האם לבוא עם הבן זוג למכון הזרע

[אישה*]

אשמח אם תאירו את עיני בהתלבטות שיש לי
זה כבר כמה זמן שאנו מנסים להרות, ולאחרונה התחלנו בבירורים,

כבר פעמיים עשינו בדיקת זרע, בשתי הפעמים הפקנו את הזרע בבית בשיתוף פעולה מלא שלי, ומשם הזרע נלקח (על ידו לבד) במהירות למכון הבדיקה

עכשיו אנחנו עומדים בפני הזרעה
הפרוצדורה היא כזו - מפיקים זרע - קיבלנו אישור לעשות את זה בבית, נוסעים למכון להשביח אותו, ומשם ישר אל הרופא להזרעה
ועכשיו השאלה שלי היא רמת השותפות שלי
האמת של האמת - כבר לא בא לי להיות מעורבת בכל התהליך, מה עוד שיש לי שיעור שדי חשוב לי להיות בו (לא קריטי, אבל די חשוב) בדיוק על השעה שבה צריכה לקרות ההפקה, ואני אצטרך להפסיד אותו. מה שהכי בא לי זה שהוא יעשה את זה לבד, ייסע למכון לבד, וניפגש בנסיעה לרופא.
אבל עולה בי המחשבה - שזה צריך להיות משותף, לא להשאיר אותו לבד עם זה.

אני לא יודעת כמה זה אפילו משנה לו עצמו, ואני חושבת שאם אני אשאל, הוא יגיד שלא אכפת לו לעשות את זה לבד - וזה נכון עד רמה מסויימת, אבל אולי כן יעדיף ביחד. הוא כן ירצה שאלך לשיעור, נראה לי, הלימודים שלי חשובים בעיניו.

בכמה בדיקות אחרונות שהייתי צריכה לעשות, נסעתי לבד, ולא הפריע לי בכלל. לא ראיתי צורך שהוא יהיה איתי בכל פיפס. אבל הקטע הזה עם להפיק את הזרע, הוא לא פשוט... וגם, סה"כ אולי ייצא לנו מזה ילד ...
התחושה שלי לגבי כרגע זה היא לא רומנטית-דרמטית, בהתחלה היתה יותר, עכשיו פחות -זה יותר - יאללה, צריך לעשות, זו הפרוצדורה. לא צריך הכל ביחד. יש דברים שכן, למשל - ההזרעה. חשוב לי שהוא יהיה שם.

מה אתן אומרות?
לשאול אותו מה הוא רוצה? או פשוט להחליט שאני מוותרת על השיעור, ומשתתפת בהפקת הזרע??
אשמח למחשבות מכיוונים שונים

תודות!!!

[אורי_יורמן*]

איכשהו מתחבר לי אינטואיטיבית העניין של לעשות את זה ביחד.
למשל ההשתתפות בהפקת הזרע נשמעת לי כמו אירוע מלא אהבה, שאח"כ עוברת גם לזרע ומשם לעובר וכו'.

זה שונה מבדיקה רפואית או סתם פרוצדורה.

[אשה_אחרת*]

לי נראה שאולי שווה לנסות לשתף את בן הזוג בהתלבטויות הללו או לפחות בחלקן. אנחנו הרי לא מכירים אתכם.

[כיוון_נוסף*]

מציע לך להיות נוכחת איתו ואפילו לקחת חלק פעיל בהפקת הזרע.
קרוב לודאי שנוכחותך תגרום לו להרגיש טוב יותר ואולי זה ישפיע על איכות הזרע.
כמו כן יש להניח שכאשר תהיי לידו הכמות תהייה גדולה יותר.

הגריין: כולנו זקוקים לחסד

והכי חשוב בהצלחה

[ב_עילום*]

מנסיון והכרות עם מקרים רבים ודומים- רצוי להיות קשובה למה מתאים לך ומה לא.

לכאורה , ברגע שמנסים להרות בדרך טכנית ולא בדרך טבעית הכל הופך למישור של לוגיסטיקה...
אבל מבחינה רגשית עולים המון המון דברים ואחת הדרכים לשרוד את זה זה להיצמד לשיגרה...

להשקיע בדיוק את המאמץ שבאמת חייבים (הוא בהפקת הזרע, את בבבדיקות) ולהמשיך בשאר החיים.

זה מצב שיכול להצליח מיד ויכול גם לקחת זמן רב.

ככל שאת יותר "מוותרת" על שאר עולמך למען התהליך, כך את הופכת ליותר תלויה בתוצאות ובסופו של דבר, זה מרוקן נפשית ופוגע בתהליך עצמו.


לי נראה שאולי שווה לנסות לשתף את בן הזוג בהתלבטויות הללו או לפחות בחלקן

מסכימה מאד

שיהיה בהצלחה

[ש_חף*]

כשאצלי הבן זוג היה צריך לתרום את חלקו, שאלתי אם הוא רוצה שאני אבוא. הוא ענה בצורה חד משמעית שלא, ובזה נסגר העניין מבחינתנו.
לי נראה שאולי שווה לנסות לשתף את בן הזוג בהתלבטויות הללו או לפחות בחלקן

[עברתי_בהצלחה_הזרעה*]

סעי איתו.
ממני בקשו לשים את המבחנה בתוך החזייה בין ההשבחה לרופא. היה צריך את חום הגוף.
אם לא תהיי בזמן ההמתנה איתו לא נורא. אבל בשנייה שנותנים לכם את המבחנה מאוד מומלץ להיות.

[נועה*]

לא צריך הכל ביחד. יש דברים שכן, למשל - ההזרעה. חשוב לי שהוא יהיה שם.

מרגיש לי שהפקת הזרע תורמת באותה מידה ליצרת ילדתכם.

באתי להציע לדחות את העניין בכמה ימים ואז נזכרתי שכמה ימים כאן זה 28 ימים...
אם השיעור חשוב אז 28 יום זה לא מאוד הרבה.

[קן_לציפור*]

_כשאצלי הבן זוג היה צריך לתרום את חלקו, שאלתי אם הוא רוצה שאני אבוא. הוא ענה בצורה חד משמעית שלא, ובזה נסגר העניין מבחינתנו.
לי נראה שאולי שווה לנסות לשתף את בן הזוג בהתלבטויות הללו או לפחות בחלקן_

אותו דבר אצלי!

[אישה*]

_ואחת הדרכים לשרוד את זה זה להיצמד לשיגרה...
להשקיע בדיוק את המאמץ שבאמת חייבים (הוא בהפקת הזרע, את בבבדיקות) ולהמשיך בשאר החיים.
זה מצב שיכול להצליח מיד ויכול גם לקחת זמן רב.
ככל שאת יותר "מוותרת" על שאר עולמך למען התהליך, כך את הופכת ליותר תלויה בתוצאות ובסופו של דבר, זה מרוקן נפשית ופוגע בתהליך עצמו._

תודה לכל העונים והמגיבים,
מאוד מאוד התחברתי למה שכתבה כאן בעילום. זה כל כך נכון. תודה רבה רבה לך, ביטאת את זה כל כך טוב.
אנחנו משקיעים כל כך הרבה בדבר שאמור להיות טבעי. וזה לא טבעי להשקיע בזה כל כך הרבה....עד שזה הופך את זה ללא נורמלי, וזו הרגשה לא נכונה. אני לא יודעת אם אני מובנת למי שלא עוברים את זה. אבל זה כל כך נכון, הצורך להמשיך בחיים.
גם ככה יש את הבדיקות, והדיבורים, וההתלבטויות, והמחשבות, והרגשות, והרבה שינויים הכרחיים שנכפים על לוח הזמנים - חייבים לעשות בדיקות ותהליכים בזמנים שמאוד לא נוחים לנו אבל אין ברירה חייבים לדחות את הכל ולעשות אותם - שגוזלים הרבה אנרגיה, וצריך איפשהו לשמור על עצמנו, על העולם שלנו, על מה שטבעי לנו, בתוך התהליך ההזוי - מה לעשות, זה הזוי - הזה.

אז דיברתי איתו. הוא אומר שלא מרגיש שום צורך שאבוא, מעדיף שאלך ללימודים. הוא ישמור את המבחנה בתחתונים

בהמשך למה שכתבתי לפני כן, אני מרגישה שהתהליך הזה גם כופה עלינו יותר "ביחד" ממה שהיה לפני כן - נסיעות לרופאים (שאנחנו הופכים גם לבילוי), עוד נושא שצריך להחליט ולדון בו, ובמידה מסויימת - אנחנו צריכים גם קצת ספייס אחד מהשני. (אני יודעת שיכול להישמע מוזר בתוך ההקשר הזה, אבל - ככה מרגיש, וככה מרגיש נכון)

באתי להציע לדחות את העניין בכמה ימים ואז נזכרתי שכמה ימים כאן זה 28 ימים
אז זהו, אנחנו כאן כפופים ללוחות זמנים שלא אנחנו מכתיבים.... ויכול להיות גם יותר מ- 28... מי אומר שבחודש הבא יהיה ביוץ יפה??

ותודה למאחלים

מבחינתי הדיון נסגר, אבל אולי כדאי להעביר את זה לאיזה דף מתאים?? יש רעיון?

אולי כדאי גם להשאיר בינתיים, להתלבטויות נוספות - שאני מקווה שלא יהיו...

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

לפי הרפואה הסינית (וגם היהדות) כל דבר לפני ההפריה משפיע על העובר
ברמה הפיזית, אנרגטית, ריגשית וכו'.
לכן לדעתי כדאי מאוד לעשות את כל "ההפקה" עם מקסימום שיתוף פעולה ורגש.
בהצלחה רבה
@}

[כבר_מאמינה*]

מאחלת הרבה הצלחה, איך שלא יהיה

[בדרך_להיות_אמא*]

אז דיברתי איתו. הוא אומר שלא מרגיש שום צורך שאבוא, מעדיף שאלך ללימודים. הוא ישמור את המבחנה בתחתונים
איזה חמוד
לא יודעת אם יש דפים בנושא, אבל זה מעניין לקרוא את נקודת המבט שלך