האם להתחתן

הוא אוהב אותי ואני אותו זה נחמד זה נחמד זה נחמד.....
הדבר היחיד שמונע ממני להתמסר לגמרי ולהתחתן איתו זה שאני לא סומכת עליו במאה אחוז. אין לי סיבה ממשית לזה יש בינינו תקשורת מעולה ,פתיחות ואהבה אבל אין לי אומץ להתחייב למרות שנורא רוצה ... למישהו יש עצה?

האם להתחתן
לא

רוב הזמן אני רוצה ... אבל מידי פעם מגיע פחד שמשתק אותי לגמרי.
פלוני... היה לי מאוד קשה לקרוא את תגובתך.(באמת) זה כיווץ לי את הלב כי כרגע כל מסר קטן מהיקום משפיע עלי. על ההחלטה הגורלית הזו.
אין כאן דף שמדבר על מה מרגישים לפני שמתחתנים . ואיך בטוחים שזהו הצעד הנכון?
אני בהסטריה קלה ואשמח לעזרה (פחות מפחידה משל פלוני בבקשה)

שאלה מנחה: האם את לא סומכת עליו באופן ספציפי, או באופן כללי על כל גבר פוטנציאלי שהיית אתו בקשר מתקדם? אם מישהו אחר (עם תכונות אחרות) היה אוהב אותך ואת אוהבת אותו, האם היית מרגישה בטוחה יותר להתחתן?

כתבת שתי סיבות שונות:

זה שאני לא סומכת עליו במאה אחוז
אין לי אומץ להתחייב למרות שנורא רוצה

לא באתי ממש לייעץ כי אין לי מה.
אולי תקראי ל-עירית לוי?

(בעצם, כן נראה לי - שגם אם כן להתחתן, כדאי שכן תעשי לפני זה תהליך שתרגישי שאת סומכת עליו ושאת שלמה עם זה, ולא לקפוץ פנימה לפני שאת מוכנה. אבל שוב, אין לי הרבה היכרות עם הנושא, זה רק מדעתי הקטנה...

)

אפלטון ענה על השאלה אם להתחתן או לא? עשו מה שתעשו , בכל מקרה תתחרטו!,
אבל ברצינות אם יש אהבה, כבוד הדדי,תקשורת ופתיחות. נראה לי בסיס טוב, אולי שווה ללכת ליעוץ (את לבד וגם יעוץ זוגי) ללבן לעצמך את הדברים.
בהצלחה.
לא סומכת עליו, אני זוכרת שלפני הנישואין שלנו עלה בי החשש שמא הוא מסתיר ממני משהוא (ואפילו דימיינתי שאולי הוא מסתיר ממני ילד שיש לו בחו"ל מדינה שגר בה טרם נישואנו, אחר כך שהינו בטיפולי פיריון הצטערתי שלמעשה אין לו ילד בחו"ל) רוצה לומר שזה "נורמלי". לחשוש, יתכן והחשש שלך שלא סומכת עליו קשור יותר לפחד להתחייב, ובכלל לא קשור איליו?

מדור זוגיות ומערכות יחסים

הדבר היחיד שמונע ממני להתמסר לגמרי ולהתחתן איתו זה שאני לא סומכת עליו במאה אחוז. אין לי סיבה ממשית לזה יש בינינו תקשורת מעולה ,פתיחות ואהבה אבל אין לי אומץ להתחייב למרות שנורא רוצה ... למישהו יש עצה?
ראי,
כל ברית, כל חתונה או התחייבות היא סוג של מוות.

ברית הנישואין ממיתה אפשרויות רבות, רגשיות, מיניות, התפתחותיות.

לשם קיום הזוגיות נמצא כל אחד מבני הזוג חש שעליו לבחור בנאמנותו לזוגיות על פני נאמנותו לעצמו.

לכן, עוד בטרם השאלה האם להתחייב או להתחתן עם האדם הזה, הספציפי, טוב להתבונן על כל המהלך כולו.

יש לקחת בחשבון שחיים בצוותא אינם "מאז חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" (וגם כאן אין הבטחה לגבי מחר), אלא הלמידה המתמדת להמשיך לאהוב את זה שלצידך למרות מי שהוא.
חרף התנהגותו ואופיו הקלוק.,

הנה כי כן, ההחלטה היא לאהוב אותו - ויהי מה.

כאן, מודגש הצד הזה של הקשיים המתקיימים ממילא גם בינך לבין עצמך, ומתבקשת לאהוב את עצמך למרות וחרף התנהגותך, כשלונותייך; תסכולייך; הקנטת עצמך.

חיי היום יום בזוגיות מתובלים בתבלינים רבים; גם בחריפות כעס וכאב, גם בתסכול עצב ורמיה עצמית.
שוב, כאמור כך בכל מקרה גם אם את לבדך.
עם זאת, נוכחות בן הזוג עשויה כמאיץ.

עד כאן, חלק קטן מהסיבות להרהור נוסף בשאלה האם להתחייב לזוגיות.

ומכאן, כאשר התחייבות זו מלאה והדדית, ויש דרך משותפת שעשויה להתאים לשני בני הזוג להתקדם בה גם יחד וגם במקביל, והאהבה באה לידי ביטוי גם בסערות העונג וברגעי השראה ונשגבות קדושה.

והאהבה באה גם אל תוך החיים עצמם, בדמות ילדים, אנשים חיים שנוצרים בצלם הזוגיות המשותף, באופן הזה אשר משתלב אל תוך דרך המשפחה כולה, ומשפיע שם מעצמו ומעוצמתו, ונמצאת הדרך הזו כמרכבה הלוקחת את כולם ליעדם האישי, בתואם מושלם.

ובכן, אזי, אפשרי לכל אחד מבני הזוג להינות ולצמוח, להבשיל ולהתבשל, להצטרף ולהיצרף, בתוך יחסים ארוכי טווח, אשר מייצרים ונובעים ממכנים משותפים, ומאלה שאינם משותפים, כצוות, מתוך נחת רוח ושמחה, אל קיום משפחה, בה בכל מקרה נמצא האדם חי את חייו.

תודה רבה.

<שלם>

זו התלבטות של הרבה שנים, יש הרבה חמודים ואולי יותר "שווים" ממנו, אבל רק איתו אני מרגישה חופשיה להיות אני , מי שהכיר אותו מהקרובים אלי אמר לי ש"מגיע לי יותר טוב ממנו"(משפחה וחברים)
וכמה פעמים השתכעתי וניסיתי עם אחרים אבל אף אחד לא נכנס לי ללב באמת. ואם אף אחד לא הרגשתי נוח.
אני רוצה להתחתן איתו אבל חוסר התמיכה מערער לי את הביטחון (ליתר דיוק אני מתה מפחד) ו
"פלמוניאל" אני מקווה שזה עונה על שאלתך. ותודה על התגובות. אשמח לעוד אולי זה ישלים לי את התמיכה שאין לי מהמציאות.

_הלמידה המתמדת להמשיך לאהוב את זה שלצידך למרות מי שהוא.
חרף התנהגותו ואופיו
צפריר כן עלית על הנקודה.
בעצם ה"לא סומכת עליו" זה "לא סומכת על עצמי" .....
עובדת על זה...יש כאלה שהחיים יותר פשוטים להם ויש כאלה שצריכם לעבור מכשולים קשים מאוד

יש כאלה שהחיים יותר פשוטים להם ויש כאלה שצריכם לעבור מכשולים קשים מאוד
מה שמכשול קשה מאוד בעבורך עשוי להיות ללא מאמץ לאחר - ולהיפך.
כל העניין הוא נקודת המבט, זווית המבט.
ומכיוון שכך, כאשר מנסה להפוך את המאמץ ללא מאמץ, ומתאמצת על כך מאוד - לא יצלח.
וכאשר מניחה למאמץ, וזורמת כפקק על מים, ללא כל מאמץ, ומתמקדת בהווה, הרי שלכשתרצי את ילדיו דווקא, אין כל משמעות לחתונה, לנישואין, לטקסים ולכל השאר, אל מול יצירה משותפת זו, המשכיות אל תוך קיום פיזי. אדם.
הנה כי כן, כל אדם מייצג זוגיות חיה של הוריו, המשך פיזי לקיומם, נוכחות של זוגיות.

מוזמנת לייצג בכבוד את המחוייבות האולטימטיבית של הורייך - את עצמך, שמחוייבת לחיות על פני הכדור הזה, בתקופת חיים זו, ויכולה להפוך את החובה לחיות תוך מאמץ מתמשך וקשה, לחיוביות וחיבה, לזרימת החיים והיכולת להיות את, עצמך ובשרך ללא כל מאמץ.

כשזה מתקיים, זוגיות אינה מכשול אלא נתיב, שיכול להניב כל מה שתרצי, בקלות.

אם בוחרת בזאת.

ואם בוחרת במאמץ ובעבודה קשה, כך יהיה.

תודה רבה.

<שלם>

שאני לא סומכת עליו במאה אחוז
אתם חיים ביחד?
לחיות ביחד אפשרי ולהנשא לא?
אולי לחדד את שאלתך, את רוצה להמשיך את הקשר בינכם?
בדקת עם עצמך ואתו את פשר המשפט דלעיל?

היום לפני שלוש שנים, בערב, הלכנו לאיזה מקום והיו שם אנשים, אחד מהם היה מזוקן והוא אמר דברים. גם אנחנו אמרנו דברים. אחר כך חזרנו הביתה. היינו יחד קודם ואנחנו יחד מאז.
לא זכרנו את "יום הנישואין הבוקר", ולולא טלפון מזל טוב, גם לא היינו נזכרים.
אבל אנחנו אוהבים ביחד ומתפייסים הרבה (-:
ונותנים אמון ולוקחים חזרה ונותנים שוב ומחליפים מבטים רושפים או מלאי רוך
צוחקים ומפרים ונהנים ולומדים כמו לפני שלוש שנים ויום.
תירגעי, חתונה זה פיקציה. את מתחתנת שוב כל בוקר, מייד אחרי שאת נולדת. אם הוא מקסים תתחתני. אם הוא מפסיק להיות תתגרשי.

צפריר... יפה מה שאתה כותב זה נכון ... אבל קשה לי בכל זאת... אשמח אם תתיחס לפרטים.. מרגישה קצת שצריכה לחתור מול גלים גדולים (ההפך מזרימה נעימה) כדי להגשים את עצמי .כי עד עכשיו "זרמתי" ונכנעתי למציאות. אבל לפעמים חייבים להתאמץ כדי "לנצח" ולהגיע אל יעודנו.
וכתבת
לייצג בכבוד את המחוייבות האולטימטיבית של הורייך - את עצמך.. מה לעשות אם הם מתנגדים בתוקף לדבר שאני רוצה בו ?
אנחנו לא חיים ביחד כרגע . התרחקתי ממנו כדי להבין מה ולאן אנחנו מתקדמים . הוא הציע לי נישואין כבר כמה פעמים אני לא רוצה לחיות איתו בלי להתחתן , אני רוצה אישור מאלוהים שהוא האיש שאיתו אביא ילדים לעולם .
בשאר התחומים בחיים אני לא כל כך הסטרית אבל זהו הדבר הכי חשוב שלשמו נוצרנו בעצם. אי אפשר להתחרט על ילדים שהבאנו לעולם ... אז איך מקבלים את האומץ לעשות את זה???

יום נישואין שמח לך" קראתי את מה שכתבת רק אחרי שכתבתי את מה שאני כתבתי אז את בטח מבינה שהפחד שלי הוא לא מהחתונה עצמה .. הלואי שזה היה כל כך פשוט.

כמה שאלות:

שאני לא סומכת עליו במאה אחוז.

בְּמה את לא סומכת עליו? באיזה תחומים? (נגיד, לא סומכת עליו שלא יבגוד? לא סומכת עליו שיהיה שם כשיהיה לך קשה? לא סומכת עליו שלא יסגיר סודות שלך? לא סומכת עליו שלא יעזוב?). ובמה זה מתבטא שאת לא סומכת עליו?

חוסר התמיכה מערער לי את הביטחון

חוסר תמיכה מצד מי?

מי שהכיר אותו מהקרובים אלי אמר לי ש"מגיע לי יותר טוב ממנו"(משפחה וחברים)

לַמה הם אמרו כך? מה הפריע להם אצלו? האם את מסכימה איתם, לפחות חלקית?

כמו כן, נראה שיש לך הרגשה 'רעועה' מכל הכיוונים - מצד אחד מרגישה חוסר תמיכה (מהמשפחה? מחברים?), מצד שני, לא סומכת על בן זוגך.

זהו שלא יודעת למה לא סומכת עליו , הוא אף פעם לא אכזב אותי ולא חוששת שיבגוד והוא אדם ישר והכל .זה יותר תחושה של משהו אפל שהוא מסתיר.. או משהו כזה
חוסר תמיכה ממשפחתי ומחברי- לא אוהבים אותו , יש בו משהו שמרתיע אנשים הוא לפעמים חסר ביטחון ומתנהג בצורה לא כל כך נעימה. וזה עונה על שאלתך השלישית . אני מבינה אותם. אבל הוא מתאים לי (אולי גם לי יש חוסר ביטחון כזה וזה עוזר לי שהוא ה"פחות תקשורתי" ממני.

יש לי אליו רגש ממש חזק . הוא היחיד שאני יכולה להיות איתו ולא ימאס לי ותמיד יהיה לי מה להגיד לו ותמיד יעניין אותי לשמוע את דעתו. יש לנו ראיה משותפת על העולם. אנחנו מסכימים על הרוב, לומדים אחד מהשני, בנתינה אחד לשני, בלי אגו, רצון אמיתי שלשני יהיה טוב. סבלנות אין קץ. דביקות באמת על אף הקושי לפעמים, לכן עכשיו כשאנחנו פרודים אני יודעת שיש לו אמונה חזקה באמת והוא לא מנסה לשכנע אותי בכל מיני דרכים. הוא יודע שאני יודעת מה הוא רוצה וחוץ מלהתפלל אין מה לעשות. ולי יש גם אמונה חזקה ויודעת שאם אנחנו אמורים להתחתן אז זה יקרה. אבל מחכה לאיזה סימן שזו הדרך. ורואה את הסימן אבל מטושטש... עדיין לא ברור לי לגמרי... מתפללת.....

נראה לי שאם יש לך כל כך הרבה שאלות פנימיות ...אז זה בעצמו כבר אמור לאותת לך...
כשיודעים...יודעים.....

כן פנינה, אני גם חושבת ככה . אני פשוט קצת משתגעת כי אני לא יכולה "ללכת על זה" וגם לא יכולה להרפות. אז תקופה ארוכה (שנים) אני לא יכולה להפתח לאחר ,וניסיתי הרבה פעמים. הוא בתוך הלב שלי עמוק- את זה אני יודעת. אני יודעת שרוצה להתחתן איתו ולחיות איתו ביחד אני יודעת. אבל... אין לי אומץ להגשים את זה. קשה לי. לא יודעת למה כל כך קשה לי. ):

עירית_לוי

הי נינה,

נראה לי שהדבר הראשון שיחזק אותך זה להפנות את הפוקוס פנימה: גם את השאלות שמחפשות תשובה בחוץ, וגם את הכביכול תלונות כלפיו.

הפניה הזאת פנימה תאפשר לך לבדוק עם עצמך שני דברים:
האחד, האם את נכונה, מוכנה ובשלה להתחייב לנישואין (בלי קשר אליו). ואם כרגע לא, אז מה נדרש ממך לעבור, מהו הסוויץ' הפנימי שאת יכולה לעשות כדי להגיע למוכנות הזאת.
והשני, האם הוא האיש שנכון לך.

כרגע שתי השאלות האלה מתערבבות לך ואני רוצה להציע לך להתבונן על כל אחת מהן בנפרד. קודם על הראשונה, ואחר כך על השניה. בנפרד.

דבר נוסף שמקשה עלייך, לתחושתי, ומעצים את הרעש הפנימי שגם כך קיים אצלך, זה הערבוב בין הקולות החיצוניים של הסביבה לבין הקולות הפנימיים שלך.
את פונה החוצה ומחפשת תשובות, דעות, וסימנים (גם אצל הקרובים לך וגם בדף הזה). לגיטימי.
מה שאני מציעה זה לעשות סדר ולברר מהו כל קול.
כדי לחזק את עצמך. כדי שלא כל קול יטלטל אותך בעוצמה שכזאת

.

מה שקורה כרגע זה שהקולות החיצוניים מהדהדים לך עם הפנימיים, ולא ברור לך אם הם מהדהדים עם הידיעה הפנימית של מה נכון או עם הפחד.
האם ה"לא" ששמעת כאן בתחילת הדף וכיווץ אותך כל כך - כיווץ אותך כי הוא הדהד לך עם פחד להתחייב או פחד לטעות - או שהוא התחבר לך לידיעה הפנימית שהאיש הזה הוא לא האיש הנכון לך?
וכיצד פועלת עלייך הביקורת של הקרובים לך אל האיש שלך? האם היא מתחברת לידיעה הפנימית או לפחד?

ההצעה שלי היא - אם כבר להשתמש בקולות של הסביבה ולהעזר בהם - אז לעשות את זה דרך המסננת הזאת.
תתחילי לברר עם מה כל דבר מהדהד לך: ידיעה/פחד, ידיעה/פחד, ידיעה/פחד. שוב ושוב. לא פשוט לעשות את ההפרדה, זה דורש תרגול והתמדה, וזה בהחלט אפשרי.

וכאמור - מציעה לך בראש ובראשונה להפריד בין שתי השאלות ולבחון קודם כל את מידת המוכנות הפנימית שלך להתחתן.

אל תתני לחשש מתשובה שלילית לעצור אותך מלהישיר מבט את השאלה.
מוכנות זה משהו שאפשר להגיע אליו, וכנות עמוקה היא מאיץ חשוב בתהליך - כי כאשר את מגלה למה את לא מוכנה להתחתן, את יכולה להתחיל לגעת בדבר האמיתי ואיתו לעשות עבודה!

דרך אחת להתחיל לבדוק את זה היא לשאול את עצמך מהו הדבר שהכי הכי הכי מפחיד אותך בהחלטה כן להתחתן? תנסי לתת לתשובות לעלות מהבטן, אפילו אם הן נשמעות לך מופרכות.

אם הכיוון הזה מדבר אלייך - אני פה.

מרגישה קצת שצריכה לחתור מול גלים גדולים (ההפך מזרימה נעימה) כדי להגשים את עצמי .
אמונה א'.

כי עד עכשיו "זרמתי" ונכנעתי למציאות.
לא מדובר על זרימה וכניעה למציאות, אלא על זרימה עם המציאות.

אבל לפעמים חייבים להתאמץ כדי "לנצח" ולהגיע אל יעודנו.
אמונה ב'.
ראי,
ייעודך הוא לחיות את חייך. נקודה.
אם מדברת על מאמץ על מנת להגיע ליעד מסוים, ובכן לעתים בהחלט יש לעשות מאמץ פיזי על מנת להגיע ליעד האדרנלין.
מעבר לזאת, שוב - אמונה.

לייצג בכבוד את המחוייבות האולטימטיבית של הורייך - את עצמך.
מעצם היותך - הנך מייצגת אותם.
זה כלל לא קשור אם את ממלאה אחרי בקשותיהם או מפנה להם עורף.
זה לא תלוי במעשה, אלא בעצם הקיום.
שהרי את היא החיבור האולטימטיבי ביניהם, שילוב יחיד ומיוחד של שני אלה.

מה לעשות אם הם מתנגדים בתוקף לדבר שאני רוצה בו ?
להקשיב מתוך ידיעה גמורה שהם רוצים רק את טובתך - במגבלותיהם.
להבין את עמדתם כבני אדם.
ולאחר מכן להחליט בלי שום קשר לעמדתם. על פי מה שטוב לך - לדעתך את.

אנחנו לא חיים ביחד כרגע . התרחקתי ממנו כדי להבין מה ולאן אנחנו מתקדמים.
התרחקת ממנו על מנת להתקרב אצל עצמך, וטוב שכך.
אינך מבקשת להבין מה ולאן אתם מתקדמים, הנך מבקשת אחר תחושה של שלמות עצמית עם הרעיון הזה או הזה.

אני לא רוצה לחיות איתו בלי להתחתן
אמונה ג'.

אני רוצה אישור מאלוהים שהוא האיש שאיתו אביא ילדים לעולם.
אישור מאלוהים גם לא יעזור. האישור בא מבפנים.
וכשהאישור מגיע מבפנים, והנך שלמה איתו, הרי זה הכי קרוב לאישור מאלוהים.

בשאר התחומים בחיים אני לא כל כך הסטרית אבל זהו הדבר הכי חשוב שלשמו נוצרנו בעצם.
ראשית אם הנך הסטרית כאן, ואינך, ודאי שהנך הסטרית גם בתחומים נוספים, כמו לנהוג הפוך ממצוות הורייך.
שנית, נוצרת על מנת לחיות את חייך, כביטוי של זוגיות הורייך.
אינך מושלמת, ודאי שמעת לעת את בלתי נסבלת ועדיין אף אחד לא הצטער על הולדתך או התחרט על בואך לעולם.

אי אפשר להתחרט על ילדים שהבאנו לעולם
אפשר בהחלט, אבל זה כמעט לא קורה, ואם זה קורה שמתעצבנים על ילד, כל שעליו לעשות זה ללכת לאיבוד, לשעה. לא יותר.

אז איך מקבלים את האומץ לעשות את זה???
על פני אומץ, שלווה, שלמות עצמית.

ראי,
הפסיקי לקבוע את התנאים לגבי החברות והזוגיות הזו, תנאים שאף אחד לא יכול לעמוד בהם, לא את, לא הוא, ולא הזוגיות.
שכן, לעולם תנאי הזוגיות נבנים בשניים - גם אם אחד הצדדים מבקש לרצות את גחמות הצד השני.

הניחי לשאלת הנישואין כרגע, קחי אוויר, הסכימי להיות איתו בסופי שבוע, אולי אף מעבר לכך, למרות תנאייך, על פני להתנות את אהבתך בכל מיני חוקים, גם אם אלה שזורים באמונותייך - א' ב' ג' ועוד, תָנִי אהבתך איתו, שחררי תנאים, שני את עמדתך והסכימי לשינוי.

ילד משותף זה גורל משותף, גורל משותף זה נושא שאם עדיין אינך שלמה איתו, הניחי לו, דחי את יצירת החיים המשותפת.
הנך צעירה וברגיל מלבד צרכייך הרגשיים נפשיים, טוב שתניחי לגוף להתענג אל נחמתו, ומשם תוכלי להתייעץ עם הגוף.
שזה, הגוף - אף פעם לא מזייף.

תודה רבה.

<שלם>

ואוו תודה רבה ... איזה שפע של עזרה מאנשים חכמים... תודה על האתר הזה...
חשבתי קצת... קודם כל כן , אני מאוד מוכנה להתחתן + להכנס להריון .
ודבר שני , כן הוא האדם הנכון לי.....
אמממ אז מה היתה הבעיה שלי?
אני כן סומכת עליו.
טוב סליחה... צריכה להרגע ולחשוב עוד קצת... אעדכן.(-:
תודה.

בעצם ה"לא סומכת עליו" זה "לא סומכת על עצמי" ..

בְּמה את לא סומכת על עצמך?
מה את חושבת שאת עלולה לעשות?

הי "אהבת עולם" אפשר לתקן ולומר שפעם לא סמכתי על עצמי ולא האמנתי בעצמי ועכשיו אני עובדת על זה ומתחזקת ומבינה שיש לי דעה ויש לי רגש ולומדת להאמין בעצמי ולבטא את עצמי לתת לי מקום בעולם.
בעברי פעלתי מתוך פחד והשרדות וחוסר הערכה עצמית. עכשיו קולטת עד כמה. אני לא מצליחה להחליט להתחתן כי זו החלטה גדולה ואני מרגישה כאילו אני "קטנה שאסור לה להחליט לבד כי היא בדרך כלל טועה" אבל אני גדולה

_

אה, נדמה לי שהבנתי. את התכוונת שאת לא סומכת על עצמך שתעשי את ההחלטה הנכונה?

חשבתי שאת לא סומכת על עצמך שאולי את עלולה לעשות דברים לא טובים, או לעשות משהו שיפגע בקשר וכו'.
כמו שאמרת שאולי יש לו צד אפל - חשבתי שאת מתכוונת שאולי את פוחדת מאיזה צד אפל שיש לך.

נינה יקרה,
אשתדל ליכתוב לך בהמשך.
תודה על ההזמנה.
@} נרקיס.

נשמע שזה לא פשוט עם המשפחה שלך.
האם להתנגדות שלהם יש סיבות "מוצדקות"?
האם חלק מההתנגדות שלהם נובעת מכך שאת לא סומכת על עצמך ומשדרת להם שזה בסדר לבקר אותך ולשלול את בן הזוג שלך או שהם היו מתנגדים גם אם היית שלמה איתו לחלוטין? אני יודעת שקשה לדעת "מה היה אילו" אבל לפעמים אפשר לדעת.

לפעמים להתנגדות של המשפחה יש סיבות טובות ונכונות כי הם רואים דברים שהבת לא רואה ומבינים דברים מסויימים, ולפעמים זה שפשוט סולם הערכים שלהם אחר, נניח חשוב להם שתהיי עם מישהו עם מקצוע טוב או מעדה מסויימת ולך זה פחות משנה ויותר חשוב לך שיהיה לך מעניין איתו וכו'.

עד כמה הם מתנגדים ועד כמה הם יעמדו בדרכך אם תחליטי להתחתן איתו? האם הם ינתקו קשר? האם הם יימנעו ממך עזרה כלכלית או עזרה עם ילדים אם וכאשר יהיו כאלה בתמונה? חשוב לדעת למה את נכנסת בהקשר הזה, למרות שברור שהחיים עושים את שלהם לכל מיני כיוונים. אני שואלת מפני שאם את סומכת על עצמך ובוחרת להיות איתו למורת רוחה של המשפחה שווה לדעת שתעמדי במה שזה ידרוש ממך לאורך זמן.
לדעתי, כל הסיטואציה מאד מצביעה על מערכת היחסים עם ההורים שלך וחוסר האמון שלהם כביכול בו, הוא בעצם חוסר האמון שלהם בך, עלייך הם לא סומכים וכך למדת בעצם לא לסמוך על בחירותייך. בכל מקרה חשוב שתקחי בחשבון את כל התמונה ותראי אם את יכולה לעמוד בזה ומה המחיר.

קודם כל חשוב לי לציין שהורי הם אנשים נהדרים וברור שרוצים בטובתי . לכן לוקחת ברצינות את הרתיעה שלהם ממנו, כי מרגישה שהם צודקים, אבל האהבה שאני חשה אליו מעוורת אותי. השבת הגעתי להבנה שכשהוא מתאמץ אז הוא מקסים ועונה על חלומותי. אבל כשהוא עייף או מדוכא מתגלה אצלו צד מכוער שאני לא יכולה לסבול (כשהוא מדליק סיגריה במצב הזה אני מרגישה שחרב העולם..כן-תחושה קשה בצורה קיצונית).ואני לא יכולה לדרוש ממנו שיתאמץ כל הזמן.
הגעתי למסקנה שהבסיס שלו מרתיע אותי, הוא בא ממשפחה הרוסה, הוא חווה התעללות וגירושים קשים של הוריו והוא לא היה אהוב בתור ילד, שזה הפוך מהילדות המפונקת שלי.אז פתאום קולטת שזה מפריע לי , מרגישה שהוא לא "טהור" כמוני, לזה התכוונתי שכתבתי קודם על ה"צד האפל" שלו, עכשיו אני מבינה את זה יותר טוב.
מצד שני... הוא מבין ועמוק ורוחני ואוהב ונוח לי איתו כמו שלא היה לי עם אף אחד.
"רוקדת" עניתי לך בצורה כללית על כל שאלותייך ביחד כשכתבתי שהורי נהדרים, התכוונתי שהם יעמדו מאחורי אם אחליט להתחתן איתו למרות חוסר התלהבותם.
אשמח לתגובות ושבוע טוב.

והוא לא היה אהוב בתור ילד, שזה הפוך מהילדות המפונקת שלי
זה חשוב לך למצוא מישהו כמוך שהיה אהוב כמוך ומלא ביטחון כמוך? אבל אז את מעידה על עצמך
גם לי יש חוסר ביטחון כזה וזה עוזר לי שהוא ה"פחות תקשורתי" ממני
בעברי פעלתי מתוך פחד והשרדות וחוסר הערכה עצמית
איך זה מסתדר?
תבדקי עם עצמך האם במקומו את היית מתחתנת איתך?

הוא היחיד שאני יכולה להיות איתו ולא ימאס לי ותמיד יהיה לי מה להגיד לו ותמיד יעניין אותי לשמוע את דעתו
זה דווקא נשמע לי מאד מבטיח..נשמע נהדר

אני מאמינה שלכל אחד מגיע בנזוג שאוהב ומקבל אותו כמו שהוא
אבל זה לרוב לא באמת קורה עד שלא אוהבים ומקבלים את עצמך, את חושבת שאת ראויה לו?
אם לא, עשי עצמך כך ואל תבואי לקשר הזה מתוך אמונה עמוקה בנחיתות שלך שמשדרת לו שהוא לא ראוי, ככה רק תפסידו שניכם

בהצלחה

אבל כשהוא עייף או מדוכא מתגלה אצלו צד מכוער שאני לא יכולה לסבול
אצל כולנו זה ככה, לא?

יכולה לספר לך שאני רציתי להתחתן כדי לייצר לעצמי "טקס מעבר". כבר היינו זמן רב ביחד והיה מאוד ברור לאן הקשר הולך, אפילו נכנסתי להריון תוך כדי ההכנות. ועדיין, היה בי צורך לעמוד מול האנשים הקרובים אליי ולהצהיר שאני מאמינה בלב שלם באיש הזה וביכולתו לעשות אותי מאושרת.

נשמע שיש עוד כמה שלבים של יציבות שהקשר שלכם צריך לעבור לפני שהחתונה באמת תהיה "על הפרק", לא?

כן אני בהתלבטות קשה... ועוזר לי לכתוב פה גם אם לפעמים אני סוטרת את עצמי,
לא חשוב לי שיהיה לו עבר כמו שלי. אבל היום הגעתי להבנה שהעבר הקשה שלו מעיק עלי. וזה מה שהופך אותו ל"לא נקי" או "לא תמים" וזה עושה לי רע,(זה בעצם גם מה שמפריע להורי)
ואומנם לפעמים אני קצת חסרת ביטחון אבל ברור שבמקומו הייתי מתחתנת איתי.(זה ברור לגמרי,סליחה על היוהרה)
את חושבת שאת ראויה לו?
לא כל כך הבנתי את השאלה, ז"א יותר מתעסקת בשאלה אם הוא ראוי לי.
אני חושבת שמי שיתחתן איתי יזכה באשה הכי טובה בעולם ! (שוב סליחה )

שהורי הם אנשים נהדרים וברור שרוצים בטובתי . לכן לוקחת ברצינות את הרתיעה שלהם ממנו, כי מרגישה שהם צודקים,

אבל כשהוא עייף או מדוכא מתגלה אצלו צד מכוער שאני לא יכולה לסבול

במצב הזה אני מרגישה שחרב העולם..כן-תחושה קשה בצורה קיצונית).ואני לא יכולה לדרוש ממנו שיתאמץ כל הזמן.

הגעתי למסקנה שהבסיס שלו מרתיע אותי

פתאום קולטת שזה מפריע לי , מרגישה שהוא לא "טהור" כמוני,
רק ציטטתי אותך. את בטוחה שעם זה את רוצה להתחתן???

את בטוחה שעם זה את רוצה להתחתן???
כנראה שלא...)-: איזה באסה
אוף. אני אחזור להיות רווקה מזדקנת):

רק אל תתחתני בגלל הפחד מלהיות רווקה מזדקנת.
זה עדיף מגרושה ומאוכזבת.

בכלל.. בת כמה את?

אני בת 30 מה חשבת שיעבור?

חשבתי שיעברו כל החששות והתחושות והפחדים והשוני.
וחשבתי שתעבורנה נקודות מציקות באופי שלו.
וחשבתי שאצליח לאהוב את אמא שלו יותר.
וחשבתי שאני אתרגל לדברים קטנים שלא אהבתי אצלו
כי הכל היה כלכך יפה מלבד כמה דברים קטנים שהייתי ממש ממש בטוחה שיעלמו עם הזמן.
אבל הם לא.
הם רק גדלו.

לא רוצה להיות רווקה מזדקנת
לא רוצה להיות גרושה מאוכזבת
רוצה להיות נשאה מאושרת.
אני נאמנה לעצמי, לאמת, לא נכנעת. ונפרדת ממנו בפחד אבל בהבנה שזה הדבר הנכון, אין לי ברירה. הוא לא האיש שלי לפחות את זה הבנתי.
30 זה נחשב מבוגרת?

גם אני חשבתי שזה יעבור?

מאחלת לך שזה יעבור...(-: או יקטן לפחות

הכל עניין יחסי. את יודעת.

30 זה גיל מעולה!
את בכלל לא רווקה מזדקנת, ואת תפגשי גבר מקסים שאת פשוט תדעי
ועדיין יהיו לו ימים קשים וצדדים אפלים, אבל אתם תעברו את זה ביחד
פשוט כי אתם תהיו דבר אחד, יחידה אחת, אמיתית ומלאה.
בינתים אם את באמת נפרדת מהבחור, עשי זאת בלב שלם, ואחלי לו בליבך רוב אושר, ושתבוא זו שתדע לפצח את הקוד שלו, ולעזור לו לגדול

אמן
לוקה ,משמחת,תודה על העידוד

הגעתי למסקנה שהבסיס שלו מרתיע אותי, הוא בא ממשפחה הרוסה, הוא חווה התעללות וגירושים קשים של הוריו והוא לא היה אהוב בתור ילד, שזה הפוך מהילדות המפונקת שלי.אז פתאום קולטת שזה מפריע לי , מרגישה שהוא לא "טהור" כמוני. לזה התכוונתי שכתבתי קודם על ה"צד האפל" שלו

מודה שדברייך מכאיבים לי באופן אישי.
מדברייך משתמע שמי שלא היה אהוב בתור ילד - לא ראוי שיאהבו אותו בתור מבוגר. תמיד ידבק בו צד 'אפל' שכולם ירגישו בו - וידחו אותו על כך.
כלומר, זה מין מעגל קסמים נוראי כזה, שלאותו אדם 'בלתי אהוב' אין סיכוי לצאת ממנו.
חוויה של חוסר אהבה - תגרור עוד חוויות של חוסר אהבה, שהרי איך אפשר לאהוב מישהו שלא היה אהוב בתור ילד????!!!!
כך שתמיד הוא יישאר במקום ה'לא ראוי'.

בגלל שגם אני באה ממקום של חוסר אהבה בילדות - אני מרגישה כאילו במשפט שאמרת את גוזרת גם את גורלי.

אני בטוחה שלא לזה התכוונת, ושהמקום שאת מדברת ממנו הוא המקום שלך. בכל זאת זה נגע לי בנקודה מאוד כואבת, כאילו שדיברת עליי.

טוב, אני בכל זאת חייבת לשאול:
למה אם מישהו עבר דברים קשים וכואבים - זה הופך אותו ל'לא טהור'? לא טוב מספיק בשבילך?

אם היית אומרת שהוא מתנהג בהתנהגות פוגענית למשל, משחזר התנהגויות מתעללות - הייתי מבינה.
אבל רק עצם העובדה שהוא עבר כאב וסבל ולא קיבל מספיק אהבה - זה סיבה מספיק טובה לדחות אותו?

(כמובן שדחייה היא לא רציונלית ואת לא יכולה לשלוט בזה, אבל הרעיון קשה לי לעיכול).

אהבת עולם, נינה לא דחתה אותך.
מה זה חשוב מה באמת נמצא שם מאחורי המלים שלה על הגבר הזה?
השורה התחתונה היא, שהיא פשוט לא אוהבת אותו בשלמות כמו שהוא. לא מקבלת אותו כמו שהוא.
ועם מטען כזה, זו תהיה טעות גדולה להתחתן איתו.

אהבת יקרה
זה לא במודע, לקח לי זמן להבין מה העיניין שמפחיד אותי בבן אדם הזה. וזו לא הסיבה אחד לאחד, כמו שכתבת -זה לא בראציונל . וכתבתי את זה פה כדי להמחיש את הנקודה הזאת ששנים לא הצלחתי להבין, וזה לא בדיוק זה, זה יותר בגדול הכיוון , ברור שלא כל אחד ואחת שעברו ילדות קשה הם אנשים לא טובים. זה משהו ספציפי לגביו. וגם, - לא רואים את זה על פני השטח, זה משהו שהבנתי אחרי עבודה פנימית ועמוקה , כשרציתי להבין למה אני לא מסכימה להתחתן איתו.
זו ממש הבנה חדשה שאני מעקלת אותה בימים אלה. וזה מקדם אותי ומבהיר לי את המצב ואולי אולי זה יוביל אותי להבנה שאני מוכנה להכיל את זה ולהתחתן איתו... אולי....

כשהוא עייף או מדוכא מתגלה אצלו צד מכוער שאני לא יכולה לסבול
איזה צד מכוער מתגלה אצלו?
הוא נהיה אגרסיבי? מדבר לא יפה?
או סוג אחר של 'מכוער'....?

שוב... מה שמפריע לי אצלו זה לא משהו שאפשר לראות באופן חיצוני- הוא אף פעם לא היה אגרסיבי או דיבר לא יפה, זה משהו בהרגשה הפנימית שלי , תחושה של תהום.מרגישה- "הצילו" ואין מי שיציל כי אל מי שאפנה לעזרה יגיד לי "אמרתי לך" אני יודעת שאני לא מובנת כנראה זה לא משהו שאני יכולה להסביר. אבל תודה על הניסיון להבין...

היום ברור לי שלא אתחתחן איתו, וזה בסדר עשינו מין התנתקות בשלבים ... שנימשכו שנים... וזה הגיע לסיומו ברוך ה' .
אז עכשיו השאלה היא לא האם להתחתן- אלא עם מי להתחתן. כי מרגישה ממש קרובה לזה דווקא עכשיו כשאני לבד. שידכו לי מישהו ... דיברנו בטלפון... ב"ה נפגש בימים הקרובים... אספר בהמשך... (אם זה מעניין מישהו)

בהצלחה

הי נינה יקרה, אם המחשבה להיפרד ממנו עושה את העסק קל ופשוט יותר - היפרדי ממנו. חיי הנישואים רוויים בהתמודדויות לא פשוטות ואם את פוחדת ממנו ולא סומכת אליו - עלול להיות מאוד מאוד קשה.
בע"ה תקבלי את מה שנכון ומתאים לך - תתפללי על זה תסמכי על זה אני שמחה לקרוא את דברייך האחרונים. בהצלחה רבה.

עירית_לוי

בהצלחה

עוד דבר - קראתי שוב עכשיו את תחילת דברייך - שיש לכם תקשורת טובה. יש נטייה להתבלבל קצת עם התקשורת הטובה - מדברים על הכל וכו'
אבל אם את לא סומכת עליו כאמור - התקשורת לקויה - כי יש כאן שטח מת - שחור שאין בו כלל תקשורת, וזה לדעתי גורם לפחד.

כל ברית, כל חתונה או התחייבות היא סוג של מוות

לא!

כל ברית או חתונה היא נקודת התחלה. לא סיום.

כל סוף הוא גם התחלה (או ההפך)