בעלי במילואים

[לוטם_מרווני*]

אוי איזה ילדון מתוק!!! עצוב כל כך הגעגועים האלו, לקטנטנים שעוד לא ממש מבינים (גם אני לא ממש מבינה בשביל מה הבעל שלי צריך לשבת 4 שעות במגדל שמירה 3 פעמים ביום במשך 3 שבועות)...
שולחת לך חיבוק...

[תבשיל_קדרה*]

אויש, תמר

[עתליה_בתותים*]

חיבוק לתמר
חשבתם על האירוניה שתמיד, בסרטי בורקס וכאלו "העלי במילואים" זה מצב בו אשה מנסה להתחיל עם מישהו ומרגיעה אותו "בעלי במילואים" ומתוך הדף הזה עולה נימה אחרת לגמרי...

[תמר_ס*]

תודה על החיבוקים.
אבא שלנו בא לשבת. שמחה וצהלה.
רק שמתן היה דבוק אלי כל הסופשבוע פי 4000 מתמיד. די ברור, עומר כ"כ רצה להיות איתו, להרגיש אותו, לחבק, ללטף, לדבר, וזה ממש העיק עליו אז הוא חיפש מפלט אצלי.
חוצמזה, גיליתי על עצמי שאני הרבה יותר סובלנית (מחוסר ברירה כמובן) למתן כשעומר לא נמצא. כי כשהוא בבית אני יכולה להרשות לעצמי לומר מדי פעם "עומר, תעשה משהו, אין לי סבלנות". ובשבועיים האלה שהוא לא היה כאילו נוצר לנו-לי ולמתן-מרקם פרטי משלנו, אנחנו מבינים מצויין אחד את השני, מתן יודע איפה אני מוותרת, איפה לו, מתי הסבלנות שלי פוקעת. ופתאום מגיע עומר והכל משתנה. ממש מוזר.
היום הוא שוב נסע ונצטרך להתרגל ללבד. יום רביעי הכל נגמר ושוב נצטרך להתרגל לביחד.

[לוטם_מרווני*]

גם לנו היה סופשבוע עם אבא והבוקר הוא נסע לעוד שבועיים וחצי.
יש איזשהו שקט לפני הסערה. בהתחלה הבית היה ריק מאוד ובכיתי. אחר-כך חילחל לתוכי שקט עמוק ומקפיא. אני מרגישה מנותקת משהו מהידיעה שהוא שוב בבסיס. מדברת עימו בטלפון ומרגישה את הלב שלי סגור. קפוא. לא רוצה להפתח לרגשות אך מדי פעם הן מציפות אותי מחדש ומבלי משים יורדות טיפות חמות של דמעות ואני שוב בוכה.
אני בתוך סערת רגשות עם שברי עננים וקור ושקט. בקיצור, אני נעה ונדה בין שלווה קרה וקפואה למתח וכאב וגעגועים ובכי. ממש לא מאוזנת.
בניתי לעצמי תוכניות מלאות לשבוע כדי להרגיש לא לבד.
מחר היתה אמורה לבוא אלי חברה אבל היא הודיעה עתה שכנראה לא תוכל לבוא ואני בכ"ז אהיה ל ב ד .
לבד? עם ליה אני ממש לא לבד. היא לרגע לא מאפשרת לי לצאת לה משדה הראיה. דובקת באמא, כי אבא לא בא. אולי מהשקט שלי היא מבינה ששוב אנחנו שתינו וזהו. אולי.

[תבשיל_קדרה*]

אני לא מציעה לך חברה, כי חזרה לי הדלקת-גרון.
יום אחד. ועוד יום אחד. ועוד אחד... ובסוף זה נגמר.

[עתליה_בתותים*]

נורא מרגש מה שכתבתן. זו האמת. אין קגש יחיד במצב הזה. מערבולת רגשות. מרקם התנהגות משפחתית שמשתנה כשחלק ממנו נקרע. אף אחת לא מרגישה כעס על ההעדרות?

[תבשיל_קדרה*]

אף אחת לא מרגישה כעס על ההעדרות?
אוֹ-הוֹ!
בדיוק דיברתי עם חבר בטלפון, ומניתי רשימה ארוכה של אנשים שהמילואים גורמים לי לשנוא - המפקדים, בעלי, הילדים, הורי (שלא עוזרים מספיק), חמותי (שעוזרת מאוד, אבל בכ"ז). נדמה לי שזהו.

[מיץ_פטל*]

לא נעים לי להודות...אבל...

אני מז'ה נהנת!!

חמותי היתה איתנו בסוף השבוע, חמי היה בשבוע שעבר,קניתי זוג שטיחים לסלון, הלכתי להסתפר,
בסדר יום של הפלייליידי הולך ומשתפר....
אז..בנתיים אני עמוסה עד האוזניים ואין לי כל כך זמן להתגעגע...
ומצא חן בעיני שהוא התקשר ודרש בכל תוקף שסוף סוף אתפנה לשוחח איתו בטלפון ..
כך שבנתיים...

[תמר_ס*]

ועוד איך כעס. אבל זה עבר ברגע שהתחילו המילואים. היה כעס היסטרי בימים שלפני. גם עליו (כאילו הוא אשם...)
ענבל, יבוא באמצע?
מיצפטל, תרגישי חופשי. המון חברות שלי נהנות בתקופת המילואים. לגיטימי. למרות שאני לא מבינה איך.

(גילה, חלס עם הדלקת גרון הזאתי).

[לוטם_מרווני*]

בדיוק דיברתי עם חבר בטלפון, ומניתי רשימה ארוכה של אנשים שהמילואים גורמים לי לשנוא - המפקדים, בעלי, הילדים, הורי (שלא עוזרים מספיק), חמותי (שעוזרת מאוד, אבל בכ"ז). נדמה לי שזהו.
גילה-בדיוק הרשימה שלי...ותחלימי כבר!!!
תמר-כנראה לא יבוא באמצע, כי אין להם "מצבת" מספיק גדולה שם, והם שומרים סביב השעון.
מיצפטל- "אין לי זמן להתגעגע"- זו יופי של שיטה, ולמה לא, תהני לך. בני כמה הילדים אצלך?

[תבשיל_קדרה*]

בנות!
אם אני לא אשתפן לי פתאום, סביר, שכנראה נעביר חלק גדול מהמילואים ב... באזל. עם חברים.
אני משוגעת?

[מ_י_כ_ל*]

מה באזל? באזל 'שם יסדתי' באזל? נשמע נפלא, נהדר ו...שפוי לחלוטין (ובטח לא פחות שפוי ממצב בו אבא איננו 30 יום בשנה!).
מסכן ערן שיפסיד הכל.

[תבשיל_קדרה*]

כן.

[אש''א*]

כבר מתחילת הדף אני שותפה סמויה אבל מהיום גם אני בברוח.
עשיתי הכל כדי לא לחזור הביתה... אבל העיסוקים נגמרו בשלב מסוים...
בא לי לבכות ובכלל לאיסתרא יש יומולדת ביום ראשון הבא ולי בשישי כך שהעסק נהיה יותר עצוב

[תמר_ס*]

בטח מושגעת, חיובית כמובן. איזה כיף!!!!!!! שוויץ מהממת. דרך מושלמת להעביר מילואים. (מסכן ערן. כמה אני לא מקנאה בו).

אוי אש"א, כמה עצוב. גם אני "חגגתי" לבד יומולדת. רוצה לבוא לחגוג איתנו? את מוזמנת. באמת.

[לוטם_מרווני*]

גילה! איזה כייף! לכו(טוסו) ותהנו!
אשא? מה זה איסתרא?(סליחה על הבורות אבל כידוע לי איסתרא זה מטבע?)

ואני- מתמודדת...

[תבשיל_קדרה*]

אש"א זה אמא של איסתרא ובלגינא, שקיבל את כינויו מ - "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא".

[תמר_ס*]

אני כבר לא מתמודדת.פרשתי. אבא חזר.
אבל אני לא עוזבת אתכן! לא לדאוג.

[לוטם_מרווני*]

תמר! ברכות לחזרתו של אבא הביתה!
איך מתן קיבל אותו? ברוגז או ישר חיבוק?

[עתליה_בתותים*]

איזה יופי לשמוע! ברכות לכולם! בעצם זה דף מעגלי כמו הירח. אבא הולך , מתגעגעים עד לשיא ואז הוא חוזר, אחרי זמן מה אבא אחר הולך וחוזר חלילה........

[תבשיל_קדרה*]

דומה, אבל.
שיא הקושי, אצלי, תמיד, הוא רגע לפני הסוף (כמו סלקת האוזן אצל תמר ס).
אבל אולי זה דפקט שלי - בכל דבר בחיים הכי קשה לי כשכבר רואים את הסוף.

[טרה_רוסה*]

גם אצלנו מילואים ממשמשים ובאים.
אולי בסוף יתבטלו.
בכל מקרה, בדרך כלל יוצא שבמילואים אני רואה אותו יותר מאשר כשהוא עובד....

[עתליה_בתותים*]

ממש לא טפשי, גילה. זה כמו לקחת הרבה אויר (זה מה שאנחנו עושות, לא?) ואז הכל משתחרר בבת אחת. למה אנחנו לוקחות הרבה אויר? כי אחרת אי אפשר לעבור את זה.

[תמר_ס*]

גם אצלנו הסוף גמר אותי.
מתן התנפל על אבא. ליטף, חיבק, לא רצה לעזוב אותו. עד שראה אותי(אני לא נכחתי בפגישה המרגשת) אחרי 4 שעות.
בלילה-רצה את אמא בלבד.

[עתליה_בתותים*]

איך תמיד כיף להיפגש ולהתאהב מחדש אחרי פרידה

[אש''א*]

תמר כן אני באה!!!!!!
אבל לאן?

ואגב איסתרא- בובה שקיבלנו לברית ובעלי הגה לה את השם כמו שגילה אמרה.
לפני שבועיים אותה בובה הפכה להיות "חפץ מעבר" והבן יקיר לי הודיע שזאת ציפי...
(הציפי היחידה שהוא פגש היא הכלבה של השכנים של הורי)

[תמר_ס*]

נו, אש"א, מה זה משנה לאן, בואי. יהיה כיף. מבטיחה לך.

מחר היומולדת?

[אש''א*]

סבבה , אבל נכנסים לאוטו ו...

המימולדת של האפרוח ביום שני ושלי בשבת הבאה.

[תמר_ס*]

שלחי לי מייל t sela AT hhm.co.il

[לוטם_מרווני*]

ערב טוב לכולן.
אני נמצאת אצל הוריי, מרחק 5 דקות נסיעה מביתי.
הם כל השבוע מזמינים אותי לבוא להתארח ורק היום באתי. אז העניין הוא כזה:
הם יצאו למסיבה וטרם חזרו. לי וליה יש פחטת דברים לעשות כאן כך שאני "מבלה" בלהשגיח עליה, כי הבית לא מוכן לילדה שהולכת על רהיטים ונופלת ומגיעה לכל מקום, ויש כאן המון כלי זכוכית עדינים על מדפים נמוכים. אין לי שקט לא לעצמי ובטח לא עבורה.
חשבתי לארוז ולחזור הביתה אבל:
א. זה לא יפה
ב. הם לא עונים לסלולרי ולא נעים לי מהם.

עוד קיטור- הם ממש לא מצוידים, המקרר ריק(אצלי מלא)והדבר היחיד שיש להם בכמויות זה גרבר חיסלתי צנצנת שלב 2 של הודו עם ירקות אבל לא שבעתי...)
אז עצתכן בבקשה-
מה לעשות?
להשאר ולהתבשל במיץ של עצמי תוך השגחה מלאה על ליה, לבדי בדירת הוריי או
לנסוע הביתה(5 דקות)למקום שלי ולהסתכן בהעלבות פולנית?
בינתיים נשארתי.

עינבל

[מ_י_כ_ל*]

להשאר ולהתבשל במיץ של עצמי....להסתכן בהעלבות פולנית?
הראשון יקח שעה עד שעתיים, השני שבוע עד נצח.
עכשיו, מה את בוחרת?

<יש אפשרות לקפוץ להגניב אוכל מהבית? כי גרבר...זה....פשוט לא יפה!>

[תבשיל_קדרה*]

לנסוע.
לתרץ ב "ליה היתה זקוקה למקום שהיא רגילה".

[טלי*]

אנא עדכני ! אצלי ההפך! בבית שלי יש רק קוטג ביצים ומלפפון (קניתי עבור הפעוט. זה מה שהוא אוכל) ואצל ההורים שלי המון אוכל. אני בע להיות במקום בו יש אוכל ולחזור אח"כ אם בא לך. או שתזמינו אוכל? הזדמנות לאכול משהו שאת אוהבת. בעלי בחו"ל. הוא נסע עם עוד מישהו מהעבודה. אישתו של הבחור השני כל יום מזמינה סושי בערב. ... אבל אני החלטתי להסתפק באוכל של ההורים. (שניצלים ושניצלים, ומעדני חלב וקפואים למינהם. אל תחשבו שיש שם המון אוכל ביתי מגון או משהו). לדעתכן מותר לקטר כאן או שעלי לקטר בדף נפרד?(בעלי בחו"ל ולא במילואים.....)

[תבשיל_קדרה*]

את מוזמנת לקטר כאן (-:

[תמר_ס*]

מקווה שנסעת. בשביל מה לבוא אם הם לא שם?

[טלי*]

העיניים שלי נדבקות. היום הגיע הדוגמיות דיסה שהזמנתי , אבל זה נראה לי קצת מצחיק: הילד ממילא טוחן כמו מעבד מזון, הזמנתי את הדוגמיות כי הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו במצב שאני מרגישה חוסר שליטה.
אמא שלי דחפה לי מרק עוף בשביל הילד. כל הדרך קילללתי אותה בלב. חוץ מזה שזה נשפך, המרק עוף שהיא כ"כ גאה בו והעוף המכובס שבתוכו הן שתי הסיבות לרתיעתי מעוף וממרקים עד עצם היום הזה.
אבל אם להודות על האמת , זה חסך לי להכין ארוחת ערב עבור הגוזל, ואני אכלתי מלבי שהיה בבית. זה היתרון היחיד בזה שבעלי בחו"ל :אני לא מרגישה מחויבת לאכול ארוחה מסודרת ואני רשאית לאכול צירופים משונים בלי להתחשב מה שאר האנשים רוצים לאכול ובלי שאעלה חשד שאני הרה .....(דבש ופסטרמה , ביגלה וקוטג' , ממרח פלפלים ופסטרמה, מלפפון וזיתים, פסטה קרה עם קוטג' - זה לא סתם שהמרכיבים חוזרים על עצמם........ בהחלט אין מגוון בבית . אצל הורי אכלתי דובדבנים מסוכרים עם זיתים)

[לוטם_מרווני*]

נכון, לא עידכנתי. חזרתי הבייתה וישנתי טוב. אמי טלפנה וניסתה לשכנע אותי לחזור אליהם (השעה היתה 22:15 כשהם חזרו ורצו שאשוב אליהם) בסוף הגעתי בשבת לצהריים, ישנתי שם שלפשטונדה ואחה"צ חזרתי הביתה.
טלי- מה זה משנה איפה "בעלי"? העיקר-תחושת הלבד הזו,לא? בן כמה גוזלך? ולגבי המגוון התזונתי- אם יש לך: ממרח פלפלים, זיתים ופסטרמה- את יכולה להכין אחלה רוטב לפסטה: לטגן מעט את הפסטרמה, להוסיף רסק עגבניות/קטשופ וזייתים, וממרח פלפלים ויש לך רוטב! או ממרח פלפלים עם קוטג'- מטגנים את הקוטג' בלי שמן ומוסיפים מה שרוצים- זה כמו עם גבינ"צ!
אז חזרתי והגעתי למסקנה שאני נהנית לישון בביתי וחייבת לציין שהתחלתי להנות מהעצמאות והשקט שכאן. אני מתגעגעת, אבל מרגישה חזקה וזה נותן לי המון. יש מין שלווה כזו, ללא המתנה ל"מתי אבא יחזור". יום רודף יום. לילה רודף לילה. אני וליה מחובקות ומתחבקות בלי הרף. היום האפרוחה עמדה לבד. ממש לבד. בלי להחזיק אותי. ואז קפצה אלי בצווחת אושר וחיבקה אותי. כייף אדיר.
את החוזק הזה אני חייבת לעצמי. יכולת להיות עצמאית. איזה יופי. והרבה מתוך זה- מהקורס של ויויאן-קורס עצמי בנשיות שפשוט עזר לי למצוא את הכוח הפנימי שבי. (תודה).

[עוף_החול*]

גם אני מצטרפת לשורת הנשים המגוייסות.
ליאור יצא למילואים. בימים הקרובים הם באימון ואחר כך האיש הפרטי שלי הולך לשים ת'בוטקה ליד הבית של משפחת שיפרון.

שמעתם שיפרונים? נא לשמור לי על האיש ולהחזיר אותו שמח וטוב לב.

[לוטם_מרווני*]

בקי! שיעבור מהר ובשלום!
איך את מסתדרת?

[עוף_החול*]

'סדר...
אתמול נבו לא הצליח להרדם מרוב געגועים. בכה ובכה בסוף נתתי לו את חולצת הפיג'מה של ליאור והוא נרדם איתה תוך כדי ריחרוחים ויבבות.
היום ליאור חוזר בערב ככה שתהיה לנו הפוגה.

[טלי*]

איזה יופי שהוא חזר קצת! לי יש אמונה טפלה כזו שכששואלים אותי מתי הוא חוזר אני נותנת תשובה מעורפלת.......... לא אומרת מתי עד שהוא חוזר. מצחיק, נכון?
אבל האמת שיש לזה קצת בסיס לוגי: קרה המון פעמים שהוא היה אמור לחזור (האמת ב99% מהמקרים) ואז נדחתה הטיסה\ היה SOS אצל הלקוח או שמראש הוא היה ברשימת המתנה לטיסה ולא נשאר מקום....

[תבשיל_קדרה*]

"הוא לא בבית עד שהוא בבית".
היתה פעם שבעלי התבלבל, ואמר לי שהוא בא (ליום חופש) יום או יומיים לפני שהוא אמור היה.
אני הייתי במצב די רע, ובניתי לי את אורך הנשימה ל-עד שהוא בא.
כשהוא הבין שטעה ומה המשמעות של זה עבורי, הוא הצליח להתחלף.

[עוף_החול*]

זהו, הוא כבר אצל השיפרונים. לשבוע שלם בלי יציאות. בגלל תוכניות מוקדמות גם לא נגיע לבקר אותו בשבת.
עכשיו נראה אותנו שורדים.
האמת היא שזה לא קשה, רק הגעגועים של נבו שוברים לי את הלב. בטח הוא ישן איתי כל השבוע. מסכן קטן. הייתי היום בסופר וקניתי להם פינוקים שאני לא קונה בדרך כלל כמו קולה (איכס). אני מתכוונת מחק להכין איתם ביחד ארוחת ערב שבת ולתת להם לבחור מה בא להם לאכול. אני מקווה שנהנה.
נראה לי שגם בטח נתקרצץ על ההורים שלי בסוף השבוע. מתבקש לא?

[עוף_החול*]

מה איתך טלי? איך את מחזיקה מעמד?

[עוף_החול*]

טוב נראה לי שאפשר יהיה לקרוא לדף הזה בלוג בעלי במילואים.
כליאור יוצא למילואים אני באותה הזדמנות חגיגית יוצאת מדעתי. בדרך כלל זה מייד מתקשר להפסקת אכילה (לא יודעת למה?) אני פשוט לא אוכלת כמעט כלום עד שהוא חוזר. וגם מתקשר לרוב לפרוייקטים בסדרי גודל משתנים.
פרוייקט היום הוא סידור המטבח. הי... אל תחייכו לכם מתחת לשפמים, לא מדובר פה בסדר ברמה סבירה, מדובר פה במ-ה-פ-ך. שכולל הוצאת כל הכלים מהארונות וניקוי וסידור מחדש, ניקוי יסודי של המקרר ואולי אני אגיע גם למזווה.
בינתיים אני כבר במקרר מה שאומר שכבר גמרתי את רוב הארונות.
ולא, זה לא עושה לי טוב. אני אפילו לא יודעת למה אני עושה את זה. יש לי כוונות ברורות גם למרק את חדר המשחקים של הילדים.
הו אלוהים, מישהו צריך להציל אותי מעצמי.

[טלי*]

בקי , את מוזמנת לבוא לסדר אצלי את הבית,:-) אצלינו בסדר לאט לאט

[לוטם_מרווני*]

ברוך הבא למשבר סופהשבוע.
שוב סופשבוע לבד.
לא רוצה לישון אצל הוריי, מעדיפה כאן.
עצבנית פחד וחסרת סבלנות. מרגישה שאני על סף פיצוץ...
נמאס לי כבר!
עצובה מאוד...
אני

[עוף_החול*]

[מ_י_כ_ל*]

לכל העומדות על המשמר מן החזית הביתית - שבת שלום והחזיקו מעמד

[עוף_החול*]

אוקי, אני יורדת מהפסים.
בלילה ישנתי רע עד רע מאד. כל הזמן התעוררתי.
הבוקר דווקא הלך טוב ושני הצפלוכים שוגרו בהצלחה לגן ולבית הספר.
בצהריים שמעתי את ההסעה עוצרת בצתחנה אבל להפתעתי הרבה ג'וניור לא הגיע הביתה תוך שתי דקות. התחלתי לדאוג אבל עוד חיכיתי כי חשבתי שאולי יש הסעה נוספת. בדיוק כשנגמרה הקצבת הזמן שנתתי להסעה השניה הטלפון מצלצל. ג'וניור על הקו וקולו עולץ מאד "אמא את יודעת איפה אני?" אני: "ממש לא"
וג'וניור ממשיך בגאווה: "אני אצל סבתא. ירדתי לבד בתחנה ליד הבית שלה והלכתי אליה". טוב, לפחות עכשיו אני יודעת שהוא בידים נאמנות. הגענו איתו להסכם שהוא יחזור משם בעוד שעה ופניתי לתחנת ההסעה לאסוף את אחיו מההסעה שלו.
בטח תחשבו, איזה יופי , איזה ילד עצמאי. אבל מדובר פה במאבק כוחות שמתנהל בשבוע האחרון. הוא כבר הספיק להמרות את פי מס' פעמים בבית בצורה חצופה מאד בכל הקשור לבקשות מפורשות שביקשתי ממנו או להוראות ברורות והגיוניות, הלך עם חברים שלו למערות בצד השני של יובלים בשעת דימדומים בלי מבוגר מלווה ובלי פלאפון וכמובן גם בלי רשות והפסיד בגלל זה את הפיזיוטרפיה שלו שנאלצתי לבטל כי לא ידעתי איפה הוא ולא היה לי רכב וזה בלתי אפשרי להתרוצץ בכל הישוב עם נבו על הידיים. ועכשיו זה. יווו איך שאני מעוצבנת עליו. אבל לא הרמתי קול ולא הטפתי לו. העיקר שהוא התקשר.
עכשיו מצאתי אותו משחק במחשב אחרי שאסרתי עליו להתקרב לשם 5 דקות לפני כן (הוא משחק ונעשה עצבני מזה והוא עייף ועצבני מספיק גם ככה ולא צריך "תיגבור")
תשמעו, איזה צרחות שהיו פה.... את כל הקריזה על כל מעלליו השבוע + העייפות שלי מלהיות אם חד הורית (זמנית) + עוד כמה תיסכולים ודאגות שממש לא קשורים אליו, הכל יצא תוך דקה וחצי על ראשו של הילד המסכן ולסיום גם שלחתי אותו לחדר שלו.
מה אתם אומרים?
אם השנה או לא אם השנה?

<"אני אפס הווווווו אני אפס הווווווו אפס........>

[פלוני_אלמונית*]

בקי, חז(ב)קי ואמצי!

[פלוני_אלמונית*]

בקי,
שחררי. שחררי. שחררי.

[ליאור_בקו_החזית*]

איזה כיף לקרוא הכל על עצמי...
בקי, חיבוווווווווווווווווק גדול, ואל תתרגשי מהם
ותודה לשיפרונים על האירוח

[עוף_החול*]

אתמול בערב אירגנו ארוחה חגיגית אם כי בלתי מושקעת. (שניצלים קפואים שחוממו, פסטה וסלט) אבל הקטע המרגש היה שאיתמר כבן הבכור עשה את הקידוש. תשמעו, איך שאני והוא התרגשנו. בהתחלה הוא התרגש כל כך שלא היה מסוגל לקרוא את הברכה אבל אחרי כמה משפטים בעזרתי הלחשנית הוא פתאום נזכר שהוא בכלל יודע את הברכה בעל פה ואמר אותה בכיף, שתה מן היין ובצע מן החלה. התמלאתי גאווה עליו, איזה כיף זה לראות שבסופו של דבר הם כן מפנימים את הערכים שלנו.
גם ארוחת הערב היתה נעימה. ואחריה הם התנהגו יפה ולא רבו (שיא עולמי חדש).
הלואי והשלווה תשרה עליהם גם היום.

[טלי*]

בעלי דווקא חזר! הפצפון רץ אחריו ולא זז ממנו לשניה.
כל שאר הבודדות מאיזו סיבה שלא תהיה- חיזקו ואימצו.

[לוטם_מרווני*]

איזה כייף לטלי...
עוד 3 ימים הוא ישוב.
בינתיים הילדונת מקסימה וחיבוקית מאוד.
הלילה היא נרדמה מחובקת (איתי) אבל הברזתי בשביל לכתוב קצת כאן. היה לי יום סביר ואפילו בסדר. אני קצרה בסבלנותי לאחרים ואפילו לחתולים ומוציאה עליהם אגרסיות מדי פעם. לא נעים לדבר איתי. אני לא נחמדה. איך זה שדווקא ככל שתאריך השיבה שלו מתקרב ככה הזמן נמשך יותר ויותר מתרחק?
כל דקה נראית לי כנצח
אני מתגעגעת מחד אך קצת פוחדת מהשגרה הישנה-חדשה. איכשהו נוצר מקצב זוגי ופנימי לשתינו, מרקם משפחתי אחר. אני מרגישה כאילו חבל הטבור האנרגטי שמחבר אותנו התעבה והתהדק בחודש שחלף. ומצד שני- החבל-כבל הזה קצת חונק לי בגרון ויש לי צורך לפרוק עול ולברוח. לא עכשיו אבל זה בא והולך.
האם מוכר לכן מה שתיארתי כאן?
בקי- מה שלומכם? איזה יופי שליאור יכול לכתוב גם...שירות קל ושיגמר מהר!

[טלי*]

מאד מוכר לי מה שתיארת. גם הקטן ואני בנינו סדר יום . פתאום אתמול בערב בעלי הכין את ארוחת הערב ונמרח עם זה שעה (לא 7 מנות: חביתה ,פלפל, מלפפון ופרוסה עם קוטג'..... הרכב קבוע מזה חודשיים) וזה ממש עצבן אותי. לי זה לוקח 5 דקות.
אותו כנ"ל האמבטיה וההשכבה לישון. שתקתי , כי אין מה להגיד. בהתאם,לו הזמנים של הקטנטן התארך בשעה וחצי -שעתיים והיה קשה להשכיב אותו לישון.
בקרוב לכולכן.....

[דגנית*]

בעלי חזר אתמול סוף סוף אחרי חודש. ביום שהוא יצא נהייתי מצוננת קשות ואחרי חודש זה כבר נהיה סינוסיטיס. אבל הנה, הוא חזר והכל עבר!! מקווה שגם אצלכן הכל ייגמר טוב! וגם הצעה- אולי כשהבעלים יחזרו מהמילואים גם אנחנו נצא לחודש חופש איפהשהוא?... (-:

[תמר_ס*]

אוף, טלי, גם אצלנו מאז שהוא חזר רק נהיה יותר קשה.
האמבטיות סיוט, כבר לא עושים. האוכל קטסטרופה. בחייש היה יותר קל כשהוא לא היה, אבל אושר גדול שהוא פה למרות הקושי.

[עוף_החול*]

גם אנחנו כבר לא במילואים.
קיצצו.....
ואז קיצצו עוד קצת......
בסוף קיצצו עוד טיפה.
וזהו לא נשאר כבר כלום.
אז הוא פה. והכל חוזר לשיגרה. (חוץ מהילדים שעדיין פועלים על מוד מסובב משהו.)

[לוטם_מרווני*]

חזר.
אתמול בלילה. ליה נדבקה אליו וצעקה אליו "מא-אמא-אמא-אמא-מא!" והתעלמה ממני לשעה. לגמרי.
עוד לא חזרנו לשגרה המשותפת. כל כך התרגשתי שבקושי נרדמתי. פתאום צפוף במיטה. מין חגיגה כזו...
היו בי כאלו כמויות של עצב וגעגועים וכעס, ותפאום במטה קסם נהייתה עייפות גדולה גדולה והר של שמחה.
איזה כייף לנו, אבא בביית!

[טרה_רוסה*]

לנו ביטלו !!
(אמא שלי קצת התבאסה... היא חשבה שאבוא אליה עם הנכדה בזמן שהוא יהיה במילואים )

[תבשיל_קדרה*]

כמה כיף לכולכן!

[לוטם_מרווני*]

גילה
שולחת לך עידודים ומאחלת שיעבור מהר!

[יערת_דבש*]

ענבל, מזלטוב!

[תבשיל_קדרה*]

נפל האסימון.
הוא באמת לא חוזר הערב הביתה, אה?

[טלי*]

הוא לא חוזר אבל כולנו שולחים אנרגיות של כולנו (וזה הרבה אנשים!) כך שבעצם את לא ממש לבד..........

[תבשיל_קדרה*]

[תבשיל_קדרה*]

אז...
בשלישי ורביעי הוא בא לישון בבית.
בעצם, היום מתחילים, אם להזניח את העובדה שבשגרה הוא חוזר הביתה ב 5 אחה"ץ.
לא כל כך נורא - ריפדתי אותנו עם אורחים לכל יום.

יש קהל לטיול קליל מחר בבוקר?

> רגע אופטימי בין רגעים של לא-מוצאת-את-עצמי <

[טלי*]

את מוזמנת לבוא איתי לאיקאה:-D (פעם שניה בחייי!)

[תבשיל_קדרה*]

איקאה? כמה את משלמת על זה?

[טלי*]

אני ידעתי שתגיבי כך:-) אבל אני זקוקה לכוננית ספרים . כולי מלאת סתירות, אחת מהם היא בין כמות הספרים שיש לי לבין היכולת הנפשית שלי לקנות כונניות.......

[תבשיל_קדרה*]

טוב, נו, אולי בשביל לקנות כוננית בזול, במרחק חצי שעה-שעה, הייתי נוסעת.
אגב, יום שישי בבוקר הוא בטח אחד הזמנים היותר עמוסים שם, לא?
ספרי חוויות (-;

[מ_י_כ_ל*]

יום שישי בבוקר הוא בטח אחד הזמנים היותר עמוסים שם, לא?
כככככככככןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!
ועם זאת בשמחה הייתי מצטרפת לטלי...
אגב, טלי, המלצה חמה, המתאימה בעיקר לימי שישי - אם יש לך הקטלוג של איקאה הצצי בו לפני שאת נוסעת לשם. עם כמות המוצרים, פיזורם בחנות ושלל-הקהל, כדאי להגיע עם מושג מוקדם...ראי הוזהרת!

<מיכל ביקרה באיקאה, יותר מפעם אחת, ביותר ממדינה אחת, ותמיד, אבל תמיד, הצטערה שלא בחנה את הקטלוג יותר מקרוב...>

[חוה_ש*]

נכון שמגיע המכתב הירוק והנוראי הזה, מייד מתגנבת לה בשקט מן אבן ענקית שמתמקמת לה קרוב ללב עד שממש מגיע התאריך ואז היא כבר שם ומוכנה להתיישב לך על הלב, אז רגע לפני האבן, אני תמיד מסתכלת בפינה השמאלית למעלה, מודפסת הגדרת הצו: צו ראשון, צו שני, אבל הכי מרגש: צו ביטול.

[מ_י_כ_ל*]

כשמגיעה המעטפה הארורה הזו אני ישר מתנפלת עליה ובודקת תאריכים (כמה ימים? כמה ימים?) ואז מחפשת את השורה בה כתוב שהמילואים מותנים בחתימה על ויתור, ו משלה את עצמי שהפעם בעלי לא יחתום. זה מעודד אותי לאיזה 10 דקות.

ואגב, המעטפה, מישהי הצליחה פעם לקרוע את השוליים הנתלשים שלה ממש ממש יפה, בלי לקרוע חלק מהצו?
זה כאילו מישהו תכנן אותה במיוחד כך שהמתח והסבל ימשכו זמן רב ככל הניתן.

<אוהבת תיאוריות קונספירציה!>

[תבשיל_קדרה*]

מישהי הצליחה פעם לקרוע את השוליים הנתלשים שלה ממש ממש יפה, בלי לקרוע חלק מהצו?
איך אפשר, כשאת רועדת מכעס, דאגה, ורחמים עצמיים למפרע?

[טלי*]

יש לי פתרון טוב יותר לאיקאה מאשר קטלוג...יש לי חברה שהיא קטלוג מהלך.........
אוף גילה, מתי תקטרי קצת ותגידי שקשה לך? מכמה ילדים מקבלים פטור ממילואים?

[תבשיל_קדרה*]

ששה.

מתי אקטר?
אני מקווה שלא אגיע לשם הפעם, לא לשוא ריפדתי אותנו עם אורחים לכל יום.

[תמר_ס*]

גילה'לה, לא נשאר לך הרבה עד הפטור.

[תבשיל_קדרה*]

כן, זה אחד הדברים שחשבתי עליו כשנולדו התאומים - "עוד פעמיים כאלה, ודי".

[טלי*]

תגידו, לא בא לכ ן לעזוב הכל לפעמים וללכת לאיזה יום מילואים?:-)

[תבשיל_קדרה*]

למה, את מחלקת צווים?
האמת? לא. לא רוצה להיות בלעדיו. לא רוצה להיות בלעדיהם.

[טלי*]

מחלקת צווים?:-) ממש לא. התכוונתי למשהו אחר.. בפעם לפני הקודמת שבעלי נסע לחו"ל עזבנו הכל ונסענו יחד איתו:-)

[תבשיל_קדרה*]

אה, נו, זה כמעט מה שאני עושה עכשיו.
ו"לעזוב הכל ולנסוע אתו" - נורא פשוט, אצלינו: אין לנו הרבה מה לעזוב D-:

[מ_י_כ_ל*]

מכמה ילדים מקבלים פטור ממילואים? ששה.
אז זהו, שלא. אין פטור, רק הקלות.
כן, כן, ה עוגיה בדקה והפנתה, ראו משפחות ברוכות ילדים מהיום.
עכשיו נצטרך למצוא תירוץ אחר (לפטור או להולדת 6 ילדים, מה שמתאים).

[תבשיל_קדרה*]

כשהוא נוסע יש לי נטיות הרס עצמי
אצלי זה ייבוש עצמי.

[מונו_נוקי*]

מזתומרת?

[תבשיל_קדרה*]

לא מכינים לי תה, אני לא שותה.