האם ילדים ממיטה משפחתית מאמצים שמיכי או בובות

[פרח_הלימון*]

שאלה שמסקרנת אותי בימים אלה,ולא מצאתי שום דף בנושא
אם יש דיון,אז מוזמנים למחוק את הדף

האם ה"שמיכי" "חיתולי" ודומיו,מחליפים את אמא ואבא בלילה?
לאחיין שלי היה "לילי" 6 חיתולי טטרה מהסוג הרך,שאוי ואבוי אם היו מכבסים לו אותם..(אחותי היתה נרדמת על השטיח בחדרו,בשעה שהיתה מנסה להרדים אותו
ובלילה הוא היה מתגנב למיטה של הוריו,ולא תמיד היו מחזירים אותו למיטתו,כי הוא לא ויתר).

[תמרוש_רוש]

שאלה מענינת! בדיוק חשבתי על כך.

שלנו לא. בן כמעט שלוש, אוהב לשחק מדי פעם בבובות ובדובים שלו, אבל שום שימוש בהם כאובייקט מעבר.
כן נתנו לו שמיכי כשהוא התחיל ללכת לגן (ישנתי עליו שבוע קודם, כדי שיספוג את הריח), וזה כן עזר לו להירדם בגן, אבל תוך שלושה או ארבעה חודשים גיליתי ש"אה, השמיכה? הוא כבר מזמן לא משתמש בה" ובזאת זה נגמר.

[פרח_הלימון*]

יש תעשיה שלמה של מוצרים,שתינוק ממש לא צריך ושלכולם(לנורמה) זה ברור מאליו שחייבים לקנות את זה,איך שתינוק נולד
הכי מעצבן אותי שאומרים,שתינוק זה הרבה כסף,כלומר הוצאה גדולה,חבילת שילב לתינוק וכאלה.

[אמא_נוסעת*]

שני ילדים במיטה המשפחתית, עד גיל 2-3 (אם כי בשלב זה כבר נדדו למיטות אחרות רוב הפעמים), לא אימצו שמיכי, או חפצי מעבר. גם אותי העסיקה השאלה הזו. מצד שני, זה לא רק הלינה המשפחתית, הם גם לא היו במוסדות בגילאים הללו ולכן לא היו צריכים "לעבור" ואולי בגלל זה גם לא החזיקו חפצי "מעבר".
מחכה לראות תוצאות ה"סקר"....

[אמא_בבית*]

גם אצלינו הילדים ישנו איתנו כל עוד רצו בכך (אחד מהם עד היום) לא היו חפצי מעבר. מה שכן, אחד מהם נהג לישון עם פטיש. כן, כן פטיש אמיתי מעץ ומתכת. הוא לא חיבק אותו בלילה, אבל היה חשוב לו שהפטיש יהיה לידו (-:

[קוראת_מזדמנת*]

הבן שלי אימץ חפץ מעבר בגיל 4, שנה אחרי שיצא מהמיטה המשפחתית.

[נור_ק'ה*]

הילדים שלי ישנו והקטנה עדיין ישנה עם חפץ מעבר. לא נראה לי שיש קשר למיטה המשפחתית

[לירי_יער*]

אצלינו שני בנים שרק יצאו מהמיטה המשפחתית- לא אימצו
ובת שנתיים שעדיין במיטה המשפחתית לא אימצה לא שמיכי ולא דומיו

לא נראה לי שיש קשר למיטה המשפחתית
גם לדעתי- יש להם את אבאמא למה הם צריכים משהו אחר שינחם בעצם.......

[יעל_ש*]

אצלנו דווקא היה חפץ מעבר בזמן הלינה של הגדולה במיטה המשפחתית (לפני שביקשה לפרוש...)
חולצה עם הדפס פלסטי כזה, שהיא אהבה למולל.
וזה לא נראה לי נחמה כמו הרגעה, אלא התרכזות לקראת שינה בתנועה מונוטונית...
דווקא אחרי לא היה לה צורך...

[לוטם_מרווני*]

לא היה חפץ מעבר. ישנו עד גיל 5 איתנו, ולפעמים ישנים איתנו גם כעת. הילד נרדם הכי טוב כשהוא מלטף מישהו:-]

[רוקדת_לאור_ירח*]

אני לא יודעת אם חפצי מעבר אבל בגיל 4-5 התחילה לישון עם בובות שעוזרות לה להירדם. זה התחיל מזה שנדדנו מהבית בשביל שיפוצים (ודווקא היה ברור שאין לה חדר בתקופה ההיא, וברור שישנו יחד) והיה ארנב שלקחנו איתנו חשבתי שהוא יקל עליה בכל מקום בו נהיה, הצעתי לה אותו לשינה, כדי להתרגל למקומות החדשים בהם שהינו. אחר כך כשכבר חזרנו הצטרפה פרה לארנב והיא ישנה עם שניהם, השבוע היא הוספיה איזה דג/דולפין שנתנו לה לפני כמה ימים לחבורה. נדמה לי שהם עוזרים לה להיפרד לשינה כי היא כבר לא נרדמת במיטה שלי, אם כי מגיעה כל לילה כמו שעון. ואז היא משאירה בדרך כלל את הבובות במיטתה, הרבה יותר מנחם להיות ליד אמא.

[ענבל_נתן_בר*]

הבן שלי (3) - לא.

[אמא_נמרה*]

לא היה חפץ מעבר

שלושה בנים. בובות?אצלנו הן בשביל האורחים, לצערי, ולאפיזודות קצרות כשני בחודש תשיעי.

[פלונית*]

גם אצלנו לא היה (בת כמעט 4 ועדיין איתנו) מה שכן צריכה ללטף כדי להירדם גם כשמתעוררת באמצע הלילה.. ואז תופסת כל חלק שמוצאת- לחי, אוזן, גב, יד או כף רגל של אחיה הקטן...
מעניין אם יש בובות שמרגישות כמו מגע של עור

[דורותיאה*]

אצלנו - שתי ילדות, לינה משותפת (עד שהן ביקשו לסיימה). לא היו חפצי מעבר.

[יוטי_בעיר*]

גם אצלנו אין דבר כזה. הגדולים (6 וכמעט 3) ישנו עד גיל שנתיים או שנתיים+ איתנו ועדין עוברים אלינו לפעמים או מבקשים להירדם איתנו לפעמים ויש עוד קטן בן כמה חודשים שאיתנו "בילט-אין" .
הם לא הולכים לישון מחובקים עם בובות או שמיכות (יותם, בן כמעט 3 , לפעמים מביא את הקטר תומס מהפלסיק למיטה).

יותם נרדם תמיד כשהוא משחק לי בשיער ואני מתלבטת לפעמים שאולי דוקא היה נחמד אם היתה לו בובה עם שיער ארוך שהיה יכול לסלסל לה את השיער ולהירדם בלעדי... אולי בובה של תומס...
אני לא יודעת איך מרגילים לדבר כזה ולא בטוחה שהייתי רוצה לותר על הרגעים האלה של ההרדמה שלו כרגע.

[פלונית*]

אצלנו יש מיטה משפחתית, אבל לבת ה- 8 יש בובה שמלווה אותה כבר 6 שנים ומבחינתה אין מצב שהבובה תלך לישון לבד בלי "אמא"... אז היא לוקחת את הבובה למיטה, שתישן איתה ביחד כמו אמא טובה. אצלה זה ממקום של להעניק "לילדה" שלה אהבה, לא ממקום של להתנחם בזרועות הבובה.

[דנה_ה*]

בת 4 מיטה משפחתית - אין חפץ מעבר. חפצי המעבר היחידים הם האצבעות שלנו ובמיוחד כתם לידה אחד שלי שהיא אוהבת למשמש.

[ירושלמית_פלוס*]

בן שלוש, יצא מהמיטה המשפחתית לפני שלושה חודשים, אין חפץ מעבר

[עינת_ש*]

בן שנתיים וחודשיים וקצת, מיטה משפחתית, אין חפצי מעבר, עדיין נרדם על הציצי (-:
איזה סקר נחמד!

[פלוני_אלמונית*]

גם אצלינו אין חפץ מעבר (הגדול כבר בחדרו והצעיר יותר אתנו). מעניין מה שעולה כאן !

[אמא_של_דגיגונת*]

בת 3 וחצי במיטה משפחתית ואין חפץ מעבר.

[ש_י_ר_י*]

אצלנו הוא כמעט בן 4, במיטה משפחתית עד עכשיו, מעולם לא הייתה היקשרות לחפץ מעבר.
לאחרונה יש דובי במיטה שהוא ישן לידו, אבל זה בפירוש הגיע מאבא שלו, ולמטרה המוצהרת של "אולי אם יהיה לו דובי במיטה הוא יפסיק לחנוק אותנו בלילה...", ובכלל לא משנה לו אם הדובי שם או לא.

[א*]

גם אצלינו אין, 7, 5, 3. מיטה משפחתית. שני הגדולים היו בבית עד תחילת השנה.

[סבטקסט_כפול*]

גם אצלינו 3,4 מיטה משפחתית אין חפץ מעבר.

[קן_לציפור*]

אצלינו, בת 4 וחצי, אין מיטה משפחתית ואין חפץ מעבר

[ילדת_טבע*]

אצלנו היה ועדיין יש. בן השלוש עדיין איתנו במיטה וגם שמיך שלו שמיכת פליז עם פסים צבעוניים שכשהיה פיצי, למעשה מאז שנולד וישן ללא חיתול, נהגתי להשכיב אותו על ערימת מגבות כששמיכת הפליז מבודדת את הפיפי שעשוי לברוח מהגוף. הוא נולד בחורף כך שמיטה רטובה זה ממש כבוד מפוקפק. מאז הוא לא יכול בלי השמיכה הזו. למזלנו אז כבר חתכנו אותה לשמיניות (או משהו כזה) כדי שיהיו הרבה חתיכות להרבה שימושים כך שכל החתיכות עובדות.
הוא אוהב לקחת את השמיכה שלו כשהוא עייף ולהתכסות בה עד שנרדם. בלילה מבקש לחבק אותה, גם באוגוסט. כשהוא חולה הוא לא זז מילימטר בלעדיה. יש אחת שפעם הכלבה שלנו אכלה קצת ויצרה חור בדיוק להעברת הראש מה שעשה ממנה גלימה מצויינת וזו הסופר שמיך שלו איתה הוא משחק לוחם על סוס הנדנדה הכחול עם חרב הספוג. עולם ומלואו.
לעומתו, אגב, לאחותו אין כל חפץ מעבר, היא ישנה כבר בחדר משלה לפי רצונה (ואילוצי מקום, אחרי הכל אנחנו גרים בתוך אבטיח...) ולא צריכה כלום לליווי.

[ילדת_טבע*]

אה, כן, היתה לנו אפיזודה קצרה לשמחתי בה אומץ פסל עץ של פיל גדול למדי לצרכי שינה. הוא היה שותף מאוד לא חביב ללינה המשפחתית. שמחתי כששב לארגז החיות... אני מניחה שהוא הזכיר לו את אבא שלו (כי הוא הביא לו אותו מחו"ל, לא דמיון משותף ) ולכן הצטרף כי זו היתה תקופה של נסיעות חו"ל תכופות לאבא.

<בדיוק עכשיו הוא מנקר עלי עם השמיך המדובר זה תמיד הלך יחד, אמא-ציצי-שמיך, עכשיו זה רק אמא-שמיך לא ניסינו בלי אמא, לא היה צורך>

[רוני_ושו''ת*]

מציעה לשנות את שם הדף: חפץ מעבר בלינה משפחתית

[רוניתה_פיתה*]

אצלנו מיטה משפחתית. בן 2.8 ובת 9 חודשים.
עד כה לא היה חפץ מעבר. בזמן האחרון הוא כן התחיל להיקשר (ולרצות לישון עם...) בובות, צעצועים ואפילו מוצץ אם הוא פתאום מוצא(ץ) (מעולם לא נהג כך) .
בכל מקרה, אין חפץ אחד, וזה רק לעיתים. (אני משערת שזו מין תקופה כזו, בלי קשר למיטה משפחתית/אישית).

ובהקשר לזה - האם ל"כולם" יש חדר שמחכה לרגע שבו הילד יבקש לעבור? (תוהה האם הבית הקטן שלנו גובל בהזנחה P-:{{}})
יש דף על זה?

[אהבת_עולם*]

מה שכן, אחד מהם נהג לישון עם פטיש. כן, כן פטיש אמיתי מעץ ומתכת. הוא לא חיבק אותו בלילה, אבל היה חשוב לו שהפטיש יהיה לידו

היתה לנו אפיזודה קצרה לשמחתי בה אומץ פסל עץ של פיל גדול למדי לצרכי שינה

לאחותי הייתה תקופה כילדה בה הייתה הולכת קבוע לישון עם המטאטא שלה (מטאטא כזה בגובה של ילדים) וחשבונייה (די גדולה, כמו האלו שהיו פעם, פלסטיק עם מוטות מתכת שעליהם חרוזים גדולים).
זה נורא הצחיק אותנו...

<לא קשור ללינה משפחתית. סתם נזכרתי... >
<אולי אלו מתאימים יותר לדף חפצי מעבר מוזרים>

[אהבת_עולם*]

מציעה לשנות את שם הדף: חפץ מעבר בלינה משפחתית
באמת כדאי לקצר.
אך נראה לי יותר משהו דומה: חפץ מעבר ולינה משפחתית (לא 'ב'-לינה משפחתית, אלא 'ו' - שלא מצביע על הקשר הישיר בין שני העניינים אלא חקירה של הקשר האפשרי ביניהם. כשאומרים 'בְּ' זה נשמע שבהכרח בלינה משפחתית יש חפץ מעבר. אבל כאן השאלה אם בכלל יש...


או אולי משהו ביניים שיותר משקף את השאלה:
האם יש חפצי מעבר לילדי לינה משפחתית
האם יש חפצי מעבר בלינה משפחתית (פחות מתאים, כי לא מדובר בזמן הלינה עצמה, אלא גם לילד שהיה בלינה משפחתית וכבר לא).

<דף לשינוי שם>

[אמא_נוסעת*]

סקר מעולה. גם אם אכן לא בהכרח מצביע על סיבתיות זו או אחרת,
מעניין שדברים שהם "טבעיים" במקום מלאכותי, הם מלאכותיים במקום "טבעי" (סתם מחשבה, בלי הכללות....(-: )

[פרח_הלימון*]

צחקתי הרבה..בעיקר מהפטיש, הפיל והשמיך של ילדת טבע
לדעתי השם חפץ מעבר בלינה משפחתית או עם ו נשמע מוצלח יותר באמת


שתישן איתה ביחד כמו אמא טובה. אצלה זה ממקום של להעניק "לילדה" שלה אהבה חמודה

[ילדת_טבע*]

בהקשר לזה - האם ל"כולם" יש חדר שמחכה לרגע שבו הילד יבקש לעבור? (תוהה האם הבית הקטן שלנו גובל בהזנחה tongue)
לא. בכלל לא. גם הבית הקטן שלנו גבל בהזנחה. כשהבת החליטה שלא נאה לה יותר לחלוק איתנו את הפלוצים בלילה היא העבירה את עצמה לישון בחדר שהיה סוג של מחסן. היא ישנה על מזרן על הרצפה בתוך כל הבלגאן. מבחינתי זה הרגיש כמו החדר שהקצו להארי פוטר מתחת למדרגות. פחדתי שיבואו לעשות ביקור בית ממחלקת החינוך וישלחו אלינו את מחלקת הרווחה. כשחום אוגוסט הפך בלתי נסבל ובחדר בו ישנה הטמפרטורות לא ירדו מתחת ל38 היא הסכימה לישון בסלון ואחר כך חזרה למיטה שלה בחדר שלנו (גם אז זה כבר לא ממש מיטה משפחתית קלאסית, בגלל שהחדר כל כך קטן קנינו לה מיטת גלריה ועשינו מיטה משפחתית משודרגת בשתי קומות) רק לאחרונה בעיקר בגלל הלידה שתבוא מתישהו אחרי שיגמרו לי הכוחות לגרור רהיטים, עשינו לה חדר אמיתי עם אופציה לאח שאולי יחליט שהוא גם גדול ויבוא לישון איתה בחדר "הילדים".

[רוניתה_פיתה*]

תודה, ילדת טבע

[א*]

לבכור לא היה שום עינין עם חפצי מעבר. בכלל לא עינין אותו להחזיק דובונים וכ', גם לא בשעות היום.
לן במשפחתיות עד לזמן שאמר שהוא רוצה לעבור חדר ובגלל תנאים פיזיים בבית שגרנו בו זה נדחה והוא קיבל את מבוקשו אחרי שמאוד מאוד הבשיל.

לשניה יש סיפור קצת אחר-היא הועברה לחדר עם אחיה על פי רצונה , אבל זה גם היה רצוננו שתעבור.וכשרצתה לחזור אלנו- לא הסכמנו.
הרבתה להתגלגל עלי ואלי בלילה ולי זה היה מעייף(מדובר על גיל יותר מ3 ואפילו 4).
היום היא לפעמים נזכרת שהיא רוצה איזה דובי כזה או אחר.
היא לא נוגעת בהם בדרך כלל, רק שמה אותם במיטה שלה מכסה אותם היטב.
היא גם מבקשת ממני שאנער את השמיכה לבדוק שאין בה עכבישים-לפי הסכם שלנו. זה עדיף על פני בכי באמע הלילה שיש עכביש במיטה.
אני חושבת שיש לה אופי יותר 'אמהי' ומטפל מאשר לאחיה(וזה על סמך ההתנהגות שלה במשך היום).מה שמעלה את ההשערה האם מי שמטפל זקוק למטופליו בערך כמו שהם זקוקים לו?האם האמא זקוקה לילדיה כמו שהם זקוקים לה?סתם הירהור.

[עשב_השדה*]

אצלנו לא היתה לינה משפחתית ולא היו חפצי מעבר, ינקו עד גילאי שנתיים והלכו לישון עם אמא או אבא במיטתם עד שנרדמו
לפני שעברו למיטה נמוכה שיכולנו להכנס אליה נרדמו על הציצי וזה סיפק(לפחות ככה אני חושבת, מי יודע אם בכל זאת לא חסרנו להם,)
מדובר על לפני 24 ו20 שנים, היום הייתי מגדלת במיטה משפחתית בטח.....

[עשב_השדה*]

או לפחות לא הייתי מעיזה להכניס אותם לכלוב ההוא,
ישר על מזרנים על הרצפה

[יעל_ש*]

האם ל"כולם" יש חדר שמחכה לרגע שבו הילד יבקש לעבור?
אני עם ילדת טבע באנשי ה"אין, שמחים במה שיש..."

[עפרה_שחר*]

לא.

[אמא_נמש*]

אצלנו לא

[אפרת_מ*]

האם ל"כולם" יש חדר שמחכה לרגע שבו הילד יבקש לעבור?
לא היה. מישהי התחילה לבקש לישון לבד . קצת לפני גיל שנתיים סחבה את הספונת לחדר שינה וביקשה לישון עליה.

כמה חודשים אחרי, במעבר דירה, עם חדר שמתאים לשינה לילד (לעומת חדרון פיצי וממ"די בדירה הקודמת), היא קיבלה חדר משלה.
היא היתה פשוט אקסטטית שיש לה מיטה משלה וחדר משלה (הלכה לישון באותו הלילה ב01:30 כי היתה ב"היי" ולא היה על מה לדבר על ללכת לישון בכלל... או מה דובר לא הזיז לה בכל מקרה...).
כך שנראה שזה היה בדיוק בזמן מבחינתה.
אבל לא היה חדר שחיכה. אם לא היה מעניין אותה מעבר, זה היה הופך לחדר למחשב.

אין למתוקה חפץ מעבר. לפעמי אוהבת לישון עם בובה. זו יכולה להיות כל פעם בובה/חיה אחרת.

[אוצ'קי*]

אצלנו, בן שנה וטיפה, ישן איתנו במיטה ואימץ חולצה שלי שהוא מחזיק ומלטף ועוזרת לו להירדם ולהירגע כמו קסם. לפעמים הולך לחפש אותה באמצע היום.....נראה כבר כסוג של התמכרות.

[אום_אל_קיצקיצ*]

נראה לי שכל מי שמדווחת על זה שאצלם לא היה, לא מוסיפה שום אינפורמציה. ברור שלרוב הילדים אין. גם לכאלה שלא ישנים במיטה משפחתית. השאלה אם יש כאלה שיש להם. ובכן, מצטערת לאכזב. קטנתי בת הכמעט שלוש אימצה לחיקה ארנב קטן העונה לשם "אירניב" והוא לא מש מידיה יומם וליל כבר שבועות רבים. כמו שהיא עצמה מסבירה את זה: קודם אירניב התחיל לחבב אותי ואח"כ אני התחלתי לחבב אותו. והיא במיטה משפחתית, ישנה צמוד צמוד אליי, וגם בימים צמודה צמודה אליי כמו איזה תינוק בן יומו. יכול להיות קשור לכל מיני קשיים אחרים. נפלאות הן דרכי הנפש. ונכון שפעם נשכח איפשהו ומצאו לנו אותו למחרת אבל לקח שבוע לאסוף אותו בחזרה והיא צלחה את השבוע הזה בהצלחה.
אז כמו שאמרתי, נפלאות דרכי הנפש. המשוואה מיטה משפחתית או בובה אהובה היא פשוט פשטנית מידי.

[חן_נושי*]

אצלי שלושה ילדים שגדלו במיטה משפחתית עד גיל 3-4.
שנים מהם לא צרכו שמיכי או חפץ שכזה, השלישי (בן שנתיים) שעדין איתנו אימץ לעצמו, במובהק מיוזמתו, בגיל 6,7 חודשים שמיכי (זו היתה שמיכת תינוק מצמר ורוד, של פעם, שעם הזמן הבנתי מה קורה לנו וחתכתי אותה ל 5 חלקים שמתכבסים, כל אחד בתורו).
מניסיוני ולדעתי להסיק שחפץ מעבר בהכרח מעיד על מחסור באמא/אבא או משהו כזה, זה קצת נמהר.
ככל שאני אמא יותר ותיקה ויותר מנוסה אני מבינה כמה אנחנו ממהרים לשפוט ולפרש פרשנויות שונות ומשונות.
לכל ילד צרכים אחרים וטוב אם ישכילו ההורים להיענות לצרכים בלב פתוח ובראש יצירתי

[פרח_הלימון*]

_ככל שאני אמא יותר ותיקה ויותר מנוסה אני מבינה כמה אנחנו ממהרים לשפוט ולפרש פרשנויות שונות ומשונות.
לכל ילד צרכים אחרים וטוב אם ישכילו ההורים להיענות לצרכים בלב פתוח ובראש יצירתי_ @}