני רוצה לחשוב מה לעשות עם הבאגט הזה. אפשר לקנות סלט, אבל הסלטים שם לא ממש מוצלחים. והיתרות הזו היא קבועה.
- ארוחת ערב חיונית זה קל אם יש בננות וקלמנטינות בחדר אוכל. אני משתחררת בקרוב אז אני מקווה שאוכל לתחזק את זה.
כרגע החלטתי להמשיך בניסוי ולשים לב לרעב ולשובע. אתמול הלכתי לישון מוקדם בשבילי - אחת עשרה ורבע. אכלתי כמה בננות בעשר וחצי בערך, ואחרי שהתעוררתי וקמתי הייתי רעבה. לא תמיד אני מרגישה רעב בבוקר, היום הרגשתי.
הניסוי שלי לשלושת הימים האלו - חמישי, שישי, שבת - הוא לשים לב לשובע, לא לאכול כשאני שבעה, ולנסות לאכול תזונה חיונית כמה שיוצא.
מזל שאנחנו כבר לא מתראים הרבה.
וחוץ מזה, זה להלביש עליהם שוטר פנימי שיאכוף את הכלל,כי לא תמיד הם מקבלות סוכריות לידך_ , אלא סוכריות זעירות בתוך "מקל סבא" שמצרפים לצורת מטרייה מנייר לכבוד תחילת שאילת הגשמים או פרס מהגננת לילדים שאספו יפה או צ'ופר מהמורה לפני המבחן, ואני לא נמצאת בכל ההזדמנויות האלה, וגם לא יכולה לחזות אותן ולתת במקום זה _תפוח חתוך בצורה נעימה לעין, פרי אחר מעניין וטעים למי שזה בכלל מדבר אליו.
לא. ע"ע:
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
קטעים...
אפשר למחוק מצידי, אין בעיה.
