בעלי התאהב באחרת

אנונימי

_{דיון שהתחיל בדף: נשוי אך חושב על אחרת}

שלום,
עקבתי אחרי הדף הזה בעניין רב.
אני אישה של גבר שמצא את עצמו במצב זהה לשלך.
בעלי התאהב באחרת ומכיוון שאוהב אותי מאד ומכבד ומעריך אותי הוא שיתף אותי ברגשותיו לאחר כחודשיים שבהם לא יכל להפסיק לחשוב עליה.
המצב לא קל, לשנינו...
מסקרן אותי לשמוע איך אתה עובר את זה וקצת יותר על מה שאתה עובר.
אשמח גם לפרט לגבי איך הדבר משפיע והשפיע עלי אם זה מעניין אותך.
לא חשבתי מעולם שנמצא את עצמינו במצב הזה אבל נראה שזה שכיח יותר ממה שחשבתי רק שלרב בני הזוג שמרגישים את המשיכה העזה למישהו/י אחר/ת פשוט לא מודים בכך ו- או שמתעלמים ממה שעובר עליהם או שבוגדים בבני זוגם...

אם אתה עוד כאן אשמח לשמוע מה קורה כיום.

שאלה לא מחייבת....
איך הקשר האינטימי שלכם היה לפני שהתאהב באחרת...?

איך הקשר האינטימי שלכם היה לפני שהתאהב באחרת...?
אני מבינה שאתה מתכוון למיניות.
אכן מאז הילדים אני לרב לא רציתי לשכב איתו.
זה דרש ממני הרבה להיפתח ולהתרכך...
ברגע שכבר שכבנו המין בינינו ממש טוב אבל תמיד הרגשתי רתיעה בהתחלה, ברגע שהיה מתחיל לגעת בי הייתי מרגישה את עצמי נסגרת ומחשבות כמו "אבל אני צריכה לישון" "מה הוא רוצה ממני עכשיו אחרי שהייתי ום שלם עם הילדים...?" "מעבר למין הוא לא נוגע בי" "מחר אני הרי אהיה זאת שמתעוררת עם הילדים, לא הוא"
ועוד ועוד מחשבות מהסוג הזה שהקשו עלי להיפתח ולרצות במין.

כמובן שברגע שהאחרת נכנסה לתמונה נעשיתי נימפומנית ממש!
רציתי בכל שעות היום והלילה...
אחר כך זה התאזן.

בעלי בחר להפסיק להיפגש עם האישה האחרת כי אני פשוט התחרפנתי מזה בשלב מסוים.
אז היום כשאנחנו שוכבים אני מרגישה חוסר ביטחון הרבה פעמים או מחשבות עולות בי שהוא היה רוצה בעצם עכשיו להיות איתה ולא איתי...
מחשבות לא קלות שגם כן לפעמים מקשים עלי להתמסר למין על אף שאני רוצה בזה.
אני הרבה יותר מודעת היום למה גורם לי לתחושת הרתיעה מהמין, הרגשה שאני קורבן במובן מסוים בתוך מערכת הזוגית שלנו.
וברגע שאני מזהה את זה אני פותחת את זה לשיחה בינינו או שמתמודדת עם זה ביני לבין עצמי.

בעלי פתח בפני את העניין שלו באותה אישה לפני כ 3-4 חודשים.
הוא נפגש איתה מספר פעמים לאחר מכן. ברגע שהעניין הפיזי שלהם התחיל להתפתח (הם התנשקו) אני הרגשתי שאני מאבדת את שפיותי.
נסיתי להיות פתוחה לגבי זה ומכילה ולאפשר לו לחוות את מה שהוא רצה אבל זה היה גדול עלי ביקשתי ממנו לבסוף לזמן מסוים שיעזוב את הבית כל עוד הוא "מתנסה" איתה וכשיהיה לו ברור מה הוא רוצה נדבר על זה שוב.
הוא לא רצה לעזוב את הבית בשום פנים ואופן גם לא לזמני, אמר שהוא מרגיש שהוא יאבד אותי ואת הילדים ככה ובחר להישאר ולהפסיק להתראות איתה.
לא קל מאז. אני עוברת הרבה דברים, התעוררות מצד אחד ונפילות לתוך חוסר ביטחון גדול מצד שני.
כל הזמן מוצאת את עצמי שוקעת מחדש במחשבות שהוא לא באמת רוצה להיות פה איתי, הוא עושה זאת רק בכדי לא להיפרד מהילדים ומשכנע את עצמו שהוא רוצה גם בי בשביל זה...
למרות שהוא אומר לי וחוזר על זה שהוא באמת באמת אוהב אותי ורוצה בי ואין לי על פניו שום סיבה לחשוב שהוא לא דובר אמת כי עד עכשיו היה גלוי וכן איתי.

הוא עצבני מאד כבר הרבה זמן, גם לפני האישה ההיא...
לפני כמה ימים גם העלה בעצמו שוב את הנושא, שכביכול בגלל "המשפחתיות" הוא אינו יכול לממש את הצרכים והרצונות שלו...
אותי זה מחרפן, זה גורם לי לרצות להעיף אותו מהבית.
אבל הוא אומר שהוא בסך הכל מבטא את התיסכול והקושי שלו. הוא לא רוצה לעזוב, הוא רוצה שיהיה לו טוב איפה שהוא נמצא אבל בדרך הוא נתקל בהרבה קושי.

בקיצור, מצד אחד נדמה שכל הדבר הזה פתח קופסא של שרצים, מצד שני כנראה שהשרצים היו שם כל הזמן והעניין הזה בסך הכל שיחרר אותם לאוויר הפתוח.

ראשית, הבעיה שאת מתארת לא מייחדת רק אתכם.
היא נפוצה וימיה ארוכים כימי הקשר המונוגמי....

למרות שהוא אומר לי וחוזר על זה שהוא באמת באמת אוהב אותי ורוצה בי ואין לי על פניו שום סיבה לחשוב שהוא לא דובר אמת כי עד עכשיו היה גלוי וכן איתי.

לדעתי, מה שקרה לכם הוא אבדן האמון ההדדי. את אפילו לא מאמינה לו שהוא אוהב אותך. אני לא יודע מה באמת בליבו אבל אני מניח שהוא דובר אמת. זה לא אומר שהוא לא נפגע ממך ולא איבד את האמון שלו בך... אבל הוא אוהב אותך

אני מציע לכם לצאת מהנקודה הזו של האהבה שלכם, מהעובדה שיש לכם ילדים משותפים שעשויים משניכם ולענות ביושר על השאלה האם אתם רוצים לחיות ביחד. זו לא שאלה קלה אבל הכרחית.
מתן מענה הוגן וכנה לשאלה זו גם יתווה לכם את המשך הדרך.

עירית_לוי

האישה של,
קודם כל

.

בנושא הזה שהוא דווקא הכי רלוונטיי לחיי כרגע אני לא יכולה לכתוב עליו כאן (שונאת לכתוב בעילום שם) לכן שמחה שהדף הזה נפתח ושנתת לו את תגובתך.
אם תוכלי לומר מה עוד יוכל לתמוך בך כאן בדף הזה, מלבד תגובות לשלום, אשמח לנסות.

קודם כל תודה לעירית וקול הגברי.
אני מאד אשמח להמשך התייחסות של שניכם ואנסה להבהיר איפה אני חשה תקועה.

אני מציע לכם לצאת מהנקודה הזו של האהבה שלכם, מהעובדה שיש לכם ילדים משותפים שעשויים משניכם ולענות ביושר על השאלה האם אתם רוצים לחיות ביחד.
ובכן, שוב ושוב אנחנו מדברים על זה.
מבחינת בעלי (ואני כמובן יכולה רק לצטט את מה שהוא אומר לי ולא את מה שבליבו) הוא אומר שהוא אינו רוצה להיפרד, בשום פנים ואופן.
בוא בזמן הוא מודה שהוא חש קושי עצום להיות בבית והוא מייחס את זה להיותו אבא ל4 ילדים והוא מרגיש שהאבהות גדולה עליו והכבידה עליו ולפעמים אפילו מרגיש שעשה טעות בזה שהסכים להיות אבא...
אבל כמובן שאי אפשר לטפל בו, רק בעצמי. אבל חשבתי שחשוב שאתן תמונה כוללת של שנינו לפחות דרך העיניים שלי.
אבל הדבר הזה מאד קשה לי. אני כל הזמן חושבת שהקושי שלו בעצם איתי. נדמה לי שהוא לא מודה בפני עצמו שהוא אינו רוצה אותי כי הוא מפחד לאבד את המשפחה שלו.
המחשבות האילו לפעמים כל כך מטרידות אותי שאני מוצאת את עצמי מחפשת סיבות להעיף אותו מהבית רק כדי שלא אצטרך לחיות עם הספק הזה יותר.
הספק האם הוא אוהב אותי באמת או לא.
ברגע שהמחשבה הזאת עולה אני משתדלת לחזור ולכוון את הזרקור על עצמי ואני שואלת את עצמי - האם אני אוצה להישאר איתו?
עד היום התשובה היתה כן אבל אני מתחילה להרגיש שהסבל שהספק הזה מעורר אצלי הולך ומחליש את הקשר שלנו.

אני חושבת על זה כל הזמן. יש לנו גם ימים טובים וקרובים מאד יחד אבל הם מעטים לאומת הימים הקשים שלי מאז שהנושא הזה עלה.
אני רואה מאד בבירור את הטוב שהדבר הזה הביא ליחסים בינינו.
זה גרם לי להתעוררות גדולה אבל אני מנסה היום להבין איך אני יכולה לרפא את הכאב שזה הביא עימו?
איך אני יכולה להתרכז יותר בי במקום בו?
איך אני מחזירה את הכדור למגרש שלי? למה אני צריכה? רוצה? כמהה?
וכל זה ללא קשר אליו.
לדוגמא מאז כל העניין הזה שמתי לב שאני לא עושה דבר שמאד בוער בי לעשות כבר שנים, בעצם מאז שיש לי ילדים ועכשיו אני רוצה לצאת ולחזור ללמוד את הנושא הזה. העניין הוא שיש בי גם רצון עבור עצמי גרידה אבל גם יש בי צורך להרגיש יותר שווה, לא רק אמא.
רוצה להוכיח לו שאני יותר מעניינת אולי מההיא. שאני יותר שווה ממנה...
ולא רוצה לבוא מהמקום הזה. אני מרגישה שזה מפריע לי להתקדם. לעשות צעדים בשביל עצמי.
לא רוצה לחשוה עליה יותר...

טוב, יש לי המון דברים לכתוב בנושא אבל אני הולכת כאן קצת לאיבוד.
אולי נתחיל ממה שפתחתי עד עכשיו.
בטח יצא בלגאן. מקווה שתוכלו לדוג מכאן כמה דברים...

תודה

מציע לך להאמין לו שהוא אכן אוהב אותך. הרי אם זה נכון זה מקרב אותך למקום שאת רוצה להיות בו
אם הוא משקר לך ביודעין - זה יתגלה מהר.
אם הוא חושב כך במודע ואחרת בתת המודע הוא צריך לברר עם עצמו מה הוא רוצה

אכן, הנכון הוא לקחת את הארוע הזה ללמידה ולשאלה כיצד אני רוצה לחיות את שארית חיי
הילדים אכן קושרים את בני הזוג ואין רע בכך שזה שיקול.
לא מדובר חלילה על הקרבה למען הילדים אלא שיקול מה טוב לך יותר.

גבר נאמן שאשתו לא מקיימת איתו יחסי מין סובל סובל סובל ולבסוף משהו בתוכו נשבר
להיות לכוד בין הצורך לאהוב ולהביע את האהבה לאישה, ובין אי הרצון שלה להענות לצורך הזה זה עינוי נוראי

מציע לך לקרוא את הקטע בקישור
http://www.barrylong.co.il/image/users/ ... ftp/[po]my files[/po]/Lovemaking.pdf

היושר שלך ושלו מאפשרים לי להאמין שתוכלו למצוא את הדרך זה אל ליבו של זה

הספק האם הוא אוהב אותי באמת או לא.

שלום לך אישה, המשפט הזה מעניין. אני זוכרת שכשהייתי בת עשרה, ושאלתי את אמי איך יודעים אם מישהו אוהב אותי או לא, אמי אמרה לי שאין דבר כזה. אהבה איננה דבר שקיים או לא קיים, וצריך לגלות אם הוא קיים או לא קיים. אהבה היא דבר שיוצרים אותו בכל רגע נתון.

האמת, אני בעצמי שמחה להזכר במשפט הזה

בדיוק כתבתי היום קטע בדף שלי על כעס. אני לא חושבת שבמצב שבו את נמצאת כרגע את יכולה באמת לענות על שאלות כגון למה אני צריכה? רוצה? כמהה?, כי כרגע הכל מעורבב מדי, כואב מדי. יש הרבה כעס, עלבון ועוד רגשות מציפים, ובתוכם הרגשות העדינים כגון אהבה פשוט מתקשים לפרוח.

עירית_לוי

האישה של,

_בוא בזמן הוא מודה שהוא חש קושי עצום להיות בבית והוא מייחס את זה להיותו אבא ל4 ילדים והוא מרגיש שהאבהות גדולה עליו והכבידה עליו ולפעמים אפילו מרגיש שעשה טעות בזה שהסכים להיות אבא...
אבל כמובן שאי אפשר לטפל בו, רק בעצמי. אבל חשבתי שחשוב שאתן תמונה כוללת של שנינו לפחות דרך העיניים שלי._
בעיני התמונה הכוללת הזאת חשובה כי היא תוכל לאפשר לך לבחון את הדרך שבה את מגיבה לקושי שלו: הדרך שבה הקושי שלו מפעיל אותך.
ההפעלה האוטומטית הזאת גורמת לך לסבל, ויכול להיות שאם תתייחסי אליה, תיצרי בה שינוי, זה יוכל להקל עלייך מעט.

אני אסביר ל-מה אני מתכוונת:
באופן טבעי, הרבה פעמים, אנחנו מזינים את הדפוסים של בני הזוג שלנו והם את שלנו.
אנחנו מזינים את הדפוס של בן הזוג, משתפים איתו פעולה (עם הדפוס), ו"משחקים את המשחק" בצורה שמשמרת ומקבעת אותו.

למשל, אם בעלך נופל עם הקושי שלו עם אבהות ומשפחתיות לעמדה של קורבן,
סביר להניח (תבדקי אם זה נכון לך) שאת מופעלת על ידי זה ומזינה את הדפוס.

זה דיאלוג סמוי שאת יכולה לראות אצל זוגות רבים. אני לא חושבת שזה מדלג על מישהו

.

עכשיו, מישהו שנוטה ליפול לעמדה של 'קורבן' יכול לעשות את זה מול מישהו לאורך זמן רק אם המישהו הזה משתף איתו פעולה ומסכים לשמש באחד התפקידים:
למשל בתפקיד ה'תוקפן', זה שגורם עוול לקורבן ומרגיש אשם על כך, ומרגיש צורך תמידי לפצות אותו על כך.
או בתפקיד ה'מציל', זה שתומך בקורבן בעקבות העוול שנגרם לו ומרגיש משמעותי מאוד בשל כך.

כאמור - דפוסים שמזינים דפוסים.

כך שאם את למשל תשחררי את המקום שמגיב לקורבנות שלו - למשל אם לא יהיו לך בתוך תוכך (אני יודעת שבחוץ לא, או פחות) רגשות אשמה על כך שבגלל המשפחתיות שלכם הוא נאלץ לוותר על ההרפתקאות והריגושים, את לא תתחרפני בכל פעם שהוא יקטר על זה. את פחות תיטלטלי מזה.

זה לא בהכרח שהוא יפסיק להיות קורבן בעקבות אי ההסכמה שלך לשתף פעולה עם הנטייה שלו (למרות שגם האפשרות הזאת בהחלט קיימת, בעיקר אם הוא בשל לשחרר את המקום הזה) – אלא שאת פחות תגיבי לזה.
את פחות תסבלי בכל פעם שהעניין יעלה על סדר היום.
וסביר להניח שאם לאורך זמן את לא תהיי פרטנרית ל"משחק" הזה, אז בהדרגה הוא יעלה פחות ופחות על סדר היום.

אז אם זה העניין, ואם לא יריתי רחוק מדי באפלה

,
את יכולה להתחיל להתבונן ולזהות את החלק שלך בדיאלוג הזה. בהתחלה רק לזהות וללמוד את הדינאמיקה.

.
_אבל הדבר הזה מאד קשה לי. אני כל הזמן חושבת שהקושי שלו בעצם איתי. נדמה לי שהוא לא מודה בפני עצמו שהוא אינו רוצה אותי כי הוא מפחד לאבד את המשפחה שלו.
המחשבות האילו לפעמים כל כך מטרידות אותי שאני מוצאת את עצמי מחפשת סיבות להעיף אותו מהבית רק כדי שלא אצטרך לחיות עם הספק הזה יותר.
הספק האם הוא אוהב אותי באמת או לא._
מה שאני הולכת להציע הוא לא קל ליישום, בטח שלא מיד, אבל יש לך כאן הזדמנות גדולה לזה. וזו מתנה שלך לעצמך לכל החיים.

יש בתוכך דיאלוג בין המחשבות לבין הלב.
דיאלוג בין המחשבות שהוא לא אוהב אותך, מחשבות שמוזנות על ידי פחד ועל ידי כאב גדול (סביר להניח שגם פחד וכאב עתיקים שנצרבו בך אי שם בעבר, וגם פחד וכאב טריים ולגיטימיים(!) שעלו בעקבות המשבר) - לבין הלב שלך, שיודע אם הוא כן או לא.
הלב תמיד יודע, ללא ספקות. הספקות נולדים בתוך המחשבות המשתוללות.

ההזדמנות אם כך היא לחזק את הקשר שלך ללב שלך, לבוא במגע עם חוכמת-הלב שלך, שיודע, שתמיד יודע.
כי הוא פחות אותו יותר הדבר היחיד שיכול לשמש לך כעוגן ברגעים בלתי נסבלים ומערערים שכאלה. הוא זה שיכול לסלק את הספק המתעתע בכך באכזריות כה גדולה.
ולכן זו מתנה.

בקשי מהלב שלך לתת לך תשובה.
התכוונני לכך בתוכך (לא במחשבה, לא בשכל, בתוכך).
סבלנות סבלנות סבלנות, והיא תגיע.

.
_ברגע שהמחשבה הזאת עולה אני משתדלת לחזור ולכוון את הזרקור על עצמי ואני שואלת את עצמי - האם אני אוצה להישאר איתו?
עד היום התשובה היתה כן אבל אני מתחילה להרגיש שהסבל שהספק הזה מעורר אצלי הולך ומחליש את הקשר שלנו._
ובהמשך לפיסקה הקודמת שלי - כאשר לא יהיה ספק ביחס לידיעה שאת אהובה,
כאשר התשובה תגיע מהלב,
את גם תהיי פנויה לשמוע מה הלב שלך רוצה.

.
_אני רואה מאד בבירור את הטוב שהדבר הזה הביא ליחסים בינינו.
זה גרם לי להתעוררות גדולה אבל אני מנסה היום להבין איך אני יכולה לרפא את הכאב שזה הביא עימו?_
האם עצרת ונתת לעצמך לכאוב מספיק?
אני מכירה את ה"בור" הזה היטב אצלי, ולכן אני רגישה אליו ומציעה לך לבדוק:
לפני ריפוי, לפני מה עושים עם זה, לפני למהר ולסדר את כל חלקי הפאזל במקומם – לשהות עם החוויה.
קשה קשה קשה - אבל חשוב.
זה חשוב גם כדי לשחרר כאבים ישנים, וגם כדי לא לצבור מטען של כאבים חדשים שיצטרפו אל הישנים ויֵעַבּוּ את הפצע. ואת ההגנות שסביבו.

_גם יש בי צורך להרגיש יותר שווה, לא רק אמא.
רוצה להוכיח לו שאני יותר מעניינת אולי מההיא. שאני יותר שווה ממנה...
ולא רוצה לבוא מהמקום הזה. אני מרגישה שזה מפריע לי להתקדם. לעשות צעדים בשביל עצמי.
לא רוצה לחשוה עליה יותר..._
המחשבות עליה עולות באופן טבעי. וההשוואה. אל תהיי קשה עם עצמך.

מנקודת מבטי על מה שאת מתארת פה –
המשבר הזה יצר בתוכך זעזוע,
והזעזוע הזה יצר סדקים באחיזה שלך בזהות הנוכחית שלך.

הזעזוע הזה מכאיב ולא נעים, אבל במקביל הוא גם מאפשר לך לבחון -
באילו תדמיות של עצמך את נאחזת?
אילו אחיזות אינן גורמות לך שמחה? אילו אחיזות כובלות אותך? אילו אחיזות דווקא כן משרתות אותך?
(זהות היא לא דבר "רע". הרי תמיד יש לנו זהות חיצונית כזאת או אחרת. השאלה היא רק עד כמה אנחנו גמישים ביחס אליה או עד כמה היא כובלת אותנו).

מי את אם את לא אמא של ילדייך?
מי את אם את לא בת הזוג של בעלך?

מתוך הסדקים הללו יכול להיוולד משהו חדש ויפהפה. ומשוחרר יותר.

דבר ראשון עירית, תודה גדולה על התגובה שלך.

_בקשי מהלב שלך לתת לך תשובה.
התכוונני לכך בתוכך (לא במחשבה, לא בשכל, בתוכך).
סבלנות סבלנות סבלנות, והיא תגיע._
אני אתחיל מכאן כי זה הכי רלוונטי לי לימים אילו.
אז כשקראתי את זה בפעם הראשונה לפני כמה ימים, הקשבתי לליבי והתשובה היתה שהוא אוהב אותי.
אבל לפעמים זה לא מספיק לי כמו היום.
אתמול היתה עוד תפנית חדשה.
אני קולטת שאני כל פעם מחדש חושבת שהעניין נגמר ביניהם ודמה לי שהם כבר לא נפגשים יותר ואז אני מתחילה להירגע.
אז חשבתי שבחודשיים האחרונים (פחות או יותר) הם כבר לא נפגשים והיתה לי איזו הקלה.
אמנם עדיין מצאתי את עצמי תוהה מה קורה אצלו בראש ובלב אבל מכיוון שהבטחתי לו ולעצמי שלא אחטט שם יותר ואתרכז בעצמי הפסקתי לדבר איתו עליה.
אתמול בלילה מתוך שיחה שהיתה לנו על איך הוא יגיע היום מאיזה מקום עבודה קרוב לבית למקום עבודה רחוק מהבית עקב בעיה עם האוטו הוא פתאום אמר לי כבדרך אגב שכזה שהוא חשב ש ההיא אולי תסיע אותו.
אני הרגשתי כמו בוקס בבטן באותו רגע.
"מה היא עובדת בשבילך עכשיו גם כאן? אז אתם ממשיכים להתראות כל שבוע כל הזמן הזה?"
"כן, מה לא אמרתי לך?" (הוא ענה בתמימות)
"לא!"
ואז התחילה השיחה.
אני מנסה למשוך ממנו איזה וידוי עסיסי, והוא ממשיך בשלווה להגיד לי להירגע ושהוא שומר איתה אך ורק על ידידות.
אומר לי להפסיק לתחקר אותו כי א'- לא משנה מה הוא יגיד אני אמשיך לספר לעצמי את הסיפור שאני רוצה וב'- כי אני מעוניינת לשמוע רק את התשובה שאני רוצה וזה לא שחור לבן, זה מורכב והוא לא פלקאט...
והוא חושב שאני צריכה לשאול את עצמי אם אני אוהבת אותו כי הוא מרגיש מאז שכל זה עלה שאני לא באמת רוצה אותו אני רוצה רק לדעת שהוא שלי...

בסוף השיחה הוא הצליח לשכנע אותי שהוא מעוניין להשקיע בנו את העבודה שצריך כדי להחיות את הקשר שלנו.
הוא אמר שכן, אז הוא באמת חשב שמתאים לו לקיים מערכת יחסים מקבילה עם שתינו, זה מה שהוא רצה אבל שהיום הוא מבין שהוא לא יכול לעשות את זה ושהוא בוחר בי, בוחר בנו...
התרככתי והתקרבנו.

אבל בבקר התעוררתי בתוך התהום, בדיכאון, בתחושת עצבות נוראית.
וכל היום הייתי בלופים בראש.
אני יודעת כבר שהמחשבות האילו לא מובילות אותי לשום מקום ובוא בזמן אני גם לא יכולה לשלוט בהם, אז החלטתי לתת להם לבוא וללכת ולא התעכבתי עליהם.
ואז בצהריים נכנסתי למחשב, פתחתי להיסטוריה של שבוע שעבר ופתאום ראיתי המון המון קישורים לדברים של אותה אישה.
היא כותבת ומופיעה ויש הרבה מאמרים שלה ותמונות.
שוב התחרפנתי.
מה הוא צוחק עלי?
מה שחירפן אותי הוא שאני מרגישה שהוא מצייר לי ציור אחד מסוים אבל בתוכו הוא בעצם חי דבר אחר.
אני מאמינה לו שהוא אוהב אותי אבל אני חושבת שהוא משלה את עצמו שהאנרגיה שלו היא לא שם.

טוב, אז הנה שוב, אני מוצאת את עצמי כותבת עליו. מה הוא עושה, מנחשת מה הוא רוצה.
הלב רוצה לאהוב אותו, להיפתח אליו, להאמין לו אבל אני מרגישה שבורה. קשה לי להאמין.
התקשרתי אליו אחרי שראיתי את מה שראיתי במחשב ואמרתי לו הכל.
הוא אמר לי שוב בטון המתחנן הזה "די, תפסיקי... בסך הכל חשבתי עליה פעם אחת בשבוע שעבר ופתחתי וקראתי, אני איתך, אני אוהב אותך, באמת"

אבל בראש שלי אני שומעת צעקות "אל תאמיני לו, תעזבי אותו, אל תרחמי עליו, הוא עובד על עצמו וכתוצאה מזה עליך..."

אני שונאת להיות במקום הזה.
שונאת שאני אומרת דברים כאילו על האיש שאני כל כך אוהבת ומעריכה.
מרגישה את עצמי רוצה לשנוא אותו, להכאיב לו ויודעת שאני מכאיבה לעצמי בזה אבל לא רואה כרגע דרך אחרת.
לא אוהבת את האדם שהפכתי להיות מאז.
אני פוגשת בעצמי אישה שאני מתעבת, לא ידעתי שהיא קיימת שם.
לא רוצה להיות תמימה מידי.
בדיוק אתמול קראתי משהו של רבי נחמן שאומר שעדיף להיות אדם מאמין שמאמין גם בשטויות ובשקרים כדי גם להאמין באמת מאשר לא להאמין לשום דבר.
אבל כמה זה קשה לי בסיטואציה הזאת.

_עכשיו, מישהו שנוטה ליפול לעמדה של 'קורבן' יכול לעשות את זה מול מישהו לאורך זמן רק אם המישהו הזה משתף איתו פעולה ומסכים לשמש באחד התפקידים:
למשל בתפקיד ה'תוקפן', זה שגורם עוול לקורבן ומרגיש אשם על כך, ומרגיש צורך תמידי לפצות אותו על כך.
או בתפקיד ה'מציל', זה שתומך בקורבן בעקבות העוול שנגרם לו ומרגיש משמעותי מאוד בשל כך._
זה מאד מאד מדויק לנו.
לדעתי שנינו מרגישים קורבן.
הוא לרב מגיב לקורבנות שלי בתפקיד התוקפן ואני מגיבה לקורבנות שלו בתפקיד המציל.
אנחנו ממש תלויים האחד בשני בדפוסים האילו, סבוכים אחד בתוך השני, כמו ענפים של עץ שגדלו והסתבכו יחד וקשה להיפרד, לפרום את מה שכבר גדלנו לתוכו.

מתוך הסדקים הללו יכול להיוולד משהו חדש ויפהפה. ומשוחרר יותר.
אמן.

עירית_לוי

האישה של,

_אז כשקראתי את זה בפעם הראשונה לפני כמה ימים, הקשבתי לליבי והתשובה היתה שהוא אוהב אותי.
אבל לפעמים זה לא מספיק לי כמו היום._
נכון, ברור. לפעמים המציאות סוחפת אותנו כל כך כל כך חזק, ומעמיסה עלינו כל כך הרבה נתונים רגשיים, עד שבתוך הרעש והבלאגן הזה מאוד קשה להקשיב ללב.
אני יכולה להבטיח לך שגם זה משהו שמשתכלל: אפשר להגיע למצב בו החלקים הרגשיים משתוללים אבל בתוך כל זה עדיין הלב יודע לספר סיפור אחר, ומצליח לשמור בפנים על שקט. אני מספרת לך את זה כדי שתדעי שזה משהו שהוא אפשרי. ששווה מאוד מאוד ללמוד אותו וללכת לקראתו. שלא תתייאשי. שתטפחי עוד ועוד את היכולת שלך להקשיב ולסמוך על חוכמת הלב.

עלה לי משהו מאוד חזק מתוך מה שכתבת.
תבדקי אם זה נכון לך ואיך זה פוגש אותך:

נדמה לי שבמובן מסויים את לא בביטוי עצמי מלא מול בעלך.
כלומר, את כן אומרת את הדברים, אתם כן מדברים על זה - אבל יש לי תחושה שלא עובר ממך המסר הברור, הישיר ונחוש של "די! זה מכאיב לי מדי. אני לא מסכימה להמשיך ולהיות בתוך סיטואציה שממשיכה להכאיב לי כל כך".
בגלל שאת כל כך חוששת להיחשב ה"שתלטנית", להיות שזאת שלא נותנת לו מרווח נשימה ונכנסת לו לורידים, להיות האישה הקורבנית והמרירה - אין לך חופש להעביר בצורה נקייה וצלולה את המסר המאוד מאוד פשוט הזה: "כואב לי. לא רוצה את זה."

ואז, כאשר את כבר כן מתייחסת לדברים, וברור שאת מתייחסת, את לא יכולה להחזיק את כל הכאב והתסכול הזה בתוכך -
את או מאוד זהירה או קורבנית, ובכל מקרה - חלשה וחסרת אונים.
ושני אלה מפריעים למסר לעבור בעוצמה, ולהשפיע בעוצמה. מפריעים למסר לעבור בצורה נקייה ולהתקבל בצורה נקייה.

מה דעתך? מתחבר לך?
אם כן אמרי, ואוכל להציע לך כאן פתח.
.
.
_זה מאד מאד מדויק לנו.
לדעתי שנינו מרגישים קורבן.
הוא לרב מגיב לקורבנות שלי בתפקיד התוקפן ואני מגיבה לקורבנות שלו בתפקיד המציל.
אנחנו ממש תלויים האחד בשני בדפוסים האילו, סבוכים אחד בתוך השני, כמו ענפים של עץ שגדלו והסתבכו יחד וקשה להיפרד, לפרום את מה שכבר גדלנו לתוכו._
נסי להתבונן במשך יום אחד או שניים על הדרך שבה את משתפת איתו פעולה, על כל הרגעים:
זהי כל פעם כזאת. זהי את הרגע בו את נסחפת ונשאבת לתגובה שהיא בגדר שיתוף פעולה עם הדפוס שלו. ולאחריו שאלי את עצמך: מה היה קורה בדינמיקה כרגע אם לא הייתי מגיבה כך?

שימי לב שלא מדובר על לעשות שום שינוי בהתנהגות, את לא אמורה לעצור את עצמך בכוח - רק לזהות, ואחר כך לשאול, אוקיי?

תראי אם את מצליחה לתרגל את זה קצת ולאן זה לוקח אותך. אח"כ "נחליף צדדים", ואציע לך לזהות את הדפוס שלך ואת שיתוף הפעולה שלו.
ספרי אם זה עובד לך. אם לא, ננסה עוד כיוון.

מתחילה שוב בלהגיד תודה על הפנאי שאת נותנת לשיחה הזאת.

נדמה לי שבמובן מסויים את לא בביטוי עצמי מלא מול בעלך.
זה נכון, העניין הוא שבנוסף לדברים שאת כותבת והם נכונים אני גם מפחדת למשל להגיד לו שאני לא רוצה שיראה אותה יותר כי אני דואגת שהפנטזיה רק תגדל עוד ועוד בתוך הראש שלו וזה נכון שאני לא רוצה להיות זאת שכביכול "עוצרת" אותו מלחיות במלואו את הרצון שלו.
אבל אני מבינה גם שאני מוכרחה לבקש עד הסוף את מה ש אני רוצה ולאפשר לו לקחת אחריות על מה ש הוא רוצה וצריך בשביל עצמו.
כלומר אם בזה שאני מציבה נניח גבול ואומרת לו שאם הוא ממשיך לעבוד איתה ולהיפגש איתה אני לא מוכנה להמשיך את הקשר בינינו אז לתת לו לעשות את הבחירה שלו בעצמו.
זה מזכיר לי שבתחילת היחסים בינינו הוא אמר לי בקר אחד שהוא לא בטוח שהוא אוהב אותי. בהתחלה ברחתי ונסעתי מהבית ואחרי כמה ימים חזרתי ואמרתי לו שאני מבחינתי רוצה להיות איתו, אני בטוחה באהבה שלי כלפיו ואיפשרתי לו ככה לבדוק באמת מה הוא רוצה.
זה דרש ממני אומץ כי החלטתי לתת את עצמי עד הסוף ולא משנה מה הוא יחליט לעשות.

"די! זה מכאיב לי מדי! אני לא מסכימה לתת יד לסיטואציה שממשיכה להכאיב לי כל כך".
זה מבלבל אותי. מה זה אומר? שהוא לא יכול יותר להיפגש איתה אפילו שהוא אומר לי שזאת רק ידידות?
הוא סיפר לי כבר הרבה פעמים כמה שהקשר שלו איתה משמח אותו ועושה לו טוב.
אז אני מונעת ממנו את הטוב?
אבל הראש שלי אומר לי שזה לא טוב שהוא ממשיך להיות איתה בקשר. שזה לא טוב ליחסים שלנו.
זאת רק הקנאה שמדברת מתוכי?
לא יודעת למה להקשיב.

בכל מקרה שאלת אם הכיוון הזה נכון לי והתשובה היא כן ואשמח לשמוע הצעות בעניין.

ולגבי הקורבנות אני באמת מזהה כבר הרבה זמן מאד ברור את הדפוס הזה בינינו. ובאמת מנסה בכח לשנות את ההתנהגות שלי אבל כמו שאמרת זה לא עובד.
אנסה את מה שאמת, לשאול את עצמי רק -
מה היה קורה בדינמיקה כרגע אם לא הייתי מגיבה כך?

תודה בינתיים

עלתה בי עכשיו המחשבה
"אם את אוהבת אותו את לא רוצה בטובתו?"
ואז בהמשך לזה עלה לי
"אם את אוהבת את עצמך את לא רוצה בטובתך?"

אז מה לטובתי? שהוא לא יראה אותה יותר?
אני לא יודעת.

מה שהייתי רוצה זה שהוא יגיד לי שהיא כבר לא מעניינת אותו.
אבל זאת לא המציאות.
מה אני עושה עם המציאות הקיימת?

מצטטת אותך: לא רוצה להיות זאת שכביכול "עוצרת" אותו מלחיות במלואו את הרצון שלו.
הדברים שאת כותבת ממש מסעירים אותי.
לא רוצה להישמע שיפוטית כלפייך, אלא רק להראות לך גישה שונה של אישה שונה.אני :
אני בהחלט בהחלט רוצה להיות זו שעוצרת את בעלי מלחיות במלואו את הרצון שלו כל עוד הרצון שלו פוגע בהתחייבות ההדדית שלנו.
אנחנו לא חיים בלה לה לנד ואנחנו לא ילדים קטנים שרוצים הכל כאן ועכשיו.
גם הילדים שלי לא מקבלים הכל וגם הם צריכים לבחור קינוח אחד בין 2 קינוחים בסוף הארוחה.
גם אני לא אוחזת במקל משתי צדדיו ,אני עושה וויתורים למען הקשר שלנו,לפעמים זה מתבטא בלא לחיות במלואו את הרצון שלי.
אני מצפה ממנו לעשות אותו הדבר, בזוגיות לפעמים מוותרים.
אישה אחרת זה לא אופציה, אם זו אישה שהיא משמעותית עבורו מבחינה ריגשית אז שום סוג של קשר, גם לא עיסקי או ידידותי, לא בא בחשבון! (ידידות עם אישה "שמרגשת" = "אישה אחרת" מבחינתי)
זה לא שאני מחזיקה את בעלי בכוח, הוא יודע שהוא מוזמן לחיות את החיים במלואם בלעדיי, על ידי פרידה רשמית ממני, אבל איתי - הוא יחיה חיים "כמעט במלואם",חיים עם וויתור, זוגיות.
במקרה כמו שלך - היה עליו לשים לזה סוף חד משמעי מרגע שיתעורר בו שבריר של רגש כלפיה: שיחליף עבודה, שיחליף את כל החברים ותחומי העניין שלו, או כל דבר אחר.
החופש המוחלט היחיד שיש לבני הזוג בתוך הזוגיות הוא בתוך הראש.
בתוך הראש שלי אני יכולה לפנטז לפעמים האקס המיתולוגי שלי, זה על גבול הבסדר - כי לא לוקח יותר מידיי מהזמן והאנרגייה של הזוגיות והמשפחה.
וכי אני לא עושה שום דבר כדי ליצור איתו קשר ואם הוא ינסה ליצור קשר מייד אסרב. מעבר לכך, זה פשוט לא בא בחשבון בתוך זוגיות בריאה.
המצב שאת מתארת הוא בלתי נסבל, אני נחנקת רק מלתאר לעצמי מצב כזה, מחבקת אותך ומאחלת לך רק טוב.

עירית_לוי

האישה של, ממש בשמחה

.

המצב שאת מתארת הוא בילתי נסבל
לגמרי. אני מסכימה עם מישהי.

_"אם את אוהבת אותו את לא רוצה בטובתו?"
ואז בהמשך לזה עלה לי
"אם את אוהבת את עצמך את לא רוצה בטובתך?"
אז מה לטובתי? שהוא לא יראה אותה יותר?
אני לא יודעת._

האם לאהוב אותו פירוש הדבר להסכים להתעלל בעצמך רגשית?

האם כדי לבטא את האהבה שלך כלפיו את אמורה להכאיב לעצמך כל כך? אמורה להתכחש לכאב שלך?
האם את היית רוצה שאדם אחר יבטא את אהבתו כלפייך באמצעות ההסכמה שלו להכאיב לעצמו במידה שכזאת? האם את היית רוצה שזה מה שהוא יעניק לך?

אני לא מדברת על ויתורים ופשרות שמערכת יחסים זוגית מבקשת לעיתים. כל אותם רגעים בהם את שמה את טובתו של האחר לפני טובתך האישית. בהם את מתמקדת בנתינה ולא בלקיחה.
ואז זוהי נתינה שיש בה אהבה, ולא כיווץ, ודיכוי עצמי, והסכמה לחוות כאב ברמות בלתי נסבלות.

האם זו באמת מהותה של האהבה? האם את יכולה לאהוב אותו באמת ובתמים, ובו זמנית, תוך כדי כך להסכים להתייחס אל עצמך בדרך שהיא לחלוטין איננה ביטוי של אהבה עצמית? האם זוהי באמת אהבה?
תבדקי: האם את עושה את זה מתוך אהבה או מתוך פחד? פחד להיחשב "ביץ'" ושתלטנית, פחד לאבד את מה שיש ביניכם.

תבדקי אם לא נשאבת פה - מבלי לשים לב, ועם הרבה כוונה טובה לטפח את הזוגיות - אם לא נשאבת פה למצב של ביטול עצמי מסוים: מתכחשת לכאב העצום, מנסה לדכא אותו, להתעלות מעליו.

הרי זה כן כואב. זה לא שאת היום במצב משוחרר כל כך שבו לאפשר לאיש שלך להיות במערכת יחסים אינטימית עם מישהי אחרת זה בגדר תרגול רוחני קליל בשבילך. אם היית שם, וזו היתה נניח המדרגה הבאה בשבילך - הינו אומרים, יאללה, תעשי לעצמך קצת סטרצ'ינג ותטפסי למדרגה ההיא (נניח. הרי רוב בני האדם בכלל לא מתקרבים לשם).
אבל פה לא מדובר בסטרצ'ינג. מדובר במכבש אלים. ואת לא שם. מה לעשות? את לא במדרגה ההיא.

אז איפה להתחיל?

קודם כל להכיר בזה.
להכיר בזה שאת לא שם. במדרגה ההיא. וזה מה-זה בסדר. יותר מבסדר. הכי נורמלי שיכול להיות.
ולהכיר בזה שמה שאת כן מנסה לעשות - כאמור עם המון כוונה טובה - שֹם אותך במקום של דיכוי עצמי. של התעללות רגשית. וקודם כל - התעללות שלך בעצמך. כי את היא זאת שמסכימה להיות שם. אם לא היית מסכימה, זה לא היה קורה (ואנא אל תכעסי פה על עצמך. אל תפלי לבור האשלייתי של הלקאה עצמית, אוקיי?).

ההכרה הזאת תיתן לך בהמשך את הלגיטימציה להגיד (קודם כל לעצמך ורק אחר כך לו): "לא רוצה, זה כואב לי" - ולהגיד את זה בצורה נקייה, בלי מניפולציות, בלי אולטימטומים, בלי קורבנות, בלי לחץ, בלי תוקפנות, בלי כעס, בלי לפחד להיחשב האישה הנוראית ההיא שאת כל כך מפחדת להיות.
כי הקו האדום שלך יהיה מאוד ברור לך, ואת תהיי שלמה ושקטה ביחס אליו.

עכשיו תבדקי ל-מה את זקוקה כדי להכיר בזה? ל-מה את זקוקה כדי להגיע לאבן הדרך הראשונה של לגיטימציה?
מה את צריכה עכשיו כדי להגיע למקום הזה?

ומשם נוכל להמשיך.

גדול.

תודה למישהי ולעירית.
קראתי את כל מה שכתבתן ואילו פחות או יותר המסקנות שהגעתי אליהן בעצמי היום.
_עכשיו תבדקי ל-מה את זקוקה כדי להכיר בזה? ל-מה את זקוקה כדי להגיע לאבן הדרך הראשונה של לגיטימציה?
מה את צריכה עכשיו כדי להגיע למקום הזה?_
אני לא יודעת להגיד מה אני צריכה בשביל זה אבל כתבתי לעצמי ברור את הדברים שאני רוצה להגיד לו ומחר הוא חוזר הביתה (לא היה כאן יומיים) ואני הולכת להתיישב איתו לשיחה רצינית מאד.
ברור לי שאני מוכרחה להעביר לו ממש במדויק איפה אני עומדת ומה אני מרגישה ומה אני מוכנה לקבל ומה לא.

לפני כחודש הוא עשה איזו החלטה עם עצמו שיותר הוא לא מדבר איתי עליה, על מה שהוא חש ומרגיש כי הוא הרגיש שזה לא עושה טוב ואני הבטחתי לא לחטט יותר.
מההתחלה הוא היה גלוי וכן איתי לגמרי על הכל וזה היה קשה מאד אבל לפחות ידעתי מול מה אני עומדת ויכולתי להגיב ולדבר על מה שאני מרגישה.
אבל עכשיו בחודש האחרון אני מסתובבת כל הזמן עם התהייה של מה קורה בתוכו.
כאמור חשבתי שהוא בכלל לא נפגש איתה יותר. הוא לא אמר לי את זה מפורשות אבל זה מה שהסקתי מהדברים שלו אז כל הזמן אמרתי לעצמי שאני פראנואידית וסתם אישה קנאית שלא יכולה לפרגן לגבר שלה.
היום ברור לי מעל לכל ספק שאני לא צריכה לבטל את מה שאני חשה ומרגישה.
מסתבר שאני לא פראנואידית!
וברור לי בראש ובראשונה שאני רוצה להיות בתוך מערכת יחסים שבו הכל גלוי בינינו כמו שהיה כל השנים עד כה.
אם הוא לא מוכן או יכול לתת לי את זה אז זאת לא מערכת יחסים שאני מעוניינת להישאר בתוכה.
לדעתי רב הזוגות מסתובבים עם כל מיני סודות אחד מהשני ותמיד שמחנו שאצלינו הכל מדובר וגלוי.
הדבר הזה מההתחלה ובכל ההמשך היה אחד הדברים שהשאיר אותי איתו בזמנים הכי קשים כי ידעתי שיש לי תמיד עם מי לדבר.
ידעתי שעל הכל אנחנו יכולים לדבר, זה דבר שלמדתי ממנו - כנות וישירות.
עכשיו אני קולטת שאני נמצאת בתוך זוגיות אחרת לגמרי, לא זאת שרציתי וחפצתי והתגאתי בה.
אני יכולה לקבל את זה שיש לו רגש כלפי אותה אישה (לא חושבת שזה דבר ששולטים בו) אם הוא דבר ראשון ישר איתי (כמו שהוא היה כשרק סיפר לי על זה) כי רק ככה יש סיכוי שנוכל לעשות משהו ביחס לזה. אולי ללכת לטיפול זוגי ביחד?
אולי זה לא דבר שאנחנו יכולים לעשות בעצמינו. בו נודה גם בזה.
תמיד חשבנו שאנחנו כל כך טובים בלתקשר ולדבר שאנחנו יכולים בלי עזרה מבחוץ. נראה לי הפעם שלא.
נראה לי שאנחנו צריכים לרדת מהעץ הזה שטיפסנו עליו ולבקש עזרה אם אנחנו רוצים לרפא את הזוגיות הזאת.

אז הדבר הראשון הוא שאני מוכרחה לשמוע בדיוק מה הוא מרגיש כלפיה עכשיו. לדעת כמה הם נפגשים וכו"...
אני פשוט צריכה להבין במדויק עד כמה היא חלק בחיים שלו.
דבר שני הוא שאני רוצה שנלך יחד לטיפול זוגי.

זה הדברים שאני מרגישה צורך לבקש בינתיים.
איך זה נשמע?

אבל עכשיו בחודש האחרון אני מסתובבת כל הזמן עם התהייה של מה קורה בתוכו.
מתוך הכרות עם תפיסת העולם הזו את מסתכנת בפרשנות. פרשנות היא בדרך כלל שאת מוכיחה לעצמך את מה שאת חושבת על סמך עובדות. הפרשנות הנכונה והמבוססת הזו עלולה להביא אותך למקום שאת לא רוצה להיות בו.

כאמור חשבתי שהוא בכלל לא נפגש איתה יותר. הוא לא אמר לי את זה מפורשות אבל זה מה שהסקתי מהדברים שלו אז כל הזמן אמרתי לעצמי שאני פראנואידית וסתם אישה קנאית שלא יכולה לפרגן לגבר שלה.
ואולי הוא לא נפגש במובן הרומנטי?
אולי הוא באמת בחר בך כי הבין שהוא צריך לבחור בינך ובינה והוא בחר.
אבל, הוא ממשיך לראות אותה במסגרת העבודה שלו. היא עדיין מעניינת אותו, אבל לא כמחליפה שלך. את במקומך.
עובדה שלא הסתיר ממך את העובדה שהם נפגשים במסגרת העבודה.

לדעתי רב הזוגות מסתובבים עם כל מיני סודות אחד מהשני ותמיד שמחנו שאצלינו הכל מדובר וגלוי.
ברור שהוא יסתיר
אם יש לךפרשנויות שאת בטוחה בנכונותן וכל דבר שקורה מאושש את ההנחות הללו אז למה לו לספק שמן למדורה?
למה לו לספר לך עליה, על מה שהוא מרגיש וחושב אם זה מרחיק אותך ממנו?
הרי כל מה שיגיד יכול בקלות להיתפס כאילו שהוא ממשיך את הקשר איתה ולכן הוא מבודד אותך מהחלק שבו שעסוק בה.

עכשיו אני קולטת שאני נמצאת בתוך זוגיות אחרת לגמרי, לא זאת שרציתי וחפצתי והתגאתי בה.
את נמצאת באותה זוגיות שהיית בה תמיד הוא לא השתנה
הוא חווה משבר שלא ניכנס לסיבותיו ובעקבותיו הוא החליט לבחון האם הוא מנתק את הקשר איתך. הוא החליט שלא.
את מוזמנת לראות את חצי הכוס המלאה או חצי הכוס הריקה. ההחלטה היא שלך.
הוא לדבריו החליט ובחר - מה ההחלטה שלך?

תזכרי שהכל בראש..

_אז הדבר הראשון הוא שאני מוכרחה לשמוע בדיוק מה הוא מרגיש כלפיה עכשיו. לדעת כמה הם נפגשים וכו"...
אני פשוט צריכה להבין במדויק עד כמה היא חלק בחיים שלו.
דבר שני הוא שאני רוצה שנלך יחד לטיפול זוגי._

ונגיד שתדעי מה הוא מרגיש כלפיה, כמה הם נפגשים. את עוד לא שמה את עצמך בתמונה.
זה רק הוא והוא והוא. איפה את, ומה שאת רוצה/לא רוצה ממנו?
בינך לבינך זה לא מספיק, צריך גם בינך לבינו.

וטיפול זוגי, נראה לי יותר מהולם עכשיו.
בהצלחה

תודה לקול הגברי ולפלונית על התגובות,
אז ככה האמת היא שבאמת מאד מבלבל אותי לקרוא את מה שכתבתם כי אילו הדברים בדיוק שאני אומרת לעצמי כל החודשים האילו.
חשוב לי להבין מה קוה ומה לעשות לכן אני אנסה להגיב ולראות לאן זה לוקח אותי.
_ואולי הוא לא נפגש במובן הרומנטי?
אולי הוא באמת בחר בך כי הבין שהוא צריך לבחור בינך ובינה והוא בחר.
אבל, הוא ממשיך לראות אותה במסגרת העבודה שלו. היא עדיין מעניינת אותו, אבל לא כמחליפה שלך. את במקומך.
עובדה שלא הסתיר ממך את העובדה שהם נפגשים במסגרת העבודה._
אני בטחה שזה בדיוק מה שקורה. הוא מתראה איתה במסגרת העבודה אבל עדיין מרגישה שיש כאן הסתרה ואני מבינה את הצורך שלו להסתיר בשביל לא ללבות את האש אצלי אבל זה קשה לי.
למשל לפני שבועיים היינו צריכים להיפגש עם בעלת מקצוע שעובדת עם הבן שלנו אחרי העבודה שלו.
הוא מסיים לעבוד ב 11:45 באותו מקום (עם אותה האישה) והפגישה היתה ל 12:00. שאלתי אותו אם הוא רוצה שאאסוף אותו עם האוטו ואקח אותו לשם כי הוא אף פעם לא היה שם איתנו (זה באותו מתחם עבודה שהוא עובד בה). הוא אמר שלא צריך כי זה רק 5 דקות הליכה ממנו אז קבענו להיפגש במקום ששנינו מכירים ומשם אקח אותו לבניין המדובר.
מה שקרה הוא שחיכיתי לו שם 40 דקות במקום שקבענו עד שהוא הגיע. לא הצלחתי להבין למה הוא מאחר כל כך הריאין לו מה לעשות אחרי שהוא מסיים לעבוד שם, הבניין שהוא עובד בו נסגר שגמרנו.
כשהוא הגיע סוף סוף (אחרי שכבר חיפשתי אותו בעוד אלף מקומות כי חשבתי שאולי לא הבנתי אותו נכון) שאלתי אותו מה קרה והוא ענה לי בתמימות "למה, מה השעה? לא שמתי לב". ואז נשאר לנו רק עשרים דקות עם אותו מטפל במקום 45 דקות. וזאת היתה שיחת סיכום וזה בכלל היה דבר שהיה הרבה יותר חשוב לבעלי מאשר לי.
עכשיו אני מבינה שהוא בילה את הזמן הזה איתה ואני לא מאשימה אותו, אני זוכרת איך זה להרגיש משיכה כזאת ורצון לבלות זמן עם מישהו שרגישים כלפיו דבר כזה.
אבל יש לי תחושה שזה עומד שם בינינו ולו בצורה לא מודעת לגמרי, סמויה.

_ברור שהוא יסתיר
אם יש לךפרשנויות שאת בטוחה בנכונותן וכל דבר שקורה מאושש את ההנחות הללו אז למה לו לספק שמן למדורה?
למה לו לספר לך עליה, על מה שהוא מרגיש וחושב אם זה מרחיק אותך ממנו?_
נכון, אבל גם ככה זה יוצר ריחוק בינינו ויכול להיות שרק מבחינתי כי האמת היא שזה לא רק הוא שמסתיר ממני, גם אני מסתירה ממנו שאני ממשיכה להיות עסוקה בקשר שלהם כל הזמן הזה. אז אולי העבודה שלי היא פשוט להרגיש שלגיטימי לי לתקשר את זה איתו בלי כל קשר לאן הוא משתף אותי במה שעובר עליו או לא.
אני צריכה למצוא את הדרך חזרה אליו אבל לא יכולה להתכחשלמה שעובר עלי.
לדוגמא - ביום אחרי שהוא סיפר לי לראשונה עליה הוא היה נסער מאד ולא רגוע. שאלתי אותו מה קורה והוא אמר לי שהוא מרגיש כמו אריה בכלוב.
שאלתי אותו למה הוא מתכוון, האם זה בגלל שהוא רוצה לראות אותה והוא ענה לי שכן. אמרתי לו שיסע אליה. הוא אמר שהוא ניסה להתקשר אליה אבל היא לא עונה.
מאד הערכתי אותו והייתי נדהמת מהכנות שלו אבל זה ה-ט-ר-י-ף אותי ממש. זה הפך לי את הקרביים לחשוב שאני ככה שולחת אותו לידיים שלה והוא הולך בהתרגשות.
זה דבר שהולך איתי וממשיך לעלות בתוכי כל הזמן.
או היום שסיפר לי שהם התנשקו בים...
אני מוכרחה למצוא דרך לרפא את הכאב הזה. לשכך את הקנאה הזאת.
אני חושבת שאני צריכה עזרה מבחוץ בשביל זה. והאמת היא שניסיתי מאז כמה טיפולים שונים אבל אני חושבת שהגיע הזמן שנלך ביחד.

תזכרי שהכל בראש..
כן, אני יודעת את זה אבל בגלל זה מרגישה שחשוב שניפגש לדבר על הדברים. חשוב שכן נדבר על הכל לדעתי.
אני חושבת (ומבהירה חושבת כי באמת לא בטוחה במה שאני הולכת להגיד) שאם הוא לא מרגיש הוא יכול לדבר איתי על איך הוא מרגיש כלפיה אז סימן שעדיין יש לו רגשות חזקים כלפיה ואז לדעתי אנחנו צריכים לבחון את היחסים בינינו ולהחליט האם אנחנו באמת רוצים להישאר ביחד.

אני הייתי רוצה להיות אדם יותר גדול מזה שזה לא מרגיש את כל מה שאני מרגישה ובאמת מכל הלב לאפשר לו לממש את מה שהוא רוצה כי אני חושבת שאז גם זה היה אומר שאני מאפשרת לעצמי בחיים האילו את כל מה ש אני רוצה אבל האמת הכאובה שלי היא שאני לא במקום הזה. לצערי )-: (ואני אמרת את זה מכל הלב).
אני חייבת לבדוק עם מה אני יכולה לחיות מבלי הפחד שהוא יחשוב שאני בן אדם קטן, קנאי, קטנוני...

טוב, אז נותרתי עוד יותר מבולבלת.
אתמול קיבלתי במייל תרגיל של ביירון קייטי "כל דבר רע שקורה לך יכול להיות גם טוב" הם קוראים לזה.
אז בתרגיל אתה צריך לקחת דבר רע שקרה לך ועם המודעות שהייקום הוא מקום נדיב והכל לטובתך אתה צריך למצוא שלוש סיבות למה מה שקרה לך הוא לטובתך.

אני מנסה לעשות את זה עם עצמי מאתמול אבל לא הצלחתי למצוא את הפנאי לזה. חשבתי אולי לנסות עכשיו פה.

אז, 3 סיבות למה טוב לי שאני מאמינה שבעלי ממשיך להתראות ולחשוב על האישה האחרת.

כי זה שומר אצלי על עירנות ומודעות לזוגיות שלנו. אני לא יכולה להירדם או להיות שאננה לגבי היחסים בינינו או לקחת משהו כמובן מאליו.

כי זה מזכיר לי ש אני צריכה לדאוג לעצמי כמו שהוא דואג לעצמו. לשאול את עצמי מה עושה לי טוב ומה אני צריכה בחיי בשביל שיהיה לי טוב.

מאד קל לי ליפול למחשבה שהרצונות והצרכים שלי באים תמיד על חשבונו ואז לוותר עליהם (אני חייה עם התחושה הזאת כבר 8 שנים, מאז שיש לנו ילדים).

לא מוצאת כרגע שלישי... אולי יותר מאוחר.

לגבי השלישי, אם יש לכם רעיונות אתם מוזמנים להציע (-:

ואז נשאר לנו רק עשרים דקות עם אותו מטפל במקום 45 דקות. וזאת היתה שיחת סיכום וזה בכלל היה דבר שהיה הרבה יותר חשוב לבעלי מאשר לי.
הנה, פה זו ממש דוגמא איך זה פוגע במשפחה, בזוגיות במה שחשוב.

אני צריכה למצוא את הדרך חזרה אליו אבל לא יכולה להתכחש למה שעובר עלי.
לדעתי, הדרך חזרה אליו עוברת דרך מה שעובר עליך.

אמרתי לו שיסע אליה. הוא אמר שהוא ניסה להתקשר אליה אבל היא לא עונה. מאד הערכתי אותו והייתי נדהמת מהכנות שלו אבל זה ה-ט-ר-י-ף אותי ממש.
נשמע לי נסיון להיות פתוחה אבל לגמרי מזוכיסטי

או היום שסיפר לי שהם התנשקו בים... אני מוכרחה למצוא דרך לרפא את הכאב הזה. לשכך את הקנאה הזאת.
אוי... מה אני אגיד לך. האם את צריכה לשכך את הקנאה הזו? זה נראה לך בסדר שבעלך יתנשק עם אחרת?
אולי, אם את כל כך פתוחה ומאפשרת (או לפחות מתימרת לרצות להיות כזו) - תשלחי אותו לתקופת נסיון מחוץ לבית.
למה את צריכה את כל זה לידך?

לדעתי אנחנו צריכים לבחון את היחסים בינינו ולהחליט האם אנחנו באמת רוצים להישאר ביחד
לגמרי

אני הייתי רוצה להיות אדם יותר גדול מזה שזה לא מרגיש את כל מה שאני מרגישה ובאמת מכל הלב לאפשר לו לממש את מה שהוא רוצה כי אני חושבת שאז גם זה היה אומר שאני מאפשרת לעצמי בחיים האילו את כל מה ש אני רוצה אבל האמת הכאובה שלי היא שאני לא במקום הזה
כשתאמיני ותאהבי את המקום המדוייק שאת נמצאת בו כעת, בלי רצון להיות מה שאת לא, משם יבוא הריפוי האמיתי, וגם החיים יהפכו יותר אותנטיים.

וגם שאלה:
במה כל הסיפור הזה משרת אותך? מה זה נותן לך באופן אישי מעבר ל עירנות ומודעות לזוגיות שלנו?

במה כל הסיפור הזה משרת אותך?
בכמה דברים,

אני די חרדתית בשנה האחרונה אבל כל פעם שהסיפור הזה עולה נעלמים לי כל החרדות לגבי עצמי ויש בזה הקלה גדולה.

כשזה עולה זה מבהיר לי שוב עד כמה אני שוכחת לשים את עצמי במרכז, אני שמה את עצמי בצד וחיה בתחושת קורבנות מול בעלי, הילדים, העולם שבגלל כל אילו אני לא יכולה להגשים דברים שהייתי רוצה. כשהסיפור הזה עולה אני מקבלת דרייב מדהים להתחיל להזיז דברים.

אני חייה כבר הרבה שנים בתחושה שאני קצת פחות שווה מבעלי, קצת פחות מעניינת וחכמה ממנו ובזה אני מקטינה את עצמי ולא באמת חושבת שאני ראוייה לו ולכן גם בטח לא ראויה לגמרי לאהבה שלו.

טוב אז עכשיו כשהייתי באמצע הכתיבה התקשרה אלי חברתי שבעלי ישן אצלה אתמול בלילה (הוא לא בבית כבר יומיים בגלל העבודה) וסיפרה לי שהוא הגיע אליה רק ב 5:00 בבקר.
ברור לי שהוא היה עם אותה אישה, אין הרבה אפשרויות אחרות, הם עבדו יחד אתמול.
תגידו לי אתם, הקול הגברי... מה אני אמורה להרגיש? איך אני אמורה לחיות עם זה?!!!!!!!!

סיפור בהמשכים-
אז התקשרתי אליו עכשיו ושאלתי אותו אם הוא היה איתה כל הלילה כי לא רציתי לגלגל בתוכי את הסיפור בראש שלי עד הערב כשהוא חוזר והוא ענה שכן.
הוא היה איתה והוא סגר את כל הסיפור איתה.
לא יכולנו לדבר עוד כי הוא בדיוק נכנס למקום העבודה שלו.
אני נשארתי נסערת עם המחשבות שבכל זאת מתגלגלות בראשי.
כל הסיפור הזה ?
מתחילה לחשוב שהיה יותר ממה שסיפר כל הזמן הזה.
שהסתיר ממני הרבה יותר ממה שאני חשבתי.
ישב איתה עד 5:00 בבקר לסגור את הסיפור, מה היה שם כל השעות האילו...?

תאמינו לי שאני יודעת שאני לא עושה צדק לי או לו בזה שאני נותנת אנרגיה למחשבות האילו אבל מתקשה להירגע מהם.
אשמח לעיצה איך לעבור את היום הזה עד שהוא חוזר בלילה הביתה ונוכל לשבת לדבר.

תודה

נשמע כמו כדור שלג במדרון. את כבר הצעת לו פעם אחת לצאת מהבית עד שיחליט מה הוא רוצה, נראה לי שזה הזמן לחזור על ההצעה.
ליבי איתך.

רק אחרי ששלחתי ראיתי את הפוסט האחרון. את יכולה לצאת לטיול ארוך ברגל? לנסוע לים?

אין לי אוטו ויש לי שלושה קטנטנים בבית.
תודה

אני כל הזמן אומרת לעצמי בראש, כל הזמן הזה הוא אומר לי שאין ביניהם שום דבר ושהוא מפוקס עלי ובנו (אפילו שהיחסים בינינו היו על הפנים בחודשיים האחרונים, עם עליות וירידות) אז אני שואלת את עצמי, אם לא היה ביניהם שום דבר מה היה לו עד 5:00 בבקר לדבר איתה?
7 שעות של שיחה!
אוף, לא רוצה ללכת לשם, אנסה להתרכז בי ובילדים.

עירית_לוי

יקירה, יש לי עכשיו בדיוק דקה וחצי לכתוב פה,
וגם הספקתי לקרוא רק בריפרוף.
בערב אוכל להאריך.

בכל אופן -
התמקדי בעצמך. החזירי את הפוקוס אלייך פנימה.
מותר לך לכאוב, מותר לך לכעוס.

את לא חייבת ולא צריכה לקבל החלטות מתוך הכאב.
את לא חייבת להיכנס איתו לשיחת עומק בערב אם עדיין לא תהיי סגורה על עצמך. מותר לך לקחת את הזמן לפני כן.

גם בשיחה איתו, אם תהיה כזאת - התמקדי בעצמך.
לא ב"אם תעשה כך... אז אני כך וכך..." ולא בקבלת החלטות מעשיות.
התמקדי בכאב שלך ובגבולות שלך: "זה מכאיב לי". זה לא נעים לי". למדי את עצמך לבטא את עצמך מולו בעוצמה מבלי להתבייש בזה שזה מכאיב לך. הערב זו הזדמנות לבטא.

מה אני אמורה להרגיש? איך אני אמורה לחיות עם זה?!!!!!!!!
הוא היה איתה והוא סגר את כל הסיפור איתה.

אולי את אמורה לשמוח שהוא החליט לסוגר את הסיפור ועשה את זה?
הרי לא תצפי שבעלך שהוא אדם טוב הגון וחביב יגיד לאישה ההיא שהוא החליט שהיא יוצאת מחייו וזהו.
לדעתי, הוא חייב לשתף אותה להסביר לה. הרי היא האמינה בו וחשבה על פיתוח קשר איתו. האם לדעתך לא מגיע לה שהוא יסביר לה למה הוא רוצה להפסיק?

אני אני חושב שיש בעיה עם שימוש במילים בקשר שלכם - הרי אם אין אמון אין טעם במילים...
אם הוא אומר לך שהוא בוחר בך ושהוא יושב עם הבחורה ההיא כל הלילה ומסביר לה שהעסק בינם נגמר אז אחת מהשתיים
או שזו האמת, לפחות שלו ולדעתי זה סימן חיובי. גם כי הוא ישר וגם כי הוא בוחר בך ובילדים ולא באותה אישה.
או שזו לא האמת ואז הוא אדם מסכן שחי בשקר.

ולגביך וזה הכי חשוב....
את יכולה להאמין לו ולהמשיך לחיות מתוך ידיעה שהייתה תקלה אבל אתם חוזרים להיות ביחד מבחירה אישית של כל אחד פשוט כי ככה כל אחד מכם רוצה. זה יאפשר לכם לחזק את הקשר ולהמשיך לחיות ביחד. אולי זה לא יצליח אבל זו אפשרות. מצד שני את יכולה לא להאמין לו אבל זה בהכרח יוביל אותכם לפרידה.

כל זמן שאת לא מאמינה לו, אין טעם לקיים שיחה.
הרי את מכירה את המצב שכאשר אדם שאת לא מאמינה לו אומר לך שאת נראית מצוין את חושבת שהמנוול הזה רואה אלת החצ'קון שצמח לך היכן שהוא והוא בעצם לועג לך...

לכן, לדעתי השאלה החשובה היא מה את רוצה?
האם את רוצה למצוא את הדרך לחדש ימיכם כקדם ולמצוא את המסלול שיאפשר לכם לחיות טוב ביחד או שאת רוצה לפרשן, לבאר ולבסוף להיפרד?

לדעתי, הוא חייב לשתף אותה להסביר לה. הרי היא האמינה בו וחשבה על פיתוח קשר איתו. האם לדעתך לא מגיע לה שהוא יסביר לה למה הוא רוצה להפסיק?
מודה שלא חשבתי על אפשרות כזאת.
התקשרתי אליה פעם מתוך התפרצות של קנאה וחוסר אונים והיא הצתיירה לי באותה שיחה כבחורה חזקה ו"זורמת".
היא חשבה שאולי הזוגיות שלנו יכולה להכיל רומן שלהם והיא אמרה שהיא מבחינתה יודעת לשמור על עצמה ותמשיך לראות גברים אחרים וקיים חיים שלמים מעבר ליחסים שלה עם בעלי...
לא חשבתי שיש אפשרות שהיא נקשרה אליו עד כדי כך שיהיה לה קשה מידי.
וחוץ מזה אני לא חושבת שהוא שיקר לי בכלל. לא חושבת שהם ניהלו יחסים פיזיים איטימיים אבל כן חושבת שאולי הם פיתחו יחסים רגשיים עמוקים האחד לשני.
ואני כן כועסת אם זאת האמת ולא בגלל שזה מה שהם עשו אלא בגלל שהוא נתן לי להרגיש שזה ממש לא קורה ביניהם ושהכל בראש שלי ושאני אפסיק כבר לשאול אותו על זה.
זה מכאיב לי.

צריכה ללכת, אמשיך אחר כך אולי...

_וחוץ מזה אני לא חושבת שהוא שיקר לי בכלל. לא חושבת שהם ניהלו יחסים פיזיים איטימיים אבל כן חושבת שאולי הם פיתחו יחסים רגשיים עמוקים האחד לשני.
ואני כן כועסת אם זאת האמת ולא בגלל שזה מה שהם עשו אלא בגלל שהוא נתן לי להרגיש שזה ממש לא קורה ביניהם ושהכל בראש שלי ושאני אפסיק כבר לשאול אותו על זה.
זה מכאיב לי._

מה רצית שהוא יעשה?

זה כאב גם לו, הוא לדבריו אוהב אותך ורוצה אותך

הוא היה במשבר והחליט לצאת ממנו.

גם את במשבר תחליטי מה את רוצה. לא הצדק הוא החשוב אלא הרצון שלך ורק הוא.

מה רצית שהוא יעשה?
שיהיה כן איתי. רק ככה אפשר שנוכל להתקדם לא? לא יודעת, אולי אני טועה.

גם את במשבר תחליטי מה את רוצה. לא הצדק הוא החשוב אלא הרצון שלך ורק הוא.
ברור לי שלא הצדק הוא החשוב על אף שאני מודה שלעיתים קרובות האגו שלי רוצה בדיוק את זה, לדעת מי צודק פה.
אני מקווה שאמצא בתוכי את הכוחות לצעוד את הדרך שלנו יחד ולהסתכל קדימה ולא להמשיך להעלות את העבר שוב ושוב.
אני מתפללת שאמצא בתוכי את הדרך לקבל את מה שאני מרגישה ולבסוף לקבל מתוך ביטחון עצמי ושלמות את מה שהיה ביניהם ולהבין שזה קורה ושזה לא אומר שהוא לא יכול גם לאהוב אותי.
מתפללת שאוכל להיפתח אליו כדי לבטא את האהבה הגדולה שיש לי אליו ולתת בו אימון.
אני מתפללת שאוכל להתרכז במה שבאמת חשוב.
אני מתפללת שאוכל לראות עם הזמן שכל זה לא היה נגדי אלא שהוא היה בעדו.
מתפללת שאוכל להאמין לו שהוא רוצה בכל ליבו בטובתינו.
מתפללת שאמצא בתוכי את האהבה לעצמי שתמלא אותי.
מתפללת שאצליח לראות את עצמי עם כל החולשות והכיעור שבתוכי, להודות בהם ולקבל את עצמי באהבה בחמלה ובהבנה.
ומתפללת שיהיו לי הכוחות לראות בו את אותם הדברים ועם כל מה שאני רואה להמשיך לאהוב אותו, לקבל אותו בחמלה ובהבנה

רגשת אותי מאד.
אני מאד מאד מעריך אותך את הכנות שלך ואת היופי של הנשמה שלך
אני מאד מקווה שגם בעלך יודע להעריך איזה זיווג נהדר זומן לו
אני חושב שגם את יודעת

אל תלחמי באגו שלך. נפגעת ומותר לך להרשות לעצמך לכעוס אבל לא להרוס.
תתחברי לאותו אגו שרואה רחוק. שרואה מה יהיה טוב לך בעוד עשר שנים, בעוד עשרים שנה
עכשיו קשה - נכון.

את ראויה לכך שיהיה לך טוב ואת יכולה לעשות את זה.

מתפללת שאצליח לראות את עצמי עם כל החולשות והכיעור שבתוכי, להודות בהם ולקבל את עצמי באהבה בחמלה ובהבנה.
פה נקודת ההתחלה. אחרי שתתני דרור לרגשות.
הדברים האחרים יגיעו אחר כך, אולי.

מותר לך לכעוס
מותר לך לקנא
מותר לך להתנהג בקטנוניות
בלי לפחד מה הוא יחשוב עליך ואיך הוא יגיב אם תרגישי את כל מה שעולה בתוכך

והדבר היחיד שאת אמורה להרגיש זה בדיוק מה שאת מרגישה (אני לא רואה צורך לראות כמה הוא אצילי בזה שהוא נפרד מההיא
כמו שצריך או לחוש אמפטיה כלפיה על שברון ליבה ההיפותטי, לא כרגע בכל אופן)

ליבי איתך
תקופה קשה ומטלטלת

מותר לך לכעוס.
בוודאי. הרי אנחנו לא יכולים לבחור מה נרגיש
אנחנו יכולים לבחור איזה קול ינהל אותנו...
הכעס, הצדק הקטנוניות הם רגשות מרעילים שלוקחים יותר מדי אנשים למקום שהם לא רוצים להיות בו

לגיטמי להרגיש וכאמור לא בשליטה שלנו
מה שנעשה, לאור אותם רגשות בהחלט בשליטה שלנו

את נהדרת

מבלי להתבייש בזה שזה מכאיב לך.
מחזקת שוב ושוב. מרגישה שאת מנסה להיות איזו קדושה שלא כואב לה כשמרביצים לה.
עזבי, תתחילי להרגיש כמה זה כואב. את לא תאמיני אם תרשי לעצמך.
ואז יבוא השינוי. שאת תשימי את עצמך מולו, במרכז.

זה יפה שאת מבינה אותו, אבל את לגמרי לא מבינה אותך. לגמרי לא. וזה יכול לחיות יחד. באמת

טוב, הבנתי שוב שזה לא לעניין שאני אדרוש ממנו משהו, גם לא טיפול זוגי.
חשוב רק שאני אדבר ואבטא את מה שאני מרגישה, מה שיושב לי על הלב ואולי לפני זה באמת להגיע למקום בו אני מקבלת ורואה את עצמי במקום שאני נמצאת ולהרגיש שזה בסדר.
ולבקש ממנו את מה שהייתי רוצה.
התמקדי בכאב שלך ובגבולות שלך: "זה מכאיב לי". זה לא נעים לי". למדי את עצמך לבטא את עצמך מולו בעוצמה מבלי להתבייש בזה שזה מכאיב לך. הערב זו הזדמנות לבטא.
מקווה שאצליח להתמקד בדיוק בזה.

אני חושבת שזכותינו להעמיד תנאים במערכת יחסים, מה כל אחד מוכן לספוג ומה לא, על מה מוכן לוותר ועל מה לא.
הסיפור של האישה של הוא סיפור בגידה, הבעל בוגד במשפחתו והאשה בוגדת בעצמה.
זה שיש לשני הצדדים בכל סיפור מה ללמוד ממנו לא אומר שלא צריך לדרוש יחס מכבד עבור עצמנו .

מה שחשוב לדעתי הוא שתוציאי את עצמך ממחול השדים שבו את נתונה כי הוא מפריע לך לחשוב
לחשוב במדויק ובלב שלם מה את רוצה....

את לא צריכה לדרוש אבל את חייבת להגיד מה את רוצה. הוא יכול לסרב וברור שלא ניתן לכפות דבר אלא לראות לאן החלטה זו או אחרת מובילה

החשוב הוא לנווט את הספינה כך שתיסע לאן שאת רוצה
הרי לא הטיפול הזוגי הוא החשוב אלא התוצאה שלו והמסקנות שרוכשים במהלכו
אולי אפשר להשיג תוצאות אלו בדרכים אחרות?

לדעתי, כדאי לך להתמקד במה שאת רוצה.
אם זה גם מה שהוא רוצה, העובדה ששניכם רוצים אותו דבר תקרב אתכם

אם תתמקדו בכאב בתסכול ובשאר הדברים שגרמו ונגרמו מהמצב בו הייתם נתונים תתרחקו

אישה של את מתמודדת עם המצב באופן מעורר הערצה.

אז אני ממשיכה לבקש מכם את הליווי הזה.

דיברנו ובשיחה הוא הסביר לי שלאורך כל הזמן הזה הם המשיכו לקיים קשר ללר מגע פיזי אבל בהחלט מלא תשוקה וככל שהזמן עבר והוא שם על עצמו את המגבלה הזאת (לא לדעת בה) זה רק הלך וגבר והוא מבין שהוא אינו יכול להמשיך לקיים את הקשר הזה איתה בגלל שזה כל כך פוגע בי.
הוא עדיין מבולבל מכיוון שהוא לא מצליח להבין מדוע דבר שעושה לו כל כך טוב וכל כך משמח צריך כל כך לפגוע בי.
הוא עדיין עומד מאחורי האימרה שלו שמה שיש בינהם לא קשור אלי אבל הוא לגמרי גם מבין למה אני חשה את הקנאה והקושי שאני חשה והוא מכבד את זה ובסופו של דבר יותר חשוב לו לא לפגוע בקשר בינינו.
הוא סיפר לי שהיא גם כן שאלה שוה אם היא לא יכולה אולי להיות ידידה של המשפחה, לבוא להכיר אותי ואז אולי אני לא ארגיש כל כך מאויימת.
שאלתי אותו בשלב מסויים אם הוא רוצה שננסה את זה והוא אמר שלא.
הוא אמר שמצד אחד כן, כל כולו היה רוצה עכשיו להתקשר אליה ולהגיד לא!!! אני חוזר בי, בואי בכל זאת ננסה אבל הוא מרגיש שחשוב לעשות החלטה ולעמוד מאחוריה.
הוא סיפר גם שהם יצאו לאכול יחד יום לפני שהוא סגר את העניין והם דיברו, צחקו ונהנו והוא חשב לעצמו שהוא היה רוצה שאני אהיה שם שהוא חשב שגם אני הייתי נהנית איתה ואז במחשבה הבאה הוא חשב שבעצם הוא לא היה רוצה את זה בגלל שהוא מרגיש את עוצמת התשוקה הזאת כלפיה.

הוא הבהיר לי שהוא לא אמר לה שהיא לא יכולה לעבוד בשבילו יותר כי הוא לא הרגיש שזה פייר כלפיה בגלל שזאת הפרנסה שלה אבל הוא לא יפגש איתה מחוץ לעבודה אחד על אחד.

אני לא בטוחה איך אני מרגישה לגבי זה. מצד אחד אומרת לעצמי שברור שזה הדבר הנכון לעשות מצד שני קשה לי להאמין שזה לא ימשיך ללבות את התשוקה ביניהם.
אני בכל אופן נשארתי מאד מבולבלת.
מרגישה שאני יוצאת הקטנונית והחלשה בסיפור הזה. הם שניהם מרגישים מצוין עם המצב כמו שהוא ורק אני הדפוקה והקנאית שלא יכולה לעמוד בזה.
אני לא רוצה לטפח את הרגשות והמחשבות האילו בתוכי אבל זה עולה שוב ושוב.
אני מנסה להחליף את המחשבות האילו במחשבות יותר חיוביות לגבי עצמי.
מנסה למצוא את הדרך לתת בו אימון שהוא אכן בוחר בי כי הוא אוהב אותי ולא רק כי הוא קשור לטיפול שלי בו ובחיים שלנו ומפחד פחד מוות לפרק את המשפחה.

הוא מודה שהוא עצוב מאד מאד ומרגיש שהוא מתאבל על ההחלטה שהוא עשה אבל הוא שמח שהוא החליט את זה ורוצה להשקיע בנו.

אני יודעת שאני מוכרחה להתרכז בעצמי, באהבה שלי כלפי עצמי.

רוצה למצוא לנו מטפל זוגי, הוא אמר שהוא ישמח ללכת לטיפול ביחד אבל אנחנו במצב כלכלי כל כך גרוע, מפחיד אפילו שאני חייבת למצוא משהו לא יקר מידי.
לנסות דרך הקופת חולים?
לא רוצה ללכת לאיזה פסיכולוג דפוק.
אבל אני באמת מרגישה שאני מוכרחה לקבל עזרה במחוץ.
אני כל כך מבולבלת, כל כך כואבת...

אני רק רוצה להוסיף שבראש שלי אני שומעת צעקה כל כך גדולה "תעזבי אותו, תלכי, תברחי..."
ואני לא רוצה לברוח אבל אני מגלגלת בראשי את התמונה שהם יושבים יחד וצוחקים ונהנים ומלאים תשוקה ואני משתגעת.
ואני יודעת שזאת קנאה והיא מקטינה אותי ועושה אותי חלשה... אז למה כל כך קשה לי לוותר על זה?!!!!!!!!!

אוף אוף אוף, רוצה להרגיש אחרת, רוצה להיות מישהי אחרת, מישהי מדהימה שיכולה להכיל הכל, מישהי שלא מקנאה שמצחיקה אותו גם, שחכמה ושלמה עם עצמה ומלאת ביטחון עצמי... מישהי שיודעת שהיא ראויה לאהבה.
טוב, עכשיו אני בוכה, חיכיתי לבכי הזה.

איתך

מה זה אומר שהמחשבה היחידה שגורמת לי הקלה זאת המחשבה להיפרד ממנו?
הייתי הכי רוצה כמו שהצעתי לו בהתחלה שהוא יעזוב לזמן מסויים את הבית וילך לבדוק איתה ברצינות את היחסים, יממש אותם ממש ואז יבחר אחר כך מה הוא רוצה.
קשה לי לחיות עם העובדה כל הזמן שהיא יושבת לו שם בראש...
מעדיפה לא להיות חלק מהמשולש הזה.

ורד יקירה, תודה (-:

מה זה אומר שהמחשבה היחידה שגורמת לי הקלה זאת המחשבה להיפרד ממנו?

זה מובן , כי הגעתם לסוג של "אין מוצא". אבל חכי, תמשיכי להיות חזקה, בקרוב הסערה הזו תחלוף והאמת תצוף על פני המיים, אל תשכחי שאת לא המסכנה היחידה בסיפור הזה, נשמע ששלושתכם בצרה, ושניהם הכניסו אותכם לזה. אין לך דרך להאיץ את הזמן, הם צריכים להבין לבד את הטעות שלהם ולא להפגש יותר.
תראי את הטוב- הוא כנה (כן) איתך , זה מראה על הקירבה ביניכם, הוא היה יכול לא לספר, ואולי זה היה יותר גרוע

רוצה להיות מישהי אחרת, מישהי מדהימה שיכולה להכיל הכל

את מכילה המון, יש דברים שאי אפשר להכיל.

וחיה בתחושת קורבנות מול בעלי, הילדים, העולם
את מכירה את הדף אני בסדר כולכם אשמים ?
למדתי ממנו המון

איך לעבור את היום הזה
לקרוא בבאופן כמובן, מכירה משהו יותר טוב

? ממליצה על בלוג הזוגיות והאמונה של תבנית נוף (לא אמונה דתית, אמונה בבן זוג וביכולת לצאת מכל מצב. מאד מחזקת ואהובה)

ובכלל...
לא משנה מה היחסים בינכם כרגע, יש לך אפשרות לצאת לשבוע מהיום-יום הקשה הזה? את יוכלה לסוע לשבוע חופש לבדך, סיני או "סוכה במדבר" למשל? נראה לי שזמן רחוק מהכל, לא כדי להחליט אלא כדי לעכל, ובלי הצורך לדבר עם אף אחד, יכול לעשות פלאים ולהראות הכל באור ברור יותר. יותר טוב מטיפול, לפעמים.

מה שנראה לי הכי דומיננטי בדף זה כל הזמן הדה-לגיטימציה שאת עושה לכאב שלך. פגעו בך, וזה כואב ומרגיז ובא לך לצרוח! למה זה לא בסדר? למה את צריכה להיות המכילה והתומכת? את מכירה באמת אשה שהיתב במצבך והיתה כ"כ מכילה ותומכת? אני לא. וגם אם את יכולה להיות האשה הזאת -אני חושבת שכרגע זה זמן לכאוב ולכעוס ולהוציא את הכאב. אחר כך יבואו ימים של פיוס. עכשיו הזמן לכאוב ולהוציא את כל המוגלה מהנפש החוצה, אחרת היא תמשיך לפעפע בתוכך, ובסוף תתפרץ ממקום לגמרי לא צפוי.
תגידי, אולי בא לך לצייר? -סתם, לקחת דפים גדולים ומכחולים עם גואש של הילדים. לשבת לבד בלילה, כשרק את בסלון, ולמרוח צבעים, מהנפש לדף. יכול לרפא ולעזור.

מה את כל כך מתפעלת ממנה,? את היית איתו כל השנים, ילדת ומטפלת בילדיו, להדהים? את זה אפשר רק לפני שמכירים לעומק.
את נפלאה וחלק מהעוצמה שלך זה להתקומם נגד הבגידה בך ובילדיך.

עירית_לוי

מישהי שלא מקנאה
אישה בִּיוֹנִית את מתכוונת?

את מכירה אישה כזאת?
את מדברת פה על התניה אנושית כל כך בסיסית ועמוקה, שלא לומר התניה נשית קולקטיבית, כך שהציפייה שלך מעצמך היא ככה, איך לומר, קצת רחוקה מהמציאות. קצת-הרבה.

עולה בך רגש כל כך אנושי - ואני באמת לא יכולה לדמיין אישה שלא היה עולה בה הרגש הזה בתוך סיטואציה כזאת - ואת בתגובה לעצמך כל כך כל כך קשה עם עצמך, כאשר מה שאת זקוקה לו יותר מכל כרגע זו חמלה ורכות.

הנטייה להיות קשה עם עצמך היא כרגע בילט-אין, חלק מהמנגנון הפנימי שלך, וסביר להניח שיש בך את הנטייה להיות קשה עם עצמך ביחס למגוון של דברים.
אבל כרגע את לקחת את הנוקשות הזאת לקצה - כלומר את קשה עם עצמך על זה שאת מקנאה כי בעלך נמשך לאישה אחרת? כאילו דא??

יש לזה גם נקודת אור קטנה

. נקודת הקצה הזאת היא יופי של הזדמנות לפקוח את העיניים ולקלוט את המנגנון הזה.
ושכאשר תחלוף הסערה ויתפנו לך משאבים נפשיים לכך, שווה יהיה לך להפנות את הפוקוס האישי שלך ל-להיות יותר נחמדה לעצמך. יותר מאפשרת, יותר מקבלת. לא את כל העולם (את זה את עושה יופי) - את עצמך.

טוב, עכשיו אני בוכה, חיכיתי לבכי הזה.
יופי.
זו תפנית מבורכת.
אל תפחדי מהכאב.
אני יודעת שקל להגיד וקשה מאוד מאוד ליישם. תנסי לאט לאט להישיר לו מבט.
כל מעבר שלך בתוכו יכול כרגע לעשות לך טוב, גם כי את סוף סוף נותנת לעצמך רשות להתחבר לרגשות האותנטיים שבך, וגם כי כאשר עוברים נכון בתוך הכאב יש לזה איכויות מטהרות ומרפאות.

וקחי בחשבון שאת נוגעת פה בכאב של שנים. לא רק הכאב של החוויה הנוכחית, אלא גם כאב של שנים של דיכוי של פחדים, רצונות, תשוקות, צרכים, והרבה רגשות אותנטיים שלא קיבלו לגיטימציה לבוא לידי ביטוי. אז קחי נשימה עמוקה

.

אם תתמקדו בכאב בתסכול ובשאר הדברים שגרמו ונגרמו מהמצב בו הייתם נתונים תתרחקו
באופן כללי אני מסכימה עם האמירה הזאת. כאשר נותנים לפצעים ולכאבים שלנו לנהל את מערכות היחסים שלנו באשר הן - זה מתכון בדוק לקטסטרופה.
אבל באופן ספציפי אני מאמינה שעבורך כן נכון כרגע לתת ביטוי ומקום לכאב ולתסכול.
לא כדי להאדיר את הכאב או להתבחבש בו, אלא כי אין לך בכלל אפשרות להתמקד בחיובי כאשר את כל כך כל כך רחוקה ממי שאת. מעצמך האמיתית. כאשר את כל כך מתכחשת ל-מה שמתרחש בתוכך.
כדי להיות מסוגלת להתנהל באופן מדוויק בחוץ, נניח מול בעלך, את חייבת להיות בקשר ובמגע קודם כל עם עצמך.

שולחת לך חיבוק חם מכל הלב.
הרשי לעצמך את כל מה שאת זקוקה לו כרגע.

תודה עירית, לא יכולה כרגע להגיב אבל גרמת לי שוב לבכי.
תודה מכל הלב, עמוק עמוק.

וקחי בחשבון שאת נוגעת פה בכאב של שנים. לא רק הכאב של החוויה הנוכחית, אלא גם כאב של שנים של דיכוי של פחדים, רצונות, תשוקות, צרכים, והרבה רגשות אותנטיים שלא קיבלו לגיטימציה לבוא לידי ביטוי. אז קחי נשימה עמוקה

אבל באופן ספציפי אני מאמינה שעבורך כן נכון כרגע לתת ביטוי ומקום לכאב ולתסכול.

כדי להיות מסוגלת להתנהל באופן מדוויק בחוץ, נניח מול בעלך, את חייבת להיות בקשר ובמגע קודם כל עם עצמך.

טוב, אז נראה לי שעשיתי צעד קטן בדרך והרבה בזכות הדף הזה.
כל הזמן אני שומעת בראש שלי את מה שעירית כתבה, שאני חייבת ללכת דרך הרגשות שלי במקרה שלי זה אומר גם לבטא אותם, לתת להם לגיטימציה.

אז הבקר זה קרה, התפרקתי, בכיתי אמרתי את כל מה שיושב לי על הלב ובראש.
שאני לא יכולה להפסיק לחשוב על התשוקה העזה ביניהם, על הצחוק וההנאה הגדולים שהם חווים שהם ביחד...
שאין לי אימון בנו יותר, בקשר שלנו, בו, בעצמי...
שהמחשבה על הפרידה הוא הדבר היחיד שמביא לי תחושת הקלה כי אני לא מסוגלת לעמוד מולו עם כל הכאב והקנאה שבוערים בתוכי.
שאני רוצה למצוא לי גם כן גבר להתאהב בו, לחשוק בו, לרצות אותו ואז לחזור לספר לו הכל ושהוא יכאב כמו שאני כואבת ועוד ועוד ועוד...
כהכל יצא ממני בפרץ של בכי וכאב עצום.

והוא עמד והקשיב.
ביקש שלא נמהר לעשות החלטות עכשיו, לא מהמקום של הכאב, אמר שאני תמיד יכולה להיפרד ממנו אבל חבל שזה יבוא ממקום של קנאה, שהקנאה רק תלך איתי, היא לא תיעלם.
הוא אמר שנקח את זה לאט לאט, שנדמיין את האהבה והזוגיות שאנחנו רוצים יחד ונדמיין את הדרך שלנו לשם...
אמר שוב שישמח שנלך לטיפול ביחד.
הוא חיבק אותי והיה קשוב וקיבל את הכל בפתיחות ובהבנה מלאה.
הכיל הכל ואמר לי תודה.

אז פה אנחנו עומדים עכשיו.
אני מתפללת לעוד כוחות של אמונה. כוחות להתמקד בטוב בינינו ובעצמי.
כוחות לקבל את עצמי עם כל מה שעולה בתוכי והיכולת להמשיך להתבטא ולהקשיב ולהרגיש חמלה והבנה כם כלפיו וגם כלפי עצמי.
אני מאד מאד מאד אוהבת את האיש הזה.

עירית_לוי

ואוו.
אין לי מילים...
את פשוט מדהימה.

עוד בקשת עזרה בדרך.

התקלחתי עכשיו והלכתי להתלבש ופתאום מחשבה עברה בראשי, מעניין מה היא לובשת?
ואז אני מסתכלת על עצמי, על הגוף שלי, אחרי 4 ילדים כבר אין לי תחת או חזה...
והיא, צעירה יותר, ללא ילדים, עם גוף צעיר וחטוב ויפייפיה (מה לעשות, גם אני נכנסתי לאינטרנט והסתכלתי על תמונות שלה) ואני נופלת.
שוב הקנאה מתעוררת וכל כך חזק ושוב אני מדמיינת איך ראה אותה פעם ראשונה ונדלק הניצוץ מהרגע הראשון (כמו הוא סיפר) ואני מרגישה את המועקה בבטן.

קשה לי להבין איך להתמודד עם רגש הקנאה.
כל הזמן להחזיר את הפוקוס אל עצמי?
דעו לכם, זה לא כל כך פשוט, לפחות לא לי.
ומכיוון שאני באמת מאמינה שאני מרוויחה מכל מצב וכל מצב הוא הזדמנות לשיעור חשוב עבורי אני גם מאמינה שזאת הזדמנות להרגיש את הקנאה הזאת.
אז מה, רק להרגיש אותה? אולי לא לפחד ממנה או לשפוט אותה. פשוט להתבונן עליה?

טוב, צריכה ללכת.

תודה עירית, כתבנו יחד.

עכשיו קצת פחות מדהימה?
סתם, פשוט מבטא את מה שעולה לי.
כן, אני מרגישה פחות מדהימה עם רגש הקנאה מעלי.

עירית_לוי

המדהימות שלך עולה לי דווקא בגלל האנושיות שבך (כולל הקינאה), והאומץ, והכנות ביחס אליה.
אומץ לפגוש את מה שהכי מפחיד. אומץ להרגיש את הכאב הבלתי נסבל.

מה שאת עשית מולו הבוקר הוא מאוד לא מובן מאליו ודרש ממך להיות נוכחת במלואך.
זה דרש ממך להביא את עצמך אחרת מהדרך שבה היית רגילה עד לאותו רגע. זה היה רגע של טרנספורמציה, רגע שאי אפשר לקחת ממך.
וכן. זה דורש אומץ בל יתואר.

אז מה, רק להרגיש אותה? אולי לא לפחד ממנה או לשפוט אותה. פשוט להתבונן עליה?
כן - לא לשפוט. לתת לה לגיטימציה.
לתת לך לגיטימציה להיות מי שאת באותו רגע. "עכשיו אני אמיצה", עכשיו אני מקנאה", "עכשיו אני אוהבת", "עכשיו אני מפחדת"... וכו' וכו'.

לא להעצים את הקינאה, וגם לא להתבחבש בה אם מיצית אותה,
אבל כל עוד היא עולה בתוכך מעצמה - להתמקם חזק בעמדה שהיא טבעית ואנושית ולגיטימית.

אני שולחת לך כוחות להתמודד, ליבי איתך, אין לי מילים.
הדף שלך מסעיר אותי ברמות שלא ניתן לתאר.אני כל הזמן כותבת לך ומייד מוחקת.מפחדת להגיב כדי לא להשמע ביקורתית או שופטת כלפייך..
חושבת לעצמי מה הייתי עושה לו הייתי במקומך ?
זה לא חוכמה... אני תמיד מאלה שעוזבים מצבים שלא טובים להם במקום לעבוד קשה על לשפר אותם לתקן אותם.
ככה אני עוזבת מידיי פעם מקומות עבודה ודירות, חברים וחברות, תחביבים.
אז אולי אני לא דוגמה טובה. למרות שבינתיים יצא לי בעיקר טוב מהדפוס הזה שלי.
(למשל, בגלל שאני לא נשארת במקום עבודה שלא טוב לי בו, מאוד התקדמתי מבחינה מיקצועית, מעל ומעבר לכל ציפייה ויותר מכל מי שהתחיל איתי את המסלול המיקצועי ונשאר תקוע במקומות שלא היה לו טוב בהם).
במקרה שלך, הייתי נפרדת ממנו או לפחות לוקחת פסק זמן ארוך, אבל פסק זמן אמיתי , עם הסדרי ראייה לטיפול בילדים וחלוקה צודקת של התחייבויות משפחתיות, לא פסק זמן כזה שיאפשר לו לחזור לחיות כמו רווק בן 20 איתה/עם אחרת ותוקע אותך כאם חד הורית שכל היום רק מכבסת ותולה.
, פסק זמן שייתן גם לך הזדמנות לחוות, להגשים את עצמך, אולי אפילו להתאהב שוב בעצמך או במישהו אחר.
וגם (וזה לא העיקר) ישדר לבעלך את המסר שהוא לא יכול לרקוד על 2 חתונות, כי נשמע שהסבל שלך פה הוא הרבה יותר גדול מאשר שלו. הוא רק קצת סובל מרגשי אשמה. אני מתחרפנת מזעם כשאני מדמיינת אותו ואותה מדברים על כמה כאב הקשר שלהם מסב לך (רחמים?!?!) מחליטים ביחד אייך לקבל החלטה שתקטין את הכאב שלך. מתחרפנת מזה. בא לי להרביץ להם, בעיקר לבעלך.

מבחינתי, הם עדיין ברומן מטורף, גם אם אין מגע פיזי, אולי דווקא בגלל זה, להשאר עד 5:00 בבוקר ולדבר על מערכת היחסים ביניהם !!! זו האימא של הבגידה !!! גם אם לא היה מגע פיזי (ולדעתי היה...) הרומנים הכי מדהימים שלי בחיים היו כאלו "חצי ממומשים" כמו שלהם, מגיע לך יותר, אחותי!!!
הוא חייב לבחור (הוא עדיין לא בחר, נשמע שהוא עדיין איתה, הוא יכול לנתק איתה קשר טוטאלי, אבל מסרב וממציא לכך תירוצים כדי להמשיך ולרקוד על שתי חתונות).
אל תהיי אישה שנייה, אחותי, אנחנו לא באירן.
את מספיק מדהימה כדי להיות עם גבר שמחוייב לך.

וואוו . קראתי עכשיו את האישה _של .

אחזור ואומר לך יקרה מה שהרבה אמרו לך כאן . את נהדרת . מקסימה .
יקרה , את נבגדת .
את נבגדת בצורה מאד מתוחכמת .בצורה כזאת שמנקה אותו מרגשי אשמה . הוא כביכול ממש בסדר ..
הוא מרגיש טוב עם עצמו כי הוא שיתף אותך ..
ואני אומרת , הרצחת וגם ירשת ? סליחה על הבוטות ...

ברור שאת רוצה להאמין שהם "דיברו" עליהם עד 5 בבוקר .. אבל האמת היא כמובן שונה לגמרי ..
את מנסה להיתפס בכל תירוץ עלוב ולהאמין לו . כי האמת היא כואבת מידי .. אני כל כך מבינה אותך , יקרה .

אני לא בעמדה שיכולה לבקש ממך משהו.. אבל בכל זאת , תתעמתי עם האמת המרה , ואל תתני לתקוות שלך להוליך אותך שולל .

ובקשר לווידוי שלו , אני כבר ממש לא משוכנעת שאמת בכל מחיר היא דבר נכון ..

זה בערך כמו לאמר לאדם , טוב אני עוצרת כאן ... שבת שלום אישה יקרה

חוזרת לכאן , רוצה להסביר את המשפט שכתבתי :
ובקשר לווידוי שלו , אני כבר ממש לא משוכנעת שאמת בכל מחיר היא דבר נכון ..

אנחנו בני אדם בסך הכל . אז האיש שלך התאהב . וזה טבעי לגמרי וקורה כל הזמן . לא סיבה לשנוא אותו או לכעוס עליו בגלל זה.
השאלה היא האם לספר לך את זה הוא מחוייב המציאות ? והשאלה היא גם מדוע עשה זאת ?
כדי להשקיט את מצפונו ?
כי הוא לא חזק מספיק להתמודד עם זה וצריך את דמות האמא שאולי את מעוררת אצלו ?
אז , ניראה לי שאפשר היה לו וראוי היה לו לשמור את העניין לעצמו .
להתבשל עם עצמו ואז לממש או לא לממש את המשיכה .. וכל זה רק הוא עם עצמו . מבלי לשתף אותך .
כי ראי מה קרה כאן , הוא הכניס אותך בעל כורחך למקום כל כך מתעתע . זה סבל גדול בשבילך .
אז אני חושבת שאם זה טבענו , ואנחנו מתאהבים באחרים , אז זה לא הוגן ללכת ולהפיל את זה על אישה שאוהבת אותך ונתנה לך 4 ילדים שאותם היא
מגדלת באהבה .

הרי זה קורה כל הזמן . והנישואים מתקיימים ומחזיקים מעמד יפה מאד . והילדים בסדר .
ואף אחד לא ידע שאבא / אמא היו מאוהבים במישהו אחר . אבל הם אוהבים אותנו יותר . והם פה.
וגם אנחנו , אותם אבא או אמא שלהם זה קרה , יכולים להסתכל על ההרפתקאה הזאת ברגש של סיפוק ולאמר לעצמנו ,
אהה , הייתי אהוב על מישהו , היה כל כך טוב . אבל טוב לי פה היכן שאני .
צריך פרספקטיבה של זמן .

שלום לכן מישהי ותרצה.
אני מעריכה את זה שאתן מגיבות ומבינה את הקושי שלכן להבין את העמדה שאני בוחרת בה בסיפור הזה.
אנסה בקצרה להסביר את הדרך שלי בחיים ולא בשביל להצדיק את עצמי בפניכן אלא בשביל אולי להביר אותה לעצמי.

אני אדם שבאמת מאמין שהייקום הוא מקום ידידותי וששום דבר שום דבר בעולם לא נעשה נגדי אלא אך ורק למעני.
מתוך האמונה הזאת אני גם לא יכולה שלא לחפש איך הסיפור הזה משרת אותי ומה השיעור שלי ללמוד ממנו, איזו מתנה צפונה בתוכו.
אני לא יודעת את כל השיעורים שלי אבל את חלקם כבר גיליתי. למשל, השיעור אחד שלי הוא ללמוד איך לבקש ולבטא את הצרכים שלי ולהרגיש זהם לגיטימיים, מעצמי, מבעלי, מהילדים שלי, מהחברים...
עוד שיעור (לדעתי וכמו שאני מכירה את עצמי מבפנים) הוא להתעמת עם המקום הקנאי, המקום שרוצה להאמין שבעלי שייך לי.
אני בוחרת להאמין שבעלי מספר לי את האמת כמו שסיפר לי עד כה.
הוא היה כן איתי מן ההתחלה.
ואם היה בינהם כמו שאתן בטוחות מגע פיזי באותו לילה אז זה כבר עניין שלו לחיות איתו.
רבי נחמן אומר שעדיף להאמין לשטויות ושקרים וגם לאמת במאשר לא להאמין בשום דבר.
אני בוחרת להאמין לו. אם הוא שיקר, אז שוב, זה לא ענייני כרגע ואם אגלה אחרת אז אולי אגיב וארגיש אחרת, אני לא יודעת אבל כל עוד זה מה שהוא אומר לי אני מעדיפה לתת בו את האימון הזה.
דיברנו רבות על אימון בימים האחרונים.
זה לא קל לי בכלל, אבל השאיפה שלי היא כן להאמין לו. השקר שלי או שלו או של כל אחד אחר מאיתנו הוא בין האדם עם עצמו ועם אלוהים.
הוא מודה בפני הרי שהתשוקה שלו אל אותה אישה היא עזה ביותר, התיאורים שלו הם חזקים ועוצמתיים של מה שהוא מרגיש כלפיה. הוא לא מסתיר את זה ממני אז למה שיסתיר ממני אם היה מגע פיזי?
אני הרי נתתי לו את ה ok שלי שאפילו ישכב איתה בזמנו, אפילו עודדתי אותו לזה כי האמנתי שאם לא יממש את הרצון הזה הפנטזיה תמיד תהיה כל כך חזקה שזה יעמוד בינינו ואני תמיד אתהה לגבי זה. ממש רציתי שהוא יבדוק את זה בשביל עצמו במציאות אבל הוא בחר לא ללכת בדרך הזאת מכל מיני סיבות.
קל מבחוץ לשפוט את המצב שלנו אבל אחרי 10 שנים יחד ו 4 ילדים והמון עבודה ודרך שעשינו ועברנו אני באמת לא מוכנה לוותר ככה על האיש שאני אוהבת כל כך ומעריכה ומכבדת. כן, ממש ככה, גם אחרי כל מה שאנחנו עוברים.
אני יודעת בוודאות שהוא לא רוצה לפגוע בי, שהוא אוהב אותי בכל ליבו.

לי מאד ברור שאני רוצה להיות בזוגיות מונוגמית ואם אני לא יכולה לחיות את זה איתו אז אולי ניפרד אבל אני לא מאמינה שהוא פועל יפעל או פעל נגדי בשום צורה.
הוא פעל בעדו כל הזמן הזה וזה בעיני לגיטימי ואף רצוי (עם כל כמה שזה קשה לי כמובן) וכל עוד הוא בוחר להישאר איתי ובכך הוא בוחר גם לוותר על יחסים איתה אני רוצה לנסות לבנות את הזוגיות שלנו ביחד.
הוא בן אדם מספיק חזק וישר גם להחליט שהוא רוצה משהו אחר בשלב מסוים ויכול להיות שהוא יבחר בכך מתישהו, אני לא יכולה לדעת מה צופן לנו העתיד.
זה עניין של סדר עדיפויות וכרגע הוא בחר את החיים איתי, הכל עלול להשתנות, תמיד, לכל אחד.
אני בכל אופן חושבת ומרגישה כרגע שהסיפור הזה עם האישה האחרת עלה מן ההתחלה כדי להעיר משהו בינינו וכך אני בוחרת להתייחס לזה לעת עתה.
כמו שהוא אמר לי, משהו כמו "אל תשלי את עצמך ש היא מאיימת עלינו. רק אנחנו מאיימים עלינו."
אני יודעת שאם היא עומדת בינינו סימן שהיא צריכה להיות שם ואם לא היה צורך בה היא לא היתה. (אני יודעת שנשמע כאילו אני מדברת על חפץ אבל לא זאת הכוונה שלי. אני רק מתכוונת שיש סיבה שהיא נכנסה לחיים שלנו וזה לא מקרי)
ויכול להיות שיום אחד היא תעמוד לצידו ואני אעמוד במקום אחר. ויכול להיות שלא.
אין לי מושג. אבל כמו שאני לומדת לאט לאט ה-כ-ל אפשרי!
אני מנסה בכל כוחותי להיות כאן ועכשיו ( לא אומרת לכם שזאת מלאכה קלה לי, כלל וכלל לא, אבל יודעת שזה המקום הכי נכון להיות בו. המקום היחיד שיש בו ערך אמיתי, אמת).
מה שלא יהיה אני יודעת בוודאות בליבי שהכל ניתן לי במתנה וכל עוד אני מסתכלת ככה על העניינים אני רק יכולה להרוויח מכל התפתחות שתהיה.

זה כל מה שיש לי לאמר בינתיים.
תודה שעזרתן לי לדייק את המקום שלי.
לילה טוב

ובקשר לווידוי שלו , אני כבר ממש לא משוכנעת שאמת בכל מחיר היא דבר נכון ..
אני לא יכולה לדבר בשם אף אחד אחר בנושא הזה אבל בשבילי היושר הזה הוא הדבר הכי חשוב בשבילי ולא היה רגע אחד לאורך כל הדרך שחשבתי לעצמי שהלוואי שהוא פשוט לא היה מספר לי את זה.
אני יודעת שהוא חשב על זה ותהה האם הוא עשה את הדבר הנכון אבל אני בשביל עצמי מודה לאלוהים שהוא לא אדם שלא היה מספר לי.
מודה לאלוהים שאני איתו ולא עם אף אחד אחר.
ואני אומרת את זה עם כל הכאב שאני מרגישה עם כל מה שקרה. לא הייתי מחליפה אף רגע של הסיפור הזה.
אני גדלה בתוך זה כל הזמן, גדלה ומתרחבת ולומדת על עצמי מהמקומות הכי קשים שפגשתי בתוכי דברים שעוזרים לי להרגיש חמלה ואמפטיה לעצמי ולאנשים אחרים בעולם שאחרת הייתי יכולה בקלות לשפוט אותם או להעביר עליהם ביקורת ללא המבט היותר רחב שאני מקבלת על העולם דרך כל כאב או קושי חדשים שאני פוגשת בחיי.
שמחה לגדול להיות האדם שאני גדלה ונעשית בעקבות כל המצבים שהחיים מזמנים לי.
מרגישה רק הודייה שאלוהים נותן לי את השיעורים המדויקים לי.

יקרה, אני שמחה מאד לשמוע את זה. כי אני גם חושבת שאתם צריכים להישאר יחד.
זה נורא ואיום לפרק ולהיפרד כשיש יחסים אוהבים.
העניין שעליו דיברתי (לעצמי כנראה, תפסתי טרמפ) שאולי עדיף היה לולא ידעת מכל זה ואז סבלך
לא היה...
אבל את יודעת טוב יותר מכולנו, ואולי דווקא את צריכה את הטלטול הזה...
רק את יודעת.
לילה טוב

אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד בעניין הלילה ההוא.
אני גם חשבתי על זה לא מעט והיה לי קשה להאמין שלא היה ביניהם מגע פיזי כל השעות הללו.
אבל גם אם היה, האמת היא שזה נראה לי לגיטימי לגמרי.
מעניין, ככל שאני חושבת על זה באמת קשה לי להאמין שהם נפרדו בלי לגעת אחד בשני.
כמו שאני מרגישה כרגע אני אפילו לא יכולה למצוא בתוכי כעס אם אכן זה קרה.
איך אפשר להיפרד ממישהו שאתה חש כלפיו כזאת תשוקה ואהבה מבלי להתחבק ואפילו להתנשק ולגעת בגופו?
זה אולי ישמע לכם מטורף לגמרי אבל כאשר אני כותבת את המילים האילו יש בי אפילו תקווה שהם כן הרגישו האחד את השניה. נתנו לעצמם לחוות את המגע שהם חושקים בו כל כך.
אני מרגישה קוצר נשימה עם המחשבה שהם עצרו את עצמם ברגע כל כך חזק ומשמעותי.
יש בי הקלה כשאני מדמיינת שהם לא עצרו את עצמם.

אני יודעת שאני נשמעת הפכפכה לגמרי, רגע אחד ההקלה באה רק מהמחשבה על פרידה ורגע הבא אני מייחלת לזה שהיה ביניהם מגע פיזי אינטימי...
זה מצב מורכב, ממש מורכב.
וזה לא שאני רוצה להוא ילך עכשיו להיות איתה. ממש לא!
אבל אני כל כך מבינה אותו.
כל כך זוכרת את ההרגשה הנפלאה הזאת.
כל כך זוכרת את הכאב של הפרידה.
כל כך יודעת את הכאב של החוסר יכולת להיות קרובה.
חווה כל הזמן את הרצון העז להיות קרובה אליו ולא מסוגלת כי הפחד או הכעס או הכאב עוצרים אותי.

אישה של כשמך כן את. את אשתו ובת זוגו.

מה שלדעתי את מנסה לעשות זה להזדהות איתו ולשכוח אותך וזה לא טוב.
את מנסה להציג את מעשיו כמובנים מאליהם אבל תשכחי שזו הייתה הבחירה שלו.
ממש כמו שעכשיו הוא בחר בך - לדבריו.

מה שהיה שם לדעתי הוא רק פרשנות לא רלוונטית מהבחינה שהיא לא עוזרת לך להשיג את המטרה שלך. האם זה מה שחשוב לך כרגע.
הרי אפשר להעביר מסרים של קרבה תשוקה ואהבה עם בגדים ממרחק של קילומטרים ווללא בגדים בקרבה אינטימית מאד אפשר להעביר גם מסרים של זילזול ובוז
לכן השאלה אם היה מגע או לא לא חשובה אלא, אולי המסרים שעברו באותו לילה.

לדעתי, גם דבריך אליו שאת היית מעוניינת לחוות חוויה דומה עם אחר לא נשמעים לי אמינים
את אשתו, את אוהבת אותו ורוצה להראות לו שגם את היית עושה אותו דבר כדי שהוא לא יחשוב שמה שהוא עשה נורא.

את רוצה להיות איתו ופשוט מציע לך להיות איתך ואיתו.
נשמע שהדבר הנכון ביותר עבורכם הוא לשקם את הקשר שלכם.

על תשמעי לקולות שמציעים לך בשם של צדק שיוויון ושאר אידאלים שאלפי אנשים מתו לשווא בשמם לעשות את ההפוך ממה שאת רוצה.

בהצלחה

מרתק ומעורר השראה והערכה התהליך שאת עוברת!
ממש גאה בך (נשמע מצחיק לכתוב את זה...)

חותמת על כל מילה של עירית וגם על מה שאת כתבת שאת לומדת מכל דבר.

_לדעתי, גם דבריך אליו שאת היית מעוניינת לחוות חוויה דומה עם אחר לא נשמעים לי אמינים
את אשתו, את אוהבת אותו ורוצה להראות לו שגם את היית עושה אותו דבר כדי שהוא לא יחשוב שמה שהוא עשה נורא._
כשאמרתי לו שאני רוצה לשכב עם גבר אחר זה נעשה מתוך פרץ של זעם וכאב, אמרתי לו שהייתי רוצה לנקום בו, שירגיש את מה שאני עוברת, את הכאב שלי... אמרתי מה שמשתולל בתוכי.

מרתק ומעורר השראה והערכה התהליך שאת עוברת!
כן, לפעמים אבל דווקא מאז אתמול שייתי גיבורה גדולה ושאלתי אותו מה שלומו והוא בכנות הרגילה שלו אמר לי שהוא כואב מאד ומאז שעשה את ההחלטה לחתוך הוא רק חושב עליה עוד יותר...
ואני רואה שוב ושוב איך אני מחפשת בקדחתנות פיתרון והיחיד שאני מוצאת זאת פרידה ואני מקנאה בטירוף ולא יוכלה להפסיק לתהות בכל רגע שהוא איתי אם הוא חושב על כמה הוא רוצה להיות איתה
וכואב לי כמו שלא כאב לי בחיי ואני שונאת את עצמי על מה שקורה לי והאישה שאני מוצאת שחייה בתוכי.
אם היו שואלים אותי איך הייתי מגיבה למצב כזה לפני שכל זה קרה הייתי חושבת משהו אחר לגמרי, לא ידעתי שבתוכי משתוללת אישה כל כך קנאית.

טוב חייבת ללכת,
כואב כואב כואב מבולבלת נורא............. )-:

אני לא מבינה אותו, הוא לא הוגן כלפייך. אם הוא כל כך חושב עליה, אז אולי באמת עדיף שילך לבדוק את העניינים. כי עכשיו, במעשיו, הוא מביא אותך למקום בו את כאילו הסוהרת שלו . כמו שאמר בהתחלה, שהוא מרגיש כמו אריה בכלוב כשבעצם מה שהוא עושה עכשיו זה לגרום לך להיות אריה בכלוב. מה הוא רוצה? אני לא מבינה.

תראי, משהו שהוא אומר וזה נכון זה שזה יקח זמן ושאנחנו צריכים אמונה וסבלנות ולעבוד ולהשקיע בנו.
אני פשוט חשה חסרת אמונה )-: לא מאמינה שהוא יפסיק לחשוב עליה.
הוא גם אומר לי שהוא לא רוצה להפסיק לחשוק בה.
הוא לא מעוניין להרוג את הרגש שלו.
אני מבינה את זה על אף שזה קשה לשמוע.
הוא לא רוצה להרוג את מה שהוא חש כלפיה, הוא רוצה להחיות את מה שיש בינינו.
זה באמת נשמע לי גישה יותר נכונה ובריאה.
חוץ מזה איך אפשר להרוג את מה שהוא מרגיש כלפיה, לא? אפשר להדחיק, להתכחש, לנסות להסיט את תשומת הלב למקום אחר...
מה שאפשר לעשות זה להניח למה שהוא חש כלפיה ולהיות אולי יותר פעיל ביחס אלינו.
שוב, זה עניין של סדר עדיפויות ובינתיים הוא בוחר לשים אותנו בסדר עדיפות ראשונה, כך אני מבינה את המצב לפחות.
כך אני מבינה את המצב כשאני חשה שפויה.
אבל ברגע שהקנאה עולה ואני מתחילה עם המחשבות והדמיונות אני פשוט רוצה להיעלם מכאן, ממש.
ממזכירה לעצמי שאני לא בשליטה על המצב הזה, עליו, על מה שהוא מרגיש אבל כל כך קשה להרפות מהרצון לנווט את העניינים כמו שהייתי רוצה שהם יהיו.

_הוא גם אומר לי שהוא לא רוצה להפסיק לחשוק בה.
הוא לא מעוניין להרוג את הרגש שלו._

לשניכם.
אבל:
לחשוק בה זה לא רגש.
זהו ביטוי של הרגש.
הרגש נמצא מתחתיו.
הוא אינו קשור לאדם אחר. רק לזה שמרגיש.
והשאלה לשניכם:
מה כל אחד מרגיש?

חני שלום,
אני שמחה שאת מגיבה כאן.
לא הבנתי את מה שאת אומרת. אשמח אם תוכלי להסביר.

הוא אינו קשור לאדם אחר. רק לזה שמרגיש.
זה מה שלא הבנתי.

ואז אם אבין את זה אולי אוכל לענות על
מה כל אחד מרגיש?

להדלק על מישהי אחרת זה בכלל לא סיפור גדול. קורה כל הזמן. גם גברים נשואים וגם נשים נשואות לפעמים נמשכים למישהו שהוא לא בן או בת הזוג שלהם. קצת מפנטזים וזה עובר.
זה לא שהוא מצא את אהבת חייו. או שהוא רוצה להקים משפחה חדשה איתה.
לא צריך לעשות מזה משהו יותר גדול ממה שזה. בסך הכל זו רק הדלקות קטנה וזה יעבור. קצת משיכה גופנית, קצת פנטזיה ואשליה וזהו.
בכנות את יכולה לאמר שאף פעם לא נמשכת לגבר אחר? לא חשבת בעצמך על מישהו שהוא לא בעלך?
אז מה.

אבל היות ונתת לו רשות לממש את הפנטזיה הכנסת אותו לבעיה וגם אותך.

והיות וגילית שאת לא יכולה לחיות עם מערכת יחסים נוספת שלו את צריכה להיות החלטית בדרישות שלך ממנו.
על פנטזיות אין לנו זכות ויכולת לדרוש שום דבר. כך שזכותו להמשיך לחשוב עליה כמה שהוא רוצה ובא לו.
אבל את בהחלט יכולה לבוא בדרישות לגבי מה הוא עושה. ותהיה ברורה. אסור לעשות כלום. לא להפגש, לא לדבר ולא שום דבר יותר מזה.
אם זה לא ברור לך שאסור לו להיות איתה בקשר זה גם לא יהיה ברור לו והסיכוי למימוש הפנטיזה יכביד עליו מאוד.

שיהיה לכם בהצלחה. אין ספק שאתם זוג חזק.

_הוא אינו קשור לאדם אחר. רק לזה שמרגיש.
זה מה שלא הבנתי._
הרגשות שלנו לפעמים מוסווים מאיתנו. ואז אנו מבטאים את הרגש (הלא מודע) בעזרת צורך או רצון מאד משמעותיים.
למשל רגש שהחוויה שלו היא לבד יכול להיות מתורגם לתשוקה לאדם אחר
או רגש שהחוויה שלו היא חוסר יכול להיות מתורגם לצורך עז לאכול.....
בשני המקרים החוויה של הרגש היא אישית ופנימית אך הביטוי שלה הוא חיצוני.

נורה הקטנה , תודה
תראי, הם ימשיכו שהיפגש במסגרת העבודה, הוא הבהיר לי שהוא לא עומד לשחרר אותה מהעבודה.
הוא אומר שזה בגלל שהוא מרגיש מחוייב לה ואני חושבת שזה בגלל שזה נותן לו עוד דרך לשמור על פתח לאפשרות אבל מה שזה לא יהיה אני לא מרגישה שאני יכולה או רוצה לדרוש ממנו לעשות משהו שהוא לא מעוניין לעשות.
אולי אני עושה טעות בזה.
לא יודעת,
זה מבלבל אותי.

מבלבל רגע אחד להרגיש טוב וברגע הבא להרגיש כל כך נורא.
רגע להרגיש שאני מסוגלת להכיל וברגע הבא להרגיש כל כך חסרת אונים.

כל הזמן נדמה לי שאני צריכה ורוצה להגיע למקום שבו אני לא מרגישה יותר את הקנאה.
אני מנסה להגיע למקום שהוא בלתי אפשרי?
אני לא רוצה שהמעשים שלו יחטיבו לי את מה שאני מרגישה בפנים ואני כרגע במקום שלגמרי מושפע מהאם אני חושבת שהוא רוצה/ אוהב אותי או לא.
מקום שרוצה נואשות להאמין שהוא לא רוצה או ירצה בה יותר ורק כך אני יכולה להשתחרר מהמועקה.
לא רוצה להיות במקום הזה.
יחד עם זאת שם בדיוק אני נמצאת.
מה אני עושה עם זה?

חני תודה. עכשיו אני מבינה.
צריכה לחשוב על זה.
זה נראה לי באמת מקום חשוב וטוב לעבוד ממנו.
ממש תודה, מעלה בי הרבה מחשבות.
מרגיש כמו מקום עם פתח במקום המקום הסגור שאני מרגישה כלואה בתוכו.

מרגיש כמו מקום עם פתח במקום המקום הסגור שאני מרגישה כלואה בתוכו.
מרגש מה שאת כותבת. וגם מאד מחבר. אני ממש מצליחה לראות את מה שאת מתארת
תודה ואהבה.

חני, נכנסתי עכשיו כי אני מנסה לברר מה אני מרגישה, מוצאת שאני מתבלבלת בין רגש לצורך או רצון.
נניח אני מרגישה קנאה, כעס, כאב, פחד, חוסר אונים, רצון לברוח - אה, הנה רצון למשל, נכון? רצון לברוח.
עכשיו השאלה היא ממה הרצון הזה נובע?
מהרצון לא להרגיש יותר את הכאב והקנאה.
זאת העבודה שאת מציעה לעשות?
זה הבירור שאת מדברת עליו?

מנסה להבין מה לעשות ברגע שביררתי עם עצמי מה אני מרגישה?

_זאת העבודה שאת מציעה לעשות?
זה הבירור שאת מדברת עליו?_
כן למשל: פחד ממה? כעס על מה? כאב ממה (מזכירה לך שבתשובות תהיינה מילים שקשורות בך ולא באחרים).
ואחרי העבודה הזו מציעה לך לבדוק האם את יכולה לעזוב את הנושא לגמרי. אפילו ליום. לא להיות עסוק במה נכון לעשות/לחשוב/להרגיש בהקשר אלייך, בן זוגך או שניכםיחד.

אבל אני לא מרגישה שאני יכולה לדרוש ממנו לשחרר אותה

למה את מתכוונת ב"לשחרר"?
לפטר? הוא הבוס שלה?
(אם הוא בעמדה שהעבודה שלה תלויה בו אז יש כאן עוד בעיות עם היחסים בינהם).
ועדיין אם התכוונת שטכנית אין אפשרות למנוע מהם להיות בסביבה אחד של השני אז לזה אפשר למצוא פתרונות טכניים.

אני לא רוצה שהמעשים שלו יחטיבו לי את מה שאני מרגישה בפנים ואני כרגע במקום שלגמרי מושפע מהאם אני חושבת שהוא רוצה/ אוהב אותי או לא.
אני אישית לא מבינה את הציפיות האלה מעצמך.
את מתנהגת כאילו הוא איזה ידיד טוב. הלו! זה בעלך. האבא של הילדים שלך. המשפחה שלך.
זה לדעתי לא מציאותי לצפות להיות נייטרלית ואנמית ברגשות שלך כלפיו ובעקבות המעשים שלו.
את מושפעת ממנו וכך זה צריך להיות (גם הוא מושפע ממך. היית רוצה שהוא יהיה מנותק ממך?).

הכי חשוב לדעתי שתכירי בעובדה שבני אדם ממשיכים להימשך לאנשים אחרים למרות שהם נשואים. ואין בכך שום דבר רע.
כי כרגע את נורא מאדירה את מה שהוא מרגיש כלפיה. זה כלום. זה חסר משמעות. זה נפוץ. פלא שאת לא יודעת את זה מתוך נסיונך האישי.

זה מקבל מימדים כאלה אדירים רק בגלל שאת חושבת שצריך לעשות משהו עם הרגשות האלה. לבדוק את זה. לא צריך לבדוק כלום.
אתם משפחה ואם ברמה הבסיסית אתם אוהבים וחיים טוב אחד עם השני אין מה לעשות עם המשיכה הזו שמידי פעם מופיעה וכמו שבאה כך היא מתפוגגת.
אל תהפכו את זה לארוע דרמטי שמעמיד בספק את כל מבנה המשפחה.
ואל תתדלקי לו את הפנטזיה ע"י הספקות שלך.

שליחה על ידי תרצה* » 02 מאי 2010, 17:27

בואו נהיה כולנו כנים עם עצמינו , האם מישהו באמת מאמין שיש אפשרות של "אחורה פנה" במצב כזה שגבר ואישה נמשכים אחד לשני מאד ?
אחורה פנה, כי זה לא הוגן
אחורה פנה, כי אני אוהב את אישתי
אחורה פנה, כי יש לי רגשי אשם
אחורה פנה כי...(תוסיפו מה שתירצו )

למיטב ידיעתי , הבנתי ונסיוני - אין אחורה פנה . ולא יעזרו כל סוסי המלך וכל ויועצי המלך ..

אני חושבת שהבעיה היא זה שהוא עושה מזה סיפור.
זה שאת עושה מזה סיפור זה כבר טבעי- הוא בא, מספר לך, מתאר לך תיאורים מכאיבים ביותר על עוצמת התשוקה שלו. וזאת באמת רק תשוקה, הדלקות. הוא יודע שהוא לא רוצה להיות איתה ביותר מקשר גופני חולף וגם היא יודעת את זה. אבל בעצם העובדה שהוא בא ומספר לך על זה ומאדיר את כל הסיפור הזה הוא זוכה להרגשה של: נחשק על ידי שתי נשים, שווה, גבר וכו.
הוא לא רוצה להיות איתה -אחרת הוא כבר היה עושה את זה. לפי כמה שהבנתי היא גם לא רוצה להיות איתו ביותר מסטוץ.
הוא שם אותך במקום מאוד קשה ואני מאוד מבינה את המקום הזה - אני חושבת שאת צריכה להגן על עצמך.
אם לעזוב את הבית לא בא בחשבון - אז הוא מחוייב להפסיק להכאיב לך ולגרום לך הרגשה שאת לא הדבר שהכי חשוב לו בעולם.
זאת המחוייבות שלו בתור בעלך. אם הוא רוצה להשאר כזה -שימלא את תפקידו. אם לא - אז כמו שכבר אמרת שאיפשרת לו שילך לבדוק את מה שזה לא יהיה ויחזור רק כשהוא מוכן לגמרי לגמרי להיות שוב בעלך.
אני חושבת שמרוב שאת מנסה להכיל ולהבין -את שוכחת את הסיטואציה שאת נמצאת בה.
זה בסדר שאת מבינה ומכילה ואפילו מזדהה. אבל ל זה לא אומר שאת צריכה לאפשר לזה לקרות ולפגוע בך. אפשר להזדהות גם עם בעל מכה - לא צריך לשנוא אותו על מה שהוא.
זה מה שאני חושבת. אין לי נסיון במקרה כזה ולכן אני מזכירה שזו רק דעה.
תזכרי שאת לא כופה עליו שום דבר. את רק דושרת את מה שמגיע לך.

שליחה על ידי שרון* » 03 מאי 2010, 14:21

אני הייתי בצד של בעלך, התאהבתי במישהו אחר, ספרתי לבן זוגי איתו הייתי בזוגיות כמה שנים טובות, שהיה גם החבר הכי טוב שלי, והוא היה הכי מתוק בעולם,
גם הוא אפשר לי ללכת להתנסות עם הבחור [הכרנו את הבחור יחד ובהתחלה כולנו התלהבנו אחד מהשני, די מהר משחקי הכוחות השתנו] כשממשתי את האהבה שלי עם הבחור השני לא יכולתי לחזור אחורה ורציתי להיות עם שניהם, בן זוגי עוד שקל את זה אבל הבחור השני לא, סבלתי מהתשוקה המטורפת שחשתי לבחור ומהאהבה והחברות לבן זוגי, החלטתי להפרד לזמן מה מבן זוגי,
ניסיתי להיות עם הבחור אבל לא הצלחנו, רבנו נורא, נבהלתי, פחדתי לאבד את המקום הבטוח שהיה לי וחזרתי אל בן זוגי, אחרי שמונה חודשים שלא נפגשנו הוא שוב יצר איתי קשר, ברגע שראיתי אותו הבנתי שאם יש לי כזאת תשוקה אל מישהו אני חייבת לעזוב את בן זוגי וחברי הטוב, הייתי חודשיים לבד ואז אני והבחור השני התחברנו והיום יש לנו שלושה ילדים מקסימים ביחד, ואחרי שמונה שנים אנחנו עדין מאוהבים בטירוף.
החבר הטוב לשעבר, אני לא מצליחה לדמיין את הכאב שגרמתי לו, הוא באמת היה אחד ממליון, אבל ככה זה היה, בשנים הראשונות הוא עוד היה בקשר איתנו אבל זה נגמר, שברתי את ליבו אבל אין לי רגשות אשמה, בעצם אולי טיפטיפה.
אני בחיים לא הייתי מאפשרת לבן זוגי לעשות לי כזה דבר, מדהים אותי איך את חושבת ומרגישה כל כך דומה לתחושות ולמחשבות שהיו לבן זוגי הקודם.
אני הייתי סופר אנוכית, לא התכוונתי לעזוב את הקן הבטוח לפני שאני יודעת בוודאות לאן הולכים יחסי החדשים, פחדתי לאבד את חברי הטוב, מצד שני התשוקה לבחור השני הייתה כל כך מרגשת, הלב שלי שר והראש שלי היה בעננים, נצלתי את טוב ליבו ואהבתו האינסופית של בן זוגי אז, אפילו לתקופה קצרה, הסקס בינינו היה יותר מרגש אבל זה הכל היה קשור להתרוננות שלי ממי שהיום הוא בעלי , לאורך כל הדרך הייתי כביכול כנה עם חברי אז, אבל בדיעבד זאת הייתה הונאה אחת גדולה, מקווה שעזרתי לך במשהו למרות שלא נראה לי.

עירית_לוי

עוד שיעור (לדעתי וכמו שאני מכירה את עצמי מבפנים) הוא להתעמת עם המקום הקנאי, המקום שרוצה להאמין שבעלי שייך לי.
גם אם הוא לא שייך לך מותר לך ומגיע לך לרצות ולבקש ממנו דברים: מותר לך לרצות לחיות בתוך מערכת יחסים שבה את חשה בטוחה ולא מאויימת.
מותר לך ומגיע לך לבקש ממנו בקשות ישירות וברורות. זה לא הופך אותו לרכוש שלך. את לא כופה עליו כלום. את רק מבטאת את רצונותייך וצרכייך בלי פחד.

אלה שני מקומות שיכולים בטעות להתערבב זה בזה.
הפרידי בין הרכושנות שלך לבין הלגיטימציה של הרצונות שלך. אל תשליכי אותם בטעות לפח יחד איתה

.

דבר נוסף ביחס לזה - כדי לשחרר ולעדן את הקנאית והרכושנית שבך - את תצטרכי קודם כל להתיידד איתן, להכיר בהן כחלק ממך. ממי שאת כרגע. לא לשנוא אותן כל כך. זה לא קל, אני יודעת.
הטרנספורמציה הבאה שלך, לתחושתי, תצטרך לעבור ביחסים עמוקים יותר שלך עם עצמך. ביחסים מקבלים יותר עם כל החלקים שבך.

נראה לי שהתגובה הכי נורמלית היא- לקנא.
חיבוק

שולחת לך חיבוק
את מדהימה,אוטנטית,מרגשת
אהבי את עצמך,את מלאה כרימון

מותר לך ומגיע לך לבקש ממנו בקשות ישירות וברורות.
טוב, אז נראה לי שעשיתי את זה.
והוא הבהיר מבחינתו מה הוא הולך לעשות.
אז הוא משיך לעבוד איתה ולא להתראות איתה מחוץ לזמן העבודה.

עכשיו אם אפשר הייתי רוצה לנסות לעבוד בצורה מסודרת.
אני אסביר את המצב שאני נמצאת בו כרגע ואולי אפשר להתחיל משם.
אני כרגע מרגישה את עצמי ממש ממש כלואה, כמו בתוך בית כלא של מחשבות שמייסרות אותי.
ואני מדגישה שאני לא מצליחה להרפות מהן על אף ההבנה שהן ממש הרסניות בשבילי ועל אף ההבנה שהן כולן סיפורים בראשי שאנ יודעת שאני מטפחת.
בעלי הבהיר לי חד משמעית שהוא בחר באופן הכי מודע (עד כמה שהוא יכול להיות מודע לעצמו) להיות איתי, לשים את הפוקוס עלינו, איתנו, בינינו.
הוא מאד שמח להתחיל השבוע טיפול (ביום שישי אנחנו מתחילים עם מישהי שעובדת בשיטת אימגו).

אבל אני שקועה בתוך מחשבות הקנאה עד מעד הראש.
לא מצליחה להפסיק לחשוב שהוא היה מעדיף להיות איתה במקום איתי.
שהיא הרבה יותר שווה, צעירה, יפה, מצחיקה, רגועה (לעומת הטירוף שאני משדרת לכל הכיוונים)...
כל הזמן בטוחה שעם הזמן הוא פשוט יגיד לי שהוא רוצה ללכת אליה וזהו ואני מרגישה את עצמי כמעט בכח מנסה לדחוף אותו למקום הזה בשביל להוכיח לעצמי שהנה, הוא לא באמת אוהב אותי. או לחלופין בשביל שהוא יעזוב כבר ואז אנ ילא אצטרך להתמודד עם המקום הזה שמייסר אותי שבעלי מאוהב גם באישה אחרת.
ואני אומרת גם כי הוא כל הזמן מבהיר לי שהוא באמת באמת באמת אוהב אותי ולא רוצה בשום פנים ואופן לעזוב אותי.
אבל לי קשה מאד להאמין לו.
הוא ממש מתחנן שאני אתייחס לזוגיות שלנו ואפסיק להתייחס למה שהוא חש כלפיה.
אבל אני לא מצליחה.
ואני כן מבטא את הכעס והזעם והכאב שלי.
אמנם אני ממשיכה להתבייש בזה ולהרגיש מאד נחותה ומושפלת בגלל זה, אבל אני נותנת לעצמי בכל זאת להגיד ולהביע כי אני אומרת לעצמי הרי אין לי יותר מה לאבד.
והכי טוב שהוא ידע באמת עם מי הוא חי.
לא האישה הזאת שניסיתי להיות עד עכשיו שמכילה ויכולה לקבל.
אלא האישה הכי ממוצעת ומשוגעת וקנאית ומוטרפת שיכולה להיות.
ככה בדיוק אני מרגישה וזה גם מה שיוצא ממני. (לא בטוחה שהוא יצליח לעמוד בזה עוד הרבה זמן וגם אני לא )-: אני בסבל אדיר)

מאיפה אני יכולה להתחיל?
אפשר לקבל איזה תרגיל אחד פשוט לעבוד איתו? משהו כזה ל - sos לרגעים שבהם אני מרגישה שאני לא מסוגלת לנשום מרב הצפה של רגשות קשים?