האם רשויות הרווחה משמשות כלי ציני ומרושע

אנונימי

~ראו גם:
התערבות רשויות הרווחה /
חטיפת ילדים מרשות הוריהם /
ילדים עוסים חוק ואנושיות בסיסית /
האם חדר הרחקה בבית ספר הוא חוקי והמשכו ב-תקראו ואולי תתחרדו /
אב נעצר כי התקלח עם בתו /
העצמת ההתמודדות מול מערכות ככלי לשיפור תפקודי האמהות (קשור חלקית) / התערבות המדינה באוטונומיה ההורית

וכל הקשור לביקור קב"סים במשפחות חינוך ביתי או זימון למשפט בנושא זה, במדור: מדור חינוך ביתי והחוק~

בחור אחד שמפגין על זכותו לדיור
מאוים על ידי רשויות הרווחה שיקחו לו ילדים לפנימיה!!!!!!!!!!
אני ועלמה באותו עינין גם מחפשים אותנו בטענה שהילדה שלנו בת 7 חודשים היתה וכנראה גם צולמה ללא טיטול!!!
באמת...
אם יקחו את הילדה לפנימיה אני ארעיש עולמות

אז ככה: היום קיבלנו טלפון מחברים במאהל המחאה בירושלים, שאנו מתגוררים בו באופן חלקי, שאמרו שחיפשה אותנו עובדת סוציאלית בקשר לעובדה המדאיגה שהתינוקת שלנו נצפתה, ואולי צולמה(?!) ללא חיתול.
מה???
טוב שהם נזכרו בנו באמת, רק שלא ידעו חלילה שהיא ככה מגיל חודשיים....
לחבר שלנו אשר, שנאבק על זכותו למגורים הגיוניים במדינה הזו, הם החליטו להציב אולטימטום- או שהוא חותם על אישור שהבת הבכורה שלו תכנס לפנימיה, או שהולכים איתו לבית משפט, היא בת 15 כך שכאן העיניין הוא לא פישפושים אלא רדיפה על רקע אחר...
והם חיפשו עוד בחורה עם ילדות שגרה שם פעם, סמדר שמה, לא יודעת מה היתה העילה שלהם להציק לה.
מלחיץ
מטורף להשתמש ברשויות הרווחה כדי להציק למי שמעיז לפתוח ת'פה נגד הטירוף שהולך במדינה, לא?

עלמה,
יכול להיות שהעובדת הסוציאלית חיפשה אתכם על מנת לבדוק האם אתם זקוקים לסוג של עזרה?
כמי שהשתייכה בעברה לרשויות הרווחה, לא הייתי ממהרת לצאת בהצהרות.
אם על סמך שיחה ישירה איתה, הייתם נתקלים באמירות המאשימות אתכם בסיכון הילדה, ובאיומים והייתם מבקשים עזרה איך להעביר לה את המסר שאתם כך וכך..... היה לי יותר קל.

שיוך כוונת זדון ורשעות למשהי שאיננה מכירה אתכם באופן אישי, רק מפני שהיא משתייכת לעובדי הרווחה חוטא לאמת שלי, כפי שאני מפרשת אותה ומכירה אותה @}

שאמרו שחיפשה אותנו עובדת סוציאלית בקשר לעובדה המדאיגה שהתינוקת שלנו נצפתה, ואולי צולמה(?!) ללא חיתול.
הם לא יודעים מה זה בלי חיתולים. סביר להניח שחשבו שאין לכם כסף לחיתולים

אין לכם כסף למוצרי יסוד

אתם חיים בעוני. או שאתם חוסכים על הגב של הילדה.
כמובן שיהיה קשה להסביר להם משהו אחר.

חשבתי שזה שאני מספרת שנציגת רשויות הרווחה חיפשה אחרי 3 אנשים שונים שגרים במאהל עם ילדים(אגב, כמובן אלו הם כל האנשים הגרים עם ילדים במאהל) יבהיר שיש כאן משהו מוזר.
אולי היה רושם של ביטחון מוגזם בדבר כוונות זדון, אבל חשש ברור שיש כאן, לא?
והזדון הוא ממש לא מצד העובדת הסוציאלית דווקא, לא אמרתי דבר נגדה אישית בוודאי יכול להיות שמבחינתה היא עושה משהו טוב...
גם אם לדעתי צריך מידה לא מבוטלת של אטימות כדי לתמוך בהוצאת ילדים לפנימיות בלי לבסס את זה על מידע מאוד מאוד מבוסס על נזק שנגרם להם בבית או אני לא יודעת מה, ותחקיר כזה די ברור לי שלא קיים במקרה הזה, בכל זאת אני חיה לצד האנשים אלו כבר איזה חודשיים... יותר קרובה אליהם מלחברים הכי קרובים...
בקיצור לגבי העובדת עצמה היא בכלל לא הנושא כאן אין לי השגות מרחיקות לכת לגביה אבל בכל זאת מישהו איפשהו קיבל החלטה לבוא ולהטפל לבנאדם שקצת "מציק", איך לומר, ליותר מידי חברי כנסת ועלול לגרום להוצאות "מיותרות" למשרד השיכון, בניסיון להשיג פיתרון לדיור מכובד לו ולמשפחה שלו..ץ ועל הדרך החליטו גם לשאול מה שלומנו ומה שלום הילדים של עוד מישהי שם.. אז "תודה רבה אבל לא תודה" נראת לי תשובה לגיטימית, לא?

היות וקשה לפרט ולהרחיב באינטרנט, מציעה לכם לפנות לאיילה. היא מתנדבת כאן (עמותת סנגור קהילתי).
גם אם עזבה יוכלו להפנות אתכם אליה. אתם יכולים לנסות ולהעזר גם בעמותה עצמה.
היא לוחמת ותיקה ומנוסה במאבקי דיור ומאבקים חברתיים.

זה לא מוזר בכלל שהעובדת התעניינה במשפחות עם הילדים ורצתה לבדוק מה מצבם. אחריותה או המנדט שלה מטעם המדינה הוא לדאוג לקטינים באשר הם. אפשר להתווכח על זה, אבל זו אחריות חוקית.

האם העילה לתביעה זה העובדה שהילדה ללא מסגרת חינוכית? כמה זמן הם שוהים במאהל? חסרים הרבה פרטים ולא כאן המקום לפרט אותם מחמת צנעת הפרט וגם בגלל שלא אתם בעלי הבעיה וגם המידע שברשותכם הוא חלקי.

שיהיה בהצלחה @}

אני מכיר את העמותה שאת מצינת
לעיתים הם ממש מופלאים בעזרה שהם מגישים
רק ששמתי לב שהרבה מהעובדים היותר טובים שם הורחקו לאורך השנים והגיעו לעיתים דוקא מחליפים פחות מעולים מהם.
(הערכה זו שלי היא שהעבודה שלהם נלחצת על ידי גורמים שנראה שאינם לטובת מיקסום האפשרויות להעצמת האזרחים)
עדין יש שם אריות ממש
אני בכל זאת מאמין בקהילה תומכת ולא רק באירגונים ופרטים מומחים
עם כל הכבוד(ויש לי דוקא במקרה הזה הרבה כבוד) העצמה קהילתית והרגשה שהמרחב הציבורי הוא של כולנו ולא חס וחלילה רק של "מומחים" ושהקהילה כקהילה היא כוח חזק חשוב,
עובדת היות הפרט מודע להיותו זכאי לחופש בחירה-כפרט וכקהילה הוא מאושיות ההבנה מה הם זכויות אדם כפרט וזכויות אדם בקהילה.
סגידה ל"מומחים" חוטאת פעמים רבות לאמת ולטובת הילד והמשפחה.

באתי להגיד שיצא לי החשק להביא יום אחד ילד במדינה הזו אם נטפלים לכל דבר קטן, ושזה חיזק אצלי את ההרגשה שאני צריכה לפעול עכשיו גם בנושאים כאלה שעדין לא רלוונטיים אלי, כלומר לעזור להפוך את הביקורת של הרשויות לאורחות חיים מסוימים למשהו שפופולרי להתנגד אליו בציבור, ואז גם לתקשורת לא תהיה ברירה אלא ליישר קו פופוליסטי. כי לדעתי אחת הבעיות היום היא שרוב האנשים לא רואים בזה בעיה, גם אני עד לא מזמן יכולתי להסכים בהחלט לצעדים ממשלתיים נגד אורח חיים מסוים, רק בגלל חוסר מודעות ואי חשיפה למידע שמציג את הדברים באופן חיובי. דוגמה שמאוד עוררה אצלי את העניין הזה הוא מאבק שהיה אצלינו בקמפוס לתת מעונות לזוגות גם ללא נשואים, כלומר לידועים בציבור וחד מיניים, ולי פשוט לא היה ברור למה לכולם זה ברור מאליו שזוגות שרשומים באיזשהו מסמך במשרד הפנים, בין אם ברית נישואין או ידועים, זכאים לזכויות יתר בכל כך הרבה עניינים. וזו רק טיפה בים לדברים שמקבלים כמובן מאליו, כמו נושא החיתולים, ובהרבה מהם קצת חשיפה תקשורתית חיובית שתראה שמדובר באנשים עם רגליים יציבות על הקרקע ולא איזו כת, יכולה מאוד לשנות דעת קהל לטובה ולהפוך את הנושא לראוי לתמיכה תקשורתית בעתיד.

אני הייתי "אוזק" את עצמי לבת שלי ומתנחל עם כל המשפחה בפנימיה אם צריך, ומודה למדינה על פתרון הדיור. ככה עושים באייקידו - עם האנרגיה של היריב.

אגב אולי אנשים פה לא ממש מבינים מה זה פנימיה?
הנה מכתב שקיבלנו לא מזמן במייל:
"רוית שאינני מכיר אישית כותבת

בבקשה תקראו עד הסוף.
לפני שלוש שנים התנדבתי במסגרת השירות הלאומי במעון "שבתי לוי" בחיפה.מקום
שאליו מגיעים ילדים שהוריהם אינם כשירים לטפל בהם,ועד שבית המשפט מחליט
בעיניינם,הם שוהים ב"שבתי לוי".

במהלך השנה טיפלתי ביותר מעשרה ילדים. כולם מקסימים,חמודים וזקוקים לאהבה.אך היה ילד אחד מתוק, ששבה את ליבי.

אז הוא היה בן שלוש,היום בן חמש וחצי. ילד גאון!!!! חייכן,אוהב לתת המון חום ואהבה.ילד שבעזרתו שרדתי את השנה במקום העצוב הזה.
לפי מדיניות המעון,ילדים יכולים להימצא בו עד גיל 6.זה אומר שנ' לא יכול להישאר
שם יותר. ניסו למצוא לו משפחה,אך ללא הצלחה.האפשרות היחידה היא להעבירו
לפנימיה.

שני אחיו הגדולים כבר שוהים בפנימיה.ביקרתי שם.מקום מזעזע! הילדים שם
עבריינים. אחיו הגדול של נ', נאנס שם אחרי חודש ע"י ילד בן עשר!!!

זה הגורל שמצפה לנ',אם הוא לא ילך למשפחה מאמצת.

אני יודעת שהמשפחה שתיקח אותו אליה,תרוויח בגדול.
אז אם ידוע לכם על משפחה,אם חד הורית,מישהו שמוכן לקחת ילד לאימוץ אנא הפנו
אותו אלי.
בבקשה תעבירו את המייל לכמה שיותר אנשים.אינכם יכולים לדעת לאן זה יגיע.

תודה לכם,

רוית. 054-5886472"

רשויות הרווחה משמשות גם כלי ציני
לא בטוחה שזדוני

אני מזועזעת ממה שכתבתם אייל ועלמה
אך לא מופתעת
והבנתי הכל גם בקריאה ראשונה
וגם את הכעס העצום וחסר האונים
אין לי מושג מה הפתרון ואני תומכת בהצעת האאיקידו שך התפוז האורגני
בגדול... מאמינה שאסור לעשות גלים אחרת עשויים לבוא ולקחת לך את הילדים
גם לא אפגין בגלל זה
ולא אגור במאהל
עצוב, אך זאת דעתי.
המערכת הזאת אינה בנויה על עדית החומר האנושי, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת
מכירה אנשים מעטים מאוד ברמה גבוהה שעובדים במערכת הרווחה
אבל גם הם הופכים לרובוטים אטומים כשנושא הלויאליות עולה

_גם לא אפגין בגלל זה
ולא אגור במאהל
עצוב, אך זאת דעתי.
המערכת הזאת אינה בנויה על עדית החומר האנושי, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת
מכירה אנשים מעטים מאוד ברמה גבוהה שעובדים במערכת הרווחה
אבל גם הם הופכים לרובוטים אטומים כשנושא הלויאליות עולה_
מבין ובאמת מלא אמפטיה
לפעמים כשאין כוח בהחלט זה זמן לצבור כוח בשקט
רק כשחיים בביטחון עצמי ובידיעת ערך עצמינו כרוב,כציבור,כקהילה גם אם לא ממש מודעת ומגובשת
יחד אם זאת צודקת
אז...
תראי למשל למיקי רוזנטל לא לקחו ולא יקחו את הילדים דוקא בגלל שהוא חשוף
כשאתה חשוף כולם רואים אותך
ואתה מוגן לפעמים הרבה הרבה יותר מאשר בבית שלך כשאף אחד לא רואה אותך
יתרונות וחסרונות
אני ממש לא מרגיש אישית בסכנה מרשויות הרווחה.
גם לגבי הטיטולים... אינני חושב שהם לא יבינו
להיפך -הם יהיו חיבים להבין ואם יתקפו על זה
כמו במקרים רבים-יספגו חזרה בין אם כוונותיהם "טובות" או ציניות
מקרים של רדיפה לא מוצדקת וטעויות של רשויות הרווחה נוטים לקרות לעיתים גם אם לא נמצאים במאהל מחאה
בהחלט יש אפשרות להתאגד ומראש לדרוש זכויות לנו ולאחרים
זה לא בשמים והסכנה אם לא נעשה את זה עלולה להיות גדולה יותר לחברה ככלל וגם לנו אישית
כל אחד שיעשה את השיקולים שלו ויגיע למסקנות ודרך חיים שטובה לו
ונמשיך לבדוק...

אכן סביר בעיני שזרוע "הרווחה" תשמש להכות במי שמטריד זרועות אחרות של השלטון.
האין בנמצא חברי קהילת "באופן" שהוטרדו קשות ע"י מנגנונים אלו בסוגיית החינוך הביתי למשל? לא היו מקרים בהם מח' הרווחה למניהן חדרו באופן ברוטאלי לחייהן של משפחות והפקיעו מהן את הריבונות על ניהול חייהן? ומה עם אלו שנגררו אל בתי המשפט בסוגיות אלו, ואף הפסידו? יש כאן כמה נציגים שלהם, וחלקם אף פצחו במאבק משפטי נגד אותן רשויות (ע"ע בג''צ חינוך ביתי)... אני לא רואה שום הבדל בין המאבק של המחנכים בבית אשר עומדים בבסיס קהילה זו לבין המקרים המתוארים ע"י איל ועלמה, אשר גם הם נמנים עם קהילת המחנכים בבית וחיים באופן טבעי - ע"ע מדור בלי חיתולים.

אנחנו לא בליגה שלהם לדעתי
גם מחוסרי הדיור ההוגן לא ממש טרף קל אבל עצם הניסיון מרגיז וליתר ביטחון היתי רוצה שתתגלה סולידריות למען טובת הילדים ונגד מערכת אטומה במקרים שונים אך משותפים באטימות המערכת בהם לגורל ילדים

אני חושב שהמגיבים בדיון הזה לא זיהו את המשותף בין מה שאתם מתארים לבין האג'נדה של הקהילה.

ויש גם את סוגיית המאבק לדיור, שהוא נושא שלא עלה כאן לדיון.
יתכן שהסיבה היא שרוב הכותבים כאן הם אנשים "מסודרים" מההיבט הזה, ואותם אלו שלא, בחרו באורח חיים אלטרנטיבי, כמו בכתבה שקושרה היום בדף באופן טבעי בתקשורת.

בגדול... מאמינה שאסור לעשות גלים אחרת עשויים לבוא ולקחת לך את הילדים
רצים סיפורים במשפוחה שלנו. כל מיני שהפגינו נגד מי שהיה אז בשלטון וכל מיני דברים קרו. כמו עיקולים של חשבון בנקים על סמך חובות ודוחות ורפורטים מימי תרפפו שלפתע נזכרו בהם אי שם במעמקי המערכת
ועוד.
קודם כל- מה היא זכותו לדיור?
הלא כולנו משלמים את מיטב כספנו ומיסינו על כל אגורה שחוקה ומממנים את מגורינו!
מענקים לדירה הם בדיחה. מיסוי על קניית דירות מטורף. כל אחד יכול לשכור דירה, תלוי איפה.
ברור שרשויות הרווחה הן זרוע שמטרתה לדכא את המרי. השלב הבא זה משטרה. השלב הבא זה כלא.
מדינת ישראל, דיקטטורה במסווה של דמוקרטיה, אינה מאפשרת הבעת דעה בראש חוצות. בחדרי חדרים, ניחא. באינטרנט, כן, בערבון מוגבל.
רוצים לעשות מחאה?
צריך לפני הבחירות. או אז מוכנים לשמוע בקול רם רעיונות משוגעים יותר ומשוגעים פחות. אך שווי ההבטחות לפני הבחירות כשווי ההבטחות אחרי הבחירות. כשוויו של החור שבגרוש.
אני מבינה את הצורך במחאה ורואה את אובדן התמימות.
תתחילו לדאוג לתחת שלכם ותעזבו את נטל המחאה הפולטית. המשפחה שלכם, החיים של איל ושל עלמה ושל הבת שלהם(שלהם? או שהם לא זוג?) הרבה יותר מעניינים וחשובים ממדיניות ומים ומילים.

אנחנו כאן בבאופן טבעי מומחים למילים. מילים יכולות לעשות הרבה. גם תועלת וגם נזק.
אכן סביר בעיני שזרוע "הרווחה" תשמש להכות במי שמטריד זרועות אחרות של השלטון. ברור!
אנחנו היינו מבינים את הרמז. האם אתם הבנתם?

אנחנו היינו מבינים את הרמז. האם אתם הבנתם?
הבנו ודוקא בגלל זה הרבה יותר מוגן זה בחוץ לעשות דברים. אם יעשו לך משהו כולם יוכלו לחשוב שאולי יש קשר
ולכן המחיר יכול להיות במקום פחד התרגזות של הרבה מאוד אנשים על עיוות הצדק ולכן מחאה גדולה הרבה הרבה יותר

רצים סיפורים במשפוחה שלנו. כל מיני שהפגינו נגד מי שהיה אז בשלטון וכל מיני דברים קרו. כמו עיקולים של חשבון בנקים על סמך חובות ודוחות ורפורטים מימי תרפפו שלפתע נזכרו בהם אי שם במעמקי המערכת
אופייני למאבק נגד "הפנתרים השחורים". זו היתה אחת הדרכים לדיכוי המחאה.

אנחנו מסכימים על המהות והיא שהמנגנון השלטוני משתמש בכלים שברשותו כדי להדביר כל התנגדות לדיכוי.

אך אני מזהה חוסר הסכמה לגבי מהותה של אותה "מחאה". אני בכלל חושב שעצם הרעיון הזה של מחאה לא מובן.
לא מדובר על לשפוך את חמתי על גויי השלטון האטום במטרה להשיג קתרזיס. זו פרשנות שגויה לטעמי של המונח "מחאה".
מדובר על התגוננות מפני פגיעה.

כאשר רשויות המדינה שופכות חומר מסרטן למי השתייה, המקלחת והשקיית המזון, אין מדובר כאן בהתייפייפות אופנתית. בעוד "טרנד" סקסי.
מדובר במאבק קיומי לכל דבר. כמו אותה כותבת שפתחה דף על היוסי ההוא שמעשן לה את החיים עם שריפת פלסטיק מול החלון שלה. זה לא היה קיטור מתבכיין אלא מצוקה אמיתית, איום ממשי על בריאותה ושל ילדיה.

וזאת בעיני "מחאה": מאבק קיומי על מה שמאיים על החיים שלנו.
נכון, יש מקום לוויכוח על הדרכים לניהול אותו מאבק, אך אין זה משנה את נחיצותו של אותו מאבק.

התרגזות של הרבה מאוד אנשים על עיוות הצדק ולכן מחאה גדולה הרבה הרבה יותר
איל, זוכר את השיר המפורסם של מרטין נימלר?
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."

אל נא תסמוך על מחאתם של אחרים. יתכן שאנו, האחרים, לא נרים את קולנו.
סמוך קודם כל על עצמך.
על תסכן את עצמך.
תהא המטרה נעלה עד כמה שתהא, פיקוח נפש דוחה שבת.
<הגברת בהחלט מאמינה שעניין ההפלרה מעצבן ורע. ועם זאת, היא לא תצא לרחובות, פשוט מכיון שאם יש בה מספיק מחאה בכדי לצאת הרחובה יש בה גם מספיק אנרגיות בשביל לעזובה - את הארץ המושחתת עליה נפלו קרובי משפחתה במלחמות עזות מצח וחסרות הגיון בשנת 48>

אפשרות שלישית - יש אנשים שלא מבינים מהו "המאבק לדיור".
יצאתי כאן עם ראיון עדיין לא אפוי... אפילו העיסה עוד לא תפחה.
בגדול הכוונה היא יותר להנחות היסוד של חלוקת המשאבים בין אזרחי המדינה ופחות לקבלת מתנות ממישהו.

ז"א, תהיה שמא עצם היות מחירי הדיור כה גבוהים נובעת מאיזשהו כשל, שלא קשור -"לכוחות השוק" שהם נשמת אפה של התיאוריה הכלכלית הניאו-קלאסית, אלא שמלכתחילה לא סביר שדיור יעלה כאלו סכומי עתק. הרי "מחיר" הקרקע נקבע במקור ע"י מישהו. השלב השני הוא זירת "כוחות השוק". מחיר הוא שרירותי. אין בו שם דבר ריאלי. הנכס עצמו מאוד ריאלי, אך המחיר הוא הפשטה. ומכאן שהוא יכול להתפשט וגם להתכווץ ללא היגיון, ראו את מחירי הנפט בשנתיים האחרונות. ושאר הסחורות. והמניות. ואגרות החוב. ושערי החליפין של מטבע חוץ. ועוד לא דיברנו על תהליכי מאקרו המכונים "אינפלציה" ו-"דפלציה". שעליהם נאמר אני אעשה פרצלציה לפרצוף קונצרטינה שלך

.

למשל, בין הגורמים המשפיעים על המחיר יש את ההחלטה של "מנפיק" הקרקע, ולא משנה כרגע האם זו "המדינה" או בעלים פרטיים, אך ההחלטה לנצל את הקרקע לבניית אחוזות נוסח סביון, מרכז קניות או כביש רחב נתיבים מבזבזת קרקע יקרה וכך גורמת למחסור.

כמו כן אני תוהה לגבי אחוזי הרווח שגורפים קבלני וספסרי הבנייה, למה האזרח הקטן צריך לסבסד אותם. לטעמי, דיור הוא אחד משירותי הבסיס שאזרח צריך לקבל ממדינתו, יחד עם ביטחון ומים נקיים (ע"ע "האמנה החברתית").

וגם, האם לא ניתן לבנות דיור בסטנדרט נמוך יותר, ואין הכוונה לאיכות נמוכה אלא לפחות "צ'ופרים" שמייקרים ללא צורך. אפשר להסתדר בלי לובי מפואר וקרמיקה איטלקית. יותר חשוב לי בית שתכנונו לוקח בחשבון שיקולי איכות סביבה, חיסכון במשאבים ושיוצר סביבת חיים נעימה לתושבים, לא רק של הבית אלא של כל השכונה. אם אני לא טועה יש את כל נושא הדפוסים של כריסטופר אלכסנדר שדנים בסוגיה הזו.

<אני יודע שזה דיון חופף ל{{}}די לדפוק את שוכרי הדירות, (ובמידה מסויימת גם חוק ההסדרים הפרטת הקרקעות בישראל) אך הדיון שם זרם לכיוון אחר ולא רציתי להשבית את השמחה>

לגבי אותה ילדה תפנו ליעקב קדמן , שר החינוך, יש הרבה גופים בדרך שיכולים לעזור
אבל
כשהרשויות מנסות אנו תוקפים שהם לא מגינים על מי שצריך תוקפים
אולי שווה לנהל דיאלוג להבין למה הם רוצים להוציא את הילדה ממשפחתה?
אגב צריך אישור בית משפט להליך כזה.

_סמוך קודם כל על עצמך.
על תסכן את עצמך.
תהא המטרה נעלה עד כמה שתהא, פיקוח נפש דוחה שבת._
בדיוק בגל זה אני כאן במאבק
דרך ההתנהלות הזאת מסכנת את כולנו וסיכנה ממש אנשים שהורידו פרופיל
ממש רדפו דוקא אותם
מי שפועל גלוי מוגן הרבה הרבה יותר

היתה פה איזו שאלה במעלה הדף לגבי הקשר ביני לבי איל אז כן הילדה המפשפשת היא של שנינו. עכשיו למרות העובדה הזו אני אנסה להכנס פה באמצע הריב בלי לרדת לפרטיו, כי אני עדיין חושבת שיש פה נושא שהוא מעבר לסגנון כתיבה או למחויבות של מי שפותח דף לענות לכל דבר.
אהבת עולם אני אשמח לענות לשאלות שלך, למרות שלדעתי הנקודה פה מתפספסת בצורה שקצת מבהילה אותי, כי אני לדוגמא חושבת שאפשר לתמוך במישהו שאומר שהוא "בעד גויאבות" כשלא ברור מה הגויאבות האלה ומאיפה, ומה הוא מצפה לקבל
כי העובדה העקרונית הברורה היא שיש קבוצה של אנשים שגרים במאהל מחאה, כלומר נמצאים בעימות מול הרשויות או הממשלה או מי שאלו לא יהיו, ויש חשש שמנסים להוריד אותם מהמאבק באמצעות שימוש ציני ברשויות הרווחה, באמצעות רדיפה והפחדה.
אם אני הייתי שומעת פרטים שמעוררים חשש כזה זה היה מדליק אצלי איזה חתיכת נורה אדומה מהבהבת כי זה מצלצל יותר מידי כמו פשיזם חשוך, ולא הייתי צריכה את הפרטים המדוייקים של המאבקים של כל אנשים שם וגם אם הייתי רוצה לבדק יותר לעומק נראה לי שהדבר הראשון שהייתי מפגינה זה הזדהות.
וזה לא משנה הפרטים של העימות ולא ביקשתי תמיכה מאף אחד במאבק שלנו(ה"הפלרה" וכל השחיתויות שמשתמעות ממנה שכבר הבנתי שלא כל כך עינינו אף אחד פה באתר) או של המשפחה המחוסרת דיור שמה זה משנה עכשיו אם מגיע להם או לא מגיע להם מקום לגור אם האבא הוא נכה צהל וכל אחד מהילדים שלו נהיה חולה משנים של חיים בדרום המזוהם להחריד של המדינה הזו...
אז לשאלותיך:

_בחור אחד שמפגין על זכותו לדיור
אין לי מושג קלוש מה זה אומר 'מפגין על זכותו לדיור'._

בארץ יש חוקים שאמורים לעזור לאנשים למצוא פתרונות דיור
בדוגמא של אשר החוקים חלים אבל רשויות הרווחה שלחו אותו בחזרה לירוחם משם יצא לפני מספר שנים בגלל שאי אפשר היה למצוא שם עבודה...
הנה דוגמא לפעיל אחר שנאבק בין השאר בנושא של דיור
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7% ... 7%98%D7%95

_מאוים על ידי רשויות הרווחה שיקחו לו ילדים לפנימיה!!!!!!!!!!
מה בדיוק הסיפור?_

אני גרה ליד האנשים אלו יותר מחודש לא ראיתי שם התנהלות חריגה ביחס לילדים בטח שלא אלימות או משהו שדורש הוצא של ילדים מהבית
ושוב אני מפנה למכתב המצוטט שמתאר חויה של ילד בפנימיה אני לא יודעת איזה צידוק קיצוני צריך כדי לתמוך בשליחה של ילד למקום שאלו הסכנות בו

מה זה 'מאהל המחאה'?

מאהל המחאה ליד הכנסת בירושלים, בגן הורדים, משמש מקום "מסורתי" למאהלי מחאה בנושאים שונם, אנחנו נמצאים שם בשביל לנסות להוציא מהמים את הפסולת התעשיתית של רותם אמפרט דשנים ולחשוף את הצביעות השקרים והכסת"ח של רשויות ואנשים שונים כמו למשל יעקוב נאמן שר המשפטים כיום ושותפו למשרד עורכי הדין שר הרווחה הרצוג... אבל כאמור זה לא הנושא.

אם אני הייתי שומעת פרטים שמעוררים חשש כזה זה היה מדליק אצלי איזה חתיכת נורה אדומה מהבהבת כי זה מצלצל יותר מידי כמו פשיזם חשוך, ולא הייתי צריכה את הפרטים המדוייקים של המאבקים של כל אנשים שם
זה בהחלט מדליק נורה אדומה!
אבל הרושם שנוצר הוא שאת רוצה שנקבל כל מה שאת כותבת כתורה מסיני, בלי להתעכב על הפרטים... וזאת למרות שאנחנו סקפטים מטבענו (אחרת היינו מאמינים לכל דבר שהרשויות מוכרות)?

באתר הזה משופע באנשים שקוראים תיגר על סמכויות הרשויות למיניהן, או סתם לא מאמינים להן. ראי למשל דוגמא אחרונה בדיון על האם המרעיבה ומחאת החרדים
אבל למה צריך לקבל בלי שום שאלה כל דבר שאחד הפעילים אומר וכל סיפור שמגיע אליו במייל? אולי הסיפור כבר לא אקטואלי?
גם בין המחנכים בבית (=התנערות אקטיבית מהרשויות ומדעותיהן) ו/או היולדות בבית (כנ"ל) ו/או האוכלים אורגני בלבד (כנ"ל) יש דיונים וויכוחים ולא מקבלים אוטומטית כל דבר.

עלמה, תודה על התשובות.
אני מאוד מעריכה את הפעילות שלכם.
אני גם חושבת שרשויות הרווחה הרבה פעמים אטומות. ויש צורות חיים שהם בכלל לא מכירים - ועלולים לכן לחולל עוולות.
ברור גם שאם מוציאים ילד מהבית - זה צריך להיות רק במקרה מאוד מאו-ד קיצוני. (מאוד !)
ושבכל מקרה, גם אם מוציאים ילד מהבית - אסור לשלוח אותו לפנימייה מסוג זו שמתוארת במייל שציטטתם.

יחד עם זאת, עדיין לא הבנתי, ואשמח אם תאירי את עיניי:
מה הטענה של רשויות הרווחה שעל פיה הם רוצים לשלוח את הבת לפנימייה?

_אין לי מושג קלוש מה זה אומר 'מפגין על זכותו לדיור'.
קודם כל, למה אין לו בית? קרה לו משהו? הוא פוטר? הוא נכה?
עבור מה הוא מפגין? מה הוא רוצה לשנות? הוא רוצה מהמדינה בית? לפי החוק המדינה חייבת לו בית?
או שלפי החוק לא - והוא רוצה לשנות את החוק?
האם הוא מפגין כי הוא חושב שלכל מי שאין בית המדינה צריכה לתת בית, או שהוא אישית יש לו מקרה מיוחד ולכן הוא מבקש דיור?_

בעיני כל זה ממש לא רלוונטי. זכותו של אדם להפגין או למחות על משהו שנראה לו, גם אם לפי החוק כן או לא מגיע לו. זכותו להפגין ולמחות ולא זכות המדינה ורשויות הרווחה להציק לו על זה. ממה שאני יודעת בימים של מפגיני "ככר הלחם" כשהם היו רבים הרשויות לא הציקו להציק להם יותר מדיי, אבל אחרי שהם נפרדו ונשארו מעטים , הציקו גם הציקו. זכות לדיור? לכל אדם יש זכות לגור איפשהו. העובדה שלי יש הורים שאני יכולה לגור אצלם לא אומרת שלכל האנשים יש אפשרות כזו.

בעיני כל זה ממש לא רלוונטי. זכותו של אדם להפגין או למחות על משהו שנראה לו, גם אם לפי החוק כן או לא מגיע לו.
נו, ברור שזכותו! שיפגין על מה שבא לו! אבל מבקשים ממני כאן להזדהות עם החבר'ה האלה, וכועסים שאין הזדהות אוטומטית... כשהנושא עצמו כלל לא מוכר ומובן (לי).

יכול להיות שהעובדת הסוציאלית היא לא מי שצריך לתקוף כאן. גם לה יש משפחה, היא צריכה להתפרנס, עובדים סוציאלים מרוויחים בקושי שכר מינימום, ובאים בדרך כלל מתוך כוונות טובות. לעיתים קרובות הן גם סובלות בעצמן מהמצב שבו הן נמצאות, שבו הן כפופות למסגרת מאו נוקשה שמכתיבה להן הוראות שרירותיות. העובדת הסוציאלית, כמו חיל בצבא, היא לא פועלת עצמאית על דעת עצמה, היא בסך הכל ממלא פקודות, בורג קטנה במכונה גדולה ומשומנת היטב. היא כפופה למנהלת אדמיניסטרטיבית, שכפופה לפקידים ממשלתיים שכפופים לבירוקרטים, שכפופים לשר הרווחה, הרצוג, שאגב משרד עורכי הדין שלו מייצג את הארגוני הבעייתים ביותר מבחינת פגיעה ברווחת תושבי המדינה, פגיעה בזכויות עובדים ומשפחות עניות, למשל מפעלי כימיקלים לישראל.

במאהל המחאה מדברים על:

קומבינת משרד המשפטים ומשרד הרווחה בניצול ועושק חסויים, לאחרונה העלינו את האתר: apotropus.co.il

הקומבינה של משרד עורכי הדין "הרצוג (שר הרווחה), פוקס (נפטר לאחרונה) נאמן (שר המשפטים)", שייצגו את בעלי כימיקלים לישראל ברכישת גרעין השליטה בכימיקלים לישראל מהמדינה ויוזמת חוק ה"הפלרה" (חוק שמחייב את ספקי הדים לרכוש רכישת הפסולת של כימיקלים לישראל ושפיכתה למי השתיה של תושבי ישראל וכך לספק לחברה הגנה משפטית וחסכון אדיר בהוצאות), בזמן שהם היו שר האוצר (נאמן) ומזכיר מפלגת עבודה (הרצוג, שבאותו זמן הואשם בגיוס כספים לא חוקי למפלגת העבודה, כלומר פרשת העמותות של ברק).

אי הספקת פתרונות דיור לנזקקים על ידי שר הרווחה ושר השיכון לשעבר (הרצוג) בזמן שהשבוע הרצוג הצטרף לתמיכה בנתינת אלפי בתים בחינם לעשירי המדינה (במסגרת "רפורמת הקרקעות").

מאהל מחאה שנמצא שם כבר כמה שנים (וקיבל צו פינוי ביום שפרסמנו את כוונתנו לעשות שם מאהל מחאה) בעניין יחס גרוע לילדים ופרשיות התעללות בילדים תוך שימוש ברשויות הרווחה ועובדים סוציאליים.

ועוד.

אני לא יודע מה באמת הביא את העובדת הסוציאלית. אבל אני יודע שהעובדה העובדה היבשה היא שאם שר הרווחה, או שותפו למשרד עורכי הדין, שר המשפטים (גם משרד המשפטים מאוד קשור לשירותי הרווחה), רוצים לשלוח איזה עובדת סוציאלית שתציק לאנשים שמעלים לדיון ציבורי כמה מהקומביונות הכי גדולות ומשתלמות שלהם, אין מבחינתם דבר יותר קל מזה, אין צורך ביותר מהנפת אצבע.

בריא טבעי, אחלה הסבר נתת כאן.

איל ועלמה:
אתם יוצאים מנקודת הנחה שכולם כאן מרגישים מחוייבים ומגוייסים למאבקים שאתם לוקחים בהם חלק. שאנשי באופן הינם מטבעם אנשי "פעולה ישירה" שעל כל אזעקה ישר קופצים, אוחזים בנשק ומסתערים עם הכידונים אל מול אוייב הרשויות האכזר.

ומה שהכותבים השונים מנסים נואשות לומר לכם, שלא כך הוא. אם אתם מעוניינים לגייס כאן תמיכה או אף עזרה פעילה, עליכם להסביר את עצמכם, ואף לשכנע. לא מספיק לזרוק מני סיסמאות מגפון בקול גדול. את זה עושה יופי הממשל, ומזה כבר שבענו עד לכדי בחילה.
<מטרחן באריכות

>

וזה גם עונה לקרוטונית:
_גם אני תוהה. מה שכתבת מעניין כרקע תיאורטי אבל לא עונה לי על השאלה - מה דורשים אותם אנשים שגרים במאהל (איפה, אגב?). ישיבה במאהל היא צורה מסוימת של מאבק חברתי, בד"כ צורה שבאה להציג איזו דרישה דחופה וקונקרטית, לרוב אישית או סקטוריאלית. לא "תהייה" מהתהיות המופשטות שתיארת.
האם אפשר להבין ממה שכתבת שהמאהל קם כדי לדרוש דירות ליושביו?_

הפרדתי בין העמדה העקרונית שלי לפיה כן יש בסיס לדרישת האזרחים לפתרונות דיור הולמים במחירים סבירים, כל אזרח באשר הוא אזרח, על פי האמנה החברתית בין האזרח למדינתו, לבין המקרה המסויים העולה מהדיווח של איל, שם יש לבדוק מהן הזכויות המוקנות בחוק כיום לאזרחים בנושא דיור, בין היתר אם בנוסף לכל הם גם נכים. ייתכן שיתברר שהמדינה לא מקיימת את סעיפי החוק שכן קיימים למטרה זו, כפי שאכן קורה מדי פעם בפעם, ולא רק בדיני דיור.

לגופו של עניין ובשביל לסבר את האוזן, עד כמה מרושע ובאמת זדוני וציני בלי טיפת בושה הוא הכל - תקראו באתר קונספיל

לגופו של עניין ובשביל לסבר את האוזן, עד כמה מרושע ובאמת זדוני וציני בלי טיפת בושה הוא הכל - תקראו באתר קונספיל
גם מאחורי אתר קונספיל עומדים אנשים עם תפיסת עולם אישית, ולכן, לא פטורים מסובייקטיביות. אך עדיין, תמיד ישנן עובדון שניתן להתייחס אליהן. בעיני אין מקור מידע קדוש, אלא רק עוד מקור להצלבה.

תהיה שמא עצם היות מחירי הדיור כה גבוהים נובעת מאיזשהו כשל, שלא קשור -"לכוחות השוק" שהם נשמת אפה של התיאוריה הכלכלית הניאו-קלאסית, אלא שמלכתחילה לא סביר שדיור יעלה כאלו סכומי עתק.

לי אישית אין ספק שאתה צודק, רק הייתי מחליף את המילה כשל_ במילה _קשר

לי יש חלום, וכל פעם שאני מציג אותו אומרים לי שאני פנטזיונר (לא שאני לא):
לתבוע את זכותינו לדיור ולהגנה על הסביבה בה אנו חיים על ידי הפקעת קרקעות מידי המנהל והתיישבות חקלאית ברת קיימא בשדות חקלאיים שאינם מניבים (וכאלה יש רבים בארץ).

בכל מקרה אני לא מאמין בהקרבה של הפרט על מזבח טובת הכלל. בתקופה של גנדי לא היה אינטרנט. הדרך היחידה להתמודד מולם היא בכלים שלהם, או בהפלת הבסטיליה (אבל אז לא היו רימוני עשן, גז מדמיע או כדורי גומי, וערך חיי הפרט רק התחיל לתפוס צורה).
למסה מאורגנת יש יותר כח. מפלגות עממיות עפ"י העקרון של דמוקרטיה ישירה הן מעבר לפינה.
איל, בתור טיפוס אנרגטי מסתבר (ואולי אתה גם כריזמטי פנים מול פנים) - למה לא לצבור כח איפה שהכח נחשב? למה להפגין כמו חבורת נמלים מול חלונות הזכוכית הכהים? אתה מצפה שלא ידרכו עליך?
בקיצור אם תחליט להקים מפלגה כזו אשמח לדעת מזה. ועד אז המחאה שלי מסתכמת בזה שאני לא קונה כלום (כמעט) (שירותי אינטרנט וניירות גלגול)

לגבי האתר קונספיל,
נראה לי ברור לכל חובבי האתר, שיש בו עירבוב בין דברים חשובים ונכונים, לבין שטויות גמורות במיץ.
ולכן, נראה לי ברור לכל חובבי האתר, שלא כדאי להפיץ אותו ברבים, במיוחד לא בתור טיעון למשהו - כי זה יוצר טיעון הפוך, כפי שאיל כתב.

גם אני הבנתי משתי ההודעות הראשונות שהאישיו העיקרי הוא הרדיפה בגלל הילדה בלי החיתולים, ושיש פה רצון לדיון על הכאב ראש שיכולים לגרום גופים רשמיים בגלל חוסר היכרות עם אורח חיים כזה או אחר. אם העניין העיקרי הוא בתכלס איך לעזור למשפחה שמאיימים לקחת לה את הילדה, כדאי שכותרת הדף והתוכן ידגישו את זה..
אני חושב זה לא הנושא. הנושא הוא בדיוק שם הדף.
מדובר פה במקרה, ככל הנראה, שבו יש כמה אנשים שעוסקים בחשיפת האמת אודות כל מני מושחתים,
והטענה של איל (שנשמעת לי מאוד הגיונית) היא שהמדינה משתמשת ברשויות הרווחה כדי לרדוף את אותם אנשים ובכך לסכל את מחאתם.

אורי יקר
הטענה של איל
היא לא
שהמדינה משתמשת ברשויות הרווחה כדי לרדוף את אותם אנשים ובכך לסכל את מחאתם.
אלא ש יכול להיות שזה המצב
שזה רק עוד יותר הגיוני, לא?

צחוק צחוק
אבל נגיד שמישהו בכנסת ניגש לאשר ואומר לו
תישמע ,אני מודע לבעיות שלך ולדרישותיך
אבל
תשמע
לא נוח לנו שאתה עוזר לחבר'ה עם ההפלרה וכו אפילו ששופכים גם לך את הפסולת התעשיתית הזאת למים ואםילו שבירוחם נשמת את האוויר של מפעלי ברום של עופר
אתה חיב לא לעזור להם (שמעתי שדוקא ממש עזרת להם לחלק פלאירים ועם צילומים(הוא צלם במיקצועו)ולפרסם בבית הכנסת) ואם אפשר גם להביא לנו מידע מועיל נגדם...
ככל שתביא יותר מידע ככה הדירה שתקבל יותר גדולה תהיה..
סתם ברור שדברים כאלה לא קורים
סתם משתעשע לי עם עצמי...
(להבהרה שיחה כזו אולי התקימה אבל אשר בן אדם ממש איכפתי,אמיתי, לכן לא משנה מה הבטיחו לו ,הוא לא מסוג האנשים שככ מתקפל ולא מסוג האנשים שככ קל לקנות)

_כמו שמיקי רוזנטל אמר
אתם יכולים להשמיץ אותי אבל זה לא ישנה את העובדות
העצוב הוא שהעופרים ואנשיהם עשו את העבודה עבור כסף_

אני לא מסכימה וכאן טמונה הבעייה. האחים עופר פועלים לפי החוק בדרך כלל, הם רק דואגים שהחוקים יהיו לטובתם והמדינה דואגת לגבות את זה בחוקים. לפי מה שאני מבינה , הכל חוקי. גם לבדוק מה קורה עם הילדים במאהל מחאה כזה או אחר (ולא, אני לא מדברת על סקס חופשי ליד הילדים, כי על זה אנשים לא מקימים מאהלי מחאה. מאהלי מחאה הם בדרך כלל בנושאי דיור, עזרה מהרשויות, מדיניות רווחה בעייתית וכו', בקיצור מי שנמצא במאהל מחאה הרבה פעמים אלה אנשים שיש להם מעט להפסיד, או אנשים עם מודעות סביבתית חברתית) ואחר כך לפנות לבית משפט ולהוציא אותם מידי ההורים נעשה בדרך חוקית. חוקית אך מסריחה.
חלק ממה שמסריח (בעייני) היא מדיניות הרווחה. יותר זול ומשתלם למדינה, לשנות מערך רווחה ולהשקיע בעזרה למשפחות שזקוקות לעזרה, לתת להם ליווי של עובדות סוציאליות וכו' מאשר להוציא אותם לפניומיות.
מאחר ויצא לי לקרוא ולראות סרטים על משפחות אבוריג'יניות ואינדיאנית שהממשלות דאגו להוציא את הילדים מהבית על מנת שיוכלו לפקח על השפה בה הם מדברים ועל התרבות שירכשו שהיא חלילה לא התרבות ה"ילידית הקלוקלת" וכדי להרחיק אותם מהוריהם, אני מתחילה לחשוב שגם הדרך בה מדינת ישראל ממשיכה לנהל את מערכת הרווחה שלה אכן נועדה לדרך כזו של ניתוק, הפחדה וכמובן שימוש לדרך של שליטה פוליטית.
how lovely
לא חסרים כאן באתר דפים בהם ניתן לראות בבירור עד כמה הרשויות נוטות להצקה לאזרח הקטן שלא עושה הכל כמו שמקובל ו"צריך". אם מציקים למי שילדה בבית, אם מציקים למי שמחנך בבית (אני יודעת ,לא לכולם, אבל לא חסרים כאן סיפורים שכן , חפשו קצת) אז למה שלא יציקו למי שיושב מול האף שלהם במהל מחאה, הרי הדבר הכי קל בעולם הוא לטעון ש"המקום אינו ראוי למגורי ילדים" ונסגר סיפור. ויקי כנפו עשתה בזמנו הרבה רעש כי לוותה בהמון תקשורת והצטרפו אלי המון למאבק (ועדיין נאלצה לקפל זנב כשהמאבק כבר לא עניין את בעלי הרייטינג) אבל רוב מאהלי המחאה הם קטנים, לא מושכים תשומת לב אבל כן מעצבנים את היושבים מולם , מרגיז לצאת מהמשרד הממוזג ולראות שמישהו מזכיר לך דברים שאתה רוצה לשכוח.
אישית, אני לא מצפה שכל מי שנכנס לדף הזה יגיד אמן לכל מה שנאמר או יסכים עם כל מחאה של מישהו שמפגין או מתיישב. אני כן חושבת שסולידריות, סולידריות אנושית פשוטה, זה משהו בסיסי ושעשו כאן כל כך הרבה "הפרד ומשול" במדינה שלנו, שאנשים איבדו כאן אפילו את היכולת להיות סולידריים באופן בסיסי עם מי שאולי נעשה להם עוול, שישר הם בודקים אם הוא חרדי או ערבי, אם הוא שמאלני או ימני, אם המטרה שלו מוצדקת או לא מוצדקת. מה זה בכלל משנה לעזאזל.

אני מביע כאן עמדת הזדהות: אם נטפלים אליכם בגלל שהילדה מפשפשת ללא טיטול, הרי שזה רקוב, מסריח וזועק עד לשמיים ממניפולציה שלטונית רקובה כשקשוקה ששכבה שנה עד שמנהלי הערוץ הראשון אספו את הביצים שלהם כדי להקרין את הסרט. ואם מונעים מאשר דיור שמגיע לו על פי חוק עקב היותו נכה ומאיימים עליו שייקחו ממנו את הילדה, הרי שגם זה עוול נוראי, שרק מבזה את רשויות המדינה. ואני אומר את זה מתוך כוונה אמיתית ללא שמץ אירוניה. צעד אחד הלאה: מוכן לעלות לירושלים כדי לדבר איתו ולשמוע את הסיפור לאשורו, כולל גם פרשת הילדה המשפשת, וכל עוולה אחרת.

אני כן חושבת שסולידריות, סולידריות אנושית פשוטה, זה משהו בסיסי ושעשו כאן כל כך הרבה "הפרד ומשול" במדינה שלנו, שאנשים איבדו כאן אפילו את היכולת להיות סולידריים באופן בסיסי
גם התחנכנו להיות סקפטים עד כדי כך שקשה לעורר בנו אמון.
כל כך הרבה משקרים לנו ועובדים עלינו וגונבים מאיתנו וחורשים מזימות מאחורי גבנו, עד שאנחנו מפחדים להאמין.

מי שרשויות הרווחה מנסות לטפל בו - ראוי שנחשוד ברשויות הרווחה, עד שיוכיחו צדקתם. לא להיפך. הם צברו רקורד מכובד מאוד של פגיעות בא/נשים שלא היתה סיבה לטפל בהם.
היתה לי היכרות לא מעטה עם רשויות רווחה (לא כמטופלת שלהם, אלא בעבודה משותפת). יושבות שם נשים נהדרות וחכמות (כמו גם מרושעות וטיפשות, כמובן), ששוחקים אותן עד דק ומוציאים את נשמתן וגורסים את מחשבותיהן בעבודה קשה, מתישה, לא מתגמלת וללא תמיכה ראויה.
גם עבדתי בשני מוסדות לנוער חוסה.
אחד מהם, מקום פרטי עם גישה יוצאת דופן, שהחזיק מעט נערים, טיפל בהם במסירות ובאהבה, טיפח אותם ושמר עליהם, נסגר... (לא לפני שמגוון רשויות נטפלו אליו והציקו לו במשך שנים).
השני, מוסד גדול וידוע, שחסך על חשבון החוסות, אימץ גישה טיפולית נוקשה ונוחה לביצוע, התחנף לרשויות והתנהל כעסק לכל דבר כמעט, חי, קיים ובועט.

מערכת הרווחה, שתהליכי ההפרטה נוגסים בה וקרוב לוודאי תעבור אותם בשלמותם בקרוב, לא מסוגלת לעמוד בתפקיד החצי-אלוהי שלקחה על עצמה. התפקיד שראוי היה לה, לעניות דעתי, הוא שיקום קהילות והעצמתן, כך שאם יש משפחה שלא מסוגלת לטפל בילדים שלה, הקהילה תשקם אותם, תדאג לילדים ואפילו תוקיע את הפוגעים, אם יש צורך בכך.
אבל העצמת קהילות, משמעה א/נשים חזקים, שאי אפשר לשקר להם, לגנוב מהם ולחרוש מזימות מאחורי גבם.
זה לא טוב לכלכלה.
מצטערים.

מי שרשויות הרווחה מנסות לטפל בו - ראוי שנחשוד ברשויות הרווחה, עד שיוכיחו צדקתם. לא להיפך.
תודה ליאת, על המשפט הנכון כל כך הזה.
איל, אני לא מכירה אותך ואת הסיפור. לשאלתך המופיעה בשם הדף הזה: ברור. כמובן. בוודאי ובהחלט. רשויות הרווחה משמשות (לא פעם) כלי ציני מרושע, ונראה שכל אדם בעל אינטרס כזה או אחר יכול להשתמש בהן כבכלי מסוכן ביד שיכורה. על אחת כמה וכמה אם אלה גופים מאורגנים וחזקים, פיכחים ומפוכחים.
כל מי שנצרב במכוות האש של רשויות הרווחה אי פעם, או כמו שליאת כתבה, שהרווחה "טיפלה בו", לא יכול שלא להזדהות עם הסערה הזאת, גם אם היא כתובה לא טוב.

שיחות, מסכימה איתך מאוד.
לעניין הנושא: ברור לי לחלוטין שרשויות הרווחה עשויות להיות גורם מסוכן שראוי להישמר ממנו.
ושצריך להיות מאוד סקפטיים לגבי ההחלטות שלהם.
(גם כשעדיין אין לי ילדים - אני כבר מראש פוחדת מהאפשרות 'להיתקל' בהם)

האמת, אחרי סיפורים שקראתי פה באתר ושמעתי ממקומות אחרים (והאמת, היתה לפני כחצי שנה גם כתבה גדולה ב"7 ימים" בדיוק על הנושא הזה - הפזיזות בהוצאת ילדים מרשות הוריהם), אני בוחנת בעין ביקורתית כל סיפור שמעורבות בו הרשויות האלה.

ממה שקראתי כאן אפשר לרכז כמה אבחנות שמוסכמות על הכותבים, פחות או יותר:

פקידי\ות הרווחה עלולים\ות לעשות דברים שליליים, בין מתוך אינטרסים של הבוסים שלהם, בין מתוך טימטום ובין מתוך שחיקה וקושי.
התוכן של הדברים חשוב מהצורה. למשל, האפשרות של פגיעה בילדים שהוריהם מאיימים על אינטרסים כספיים של לקוחות עורכי הדין שמכהנים כשר הרווחה ושר המשפטים חשובה מהדיון על האם הורים אלה יודעים או לא לנסח את הבעיה בצורה תמציתית וברורה וקולחת לפחות כמו אותם סופרים שמתו בימים האחרונים, וללא עירוב של רגשות כמובן, הרי מה לרגשות ולאיומים אפשריים על הילדים שלך.
לשתוק ולהסיט ולהדחיק את הדברים האלה, ולהיטפל לצורה השטחית במקום לתוכן המזעזע, יהיו אשר יהיו הסיבות לכך, אלו לא דרכים יעילות להתמודד ולפתור את הבעיות.
עלינו לחשוב, מה כל אחד ואחת מאתנו יכול ויכולה לעשות כדי לתמוך ולעזור לתושבי המאהל, שישנו סיכוי שאינטרסנטים בעמדות כוח יממשו את הכוח שלהם כדי לקדם את האינטרסים שלהם וינסו לקחת מהם את הילדים שלהם?

אגב, ממקרים אחרים שנתקלתי בהם, ואין לי ספק שגם במקרה הזה, מעשה כזה מצד רשויות הרווחה יגביר לעין שיעור את המוטיבציה והאינטנסיביות של ההורים הללו במאבקם במערכת שפגעה בילדים שלהם, ובמקרה הזה בשר הרווחה, שר המשפטים והלקוחות שלהם, משפחת עופר. לכן המשך הפעלת עובדי הרווחה, כנראה מתוך תסכול, הוא רעיון גרוע במיוחד מצידם של גורמים אלה (אם זה המצב כמובן כי אנחנו לא באמת יודעים מה הוליד את ה"דאגה" הפתאומית הזו של עובדי הרווחה לתנאי החיים של הילדים במאהל, תוך התעלמות מיכולת עובדי המערכת הזו לשפר בקלות את תנאי החים שלהם, למשל על ידי דאגה לנקודת חשמל). למעשה זה רעיון כל כך גרוע, שהספק העיקרי שלי בכך שזה באמת מתוכנן נובע לא מההתנגדות השרירותית המקובלת אל מול כל העלאת אפשרות של הפעלת כוח לא מוצהרת בגלוי כנגד הציבור ("קונספירציות") אלא מכך שלא נראה לי הגיוני שהם כל כך טיפשים ולא מבינים את ההשלכות של מעשה כזה.

_בחור אחד שמפגין על זכותו לדיור
מאוים על ידי רשויות הרווחה שיקחו לו ילדים לפנימיה!!!!!!!!!!

איפה במשפט הזה את רואה שרוצים לקחת לו את הילדים בגלל שהוא מפגין????!!!!!_

כנראה שאת ואני קוראות אחרת את אותו משפט. אולי בגלל הניסיון שלי בהבנת המציאות הספציפית (אני לא טוענת שהבנת המציאות שלך לקויה חלילה, אני רק טוענת שיש לי ניסיון רב והכרות עם אנשים שעוסקים במחאה ותיקון עוולות ואיכשהו הבנתי מיד שלזה איל התכוון, מתוך הידיעה שהוא עצמו נמצא במאהל בגלל ההפלרה). אולי אני פחות תמימה, אולי ניסיון החיים שלי עגום, אולי ראיתי יותר מדי מזה. אולי זה עקום שאני מחברת בין בן עמי ומה שנעשה לילדיה ולה ובין סיפורים אחרים שרצים כאן בשפע באתר, אולי זה דבילי שבזמנו, כשויקי כנפו היתה במאהל מחאה של חד הוריות שמעתי סיפורים בכיוון הזה, אולי אני הוזה. אני חושבת שאם היית גדלה בבריה"מ לשעבר והיו מספרים לך משהו שרומז על הקג"ב היית מיד מבינה.

אלא מכך שלא נראה לי הגיוני שהם כל כך טיפשים ולא מבינים את ההשלכות של מעשה כזה.
כמה שאתה טועה. הם יודעים : הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
כמה רעש עשתה ויקי כנפו לפני 6 או 7 שנים ? ומה השיגה? ומה השיגו חד הוריות אחרות שהיו איתה במאהל? ומי זוכר אותן? ומה השיגו אלה שישבו במאהל במשך כמה שנים? אתה זוכר אותם? כי אני לא לגמרי, במטושטש, ואני עוד הייתי שם והתעניינתי קצת בנושא.
הם יודעים שאין לזה השלכות. הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם.

_הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
כמה רעש עשתה ויקי כנפו לפני 6 או 7 שנים ? ומה השיגה? ומה השיגו חד הוריות אחרות שהיו איתה במאהל? ומי זוכר אותן? ומה השיגו אלה שישבו במאהל במשך כמה שנים? אתה זוכר אותם? כי אני לא לגמרי, במטושטש, ואני עוד הייתי שם והתעניינתי קצת בנושא.
הם יודעים שאין לזה השלכות. הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם._
נראה לי שהרבה אנשים אומרים לעצמם שאי אפשר לשנות, כי זה מתרץ בשבילם את זה שהם בכלל לא מנסים. אבל אני יודע שזה לא נכון. הייתי במאהל מחוסרי דיור שבו השגנו פתרונות דיור ל90 אנשים בתוך כמה ימים. והייתי גם במאבקם אחרים שבהם הכלבים נבחו והגנבים ברחו.

הייתי במאהל מחוסרי דיור שבו השגנו פתרונות דיור ל90 אנשים בתוך כמה ימים. והייתי גם במאבקם אחרים שבהם הכלבים נבחו והגנבים ברחו.
חשוב שהציבור יכיר את המקרים הללו. אין לנו מושג מכל זה, כך שמתקבעת בנו תחושת חוסר האונים מול המנגנון האימתני והדורסני.

אני חושב שאתם מזניחים את זירת התודעה הציבורית. מותירים אותה בידי הרשויות. מי אם לא אתם שלחמתם בשטח, ומכירים את העובדות לאשורן יכול לפרסם אותן? יש לכתוב את הדברים הללו בצורה קריאה, ולהפנות אליהם כל פעם שהנושא עולה לדיון. כך, פעם אחר פעם, תחשוף עוד ועוד אנשים אל העובדות, וכך תגדיל את ההכרה שכן יש דרך להלחם באטימות.

http://www.meshanim.com/stories/stories.htm

עלינו לחשוב, מה כל אחד ואחת מאתנו יכול ויכולה לעשות כדי לתמוך ולעזור לתושבי המאהל, שישנו סיכוי שאינטרסנטים בעמדות כוח יממשו את הכוח שלהם כדי לקדם את האינטרסים שלהם וינסו לקחת מהם את הילדים שלהם?
אולי כל אחד יכתוב מה הוא יכול ומתכוון לעשות? כי מעבר לטענת ג'ראר שאני אשם בכל שכל שאר העולם כולל הוא עצמו לא לוקחים אחריות - קיימת גם המציאות והאופציה השפויה.

אני בהחלט מרגישה שתרמתי, לפחות בעבר, להעברת המידע הזה. גם היום אני משתדלת להעביר הלאה כמה שיותר אם אני יודעת על עוולות כאלה. בעבר הייתי פעילה חברתית סביבתית ובמסגרת זה ניהלתי פורומים באינטרנט בהם בהחלט ניסיתי להעלות את המודעות לנושאים מסויים, נתתי סדנאות בנושאים כלכליים חברתיים.
אני יודעת ששיניתי בכך שהעליתי את המודעות לנושאים מסויימים. אם אני צריכה להצביע על תחום מסויים אחד שבו עשיתי שינוי, אני יכולה לומר שהתחום הוא סחר חליפין ויד שניה, שאז לא היתה אליו מודעות כלל בישראל ובעקבות פרוייקטים שהייתי מאד פעילה בהם (לא לבד, תמיד עם אנשים נוספים, לא עושים דברים כאלה לבד) זה נעשה טריוואלי להרבה מאד אנשים להחליף, לקנות יד שניה ופחות לרוץ לקנות חדש. בעיני זו תרומה חברתית וסביבתית כאחד.
בנוסף היה לי טור במקומון בו כתבתי על עניינים סביבתיים וחברתיים. כבר לפני 9 שנים המלצתי לאנשים להמעיט בשימוש בשקיות ניילון , היו לי גם אמירות קצת יתר נוקבות, למשל כשנפלו התאומים העורכת שלי היתה מאד נסערת והתלבטה אם לפרסם, מכיון שהצבעתי על העוולות שהביאו לשנאה הזו (וכמובן שאני לא מצדיקה שום טרור).
היום מה שאני יכולה לעשות הוא בעיקר לראות ולהראות. כלומר: אני לא מקבלת את האמירות השלטוניות כמובן מאליו וכאחת שמחפשת מה נמצא מסביב לאור הזרקור אני יכולה לעזור גם לאחרים להפנות מבטם לשם. אם יבחרו להתבונן לשם או לא זה כבר סיפור אחר. אני מתעסקת היום בעיקר בעניינים המקומיים שקורים סביבי, כולל החיוביים, כי חשוב בעיני להעצים את החיובי ולתת לו במה. לא התעלמות מהרשע שיש בחוץ, אלא העצמה של הטוב שיש.
אם מי שגרים באיזור שלי (מצטערת כרגע אלה הכלים שיש לי) זקוקים לשופר או לקשרים, לדעת למי לפנות בעניינים חברתיים וסביבתיים, נדמה לי שאני יכולה לעזור, ובקרוב אוכל יותר, כל עוד אלה עניינים מקומיים. אנא הרגישו נוח לפנות.

ועוד על רשויות הרווחה הבריאות הביטחון והמשפט
ועוד על תיקשורת אדישה מגויסת וכו
http://www.facebook.com/group.php?gid=141502587523
זה עולה לנו בבריאות

איל יש לי תחושה שאתה מערבב כאן בין כמה דברים (כולנו בעצם, לפחות אני).
למיטב הבנתי יש הבדל בין כשאר הדברים נעשים בחסות החוק , כאשר החוק מאפשר עוולות איומות, לבין עבירה על חוק.
למשל, אם יש חוק נגד ניסויים בבני אדם ללא ידיעתם ומגלים את זה, ניתן יחסית בקלות להעמיד את אותם אנשים לדין ודברים כאלה כבר נעשו כאן במדינה, שאנשים כאלה עמדו לדין ואם יש הוכחות יש סיכוי שזה יעשה מספיק רעש. נגיד במדינת ישראל יש חוקים נגד אונס, הטרדה מינית וניצול סמכות ועובדה שהצליחו להעמיד לדין את קצב וגם את איציק מרדכי.
לעומת זה אם משהו נעשה בחסות החוק, למשל מכירת נכסים של המדינה בזיל הזול לידי בעלי הון (אני לא בקיאה אבל נדמה לי שהכל חוקי), אזי מי שצריך לתת את הדין זה מי שהיה בשלטון, המדינה ולא אותם אנשים שדואגים לאינטרסים שלהם, אך לא עשו שום דבר לא חוקי גם אם מסריח. כאן יש לפעול לשינוי החוק, לשינוי הסדרים החברתיים וכו'.
כשלא מבחינים בין השניים, קשה לראות מה הפעולות הנדרשות בכל מקרה.

ניתן יחסית בקלות להעמיד את אותם אנשים לדין ודברים כאלה כבר נעשו כאן במדינה,
לא ידוע לי על אף אחד שעמד לדין
לא בעינין הניסויים בבני אדם ולא בעינין חטיפת ילדי תימן ואחרים
זה לא עינין של חוק לדעתי אלא של עירנות הציבור
דבר ראשון
יש חוק ויש אכיפה
זה שני דברים שונים מאוד במיוחד בישראל
כמו בעינין עובדי חיפה כימיקלים או עובדים זרים שבתי משפט פסקו לטובתם אבל המשטרה ורשויות אחרות התעלמו מבתי משפט אלו

יש הבדל בין חוק ובין אכיפה בישראל, אין ספק מסכימה לגמרי ועדיין נתתי דוגמאות לכך שעבירה על החוק יכולה לעיתים להיות מטופלת בדרכים חוקיות.
למשל היו רופאים שעשו מסחר בביציות, לפי מה שאני יודעת הם הועמדו לדין והחוק שונה בגלל מה שהם עשו, ככה שלא יתאפשר סחר כזה.

אני לא מבינה את הנאמנות המוחלטת הזאת לחוק ולמדינה.
המדינה מיועדת כדי לשרת את בעלי ההון. לשם כך היא קיימת.
א/נשי השלטון ובעלי ההון חד הם והם נעים בין תפקידים בחברות פרטיות לבין תפקידים בשלטון או סתם מקיימים יחסים חבריים הדוקים.

איך נראה לכם שהחוק, אותו מכוננים א/נשי השלטון יכול שלא לשרת את בעלי ההון?
אפשר לעשות רפורמות פה ושם.
אבל שינוי רדיקלי?
זה לא טוב לכלכלה...

_איך נראה לכם שהחוק, אותו מכוננים א/נשי השלטון יכול שלא לשרת את בעלי ההון?
אפשר לעשות רפורמות פה ושם.
אבל שינוי רדיקלי?_
בגדול, אני מסכימה איתך, רק שאישית, למרות דעותי התיאורטיות אני מעדיפה לעבוד עם מה שיש וקיים ופחות עם מה שלא קיים בעייני.
מה קיים? למשל קיימים בעיני מודלים של מדינות סוציאליסטיות כגון שוודיה, נורבגיה, דנמרק ונגיד הולנד (פחות בקיאה עד כמה היא סוציאליסטית, רק שיש בה כמה דברים שנראים לי באופן כללי). אם כבר הולכים רחוק למה שאין כאן, הייתי מעדיפה שיהיה מה שיש שם, בתור התחלה.
מעבר לכך, אין ספק שהחוק בא לשרת את השלטון ובעלי ההון, וההוכחה הטובה ביותר הוא החוקים העוברים עלינו לרעה עכשיו בימים אלו בסריה ובצרורות שלא ניתן לדעת נגד מה לפעול ראשון.
עם זאת, החוק הזה הוא מה שקיים עכשיו ואפשר בהחלט להיעזר בו וכולנו נעזרים בו, גם את. נכון הוא שהוא רוב הזמן לא עוזר לנו, אלא מדכא, או לפחות מנסה לדכא אותנו כמה שיותר, מצד שני אנחנו לא מנותקים ממנו ובהחלט יכולים להגיב אליו.

נראה לי שמתפספס כאן משהו,
בין אם הדבר שמולו נלחמים הוא חוקי או לא חוקי, בין אם החוק בעדך כיביכול או נגדך, אם מבינים כמו שליאת אמרה שהחוק הוא לא למענך אלא למען ההון, שהמערכת היא לא לטובתך, אז הברירה בגדול היא אחת, צריך לחץ ציבורי, צריך התעוררות של האנשים, אי אפשר להמשיך לסמוך על כל מיני גופים מרוכזים וריכוזיים שיעשו את העבודה כי הדוגמאות למצבים בהם היתה פניה למערכת המשפט שהסתיימה בכלום, שנדחתה על הסף, הן רבות מאוד ולא משנה כאן מה היה החוק. המודעות משנה, העקשנות של אלו שנלחמים וההבנה איך בנויה המערכת שבה אנחנו חיים

עלמה,
אז למה המאהל מול הכנסת???

אני לא לגמרי מבינה את השאלה...
אפשר לפעול דרך המערכות שקיימות אני פשוט חושבת שזה יכול להיות אפקטיוי רק אם יש לחץ ציבורי מאחוריך
אנחנו שם כי כרגע זה נוח לקבוצה מסויימת של אנשים לגור שם, דווקא שם פשוט כי זה מקום מסורתי של מאהלי מחאה, וכי יותר נעים שם בקייץ מאשר בתל אביב...
אני לא מחכה לחברי הכנסת שיבואו לשמוע אותי, אני לא מאמינה בהם במיוחד, גם אם יש למישהו שם רצון טוב הוא די כבול בתוך המערכת
הם יבואו ויעשו כשהדרישה מציבור תהיה חזקה מספיק ובינתיים אנחנו במאהל עובדים יחד כדי לנסות לקדם את המודעות בציבור
בדיוק כתבתי מה על זה בדף פלואוריד והפלרה

ה, וכי יותר נעים שם בקייץ מאשר בתל אביב..
וכשיהיה פחות נעים לא תהיו שם?
כשיהיה פחות נעים מתל אביב לא תלחמו?
אם כך תנהגו אז מלחמתכם היא מלחמת צעצוע.
כשתפסיקו להיות במאהל הנעים יותר מתל אביב מה תעשו לקידות הנושא?
זו המלחמה האמיתית היום שאחרי.
המלחמה האמיתית היא לא באוהל המחאה אלא בעשיה האמיתית.
הנכים- ישבו שבועות על שבועות שביתת רעב ועוד, ומלמעלה ....מישהו עשה משהו....נדה...כלומר הישיבה לא מזיזה צריך לעשות מעשים.
אני ישבתי באוהל מחאה מול הלונה פארק בגני התערוכה כי בזמנו סלוצקי רצה להעביר את הדולפינים מהדולפניריום ללונה פרק ושם לבנות להם ברכה פיצפונת והרעש של הרכבת והמכוניות מאילון פשוט יכלו לטמטם אותם, אז הקמנו אוהל הסתובבנו ברחובות לגיס אנשים למאבק, עשינו הרצאות בבתי ספר והיו משמרות 24 שעות ביממה סביב הדולפנריום לעצור את ההעברה ואכן לא העבירו אלא העבירו אותם לחול לשיקום ומשם בתקוה לים בהמצלת מומחה לדולפינים רייק אויברי.
אם היינו רק יושבים במאהל לא היה קורה כלום, חילקנו כוחות ובהתחלה היינו רק 12-14 איש.
אז בהצלחה וקצת צורם לקרוא שנמצאים באוהל מחאה כי נעים שם יותר מתל אביב גם עם זה בציניות או הומור.

וכשיהיה פחות נעים לא תהיו שם?
אני כבר בנושאים האלה ואחרים במשך יותר מ20 שנה
גם שי אקטיבי למדי כבר שנים על גבי שנים
מדובר באנשים מאוד מחויבים
אני עצרתי, עם עוד קומץ של אנשים מחויבים , זיהום של שכונות שלמות בירושלים עוד ב93 בגלל שאנג'ל נכנע לתביעה הצודקת לאוויר נקי
זה אומר כנראה הרבה מאוד חולי סרטן הריאה מבין הילדים שם ,]שדוקא ניצלו מגורל של קודמיהם ,בנשימת האוויר שמגיע ממערב לשכונת קרית משה ואחרות

זה לא היה ציני ולא בהומור, אנחנו שם כי שם התאים לנו לחיות כרגע
אני לא מבינה למה את מסיקה מזה שאנחנו יושבים באוהל כל היום
אני די בטוחה שירושלים היא כרגע המקום עם הכי הרבה אנשים שמודעים לבעיית ההפלרה כי אנחנו כל יום מחלקים מאות פלאיירים
מדברים עם המון אנשים
מנסחים חומרי הסברה עובדים על סרטונים ומנסים לעשות את הקמפיין הזה בצורה חכמה ויעילה. נראה לי שיחסית זה מצליח, לא יודעת לאן זה ילך אבל כרגע אנחנו עובדים קשה ונראה לי מעולה שאנחנו גם נהנים מזה, לא?

מספר הערות שעלו לי עם קריאת הדף.
רשויות הרווחה יכולות לשמש כלי ציני ומרושע גם בסיכסוכים שבין בני זוג ולא רק בין האדם לרשויות.

חשוב, לטעמי, להבחין בין העובדים עצמם ברשויות, שמנסים למצוא פתרונות, בהתאם למה שיש בשטח ועל פי החוקים הכתובים לבין העובדה המצערת שיש לשנות את המציאות הזו וגם את החוקים. למרבה האירוניה, הם כחלק מן המערכת לא מסוגלים או לא מעוניינים לעשות זאת משיקולים שונים.

בנוגע לזכות לדיור, גם אני הייתי שותפה בשני מאבקי דיור צנועים שזכו להצלחה, כלומר אלו שהובילו את המאבק וגרו במאהל קיבלו פתרונות דיור. חלקם. אלו שהסכימו לקבל את מה שהוצע להם. באחד נזקקנו להתערבות משפטית. הוא היה בעקבות פלישה לדירה פנוייה ואז פינוי בכוח ומעבר למאהל. המדובר היה בחד הורית שאליה הצטרפו משפחות נוספות. הוצע לה פתרון דיור בעיר אחרת היא סרבה. .לבסוף הסכימה לקבל דירה אחרת מזו שפלשה אליה באותה העיר.
חוקי הדיור לא השתנו בעקבות זאת. הכרתי גם מקרים של אנשים שסרבו למיני פתרונות שהוצעו להם. גם זה קיים. אני מציינת זאת כעובדה ולא כעמדה שיפוטית או ביקורתית על עצם הסירוב. כול אחד עם דעתו, צרכיו ואמונתו. דווקא העמותה שנתתי אליה קישור הייתה שותפה מרכזית בהעברת חוק הדיור הציבורי ששינה את המציאות. מומחיות היא גם מתוקף נסיון ולא רק מתוקף ידע מקצועי. לא צריך להמציא את הגלגל כל פעם מחדש ומנגד לא לנהות באופן עיוור אחרי כול מי שצועק שהאמת בידו.

חברה שלי גדלה בפנימייה. אמה חלתה במחלת נפש והתאשפזה. אביה פירנס את המשפחה. והיא בגיל מאוד צעיר נדרשה לדאוג לארבעת אחיה הקטנים ממנה בשנים ספורות בלבד. עד שהיועצת/עובדת סוציאלית התערבה ודאגו להם. יש גם מקרים כאלו. הם לא אומרים כלום על הכלל.
זה איום ונורא שילדים שהוצאו מהבית חווים התעללות במסגרות אליהן הוצאו כביכול להיות מוגנים. זה עצוב, מצער, מכעיס. חייבים לשנות את זה. גם אם הילדים חוו סוג התעללות כזה או אחר במקום שבו היו טרם המעבר למסגרת. כול אדם שחווה פגיעה מינית ואלימות, על אחת כמה וכמה ילדים זה מצער, מדאיג ומכעיס, ומעורר בי באופן אישי חרדות. ילדים חווים פגיעות ואלימות גם בבית ובמקומות אחרים.
הבעיה עם עבודה סוציאלית שנדרשת מן העוסקים במלאכה יכולת ניבוי. בדיעבד כולם חכמים, אבל צריך לקבל החלטה על סמך מציאות רגעית. זה מאוד בעייתי. אם מתגלה מקרה של התעללות כולם נזעקים איפה היו עובדי הרווחה??? לא צריך להתייחס אל הכול כאל מקשה אחת. יש סכסוכים בין בני זוג, יש מקרים של התערבות במשפחות שאינן אקטיביסטיות כלל וכלל ויכולות אף להיות משפחות מתעללות ומזניחות, ויש מקרים של "היטפלות" לדרי מאהלים...

כול הנושא של הורות הוא מאוד סבוך וערכי בהקשר של טובת הילד. כל החלטה שלנו כהורים משליכה על ילדינו. אפילו העובדה שאני מניקה את ביתי בליילה, ולא מפטמת אותה בבקבוק מטרנה לפני השינה, גורמת לבני משפחתי המורחבת לחשוב שאני פוגעת בשנת הליילה שלה ואלמלא כך הייתה ישנה טוב יותר ושזה חיוני להתפתחותה. כול אחד והשקפתו.

אפילו העובדה שאני מניקה את ביתי בליילה, ולא מפטמת אותה בבקבוק מטרנה לפני השינה, גורמת לבני משפחתי המורחבת לחשוב שאני פוגעת בשנת הליילה שלה ואלמלא כך הייתה ישנה טוב יותר ושזה חיוני להתפתחותה. כול אחד והשקפתו.
כל אחד והשקפתו בהחלט, אבל מה עושים לגבי השפעה של אינטרסנטים של ההשקפה? למשל חברות מזון ותרופות שמקדמות השקפה מעוותת של המציאות בהתאם לצרכיהן הכספיים, קונות את הFNB והFDA ומשרדי הבריאות ומשרדי החינוך? זו לא תופעה שולית, עובדה שהרוב המוחלט של הציבור מחזיק בהשקפות מוטעות שחברות מסחריות אלה (יחד עם המפלגות וכלי התקשורת והמומחים והעמותות שלהן) דחפו לו. חלוקית, מה תעשי אם, למשל, בגלל שהפצת מידע על המצב הזה שבו אמהות לא מיניקות את התינוקות מספיק בגלל שחברות המטרנה דוחפות להן השקפה אחרת, בתגובה חברות המטרנה ינצלו את הכוח והקשרים שלהן ויאיימו לקחת ממך את הילדה שלך, בשם ההגנה על בריאותה המטרנית, באמצעות עובדים סוציאליים, שלא מאמינים בכל אחד והשקפתו אלא בציות לבוסים שלהם? ומה תעשי אם כשזה יקרה, ותכתבי על זה בפורום שהכי אמור לתמוך, תקבלי תגובות שיסבירו לך שהעובדים הסוציאליים בסך הכל רוצים את טובתך ונורא משתדלים? אם הייתי במקומך הייתי מתעצבן, אבל אני לא במקומך, כל אחד והשקפתו.

חלוקית, מה תעשי אם, למשל, בגלל שהפצת מידע על המצב הזה שבו אמהות לא מיניקות את התינוקות מספיק בגלל שחברות המטרנה דוחפות להן השקפה אחרת, בתגובה חברות המטרנה ינצלו את הכוח והקשרים שלהן ויאיימו לקחת ממך את הילדה שלך, בשם ההגנה על בריאותה המטרנית, באמצעות עובדים סוציאליים, שלא מאמינים בכל אחד והשקפתו אלא בציות לבוסים שלהם? ומה תעשי אם כשזה יקרה, ותכתבי על זה בפורום שהכי אמור לתמוך, תקבלי תגובות שיסבירו לך שהעובדים הסוציאליים בסך הכל רוצים את טובתך ונורא משתדלים? אם הייתי במקומך הייתי מתעצבן, אבל אני לא במקומך, כל אחד והשקפתו.

אז ככה, אם זה היה קורה לי, הייתי מגייסת את נשות לה לה צה' היקרות וכול ארגון עלי אדמות שפועל לטובת ההנקה, הייתי נצמדת לבת שלי והייתי משכנעת את העובדת הסוציאלית מולי שהיא טועה. הייתי מגייסת עורכי דין ולא מוותרת בשום דרך. הייתי מנסה לשכנע ולצרף אלי תומכים.
הכי חשוב, אני מקווה שלא הייתי מגיעה כלל וכלל למקום הזה. אם בדרכי ובמאבקי האידיאולוגי ה"צודק" הייתי חושבת שאני עלולה לאבד את בנותי לא הייתי מסכנת זאת. מקווה שהייתה בי הגדלות להיות חכמה ולא צודקת. לזהות איפה אני יכולה לשנות, לאיזו מטרה אני יכולה לגייס רבים אחרים, ואיפה עלי לקבל ולעשות את המיטב מתוך המציאות כפי שהיא.

סביר להניח שמנסים להפחיד אתכם ע"י שימוש ברשויות הרווחה. זו שיטה מגעילה, פסולה, ולא אנושית.
סביר שמנסים- גם בעיני
לא מפחדים

_לדעתי ביקור אחד של איזו עובדת סוציאלית ומבט על המתוקה שלכם יבהיר מיד שאין להם מה לחפש שם. אבל אולי אני חיה בעולם מוגן מדי... sad
יש חדש בנוגע לאיומים של הרווחה?_
אני ממש מרגיש מוגן אישית
בהחלט לא חושש אישית מהרווחה אני מרגיש שיש לי תמיכה וגב חזק מאוד
נראה לי שהם ירדו מהעינין כי בהחלט הם עלולים לגרום לעצמם ולשר הממונה בפרט רק נזק תדמיתי קשה אם ימשיכו להתנהל בהתנהלות תמוהה
אשר נקט בפעולות שונות שהוא חשב לנכון שיעזרו לו מול הרשויות ויעזרו לילדיו
המצב כרגע נראה רגוע וטוב למדי
כדאי להיות עם היד על הדופק ועירני תמיד אבל בינתיים נראה שאין ממש איום רציני
ככלל היתי שמח שאנשים יהיו יותר סולידריים ואיומים שכאלה ירחקו מאיתנו עוד יותר וכך ילדי ישראל יהיו מוגנים מתמיד

שמחה לשמוע!

וסתם כשאלה תיאורטית מעניינת, אם קורה מקרה כזה שבו ברור שרשויות הרווחה מעורבות כהרתעה או כנקמה, מה כדאי לעשות?
לפתוח את הבית בחיוך רחב ולהראות "נורמטיביות"?
ניסיתי לחשוב על האופציה ההפוכה לה, לסרב בתוקף לביקורים של רשויות הרווחה ולהרעיש עולמות, אבל נראה שזה מה שקרה במקרה האם החרדית, ולכן לא כדאי אפילו לשקול את זה.
אז בעצם עניתי לעצמי...

ניסיתי לחשוב על האופציה ההפוכה לה, לסרב בתוקף לביקורים של רשויות הרווחה ולהרעיש עולמות
את לא חיבת לעשות כל דבר שאומרים לך אבל בהחלט כן כדאי להראות עד כמה את או אתה קשובים לצרכים האמיתיים של הילד/ה
להיות בקשר עם איש מקצוע שסומכים עליו יכול להיות טוב
לקבל חוות דעת שניה ושלישית
להעזר באנשים שונים שמכירים מקרים או קשובים ויכולים לחשוב ביחד
להיות בקשר עם אנשים שמכירים ויכולים להגיד עד כמה טוב לילדים
וכו
לא לפחד מידי ולא להיות תמימים מידי
במקרה שיש באמת איזושהיא בעיה לנסות לפתור אותה על הצד הטוב ביותר לטובת הילד

הבעיה עם עבודה סוציאלית שנדרשת מן העוסקים במלאכה יכולת ניבוי.
כפי שכתבתי, תפקיד חצי-אלוהי.
למה צריכים להסתובב בינינו א/נשים שעוסקות במלאכת הניבוי? ועוד להסתמך על מלאכה זו (שנועדה לשוטים בלבד, כידוע) ולקבל החלטות הרות גורל?

אם בדרכי ובמאבקי האידיאולוגי ה"צודק" הייתי חושבת שאני עלולה לאבד את בנותי לא הייתי מסכנת זאת. מקווה שהייתה בי הגדלות להיות חכמה ולא צודקת. לזהות איפה אני יכולה לשנות, לאיזו מטרה אני יכולה לגייס רבים אחרים, ואיפה עלי לקבל ולעשות את המיטב מתוך המציאות כפי שהיא.
אני לא רוצה לשפוט אותך אישית, אלא להגיד משהו כללי יותר בעניין.
אני מאמינה שבדיוק על זה סומכים בעלי ההון ובעלי השלטון (שחד המה).
הם מתווים מציאות שתאיים עלינו, אם לא נפעל על פיה ומתוכה. לפעול מתוך המציאות כפי שהיא היום, זה לקבל עול נבזות, רשע ומעשי נבלה. אני לא מסכימה. אין לי שום כוונה לסכן את הילדים שלי באופן מכוון, אבל התעמתות מול החזקים מסכנת תמיד משהו.
הרווח יכול להיות גדול מאוד, כמידת הסיכון, כנראה.
אם נרוויח חברה שפויה, איטית, מקומית, קהילתית, המייצרת שפע ולוקחת אחריות על צרכיה - וואלה, אולי כדאי לקחת כמה סיכונים בדרך...

וואו ליאת, ממש משמח לקרוא את התגובה שלך
לגבי הסיכון, הרבה דברים כרוכים בסיכון, כל הליכה לסרט או יציאה מהבית , כל החלטה כרוכה בסיכון, כמו שחלוקית אמרה, בהחלטות שאנחנו לוקחים לגבי הגידול של הילדים שלנו יש סיכון.
במקרה הזה דווקא הסיכון הוא למען הפחתת הסיכון.
כלומר, אני לא רואה את זה כהחלטה מתוך ברירה. זה לא שאם אנחנו נתחפר ונפחד וניזהר יהיה בסדר בכל זאת. לא. העולם שאנחנו חיים בו עכשיו הוא כבר מסוכן לנו יותר מידי וזה הולך ומחמיר, אנשים באת חולים יותר מידי. אנשים באמת מדוכאים יותר מידי, באמת סובלים. יש עוולות נוראים והם לא מיעוט של מיקרים הם מתרחשים כנגד כולנו כל הזמן. לקחת אחריות על החיים שלנו ולנסות לשנות אותם זה יכול להיות מסוכן אבל בטוח שגם לא לעשות כלום בקשר לכל החרא שהולך מסביבבנו זה מסוכן.

_אני מאמינה שבדיוק על זה סומכים בעלי ההון ובעלי השלטון (שחד המה).
הם מתווים מציאות שתאיים עלינו, אם לא נפעל על פיה ומתוכה. לפעול מתוך המציאות כפי שהיא היום, זה לקבל עול נבזות, רשע ומעשי נבלה. אני לא מסכימה. אין לי שום כוונה לסכן את הילדים שלי באופן מכוון, אבל התעמתות מול החזקים מסכנת תמיד משהו._
הם לגמרי בונים על זה.

אני רוצה להציע זוית נוספת להסתכלות,
אני חושבת שהם גם בונים על הפרד ומשול,
על כל המיוחדים והחכמים שחושבים שרק הם יודעים מה לעשות,
מתעקשים להישאר בודדים בפעילותם ולא לשתף בקבלת ההחלטות ,
וכך הם לא משיגים את הכוח הנדרש לשינוי אמיתי של המציאות,
אבל בהחלט נשארים הצדיקים היחידים בסדום,
שמוכנים להסתכן ולהילחם בשביל כולנו....

והמרגיעון קבע, באופן טבעי כולנו שייכים!

אייל,
אני שמחה שהעלת את הדוגמא של מיקי רוזנטל,
הוא, לא נשאר יחיד,
ראה כמה אנשים הוא הצליח לסחוף אחריו,
גם בסרט הנוכחי,
גם בפעילויות המקומיות באמצעות תכניות הטלוייזיה,
הצטרפתי בשמחה ליוזמה שלו,
אני מאוד מעריכה אותו,
לא ציפיתי להיות שותפה בעריכת הסרט,
כמו כן, לא ידעתי שאתה שותף בסרט או משמש כדובר שלו,

(חשוב לקחת בחשבון, שהרבה מאוד כסף מתגלגל בחברה הזו. מאות מיליארדים, רובו מרוכז במעט ידיים. זה לא סוד שחלק מהכסף הזה מוקדש ליצירת מקצועות וארגונים שידאגו שהכסף הזה ימשיך לזרום לכיוון ה"נכון" - עורכי דין, אנשי יחסי ציבור, שתדלנים בכנסת, טוקבקיסטים, אנשים מטעם במקומות הנכונים. במקומות שבהם יש אנשים שעלולים להבין ולקום ולפעול לשינוי הכיוון זרימת הכסף, הכוח, ההחלטות - דואגים לשים גם אנשים שישמרו על הכיוון, שיצאו נגד מי שמנסה לעורר למעשים חיוביים, שישללו, יפרידו ויכפישו אותו וישכנעו אותו ואת האחרים בקבוצה שהוא לבד ואין לו סיכוי. המקומות האלה הם למשל אוניברסיטאות ותנועות נוער שבהם אנשים מעלים שאלות; הכנסת; עמותות והתארגנויות לשינוי חברתי; קבוצות, אתרים ופורומים שמעודדים דיונים והסתכלות אלנטרנטיבית.)

מה קרה לדיון הער שהיה כאן? כל ההתקפות עלינו פסקו משום מה.
טוב אז כדי להעיר את הדיון, הנה סיכום ביניים ושיעור בפתרון בעיות באמצעות פוליטיקאים:
אשר מתגורר במאהל מחאה מול הכנסת עם משפחתו ומבקש עזרה בפתרון דיור בהתאם לחוק. בימים האחרונים חברי הכנסת כולל שר הרווחה עמלו על אישור "רפורמת הקרקעות" שכוללת חלוקה חינם וכמעט-חינם של שטח עצום ועשרות אלפי בתים לעשירי המדינה. אבל אשר ומשפחתו מקבלים רק הבטחות סרק. הבאנו למאהל מקרר ואשר ביקש שיתנו חשמל כדי שיהיה אפשר לשים במקרר אוכל לילדים שלו ושל אחרים שבמאהל. אשר ביקש שיתנו חשמל למקרר אבל לא הסכימו. כנראה שרשויות הרווחה הבינו שילדים שמסתובבים חסרי בית במאהל מחאה מול הכנסת ליד מקרר ריק (סמל העוני) שמדגים שהמדינה אפילו לא מוכנה לעניים תת חשמל, זה לא מציג את המדינה ורשויות הרווחה כל כך טוב, ובמיוחד כשאבא שלהם עוזר למאבק נגד שחיתויות שבהן מעורב שר הרווחה (לפני מספר ימים נאמר לאשר שלא עוזרים לו כי הוא עוזר לנו במאבק נגד ה"הפלרה"). אז החליטו לפתור את הבעיה - לנקוט במהלכים כדי להוציא משם את המקרר (זה נעשה אתמול) ואת הילדים של אשר, באמצעות שירותי הרווחה. גם אותנו מנסים לפנות משם.

זה מזכיר לי את הסיפור של מפעל הפיס. מפעל הפיס גוף ציבורי שאמור לעזור לכולם. לפני כמה שנים היה סיפור שמכיון שראש עיריית טבריה יצא נגד מפעל הפיס בהקשר של נגד הימורים, שזה גורם לאנשים להתמכר להימורים וכו'- הודיעו לו בתמורה ובראש חוצות שמפעל הפיס לא יעזור בטבריה.
נחמד, לא?

ובקשר לאשר: מה אפשר לעשות?
כל דבר שיכול לשמח את הילדים כמעט מבורך
משחקים
אנשים קשובים
אוכל
לשכנע את הציבור שמותר לתת חשמל למקרר וכו וכו וכולי

מי שרוצה לעזור אולי יש אפשרות ביום א
זאת אומרת
יש צו פינוי ככה אומרים לנו לכל מאהלי המחאה בגן הכנסת
למרות ששנים הם היו קימים שם במתקונת כזו או אחרת
כלומר כל עינין המחאה בכלל שם בגן הכנסת משום מה לא מתאים למישהו
מי שבעד זכות המחאה וחופש הביטוי מוזמן להגיע ו ביום א
ואולי הם יבינו שעשו טעות
אבל ליתר ביטחון וליתר דמוקרטיה
אנה גלו עינין ומעורבות

חסרה לי בדיון הזה התגובה של ג'ראר לזה
נמנעתי מתגובה, כי היא תהיה יותר פורמאלית ממעשית.
והגדרה זו חלה על רבים כאן, ובכלל, כך נראה לי.
לציבור הרחב, שלא משופשף בלוחמנות אקטיביסטית, לא ממש ברור מה לעשות.
וגם לקפוץ אליכם למאהל אינה תמיד אפשרות נגישה. לכן אני גם תוהה לגבי האפקטיביות של אמצעי המחאה הזה. אולי הוא עובד כאשר אתם מצליחים לאסוף עשרות של מחוסרי דיור/מובטלים שאין להם מחויבויות אחרות, אך אם אתם פונים לאנשים שתקועים בתוך מהלך חיים נורמטיבי (עבודה ושצווארם נעול בתוך אבן ריחיים של הוצאות אינסופיות), כדאי לחשוב על אמצעי מעורבות שיותר מתאימים לנסיבות אלו.

אני מסכים עם ז'ראר ושואל באמת - איך אתם עושים את זה? אני מתכוון למחוייבות המוחלטת והבלתי תחומה בזמן הזו. הלוואי יכולתי להרשות לעצמי לוותר על משמרות בעבודה על ימין ועל שמאל..

כרגיל שניכם צודקים. כדאי שנחשבו על דרכים אחרות מלבד קיום מאהל מחאה. איך אפשר לעשות שגם אתם, הפורמאליים יותר ממעשיים, עובדי המשמרות, בעלי משפחות ומחויבויות ומשכנתאות וכו', שנגישים למאבקים בעיקר דרך האינטרנט, תוכלו להשתתף ולעזור? למשל אולי כדאי שנפיק סרטונים עם מידע חיוני ונשים אותם ביוטיוב? אולי כדאי שנשים את המידע גם באתר כלשהו, למשל באתר www.meshanim.com, שאליו יהיה אפשר להפנות אנשים ולפרסם בפורומים ופייסבוק וכו'?

מה שאני מבינה כמועיל הוא לשתף תקשורת בדברים האלה.
נכון, רוב הגופים התקשורתיים הם בעייתיים, אבל תמיד לשמחתנו יקום מיקי רוזנטל שיהיה מוכן להילחם בעוולות ולפעמים הוא יצליח שלא יסתמו לו את הפה. למעלה מזה, יש פה ושם מקומונים, תחנות רדיו קטנות, עיתונאים פרילאנסרים שדווקא בדברים האלה מתעניינים, ונראה לי שכדאי לנסות לעניין אותם. אם הזכרלת חומרים ביוטיוב, אני מכירה אנשים שיכולים לעזור לעשות סרטונים/כתבות ברמה טובה רק שכרגע לא ברור לי בדיוק במה אני אמורה לעניין אותם: הפלרה? רווחה? סיפורו של אשר? הניסיון לטאטא את אוהלי המאבק משם?
הכל כל כך כללי שאני באמת לא יודעת במה לעניין עיתונאי/צלם שנושאים אלה מעניינים אותו.

העיתונאים יודעים, הם מעודכנים גם באופן ישיר וגם באופן עקיף, כולל מיקי רוזנטל, וגם העניין קיים, חוסר ידע או עניין זה לא מה שעוצר את התקשורת מלפרסם את המידע. גם הסרטונים כבר ביוטיוב, את מוזמנת להפיץ:
http://www.youtube.com/watch?v=xPYYVXPW6cc

העיתונאים יודעים, הם מעודכנים גם באופן ישיר וגם באופן עקיף
יש הבדל בין יודעים באופן כללי, לבין מיודעים לגבי סיפור ספציפי לעיתונאי ספציפי. לא כדאי לסמוך על זה ש"הם יודעים" , עובדה שעד היום נעשה בישראל רק "שיטת השקשוקה" אחד וגם זה בשלב די מאוחר.

יש איזו טענה מוזרה שהועלתה מגורמים מסוימים ש:
אסור לילד מתחת לגיל חמש להיות במאהל מחאה בכנסת
כי אז אולי צריך שרשויות הרווחה יתערבו ויקחו אותו מהמישפחה המתאכזרת:אוויר נקי,מרחבים.אנשים נחמדים וכו זה כנראה לא טוב לילדים מתחת לגיל 5 ובכלל להיות עם המשפחה זה כנראה ממש גרוע בעיניהם...
ובאוהל בכינרת זה בסדר?

ניקיתי את הדף מכל התגובות הלא נעימות ומכל הדיונים על הסגנון וכל מה שנראה לי לא קשור.
בקיצור, נשאר רק כשליש מהדף שהוא כולו תגובות ענייניות וראויות לקריאה.

הנושא העיקרי של הדף הוא על התנהלות רשויות הרווחה + האם יכול להיות שרשויות הרווחה משמשות ככלי בידי המדינה כדי 'להשתיק' אנשים (למשל אנשים פעילים באוהל מחאה וכל כיוצא בזה).

(אבל זה היה יכול להיות גם כל שימוש אחר ברשויות הרווחה, למשל ע"י בן זוג בגירושים, או ע"י שכנים שרוצים להתנקם).

פה ושם יש גם דיונים על נושא המחאה (דיור), ועל אקטיביזם.
שגם הם מעניינים וחשובים.
הם שוליים לדף, אבל אם רוצים אפשר להעביר אותם לדפים מתאימים.

אולי כדאי לשנות את שם הדף ליותר מדויק ולא מתלהם, כמו האם יש שימוש ברשויות הרווחה נגד אזרחים.