גווני ם

[גוונים*]

וכולי בסרטים מהעניין הזה של מחשבות יוצרות מציאות וכל זה.
אם חלילה משהו לא בסדר אני בטח אאשים את עצמי שזה קרה בגלל שלא הצלחתי להיות אופטימית ולהאמין שהכל בסדר

[גוונים*]

אני פשוט לא מאמינה לאיזה רמה פשטנית ואידיוטית של מחשבות אני מגיעה...
ובלופ, לא יוצאת מזה.
כבר כמה ימים.

[גוונים*]

פרופורציות זה לרוב שמי השני, כל מכרי וחברי מדברים איתי כשהם מרגישים שהם יצאו מפרופורציות.
ועכשיו הפרופורציות נעלמו לי לגמרי.
יודעת הכל בראש, לא מצליחה ליישם. לא מצליחה להרגיש את זה.

[פלוני_אלמונית*]

חיבוק יקירתי. הכל יהיה בסדר.
כשמתחיל גל מחשבות נסי להגיד לעצמך כמו מנטרה איזה משפט מחזק. כגוןם הכל טוב! שנינו בריאים! או משהו בסגנון או פשוט לומר - אני משחררת את כל המחשבות הרעות לדרכן או משהו כזה.
אולי זה יצליח לשנות את קו המחשבה או לפחות להשקיט לכמה רגעים. והי- הכל בסדר! אין לי ספק
^{נטע ק ממחשב אחר}

[גוונים*]

תודה נטע! קראתי אותך וישר התחלתי לבכות... נראה לי שאני זקוקה לקצת אמפתיה ועידוד כדי לפרק את המתח הזה, אז תודה.

[מנגו*]

חיבוק יקירתי. הכל יהיה בסדר.
גם ממני @}

[פלוני_אלמונית*]

גוונים איך את היום ?
המרגיעון אומר שהכל בתואם מושם. באתי להשאיר עוד חיבוק.
(שוב נטע שוב מחשב אחר )

[גוונים*]

נטע כפרה עליך, איזה כיף שאת איתי:-) תודה(())

היום אני הרבה יותר טוב, הצלחתי להירגע סוף סוף.
פשוט הרגשתי בכל הימים האחרונים איך אני לא מצליחה להתאזן, כל הזמן נסחפת לכל מיני כיוונים ולא מצליחה למצוא את האמצע, האיזון, הישר, הנכון.
וסוף סוף, היום, מתישהו בבוקר, אני חושבת שזה גם היה קשור למשהו פיזי שהרגשתי בבטן, פתאום ברגע אחד נפל עלי מן בטחון שקט כזה.
איכשהו יכולתי לראות, להרגיש, להאמין שבאמת באמת הכל בסדר. מקווה שהשקט הזה גם יישאר, לפחות קצת... כי זה היה ממש לא נעים כבר...
וזהו, עכשיו אני מרגישה שאני באמת מוכנה לבדיקה.

[פלוני_אלמונית*]

איזה כייף לשמוע! @}

[ציל_צול*]

אני מרגישה שאני באמת מוכנה לבדיקה
יקרה, שיהיה בהצלחה רבה. תספרי לנו אחר כך?

[תפילה_לאם]

היי גוונים,

טוב שיש לך פינה לפרוק את החששות.
לדעתי, אחד הדברים הקשים ביותר בחיים הוא אי ודאות, וכנראה כשזה נוגע למישהו (קטן) שחשוב לנו, ואנחנו מבינים שדברים אינם תמיד בשליטתנו, זה קשה במיוחד. ברוכה הבאה!...
בעניין אי הרגשת ההריון - לא נעים לי להודות באתר הזה, שכמעט כל אחת בו מדווחת, שהיא הרגישה את רגע ההתעברות וחלמה מיד מהו מין העובר וכו' וכו' - אבל אני (שבוע 19) עדיין בקושי מרגישה תנועות עובר, אם בכלל, וזה ממש לא ההריון הראשון שלי. כנראה שזה קשור למיקום השלייה (קדמית). בהריון ראשון בטח שאין מה לצפות להרגיש תנועות בשבוע 11.
שמחה לקרוא ש פתאום ברגע אחד נפל עלי מן בטחון שקט כזה.
מאחלת לך שבוא רק יילך ויגבר בעקבות ממצאי הבדיקה.
המשך נעים ורגוע!

[גוונים*]

תספרי לנו אחר כך?
ברור!!

בעניין אי הרגשת ההריון - לא נעים לי להודות באתר הזה, שכמעט כל אחת בו מדווחת, שהיא הרגישה את רגע ההתעברות וחלמה מיד מהו מין העובר וכו' וכו' - אבל אני (שבוע 19) עדיין בקושי מרגישה תנועות עובר, אם בכלל, וזה ממש לא ההריון הראשון שלי. כנראה שזה קשור למיקום השלייה (קדמית). בהריון ראשון בטח שאין מה לצפות להרגיש תנועות בשבוע 11.
לא התכוונתי ללהרגיש תנועות. ברור לי שזה לגמרי מוקדם מדי בשביל זה.
התכוונתי ללהרגיש משהו, ולו רק מעצם גדילת הבטן, לא יודעת, נוצר שם משהו חי ומתפתח בלי הפסקה, איך ייתכן שלא מרגישים את זה? (כרגע זו יותר תהיה פילוסופית מאשר שאלה קונקרטית בפיזיולוגיה).
וגם זה שאני עדיין שני קילו פחות ממה שהתחלתי את ההריון, שעוד לא התחילה שום בטן, קראתי שהרחם צריך (צריכה?) להיות כבר בגודל של אשכולית בשלב הזה, איפה כל זה מסתתר?
כרגע, אני יותר מסוקרנת מכל העניין ופחות בקטע של צורך באמת לדעת את התשובות מתוך לחץ, אני מנסה בכל כוחי להאמין שבאמת הכל בסדר ולהתחבר לאזור הזה של הגוף גם אם כרגע זה ברמה מיסטית ורוחנית לגמרי (בהרגשה שלי).
הבחילות עוד כאן, וחוסר החשק לאוכל, אז אין ספק שמשהו עובר על הגוף שלי בכל זאת

_מאחלת לך שבוא רק יילך ויגבר בעקבות ממצאי הבדיקה.
המשך נעים ורגוע!_
תודה!
ותודה לכולן, באמת כיף שיש לי את הפינה הזו לפרוק את החששות.

[תפילה_לאם]

התכוונתי ללהרגיש משהו, ולו רק מעצם גדילת הבטן, לא יודעת, נוצר שם משהו חי ומתפתח בלי הפסקה, איך ייתכן שלא מרגישים את זה?
כן, אני מבינה שלא חיפשת דווקא תנועות, וכפי שכתבתי לא נעים לי להודות באתר הזה, שכמעט כל אחת בו מדווחת, שהיא הרגישה את רגע ההתעברות וחלמה מיד מהו מין העובר וכו' וכו' - אבל אני (שבוע 19) עדיין בקושי מרגישה תנועות עובר, אם בכלל , ודברים אחרים, מופשטים יותר, בכלל לא... אולי זה עניין של מודעות או בעצם של פרשנות. כלומר, אני לא מהנוהגות לייחס מצבי רוח לשינויים הורמונליים, אבל כנראה שזאת לא גישה נכונה, ולכן אולי כל מיני עצמות רגשיות, ששתינו מבחינות בהן אצל עצמנו, הן בעצם רמז ברור לשינוי הגדול המתחולל בגוף.
תיהני מהבדיקה!!! זה בעצם נורא כיף ומרגש לשכב ולראות את התינוק שלך מתנועע על המסך ולגלות שהוא כבר נראה ממש כמו תינוק! וגם מוסיףרוגע לתחושות, לאחר שאת עוברת עוד איזו משוכה פורמלית.

[גוונים*]

חזרנו לפני כמה שעות מהבדיקה, ואני מרגישה שעברנו שלב.
קודם כל היה מעולה! הכל תקין (כולכן יכולות להגיד במקהלה - אמרנו לך...) ראינו את הדופק ואת זרימת הדם בלב ואכן הוא נראה כבר ממש כמו תינוק, הרופא היה מאד בעניין והראה לנו כל מיני איברים ואת כל האצבעות בשתי הידיים ואת הראש ותווי הפנים והאף (עצם האף) והאזניים, היה באמת מאד מרגש ומפעים.
גם תוצאות השקיפות יצאו מעולות ביחס לגיל שלי, הרופא אפילו אמר שאמנם שולחים אוטומטית למי שפיר בגיל שלי אבל שלפי תוצאות הבדיקה אני בעצם כמו מישהי 10 שנים פחות בגיל בערך, כך שאני יכולה להחליט לעשות אם אני רוצה, אבל לפי הבדיקה אני לא צריכה.
ומעבר לזה שהכל היה כל כך טוב, אני באמת מרגישה שעברתי שלב, החיים האלה שצומחים בתוכי קיבלו פתאום צורה ואפילו פנים (פלאי הטכנולוגיה, זה באמת לא יאמן שרואים ככה בשלב כל כך מוקדם) ובעלי התחבר גם הוא יותר ופתאום בדרך חזרה דיברנו על זה בצורה כל כך אחרת מכל מה שהיה עד עכשיו, משהו בממשות הזו, פתאום הרגשתי שזו שיחה של משפחה ולא של זוג בהריון, לא יודעת להסביר.
ובנוסף הבונוס הוא שכמובן מפלס החרדות ירד לי כרגע בערך ממאה ל(אי אפשר להגזים ולהגיד 0 אז נניח) 15 או 20:-)
אולי עוד כמה ימים זה יעלה שוב, אבל בינתיים, איזו הקלה, אני מרגישה כמו עצמי שוב, לחיות בתוך החרדה האיומה הזו היה ממש מתיש וכל הזמן להרגיש שאני לא אני, ממש הרגשתי שאני ליד עצמי והיה מאד קשה לחזור לעצמי, אז לפחות לכמה זמן אני בהפסקה מזה, ומקווה שזה גם לא יחזור...

וגם מוסיףרוגע לתחושות, לאחר שאת עוברת עוד איזו משוכה פורמלית.
מאד נכון!

[אישה_במסע*]

גוונים, אין לי כל כך להגיד מלבד להציע ולהגיד שאני קוראת ומקשיבה, כמיטב יכולתי

[נטע_ק*]

איזה כייף לשמוע! @}

[ציל_צול*]

וואו, איזה בשורות מעולות. ממש שמחתי לשמוע. ומאחר שבדיוק הצלחתי להתעצבן על משהו אז החיוך שמתחת לי על השפתיים שווה כפליים.
שימשיך ככה.

[מנגו*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה כיף לשמוע @}

[תפילה_לאם]

התרגשתי מאוד! שימשיך בכיף גדול!

[גוונים*]

תודה בנות יקרות, איזה כיף שאתן מלוות אותי.

היום, לראשונה מזה חודש וחצי בערך אכלתי סלט לארוחת צהרים, הוא עדיין רחוק מאד מהסלט הקבוע שלי (שאליו אני כה מתגעגעת, אך לא מסוגלת לדמיין את עצמי מכניסה לפה אפילו ביס אחד ממנו).
אבל בכל זאת סלט! היו בו עגבניה, ומלפפון וביצה קשה, אמנם את הזיתים החליף אספרגוס משומר ואת שמן הזית החליף מיונז (מעט! לא מסוגלת לחשוב על שמן זית) אבל זה היה סלט, ללא ספק סלט ואפילו עם חלק מהמרכיבים המקוריים של הסלט הקבוע שלי.
סוף סוף אני מצליחה לראות את האור בקצה המנהרה מבחינת הבחילות והאוכל והתזונה.
למרות שברגע זה אני כבר שוב לא מסוגלת לאכול את זה, אבל בערב אני תמיד מרגישה פחות טוב.

[תפילה_לאם]

ההשתחררות מהבחילות הדרגתית.
למעשה, לפחות אצלי יש שלב ממושך שהמאכלים שהגעילו אותי כבר לא מגעילים אותי, ובכל זאת אני נרתעת מהם מחשש שיגעילו אותי. הזיכרון של הגועל חזק וממשיך ללוות אותי.
בקיצור, את כבר בכיוון הנכון.

[גוונים*]

מתלבטת קשות בשאלת המי שפיר - כן או לא.
(למרות שקצת חוששת לחשוב כל כך קדימה, עדיין לא לגמרי מצליחה להרגיש את הוודאות של ההריון הזה...)
אם למישהי יש משהו, מכל זווית שהיא, להגיד על זה - אשמח לשמוע.
הולכת לקרוא את הדף הרלוונטי.

[גוונים*]

ובכל זאת אני נרתעת מהם מחשש שיגעילו אותי.
אני חושבת שאני כבר קצת בשלב הזה, לצערי אבוקדו, המאכל האהוב עלי בעולם, נכלל במאכלים שהגעילו אותי, יש לי השערה שהוא כבר לא מגעיל אותי אבל אני נרתעת מלנסות כי הזיכרון של הגועל חזק וממשיך ללוות אותי
ובכל זאת עדיין יש ממש בחילות בגלים מדי פעם ובעיקר רוב הזמן תחושת גועל כללית מאוכל בכלל ותוך כדי, בו זמנית, הרגשה שאני חייבת לאכול כי רק כשאני אוכלת הגועל עובר (אבל זה חייב להיות דברים מאד ספציפיים, דברים אחרים יכולים להגביר את הגועל, ולפעמים מאד קשה לי להבין מה הדברים הטובים ומה הרעים).
כל העיסוק הזה באוכל כל כך מתיש אותי, אני כל הזמן מחפשת מה לאכול, כי כלום לא בא לי ובכל זאת אני רעבה ובעיקר חייבת למלא את הקיבה, כי אם לא זה רק יותר גרוע...
אבל, כן, כל יום, קצת יותר טוב, איזה כיף!

[תפילה_לאם]

מוכר לי מאוד מה שאת מספרת. ולשמחתי, ממרומי שבוע 20 יכולה לומר שזה מאחוריי. בקרוב אצלך!

[ציל_צול*]

משתפת אותך שניסוי השיער שלי הסתיים היום, שלושה שבועות אחרי שהתחלתי.
היה מה זה מגעיל, חבל לך על הזמן.
נוצרת לאט לאט שכבה דוחה בעומק השיער, לא רואים אותה מבחוץ ולא מריחים אותה אבל מרגישים עם הידיים ומריחים ריח של מקולקל אם דוחפים אף פנימה (שכנעתי את הבן שלי לבדוק ).
מחריד, נו. כמה אפשר לסבול את זה.
אז היום חפפתי שלוש פעמים כדי להיפטר מזה והרגשתי כזו הקלה. וכזו נשירה

לא בשבילי העסק הזה.

[גוונים*]

צילצול תודה שעדכנת!
כשלא חפפת הנשירה השתפרה?
מה שאת מתארת נשמע לי לגמרי לא בשבילי גם כן. מה שכן, אני ממשיכה עם מעט מאד חפיפות, בערך פעם בשבוע, ההתקלפויות בשולי הפנים שעליהן דיווחתי בפעם הקודמת נעלמו, יכול להיות שהן היו קשורות לשמפו ספציפי בכלל. בשיער יש קצת קשקשים אבל חוץ מזה דווקא סביר.
כשלא חפפת המשכת להרטיב ולסרק את השיער כל יום?
אם כן, השערה - אולי הבתוכו של השיער בעומק לא מתייבש לגמרי? ותמיד השמפו מחפה על זה אבל בלי השמפו נשאר הריח הטבעי של משהו שהוא רטוב תמיד? ויחד עם השומניות הטבעית של השיער יוצר מן ריח של מקולקל?
אולי על יבש זה לא היה קורה, בעצם נראה לי יותר סביר שזה כן היה קורה, אבל אולי הרבה פחות?

[תפילה_לאם]

אני דווקא ממשיכה (3 או 4 שבועות? לא זוכרת...). אפילו ריווחתי את השטיפות במים, שנהגתי לקיים שלוש פעמים בשבוע. הקטע שלא אמרתי לאף אחד מבני ביתי ולא שכנעתי את הבן שלי לבדוק .
עד כה לא היו תלונות.
אני מרגישה שמנוניות מסוימת, אבל לא ברמה דוחה במיוחד, אני חושבת.
בשיער יש קצת קשקשים אבל חוץ מזה דווקא סביר. נראה לי שהקרקפת צריכה להסתגל להתמודדות עם תופעת הקשקשים בלי העזרה של ה-head & shoulders. ונראה לי שהיא מתקדמת לשם, כי אני חושבת שבתקופות שחפפתי בשמפו אחר, הייתה יותר קשקשת.
מצד שני, עדיין לא יכולה לדווח על שיפור ניכר בנושא הנשירה, שזה מה שדרבן אותי לכתחילה לניסוי המביך הזה.
בינתיים ממשיכה ולו מתוך עצלות. נוח לא לחפוף בערבים קרירים.

[גוונים*]

ולו מתוך עצלות.
גם אצלי הרבה מזה נובע מעצלות... (בנוסף לסוגיית הנשירה).
תפילה, יכול להיות שמה שאת מתארת מתאים לתיאוריה שלי שהשטיפות במים יוצרות לחות שיוצרת שם משהו לא טוב ואם יש יותר זמן של שיער יבש זה פחות קורה.

צילי, באיזה שמפו את משתמשת?

[ציל_צול*]

כשלא חפפתי הנשירה השתפרה אבל זה בכאילו. החברות שרצו להיפרד פשוט נשארו דבוקות. ברגע שחפפתי הכל יצא בבת אחת.
אכן המשכתי להרטיב ולסרק כל יום, וגם חשבתי על עניין הייבוש ולכן מהר מאוד עברתי לפזור במקום האסוף. זה לא עזר.
ממילא גם לפני כן חפפתי רק פעם בשבוע כך שנראה לי שפשוט אחזור לזה אבל אנסה להיפרד בכל זאת מהקרמים ששמתי על השיער כל יום.
היום וויתרתי על הקרם ונראיתי כמו אריה עם רעמה נאה
זה לוק שייקח לי זמן להסתגל אליו...

אני משתמשת בשמפו הכי רגיל ופושט. טרם מצאתי משהו טוב יותר שהיה שווה בעיניי את הכסף, וכבר ניסיתי לא מעט.

[תפילה_לאם]

יכול להיות שמה שאת מתארת מתאים לתיאוריה שלי שהשטיפות במים יוצרות לחות
יכול להיות. ויכול להיות גם שלא הרחתי מספיק מקרוב. או משהו אחר.
אולי אאזור עוז ואשדל את אחד מילדיי לרחרח את מחלפותיי ואת קודקודי בקרוב...

אני משתמשת בשמפו הכי רגיל ופושט.
לא משהו אקולוגי/ אורגני/ טבעי/ נטול גליצרין שמיצרין?

[ציל_צול*]

לא משהו אקולוגי/ אורגני/ טבעי/ נטול גליצרין שמיצרין?
לא. האם זה פוגע בתדמיתי באופן בלתי הפיך?

[תפילה_לאם]

אין לך מושג עד כמה. בוודאי תקבלי בקרוב מכתב הרחקה מהאתר.

[אישה_במסע*]

גוגוס, ניסית לא לשטוף את השיער בכלל? קראתי באחד מהדפים על שיער ששטיפה במים גורמת להפרשה של יותר שומן. אולי זה ההסבר לריח של השיער?

וגם, השמפו אמור להיות נטול SLS .

[ציל_צול*]

בוודאי תקבלי בקרוב מכתב הרחקה מהאתר
זה הכל? אוף, קיוויתי לאיזו עובדת סוציאלית.

ניסית לא לשטוף את השיער בכלל?
לא. ואם היית רואה את השיער שלי היית מבינה כמה הרעיון מצחיק. המשמעות שלו היא הימנעות מוחלטת מיציאה מהבית. וגם ממבט כלשהו במראה או אפילו בסיר גדול.

השמפו אמור להיות נטול SLS
ניסיתי את החברים האלה בכל מיני גרסאות. כולם הובילו לאותה תוצאה - חוסר יכולת להעביר אצבעות או מברשת בשיער. יש גבול לכל תעלול ולכל טרלול ולכל תילתול!

[גוונים*]

_לא משהו אקולוגי/ אורגני/ טבעי/ נטול גליצרין שמיצרין?
לא. האם זה פוגע בתדמיתי באופן בלתי הפיך?_
בעיני רק מחזק את תדמיתך. כבן אדם בשר ודם (ולא כשופר וירטואלי לאידיאולוגיות כאלה ואחרות)

_ניסית לא לשטוף את השיער בכלל?
לא. ואם היית רואה את השיער שלי היית מבינה כמה הרעיון מצחיק. המשמעות שלו היא הימנעות מוחלטת מיציאה מהבית. וגם ממבט כלשהו במראה או אפילו בסיר גדול._
אז במצב הרגיל את שוטפת כל יום וחופפת פעם בשבוע? (לא מתיש?) יכול להיות שגם למראה השיער שלי טיפול כזה היה עושה טוב אבל מבחינתי זה המון התעסקות עם הרטבה, סירוק וייבוש ואין לי סבלנות לזה וגם לא בטוחה עד כמה זה טוב לשיער כל ההתעסקות הזו.
מתוך זה עולה לי מחשבה, יכול להיות שעודף מגע של השיער עם מים גורם לנשירה?
אצלנו בזמן האחרון אני מרגישה שהמים מאד אגרסיביים, לא יודעת בדיוק איך לתאר את זה, הרבה פעמים אני והאיש מרגישים עקצוצים של יובש בעור וזה רק אחרי מקלחת. פתאום חשבתי שפשוט המים (הרבה מים) אולי לא עושים טוב לשיער. אני כאמור חופפת בזמן האחרון בערך פעם בשבוע וחוץ מזה לא מרטיבה (רוב הזמן השיער בצמה ולכן נשאר נורמלי ולא הופך לרסטה אחת עבה) יכול להיות שאני מתחילה להרגיש שיפור בנשירה אבל לא בטוחה, צריכה עוד כמה שבועות כדי לראות מגמה חד משמעית.

תפילה, באיזה שמפו את משתמשת/השתמשת?
(כמו שאתן רואות אני עושה סקר קטן, אם יש כאן עוד שקוראות ומתעניינות בנושא, אשמח לשמוע גם, אני עדיין בחיפושים אחר השמפו האולטימטיבי..

[גוונים*]

צילי, שאלה לא קשורה, מעניין אותי לדעת מה עמדתך בנוגע ל...צנוברים:-)
איכשהו לא זכור לי שהזכרת אותם בין האגוזים שאת/אתם אוכלים או שבכלל הזכרת אותם אי פעם...
בארץ, אני יכולה להבין למה, זה כל כך יקר שלהכניס את זה לתפריט באמת יכול להביא לפשיטת רגל. אבל באנגליה זה זול לפחות בחצי (פעם אחרונה שהייתי בלונדון הבאתי כמה חבילות).
בעיני אלה האגוזים הכי טעימים (יחד עם אגוזי פקאן) פי אלף יותר מאגוזי מלך למשל. אבל איכשהו אני לא שומעת הרבה טבעוניים/חיוניים/בריאותניים אחרים למיניהם מזכירים אותם בתפריט ותהיתי אם יש סיבה לדבר.
מאז הבחילות אני לא מסוגלת לאכול אגוזים בכלל, אבל בימים האחרונים אני חושבת על צנוברים והמחשבה אפשרית לי. היום אני אקנה ואראה אם גם בפועל זה אפשרי. אז תהיתי מה עמדת המלומדים בעניין (צילי וכל יתר החבורה )

[ציל_צול*]

שופר וירטואלי לאידיאולוגיות כאלה ואחרות
טוב, צ'מעי, במקור זו היתה רק בדיחה. אבל אחרי מה שכתבת נותר לי לקוות שמעולם לא הייתי שופר כזה

שיער - אני מתקלחת כל בוקר. לא יכולה להרגיש מקולחת באמת בלי לשטוף את השיער. מבחינתי הוא מתמלא באבק ושאר ירקות כמו כל חלק אחר בגוף. מה שכן, אני לא מסתרקת ולא מייבשת. שוטפת, מעבירה אצבעות, מנגבת קלות ונותנת לזה להתייבש טבעי.

צנוברים - לגמרי בעד. אכן יקר מאוד. אבל הנה שני דברים לגבי זה:
1) כשאני אוכלת צנוברים יוצא לי לאכול הרבה. פשוט כי הם כאלה פיצים. כמו... שקדי מרק (סיפרתי פעם שגיסי הגאון לימד אותי לשים צנוברים במרק צח במקום שקדי מרק?) ואז אני מרגישה טעם לוואי. בשבילי, אם משהו מייצר טעם לוואי לא נעים באיזשהו שלב של אכילה זו נורת אזהרה. בננה לעולם לא תייצר לי טעם כזה. אני פשוט ארגיש שבעה ממנה ואעצור. צנוברים זה אחרת.
2) בהמשך לראשון - הקליפה שלהם מעידה עליהם שאמורים לאכול מהם במשורה כי צריך לשבת ולפצח בזהירות אחד אחד. כמו הרבה אגוזים אחרים. אז נשמע לי סביר ומתאים לפזר מהם איזה חופן קטן מעל הסלט.

בתאבון. ונסי שקדים, הרבה פעמים הם מעוררי חשק גם כשכל שאר האגוזים מקבלים עונש לעמוד בפינה.

[אישה_במסע*]

גוגוס
יוצא לך לקנות אגוזים עם הקליפה ולפצח?

יצא לי לעשות זאת בהשראת בשמת, זה מרגיש לי במובן מסויים, אבל לוקח המון זמן.
מצד אחד, זו הגבלה טבעית לכמות. מצד שני, יצא לי לאכול ככה המון שקדים.

ולדעתי טעם לוואי יכול להעיד על עוד כל מיני דברים. למשל, שהאגוזים הם בתוספת יוד ושאר זוועות <לא יצא לי לראות צנוברים אורגאניים>

[ציל_צול*]

יוצא לך לקנות אגוזים עם הקליפה ולפצח?
בחיים לא. בין שלושת ילדיי, העבודה, הבית והאיש, המחשבה על זה רחוקה ממני שעות אור.

טעם לוואי יכול להעיד על עוד כל מיני דברים
מסכימה לחלוטין. אבל אם אלו האגוזים/צנוברים שיש לי אז זה מה יש. ואם משהו שם לא טוב לי ואין לי אפשרות להשיג משהו אחר אז מוטב לשים לב מאשר להתעלם.
מה שנקרא - לא התכוונתי ללכלך על הצנוברים

[אישה_במסע*]

מסכימה שמוטב לשים לב. אני אישית נמנעת מאגוזים מסוג מסויים בגלל טעם הלוואי. אבל אם תהיה אפשרות לברר, אז כדאי להשתמש בה. למשל, אם יקראו בדרכך צנוברים אורגאניים או מלוקטים, תוכלי להשוות אותם עם הצנוברים הרגילים ולראות אם גם להם יש טעם לוואי. לדעתי זה משמעותי.

יש כמה וכמה מוצרים שברגסא הלא אורגאנית שלהם הם לא אכילים בעייני, ורק בגלל שהיה לי מזל לטעום אותם בגרסא האמיתית אני אוכלת אותם.

וגם, מה עם לתת לילדים לפצח?

[גוונים*]

אבל אחרי מה שכתבת נותר לי לקוות שמעולם לא הייתי שופר כזה
ברור שלא כי את משתמשת בשמפו רגיל ולא קונה אגוזים עם קליפה ויושבת שעות לקלף וכד'.
פשוט פה באתר יש לפעמים מן הרגשה שחייבים להיות 'באופן טבעי' 100% ואם לא אז צריך להתנצל או להתחבא או משהו.
אבל אני די משוכנעת שאף אחד שכותב כאן הוא לא 'באופן טבעי' 100% (איך שאני מגדירה באופן טבעי כמובן) פשוט יש כאלה (היו יותר בעבר) שהכתיבה שלהם יוצרת תחושה שהם כן.
אבל את לא מהסוג הזה, זה בעצם מה שהתכוונתי להגיד.
לא משנה, לקחת הלצה ולנתח אותה ככה זה לא רק להרוג אותה אלא ממש להתעלל בגופה...

אני לא מסתרקת ולא מייבשת. שוטפת, מעבירה אצבעות, מנגבת קלות ונותנת לזה להתייבש טבעי.
טוב, זה כנראה ההבדל, אני לא יכולה רק להעביר אצבעות, יש קשרים שצריך לפתוח עם מברשת.
נראה לי מאד כיף להרטיב כל בוקר את השיער אבל בשלב זה של חיי זה מאד לא ישים...

ונסי שקדים, הרבה פעמים הם מעוררי חשק גם כשכל שאר האגוזים מקבלים עונש לעמוד בפינה.
אין מצב, ניסיתי... שקדים יש פה בבית תמיד, אבל בגלל שלא הלך עם השקדים התחלתי לחשוב מה יכול כן ללכת (בתחום הזה) וככה הגעתי לצנוברים.

לי יצא המון פעמים לקלף פקאנים (לסבא וסבתא שלי היה עץ ועד שהם הורידו אותו היתה אספקה שוטפת של פקאנים, חבל שאז עדיין לא הערכתי את זה כמו שהייתי מעריכה את זה כיום).
כיף לקלף, לוקח זמן אבל עם מפצח אגוזים טוב וקצת מיומנות זה לא המון זמן (לא יותר מאשר לקלף פירות או ירקות דורשי התעסקות אחרים) הטעם טעים מאד, אבל האמת שלא זכור לי שהטעם שונה בהרבה מפקאנים רגילים שקונים מקולפים - טריים כמובן.
יצא לי גם לקלף צנוברים, יותר נכון לפצח עם אבן, מאד כיף, לוקח הרבה יותר זמן מהפקאנים, לרוב הם נשברים כי העוצמה של המכה חזקה מדי, ואז אוכלים בעצם גרגרי צנוברים, אני משערת שגם כאן אם יש מיומנות זה לוקח פחות זמן ויוצא יותר מוצלח. זה מאד מאד מאד טעים, אין הבדל גדול לקנויים, אבל אם אני זוכרת נכון כן יש הרגשה שזה טרי ו'אמיתי' יותר, אבל סך הכל ההבדל לא גדול.

יש כמה וכמה מוצרים שברגסא הלא אורגאנית שלהם הם לא אכילים בעייני, ורק בגלל שהיה לי מזל לטעום אותם בגרסא האמיתית אני אוכלת אותם.
מה למשל?

[אישה_במסע*]

למשל, סילאן. טעמי את הגרסא האוגאנית ולפעמים היא טעימה לי. הייתה תקופה שאכלתי. אבל היה מעט ועלה הרבה ושמתי לב שאני מצמצמת כי זה עולה הרבה והחלטתי לנסות לקנות את הרגיל. היה לא אכיל בעליל. ניסיתי כמה זמן ובסוף זרקתי.
טחינה. כשהייתי בקייטנה מגניבה בכיתה ה' הייתה פעם אחת שהיינו בדיונות במדברת והכנו חומוס וטחינה בעצמנו <מטחינה גולמית למהולה, כן, לא משומשום> והכנו נראה לי פלאפל. והטחינה הייתה טעימה.

זה היה הזכרון היחידי של טחינה טעימה הרבה זמן, עד שטעמתי טחינה מלאה. היא טעימה לי בכמויות קטנות. כשאני מתחילה לאכול היא טעימה לי, אבל אם אני ממשיכה יותר מידי היא הופכת ממש לא טעימה. אז למדתי לקחת לי טחינה בכמויות קטנות.

אולי יש עוד, אני אנסה להיזכר

[תפילה_לאם]

תפילה, באיזה שמפו את משתמשת/השתמשת?
head & shoulders.


סיפרתי פעם שגיסי הגאון לימד אותי לשים צנוברים במרק צח במקום שקדי מרק?
לא, אבל אני מכירה את הרעיון לזרות אותם/ גרעיני חמנייה/ גרעיני דלעת על מרק כתום.

ואז אני מרגישה טעם לוואי.
לא קרה לי אישית, אבל קראתי דיווחים על מרירות שלא חולפת במשך זמן ממושך.
אני חושבת שקראתי גם (אולי אופק כתב על כך) שהצנוברים הקלופים שאנו קונים בסופר הם מחומצנים, ולכן לא מזינים ואולי אף מזיקים.

_גוגוס

יוצא לך לקנות אגוזים עם הקליפה ולפצח?
יצא לי לעשות זאת בהשראת בשמת, זה מרגיש לי במובן מסויים, אבל לוקח המון זמן._
אני לא גוגוס, אבל מצטרפת לדיונצ'יק.
קניתי אגוזי פקאן בקליפה, וזה אכן מעיק למדי להתעסק בפיצוח ואחר כך בקילוף. כבר מזמן לא פיצחתי. קונה ואוכלת קלופים.

_ונסי שקדים, הרבה פעמים הם מעוררי חשק גם כשכל שאר האגוזים מקבלים עונש לעמוד בפינה.
אין מצב, ניסיתי..._
כשכל האגוזים הגעילו אותי, גם השקדים הגעילו אותי, וחזרתי לעניינים בהדרגה דרך הפקאן, שאני מבינה שגם את אוהבת.
איזה יופי! גם אצלי הוא מתקשר לזיכרונות ילדות של פיצוח ביתי ולסבא שהיה המקור לאגוזים.

טחינה מלאה. היא טעימה לי בכמויות קטנות.
כשהקטן היה קטן יותר, העשרתי לו את רסק הפרות בטחינה גולמית מלאה. גיליתי שאני מקווה שלא יגמור את המחית, ואז התחלתי להכין מראש כמות גדולה יותר ומפעם לפעם הוספתי עוד ועוד טחינה.

[גוונים*]

וחזרתי לעניינים בהדרגה דרך הפקאן, שאני מבינה שגם את אוהבת.
כן, אולי זה יהיה יותר טוב, כי עם הצנוברים זה לא ממש עבד...
קניתי במיוחד אבל זה לא היה לי טעים... לא יודעת אם בגלל ההריון או שבאמת הם לא טריים/איכותיים והייתי יותר ערה לזה בעקבות השיחה כאן.
אף פעם לא הרגשתי ככה עם צנוברים, תמיד אני מתה על זה.
אולי באמת אנסה פקאן.

[ציל_צול*]

אף פעם לא הרגשתי ככה עם צנוברים, תמיד אני מתה על זה.
אני בעד לכתוב דברים שפתאום מפתיעים בהריון. בתחושת הבטן שלי, מתחבאת מאחוריהם סוג של אמת מסוימת, שבשגרה פשוט חומקת מאיתנו. ריחות שפתאום מפריעים נורא (מי אמר סיגריות, גם אצל נשים שנהגו לעשן בעצמן, ולא קיבל?), טעמים, פולשנות, סוגים מעודנים של אלימות...
בהריון, אם שומרים על כל החושים פתוחים, אפשר ללמוד המון על העדפות שמתקשות לקבל תשומת לב בשגרה.

אולי באמת אנסה פקאן
ואולי אולי אולי... תחכי לאיזה חשק שיקרא לך מבפנים?
אין שום דחיפות לאכול אגוזים או כל דבר אחר שהגוף שלך לא מבקש מפורשות. בכל אופן, זו דעתי, המוכרת לעייפה

[גוונים*]

בהריון, אם שומרים על כל החושים פתוחים, אפשר ללמוד המון על העדפות שמתקשות לקבל תשומת לב בשגרה.
צילי, אם זה נכון אז ההעדפות שלי הן פחמימות פחמימות ועוד פחמימות (ברובן קמח לבן) כל סוגי המיונז המסחרי, גבינת מוצרלה (קשה) בכמויות, משקאות ממותקים (ואפשר גם מוגזים!) ומדי פעם ממתקים. בלי ירקות בכלל, בלי אגוזים בכלל, בלי קטניות בכלל, בלי ביצים בכלל, בלי בשר בכלל.
בגדול אני הולכת עם החשקים ולא מכריחה את עצמי לאכול דברים שלא עושים לי טוב (זה לא קשה אני פשוט לא מסוגלת להכניס את זה לפה...) אבל זה כבר תקופה של איזה חודש וחצי לא יום יומיים וכן כבר השתפרו הבחילות והגועל ויש כבר דברים שאני מסוגלת לאכול (רק בצהרים, בערב ובבוקר זה רק פחמימות ואולי פרי) ולא עושים לי ממש רע, אז אני בכל זאת מנסה שאלה יהיו דברים מזינים יחסית.
אני סקפטית לגבי התיאוריה הזו, בגלל שאני מרגישה שהתזונה הזו לא עושה טוב לשאר הגוף, זה אמנם מעביר לי את הבחילות ומאפשר לי לתפקד אבל נניח מערכת העיכול שלי מאד לא מרוצה, אני מרגישה כבדות ונפיחות שאני מכירה מפעמים שאני מגזימה בפחמימות כך שלא יכול להיות שזה באמת טוב לי.
ולגבי המשקאות הממותקים והממתקים, טוב נו... אין צורך להגיד כלום.
הדבר היחיד שלגביו התיאוריה הזו אולי באמת עובדת זה הפירות. במצב רגיל אני לא מצליחה לאכול הרבה פירות, אין לי שום דבר נגדם אבל כמעט אף פעם אין לי את הדחף ממש ללכת לקחת לי פרי וכמעט תמיד אם יהיו כמה אלטרנטיבות וביניהן פרי, אני לא אבחר בו אלא אם כן אני ממש במודעות לשזה.
ועכשיו, פומלה, תפוזים, מדי פעם קלמנטינות זה ממש להיט, ממש חשק. ובימים האחרונים נוספו גם תפוחים, שעושים לי ממש טוב. זה מאד משמח אותי ובהחלט הייתי רוצה שיישאר איתי גם אחרי התקופה הזו.

[ציל_צול*]

היחס שלי לרעיון הוא תחושתי. כלומר, אני לא יודעת אם זה נכון או לא. זו למידה אישית שלי ומשהו שראיתי גם אצל אחרות, אבל לא באיזה מספרים ענקיים.

אני חושבת ששווה להפריד בין חשקים לבין העדפות וחושים.
כאשר הגוף שלנו ניזון גם מאוכל תעשייתי, החשקים שלו הם לא תוצר ישיר של צורכי הגוף. פחות אפשר לסמוך עליהם. זה לא שהם מתבטלים בחשיבותם אבל משהו שם נהיה קצת מפוקפק. אני חושבת שאת מרגישה את זה גם בעצמך, כשאת אוכלת משהו לפי החשק אבל אז בסוף מרגישה רע.
אז הבחילה, שהיא הרגשה לא נעימה, נעלמת, ואת מקומה תופסת הרגשה לא נעימה אחרת. זה מעיד משהו על החשק שמוביל לסיבוב הזה.

ואפילו החשק לפירות, המבורך בפני עצמו, יכול להיות ייצוג של תגובת נגד למזון התעשייתי. מי יודע...
את ההפרדה בין מה מייצג העדפה נסתרת לבין דברים אחרים - רק את יכולה לדעת.

ומילה בכיוון אחר - במילים שלך יש מאמץ. מאמץ להרחיק את הבחילה (כמעט מאבק בבחילה) ומאמץ לייצר עצמך תזונה טובה. במידה רבה, הם תלויים אחד בשני. כי מאבק מספר אחד מוביל לתזונה שלא נעימה לגוף שלך ומעורר מאבק נוסף לקבל אוכל מזין. מה היה קורה לו היית מרפה מכל המאמצים?

[אישה_במסע*]

גוונים, משקאות מומתקים זה בהכרח משקאות תעשייתיים?

אני קניתי רכז תפוחים ללא תוספת סוכר, והוא באמת לא מתוק מידי. אז אני שותה מיץ תפוחים. ואפשר להכין מיץ תפוזים ביתי.

אגב, לפי התיאוריה של בשמת רצון לפחמימות מעיד שצריך לאכול משהוש יש בו הרבה שומנים - אבוקדו, גבינה שמנה. יש סיכוי שתנסי בפעם הבאה שיתחשק לך רק פחמימות לאכול אבוקדו, גבינה שמנה כלשהי, סלט עם הרבה שמן זית?

[גוונים*]

(כמעט מאבק בבחילה)
לא כמעט. זה באמת מרגיש לי מאבק. ממש.
תראי, הבחילה הזו זו הרגשה נוראית, איך שיש לי גל כזה של בחילה אני עושה הכל כדי להעביר אותו באותו רגע (כולל באמצע הלילה!) כי אני ממש לא יכולה לשאת את ההרגשה הזו, פיזית אני מרגישה שאני לא יכולה להרגיש את זה יותר (נשמע קיצוני, אני יודעת, אבל ככה אני חווה את זה, יכול להיות שיש נשים שמצליחות להתמודד עם זה טוב יותר) וזה באמת מביא אותי לעשות כל מה שצריך רק כדי שזה יעבור, כולל לאכול דברים שאני יודעת שלא יעשו לי טוב למערכת העיכול לדוגמה. זה לא נחווה אצלי כחשק בכלל, אלא יותר כמו פעולה, כמעט אינסטינקטיבית, שנעשית כדי להקל. כמו שכשעומדים להתעלף האינסטינקט הוא להתיישב לא משנה אם את נמצאת באותו רגע בשדה קוצים וידקור לך בתחת כשתתיישבי.
לעומת זאת, המאמץ לייצר תזונה טובה זה משהו אחר לגמרי. אני לא חווה אותו כמאבק, אלא כניסיון יותר מודע, משהו רציונלי להחזיר לעצמי קצת איזון.
יכול להיות שזה בכלל פסיכולוגי, בתוך כל תקופת אי הוודאות הזו, שכל רגע ההרגשה משתנה ואני ממש לא יודעת איך ארגיש ברגע הבא, כולל החרדות שאיתן אני מתמודדת בלי קשר, אולי יש לי צורך כללי לאזן, לחזור לדברים מוכרים, ידועים. לא בא לי להפליג עכשיו למחוזות חדשים של ניסיונות תזונתיים בא לי את המוכר והידוע, בא לי את מה שאני יודעת שטוב לי וטעים לי. אז אני מנסה להחזיר את זה קצת. דווקא לא הייתה לי תחושה שזה נעשה כמאבק, אבל מה שאת משקפת גורם לי לחשוב שאולי זה יותר מאולץ ממה שאני חושבת ואולי גם את הניסיון הזה כדאי לי קצת לשחרר.

[גוונים*]

משקאות מומתקים זה בהכרח משקאות תעשייתיים?
כרגע מדובר בעיקר על פטל (זה הרע במיעוטו לעומת תוססים למיניהם שגם אפשריים מבחינתי כמו קולה..).
אני קונה ויטמינצ'יק שאמור להיות בלי יותר מדי חומרים. רכז תפוחים לא הולך, ניסיתי.
לשמחתי בימים האחרונים אני יכולה גם מיץ תפוזים ואני שותה מיץ תפוזים סחוט בלי שום תוספות וזה באמת מאד משמח אותי.

רצון לפחמימות מעיד שצריך לאכול משהוש יש בו הרבה שומנים
זה נכון לדעתי אבל לא במקרים של בחילות של הריון, שאז הכל משובש לגמרי.
בבחילות הצורך הוא בעיקר לדברים יבשים וניטרליים, אני כל הזמן מרגישה שזה כדי לספוח את כל מיצי הקיבה שרוצים לעלות. שומנים בהרגשה שלי דווקא ממש לא מועילים לזה.

אבוקדו, גבינה שמנה. יש סיכוי שתנסי בפעם הבאה שיתחשק לך רק פחמימות לאכול אבוקדו, גבינה שמנה כלשהי, סלט עם הרבה שמן זית?
אבוקדו זה הנושא הכאוב ביותר מבחינה תזונתית כרגע. זה המאכל האהוב עלי בעולם כולו וכרגע אני לא מסוגלת אפילו לדמיין אותו, הוא אחד הדברים שעושים לי ממש גועל .
לפני כמה שבועות כשגיליתי את זה, באתי לאיש ועל סף דמעות סיפרתי לו שאני לא מסוגלת לאכול אבוקדו. הוא שמע את הטון, הסתכל עלי ואמר "אכן סיפור טרגי" כן, לקחתי את זה ממש קשה...
יש דברים שאני מסוגלת לדמיין ולא מגעילים אותי, רק כשאני רואה אותם הם מגעילים, אבוקדו אפילו לדמיין עושה לי מגעיל... ובדיוק ככה גם שמן זית וגם טחינה.. כך שנראה לי שדווקא שומנים כאלה זה ממש לא הפתרון כרגע.

[גוונים*]

אני חוששת שאני נשמעת קצת אובססיבית בעניין הבחילות והתזונה.
זה לא ככה, אני פשוט מנסה למצוא את הנתיב שיהיה נכון עבורי בתוך כל זה.
אין מה להגיד אוכל מאד מעסיק אותי בימים האלה, וזה קצת מתיש, כי מצד אחד כל הזמן אני מרגישה צורך לאכול, גם כי יש לי רעב שנראה לי אופייני בתחילת הריון וגם כי זה באמת עוזר להפגת הבחילות ומצד שני מאד קשה למצוא מה לאכול ולמצוא את הדבר המדויק בכל רגע ולא להגזים בכמויות וכו'.
כך שזו המון התעסקות, ואכן היא לא כייפית לי כמו שהיה קודם, שזה היה יותר ברמה של ניסויים ותגליות. פחות צורך קיומי.

[ציל_צול*]

אני פשוט מנסה למצוא את הנתיב שיהיה נכון עבורי בתוך כל זה.
ככה בדיוק את נשמעת. בכלל לא אובססיבית.

יותר ברמה של ניסויים ותגליות
לא כל תגלית היא נעימה.
אבל אי אפשר לקחת ממנה את זה שהיא תגלית
את דווקא נשמעת מאוד מתנסה, ואולי מבינה שכרגע המבחר שלך מצומצם יותר ממה שאת רגילה.

יקרה, תרגישי טוב ותמשיכי להיות קשובה לעצמך.

[נטע_ק*]

תודה ע @}

[תפילה_לאם]

חוזרת לענייני החפיפה, אם זה עדיין מעניין אותך/ אתכן:

(שכנעתי את הבן שלי לבדוק ).
בערב שבת ביקשתי מהקטן (בן שלוש ושליש) להריח את החלק העליון של שערי. חשבתי שכך אמנע מהפאדיחה במקרה של גועל נפש מוחלט, כי הוא קטן, ויחד עם זאת, אקבל חוות דעת אמינה, כי הוא רגיש לריחות.
הילד אמר שיש לשער שלי ריח טוב !
התפלאתי מעט, המשכתי ושאלתי: "ריח של מה?"
והילד ענה: "של חביתה".
נקרעתי מצחוק!

ואז מאוחר יותר הרהבתי עוז וביקשתי גם מבעלי להריח, והוא אמר שאינו מריח דבר ותהה על מה ולמה ביקשתי זאת, מה עשיתי?
אמרתי שנכון יותר יהיה לשאול מה לא עשיתי, אך עדיין העדפתי שלא לפרט.
והוא שאל אם שטפתי את השער בשתן... או כל דבר "טבעי" אחר.
זה הצחיק אותי למדי, וגם הבהיר לי עד כמה הוא חושב שירדתי מהפסים לאחרונה...

[אישה_במסע*]

ואני בגלל כל הדיונים פה החלטתי שבא לי לחפוף, וחפפתי בשמפו של MOMYCARE ועכשיו השיער שלי אפילו יותר חלק מבדרך כלל, אבל לא מרגיש לי חלק בצורה מלאכותית, כמו שקורה עם כל השמפואים עם ה-SLS וכו'.

[תפילה_לאם]

מהו השמפו הזה?

[אישה_במסע*]

http://www.mommycare.co.il/producth.aspx?IDP=12

[תפילה_לאם]

מעניין מהם "מגוון רכיבים טהורים איכותיים נוספים".
ובעצם, מה נותן השמפו? מנקה יותר ממים בלבד? תוספת ריח?

[אישה_במסע*]

הוא אכן מנקה יותר ממים. יש לו ריח נעים וחלש, השיער חלק יותר. כשחפפתי איתו אחרי מטווח הוא העלים את הריח המסריח.

את רשימת המרכיבים אפשר לראות על הבקבוק של השמפו, אין לי כוח להקליד אותה.

[תפילה_לאם]

אוקיי.
אז בעצם זה יכול להיות שימושי במקרים שאחוש צורך לנקות, ושמים אינם מספיקים.

[גוונים*]

_והילד ענה: "של חביתה".
נקרעתי מצחוק!_
התפקעתי מצחוק..
אז לאור התגובות, חפפת? המשכת בניסוי אי החפיפה?

אישה, תודה על הקישור לשמפו! אני הולכת לקנות ממש בהקדם. ממש קטע, אני מכירה את השמפו הזה מחברה שלי שחופפת לתינוקת שלה עם זה, אפילו קניתי לה את זה כמה פעמים. אבל מעולם לא עלה על דעתי שגם אני יכולה להשתמש בו, ואני הרי כל כך מחפשת שמפו עדין ממוצרים טבעיים בלבד וכו'. איכשהו שני הדברים מעולם לא התחברו, אז תודה אישה שבזכותך נפל האסימון הזה...

[גוונים*]

אז המגמה החיובית עם הפירות נמשכת וזה משמח אותי כל כך שאני חושבת שאם זה אכן ימשך גם אחרי ההריון אז כל הבחילות היו שוות את זה.
מאז ומעולם רציתי להתחיל את הבוקר עם פירות, כמו שכל כך הרבה אנשים מספרים שעושים ושזה עושה להם כל כך טוב. היו אפילו תקופות שניסיתי ובדיעבד הבנתי שדי הכרחתי את עצמי כי זה כל כך לא התאים לי באמת בבוקר.
והנה עכשיו, סוף סוף זה הולך. היום התחלתי את היום (לא על הבוקר, תודה לאל יש ימים שהבחילות כבר כל כך בסדר שאני לא חייבת לאכול בדקה שאני קמה אלא יכולה לחכות איזה שעה) עם צלחת של תפוח, פומלה וקיווי חתוכים. איזה כיף.
ומה שהכי כיף שההתעסקות - לשטוף ולחתוך תפוח, לקלף ולחתוך קיווי, לפרק פומלה (האיש כבר קילף אותה אתמול) פתאום לא הרתיעה אותי.
במצב הרגיל, אני כמעט לא מצליחה להביא את עצמי להתעסק עם פירות, אם האיש מקלף, חותך, מכין אז אני אוכלת כמה ביסים, אם לא הם יישארו כאבן שאין לה הופכין עד שיירקבו. והיום זה לא הפריע לי בכלל.
צלחת הפירות הזו ממש שימחה אותי:-)

[תפילה_לאם]

משכת בניסוי אי החפיפה?
ממשיכה במרץ!
אני מכירה את השמפו הזה מחברה שלי שחופפת לתינוקת שלה עם זה
עדיין לא מעזה לפרסם את הניסוי ו/ או להחיל אותו על ילדיי, ולכן אולי אנסה לקנות לתינוק החדש כשייוולד בעז"ה, אם כי נראה קצת יקר העסק הזה, בייחוד אם צריך יהיה להכפיל בשמונה נפשות חמסה-חמסה-חמסה.

צלחת הפירות הזו ממש שימחה אותי
איזה כיף!
כשההתעסקות הרתיעה אותך, זה היה בגלל הטרחה או בגלל הבחילות? אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מתעצלת להביא את הפרות למצב מוכן לאכילה, אפילו אם מדובר בבודה מינימלית יותר מקילוף ומפרוק פומלה. חבל.

[גוונים*]

כשההתעסקות הרתיעה אותך, זה היה בגלל הטרחה או בגלל הבחילות?
בגלל הטרחה! אני מדברת על לפני ההריון בכלל. איכשהו התעסקות עם פירות מונעת ממני לאכול אותם.
אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מתעצלת להביא את הפרות למצב מוכן לאכילה, אפילו אם מדובר בבודה מינימלית יותר מקילוף ומפרוק פומלה.
בדיוק.
אצלנו האיש אחראי על הפירות, גם כי הוא מת על פירות והם מרכיב מרכזי בתזונה שלו וגם אין לו בעיה עם ההתעסקות (להיפך הוא אוהב להתגאות באיך הוא מומחה בקילוף תפוזים בלי לפצוע אותם, קילוף קלמנטינות במהירות שיא וכד') רק בזכותו אני מדי פעם אוכלת קצת פירות.
בגלל זה הייתי כל כך מרוצה מעצמי הבוקר. לא רק שבא לי לאכול פירות, גם לא נחוותה שום רתיעה מההתעסקות איתם:-)

[גוונים*]

טוב, זה מעסיק אותי נורא ואני ממש יורדת על עצמי שאני מתעסקת בזה כל כך הרבה (כי כל כך ברור לי שאלה מחשבות 'פעורות' ו'צעירות' של מישהי בתחילת הריון ראשון) אבל לא יכולה להפסיק.
חייבת להוציא את זה (ולא יכולה כבר להטריד את סביבותיי אם המחשבות הטורדניות והחרדתיות שלי...)

איך זה יכול להיות שאני עדיין שני קילו פחות ממה שהייתי בתחילת ההריון? ושעדיין אני לא רואה שום שינוי בבטן??
כלום. להיפך היא אולי אפילו יותר שטוחה מלפני כן (לא מדובר על בטן שטוחה מלכתחילה, אלא מעוגלת, ככה היא תמיד, מן כרס קטנטנה שגם לא בהריון אפשר לטעות ולחשוב שהיא הריונית, אבל זה מבנה הגוף שלי, ועכשיו היא אולי אפילו טיפה פחות עגלגלה מתמיד!).
אז נכון, שכמה שבועות אכלתי מעט מאד בגלל הבחילות, אבל כבר כמה שבועות שהבחילות סבירות יותר ואני אוכלת טוב יותר (לא מצליחה להעריך בדיוק אם כמו לפני ההריון או עדיין קצת פחות) כולל לא מעט דברים משמינים (בעיקר ג'אנק) ועדיין אין שינוי!
איך זה יכול להיות שמתפתח לי שם משהו שאמור להיות כרגע בערך בגודל של 8-10 ס"מ (אני חושבת) ולשקול כמעט 100 גרם ואין לזה שום ביטוי חיצוני?
גם אם אני לא נלחצת ונכנסת לחרדות שאולי הוא לא מתפתח וכד', איפה כל זה מסתתר??
מוטרדת מזה נורא, לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה...
עוד שבוע סקירת מערכות ואז נגלה הכל...

[תפילה_לאם]

איכשהו התעסקות עם פירות מונעת ממני לאכול אותם.
אצלי זה אותו הסיפור גם בנוגע לירקות, אפילו יותר, כי אני לא אוכלת מלפפון שטוף. אני אוכלת פרוסות ירקות או סלט.
איך אצלך?
גם לא נחוותה שום רתיעה מההתעסקות איתם
יופי! יופי! <רוצה לבוא גם אלי?>

ובעניין צמיחת הבטן - אל דאגה: היא בוא תבוא ו-ב-ג-ד-ו-ל!
גם אני שמרתי על משקלי בתחילת ההריון לאורך שבועות ארוכים אפילו שאכלתי לא מעט דברים משמינים (בעיקר ג'אנק)
לפני כחודש התחלתי לעלות, אולי אפילו יותר מדי.

[שבע_יהלום*]

באתי להתעדכן קצת @}
איזו מתוקה את גוונים
קוראת אותך, סומכת עליך.

אני אמנם לא בהיריון עדיין אבל מזדהה מ א ו ד מאודדדדד עם הרבה מהדברים שכתבת בנוגע לתזונה. לפני כמה ימים טעמתי משהו שחברה שלי הכינה וזה העיף אותי- יוגורט קשיו. זה קל בטירוף להכין. זה בריא. את יכולה להמתיק אותו עם ווניל. זה מעולה עם פירות. בקיצור- שווה שווה שווה.

בדיוק המליצו לי משני מקורות שונים על השמפו של מאמיקאר. מתכננת לנסות.
ובחפיפות האחרונות אני שוטפת את השיער במי מרווה וזה נהדר ממש.

חיבוק ממני.

[גוונים*]

שבע, תודה, איזה כיף שאת באה להתעדכן

מעדכנת שהבחילות כמעט מאחורי, איזה כיף, כבר כמה ימים שהכל פתאום נורמלי יותר.
מעניין כמה זה השפיע לי על הכל, עכשיו פתאום כאילו כל תפיסת המציאות חזרה להיות נורמלית, רגילה, אני מסתובבת, זזה ומרגישה אני. בתוך הגוף שלי, המוכר, אני אני.
עדיין לא מסוגלת לאכול הכל, אבל כמעט שלא מרגישה בחילות בכלל ואוכלת שוב דברים שלא יכולתי אפילו להסתכל עליהם.
כולל מים רגילים שעד כה היו גורמים לי לבחילה תוך שניות ולהרגשה זוועתית שלא הייתה עוברת אח"כ שעות.
כבר יומיים שאני מסוגלת לשתות מים, אמנם עדיין בשלוקים מתונים, מעט כל שלוק ולא הרבה בבת אחת, אבל איזה כיף, כל כך נמאס לי כבר מפטל והתגעגעתי פשוט למים פשוטים.

וגם, אני חווה את עניין התאוות למאכלים לא קשורים ולא מוסברים, כי בא לי המבורגר, כבר שבוע, אכלתי כבר פעמיים ועדיין בא לי המבורגר בערך בכל רגע נתון ביממה, ורצוי עם הרבה קטשוט ומיונז... (ברגיל אני אוכלת המבורגר פעם בשנה מקסימום ואף פעם זה לא משהו שיש לי משיכה/חשק/קרייב אליו)
תוהה כמה להתפרע עם זה וכמה להגביל, עכשיו כשאני כבר מסוגלת לאכול הרבה דברים אחרים יותר טובים (מעניין שירקות ועלים עדיין מעוררים בי דחייה, חוץ מעגבניה)

[גוונים*]

ועוד מעדכנת שהיינו היום בסקירת מערכות והיה מצוין!
הכל תקין (ב"ה!!) והיה כל כך מרגש ומפעים לראות על המסך איבר איבר של הדבר הקטנטן הזה (פחות ממאה גרם) שמתפתח לי בבטן, פשוט לא יאמן.
ו- זו בת!
כמו שהעדפתי בסתר ליבי (רק כדי לא להתמודד עם עניין הברית, מעבר לזה אין לי העדפה)
כך שבכלל יצאנו מרוצים.

מתלבטת קשות אם לעשות את בדיקת מי השפיר או ללכת על בדיקת הדם החדשה (של ה-DNA העוברי).
יש לי התנגדות עמוקה לבדיקת מי השפיר, למרות שאני יודעת שהיום זה כבר ממש בטוח. אבל משהו בפולשנות הזו פשוט עושה לי רע.
ותודה לאל שעכשיו יש איזושהי אלטרנטיבה (אם לא, בטוח הייתי עושה את מי השפיר אבל תוך מאמץ נפשי לא קטן) - בדיקת הדם כמובן לא כרוכה בשום סיכון אבל לא מכסה את כל מה שמי השפיר מכסה. אחרי חפירות ובירורים הגענו לזה שבדיקת הדם מכסה ככל הנראה כ-80%-90% (תלוי את מי שואלים) ממה שמי השפיר בודקת.
ומה עם ה-10-20% הנותרים? אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון? ואת הסיכון של מי השפיר? ככל הנראה זה בערך אותו היחס (אחד לכמה מאות)
פשוט לא מסוגלת להחליט, והזמן סתם עובר וחבל כי הייתי יכולה כבר לקבל את תוצאות בדיקת הדם ולהיות אחרי זה!

[גוונים*]

אם למישהי כאן יש דעה, מידע, תובנה, זווית מחשבה שונה, או כל דבר אחר בנושא, אשמח לשמוע...

[נטע_ק*]

יקרה כל כך שמחה לשמוע! נהדר
בקשר לבדיקה תשמחי על החושים שלך
ומזל טוב וחיבוק עצום ממש !

[גוונים*]

הבחילות עברו כמעט לגמרי ואיתן עבר גם הרצון לאכול פירות, הרצון לאכול ירקות מעולם לא היה אצלי נמוך כל כך, אז יוצא שאני אוכלת מה זה לא משהו...
אוף.

וההתלבטות לגבי הבדיקה לא מצליחה להגיע להכרעה.
גם כן אוף.

ויש לי עוד חודש וחצי כמעט עד הבדיקה הבאה (כלומר יהיו בדיקות לפני כן אבל לא כאלה שבהן אני אראה אותה:-)) וכבר עכשיו אני באי שקט, אני יודעת שזה אידיוטי, אבל איך אני יכולה לדעת שהכל בסדר?
ואיך אחזיק מעמד עד הבדיקה???

[מיכל_בז*]

הבדיקה זה מי שפיר? למה בעצם צריך לעשות אותה, מה היא מגלה?

לי נראה כאילו כל לחץ מיותר זה הדבר שהכי יכול לסכן את ההריון, אז נראה לי כאילו בסופו של דבר השאלה היא : זה מוסיף לחץ או גורע לחץ? ואם ממש קשה לך להחליט אולי לתת לבן זוג להחליט? אני רצינית לגמרי ולו מהסיבה שברגע שהוא "יחליט לך" את תדעי מה את רוצה. (פשטנט מניפולטיבי מעט אבל אצלי תמיד עובד.)

_ויש לי עוד חודש וחצי כמעט עד הבדיקה הבאה (כלומר יהיו בדיקות לפני כן אבל לא כאלה שבהן אני אראה אותה) וכבר עכשיו אני באי שקט, אני יודעת שזה אידיוטי, אבל איך אני יכולה לדעת שהכל בסדר?
ואיך אחזיק מעמד עד הבדיקה???_

אותה? אז את יודעת שזאת בת? איזה מותק היא בטח! יוווווווווו. כיף לך.

אני כל כך מבינה אותך כידוע. ממש ממש מבינה אותך. אולי צריך פשוט לתת לה קרדיט שהיא בסדר? אני בשלב אחר אז אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהעקשנית הזאת פה, החליטה לבחור בחיים ואם היא החליטה לבחור לחיות בעולם הזה היא צריכה להיות חתכ'ת יצור קטן ונחוש ולכן רוב הסיכויים לטובתה. זה נשמע לך הגיוני? סתם פטנטים להרגעה. וחוץ מזה תכתבי לנו פה המון, זה ממש עוזר.

(בוגרות דפי חיוניות הרות שולטותתתתתתתתתתת)

[ציל_צול*]

בוגרות דפי חיוניות הרות שולטותתתתתתתתתתת
זה ממש הצחיק אותי על הבוקר. צחקתי בקול.
איזה מקסימות שתיכן.

בוגרות דפי חיוניות הרות ומגניבות שולטותתתתתתת

ואיך אחזיק מעמד עד הבדיקה???
את יכולה לא להחזיק מעמד. מי אמר שאת צריכה להחזיק מעמד.
ובכלל, לשמוע מבוגרת דפי חיוניות ש"צריך" ו"להחזיק". בחיי שאני מאוכזבת נורא
ולעצם העניין - תנשמי לכבוד המעמד והוא יחזיק כבר את עצמו יפה מאוד. באחריות (אני מחזירה את הכסף אם לא).

[גוונים*]

איזה חמודות אתן, ממש עשיתן לי לחייך חיוך גדול, בבוקר קצת, לא יודעת איך לקרוא לו, המילה שעולה לי זה - מבעבע...

מיכל, הבדיקה זו מי שפיר (לא לשכוח, אני בת 38, הרבה אחרי שכולן נשלחות אוטומטית תוך הפחדות לעשות את הבדיקה, את עוד לא בשלב הזה ועוד מעט את תשמחי על כך מאד כי יהיה לך את החופש לבחור. גם לי יש כמובן חופש לבחור אבל זה הרבה פחות קל כשצריך לעמוד מול כל הממסד בערך...)
יש היום אלטרנטיבה לא רעה, בדיקת דם יקרה ביותר, היא כמובן ללא הסיכונים של מי שפיר אבל מצד שני גם לא בודקת כל מה שבדיקת מי השפיר בודקת, וזו ההתלבטות.

האיש לא רוצה לקחת את ההחלטה לבד, ברור שביקשתי ולמען האמת אני מבינה אותו, גם אני לא רוצה לקחת את ההחלטה לבד, זה יותר מדי הרה גורל...
אבל, מצהירה כאן, קבל עם ועדה, שעד מחר יש הכרעה, די אי אפשר למתוח את זה יותר!

[גוונים*]

אולי צריך פשוט לתת לה קרדיט שהיא בסדר? אני בשלב אחר אז אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהעקשנית הזאת פה, החליטה לבחור בחיים ואם היא החליטה לבחור לחיות בעולם הזה היא צריכה להיות חתכ'ת יצור קטן ונחוש ולכן רוב הסיכויים לטובתה.
את רואה, אמרתי לך שאת יותר בריאה נפשית... כי זה בהחלט מה שהייתי רוצה לחשוב ולהאמין. בדיוק.
אבל אני לא מצליחה שזה יישאר חזק, אני חושבת את זה ומאמינה בכל ליבי שאכן כך, היא בסדר (וכבר יש כמה בדיקות שמוכיחות שעד כה הכל בסדר!) אבל אז מגיעים ספקות ומחשבות והיסוסים ופחדים.
לא מצליחה להישאר רגועה וחזקה בתוך האמונה הזו שהיא בסדר ושהכל בסדר.
כל דקה בערך זה מתערער לי...
(היום בבוקר כשלא הרגשתי כלום, פשוט הייתי משוכנעת שזהו נגמר, היא נעלמה איכשהו, היא לא שם יותר בתוך הבטן, כי אם היא שם, איך אני לא מרגישה כלום? ממש כלום? ואיך עוד לא רואים אפילו בדל בטן? ואיך עוד לא עליתי במשקל? עכשיו אפילו אין בחילות להיתלות בהן! לקח לי כמה זמן להחזיר לעצמי, קצת, עדיין לא לגמרי, את האמונה שזה אמיתי, שיש הריון, שיש עוברית ושסתם היום זה יום טוב ואני פשוט לא מרגישה כלום... אמורים לשמוח מזה, לא?)

[גוונים*]

ובכלל, לשמוע מבוגרת דפי חיוניות ש"צריך" ו"להחזיק". בחיי שאני מאוכזבת נורא
אני לגמרי ברגרסיה

[ציל_צול*]

אני לגמרי ברגרסיה
פחחח.... מה פתאום רגרסיה? אין חיה כזו בכלל.
את בתנועה שלך, הכיוון שלה יכול להיות רק קדימה. גם כשנדמה לך שהלכת אחורה או לצדדים את בעצם זזה קדימה.
לפעמים צריך לבדוק משהו שנשאר מאחורה רק כדי לוודא, או להסתקרן ממשהו בצדדים.
אבל הבדיקות האלה נובעות מתוך גוונים שנמצאת הרבה קדימה.
אין, אין, אין דרך אחרת. אין רגרסיה אף פעם.
בכל יום את חדשה, חכמה יותר ממה שהיית אתמול.

לא מצליחה להישאר רגועה וחזקה בתוך האמונה הזו שהיא בסדר ושהכל בסדר
זה כתוב בספר התורה שאת אמורה להיות רגועה וחזקה?
מעניין, שלושה הריונות ולא שמעתי על זה אף פעם...

יקרה לי מאוד, חיבוק חם שלוח אליך. מאנגלופילית אחת לרעותה

[גוונים*]

צילי, כפרה עליך:-)
מרוב שאת חמודה ומכילה ואמפטית פשוט התחלתי לבכות (הורמונים?!)

לא כתוב בשום תורה שצריך להיות רגועה וחזקה, אני פשוט כל כך רוצה להיות יותר רגועה (עזבי את החזקה, לא חשוב) קשה לי הלחץ הזה וקשה לי להיות כל כך רחוקה מעצמי הרגילה (והקצת יותר רגועה ממה שהולך פה עכשיו)

תודה על החיבוק והמילים, הם ממש באו לי טוב:-)

[ציל_צול*]

פשוט התחלתי לבכות (הורמונים?!)
מה פתאום הורמונים? משהו ננגע. משהו שהיה זקוק למגע.
ההורמונים מאפשרים לזה לקרות. אולי בלעדיהם לא היית שמה לב שזה שמשהו ננגע. אבל זה לא בגללם שאת בוכה.
תשאלי את עצמך - במה נגעתי לך?
וככה תדעי מה את צריכה בדיוק עכשיו. ותוכלי לספק את זה לעצמך או לבקש ממישהו שמתאימה מולו בקשה כזו שיעזור לך.
מגיע לך. את בהריון

ההנחה שלי היא שסיפוק צרכים מרגיע. תבדקי אם זה עובד לך.

[גוונים*]

אני חושבת שאני יודעת מה אני צריכה.
אני צריכה אמפתיה. שיבינו אותי ושיזדהו איתי.
אני צריכה לשמוע ה-מ-ו-ן, כל הזמן, בלי הפסקה בערך, סיפורים מרגיעים על נשים במצב שלי. נכון לעכשיו זה נשים שבשבוע 15-16 לא ראו ולא הרגישו כלום ושהכל היה כל הזמן בסדר גמור. כמובן...
ואני חושבת שאני צריכה ללכת לעשות אולטרהסאונד, כדי לראות. אני יודעת שזה ירגיע אותי מאד.
אני פשוט נלחמת בעצמי ובסביבתי (רק בתוך הראש שלי) כי לעשות דבר כזה נתפס (בעיני עצמי ובעיני סביבתי) כאקט של פסיכיות.
אני עוד לא סגורה על זה כי יכול להיות שיחד עם זה שזה ירגיע אותי זה גם יגרום לי להרגיש תבוסה וכישלון מסוימים אז אני עוד צריכה לברר את זה עם עצמי.

תודה צילי, אין כמוך!

[ציל_צול*]

נשים שבשבוע 15-16 לא ראו ולא הרגישו כלום ושהכל היה כל הזמן בסדר גמור
מתפקדת. בדיוק ככה היה אצלי ההריון הראשון. לא ראו כלום עד שבוע 18 (וגם אז, זה היה כל כך קטן עד שיכול להיות שזה היה בדמיון שלי) ולא הרגשתי כלום לפחות עד אז ואולי אפילו עד שבוע 20. אבל את יודעת במה נזכרתי?
שלא הרגשתי כלום כי לא ידעתי אז לאיזו הרגשה לצפות. ובמידה רבה, אני חושבת שבהריונות שבא אחרי זה הרגשתי יותר מוקדם כי פשוט ידעתי לאיזו תחושה לצפות פחות או יותר.
ולפחות שתי חברות שלי יכולות לספר לך סיפורים דומים, על היעדר מוחלט של בטן ושל תחושה עד שבועות כאלה ואפילו אחרי.

לעשות דבר כזה נתפס (בעיני עצמי ובעיני סביבתי) כאקט של פסיכיות
מבלי להתערבב לך בבירור העצמי - הפכתי בזה והפכתי בזה ולא מצאתי שום פסיכיות ברעיון הזה. ואני כותבת את זה כי גם אני "הסביבה", ומחשיבה את עצמי נורמלית לגמרי, רגועה בדרך כלל ובהחלט לא פסיכית.
אני זוכרת היטב את ההריון הראשון שלי. פעמיים מצאתי את עצמי אצל רופאים במהלכו בלי שום "הצדקה". דברים שלו הייתי ממתינה טיפה היו מסתדרים או מתבררים מעצמם.
ובשני המקרים קיבלתי חיזוק נעים מהרופאים שאמרו לי שהם מזמינים אותי תמיד לבדוק כשאני מרגישה לא בטוחה. שניהם נתנו לי תחושה שזה בסדר גמור לדאוג ושלבקש בדיקה פשוטה זה בסדר גמור.
נשמע לי יופי של פתרון למצב של חוסר שקט.
הריון, ובעיקר ראשון, יוצר מצב לא פשוט. שמים עליו כל כך הרבה. הגיוני לדאוג, הגיוני לרצות לדעת.
אם הדבר הקטן הזה ירגיע אותך, מה רע?

וכאמירה כללית - גם אם את עושה מעשה פסיכי, זה לא הופך אותך לפסיכית. זה רק אומר שבחרת נקודתית לעשות משהו פסיכי. אני מקווה בשבילך שהחיים כבר זימנו לך קצת פסיכיות ושזו לא הפעם הראשונה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה, זה לא יאמן כמה עוזר לי לדעת שיש/היו עוד נשים במצב שלי בדיוק, כל סיפור כזה עוזר לי להירגע כמעט יותר מכל דבר אחר.
כל מה שאני רוצה כרגע זה להיות כמו כולן, הכי רגילה, הכי בנורמה, בלי שום דבר יוצא דופן.
לראשונה בחיי בערך אני שואפת להיות מיינסטרים:-)

ולא מצאתי שום פסיכיות ברעיון הזה
הרעיון הוא כביכול פסיכי, כי רק לפני שבוע וחצי הייתי בבדיקה וראיתי שהכל בסדר, אז כמה אפשר?

קיבלתי חיזוק נעים מהרופאים שאמרו לי שהם מזמינים אותי תמיד לבדוק כשאני מרגישה לא בטוחה.
זהו שהרופא שלי, שאצלו הייתי לפני פחות משבוע, ממש לא שיתף פעולה עם רעיון האולטרה סאונד, אמרתי לו שאני אשמח להפניה לעוד שבועיים שלושה, כי אני יודעת שזה ירגיע אותי ויש עוד חודש וחצי עד הבדיקה הבאה. אפשר לומר שהוא ממש ירד עלי... הוא אמר 'מה את רוצה כל יומיים לבדוק?' וכשאמרתי לו 'כן, אם אפשר היה, למה לא...' במן התבדחות עצמית, הוא פצח בהרצאה על כמה שאין צורך לעשות יותר מדי בדיקות כשהכל תקין וכמה שהוא לא בעד יותר מדי אולטרהסאונד וכד' ובאופן כללי נתן לי הרגשה של טיפוס היסטרי ולחוץ. דווקא עד הביקור האחרון הערכתי וחיבבתי אותו.
אז נותרתי ללא הפניה ועם קושי גדול יותר ממה שהיה לי קודם לעמוד על שלי ולעשות את מה שאני בעצם רוצה - ללכת לאולטרהסאונד.
אני יכולה לעשות את זה, אבל זה יהיה מבחינתי כמעט אקט מרדני (מול הרופא וגם מול האיש שלי) ואני צריכה לבדוק אם זה מתאים לי כרגע.

כאמירה כללית - גם אם את עושה מעשה פסיכי, זה לא הופך אותך לפסיכית. זה רק אומר שבחרת נקודתית לעשות משהו פסיכי.
מסכימה עם זה לגמרי.

אני מקווה בשבילך שהחיים כבר זימנו לך קצת פסיכיות ושזו לא הפעם הראשונה
אוהו, ממש לא הפעם הראשונה:-) רק שזו הפעם הראשונה בהריון, אז כמו כל דבר בהריון ראשון, הכל חדש ומאד מאד שונה, מוצאת את עצמי מהססת ומבולבלת הרבה יותר ממה שאני בדרך כלל.

באופן כללי, אני עכשיו יותר טוב ממה שהייתי בבוקר, זה היה עוד גל של פאניקה, עכשיו הוא קצת שכך, אם כי לא עבר לגמרי... אבל בגדול אני יותר בטוב.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו כמובן אני, גווני ם ממחשב אחר.

[ציל_צול*]

אז כמה אפשר?
כמה שאת צריכה. זה בכלל לא משנה אם תעשי בדיקה או לא.
בשלב ראשון כל מה שנדרש זה להכיר בכך שיש לך צורך. שזה לגמרי בסדר והצורך לגיטימי. שזה לא פסיכי להזדקק למשהו.

נתן לי הרגשה של טיפוס היסטרי ולחוץ
מצאי לך רופא או רופאה עם חוש הומור, שיודעים לסרב בלי לגרום לך להרגיש רע.
אגב, שתח הבדיקות שלי בהריון הראשון בכלל לא היו אצל הרופא. הייתי לחוצה נורא ממשהו והלכתי למיון בקטוביץ' (הייתי אז בכללית). ובמיון הסברתי משהו על זה שיש לי כאבים וכו' ועשו לי מייד אולטראסאונד וזה הכל. וביקשו ממני לא להסס לפנות שוב.

מוצאת את עצמי מהססת ומבולבלת הרבה יותר ממה שאני בדרך כלל
טרם פגשתי אישה במצבך שהגיבה אחרת. נשמע לי כל כך סביר להיות מהוססת ומבולבלת מהרגיל בתוך חוויה מתמשכת כזו.

שמחה שאת עכשיו יותר בטוב. הכל בסדר. לא לשכוח לנשום ולחייך לעצמך.

[גוונים*]

הגיעו תוצאות של בדיקת החלבון העוברי.

אוף! אוף! אוף! הבדיקה המעצבנת הזו.

[גוונים*]

היתה לי תחושה כל כך לא טובה לגביה, לאורך כל הדרך,
ועשיתי אותה בכל זאת (שלושה רופאים שונים אמרו לי לעשות, איך אני לא אעשה?)
והנה, כמו שחשבתי יצאה תוצאה מחורבנת. שכמובן שהכניסה אותי לסחרור הזה, שכל כך לא רציתי להיכנס אליו.

[גוונים*]

עד כה הבדיקות – שקיפות עורפית, סקירת מערכות, ועוד כמה אולטרהסאונדים - היו מצוינות. מעולות.
ביחס לגיל שלי וגם בכלל.
בשקיפות התוצאה של הבדיקה שלי הורידה את הסיכויים לתסמונת דאון מ-1:150/170 רק לפי הגיל ל-1:1030 שקלול של גיל ותוצאות הבדיקה.
בייעוץ הגנטי נאמר לנו שמכל תוצאות הבדיקות עד כה, אפשר להוציא את פקטור הגיל מהמשוואה ושההריון תקין ובעצם כמו הריון של אישה בת פחות מ-35 שלא נדרשת להתייחסות מיוחדת או בדיקות מיוחדות.
פתאום לא היה ברור למה לעשות את בדיקת מי השפיר, אפילו היועץ הגנטי אמר שבדיקת מי שפיר רגילה (בלי הרחבה של צ'יפ גנטי) לא הכרחית כאן, כמובן שאפשר לעשות, אבל כמו כל אישה אחרת נניח בגיל 30 שתחליט לעשות אותה, שבעצם אין שום פקטור ממשי שמעיד על נחיצותה. (מאד הערכתי את האמירה הזו, לא חשבתי שאזכה לשמוע דבר כזה מאיש מקצוע בתוך המערכת. כולם כל כך מכוונים על בדיקת המי שפיר, שזה היה ממש מרענן...)

[גוונים*]

ועכשיו, פתאום, בום! חלבון עוברי, סיכוי לתסמונת דאון - 1:66.

מה? איך? עד הרגע היינו בהריון מהסרטים, פתאום בדקה - הריון עם בעיה...

[גוונים*]

והרופא רואה את המספר הזה וזהו, נגמר הסיפור מבחינתו, ישירות למי שפיר.