בשמת א

את נפלאה. דברים שאת כותבת בדף על אובדן הריוןם הם זהב טהור, גם למי שלא איבדה הריון.
וכל מה שאת כתבת במשך השנים על עבודות הבית - אוצר בלום!

את משפיעה על העולם לטובה. כשאני חושבת על "לעשות טוב בעולם" בימינו, אני חושבת עלייך בתור דוגמא לכך - אישה בודדה שעזרה לאלפי נשים ושינתה חיים של אנשים לטובה.

קראתי. ושמחתי. זאת החלמה. חווה משהו כזה גם.

שמתן לב שהתשובה של תמרוש היא לפוסט מ-2016?
זה קורה פה יותר מדי בזמן האחרון:
אני נכנסת ל מה חדש, רואה דף שעלה, רואה שנכנס אליו פלוני אלמונית או ניקים אחרים, ולידם את העלה של "הוספה" (לא העלים האחרים, של עריכות או מחיקות), נכנסת לדף ומגלה... כלום. רק הודעות ישנות.
אני לא מבינה את זה. מה קורה פה?

אה, ובשמת - בעקבות המחמאות הלכתי וקראתי גם את הפוסטים האחרונים שלך בדף על אבדן הריון.
כל מילה, וללקק את האצבעות והבהונות.

בייחוד זה:
"כל תינוק נולד עם מודעות מוחלטת לצרכים שלו ועם אמונה מוחלטת שמישהו אמור לעזור לו למלא אותם!
אז כדי שיגיע למצב שהוא לא מרגיש שיש לו זכות מולדת ואוטומטית למילוי צרכיו, כדבר המובן מאליו, מישהו היה צריך לרמוס אותו ולהתעלם באופן עקבי מצרכיו במשך שנים!
אז הדבר הראשון הוא - איך את יכולה להיות אשמה בזה... זה מופרך לגמרי.
והדבר השני הוא - היום את בוגרת. את יכולה למלא הרבה מצרכייך בעצמך. יש לך חוסר אונים נלמד, אבל את כבר ילדה גדולה. עכשיו אין פה עניין של אשמה, אלא של יכולת ואחריות: את כבר מספיק גדולה כדי להגיד: שיט! גידלו אותי בתוך דיכוי, עכשיו חסרים לי כמה כישורים מה-זה-חשובים, כמו ללמוד לדאוג לעצמי, ובמיוחד במקומות שבהם מנסים לכפות עלי אג'נדה וצרכים של מישהו אחר שפוגעים בצרכים הכי בסיסיים שלי! אז יאללה, הגיע הזמן לתקן את התיכנות השגוי מהילדות ולטעון אפליקציות חדשות במוח!"

|Y||Y|

נכנסת לדף ומגלה... כלום. רק הודעות ישנות.
לדעתי: נכנס מישהו, כתב קשקושים, עורכת מתנדבת מחקה את כל ההודעות הלא רלבנטיות בעריכה, אבל עדיין מופיע כאילו כתבו בדף.

כל מילה של תמרוש.
ממש לגזור ולשמור, את דבריך, בשמת
ולשנן
לעצמי ולאחרים
אנחנו כבר לא שמים לב כמה שזה לא הגיוני...

רציתי לבוא לפה ולהגיד וראיתי שבדיוק תמרוש אמרה
אז תודה לך גם, תמר, שהסברת בצורה ברורה...

לדעתי: נכנס מישהו, כתב קשקושים, עורכת מתנדבת מחקה את כל ההודעות הלא רלבנטיות בעריכה, אבל עדיין מופיע כאילו כתבו בדף.
כנראה. פשוט לאחרונה זה קורה די הרבה.
דוכיפת, תודה @}

<מה את ישנה שם???? תמרוש הולכת להשתכר ולקרוע את העיר, הארץ, כל העולם.
פרטים במייל>

|יש||יש||יש|

[-: [-: [-:

תודה על התשובה המפורטת בחיוניות שלי..
בהחלט גרמת לי לחשב מסלול מחדש

(-:
בבקשה.
בכל מקרה, כיוון שאת מתמודדת עם מצב בריאותי מאוד לא קל, מה שהייתי מחפשת הוא ייעוץ מקיף שיתאים לך באופן אישי תפריט תזונתי שייקח בחשבון גם את הפסוריאזיס וגם את היותך זמן לא רב אחרי לידה וכן אמא מיניקה (ההנקה בתקופה זו לא גוזלת קלוריות רבות מהגוף אבל זה בעיקר אומר שיש עלייך תינוקת קטנה ואת פשוט בעומס יתר. החשד שלי הוא שהפסוריאזיס "חוגג" על הסטרס).
ד"ר ג'ון ברגמן, שהוא אחד מהרופאים שאני סומכת על הידע הנרחב שלהם, טוען שפסוריאזיס הוא קודם כל מצב שבו העור מפריש רעלים שנכנסו לגוף בכמות גבוהה (היית חשופה הרבה לתרופות, חיסונים, מזונות מעובדים, חומרי ניקוי והיגיינה לא טבעיים?).
הוא מדגיש את החשיבות של אומגה 3, ויטמין D וחשיפה מספקת לשמש. בתזונה: עלים ירוקים, שומנים בריאים (כגון שמן זית!!!), מזונות כבושים ומותססים (כגון כרוב כבוש, ובארץ: זיתים לא תעשייתיים) וירקות כתומים (גזר, בטטה, דלעת, דלורית).
למשל כאן (לא בדקתי את הסרטונים): https://www.drjohnbergman.com/disease/psoriasis/

לפי התמונות, מסתבר שאני סבלתי במשך שנים רבות מפסוריאזיס מתון 0-: וואללה, לא ידעתי. זה נעלם לחלוטין מאז שהתחלתי לאכול כמויות בריאות של בשר, כולל איברים פנימיים (כבד עוף אורגני) והפסקתי להיות אנמית, ויחד עם זה העליתי את כמויות השומן בתזונה (שמן זית, זיתים, אבוקדו, דגי ים - אם את אוהבת סרדינים אז זה פיתרון מעולה גם לסידן). כמויות בריאות של בשר: 1 גרם לקילוגרם משקל גוף ליום (במקרה שלי, 50 גרם חלבון שהם 200 גרם בשר).
לפני זה אכלתי מעט מאוד בשר/עוף/דגים, אכלתי הרבה חלבונים מן הצומח, פירות וירקות, ודגנים.
כמו כן, הייתי כל חיי רגישה לקור אבל אכלתי המון פירות וירקות טריים גם בחורף, בזמן שלאנשים כמוני, אנמיים ורגישים לקור (כלומר סובלים מחולשה), חשוב במיוחד לאכול בחודשי החורף תבשילים מחממים (תבשילי קדירה, ירקות שורש, ירקות מאודים או מוקפצים, וכמובן מרקים מכל הסוגים) וממש לא סלטי קיץ שרק מחמירים את החולשה.

אגב, היום אחד הטריקים שלי לבישול מהיר וקל, עשיר בירקות (עלים ירוקים, בצל ושום):
רוטב "בולונז" שאני אוכלת על אורז (הבן אוכל על פסטה, אפשר גם על אטריות אורז או על קינואה):
מזהיבה במחבת בצל קצוץ שלם בשמן זית,
מוסיפה בשר טחון, מפוררת והופכת עד שכולו משנה את צבעו (במחבת שלי נכנסים בקלות 300-500 גרם),
מוסיפה תבלינים ושיני שום קצוצות (מה שאת אוהבת, אני מכניסה שילובים שונים של פלפל שחור, פפריקה, אגוז מוסקט, ועלי אורגנו יבשים או טריים),
מוסיפה צרור שלם של מנגולד קצוץ דק (או כל צרור של עלים ירוקים קצוצים, אפשר תרד, אפשר סלרי עלים, חבילת פטרוזיליה או שתיים ועוד),
אפשר עם או בלי רסק עגבניות.
מבשלת על אש קטנה, מכוסה, לפחות עוד 10-15 דקות מרגע שהוספתי את רסק העגבניות.
קל להכנה וטעים.

פוסט חדש באתר שלי,
https://basmatez.wordpress.com/2018/12/ ... %A0%D7%99/
דיאטת ה"צריך" או: הגוף שלי ואני.

הפוסט לא עולה.

תיקנתי. עובד?

בשמת, למה הכוונה בחיזוק מערכת העיכול (חיידקים טובים)?? אודה לך עם תרחיבי בעניין. תודה רבה

כן. אני אוהבת מה שכתבת.

אהבתי מאוד!!!!!!!!!!

כתבתי משהו על כאב בדף על הנרות. זה היה קשור לדיון, ופתאום חשבתי גם עלייך @}

(())(())(())

אני יודעת, קראתי (-:

כלומר, כשקראתי ידעתי שאת חושבת עלי (-:

קראתי את הרשומה שלך על דיאטת הצריך.
מהמם איך שכתבת את זה, כל כך ברור.
ומה שעו דיותר מהמם זה שאת "גיברת" בדיוק הפוכה ממני.
וזה כל כך מרענן לקרוא את מה שעובר בראש של תקתקנים כשאת מתנסחת בצורה כל כך מדוייקת.

אני אספר לך משהו, בסוד, מה שאת עושה כרגע, הלהוריד הילוך וכאלה - אני חיה ככה תמיד. מאז ומעולם. ואני מלקה על זה כל הזמן, כפי שאת יודעת מהעמוד שלי. קוראת לעצמי עצלנית, מחפשת למה אני נכנעת. זו התחושה, של כניעה. לעייפות, לשקט, להימנעות, לאי עשייה, להתבטלות לפעמים, למוכר ולנח.
והתנסחתי עוד בצורה שמכבדת את עצמי, כי יכולתי להיכנ סלמחוזות של כעס וחשבון נפש שלילי מאוד עם עצמי.

ויחד עם זה אני יודעת שאולי חלק מזה זה הרגל וחלק מזה זה דכאון/דחיינות/חרדה אבל חלק גדול מזה זה פשוט אני. ואני בכלללא רואה הפרדה בין הגוף שלי והנשמה שלי. אם הגוף עייף אניעייפה כל כולי עייפה ולאמעניין אותי שום דבר, אגב גם הילדים שלי לא, אני מפלצת רוחשת אש ותמרות עשן כשאני עייפה.
ואם אני מצוברחת/בלחץ אז כל הגוף שלי כזה ואני מתרחקת ממה שעושה לי את זה ומשתבללת או להיפך בועטת בכל מה שזז.

ואני כותבת את זה כי אני מאוד אשמח, מ א ו ד אשמח אם חצי אחוז ואולי יותר ממה שכתבתי ייגע בך כמו הדברים שאת כותבת שנוגעים בי, ושתרווי נחת מלהרגיש כמוני לעיתים יותר קרובות. על אמת. אני פורקת רסן כל הזמן כדרך חיים. לא יודעת אם זה מרשם לחיים "טובים ובריאים" אבל זה מספק המון רגעי עדנה ושמחה ונחת שלדעתי כשחולים כדאי לקבל אותם, ולא סתם קוראים לצרכי הגוף צרכים, כי אותם צריכים לספק ולא את כל מה שרץ לך בראש תקתקנית על שכמוך. אני מעולם לא הייתי תקתקנית, מעולם, לא יום אחד בחיי! אחד! אני בטוחה שכתבת ועדיין יש לך "נפילות" שבהן את צריכה לשכנע את עצמך לזנוח את ה"צריך" כדי לאפשר לעצמך מנוחה.
מה זה בטוחה, אני קוראת אצלי בדף מה את עושה לפעמים בבית ומסביב.
אם תרצי עצות אך בפועל, אשמח!
למשל לנתק טלפונים, למשל לצלול לספר, למשל לדאוג לישון כל פעם שמרגישים עייפות, ככה פשוט! עייפה, בבית? שום סיר לא על האש? שום מחוייבות כזו שקשורה לאדם אחר (למשל קביעת פגישה, מישהו שתלוי בך לאוכל וכאלה) - לא קיימת בשעות הקרובות? - כנסי למיטה!

אין בעולם, בעולם, אקט יותר בריא לגוף משינה. זה הזמן היחידי שאנחנו לא בתודעה מלאה ושאנחנו נינוחים באופן מלא. לא יוגה לא כדורים, לא שיחות עם מרפאים, שום כלום, שינה, כמו עובר .. מה הם עושים עוברים? נואמים בישיבת הדירקטריון? ישנים, רוב הזמן... ככה אני מרגישה, למרות כמה שאני מלקה את עצמי על זה שאני ההיפך ממך והבית והזה והפה והשם, אבל ברגעים האלה כשאני נרדמת אני מרגישה שאני נותנת לעצמי מתנה.

ושאלת על נושאים נוספים לכתיבה, באתר שלך - אני ממש אשמח אם תכתבי על קבלת החלטות. תהליך. כי אני מתלבטת גדולה וזה מכביד עליי מאוד.
בייחוד בתנאי אי ודאות.
וגם, על יחסים עם המשפחה.
התמודדות עם ביקורת.
רק כשאת לא עייפה

בלבוסטה, את אישה יקרה ומקסימה. בהחלט מגיע לבשמת, שדואגת לכולם ומייעצת לכולם בתבונה אינסופית, שיתמכו גם בה בנקודות מבט. שהרי בשמת נשענת על חוכמתה שלה בעיקר--האם נכון? אולי אני טועה.
אני יותר דומה לבשמת באופיי, וגם למדתי ממנה כל כך הרבה!! בהחלט מעניין אותי לקרוא מחוכמתה של אישה שיודעת להרפות לגמרי. אם איני טועה, בשמת היקרה, גם את לומדת את זה בימים אלה.

בלי להקטין מה שכתבת, בלבוסטה, אני רוצה לציין שעודף שינה מתמשך מזיק. שיש אנשים שבורחים לשינה במקום לעשות דברים שמפחידים אותם/שקשים להם.
זהו, ברחתי לפני שתרביצו לי.

יוליקו! בואי הנה לפה, אני מקווה שלא ברחת כי יש לי משהו לכתוב על זה והרבה

בלבוסטה, אני רוצה לציין שעודף שינה מתמשך מזיק. שיש אנשים שבורחים לשינה במקום לעשות דברים שמפחידים אותם/שקשים להם

למה יש אנשים? אני אחת כזו. אז? זה לא אומר שהשינה מזיקה. ההנחה היא שכולנו בורחים מחלק מהדברים בחיים שלנו. לאוכל, לקפה, סיגריות, אלכוהול, סמים, כדורים, סקס, ילדים-גם הורות אינטנסיבית היא סוג של בריחה בחלק מהמקרים, עודף עשייה, חקירה אובססיבית של הנושא, תביעות בבתי משפט, הישגים, לימודים - אני מכירה אנשים שהם סטודנטים לנצח כי הם לא רוצים לעבוד בחוץ (ולא מאהבת הידע), בריחה היא לא המצאה של מי שאוהב לישון!
מי שאוהב לישון/צריך לישון הרבה מוצא מפלט גם שם. אבל זה לא הביצה והתרנגולת.

לגבי נזק, כבר מצאו, בוודאי במצבים שבהם הגוף זקוק למנוחה והליכי ריפוי ששינה תמיד מועילה. תמיד.
נמצא בכמה מחקרים (בודדים) ששנת צהריים פלוס שנת לילה ועוד כמה פרמטרים עלולים להזיק אצל אנשים בריאים.
מצד שני כל מחר שמדבר על הפחתת סטרס לנפש, לגוף, בכל דרך שהיא לרבות שינה מדבר על תועלות מטורפות.

ואני בכלל מזמן מזמן כנערה הייתי חוזרת מבית הספר לשינה עמוקה ומתעוררת לחיים חדשים.
ובצבא הטראומה הכי גדולה מכל המ שעברתי ועברתי היתה חוסר השינה האקוטי בטירונות, פשוט השתגעתי מנטלית.
ובקורס הצבאי שארך כמה חודשים הייתי היחידה שישנה בזמן שאחרות למדו כל הלילה! אני זוכרת שקבעתי עם בנות זוג ללמידה וכל מי שקבעה איתי מצאה את עצמה נרדמת עם הקלסרים באמצע הלילה

? וזה בנוסף לזה שכל שישי הייתי נשארת שעות ביציאה (כל שישי!) כי לא הפסקתי לצחוק (כנראהמעייפות!) בכיתה, הייתיתופסת פרצי צחוק שהיו מוציאים אותי מהכיתה והייתי הולכת נחשי לאן? לישון!
ובאוניברסיטה הגשתי הצעה לאגודת הסטודנטים להנהיג לימודים גם בלילה לשכמותי שישנים הכי טוב בצהריים, שנת צהריים שלי טובה פי כמה מזו שבלילה ובלילה אניערנית . לא צלחה ההצעה.

אז לפעמים יש אותנו שאנחנו פשוט צריכים שינה ויש כמותי שצריכים יותר שינה מהמקובל (ובואי נחשוב מי החליט מה מקובל.. הממ.. זו היתה אמא לפעוטות? מישהו בדק בעשוריםה אחרונים אם ההמלצה לשינה של 7-8 שעות לבוגר רלוונטית בכלל?).

החודש יצא לי לחשוב למה אנחנו ישנים המון? מי שברא אותנו לא יכל לחשוב על מנגנון פחות טפשי מאשר לגרום לנו להנות מהדקות שלפני השקיעה לשינה, להתבאס לאללה מהדקות שבהן אנחנו מתעוררות, ובין לבין לתקוע כמויות של שעות שאנחנו פשוט "לא קיימות" במציאות אלא ישנות! לא מצאתי תשובה עד עכשיומלבד זה, שהיי, הגוף שלנו לא יכל להיות כזה מוופלא מבלי שיקבל מנה מ ס פ ק ת של מנוחה, וכנראה שלזה אין תחליף ואין קיצורי דרך, וזה מחזק את ההצהרה שלי ששינה היא בריאות. בריאות טהורה זמינה חינם אין כסף.
נכון שהמצאנו ממריצים ומעוררים, שאני אגב לא לוקחת אף אחד וזה גם יכול להסביר את העייפות שלי (וגם ההשמנה וגם היפוטוניה ו.. דכאון.. ודחיינות - אז מה? עובדה שכשאני מתעוררת אני מתמלאת בכוחות ויכולות להתמודד שלא היו קודם.
וזה מצטבר.
כמו שחוסר שינה מצטבר בגוף.
גם שינה טובה וממושכת מצטברת ומרפאת.
אגב, דיברנו על שמן ריק סימפסון, שבשמת סיפרה שהוא גם יכול להזיק ומזל ששמעתי על זה פה, אבל צעירה אחת סיפרה שישנה כמעט יממה שלמה במשך תקופה ארוכה בזכות השמן ושזה היה חלק מהליך הריפוי עד שהגידול בעמש שלה הצטמצם בצורה משמעותית.
אז השמן אולי לא יעיל לכולם, אבל שינה תמיד כן, תמיד.
בתור אחת שדי מקניטה את עצמה על הנטייה לא לעשות יותר מלעשות, על השינה שלי אני יחסית מודה (גם אם מקטרת על זה שהיא תופסת נתח נכבד מהחיים).

קור את
אני יותר דומה לבשמת באופיי, וגם למדתי ממנה כל כך הרבה!! בהחלט מעניין אותי לקרוא מחוכמתה של אישה שיודעת להרפות לגמרי.
אני באמת מרגישה שזו חכמה להרפות, ניסחת מדויק את מה שניסיתי להסביר ליוליקו.
לשינה יצא שם נרדף לכניעה, או בריחה או חולשה, לכן מה שכתבה יוליקו גרם לה לחשוב שנרביץ לה ( הייתי מעדיפה לישון על זה קודם

). כמה תחושות שליליות סביב שינה.
יש משפט כזה בפורומים לאמהות טריות "שינה זה לחלשים" על זה שאנחנו אמיצות כי אנחנו ערות 24/7 אז כשזה בהומור זה נחמד אבל ברור שיש תפיסה מובהקת ששינה היא בזבוז זמן, שינה בכלל ראוי שתהיה "תכליתית" כלומר מה "קצריך" (עוד פעם חזרנו לצריך). וכאילו ששינה בשעות אחרות, או שינה רבה או מרובה היא מזיקה. זה לא נכון. ואני באה ממשפחה של ישנים וישנות מדופלמים!
פעם אמרה דניאלה לונדון דקל שהיא סופרת שעות שינה לאנשים בבית (במובן של כמה חסר להם) וכמה צחקתי, כי זה ממש ככה! היא סיפרה שכשהבן זוג שלה נכנס מהעבודה רוטן, הי אאומרת לו "בטח אתה ככה חסרה לך שעה אחת".
אז קוראת אם רצית להחכים עוד קצת, אז נשים שמכבדות את השינה שלהן, ואת מה שהן צריכות שהשינה תספק עבורן סופרות שעות שינה לשלילה, כלומר אני לא אגיד לעצמי "הו ישנת הרבה מדי זה לא בריא לך" (מקסימום אני אגיד השתגעת י שלך הרבה דברים לעשות וזה לא הזמן אבל זה נדיר נדיר נדיר) אבל אני כן אגי דלעצמי על בסיס קבוע (!) " הממ קמת 4 פעמים בלילה ובשעה האחרונה לקראת הבוקר הילד ישן עלייך אז חסרה לך בערך שעה של הבוקר ועוד שעתיים במצטבר על ההפרעות, יחד שלוש שעות.. שצריך להשלים במהלך היום"

ואם אין אפשרות כזו, אז אני זוכרת את זה במח האחורי שזה משהו, חוב שלי לעצמי בלילה הבא, בליל השאחריו, בצהריים של מחר. מה שלא יהיה.
ככה ממש.
ואחרון לפני שאני זזה לישון, בסך הכל הכללי אי אפשר לישון יותר ממה שאתה צריך. זה צורך. גם אלה שאומרים שהם לא יוצאים מהמיטה הם לא ישנים כל הזמן הזה, הם מנמנמים, חושבים מנסים להירדם, קוראים, וכ וכו (חוץ מאלה שסובלים מבעיות רפואיות כמו דום נשימה וכו'), כלומר נטו נטו שינה, אני לא ישנה המון, כי אם ישנתי בצהריים אז אני ארדם מאוחר יותר בלילה (כמו עכשיו), ואם ישנתי טוב בלילה ואני מרגישה צורך להירדם עם הקטנים שוב בצהריים, אז זה בגלל שמשהו תובעני לי מדי בבוקר הזה, שיחות קשות, בשוורת קשות, משהו פיזי, משהו ל אפיזי אבל כזה שסחט אותי, וזה בסדר כי כשאני קמה יש לי יכולת להמשיך את היום בלי להרגיש סהרורית.
ממליצה בחום לישון מתי שרק אפשר ובטח ובטח כשחולים וצריכים לתת לגוף מנוחה שלמה כדי להילחם במחלה.

ופתאום נזכרתי בעו דכמה דברים בשמת שכתבת בפוסט שלך ושרציתי להגיב עליהם. אחד מהם הדיאטה שלך שעזבת וחזרת לאכול ביצים ועגבניות.
תשמעי, אנחנו כל כך שונות, כל כך שהשתהיתי בכלל מעצם המחשבה לגזור על עצמך הימנעות מטעמים טובים בשם הבריאות.

אין ספק שיש פרוטוקולים נהדרים שיש לגביהם עדויות וסיפורים מדהימים והם כרוכים בויתורים.
אבל יש ויתור ויש ויתור. את לא יכולה להיות קדושה מעונה יקירה, בשום צורה. כלומר אין לך את הפריבילגיה לסבול עכשיו שלא לצורך. ואני שמעתי על הרבה מטופלים במחלות שונות אגב, שלא הקפידו על הימנעות למשל ממוצרי חלב אבל כן על דברים אחרים בפרוטוקול ועל דיקור, כי ההימנעות היתה אכזרית מדי עבורם והנה זה עבד!
גם בדיאטת הרזי הפשוטה שמדברת על הימנעות מפחמימות או כלמיני שיש לגביהן הסבר מדעי ברור שכשאוכלים עד כמות מסויימת של גרמים של פחמימה ואל יותר מזה מתפרקים כך וכך.. גם אז! מופיעות לך כמה פנינות שמספרות איך הן רזו 30 קילו או 3 קילו בדיאטה הזו אבל דווקא אכלו פחות פחמימות ממה שהן מורגלות ויותר, הו יותר ממה שהפרוטוקול מאפשר והן רזו, בקצב מעולה.

מה אני מנסה לנסח ומסתובבת סביב עצמי.. שהדרך חייבת לטעמי לפחות, היות מהנה, דיאטת החלמה חייבת להיות טעימה.
כשאבא שלי היה בבית חולים מצד אחד אמרו שיש לו תת תזונה, משהו באחוז החלבון בגוף וכאלה, ומצד שני בגילו ועם כולסטרול גבוה ואחרי ארוע מוחי שבגללו אושפז בשיקום ממושך, אסור היה לאכול כל מיני ומה הבאתי לו לבית החולים בתו היקרה? בדיו קמה שאסור- לראשונה בחייו אבא שלי טעם המבורגר של מקדונלדס שהיה צמוד לבית חולים. עם כל הטקס. כי אמרו חלבון נכון? אז שיהיה טעים ולא הביצה קשה של הבית חולים. ושבשאר הזמן יאכל סלט! אבל הטעם, שיהיה טעם! אי אפשר בלי טעם. זה מרומם את הנפש שמרוממת את הגוף וכן הלאה.
הוא אהב את ההמבורגר אבא שלי היקר ודיבר על הלחמניה שהיתה טריה, ואין משהו שמשתווה לזה, כי זה בניגוד לביצה הקשה אינו רק מזון לגוף אלא מזון גם לנפש.
זה בערך המוטו שלי וזה בימים שאני אוהבת את עצמי.
יש הרב הימים שאני פחות, ואז אני מלקה את עצמי על הגישה הכה נהנתנית שלי, אבל מעולם מעולם מעולם גם בשיא ההלקאות ובשיא החסרונות של הגישה הזו ויש - מעולם לא נסוגתי לרגע מהידיעה הפנימית שהצריך הכי חשוב בחיים זה לתת לעצמנו לישון, לאכול וכו' כשמתעורר הצורך ולא לשחק עם זה משחקים של סדרי עדיפויות מול מחוייבויות שסובלות דיחוי. לי יש אתגר אחר שברור לי שהעייפות שלי יכולה בחלקה להתמעט (למשל טיפול בדכאון בהיפוטוניה בשחיקה מלהיות עם הילדים כל הזמן ועוד) ואז אני לא אצטרך להיענות לה לעיתים קרובות וזה משהו אחר.

אגב גם במצבים הכי קיצוניים, כשהייתיחולה מרוחה במיטה יום אחרי יום והילדים איתי בבית, שואלים אותי אנשים אבל איך? הילדים למדו, אמא במיטה בחדר, הם מעסיקים את עצמם ופעם בכמה דקות מגיעים אליי, אמא תראי, אמא קחי, אמא חיבוק, אמא תפתחי לי, ככה שעות על גבי שעות ואני במיטה עם שיעולים, טישו או מה שלא יהיה.

אני נשארת ערה עכשיו בשביל ללמוד עוד קצת, כי נעים בשקט הזה.

אז אגיד לך שכבר חוויתי תחושות של עודף שינה, וזה לא נעים, ואפילו יכול ליצר כאבים בגוף, בגב, באגן, תחושת יובש בפה, נימול והרדמות של הגפיים.
אבל יחד עם זה אני מאוד מסכימה איתך שרוב האנשים לא מכבדים מספיק את זמן השינה, וחוסכים מעצמם שעות שינה, או לפחות לא מכירים בפגיעה של צמצום בה, או קטיעה שלה.

לילה טוב!

עודף שינה גם לא נחמד, אני מרגישה בעיקר מסטולה. אבל זה ממש חריג אצל רובינו, לא זוכרת מתי היה לי עודף, אולי לפני חמש שנים. אם לא יותר.

אח בלבוסטה איזה מתוקה את שבאת לכתוב לי, התרגשתי

מכל האיכפתיות.

אתחיל מהסוף: בנושא השינה, אני מזכירה שאני כבר כותבת כמה שנים, גם באתר שלי וגם פה, על החשיבות של השינה, ובמיוחד על החשיבות של הליכה לישון בשעה מוקדמת (לא יאוחר מעשר, ולאמהות לילדים קטנים אני ממליצה ללכת לישון הרבה קודם, עם הילדים, כי זה קריטי, וזו הרשימה הבאה שמתבשלת אצלי, "סדר עדיפויות לאמא לילדים קטנים", כשבמקום הראשון - שינה. יש עוד אחת כבר בתנור ותיכף תתפרסם, עדיין על ה"צריך"ים).

אני מאלה שזקוקות ל-9 שעות שינה בלילה ואף אחד לא ישכנע אותי שצריך פחות עם הגיל P-: שהם ישנו פחות...
בעיקרון אני מבלה עכשיו במיטה בערך כל יום מעשר עד עשר...
יש רק שתי בעיות: עקב התאים החוצפנים, קשה לי מאוד לישון. כואב, התעוררויות מהכאב וכיוצא באלה דברים ממש גועליים. זה לא פשוט. לפעמים אני קמה כי כואב יותר להיות במצב שכיבה ופחות כואב כשאני במצב ישיבה )-: לא נורא, כבר יש שיפור, נראה לי שמה שאני עושה עובד (בלי נדר בלי נדר טפו טפו טפו).

למשל לנתק טלפונים, למשל לצלול לספר, למשל לדאוג לישון כל פעם שמרגישים עייפות, ככה פשוט! עייפה, בבית? שום סיר לא על האש? שום מחוייבות כזו שקשורה לאדם אחר (למשל קביעת פגישה, מישהו שתלוי בך לאוכל וכאלה) - לא קיימת בשעות הקרובות? - כנסי למיטה!

אני לא צריכה לנתק טלפונים.
על הטלפון בבית עונה רק הבן, זה לרוב קשקוש.
אני רק בטלפונים שאני בוחרת. ישר עם האיבחון, עוד בינואר 2015, הודעתי לכל העולם שלא רוצה לדבר בטלפון. זהו. כולם מכבדים את זה.
צוללת לספרים כל הזמן... זו האהבה הגדולה שלי.
ישנה או נחה כל פעם שמרגישה עייפות, זה כבר מ-2015. הדבר היחיד שהפריע זה אם הרגשתי עייפות כשהייתי בכבישים, בדרך אל או מטיפול, והרי את זה חתכתי לגמרי.
סיר על האש, זו הבעיה הגדולה. לעתים קרובות נאלצת לבחור, לנוח או להכין אוכל )-: וזו אחת הסיבות שלא קל לי לעלות במשקל. כי לרוב בוחרת לנוח.

שהשתאיתי בכלל מעצם המחשבה לגזור על עצמך הימנעות מטעמים טובים בשם הבריאות.
לא כל כך פשוט.
עשיתי איבחון אצל מומחית, שאמרה לי בצדק שאני אלרגית לביצים ועגבניות ועוד ועוד. החלטנו על תפריט שלא כולל שום דבר שאני אלרגית אליו כי ראיתי שמערכת העיכול שלי מפריעה לשאר הגוף להחלים (כי זה כמו דומינו, הכל נשען על הכל ובבסיס מערכת העיכול. אם היא בבלגן מתמיד בגלל תגובתיות ואי ספיגה, אז קשה לגוף להבריא).
הבעיה שלא הצלחתי בשום אופן לארגן רוב הזמן אוכל טעים ממה שאני לא אלרגית אליו. אני לא כזאת כישרון גדול בבישול, מישהי כשרונית היתה יכולה להאכיל אותי יופי. אני לא הצלחתי. וככה לאט לאט התחלתי לנבול )-: המשקל ירד ולא עלה. איבדתי את התיאבון. עד שאמרתי די, עדיף לי עם אלרגיות ומשקל פחות מחליש, מאשר בלי אלרגיות אבל גם חלשה וחסרת תיאבון. זו פשוט בחירה בין מה שמסכן אותי יותר.
זה לא תפריט סתם "לשם הבריאות". זה היה תפריט שהיה מבוסס רק על מצרכים שכולם טובים לגוף שלי.
כעת הוספתי גם מצרכים שלא טובים לגוף שלי. גם לזה יש מחיר ואני מרגישה אותו היטב.

הורדת העומס הגדולה אצלי, היא בריצות לטיפולים.
את זה דווקא הגברתי בחודשים האחרונים, כי היו כאבי תופת ועם הטיפולים (1-4 ביום) הם פשוט ירדו משבוע לשבוע.
כך שזה לא שחור-לבן...

לא ניקיתי חלונות כבר 4 שנים. מאז האיבחון.
לא מנקה את הבית כבר 4 שנים. מאז האיבחון. מדי פעם עושה משהו נקודתי, בחלקים. כל פעם משהו אחר. נעזרת בילדים. ובשואב האבק הקטן הנפלא שהזמנתי כמתנה מהמשפחה לשיפוץ (אכן עשיתי שיפוץ אמבטיה-מטבח לפני שנה, וזה היה חיוני, כי חיינו עם אמבטיה עם חורים וארון מטבח רקוב וזה היה סיוט).
אבל:

הפסקתי לתקתק במובן זה שאין לחץ ואין עומס. אני לא מנסה אפילו לטפל ב-100 דברים ביעילות ביום אחד (הגזמתי אבל זה לסיבור האוזן).
אני כן מטפלת בדברים, אבל בנחת. אחד אחד. אחרי שאמרתי "לא" כמעט לכל הדברים, נשארו מעט מאוד דברים לטפל בהם. אחד כל 4 ימים נגיד?
אצלי, הרווחה שלי הפיזית, הנפשית, הרגשית ולא זוכרת איזה עוד רמות יש - תלויה באסתטיקה. האסתטיקה, היופי וההרמוניה נמצאים אצלי במקום גבוה. אם הבית שלי, הקן שלי, מבולגן ומגעיל, ממש רע לי פיזית. אני מתחילה לסבול ולהיות אומללה. זו אחת הסיבות שאני מרגישה כל כך טוב בסקנדינביה.

המשך יבוא.

תכתבי על קבלת החלטות. תהליך. כי אני מתלבטת גדולה וזה מכביד עליי מאוד
אני צריכה דוגמאות להתלבטויות אמיתיות מהחיים כדי להתייחס לזה. אחרת הנושא כל כך גדול ורחב שלא יודעת מה בעצם לכתוב...

|l|

את נהדרת!

לגבי סיר על האש. אני ממש ממליצה על טיימר.
אפשר למצוא כאלה גם לכיריים גז וגם לחשמליות.
מעמידים סיר מכוונים זמן והולכים לנוח.
חוץ מזה מעניין לקרוא אתכן

טוב לקרוא שאת הורדת הילוך. ממש חשוב. וזו דרך אני בטוחה, בדיוק כמו הדרך ההפוכה.

אני לא כזאת כישרון גדול בבישול, מישהי כשרונית היתה יכולה להאכיל אותי יופי. אני לא הצלחתי. וככה לאט לאט התחלתי לנבול המשקל ירד ולא עלה. איבדתי את התיאבון. עד שאמרתי די, עדיף לי עם אלרגיות ומשקל פחות מחליש, מאשר בלי אלרגיות אבל גם חלשה וחסרת תיאבון. זו פשוט בחירה בין מה שמסכן אותי יותר.
אחת הבעיות הגדולות שלי בהריון ואחרי הלידה שלא היה לי אוכל מבושל. זה זכור לי כאחד הדברים הקשים שעברתי. זה הגיע למצב שכשאושפזתי בבית חולים בשמירה לא רציתי להשתחרר כי היה שם אוכל מבושל כל הזמן. ככה. ולי לא היו מגבלות גדולות במזון.
אחרי הלידה רזיתי והפכתי לדחליל מרוב שלא היה אוכל מבושל זמין. היום ברוך השם אני דביבונית רצינית.

בשמת אני מכינה אוכל טעים, אני לא בטוחה לגבי אוכל נטול כל מיני מרכיבים, תלוי כמה, אבל אני בשלנית טובה. תרצי שאכין לך ושרק בן הזוג יעבור אצלי לקחת לך? אנחנו גרות בערים שכנות! אני ממש אשמח!
אני גם יצירתית בהכנת מזון. אולי נדבר במיילים?

לגבי סיר על האש. אני ממש ממליצה על טיימר.
את צוחקת, נכון?

תודה חמודה! עכשיו שהפסקתי את המגבלות הקשות הכל טוב. אני מבשלת מה שאני אוהבת, אמא שלי מכינה לי...

הבעיה היתה: איך להכין אוכל מבושל, על בסיס אידוי או מים (אבל ללא חלב, ללא יין, ללא רסק עגבניות, ללא תבלינים חוץ ממלח ים ועשבי תבלין [חוץ מכוסברה]), מבשר + ירקות עדינים (לא כולל סולניים, שהם תפוחי אדמה, עגבניות, פלפלים וחצילים). בשום אופן לא מטוגן או צלוי, רצוי גם לא אפוי (אם אפוי אז עם הרבה נוזלים).
היה מותר:
בקר, דג, טלה, עוף, הודו (וכל חיה אחרת, נגיד ברווז יותר טוב לי מעוף אבל לא ממש זמין פה...).
ירקות מבושלים/מאודים:
סלרי עלים ושורש, פטרוזיליה, עלים ושורש, שמיר, אורגנו, בזיליקום, רוקט ועוד כמה (אבל לא כוסברה, מרווה, רוזמרין, נענע, מנתה ועשב לימון, כי לחלק מהם אני מגיבה באלרגיה קשה וחלק עושים לי רע בבטן), עלי מנגולד, תרד, חסה, בצלים ושומים מכל סוג (למשל בצל לבן, בצל סגול, עירית וכו'), גזר, בטטה (אבל לא סגולה כי ניסיתי ולא אהבתי), דלעת, דלורית (אבל לא דלעת יפנית ולא דלעת ערמונים ולא עוד כמה סוגי דלעת שאני שונאת), קישואים, ברוקולי, כרובית (לא כרוב שעושה לי בלגן בבטן אפילו כשזה כרוב כבוש), קולרבי, שורש זנגביל, צנון, צנונית, סלק (חזרת אמיתית, משורש חזרת + סלק בלבד - לא רק מותר אלא גם רצוי), פטריות (העזתי רק שמפיניון כי לא כל פטריה עושה לי טוב).
היה מותר גם תפוחים ואגסים, מבושלים/מאודים. וגם קינמון, במקלות (לא בתבלין, שעלול להכיל מרכיבים סמויים).
כמו כן שומן:
שמן זית, שמן קוקוס, קרם קוקוס טבעי שמן, זיתים.
וירקות כבושים:
זיתים (מותר לי גם כרובית כבושה אבל לא הצליחה לי הכבישה. חובה כבישה ביתית, לא משהו תעשייתי).

עכשיו בואי תספרי לי ביצירתיות שלך, מה היית מכינה מהרשימה הנ"ל.

אני הכנתי, למשל: בטטה שלמה בקליפתה בתנור עם דג כלשהו שהנחתי על שיני שום. הבטטה יצאה כך עסיסית ונימוחה והשום עסיסי ומעודן כי הדג היה עליו. את שמן הזית זילפתי כשיצא מהתנור.
או למשל, מרק מעלים ירוקים, קישואים, גזר, שלתוכו זרקתי קציצונות מבקר טחון עם בצל ופטרוזיליה קצוצים דק דק.
תפוחים ואגסים מבושלים בקצת מים עם מקל קינמון, זמן מאוד קצר, ביחד עם כף שמן קוקוס.
פולקע עוף בתנור עם חתיכות בטטה וירקות נוספים ועליהם עלי אורגנו וטימין.
גם "רוטב בולונז" בלי פסטה/אורז/מצע כלשהו, שהכנתי מבשר טחון מאודה במחבת עם בצל ושום קצוצים, ועליהם המון המון עלים ירוקים קצוצים (מנגולד או תרד או מה שיש) וכמה עשבי תבלין קצוצים (אורגנו או בזיליקום או מה שהיה) ומלח.
לא אומרת שלא הכנתי טעים. פשוט אלה בערך כל האפשרויות ואחרי שלושה חודשים כבר מיציתי אותן מכל הכיוונים.

בשמת נראה לי שהיא התכוונה בללכת לנוח בקטע של שכיבה בספה ערנית לא בשינה, והטיימר כדי למנוע שכחה שזה גם משהו שקורה כשלא נמצאים במטבח לפעמים.
דווקא רעיון. אני שוכחת לפעמים כשאני עסוקה במשהו אחר מחוץ למטבח והריח מקפיץ אותי למטבח.
והאם המייל שלך באתר שלך תקין ואפשר לכתוב אלייך לשם בעניין הרעיון שלי?

אני חשבתי שהיא מתלוצצת כי אני זאת שיש לה אתר שלם על סדר ואירגון בבית ובחיים, וכתבתי על זה בכל הדפים הרלבנטיים פה, ועשיתי כמה שנים סדנאות בנושא, ואני כותבת על הטיימר בכל מקום, כפי שיודעות כל תלמידותי (שגם קיבלו ממני שנים רשימות סדר ואירגון במייל) וכל מי שקראה אותי בדפי פליי ליידי וכו', אז היא באה להזכיר לי טיימר?
אגב, אחרי הרשימה שעוד מעט תתפרסם (עדיין בנושא ה"צריך"), תהיה רשימה על סדר עדיפויות לאמהות כאמור, ואחרי רשימה על הטיימר. הרשימה על הטיימר כבר כתובה למעשה, פשוט נראתה לי קצת יבשה. מצד שני, מה רע. שיהיה משהו די קצר ויבש. בסך הכל טיפים.

המייל ב"אודות"? כן, זה המייל שלי. את יכולה לכתוב, בטח.

אה, לגבי "לנוח או להכין אוכל":
כשאני נחה, זה אומר, ממש נחה. מנמנמת, לרוב נרדמת, כבדה כזאת, לא זזה. אני לא יכולה לשים סיר על האש - ולנוח עד שהטיימר מצפצף. זה לא עובד ככה. אז, זה לא לנוח. אסור להירדם אם יש סיר על האש.
כמו כן, עקב הצורך (גם עכשיו) לאכול בעיקר מבושל/מאודה, כי אחרת הגוף ממש מגיב רע (שלשולים, ירידה במשקל, כאבי בטן, אף סתום...), אז הכנת אוכל מורכבת בעיקר מחיתוך ירקות שונים ובישול, ערבוב, תיזמון. נגיד, הכנתי סיר אורז, אז אני מחממת מנת אורז באידוי מעל סיר אחד. במקביל מכינה רוטב בולונז, שזה אומר לקצוץ בצל, לקלף ולקצוץ שיני שום, לערבב במחבת גם את הבשר ולהפוך ולהפוך עד שמשנה צבע בכל הצדדים, להוסיף עוד ירקות ששטפתי וחתכתי, לפתוח רסק ולהוסיף, לשטוף ולקצוץ עלי אורגנו ולהוסיף, בקיצור אני ליד השיש והכיריים נון סטופ עד שהכל מוכן, ותוך כדי גם שמה זיתים בקערה קטנה ועל הדרך גם מכינה פסטה לילד כי הוא אוכל את הבולונז שלו על פסטה ולא על אורז וכן הלאה וכן הלאה.
לא יכולה לנוח בתוך זה.
אז לפעמים נחה כמה שעות ורק אז מצטבר כוח לקום ולהכין אוכל. לפעמים פחות עייפה ואז מכינה אוכל, אוכלת, ונמרחת על המיטה למנוחה...

טוב, אני לא מבינה איך אפשר לתפקד בלי פחמימות טובות. אבל זו החלטה ובחירה שלך.
אני חסידה גדולה של פחמימות, הם מקור זמין לאנרגיה והגוף לא צריך להתאמץ בעיכולן.
והן לא סתם מרגיעות את מערכת העצבים, הן אלה שמשפיעות על הסרטונין.
אבל עכשיו את אומרת שאת אוכלת באופן חופשי? אז את רוצה בכל זאת מתכונים?
נשמע שהכנת אחלה דברים ואני מאמצת גם מהם

אבל זה באמת מאוד מגביל.

מה שעולה לי ככה רעיונות, בתקווה שאני זוכרת את הרשימה למעלה:

קציצות דגים עם פטרוזיליה, מבושלות בשום ולימון עם רצועות גזר או עם עלי מנגולד ובצל
חתיכות סלמון שמונחות על עלי דפנה ומעל בוזקים שמן זית וקצת קצת לימון, מכניסים למיקרו לכמה דקות מכוסה במכסה - ומעדן (זה אידוי)
צלי בקר גדול מבושל בישול ארוך בשמן זית מים ועלי דפנה בישול ארוך ארוך כשרק רבע ממנו מלא במים ושמן כשהו א למעשה מתבשל באידוי מהאדים בסיר, ומדי פעם שופכים עליו מהנוזלים וסוגרים) שבסופו פורסים את הנתח לפרוסות דקות או עבות כמו סטייק, טעים בטרוף. בעקרון מוסיפים גם כמון ופלפל שחור אבל פעם לא היה לי כלום היה פסח ולא היו לי תבלינים כשרים ועשיתי ככה וקיבלתי מחמאות אינסוף.
ירקות שורש מאודים במיקרו עם שום ולימון - בכלל מיקרו זה אחלה מקור לאידוי מהיר
גפילטע עם חזרת וגזר

כמובן שדג בתנור על כל הורסיות עם ירקות
קישואים או בצל או עלי מנגולד ממולאים בבשר בקר/עוף טחון (עם כמובן שום בצל פטרוזיליה).
תבשיל זיתים עם בשר (כל בשר שתרצי שם)
עוף או בשר מבושל עם פטריות ובצל
פרחי כרובית בישול טוב אחכ הכנסה לתנור עם שמן זית לימון אפשר גם פטריות ולאכול טעים!
סלט סלק אדום מגורר גס + תפוח מגורר גס
מרק ירקות כתומים עם שמן קוקוס או איזה מרכיב של קוקוס שמותר לך
חליטה של ברוקולי במים חמים, הכנסה לתנור, לפזר הרבה שום כתוש, ושמן זית ולתת מכת חום לאכול קראנצ'י
פטריות ממולאות בבשר טחון לאפות בתנור עם ציר בשר או עוף (יין אסור נכון?)
לגרד גזר ותפוח יחד בפומפייה ולאכול עם קינמון
סלט מתפוח ירוק, חסה, אגס, גזר, מעט בצל סגול
מרק קוסקוס בלי קוסקוס - חתיכות גסות של גזר, דלעת או בטטה, קישואים, בצל חתוך לרבע, סלרי, כמה נתחי עוף, בישול ממושך וטעים טעים ( כורכום אסור לך? מוזר שאסור לך תבלינים שהם במקור צמחי מרפא בכלל. בכל מקרה אם לא אז לא).
מרק פטריות ובצל
מרקים בכלל יש כאן משחקי אפשריות
תרד מאודה עם בצל ופטריות
סלט תרד, פטריות, בצל, חסה, קצת לימונית ומעליו לפזר אנטיפסטי של בטטה, פטריות, קישואים ושיני שום בקליפתם עם שמן זית

מאפה שהבסיס שלו זה בטטה, ממולאת בבשר טחון עם בצל/ מנגולד/ פטריות/ ושמן זית (מבשלים בטטה, מרסקים כמו פירה, מערבבים עם בצל שהוקפץ קצת באידוי/טיגון ומכניסים לתנור לכמה דקות חום גבוה שיהיה מרקם של לביבה).בטח יש עוד, אבל ממש שמחה שחזרת לאכול רגיל, מקווה שעם פחמימות, ואם תרצי מתכון מדוייק של משהו מאלה בכיף.

ניסיתי לשלוח את הפוסט הזה של ההצעות לבישול ואיכשהו זה זרק אותי לעריכה אז ערכתי את זה שוב.

אוי לא, ואני כתבתי תגובה יפה ומושקעת והכל נמחק )-: לא יודעת איך. זה לא בגירסאות הקודמות.

אנסה לשחזר:
ראשית, ההצעות שלך מהממות (טוב, חוץ מגפליטע, איכס לא נוגעת). יש פה גם כמה דברים שניסיתי, אבל הרוב המכריע - לא יצאו לי טעימים. נגיד מרק כתום, לא יצא לי טעים. צלי שניסיתי, לא הצליח. זה מאוד תלוי ביד של המבשל/ת, והיד שלי, לא מוצלחת לזה.

זה באמת היה לי מאוד קשה לאכול בלי תפוחי אדמה ואורז, ולכן אלה הדברים הראשונים שהחזרתי. האוכל מגעיל לי בלי זה. ולכן לאט לאט לא הייתי מסוגלת ואיבדתי תיאבון. אבל רציתי לראות איך את תתרוממי לאתגר של רשימת המצרכים המוגבלת שהיתה לי, ואכן התרוממת... אבל שמעי נא, את בקושי מארגנת את עצמך עם כל ילדייך, ברור שלא היו לך מספיק משאבים לבשל לאחת במצבי נגיד פעמיים ביום כל יום במשך כמה חודשים...
אז מה שקרה הוא, שרק אני בישלתי לי.
אני עם יכולותי המוגבלות. וככה זה גם נראה, ואף שהייתי אמורה לאכול 4 פעמים ביום, בפועל זה היה רוב הזמן 2.

נראה לי שלא הבנתן אותי
לי יש כיריים קרמיות שהטיימר מכבה אותן . לא רק מצפצף.
אני יכולה להפעיל ארבע להבות.
לכוון טיימר לכל אחת מהן. וללכת לישון עד מחר. כשהיו לי כידיים של גז השתמשתי ב"חגז" טיימר שמכבה את הגז בזמן שנקבע. אבל אז הוא מכבה את כל הלהבות כי הוא סוגר את מעבר הגז. ואי אפשר לקבוע זמן שונה לכל להבה.
לילה טוב

אין על פחמימות בשמת, צריך לזכור שמסורתית עמים שלמים גדלו כמעט רק על זה. אבן הבניין של עמים שלמים האורז והתפוחי אדמה שהחזרת (וגם אחרים כמו לחם

).
אני ממש יוצאת נגד כל הדיאטות נטולות הפחמימות.
דווקא חלבון ממה שאני יודעת כדאי להמעיט ממנו במצבים של סרטן מסוגים מסוימים (לא משהו שקראתי, אלא בתחושה ומניסיון אישי במשפחה). כל השאר- חופשי!
דבר נוסף אני ממש מקווה שאת לא עומדת פעמיים ביום לבשל.
כמעט הרוב, בייחוד בתבשילים אפשר להכין שניים שלושה סירים במקביל (גם לשאר בני המשפחה) ולאכול מהם שלושה ימים מהמקרר. בחלקם הטעם רק משתבח, למשל קציצות, מרקים, ממולאים וכו' הופכים עשירים יותר אחרי יום במקרר.
אני בכלל לא צריכה ללמד אותך על אפסנה נכונה, להיפך...

אולי רזית לא רק בגלל שלא היה לך כח לבשל בקצב הרצוי, אלא כי לא אכלת מספיק פחמימות או בגלל שילוב של גורמים, בכל זאת טיפולים וטלטלה בגוף, הכל יחד גם התיאבון נפגע ועוד כמה.
בכל מקרה אני שמחה לקרוא שאת אוכלת טעים ומזין עכשיו.
בישול אני אוהבת זה לא קשור אצלי להתארגנות, אני באמת אוהבת, אז אם תרצי פעם בכיף.

אורית נשמע נהדר. מה שתיארת.

אם כי אני חייבת להציץ לפני שאני מכבה וגם כמה פעמים במהלך הבישול לערבב להנמיך אש, להוסיף, לבחוש, להוריד מכסה להוסיף לעטוף את הסיר במגבת, חח אני אוהבת להתעסק עם האוכל כשהוא על האש...

ראשית, ההצעות שלך מהממות (טוב, חוץ מגפליטע, איכס לא נוגעת). יש פה גם כמה דברים שניסיתי, אבל הרוב המכריע - לא יצאו לי טעימים. נגיד מרק כתום, לא יצא לי טעים. צלי שניסיתי, לא הצליח. זה מאוד תלוי ביד של המבשל/ת, והיד שלי, לא מוצלחת לזה.

הייתי חייבת להגיב גם על זה.
יקירה, גם לבשלניות כמו שאת כותבת, לא הכל יוצא טעים, בטח אל על ההתחלה, ובטח לא כשהן צריכות להסתדר בלי תבלינים למשל שזה סיפור.
חצי ממה שכתבתי לך למעלה אלו תבשילים שנראה לי שיצאו טעים לפי רשימת המרכיבים אבל לא ניסיתי את חלקם ואת חלקם לא ניסיתי בלי התבלינים הרגילים.
גם לי יש פעם בשבוע תבשיל שיוצא לא משהו, או כי הוא חדש או כי שכחתי להוריד בזמן מהאש או סתם כי קורה.
נראה לי שעלית על השיטה במצב כז הוזה לתגבר בעשבי התיבול שכן מותרים לך כמו שעשית, ולשלב כמה מרקמים וטעמים בתבשיל אחד כדי שיהיה עשיר ושוב, יחפה על חוסר התבלינים והפחמימות.
בקיצור נראה לי שהסטנדרטים שלך לגבי בישול ביתי לפחות גבוהים מאוד כשבפועל את בשלנית טובה ויש לך יד ובוודאי שיש לך חוש טוב לנושא.
זה פשוט קשה מדי ליהנות מתבשילים מוגבלים במרכיבים לאורך זמן. גם ברשימה המגוונת שם למעלה שהעליתי אחרי תקופה הטעמים של השום, בצל שמן זית נמאסים. והם הדומיננטים במתכונים שהצעתי כי הם דומיננטים בטעם ומבחינתי תחליף טוב למחסור בתבלינים אבל גם מזה, כמה אפשר?
בקיצור, טוב לאכול מגוון, זה גם נכון לגוף כי בכל מרכיב יש היום אלמנטים טובים וכאלה שפחות, זה כבר ידוע שאפילו בגזר יש עודף נתרן, ובאורז ארסן ובהודו קדמיום וכן הלאה וכן הלאה, ולכן ההמלצה הכי טובה היא לאכול מגוון. כדי לבזר את החיובי והשלילי.

ואיך ויתרת על תפוחי אדמה שהיו הדבר היחידי שהבן שלך אכל בינקותו דרכך?

כיפאק לפחמימות!

לגבי קבלת החלטות שביקשתי. קשה לי למקד כי זו בעיה כמעט בכל תחום.
אבל הנה בגנים של הילדים אני ממש מבולבלת עד כדי כך שהשארתי אותם בבית כמה ימים וזו החלטה גרועה כי אנחנו עוד שנייה ברחוב אם הם לא הולכים לגן, והגנים באמת מיטיבים איתם יורת ממזיקים, הם לא אידיאליים אבל בסדר גמור והילדים צמאים לכל הגירויים שם.
ואני מבולבלת. וזה אחרי שכבר ביקשתי העברה של השני לראשון, ורבתי עם הגננת של הראשון ומה נהיה.

עוד דילמה בענייני חובות, משפחה.. קשה לי להיכנס לפרטים. אבל קושי כזה בלתי נסבל בעניין החלטות שמוכרות לרובינו. אולי תבחרי בנושא שקרוב אלייך ודרכו נוכל ללמוד?

לי יש כיריים קרמיות שהטיימר מכבה אותן . לא רק מצפצף.
מגניב. יש לי חברים עם כיריים כנ"ל. אבל מה זה יעזור לי? האוכל שלי הוא לא "שגר ושכח". אם זה אורז, אז אחרי כמה דקות המים רותחים ואז צריך להוסיף מלח, להנמיך את הלהבה, ולבשל עוד רבע שעה. אם זה בולונז למשל, אז אני כל פעם מוסיפה עוד מרכיב, אני מערבבת, מכסה, מורידה מכסה, וכו' וכו' וכו' עד שמוכן. זה לא משהו שאני אשים על האש, יכבה כשאתכנת, ואז מה? לא אוכל אותו?
חוץ מזה, לי יש כיריים גז (-: רק הידיים מכבות אותם.

בקיצור נראה לי שהסטנדרטים שלך לגבי בישול ביתי לפחות גבוהים מאוד כשבפועל את בשלנית טובה ויש לך יד ובוודאי שיש לך חוש טוב לנושא
פה נאלצתי לצחוק בקול רם, כי פתאום נזכרתי שאת לא הראשונה שאומרת לי את זה D-:
מעניין ששכחתי לגמרי שאמרו לי את זה קודם... P-: אוי זה ממש מצחיק.

את כמובן צודקת. סטנדרטים גבוהים...

לגבי תפוחי אדמה, הטענה של היועצת היתה להוריד אותם כי הם לא טובים לגוף שלי. אבל אני לא בטוחה בזה. בכל אופן עכשיו מותר לי, כי הרשיתי לעצמי, אבל רוב הזמן לא רוצה תפוחי אדמה ולפעמים אפילו לא מסוגלת לאכול אותם. נגיד הכנתי מרק ירקות, שמתי בו כרגיל תפוח אדמה, וכשאכלתי, שלפתי החוצה את כל חתיכות תפוח האדמה 0-: מוזר.

לא ממש הבנתי מה הבעיה בקבלת החלטות לגבי הילדים. מה מבלבל אותך. לא ברור לי איפה הבעיה.
אני למשל חושבת שההחלטה להשאיר את שניהם בבית עכשיו כמה ימים היתה החלטה מצויינת.
למה את רואה בזה חוסר החלטה?
"פוס", עושים ריסטרט, מאפסים את כולם, ושומרים לכמה ימים מרחק מהגנים האלה, שלי נשמעים מעצבנים נורא. ועוד היום יום חורף כזה, ממש אידיאלי להישאר בפוך ולא ללכת לשום מקום. לדעתי אחד הדברים הכי טובים הוא לקחת כל שבוע כמה ימי חופש מהגן P-: מתי שמתחשק לך. זה לא שהם מפסידים את תוכנית הלימודים וזה חומר לבגרות... אז הם מפסידים כאפות, מכות, צעקות, בכי, התעלמות של הגננת, עומס רגשי, פחד, והמון דברים שמכוונים אותם לעשות לא בדיוק מתי שמתחשק להם ומה שמתחשק להם אלא כי עכשיו זה מה שעושים בגן.
אני זוכרת את הגננת של הבת שלי נוזפת באחד הבנים בגן שרצה רק לשבת ולבהות ולחלום בהקיץ, שעכשיו משחקים (במשחקי קופסא או צובעים, לא זוכרת). ואני חשבתי לעצמי: מה הבעיה שלך? למה להפריע לו? הוא לא פוגע באף אחד, תני לו לבהות, מה כואב לך? ולא אמרתי לה. אבל שמתי לב טוב מאוד איך במיוחד הבנים זוכים כל הזמן לנזיפות ומישטור. התחושה שילד כזה יוצא איתה מהגן היא, שהוא לא בסדר. עצוב מאוד.

הגננת הזו שרבתי איתה. ביקשתי ממנה שתאפשר לבנים לשחק יחד בחצר גם אם הבן שנמצא אצלה הולך לצד של החצר של הגן הנשי.
בגן השניכמובן מסכימים אין בעיה, שם הגננת סופר גמישה, ממש הפוך.
בקיצור אחרי הרבה ויכוחים הסכימה.
ובדרך אגב בשיחה האחרונה שבה רבנו היא אמרה לי שהיא מסימכ האבל מעודדת אותו לחזור של הצד של החצר שלהם.
אמרתי לה - למה? יש להם שעה וחצי של משחק חופשי בחצר, למה שהם לא יהיו יחד?
היא אמרה שאם הם לא ממש משחקים יחד אל איושבים כל אחד בנפרד בארגז החול של אותה חצר היא קוראת לולחזור.
הלם.
רגישות מינימלית אין לה.
מה אכפת לךךךך שהם נהנים לשחק בנפרד אבל באותו מתחם למען השם.
היא מעצבנת אותי בכל שיחה. ממש. והיא פוליטיקאית אל קטנה. כתבתי לה במייל שאני מבקשת הסבר על הילדיםש מכים בגן, כמה, מה התוכנית איתם האם יש שיפור, מה היא עושה כשהם מכים. זכותי כאימא לילד שהוכה. היא כמובן נמנעת לענות בשם כמה בולשיטים. פניתי לועד הגנים העירוני ונאמר לי שחד משמעית זה נושא שצריך לשתף בו את כל ההורים ואל רק את משפחת המכים, וגם את המפקחת. נמנעתי מהלתעסק בגלים האלה אלא פשוט אני מתעדת את התשובות שלה שהן מתוקות כצפיחית בדבש ומעצבנות לא פחות.
וזה מה שהיא עושה עם הילדים, היא נראית מתוקה עד אימה, ממש דמות אידיאלית וכולה חייכנית וקופצנית אבל הגישה שלה והמעשים שלה איומים. ואני הולכת לכתוב מכתב למשרד החינוך שאני רוצה שיצרפו את זה שאצלה לאחיו ובזה נגמר הסיפור ולא ההיפך מה גם שבגלל האלימות שם את אחיו לא אוכל לצרף אליו.

לגבימה שאמרת, בוודאי שיש עם זה בעיה, כי אין לי שום אפשרות לעשות מה שאני עושה. שום אפשורת. אנחנו עוד שנייה נגור ברחוב, חובות וחובות וסידורים ומה לא.
ממש אין לי פריבילגיה להיעלם עם הבנים בבית. היום אחד עם קצת חום ואתמול כל הבוקר היה שפוך אז התנחמתי בזה.
אבל אני אמא עצבנית כשאניאיתם בבית רצוף.
והם אוכלים אוכל לא משהו כי השחיקה עושה את שלה.
ובכלל הגן כחוויה הוא מקום מצויין עבורם עם כל הבבלת
אז לגבי קבלת החלטות, אני כל הזמן מתלבטת אם להשאיר את שניהם איפה שהם אם להעביר את זה לפה או את זה לפה.
אם הכסאח שלי עם הגננת מהותי לגבי הטיפול שלה בילד, גם האלימות הזו, היא לא משהו אבל כל עוד זה אל הילד עם הכאבי ראש, זה לא נורא, כי הוא מתחשל הפיצי למד להחזיר יופי, מה שבבית די אני בעייתית בנושא, וגם אחרי הישחות שלי איתה היא בטוח תשים עליו עיניים מאה פעם. מאוד חשוב לה לרצות את ההורים.
בגן השני הכימיה שלי עם הגננת מדהימה כי היא מדהימה זה לא חכמה אבל ה מלאאא ילדים.
אז ל א יודעת, בכל זאת הסתגלו, ובגן השני יש גם התמודדויות, עובדה שהשני צורח בפרידה וזה הראשון לא.
קשה לי.
וזו רק דוגמא.
המון דברים אצלי בטנד ביי כי אני לא יודעת מה לעשות.

אגבב כבר אני תוהה אם אני לא מגזימה ואם אחרי שאישרו לי שהשנייעבו רלנסיון של שבוע לגן של הראשון אני פשוט מתמלאת פיק ברכיים מההחלטה ומתחיל הלריב עם כל העולם. כי יש לי גם את זה, כשאני באי ודאות אני מתחילה לירות.
מצד שני יש לי דברים מהותיים, לא המצאות.
מצד שלישי בא לי שיהיו בגנים מצלמות והגננות יהיו חמות וטובות ויהיו 5 נשות צוות על שלושים ילד, והילדים יברחו ממני לגן כל בוקר!
אבל הו אשליות...

אבל רוב הזמן לא רוצה תפוחי אדמה ולפעמים אפילו לא מסוגלת לאכול אותם. נגיד הכנתי מרק ירקות, שמתי בו כרגיל תפוח אדמה, וכשאכלתי, שלפתי החוצה את כל חתיכות תפוח האדמה מוזר.

לא מוזר. לפעמים לא בא לנו מרקם מסויים.
לי קרה הפוך, לא מתה על בטטות.
אבל לא היתה דלעת ורציתי מרק קוסקוס אז הכנסתי בטטות.
מה אומר זללתי הכל בלי נקיפות מצפון כי יצא טעיםםם! הבטטות כן?

ואני "אוכלת כל" וטועמת כל, אין לי סלידה ממרקמים או כאלה. ועדיין למשל דגים שבושלו עם תפוחי אדמה - לא אוהבת, אני אצליח לאכול כי אני "אוכלת כל" אבל אני בחיים לא אבשל יחד.
נדמה לי אם אני לא טועה שאת גם בררנית באוכל? כלומר בטעמים? זה די יכול להתאים לך נאמר אם המרקם של האורז הוא לא בול כמו שאת אוהבת או כאלה?

אז לגבי קבלת החלטות, אני כל הזמן מתלבטת אם להשאיר את שניהם איפה שהם אם להעביר את זה לפה או את זה לפה.
הממממ.
אבל לפי מה שקראתי אותך, התלבטת בצדק. זו לא היתה התלבטות סרק, בין שתי אופציות ברורות.
זו היתה התלבטות אמת, שהיתה מבוססת על חשש צודק שלך שאין לך מספיק מידע להחליט לכאן או לכאן, וגם עקב העובדה המצערת, שראית את החסרונות בשתי האופציות והיה לך קשה לשקלל (בצדק רב) בין הנזק של בחירה א' לנזק בבחירה ב' לכל אחד מהילדים.
והנה, ככל שהתקדם הזמן, אספת יותר מידע מודיעיני על שני הגנים, וכך חשפת לבסוף, שהגן שחשבת בהתחלה שיותר טוב - הוא דווקא יותר גרוע, כי התברר לך שהגננת (שמקבלת משקל גבוה בניקוד המשוקלל של כל גן) גרועה משחשבת.
ולכן עכשיו, כשיש לפנייך הרבה יותר מידע, ואת מכירה גם את הילדים שלך ואת הרגישויות שלהם, המסקנה שלך היא שגן א' עדיף לשניהם.
או שאני טועה?
בקיצור, לתחושתי, את נוטה "לרדת על עצמך" יותר מדי.

אבל בשמת אפשר להגיד את זה על כל החלטה.
ובכל זאת יש החלטות שהנסיבות מחייבות להגיע אליהן בנקודה שבה אין לך את כל המידע כולו.
גם ברכישת בית אוא פילו שכירות, את לרוב חותמת על חוז הלפני שנכנסת לבית נכון?

אני מוצאת שאני מסוגלת הלחליט מהר מהר ונכון בדרכ כשמה שמולי הוא באופן מובהק מה שחיפשתי גם אם י שלו חסרונות אחרים שאיתם אני יכולה במובה קלהתמודד. כלומר כשהל מאוד בעדי

גם אם לא מושלם.
אבל כשיש יתרונות וחסרונות לכל בחירה והם שקולים, הו הו אני ממש מתבלבלת, ויכולה למתוח את ההחלטות המון זמן עד לכדי נזקים ממשיים.
והכי, כשמדובר במשהו שאני לא מרגישה שלמה איתו במאה אחוז. שיכולתי יותר למשל (בהסכמים למשל של משא ומתן).
זו בעיה אמיתית.
ואני יודעת שיש הרבה ששוחים בה בתחומים שונים, אז אשמח שתכתבי על זה.

אני פשוט חושבת שהתפיסה שלך שזו בעיה של "התלבטות" ושל אי יכולת להחליט היא טעות באיבחון.
באמת.
מה שקורה פה אחר:
ראשית, את לא מחפשת "מושלם" אבל את (או קול בתוכך? מעניין של מי הוא) מאשים אותך בזה שאת מחפשת את "המושלם" כאילו "בלי חסרונות" ולכן את לוחצת על עצמך ומנסה לכפות על עצמך לבחור בין דברים שיש להם מבחינתך רק חסרונות.
אם תזיזי הצידה את השיפוט, ההאשמה, ההקטנה, הכיווץ שלך, הראייה השלילית של עצמך כאילו "יש לך בעיה" שאת "מתלבטת כרונית" ו"לא יודעת להחליט" מה תגלי?
תגלי את מי שאת:

את לא מחפשת מושלם אבל את מאוד ריאלית, ברור לך לגמרי עם מה את יכולה לחיות בשלום ועם מה לא, ואת לא רוצה לבחור במשהו שאת יודעת מראש שלא תצליחי לחיות עם החסרונות שלו בשלום.
את מלאה רגשי אשמה ודיעות שליליות על עצמך. יש פה המון עבודה לעשות. לקבל את עצמך, לאהוב את מי שאת, להפסיק כבר להגיד דברים גועליים על עצמך, להפסיק להסתכל על חצי הכוס הריקה של מי שאת ולראות את אותם הדברים בראייה חיובית. את לא עצלנית, למשל. זה סתם שקר שלילי.
את לא יכולה להחליט על משהו רע. אם תקבלי את זה בדיוק כמו שזה, אולי תביני שייתכן פיתרון שלישי!!!! אולי תשקיעי בלחפש אותו!!! אותו תעזי לפעול כדי לשנות את מה שאת כן יכולה לשנות בלי תבוסתנות מראש (בטח לא יתנו לי, בטח אין לי סיכוי, אני בטח מגזימה...). שם הבעיה. את מוותרת על המאמץ להשיג עיסקה טובה יותר כי את לא מאמינה שמגיע לך!

הבעיה לא קשורה להחלטות ולא להתלבטות.
הבעיה קשורה לאהבה עצמית ולערך עצמי.
כשיש אופציה שמתאימה לך, למרות חסרונותיה, את בוחרת אותה. את אף פעם לא מתלבטת סתם.

אז אתמול הסברתי למישהי (ממש לא פסיכולוגית, זה לא הכיוון שלי ועם הפסיכולוגי/ות/ם הסליחה) שהיה לי ברור שאי אפשר לאהוב אותי.
אז היא שאלה בשיא הפשטות: למה?
למה אי אפשר לאהוב אותך?
נשארתי ככה 0-:
כאילו, מה, איזו שאלה, הרי זה ברור, כלומר, זו עובדה, לא היו עליה עוררין, מזתומרת, אני לא מבינה מה את שואלת.
אז היא שואלת שוב: למה? תסבירי לי?
אז התחלתי לתת את התשובות. התשובות שהיו לי. ובזמן שנתתי לה את התשובות, שעמדו מאחורי האמונה הזאת כל חיי (עד לא מזמן), הן נשמעו לי... אה... לא מספקות כל כך?
.
כי אני אמרתי: כי אני מיותרת, ומטריחה, ועושה יותר מדי רעש (ונסתפק בזה).
אז היא שאלה, בשיא התמימות: למה מיותרת? מה פירוש "היית מיותרת"?
ואני, אה 0-: תפסתי שהתשובות שלי, באמת, לא מספקות. באמת לא מספקות. כלומר, זאת היתה התחושה שלי כמעט כל החיים. ומעולם לא עמדתי ושאלתי את עצמי מה בדיוק הבסיס ההגיוני הרציונלי לאמונה הזאת.
.
כי זה היה מוח של ילדה שקיבל את האמונה הזאת. ככה הרגשתי. מטריחה ומיותרת.
.
ולמה זה בכלל עלה?
כי אמרתי לה, וואו, תשמעי, איזה חבר ללימודים אמר שהוא ממש רוצה לעזור, וישמח להסיע אותי וכו' וכו', ואני פתאום רציתי לנסוע לגני הנדיב, אז פשוט שאלתי אותו! והוא אמר בשמחה, כן! ונסענו ועשינו לנו יום כיף!
וזה כל כך חדש! לא פחדתי להטריח אותו, להיפך, ידעתי שהוא ישמח שאני מקבלת ברצון את ההצעה שלו לעזור. והרגשתי ראויה לגמרי לקבל "כן". לא הרגשתי מטריחה, ולא הרגשתי מיותרת, הרגשתי אהובה וראויה!

תודה לכם תאים חוצפנים שבזכותכם עשיתי שינוי אישיות כל כך מהותי. בלי הנבוט שלכם אולי לא הייתי עושה את זה.
אז המישהי אמרה, אחרי שראתה שהבנתי בעצמי שהרעיון ש"אי אפשר לאהוב אותי" כנראה התפורר סופית לפירורים קטנים, "אוקיי, עכשיו קחי את אותה אנרגיה קלילה ושמחה וראויה של בקשה שהפנית לחבר ללימודים, ותבקשי בריאות שלמה. ככה. בדיוק מהמקום הזה. שאת אהובה וראויה ורוצים לעזור לך".

הועתק מהדף תמיכה לאחר אובדן הריון: בעקבות דבריה של כחול ירוק

בשמת, אולי תכתבי רשומה על מה שכתבת בדף.
על החבר והתאים החוצפנים שמלמדים אותך שאת לא מטריחה ולא מיותרת ולא רועשת (טוב, את זה הוספתי לבד).
על ערך עצמי וילדה פנימית ומיקרו החלטות.
על להיות ראויה.
לי זה עוזר, אז זה בטח יוכל לעזור לעוד אלף כמוני

אוי בשמת, המילה שכתבת קודם - "מיותרת"... פתאום נזכרתי. כמה דקות אחרי אחרי שילדתי את הבן שלי, כשלקחו אותו ממני (בעלי? האחיות? אני לא זוכרת, הייתי עדיין המומה מהכאב) הייתה פתאום תהום כזאת של אבדן ובדידות אינסופית. פגיעות שלא הכרתי. ואז, מתוך התהום הזאת עלתה המילה היחידה הזאת - "מיותרת". דווקא ברגע הזה עלה הכאב של חיי.

מדהים מה שאת מספרת !
קל לאהוב אותך! את מקסימה, כן עם כל ה"חסרונות" שלך וכל המעלות שלך |l|

"כי אני אמרתי: כי אני מיותרת, ומטריחה, ועושה יותר מדי רעש"

אני לא מכירה מישהי פחות מיותרת ממך. את אישה כל כך נחוצה, כל כך מקסימה, כל כך עוזרת לאינספור נשים ואנשים.

וזה כל כך חדש! לא פחדתי להטריח אותו, להיפך, ידעתי שהוא ישמח שאני מקבלת ברצון את ההצעה שלו לעזור.

זה כל כך חשוב לדעת. לאנשים כיף לעזור. דווקא אלה שממש קשה לעזור להם מתישים. כשעוזרים יש אנרגיות טובות ומרגישים נחוצים. זה גם יוצר הדדיות ומעמיק קשרים.
חובה לתת לאנשים לעזור!

מקסימות [-:

חובה לתת לאנשים לעזור!
את זה למדתי לפני המון שנים לראשונה, כשעזרתי המון בפורום של ד"ר מירה ליבוביץ, הרופאה ויועצת ההנקה המוסמכת, אחת משתי הבכירות בתחום בארץ (השניה היא ד"ר דינה צימרמן). היה לה פורום אינטרנטי ואני התאמנתי בלכתוב תשובות רכות, עדינות, רגישות וקשובות כדי שכל אמא שכותבת תרגיש עטופה ונתמכת ושלא ייצא חס וחלילה שאני עושה למירי בלגן.
ויום אחד מישהי הודתה לי מאוד מאוד על העזרה שלי, וכתבה שהיא קוראת את התשובות המושקעות והמכבדות שלי בפורום כבר זמן רב, ומתפלאת איך אני עושה את זה. היא כאילו שאלה אם אני לא מקריבה או משהו כזה (לא זוכרת בדיוק). אז נאלצתי לחשוב על מה שהיא שאלה, ואז אמרתי לה, אני אוהבת לעזור. אני נהנית לעזור. זה תורם לי.
ואז, הבנתי שזה כלל אוניברסלי. אנשים אוהבים לעזור. זה עושה להם טוב כשמאפשרים להם.
וכתוצאה מזה, פתחתי את הדף בקשה מיוחדת של בשמת, כי הבנתי שאני לא חייבת לעשות הכל לבד. שגם אני יכולה להיעזר. שזו זכות לתת לאנשים אחרים לעזור לי. שזה לא מטריח אותם ולא מעמיס עליהם, זאת זרימה חיובית. וחוץ מזה כמובן, בקשה וירטואלית באינטרנט שאינה כרוכה בשום ויתור חומרי, שממילא רק מי שמעוניין נכנס לדף, היא לא באמת הטרחה... אבל קודם, לא הייתי מסוגלת להעלות בדעתי אפילו דבר כזה.

שליחה על ידי מאי* » 29 דצמבר 2018, 19:54

בשמת, רק הצעה אחת לגבי אוכל של 'שגר ושכח', שלמדתי מחמותי שהיא בשלנית מופלאה. בשיטה שלה, שעובדת עבור כל תבשילי העוף למיניהם, שמים מראש את הכל בסיר: ירקות, שמן, תבלינים, עשבי תיבול, עוף, ואז שמים על הלהבה הנמוכה ביותר האפשרית ושוכחים מהסיר. אין צורך להוסיף מים. האוכל יתחיל להיות מוכן אחרי שעתיים בערך, אבל גם אם נזכרת בו אחרי ארבע שעות, לא קרה כלום. ואין שום צורך לבדוק, להנמיך, וכו'. יוצא אוכל מדהים ומלא טעמים עדינים. אגב, עובד גם עם בשר שעבר בישול מקדים (זורקת גוש בשר למים רותחים לשעתיים, פורסת אותו אחרי שמתקרר ואז מבשלת בשיטה שתיארתי).

מניסיון, קודם הייתי טועמת תבשיל כזה ורק אחרי שהייתי יודעת בוודאות שטעים לי, הייתי מנסה לבשל כזה בעצמי (-:

אני אוהבת תבשיל של משולשי עוף (הפולקע עם הירך), בטטות, בצל ותפוחי אדמה ו/או שעועית ירוקה, עם רק מלח ופלפל (בשבילך הייתי מוסיפה קצת קורנית יבשה במקום הפלפל), כמו שמאי תיארה. אני רק נותנת לו מכת אש חמה, ואיך שזה מתחמם (לוקח אולי חמש-שבע דקות) שמה על הלהבה הכי קטנה ושוכחת ממנו. וזה יוצא מאוד טעים.
לחתוך לפני הבישול לחתיכות גדולות כדי לצמצם עבודה, ואחרי הבישול לפרק לחתיכות קטנות יותר (אז זה קל) ולערבב.
הייתי שולחת לך קצת בדואר... :-\

דרך אגב, בתבשיל הזה בצל והבטטות חשובים יותר, התפוחי-אדמה פחות. לטעם שלי.
לילדה טוב! @}

הי יקרה,
הנה חיבוק ומחשבה טובה שלוחות לך ממרחק.
את נחוצה ומיוחדת, פשוט כי את-את.

שליחה על ידי מאי* » 30 דצמבר 2018, 17:22

תמרוש רוש, אני מכינה תבשיל מאד דומה: בצל גדול פרוס, בטטות פרוסות לחתיכות עבות, עוף, גבעולי סלרי/קצת בזיליקום או אורגנו/פפריקה וכורכום (לא כל האפשרויות ביחד!) קצת שמן זית מעל, ואז לאש הכי קטנה לשעתיים-שלוש. גם הבררנים הכי גדולים אוכלים אצלי את התבשיל הזה. (כמוך, אני מוסיפה לעיתים תפוחי אדמה כשיש ביקוש, אבל הם משניים לחלוטין פה. השילוב של הבצל והבטטה עם העוף בבישול עדין כזה יוצר את צירוף הטעמים).

תמרוש, בתבשיל שלך את לא שמה מים או שמן? ומאי בשלך אין מים? זה לא נשרף מלמטה?

שליחה על ידי מאי* » 30 דצמבר 2018, 20:01

שקטה: לא, יש שמן זית, אבל שום מים. זה הטריק שלמדתי מחמותי. בישול שמתחיל מלכתחילה על הלהבה הכי קטנה (זה עובד מניסיוני רק עם גז, לא כירה חשמלית) ובלי מים, ובסופו של דבר בכל זאת מתקבל תבשיל עם הרבה רוטב כי הירקות מפרישים נוזלים. יוצאים מאכלים מדהימים כך. שום דבר לא נשרף, ואחרי שעתיים-שלוש את מורידה מהגז סיר עם אוכל עסיסי מאד ומלא ברוטב. הנה עוד מתכון: שמה בסיר קצת שמן זית, בצל קצוץ, 2 עגבניות קצוצות או חצי פחית עגבניות מרוסקות, ראש סלרי קצוץ, כמה חלקי עוף, וזהו. שום תבלינים. שום טיגון ראשוני. שום מים. שום דבר. לשים על האש הכי נמוכה לשעתיים וחצי-שלוש, ולהגיש עם אורז. טעים עד דמעות, אם יש ביטוי כזה

אוקיי תודה מאי, ממש עשית לי חשק לנסות. חבל רק שאין לי גז כרגע. מתעתדת לעבור לדירה שבה כן יהיה ואז אנסה.

רשימה חדשה שלי באתר:
https://bit.ly/2Styrz0
אבל יש דברים שבאמת צריך, לא?

הרשימה החדשה מצאה חן בעיני!

בהמשך לתבשילים שהצעתן, אני מכינה דומה מאוד, עם בטטה וקלמנטינה/תפוז
אבל לצערי, חבל רק שאין לי גז

בשמת א
תיכננתי מהבוקר להגיע לכאן לכמה דקות
לא כי אני צריכה או חייבת
רק כי בא לי
קמתי בבוקר בהרגשה נהדרת ופשוט התחשק לי לשלוח לך

ענק על כל הטוב שאת מביאה לעולם, ולעולמי שלי הפרטי, בפרט.
@}
.
ועכשיו, התגובה שלך בחיוניות.
פאח
תגידי, את חייבת תמיד להיות צודקת? ב100%? לפעמים את טועה, נניח? אפילו קצת?
.
כיף לי להמציא לעצמי דיבורים שהנה הנה הדיאטה תעזור לבטן להשתטח.
כן כן, אני יודעת. זה לא זה.
זה לחץ ועומס וקורטיזול. ברור.
אבל לא בא לי.
ואין לי כוח.
.
הרבה יותר קל לצום, אפילו שבוע, מאשר לטפל בבעיות האמתיות...
אבל ככה, מעבר למסך, תוך דקה, חשפת את הבלופ שלי,
מאיפה זה בא לך???

ורק למען הסר ספק הכל ברוח טובה

חחח D-:
זה לא "בא לי". זו תוצאה של עשרות אם לא מאות שעות של מחקר, קריאת מאמרים מדעיים, האזנה להרצאות של רופאים וכו' וכו'...

אין לך כוח ולא בא לך. זה נפלא. אז מה את יכולה להפסיק לעשות?
כי כרגע את עושה המון. טורחת ללא נחת, כמו שאומרים.
אני מציעה שאלה עדינה: מה כן בא לי?
ולצדה, למה באמת-באמת אין לי כוח? מה מתוך כל מה שבאמת אין לי כוח אליו אני יכולה להוריד?
אבל האמת, פחחחחחח, זה לא לאינטרנט. זה למישהי רגישה וקשובה שתשב ותדבר איתך, ככה שלוש שעות תוך כדי קיפול כביסה משותף, ותראיין אותך בעדינות, כי הרי את תתחילי מהכי צדדי והכי שולי והכי לא באמת רלבנטי.
רק שאני אומרת: לא לצום. לא להרעיב את עצמך. לא להעניש את עצמך על העומס והלחץ והקושי. יש מספיק קושי להתמודדות גם ככה. אני בעד ביד רכה של עירית לוי. להיות רכה ועדינה ואוהבת עם עצמך.
אגב, את הדרך השניה ניסיתי P-: (להיות לא רכה ולא עדינה ולא אוהבת עם עצמי. תוצאות פח... P-: ).

_כי אני אמרתי: כי אני מיותרת, ומטריחה, ועושה יותר מדי רעש (ונסתפק בזה).
אז היא שאלה, בשיא התמימות: למה מיותרת? מה פירוש "היית מיותרת"?_

מדהים, כמה כל אדם הוא עולם ומלואו.
איך לפעמים צריך לצאת החצה מעצמנו כדי לראות אפילו לרגע את העצמי האמיתי שלנו.
הרי את בדיוק בדיוק להיפך ממיותרת וכו'.
את משקיעה כל כך הרבה בעזרה ובמקומות הקשים, שם רבים מאיתנו חסרי סבלנות לצלול לעומק אפילו של עצמנו ואת באה מבחוץ ומושיטה יד וחבל הצלה וגלגל הצלה ואם צריך סירה עם מנוע טורבו.

מאחלת לך שיהיו לך עוד הרבה רגעים כאלו שתראי את עצמך כמו שאת, עד שהרגעים יתאספו לאמת צרופה אחת וממשית עבורך.
אפילו עצוב היה לי לקרוא שזה מה שאת חושבת על עצמך, זה לא פייר, הקיצוניות הזו בין מי שאת לבין איך שחשבת על עצמך.

וגם מזה את מעבירה משהו מאוד חזק למי שקורא. אני מרגישה שאם את חווה את עצמך כל כך שונה ממה שאת בפועל, במציאות, אז הגיוני שגם אני לפעמים, ו יש תקווה שאולי האמיתות הלא אהובות בעיניי, שאני בטוחה בהן כלפי עצמי וכלפי אחרים לא חקוקות בסלע.
זה מעורר מחשבה.

משהו במהות שלך תמיד מכוון לתרום ולהפיץ ולתמוך. גם בסיפור הפרטי מאוד הזה שלך.

אגב נושאי כתיבה. אולי פיספסתי אבל אני בטוחה שהרבה חולות סרטן ימצאו עניין בבלוג שמתאר את ההתמודדות או את הטיפולים שאת עוברת הלא קונבנציונאליים לצד הקונבנציונאליים.
בייחוד שאת חוקרת ובודקת כל דבר, זה יכול מאוד לעזור.

הרבה יותר קל לצום, אפילו שבוע, מאשר לטפל בבעיות האמתיות...
נורא התעצבתי לקרוא את זה.
ואז נזכרתי במנהלת הקלינית במקום הקודם שלי, שתמיד התרוצצה ועבדה והיתה בלחץ, ותמיד תמיד היתה "בפיגור".
פעם-פעמיים היא תפסה אותי להתייעצות בנושא השכמה התפוסה והכואבת שלה. הסתכלתי עליה, שאלתי שאלה או שתיים ונתתי לה כמה הצעות ידידותיות.
ואז, יום אחד היא שוב פנתה באותו עניין. אולי אפילו באותן מילים.
הלכת למסז'יסט ההוא שהמלצתי לך?
לא, הוא נמצא בדיוק בכיוון השני של הדרך הביתה (במרחק חמש דקות מהמרכז שלנו, אבל את זה לא דחפתי לה לפרצוף).
מה עם שיטת אלכסנדר, ניסית?
לא. אין לי זמן לזה. עבודה, ילדים, אין לי רגע זמן.
את באמת נורא נורא עמוסה, אמרתי לה. יש לך זמן לחיות עם מחלה כרונית?
היא קפצה כאילו התיישבה על סיכה.
לא! היא אמרה. באמת אין לי זמן לזה.
@}

תמרוש, הרגת אותי מצחוק.

בשמת היקרה יש לי שאלה לגבי ההנקה של מושית אשמח אם תעני אם את פנויה לכך (-:
.
בגדול מגיל חודש וחצי עד גיל חודשיים וחצי מושית לא עלתה במשקל אבל בזמן הזה כן גבהה והיקף הראש שלה גדל.
אלה הנתונים המדוייקים:
נולדה בתאריך ה 23.10 במשקל 3.820
השתחררה מבית חולים במשקל 3.600
בתאריך ה 2.12 שקלה 5.220
בתאריך 27.12 שקלה 5.290
בתאריך ה 3.1 שקלה 5.300
.
כשהייתי בטיפת חלב ב 27.12 וראינו שהיא לא עולה במשקל ניסינו אני והאחות לחשוב אם יש סיבה ועל פניו הכל נראה תקין: יש לה צבע טוב, היא חיונית, עירנית ורגועה. היא מפושפשת אז אני יודעת בוודאות שהיא עושה מלא פיפי. היא תופסת טוב את הפטמה ושומעים שהיא לוגמת את החלב. אחרי ההנקה היא רגועה, ישנה טוב. כשהיא מסיימת לינוק ואני לוחצת על השד יוצא עוד חלב.
הדבר היחיד ששמנו לב אני והאחות הוא שאני בדרך כלל לא עושה לה גרפס אחרי ההנקה ולא תמיד מקפידה שהיא תנק משני הצדדים (צד ימין ממש שופע ולפעמים אחר כך היא לא רוצה לינוק מצד שמאל). לפעמים היא לא רוצה יותר לינוק ואני מתפנה לדבר אחר בבית או למוש ולא מציעה לה שוב.
המלצת האחות היה להקפיד להניק אותה משני הצדדים, לעשות לה כל פעם גרפס ולראות שהיא יושבת טוב על כל צד ומגיעה לחלב האחורי העשיר יותר בשומן.
.
במהלך השבוע יישמתי את ההצעות ובאמת שמתי לב שהרבה פעמים היא מפסיקה בהנקה כי מפריע לה גרפס ולאחר שהיא מוציאה אותו היא ממשיכה עוד לינוק. הקפדתי שתנק כמו שצריך מכל צד לפני שאני מעבירה אותה לצד השני ושתינק כל פעם גם מצד שמאל. אני ממש הרגשתי שיפור וקיוותי שהוא יתבטא גם במשקל אבל היום הלכתי שוב לשקול אותה ועדיין אין עליה במשקל (רק 10 גרם עלתה). האחות לא יודעת מה להגיד היא אומרת שהכל נראה טוב ואין באמת סיבה לתת תוספת והתוספת רק תהרוס את ההנקה. האחות אמרה לי לגשת לבדיקת רופא בקופת חולים (אין לי מושג מה כוללת הבדיקה) לאשר שהכל תקין ולחזור עוד כמה ימים שוב לבדוק אם עלתה.
.
אני ממש מודאגת.

כל מה שהאחות הציעה נראה נכון, כל מה שעשית נראה נכון (מי האחות שלך? את באיזור אבן יהודה במקרה? 0-: ).
האחות צודקת לגבי בדיקת רופא.
לפעמים זה מצב שמעיד על דלקת שלפוחית לא מאובחנת, ואולי כדאי לעשות בדיקת שתן ובדיקת צואה כדי לשלול עוד כל מיני דברים. ובכלל, שישמע את הנשימה שלה וכדומה.
יכול להיות שעבר עליה איזה וירוס, ובזכות ההנקה היא לא ירדה במשקל. יכול להיות שהיא בדיוק בשלב התפתחותי שהגבירה את התנועתיות.
העיקר, לא לדאוג. ולהמשיך להציע שני צדדים לעתים קרובות ולעזור לה לגהק כדי לפנות מקום לינוק עוד

תודה רבה @}
אני בטיפת חלב בבית שמש, יש שם 2 אחיות מקסימות שמאוד מעודדות הנקה.
.
ההיינו מקודם אצל הרופא והוא בדק אותה - אוזניים, פה, נשימה, מישוש בבטן ושאל אותי כל מיני שאלות. הוא אמר שהכל תקין, היא נראת מצויין וביקש שאחזור בעוד שבוע לרופאה אחרת בקופה שמבינה בהנקה ונשקול אותה שוב ואם היא עדיין לא צעחה הרופאה תוכל לברר לעומק על ההנקה.
.
אז בינתיים אמשיך לפי העצות ואנסה להרגע כי אני ממש מודאגת ובעזרת ה' מקווה שיסתדר במהרה.
.
תודה לך על התשובה והכל

לא יכלתי לסבול את המתח והדאגה והלכתי אתמול לשקול אותה בטיפת חלב ולשמחתי הרבה היא עלתה 100 גרם!! (בין יום חמישי לשני) (-:
אז האחות אמרה לי להמשיך להקפיד על הדברים שדיברנו עליהם ושאין צורך שאחזור לקופת חולים או לטיפת חלב לשקילה חוזרת בקרוב.

הודתי לה מאוד ואמרתי לה שזה לא ברור מאליו שתמכה ועודדה ולא דחפה לתת תוספות והיא ענתה לי שברור שהנקה זה הכי חשוב וטוב וזה כל כך שימח אותי.

בשמת תודה לך על התמיכה את אישה מהממת

בשמת תודה לך על התמיכה את אישה מהממת

הברחתי אותך מהדף של בלבוסטה בגלל הגן? אנא חזרי יקרה.

מה פתאום, לא הברחת אותי.
זה דיאלוג פרטי ואין מקומו שם.
יש נושאים שאני לא נוגעת בהם באתר. וגם אלה שכן, כגון הסרטן, זה חלקי ובאיחור.

קוראת אותך שנים. אני קלטתי את זה מהר מאוד.

אני מליה,

זה דיאלוג פרטי ואין מקומו שם.

לא בטוחה שהבנתי, האם התכוונת בנוגע לזוגיות?
רק אם בא לך להשיב.

@}@}@}
סתם ככה, כי בא לי