בעל שלא רוצה סקס

בדיוק עתליה

בשבוע שעבר נפגשתי עם החבר הישן חדש, אכנה אותו ג'. לפני הפגישה החלטתי שאני לא רוצה שזה יגמר ביחסים מיניים. הייתי רוצה להשתחרר מהפחדים ויסורי אשמה אבל לא מצליחה. דיברנו כשלוש שעות, החזקנו ידיים מידי פעם והתחבקנו כמה פעמים ממש צמוד וזה היה כל כך נעים ורומנטי. הייתי נרגשת מאוד, כמו בת 16 וגם הוא. הוא מבין את המצב וגם לא במיוחד רוצה לחלוק אותי עם בעלי. היה רוצה שאהיה חופשיה כמוהו ופנויה לאהבה חדשה. אחרי הפגישה הסתובבתי כל היום עם חיוך, נזכרת בחיבוקים כמו מאוהבת צעירה ולא מנוסה.

בבית, מרגישה שאני חזקה יותר ולא פגיעה מההתעלמות של בעלי ממני ובכלל מכל ההערות והקיטורים. יומיים לפני כן עוד היינו בפגישה אצל המטפל. בעלי טוען שהוא לא הומוסקסואל, הוא לא רואה את עצמו עם גבר והאתר שהוא שוטט בו קשור וחלק בלתי נפרד מפורנו ופנטזיות מיניות. אומר שכבר מגיל מאוד צעיר הלך עם חברים לחנויות פורנו כדי להביט בתמונות. זה מרגש אותו וכו. כששאלתי- אז למה אתה לא מגיע עם הריגוש הזה אלי, המטפל עצר אותי ואמר שנניח עכשיו "ללמה". ניסה להסביר לבעלי שהיום אני אשה בוגרת ושהוא יכול לספר לי דברים ופנטזיות, שאבין אותם היום אחרת מכשהייתי צעירה. הפגישה הייתה קצרה מידי ועסקה לפי בקשתי באינטימיות בינינו, מכיוון שמבחינתי, זו תחתית הפירמידה. אמרתי שיכול להיות שגם מבחינת בעלי, רק שאצלו התסכול מורגש ומתבטא אחרת. סיפרתי על הבדידות, על זה שהנשיות והמיניות שלי מדוכאת, שאני לא יכולה לאהוב בספונטניות כי אני חווה דחיה מהצד השני וזה פוגע בי פעם אחר פעם, ולכן אני כבר לא יוזמת. בעלי מצידו סיפר שכל הזמן יש חיכוכים ווויכוחים בכל מיני תחומים וזה מוריד לו את החשק לכמה שבועות. שאני יכולה לרצות סקס 10 דקות אחרי שרבנו ואצלו זה מסתובב בראש כמה שבועות.
מחרתיים יש שוב מפגש.

דיברתי עם המטפל לפני כמה ימים ואמרתי לו שהראש שלי אומר לי שאני צריכה להתנתק מהקשר הזה . לעולם לא יהיה בו שינוי ממשי אלא רק נקודתי ובעיקר כשבעלי מרגיש שהוא מאבד אותי. לא רוצה לחיות עוד שנים בקשר שאני לא יכולה לאהוב בצורה חופשית וכל הזמן מהססת להפגין אהבה, שוקלת האם זה זמן נכון להראות קירבה ולא לקבל דחיה. הוא אמר לי להתרכז בהחלטה הזו ולא לפחד. שמאוד חשוב לא להיכנס לוויכוחים עם בעלי על מי צודק ולמה צודק, כי אני מתחזקת את הקשר הספציפי הזה מתוך חולשה ופחד . גם זה סוג של קשר. שאם אדבוק בגישה הזו מתוך חוזק והחלטה שלא משנה מה הסיבה, כך זה לא מתאים לי יותר, אז הפרידה תתרחש מעצמה, בצורה טבעית ועדיף שזה יגיע מבעלי. אמר, שאם זה יגיע ממני בעלי ילחם, לא יוותר וכל המשפחה תסבול (לא ישתף פעולה, יסגר, לא יהיה עם מי לדבר).

בשישי שבת האחרון, היינו חייבים לעזוב את הבית עקב מסיבה שהבן שלי עשה. הזמתי צימר לי ולו ואת הבת השארתי אצל חברה. לפני שנסענו עוד קיבלתי מסרון מ ג' שהוא שכב על הספה יום אחרי הפגישה שלנו, נח בין טלפונים ופתאום הייתה לו הזיה שאני שוכבת לו על הכתף כמו שעשיתי כשהתחבקנו (בעמידה).
זה היה לו נעים. אני התרגשתי לקרוא את זה ויצאתי עם בעלי לצימר מתוך הרגשה שבעצם הייתי מעדיפה ממש לנסוע עם ג'.

בדרך הרגשתי שאני אחרת עם בעלי. יותר נחמדה, לא מצפה. דמיינתי מה היה קורה עם עכשיו הייתי עם ג ושיחקתי עם עצמי משחק כזה שעכשיו אתנהג אל בעלי כאילו שאני עם ג. שקלתי את מילותי, אפילו נשארתי איתו בחוץ כשעישן סיגריה כדי שלא יהיה לבד למרות שהיה לי קר. מחוות שעושים בתחילת קשר.

בצימר עצמו אכלנו שתינו יין, התקלחתי ונכנסתי למיטה. הוא נשאר על הכורסא לראות טלוויזיה. כמה פעמים היינו בחופשה ביחד וכך תמיד. אמרתי לעצמי אם הייתי עם ג עכשיו כבר היינו מתחבקים מאה פעמים. איזה טלוויזיה....בכל מקרה הפגיעה הייתה פחות מורגשת עם ג בליבי.
הוא הגיע למיטה מאוחר יותר, נכנס למיטה ונרדם. בבוקר התעורר והתחיל למזמז אותי. שכבנו. הלכנו לאכול ארוחת בוקר וחזרנו לחדר. מצאתי את עצמי מגרה אותו בכל מיני דרכים עקיפות ואז הוא אמר לי -עכשיו אני הולך "לאנוס אותך", תיזהרי... אז לא נזהרתי.
אחר כך טיילנו, לקחנו את הזמן בלי לחץ, רק שנינו, צחקנו, בערב קינחנו במסעדה וממש היה נחמד. לא ציפיתי לשום דבר טוב מהסופ"ש הכפוי הזה והופתעתי לטובה. לא רומנטי כמו שהיה יכול להיות עם ג' אבל טוב, גם ההתחלה של שנינו הייתה סופר רומנטית. בדרך בחזרה כבר לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. עד כדי כך חוגג לי בלאגן בראש. עברה לי מחשבה מצערת נורא- אם אתגרש, לא אטפל ביחד עם בעלי בנכדים של הילדים שלנו בעתיד. לא נסיע אותם ביחד לכל מיני טיולים ונעשה להם כיף. זה ציער אותי.

_בעבורך, טוב להתכנסות והיטהרות -
שכן שום דבר מבחוץ לא יניח לך שקט ומנוחה, אלא ההסכמה שבלב, שהנך ראויה להיות נאהבת, הנך ראויה לאהוב, הנך ראויה לחיות חיים טובים מלאים ומספקים._

מחליטה יקרה,
מעניין--כשקראתי את מה שסיפרת, חשבתי שזה יהיה עצוב אם תפספסי את ג'.

אם אתגרש, לא אטפל ביחד עם בעלי בנכדים של הילדים שלנו בעתיד. לא נסיע אותם ביחד לכל מיני טיולים ונעשה להם כיף.
אם תהיו ביחסים טובים, זה בהחלט יהיה אפשרי. וחוץ מזה, אם יהיה לך בן זוג חדש, תוכלי גם לעשות את זה איתו.

קוראת יקרה, האם יש לך אג'נדה?

קוראת יקרה, האם יש לך אג'נדה?
לא הבנתי

בכל מקרה, אסביר את דברי (על אף שהסברתי אותם בפירוט פה). אני חושבת ש-18 שנה לחיות עם מישהו שיצר המין שלו חלש זה המון המון המון. אני לא מאמינה שאנשים משתנים ממש בבסיס. אם הבעל של מחליטה לא נתן לה תחושה שהוא חושק בה מאוד לאורך שנים כל כך כל כך רבות (18 שנה!!), הוא לא יהפוך לגבר חשקן שאוהב מין.
כמו שמחליטה היקרה כתבה פה, הוא שוכב איתה כשהוא מרגיש איום שהיא תעזוב. זה בעצם מה שקרה הפעם. הוא כבר מרגיש באוויר שהיא במקום אחר.

נשמע שחיים ארוטיים והתחושה שהיא נחשקת הם חשובים מאוד למחליטה. אני מבינה את החשיבות של זה ואת האושר שגורמת התחושה שאני נחשקת, ואת החיוך שמלווה אותי כל פעם שאני חושבת על בן הזוג שלי, שהוא מאוד פיזי (וגם חכם

), ואת האנרגיה שחיים מלאי תשוקה נותנים לכל דבר בחיים.
לכן, כשיש פה חלון לחיים מסוג חדש, פתאום חששתי שהוא ייסגר.
מקווה שעכשיו זה מובן

.

קוראת יקרה...יש לך מושג כמה שאת צודקת. בשנה האחרונה אני מתחזקת מאוד בהחלטה שלי לא להתבגר עם בעלי. אני יודעת ובטוחה שזה רק יחמיר. הוא יהפוך לרק יותר ממורמר ועקשן וגבר ממורמר עקשן וזקן זה לא כיף:זה רע מזוקק. כאן לא מדובר רק בסקס, למרות שרק בגלל זה אנשים נפרדים. מדובר בחוסר התאמה בגישה לחיים, בתרבות, תובנות, סגנון, שפה, זמני יקיצה ושינה ....בעצם הכאב הגדול בתדירות הסקס הוא שאין כלום שמייצר קירבה בינינו.
עם כל חוסר ההתאמה הנ"ל, היה בינינו בכל זאת חיבור חזק מאוד שהוליד שני ילדים מופלאים להורים מקסימים ואוהבים. חיינו בשתי ארצות, עברנו בתים, החלפנו מקצועות, התחברנו מאוד למשפחות המורחבות. אפשר להסביר את החיבור הזה, בהחלט אבל זה לא חשוב כרגע.

גם לו לא טוב והוא גם מדבר על חוסר ההתאמה. רק שהוא יכול להסיח את מחשבותיו בכל מיני עיסוקים ולא לחשוב על זה כמוני - יומם ולילה.

עכשיו ג'. אני מרגישה מאוד חזק שאני לא רוצה לפספס אותו שוב. כבר הפסדתי אותו פעם אחת בגלל פחד. זה לא יקרה שוב. הוא מדוייק לי עכשיו. אני נורא נורא רוצה אותו. טוב לב, פשוט, בסיסי, חייכן, עדין נפש, זורם, נוח, גברי. כן...קצת כבד ולא אסרטיבי אבל קטן עלי.
הוא היה החבר הראשון הרציני שלי בגיל 18. היינו שנה ביחד ונפגשנו אחת לשבועיים. הקטע הוא שלא העזתי לשכב איתו עד הסוף...פחדתי. עשינו הכל מסביב חוץ מחדירה. היינו כל כך ביישנים שלא הצלחנו לדבר על הבעיה ולנסות לפתור אותה. אחרי שנה הגיעה אשתו לעתיד וקלטה אותו יפה ומאז שכח ממני ...עד לפני כמה חודשים. אני לא שכחתי אותו. בתקופות קשות נזכרתי בו ודמיינתי איך פעם אולי ניפגש ונחזור. פתאום שמעתי שהתגרש ויצרתי איתו קשר דרך פייסבוק. סיפרתי לו שתמיד דמיינתי אותנו מתישהוא ביחד.

לאחרונה גיליתי שיר מקסים והוא כל הזמן מתנגן לי בראש. שלחתי לו אתמול את השיר והוא נפעם מהמילים ומהקשר שלהם אלינו.

תודה על ההסבר קוראת.
בהצלחה מחליטה .

בעצם הכאב הגדול בתדירות הסקס הוא שאין כלום שמייצר קירבה בינינו.
זה מה שהרגשתי מדברייך פה

.

לאחרונה גיליתי שיר מקסים והוא כל הזמן מתנגן לי בראש. שלחתי לו אתמול את השיר והוא נפעם מהמילים ומהקשר שלהם אלינו.
זה השיר מהסרט של וולט דיסני.... לא זוכרת איזה--"היפהפיה הנרדמת"? זה באמת על זוג שמוצא זה את זה.

אני נורא נורא רוצה אותו.
הוא יודע את זה? זה חשוב להגיד.

אני לומדת הרבה מהדף.

הקטע מהיפהפיה הנרדמת

כן אני יודעת..לנה דל ריי חידשה את השיר משנות החמישים , אני חושבת שעבור סרט חדש של דיסני

הוא יודע שהוא מאוד מוצא חן בעיני אבל הוא גם יודע שמאוד מאוד קשה לי לפרק את המשפחה

קשה קשה לי מאוד. מרגישה ריקנות אבודה, אבל אני יודעת שזה יעבור. ישבנו היום אצל המטפל ושוב פרשנו לפניו את חוסר האונים שלנו להתמודד זה עם זה.
התחלנו לדבר על פרידה שזה פשוט היה מתבקש. בעלי שאל את המטפל איך הוא מתרשם מהמצב שלנו אחרי שתי פגישות. אז הוא אמר שממה שהוא שומע מאיתנו ובגלל שאנחנו מאוד ברורים, הוא חושב שאנחנו צריכים להחליט לכאן או לכאן. להיפרד או להמשיך ואז כשנחליט יהיה אפשר לדבר על איך. התחלנו לדבר על פרידה ובפעם הבאה נדבר על איך אפשר לעשות את זה בדרך הכי טובה במקרה הספציפי שלנו.
אני שוב מרגישה מועקה גדולה ולא מאמינה שזה מה שקורה. הייתי רוצה שהוא פשוט יאהב ויקבל אותי אל חיקו ללא תנאים לאהבתו. שיראה לי את זה כמו שאני אוהבת אותו ומקבלת אותו על כל חסרונותיו ועדיין רוצה אותו כל השנים. כל כך פשוט וזה מה שצריך היה להיות. זה כל מה שרציתי ממנו ואת זה הוא לא יכול לתת לי. אני לא יודעת למה ואולי אף פעם לא אבין. כאב בלתי נסבל. הכל היה יכול להיות מאוד פשוט.

הייתי שם ואחרי שהסכמתי למין אוראלי (במקרה שלי זו היתה הבעיה שלי) גם למדתי סוף סוף ליהנות מזה וגם מאז לא הכל דבש אבל חיים ביחד בלי לחשוב על פרידה.
אולי אם תסכימי למין אנאלי לפעמים (כתבת שנהנית פעם אחת ובטח אפשר ללמוד איך לעשות את זה ככה שיהיה לך טוב) הוא ירצה אותך יותר.

זה השני גרוש שלי.

חולמת, לצערי הבעיה לא רק בסקס למרות שזו כותרת הדף. הדף הזה קצר מלתאר כמה קושי יש בחיים המשותפים איתו ומבחינתו גם- אני מאוד קשה לו בזה שאני לא עושה את מה שהוא מבקש ממני לעשות. לדוגמא- חשוב לו שתמיד נכבה את האור כשאנחנו עוזבים את החדר. אז כמובן שרוב הזמן עושים את זה, זה חשוב גם לי מין הסתם אבל, מידי פעם שוכחים (ואני אגב יכולה להיות ממש שכחנית לפעמים ולפעמים ממש לא ומאוד אחראית, תלוי היכן מחשבותי) ואז הוא מתרגז נורא וכועס. היה לי קשה כל השנים להישאר אדישה לכעס הזה ותמיד ניסיתי להסביר שאי אפשר מבחינתי לעשות משהו ב 100% מהזמן ותמיד יקרה שאשכח. הוא לא יכול לקבל את זה. היו לנו הרבה מריבות על כך שהתחיל לכעוס על משהו בזמן שהייתי בשיא ההנאה בעבודה (למשל במטבח). לא מצליחה לקבל את זה שבאים וכועסים על מישהו ומחרבים לו את מצב הרוח. אני לא יכולה לדמיין את עצמי עושה את זה לאף אחד, גם לא לילדי. כואב לי מאוד שהוא עושה את זה לי. אני לא מצליחה להתגבר על זה. מבחינתי הוא לא רואה אותי ממטר כשהוא עושה את זה וזה באמת כך: באותו רגע הוא רואה אותי כמי שלא אכפת לה ממנו, כי הוא ביקש משהו ולי לא אכפת ממה שביקש. מבחינה אובייקטיבית, הוא לא מסתדר עם אנשים באופן כללי ואם כן, אז אלו אנשים וותרניים מאוד בעלי אופי חם וקליל שפותחים את זרועותיהם אליו. הם כמובן לא גרים איתו ועדיין לא עברו את חווית האכזבה הראשונה ממנו, כאשר הוא צריך לפתוח את ליבו אליהם וזה לא מתאים לו. הוא עושה רק מה שנכון לו ומאוד מחובר אל עצמו. בגלל זה כתבתי עליו בהתחלה שהוא מבורך. הוא מאוד קרוב לעצמו. בשבילי הוא שיעור, כי רוב חיי הייתי יותר קרובה לאחרים מאשר לעצמי. לא בצורה קיצונית אבל עם אנשים שחשובים לי.

גם היום יצא לי לדבר עם שתי נשים שונות ושתיהן יצגו שתי גישות: האחת, לא מכירה מספיק את כל הפרטים, אמרה- אין דבר כזה הוא לא אוהב אותך מספיק- זה את לא אוהבת את עצמך מספיק. זה משהו שאת סוחבת עם עצמך מהרגע שנולדת ואת בוחרת באנשים שלא אוהבים אותך מספיק כדי שלא יאהבו אותך יותר משאת אוהבת את עצמך. היא הציעה לי לעשות בשבילו כל יום משהו אחד בלי לבקש תמורה, מכל הלב. ברור לי שמחווה כזו, אם הייתי עושה אותה בהתמדה, הייתה נעימה לו מרככת אותו מאוד. אף פעם לא הצלחתי למשוך התנהגות מלאכית כזו לאורך זמן. התגובות שלו למקרים שונים תמיד מפתיעות אותי כמו אגרוף בבטן.
האשה השניה מכירה אותי ואותו כבר שנים ואמרה לי בפשטות- פשוט תיפרדי. לעולם לא תהיי מאושרת איתו. הוא תמיד חיזק והדגיש את דברים שאת עושה פחות טוב ואת החלקים שאת פחות אוהבת בעצמך. איך אפשר להצליח לאהוב את עצמך עם מישהו כזה לידך??? מספיק שתהיי לבד וכבר תרגישי טוב יותר.

שלום יקרה, האם יש מצבים או היו מצבים שהוא מראה לך אהבה ככה בלי סיבה אומר כמה הוא אוהב, או כמה את נפלאה?
שאלה כביכול סתמית, אבל היא משמעותית..
כי קשה, קשה להיות בהרגשה שאת תמיד לא מספיק בסדר.. או, זה לא הוגן!

חולמת, לצערי הבעיה לא רק בסקס למרות שזו כותרת הדף.
אצלנו זה פתח משהו, לפני השינוי כשכעסנו היינו מענישים את עצמנו בכך שלא היה סקס בכלל או שהיה לא מספק ומלא טענות ואחרי השינוי למדנו שסקס יכול להיות יופי של דבר ומאז גם התקשורת יותר טובה וגם יש יותר.

האם יש מצבים או היו מצבים שהוא מראה לך אהבה ככה בלי סיבה אומר כמה הוא אוהב, או כמה את נפלאה?
האמת שממש לא ודווקא על זה הייתי מוותרת אם כל השאר היה נעים לי איתו. אני מקבלת הרבה אהבה והערכה מהסביבה וזה ממלא אותי.

חולמת, לצערי הבעיה לא רק בסקס למרות שזו כותרת הדף. הדף הזה קצר מלתאר כמה קושי יש בחיים המשותפים איתו ומבחינתו גם- אני מאוד קשה לו בזה שאני לא עושה את מה שהוא מבקש ממני לעשות. לדוגמא- חשוב לו שתמיד נכבה את האור כשאנחנו עוזבים את החדר. אז כמובן שרוב הזמן עושים את זה, זה חשוב גם לי מין הסתם אבל, מידי פעם שוכחים (ואני אגב יכולה להיות ממש שכחנית לפעמים ולפעמים ממש לא ומאוד אחראית, תלוי היכן מחשבותי) ואז הוא מתרגז נורא וכועס. היה לי קשה כל השנים להישאר אדישה לכעס הזה ותמיד ניסיתי להסביר שאי אפשר מבחינתי לעשות משהו ב 100% מהזמן ותמיד יקרה שאשכח. הוא לא יכול לקבל את זה.
זאת בעיני נקודה מהותית ויכולה לשפוך הרבה אור על דברים שעברת ושסיפרת קודם.
יכולה לומר מהצד שלי אישית כואב לקרוא כזה משפט. על איש שאת כמהה לאהבה ממנו והוא מצמצם ומגביל סתם התנהלות פשוטה וטבעית של חיי יומיום שלך (האם הבנתי נכון שהוא מסוגל לכעוס עלייך מאוד כי שכחת לכבות את האור כשיצאת מהחדר?? לא היית בטוחה האם הבנתי מדוייק. זה קשה).
שווה בעיני התבוננות ודיבור האם ישנן עוד סיטואציות כאלה.
יש המון כוח בעיני ברגע שבו המבט משתנה ומסתכל פתאום על אותם חיים מזווית התבוננות לגמרי אחרת, ושופך אור על פרטים שנראו גם קודם אבל לא היו מודגשים. זה כאילו הרגע שבו אנחנו מקבלים את הבחירה איך לספר את הסיפור של עצמנו, מקבלים בעלות על הסיפור. ככה בעיני.
מאחלת הרבה הרבה טוב.

זה כאילו הרגע שבו אנחנו מקבלים את הבחירה איך לספר את הסיפור של עצמנו, מקבלים בעלות על הסיפור.
הסיפור אכן יכול להיות מסופר מהרבה זוויות. כשהתחלתי לספר אותו, סיפרתי מתוך החסך העמוק באינטימיות וכתבתי מעט גם על עניין הכעסים והוויכוחים:

בכל פעם שרבנו על כך, דיברנו, בכינו, עשינו...זה מחזיק יום יומיים ואז הוא מוצא עילה חדשה להתפרץ עלי, אני שונאת את זה...כועסת עליו...הוא כועס עלי ואז הוא שוב בפינה שלו ואני בשלי.

עניין האינטימיות עלה די מהר אחרי החתונה (19 שנים !). הפריע לי מאוד שהוא לא עולה לישון איתי אף פעם. במיוחד בסופי שבוע הרגשתי מאוד לבד. זה היה יכול להימשך שבועות, כך ללא אינטימיות, עד שזה היה קורה. הייתי נרדמת לידו בסופ"ש על הספה, כשהוא רואה טלוויזיה ואז עולים ביחד למיטה, אבל אז תדירות היחסים מאוד ירדה, כי הוא כבר הגיע למיטה במצב של לרצות לישון. הרבה פעמים כשיזמתי אמר שהוא עייף. או לא הגיב לליטופים שלי.

אני זוכרת שבהריון ממש הרגשתי שאני רוצה יותר ממנו ואחרי לידת הילד הראשון, הוא הפך לאבא מושלם. עושה בדיוק את מה שאני עושה ולפעמים אף יותר טוב. כשקראתי את ספרי ההריון והלידה או כתבות במגזינים השונים, הרגשתי שיש פה היפוך סימפטומים. קראתי על אשה עייפה, בעל שלא עוזר מספיק, חוסר חשק מיני אחרי הלידה מצד האשה. ניסיתי להבין אותו ע"י היפוך. זה לא שאצלי לא היו סימפומים נשיים, אבל הם בהחלט עברו די מהר, כי גם קיבלתי ממנו די הרבה עזרה ממנו. שותף מלא וחיוני לגידול הילד, תחזוקת הבית. הבנתי כבר אז שהוא לא טיפוסי.
אבל סופי השבוע היו לי הכי קשים. ללכת לישון בודדה במיטה, כי הילד מתעורר מוקדם בבוקר ולו קשה להתעורר בלילה ומוקדם בבוקר. לקום מוקדם בבוקר,לא מסופקת, עצבנית מבפנים, לילד חייכן ומקסים ולמצוא את כל הכוחות בעולם כדי שלא ירגיש את עצבותי (ובטוח הרגיש לצערי).

כבר אז העלתי את העניין הזה והוא הצדיק את עצמו בכך שאנחנו רבים ומתווכחים ולא פותרים את הבעיה וזה מוריד לו את החשק.
מצד שני- אי אפשר לרצות את הרגזן -הקפדן הזה. תמיד ימצא משהו שירתיח לו את הדם ואני פשוט לא הצלחתי, כאמור, להישאר אדישה ולא לענות בחזרה על כמה הוא מציק ונטפל, מחרב שמחות, רואה רק מה שלא טוב, לא מחמיא על מה שטוב (ויש כל כך הרבה טוב שאני עושה כל הזמן, באמת!).

עצם זה שהוא תירץ את חוסר האינטימיות במריבות שלנו, הכניס אותי לסוג של אומללות כל השנים, בזה שאני בעצם רוצה מאוד לרצות אותו, גם אם אני לא תמיד מצליחה וגם אם אני עושה לו לפעמים "דווקא"...בתוך תוכי, המטרה הזו תפסה חלק גדול ממחשבותי והוויתי.
זה מצב כל כך דפוק ומה שהקשה היו עוד כמה קשיים חיצוניים ורק לפני עשור הבנתי סוף סוף שיש לו אישיות לא מרוצה. לא משנה מה.
ההבנה הזו הקלה עלי מעט אבל לא עזרה לי לשפר את היחסים שלנו.

אני לא חושבת שיש עוד כמה נשים שהיו שורדות את החיים איתו. באופיי הנוח והנעים והרגיל לסבל וקושי עוד מילדות, הצלחתי למשוך שני עשורים ועוד אני מתלבטת...

הנה אפשר לספר את הסיפור שלנו גם מהזווית של הימים האחרונים...
שכבנו פעמיים בצימר לפני כמה ימים, אנחנו מדברים ומתנהגים מאוד יפה אחד לשני כבר למעלה משבועיים. למה לפרק? הכל בסדר. פשוט נראה שנמשיך כך עד אין קץ. רק נדמה לי...

אני חושבת שני דברים שלא קשורים אחד לשני, אבל אם תפתחי כל אחד מהם בערוץ משל עצמו יהיה אפשר לראות האם הם יש ביניהם קשר או לא (וזה גם לא כל כך משנה אם יש ביניהם קשר או לא, העיקר שכל אחד מהם יקבל את מקומו):
דבר אחד - כמו שאת כותבת את עצמך כל כך מדוייק - זה נשמע לא כל כך טיפוסי לגבר שמריבה תפריע לסקס, ועל זה כתבת פה הרבה ואני לא חושבת שהזווית שלי תוכל להוסיף משהו חוץ מהרבה

ודבר שני אולי קשור ואולי לא - מה היה קורה אם לא היית רוצה ממנו סקס? האם אז המריבות ביניכם היו סבירות בעינייך? כי מצד אחד את מתארת אותו כשותף נפלא בכל ההיבטים האחרים, ומצד שני כבלתי נסבל. וכנראה יש בו גם מזה וגם מזה. מה קורה כשאת לא משביעה את רצונו, בלי קשר לסקס? מה זה שהוא "מחרב" לך את היום?
כי בעיני, להיכנס למריבה עם אדם בוגר על זה שהוא לא כיבה את האור כשהוא יצא מהחדר - זאת התנהגות מאוד מאוד לא מכבדת ומאוד מנסה לשלוט באחר. עכשיו, השאלה האם זה חלק ממכלול של עוד התנהגויות מהסוג הזה - "בני דודים וקרובי משפחה" אני קוראת לזה, או שזה שריטה בודדת שעומדת בפני עצמה.
נגיד שלא תרצי ממנו סקס ולא תכבי את האור. מה אז יקרה? איך הוא יגיב?
זה נשמע לי פשוט חלק מלראות את השלם.
נדמה לי כאילו יכול להיות שהרעב לאינטימיות איתו והדימוי שבכל יתר התחומים הוא שותף נפלא וחבר טוב, אולי מפריע לראות עד כמה גם מחוץ למיטה הוא פוגע בך, והרבה, ובכלל בלי קשר.
ואם פספסתי וזה לחלוטין לא קשור לך - תתעלמי, ותעברי הלאה...

_עצם זה שהוא תירץ את חוסר האינטימיות במריבות שלנו, הכניס אותי לסוג של אומללות כל השנים, בזה שאני בעצם רוצה מאוד לרצות אותו, גם אם אני לא תמיד מצליחה וגם אם אני עושה לו לפעמים "דווקא"...בתוך תוכי, המטרה הזו תפסה חלק גדול ממחשבותי והוויתי.
זה מצב כל כך דפוק ומה שהקשה היו עוד כמה קשיים חיצוניים ורק לפני עשור הבנתי סוף סוף שיש לו אישיות לא מרוצה. לא משנה מה._

מחליטה, זה נשמע ממש קשה. זה מצב רגשי עצוב לאורך זמן רב כל כך. עם כל כך מעט נחת זוגית. קשה

יקרה, נשמע שהוא מפחד/נגעל מיחסים אינטימיים עם נשים, במקרה הזה זו את.
הוא תמיד נכנס למיטה אחריך, נשאר לראות טלוויזיה. נמנע ממצב של אינטימיות.
הכעס וחוסר הנחת שלו ממך הוא לא בגלל מי ומה שאת, את נהדרת והוא יודע זאת טוב מאד.
הכעס הוא בגלל הפחד מאינטימיות עם אישה. ואת אישה.
קשה קשה כך לאורך זמן. תאהבי את עצמך!

כי בעיני, להיכנס למריבה עם אדם בוגר על זה שהוא לא כיבה את האור כשהוא יצא מהחדר - זאת התנהגות מאוד מאוד לא מכבדת ומאוד מנסה לשלוט באחר

מבחינתו, הוא לא נכנס למריבה, הוא פשוט מעיר בצורה מאוד כועסת (הוא מודה שהוא לא שולט בכעס והיה רוצה להגיב אחרת). אני הופכת את זה למריבה, כי אני כועסת עליו כשהוא נדבק לכל שטות, במקום לראות את כל המכלול הטוב. כועסת שהוא מעלה על דעתו בכלל להתרגז על אנשים -שאין להם כוונה רעה בזה ששכחו או עשו משהו "לא חכם" לדעתו. אם בצורה תיאורטית, שהצלחתי בה רק מעט, הייתי אומרת לו בנחת- אויש סליחה שכחתי, איזו מפוזרת אני. או- אני מבינה שקשה לך שדברים לא נעשים בדרך שלך אבל תבין, אנחנו שונים...אם הייתי יושבת איתו בשעה של נחת ומדברת איתו על מה שמציק לי.
אם הייתי מההתחלה ממש, עוזבת את הבית בכעס הראשון שלו ולא חוזרת עד שיבטיח שיותר הוא לא מרים את קולו עלי, גם אם הוא ממש ממש מתרגז וגם אם הוא חושב שאני ממש ממש לא חכמה באיך שנהגתי, כי כזו אני- לא מושלמת, take it or leave it.....
או אז היה מצבינו אחר לגמרי. יש אנשים שצריכים שיציבו להם גבולות והוא אחד מהם. הואהתחנך עם גבולות מאוד ברורים וכשהם אינם הוא פורץ אותם שוב ושוב. הגבולות גם צריכים להיות מוסברים בנעימות ולא בצורה של משטר "כך ולא אחרת!!!" כי גם אמא שלו התקשתה בחינוכו והוא פשוט ברח מהבית בגיל ההתבגרות כשהקשתה מדי. אז למדה שאיתו אי אפשר בדרך הקשה.

אז זה הוא וזו אני: מי שגדלה עם אבא דומה לו להפליא (בשינויים קלים) ואמא דומה לי להפליא. לא יכולתי להגיב אחרת כי לא ידעתי שמגיע לי יחס אחר. אמנם הרגיש לי לא נכון, לא צודק, לא כך זה צריך להיות. זה כאב לי מאוד והחזיר אותי לרגעים הכי כואבים בילדות - אבא שלועג לאמא על טפשותה (באמת הייתה טיפשה לא קטנה ואני בכל זאת אחרת), אבא שלועג לי ואומר לי "את טפשה כמו אמא" וגאה באחי הגדול, המבריק והמצליח. מעיר לי כל הזמן עד שאני צורחת די!!!! תניח לי!!! יודעת שאני חשובה לו אבל זה כמעט ולא ניכר.
והנה אני מתחתנת עם אחד כמוהו ומרגישה איתו ממש בבית...
לא מצליחה לשנות את מערכת היחסים כהוא זה, כי היא נוגעת לי במקומות הכי כואבים, שמוציאים ממני רק דמעות במקום תגובה חכמה ובונה.

יושבת עכשיו ומקדישה הרבה זמן כתיבה ומחשבה ומקווה להצליח להחליט לכאן או לכאן. האם יש עדיין תקווה לנו, אם אשתנה?
אוכל להשתנות כאן בבית? יהיה קל יותר להשתנות אם אחליף בית?
למדתי על עצמי כל כך הרבה בשנים האחרונות, שיניתי דרכי שיניתי מחשבותי בזכותו. בזכות האתגרים שהציב לי.
עכשיו עייפתי ממנו.

מחליטה ללכת לטיפול יקרה, יש בעיני כל כך הרבה סיבות טובות לגמרי למה לא להישאר איתו, שאני פשוט תוהה האם הזווית של מה שיש לי להגיד רלבנטית.

מבחינתו, הוא לא נכנס למריבה, הוא פשוט מעיר בצורה מאוד כועסת.
זאת, בעיני, התנהגות מאוד מאוד לא מכבדת. מה זה מעיר בצורה מאוד כועסת? מדוע הוא זה שצריך לקבוע האם תכבי את האור או שלא??? יש איזה חוק בעניין? למה הוא חושב שמותר לו להעיר לך בצורה מאוד כועסת? זה נעים לך?
את אדם מבוגר.

אני הופכת את זה למריבה, כי אני כועסת עליו כשהוא נדבק לכל שטות, במקום לראות את כל המכלול הטוב. כועסת שהוא מעלה על דעתו בכלל להתרגז על אנשים -שאין להם כוונה רעה בזה ששכחו או עשו משהו "לא חכם" לדעתו.
את לא הופכת את זה למריבה. את בצדק מרגישה שההתנהגות שלו היא חודרנית, שהוא פולש למרחב לא-לו, שלא מקובל לכעוס על אדם מבוגר אם הוא לא כיבה את האור.

אם בצורה תיאורטית, שהצלחתי בה רק מעט, הייתי אומרת לו בנחת- אויש סליחה שכחתי, איזו מפוזרת אני. או- אני מבינה שקשה לך שדברים לא נעשים בדרך שלך אבל תבין, אנחנו שונים...
למה את צריכה?? הוא פגע בך. למה את צריכה להגיד סליחה?? למה לקחת על עצמך אשמה של פיזור?? קורה ששוכחים, זו התנהגות אנושית, יותר חריג של שוכחים אף פעם. את אוהבת אותך כמו שאת, כזו שלא תמיד מכבה את האור כשהיא יוצאת מהחדר, כי זה לא מדורג כזה גבוה בסדר העדיפויות שלך. למה הוא חושב שהוא יכול לשלוט עלייך??

_אם הייתי מההתחלה ממש, עוזבת את הבית בכעס הראשון שלו ולא חוזרת עד שיבטיח שיותר הוא לא מרים את קולו עלי, גם אם הוא ממש ממש מתרגז וגם אם הוא חושב שאני ממש ממש לא חכמה באיך שנהגתי, כי כזו אני- לא מושלמת, take it or leave it.....
או אז היה מצבנו אחר לגמרי._
אולי כן ואולי לא. יש אנשים שזה עוזר איתם, ויש אנשים שגם כאשר שמים להם גבולות הם לא מפסיקים. זה תלוי עד כמה ההתנהגות הפוגעת מושרשת עמוק, באופן שלא ניתן לוותר עליה.

_יש אנשים שצריכים שיציבו להם גבולות והוא אחד מהם. הוא התחנך עם גבולות מאוד ברורים וכשהם אינם הוא פורץ אותם שוב ושוב. הגבולות גם צריכים להיות מוסברים בנעימות ולא בצורה של משטר "כך ולא אחרת!!!" כי גם אמא שלו התקשתה בחינוכו והוא פשוט ברח מהבית בגיל ההתבגרות כשהקשתה מדי. אז למדה שאיתו אי אפשר בדרך הקשה.
אז זה הוא וזו אני: מי שגדלה עם אבא דומה לו להפליא (בשינויים קלים) ואמא דומה לי להפליא. לא יכולתי להגיב אחרת כי לא ידעתי שמגיע לי יחס אחר. אמנם הרגיש לי לא נכון, לא צודק, לא כך זה צריך להיות. זה כאב לי מאוד והחזיר אותי לרגעים הכי כואבים בילדות - אבא שלועג לאמא על טפשותה (באמת הייתה טיפשה לא קטנה ואני בכל זאת אחרת), אבא שלועג לי ואומר לי "את טפשה כמו אמא" וגאה באחי הגדול, המבריק והמצליח. מעיר לי כל הזמן עד שאני צורחת די!!!! תניח לי!!! יודעת שאני חשובה לו אבל זה כמעט ולא ניכר._
זה באמת נשמע כמו השורש. שאת מתארת אותו מאוד מדוייק וכואב.

_והנה אני מתחתנת עם אחד כמוהו ומרגישה איתו ממש בבית...
לא מצליחה לשנות את מערכת היחסים כהוא זה, כי היא נוגעת לי במקומות הכי כואבים, שמוציאים ממני רק דמעות במקום תגובה חכמה ובונה._
נכון.
ומכאן אפשר להגיע למסקנה אחת שגוייה (בעיני) ומסקנה אחרת, בעיני, נכונה:
המסקנה שבעיני היא שגוייה - אני אשאר איתו לעולמים עד שאצליח לשנות את מערכת היחסים מבפנים, כי יש לי כאן שיעור ללמוד.
והמסקנה האחרת, שאני לגמרי בעדה - השיעור שיש לי ללמוד הוא להתחיל לאהוב את עצמי, בשונה מאבא שלי, בשונה מאיך שאמא שלי חיה את חייה - והנה, אני מתחילה. אני לא הולכת להישאר עם מישהו שעושה לי רע כל כך הרבה שנים!!!!!

נכון שזה יושב על משהו.
נכון שיש לזה שורש.
נכון שזה בא ללמד שיעור.
אבל מהו השיעור??
בעיני - פשוט: לא להישאר לייד אנשים שעושים לך רע.

וגם - לדעת: אתם שני אנשים שונים.
נכון שלא במקרה בחרת בו ומשהו אצלו משחזר אצלך אירועי חיים.
אבל זה בכלל בכלל לא אומר שאם את תשתני, לטווח הארוך גם הוא ישתנה. ממש לא.

עכשיו עייפתי ממנו.
מזדהה מאוד.

רק באתי להסכים עם כל מה שכתבה לב שומע.

כל מה שלב שומע כותבת--זהב טהור. מסכימה עם כל מילה ומילה.

מחליטה יקרה, ככל שאת מוסיפה פרטים ברור שבעלך הוא אדם קשה, לא אינטימי, ובעיקר לא מתאים לך באופן קיצוני. לך מתאים אדם חם, פיזי וזורם. את צריכה אדם שהתכונות הזורמות שלך שלך מתאימות לו וחביבות עליו ומשעשעות אותו.
לי למשל פיזיות זה דבר ממש חשוב. אני נובלת בלי זה. בן הזוג שלי הוא חבקן ולטפן. תמיד היד שלו עלי איכשהו. גם אני כזאת. ואם אני לא מקבלת אותו בחיבוק גדול, זה ממש קשה לו. כי גם הוא אדם שזקוק לפיזיות ולמגע.
התכונות שלו ששונות ממני בדרך כלל משעשעות אותי. לא תמיד, אבל זה הרוב. וגם ההיפך. אני מאוד לא ביתית ובשלנית. יש כאלה שזה היה מפריע להם. אותו זה מצחיק מאוד. בגלל שהוא כן ביתי, אז אני יותר ויותר משתדלת לשבת איתו לארוחות בתוך הבית, ועם חברות בחוץ. הוא מתקשה עם ניהול זמנים, וזה קשה לי, אפילו מאוד. רבנו על זה כמה פעמים. אבל זה היוצא מין הכלל ביחסים. הסך הכול הוא תחושה של התאמה והרבה הומור. הוא למשל שטותניק, ואני מאוד רצינית. לפעמים אני קצת מרסנת אותו (בלי בדיחות על חשבוני, למשל, זה לא עושה לי טוב). אבל בגדול זה שהוא כזה נורא מצחיק אותי. הבן שלי משוגע על הצחוקים שלו. וגם אני מוצאת את עצמי עושה שטויות. בטבע שלי לא צוחקים על כל דבר ודבר. אבל זה לא מפריע לנו. זה נכנס דווקא לחלקים ההרמוניים שלנו.

אנחנו נורא מעריכים זה את זה. כל הזמן מחמאות ושמות חיבה.

בעלך לא יהפוך לאדם חם, אינטימי ובעל אנרגיות חיוביות. זה לא יקרה בחיים. הוא לא כזה באופן עמוק ואנשים לא הופכים את עורם.

ואת לא צריכה להשתנות. את מקסימה. את צריכה מישהו שיהיו ביניכם התאמה ורצון הדדי באינטימיות וחום והערכה הדדית רבה.

ככל שאת מוסיפה פרטים ברור שבעלך הוא אדם קשה, לא אינטימי, ובעיקר לא מתאים לך באופן קיצוני. לך מתאים אדם חם, פיזי וזורם. את צריכה אדם שהתכונות הזורמות שלך שלך מתאימות לו וחביבות עליו ומשעשעות אותו.
מוזר לי שכך את קובעת איזה סוג אדם מתאים לה.
זה לא אומר שבעלה כיום מתאים לה, ובכל זאת, קצת ענווה.

מחליטה, איזה תכונות בו משכו אותך בתחילת היחסים? מזה יהיה אפשר ללמוד יותר למה את נמשכת והאם זה מחזק אותך או ההפך, האם דברים השתנו מאז בראייה שלך של בן זוג אידיאלי וכולי.

_יקרה, נשמע שהוא מפחד/נגעל מיחסים אינטימיים עם נשים, במקרה הזה זו את.
הוא תמיד נכנס למיטה אחריך, נשאר לראות טלוויזיה. נמנע ממצב של אינטימיות._

באמת עם הגילויים האחרונים התחלתי לחשוב שיש פה בעיה, למרות שהוא מכחיש.

מעניין שיחסים דומים למה שתיארתי, רק הפוכים, מאוד מאוד מקובלים. אני מכירה המון נשים שדומות לבעלי ביחסן אל בן זוגן וזה מצידו כל הזמן עסוק בלרצות אותן כדי אולי לזכות בקצת נחת במיטה.
כך בעצם סידרתי את זה לעצמי בראש במשך כל השנים, שהוא דומה לנשים האלו ואני לגברים שלהן.

אני מכירה המון נשים שדומות לבעלי ביחסן אל בן זוגן וזה מצידו כל הזמן עסוק בלרצות אותן כדי אולי לזכות בקצת נחת במיטה
לא חושבת שזה פחות נורא )-:

אני ממשיכה לכתוב את יומן המסע שלי אל תוך הזוגיות שלי. מי שמאס לדבר אל הקיר פה, לא אעלב אם יפרוש. מי שבוחר להמשיך איתי- תודה מראש

אתמול בצהריים אחותי שלחה אלי את הכתבה הזו איך הזוגיות שלכםהמאת משה שרון
שעוסקת ברגישות של הדור שלנו לנושא הביטול ההדדי בזוגיות. משהו שכולנו עושים אותו ללא הרף ובלי משים. מצאתי את עצמי מאוד מסכימה. זה נושא שהזוגיות שלי עוסקת בו שעות נוספות. בתחילת הקשר נדמה לי, שזו אני שבאתי עם תגובות ציניות ומבטלות מושרשות. הגעתי מבית שבו ביטלו את האחרים חדשות לבקרים. הורי - אחד את השני, את הילדים -במיוחד את שתי הבנות. תמיד היה דבר מה רע להגיד על כולם. גם על החתנים והכלות לעתיד.
בביתו של בעלי לעתיד מצאתי גישה חיובית לאנשים ומאוד אהבתי את זה. הוריו קיבלו אותי באהבה רבה ובקבלה מוחלטת. אני החזרתי להם אהבה וחיבה, תמיד. הייתה להם איתי מערכת יחסים פתוחה ואוהבת, שלא הצליחו ליצור עם ילדיהם, בגלל החינוך הנוקשה שנקטו בו בילדותם.
הוא הגיע מביתו עם הכעסנות הזו ותחושת הצדק המוחלט לגבי מה נכון ומה לא. אמנם אין בכעסנות הזו תכונה של רעל מחלחל, כמו שמידי פעם היה כשהערתי הערה סקרסטית, צינית ומזלזלת, אבל יש בה ביטול מעשיו של האחר, כלא שווים כלום וחסרי ערך.
זה קשה לדעת מי התחיל לבטל אחד את השני. די מהר גיליתי שהוא לא כל כך מוצלח כפי שחשבתי, שהוא לא מבין עניין בחברת אנשים ומגיב בדרך שמראה שהוא לא קולט דקויות שיחה. שהוא לא רחב לב ונדיב, שהוא אגואיסט, שקשה לו ליזום, שהוא מקובע למנהגים קבועים שחוזרים על עצמם יום יום.
הוא גילה עלי, שאפשר לבקש ממני משהו עשרים פעם ועדיין לפעמים אשכח לעשות את זה. שהוא מדבר ומספר לי דברים ואני בכלל לא מקשיבה (הפרעת קשב וריכוז לא מאובחנת, כנראה), שאני שכחנית, שאני מתחילה דברים ולא תמיד מסיימת, שאני עושה מה שמתחשק לי בזמן שמתחשק לי. שאין אצלי שום מנהג שחוזר על עצמו יום יום, שאני אוהבת לשנות כל הזמן.

שלחתי את הכתבה לג'. גם הוא התגרש לפני שנה וחשבתי שיעניין אותו. הוא מצא אותה מאוד מעניינת ושלח לי בחזרה את זו: להתחתן או לא להתחתן

מצאתי אותה ממש משלימה את הכתבה הראשונה ובעצם מספרת את ההתחבטויות שיש לי בנוגע ליחסים עם בעלי. בכל השנים איתו, אני מרגישה כעוברת תיקון ושיפור אישיות. כאילו בעלי נבחר בשבילי בפינצטה ועוד ביבוא מחו"ל!!! השילוב של תכונות אבי ואמי יחדיו בתכונותיו, נראה גם ללא דתיה כמוני,, כשילוב גורלי ונקבע מראש כדי שאוכל להשלים את התיקון שלי. אמי אגב, הייתה כמוהו חסרת הבנה חברתית, ביתית מאוד ובלבוסטה רצינית, חסרת יכולת להתאים את תגובותיה למצבים משתנים, תמיד נשארת היא עצמה גם אם כל העולם קורס מסביב.
הגעתי אליו אשה חסרת ביטחון, שספגה אכזבה אחר אכזבה מילדות. הוא נשאר איתי אמנם, אבל לא מוכן להראות לי אהבה. השנים הקשות האלו הוציאו ממני איכויות שלא ידעתי על קיומן. אני זוכה להערכה מעצמי ומהסביבה. ההתנהגות והתקשורת שלי השתפרו מקצה אל קצה. אני יודעת היום בבטחון מלא שאני רוצה וצריכה חיי אהבה מלאים וטובים. בן זוג מעריך ומכבד.
הוא- מעולם לא קיבל חום ואהבה כשהתנהג לא יפה לדעת הוריו, מוצא אותי, היחידה בעולם אולי, שיכולה לקבל מקלחות קרות מידי יום ועדיין לאהוב ולרצות אותו. כל השנים. חום ואהבה ללא תנאי.
בעזרתי עבר גם תיקון ביעוד המקצועי שלו. אמנם מעולם לא רצה לשמוע לעצותי, אבל קשיי הפרנסה והגמישות לשינויים, המחשבתית והפיזית שאפשרתי במשפחה שלנו, הובילו אותו לשם.

עכשיו מה? האם הסתיים התיקון של שנינו, כפי שנדמה לי רוב הזמן? הרבה פעמים הרגשתי בחיי איתו, כמו במאמר -שאני רק מתכוננת לזוגיות האמיתית שלי שתבוא יום אחד. מאוד סמלי בעיני שדווקא ג', המיועד כביכול, שולח לי את המאמר, כאילו אומר לי: עכשיו הגיע הזיווג האמיתי שלך.

אולי לא? אולי בעלי ואני נצליח לעשות תיקון כזה גדול, שיוביל אותנו זה לזרועות זו, מתוך אהבה אמיתית וכנה?
בעלי מאוד מכוונן אלי מאז התחיל הטיפול. אפשר להרגיש שעוד לא החליט בינו לבינו מה הוא באמת מאחל לעצמו. למרות שהביע נכונות מסויימת להיפרד ולדבר על איך נעשה את זה בפגישה השבוע. יכול להיות שאתן את ההכרעה בידו, ע"י שאשאל אותו דבר פשוט: אתה יכול לאהוב אותי ולהראות לי את אהבתך? זה מה שאני צריכה ממך. על זה אינני יכולה להתפשר- לא בגיל 30 ולא לקראת 50 ולא כשאהיה זקנה ומקומטת.
כבר אינני מבטלת אותך שנים רבות, תיקנתי דרכי ומנהגי כבר מזמן. השתפרתי עם השנים עד לקצה של עצמי. אם אתה מרגיש שלא תוכל לתת לי את הדבר היחיד שאני צריכה ממך- שחרר אותי.

"מאוד סמלי בעיני שדווקא ג', המיועד כביכול,"

היי מחליטה. קצת מוטרד לגבי התפקיד שג' קיבל אצלך. הוא רוצה בזה ? יכול ? לא ניתן להתרשם ממה שאת כותבת.

ואם הוא לא , את עדיין נכונה להשתחרר מבעלך ולהיות לבד ?

ממני, ג' ואני מתלוצצים ומפנטזים קלות על הרעיון שנהיה ביחד או לפחות נבחן את האפשרות. שנינו רוצים, אולי הוא קצת יותר בגלל שהוא חופשי. מבחינתי התפקיד שלו בסיפור הוא לתת לי תקווה לקשר אחר, הוא מזכיר לי בנעימותו איך אמורים להראות ולהישמע יחסים טובים. אני נוטה לשכוח בשגרת היום יום עם בעלי. אולי בסופו של דבר לא תהיה המשכיות לקשר שלנו. אני עוד לא החלטתי שאני רוצה להשתחרר מבעלי

אוי החיים שלי מלאים בשיגועים ותובנות מתחלפות...
אז ככה, אחרי שבעלי פתח עלי במתקפת צעקות כמה שעות לפני ליל הסדר, משהו פשוט מוטרף משום מקום ובלי קשר למה שאמרתי לו, בלי שנתן לי אפשרות להסביר לו מה אמרתי, החלטתי בתוך תוכי, לפתוח את המתנה שהיקום שלח אלי, כדי לעבור את הזמנים הקשים עד שאחליט. מתנה ששמה ג'.
בהמשך אדבר על בעלי והתקפות הצעקות שלו שאחרי כמה זמן עוברות ופתאום כאילו כלום.
לא אפרט איך ומה אבל נסעתי יחד עם חברה לישוב המרוחק בו הוא גר ובתכנון ללכת להופעה בערב עם עוד כמה חברים מהעבר, לישון אצלו ובבוקר לחזור.
בדרך התפנקתי בקניות ומצב הרוח הכללי שלי היה קליל למדי. אחהצ נשארנו לבדנו, הוא התיישב לידי על הספה, הנחתי עליו את רגלי מתוך ידיעה שיגע בהן והוא ליטף את כפות רגלי בעדינות. כאילו תמיד... הרגשתי מושכת, אשה. כפות רגלי נראו לי פתאום יפות ועדינות. כשהחזיק את ידי הן נראו בעיני נהדרות. כל כך הרבה שנים אני מרגישה פגומה כי לא נוגעים בי כך סתם, מתוך שגרה. בהופעה ישבנו קרובים, מחזיקים ידיים, מתחככים קלות. הרגשתי הכי ברת מזל. אחרי שהחברה נכנסה לישון בחדרה, התיישבתי לידו בספה והתחלנו להתלטף.
דיברנו על זה שזה מוזר ומרגיש כמו בסרט לא שלנו. נדמה לי ששנינו הרגשנו רגשות דומים של נעים מצד אחד אבל מוזר. הרי לא ברור לאן זה יוביל. החלטנו לזרום. הלכנו למיטה והתחלנו לגעת ביתר רצינות. הרגשת המוזרות במגע התגברה אצלי והשתלטה על הרגשת העונג. הנישוק אחר, הגוף שלו אחר, הכל אחר. משהו לא הצליח לזרום בלהט שלי. הוא מבחינתו, גם הרגיש את הקושי שלי וגם את שלו, וזה השפיע על הקשיות של האבר. בסוף הייתה זיקפה וחדירה אבל לזמן קצר ושוב נעלמה. הוא נשאר מחבק ומלטף ודיברנו. אמר שהשתמש פעם בויאגרה. הבנתי שהבעיה קיימת אבל לא רציתי לחפור מידי. הוא כזה נעים וטוב. אפילו השינה שלו שקטה ולא רעשנית. כל הזמן חיבק והיה קשוב. אני לא הצלחתי להירדם. מחשבות על גבי מחשבות. נהיה לי יותר מידי ורציתי לחזור הביתה. אל מה שאני מכירה. אל הנוחות בבעיות מוכרות. בבוקר התעורר איתנו ולא נראה מוטרד ממה שקרה. נראה שמבחינתו היה בסדר. אני גם התנהגתי בידידותיות אליו. מאוחר בערב, הייתי אצל אמי ושוחחתי איתו ארוכות על מה שהיה. סיפר שבשנים האחרונות שלו ושל אשתו היא לא רצתה אותו וזה הוריד לו את החשק. כשניסו לשכב בסוף, לא הייתה זיקפה ואז ניסה עם וויאגרה פעם אחת. אמר שהוא כמעט לא מאונן. נראה שהפך לגבר לא מיני מאז. הוא מרגיש שהתעורר מאז שפגש אותי אבל לא יודע לאן זה מוביל כי אני עדיין עם בעלי ולא החלטתי כלום. אמרתי לו שאולי כדאי שנראה אחד בשני סוג של מתנה. הוא יתעורר לחיים, מפנים שמשהי שווה (כך אומר עלי) ממש רוצה בו, האצתי בו לרכב על גל ההתעוררות הזה ולפנטז, לאונן. אני כאן כדי לתת לו אהבה ובטחון שהוא צריך ומה שיהיה יהיה. אני ממש פתוחה איתו לגבי היחסים עם בעלי. הוא יודע את הפרטים הכלליים. יודע שאני בעבודה עצמית, להגיע למצב שהתגובות הבלתי אפשריות של בעלי לא ישפיעו עלי ואני ממש מצליחה. אמרתי לו שהוא עוזר לי להרגיש אישה שוב.

אני באמת לא יודעת מה אני רוצה. ג' היה עד לפני יום פנטזיה למשהו קליל וזורם. אני מבינה כעת שיכול להיות שגם אצלו נדרשת לא מעט עבודה עצמית להבין היכן נפגע ואיך משקמים את הגבריות והתשוקה (אמר על עצמו אתמול: אולי אני לא חרמן מספיק).
בבית מרגישה טוב ובעלי מגיב לי. גם היה לנו סקס היום כך סתם בשעה לא צפויה. סקס טוב כמו שאנחנו יודעים לעשות. אחרי שישן התעורר ומצא סיבה חדשה להתרגז. אני לא מגיבה אליו בהצטדקויות. זה ממש מצליח לי. רק אומרת בשקט: תדבר בצורה נורמלית. לא משתגעת בתוכי מזעם. אבל זה נשאר לא נעים. אומרת שוב אל עצמי: ככה תחיי לעד. זה לא יעבור לו. יהיה יותר גרוע. יודעת שאם אוותר על החיזורים של ג, יהיה לי יותר קשה להישאר שלווה ומאושרת לנוכח התפרצויות הזעם הצדקני שלו..
האם אי פעם יעברו? ביום שלישי פגישה נוספת עם המטפל. אני מתכננת לדבר על זה.

וזה מה ש ג' שלח לי היום בהודעה (לא כתב מהיכן גזר את זה):
"מה הסיבות לבגידה ?

בגידה מגיעה מתסכול, אנחנו מפסיקים להילחם כדי לשנות משהו בזוגיות שלנו ומוותרים על השינוי. אנחנו נסגרים, נאטמים ומתחילים לשקר.
נשים בוגדות בגלל חלל שנוצר בחייהן, במקום שבן הזוג הזניח. בגלל וויתור. הן לא מנסות יותר לתקן את היחסים עם בן הזוג בבית, ולא מאמינות שזה אפשרי, הן מחפשות בחוץ את מה שחסר להן. הבגידה נותנת שאיפה של חמצן כדי שתוכל לסבול את מה שקורה בבית.

בגידה ממקור כזה איננה פתרון טוב, היא רק מוסיפה עוד בעיה שתצטרך להתמודד איתה. הסיבה העיקרית לחוסר נאמנות היא חוסר סיפוק מיני או רגשי בזוגיות. 20 אחוז מהזוגות לא מקיימים יחסי מין בכלל.

נשים מדברות על חשק לפיתוי מיני, לפרגון, לתשומת לב כסיבה לחוסר הנאמנות שלהן. אחד המניעים של אישה לבגוד, נובע מחוסר בתשומת לב. היא תתן סקס ותקבל תשומת לב. הרבה פעמים רואים שנשים מנהלות רומן, מנהלות סיפור אהבה כדי לקבל תשומת לב, כי פתאום מישהו מגיע ורואה אותן שוב כמושכות, מסתכל עליהן כמו פעם ומדליק בהן שוב את הנשיות.

בגידה על סוגיה וגווניה מוגדרת כשקר שניתן לחלק אותו לכמה דרגות. למשל אישה "המקיימת" סייבר סקס באינטרנט זוהי כבר רמה של בגידה מסוימת. ניתן להגדיר בגידה גם כמעבר מיחסים שהם כביכול אפלטוניים ליחסים הכוללים סקס.

ההשקעה הרגשית הרבה יותר גדולה בבגידות אצל נשים. ולכן, כשנשים בוגדות, רוב הבגידות הן טראומטיות. הבגידה מגיעה באמצע או בסוף הליך של שינוי בהתנהגות וגילוי של עולם שלם של הנאה שהבעל לא שותף לו, ולפעמים מתגלה רק כשהבעל מחליט לערב חוקר פרטי.

בגידה נשית , בניגוד לבגידה של גבר , מסמנת שהאישה אולי כבר עברה את השלב שאפשר להציל בו את הזוגיות. הבגידה יכולה להוות טריגר לפרידה מבחינתן. הן כבר בשלות לעזוב. זהו שלב שהן עוברות לפני שהן קמות והולכות."

מחליטה, מאוד מעניין מה שאת מספרת על ג'.
הוא מבחינתו, גם הרגיש את הקושי שלי וגם את שלו, וזה השפיע על הקשיות של האבר. בסוף הייתה זיקפה וחדירה אבל לזמן קצר ושוב נעלמה. הוא נשאר מחבק ומלטף ודיברנו. אמר שהשתמש פעם בויאגרה. הבנתי שהבעיה קיימת אבל לא רציתי לחפור מידי. הוא כזה נעים וטוב.

חוסר מין זמן רב לפעמים באמת מכבה את היצר (באופן זמני) ומקשה על התפקוד.
לפעמים הבעיה של הבן היא ממש פתירה (אפילו כדורים שעוזרים איכשהו לצינורית השתן. זה קרה לידיד).
האם הוא טיפל בך וליטף אותך?
בכל מקרה, אי אפשר לדעת מהפעם הראשונה איך יהיו חיי המין.

כפות רגלי נראו לי פתאום יפות ועדינות. כשהחזיק את ידי הן נראו בעיני נהדרות. כל כך הרבה שנים אני מרגישה פגומה כי לא נוגעים בי כך סתם, מתוך שגרה.

זה כל כך חשוב!! תיארת בצורה מקסימה את חשיבותו של המגע (למי שזה חשוב לו). זה מה שמדאיג עם בעלך הנוכחי. אני מתקשה להאמין שמישהו לא פיזי ולטפן יהפוך לכזה ממש מהבסיס. בטח לא ברמה שתספק אותך.

קוראת יקרה...מרגישה קרובה אליך...רוצה להיות חברה שלי ?

בכל מקרה היום שוחחתי עם ג ואחר כך גם צ'וטטנו ובתוך הפינג פונג הסתננה שוב המצוקה שלו לעומת העליצות שלי. התחלנו לדבר על כך ואמר שהמשולש הזה מטריף אותו. הוא לא מצטער ואפילו שמח שהכיר אותי אבל קשה לו. החלטנו להקפיא את היחסים עד שאחליט מה אני רוצה.

עצב ירד עלי בעקבות ההתנתקות מ ג'. החלטנו אפילו להסיר חברות בפייסבוק. הדבר האחרון שכתב לי היה, שהוא יודע שהיינו מסתדרים ביחד, שבפעם הבאה אבוא אליו יותר מוכנה...אחכ קיבל צמרמורת. שלחתי לו חיבוק ואמרתי לו שאני בטוחה שנסתדר, שהוא גבר מקסים ומתוק...שלח לי לב ונגמר.

אני חושבת שלשנינו יש הקלה בניתוק למרות הגעגוע. אני צריכה לעשות את ההחלטות שלי או את העבודה שלי בזוגיות בנפרד ממנו. הוא הכניס לי אנרגיה מבחוץ שלא קשורה למערכת הזוגית שלי ודווקא האנרגיה הזו נתנה לי יותר כוח סיבולת בזוגיות. חוסר ההצלחה שלנו בניסיון לשכב אחד עם השני הדגיש ששנינו לא ממש מתנתקים מהחיים האמיתיים.
אם יש לו באמת בעיה, אני ממש לא פנויה להיות סבלנית אליה. הרי מה קפץ לי בראש באותו רגע? אני רוצה הביתה, אל הזקפה הבטוחה של בעלי.

למעשה, ברגע ש ג נכנס אלי חיי, וויתרתי על העבודה הזוגית שלי מראש. זה נכון שכל המעשים וההתנהגות של בעלי כל השנים ועדיין (!!!) מצביעים לי על פרידה כפיתרון טוב. אבל יש בבעלי גם הרבה דברים שאני אוהבת ואתגעגע אליהם.

אני רוצה לסכם לי את הדברים שקשים לי עם בעלי:
הוא לכוד בתוך ההתנהגות הכעסנית שלו על כל עניין "קטן ושל מה בכך" (בשביל כל האנשים האחרים שאני מכירה). הוא מוציא את הזעם שלו בדרך שזרה מאוד להשקפת העולם ההומנית שלו, באופן כללי. כלפי הילדים הוא היה מאוד מאוד מבין. אף פעם לא כעס, תמיד הסביר יפה ובנועם עד שהבינו. כמו שאחותו כתבה לי פעם- הוא מאשים את כולם במצבו, חוץ מאת עצמו,, אבל עדיין מסוגל לראות את הילדים כלא שייכים לכל העולם שאפשר להאשים. אבל עכשיו, כשגדלו, הם "זוכים" יותר לחזות את תגובותיו, ששמורות בד"כ למבוגרים. זה קשה לי לראות את זה כי הם מאוד עדינים. כך גידלנו אותם- עם הרבה חמלה ורוך.
הוא שונא ממש אנשים שמתנהגים כמוהו בשעת כעס. מדבר עליהם חדשות לבקרים. כל השנים נהגתי להצביע לו על ההקבלה בין ההתנהגות שלו כלפי (בעיקר) לבין ההתנהגות של אחרים כלפיו. זה גרם לו להרגיש שאני תמיד נגדו. הוא לא הצליח לפתח טיפת מודעות או יותר נכון שליטה על הדרך שהכעסים שלו יוצאים ממנו. גם לא הלך לטפל בזה בצורה מקצועית, כאמור. המריבות שלנו כל השנים נסובו בעיקר סביב הכעס שלו עלי (אני מגיבה בעצבים על ביטויי הכעס שלו על עניינים של מה בכך). אם אני לא מגיבה בעצבים, מה שאני יותר ויותר עושה, הרי שאני עדיין מפסיקה להתייחס אליו, כדי לשדר לו שכלום לא כרגיל ואז אנחנו בנתק לזמן מה. לפעמים נדמה לי שהוא מתנהג כך כדי להשיג מרחק. רוב הזמן לדעתי, זה פשוט כי כך הוא מגיב באופן ספונטני, מתוך איזה שהוא פצע עמוק ועתיק יומין. אחרי כמה זמן, הוא חוזר לעצמו ולהתנהגות נעימה, אבל שוב, אפשר להצית אותו בשניה. בנוסף, הוא נוטה לפרש מיידית, סיטואציות חברתיות נגדו. לדוגמא, אתמול ישבנו לאכול עם הילדים והילדים ואני פיתחנו שיחה קלילה ושוטפת על נושא שהוא עצמו לא בעניינים לגביו. אין לו יכולת ליהנות מהסיטואציה שאשתו, אם ילדיו, משוחחת בקלילות עם המתבגרים בשעת האוכל, כל עוד הוא לא שותף לשיחה. אז הוא יושב סגור, לא מביט בנו, רק אוכל. זה קרה אלפי פעמים בחיים המשותפים שלנו. אני כל הזמן כועסת על זה בתוכי, שהוא לא מסוגל לשמוח בשבילי כמו שאני שמחה בשבילו, כל הזמן. אולי בגלל שאני מבינה את מה שהוא מרגיש, מתוך כך שגם אני הרגשתי דחויה לפעמים. רק שאני לא נותנת להרגשת הנידחות הזו להשתלט עלי ועל הדרך בה אני מגיבה. כרגיל גם סולחת לו ומעבירה הלאה מתוך קבלת גורל שזה האיש שבחרתי. אשה אחרת הייתה עושה לו את המוות, פשוטו כמשמעו. הוא עדיין בריא נפשית להבין שההרגשות המרירות שלו, לא ממש מגובה במציאות ולכן הוא חוזר לעצמו, לקו מחשבה הגיוני ולא חולני לאחר זמן מה. בעצם כך הצלחנו לשרוד, בגלל שהוא לא נשאר במצב הזה יותר מידי ובגלל שאני לא עושה מזה עניין גדול. אולי הייתי צריכה מיד על ההתחלה לברר את זה ולחפור שם בור חפירה. למה התנהגת כך? זה לא נעים לי...לא מקובל עלי. אבל כנראה אני נטיתי לקחת את האשמה עלי.

עכשיו, יש בהחלט החמרה בשנים האחרונות בכעס שלו ובדרך האגרסיבית שהוא מביע אותו. כאן דאגתי העמוקה להמשך הדרדרות עתידי שממש מפחיד אותי.
כמובן שככל שהוא מרגיש שאני רוצה להיפרד או אפילו מצליחה להתנתק רגשית ממנו, כך הלהבה מבפנים מציתה אותו ביתר קלות ויתר כיעור.

בעניין הסקס- שעל זה נפתח הדף, אין לי ספק בכלל, שפה קבור הכלב שלנו. זה שאני יכולה להימשך אליו למרות ההתנהגות שלו, זו שריטה שלי. כנראה בגלל שהאהבה הראשונה שלי (אבא) היה כמוהו. זה גדול ממני- איך אני מצליחה להינמס ברגע שהוא רוצה אותי!
אבל זה שהוא לא רוצה אותי, מעבר לכל הספקולציות של העדפה מינית, זה ברור לי שבעקבות כל המריבות שלנו הוא רוצה אותי רק כשהוא מפחד שאני נוטשת, אבל בעיקר לא רוצה אותי, כי הוא יודע ומרגיש שאני לא ממש אוהבת את האופי שלו. הוא מספיק רגיש לעצמו כדי לדעת שזה כך.

קוראת כתבה:
אני מתקשה להאמין שמישהו לא פיזי ולטפן
הוא בהחלט פיזי ואוהב מין ביסודו, תתפלאי...אבל המחסומים אוי המחסומים. כמה מחסומים יש בינינו. אבל גם בינו לבין שאר העולם. נשאר לו חבר? נשאר בן משפחה שלא התאכזב? הנה לפני כמה ימים אחותי הצטרפה לרשימת האנשים שלא רוצים לראות אותו ממטר, אחרי שכעס עליה כשהתקשרה לשדל אותו שיגיע לליל הסדר. אחותו הצעירה ממנו, שתמיד תמכה בו במשך שנים והיו אחים ממש טובים לעיצות הדדיות, היא ובעלה: לפני כמה שנים בעקבות שיחת טלפון בה צעק עליה שלא מבינה אותו וכו', בעלה ניתק להם את השיחה ומאז קשרים קרירים. גם שם נגמרו היחסים. כמובן שהיא עדיין אוהבת אותו והוא יקר לה. האצתי בו שישב איתם וישוחח, שכנראה מאוד נפגעו מהטון שלו, שלא רגילים לו...שום דבר לא עזר: ניתקו לי את הטלפון- הם צריכים להתנצל. אני לא הייתי מנתק את השיחה...

עמוק בתוכו הוא מבין שלא יתכן שכולם אשמים חוץ ממנו. אני ממש בספק אם הוא מוכן לעשות עבודת עומק עם עצמו. אני רוצה להציב את זה כתנאי להמשך בחינת היחסים. אם הוא רוצה לעזור לעצמו לצאת מההרס שהוא זורע סביבו, ובתוכו - אני איתו בתהליך. אם הוא רוצה להמשיך לשבת אצל המטפל ולהתלונן שאני מעצבנת אותו כשאני עושה ניסויים במטבח, שלא תמיד מצליחים וחושב שהמטפל ינחה אותי להפסיק אותם....כאן אני רוצה להתחיל טיפול זוגי שמטרתו אחת: הפרדת החיים המשותפים בידידות ומתוך החלטה להישאר משפחה בעתיד.

בעוד כמה שעות הפגישה עם המטפל. היתה שוב מריבה אתמול לאחר שנוצר איזה שהוא טריגר שגרם לנו להעלות באוב את המריבות האחרונות. הילדה עזבה לחברים קצת בתחילת המריבה והבן לא היה. יכולתי להגיב. שוב הוא צעק לעברי שאני לא מתאימה את עצמי אליו, שהוא -כן עושה את זה, אבל אני לא מסוגלת להתאים את עצמי לבקשות שלו, שאני לא נותנת לו לסיים לדבר, תמיד עוקצת ואומרת לו דברים קשים. הוא שוב זרק את התירוץ הקבוע שבארץ כולם כאלו, הוא רואה איך הם צועקים בטלוויזיה...
אז שוב עקצתי ואמרתי שהוא הכי גרוע מכולם כי הוא עושה את זה כלפי אשתו. שהוא מושך אליו אנשים כמוהו. שאין לי קרוב אחד שיכול להגיד עלי שאני פחות ממלאך, אמרתי לו שלא משנה מה אני עושה, אין לו שום זכות להרים עלי את קולו. ביקשתי את זה ממנו מאות פעמים. הזכרתי לו שוב את כל האנשים שמאוכזבים ממנו, את כל החברים שנטשו, מארץ מוצאו, את אחותו...הילדים שגם להם קשה. הילדה שכתבה בערב החג לחבר מהכיתה "אני מקנאה בך שההורים שלך התגרשו, גם אני רוצה" ואמא שלו, מיודדת איתי העבירה אלי את המסר. אלו התשובות/ העקיצות/ההעלבות שלי שכל כך פוגעות בו. הוא שונא אותן אבל זו האמת שלי.

עליתי למיטה מוקדם וקראתי שוב את כל ההתכתבות כאן. את כל העיצות החכמות שלכם כאן. קראתי גם באתר של עמיחי זליקובסקי על "להקשיב ללב" .

המשפט הזה של תוהה תפס אותי פתאום:
_יקרה, נשמע שהוא מפחד/נגעל מיחסים אינטימיים עם נשים, במקרה הזה זו את.
הוא תמיד נכנס למיטה אחריך, נשאר לראות טלוויזיה. נמנע ממצב של אינטימיות.
הכעס וחוסר הנחת שלו ממך הוא לא בגלל מי ומה שאת, את נהדרת והוא יודע זאת טוב מאד.
הכעס הוא בגלל הפחד מאינטימיות עם אישה. ואת אישה.
קשה קשה כך לאורך זמן. תאהבי את עצמך!_

בשילוב עם מה שקראתי על הלב (או נפש, או רצון עמוק) שמנחה אותנו להתנהג כמו שאנחנו מתנהגים כי זה מה שאנחנו צריכים. הבנתי דבר אחד:
עשרים שנים אשתו מבקשת ממנו לדבר אליה יפה, לחבק אותה ולהגיד לה מילים אוהבות, לאהוב אותה, לעשות איתה אהבה והוא כל הזמן חוזר לאותם דפוסים מרחיקים. אז הוא יכול להיות גאה בעצמו שהוא מתפקד יפה לבקשת ליבו. ליבו לא רוצה באינטימיות איתי, מהסיבות שלו והוא הצליח לייצר את המציאות הזו בשבילו. אפשר להגיד שהוא ממש לא כישלון- להפך, אפילו מאוד מוצלח. הצליח למצוא אשה שתעשה לו משפחה ולא תציק לו יותר מידי באינטימיות כי בכל פעם שהיא מתלוננת הוא מאשים אותה שהיא לא מתנהגת יפה והיא אוכלת את זה.
אני כבר קראתי "50 ספרים" כדי לדעת איך לייתר קירבה בינינו, הלכתי לפסיכולוגים ומטפלים. אם הוא היה באמת רוצה בקרבה - הוא לא היה מוצא את הדרך להפסיק את הכעס???
הבנתי שאני לא רוצה להבין אותו יותר. זו עבודה שלו עם עצמו. הבנתי שכל השנים אני לא מתאימה את ההתנהגות שלי אליו כי אני רוצה שיאהב אותי כמו שהתאהב בי לראשונה- כמו שאני, לא מושלמת בצורה המדוייקת ביותר שהיא אני.
אני לא שיניתי את כללי המשחק- אני המשכתי לאהוב אותו למרות מגרעותיו. הוא שינה את כללי המשחק, הוא הפך את פניו אלי.
עכשיו אני הולכת לצאת מהמשחק הזה.
החלטתי הלילה.

מחליטה יקרה,
מחזקת אותך בהחלטתך.

עשרים שנים אשתו מבקשת ממנו לדבר אליה יפה, לחבק אותה ולהגיד לה מילים אוהבות, לאהוב אותה, לעשות איתה אהבה והוא כל הזמן חוזר לאותם דפוסים מרחיקים. אז הוא יכול להיות גאה בעצמו שהוא מתפקד יפה לבקשת ליבו. ליבו לא רוצה באינטימיות איתי

אלה חיים ממש קשים וקרים

.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתה מנתחת המון.
באמת.

זה מקרב אותך אולי לקצת שקט, כי כמנתחים יש תחושה של שליטה אבל זה מרחיק אותך מהמצב. מהאותנטיות של הכאן והעכשיו.

את יקירתי פתחת דף שעוסק סקס.
ומסתבר אחרי כך וכך זמן שאת בכל במערכת יחסים מתעללת.
שיש לך בן זוג פרזיט במובן שמרשה לעצמו לפרוק כעסים ולהשתמש בך כשק אגרוף מצד אחד ולמנוע ממך אהבה וחיבה ומין מצד שני.

ואת מתפלפלת, ושמה לו הסברין.
זו אני שכתתבי לך לפני המון זמן שאני חושבת שהוא נמשך לגברים וקפצת לגונן על זה. מה פתאום כתבת, אין זיכוי בשום פנים ואופן.

ואחכ כתבו וגם את בעצמך ביקורות עליו, שאינו מלטף וכאלה ואת שוב קופצת "שבבסיס שלו הוא כן".

והכעסים האלה גם כשאת מתארת אותם נשמע שאת עושה לו הנחה כשאת כותבת שהוא כזה לא רק כלפייך, גם אם לא זו הכוונה.

בהודעות האחרונות את טיפה יותר מפוכחת ופחות פייסנית ועדיין.

את משתוקקת לסקס איתו לא בגלל מי שהוא אלא בגלל שאת רעבה וצמאה לזה ברמות שרק אדם שעובר התעללות וחסך היסטרי של 20 שנה מסוגל. ואת נאמנה באופייך ואישה טובה בכל נים ונים ולכן בבגידה את לא נהנית. כלומר לא עכשיו.

עצתי לך באופן הכי מדוייק וברור - קומי ועזבי. התמקדי בלנהל מאחורי גבו את כל הפרוצדורות שישאירו אותך מוגנת כלכלית. בלי לפלוט לא בכאילו ולא בערך. תתדאגי לעצמך ולילדייך ביום שאחרי. העבירי חשבונות, חסכונות, דאגי לתכנן את היום שאחרי, בלי לומר מילה, גם אם אופייך ירצה כן לשתף אותו לגרום לו כאילו להציל את הפרידה הזו ש-20 שנה את נמנעת ממנה.

יש לך ילדים בריאים ובגילאים עצמאיים, את נשמעת אינטליגנטית וחמה, קומי ועזבי. באופן מסודר.

מרגע שתקומי ותעזבי אבל בלב שלם, כזה שברור שאת יכולה לעמוד על שתי רגליים גם אם כאובות - שני דברים אפשריים יקרו.
האחד - הוא יחטוף את הסטירה של חייו, כזו שתגרום לו באמת אבל באמת להשתנות לפחות בכמה אחוזים, בודדים או עשרות. במאה אחוז לעולם לא ישתנה, אבל פרידה ברורה, ריחוק פיזי, טרוף מערכות ייתכן ויוביל לשינוי של 2-, 30 אחוזים בהנהגות שלו, ואם זה יספיק לך שקלי לחזור.

ייתכן והוא לא יוכל להשתנות או שכן ולך זה לא יתאים ואת תהיי ציפור דרור לחקור אהבות חדשות. זה נשמע מאיים ומנוכר ומה פתאום, אבל האמיני לי שברגע שידך תאחוז ביד של מישהו שיש שם הדדיות אם באהבה ואם בהערכה ואם בחיבה ובטח במיניות את תתפלצי למה לא עשית זאת קודם.

אולי ללב השקט תגדירי אצל המטפל כבר בפגישה הבאה תיחום של זמן. לא תנאי לבחור שאם ישתנה אז יופי ואם לא את הולכת. אלא זמן, גבולות. למשל 10 מפגשים כולל אלו שהתחילו על מנת לראות שינוי מהותי בשלושה פרמטרים חשובים. שליטה בכעס, מיניות, ודיאלוגים חמים בכל מצב של חיכוך. אלו דרישות בסיסיות של תקשורת אוהבת ובונה. זה לא לצפות שלגמרי יפסיק עם הכל או יהיה פר הרבעה, זה לדבר על סקס פעמיים בשבוע, על הפחתה מהותית בהתפרצויות הזעם גם אם נדרשות תרופות למשל ונשמע שכן (כן, אל תברחי מזה שוב, נשמע שהבן אדם מונע על ידי אימפולסיביות גבוה שגם אם יתעורר הרצון לטפל במניעים עדיין ההתפרצויות תתרחשנה), וכמובן שיחות שמבוססות על כבוד מינימלי בין שני אנשים כשעולה נקודת חיכוך.

תהי ממוקדת, תבואי למטפל שלכם נחושה ושימי את זה על השולחן.

בינתיים תכנני כלכלית את צעדייך, התייעצי עם עורך דין ב]ורומים או עם גרושות שאינו מכיר ואל תשאירי סימנים ברשת.

בהצלחה.

_הבנתי שאני לא רוצה להבין אותו יותר. זו עבודה שלו עם עצמו. הבנתי שכל השנים אני לא מתאימה את ההתנהגות שלי אליו כי אני רוצה שיאהב אותי כמו שהתאהב בי לראשונה- כמו שאני, לא מושלמת בצורה המדויקת ביותר שהיא אני.
אני לא שיניתי את כללי המשחק- אני המשכתי לאהוב אותו למרות מגרעותיו. הוא שינה את כללי המשחק, הוא הפך את פניו אלי._
הבנתי שאני לא רוצה להבין אותך יותר.
זו עבודה שלך עם עצמך.
הבנתי שכל השנים אני לא מתאים את ההתנהגות שלי אלייך כי אני רוצה שתאהבי אותי כמו שהתאהבת בי לראשונה - כמו שאני, לא מושלם בצורה המדויקת ביותר שהיא אני.
אני לא שיניתי את כללי המשחק - אני המשכתי לאהוב אותך למרות מגרעותייך.
את מנסה לשנות את כללי המשחק, את הופכת את פנייך אלי.

מראה, מה הקטע בהיפוך המגעיל הזה?

כשעושים היפוכים בשיטת ביירון קייטי , לא מדברים בשם האדם האחר.
עושים את ההיפוכים של האדם עם עצמו .

מראה, מה הקטע בהיפוך המגעיל הזה?

גם אני הצטמררתי מהמניפולציה המכוערת. בכלל, אם רוצים לומר משהו, כדאי לומר אותו בישירות ובנעימות. בטח כשמדובר בסיטואציה רגישה וכואבת.

תודה בשמת

קראתי פה. וחשבתי לי, כמה שנים לקח לי לגלות שישנן בעולם מראות שתמיד-תמיד כשאעמוד מולן איראה בעיני עצמי מכוערת. זה עיוות של המראה? או שבאמת הבגד הזה מונח עלי ממש לא טוב? אף פעם אני לא בטוחה. המראה נראית מאוד אמיתית. היא הרי מראה, לא??
אבל מטר לייד, ישנן מראות אנושיות אחרות, שבהן ההשתקפות שלי תיראה יפהפייה.

אבל מטר לייד, ישנן מראות אנושיות אחרות, שבהן ההשתקפות שלי תיראה יפהפייה.

כמה שזה נכון בנוגע להשתקפות שלנו במערכות יחסים וליד אנשים. חשבתי היום על זה שיש לי חברה נורא טובה שתמיד חושבת שאני יפה וחכמה ומתפעלת מכל מה שאני עושה (גם אני מתפעלת ממנה--היא משהו משהו). לידה הכול מצליח לי. חשבתי שאיזה מזל שיש לי אותה ושאני צריכה להיות בעיקר עם אנשים כמוה.

רוצה לבחון לרגע את הזוגיות שלי מתוך סימני התעללות: הוא כלפי:

וגם הוספתי את החלק שלי כלפיו כ X.

מתעלם מהרגשות שלך?

מתנהג בחוסר כבוד כלפייך? (לא מכבד אותך)

בעבר X
לועג לך או מעליב אותך ואז אומר לך ש"זה רק בצחוק", או שאין לך חוש הומור?

עושה צחוק מהאמונות שלך, מהדת שלך, מהגזע/העדה, המורשת או המעמד שלך?

בעבר גם X
מונע ממך אישור, הערכה או חיבה?

"ברוגז" באמצעות שתיקה?

הולך ממך בלי לענות לך?

X
מבקר אותךV X קורא לך בשמות גנאי x (או באופן מפורש: מקלל אותך) O, צועק עלייך?

משפיל אותך בבית או בציבור?
מגלגל עיניים כשאת מדברת? X
מערים קשיים על היחסים שלך עם חברייך ו/או משפחתך?

מכריח אותך לבוא לאירועים חברתיים (או להחזיק פאסון) גם אם את לא מרגישה טוב?
נראה כאילו הוא מקפיד לוודא שמה שאַת באמת רוצה, זה בדיוק מה ש לא תקבלי?

אומר לך שאת יותר מדי רגישה?

פוגע בך במיוחד כשאת חלשה?
נראה כאילו המריבות מכניסות בו מרץ, בעוד שאותך הן מעייפות?
יש לו שינויים בלתי צפויים במצב הרוח, ממצב רוח טוב לרע בלי שום סיבה נראית לעין? ???

שינויי מצב רוח עם סיבה
נראה נהדר כלפי העולם ואנשים "מבחוץ" מחבבים אותו מאוד? X
"מסובב" את המלים שלך, איכשהו משתמש במלים שאמרת, נגדך?
מנסה לשלוט בהחלטות

, בכסף

, אפילו בבגדים שאת לובשת או בתספורת שלך?
מתלונן על היחס הרע שלך אליו? X
מאיים לעזוב X v, או מאיים לזרוק אותך מהבית?
אומר דברים שגורמים לך להרגשה טובה, אבל עושה דברים שגורמים לך להרגשה רעה?
אי פעם נטש אותך איפה שהוא? (השאיר אותך באיזה חור והסתלק, לא בא לאסוף אותך אף שקבעתם)
אי פעם איים לפגוע בך או במשפחתך?
אי פעם הכה או דחף אותך, אפילו "לא בכוונה"?
נדמה שהוא מתחיל לחרחר ריב דווקא כשנראה שאתם מתקרבים זה לזה?

מתעלל במשהו שאת אוהבת: בבעל חיים, בילד, בחפץ?
מחמיא לך מספיק בשביל שתהיי מאושרת, אבל מבקר אותך מספיק בשביל שתהיי חסרת בטחון?

מבטיח שלעולם לא יפגע בך שוב?
כל הזמן חושד בך שאת בוגדת בו?
מתפעל אותך בעזרת שקרים וסתירות בדבריו?
הורס רהיטים, תוקע אגרופים בקירות, שובר כלי בית?
נוהג כמו מטורף?
מתנהג בצורה ילדותית ואנוכית, ומאשים אותך שאת מתנהגת בצורה ילדותית ואנוכית?

מטיל ספק ומפקפק בכל פעולה ומניע שלך, איכשהו תמיד מטיל ספק ביכולת שלך או בכישורים שלך? v
משסע אותך בדברך; שומע אבל לא באמת מקשיב? VX
(זה מה שקוראים בעברית: לדבר אל הקיר? או בגירסא אחרת: לדבר אל הלמפה?)
גורם לך להרגיש שאת לא יכולה אף פעם לצאת בסדר? לא משנה מה תעשי, הוא יבקר אותך? (בעברית זה כמו במשל על האבא, הבן והחמור: לא משנה מה הם עשו, ביקרו אותם ואמרו שצריך לעשות משהו אחר ממה שהם עשו)
משתמש בסמים? צורך אלכוהול? המצב יותר גרוע כשהוא משתמש?
מעורר אותך לחמת זעם, וזו "ההוכחה" שאת האשמה?
מנסה לשכנע אותך שהוא (היא) "צודק" בזמן שאת "טועה"? XV
לעתים קרובות אומר דברים, שאחר כך הוא מכחיש, או מאשים אותך שלא הבנת אותו?
מתייחס אלייך כמו לאובייקט מיני, או כאילו שאת אמורה לספק לו סקס לא משנה איך את מרגישה?
המצב שלך קריטי אם הדברים הבאים רלבנטיים לך:
את מבטאת את דיעותייך פחות ופחות בחופשיות.

את מוצאת את עצמך הולכת על ביצים, נזהרת וחושבת פעמיים מתי ואיך להגיד לו דברים?

את מצפה ומייחלת להופעתו של צד יותר רך ויותר פגיע בבן זוגך.

את מוצאת את עצמך ממציאה תירוצים להתנהגות של בן זוגך? v
את מרגישה לא בטוחה רגשית?
את מרגישה שזה איכשהו לא בסדר לדבר עם אחרים על היחסים שלכם.
את מקווה שהדברים ישתנו... במיוחד בעזרת אהבתך והבנתך.

(באדום:)
את מוצאת את עצמך מטילה ספק בזכרונך או בתפיסת המציאות שלך.
את מטילה ספק בשיקול הדעת שלך. v
את מטילה ספק בכישורים שלך/ביכולת שלך.
את מרגישה פגיעה וחסרת ביטחון.

בעבר
את נעשית יותר ויותר מדוכאת.

בעבר
את מרגישה יותר ויותר לכודה וחסרת אונים.

בעבר
את מפחדת מבן הזוג שלך, עכשיו או כבר זמן מה.

לא בגלל מה שעשה- מפחדת מהחמרה
בן הזוג שלך פגע בך פיזית, אפילו פעם אחת.

אתמול,בדרך למטפל ,כולו מקסימות, חוש הומור והתבדחויות. זה בעלי שאני אוהבת. בעבר הייתי נופלת חזק בשבי ושוכחת מיד את כל מה שהיה. כאמור, מאז שהחלטתי שהטלטלות האלו גורמות לי יותר סבל מהנאה, אני מתייחסת בשוויון נפש. אמנם הגבתי בחיוך ובהנאה למחמאותיו למראה שלי, אבל נפשי לא התרוממה לשחקים.
שאל אותי בחיוך אם אני יכולה לתת לו "טיפ" לגבי מה אני הולכת להגיד, כדי שיוכל להתכונן... אמרתי לו שאני לא הולכת לדבר על המריבות שלנו, כי הן משעממות אפילו אותנו, אלא לדבר על "למה אנשים לא מצליחים לשהות את ההתנהגות שלהם".

אצל המטפל, אמרתי שאני רוצה לדבר היום דברים קצת קשים. הסתכלתי עליו ושאלתי אותו אם הוא מוכן... הוא הראה שהוא לא מתרגש..."סעי" שידר לי.
כרגיל בטיפול, אני מדברת בקול שבור וחנוק. הפעם הצלחתי להתאפק ולא בכיתי מלבד כמה דמעות.
סיפרתי על זה שבגילי, הספקתי לדבר עם כל כך הרבה נשים וגברים ושמעתי על מה גברים עושים כדי לזכות בקצת אינטימיות עם האישה שלהן: הם קונים להן תכשיטים, מזמינים אותן לצימרים כדי שירגעו, הם אפילו בוגדים בהן כדי שיקנאו. הוא לא עושה דבר מכל זה, יש לו אינטימיות בשפע אם רק ירצה, אבל הוא רק מייצר עוד ועוד מרחק בכל פעם שאנחנו רק מתקרבים קצת.
אמרתי שחפרתי במשך 20 שנים כדי להבין איך אנחנו יכולים להתקרב והבנתי שאני לא יכולה להבין. ניסיתי הכל לטעמי. שזו עבודה שלו עם עצמו להבין למה הוא מייצר מרחק. הוא היה יכול לבחור פשוט בדרך של שלום וקירבה והוא תמיד בוחר להיות צודק וכועס.

פה עצר אותי המטפל ונתן לו להגיב. בעלי שוב דיבר על זה שאני רואה את הדברים בצורה שגויה. הוא לא מייצר מרחק אלא זה פשוט קורה בגלל ההתנהגות שלי. שבמקום שאני יעשה את הדברים הפשוטים שהוא מבקש ממני, אני בוחרת לא לעשות. שהרבה פעמים הוא לא אומר כלום, כי בוחר בדרך של שלום אבל את זה אני לא רואה.
שאני לא נותנת לו לסיים לדבר, שתמיד יש לי תשובות חכמות כאלו שמרגיזות אותו. שכולם פה כאלו, שגם אחותי כזו. שאני יכולה לעשות סקס עשר דקות אחרי מריבה וככה אני בנויה רגשית והוא לא כזה.

הוא דיבר בקול רם ממש וזה ברור למה אנשים נרתעים ממנו. זה נשמע כל כך זועם וכועס. אם רק היה אומר את אותם דברים בשקט, חשבתי, זה כבר היה נשמע אחרת.

כשהגיע שוב הזמן שלי לדבר אמרתי שאני הגעתי להחלטה שאני רוצה להיפרד. עם כל הקושי שלי לחשוב על עצמי עם מישהו אחר, להתרגל למשהו אחר ואולי גם לא אמצא ועם כל הכאב של הילדים בעקבות ההחלטה, אני חושבת שעוד כמה שנים כאלו, השכל הישר שלי אומר שתהיה רק החמרה, שנינו נחלה ובסוף הילדים שלנו יצטרכו לטפל בנו בגיל צעיר יחסית.
הוא אמר שכל השנים ביחד אני תמיד אומרת את זה, שהוא צריך את כל האצבעות בידיים וברגליים שלו וגם את אלו של המטפל

כדי לספור כמה פעמים אמרתי שאני רוצה להתגרש. שהוא לא אמר את זה מעולם!!! הוא אמר שזו אסטרטגיה שלי להגיד את זה.
סיפר שההורים שלו תמיד מצאו את הדרך להמשיך למרות הקשיים שלהם.

המטפל שאל אותי אם אני מתכוונת למה שהצהרתי.
אמרתי שזה נכון שאמרתי את זה הרבה פעמים מתוך הרגשה שאי אפשר יותר אבל בלי שרציתי זאת באמת. כי מצאתי שזו הדרך היחידה לנער אותו. הוא תמיד היה מתחיל להתנהג יפה לאחר מכן. (הוא הכחיש ואמר שזה ממש אבל ממש לא כך). אמרתי שמהחוויה שלי זה היה כך.
אמרתי שהפעם אני בטוחה בזה. גם אם זה למשל יהיה רק לשנה בהתחלה, כדי לבדוק את עצמנו, אבל אני בטוחה בזה שאני סובלת ביחסים האלו מאוד.

המטפל שאל אותו מה הוא חושב. הוא אמר שהוא לא מרגיש ככה עכשיו. שזה קשה לו לחשוב על פרידה. במיוחד לאור העובדה שהוא לא יישאר בארץ אם זה יקרה.
המטפל אמר לנו שהמצב הזה שאחד רוצה והשני לא הוא מצב מסוכן מכיוון שזה עלול לדרדר את היחסים שלנו בבית.
הוא ביקש ממני לתת לבעלי את הזמן שלו ולכבד את זה שהוא עוד לא החליט ולא יודע.
אמרתי שברור שאני אעשה את זה.

כשיצאנו התיישבנו על חומת הבטון של הבניין. הוא עישן כהרגלו ואני גם ביקשתי סיגריה. ישבנו זה לצד זה. הוא הסתכל עלי ממושכות הסתכלתי עליו בחזרה והוא חייך במין עצב כזה וגם אני אליו. הוא חיבק אותי והמשיך עם היד עד לציצי. צחקנו והא נישק אותי על פני. היה רגע של קירבה מתוק.

בבית הוא כאילו התעורר לחיים. התעניין בילדה, היה ממש נחמד ומלא חיים כמו שאני אוהבת אותו. עברו לי מחשבות שאולי יכול להיות שינוי בגלל שעכשיו אני נחושה אבל החלטתי להישאר ידידותית, מחייכת בחזרה אבל לא לתת לו את ההרגשה שאני שוב שלו. בכל מקרה חשוב שנעשה הפסקה לשנה כדי לבחון את עצמנו בנפרד. גם להבריא נפשית ומי יודע מה נגלה.

היום בבוקר ראיתי בהיסטוריית הגלישה, שהתחיל לחפש עבודה בארצו. כמובן שיכול היה למחוק כי הוא יודע שאני חטטנית ובולשת.

זהו בינתיים. תודה שוב לכולכם

בעלי שוב דיבר על זה שאני רואה את הדברים בצורה שגויה.

מעבר להכול, יש פה חוסר התאמה משווע. הוא לא מבין אותך, לא מסכים איתך. אתם רואים דברים תמיד בצורה שונה. אתם מעוררים רגשות לא חיוביים זה אצל זה.

סיפר שההורים שלו תמיד מצאו את הדרך להמשיך למרות הקשיים שלהם.

הוא פחות סובל בקשר ממך. הוא חושב שסבל וקור זה ברירת המחדל. בגלל זה הוא לא שמח שאת דווקא רוצה סקס אחרי מריבה ושיש לו הזדמנות לפתור אותה. זה מעצבן אותו שאפשר לסגור מהר את הזמן של הסבל והקור. כנראה יותר נוח לו בסיטואציות של רוגז וחוסר אינטימיות.
זה מחזיר אותנו לחוסר ההתאמה. את אוהבת שדברים הם זורמים וכיפיים. אליו זה לא מדבר.

במיוחד לאור העובדה שהוא לא יישאר בארץ אם זה יקרה.
הוא לא ישראלי? יכול להיות שזה מסביר את הפערים המנטליים שבלתי ניתנים לגישור.

קוראת...נכון מאוד!

שליחה על ידי אחת* » 23 אפריל 2014, 14:25

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו, מה שאת עוברת!
נשמע שאת בדרך לצאת מהמלכוד הזה,
אם קשה, סימן שאת בעלייה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_על פני להיטיב איתך - להיטיב עם עצמו. אם ייטיב איתך "על חשבונו" - תהיה נסיגה ממשית.
והרצון הפנימי הנדרש הוא להסכים לשינוי ולהחליט שהוא מסכים להשתנות.
אם זה אולטימטום על פיו חוסר שינוי שייטיב איתך יביא לפרידה סופית – הרי שזה בור ומכשלה גם לך גם לו.
כאשר ההחלטה על שינוי היא פנימית ומדברת על איזון עצמי כדבר ראשון במעלה – ניתן לגלות את הרצון הפנימי והאישי ואת האיזון המבורך.
אם השינוי אצלו מתאים גם לך, כדיוק כפי שאם השינוי אצלך מתאים לו - הרווחתם -
ואם לא - גם הרווחתם._ (ציטוט מצפריר שפרון).

אתמול פגישה חמישית אחרי שבועיים ללא פגישה. שבועיים מאוד עמוסים נפשית, מועקות בלתי נסבלות בנוגע לעבר. האם חייתי בשקר? האם כל מה שהיה בינינו שקרי? האם בגד בי עם גברים אחרים? מצד שני, הוא הרבה יותר יוזם מינית. התדירות שלנו כבר עלתה לפעם בשבוע מזה חודשיים. המין כרגיל לוהט בינינו. ההתנהגות שלו קצת יותר מתחשבת ואני כבר מזמן לא במקום שאפשר להתעלל בו. כשהוא כועס לפעמים אני יוצאת מהבית אם הצעקות חזקות לי מידי. אין סיבה שאספוג אותם אל תאי גופי. בסתר ממשיכה להתכתב עם ג' ושולחת לו רמזים עתידיים, כאילו לשמור אותו מחכה לי. והוא מחכה. האמת שאני לא מצליחה לשחזר את ההתלהבות שלי מ ג'. אני מבינה שקשה להתלהב עם מועקות נפשיות, אבל גם הלילה היחידי שבילינו ביחד לא השאיר לי טעם לעוד. כן זוכרת לטובה את ההתנהלות הקלילה והנעימה איתו. בכל מקרה ההחלטה שלי לא קשורה אליו ורק נעזרת בו.

עד לפגישה אתמול, התגבשה בי החלטה שלמרות המין והמאמצים שלו- הוא לא ישתנה, ויפציע במלוא אנוכיותו ברגע שתוסר החרב מעל ראשו. התחלתי ללכת למאמנת אישית והגדרתי לה מטרות שאחת מהן היא להיגמל ממנו עוד השנה. כבר החלטתי שהוא ביסקסואל וקראתי מאמרים רבים על "נישואים עם אוריינטציה מינית מעורבת" ופתאום הכל הסתדר לי אחד לאחד. זה אנחנו, פשוטו כמשמעו. בנוסף, התקנתי לפני כמה ימים תוכנת ריגול במחשב המשותף שלנו, שמצלמת כל חצי דקה מסך מחשב. אני מתביישת בעצמי ,אבל חייבת לדעת מה קורה אצלו. הרגשתי שאני לא יכולה להחליט כלום אם אני לא באמת יודעת.

ואז הגיעה הפגישה אתמול שבה אמרתי בגלוי את כל החשדות שהופיעו אצלי לגבי העבר שלנו, את זה שאולי הוא מסתיר את הנטיה המינית שלו. אמרתי לו שאין סיכוי בעולם שמה שראיתי יעלם מראשי, בלי שאבין בדיוק מה זה. הוא התחיל לדבר בתקיפות אלי, מביט בי ישירות. הסתכלתי היטב על שפת גופו כשדיבר. אמר:
אני לא בגדתי בך מעולם, אף פעם, מעולם לא נגע בי גבר ולא נגעתי בגבר, אני לא הומוסקסואל ולא ביסקסואל. אם ישכב לי גבר במיטה אני מעיף אותו מהחלון, זה מעורר בי בחילה רק לחשוב שגבר יגע בי או אני בו...
אז מה זה שאלתי? תסביר לי מה זה הפורנו של גייז? מה זה צ'אט עם גייז.
זה משחק הוא אמר, זה מגרה אותי, אני לא יכול להסביר למה. גם האבר מין שלי מגרה אותי כשאני במקלחת. אמר שזה התחיל לא מזמן אבל לא אמר כמה זמן. הרגשתי שהוא אומר אמת ושהוא לא מפחד מזה שהוא אולי הומו ושזה לא מבלבל אותו. שהזהות המינית שלו ברורה לו והוא יודע שהוא לא הומוסקסואל. אולי הוא כבר כמה שנים עם הפנטזיות האלו וכבר בירר לעצמו את הנקודה הזו.

אז דיברתי על התדירות של היחסים. שאני רוצה פעמיים בשבוע- הוא יכול ? הוא מסוגל? מותר לי לקחת מאהב אם הוא לא מסוגל? אמר שאם אני לוקחת מאהב אז זה פשוט נגמר באותו הרגע בינינו. אלו חוקים לא כתובים בינינו שלא בוגדים. אם בוגדים, מפרים את החוקים.
אז דיברתי על האוננות שלו, שהיא בעצם מתחרה בי וזה גם סוג של בגידה. מגיע למיטה שלנו שבע- שהוא גם הפר את החוקים. אמר שזה לא אותו הדבר בכלל. זה בפנטזיה ובגידה זה באמת. אמרתי שכשהתחתנתי איתו לא נאמר לי שמהר מאוד אצטרך לחיות באמת, במציאות היומיומית שלי עם כזה חוסר באינטימיות, בקירבה, בשיחות. שאני עוברת התעללות נפשית, כי הוא מתנה את האהבה שלו בהתנהגות שלי. שאני לא מעוניינת יותר בכל מקרה ולא משנה כבר למה, כי אני לא יכולה לסבול יותר את הטלטלות הרגשיות האלו, לא יודעת מתי הוא זמין ומתי לא, מתי במצב רוח טוב ומתי יהפוך לעצבני וקשה כל כך. התחלנו גם להתווכח על חילוקי דיעות שהיו יום לפני בעניין מסויים. האשמתי אותו באגואיסטיות והוא אותי שאין לי עמוד שדרה ושהילדים מצליחים לשכנע אותי.

המטפל הפסיק אותנו ואמר שכדאי שאפסיק להאשים אותו. הוא מבין כבר כמה שיחות שאני לא מעוניינת להמשיך ולכן עדיף שלא אאשים, כי זה יהפוך את הפרידה לעכורה. הוא ביקש מבעלי להבין שאני לא מעוניינת יותר, הוא יודע שהוא לא מעוניין לסיים את הקשר, אבל מבקש ממנו להתחיל לעכל את המקום שלי.

בפעם הראשונה בעלי התחיל לדבר על זה שהוא יודע שיש לו בעיה, שככל שהוא מתבגר הוא מזכיר יותר את אבא שלו שהיה מסתגר, ואת אמא שלו בכעסנות. אמר שהוא סובל מדיכאון כבר הרבה מאוד שנים אבל לא נראה לו להתחיל כדורים. לפעמים הוא מעשן גראס וזה משחרר אותו. אמר שהוא יכול להסתובב עם הדיכאון כמה ימים ואז זה עובר לו וזה יכול גם שבועיים להסתובב לו בראש. כשהוא במצב דיכאון הוא יכול לראות אותי ואני פשוט לא עושה לו את זה, גם אם אתיישב עליו ערומה (נתתי את הדוגמא הזו בטיפול כמקרה שקרה) ואז פתאום כשהדכדוך משתחרר, הוא מסתכל עלי ורואה שאני כזו סקסית ויפה עדיין כל השנים ובא לו.

בדרך הביתה ביקשתי שניסע לים להשתחרר קצת. הרגשתי שאני לא יכולה יותר להכיל את כל הרגשות האלו. ישבנו על הסלעים ושתינו קפה. אחכ התחלתי לספר לו מה אני מתכננת לגבי הבית שלנו בשנה הבאה. אם יעזוב..כך ואם ישאר כך וכך. אמרתי לו שאולי כדאי שבהתחלה יבלה חודשיים שם וחודש בארץ. כדי שנבדוק. הוא אמר- אההה!!! אני יודע...את תגידי אחרי שבוע"איזה כיף לי שאתה לא בבית, אני יכולה לעשות מה שבא לי"...מכיר את זה...
כלומר הוא מבין שאמצא את המצב הרבה יותר נעים וזה יהפוך לקבוע ולא זמני.

הנחתי לו אבנים קטנות על זרועו, שנשענה על ברכיו, בצורה דקורטיבית והוא שאל " מה עשיתי שמגיע לי את זה? הנחתי את ראשי על כתפו ושאלתי: מה אני עושה אתך? אתה מבין שאני לא מאושרת? שאני מסתובבת בבית שלי, במקום שאני צריכה להרגיש הכי בנוח, בהרגשה שאתה שונא אותי. אם תשאל את הילדים הם יגידו לך בוודאות שהם חושבים שאתה שונא אותי. הוא אמר שהוא מבין.
אחר כך התחיל לדבר על הציצים שלי וכמה שהוא אוהב אותם וגם את הגוף שלי.

חזרנו הביתה. הוא רצה סקס ואני מיהרתי לעבוד ולא יכולתי. אמרתי לו שאני גם לא מרגישה חשק. הסיפור של הפורנו גייז מציק לי ואיבדתי הרבה מהאמון שלי בו. שהוא חייב להסביר לי. הוא שוב אמר שאין מה להסביר.

אחר כך הלכתי לעבוד וכשחזרתי הוא ישב רגוע מול הטלוויזיה. כבר לא מכרכר סביבי כמו לפני שהלכתי. הבנתי שפרק את עצמו. ניגשתי להציץ בתוכנת הריגול. כבר שלושה ימים שאני בודקת את הדו"חות ורואה אינטרנט נקי מפורנו. הפעם, שום דבר לא הכין אותי לשפע האברים, מציצות,חדירות, חורי תוסיקים, תוסיקים של גברים מתבגרים (לא צעירים במיוחד)מכל הסוגים והמינים שראיתי. הוא ישב שני מטר ממני ולא שיער בנפשו את שאני רואה. ראיתי גם שבדק היטב איך מוחקים הסטוריה בצורה הרמטית יותר, שלא ישאר זכר, כי בטיפול סיפרתי שראיתי שורה שנשארה מחיפוש גייז צ'אט באינטרנט.

באותו רגע חזרה לי המועקה בצורה מטורפת. מצד אחד רציתי להראות לו את זה במין סוג של טירוף ואיבוד עשתונות ומצד שני ידעתי שרק אם אשתוק אוכל לדעת האם הוא גם מיישם או מתכוון ליישם את זה. אמרתי שאני הולכת לישון וראיתי שהוא ניגש למחשב. חזרתי והתיישבתי קרוב אליו. אמרתי לו- אתה שוב הולך לראות תוסיקים ובולבולים? הוא הופתע ואמר לא...
אבל אני יודעת שאתה רואה. איך את יודעת, שאל? כי אני מכירה אותך...היית מגורה לפני שהלכתי לעבודה וכשחזרתי היית רגוע, כלומר עשית את זה כבר. אמרתי לו שאני הולכת להשתגע מהסיפור הזה ובאמת הרגשתי קרובה לטירוף מערכות. אני לא אמורה לעזאזל לראות את הפנטזיות שלו כמו שהוא לא אמור לדעת מה עשיתי עם ג' לפני כמה שבועות. הלכתי לישון וביקשתי מ...אלוהים או מה שזה לא יהיה, לפני השינה, סימן חד משמעי לדרך. סימן שלא יתפרש לי ברגעים מסויימים כהזמנה להתפתחות נפשית נוספת. מה אני צריכה לעשות כדי שהחיים שלי יהיו טובים, שתהיה לי אהבה טובה שהילדים לא יפגעו, האם לעזוב אותו או להמשיך לנסות דרכים נוספות? נרדמתי בתחושה של הקלה.

התעוררתי בסביבות ארבע במועקה קשה. הרגשתי א -מינית . חוסר חשק תהומי להיות אי פעם במערכת זוגית זו או כל אחת אחרת. גם המחשבה על ג' הרתיעה אותי. נזכרתי בסדרה שראיתי בערוץ 2 על מערכות יחסים "משפחה מאושרת". כמה זה לא מובן מאליו להימשך לאותו בן זוג כל כך הרבה שנים. כמה לא פשוט לתחזק מערכת זוגית עם תשוקה, גם כשהיחסים טובים, לאורך זמן. הנה אצלנו התשוקה עדיין קיימת. עם כל כך הרבה מכשולים וחוסרים ואולי בזכותם.
התחלתי לשפשף את עצמי ולנסות להביא את עצמי לידי גירוי והתחושה הייתה כאילו נגעתי בכף רגלי ולא באבר מיני. תחושה מחורבנת חסרת תקווה.
התחלתי לחשוב על בעלי ועל הגירויים המיניים שהוא מחפש לעצמו. על מי אני עובדת? הוא לא מיני? הוא מאוד מיני!!! הוא עסוק עם זה כל הזמן. מה שאני ראיתי... איזה פויה!!!כשהוא כן שוכב איתי הוא תמיד כל כך מגורה ונלהב. המין איתו אף פעם לא היה משמים. האם בגלל התקשורת המחורבנת שלנו פשוט למד לספק את עצמו בצורה כל כך נלהבת שהוא לא צריך אותי כמו שגבר שלא עושה זאת צריך את בת זוגו? האם יתכן שאחרי כל כך הרבה שנים הוא כבר לא מתגרה מסתם פורנו נשים והוא מחפש גירויים חדשים? התחלתי לדמיין אותי זורמת איתו ומציעה לו מימוש פנטזיות שראיתי בפורנו שלו. פתאום הרגשתי כיווץ וחום באברי מיני, אופס... בספונטניות שמזמן לא אפשרתי לעצמי, שלחתי את ברכי אל בין רגליו והופתעתי לגלות שישן בלי תחתוניו. עשינו מין כל כך סוער והוא היה כל כך נלהב שכבר ממש חטף סחרחורת בסוף מרוב התנשמויות.
אחר כך שאל אותי אם חלמתי חלום רטוב וסיפרתי לו איך התעוררתי כועסת ואיך המחשבה הכועסת הפכה פתאום למחשבה ארוטית משוחררת.

בבוקר חיפשתי חומר קריאה על פנטזיות הומוסקסואליות. הבנתי שברגע שאין מימוש פנטזיות לא מקובל להגדיר את זה כנטיה מינית הומוסקסואלית. גיליתי שיש גם הפרעה של חרדה מהומוסקסואליות כשמופיעות פנטזיות כאלו. בכל מיני פורומים, מרגיעים סקסולוגים מתלבטים רבים בקשר לפנטזיות האלו. אם אין רצון לממש אותן- אז אפשר להיות רגוע.

אתמול לאחר הטיפול, החלטתי שאני לוקחת כמה צעדים אחורה (חוץ מעניין התוכנה שאני חייבת למצות את ההבנה שלי בתחום) ומתבוננת בקשב רב על היחסים שלנו מבלי להחליט דבר. על התשוקה, האוננות, המיניות, הכעסים, התקשורת, ההתעללות והקורבנות. מתבוננת ורושמת. עוד ועוד עד שאדע.

שליחה על ידי רק_מה* » 14 מאי 2014, 14:05

אני חושבת: אם את רוצה להתבונן בקשב רב על היחסים שלכם, הסירי את התוכנה הזו.

(לא קראתי את כל הדף בעיון. אבל זו דעתי בעניין)

אמור ופסיכה, קראת? זה המיתוס היפהפה על אל האהבה ופסיכה שנחטפה על ידו -לא משנה כרגע למה- והיא חשבה שהיא נישאה למפלצת (הם נישאו, חייה היו נהדרים, אך היא לא הייתה רשאית לראותו, והאמינה שהוא נחש מכונף). בעצת אחיותיה זממה להרוג אותו (כי מי יודע מה הוא מתכנן אותו נחש-מפלצת? ) וכך האירה פניו עם מנורת שמן. אבל השמן טפטף והעיר אותו....
מציעה לקרוא את המקור. אין יחסים בלי אמון. את מראש פוגעת בהם
(דעתי, ואפשר להשליכה לאלף עזאזלים)

אני חושבת: אם את רוצה להתבונן בקשב רב על היחסים שלכם, הסירי את התוכנה הזו.

גם אני חושבת. תני לו לבוא אליך עם האמת, אם הוא ירצה. וגם, את נורא נורא מכאיבה לעצמך.

שליחה על ידי קוראת* » 14 מאי 2014, 18:41

אני חושבת: אם את רוצה להתבונן בקשב רב על היחסים שלכם, הסירי את התוכנה הזו.

אני לא חושבת שזה כל כך משנה אם התוכנה תוסר או לא. זה לא ישנה את התחושה הפנימית שלך, מחליטה, שאת חיה במערכת נישואין הזויה. נשמע שאת חשה שיש פער בין מה שאת חושבת שקורה למה שבעלך מתאר שקורה. עצם הפער הזה הוא מה שחשוב. פער כזה מתיש את התודעה ולא מאפשר שלווה, אושר והתפתחות.
עובדה שהוא אומר במפורש שהוא לא נמשך לגברים וזה לא משכנע אותך.

אמרתי לו שאני הולכת להשתגע מהסיפור הזה ובאמת הרגשתי קרובה לטירוף מערכות. אני לא אמורה לעזאזל לראות את הפנטזיות שלו כמו שהוא לא אמור לדעת מה עשיתי עם ג' לפני כמה שבועות. הלכתי לישון וביקשתי מ...אלוהים או מה שזה לא יהיה, לפני השינה, סימן חד משמעי לדרך.
משהו בחיים איתו נורא מבלבל אותך. זאת תכונה של מתעללים שמבלבלים כל הזמן את בן/בת הזוג שלהם. אני לא אומרת שהוא מתעלל (הוא בהחלט קר ומתפרץ--אולי הוא כן, לא יודעת. את בטח יודעת).

אם הייתי יודעת שבן הזוג שלי מפנטז לפעמים על בנים, זה לא היה מזיז לי, כי אני מרגישה שהוא נורא נמשך אלי ופיזי כלפיי. הייתי יודעת שזאת פשוט פנטזיה במוח שלו, מתוך פנטזיות רבות. אבל המציאות איתו מאוד ברורה. נורא ברור לי שמעבר להכול הוא נמשך לבנות ומתאהב בבנות.

קראתי אותך. אני מקשיבה לך.
בעיני את עושה תהליך שנכון לעצמך.
אני שומעת אותך חזקה, במובן של מאמינה בעצמך, יותר מאי פעם (יותר מאי פעם כאן בדף), וזה לא תהליך חד - אני שומעת אותו לאורך הדף, לאורך תקופה. אני שומעת מאמינה יותר ויותר שמגיע לך שיהיה לך טוב, שיכול להיות לך טוב. ולצורך זה את זקוקה לאיזשהו תהליך של בירור, כאילו לספק הוכחות לעצמך, שכרגע מתגלם בדמות אותה תוכנה.
אינני יודעת האם אני שומעת נכון. מדוייק. רק את יודעת.
אבל ממה שנדמה לי שאני שומעת וקולטת - אני מרגישה אותך פועלת נכון למען עצמך, למען מה שחשוב לך.
אני לא מרגישה אותך נמצאת עדיין לגמרי בנקודת ההחלטה, אבל כן צוברת עוד ועוד כוחות ותנופה כדי להגיע אל מה שאינטואיטיבית את מרגישה שיהיה המסקנה הסופית, אבל עוד צריכה לאגור משהו כדי להגיע אליה.
שוב, לא יודעת האם אני מרגישה וקולטת נכון, שומעת נכון, אבל מאמינה מאוד בדרך שלך לדעת את מה שנכון לך.
יום אחד, כשדיברתי עם אחותי על אמא שלנו, היא דיברה איתי במעורב על כיבוד הורים ועל האמונה שהנשמה בחרה את ההורים שלה. עניתי לה, (מאיפה היה לי הכוח??? היום, הערב, לא יודעת האם היה לי הכוח והתבונה), שבאמת שאני לא יודעת מה הנשמה בחרה פעם, אבל אני חושבת שיותר חשוב מה היא בוחרת עכשיו. (לדאוג שיהיה לה טוב ולהרחיק ממנה את מי שעושה לה לא טוב).
מאחלת לך הרבה כוח.

אני חושבת: אם את רוצה להתבונן בקשב רב על היחסים שלכם, הסירי את התוכנה הזו.
אין יחסים בלי אמון. את מראש פוגעת בהם

התוכנה הגיעה אל מקום של חוסר אמון והיא תישאר בינתיים, אפילו שאני כבר משוכנעת שהוא לא הומו ולא בוגד או בגד בי. במסגרת החקירה וההתבוננות שלי, אני רוצה להבין יותר את עניין הפורנו, מתי בעלי צריך אותו והאם זה רק פורנו גברים. יש לי השערה שתמיד ליוותה אותי, שהפורנו מופיע כשיאוש נכנס. כשאין לו סקס כשהוא צריך. הוא לא פותח ומספר ואני רוצה ללמוד מתי הוא צריך. יש לי הרגשה שזה בזמנים קבועים, הוא אדם של שגרה והרגלים.

בינתיים שכבנו עוד פעמיים בשלושה ימים האחרונים. פעם אחת שהוא יזם ופעם שאני יזמתי. מאז הפעם האחרונה לפני שלושה ימים, לא ראיתי גלישה לפורנו בכלל.

מחליטה, שאת חיה במערכת נישואין הזויה. נשמע שאת חשה שיש פער בין מה שאת חושבת שקורה למה שבעלך מתאר שקורה. עצם הפער הזה הוא מה שחשוב

אכן הזויה לעיתים קרובות מידי , וכנראה בגלל זה אנחנו לא שוכבים בתכיפות שמספיקה לשנינו. מה עושים עם הבדלי החשיבה ביני לבינו? אני נזכרת בתוכניות של "סופר נני", את יודעת, כל כך הרבה פעמים יצא לי לראות משפחות מקולקלות והזויות, שלהרגשתי לא היה יותר מה לעשות ולתקן שם, פשוט לזרוק אותן לפח...
ואז...החליפו את המילים, שינו את המבט, הוסיפו חיוך ומילה טובה ו...אני רוצה להבין את זה יותר כי...

המצב שבו אתם עדיין אוהבים

וזה נכון מאוד. אי אפשר להסביר כמה כאב לי לחשוב שהוא הומו, כי אז הפרידה הייתה וודאית. איזו הקלה שהוא לא.
אולי סוס מנצח לא מחליפים? לפחות לא כל כך מהר בלי לבדוק הכל. הסוס המנצח הוא שאנחנו אחרי 24 שנים ביחד עדיין חושקים אחד בשני והמין הוא טוב כשהוא מתרחש. לפני הנישואים היינו 5 שנים ביחד ולא הייתה בעיה במינון בכלל. משהו קרה לנו. הפכנו לא זמינים רגשית ופיזית אחד לשני. יכול להיות שזה הפיך?

כנראה לא סתם קראתי לעצמי "מחליטה": מחליטה להיפרד, מחליטה ללכת לטיפול, מחליטה שיש לו תסמונת סכיזואידית, מחליטה שמתאים לי מישהו טוב ופשוט, מחליטה לבגוד בו, מחליטה להקפיא את המאהב, מחליטה שאין לי בכלל חשק למאהב, מחליטה שהוא הומו, מחליטה שהוא בגד בי כל חיי, מחליטה שהיה הומו עוד שפגש אותי, מחליטה לרגל אחריו, מחליטה שהוא לא הומו ולא סכיזואיד, מחליטה שמיציתי את הפנטזיה הרומנטית כבר בדמיוני, מחליטה ש...
ובזכות חוסר ההחלטיות הכרוני לגבי הזוגיות הזו, פתחתי את גופי ונפשי להתפתחות נוספת בתובנות שלי וביחסים האלו.

אין מתאים ממנו לטפל בשגעונות שלך ואין מתאימה ממך ללמדו לטפל בשגעונות שלו.

ביציבות שלו ומפני הפחד שלו משינויים, הוא עומד איתן בפני כל ההצהרות שלי ורק מחכה שאמצא את השפיות מחדש ואמצא את הדרך (החדשה לפעמים) אליו.

אתמול הייתה עילה חדשה לפתיחת וויכוח שלא יגמר בהסכמה.. הבנת המציאות שלנו כל כך שונה. הוא רואה את הדברים ללא עומק ואני רואה רבדים נוספים שמעוררים בי רגשי הזדהות. בהתנהלות שלנו יצא שוויתרתי לו הרבה פעמים אבל בתמורה, שידרתי סלידה ממנו (ויאוש אל עצמי) או שכפיתי את רצונותי עליו וייאשתי אותו.
הפעם אמרתי לעצמי- את תלכי ותדברי איתו על זה, אפילו שלא יענה לך, אפילו שימשיך לנאום על איך הוא רואה את הדברים. הלכתי אליו והוא אכן התחיל לנאום ולא נתן לי לדבר. שאלתי אותו אם הוא רוצה לשמוע אותי או רק לנאום. לא הגיב. התחלתי לדבר, הוא קטע אותי. לא התייאשתי- זה היה חשוב לי מידי,כי זה נגע לבן שלנו. הסברתי לו שיש עוד דרך להבין את זה שהבן ביקש שעה לפני כן את הרכב, כדי לנסוע לבית הספר. הוא רוצה להשוויץ קצת לחבריו שיש לו רישיון וזה לא כמו שהוא רואה את זה "מתעצל ללכת 10 דקות ברגל" . הרי הוא מכיר אותו ויודע שלא ירצה מעכשיו לנסוע בכל יום לבי"ס . הוא שמע, ראיתי שהבין. איך שהוא קשה לו להבין צרכים נפשיים של אחרים וזו אכן בעיה. גם לעצמו הוא לא מודע .אחר כך היה קצת שתקן וטיפה עצבני והבנתי שהוא לא כועס עלי אלא על עצמו, שלא הבין לבד ויצא שסירב לתת לבן את הרכב.

לאחר זמן מה ראיתי שעבר לו. ממש היה במצב רוח טוב. מקרה כזה היה יכול להסתיים בצורה אחרת לחלוטין אם הייתי מגיבה אחרת: מטיחה בו, מתעצבנת עליו, מתייאשת ממנו, הולכת לישון בלי לומר לילה טוב ולצפות שיבין שאני עדיין כועסת.

אני לא באה להגיד שאני אשמה ביחסים העכורים שלנו. ממש לא. אני חיה עם אדם שלא פשוט לתקשר איתו ומצד שני הוא גם לא כל כך מסובך.
אני פשוט מרגישה שיש לי בשביל מה להתאמץ מאוד, למצוא את הדרך שנחסמה אליו.

אבל מאמינה מאוד בדרך שלך לדעת את מה שנכון לך.

תודה. גם אני מרגישה שלמרות השנים הרבות שעברו, דווקא עכשיו אני בדרך להבין מה נכון לי, אבל באמת נכון לי במציאות ולא רק בפנטזיות.

_לשם כך עולה ופורחת הילדה הקטנה שבך ויוצאת למסעות ציד אחרי תשומת לב מהבוגרת שבך.

התבונני שם.

ואל תאמיני לרומנטיקה. אין לך אינפנטיליות יותר בוטה מהרומנטיקה לזייף את לבך לדעת.

תודות._

אני מפנטזת לפרקים על חיים אחרים: על עצמי חיה חיים אחרים. לפעמים הילדה שבי מצליחה לשכנע את המבוגרת להגשים את הפנטזיות שלה, ולפעמים הילדה והמבוגרת ביחד ממצות את הפנטזיה כבר בעצם חלימתה.

תודה לך צפריר!!!

הפורנו בחייו לא בא כנגדך, ממש לא, אלא זה עוד נדבך של חיי המין של אדם ששם את מבטחך בך עד כדי כך - שמאפשר לך לרגל אחריו כשהוא לא מעלה לרגל אחרייך, וכשבתוכו הוא יודע לא רק שאת מרגלת אחריו אלא שאת גם "בגדת" בו.

ממש בול קליעה: מעולם לא הציץ, אפילו לרגע, בטלפון הנייד שלי, למרות שראה אותי מסתמסת ללא הרף. איך אתה רואה את הדקויות האלו, למרות שלא נכתבו על ידי...
אני מנסה להבין את מה שכתבת ואיך הוא באמת לא מרגל אף פעם, ולדעתי זה נובע מכך שהוא לא רוצה להתמודד עם התוצאות המוחלטות מבחינתו, במידה וידע שכן. הוא מעדיף להתעלם ממה שבתוך תוכו יודע ואז גם הפורנו תופס עוד ועוד מקום לנחמה.

את מבינה, במלחמתך על הזוגיות הזו את בהחלט מוכנה להיפרד, עם זאת אינך יכולה להיפרד.

וזה נכון לכל מצב, גם אם תיפרדי מעליו.

איך אפרד מעליו אם איני מוכנה להיפרד? האם זה יקרה רק אם הוא יחליט לעזוב?

אני מצטטת שוב את מה שצפריר כתב לי לפני שנה וקצת, מיד כשפתחתי את הדף הזה. אז חשבתי שהוא קלע בול וממש בכיתי כשקראתי את זה. מאז, באמת יצאתי למלחמה על הזוגיות הזו בכל מיני דרכים והתחלתי להתבונן במי שאני ועדיין. כל הדברים הנהדרים שכתבתם פה בשבילי, שלחו אותי למסעות חיפוש פנימה והחוצה ואני עדיין במסע וכנראה תמיד אהיה. אבל בכל זאת מכל המילים רציתי להביא שוב את דברי צפריר שנשגב מבינתי איך סיכם את כל המורכבויות בינינו בשיר אחד. תקשיבו לו...

_נראים יחסי רודן וקורבן.
את נדמית להיות הרודן בעיניו שכן הקורבן שבו יוצא נוכח התנהגויות שלך,
שמפורשות באופן אחר לחלוטין מכוונתך והרגשתך,
מתוך כך שהוא מ פ ר ש את הדברים אחרת.
זה יכול להיות אמא שלו או סבתא של אבא שלו, אבל ברור שמילותייך האלה או תנועה מסוימת או אפילו טון הדיבור שלך לפעמים מקפיץ אותו.
את מתארת כיצד את משמשת לו שק אגרוף מילולי, את בור הזבל שלו במובנים רבים,
בהיותך מקבלת את כל הג'יפה.
כאשר בור הזבל לא יכול כבר לסבול את הריח,
ואת אומרת עד כאן!
הרודן הנהדר הזה, שמאפשר לך לתמוך בכל שיגיונותיו ולספוג את ארסו,
מראה לך את הצד האוהב שבו.

זה שנפשו לא מסוגלת להכיל לאורך זמן.
ונראה שגם נפשך.

ואז, כאשר את מקבלת אהבה, בעיקר מההיבט הפיזי,
כי הציפוי של בור הזבל הוא היעדר מגע ושתיקות.

את נמסה. כמו מים. מסלע את הופכת למים.
ואת מכורה לזה, ומשתפת עם זה פעולה
כי את נופלת שוב ושוב לאותו מקום –

את כל כך אוהבת אותו.
כשהוא מקסים, הוא כמה שהוא מקסים.

אם את חפצה בכך,
תשני את הדפוס, ותצאי את למלחמה על הזוגיות הזו.

הוא לא יכול בלעדייך.
אבל את גם לא יכולה בלעדייך.

הוא ההזדמנות הגדולה של חייך.
ואת ההזדמנות הגדולה של חייך גם.

לכן, במקום להתבונן על מה שהוא, התבונני על מה שאת:
מסכימה גם להיות בור הזבל שלו – בשבילו (אבל גם בשבילך).
שומרת היטב על המרה השחורה - שתהא בסביבתך.

בעוד הוא בתפקיד הקורבן הצודק.
גם את.

על פני לאיים בפרידה,
ולפצוח במלחמה שתוצאותיה ידועים מראש, את מנצחת ואז את מפסידה,
על פני להילחם ולהיאבק בו, ובעיקר בעצמך.

החליטי למה את מסכימה ולמה לא,
לא כאיום,
אלא כדרישה - לא בקשה - דרישה שעולה על מנת שהזוגיות הזו תוכל להתקיים - מבחינתך.

והמשמעות של הדבר קודם כל - היא שאת הולכת לייעוץ.
אם את לא הולכת לייעוץ - מבחינתך הזוגיות הזו תמה.
והכסף – ימצא.

זכרי, הוא, האהוב שלך.

ואת, למרבה ההפתעה,
את נבחרת להיות איתו מבחינת דפוסי חייו כשק אגרוף וכאהבה גדולה – בה בעת.
והבחירה הזו בך באה גם מאהבה שאין לה גבול וגם מתוך ידיעה, שאת היא האדם שבמחיצתו ובצמיחתו הוא בחר להיות.
אתך הוא יכול לצמוח – הוא יודע את זה.
אבל כל עוד את מסכימה לא לצמוח – להשאר בדפוס שלך – הוא נשען על זה ולא צומח בעצמו, אלא מקשה יותר יותר על היחסים בתקווה שסוף סוף מישהו מכם יצא לשינוי.
מוזר אבל זו ברכתו – בקללתו.
זו כל הרלוונטיות שלו מבחינת מציאת עצמך.

עשיית שלום עם עצמך לא באה לשרת רק אותך אלא גם את העולם כולו.
אדם שלם עם עצמו עושה ישר בחייו. ישר עם העולם.
כל זה לשם ריפוי והבראה - לא לשם מלחמה,
על מנת לאחות את הפצעים והעלבונות והתסכולים,
שבאמת, את יודעת,
כולם חווים אותם וכל אחד הולך בדיוק עד הקצה.

הריפוי הוא שלך, מבקש לבוא עדייך..
כאשר את מבריאה, מרפה, נרפית, מסדרת את המגירות שלך מחדש,
בודקת מה את כן ומה את לא.

כל סביבתך מבריאה.

ולכן, על פני לגעור בו,
להבהיר לעצמך מה את רוצה לעצמך,
בלי כל קשר אליו.
בלי כל קשר לאף אחד. נטו.

כי הסוד הגלוי בפנייך, והוא תסכול מרשים בפני עצמו,
הוא שאת אוהבת אותו למרות ובגלל וחרף מ ג ר ע ו ת י ו.

והאהבה שלך אותו היא המניע הטוב ביותר להפוך ולהעמיק את השלום הפנימי.
עם עצמך.

הוא, בכל מקרה מבורך._

תודה לך.

_שכן המוחלטות הזו היא לא שלו.
היא תרבותית ואינה יכולה לתפוס עוד - כאשר אהבה כבירה עומדת בפתח._

המוחלטות היא תרבותית...לא הבנתי את זה. ברשותך...

מחליטה מה שלומך היום?
דף מרתק שיש לי המון מה ללמוד ממנו.

אל הלב תודה שהתעניינת....הרבה זמן אני חושבת אם לכתוב ולא יודעת מה. עברנו הרבה דברים בחודשים האחרונים.
סיימתי את הכתיבה כאן והמשכתי עם בעלי חודש וחצי בערך של "היי" יחסי, שכלל גם יחסי מין במינון שאני לא רגילה אליו. הרגשה כללית שהבנתי ופיצחתי את היחסים בינינו. נעזרתי גם בקאוצ'רית שאיתה דנתי בתקשורת שבינינו וקיבלתי עיצות ודרכים לדיוק השפה שלי איתו, דרכים לעצור לפני שאומר מילים שרוצחות גם חפים מפשע. כל זה נתן לי הרגשה מיוחדת שהכל בידי. כשהצלחתי הרגשתי מעולה ממש. ההתעקשות שלו לא להיפרד למרות הכל שיפרה את תדמיתו בעיני.

אבל... מה שאני רואה דרך המעקב שלי אחריו, שאינני יכולה עדיין להפסיק, פוגע בצורה בלתי רגילה במשיכה שלי אליו. יכול להיות שזה גם בשילוב עם עובדות ביולוגיות של גיל והורמונים. קשה לי להוציא מראשי, בזמן המין עצמו, את המחשבה שהוא מדמיין משהו אחר. אני לא מרגישה צורך ליזום בכלל. מרגישה לא מינית בעליל- כלפיו בפרט וכלפי אחרים בכלל. קשה לי המחשבה שהלהט שהיה בי בחודשים לפני, היה אולי שירת הברבור למיניות שלי. המחשבה על ג' מעוררת בי בחילה ממש. הוא מצידו עדיין מנסה ליצור איתי קשר מידי פעם ובפעם האחרונה התשובה שלי אליו הייתה קרה במיוחד ומאז פסק.

מרגישה גם שאני לא אוהבת יותר את בעלי. אני זוכרת (וגם כתבתי זאת) שרציתי להיפרד ממנו לא מזמן, למרות שאהבתי אותו. הייתי שם רגע לפני. עמדתי על הקצה, בוכה ומתאבלת על אהבתנו אבל רוצה לסיים ולהתחיל משהו אחר...ונסוגתי.
נסוגתי אבל לאן? אני לא מצליחה לשחזר יותר את העוצמות האלו- לא של האהבה הגדולה, של האבל הנורא על היחסים שרציתי ואינם, של המשיכה החזקה אליו.
צפריר כתב לי להתגבר ולהתבגר. האם התבגרתי? אינני מצפה לדבר יותר. לא ממנו ולא מאף גבר ביקום הזה. אם זאת, אינני עצובה. גם לא איבדתי תקווה כי אני מכירה כיום, בעקבות מה שצפריר כתב לי, במחזוריות שיש בי . בהתעוררות שאחרי המוות. כנראה שזו אני.
אתמול נפגשתי עם חברה טובה שלי, תאומת נפש אמיתית שמבוגרת ממני ב 14 שנים. הפגישות איתה מענגות אותי בכל פעם מחדש. אמרתי לה שאני לא רוצה לפרק את המשפחה. אין בי צורך יותר. הרי אינו מגביל אותי. אינו עומד בדרכי רוב הזמן. אני רוצה פשוט ליהנות מחיי ללא קשר אליו. אם ירצה יצטרף אם לא- לא רוצה לכעוס. לומדת כעת לעשות את זה.

בחודש וחצי האחרון אגב, כלל לא שכבנו. כמעט לא דיברנו. נכנסו לתקופה קשה וסוערת. מושפעת גם מגורמים אלימים שמחוץ לנו, שטלטלו בוודאי את כל המשפחות מסביבנו. לאט לאט אנחנו יוצאים ממנה ונכנסים שוב לתקופה נוחה יותר . בקרוב אני מתחילה טיפול פסיכולוגי אישי.

מחליטה יקרה, איזו התפתחות עניינים מעניינת ולא צפויה!
יצאת למלחמה על הזוגיות, ודווקא לאחר שהצלחת, נשארת מרוקנת ולא נמשכת לבעלך ולא אוהבת אותו.
אולי את פשוט מותשת.
תודה על שאת מעדכנת. חזקי ואמצי.
קוראת אותך

קוראת אותך.

קוראת תודה! בהחלט הייתי מותשת. עכשיו אני מתחזקת לאט לאט ונראה לאן אני הולכת. לא יודעת ולא מפחדת.

איזו השלמה שומעים בדבריך. תובנות חשובות שיעזרו לך בהמשך דרככם יחד.
אני מסכימה איתך, למה לפרק ? הלוא אין איבה ואפשר להמשיך לחיות באותו בית בכבוד הדדי.

אם זה יתאפשר יכולה להוסיף תבלין על פיו תוכלי גם לאהוב את עצמך - דרכו.
ככה.

דף רלוונטי מאוד עבורי, עד כאב.
משתפת, מקוה שזה בסדר מצד פותחת הדף.

כבר 8 שנים עם הבעל, יש ילדים קטנים בתמונה.
בשלוש שנים האחרונות, מהלידה האחרונה הדרדרו יחסינו והגיעו לשפל.
אני מרגישה שאיבדתי את החבר שלי שהפך לאדם זועם ועצבני ומוציא את זה עלי ועל הילדים.

יחסי מין בתדירות מאוד נמוכה, בין פעם בחודש לפעם בשלושה חודשים ותמיד כי אני לחצתי.
נדחתי עשרות פעמים על ידו, אין ספק שיש לו מחסום רציני עם מין, מאוד סגור.
התירוץ הקבוע שהוא עייף ומותש. מההורות, מהעבודה. שאין לו זמן לעצמו.
צריך להיות בחופש ושכלום לא יציק לו כדי שיתאפשר וזה כאמור במירוץ החיים עם ילדים כמעט לא קורה.

אני במהות שלי אדם מאוד מיני ויצרי, ואיתו איכשהוא נכבתי לגמרי.
אחרי שנים של תסכול מיני ודחיות וכעסים נגמר לי הדרייב. נמאס לי ללחוץ. נמאס לי להרגיש לא מושכת ולא נשית.

בחודשים האחרונים הופיע גבר מושך ומסובך שמעורר בי תשוקות ויצרים ששכחתי שקיימים בי.
נלחמתי עם עצמי קשות שאסור לבגוד וזה לא מוסרי ולא הדרך שלי.
אבל בסוף נפלתי לרגליו ונצודתי.
שכבנו פעמיים, הסקס הכי מסעיר שהיה לי מחיי, מענג וממלא.
זה עורר אותי לחיים, פתאום הרגשתי יפה ומושכת, שמחה ומלאת אנרגיה ושוב אוהבת את החיים אחרי שנים מאוד קשות נפשית וזוגית.
בהתחלה מרוב הכעסים והתקשורת הקלוקלת עם הבעל לא הרגשתי שום רגשות אשמה.
אמרתי לעצמי שזה אל נגדו, זה בעדי. זה למלא את עצמי אחרי שהזנחתי פן כל כך משמעותי וחשוב בחיי - המיניות שלי.
אחרי פעמיים מסעירות התגלה הדפוס של הגבר המסעיר (שנשוי גם הוא) - חסר עקביות, נעלם, מצפה שארדוף אחריו, קובע ומבטל ברגע האחרון באופן סדרתי, מאכזב סדרתי.
אחרי שכעסתי וניסיתי ללא הצלחה לעשות איתו שיחת תיאום ציפיות שלא צלחה, שיחררתי.
התנתקתי וגם הוא הפסיק לתקשר.
הרגשתי שנדגמלתי כמו מסם. שזה כבר לא מסקרן ומושך כבעבר.
עכשיו הוא חזר ורוצה לדבר. ואני רועדת כולי מבפנים.
יודעת שאני לא בנויה לקשר שטחי וחסר בהירות ויציבות, גם אם הוא מושטט רק על סקס.
משהו בי יודע שעלי לותר ולשקם את היחסים עם הבעל.
מצד שני הרצון והתשוקה היא ללכת לאיבוד בזרועותיו של המסעיר.
ויש כל כך הרבה על הפרק ולאבד אם חס ושלום זה יתגלה.
גם רגשות האשמה מופיעים עכשיו כשעם הבעל מתחיל להתיישר קצת.
ועדיין זה דורש עבודה אינסופית.
כל שני וחמישי חושבת על גירושם, אבל יש ילדים. ואין לי כסף להתגרש.
אובדת עצות....

יקרה, זה נשמע לא פשוט. למה את חושבת על גירושין? זה כל-כך קשה עם הבעל? האם בעלך גם היה רוצה להתגרש?
נשמע שהבחור שחזר לחייך מבלבל אותך מאד. תינשמי.

ברוכה הבאה. אין לי התנגדות שתמשיכי. מכיוון שהסיפור עם הזר המסתורי לא נראה שיוביל לאן שהוא חוץ מסיפוק יצרי פה ושם, אולי כדאי שתספרי קצת על בעלך. כותרת הדף הזה "בעל שלא רוצה סקס" מזמינה אותך לספר איך היו היחסים בינכם בתחילת הקשר, לפני הילדים.

מחליטה תודה רבה על ההזמנה לשתף פה בדף.
לקח לי 3 שבועות כי הרגשתי שדברים מתייצבים עם בעלי ולמה לחפור.
הרגע אחרי התפרקות בכי מטורפת מתסכול על הריחוק הנפשי והמיני שנוצר ביננו.
מרגישה שחיה ללא חום ואהבה ממנו.
שואבת את המגע והחיבוקים מילדתי הקטנה, לפעמים נראה לי שאני מגזימה עם הפיזיות כלפיה ואולי זה מציק לה. אני פשוט כל כך זקוקה לחום הזה.
מרגישה מרומה. בעיקר על ידי עצמי.
איך התחתנתי איתו והאמנתי שיהיה לנו טוב ביחד.
הבעיות היו גם לפני הנישואים אבל ב 3 שנים האחרונות מאז הלידה האחרונה נוצר והתקבע כזה ריחוק מלווה בהמון כעסים ותסכולים הדדיים, שבאמת שאני לא יודעת אם זה ניתן לגישור.
אני מוכנה לעשות הכול כדי להתקרב ולאהוב שוב, כי עמוק בפנים אני כן אוהבת אותו.
אבל הריחוק והכעס התמידי שלו עלי (וגם על הילדים) גורם לי גם לשנוא אותו לפרקים ולזלזל בו.
מרגישה שאני מדחיקה המון שנים את החסך הרגשי והמיני שיש לי בנישואים האלה.
כמו ממקדת את עצמי במטרות אישיות: ללמוד, להתקדם בקריירה שלי, להרזות, לטפל בעצמי נפשית, להיות אמא סבלנית ואוהבת
ושמן השלמתי עם הדחייה התמידית שלו כלפי.
ברגעים שהוא כן מתקרב, זה כל כך מעט בשבילי וברגע שמתפרקת הוא שוב בורח.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
חשבתי שאולי הוא הומו, שיש לו בעיות פסיכולוגיות עם מין, שהוא לא נמשך אלי, שהוא בדיכאון.
נראה לי שכל התשובות נכונות (חוץ מזה שהוא הומו, כי לא נראה לי שזה נכון) ואין לי מה לעשות כי הוא לא מוכן לאפשר לעצמו לקבל שום עזרה חיצונית.
הסיפור עם הזר אכן נגמר, ירד לי ממנו בטירוף והתרחקתי. הבנתי שנדלקתי עליו בעיקר בגלל החוסר שלי בתוך הנישואין בחום ומגע. ושהוא לא באמת יכול למלא את התפקיד כי הוא מחפש רק סקס, בלי שום רגש או מחויבות וזה לא מה שבאמת אני מחפשת.
אני מחפשת קשר עמוק, חיבור נפשי ופיזי.
ולצערי בחרתי בגבר הכי לא מתאים בעולם לענות על הצורך הזה, שהיום אני לא מבינה מה חשבתי לעצמי לפני הנישואים.
מבחינת היסטוריה מינית שלנו, כבר כשהכרנו היו לו חסמים גבוהים במין והיה קשה לו מאוד לגמור.
כשגיליתי את זה הוא היה בטוח שאפרד ממנו.
אותי זה רק איתגר ויחד למדנו איך לגרום לו להתגרות מספיק ולגמור ובך נראה לי רכשתי את אמונו והקשר מאוד התחזק ביננו.
בהתחלה שכבנו הרבה, התלהבות של התחלה. אבל גם אז אם אני לא טועה אני זו שיזמתי והוא זרם.
עברנו לגור ביחד אחרי חצי שנה ואז בהדרגה התחלתי להחשף לאופיו העצבני והפדנטי, שכל התפרצות כעס שלו גרמה לו להתרחק ממני פיזית לכמה ימים.
נראה לי שבשנתיים הראשונות שגרנו יחד שכבנו פעם בשבועיים שלושה. אחר כך זה הלך וירד לפעם בחודש, פעם בחודשיים.
השיא היה בשנת לימודים מאוד לחוצה שלו, שלא שכבנו שנה שלמה.
הוא כל הזמן דחה אותי במיליון תירוצים שהוא עייף ומוטרד וחייב ללמוד.
נראה לי שרק אז התחלתי להבין שיש פה באמת בעיה.
מכיוון שכל הזמן לחצתי ודיברתי על כמה מפחיד אותי הריחוק הזה הוא הבטיח שנחזור לעצמנו ומאז התדירות חזרה לפעם בחודש בערך.
אחרי הלידה לא שכבנו חצי שנה. בשנתיים האחרונות הממוצע הוא בערך פעם בחודש וחצי.
אחרי שכל כך הרבה פעמים נדחתי על ידו, לא רק לסקס, גם לנשיקה או חיבוק, החלטתי מיליון פעמים להפסיק לכפות את עצמי ולהפגע שדוחה אותי והפ]סקתי.
כרגע האחריות על יזימת סקס בייננו היא רק שלו, אני לעולם לא סירבתי לו לסקס.
כשהוא יוזם, אחת לחודש חודשיים בממוצע אני נענת. אבל מרוב הלחץ זה חד פעמי ונדיר אני לרוב לא מצליחה להנות.

אני מרגישה שהוא צריך תנאים אידיאלים כדי לשכב. לא לכעוס, לא להיות לחוץ, שהילדים לא יטישו אותו.
תנאים שבמירוץ החיים לא קורים.
בנוסף הוא כל הזמן כועס ומבקר אותי על כל דבר, שאני לא מספיק עוזרת ומנקה בבית (הוא עושה את הרוב אצלנו), מתווכח איתי על כך דבר כמעט בנוגע לחינוך הילדים ועוד.
לאחרונה כבר ממש חשבתי על גירושים.
מצד אחד זה נראה לי מוקדם מידי לותר. יש לנו משפחה וילדים ביחד. ויש גם אהבה וכבוד אחד לשניה מתחת לכל הכעסים והחסכים.
אבל יש מיניות מודחקת של שנים איתו, ואני סך הכול בחורה יפה ומושכת ואני שוכחת את זה ומרגישה שיש לי ממש פגיעה בדימוי הנשי שלי.
לאחרונה, בעקבות הזר התעוררתי על החיים שלי, הרגשתי סקסית אחרי שנים, התחלתי לטפח את עצמי ולהבין שהאושר שלי בידים שלי.
ועכשיו מגישה שאני מאושרת למרות הנישואים לבעלי.
רוב הזמן נמצאים בנפרד, כשהוא עם הילדים אני לומדת. כשאני איתם הוא עובד או לומד.
וזה יותר נוח, כי יש פחות מחלוקות לגבי גידול הילדים וכשהוא לא בבית אני עושה מה שרוצה ומרגישה בנוח שאף אחד לא מבקר אותי ומתערב לי בהחלטות.
מבחוץ זה נשמע שהוא הבעל האידיאלי: מנקה, מבשל, נמצא המון עם הילדים, חוזר בחמש הביתה מהעבודה.
אבל מרגישה שהמחיר שמשלמת - אובדן סקס ואינטימיות ובעל כל הזמן כועס עייף ועצבני - לא שווה את זה.
מסובך נורא.
היה לנו יום נישואים וכתבתי לו ברכה וקניתי מתנה. בקושי אמר תודה וגם את הברכה קרא רק אחרי יומיים.
אמר שרוצה את הזמן שלו להבריא מתקופה קשה שעברנו ושנחור לעצמנו בקרוב גם מינית.
רוצים עוד ילד וזה אבסורד מטורף לנוכח העובדה שלא שוכבים כמעט, שהתקשורת די על הפנים ושכל שני וחמישי חושבת להתגרש.
מצד שני אני מבוגרת וזה כנראה האפשרות האחרונה שלי ללדת ואני רוצה עוד נשמה טהורה לאהוב.
מצד שלישי איך אסתדר עם הקטנים לבד אם אתגרש.
כלכלית זה בלתי אפשרי.
אם הייתי מיליונרית או בלי ילדים ממנו הייתי בורחת כבר מזמן.
אולי יש בזה משהו טוב שלא יכולה לברוח וחייבת להתמודד.
לא יודעת אם באמת תמיד המיקוד הוא פנימי ועלי לעבוד על עצמי כדי שהקשר הזוגי ישתפר או שחוטאת במחשבה שאני אשמה בחוסר הרצון שלו להתקרב כשזו לא אשמתי בכלל.
לא יודעת.
תגובות יתקבלו בברכה.
שבת שלום

אני חושבת שאת לא צריכה להשלים עם מצב כזה לאורך שנים.
מגיעים לך חיים טובים יותר, ולא נראה שתוכלי לקבל אותם במסגרת הזוגיות הנוכחית, לא בלי שיתוף פעולה של בעלך שיוביל לשינוי.
כמו שאני רואה את זה יש לך שתי אפשרויות לחיים נורמליים:

להתגרש - אופציה שאני חושבת שיש לשקול ברצינות, למרות המחיר הכלכלי והמשפחתי הכבד. גירושים יאפשרו לך אולי בעתיד חיים עם זוגיות טובה, שתומכת בך וממלאת אותך.
לדבר בגלוי עם בעלך על איך שאת מרגישה ולסכם איתו שאת כל העסק המיני את מוציאה אל מחוץ לזוגיות.

למצוא לך מאהב או אדם שתוכלי לפתח איתו מערכת יחסים מינית ופיזית מספקת, מבלי שיאיים על הזוגיות.
אני מבינה שאלה פתרונות קיצוניים למדי, אבל המצב נשמע לי קיצוני ומתמשך על פני שנים.
מה דעתך?

וואו אחת, נשמע שהפתרונות שלך מאוד קיצוניים.
מייחלת למשהו באמצע.
אני מודה שקשה לי לותר על החיים שיש לנו ביחד כרגע - יותר בגלל הדברים שלא קשורים אליו ישירות, כמו הילדים שיש רגעים שכולנו יחד וכייף ומשפחתי ביחד.
כמו הבית החדש שקנינו שמאוד נעים לי בו. כמו החופש הבלתי מוגבל שלי לפתח את עצמי (ללמוד, ללכת למכון כושר, להיפגש עם חברות) כי הוא נמצא שם עם הילדים.
כנראה יש בי משהו שזקוק להמון מרחב, יחד עם הרצון בקרבה ואינטימיות ולכן יש לי פה הרבה רווחים שהוא לא בעל מתעלק.
בנוסף בגילי המופלג נראה לי הכי ריאלי להביא עוד ילד איתו ולא להתגרש ולמצוא מישהו אחר.
גירושים זו בחירה קשה כרגע כי א.אני עדיין סטודנטית ויקח לי עוד 4 שנים בערך לסיים את הלימודים ולקבל את תעודת המקצוע ששואפת אליה.
ב. כי זה יגביל את החופש שלי לגמרי, וההורים שלי לא כאלה שיוכלו לעזור יותר מידי, לא בכסף ולא בלשמור עליהם.
ג. כי אני לא יודעת אם יש גבר אחר שיהיה לי יותר טוב איתו. אולי בעניין הסקס והאינטימיות כן אבל בעניינים אחרים לא. ולבעל הנוכחי יש הרבה יתרונות כמפרנס ושותף מלא לגידול הילדים.

כן, אלו מניעים אגואיסטים ומלווים בהרבה פחדים, אני גם מודה שאני כן בתקופה מאושרת עם עצמי, למרבה האבסורד, למרות הקשר הבעייתי והלא מספק עם הבעל.

סליחה אם זה נשמע קצת קשה או ביקורתי, אבל יכול להיות שחלוקת התפקידים שלכם לא מאוזנת לרעתו וזה גורם לו לתסכול וטינה כלפייך? נשמע שלך יש הרבה זמן פנוי ומרחב להגשים את עצמך ולטפח את עצמך ולו הרבה פחות.

תודות, אני מאוד שמחה שאתה כותב.
עקבתי אחרי דבריך בעניין רב בדף אשתי לא בעניין שלי יותר,
קול פנימי אומר לי שיש אמת גדולה בדבריך אבל פעמים רבות אני לא יורדת לסוף דעתך, וגם כעת.
אני זקוקה ברשותך לתרגום בגוף הסרט, שתסביר לי את כוונת המשורר

מה הכוונה זה לא הוא זו אני? איך זה קשור לכך שהתקשורת אתו הגיע לשפל שכזה למרות האהבה שיש ביננו (ויש)?
זו רק אחריותי שהגעתי למצב הזה? לו אין חלק בזה?

מה הכוונה שכעס הוא כלי בדיוק כפי שמחה? כלי למה?

_טינה אינה פחותה קרבה אינה נדרשת יותר מקנאה
כל ביטוי שיהיה
ילדותי, טפשי, מטורף הגיוני מתקבל על הדעת - לגיטימי._
בבקשה תסביר לי כמו לילד בכיתה א' , מאוד חשוב לי להבין אותך, מה התכוונת במשפט הזה?

כתבת שעלי לעשות לט גו, מה עלי לשחרר? את הכמיהה לאהבה ממנו? את הרצון שיהיה לי חום ומין בזוגיות? להסכים למה?
אני מרגישה שאני כבר שנים מסכימה למצב ומקבלת את החוסר, מנסה באלפי דרכים ושיחות איתו לשפר את המצב, וללא הצלחה.
הוא רק אומר שאני חופרת ומעיקה עליו ושאם רק אתן לו ספייס הדברים יסתדרו מעצמם.
מנסה לתת ספייס, כבר חודש וחצי מהשיחה האחרונה. אבל בינתיים אין שיפור רציני.
עדיין לא חושק בי, לא שוכבים, רוב הזמן הוא עצבני ועייף ומרגישה שאני והילדים רק עול על צווארו.

רק תסכימי אל האהבה - האהבה הצרופה. הלא צודקת. האהבה
מה הכוונה להסכים לאהבה הלא צודקת? לאהבה החד צדדית שלי כלפיו? לאהבה העקרה ביננו?

_האופן בו זוגות מגבים אחד את השני - על מנת להימנע - כל אחד ואחת בני עצמו/ה - מלבתבגר ומלהתגבר היה יכול להפתיע אם הוא לא היה צפוי כל כך מראש.
לשם כך נבחרתם, על מנת שתוכלי להתחמק מעצמך "בגללו" ובכעסייך החוצים והחוצצים את מאפשרת לו להתחמק "מעצמו".
זה אמנם ייחודי לכם, האופן הספיציפי שבו הדברים מתארגנים על מנת לייצר את האיזון העדין של תסכולים מתמשכים, אכזבות ידועות מראש וידיעה ברורה שההתפנקות הזו קוראת לזוגיות דווקא ודווקא עכשיו - לעשות כאן קצת סדר.
שכן אם הנכם מעוניינים להישאר כזוג גם לאחר ההתבגרות האישית והאיזון העצמי של שניכם הגיע הזמן הזה בו לא תוכלו לברוח עוד לא תוכי לברוח עוד.
הוא כבר מתרחק מספיק על מנת שלא תוכלי להיתפס בו יותר.
זו את מול עצמך.
הוא מול עצמו.
ואתם - כרגע רק משחירים את המראה ההדדית - על מנת שתוכלו להתבונן פנימה._

אתה אומר שנבחרנו להיות יחד כדי שנוכל להמנע מעצמנו ולתרץ את ההמנעות מעצמנו עקב התנהגות השני?
מה הכוונה להמנע ולהתחמק מעצמי? ואיזה רווח יש לי בזה? תסביר בבקשה.
אני לגמרי מוכנה להתמודד ולא לברוח, ומודעת לתרומה שלי לריחוק שלו (זה שאני מתישה אותו במילים ודיבורים וניתוחים ואין לו סבלנות לזה כבנאדם משימתי וקצר, זה שאני לא עקרת בית שבטבעי שלה מנקה, מבשלת ודואגת לבית - למרות שאני עושה מאמצים רבים להשתפר בזה בשבילו, וגם זה לא מספיק לו אף פעם, תמיד ימצא מה לא עשיתי ומה לא בסדר).
ההרגשה שלי שאני נמצאת פה לבד, נלחמת לבד שנתקרב. לפעמים באמת חושבת שהיה לו יותר טוב כרווק, בלי אישה וילדים, שיכל להשקיע באומנות שלו ושהמרמור שהמשפחה גוזלת זמן מהתחביב שלו הוא הסיבה שהוא כל כך מרוחק וכועס כל הזמן.

זה נכון שהוא מתרחק מספיק כדי שלא אוכל להתפס בו.
בשלוש שנים האחרונות, אחרי הדיכאון לאחר לידה שעברתי והתגובות הזועמות שלו כלפי על המצב שהגעתי אליו שגורר אותו למטה,
פיתחתי חוסן רגשי כלפיו ואני מתחזקת ומוצאת אוזן קשבת בעיקר אצל חברות נפש.
פעם הוא היה החבר הכי טוב שלי, זה שסיפרתי לו הכול, שהתייעצתי איתו בהכול, שלא הסתרתי ממנו דבר.
מאז המשבר לאחר הלידה שעברנו, הכול השתנה.
הוא כל כך אכזב אותי שלא היה מסוגל לתמוך בי נפשית בגיהנום שעברתי, שהוא רק העצים את החרדות עם הזעם שלו על כל דבר, שהתחסנתי.
למדתי להיות הרבה יותר עצמאית, וממשיכה לעבוד על עצמאות כדי לא להיות תלויה בו, למדתי להתמך על ידי אנשים אחרים ולקבל את זה שהוא לא מסוגל להיות שם בשבילי כמו פעם.
הוא מודה שהגיע לסף, שאין לו יכולת להכיל אותי יותר, שעכשיו הוא רוצה את הזמן לעצמו.
ואני נותנת לו המון זמן לעצמו (שקטה - זו תשובה למה ששאלת), שעות שלמות שהוא מסתגר בחדר האומנות שלו מחוץ לבית שלנו וזה בסדר גמור מצידי, אני שמחה שהוא עושה את האומנות שלו, זה הדבר היחידי שמשמח אותו. רק לא מבינה למה כל שיחה איתי נתפסת אצלו כמעיקה וחופרת.
למה אי אפשר לדבר על מה שמפריע לי ביננו, למה הוא לא רוצה להשקיע בזוגיות ובמיניות שלנו וכל הזמן בורח מזה בטענות שהשגרה ומירוץ החיים יותר חשוב.
הוא מבקש ממני להרפות ולתת לו ספייס. אני מנסה. אבל נפגעת כשהוא צועק עלי או אדיש כלפי. מאוד מתקשה להשתחרר מהרגשה שאני חיה עם שותף לפרויקט הכי חשוב בחיי -ההורות.
אבל זהו. אין כבר צחוקים ביחד כמו פעם (זה הוא מרשה לעצמו רק עם הילדים), אין סקס, בקושי יש מגע (נשיקת ציפור כשנכנס הביתה זה יותר טוב מכלום אבל לא מספק אותי, מרגיש לי שעושה עלי וי).
וכשדוחקת אותו לפינה, כמו לפני חודש וחצי הודה שיש לו בעיה ושהוא גם רוצה שנשפר את מערכת היחסים ביננו, אבל הוא לא עושה כלום ואני מרגישה באויר.

תודות, כתבת היי את במלואך - אני מנסה לעשות את זה בתקופה האחרונה, לא לתלות את האושר שלי בו או בכן/לא יש לי חיי מין.
מנסה להנות כל יום ממשהו אחד לפחות ויש.
למה התכוונת להיות במלואי?

תודה על ההתייחסות, זה בהחלט לא מובן מאליו.

יכול להיות שחלוקת התפקידים שלכם לא מאוזנת לרעתו וזה גורם לו לתסכול וטינה כלפייך?
כן זה ממש משמע כמו היפוך תפקידים. אילו בדרך כלל התלונות של נשים - עייפות, עומס יתר בגלל הטיפול בבית ובמשפחה
ותלונות של גברים - היא לא רוצה סקס

תודות תודה רבה על התגובה המפורטת, אני עדיין מפנימה אותה ובהמשך בטח יהיהו לי בכל זאת שאלות וצורך בהברות נוספות ברשותך.
אתמול הקריאה של דבריך גרמה לי לפוגג כעס קטן על שדיבר אלי לא יפה בבוקר (כי לא התעוררתי בזמן).
הרגע קראתי את תחילתו של הדף סימני התעללות בזוגיות (שאני זמן רב בורחת מלקרוא בו, כי גרם לי תחושת חוסר נוחות רק מהשם שלו)
ואני מבולבלת לגמרי.
מנסה להרגיע את הפניקה.
אני מזהה חלק מהסימנים של התעללות רגשית שלו בי,
דפוס שאני בר מכירה מהאמא המתעללת שחייתי איתה שנים.
בהמון דברים הוא העתק שלה או של אבי.
מצד שני אני לא בטוחה בזה לגמרי שהוא אכן טיפוס מתעלל, זה נשמע לי קיצוני וחריף, ואני גם ממש לא אשה כנועה ותמיד עומדת על שלי או מראה ליו שההתנהגות שלו לא מקובלת עלי.
מצד שני איך יודעים? איך מבדילים בין כעסים רגילים שמאפינים ריבים בין בני זוג לבין התעללות רגשית?,
מפחיד אותי שאני לא קוראת נכון את המפה. מצד שלישי מאמינה שאתה צודק שיש לי פה בעיקר עבודה פנימית מול עצמי, לקחת אחריות על האושר שלי, להתבגר.

המשפט הזה שכתבת מבלבל אותי:

_כאשר הנפש נלחמת על זיהויה, קיומה וייחודה כל הכלים לגיטימיים.
זה שהחברה אומרת שלצעוק זה לא יפה ולהתעצבן זה לא בריא ולהגיד מילים איומות זה ממש גועל נפש ושלהיות מנומס ומכבד זה ראוי..

שתתמודד כך החברה עם חייה.
כאשר הנפש, כל נפש מבקשת לבטא את הרגשתה - כל כלי לגיטימי._

האם תמיד אני יכולה להיות מאושרת, גם כשהצד השני עם התפרצויות זעם וכעס בלתי נשלט לפרקים?
האם זה לגיטימי לדבר לא יפה לבן זוג אפילו לא מתוך כוונת זדון אלא בגלל שהוא פגוע ולא שולט בכעס שלו?
רוב הזמן הוא בן זוג אוהב מכיל מכבד, מפרגן לי את כל החופש בעולם, אבל יש גם את הרגעים שהמפלצת משתלטת עליו.
האם זה לא אנושי?
אם להיות כנה, אז גם בי יש מפלצת כזו שיוצאת, שמתבטאת אצלי מחוץ לבית כשמאוד מכעיסים אותי.
האם זה אומר שאני מתעללת?

ברור לי שהגבול החד משמעי שלי הוא אלימות פיזית, אבל לגבי תקשורת מילולית קלוקלת, הגבול לא ברור לי, ואם לא כולנו חוטאים מידי פעם למה שמוגדר התעללות רגשית באחר (לפחות לפי התסמינים שבשמת רשמה בדף סימני התעללות בזוגיות).
בקיצור התבלבלתי לגמרי...

מסובכת, אני מאוד לא מסכימה עם הדעה של צפריר. הוא מציג תפיסה שעל פיה לסביבה השפעה מינימלית על המצב של הנפש או של האדם. הרי ברור מאוד שלסביבה השפעה מכרעת על הרווחה הנפשית, על הביטחון, על תחושת היכולת, על הנחשקות ועוד. ילדים שגדלים במקומות שונים מעוצבים בצורות שונות. מבוגרים בסביבות שונות מתנהגים שונה לגמרי. יש סביבות שמוציאות מהבנאדם קשיחות וחשדנות, ויש סביבות שגורמות לו לפרוח ולממש את עצמו. הרי יש משטרים שמשנים אנשים. אז בוודאי ובוודאי שבני זוג וסביבה זוגית.

בקיצור, זה ממש לא את, זה הוא. בעלך. אם הוא קר ומתפרץ, אז יש סיכוי שהוא יוצר סביבה בלתי נסבלת. אולי לא. אבל בהחלט יש סיכוי שתבזבזי את חייך בלהסתגל לסביבה כזאת ולחנך את עצמך לחשוב שאת יכולה לשרוד בה כי זה לא קשור אלייך. ויש סיכוי שסביבה אחרת תגרום לך לפרוח בלי קשיים כל כך רבים.

בכלל לא מובן מאליו שאת צריכה להישאר עם מישהו שמתחמק משיחות ומאינטימיות וממין. יש סיכוי טוב שהוא תמיד יישאר כזה ולא תקבלי חום במשך שנים רבות ותנבלי בסביבה כזאת. יכול להיות שלא. אבל נשמע שיש לו בעיות אינטימיות קשות.

אני לא חושבת שצריך לתלות את האושר באנשים אחרים באופן מלא. אבל בטח שיש להם חלק בזה. ולבלות את השנים בלנסות להבין שבן הזוג שלך הוא לא עניינך, זה בעיני בזבוז שנים שיכולות להיות מאושרות.

את חושבת שיש סיכוי שהוא יהיה חם ומילולי ואוהב ומאהב טוב? אם כן, אז מצוין. אם לא, יש סיכוי שחבל על הזמן.

בכלל לא מובן מאליו שאת צריכה להישאר עם מישהו שמתחמק משיחות ומאינטימיות וממין. יש סיכוי טוב שהוא תמיד יישאר כזה ולא תקבלי חום במשך שנים רבות ותנבלי בסביבה כזאת. יכול להיות שלא. אבל נשמע שיש לו בעיות אינטימיות קשות.
כל כך מסכימה

אני לא חושבת שצריך לתלות את האושר באנשים אחרים באופן מלא.
מסכימה גם עם זה, ולכן הצעתי הצעות אופרטיביות, שבהן את פועלת לשינוי המצב - לא בהכרח תוך היפרדות ממנו.
אני מבינה שההצעות הספציפיות לא מתאימות לך אבל לדעתי דרך של פעולה ממשית לשינוי המצב, שתגיע ממך, היא יותר נכונה.
זה נראה לי לעשות לך עוול נורא, לגרום לך להרגיש שרק מתוך שינוי של מצבך הנפשי הפנימי תוכלי לשנות את המצב

קוראת ואחת - אתן בהחלט מייצגות צד שלי שאומר שאתן צודקות, שאכן יש בעיה ואין לי מושג אם המצב יכול להשתנות והוא יכול לשוב להיות חם ואינטימי.
או שבאמת בשורש שלו תמיד ברח מאינטימיות ועכשיו כשיש ילדים ולחצים יש לו הצדקה וסיבות לתרץ את הבריחה שלו.
הצד הזה שבי חושב שרק ללכת על כל הקופה יכול לגרום לו להשתנות - או שתכיר בבעיה ונעבוד עליה ביחד או בעזרת מטפל או שניפרד.

הצד השני שבי חושב שבהחלט יש המון צדק וחוכמה בדבריו של צפריר.
העולם הפנימי משקף את החיצוני ויש לי אחריות מלאה לבחירה באדם הזה להיות בעל ומשחה שלי.
משמע יש לנו תיקון משותף, ואם הוא לא יסתיים, גם אם ניפרד, אתקל בבעיות גם עם גברים אחרים.
מעבר לכך שאני מודה שלהתגרש עכשיו זה משהו שאני ממש לא רוצה לעשות,
לא כשאני באמצע הלימודים להסבת מקצוע, כשאני עדיין לא חזרתי לנהוג, לא כשאני רוצה עוד ילד.
אני כותבת את זה ופתאום מגלה את האבסורד בדברי...מתי יהיה זמן מתאים להתגרש? כנראה לעולם לא.
האם זה נכון להביא עוד ילד לזוגיות כל כך בעיתית? מבולבלת מאוד מאוד מאוד.
גם לאור העובדה שאני כבר לא סומכת עלי שאני קוראת את התמונה נכון,
אולי אני מגזימה וזו רק תקופה קשה שלו ותיכף הוא ירגע ויהיה חם ואוהב יותר
הרי הוא יוזם שנצא ביחד לאחרונה, בונה שנטוס בפסח לחו"ל, ממשיך ליזום שנקנה עוד ועוד דברים לשיפור מראה הבית.
ושוב אבסורד בדברי... החיצוני יותר חשוב לו מהפנימי.
יש לנו בית חדש ויפה אבל גרים בו שני מבוגרים מרוחקים שחיים כל אחד בנפרד את חייו.
ואולי צפריר צודק ורק מתוך חוסר תלות הדדית אפשר לבנות אהבה וקרבה.
אולי שנינו מבלבלים אהבה עם תלות ומחויבות, אולי כבר מזמן איבדנו את הניצוץ שנו כזוג.
לא יודעת, מאוד מאוד מבולבלת.

אחרי שיחה עם חברה שגרמה לי להבין שהוא בעצם ממדר אותי מחייו, לא מוכן לשתף אותי בבעיותיו ובמשבר שלו עם עצמו
לא מוכן לדון בבעיות הזוגיות והמיניות שלנו, בורח מזה כל הזמן.
ושמגיע לי לחיות עם גבר שמשתף אותי ברגשותיו ובעיותיו ואפשר לנהל איתו שיח ישיר.
שיהיה לי הרבה יותר קל ונעים עם טיפוס חם ומתקשר.

נזכרת במה שאמרה לי קוראת טארוט לפני חודשיים, שהוא אוהב אותי נורא ושלדעתה עלי להציב לו אולטימטום, או טיפול או פרידה.
ושלדעתה הוא לא יוותר עלי ועל המשפחה שלנו. ושאולי זה מה שצריך כדי לדחוף אותו לקצה ולהבין שכך לא ניתן להמשיך יחד.
ונניח שאעשה זאת, מה אעשה אם יסרב בכל תוקף לטיפול ויעדיף להתגרש?
לאן אלך אם יגיד לי את רוצה את מוזמנת ללכת, אני נשאר בבית שלי? ומה אעשה אם לא יסכים לי לקחת את הילדים איתי?
לאן בכלל אלך? להורים שלי זה הדבר האחרון שבא לי לעשות.
איך אסתדר עם משכורת של 7000 שקל אני והילדים?
מודה, לא מצליחה להסריט את הסרט הזה בראש, זה נראה לי בלאגן אטומי וטירוף.
מצד שני מה, להישאר ולבזבז את השנים הכי יפות שלי בחוסר תקשורת וריבים?

או להחליט שאני נפרדת ממנו נפשית ומותירה לעצמי לחפש לי אהבה אחרת ולהמשיך לגור באותו בית ולתפקד כהורים,
בלי ציפיות ליותר מזה?
גם זה לא יכול להתקיים לאורך זמן וגם לא בריא ולא מה שמאמינה שמגיע לי.
איזה פלונטר.

יש לי מבחן ביום שני ולקחתי חופש היום ללמוד, חייבת למקד את עצמי בזה ולשחרר את המועקה הזו על נישואי לאן.
מחליטה לשחרר, לתת לבורא עולם לסדר את העניינים, כרגע אין לי תשובות והחלטות, רק שאלות.
היום מתחיל השבוע של הביוץ שלי, נראה אם הוא יזום סקס, הרי אמרנו שאנחנו רוצים עוד ילד.
מה לעשות?
אובדת עצות

ריחוק אינו אלא ריחוק הוא לא היעדר אהבה. הוא חלק ממנה.
אני חושבת שזו הנקודה.
מבחינתי ריחוק זה חוסר אהבה, חוסר איכפתיות כלפי הרגשות שלי, חוסר עניין בי, חוסר משיכה כלפי, חוסר רצון בי.
ואז כשזה בא ממשהו קרוב כמו חברת נפש או בעל - זה מאוד מאוד פוגע ומערער אותי.
ואז האוטומט הוא לברוח, לא להשאר במקום שאני לא רצויה בו, ללכת ראשונה כדי לא צאת מושפלת.
זה דפוס שמנהל אותי כל חיי, עם הורי, עם חברות נפש, עם גברים, במקומות עבודה.
וואו עליתי פה על משהו.
צפריר, תסביר לי למה ריחוק זה לא ההפך מהאהבה אלא חלק ממנה לדבריך.

צפריר עולות לי עוד כמה שאלות בקשר לדבריך:

_לפעמים את חושבת שאת מיותרת. זו בריחה כבירה מעצמך. אינך מיותרת בעולם הזה. זו מחשבה שטוב למשל לשחרר....
וגם לשחרר את מה שטוב או רע בשבילו - זה לא באחריותך. נקודה._
נכון, בגלל שהוא כל כך לא נעזר בי נפשית ולא משתף אותי ברגשותיו ובעיותיו, כטיפוס שמאוד אוהב לתמוך ולטפל נפשית באנשים, אני מרגישה מסורסת ושאין לו צורך בי.
שאם הוא לא מכיר ומעריך את מה שאני מחשיבה כיחודיות וכישורים שלי, אז במה אני בעצם תורמת לו? ואז למה אנחנו יחד בכלל?
איך אפשר לשחרר מה טוב בשבילו כשהמצב רוח שלו משליך עלי ועל הילדים והבית?
ברור שאיכפת לי שיהיה לו טוב, ממניעים אגואיסטים כמובן, כי אז גם לי יהיה יותר נעים וטוב לידו בבית.

_אבל שלא יהיה לך שום ספק, למרות שאתם לא מודעים לזה - יו אר דה בסט פרינדס.
רוצה הוכחה לעצמך - הביאי את המוות - בן הברית האולטימטיבי._
מאוד רוצה להאמין שזה נכון. על סמך מה אתה אומר שאנחנו בסט פרינדס?
כרגע הוא יותר מרגיש כאויב שלי מחברי הטוב.
ובקשר למוות, מלחיצה אותי המחשבה שחס וחלילה הוא ימות ולא יהיה, אבל לא בטוחה שזה המדד להחליט האם עלינו להשאר ביחד כזוג.

_וזה לא קשור אלייך מה שעובר עליו.
זה מובן?_
לא לגמרי, מה הכוונה לא קשור אלי?
הוא מאשים אותי בהרבה מזה,
באמת אין לי שום קשר למצברוח שלו?
אולי הוא מרגיש לכוד וכלוא בתוך המחויבות אלי ולילדים שזה עושה לו כל כך רע?
לפעמים אני באמת חושבת שגירושים יעשו לו טוב,
לא יצטרך לדאוג לאף אחד, יהיה לו זמן לאמנות שלו כמה שבא לו ורק יומיים בשבוע יהיה עם הילדים.
אבל שוב, אולי אני טועה לגמרי. מכיוון שלא משתף אותי לא יודעת.

_למדתי להיות הרבה יותר עצמאית, וממשיכה לעבוד על עצמאות כדי לא להיות תלויה בו, למדתי להתמך על ידי אנשים אחרים ולקבל את זה שהוא לא מסוגל להיות שם בשבילי כמו פעם.
ובכך מלא את תפקידו להדוף אותך להתבגרותך. בכך שלא לקח על עצמו את בעיותייך. לא הסכים להיות מי שאינו. בכך שהוא הוא.
הודי לו על כך. רק מכאן תוכלי להיות החברה שלו שוב, רק מכאן הוא יכול להיות החבר שלך.
שני אנשים עצמאיים מכל בחינה שבוחרים לאהוב ולהיות כך.
זו חברות מלאה לגדל ילדים ולבחור את הביחד - גם אם יש תקופות יובש ובצורת וגם אם גשמי זעם וגם אם נחת הרוח אל אדוות הגלים המרנינה לב ועין._

זו זוית חיובית להסתכל על זה, הוא לא היה שם בשבילי נפשית כדי שאפתח עצמאות נפשית.
זה מזכיר לי עוד 3 חברות טובות שהתרחקו לאורך השנים ובהתחלה מאוד נפגעתי וכעסתי, עד שהתרחקתי והיום כבר לא תלויה בהן נפשית.
מצד שני היום כבר לא מחשיבה אותן חברות שלי.
מפחדת שגם פה עם הזוגיות איתו ארגיש ככה, שמרוב עצמאות וחוסר תלות רגשית - לא נשאר כלום והריחוק יגרום לי לותר עליו.
מסכימה איתך שזו חברות לגדל ילדים יחד ושעדיף לאהוב מתוך עצמאות וחוסר תלות.
השאלה אם זה באמת אפשרי, להיות בקשר אינטימי בלי ציפיות מהשני והסתפקות במה שיש.

בשבילו כל הדיבורים על הקשיים שלכם - מעיקים מאוד. זה לא נעים לשמוע אבל זה לא כי לא אכפת לו מכם. זה כי אכפת לו ממנו.
תסביר בבקשה.
אם כל כך איכפת לו מאיתנו, איך יתכן שהוא באמת חושב שדברים יפתרו מעצמם בלי דיבור ועבודה?

_למה אי אפשר לדבר על מה שמפריע לי ביננו,
כי זה לא לדבר. זה שאת תדברי; הוא יקשיב; עליו גם לענות לך כפי שאת מעונינת לשמוע.
כאשר הוא מסרב לדבר אתך הוא לא עושה את זה נגדך הוא עושה את זה בעדו.
אין לך מושג קל שבקלים מה עובר עליו מהבחינה הרגשית.
אין לך מושג מה מניע אותו לדבר או לשתוק. אין לך רשות לומר לו לדבר – אלו הם חייו.
כל זה לא כי אינך מקשיבה אלא כי אינך שומעת.
איך תשמעי כשעלייך לשוחח עם עצמך וממילא זה עיקר השיחות האלה -
עם עצמך באדרת של אתו._
אתה כנראה צודק, חשוב לי להשמיע את התחושות והפחדים שלי וזה מאוד מעיק עליו.
אבל מה האלטרנטיבה? לא לתקשר את הקושי שלי מילולית?
למה איני מקשיבה? לזה שהוא ולא רוצה לדבר איתי?
אני מקשיבה אבל קשה לי לקבל את זה, כי זוגיות מושתת על קשר מילולי ואינטימי, שני דברים שחסרים אצלנו.
אני טועה, זה לא אמור להיות כך?
הוא לא עושה את זה נגדי אלא בעדו - מה הכוונה<? למה זה בעדו לא לדבר איתי על רגשותיו? זו באמת חידה בשבילי כי באמת אין לי מושג מה עובר עליו.
איזו מן זוגיות זו כשצד אחד לא משתף את השני בדברים הכי חשובים שעוברים לו בלב ובראש?

_הוא משקיע בזוגיות לא פחות ממך.
הוא מחפש אחר איזונו העצמי._
לחפש אחר איזונו הפנימי זה להשקיע בעצמו, לא בזוגיות שלנו.
אם הוא היה לוקח בחשבון את איזוננו כזוג, היה בוחר אחרת לדעתי.

_ולגבי המיניות.
תחזרי, תפתי. לא הולך - צאי לריקודים, לערבי הנאה עם חברות או חברים, היי שמחה, היי קורנת. הוא ישים לב. הוא לא יכול שלא.
היי נערה קצת (תשתוללי קצת), היי פחות אמא פחות מבקשת דורשת.
אפשר לאזן זוגיות על ידי צד אחד.
להסכים אל האהבה.
זה לוקח זמן אבל מה לא?_
מקבלת ומאמצת.
הבעיה היחידה שעם כל דחיה שלו אני נפגעת ונסגרת שוב.
צריכה לפתח חסינות, גישת מצליח.

_הניחי לו ולעצמך.
היי סקסית.
תנועת אגן. מבט מתריס, גניבת נשיקה על השפתיים, טפיחה על הישבן, הכל מותר - אתם אוהבים ואהובים.
מה עלייך לשחרר על מנת להיות כך?_
עלי לשחרר את הצורך בשליטה, את תחושת ההשפלה שאין לי כוח מיני עליו, את התלותיות, את הפחד מדחיה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

המון פעמים אני רוצה לכתוב על השינוי הגדול בחיי וחוששת שאם אכתוב שוב הכל יתהפך...והנה הזמן עובר והכל נשאר טוב.
טוב- זה אומר שאנחנו לא באמת רבים יותר, אף אחד מאיתנו לא יוצא מדעתו יותר, עד כדי כך שאני לא מאמינה שאי פעם היו צרחות בבית הזה (מול הילדים לפעמים).
טוב- זה שאנחנו מתלוצצים, מדברים, הוא לא בורח ממני ואני לא ממנו, שאנחנו שוכבים לפעמים פעמיים בשבוע ביוזמתו.
שאפשר לדבר על העתיד, שהוא רגוע, שאני מרגישה שולטת במוצא פי.

איך זה קרה? אז אם קראת את כל הדף הזה ראית ש"תיאור המצב" שלנו די דומה. אולי מלבד העובדה שלבעלי לא הייתה בעיה במיניות הפיזית, יתכן העדפה מסויימת בפנטזיות לגברים,
אבל במציאות הוא בהחלט מעדיף נשים. לאחרונה נתקלתי במאמר שממש מתאר את זה כתופעה שכיחה. כששכבנו תמיד נהננו שנינו.

אני מרגישה שבתאורים רוחניים של השינוי שקרה לא אוכל להעשיר אותך יותר משאר הכותבים, אבל אני כן יכולה לתת לך כמה טיפים מעשיים שמאוד עזרו:

פיתוי: לפתות ולא להמתין להמשך. מעין "שלח לחמך על פני המים"...לדוגמא (סליחה על הגרפיות): יום אחד התלבשתי בבוקר והוא ישן. ניגשתי אליו ללא חולצה. נישקתי אותו בבוקר טוב חייכני והנחתי את שני שדי על פניו וחיככתי קלות. הוא התחיל לצחוק אבל לא המתנתי למעשיו, גם כדי להגן על עצמי מדחיה וגם כדי להשאיר לו טעם של עוד ולהזכיר לו שאני שובבה מתחת למעטה הכבדות בינינו, הזדרזתי להמשיך להתלבש והלכתי לדרכי. בערב של אותו יום הוא רצה סקס.

להבין שהבעה ספונטנית של מחשבותייך והתלבטויותייך מולו זה ממש לא זה!!! זה רק נראה לנו שהם אוהבים את זה, כי בתחילת הקשר הם רוצים לשמוע הכל ומכל. אבל לנו הנשים לרוב, פשוט אין גבולות ואנחנו ממשיכות וממשיכות ומספרות ומנתחות ואומרות את כלללל מה שאנחנו חושבות עליהם. זה דוחה אותם! מדכא אותם ממש. בעלי תמיד אמר לי "לא צריך להגיד את כל מה מה שעובר לך בראש" וחבל שלא הפנמתי. חשבתי לעצמי -איזו התנהגות צבועה. פתאום הבנתי שצדק. הרי בכל מעשי חיינו אנחנו לא עושים את כל מה שעובר לנו בראש אז למה לא בין בני זוג.

אני ממש חושבת לפני שאני מדברת. האם זה הרגע הנכון לבקש את, לספר על, להתוודות ש, להתלוצץ....אני חושבת איך לנסח את משפטי כדי שהמשפט לא יהיה מזלזל בו, מקטין או מבטל ולו קצת.

אחר כך אמשיך.... צריכה ללכת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממשיכה...גם ערכתי קצת את הטקסט למעלה

כדאי לך לקרוא את הספר "אינטיליגנציה ארוטית" של אסתר פרל. הספר הזה עיצב אצלי סופית את השקפת עולמי לגבי כיצד צריכה להיראות אינטימיות אצל בני זוג. ובעיקר הבנתי שאין לה כללים.

זה ממש לא דבר של מה בכך. זה נושא להפוך בו ביחסי הזוגות כולם כנראה. ומה שרואים מבחוץ זה לא מה שיש באמת, ומה שיש עכשיו זה לא מה שיהיה ומה שהיה זה לא מה שעכשיו.
תחום מאוד דינמי ואנחנו "אמורים" לרוץ עם אדם אחד כל החיים, וזה גם עוד משהו שבני אדם המציאו ובעוד 500 שנים יכולים להיות סטנדרטים אחרים לגמרי.

מה שעולה לי עכשיו מהספר זה הפרק בו היא סוקרת את הזוגיות בראי ההיסטוריה או האבולוציה. גבר ואישה חיים היום בבדידות מזהרת ביחס לעבר הלא רחוק.. ממש לא מזמן, הם חיו בתוך איזו חמולה ענקית שתפקדה כיצור אחד אורגני. כיום, האישה והגבר צריכים זה את זו לכל צרכיהם הנפשיים והפיסיים. בנוסף לכל העול הזה, נשאר להם מעט מאוד זמן ביחד בביתם למילוי כל הצרכים האלו,כי שניהם עובדים מחוץ לבית והרבה. הציפיות הגדולות מהזוגיות פשוט מוציאות אותה מדעתה. בקיצור- כדאי לקרוא.

לקחת זמן נשימה ארוך ולתת צ'אנס לשינויים שיגיעו בעיתם ולא רגע לפני. הם מגיעים, האמיני לי. במילא את לא ממהרת לשום מקום. גירושים אורכים לפעמים כמה שנים. הם עולים המון כסף וההשלכות שלהם ארוכות טווח. תמיד אפשר להתגרש אבל עכשיו יש לך הזדמנות לבדוק איך את מצפה רק מעצמך ולא ממנו. כל מה שהיית רוצה ממנו - עשי את (צפריר כתב לי את זה די בהתחלה וזה ליווה אותי).

כשאת ממש רוצה להתעצבן עליו ולהגיד משהו נורא...עצרי לרגע ודמייני שהוא בנך. כיצד היית רוצה שיום אחד , אשה זרה במצבך תתנהג אל בנך???...זה מאוד עוזר!גם הוא ילד של אמא אחרת שגדל, וקשה לו. את המשפחה החדשה שלו, את החלפת את אמו בהרבה מובנים. הוא רוצה כמוך שיהיה לו נעים להיות בבית. הניחי את כלי המלחמה שלך והכניסי אל ביתך אור ושלווה. אל תצפי לראות מיד תוצאות גדולות, אבל אני מבטיחה לך שאם תשימי לב לפרטים הקטנים את תוכלי להבחין מידי שעה ושעה בשינויים רבים.

זה נכון שיש גברים מאוד מילוליים, מאוד קלים לתחזוקה, זורמים. את רואה אותם אצל חברותייך ומקנאה. רוצה אחד כזה לעצמך. גם אני רציתי ודמיינתי את עצמי חיה באושר עם מישהו כזה זורם וכיפי. הבעיה היחידה הייתה, שכנראה דמיינתי לא ממש את עצמי כפי שאני, עם אותו גבר דמיוני. אני לא יכולה לחיות עם מישהו כזה כי זה לא מושך אותי!!! הבנתי מי אני ומה אני צריכה. הבנתי שעשיתי בחירה מאוד מודעת בבעלי כי המסתוריות בשילוב עם איש משפחה אמין ואוהב, זה מה שמושך אותי אליו כמו אש ואת זה אני אוהבת. אני כנראה העדפתי קצת אתגר מאשר שעמום (הייתי משועממת מעצמי מין הסתם). כיום, כשהתרגלתי לעצמי והשלמתי עם עצמי, אני כנראה בשלה ולא מפחדת להרגיע את הרוחות ביחסים שלי.

מה שנחמד זה שיותר ויותר הגבר שלי מרשה לעצמו להיות פחות "נכה רגשית". הבטחון בי חוזר אליו אט אט.

בהצלחה לך

מחליטה יקרה, זה נפלא מה שאת מספרת! כל כך משמח לשמוע.
תודה על שאת מעדכנת.

וואו מחליטה, תודה רבה על כל מה שכתבת.
מסכימה מאוד עם כל מה שכתבת.
צריכה לעכל את זה.
את נוסכת בי תקוה.
מצד שני נראה לי שהתקשורת המינית שלנו, כשהיא כבר מתקיימת, יותר בעייתית משהיתה לכם.
אבל כאמור, לא רק זזה מפריע לי, אלא המכלול של חוסר התקשורת ככלל.

בסופו של יום הריקוד שלך עם עצמך הוא החשוב ביותר, הוא זה שאיזונו - גם ללא מוסיקה כלל - יקרין על כל השאר.
משפט חזק. מתחבר גם למה שמחליטה כתבה:

עכשיו יש לך הזדמנות לבדוק איך את מצפה רק מעצמך ולא ממנו. כל מה שהיית רוצה ממנו - עשי את

זה בהחלט המיקוד שלי.
להיות מאושרת, פעילה, להגשים את השאיפות והחלומות שלי, להנות מגידול ילדי ובניית הקן המשפחתי שלנו.
רק הקרבה לאיש כל כך חסרה לי. אבל, אתם צודקים, לשחרר. לא להלחץ. יש זמן. לנסות לתקן. להתגרש תמיד נוכל אם נמצה את כל אפשרויות השיפור והתיקון ללא הצלחה.

תודה אנשים יקרים, האתר הזה שווה זהב.
בצמתים החשובים ביותר בחיי, האתר הזה ליווה ותמך בי, איזו זכות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לכולם פה. אני חייבת לכם ובמיוחד במיוחד לצפריר!