בעל עצבני מידי

שליחה על ידי זאתי* » 01 מאי 2011, 15:20

בעלי עצבני ,עצבני מידי,
אפשר לומר חמום מח, קשה לדבר איתו על כל דבר, הכי קשה שזה מגיע להדרכת הילדים שלנו,
יש לנו שניים 10 חודשים ושנתיים וחצי... שכמובן עם הגדולה נוצרים הכי הרבה חיכוחים...
הוא לא מסוגל להתמודד עם הבכיות שלה, עם הרצונות שלה עם הגחמות שלה,
הוא כל הזמן מתווכח איתה ממש כמו ילד קטן- נשבר לי!!!
והלוואי וזה היה נגמר בזה הוא ניהיה ממש אגרסיבי אליה,
הוא מאוהב עד הגג בקטנצ'יק ויוצר אפליה מטורפת בבית עד שהלב שלי נחמץ..? זו מילה עדינה...
והיא מגיבה אליו היא מקנאה נורא.
לפני מס ימים הוא ממש עיקם לה את היד כי היא שרטה אותו כשהיה שרוע על השטיח עם הקטן.
לפני זה היא קיבלה מכונות על הכתף....
אני כותבת ומזדעזעת יותר...
באחד הלילות האחרונים היא קמה בבכי נוראי, הרטיבה במיטה, (מסרבת לחיתולים בלילה..)
רק אני קמה אליה כי הוא עצבני נורא... וקמתי לאיה, הייתי איתה, ניסיתי להריע אותה שתשכב בסלון,
פתאום הוא קם , לא יכל לשאת את הצרחות הנוראיות ופשוט סתם לה את הפה בשתיי ידיו... מפחיד!
כמובן שרצתי אחריו שלפתי אותו ממנה והרגעתי אותה...

דיברתי איתו בסבלנות שאני לא יודעת מאיפה הבאתי כי בא לי להרוג אותו-
הוא התנצל בפניה בבוקר.
הוא קולט את עצמו בדיעבד, יכול לפעמים להתנצל...

אבל מה זה עוזר לי!??! זה חוזר על עצמו , הוא לא שולט בעצבים שלו,
מה לעשות!?
בא לי להגיד לו אם עוד פעם אחת... תיקח תיק ותעוף מפה לכל הרוחות!
אני בעצמי כל כך משתדלת ליהיות הכי-הכי והוא בא ובשניה אחת טורף לי את כל הקלפים!
אני מיואשת מתוסכלת, נמאס לי מהמצב הזה.....קשה לי.

אשמח לשמוע אתכם.
@} תודה@}

שליחה על ידי זאתי* » 01 מאי 2011, 15:26

ברור לי שאנחנו צריכים טיפול, ודווקא היינו בטיפול מאוד מוצלח שהפסקנו
מכל מיני סיבות ומכחים שיתפנה מקום על מנת לחזור...
ואולי שילך לטיפול לבד.?
אני צריכה יותר עזרה בהתמודדות היומיומית עם ה"דבר" הזה...
לא פעם אני חושבת שאם היה לי ביטחון כלכלי- הייתי זורקת אותו לאלף עזאזל!
וכן יש אהבה בנינו. לכן אנחנו עוד ביחד מתעקשים על משהו שנמוג...(?)

שליחה על ידי מיצי* » 01 מאי 2011, 16:19

וואו, מזדהה. בנתיים לא יודעת מה לכתוב אז רק חיבוק וירטואלי.

אני כותב פה מהצד שלי, גבר שמתעצבן לפעמים על הילדים.
גם אני לפעמים עצבני וחסר סבלנות וקרה לי מספר פעמים שהתנהגתי באלימות כלפי הילדים.
אחרי כל התפרצות כזו, הייתי מתחרט ומתנצל כלפי אשתי וכלפי בני (שספג את רוב ההתפרצויות).
וכמוך, גם אשתי לא הייתה מוכנה לקבל את זה. אחרי כל התפרצות היתה דורשת ממני לצאת מהבית. מאיימת בגירושים. מצלצלת למשטרה. היו לילות שישנתי במכונית.
תמיד זה נגמר בהבטחות לשינוי, עד הפעם הבאה. כשכל מעידה חדשה מורידה את האמון שלה בי.
ויותר חשוב, את האמון שלי בעצמי. רגשות האשמה אכלו אותי. הייתי נכנס לדיכאון, מסתגר בעצמי. ומתאושש.
עד הפעם הבאה...

השינוי אצלי התחיל כשהצטרפתי לקבוצה של גברים אלימים. כן, הכרתי בעובדה שאני יכול להיות איש אלים.
אני יושב בקבוצה, עם אנשים שחלקם ישבו בכלא, חלקם נמצאים בקבוצה בהוראת בית משפט.
ויש שינוי גדול. אני מרגיש שהקבוצה הזו משנה את החיים שלי ושל משפחתי.
למדתי לדבר. להגיד לאשתי מה אני מרגיש.
למדתי לזהות מצבים מסוכנים ולצאת מהם לפני שהאלימות מתפרצת.

יש שתי נקודות חשובות:

בעלך חייב עזרה חיצונית. לבד הוא לא יצליח להשתחרר מדפוסי ההתנהגות האלימה.
הוא חייב לרצות בשינוי ולהודות שהוא צריך עזרה חיצונית.

אם הוא לא מביע צורך להשתנות ואם את לא מצליחה "להכריח" אותו לקבל עזרה, זה חסר סיכוי. או שתשלימי עם המצב או שתפרדי ממנו.

חשוב מאד מה שכתבת כאן בעל !! תודה

חשוב מאד מה שכתבת כאן בעל !! תודה

שליחה על ידי זאתי* » 01 מאי 2011, 23:34

תודה שאתם מגיבים לי... תודה מיצי, אשמח לשמוע ממך עוד.
ו...וואוו בעל עצבני לפעמים ריגשת אותי ככה עם השיתוף שלך- תודה.
כל הכבוד! איזו אצילות, באמת!!
הוא מאוד רוצה בשינוי ומוכן לו לכן אנחנו עוד ביחד כי אני רואה תקווה ורואה רצון..
רק לא כ"כ בטוחה איזה סוג של עזרה צריך..
כפי שאני מבינה ממך אתה ממליץ על טיפול יחידני, כלומר שלו ולאו דווקא זוגי.?

חשוב מאד מה שכתבת כאן בעל !! תודה
אשמח להסבר בעינין תמיד כשאני מציגה אותנו אני אומרת בנזוג
ופתאום כאן הרגשתי לכתוב "בעל"...
על מה תודה? או שזה ציניות? לא הבנתי.

כפי שאני מבינה ממך אתה ממליץ על טיפול יחידני, כלומר שלו ולאו דווקא זוגי.?
אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם.
אצלי טיפול יחידני לא עזר.
היום אני בטיפול קבוצתי, כשלתקופה מסוימת היינו גם במקביל בטיפול זוגי (והפסקנו אותו בעיקר בגלל הצד הכלכלי).
בכל מקרה, הוא צריך טיפול כלשהו.

על מה תודה? או שזה ציניות? לא הבנתי.
אני מניח שהתודה מכוונת אלי...

השינוי אצלי התחיל כשהצטרפתי לקבוצה של גברים אלימים. כן, הכרתי בעובדה שאני יכול להיות איש אלים.

מסירה את הכובע. כל הכבוד על האומץ ליצור שינוי @}

שליחה על ידי זאתי* » 02 מאי 2011, 13:32

אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם.
כן זה ברור לי, אני חסידה של טיפול זוגי וטיפוס מאוד זוגי,
רק שנדמה לי שהפעם יש צורך בטיפול יחידני.
וגם-
האם נכון לשלוף את הילדה מידיו?לצרוח עליו מולה??

אני צריכה יותר עזרה בהתמודדות היומיומית עם ה"דבר" הזה...

_כן זה ברור לי, אני חסידה של טיפול זוגי וטיפוס מאוד זוגי,
רק שנדמה לי שהפעם יש צורך בטיפול יחידני._
לדעתי הטיפול האידאלי הוא שילוב של טיפול יחידני עם טיפול זוגי.
כמו שכתבתי, אנחנו התחלנו בטיפול זוגי ובמקביל הצטרפתי לטיפול קבוצתי, בהנחיית אותו מטפל.
כשראינו שיפור, הפסקנו את הטיפול הזוגי ואני ממשיך להשתתף בטיפול הקבוצתי.

האם נכון לשלוף את הילדה מידיו?לצרוח עליו מולה??
לא יודע. קשה לי לענות על זה.
לדעתי עם הוא מתנהג באלימות כלפי הילדה, לכי עם האינסטינקט שלך והגני על הילדה.

שליחה על ידי בודקת* » 02 מאי 2011, 16:12

שליחה על ידי זאתי* » 02 מאי 2011, 23:24

יצאתי יותר לבד משנכנסתי

שליחה על ידי ע_ע_ע* » 02 מאי 2011, 23:27

תראי, אני חושבת שלא קיבלת הרבה תגובות איכותיות, כי אלה שכותבות אותן בדרך כלל כבר כתבו כל כך הרבה בנושא הזה (תגובות אגרסיביות של בעלים).
את מכירה דפים בנושא? זקוקה להמלצות?

ממה שאת מתארת זה יותר מ'עצבני'. זה 'אלים'.
בהחלט חשוב שתכתבי, כי זה מעלה דברים למודעות, ומחדד את ההסתכלות, ככה שהפעולה הנדרשת נהיית יותר ברורה.

אז תמשיכי לכתוב. ואל תקחי אישית.
(יש כאלה שנמשכים לפגוע דווקא במי שנמצא בעמדת חולשה ממילא

)

שליחה על ידי זאתי* » 03 מאי 2011, 08:52

תודה לכן.
אני לא מכירה דפים בנושא,
וחשוב לי לציין שאין הדבר יומיומי, בכלל לא.
לכן גם יותר קשה לי "לתפוס" אותו או להגדירו במילה אחת קשה...
מן הסתם זה לא חדש , עצם זה שהתחלתי לכתוב נתן לי כח להפסיק להתקפל
להפסיק להבין, כי אני באמת מבינה שזה יכול לעלות על כל העצבים ואני עצמי לא ממש
טיפוס יוגיסטי רגוע... אבל! זה לא מצדיק!
בודקת- (אני לא עסוקה במחיקת הודעות, רק אשמח שתמצאי לך דפ-אחר)

אני לא מכירה דפים בנושא
לגבי היחסים בין האבא לילדה, תחפשי בדפים תחת מדור אתגרים בהורות
לגבי אלימות, בדפים תחת מדור התמודדות עם אלימות

בהצלחה

שליחה על ידי זאתי* » 03 מאי 2011, 10:56

@} תודה רבה.

אני לא יודעת למה, משהו מתחבר לי לדף לחיות ולא לחיות עם בעל היפראקטיבי.
אמנם העניין שונה, אבל גם שם זה היה רק 'מדי פעם', ו'לא בכוונה'וכאלה.
תבדקי אם יש משהו שאת מתחברת אליו.

בכל מקרה, אני חושבת, גם אם משהו 'עולה על העצבים'- זה לא יכול להצדיק בשום אופן התנהגות אלימה.
אולי כדאי להפריד בין הדברים.
אף אחד לא צריך להיות בודהה - אבל יש הבדל בין לא להיות בודהה לבין לעקם את היד, לסתום את הפה עם הידיים וכד'.

כמו כן,
הוא מאוהב עד הגג בקטנצ'יק ויוצר אפליה מטורפת בבית עד שהלב שלי נחמץ..? זו מילה עדינה...
אני חושבת שגם זה מאוד בעייתי.

לדעתי חשוב לעשות משהו בעניין שתי הנקודות הנ"ל.
אני לא מספיק מבינה בדברים האלה, ויש כאן יותר מנוסות ממני שיכולות לתת לך כיוון.

בכל מקרה, כדאי שתמשיכי לכתוב ולתאר דברים שקורים, וגם מתוך כך בטח יתבהרו לך דברים.

שליחה על ידי זאתי* » 04 מאי 2011, 08:14

אני לא יודעת למה, משהו מתחבר לי לדף לחיות ולא לחיות עם בעל היפראקטיבי.
אני גם חושבת ככה, עכבתי אחריו בהתחלה ובהחלט הזדהתי, גם בנזגוי לא יכול לשבת רגע...
אני רוצה לחזור לראות לאן הדף התפתח...
אף אחד לא צריך להיות בודהה - אבל יש הבדל בין לא להיות בודהה לבין לעקם את היד, לסתום את הפה עם הידיים וכד'.
בידיוק ככה, לכן זה כ"כ מטריד אותי.

מצטערת

.

אבל בכל מקרה, טוב שהנושא עלה לך למודעות.
זה חשוב לפעמים להסתכל למציאות בעיניים, ולקרוא לילד בשמו.
אל תתייאשי.

שליחה על ידי אחת* » 06 מאי 2011, 21:19

נשמע שאין לו כלים להתמודד אתה. אולי תלכו יחד ללמוד תקשורת מקרבת, אולי אפילו אדלר.
אפשר אולי לקרוא ביחד ספר כמו "איך לדבר שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו" "אחים ללא יריבות"
העיקר לקחת את זה כפרויקט זוגי ואוהב של ההורים הרוצים לנווט את משפחתם ליחסים טובים ובריאים.
בהצלחה !

נשמע שאין לו כלים להתמודד אתה.
לא.
אין לו כלים להתמודד עם עצמו. עם העצבים שלו.

_אולי תלכו יחד ללמוד תקשורת מקרבת, אולי אפילו אדלר.
אפשר אולי לקרוא ביחד ספר כמו "איך לדבר שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו"_
אנחנו הלכנו לאדלר ואני קראתי את הספר הזה.
חשבתי שזה יעזור לי להתמודד עם הילדים, אבל זה לא עזר.
אלו כלים טובים, אבל הם לא יכולים לבוא במקום טיפול בו ובעצבים שלו.

שליחה על ידי זאתי* » 08 מאי 2011, 08:01

אין לו כלים להתמודד עם עצמו. עם העצבים שלו.
מסכימה לגמרי.
תודה שאתה פה בעל עצבני לפעמים...
לפני כמה חודשים כחצי שנה התנתי את המשך הקשר שלנו
בטיפול.
הוא בחר קואוצ'רית...במילים עדינות גרועה.
אני מסכימה שהטיפול צריך ליהיות מאוד ספציפי מתמקד בשליטה על כעסים
האם הטיפול שאתה הלכת אליו היה מעירייה או משהו כזה...???

אפשר אולי לקרוא ביחד ספר כמו "איך לדבר שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו" "אחים ללא יריבות"
תודה על ההמלצות.אם למישהו יש להלוות את הספרים האלו נראה לי שזו גם התחלה טובה..העלאת מודעות
עד שתגיע עזרה קונקרטית יותר...

האם הטיפול שאתה הלכת אליו היה מעירייה או משהו כזה...???
אני הלכתי (ןעדיין הולך) לקבוצה בתל אביב.
יש השתתפות במימון לתושבי ת"א אבל גם בלי מימון, המחיר ממש לא יקר. הרבה יותר זול מטיפול פרטני ולדעתי גם יותר יעיל.

שליחה על ידי זאתי* » 08 מאי 2011, 11:11

אז זו קבוצה פרטית..?

אם את רוצה, אני יכול לשלוח לך יותר פרטים במייל.

זאתי, יכול להיות שלא הרבה נכנסים לדף בגלל שמו? אני פתחתי אותו במקרה רק עכשיו, וגיליתי שהוא בכלל לא עוסק בבעל עצבני כפי שחשבתי מהוכתרת, אלא בחיים של פחד "על הקצה" וחשש מתמיד מאלימות, גם אם היא יחסית נדירה.
אני לא מכירה את כל הדפים כאן, אבל גם לי הזכיר את הדף על ההיפראקטביות, ודף נוסף שהיה פופולרי מאד לפני שנה (?), שמתחיל בסיפור על טיול משפחתי רווי עצבים ונגמר בפרידה ביוזמת האמא, שבעיקר חשבה על בריאותם הנפשית של ילדיה ושלה עצמה. אולי אהבת עולם זוכרת איך קראו לו.
ניסית לחפש קבוצת גברים כמו שהציע הבעל שכתב כאן? שאלת את בן זוגך מה דעתו על קבוצה כזו? גם לינראה שהטיפול כאן צריך להיות נפרד: טיפול שלו (קבוצתי אןו פרטני, תלוי בכם) וטיפול מחזק שלך בו תוכלי לשאול את עצמך עם מה את מוכנה לחיות, אם מה בשום אופן לא, ותוכלי לק'בל תמיכה להחלטות שלך. לעניין הזה יש באתר כמה נשים שהן מטפלות נפלאות. אני נעזרתי פעם באחת מהן, את בטח מכירה ותוכלי לדעת מה מתאים לך.

אולי בעצם זה היה בדף אבא סבבא אמא קרציה

שליחה על ידי זאתי* » 08 מאי 2011, 13:06

אלא בחיים של פחד "על הקצה" וחשש מתמיד מאלימות, גם אם היא יחסית נדירה.
ואוו.. אני לא בטוחה...זה נשמע מפחיד איך שכתבת את זה...אני שואלת האם זה המציאות שלי?
הרי לא מדוברת בסטירות לחי, גם לא במכות...
בהחלט סוג של אלימות..של עצבים וחוסר סבלנות קפריזות אולי...

גם אם לא מדובר במכות, השאלה איך זה משפיע עלייך.
גם אם זה לא קורה כל יום, אבל זה בא פתאום באופן לא צפוי - ולכן את בדריכות גם בשאר הזמן, אולי במתח, אולי מפחדת להרגיז אותו - זה לא מצב טוב להיות בו.

את פוחדת מההתפרצויות שלו?
מרגישה לפעמים דרוכה גם כשהכל נראה בסדר? 'מתי זה יגיע'?

שליחה על ידי זאתי* » 08 מאי 2011, 17:45

אני יותר מרגישה לא סומכת עליו...
חוששת רגע לשים את הראש כשאני חולה שלא יתפרץ עליהם..
כן אפשר לומר דריכות מתמדת....עצוב.

מחבקת. תמשיכי.

שליחה על ידי זאתי* » 09 מאי 2011, 13:47

והא כ"כ משתדלת באמת! הוא טוב לב איתם ככה ביומיום, אתמול הרדים
אותה עם ים סבלנות איזה שעה הם היו בחדר.בדר"כ רק אני מרדימה אותה...
וודאי שהתפללתי שהיא תזרום איתו...וזה עבר טוב גם כשהיא צרחה הוא לחש לה
שהוא התגעגע אליה כל היום חשב עליה וכו'..
זה כ"כ נזיל..............

שליחה על ידי זאתי* » 15 מאי 2011, 09:27

הנזילות הסתיימה- הפעם באף פעם שוב הגיעה....
אני מפחדת...להרגיש.

תשתפי....

זה באמת מפחיד.

כן אפשר לומר דריכות מתמדת....
הנזילות הסתיימה- הפעם באף פעם שוב הגיעה....
רק להמשיך לכתוב פה לא יקדם אתכם בכלום.
חייב טיפול!

שליחה על ידי זאתי* » 16 מאי 2011, 08:28

רק להמשיך לכתוב פה לא יקדם אתכם בכלום.
אני יודעת אמרתי לו אתמול, כהשראה מדברייך שיש קבוצות
של גברים, שיושבים ביחד. שיחפש.
הוא הביע עינין ואמר שיחפש מחר. הוא מודע לבעייה. קשה לו עם זה
ומה בנתיים?

שליחה על ידי זאתי* » 16 מאי 2011, 08:29

אם אני אוריד כל סיטואציה אפשרית של חיכוך עדיף לי לחיות לבד.

אם אני אוריד כל סיטואציה אפשרית של חיכוך עדיף לי לחיות לבד.
נכון, אבל כל עוד הוא אינו שולט על זעמו זה כנראה הכרחי שתפקחי שתי עיניים ותהיי לידם בכל מצב.
לכן הוא חייב לטפל בעצמו בדחיפות. את לא תצליחי להחזיק מעמד הרבה זמן במצב של עמידה מוחלטת על המשמר. גם השומרת צריכה לנוח לפעמים.

האם את יכולה בינתיים להעזר בדמויות נוספות? סבתא/סבא/דודים/בייביסיטר?

שליחה על ידי פלוני* » 16 מאי 2011, 09:38

יאוו
כקורא, התיאור שלך של זה שהוא עיקם לילדה את היד הוא מאוד מאוד קשה.
לא כל כך הבנתי, הוא גם אלים כלפייך, או רק כלפי הילדים?
נדמה לי שזה הבדל חשוב בדרך להבין איך להתגבר על הבעיה.

אגב, בהתחלה היתה לך אי הבנה, לא התייחסו לשימוש במילה בעל, אלא לשם המגיב ולדבריו של 'בעל' ('בעל עצבני לפעמים')

שליחה על ידי זאתי* » 16 מאי 2011, 09:51

אין לי במי להיעזר מידי פעם חברות באות עם הילדים
זה לא שאני יכולה לנח...
הוא לא אלים אליי,
אני בדיכאון מהמצב
התגובות שלכם משקפות לי
מציאות עגומה
האם זה באמת המציאות שלי?

כל פעם שאני רוצה לצאת הוא מאפשר לי
הינה, אני מרגישה צורך לא רצוני להגן עליו, להבין אותו
אני לא מצליחה להרים קול זעקה.

שליחה על ידי פלוני* » 16 מאי 2011, 10:31

הוא עצבני ממשהו? לחצים בעבודה? לחצים כלכליים?
או שזה מן חוסר סבלנות לילדים שמוציא אותו מדעתו?
אם בסך הכל הוא לא אדם עצבני ואלים, ואתם במערכת יחסים טובה,
וזה מתבטא "רק" בסיטואציות מסוימות עם ילדים, זאת עדיין נשמעת
בעיה קשה, אבל יותר ממוקדת, משהו שבאמת הוא יכול להכיר ולהגדיר
ולפתור

הוא לא אלים אליי,
כשהילדים שלנו היו קטנים, במיוחד הבן, בעלי הרגוע והשקט היה יצא מכליו לפעמים בצורה שהפחידה אותי.
נוצר מעגל פסיכי בו אני מרשה לעצמי "להשתולל" עליו והוא (שכנראה לא העז להחזיר לי) היה "משתולל" על הילדים. מרגע שהוא למד להתמודד איתי, כולל האפשרות לצעוק עלי בחזרה- הוא פסק מלהתנהג כך עם הילדים.

יתכן שלבעלך אין מקום שבו הוא מרגיש בנוח לפרוק את זעמו (לא חייבים לפרוק באלימות, יש כאן דפים מצויינים לגבי זה) ואז הבחירה היא דווקא מול מי שחלש ממנו. נסי לבדוק איתו בזמן רגוע את הסיטואציות שלוחצות לו על הכפתור וחפשו ביחד אלטרנטיבות.

שליחה על ידי זאתי* » 16 מאי 2011, 11:26

כן יש הרבה לחצים...
יצאנו מקיבוץ ....לחיים שבחוץ.
אני מאוד מסכימה עם זה:
יתכן שלבעלך אין מקום שבו הוא מרגיש בנוח לפרוק את זעמו
תודה רבה...

זאתי, מה שלומך? איך המצב אצלכם?

זאתי יקרה
אני מכירה את המצב הזה מהעבר, מביתי שלי, בעלי אני וילדי.
עברנו כברת דרך והיום אני לא פוחדת ובעלי השתנה. היום הוא לרוב אדם רגוע ומיטיב.
יש תקווה, סיכויי הצלחה גבוהים ביותר.
אשמח לפרט אם תרצי

אני אשמח אם תפרטי.
ואני בטוח שעוד קוראים\ות ישמחו.

האם בעלך מחובר לדת?טיפונת?
יש בו אמונה בשם?
יש לי דרך בשבילך
אני כבר אחרי בלגן
לא אמנתי שאפשר לשנות משהו אבל זה קרה
לא לחזור בתשובה או משהו כזה
יש רב שמטפל בחילונים
חיים שלנו התפחו ל360 מעלות
בעל רגוע,עוזר עם ילדים,יש סבלנות

הינה, הגעתי, התיישבתי- גמני פתחתי דף, כי אני צריכה רוח גבית..
סליחה על עילום השם, אני במשבר שאין לו סוף.
עם שני ילדים (4,2) נקרעת למענם ולמען שקט הנפשי שלהם,
ובדיכאון מהזוגיות הכ"כ קשה שאני חיה בתוכה. כמו מכבש על ליבי.
פגועה, נעלבת, מושפלת, לא מוערכת ......ועושה שמיניות באוויר ובסלטות
בכדי לקבל משהו מזה פעם בשבוע....
הוא מצידו במודעות, ברצון להשתפר, להיות אפילו בטיפול...!
נכון , זה תהליך וצריך אורך נשימה, אבל הילדות של ילדיי היא כאן ועכשיו ולא בעוד שנתיים
שהוא ישכיל להבין את האגרסיביות שלו....את האלימות

((((

----זה גם יותר מידי לי לעכשיו...

הנה פתחתי חלון- מבקשת בהירות לחיי.
.

האם מדובר באלימות פיזית?

למה את מתכוונת עושה סלטות באוויר כדי לקבל משהו מזה?

מאחלת לך בהירות, צלילות, ראייה נכוחה

מה שתזמני באהבה לתוך חייך, כל דבר חיובי שתזמני באהבה לתוך חייך - יתגשם.

פשוט תזמיני: "תודה לבהירות שמגיעה אלי עכשיו, כל רגע יותר ויותר".

ממקומי המלצתך, בשמת, נראית לי מאוד רחוקה וגבוהה...

האם מדובר באלימות פיזית? כן
מידי פעם "רק" כלפיי הילדים, יש לו בעיה קשה לשלוט בכעסיו
עתליה- אני פשוט חייבת להיות בכל סיטואציה בכדי למנוע התמודדות שלו.
ואני נקרעת.
אני נקרעת גם נפשית שאני כ"כ מנסה להיות רכה אליו ומכילה ומדברת ופתאום שאלה אחת
ממני שלא מובנת לו ואני מקבלת פרץ של זילזול וכעס.... ממש התעללות נפשית.

והלוואי וזה היה ככה כל יום וכל שעה הבהירות הייתה לי קלה יותר.
זה לא.
אתמול היה לנו ערב נעים ביחד ישבנו קישקשנו וצחקנו....הוא סיים בקבוק יין
יכול להיות שזה בגלל זה.

אלימות פיזית היא משהו שאין להקל בו ראש בכלל.
השאלה האם יש רצון להמשיך הלאה בחיי משפחה משותפים לא פשוטה.
על אלימות אין לעבור לסדר היום - בשום מקרה.
זה גבול שאין להקל ראש בחצייה שלו.

האם האלימות הזו ליוותה את היחסים שלכם מתחילתה?
האם זה חדש? ואם כן, מה לדעתך גרם לזה לקרות?

אני ממש לא מקלה ראש! לפני כחודשיים פירקנו את המשפחה והא עזב את הבית...
למרות כל המילים הגבוהות שאני בעצמי מאמצת,
לא פשוט בכלל לפרק בית ולהפריד הורים מילדיהם!

האלימות נבנתה עם השנים, כל תירוץ יהיה תירוץ, לא?!
פשוט חוסר יכולת להתמודד עם השדים שבתוכו. לדעתי.

לא פשוט זה נכון אבל להשאר עם בעל אלים זה עוד פחות פשוט.
כמו שכתוב מעל לחלון התגובה הזה, טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה.

עכשיו אולי זה נראה לך קשה מפחיד ובלתי אפשרי לפרק את החבילה אבל החבילה הזו אולי כבר לא קיימת במציאות אלא רק בדימיון שלך.
כל הסיבות שיש לך להשאר איתו או לנסות לשקם את הקשר איתו - הן כמו שאמרת - רק עוד תירוץ
רק עוד הסבר דחוק שאת נותנת לעצמך כדי להתמודד עם הפחד ולהדחיק את הבעיה.

אם היית הבת שלי הייתי בא לקחת אותך הביתה וזהו. זה פשוט מסוכן.

אם תעזבי עכשיו ותמצאי קשר אוהב כמו שמגיע לך, לא תביני בפרספקטיבה של כמה שנים איך בכלל חשבת להשאר בקשר כזה.
אם תעזי, החיים שלך יהיה טובים ותהייה לך זוגיות טובה ללא משבר תמידי - כמו שמגיע לך.

אם היית הבת שלי הייתי בא לקחת אותך הביתה וזהו. זה פשוט מסוכן

כל מה שכתבת מעלה דמעות בעיניי.

אספי את עצמך אשה ואמא צעירה. החיים שלך לפניך.
אל תגדלי את עצמך להיות אישה ואם חבולה שחיה במשבר מתמיד.
אל תגדלי את הילדים בסביבה כזו שכן הם יחשבו שזה נורמלי.

זו לא בושה לטעות ולהתחתן וללדת ילדים לבעל אלים. לטעות זה אנושי ובמיוחד כשאוהבים באמת אפשר לעשות טעיות לא קלות.
זו טעות להמשיך את הטעות הזו הלאה.

יש לך עתיד ללא רבב וללא אלימות לפניך. האם יש לך לאן לפנות לעזרה?

אנא, כתבי שאת בסדר עד כמה שניתן....

אני לא בסדר, הדמעות שוטפות את הפנים.
האם הוא אבא אלים?
כן, אני שואלת אם היתה לי בהירות הייתי זזה, אני כ"כ מבולבלת בעיקר מפחדת להישאר
עם שניהם בעצמי!
לפנות לעזרה נפשית? תודה לאל יש לי....אם היה לי גב משפחתי היה לי יותר, הרבה יותר תעוזה!

אפשר לעזור במשהו? באיזה איזור את גרה?

ממקומי המלצתך, בשמת, נראית לי מאוד רחוקה וגבוהה...
למה, זה לא מה שביקשת?
בסך הכל נתתי לך נוסחה איך להזמין לעצמך את מה שביקשת. כמו משלוח. תתחילי מזה. תבקשי בהירות. תבקשי כוחות. תבקשי עזרה. תרשי לאנשים לעזור לך. אבל תדעי שיש דרך לבקש ככה שזה יעבוד.

כן, אני שואלת אם היתה לי בהירות הייתי זזה_
איזו בהירות חסרה לך?

לדעתי, את נשלטת על ידי הפחד להשאר לבד.
הפחד הזה כל כך מאיים עליך שאת לא רואה את הדבר המפחיד האמיתי.

במה באה לידי ביטוי האלימות שלו?

לגבי גב משפחתי. בדרך כלל במצבים כאלו בני משפחה נוטים לעזור למרות משקעי העבר.}

לא כל אלימות היא סכנת חיים.
אני חטפתי כל הילדות שלי מכות רציניות, אבל זה לא היה ברמה של סכנה לחיי.
זה שמישהו אלים זה לא בהכרח אומר שהוא מסוכן.

ברור שבמקרה כזה עדיין יש סכנה גדולה של צלקות נפשיות. ועדיין חשוב לטפל.
אך התגובות צריכות להיות בהתאם למצב.

לונה, לדעתך האלימות שלו זה משהו שעלול להידרדר לסכנה של ממש?

^{סגנון טרולי?}

לונה, לדעתך האלימות שלו זה משהו שעלול להידרדר לסכנה של ממש?
ממש לא.
אבל זה עדיין קורע לי את הלב.
חשוב לי לציין, זה לא על בסיס יומיומי זה קורה פעם בשלושב חודשים שהוא מאבד אשתונות
וסוטר.
בוקר-צפוף-אתייחס בהרחבה לכולן מאוחר יותר.
תודה על ההתיחסות שלכן.

תבקשי בהירות. תבקשי כוחות. תבקשי עזרה. תרשי לאנשים לעזור לך
היי בשמת, כשאין לי בהירות אני לי מאיפה לבקש עזרה- לו ידעתי שמחר אני עוזבת הייתי מגייסת את כל
מי שאני מכירה לחפש בית, עבודה, עזרה עפ הילדים וכו...
תודה רבה גם לך אלמונית לבנתיים, אנחנו גרים באזור הריי יהודה ושוב אני לא רואה איך ניתן לעזור ...תודה

יש בי אהבה- דברייך נכונים, אני מאוד מפחדת מצד אחד מצד שני אני מנסה לבדוק עד תום,
אלו הם חיי. וחיי ילדיי זו אחראיות ענקית שאני רוצה להיות בטוחה בכל צעד.

לא מדובר פה על סכנת חיים- ממש לא!
יותר משפיל ומעליב ופוגע בביטחון בחיים ו..ו.....
גמני חטפתי די הרבה בילדותי,

מה כוונתך "התגובות שלך צריכות להיות בהתאם למצב?"

אך התגובות צריכות להיות בהתאם למצב.
אך התגובות צריכות להיות בהתאם למצב.

אך התגובות צריכות להיות בהתאם למצב.

זו אחראיות ענקית שאני רוצה להיות בטוחה בכל צעד.
אי אפשר להיות בטוחים בנכונות צעד שאנחנו עושים. לא לפני ביצוע הצעד וגם אחריו
האם ההחלטה שלך להתחתן עם אבי ילדייך הייתה נכונה?
אני בטוח שכשאת מסתכלת על הילדים שיצרתם ביחד התשובה למרות הכל היא כן ובגדול.

זכרי רק שבמציאות אין דבר כזה לא להחליט. כל דקה שבה את לא מחליטה ללכת היא דקה שבה החלטת להשאר.

כשאין לי בהירות אני לי מאיפה לבקש עזרה
מהיקום?

לא צריך לדעת ממי את מבקשת. מדובר בעניין אנרגטי.
שהוא בעצם טריק. כשאת מבקשת, בניסוח הנכון, את שולחת בקשה אנרגטית מעצמך...
אל עצמך!
זה עושה משהו בפנים.
זה הכל.
לכן אני חוזרת וממליצה לך לעשות את זה יום יום: לבקש בהירות ולבקש עזרה, בניסוח דומה למה שהצעתי (בקשה חיובית, מנוסחת בצורת תודה על מה שכבר נמצא בדרכו אלייך, כדי לשדר תחושת הקלה והודיה ולא תחושת חסר, מחסור וייאוש). זה כמו תפילה. מבינה?
זה חסר משמעות להגיד ש"רחוק וגבוה מדי" להגיד כמה מלות תפילה. או בקשה. זה כמו להגיד: אין לי אפילו טיפת רצון אמיתי לצאת מהמצב שלי.
אז אם ככה למה פתחת דף כזה?

(ואם לא יעזור לך, אז קוראים פה מספיק אנשים שלאחד מהם לפחות זה יפיל אסימון לגבי החיים שלו)

_זה חסר משמעות להגיד ש"רחוק וגבוה מדי" להגיד כמה מלות תפילה. או בקשה. זה כמו להגיד: אין לי אפילו טיפת רצון אמיתי לצאת מהמצב שלי.
אז אם ככה למה פתחת דף כזה?_
ואוו למה אני מרגישה שאת נכנסת בי!?

(ואם לא יעזור לך, אז קוראים פה מספיק אנשים שלאחד מהם לפחות זה יפיל אסימון לגבי החיים שלו)
הדיון הרלוונטי שהתפתח דווקא החל לעזור לי אני ממש ממש לא מבינה מה את רוצה!

הינה, הגעתי, התיישבתי- גמני פתחתי דף, כי אני צריכה רוח גבית..
הנה הגעת למצב בו המציאות האלימה הזו שהשלמתי איתה וחייתי איתה עד כה לא מתאימה לי יותר.
מה שהיה טוב פעם, לא מחזיק יותר מעמד - האלימות, קבלת האלימות והקשר עם אדם אלים.

כיוון אפשרי להסבר השינוי (תשאלי את עצמך) זה בגלל שהפכת מבחורה או אישה לאמא.
זה חתיכת שינוי מהותי כל בחיים ובתפיסת האני שאי אפשר לתאר.
נותרת עם אותו שם ואותו מספר תעודת זהות אבל את אדם אחר עם אחריות אחרת ומבט אחר על החיים.

מעכשיו, לא רק את למודת האלימות שחטפה מכות בילדות ממשיכה לחטוף מכות כאישה.
עכשיו גם הילדים שלך חשופים לאדם לא ראוי חשופים לאלימות.
אולי על עצמך ויתרת אבל את לא רוצה לותר עליהם.
אינסטינקט האמהות חזק מהטיעונים של העולם הישן.

גם אם לא מדובר בסכנת חיים, מדובר במשהו שאת לא רוצה עליו בשתיקה ובצדק.
מוות הוא אמנם דבר נורא עם משמעות עמוקה שתופס גם כותרות עיתונים
אבל ולחיות עם אדם שעלול לתת לך מכות (אפילו אם זה פעם בכמה זמן) זה מוות של הנשמה והנפש שממשיכים לגסוס בתוך גוף חי.

כאם, למרות העבר שלך את מבינה ורוצה לילדים שלך (ואולי בהסתר גם לך) חיים אחרים.

מגיע לך חיים אחרים ולו רק בגלל שהעזת לבקש (וזה אולי מה שבשמת אמרה - לא רוצה לדבר בשמה)

ואוו למה אני מרגישה שאת נכנסת בי!?
מצטערת, זה נקרא ככה כי לא תמיד הכיוון הנכון עובר באינטרנט. מה שאני רוצה להגיד הוא: יש סתירה בין התגובות שלך להצעה המאוד קטנה וצנועה שלי - לבין המעשים שלך. אז תלכי עם המעשים. פתחת דף, את מבקשת עזרה, את זזה. אז תלכי עם זה. תחזקי את עצמך.

הדיון הרלוונטי שהתפתח דווקא החל לעזור לי
יופי שהתחיל לעזור לך.
תראי, האינטרנט כולו הוא כמו שולחן ערוך:
יש המון מנות, מכל מיני סוגים ולכל מיני טעמים. את, יחד עם עוד המון אנשים, ניגשת לשולחן, בוחרת מה שאת רוצה לאכול, ושמה לך על הצלחת. אין לך התחייבות לאכול ממה שלא מתאים לך כרגע. אבל גם לא תבואי למארחים בתלונות למה יש סלט גזר על השולחן כשדווקא לא בא לך, נכון? הסלט שם. מי שרוצה יאכל, מי שלא רוצה לא יאכל. זה הכל. אני רק אומרת: שמתי סלט גזר. זה ממש בסדר אם לא בא לך סלט גזר עכשיו. אל תדאגי. מישהו אחר כבר יאכל אותו.

נגעת לליבי, שולחת כוחות

ובהירות
אולי בינתיים, עד שתחליטי מה הלאה תחפשי מישהו שהוא מסכים לבוא אליו לטיפול? רק מציעה..
אל תשכחי בשום שלב כמה את נפלאה ומתוקה, ולא מגיע לך, לא משנה מה עשית, שום יחס פוגע.
תהיי חזקה

קראתי שוב וכמו תמיד את הפרטים החשובים לפעמים לא רואים

האם את רוצה להמשיך בזוגיות שנמצאת במשבר מתמיד?
האם את מאמינה שזה יכול להיות שונה - בלי שהוא ישתנה?

מה כוונתך "התגובות שלך צריכות להיות בהתאם למצב?"

לא כתבתי 'התגובות שלך' אלא 'התגובות'.
התכוונתי שתגובות הקוראים צריכות להיות בהתאם למצב האמיתי בשטח.
כשמישהו אומר 'גבר אלים' יש נטייה ישר להיכנס להיסטריה: 'את צריכה לעזוב את הבית היום ! את בסכנת חיים !'.
בגלל זה שאלתי באיזו רמה של אלימות זה.

הרמה שאת מתארת כן חשוב לטפל בה ולמצוא פתרון, אבל זה לא בכיוון של 'לעזוב את הבית ברגע זה !', אלא בכ"ז אפשר רגע לעצור ולחשוב מתוך שיקול דעת מה יהיה המהלך הכי טוב לעשות.

הרמה שאת מתארת כן חשוב לטפל בה ולמצוא פתרון, אבל זה לא בכיוון של 'לעזוב את הבית ברגע זה !', אלא בכ"ז אפשר רגע לעצור ולחשוב מתוך שיקול דעת מה יהיה המהלך הכי טוב לעשות.
אני מאוד מתחברת לזה.
קשה לי להתעלם מהרצון הגדול שלו להשתנות.

תודה לך פשוט אשה!

קשה לי לקרוא אותך וקשה לי להגיב כרגע.
אני רק רוצה להגיד שלפני חמש שנים עזבתי בעל כזה, אחרי שהתבשלתי המון זמן. עם שלושה קטנטנים ובלי כסף, אבל עם ניצוץ של תקווה. רק תדעי שזה אפשרי. היום אני כל כך מרוצה ושלווה בחיים שלי, לפעמים קשה לי להאמין שהמהפך הזה התרחש תוך חמש שנים.

קשה לי להתעלם מהרצון הגדול שלו להשתנות.
האם את מוכנה ורוצה להשתנות?
כמו שזה נשמע אין לך ברירה.
האם את מבינה שזה בעצם דיאלוג שלך עם עצמך על עתידך?

קשה לי לקרוא אותך וקשה לי להגיב כרגע -למה? אשמח אם יהיה לך רצון לשתף אותי...

האם את מוכנה ורוצה להשתנות?
את יכולה לפרט מה כוונתך?
האם את מבינה שזה בעצם דיאלוג שלך עם עצמך על עתידך?לגמרי כן

את יכולה לפרט מה כוונתך?
קודם כל, אני איש ולא אישה.

תחשבי על עצמך כעל אדם שמכור למשהו מסוים (נניח לסיגריות) אם את מעשנת את מבינה את כוונתי ואם לא את מן הסתם מכורה לדברים אחרים.
מכור מודע בעיקר לצד הטוב של מושא ההתמכרות שלו והוא מתעלם מהפאן השלילי. בין היתר, כי ככה נוח לו, ככה הוא רגיל וגם כי הוא מפחד מה יהיה כאשר יתנתק ממושא ההתמכרות.
תרגמי את זה לעישון ותביני מצוין. מי שמעשן יודע שזה מזיק אבל מדחיק את זה עם הסברים כמו שזה עוזר לו להרגע או מונע ממנו להשמין וכמו כן שממילא מתים בסוף, גם אלו שאוכלים רק גזר וחסה.
כמובן שיש גם המון המון פחד. מי אהיה בלי הסיגריות שלי? איך אתמודד עם המציאות ללא עזרת הסיגריה?

גם את לכודה בתוך מציאות שיש בה גבר שמכה אותך.
בקטע הזה אין סליחות ואין הסברים שזה לא תמיד, ושזה לא חזק, ושהוא רוצה להשתנות ובעצם הוא אוהב אותך...

יש לך אפשרות להגמל מההרגל הרע הזה של לקבל מכות ולשתוק.

יש לך אפשרות להגמל מההרגל הרע הזה של לקבל מכות ולנסות להבין את המכה במקום לאהוב את עצמך ולהבין שמגיע לך משהו אחר.

יש לך אפשרות ואולי חובה לגמול מראש את הילדים שלך ממצב שבו מכות הם חלק מהמציאות שלהם (ממש כמו שתוציאי אדם מעשן מהבית כדי להגן על הילדים שלך מפני העשן שלו).

זה השינוי שאני מדבר עליו.
הדרך היחידה להפסיק לעשן את עצמך היא להחליט שאת אוהבת את עצמך כי את ראויה לאהבה.
מדבריך עולה שקבלת מכות גם בילדות ואין לך משפחה תומכת (יותר מדי).

אם את רוצה לברוא לילדים שלך עתיד אחר את צריכה להגמל מההרגלים הרעים שרכשת לעצמך
את צריכה פשוט להתחיל לאהוב את עצמך ומכאן יבואו שאר השינויים

הפחד הוא בראש שלך.

בהצלחה

אוקיי הבנתי אותך.
אני מעולם לא כתבתי שבנזוגי מכה אותי. מעולם לא נגע בי. מה פתאום!
נראה שלא הובנתי נכון,
דיברתי על אלימות שלו כלפי הילדים.
כפי שציינתי לא על בסיס יומיומי, אבל פעם בשלושה- ארבעה חודשים זה מתפרץ ומתפלקת לו איזו סטירה.
על זה מדובר.
אני מעשנת (ונהינת

) ומבינה את נושא ההתמכרות שהסברת מצויין.

כיוון שזו המציאות שאני נמצאת בה לא ברור לי אם אני צריכה לקום וללכת.
יש בי צד שאומר ברור!! ויש בי צד שאומר שאני דרמטית מידי, ושגם התנהגותי
(המעירה לו עם הילדים, למשל...) משפיעה על הסטרס שהוא צובר....
גם, בעינין הזה אשמח לשמוע את הרגשתך\ם

אני מעולם לא כתבתי שבנזוגי מכה אותי. מעולם לא נגע בי. מה פתאום!
יופי. הוקל לי. זה הטריד אותי ממש.

פי שציינתי לא על בסיס יומיומי, אבל פעם בשלושה- ארבעה חודשים זה מתפרץ ומתפלקת לו איזו סטירה.
זה כבר נשמע נורמטיבי יותר. אם כי אני יודע מניסיוני כבן להורי וכאב לילדי שאפשר גם בלי - אבל זה עניין אישי.

יש בי צד שאומר ברור!! ויש בי צד שאומר שאני דרמטית מידי, ושגם התנהגותי
זה מה שאומרים שאלת מיליון הדולר. עליה רק את יכולה לענות.
בגלל הנזק האפשרי, לא מפרקים משפחה בלי שבטוחים שאין דרך אחרת.

המציאות המצטיירת במוחי כעת שונה לחלוטין מזו שהצטיירה במוחי קודם.
אני מקווה שלא העמסתי עליך עול נוסף בגלל אי הטעות שלי.

תודה! גם לי הוקל,

))
וודאי יבוא מי שיגיד ומה כבר ההבדל...? ויש בי גם קול כזה, אבל איפושהו יש הבדל שעוד אמצא לו מילים , מתישהו...
בכלאופן,
כמה זמן ניתן להקדיש לטיפול שלו?
גם נורא הפריע לי שהמטפלת שלו אמרה לו ( בתגובה להמלצתי שישב במעגל של גברים מכים) שהוא לא גבר אלים אחרת היה כך בכל תחומי חייו...

_פי שציינתי לא על בסיס יומיומי, אבל פעם בשלושה- ארבעה חודשים זה מתפרץ ומתפלקת לו איזו סטירה.
זה כבר נשמע נורמטיבי יותר. אם כי אני יודע מניסיוני כבן להורי וכאב לילדי שאפשר גם בלי - אבל זה עניין אישי._

סליחה??? יותר נורמטיבי_ ??? _עניין אישי ???
להעיף סטירה לילדים פעם בשלושה-ארבעה חודשים זאת אלימות לשמה. מי שעושה זאת הוא אלים. נקודה. הורה לא אלים לא מרביץ לילדים שלו.
ילד שמקבל סטירה פעם בכמה חודשים חושש תמיד מהסטירה, ולומד שמותר להרביץ לו, ושכנראה בכלל מותר להרביץ לחלש ממך.

זה מחריד ביותר, שלא תטעי.
גם נורא הפריע לי שהמטפלת שלו אמרה לו ( בתגובה להמלצתי שישב במעגל של גברים מכים) שהוא לא גבר אלים אחרת היה כך בכל תחומי חייו...

המטפלת הזו בורה ואכזרית. ידוע היטב שגם הבעלים האלימים ביותר עשויים להיות נופת צופים בעבודה.

לא הייתי נותנת לו לראות לבד את הילדים כל עוד הוא לא מטופל. הבריאות הנפשית של הילדים הללו היא באחריותך.

כפי שציינתי לא על בסיס יומיומי, אבל פעם בשלושה- ארבעה חודשים זה מתפרץ ומתפלקת לו איזו סטירה.

אם אבא של הילד שלי היה מעיז אפילו פעם אחת בחיים לתת לו סטירה... הוא היה מצטער על היום שהוא נולד.

את לגמרי שבויה בקורבנות ובתפיסה שאלימות זה נורמלי.
_ש בי צד שאומר ברור!! ויש בי צד שאומר שאני דרמטית מידי, ושגם התנהגותי
(המעירה לו עם הילדים, למשל...) משפיעה על הסטרס שהוא צובר...._

בנאדם נורמלי לא מרביץ גם כשהוא במתח גבוה מאוד מאוד.

מה היית עושה תאכלס?!?!?! מה זה הצטער על היום שהוא נולד??? מה היית עושה??