בוקר טוב מחשבות!
רק עכשיו רואה את הדף הזה..
אנחנו בסיטואציה דומה - עברנו לפני חצי שנה לצרפת, בלי לדעת מילה צרפתית. הילדים בני שלוש ושש.
למרות השאלות לגבי השפה וההשתלבות בחברה, בחרנו בחינוך ביתי. כי:
- גם קודם גלגלתי בראש את הרעיון, והנסיבות הפכו אותו נגיש מאד
- נראה לי שזה מקל מאד על המעבר, הופך אותו חלק יותר ומשברי פחות עבור הילדים ובכלל
ונכון, לא קל ללמוד שפה ככה. הילדים בקושי יודעים, כי נחשפים מעט מאד לשפה ול'דוברים-ילידים'. אני לומדת במין אולפן מקומי (הצרפתים נחושים בדעתם 'לצרפת' את כל מי שעובר באזור!), אבל יכולה להגיע רק פעם בשבוע (חינוך ביתי..).
גם חברתית לא פשוט - יש כאן מעט מאד חינוך ביתי, אף אחד לא במרחק הליכה, ולא תמיד באפשרותנו להגיע למפגשים (אוטו..). וגם שם מרבית האמהות לא מדברות אנגלית, וגם לא קל (לי?) 'להתמנגל' בתוכן. והילדים שלי, בעיקר הגדולה, הם לא מהסוג שמתחבר מיד ומרגיש נח בכל מקום, לכן לא מצטרפת לילדים שמשחקים בכדור או בתופסת ברחוב, וגם במפגשי החינוך הביתי (שנערכים במשחקיה) מעדיפה להיצמד אלי ונסוגה כשאחרים מצטרפים. אבל בסדר, ככה זה, וגם במסגרת אני לא חושבת שהיה לה קל להתחבר והכל היה זורם (ואפשר לראות עוד ב
בדידות בחינוך ביתי ).
אבל בכל זאת נעים לנו כל כך - להתקרב זה אל זה, לגלות ביחד את המקומות החדשים והנ-פ-ל-א-י-ם בסביבה (אנחנו בכפר מתוק, וסמוכים לעיר מקסימה ומלאת חיים), לעשות נסיונות ראשונים בגננות, לבלות וליצור ביחד, ולקחת את הזמן שלנו להשתלב.
. אם אתנגד מאד לא נעבור, ולכן אני מתייעצת בשלב מוקדם יחסית.
