שבוע טוב!
מגיבה מהסוף להתחלה:
<אני צריכה ביטוי חדש שיחליף את לכבוש את ההר. למה נכנס לי שם "לכבוש"? זה בכלל לא הלך הרוח שלי. כאילו נתקע לי מימיי הצבא, משל הייתי נפתלי בנט. אוי לבושה>
זה הצחיק אותי נורא!
(ואם להציע חלופות לביטוי: מה בדבר להעפיל לראש ההר בריצה? לייבש ביצות? אה, בעצם באגמון החולה גילו שגם זה לא כל כך רצוי...)
אני מצדי מרגישה כל כך לא חיונית בימים אלה ובחשק גדול לפחמימות, פריכיות אורז ותפוחי אדמה התחבבו עלי יותר ויותר לאחרונה. אה, גם חשק לפרות, ובערב שבת התענגתי על סלט פרות מגוון וטרי.
איזה יופי שהטיסה עברה טוב כל כך! ד"ש לילדים הזהובים.
נכנסתי למוד של סידור ללא קיטור.
רגע, לא הבנתי. נכנסתם לבית חדש או שאת "פשוט" צריכה לארגן את המטען שהגיע אתכם?
נראה לי שאני מסדרת בשמחה את החפצים כשנכנסים לבית חדש (יו, מזמן לא עברנו דירה!...), אבל די שונאת לפרוק בשובנו משהות מחוץ לבית. אפילו יותר מלארוז לקראת נסיעה.
תגובה לדו-שיח שלכן, אישה וגוגוס:
היה מרגש בעיניי לקרוא איך אתן מצליחות להגיע להבנה. יישר כוח לשתיכן.
ובעניין הקקאו: בדיוק התפתיתי לקנות שוקולד 85% קקאו. הוא די לא טעים לי! והמרקם שלו נימוח פחות מהמוכר והאהוב. ובכל זאת, אני ממשיכה לאכול, כנראה כי כתוב על האריזה "שוקולד", ואני זוכרת ששוקולד הוא מאכל (?) טעים לי.
אולי אני חוזרת אחורה לדיון שכבר מוצה, אבל מבחינתי הוא לא סגור. אני עדיין בקבוצת המתחילים.
נתקלתי באתר בכל מיני הצעות לאכול שוקולד בכמויות מסחריות עד שתגיע תחושת גועל, ובעקבותיה הגוף יתאזן ויצרוך מאכלים מזינים וטובים.
בינתיים בחרתי בשיטת
לא צריך באמת לנסות את זה. הדמיון מספיק. , והתוצאות אומרות שאני אאכל הרבה שוקולד (לפחות 3-2 חפיסות), אבל לא אאכל כבר כשזה יתחיל להגעיל אותי, וכנראה שאחר כך יתחשק לי משהו כמו מיץ תפוזים, תפוח ירוק, חסה. לא מתוך הבנה שכלית, שהגוף צריך לקבל פיצוי אלא מתוך
תזונה אינסטינקטיבית , אבל למחרת לא תהיה בי שום תחושת גועל למראה שוקולד חדש. להיפך.
עכשיו כעבור כשבוע שחזרתי פחות או יותר לתפריט שקיבלתי על עצמי לפני כשלושה חודשים בעקבות דיונים נרחבים באתר, וזאת לאחר שבוע של "חופש" מתירני במיוחד, אני מרגישה שקשה לי יותר. אני לא יודעת אם זה רק כיוון שאני בגמילה מחודשת, או גם כיוון שעד כה לא הצלחתי לחוש בשיפור בתחושותיי בעקבות השינויים, וקשה לי להחזיק מעמד רק מכוח הרצון. יש מן הסתם לפחות סיבה אחת נוספת שיכולה להסביר את הקושי, אך בינתיים אני בוחנת אותה ביני לביני.
ת'אמת, גם לי קשה להיפרד מהגוגוס.
או! כאן יש נקודה שחשובה לי מאוד.
בדיוק עסקתי בדף שלי (שקצת ננטש לאחרונה) בסיבות בעד ונגד הכתיבה.
מספר הסיבות שכתבתי "נגד" גדול ממספר הסיבות "בעד", ואם אני מנסה להעניק משקל לכל סיבה, נראה לי שהכף תמשיך לנטות לכיוון ה"נגד". וזה מצער אותי. ואז אני חושבת שכנראה יש עוד משקל לצד של ה"בעד", משקל שאני לא מבחינה בו כשאני מנסה להתבונן בעצמתה של כל סיבה. כנראה איזשהו צורך רגשי שהוא חזק משחשבתי.
אשמח אם יתאים לך לפרט מדוע קשה לך להיפרד ולמה את נפרדת אם קשה לך. ואם את חושבת שהדף הזה שירת צורך של תקופה, והתקופה הזאת תמה, האם את שוקלת לפתוח דף חדש לקראת תקופה חדשה?
אני שוקלת לפתוח דף חדש, גם לקראת תקופה חדשה אבל בעיקר משום שהדף הנוכחי שלי נעשה עמוס.
<קטעים! לא התכוונתי לכתוב כאן כל כך הרבה, ולבסוף חזרתי אחורה והוספתי עוד ועוד ועוד. דרך טובה לא לכתוב בדף
שלי 
>
