גמילה מחיתולים בגיל צעיר

מה? אפשר רק מכנסיים.
זה לא משנה לה. ברגע שהיא לבושה, היא לא מודיעה.
הבעיה השניה פה זה מזג האויר. קר נורא. אז לצאת החוצה זו גם בעיה ללא חיתול.
אנחנו בארץ לכמעט חודש החל מעוד שבועיים, אני בונה על החמימות והבגדים הקלים והדקים, ומקווה ששם תהיה התקדמות ואז כשנחזור גם פה כבר לא יהיה קפוא.

אפשר להחזיר רגע את הדיון לגמילה במהלך היום? יש דרך לעזור לה להתמודד עם הגירויים שסביבה ולא להתעלם מכך שהיא צריכה פיפי?
בשבוע וחצי האחרון חזרנו לקבל כל יום מהמעון 2 זוגות מכנסיים רטובים (אחרי שהממוצע היה אחד, כולל ימים יבשים לגמרי) והמטפלות ציינו מס' פעמים שהיא מאוווווד עסוקה במשחקים שלה ושוכחת להגיד. עדיין לא ביררתי איתן אם הן מציעות לה גם מיוזמתן (כמו בעבר) או שבגלל שהיא החלה להודיע הן מחכות להודעה ממנה, אבל הייתי רוצה אם יש לכן הצעה איך להמשיך מכאן. אני יודעת שהזמן יעשה את שלו (והפסקתי לפחד שהמטפלות ירימו ידיים), אבל אם יש משהו שאני אוכל לעשות לשיפור המצב, אשמח.

תודה.

חייבת לשתף שהקטנה שלי נגמלה!
אנחנו בביקור בארץ עכשיו. הבאתי איתי לטיסה חיתולים ח"פ, וגם קניתי פה מיד אחרי ההגעה. הבאתי איתי הרבה זוגות מכנסיים כדי להוריד חיתול ולהשאיר מכנסיים במשך הביקור (4 שבועות). ולפני שהתחלתי בזה ביוזמתי, היא התחילה לבקש פיפי בזמן שלבשה חיתול. זה ממש לא טריויאלי בשבילה, כי עד לא מזמן היא היתה פשוט עושה, לא משנה מה לבשה. רק העירום היה עובד.
ופתאום רוב החיתולים נשארו יבשים. גם בלילה. ומבקשת בנסיעה, אבל מסרבת להתפשפש בחוץ (מה שעשה לנו החורף הקנדי... וההתרגלות למקטין האסלה

), ומתאפקת עד שמגיעים לשרותים.
אז הורדנו. והיא נהדרת!
בהתחלה הלבשנו רק מכנסיים, עכשיו נוספו גם תחתונים לגרדרובה, כי לפעמים לובשים גם שמלה.
היו פספוסים מעטים (התחלה של פיפי פה ושם), אבל אפשר להכריז שהיא גמולה, ושאין יותר חיתולים כי לא צריך

היא בת שנה ו-10 חודשים.
<סלט פירות>

סלט פירות , איזה יופי!

גם לי יש בת שנה ו-10 חודשים , בלי חיתולים כבר חודש פלוס אבל המצב מורכב יחסית ואשמח לשמוע עצות.
בגיל שנה ו-8 חודשים היא התחילה לבקש - בהתחלה קקי ואח"כ גם פיפי. אני גם הצעתי לה ולרוב היא היתה בעיניין אז כל פעם הורדנו חיתול והיא עשתה בשרותים.
אחרי חודש כזה החלטתי להוריד חיתול לגמרי (אך להשאיר בזמן שינה) ומאז היא עושה גם בסיר.
בהתחלה היה צריך להציע כל הזמן , לאט לאט למדה להודיע קצת לפני.
אבל עדיין - היא לא מודיעה כל הזמן , לפעמים זה לא מספיק זמן לפני ויש שעות שיש לה המון פספוסים ואם היא עסוקה אז בטח ובטח שהיא לא תגיד לבד.
לפני כמה זמן החלטתי לשים חיתול גם בשעות הערב (אלו השעות הקשות - יש לה המון פיפי , היא עסוקה ומתנגדת לשבת , לי אין כוח להזכיר) ומאז ירד מתח רב סביב הנושא אז זה היה לטובה.
כשהיא עם חיתול היא מאוד מודעת לצרכים שלה ומבקשת להוריד וללכת לשרותים או לסיר לעיתים קרובות.

אני מרגישה שהיא לא גמולה מעצמה ושזה סוג של קשב.
זה לא רע ואין לי בעיות עם זה , ממילא היא בבית ולעולם איננו כועסים אם פיספסה (אני גם אף פעם לא מרגישה כעס כלפיה בגלל עיניין כזה).
אני תוהה למה התהליך לא מתקדם ממש?
למה כשיש חיתול היא מודיעה וכשאין היא פשוט עושה במכנסיים? היא לגמרי מבינה את הקטע וזה לא סוג של מרד (אני בטוחה בזה) , ברגע שעשתה היא מייד מודיעה ומתבאסת להשאר עם המכנסיים והתחתונים עד שאביא חדשים.

היא ילדה מאוד פיקחית ובוגרת , מבינה הכול אז למה התהליך לא זז בכיוון חיובי? אולי אני סתם ממהרת וזה טבעי?
אני קצת דואגת שאני עושה משהו לא בסדר.

שאלת גמילה צעירה-
מודה שלא קראתי את כל הדף, בכ"ז ערב פסח...
בשבועיים האחרונים אני מציעה לקטנה לעשות פיפי לפני הכניסה לאמבטיה ואכן היא עושה בשמחה. קניתי לה סיר קטן והיא ממש לא רוצה ולא יודעת לשבת עליו כי צריך להתיישב עם הטוסיק ואי אפשר לעלות עם הברכיים כמו בכסא רגיל.
בימים האחרונים אני כבר מציעה לה כמה פעמים ביום לבוא לעשות פיפי, היא תמיד עושה בשמחה (לפעמים יוצאות רק שתי טיפות- משמע היא מנסה אבל כנראה כבר עשתה לאחרונה בחיתול) ופעם אחת היא עשתה קקי.
רק מה? כל זה- בעמידה על רצפת חדר השירותים... הקקי, הפיפי, הכל... ואח"כ אני צריכה לנקות אותה, את הריצפה, וכל זה בלי שהיא תחליק בשלולית...
אז מה הלאה?
ישבנון נראה לי קצת מתקדם ואני חוששת שהיא לא תרצה להשתמש בו. סיר רציני יותר (כמו שרפרף) עולה איזה 200 ש"ח, וכל הפיתרונות האלו עשויים מפלסטיק, ואני מאוד לא רוצה לקנות עוד פלסטיקים.
אשמח לרעיונות והצעות.

שכחתי לציין- היא בת שנה וחמש.

למה לא לנסות ישבנון?
הבכורה שלי ישבה על ישבנון מגיל 10 חודשים בלי בעיה (נו בטח, הקריאו לה סיפור בזמן הזה

) והקטן יותר מהשבוע בו התישב בעצמו, בערך גיל 5 חודשים (אבל הוא גדל מפושפש מגיל 0) .
זה ממש לא מתקדם. לי סיפרו מלא סיפורים שילדים מפחדים מישבנון כי השירותים גדולים ולוקחים להם את הקקי וכאלה. אולי זה נכון לילדים גדולים יותר שנגמלים. אני לא ראיתי בעיה אצל הילדים שלי עם שירותים.

תושיבי אותה על ישבנון נוח (שוב מדגישה- נוח) אפשר להעסיק אותה עם סיפור או משחק. תאמרי לה שהיא עושה פיפי\קקי כשהיא עושה, תתמידי אחרי ארוחות, הנקות והתעוררויות (זמן שבד"כ הם מתרוקנים בו) ועם הזמן זה ישתפר ויילך כי היא תקשר את זה שפיפי\קקי עושים שם ואולי תתחיל לבקש או להודיע.

בהצלחה @}

תודה
לא ידעתי בכלל שיש יותר מסוג אחד של ישבנון...

לא ידעתי בכלל שיש יותר מסוג אחד של ישבנון...
אה, יש מלא סוגים

. יש מרופדים כאלה שמתלבשים על האסלה (בניגוד שאלה שמתחת לאסלה), הם בדרך כלל נוחים יותר לטוסיקים קטנים.

קוראים לזה מקטין אסלה

(נדמה לי שישבנון זה בד"כ מה שמחובר אליו גם סולם קטן).

אני תוהה למה התהליך לא מתקדם ממש?
התהליך מתקדם, רק שלפעמים בצעדים מיקרוסקופיים. גם התקדמות מזערית היא התקדמות וחשוב לא לחפש רק צעדים משמעותיים.

למה כשיש חיתול היא מודיעה וכשאין היא פשוט עושה במכנסיים? היא לגמרי מבינה את הקטע וזה לא סוג של מרד (אני בטוחה בזה) , ברגע שעשתה היא מייד מודיעה ומתבאסת להשאר עם המכנסיים והתחתונים עד שאביא חדשים.
שאלת מליון הדולר...
הכי טוב להשאיר בלי כלום למטה כמה שיותר והכי חשוב- להבין שכל חיתול שתשימי בשלב הזה פשוט יאריך את התהליך, לכן עדיף להמנע כמה שיותר.
היא פשוט צריכה עוד זמן להפנים איך העסק עובד. חודש זה מעט מאד לילדה שגדלה כמעט שנתיים בחיתולים.
התאזרי בסבלנות- הרבה סבלנות

הי תזמורת הים , תודה על התשובה.
הקטע הזה הציק לי לא מעט לאחרונה כי קיבלתי רמיזות שאני לא פועלת לטובת הילדה עם הגמילה הזו שהיא לא משתפת בה פעולה 100% ושילד אמור להגמל תוך גג 3 ימים ואם לא אז לחזור לחיתולים. מצד אחד אני חושבת שזה שטויות ומצד שני הספקות מתחילים לחלחל גם אליי.

ברגע שכתבתי פה מייד הרגשתי הקלה ושהכול יהיה בסדר , כך או אחרת.
ודברים הסתדרו פתאום , כבר מפספסת הרבה פחות , כבר לא צריך חיתול בערב וכרגע שמים רק בשינה.

אני לא יכולה להשאיר אותה לגמרי בלי מכנסיים כי יש לה רקע של דלקות במערכת השתן ובכליות , רק חסר לי שתחטוף עכשיו משהו...

היא פשוט צריכה עוד זמן להפנים איך העסק עובד. חודש זה מעט מאד לילדה שגדלה כמעט שנתיים בחיתולים.
זה באמת משהו שאני צריכה לשנן לעצמי כי אני יודעת את זה , בעצמי אני אומרת את זה לכולם כל הזמן.

קיבלתי רמיזות שאני לא פועלת לטובת הילדה עם הגמילה הזו שהיא לא משתפת בה פעולה 100% ושילד אמור להגמל תוך גג 3 ימים ואם לא אז לחזור לחיתולים
על זה אני יכולה לומר רק פחחחחחחחחחח
גם אני קבלתי את הרמיזות האלה בזמנו (אוי, הנשמות הטובות).
נכון, רוב האנשים תופסים את תהליך הגמילה בצורה שונה לגמרי- זה אמור לקרות כשהילד בשל לגמרי להיות בלי חיתול (=יודע להגיש בקשה כתובה בשלוש שפות), ולהיות תהליך של זבנג וגמרנו, ואוי ואבוי איזה נזקים אפשר לעשות מבחינה פסיכולוגית אם הילד לא "בשל" (תמיד מטריף אותי שמי שמחזיק בגישה הזאת דוגל בכל תחום אחר שנכון ואפילו רצוי לכפות על הילד את סדר העדיפויות של ההורים- הנקה זה לפי שעות, מוצקים מחליפים הנקות מגיל חצי שנה, לא יונקים בלילה, לא יונקים עד גיל מאוחר, לא נרדמים בהנקה, לא ישנים עם ההורים... רק כשזה מגיע לחיתולים חייבים "לזרום עם הילד" "להקשיב לילד" "חס וחלילה לא להאיץ בילד").

הגישה שלי (ואני מבינה שגם שלך) אחרת. כל ההערות שמגיעות מהגישה "הקונבנציונלית" לגמילה מחיתולים פשוטלא רלבנטיות. ממש אין מה להקשיב. תחייכי, תהנהני וזהו.

תודה רבה!
אני דווקא אחת כזו שלא מקבלת ביקורת מבחוץ , אני קצת חיה לי בתוך בועה שכזו , חיה לי את החיים המשונים שלי (יחסית לכלל , כן?) בלי יותר מידי הערות (היו בעבר , השתקתי את כולם).

אני רואה שלסביבה שלי מאוד קשה עם גמילה ואני מניחה שזה נובע מכך שיש לכלוך בתהליך וגם כי זה תהליך של לקיחת שליטה על ידי הילד וההורה משחרר את השליטה.
כמו כן ,רצוי שהתהליך יהיה כמה שיותר מהיר , מה פתאום לעשות תהליך שנמשך כמה חודשים?
אני מניחה שבגלל זה זה מחלחל גם אליי.

קיבלתי רמיזות שאני לא פועלת לטובת הילדה עם הגמילה הזו שהיא לא משתפת בה פעולה 100% ושילד אמור להגמל תוך גג 3 ימים ואם לא אז לחזור לחיתולים
מצטרפת לכל מילה של התזמורת (ובעיקר ל פחחחחחחחחחח )
ומציעה לך שאם את רוצה "להתחזק" קצת בדרכך, תשאלי את אמא שלך או מבוגרים אחרים מסביב - מתי הם גמלו את הילדים שלהם? כלומר אותנו.
אמא שלי במקרה כתבה הכל וגם ככה זה די ידוע:
כשלא היו חיתולים חד פעמיים, התחילו לגמול ילדים בשלב שבו הם התחילו ללכת ולדבר, בין גיל שנה לשנתיים. אני ושני אחיי היינו כולנו גמולים סביב שנה וחצי.
אז זה לא נראה לאף אחד מוזר.
להגיד לך שיצאנו נורמליים?
לא בדיוק. אבל בטוח אין לזה שום קשר לגמילה ה"מוקדמת"

_אני רואה שלסביבה שלי מאוד קשה עם גמילה ואני מניחה שזה נובע מכך שיש לכלוך בתהליך וגם כי זה תהליך של לקיחת שליטה על ידי הילד וההורה משחרר את השליטה.
כמו כן ,רצוי שהתהליך יהיה כמה שיותר מהיר , מה פתאום לעשות תהליך שנמשך כמה חודשים?
אני מניחה שבגלל זה זה מחלחל גם אליי._
גם אנחנו בעיצומו של תהליך קשב/גמילה, של ילד יותר צעיר (שנה ורבע). שמתי לב שכשמגיעים אנשים שברור לי שירימו גבה על העניין, או אפילו שלא ברור לי, אני בעצמי נלחצת, מתחילה להצטדק. הכי טוב לא לדבר על זה בכלל, בטח אם הם לא שואלים. אז הילדה בלי חיתול, נו טוב - קורה

ישבנון\
ניסינו אצל ההורים, לא היה כ"כ מוצלח. רצתה לעלות אבל לא יכולה להתיישב לבד, וגם החור לדעתי גדול מדי לטוסיק שלה והיא נותרה בתחושה של חוסר יציבות ופחד. אולי בכ"ז נשקיע בסיר.
אם יש למישהו פיתרון יותר קרוב לעמידה (שזה מה שהיא מכירה ויודעת בעצם) אני אשמח לשמוע (אם היא היתה בן....)

שתעמוד במקלחון. מורידים את הבגדים מהרגליים וזהו.

על זה אני יכולה לומר רק פחחחחחחחחחח

(באמת נקרעתי מצחוק כשקראתי את זה)

רצתה לעלות אבל לא יכולה להתיישב לבד
אפשר להושיב אותה. אפשר למצוא ישבנון נוח.
אני לא אהבתי סירים כי צריך לנקות אח"כ ובגיל מתקדם יותר זה מעצבן- הפיפי כבר מריח ויש הרבה קקי.

_להגיד לך שיצאנו נורמליים?
לא בדיוק. אבל בטוח אין לזה שום קשר לגמילה ה"מוקדמת"_
אני מסתכלת על הילדים הגמולים מוקדם שלי: דריה בת 5 וחצי, לא מפספסת בלילה כבר שנים, מתעוררת מתוך שינה כשיש לה פיפי והולכת בעצמה לשירותים בלילה. אני מכירה ילדים בגילה שעוד ישנים עם חיתול בלילה.
קקי היא עושה רק בשירותים מגיל שנה וחצי.
יותם גמול מגיל שנה ו-4 חודשים. היום בגיל שנתים, הוא עושה 3 פעמים קקי ביום, בשירותים כמובן, ואני חושבת על עצמי, שאם המצב היה אחר הייתי צריכה להחליף לו חיתולים כל היום והוא היה עושה את היציאות שלו על עצמו...
איך אפשר לומר שגמילה מוקדמת "דפקה" אותם? לדעתי זה עשה להם רק טוב.

נולי שלי חגגה שנה השבוע.
כבר זמן רב שכואב לי לראות אותה מתפתלת כששמים לה חיתול, ככל שאני קוראת יותר באתר ובכלל אני מרגישה שאני עושה לה עוול.
התחלנו להוריד לה את החיתול פה ושם, אבל חיכינו שהיא תלך.
נמאס לי לחכות. אתמול הורדתי לה את החיתול בבוקר, שמתי לה בשנת הבוקר והצהריים( היא נותרה יבשה כמרטיני!) וכמובן שוב לפני שנת הלילה.

להלן הממצאים: אתמול שלושה קקי בסיר, מיליון פיפי על הרצפה. שנות יום יבשות לגמרי, שנת לילה ספוגה היטב.
הבוקר קמנו ומיד לסיר- כפית פיפי על הרצפה, היתר בסיר יחד עם קקי.

קיצר, עלה על כל ציפיה אפשרית שלי. אני כולי סמוקת לחיים ומצחקקת, איזה כייף, יא אללה.
אממה, נראה לי שנסחפתי בהתלהבות קפריזית. לא תכננתי ולא חשבתי מה הלאה. חשבתי שאני מורידה לכמה שעות ועכשיו אני מרגישה שהתחלתי בתהליך ואף אחד לא הודיע לי.

אז מה? מה הבעיה להסחף לטרוף החושים של הקקי פיפי ולהגמל בסבבה?
או, טוב ששאלתן. אז ככה- לאבא החמוד שלה יש קשב של כפכף. הוא איתה פעמיים בשבוע כשאני בעבודה לחמש שעות בכל פעם. מלבדו, יש לנו בייביסטיר שמגיעה לפעמיים בשבוע לשלוש שעות בכל פעם. איתו אין באמת בעיה, מקסימום יפספס איזה קקי, אבל איתה הבעיה יותר רצינית. אני לא יודעת אם היאתסכים, אם היא תבין, אם זו לא דרישה מוגזמת...

הדבר השני שמטריד אותי בהחלט עונה על ההגדרה של צרות טובות. בעוד חודשיים, טפו, טפו חמסה -חמסה, אנחנו אמורים לטוס לשבדיה לשלושה שבועות. מה יהיה שם? יהיה קר, היא תהיה לבושה? מה יהיה בטיסות?
בעצם מהרגע שהורדנו לא חוזרים אחורה?

דעתי - קודם כל אין בעיה להתחיל חלקית, תינוק מבין יפה שאצל מטפלים שונים יש גישות שונות. גם כשהיא איתך, אם אתן הולכות למקום שלא יסבלו שם פספוסים, זה בסדר לשים לה חיתול ואפילו להסביר לה במשפט קצר וענייני "חמודה, פה שמים חיתול כי הם לא רוצים שיהיה להם פה פיפי".

שנית - לא לפחד ולהציג לבייביסיטר את המצב הנוכחי. אל תקראי לזה "גמילה" אלא "קשב לצרכים" או "נותנים לה אפשרות לעשות בסיר". כלומר שלא תתחיל לדבר איתך על "בשלות", מבחינתה זה "טרום גמילה" (בעצם גם מבחינתך). ותראי, אולי בכ"ז המטפלת תשתף פעולה ולו חלקית. אבל גם אם לא, לא נורא. כשהתהליך יתבסס זו כבר תהיה עובדה בשטח.

שלישית - לגבי שוודיה, יפה לכם

אלוהים יודע מה יהיה בעוד חודשיים. אצלנו למרות שלוליות בלתי נגמרות והררי קקי על הרצפה, התהליך לקח חודשיים. היום יש לי תינוק יבש ביום ובלילה, על קקי הוא מודיע רק בשעת מעשה אבל גם עם זה נתקדם בקרוב.. ובקיצור, זה שמיים וארץ מהימים (רק לפני חודשיים? לו לא הייתי מתעדת בבלוג לא הייתי מאמינה) שבהם כל יציאה מהבית לוותה בחששות ובהר של מכנסיים, שחזרו כולם רטובים. וזה היה בחורף גם כן.
בשוודיה - קר אבל גם שם ילדים נגמלים.
לגבי טיסות, הציצי ב בלי חיתולים בנסיעות או דף עם שם דומה שהיה פעיל לאחרונה.

בעצם מהרגע שהורדנו לא חוזרים אחורה?
שוב, תינוקות יכולים להבין סטיות מהממוצע. כל עוד משך הסטייה לא ארוך יותר מהממוצע

זהו גם אני פה איתכן
אמנם לא כל יום ולא כל היום
אבל בבית אנחנו בלי חיתול כלל ומחוץ לבית אני מתחילה לחשוב מה לעשות איך אתן עשיתן האם לקחתן איתכן סיר לכל מקום?
או שפישפתן בשרותים וכיורים עציצים ומדשאות ?

איפה קונים סיר? אף פעם לא ראיתי שמוכרים...
אני במרכז תל אביב
רונה בת 8 חודשים אבל כבר זוחלת ויושבת ועומדת ונראה לי שהיא מתחילה להיות מסוגלת לשבת על סיר, ואני להיות מוכנה לתהליך..

_איפה קונים סיר? אף פעם לא ראיתי שמוכרים...
אני במרכז תל אביב_
בקינג ג'ורג' / אלנבי / נחלת בנימין, בכל החנויות הקטנות של כלי בית ואמבטיה.

האם לקחתן איתכן סיר לכל מקום?
רק בסיבוב השני, עם ולאדק. סבתא היתה לוקחת גם שקית עם צעצועים (סביבונים) ומפזרת ליד הסיר, על המדרכה, כדי שיעסיק אותו. בהתחלה היה יושב עד שעושה, איזה 10-15 דקות. אחרי כמה שבועות כבר היה עושה מייד.
מוצקו היה "משקה עצים" וזהו, רק בבית היה לו סיר.

מצד שני עם בנות זה אחרת - אין לך "אופק" לשאוף אליו, כלומר אין סיכוי שהיא תעבור בקרוב להשתין בעמידה. לכן אולי עדיף סיר, כדי שלא ייהרסו לך הידיים מתנוחות פשפוש.

אצלי אף פעם לא היה סיר
הגדול היה פיסית גדול מדי לסירים סטנדרטיים
והקטן- הוצאתי את הסיר אחרי שלמד להתישב אבל הוא ממש לא הבין מה אני רוצה מחייו, ולי הרבה יותר קל להרים אותו לפיפי מאשר ללמד אותו. אז אנחנו משקים ערוגות ועצים וגינות ואוספים את התוצרת כמו אחרי כלבלב קטן (או קוברים, תלוי איפה ובכמות התוצרת). במקומות כמו קניון אנחנו עם חיתול (הוא לא אוהב להתפשפש בשירותים ציבוריים- צודק

). זה ממילא לא קורה הרבה.

תודה רבה קרוטונית, תשובתך שימחה אותי עד מאוד.(תשובה בהזמנה- כל מה שרציתי לשמוע. איזה כייף. את עושה בר מצוות :_) ?)

שאלות קטנות נוספות-
איפה קונים סיר מתקפל?
כמה זמן לתת לה לחכות על הסיר? כי היא מבחינתה, יושבת בשיא הכייף. ההתיישבות עצמה טיפה מפריעה לה לעתים, מקטרת שנייה, (זה בסדר נכון? אני פוצעת את נפשה השברירית?) מיד מפסיקה ומתעמקת בספרי תמונות מרתקים.
ונשארת המון זמן. אחרי חמש עשר דקות אני מושיטה לה ידיים לעזור לה להזדקף והיא באה בשמחה, אבל מצדה יכלה לשבת יותר.

בגינה היא ערומה על הדשא, אבל אני טיפונת חוששת שיכנסו לה דברים קטנים לפות. חשש מוצדק או פולני?
בגן שעשועים עצמו שמתי לה מכנסיים שמיד הורטבו.
בעגלה בלי חיתול ועם ריפוד.
מה עושים עם היאמו? אני לא מהתופרות\ אורגות\ מפסלות וכולי. סתם לשים טטרה?

(כל היום אני מסתובבת כמו טווס. שיכורה מאהבה אליה, אלי ואל הקשר שלנו. מישהו אמר היבריס?)

אז ככה. הבוקר קמה אחרי שנת לילה גרועה במיוחד ומיד התחילה לעשות קקי בחיתול. ניסתה שלא ובכתה נורא. זה נראה לי כאילו היא מאוד לא רוצה לעשות בחיתול ולא מסוגלת להתאפק. הורדתי לה את החיתול והושבתי אותה על הסיר באמצע הקקי. הבכי התגבר. לקחתי אותה אלי, שם היא סיימה לעשות הכל היישר לכף ידי השמאלית

. אז מה עושים במצב כזה להבא? להוריד חיתול באמצע או לא? פחדתי שהסיפור כולו פגע בה אנושות וביליתי את רב הבוקר בייסורי מצפון קשים. עבר לי, בינתיים, מה גם שמאז היא עשתה 2 פיפי וקקי אחד בסיר. יש!

איפה קונים סיר מתקפל?
לא יודעת... חפשי ב דף לוגיסטיקה של בלי חיתולים או שם דומה

כמה זמן לתת לה לחכות על הסיר? כי היא מבחינתה, יושבת בשיא הכייף. ההתיישבות עצמה טיפה מפריעה לה לעתים, מקטרת שנייה, (זה בסדר נכון? אני פוצעת את נפשה השברירית?)
תשמעי, גם אני נמנית עם האמהות שחושבות שכל גרעפס פוצע את נפשם השברירית וכל חיוך בונה את אישיותם המוצקה למאה השנים הבאות. אבל בחייאת, אם הילדה לא היתה מסכימה לשבת על סיר, היית כבר מזהה את זה. הם יודעים לנענע בראש לשלילה, לעשות "לא" כתנועת יד, למחות בקול רם, לבכות ולהשתטח ועוד. בקיצור, אם היא יושבת, אז אין לה בעיה עם זה.

בהתחלה הייתי נותנת לצעיר שלי לשבת כמה שרק אפשר, כי היה נוטה לשבת 5-10 דקות ולא לעשות אלא רק בסיום הזמן הזה. שתשב עם ספרים וצעצועים, זה בילוי זמן נחמד. אל תשכחי שזה חדש לה - שלב חדש, "צעצוע" חדש, בהחלט יכול להיות שתוך שבוע-שבועיים כבר לא יהיה לה כייף לשבת שם כ"כ הרבה זמן.

, אבל אני טיפונת חוששת שיכנסו לה דברים קטנים לפות. חשש מוצדק או פולני?
לא חשבתי על זה כי אין לי בת

אבל יש גם על זה דף באתר איפשהו.

מה עושים עם היאמו? אני לא מהתופרות\ אורגות\ מפסלות וכולי. סתם לשים טטרה?
אני שמתי חיתול בד פתוח (קושיז, כלומר עם שכבת "הגנה"). אפשר גם 2 טטרה מקופלים לעובי. פלוס עוד שכבת ריפוד כיד המלך, כי זה ממש מבאס לקבל כתם פיפי על החולצה באמצע הרחוב).

פחדתי שהסיפור כולו פגע בה אנושות וביליתי את רב הבוקר בייסורי מצפון קשים
או.קיי. מכאן אפשר להתחיל לעשות לה את שיטת החמש דקות, להאכיל אותה בלחם צר ומים לחץ. כי הכי גרוע כבר מאחוריך

(ובמילים אחרות - אתן שתיכן לומדות עכשיו, מסתגלות ומסגלות ציפיות זו לזו ולמציאות. אז קרה העניין עם הקקי, יאללה לעבור הלאה).

חמש הדקות here we come!

כמובן ששיחררתי את האינסידנט, אבל מה אני עושה במקרים כאלו באופן כללי? כשאני תופסת באמצע?
חוץ מזה, נראה לי שאני קצת קרציה ומושיבה אותה ממש המון. אם כי, ייאמר לזכותי שבשבעים אחוז מהמקרים יש גם תוצרת.
ייאמר לחובתי שביתר 30 האחוזים היא טיפה מתעצבנת וקמה מיד או מסרבת לשבת.

אז מה? כמה "מקובל" להציע?
בגדול אני מציעה לה אחרי הנקה, כשעבר הרבה זמן או כשנראה לי שהיא מסמנת.

אני עד היום תופסת באמצע...
לומדים דרך הגוף.

כמה "מקובל" להציע?
זה לא תלוי במה שאני אגיד אלא במה שהיא אומרת

אבל יחס של 70:30, עם קשב מצדך (לא מכריחה לשבת, רק מציעה) נראה לי בסדר גמור. לא נודניקי מדי.

אבל אני טיפונת חוששת שיכנסו לה דברים קטנים לפות. חשש מוצדק או פולני?
פולני ומוצדק, זה נדיר אבל זה קורה (-:
אני גם לא אוהבת שהן מסתובבות בלי תחתונים, מאותה סיבה
(טוב, במחשבה שנייה אני לא יודעת אם לגמרי מוצדק, אבל בהחלט מוצדק במובן הזה אם יש לך חשש - זה מספיק טוב)

אני לא מכריחה לשבת, אבל ישנו מאבק קטן אצלנו שכרוך בישיבה בכל מקום. תמיד קשה לי להושיב אותה- טיולון, כיסא אוכל, כיסא בטיחות באוטו ועכשיו הסיר.
כל יתר הסיטואציות פתירות יחסית אבל זו החדשה לא ממש.
(לא רוצה טיולון- מנשא, לא רוצה כיסא אוכל- נשים משהו מפתה על המגש, לא רוצה אוטו- נהיה במעצר בית שנה

)
אבל מה קורה כשלא רוצים סיר?

אז אני מנסה לשים אותה. לרב יש מחאה של שניה ומיד משחק, קריאה בספרים ושמחה גדולה. אם אני מנסה להושיב אותה והיא מקשיתה את הגב ומתרגזת אני גומלת לה בחיבוק. לפעמים אחרי החיבוק היא תלך לענייניה ולפעמים אם נראה לי שהיא ממש צריכה אנסה שוב. בהחלט קורה שהיא מסרבת לשבת ורגע אחר כך משתינה בחדוה על הרצפה.

אולי הסיר עצמו לא נוח לה? מחר אקנה סירים חדשים ונראה. ישבנון נראה לי קצת גדול עליה בשבל זה.
ואולי זה בכלל לא עניין של נוחות אלא איזה מאבק איתי שאני צריכה ללמוד לנטרל?
יש לציין שלאבא שלה הרבה יותר קל להושיב אותה בכל הסיטואציות הנ"ל. איכשהו הוא יותר נחוש ובטוח בעצמו. נראה לו הכי טבעי שהיא תשב בשמחה וזה אכן מה שקורה.
אולי זריקת טסטוסטרון לאמא?

יכול להיות שהיא מתעוררת כל רגע בלילה בגלל מודעות לפיפי?

יכול להיות שהיא מתעוררת כל רגע בלילה בגלל מודעות לפיפי?

לדעתי כן . זה היה המקרה אצלנו , בלילה למרות שהייתה מחותלת הייתה מתעוררת (משהו שמאוד לא אופיני לה ) הייתה בוכה ועד שלא נענתי אותה בזרועותי לא נרדמה חזרה . בלילה השלישי הבחנתי שאכן כל פעם של בכי היא נרדמת רק כשהחיתול פתאום הרגיש לי חמים ... לילה אחרי כשהיא קמה הושבתי אותה מידית על הסיר ואכן זרם מים השפריץ לו בחדווה ובא גואל לישראל חחה

היום ויתרתי לעצמי ולה פשוט הלבשתי חיתול
טוב לא ממש פשוט אבל הרגשתי שלי אין כוחות ולה יוצאת שן ויש חום וזה גדול עלינו
אני מקוה שאני לא טועה ושזה לא הורס את התהליך
חוץ מזה קניתי לה תחתונים קטנים חמודים והיא לובשת אותם לגן המשחקים
לדשא ולשאר הזחילות כי באמת היה נראהלי לא מתאים התטוסיק החשוף שלה באמצע העיר
גם לי קרה פעם אחת שהיא לא הסכימה לשבת על הסיר ושניה אחרי כן עשתה פיפי על הרצפה

גם אני!
שן!
חיתול!
כוחות!
מאיפה התחתונים?
וגם- אנחנו צריכות להפגש כבר.

שאלה: הקטן בן שנה וארבע. הרבה פעמים עושה פיפי באמבטיה, ולא בא לי יותר. התחלתי לנסות לשכנע אותו לעשות פיפי מחוץ לאמבטיה: מורידה חיתול ונותנת לו להסתובב קצת ערומכו בבית, מצביעה על הבולבולון... כמה פעמים זה עבד, והרבה פעמים לא. הוא כן הראה שהוא יכול לשלוט- באחת ההשתנות הוא השתין והפסיק לכל מצהלותינו וצחק בעצמו מכל הסיפור....
אז אלף- איך אני מגבירה מודעות? כיוון שזה לא בא ממנו, לא נראה לי שהוא באמת בשל לגמילה, אבל אני רק רוצה שיהיה מודע לתהליך, ושיוכל לעשות פיפי "עם כוונה". ברור שאם על הדרך נשיג יותר מזה- נפלא. בקיץ- הוא לא יהיה בגן אלא איתנו, אז אולי יהיה שווה לעשות עם זה משהו.
ובית- קשור- נכונה התיאוריה שילדים עם חיתולים רב פעמיים נגמלים קודם? כמה קודם?
ול אמא של נוקי הברכות...

מורידה חיתול ונותנת לו להסתובב קצת ערומכו בבית

אני רק רוצה שיהיה מודע לתהליך, ושיוכל לעשות פיפי "עם כוונה".
לא ברור שכרגע אין לו מודעות, אולי יש לו ואולי אין. אבל את לא יכולה לדעת לפי פרק זמן קצרצר בלי חיתול. יכול להיות שבדיוק עשה לפני רבע שעה בחיתול ואין לך מושג? יכול להיות שיש לו אבל המודעות מתבטאת בדיוק בזה שהוא "מחזיק" עוד קצת? אין לך דרך לדעת כל עוד זה זמן קצרצר ואי אפשר לאתר דפוסים (ובטח לא אם את מצפה שמייד כשתורידי, הוא יעשה ואז תחזירי... זה לא עובד כך. לצערנו יש להם רצון משלהם

).

<קרוטונית בלי עוגיות>

ענייני לוגיסטיקה:
1) עולה יקר אבל לדעתי שווה כל שקל - הסיר של טומי טיפי שיש בשילב. החומר שלו והמבנה שלו פשוט אחרים. ממליצה בחום.
2) סיר מתקפל - ניתן להזמין רק ישירות מחברת הנסיך הקטן (גוגל). נשארו יחידות בודדות ולא יהיה יותר.
3) למנשא - קונים סדין מגן מזרון הכי זול שיש (שלנו עלה 80 ש"ח בהום סנטר והוא זוגי), גוזרים את החלק של הרשת מסביב והרי מצע פלסטי שלא מעביר נוזלים ויש עליו שכבת ספיגה קלה. אנחנו גזרנו בכל מיני גדלים נחוצים ואנחנו משתמשים ומכבסים נון סטופ. יעיל להפליא. גם לסל קל, גם למנשא, גם מעל המיטה כאשר מלבישים ולא רוצים תקלות וגם בכלל.

ולריה-
להציע לו לבוא לעשות פיפי מייד כשהוא קם מהשינה, אחרי ארוחות ולפני האמבטיה. מקום נוח וקבוע לפיפי (אצלנו התחיל על ריצפת האמבטיה ועברנו לאט לסיר) לתת השראה שההורה ג"כ עושה פיפי בו זמנית אם מתאים לכם (לי יש בת ואני מבלות בשירותים בצוותא...) או ע"י מים זורמים (אם האמבטיה מלאה מאתמולא ני ממלאת בקבוק ושופכת, זה עוזר מאוד)

והעיקר- להנות מזה שהוא כ"כ צעיר ואין לחץ לגמול לקראת גן או משהו כזה. לקחת את הכל באיזי ולראות לאן זה זורם (תרתי משמע)

ול ציל צול תודה על פירסום הסיר המתקפל! נראה לי שראיתי אותו ב"מוצצים" ולא ידעתי מה זה...

בבית היא מעולה בזה אבל מחוץ לבית מסרבת
אתמול השתינה על הרצפה של הקרוטונית פעמיים ובשאר הזמן שהיינו שם כמעט כל הזמן הייתה על הסיר
זאת הייתה סרבנות כי בביתהיא עושה המון בסיד (וקצת על הרצפה)
בכל מקרה מדובר רק בפיפי כי קקי כבר פתור לגמרי רק בבוקר ורק בסיר כבר הרבה זמן

אז ככה. נולי עושה המון המון פיפי. רובו על הרצפה.אומרת פיפי לפני\ בזמן\ אחרי וגם בלי קשר לכלום, פשוט משמחת ההתודעות לתחום המרתק הזה( נראה לי) הבעיה היא שבכל פעם כזו אני מציעה לה סיר וזה אולי קצת מעיק.
קקי לא אומרת, אבל כמעט תמיד אני מזהה.
קצת בריגרסיה, אבל לא נורא. גם מתבשלת לה איזו שן.

אילה- מאיפה התחתונים? עד כה ראיתי רק לגילאי שנתיים וגם זה מיוצר תוך כדי מחשבה על ילדה פלוס חיתול...

מה זאת אומרת מאיפה
מהשוק
מידה 2-4

עולה יקר אבל לדעתי שווה כל שקל - הסיר של טומי טיפי שיש בשילב. החומר שלו והמבנה שלו פשוט אחרים. ממליצה בחום.
40 שקל כסף. קניתי.

בסוף השבוע שעבר התחלנו גמילת לילה. אמנם העליתי את השאלה גם בדף גמילה מחיתולים בלילה, אבל הדף הזה קרוב לליבי בזכות הסיוע והתמיכה שקיבלתי כאן ברגעים הקשים שלי לאורך תהליך הגמילה של הנסיכה, ולכן הרגשתי צורך להעלות את התהיות שלי גם כאן.

הנסיכה בת שנה ועשרה חודשים, גמולה ביום כבר מס' חודשים (כולל שנ"צ, אם כי בבית עדיין יש לפעמים פספוסים בסוף השינה בצהריים, במעון זה כבר לא קורה, אולי בגלל שמעירים אותה ולא נותנים לה להתעורר לבד - לא בדקתי).
למרות שהיא תמיד קמה עם חיתול (ח"פ) מלא פיפי, ביום שבת בבוקר ציפתה לי הפתעה והחיתול שלה היה יבש. באותו ערב ביקרנו אצל ההורים של בעלי, קילחנו אותה שם וכרגיל שמנו לה חיתול. היא נרדמה בדרך והעברנו אותה ישנה (חצי ישנה) למיטה שלה. 5 דקות אחרי קראה כדי לעשות פיפי בסיר. לא החזרתי את החיתול לאחר מכן והיא ישנה את אותו הלילה ללא חיתול. התעוררה בתוך שלולית בחמש וחצי וקראה לנו.
מאז אנחנו משכיבים אותה לישון בלי חיתול והממצאים הם כדלקמן: שני לילות בהם היא עשתה פיפי במיטה פעמיים, ושניים - בהם היא עשתה רק פעם אחת. אם זה קורה בתחילת הלילה, היא לא מתעוררת מזה ואנחנו פשוט מוצאים אותה ישנה בתוך שלולית. היום היא הייתה יבשה עד הרגע האחרון, אבל ברגע כשהיא בין שינה לערות ברח לה (כמו שקורה לה הרבה פעמים גם בשנ"צ).

4 לילות וכבר מתחילות להתעורר הרבה שאלות:

אני שוקלת להעיר אותה בתחילת הלילה ולהושיב אותה על הסיר מיוזמתי בתקווה שזה יקל עליה לעבור את הלילה בצורה יבשה. אני יודעת שהדעות חלוקות בנושא הזה, אבל אני לא יודעת עד כמה הדעות שאני שומעת רלוונטיות לגמילה בגיל צעיר. כדאי לנסות?
בהנחה שכמות הכביסה לא מפריעה לי, איך מחליטים כמה זמן לנסות ומתי מגיע הרגע שהתהליך פוגע באיכות השינה שלה.
אני אומרת לה לפני השינה שגם בלילה פיפי עושים בסיר ושהיא צריכה לנו לצורך זה. יש משהו נוסף שעליי לעשות/להגיד בהקשר הזה?

כל טיפ נוסף להמשך הדרך יתקבל בברכה.
תודה מראש.

אני שוקלת להעיר אותה בתחילת הלילה ולהושיב אותה על הסיר מיוזמתי בתקווה שזה יקל עליה לעבור את הלילה בצורה יבשה. אני יודעת שהדעות חלוקות בנושא הזה, אבל אני לא יודעת עד כמה הדעות שאני שומעת רלוונטיות לגמילה בגיל צעיר. כדאי לנסות?
כל ילד הוא אחר. שווה לנסות ולראות או להרגיש מה דעתך על זה.

בהנחה שכמות הכביסה לא מפריעה לי, איך מחליטים כמה זמן לנסות ומתי מגיע הרגע שהתהליך פוגע באיכות השינה שלה.
עוד פעם, תנסי ותראי. עדיף לבוא בגישה של "אני מלמדת אותה עכשיו להעביר לילות יבשים" ולא לחשוב על מתי כבר מתיאשים. עם הזמן תחליטי אם זה נוח לך.

אני אומרת לה לפני השינה שגם בלילה פיפי עושים בסיר ושהיא צריכה לנו לצורך זה. יש משהו נוסף שעליי לעשות/להגיד בהקשר הזה?
נשמע בסדר גמור.

טיפ ש בשמת א כתבה, אם אני לא טועה, ועזר לי מאד זה לא להרגיל אותה שאם היא עושה בלילה אז מנקים ומחליפים סביבה בלי לפגוע באיכות השינה שלה. ככה היא תרגיש שזה לא כזה נוח ולא כזה שווה.
אני לא זוכרת איפה זה כתוב בדיוק (איפשהו ב בלי חיתולים גם בלילה ) אבל זה מאד עזר לי.

בהצלחה @}
תעדכני איך הולך.

לא להרגיל אותה שאם היא עושה בלילה אז מנקים ומחליפים סביבה בלי לפגוע באיכות השינה שלה
זה באמת עוזר? כי לתחושתי מכיוון שלא מדובר בלמידה מודעת, "סנקציות" כאלה לא עוזרות. תוך כמה זמן הרגשת שיש שיפור מהבחינה הזאת?

אני מרגישה שהיא לא מתעוררת מספיק, נשארת יותר מדי במצב של חצי שינה וזה מה שגורם לה לעשות את הפיפי של הבוקר במיטה (כנ"ל בשנת הצהריים). הלוואי והייתי יודעת איך ללמד אותה להתגבר על זה, אני מרגישה שזה היה משפר את המצב בהרבה.

וכמעט שכחתי - תודה על התגובה המהירה. אני עדיין מלאת אדרנלין של התנסות חדשה ולא מפסיקה לחשוב על הנושא הזה, כך שכל שיחה / דיון בנושא עושה לי טוב.

כי לתחושתי מכיוון שלא מדובר בלמידה מודעת, "סנקציות" כאלה לא עוזרות. תוך כמה זמן הרגשת שיש שיפור מהבחינה הזאת?
אין פה סנקציות, יש פה הבנה שאם עושים פיפי במיטה בלילה אז זה "סיפור" ולא צריך למנוע מהם לחלוטין את אי הנעימות הזאת.
אבל תקראי את בלי חיתולים גם בלילה , שם מסבירים את זה טוב ממני.
אצלי היא נגמלה בלילה מוקדם אבל בהריון שלי כשהיתה בת 3 היתה לה נסיגה. באיזשהו שלב התחלתי לשתף אותה איתי בהורדת הסדין בלילה מהמיטה שלה וזה נפסק. לא סנקציה אלא קישור בין מה שקורה למה שקורה אחר כך .

אני עדיין מלאת אדרנלין של התנסות חדשה ולא מפסיקה לחשוב על הנושא הזה, כך שכל שיחה / דיון בנושא עושה לי טוב.
סחטיין

יוטי, תודה שהזכרת לי את הקטע הזה, שכחתי ממנו בכלל.
היתה אצלנו תקופה קצרה כזו בסיבוב הראשון, ובאמת כל הזמן הייתי בין "להחליף כדי שנמשיך כולנו לישון" לבין "לתת לו להיות קצת במכנס רטוב שירגיש מה זה".

יוטי בעיר
אין פה סנקציות
בכוונה כתבתי את המילה סנקציות במרכאות. ברור לי שהכוונה היא לא להעניש אלא ללמד, אבל מכיוון שתהליך הלמידה אינו תלוי בה (כי מדובר ברפלקס שצריך להתפתח), אני תוהה איך זה מקדם את התהליך. אני אנסה הלילה (אולי לא יהיה צורך ... ?

) ואראה איך ארגיש לגבי זה.

קרוטונית מהמרק הגדול,
היתה אצלנו תקופה קצרה כזו בסיבוב הראשון, ובאמת כל הזמן הייתי בין "להחליף כדי שנמשיך כולנו לישון" לבין "לתת לו להיות קצת במכנס רטוב שירגיש מה זה"
באיזה גיל זה היה? מה בחרת בסוף לעשות?

קראתי עכשיו ב בלי חיתולים גם בלילה ומצאתי את הקטע של בשמת א שלדעתי התכוונת אליו:
_רק הערה קטנה לאלה שלוקחות את הילד למיטה שלהן אחרי שהרטיב במיטה, או מחליפות את כל הבגדים ואת הסדינון שהילדה שוכבת עליו וכדומה:
אחת הדרכים לעודד את הפשושים להתעורר לגמרי כדי לעשות פיפי, ולא במיטה, היא להשאיר אותם ברטוב.
הילד הרטיב?
המשיך לישון?
תעזבי.
תעזבי.
תעזבי.
רק אם הוא התעורר ובוכה ומבקש מיטה יבשה, עוזרים לו קצת, אבל בעירבון מוגבל: עכשיו חם? אומרים לו לפשוט את המכנסיים הרטובים אבל אין לך כרגע מכנסיים אחרים, לילה וחושך ואת ישנונית, את לא יכולה למצוא. שיישן בלי. שמים איזו מגבת או משהו שהכנת מראש על הרטוב, זה מה יש, עכשיו לילה וחושך ואת ישנונית.
תנו מקום של כבוד לקושי שלכן בלילה.
לא להעביר למיטת חמישה כוכבים אם הוא עשה במיטה שלו ועוד עלול לעשות במיטה שלכם!
מה שהוא לומד זה, שאין שום בעיה עם הפיפי שלו בלילה, ולהיפך, הוא עוד מקבל פרס.
אני לא אומרת להעניש אותו. אני רק אומרת לא לתת פרס. ולא שוחד. ולא לעשות מעל ומעבר.
הוא יכול ללמוד שלא עושים במיטה. באמת. הוא בוחר לא ללמוד כי לא שווה לו. אין לו תמריץ אמיתי. הפיפי במיטה לא מפריע לו - הוא מפריע לך.
כשמדובר לא בתינוק קטן, אלא בילדים שכבר הולכים, אז הם בהחלט מספיק גדולים להישאר לישון ברטוב, או לקבל עזרה חלקית ולא מושלמת בלילה, ובבוקר לעזור לפנות את הדברים לכביסה וכדומה. אם אמא באה כמו פיה טובה ועושה את הכל מושלם, יש ילדים שלומדים מזה שאין כיף יותר גדול מלעשות פיפי במיטה בלילה._

המממ.... אני לא יודעת עד כמה אני מסוגלת נפשית ליישם את מה שהיא כותבת, קשה לי מאוד עם הרעיון שהיא תישן עם הפנים בתוך שלולית פיפי (היא מסתובבת לכל הכיוונים במיטה כשהיא ישנה). בנוסף לכך, העור שלה מאוד רגיש והיא מפתחת תפרחת אפילו אם לא מנגבים לה טוב אחרי פיפי (בסיר), אז מה יהיה אחרי זמן ממושך עם מכנסיים ספוגים בפיפי?

מצד שני, קריאת הקטע הזה העלה שוב תהיות עד כמה נכון לעזור בלעבור את לילה בצורה יבשה ע"י הושבה יזומה על הסיר ...

לא פשוט.

בנוסף לכך, העור שלה מאוד רגיש והיא מפתחת תפרחת אפילו אם לא מנגבים לה טוב אחרי פיפי (בסיר), אז מה יהיה אחרי זמן ממושך עם מכנסיים ספוגים בפיפי?
ומה יהיה עם חיתול לילה?

לפחות כאן מדובר בתהליך קצר יחסית, שאמור לקצור פירות ולהביא בסופו של דבר לילדה יבשה.

עם זאת, אני כן בעד פשפושים בלילה. רק שזה לא תמיד מתאפשר - לפעמים הוא רטוב כבר בהתעוררות הראשונה שלו, לפעמים אני עייפה מאוד ולא מצליחה לקום לפשפש וכולי.

באיזה גיל זה היה? מה בחרת בסוף לעשות?
הזיכרון שלי כבר לא משהו.. עדיף שאמצא את הקטע הרלוונטי, בדף שקושר מפה או בדף אחר, ואעתיק לך

הנה. באותו דף אני מספרת, כשבני היה בן שנה וחצי, שניסיתי לפשפש בלילה אבל הוא בכה ולא הסכים, אז החזרתי חיתול (באותו גיל הוא בערך נגמל ביום).

בדף גמילה מחיתולים בלילה - כתבתי כך, כשהיה בן 1.8:
_אצלנו הוא ביקש לישון בלי חיתול, גמול ביום כבר חודשיים בעצם. בהתחלה היה לילה יבש ולילה רטוב לסירוגין. כבר הצליח לקום יבש שלושה לילות ברציפות, ואז - כל השבוע האחרון המיטה רטובה. (זה בטח בגלל שסיפרתי בגאווה לכל העולם...)
לחיתולים כבר לא נחזור. נחכה לו שייסגר על עצמו. אבל אני מתחילה לקלוט שזה יהיה תהליך לא קצר._

תוכלי לקרוא את "ההמשך פה" גמילה מחיתולים בלילה (2006-09-30T20:24:45) כולל תשובות של בשמת. גם אני בעצם הולכת לרענן את זכרוני.

וואו, איזו תשובה נחמדה מבשמת (קראתי רק את הראשונה).

אבל מכיוון שתהליך הלמידה אינו תלוי בה (כי מדובר ברפלקס שצריך להתפתח)
ממש צרם לי המשפט הזה

זה משפט נוסח "ילד לא מוכן לגמילה לפני גיל ככה וככה".
כל הדף הנוכחי נכתב ע"י אנשים שמאמינים שילד יכול ללמוד או מוכן בכל גיל להתחיל גמילה ושהוא יכול ללמוד בכל גיל לא לעשות צרכים על עצמו וראו את זה על ילדיהם שלהם.

ברור שתהליך הלמידה תלוי בה, מה שהיא למדה עד עכשיו זה לעשות פיפי בחיתול בלילה. היא לא תבין עם הגיל או עם רפלקס להפסיק לעשות את זה, היא תבין מנסיון.
אז בגיל 3 יהיה לה קל יותר (אולי) אבל זה לא יהיה רפלקס שיתפתח זה יהיה מהבנה שלה שחיתול רטוב כשהיא עושה בו פיפי (וגם בחיתול חד פעמי מרגישים את זה) שזה תהליך למידה כל שהוא.

אצל דריה שלי זה התפתח בגיל שנה וחצי כי היא ישנה עם חיתולי בד והרגישה שהיא רטובה בלילה יותר מבחיתול חד פעמי, זה דבר נפוץ אצל תינוקות שגדלו עם חיתולי בד כי הם מקשרים מהר יותר בין לעשות פיפי ללהיות רטוב.

עכשיו נתחיל מהתחלה: את סומכת עליה? את מאמינה שהיא יכולה ללמוד עכשיו, בזמן הזה, להיות יבשה בלילה?
אם לא, אז תדחי את התהליך. זה בסדר, זה לא סוף העולם, אף אחד לא יעיף אותך מ"באופן"

.
חבל שלא תרגישי בפנים שהיא בזמן המתאים לזה ותעבדי כל כך קשה, זה ייאש אותך סתם וזה מסר מבלבל לה- מצד אחד לא מאמינים בה ומצד שני דורשים ממנה להיות יבשה.

אם כן, אז לכי על זה אבל תאמיני! תאמיני שהיא בתהליך למידה ושהיא, עם כמה זמן שייקח לה לשנות הרגלים, תלמד בסופו של דבר להישאר יבשה בלילות.
ואז זה כבר לא כזה משנה כמה זמן זה ייקח כי היחס שלך לתהליך יהיה שונה ותרגישי שכמה שזה ייקח זה ייקח כי היא מוכנה לזה. גם המסר שתעבירי לה יהיה כזה.

יצא לי ארוך, לא התכוונתי

, מקוה שיצא ברור.

ואו, כמה תשובות וכמה חומר למחשבה. תודה לכן על התשובות. אני אנסה להתייחס לחלק מהדברים שהעלתן, אבל לפני כן אני חייבת עדכון משמח: הלילה האחרון היה לילה יבש! אמנם היא ישנה קצת פחות מהרגיל (הלכה לישון מאוחר וקמה מוקדם יותר - סה"כ כשעה וחצי פחות מהרגיל), אבל לילה יבש! ברור לי שזה רק לילה אחד, רק שלב אחד בתהליך לא קצר, אבל שלב חשוב מסוג הדברים שנותנים כוח להמשיך.

קרוטונית מהמרק הגדול ,
תודה על ההפניה לתשובות של בשמת א . קראתי את זה כבר לפני כמה ימים כחלק מהנסיונות שלי להבין את התהליך שהתחלנו, אבל זה עזר לי לקרוא את זה שוב עכשיו עם ההדגש שלך, בין השאר בגלל שרק עכשיו שמתי לב שמדובר על גילאים מאוד דומים והיה לי אפילו יותר קל להתחבר לכתוב.

ומה יהיה עם חיתול לילה?
באופן פרדוקסאלי היא לא סבלה מעולם מתפרחת חיתולים (מחותלת באופן מלא עד גיל 10.5 חודשים, באופן חלקי עד גיל שנה, ועם חיתול בלילה עד לפני שבוע), אבל היא סובלת מאוד מתפרחות דווקא מאז שהיא ללא חיתולים. למרות הלילה היבש של אתמול, הערב שוב הייתה אדומה ועם פריחה לא נעימה (פצעונים) ונאלצתי למרוח לה משחה. אין לי הסבר לתופעה, אבל זאת המציאות.

לפעמים הוא רטוב כבר בהתעוררות הראשונה שלו
היא לא מתעוררת בלילה (בד"כ), כך שפשפוש בלילה משמעותו להעיר אותה ביוזמתי. החלטתי להמתין עם זה קצת ולראות כיצד הדברים מתקדמים לפני שנתחיל בפשפושי לילה. קצת מזכיר לי את ההתלבטות שהייתה לי כשהנסיכה רק נולדה בהקשר של האכלת חלום, גם אז בחרתי להמתין כמה ימים/שבועות ובגיל 7 שבועות כבר ישנה לילות שלמים ללא הסיוע שלנו בארוחה תוך כדי שינה. אולי זה יהיה המצב גם עכשיו (אולי זה אומר שאני צריכה לחכות 7 שבועות עד שאנסה לפשפש אותה בלילה:-) ).
ושוב תודה על התשובות ועל הקישור למה שכתבת אז.

יוטי בעיר ,
לאור הדברים שכתבת, אני מרגישה חייבת להתחיל עם הבהרה:
אני מאמינה שכל ילד (לא כולל הסובלים מבעיות והפרעות בריאותיות למיניהן) יכול להיגמל בגיל צעיר ובעצם בכל שלב שהוא. אורך התהליך משתנה (לא תמיד רק בגלל הגיל), אבל בסופו של דבר כל ילד יהיה גמול ביום ובלילה.

כל הדף הנוכחי נכתב ע"י אנשים שמאמינים שילד יכול ללמוד או מוכן בכל גיל להתחיל גמילה ושהוא יכול ללמוד בכל גיל לא לעשות צרכים על עצמו וראו את זה על ילדיהם שלהם
גם אני מאמינה בזה. אני לא מאמינה במוכנות הילד לתהליך, אלא במוכנות ההורים (אני באמת לא חושבת שזה תהליך שמתאים לכולם, במיוחד לא אחרי תגובות ההערצה להן זכיתי בשנה האחרונה מאז שהתחלנו לגמול את הנסיכה).
ולמרות המשפט האחרון שלי, אני עדיין חושבת שיש הבדל בין תהליך הלמידה לשליטה בסוגרים ביום לעומת תהליך הלמידה בלילה. הלמידה בלילה לא מודעת, ולכן היא שונה מאשר ביום. אולי גם בגלל שהתגובה שלנו לא באה מיד אחרי שהיא עושה, אלא באיחור מסוים (אני מתייחסת כאן למקרים בהם היא לא מתעוררת בגלל הפיפי, ואנחנו מגלים בבדיקה יזומה שלנו). אי אפשר כאן להגיד את המשפט המנצח "פעם הבאה תעשי בסיר".

את סומכת עליה? את מאמינה שהיא יכולה ללמוד עכשיו, בזמן הזה, להיות יבשה בלילה?
אני בהחלט סומכת עליה. (אולי בכלל השאלה צריכה להיות אם אני סומכת על עצמי שאני אדע להנחות אותה בתהליך הלמידה הזה מבלי להרוס או להאריך לה את הדרך)
לא רק שאני סומכת עליה, אלא שהיום בדיעבד אני חושבת שהייתי צריכה לנסות כבר בקיץ שעבר, לא לעשות את ההפרדה הזאת בין הגמילה ביום לגמילה בלילה. יכולתי לעשות ניסיון של מס' חודשים עד תחילת החורף לפחות, אולי הייתי חוסכת עוד כמה חודשים של טוסיק חנוק בחיתול. קיבלתי את האמירה "כדאי להתחיל בגמילת לילה רק כשהיא מתעוררת עם חיתול יבש" מבלי לחשוב לעומק ולהבין שהיא מתאימה בעיקר למי שמאמין בגמילה עפ"י המיינסטרים. לא חשבתי אפילו לטרוח להגיד לה שהיא לא אמורה לעשות פיפי בחיתול בלילה, האסימון נפל רק לפני כשבועיים, שבוע לאחר מכן היא התעוררה עם חיתול יבש. צירוף מקרים / הפנמה? העיקר שזה גרם לי להבין שאפשר להתחיל.
ולא, לא מדובר ברגשות אשמה, אלא בהפקת לקחים (אם יהיה לנו ילד נוסף).

יצא לי ארוך
לי יצא עוד יותר ארוך

תודה שהייתה לך הסבלנות לכתוב את כל זה.

הלמידה בלילה לא מודעת, ולכן היא שונה מאשר ביום
פה אני חושבת שאת טועה. הכל זה מודעות שלה.
אם היית מגדלת ילד בלי חיתול (אני מדברת מנסיוני האישי עם ילדה ראשונה שנגמלה מוקדם עם חיתולי בד וילד שני שפשפשתי מגיל כמה שבועות) היית שמה לב שהם מגיל 0 מתעוררים לפני שהם עושים פיפי. הקטע של לעשות מתוך שינה (לדעתי זה חצי שינה כי עדין טיפה מתעוררים) זה ענין של הרגל והרגל אפשר לשנות.
היא תשנה אותו כי היא תעדיף לעשות את זה, היא תעדיף לעשות את זה אם זה יטריד אותה בלילה וזה יטריד אותה אם לא מיד תחליפי לה כשהיא מתוך שינה ותנעימי לה את הזמן כשהיא רטובה ועם זה כזכור (ההמלצה של בשמת) התחיל הדיון שלנו.

אני מאמינה לך שאת סומכת עליה ואני חושבת שאת עושה את הדבר הנכון

.

וזה יטריד אותה אם לא מיד תחליפי לה כשהיא מתוך שינה
אם היא עושה פיפי מתוך שינה, אני לא מחליפה לה מיד כי אני לא מגלה את זה מיד (היא ישנה בחדר נפרד), אלא רק בבדיקה אקראית לפני שאני הולכת לישון. שלשום גיליתי רק בבוקר שהמכנסיים לחים, הם אפילו כבר לא היו רטובים. היא כנראה עשתה פיפי מתוך שינה והמשיכה לישון כרגיל עד הבוקר, והם הספיקו להתייבש כמעט לגמרי.
בינתיים היה עוד לילה יבש! היא קמה ב- 1:30 בבכי קצר. שאלתי אותה אם היא צריכה פיפי, ההצעה התקבלה בשמחה (ובעיניים עצומות כמעט), עשתה פיפי בסיר וחזרה לישון עד הבוקר וגם אז קמה יבשה! איזה כיף!

יופי! נשמע שזה הולך בכיוון.
בהצלחה.
אנחנו פה לעודד ולעזור אם תצטרכי

.

ממ.... בעיה:
התחלנו קצת להוריד חיתול ולהציע סיר. בגדול- בהתחלה התלהב נורא, ישב המון זמן, קראנו את סיר הסירים עשרות פעמים, אבל הסיר נשאר ריק.... אחר כך פתאום ביקש סיר, לא יצא כלום, אבל איך שאבא שם לו חיתול (כי כבר היה צריך לצאת) התישב על הסיר ועשה קקי בחיתול.
פעמיים הצלחתי שהקקי יקלע לסיר, והיום עשה פיפי בסיר.
הבעיה היא שכל פעם אחרי שהוא עושה קקי נראה לי שהוא קצת נבהל מהסיפור ומההמולה סביב זה. לא מקבל את זה כחיזוק. והוא גם לא מצליח לעשות קקי תו"כ ישיבה אלא רק בעמידה או שכיבה, אבל זה סיפור אחר.
בקיצור, אחרי שאתמול חלק מהקקי קלע לסיר, לא עשה יותר קקי... כלומר- יומיים לא עשה קקי.... וזה מאוד מאוד לא אופייני.
הלחצנו אותו? מה עושים?

אז אחרי כמעט שנה שהקטנה (שנתיים ושלושה) התחילה גמילת יום ושנ"צ (גמולה כבר משנה ושבעה) , הורדנו חיתול בלילה.
בלילה הראשון:עד 12 היא עשתה פעמיים פיפי במיטה, לא התעוררה מזה, החלפתי ולקחתי אותה לפיפי (היא ישנה אך ענתה כששאלתי אותה על פיפי), בחצות אבא לקח אותה לפיפי, וזהו, קמה בשש וחצי יבשה.
בלילה השני- משהו דומה. הלילה זה הלילה השלישי
ואני מתלבטת, הרי גםכשגמלנו אותה במהלך היום, בהתחלה לקחתי לשירותים מיוזמתי ואז הרפיתי, לא כדאי גם פה פשוט לקחת במהלך הלילה (בלי להעיר, רק להגיד שהולכים לפיפי) עד שתרכוש את זה בעצמה- אני יודעת בערך מתי היא עושה פיפי וזה יותר נוח מהחלפת מצעים (מצטערת, אני לא יכולה להשאיר אותה בפיפי שלה במיטה), או שכמו שקצת מרגיש לי, פיתוח התחושה העצמאית שלה יתעכב?
וזה שהיא לא התעוררה מכל הפיפי- בטח מתישהוא כן יפריע לה, לא?

שקלתי גם לעבור לתחתוני לילה רב"פ, אבל אולי זה קצת מיותר ופשוט נמשיך לכבס סדינים (יש סדינית)..

על כל תובנה- תודה

הלילה השלישי זה ממש מוקדם

אתם לומדים והיא לומדת. זה ממש חדש.

בטח לקחת אותה, למה לא? זה גם נותן לה צ'אנס לעשות במקום המתאים (אם היא לא יכולה "להחזיק"), וגם מלמד אותה שעדיף "להחזיק" (כי לא כייף לקום בלילה).
אני לקחתי בהתחלה, ואחרי שבוע-שבועיים הסתבר שלא צריך יותר לקחת.

גם אנחנו בענייני גמילה ורציתי לבקש איזה טיפ או שניים.
התחלנו השבוע להוריד את החיתול בבית. הקטן (1.4) מגיב נפלא לסיר ומאוד נהנה לשבת ולספק תוצרת. אם אין לו הוא קם מיד ולא יושב עליו סתם (חוץ מכמה משחקי לשבת-לקום שהיו בכלל עם חיתול). הוא עוד לא יוזם (או שאני עוד לא מבינה את הסימנים...), אני קולטת משהו מתחיל ומציעה לו. בינתיים עוד לא העזתי לצאת איתו לא-מחותל. בעצם תכננתי רק היכרות עם הסיר, אבל מכיוון שהוא הגיב כל כך יפה אני תוהה איך ממשיכים מפה.

אני תוהה איך ממשיכים מפה
מנסיוני - מורידים את החיתול, אני ממליצה לגמרי כולל בחוץ ובלילה, ומתכוננים לספוג לא מעט פיפי. בעיני זה שווה את המאמץ. בהצלחה!

בטח לקחת אותה, למה לא?
אפשר לקחת אותה, אבל ייתכן שכמו שקרה לי - זה פשוט לא יעבוד. כלומר, זה עבד עם הבכורה, שנגמלה בגיל מאוחר (בגלל חוסר מודעות שלי) - והיא עד היום קמה כמעט כל לילה לשירותים. לעומת זאת עם הצעיר - הוא לא היה מוכן להתפשפש מיוזמתי ואפילו לא היה מתעורר מהפיפי שהיה עושה זמן קצר אח"כ, לפעמים גם שלוש פעמים בלילה. בכל אופן לא החזרתי את החיתול (הוא היה בן שנה וחצי בערך), ואחרי זמן מה הוא התחיל לקום יבש (פירוט מסוים של התהליך יש באחד הקטעים הערוכים במעלה הדף).
אני לא יכולה להשאיר אותה בפיפי שלה במיטה
אפשר לפרוש מגבת יבשה על הכתם הרטוב ובבוקר לכבס הכל. היא עצמה יכולה לישון בלי כלום בחום הזה.

אוקיי, תודה
לישון בלי כלום- אנחנו ישנים עם מזגן והיא לא אוהבת להתכסות, אז זה פחות נוח
אני בינתיים לוקחת פעם אחת כשעה אחרי שנרדמת, וזהו, או שקמה יבשה, או שמבקשת בלילה או שעושה. אני קצת מבולבלת אז אני לא מצליחה להחליט על דרך אחת. אולי זו גם דרך
מתישהו אצלך הוא התעורר מהפיפי במיטה? תוך כמה זמן הגעתם למיטה יבשה באופן סדיר יחסית?
תודה!

מנסיוני - מורידים את החיתול, אני ממליצה לגמרי כולל בחוץ ובלילה, ומתכוננים לספוג לא מעט פיפי. בעיני זה שווה את המאמץ. בהצלחה!

תודה, מחדדת שני קשיים: הוא נמצא בבקרים במסגרת ואני תוהה באיזה שלב לשתף אותם בעניין.
וגם, איך מתנהלים בחוץ בתקופת גמילה/קשה מאוחר?

שעועית היי
האם במסגרת הן מוכנים לטוסיקים חשופים? אם כן שיחקת אותה, אצלי הם מסתובבים בלי כל היןם ויש סיר בצד אני לא אומרת כלום והם פשוט גומלים את עצמם,
אבל הם עברו שנתיים
אולי איתוש יכול גם, נשמע שהוא ממש מעוניין
שיהיה בהצלחה גם בגן@}

איך מתנהלים בחוץ בתקופת גמילה/קשה מאוחר?
יוצאים למקומות קרובים, רצוי בחיק הטבע או עם שירותים צמודים, או שיש שם סובלנות/אדישות לכך שתוציאי סיר.
בקיצור: לא לדודה הקפדנית, לא ללובי של בית מלון, לא לחברים נטולי ילדים...

כשבכל זאת נקלעים למקום "מלחיץ", כדאי לנסות לתזמן אותו, שתיכנסו אליו רגע אחרי שהילד עשה. ולהיות שם כמה שפחות זמן.
אני גם הלבשתי מדי פעם חיתול בד מהסוג הכי דק, כשממש לא רציתי שיפספס שם (חנות ספרים למשל). אבל זה היה רק למשך השהייה בחנות ואח"כ הורדתי.

בכל מקרה לצאת עם המון-המון זוגות מכנסיים, וגם חולצה אחת, שקית לשים בגדים מלוכלכים, אמצעי לניקוי הילד (מים, מגבונים..), מיגון לעגלה/מנשא וכן הלאה.
זו רק תקופה וזה עובר

אבל זה היה רק למשך השהייה בחנות ואח"כ הורדתי.
או יותר שכיח, מייד הורדתי כי הוא פספס בזה חופשי בהתחלה

האם במסגרת הן מוכנים לטוסיקים חשופים?

היי עשב, יש לי תחושה שהם בכלל לא יהיו בעניין. כנראה שנצטרך להתאמן בבית לפני כן...

זו רק תקופה וזה עובר

אני בדיוק קוראת על הגמילה של ולאדק בבלוג ומכינה את עצמי לבאות.

תודה לכן

שליחה על ידי פועז* » 18 יולי 2010, 02:28

הי רציתי לשאול.. ילדי בן שנה ו 10, גמול נהדר בבית, ביום ובלילה, וגם במקומות אחרים התגברנו והשתפרנו לאחרונה.. אבל הולך לגן ושם לא מוכן ללכת לשירותים או מה שיותר נהוג שם- להשקות עצים בחצר.. כלום. למה? למה? אני עוד לא מצליחה להבין.. כבר דיברתי עם הגננת ואנחנו הולכים עם הסיר לגן כל יום.. מה עושים? רעיונות??

מתנצלת על התפרצותי לדף במידה ולא זו הדרך... אני עדיין בנסיונות להבין כיצד מתנהלים באתר הזה

אני פשוט מוצאת עצמי די אבודה בעניין הגמילה של הבן...
קצת רקע:

הילד בן שנה ועשרה חודשים
התחלתי תהליך לפני כמעט חודש מבלי שהילד הראה בשלות מסויימת (הוא ממש לא היה מודע לצרכים שלו)
הוא איננו ילד בוגר במיוחד לגילו או משהו כזה (אבל כן חכם), זאת אני שפשוט נגד טיטולים
לצערי מדובר בילד קצת שובבי וממש לא ממושמע (אבל מקסים מקסים כמובן..)
בנוסף יש לנו תינוק בן חודשיים בבית.

פירטתי כאן כביכול את הדברים השליליים.. אבל בכל זאת בחרתי בגמילה מטיטולים:-)

התחלתי לפני כחודש להוריד טיטול בבוקר + הושבה על הסיר (הוא עושה כל בוקר קקי אז זה זמן טוב)

ביומיים הראשונים היתה הצלחה ומאז הוא לא ממש עושה בסיר אלה יותר "ליד" הסיר.

אח"כ הוספתי גם את המקלחת בערב כאשר אני מושיבה אותו על סיר.

(ניסיתי גם לשים אותו על "מקטין אסלה" אך לצערי הוא כמעט נפל עם המקטין לתוך האסלה ומאז לא מוכן להתקרב לשירותים.)

לפני כשבועיים התחלתי להוריד את הטיטול גם במשך אחה"צ (הוא בגן עד 16:00) ואנחנו מפספסים חופשי גם בגינה... שם אנו בניסיונות להשקות עצים אך לא ממש יוצא ליד העץ.

זה +- הרקע...

אני משתדלת לא לשדר לחץ, שמתי לב ביום שיש שהוא מתחיל לפתח אנטי (העיף לי את הסיר בעצבים ולא היה מוכן לבוא לפשפשים בגינה) אז הגעתי למסקנה שאל הילד שלי אני צריכה להגיע בדרך עקיפה...
הוא לא אוהב לעשות מה שאומרים לו ולכן לא מסכים לבוא איתי לעץ כשאני מנסה..
הוא לא אוהב שמציעים לו הרבה ולכן החלטתי להציע הרבה הרבה פחות, לתת לו לזרום עם זה + לחזק כשיוצא משהו במקום הנכון.

לפני יומיים התחלתי בשיטת הפרסים על מנת לחבב עליו את עשיית הצרכים בסיר (הוא צריך לרצות לעשות בסיר - ולרצות אותי לא בדיוק "עושה לו את זה"

)
אני חושבת שיש לזה סיכוי, כי אני שמה לב שהוא מנסה!! את האמת שמתי לב כבר מספר פעמים שהוא מנסה אך קשה לו לעשות בתוך הסיר!!
הוא יושב וקם יושב וקם... ובסוף בכריעה על הריצפה זה יוצא!! לא נוח לו הישיבה הזאת בסיר...

חוץ מזה, אין כ"כ התקדמות בחודש הזה.
אני יודעת שאסור לשים "דדליינים" בדבר כזה ושכל מקרה לגופו וכו'.. אבל שבועיים וחצי מאוגוסט הוא יהיה איתי בבית ולכן חשבתי שסוף סוף נוריד טיטול לגמרי (פרט ללילה??)
ובעצם בספטמבר התכוונתי להכניסו לגן כשהוא ללא טיטולים.

ניראה לכם ריאלי שעד ספטמבר הוא יוכל להיכנס לגן ללא? למרות שבמשך חודש אין ממש התקדמות איתו?
יש עוד רעיונות כיצד לדרבן אותו לעשות במקומות המתאימים?

לפי מה שניראה לי:
הוא מבין איפה מצפים ממנו לעשות
הוא מבחין מתי עומד לצאת לו קקי
הוא לא ממש מבחין כשיוצא לו פיפי

הגיוני שיוצא לו פיפי מבלי שהוא שם לב בכלל? ניראה לי מוזר

תודה למי שהגיע עד הלום..

אושר קטן, אני עונה על בסיס ניסיון שונה משלך אבל אחרי שלושה ילדים שכל אחד נפרד מהחיתול בזמן החיתול. הגדול בגיל שנה ועשרה חודשים, השני בגיל שמונה חודשים והקטנה גדלה ללא חיתול בכלל.
ממה שהבנתי בשעתו מבשמת (ואני לא יודעת עד איזה גיל זה נכון) האיתות לפיפי מתחיל בערך כשהשלפוחית מלאה עד מחציתה. אם לא ימצא מקום מתאים והשלפוחית תתמלא היא פשוט תתחיל לזלוג. אולי לזה את מתכוונת בכך שנראה לך שהוא עושה פיפי בלי להבחין בכך? בכל אופן, אם אכן כך, גם אחרי שנראה שיצא הפיפי כדאי להציע פשפוש כי השלפוחית בעצם... מלאה. ונשפכת.
אני יכולה להציע לך לקפוץ ראש ולהוריד את החיתול לגמרי. יום, לילה, הכל. למה? שוב, בשמת. החיתול בחלק מהזמן משדר מסר לא עקבי. שלפעמים אסור בחיתול ולפעמים מותר ולפעמים אפילו רצוי (לילה). לילד קשה להבין מה בעצם רוצים ממנו. אצלנו, כאשר הורדנו וזהו, כל הבעיות נפתרו תוך שבועיים. עוד היו פספוסים אבל הרגשנו שהם מזן אחר לגמרי.
לגבי כניסה לגן בלי חיתול - מניסיון, כל זמן שמחשבות כאלה בכלל מעסיקות אותך, קטן מאוד הסיכוי שמשהו יזוז כי את מוכוונת משימה גם אם נדמה לך שלא.
מאחלת לכם המון המון המון בהצלחה.

אני יכולה להציע לך לקפוץ ראש ולהוריד את החיתול לגמרי. יום, לילה, הכל.
מסכימה עם ציל צול. להוריד לגמרי ולהתכונן להרבה ניגובי רצפה בהתחלה, למגן היטב ספות ומיטות ושטיחים וכל מה שחשוב לך להגן עליו ופשוט להוריד חיתול. יום, לילה, פנים וחוץ.
ראיתי אצל בשמת שפנית אליה שתיכנס לדף והיא ענתה שכרגע היא לא יכולה, אז אני רוצה להציע לך קודם כל לקרוא את כל הדף הזה מתחילתו, כולל כל הסיפורים האישיים. יש פה מידע בכמות עצומה, ולפי כמה מהשאלות שלך אולי לא הספקת לקרוא הכל.
ובכלל, כדאי לך לקרוא בעוד כמה דפים בנושאי בלי חיתולים כדי לקנות עוד ידע. אבל - עיקר הידע בנושא נקנה מניסיון (ואת זה אני אומרת כמובן מניסיון (-:. את יכולה לקרוא את סיפור הגמילה שלי במעלה הדף).

גישת הפרסים לא נראית מתאימה לרוח הדברים בדף הזה. לדברייך,
_הוא מבין איפה מצפים ממנו לעשות
הוא מבחין מתי עומד לצאת לו קקי_
ולכן הוא פשוט צריך תרגול. למיטב הבנתי, הסוגרים שלו "ישנו" הרבה זמן - הוא לא תרגל את הפעלתם כי הוא היה בחיתול - ולכן הוא צריך "להיזכר" בסימנים שהגוף שלו נותן לו ולקשר אותם לפעולות שמבקשים ממנו לעשות כשהוא חש בסימנים.
אם הוא עושה בכריעה על הרצפה זה אומר שהחושים שלו בריאים - זאת הדרך הכי הגיונית לגוף להתרוקן. את יכולה לקרוא בדף יציאה בכריעה. מה את יכולה לעשות כדי להגן על הרצפה? אולי לשים חיתול בד מתחתיו... אולי להוציא אותו החוצה, אם יש לך חצר או גינה... או כל פתרון יצירתי אחר. אחר כך את יכולה לאסוף את התוצרת ולומר לו - בלי כעס, בלי נזיפה, אלא פשוט כי ככה זה: קקי עושים בסיר. פיפי עושים בסיר. מנגבת ואומרת. בנועם ובחיוך אוהב.
בקשר לזה: הוא לא אוהב שמציעים לו הרבה - גם הבן שלי לא אהב. התקשיתי מאד להיגמל מלהציע לו... אבל אני בטוחה שאם הייתי נגמלת מזה מהר יותר הוא היה נגמל מפספוסי פיפי מהר יותר. בקיצור, אם הייתי מורידה חיתול לתינוק בן שנה וחצי היום (כמו שעשיתי לפני שלוש שנים) - לא הייתי מציעה כמעט בכלל. הייתי לומדת את האיתותים שלו, מראה לו מה זה סיר ומה עושים בו ואיפה הוא נמצא - כדאי לפזר סירים בכל החדרים בבית, שתמיד יהיה אחד בשלוף - ומנסה לעזור לו להגיע לסיר אם הייתי רואה שהוא צריך עזרה. כלומר - רואה עליו שהוא צריך אבל מרוכז במשחק ומסרב להפסיק לפיפי, או שהסיר רחוק מדי והוא לא מספיק להגיע... במקרה שלי הוא אפילו עוד לא ידע ללכת כשהתחלנו, והסיר היה לו גבוה מדי... מצחיק להיזכר בזה עכשיו (-:.

בהצלחה! ספרי איך הולך. @}

תודה רבה על התגובות רישגלית וציל צול!
אכן קראתי את רוב הדף הזה ועוד דפים העוסקים בנושא,
ובכל זאת יצאתי מאוד מבולבלת... מפני שבנוסף להמלצות על הורדת טיטולים בגיל צעיר וכו', ראיתי שגם כתוב שהילד אמור להיות "בשל לזה"?!? "לרצות את זה"...
שלי לא ממש בשל (אולי טיפה) ולא ניראה שהוא רוצה את זה.
הוא די מסרב להצעות שלי וגם כאשר אני רואה שעומד לצאת לו (פיפי או קקי) ואני אומרת לו בוא נלך לעץ או בוא נשב בסיר... הוא אומר לי לא! וממש לא מוכן ללכת... ומהר מאוד יוצא לו הפיספוס.

אין לי בכלל בעיה עם הפספוסים!
יש לי רק בעיה במידה ואני גורמת לילד איזשהו נזק ריגשי. (אני מקבלת הערות שאני מתעללת בילד ושהייתי אמורה לחכות עוד קצת..)

ולעניין ה"פרסים"-
במצב נואש התחלתי עם פרסים, על מנת שיאהב לעשות בסיר ולא רק שיעשה בסיר.
כי לפי מה שאני מבינה, צריך שיהיה לילד רצון לגמילה ולא לבצע גמילה בכפייה.

אני ממש מתוסכלת, נכנסתי למצב שאני כבר לא כ"כ בטוחה שאני עושה איתו את הצעד הנכון.
קראתי גם את המאמר בנושא גמילה ttp://www.gilrach.co.il/article.asp?id=511
שנמצא פה באחד העמודים (מצטערת כבר לא זוכרת באיזה עמוד)
המאמר הזה די גורם לי לחוסר ביטחון
הוא מביא מס' דוגמאות לבשלות לגמילה (בחלקן אנחנו עומדים ובחלקן עדיין לא, העתקתי לכאן את החלק שעדיין לא הגענו בו לבשלות).

הילד צריך להאמין שהוא יכול לשלוט על גופו ולרצות לנסות לעשות זאת. לא ניראה שיש לו רצון
הילד צריך לרצות להיות דומה לאחרים אין עוד אחים גדולים ואת ההורים הוא לא ממש מנסה לחכות בעניין הזה
ביטוי נוסף לבשלות זו הוא כאשר הילד מודיע (בתחילת התהליך או במהלכו) שהוא עושה קקי או פיפי ("אני עושה פיפי"). שלי לא מודיע
מוטיבציה של הילד להוריד חיתול, או לעשות בסיר או בשירותים. אין כ"כ מוטיבציה
ילד שמגלה אי נוחות כשהחיתול רטוב או מלוכלך. לא ניראה שמזיז לו להיות מלוכלך

עוד מתוך המאמר
מה רע בחינוך מוקדם מדי לניקיון?
· התהליך עלול להמשך זמן רב.
· עלולה להתפתח התנגדות לגמילה.ניראה לי שיש אצלנו 50% התנגדות לפחות
· עלולה להתפתח בעיה ביחסים בין הילד להורים.
· עלולה להופיע תחושת כישלון, ובעקבותיה פגיעה בדימוי העצמי, עצב, או שינוי בהתנהגות או במצב הרוח.
· עלולים להופיע סימני מצוקה כמו גלויי תוקפנות, קשיי הסתגלות, בעיות בשינה באכילה, ועוד.
· עלולה להופיע עצירות או התאפקות ממושכת, כתוצאה מתחושות קשות של חרדה.
· עלולה להופיע תגובה של פאניקה, בכול פעם שהילד מפספס.
· הילד עלול לרוץ להתפנות כל מספר דקות.

אשמח לתגובתכן המלומדת.

מפני שבנוסף להמלצות על הורדת טיטולים בגיל צעיר וכו', ראיתי שגם כתוב שהילד אמור להיות "בשל לזה"?!? "לרצות את זה"...
באתר הזה ? קראת אמירות כאלה? אני לא חושבת
נכון שזו עמדת המיינסטרים. אבל בדף כמו בשלות לגמילה מחיתולים כתוב במפורש (בפתיחה) בדיוק ההפך.

את המאמר שציטטת ממנו לדעתי אני קישרתי בזמנו, רק כדי לא להסכים איתו

מה רע בחינוך מוקדם מדי לניקיון?
המושג "מוקדם מדי" פשוט מופרך. הוא לא כולל למשל את מי שלמשל מגדלת לגדל ילדים בלי חיתולים . וגם לא את מי שעסוקה ב לפשפש עם חיתולים . למה זה מוקדם מדי שתינוק בן חודש או בן חצי שנה לא יהיה מטונף מהקקי של עצמו?
בכלל, כל ההנחה של גמילה בגיל צעיר מהמקובל (גם זה משתנה תרבותי, אגב, מה מקובל), נשענת על האמונה של ההורה שזה נעים יותר לתינוק/פעוט להרגיש שהוא עושה את צרכיו במקום המתאים ולא עושה על עצמו. אם את לא מאמינה בזה, לא קרה שום דבר, תתחילי לגמול בגיל שלוש. באמת. מה אפשר לומר לך?

ניראה לי שיש אצלנו 50% התנגדות לפחות
ברור שתהיה התנגדות, את לא שלמה עם הרעיון והוא לא מצליח ללכת אחרייך. זה כמו שתתחילי לנסות להאכיל ילד בפומפיה כי אמרו לך שזה חשוב.

ואחרי שנאמר כל זה - אני קוראת שוב ורואה ש...
הילד בן שנה ועשרה חודשים
כולה חודשיים הבדל מגיל הגמילה המקובל, הגיל ה"קדוש" שנתיים. התחלת לפני חודש. זה לא כזה מוקדם, את לא בדיוק הולכת נגד הטבע או מנסה לעקור הרים. זה לא כזה אוונגארד, בסך הכל קצת פיפי/קקי שהולכים למקום הנכון, חודשיים לפני שכל גננת ממוצעת תיאלץ להסכים איתך שהילד כבר "בשל לגמילה מבחינת גילו"

ראיתי שגם כתוב שהילד אמור להיות "בשל לזה"?!? "לרצות את זה"..
לא נראה לי שמי שדוגל בגידול ילדים בלי חיתולים, או מי שנחשף לרעיון מאוחר מדי (כשהתינוק היה גדול) והחליט על גמילה מחיתולים בגיל צעיר - חושב שהילד אמור להיות בשל לזה או לרצות בזה. קראי שוב את דפי הבלי חיתולים למיניהם. הרעיון הוא שהילד נולד עם הבשלות והצורך שיבינו את הסימנים שהוא מאותת וישימו אותו בתנוחה המתאימה כדי שיעשה את צרכיו. כששמים לו חיתול ומתעלמים מאיתותיו הוא לאט לאט מאבד את השליטה על הסוגרים במקום להמשיך לפתח אותה מלידתו. כמו תינוק שלא לוקחים אותו צמוד לגוף ומניחים לו לבכות - מתישהו יפסיק לבכות אבל לא בגלל שהוא "בשל להיות לבד במיטה שלו" אלא מפני שהתייאש מלקבל היענות לצרכיו.

בעצם, כל מה שקרוטונית אמרה.
אם מה שציטטת מתאים לתפיסה שלך, כי אז אולי את לא בשלה לגמילה של הילד. שזה בסדר גמור, רק אין טעם להתייעץ פה כי זאת לא התפיסה של מי שמאמין ב לגדל ילדים בלי חיתולים או לפחות ב גמילה מחיתולים בגיל צעיר.
בכל מקרה, בהצלחה!

אפשר שנייה להחזיר את הדיון לגמילת לילה?
אני עוד לא מצליחה לגבש דיעה- האם לקחת לפיפי מתוך שינה יקדם את הגמילה או פשוט לתת לה לעשות עד שתלמד?
להעיר ולקחת? עלול ליצור אנטגוניזם לכל הסיפור ועדיין לא להקנות את השליטה העצמית
בינתיים החלטנו לא לקחת ולא להעיר ולראות אם זה משתפר בשבועות הקרובים. אבל אני תוהה, כי כן מספרים על גמילה עם להעיר/לקחת.
תודה

בינתיים החלטנו לא לקחת ולא להעיר ולראות אם זה משתפר בשבועות הקרובים.
בעיני זה רעיון טוב. וטוב שאתם מוכנים לחכות ולראות בשבועות הקרובים ולא להסתפק בימים הקרובים, כי זה בהחלט עלול לקחת שבועות. או הרבה שבועות. או שבוע.

אבל אני תוהה, כי כן מספרים על גמילה עם להעיר/לקחת
טוב, יש כל מיני ילדים, וכל מיני הורים, ויש מקום לחפש ולמצוא מה מתאים לכל ילד ולכל הורה. (-:.

מתישהו אצלך הוא התעורר מהפיפי במיטה? תוך כמה זמן הגעתם למיטה יבשה באופן סדיר יחסית?
כשבועיים אחרי שהורדנו חיתול לגמרי, גם בחוץ, גם בלילה, כתבתי:
הוא התחיל להתעורר כשיוצא לו פיפי בלילה - הוא מייבב או קורא לי ואני רואה שלולית שלא היתה בפעם הקודמת שבדקתי. שזה גם סימן טוב בעיני - הוא מודע לזה. ואז אני יכולה להגיד, "ברח לך, לא נורא, פעם הבאה תקרא לאמא ונעשה בסיר," וזהו.
בקשר למיטה יבשה - אני לא רוצה לייאש אותך... זה לקח הרבה זמן. אבל אני מייחסת את זה בעיקר לטעויות שלי. מהרגע שהורדנו את החיתול לגמרי (כי בחודשיים-שלושה הראשונים זה היה חלקי) - זה לקח חודשיים. אני מאמינה שאם היינו מורידים לגמרי מהתחלה, ולא מציעים לו כל הזמן לעשות ונלחצים, ולא היה נבנה מתח (שלנו, שבטח עבר גם אליו) סביב זה - היה לוקח הרבה פחות זמן.

אני מצביעה נגד להעיר בלילה ולפשפש. זה מתערב בתהליך הטבעי ונעשה ממילא רק בגלל שלהורים קשה עם המיטה הרטובה והחלפת הסדינים וכו'.
במקום - אם רואים שלולית ענקית (כלומר, הכל כבר יצא במיטה) להכין מגבות ישנות וכאשר יש התעוררות עם פיפי במיטה פשוט להניח מגבת מקופלת ולחזור לישון. אם ישנים עם פיג'מה להחליף מכנסיים וזהו.
כמה שפחות בוג'רס בלילה ובעיקר לקחת את זה בקלות. בסוף זה נגמר.
אם יצא רק מעט והכמות הגדולה עוד ממתינה בשלפוחית אז לקחת לפשפש. אנחנו היינו מביאים את הסיר למיטה והוא היה עומד, ממלא אותו וחוזר לשכב.
עוד הצעה - כתלות בגיל ובמידת התקשורת המילולית - להגיד רגע לפני שהולכים לישון שאם יש פיפי בלילה אז לקרוא לכם או כאשר הם גדולים יותר להזכיר ללכת לשירותים.
זה עוזר כאשר הדבר האחרון ששומעים זה התזכורת הזו.

תופסת טרמפ על החזרת הדיון לגמילת לילה
הקטנה בת שנה ושבע, בלי חיתול בלילה כבר מלא זמן.
בהתחלה פשפשתי כמעט כל פעם שקמה,
בהדרגה הורדתי פשפושי לילה לאחד או שניים
(מפשפשת לתוך קערה ליד המיטה, לא לוקחת לשירותים).
בדרך כלל היא יבשה ולא מפספסת בין לבין, אבל אם אני לא לוקחת בכלל אז לרוב זה נגמר בשלולית
ואני מתלבטת אם לנסות להפסיק לפשפש בלילה בכלל, או שזה עוד מוקדם?
מה אומרות?

ואני מתלבטת אם לנסות להפסיק לפשפש בלילה בכלל, או שזה עוד מוקדם?
מה זאת אומרת מוקדם? ייתכן שאם תמשיכי לקחת אותה היא תמיד תצטרך להשתין באמצע הלילה ואז את יכולה להפסיק רק כשהיא תקום לבד, תלך לשירותים, תעשה ותחזור למיטה ותירדם לבד (זה יכול לקחת גם שנתיים-שלוש P-:). מצד שני, אולי בהדרגה היא באמת פשוט לא תצטרך פיפי בלילה. הגדולה שלי עד היום קמה לפיפי פעם בלילה (בת כמעט 7), הצעיר אף פעם לא. גם כשהייתי מעירה אותו לפשפוש בגיל שנה וחצי הוא לא היה מסכים (ועושה במיטה שלוש פעמים בלילה. עד שהפסיק, חודשיים אחרי שהורדנו את החיתול לגמרי).
שוב - זה אישי. מהניסיון המועט שלי - לא להעיר אותה. לומר לה לפני השינה "אם את צריכה פיפי בלילה תקראי לאמא" וזהו. כמה לילות רטובים במשך שבועיים או חודשיים - וזה ייגמר. אולי. אם זה לא ילחיץ אתכם ולא תתרגשו מהשלוליות והכביסות. @}

אני עם רישגלית . אם לא אומרים במפורש "פיפי" אז אני לא מפשפשת. אפילו עם הפיצית בת הארבעה חודשים אני מעדיפה שלולית במיטה ולא לפשפש בלי משהו שמרגיש לי כמו בקשה ספציפית לפיפי.
זה יוצר הרגל רע לשלפוחית ומנתק את הקשר הרצוי בין הסימנים שלה למתן סימנים חיצוניים (לדעתי, לא מעבר לזה).

אנחנו ישנים עם מזגן והיא לא אוהבת להתכסות
יכול להיות שבגלל זה היא עושה פיפי בלילה, זה אויר קר עליה (בדרך זו או אחרת) וזה משפיע.

כי כן מספרים על גמילה עם להעיר/לקחת
מנסיון של חברים סביבי- יש ויש. יש ילדים שזה עשה להם טוב, לא התעוררו ועם הזמן משכו יותר זמן יבש בלילה ויש ילדים שההורים שלהם טענו שזה לא עזר ורק יצר תלות.
תראי מה נוח לך ומה נראה לך נכון לעשות.

אני אישית השכבתי לישון עם חיתול בד כך שהם התעוררו כי הם היו רטובים אבל לא כל המיטה נרטבה ועם הזמן התרגלו או לישון לילה יבש או להעיר אותי לפיפי בלילה.

מהניסיון המועט שלי - לא להעיר אותה
תודה רישגלית. אני לא מעירה מיוזמתי, השתגעתי?
היא מתעוררת מספיק לבד...
אבל כשהיא מתעוררת אני כבר מפשפשת וחשבתי להפסיק ולתת לה להרטיב קצת עד שיפול האסימון.

גם כשהייתי מעירה אותו לפשפוש בגיל שנה וחצי הוא לא היה מסכים (ועושה במיטה שלוש פעמים בלילה. עד שהפסיק
גם הגדולה שלי היתה ככה, והעניין התייבש די מהר דווקא.

תודה @}

היי, זקוקה לקצת עידוד

כבר משהו כמו חודש שאנחנו בלי טיטולים בשעות הבית (עד רבע לארבע הוא בגן)
עד לא מזמן לא היתה שום התקדמות ובשבוע האחרון יש התקדמות! אומנם מינורית.. אבל התקדמות!

פעמיים הוא התיישב מיוזמתו על הסיר! אך לא יצא לו, הוא נעמד ועשה על הריצפה...

אני שמחה כי הוא הרגיש שעומד לצאת לו, הלך אל הסיר, משהו חסם אותו שם.., ואז הוא עשה צרכיו על הריצפה...

בנוסף, היו פעמיים שהוא היה בטיטול (לפני היציאה לגן) ועשה שם קקי, והוא קרה לי ואמר שעשה! (עד עכשיו זה לא ממש עניין אותו)

ופעם אחת שהוא קם בבוקר וביקש להוריד את הטיטול מיוזמתו!

כל זה בשבוע האחרון. (פעמיים ישיבה,פעמיים אמירה, ופעם הורת טיטול)

דיברתי עם הגננת בשביל לראות אם יהיה שיתוף הפעולה מבחינת המעון כאשר אני אכניס אותו בספטמבר (המטרה היא להוריד טיטול לגמרי פרט לשעות שינה בשבוע הבא)
אז בעיקרון היא אמרה שהם משתפים פעולה, אבל שסיפרתי לה את ההתקדמות היא אמרה שהוא עוד ממש רחוק..
יש לומר שהיא ממש ביאסה אותי.
האם הוא באמת עד כדי כך רחוק? אני לא אוכל להכניס אותו ככה לגן בספטמבר?

היא אמרה שגם אם בגן הוא ימשיך להיות בטיטולים, הוא ידע לעשות את ההפרדה בין הבית לגן ושזה לא יבלבל אותו ששם הוא עם ובבית בלי.

אשמח לשמוע דעות/עיצות או כל דבר..

תודה

אושר קטן , כמה הערות ושאלות:

בן כמה הוא?

את מחכה רק לבקשה מצדו או שיוזמת הליכה לשירותים\סיר? כי הייתי מתחילה עם לקחת אותו כשנראה לך שהוא צריך או בזמנים קבועים- אחרי ארוחה או שינה או כשראית שהרבה זמן הוא לא עשה או בזמן שנראה לך הגיוני.

חשוב לחזור כמו מנטרה אחרי פספוסים שלו ולומר בצורה נחמדה שפעם הבאה עושים בסיר\שירותים. כמו במקרה שהוא אמר לך שהוא עשה.

לא הייתי מתיחסת כרגע להערת הגננת ובטח לא מתבאסת מזה. פשוט תתחילי ליזום גם בגמילה שלו ולא לצפות שהכל יבוא עכשיו ממנו ותראי איך מתקדם.
חשוב גם לא להילחץ מזה (לא להילחץ בזמן עד ספטמבר), זה לא יעשה טוב לתהליך אולי אפילו יחמיר דברים.

בהצלחה.