בן זוג מכבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשלח לי בטעות...

מה שגרם לי לכתוב את מה שכתבתי הוא שבתוך תוכי אני יודעת, שהיו מקרים בזוגיות שלי, שאם אני או בן זוגי היינו מציגים פה, חלקכן הייתן מכריזות על זוגיות לקויה, ובכך אולי הייתן מצליחות לשבור זוגיות ומשפחה שהיום ממש פורחת.

שבתוך תוכי אני יודעת, שהיו מקרים בזוגיות שלי, שאם אני או בן זוגי היינו מציגים פה, חלקכן הייתן מכריזות על זוגיות לקויה, ובכך אולי הייתן מצליחות לשבור זוגיות ומשפחה שהיום ממש פורחת._

או.קיי. תודה על ההסבר.
בניגוד למה שאת מספר עליכם, אור קטן מספרת שמההתחלה היא לא אהבה אותו, שהיא נובלת איתו, שלא טוב לה ושהם לא מתאימים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

__מספרת שמההתחלה היא לא אהבה אותו
אני חושבת שזאת הנקודה הכי חשובה בסיפור של אור קטן.
זה לא באמת קשור למיהו בן הזוג.
אם מישהו מתחתן לא מתוך אהבה, אלא מתוך חוסר רצון להיות לבד, יש סיכוי גדול שהוא היה נבול עוד לפני כן.
אי אפשר לצפות להוציא את הטוב מהבן אדם, אם אנחנו לא אוהבים אותו מלכתחילה. תכלס זאת לא הדרך להוציא את הטוב מבני אדם באופן כללי.
חוסר אהבה זאת לא נקודת התחלה טובה לזוגיות, גם עם אהבה גדולה זה לא תמיד פורח.
אהבה אמיתית, מתחילה עם זיקוקים, ואפשר להגדיר אותה כאהבה בגלל, ועם השנים והקשיים, האהבה גדלה ומתחזקת, ואפשר להגדיר אותה כאוהבים למרות.
אולי יש כאלה שבאמת אפשר לסיים את הסיפור שלהם ״והם חיו באושר ועושר״ בלי לרוב. אני לא מכירה כאלה. גם זוגות חזקים עוברים משברים. יש מקרים שבהם לומדים דברים לא טובים על בני זוגנו אבל יש מקרים שגם עלינו, ומאיתנו אנחנו לא יכולים להפרד.

שליחה על ידי א* » 02 ספטמבר 2019, 22:09

__מספרת שמההתחלה היא לא אהבה אותו
אני חושבת שזאת הנקודה הכי חשובה בסיפור של אור קטן.__

זו לא הנקודה הכי חשובה. אהבה יכולה להתפתח אבל לא עם בן זוג מחליש ומכבה - וזו הנקודה הכי חשובה בסיפור של אור קטן, שבן הזוג מחליש ומכבה

וזו הנקודה הכי חשובה בסיפור של אור קטן,_
כל אחת והפירוש שלה.

שליחה על ידי למ* » 03 ספטמבר 2019, 06:47

התייחסות שחשוב לי להגיד לגבי הנושא הכללי ולא לגבי אור קטן. אמרתי את זה פעם וחטפתי. ובכל זאת.

"שבתוך תוכי אני יודעת, שהיו מקרים בזוגיות שלי, שאם אני או בן זוגי היינו מציגים פה, חלקכן הייתן מכריזות על זוגיות לקויה, ובכך אולי הייתן מצליחות לשבור זוגיות ומשפחה שהיום ממש פורחת."
זה נכון. פעם העליתי פה דברים ואלו התגובות שקיבלתי למרות שזה לא הכיוון של התמיכה שרציתי. ואני מאושרת שלא הקשבתי לקולות האלה. יש כאן לפעמים קולות שמספרים דברים כמו ""בעלי בחיים לא דיבר אלי לא בכבוד". אז יופי אבל לדעתי זה די נדיר. גם לי יצא לדבר לא בכבוד לאהוביי לצערי ברגע של כעס.
אז נשים קוראות משפט כזה ולא יכולות להכיל כעס של בן הזוג בעת מריבה וחושבות שהוא אדם נורא ועדיף לעזוב כי בן זוג לא אמור לדבר לא יפה אף פעם.

ברור שיש להפריד בין יחס מתעלל לבין מילים קשות שנאמרות בכעס. שגם מהן אפשר "להכבות" ואפשר גם להגיד - הוא כועס הוא לא מאמין למילה שיצאה לו מהפה אמתין כמה דקות.

טיפ כללי לזוגיות שקראתי לאחרונה: להוסיף זמן כיפי ביחד על כל מריבה כך שהיחס בין כיף לבעסה ישתנה לטובת הכיף (בכלל כלל שימושי עבורי לחיים).

הנל לא מתייחס לאור קטן אלא בא להבדיל בין מקרים ולתת עוד זווית למי שקוראת.

"אז נשים קוראות משפט כזה ולא יכולות להכיל כעס של בן הזוג בעת מריבה וחושבות שהוא אדם נורא ועדיף לעזוב כי בן זוג לא אמור לדבר לא יפה אף פעם"
לדעתי זאת גישה מסוכנת, כי איך נוכל עם גישה כזאת לסלוח לעצמנו כשנעשה טעויות מתוך כעס.
כנראה יש פה כמה מושלמות, אבל כמה דפים נכתבו פה על צעקות על ילדים, אז כל מי שלא מושלם צריך לצמצם את זמנו איתם.

זה מזכיר לי את מירב מיכאלי והטענה שלה שמשפחה גרעינית ממש לא טובה לילדים.

אני רוצה להגיב למשהו שקוראת כתבה... לא מצליחה לצטט.
היא כצבה שאם בני הזוג נפרדים הילד חשוף לפחות רעל מצד האבא אל האמא, ולאבא יש הרבה פחות צורך להקטין את האמא ורציתי לומר שזה לא נכון!!

אנחנו לא מדברים על אנשים שנפרדים בטוב ובהסכמה, ולא על אבא שטובת ילדיו בהכרח לנגדו תמיד.
האמת העצובה היא שיש סיכון גדול שהילד ייחשף ליותר רעל על אימו לאחר שהיא עשתה את המעשה שלא ייסלח ועזבה את האבא.
ילדים נחשפים בעקבות פרידה להסתה מאוד קשה וחסרת רסן שעלולה להוביל בדרך מניפולטיבית לניתוק קשר של הילד מאימו, מה שמכונה "ניכור הורי".
אני לא מדברת על תופעה שולית לצערי, זו תופעה נפוצה ומדאיגה מאוד. מי שמתעניינת יכולה לקרוא מאמרים, למשל של המטפל המומחה לעניין - אמיתי מגד.

האמת העצובה היא שיש סיכון גדול שהילד ייחשף ליותר רעל על אימו לאחר שהיא עשתה את המעשה שלא ייסלח ועזבה את האבא._

אבל כשהילד רואה את אמא, הוא רואה אותה אוטונומית, שמחה ויציבה ולא מושפלת. יש לזה יותר השפעה מאבא שמנסה ללכלך על האמא מאחורי הגב. את זה אני אומרת מניסיון.

__אבל כשהילד רואה את אמא, הוא רואה אותה אוטונומית, שמחה ויציבה ולא מושפלת
מההיכרות שלי עם נשים גרושות, זה נכון (במידה מסוימת) רק לגבי מי שיצאה מזוגיות מתעללת. במידה מסוימת כי, שוב, אין מצבים סטטים ולכן האמא יכולה גם ליפול למצבי רוח ודכאונות כמו כולנו.עוד לא פגשתי אדם שהוא שמח ויציב כל הזמן.
אגב, אור קטן לא תיארה התעללות בעיניי. היא טוענת שבן הזוג מכבה אותה. הדבר היחיד שאני יכולה להבין מזה הוא שהיא עצמה מרגישה כבויה ושלפי דעתה, האחראי לכך הוא בעלה. גם אני האשמתי את בעלי לאורך השנים (למשל- שאני מצוברחת כי הוא לא מחזר/מחמיא/יוזם) עד שהתפכחתי והבנתי שאולי הוא טריגר אבל לא האחראי ולא האשם ומצאתי דרכים מוצלחות בעצמי להרים לי את השמחה והמצב-רוח. זה גם איפשר לי לראות מה הוא כן נותן לי- משענת, שותפות, פרנסה, ודאות, שקט נפשי.

עד שהתפכחתי והבנתי שאולי הוא טריגר אבל לא האחראי ולא האשם ומצאתי דרכים מוצלחות בעצמי להרים לי את השמחה והמצב-רוח. זה גם איפשר לי לראות מה הוא כן נותן לי- משענת, שותפות, פרנסה, ודאות, שקט נפשי._

אני חושבת שעניין האשמה הוא לא תמיד רלוונטי פה. יש אנשים שהקשר איתם מרים אותנו, ויש כאלה שמורידים אותנו למטה. חיים רק פעם אחת ולהיאבק כל הזמן בעצמינו בתוך קשר שאנחנו לא משגשגות בו זה בזבוז של החיים.
אחד הכישורים הכי חשובים בחיים זה לזהות קשרים שבהם אנחנו פורחים וכאלה שלא טובים לנו.

שלא נדבר על זה שיש אנשים שהם downers באופן כללי. אבא שלי הוא למשל כזה. תמיד באסה לידו. לא משנה כמה שהוא חכם ואינטלקטואל, תמיד הכול רע וקודר לפי השקפת עולמו. אין מילים טובות כמעט, רק הערות אישיות או תלונות על העולם. תמיד צריך לעבוד קשה כדי להרים את המורל לידו. אף אחד לא פורח לידו.
אני מצמצמת את הפגישות איתו לכמה שפחות. אני לא עונה לטלפונים שלו בבוקר. ואני אישה אנרגטית מלאת שמחת חיים.
יש אנשים שאיתם אני צוחקת המון ומרגישה אהובה וסבבה. הם אלה שאני מכוונת את חיי להיות איתם.

יא אללה, כמה אפשר להיות ליד בן זוג מבאס? זאת איכות חיים איומה. וזה פוגע בהכול--בגידול הילדים, בביטחון העצמי ואפילו בפרנסה ובבריאות.

יש אנשים שאיתם אני צוחקת המון ומרגישה אהובה וסבבה. הם אלה שאני מכוונת את חיי להיות איתם._
כיף לך יקירה אבל לא אצל כולם יש את אותם צרכים. אני למשל מעדיפה אנשים שאפשר לשוחח איתם על דברים "כבדים" ופחות מתלהבת מצחוקים.
אני חושבת שבמערכת היחסים שלי ושל בעלי, אני הכבדה והביקורתית והרבה פעמים אני רואה איך זה משפיע עליו אבל בגדול, אחרי המון שנים ביחד, אני רואה איזו התפתחות עצומה עברה עליו מאדם חסר בטחון ואמונה עצמית לגבר שבגברים (מכירה "לאבא שלי יש סולם"? הבן שלנו משוכנע שכתבו את זה על אבא שלו). אז במבחן הזמן התוצאה לא כיביתי אותו אבל אני בטוחה שיש תקופות שהוא מרגיש ככה.
__יש אנשים שהקשר איתם מרים אותנו, ויש כאלה שמורידים אותנו למטה
זה קצת טריקי כי הקשר איתם כולל גם את החלק שלנו בתוכו ואת החלק שלנו ניתן לשנות, מה שמוביל לשינוי גם אצל השני. טנגו- זה הריקוד הזוגי.

"אחד הכישורים הכי חשובים בחיים זה לזהות קשרים שבהם אנחנו פורחים וכאלה שלא טובים לנו."
קור את
אהבתי. מאוד. גם את המסר, וגם את הניסוח.
במידה מסויימת, אני, עד לא מזמן, לא ידעתי שאפשר. לא היתה לי זמינה האפשרות לבחור אילו אנשים אני רוצה לטפח בחיי. מאז שאני מודעת לכך, מאזן האנרגיה שלי השתפר פלאים. אני פשוט יותר שמה לב, מה קורה לי בגוף כאשר אני באינטרקציה עם זו, למול זו, וככה מסדרת לי את הימים, כדי שיהיה יותר מהסוג הטוב.
מה, עם אנשים שיש לי איתם תקשורת טובה, אין אי-הבנה או אי-הסכמה? בוודאי שיש. אבל זו חוויה כל כך אחרת מאשר עם אנשים שאין איתם תקשורת טובה. לא אגזים ואומר שגם אי הבנה עם מישהי שעושה לי טוב, ממלא אותי. מול הערה עניינית ופשוטה עם מי שפחות - וזה ממש מרוקן בשבילי.
אני לא רוצה להשתלט פה על הדף עם הסיפור שלי, אבל באופן אישי ליכולת הזו יש פוטנציאל משמעותי לשפר את החיים. לי זה עזר. מאוד.

לא אגזים ואומר שגם אי הבנה עם מישהי שעושה לי טוב, ממלא אותי. מול הערה עניינית ופשוטה עם מי שפחות - וזה ממש מרוקן בשבילי._
וואו, ככ נכון.
גם אני מצטרפת, אפילו אם אסווג את הקשרים הבעייתיים כ"סתם" מפגש לא מוצלח בין שני אנשים. עדיין, למה להמשיך את זה?
לא מייעצת ולא ממליצה להפרד או לא, כל אחת והסיפור שלה, ההחלטות שלה והמצב המסויים שלה. אבל בגדול כן, גם מי שנשארת, שתהיה מודעת להשפעות של הקשר עליה, ותבחר בעיניים פקוחות אם להשאר או ללכת. לטוב ולרע.

איזה דיון מעניין ונעים!!

כל מה שנכתב העלה אצלי מחשבות.

אני למשל מעדיפה אנשים שאפשר לשוחח איתם על דברים "כבדים" ופחות מתלהבת מצחוקים._

יבטח. לגמרי מבינה ומזדהה, וזה חשוב שאת יודעת מה לך עושה טוב. אגב, אנשים שאי אפשר לשוחח איתם על עניינים רציניים וכלליים בכלל לא נכנסים לי לרדאר (ואני חושבת שגם אני לא מעניינת אותם), אבל נכון שלי מאוד חשובה שמחת החיים והיכולת להשתטות.
ברור שלכל אחת מתאים משהו אחר.

"אני חושבת שבמערכת היחסים שלי ושל בעלי, אני הכבדה והביקורתית והרבה פעמים אני רואה איך זה משפיע עליו אבל בגדול, אחרי המון שנים ביחד, אני רואה איזו התפתחות עצומה עברה עליו מאדם חסר בטחון ואמונה עצמית לגבר שבגברים"

פלונית ותיקה, אני חושבת שפה "חשפת" את עצמך

. ממה שאת מספרת ניתן לזהות די בקלות שלפעמים קשה לבעלך איתך, אבל הקשר ביניכם מטפח אותו ומקדם אותו והוא מתקדם בו.
וזה בדיוק העניין!
למה הוא הפך לגבר שבגברים שנערץ על ידי הבן שלו (וזה פשוט נהדר)? כי את מאמינה בו ונותנת לו כוח, הרשי לי לשער.

זה בדיוק הפוך ממה שאור קטן מספרת על הקשר עם בעלה. הוא מכבה אותה. היא לא צומחת בו, אלא נובלת.

מאז שאני מודעת לכך, מאזן האנרגיה שלי השתפר פלאים._

גם אצלי. לומדים את זה במשך שנים, אלא אם מחנכים לכך. אני את הבן שלי, בהשפעת חברה טובה מאוד שלי שזה בראש מענייניה (כתבה פה הרבה), מאוד מנסה לקדם לשם. והוא מאוד טוב בזה, כי זאת הטרמינולוגיה אצלנו. יש לו חברים נהדרים וחיוביים.

אני לא רוצה להשתלט פה על הדף עם הסיפור שלי, אבל באופן אישי ליכולת הזו יש פוטנציאל משמעותי לשפר את החיים. לי זה עזר. מאוד._

סליחה??

אני בטוחה שהסיפור שלך פה תורם לאור קטן ולכולן! אז המשיכי בבקשה, קרן יקרה.

אבל בגדול כן, גם מי שנשארת, שתהיה מודעת להשפעות של הקשר עליה, ותבחר בעיניים פקוחות אם להשאר או ללכת. לטוב ולרע._

מסכימה לכל מילה.

טוב, ממשיכה בכיף שלי:
יש כל מיני דרכים להתבונן על הזוגיות שלנו, אבל כל פעם שאני מסתכלת דרך נקודת המבט הזו, משהו מתהפך לי בבטן. כי תכלס', אני ממש שמחה כשהו לא נמצא, מרגישה בטוחה כשיודעת שהוא לא צפוי לחזור בקרוב, וזה ניראה שגם בשבילו, סופש בנפרד לדוגמא, עושה לו טוב.
וכשאני חושבת על זה, אין לי תשובה טובה לעצמי: למה את נשארת עם מישהו שלמעשה את ממש מעדיפה לא לבלות בחברתו?

אין לזה אח ורע בשום מערכת יחסים בחיים שלי. חברה כזו היייתי מגלגלת מזמן, בני משפחה כאלו אני רואה במשורה פעם בהמון זמן. למה להשתית את החיים על מערכת עקומה כזו?

אלו שאלות מאוד נוקבות, שאין לי מענה אליהן. כרגע.

אז בחרתי להניח להן.
ובמקום זה לאפשר לשפע להגיע אלי. והוא מגיע. באשד קולח. אני מרגישה עטופה ומוקפת באנשים יקרים: שרוצים בטובתי, חפצים ביקרי, שדעתי חשובה להם, שרווחתי היא ערך בשבילם.

האנשים האלו, חלקם, היו פה כל הזמן סביבי, אבל אני לא פתחתי את הלב כדי להרגיש מה קורה לי אחרי שיחה איתם, כי הייתי עסוקה בלמדוד כמה התנמכתי מהיחס של האיש.

הנחתי לזה. ואני חווה שפע.
עוד אחזור להגות במערכת היחסים ביננו, כן, זה לא שהנושא ירד מהשולחן, אבל הוא פשוט זז קצת הצידה, ובמרחב שהתפנה הושפע עלי אושר גדול מאנשים יקרים, אחרים, שנמצאים כאן לצידי, ופתחתי להם לב להיכנס.

יש את הגריין הזה שמדבר על מטרה בחיים: לסיים כל יום עם מעט יותר אנרגיות ממה שהתחלנו אותו. אני מאמינה שלכל אדם יש דרך אחרת להיטען, אבל אני בנאדם של אנשים, ומערכות יחסים - זה בהחלט אחד הכלים הדומיננטיים שמביאים אנרגיה לחיי.

איעזר בדוגמא קלה מהיום: קרה לי משהו מבאס. מישהי חצי עבדה עלי ויצאתי בהרגשה עלובה. למרות שזה מקובל בענף

התקשרתי לחברה יקרה ותיניתי את הבאסה. היא הקשיבה, הבינה, אחר כך נתנה טיפ קטן להתמודדות, והזכירה לי שזה לא שאני מטומטת אלא שככה זה בשוק...
ושמחתי. שמחה פשוטה.
כן, יש באסה ויש גם אנשים לחלוק איתם אותה. וזה כיף.

ואת יודעת מה? אחר כך האיש שאל אותי איך היה. חייכתי. והוא אמר. מעצמו. ניראה לי שאת פוחדת לשתף אותי כי התעצבנתי עליך פעם שעברה. אמרתי לו "נכון". והוא. שוב. מעצמו. אמר "זה לא לעניין, אני צריך יותר לשים לב".

וזה מפתיע, וזו התקדמות, כי הרבה פעמים הוא בכלל לא זוכר להתענין בשלומי, ומעט מאוד פעמים הוא חושב שההתנהגות שלו לא לעניין. אז כפיים לאישי המתבגר ובראבוו לו על ההתקדמות, אבל לי ניראה שזה התאפשר גם בזכות שנתתי מקום לאנשים טובים בחיי, ופרקתי. לא באתי טעונה ומצפה להכלה. הייתי הרבה יותר עניינית, כבר דיברתי בחצי קריצה, וזה איפשר גם שיח זוגי אחר.

את מבינה?
אור קטן?
שפכתי פה הרבה מלל, ואני רוצה להגיד בערך משהו כזה: אני מאמינה לך שאת מרגישה שהוא מכבה אותך, אני מאמינה שזה נושא ששוה לקיים עליו דיון. ניראה לי שאפשר להגיע לדיון הזה מחוזקים, אחרי שמוצאים את האנשים שמצמיחים אותנו.

אני חייתי המון זמן בסרט שהוא לא אוהב אותי כי אי אפשר לאהוב אותי, לא כיף לו איתי כי אני פשוט אחת לא כיפית. שרע לי כי אני רעה. הוא בחר להגיד את זה בכל מיני ואריאציות והאמנתי לו. וכשפתחתי את הלב לאנשים טובים השקר הזה פשוט איבד מחיותו, כמו נלקחה ממנו נשמתו.

לא כיף לו איתי? עניין שלו. אני אדם ממש כיפי, ויש אנשים שממש כיף להם איתי ולי איתם.
הוא לא אוהב אותי? עניין שלו. יש אנשים שממש אוהבים אותי.
וכן הלאה.

הגישה הזו הצמיחה הרבה שמחה ביומיום שלי, וזה שינוי יחסית חדש. אני ממש רואה בעיני רוחי את התהליך הזה צובר תאוצה ואת החדווה משתלטת על עוד חלקים מחיי.

מקווה בשבילך למה שהכי טוב בשבילך @}

אני חייתי המון זמן בסרט שהוא לא אוהב אותי כי אי אפשר לאהוב אותי, לא כיף לו איתי כי אני פשוט אחת לא כיפית. שרע לי כי אני רעה. הוא בחר להגיד את זה בכל מיני ואריאציות והאמנתי לו._
אני מעולם לא הרגשתי ככה, לא לפני הנישואין ולא במהלכם. יכול להיות שזה משהו שהיה קיים בך כבר קודם? הסיפור הזה שאת רעה, לא כיפית, לא ראויה לאהבה? זה רק הוא גרם לך להרגיש ככה?
וכשפתחתי את הלב לאנשים טובים השקר הזה פשוט איבד מחיותו, כמו נלקחה ממנו נשמתו._
נהדר! אז זה היה השינוי העצמי שיצרת - פתחת את הלב והרשית לאנשים להיכנס פנימה. אני יכולה להבין למה עוד לא איפשרת לו עצמו להיכנס ללב (כי איבדת את האמון בו שהוא לטובתך) אבל את תארת איך השינוי הזה כבר גורם לשינוי אצלו:
ניראה לי שאת פוחדת לשתף אותי כי התעצבנתי עליך פעם שעברה. אמרתי לו "נכון". והוא. שוב. מעצמו. אמר "זה לא לעניין, אני צריך יותר לשים לב"._

למה הוא הפך לגבר שבגברים שנערץ על ידי הבן שלו (וזה פשוט נהדר)? כי את מאמינה בו ונותנת לו כוח, הרשי לי לשער._
אני אתן השערה אחרת כי לא בכל תחום אני מאמינה בו ובטח שהוא לא הרגיש שאני מעודדת אותו בדרך כלל.
אני הדגשתי מהתחלת הזוגיות שלנו שבעיניי אף אחד לא אחראי על האושר או העצב של השני וכל אחד מאיתנו צריך למצוא את מה שעושה לו טוב. התפקיד של בן הזוג הוא להיות שם בשבילו ולהקשיב וגם לעזור במה שצריך ובמה שמבקש ככל האפשר. חוץ מזה אני חושבת שכל צד חייב לשים על השולחן את מה שמפריע לו כדי שזה יובא לידיעתו של השני. זה לא אומר שמחר בבוקר כל ההפרעות מסולקות הצידה לנצח אבל זה כן אומר שהמידע לגבי ההפרעה קיים ואפשר לראות מה ניתן להקל ולשנות. נו, זה מסע ארוך שדורש תקשורת הדדית כל הזמן ורצון טוב משני הצדדים לשיפור.

באמת דיון נהדר

מקשיבה, תודה על הדיון

קוראת עוד ופתאום תוהה אם אני בעצם בת זוג שמכבה

קוראת עוד ופתאום תוהה אם אני בעצם בת זוג שמכבה
בספר "מילים הורגות" היא טוענת שאם את קוראת וחושבת שאת המתעללת, זה סימן שאת לא מתעללת

"בספר "מילים הורגות" היא טוענת שאם את קוראת וחושבת שאת המתעללת, זה סימן שאת לא מתעללת"
האם לדעתך כל בן אדם שאת מתארת כמכבה הוא גם מתעלל?

לאו דווקא. אבל התיאור הזה, לדעתי, יכול להיות תקף גם לכאן.

אור, מה שלומך?

_קוראת עוד ופתאום תוהה אם אני בעצם בת זוג שמכבה
בספר "מילים הורגות" היא טוענת שאם את קוראת וחושבת שאת המתעללת, זה סימן שאת לא מתעללת_

נדמה לי שזה לא בספר, זה אני אמרתי P-:

לא כל אדם "מכבה" הוא גם מתעלל, זו באמת מלה בעייתית בעברית, אבל (באיזה דף דיברתי על זה בדיוק?) מישהו ש"מכבה" הוא בסבירות גבוהה "רעיל". TOXIC. שימו לב שב"רעיל" אין שום כוונה ואין שום אקטיביות. עובש יכול להיות בקירות של הבית בלי שום כוונה זדונית ובלי לזוז לשום מקום או לתקוף באופן אקטיבי, ועדיין אנשים שגרים שם יכולים למות מהרעילות שלו. זו פונקציה של כמות וסוג.

מזכירה שכך גם בנוגע לדיון על התנהגויות רעילות: כמו שמזכירה ד"ר איירין וכמו שכתוב גם בספר "מילים הורגות" ובעצם בכל החומר בנושאים האלה, כמעט כל אדם מתנהג לפעמים בהתנהגויות מרעילות ואפילו מתעללות. למשל, ברוגז זו התנהגות מרעילה! לא רוצים לדבר איתי, עושים לי פרצופים, אני מרגישה דחויה, מוחרמת וחסומה, איום ונורא! אז מה? רובנו עשינו את זה לפחות פעם אחת. זה לא הופך אותנו למתעללים. הכל שאלה של כמות וחזרתיות:
האם זו התנהגות סדרתית ושיטתית?
או שקרה פעם ב- או שהיתה תקופה חרא של לחץ גדול?

עוד נקודה לתשומת לב: אנשים נורמלים, מתנהגים מגעיל במצבי לחץ וסטרס. אנשים רעילים ומתעללים על כל גווניהם מתאפיינים בזה שהם מתנהגים בהתנהגויות האלה דווקא כשהכל בסדר.

נדמה לי שזה לא בספר, זה אני אמרתי
אוי, באמת? אני משוכנעת שזה כתוב בספר

אחפש כשנחזור מפארק הירדן, ולו כדי לספק את הסקרנות שלי.

חפשי, הספר לא אצלי (-:

אור קטן, מה שלומך? עדכני...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, הגעתי לדף הזה לאחר חיפושים ואני מקווה שיהיה לי פה כתף ואולי מישהי שמבינה את הסיטואציה ותוכל לתמוך..
מרגישה הזדהות עם מה שפורסם פה על ידי אור קטן..
אני נשואה טרייה, ממש כמה חודשים. לאחר קשר ארוך של כמה שנים.. הקשר תמיד היה לא יציב, תמיד היה משהו בינינו שפשוט היה גורם לויכוח, היינו כל אחד בביתו יומיים, נרגעים, חוזרים אחד לשני, הוא היה צוחק על הדברים קצת, אני הייתי 'שמחה לראותו' ומתוך הצחוק שלו גם הייתי עושה קצת צחוקף למרות שידעתי שאני מרגישה משהו חשוב ונכון.
הקרובים אליי ביותר, החברות הקרובות מאוד וההורים אמרו לי שהוא לא בשבילי, אבל אני כאילו לא פעלתי מתוך מי שאני, אלא ממקום של 'אני אראה להם שזה כן טוב'. משהו בי המשיך איתו למרות הכל, הוא תמיד גרם לי להרגיש שאני לא הכי בסדר/ אני צריכה לתקן את עצמי/ אני מגזימה. מצד שני אהב אותי, עושה בשבילי הרבה כביכול בפן הטכני - נוסע מביא מחזיר, מביא לי מה שאני צריכה..
קצת מוזר.. אסביר: אני ילדה טובה סה"כ, חשוב לי מאוד שהסובבים אותי יהיו בטוב ואני אעשה הכל בשביל זה. והחברים הקרובים והמשפחה מכירים את זה. לאורך הקשר ברגע שהיו דברים שישבו עליי, שהרגשתי מצידו כלפיי- החל מזה שהוא לא כל כך 'מחבק' כשנכנסתי לחבורה שלו שמאוד לא קיבלה אותי בצורה מקבלת פנים הוא תמיד היה מתלונן שאני שקטה למשל ושאני צריכה להיות החברותית ולא הם (הוא לא היה מתייחס אליי כבן זוג באירועים חברתיים) , ביחס למשפחה שלי שהוא לא רצה להגיע אליי הביתה הוא היה אומר לי שהם לא אוהבים אותו ושאין אוכל טעים, היה אומר לי הרבה פעמים שאין לו כוח לנסוע אליי (כשיצאנו וגרנו בערים שונות), ועוד. (התירוצים שלו פשוט לא נכונים, יש לי משפחה מקסימה ומכבדת ואהובה וחמה לכל הדעות, החבורה שלו לא מאוד חברותית, וגרנו במרחק 20 דק' נסיעה.. וזה רק חלק מהדברים שקרו במהלך הקשר).
באה לומר שהוא תמיד עם תירוץ ביד. תמיד יש לו מה לומר. לא משנה מה, תמיד יהיה לו משהו לומר. תמיד.
אף פעם לא היה במקום של - וואלה, צודקת לא שמתי לב, מצטער, אף פעם לא מדבר ממקום שבאמת רוצה לשנות ולדעת מה אפשר לעשות אחרת..
ותמיד ספגתי את זה, עכשיו כשאני כותבת לכן- אין לי הסבר הגיוני לדברים.

אני תמיד לא הבנתי.. זה ממש הוריד אותי וראו עליי שאני פחות חיונית ופחות שמחה לאורך השנים, מאוד לא אופייני לי, אבל זה מה שנוצר בעקבות ההתעסקו איתו והריבים שנוצרו בעקבות הדברים.
אני הרגשתי תמיד תיסכול- לא ידעתי אם הוא אוהב אותי באמת, לא הבנתי איך בן אדם שבאמת אוהב ככה מתנהג בקור, באדישות, לא רואה באמת אותי. אבל הוא תמיד אמר שהוא אוהב, תמיד גרם לי לחשוב אחרת בסוף..
מה שגם הוא דחה אותי המון בעניין חתונה, וזה כמובן תרם לתחושת החוסר אהבה שהרגשתי.

איכשהו, התחתנו. בסוף התחתנו, דיברנו על זה שנעבוד על הכל אחרי החתונה, הוא הבטיח, ואני לחלוטין האמנתי. האמנתי שהוא יעשה הכל, שהוא כל כך רוצה אותי ופשוט לא מוכן לוותר עליי. נפרדתי ממנו כל כך הרבה במהלך הדרך והוא תמיד חזר והחזיר.

אני כרגע במקום שפשוט לא סובלת אותו, לא מסוגלת להסתכל עליו, הדיבור שלו משגע אותי, הוא מדבר על כסף ומעמד כלכלי בצורה שזה ככ חשוב לו(מתאר בן אדם - הוא עשיר , אבא שלי עשיר/ המותגים זה מי שאתה וכו), רחוק ממני שנות אור.. אני לא כזאת.. אבל הוא פשוט מתווכח איתי על כל דבר, קר ולא מפרגן לא מביע אהבה, רואה את עצמו ודעותיו בלבד. הוא מדבר אליי באמת פוגע בשבילי, לא משנה שהוא תופס דברים אחרת, דברים באמת שקשה לשמוע ושאישה לא צריכה לשמוע דברים כאלה גם בריבים שלפעמים המילים יוצאות משליטה..

רק אציין בהרחבה –
הבן אדם חכם, שנון, חברותי, מצליח במה שהוא עושה. עם זאת - מאוד ילדותי בתפיסה שלו, עקשן מאוד (וקצת אוהב את זה), ציני.
יש כמובן צדדים טובים אחרת לא היינו שורדים.
אבל אני פשוט במקום כרגע לאחר חתונה שאני מרגישה נורא, מרגישה כאילו אני בכלא, הבן אדם לא מספק לי את הצרכים הרגשיים שלי, גם כשאני יושבת לומר לו שאני פגועה ממנו על מילים מאוד קשות שהוא אומר לי - זה לא גורם לו להתנצל ולצאת אליי , אלא להצטדק. אם אנחנו מדברים ואני אומרת את דעתי הוא אומר לי שהוא לא מבין אותי ושאני לא מבוססת, אומר לי שאני לא 'מפרה' אותו.. הוא מוציא משפטים כמו- יהיה יותר קל עם אחרים, ו'אני אמצא תוך חודשיים מישהי'. אמירות פשוט לא הגיוניות.
לא בקטע של שחצנות, אבל אני מאוד אהובה על הסביבה שלי ועל מכרים חדשים.. ופשוט איתו אני לא מרגישה אהובה. תמיד הרגשתי שהוא מצליח להפעיל עליי את ה'כשפים' האלה שלו ושאני אשאר איתו, אחד מהדברים שגרמו לי להתחתן היה שהוא ממש ממש רוצה אותי ויעשה הכל בשבילי. וזה פשוט לא המצב, ולא קראתי את המפה נכון כנראה. זה שהוא רצה אותי היה לא אמיתי.
כשאני שואלת אותו מה הוא אוהב בי, הוא אומר: בן אדם טוב, אינטילגנטית, חברותית. הייתי בהלם – זה סיבה להתחתן?!
זה ממש מוזר, הוא לא רואה אותי באמת.. ואני מבינה את זה.

הלכנו לטיפול זוגי אחד כי אנחנו פשוט לא מתקשרים, הוא לא מעוניין באמת להמשיך בטיפול - אומר שבזמן של הטיפול נוכל כבר להכיר מישהו חדש יותר מתאים/ הוא לא יודע מה ייצא מהטיפול בסוף התהליך, והוא רוצה ילדים אז זה סתם דוחה את החיים/ לא הגיוני שמיד אחרי חתונה מגיעים למצב כזה ואם ככה הגענו זה לא בסדר ואין טעם להמשיך.

אני שואלת ומתייעצת, מה לעשות?
אני מרגישה כרגע כזו טלטלה- של אולי עשיתי טעות הרי מפריע לי דברים, הוא בעצמו מתנהג ומדבר לא בצורה של גבר אוהב ממש מהלב.. ללכת לטיפול כמה מפגשים כדי לצאת ידי חובה? לנסות באמת? ניתן לגישור ואני רואה שחורות כרגע?

אני בתוכי מבולבלת, מרגישה שהכל עליי. מתוך ה'טוב' שלי והמקום הזה של כל הזמן לבחון את עצמי(אולי מגזימה וכו') – אני תוהה מה לעשות. האם יש טעם ללכת לטיפול בכלל? האם אני צריכה לדרוש ולומר שאין טעם בטיפול ושנתגרש?

שליחה על ידי א* » 17 אפריל 2020, 10:44

אלמונית, אני מבין ויודע שמאוד מאוד קשה להודות בטעות גדולה ועוד מול כולם, ואיך תסבירי שאת מתגרשת והרי אמרו לך ולא הקשבת וכו ...
אבל פשוט תתעלמי מכל זה ותיפרדי ממנו כמה שיותר מהר ותצילי לעצמך את החיים - אתם לא מתאימים והכתובת היתה על הקיר, והסבל רק יגדל ויגדל מאוד מאוד.
צריך לקום וללכת.
ואני מתריע - הרבה פעמים מי שיודע/עת שהקשר לא מתאים וחושש לעשות את הצעד הנכון ולהיפרד, ממתין/נה ומושכ/ת עד שיש היריון ואז יש תירוץ לא להיפרד, וגם הפרידה אף פעם לא תהיה מוחלטת.
וזו הטעות הכי הכי גדולה. אם עכשיו אחרי החתונה ככה הדברים נראים אז אין שום תוחלת.

מסכימה. לברוח ולפרק מהר כל עוד אין ילדים. תצילי את עצמך עכשיו.

לברוח מיד.
ף
למה נשים מכניסות עצמן לקשרים כל כך גרועים?

יקרה, התשובה זועקת בגדול מתוך דברייך - תברחי מהר. ולפני שתכנסי להריון.
את זקוקה להמון אומץ, יהיו עלייך הרבה לחצים, בעיקר מצידו, וכנראה שהרבה ציקצוקי לשון ושיימינג וריכולים - אבל כל זה לא משנה בכלל. אלו החיים שלך!
מי יכול לתמוך בך בתהליך? יש חבר או חברה טובה? בת משפחה שאת סומכת עליה? שתלך איתך יד ביד בשלבים הטכניים ותמיכה חברית.
תמצאי אומץ לב, החלטה בהירה, ואז צעד צעד אל עבר השחרור והגירושין.
כולנו עושים טעויות. גם מתחתנים בטעות. זה בסדר. לומדים ומחכימים. לוקח זמן להכיר את עצמנו ולפתח עצמיות בריאה ונוכחת.

הצילי את עצמך. הפכי אותו לשורה רחוקה בביוגרפיה ולא לגרוש מעיק אב ילדייך נוכח בחייך לתמיד.

אני שואלת ומתייעצת, מה לעשות?
להתחיל להאמין לעצמך.
להקשיב לעצמך יותר.
לשים לב למה שאת אומרת.
לדעת שאת מרגישה דברים נכון.
לדעת שיש ערך וחשיבות למה שאת מרגישה.
לשנן לעצמך, שלוש-ארבע פעמים ביום "מגיע לי להיות אהובה ושיכבדו אותי. בכל זמן, בכל מצב".

עכשיו תגידי לי, מה את היית מייעצת לחברה טובה, אהובה, שהיתה אומרת לך את הדברים הבאים?
_הוא תמיד גרם לי להרגיש שאני לא הכי בסדר/ אני צריכה לתקן את עצמי
אני הייתי "שמחה לראותו"
אף פעם לא היה במקום של - וואלה, צודקת לא שמתי לב, מצטער, אף פעם לא מדבר ממקום שבאמת רוצה לשנות ולדעת מה אפשר לעשות אחרת.
איך בן אדם שבאמת אוהב ככה מתנהג בקור, באדישות, לא רואה באמת אותי?
הוא לא מעוניין באמת להמשיך בטיפול
הוא בעצמו מתנהג ומדבר לא בצורה של גבר אוהב
איתו אני לא מרגישה אהובה. תמיד הרגשתי שהוא מצליח להפעיל עליי את ה'כשפים' האלה שלו ושאני אשאר איתו_

תגידי לי את: כדאי לה להישאר עם בנזוג כזה?
מה יעשה לה טוב, לחברה המתוקה הזאת שלך? למה היא זקוקה?

עכשיו, עצות תכלס למצב שאת נמצאת בו כרגע:

1. לא להיכנס להריון!!!

בשום פנים ואופן לא להיכנס להריון עכשיו. לא עד שאת מרגישה חזקה ואהובה.
קר, אדיש, תופס אותך במילה, מבקר אותך על כל דבר ומתווכח אתך על שטויות? בא לך להתמוד עם דבר כזה כשאת חלשה ועייפה עם רגליים נפוחות ובחילות, או כשאת שבוע אחרי לידה ולא יכולה לקום מהמיטה?
הוא רוצה ילדים - יופי לו. אבל האם הוא מסוגל להיות אבא?
איך הוא יתנהג כשילד שלו יהיה עצוב, כואב, תובעני? האם תהיה לו סבלנות להחליף חיתולים ארבע פעמים ביום ותוך כדי זה לשים לב שעדיין לא אכלת צהריים?
תזכרי: הריון, לידה וגידול ילדים קטנים מעצימים לחצים קיימים ומחריפים אותם. כמה שהוא קר ואגואיסטי עכשיו, הוא יהיה עוד יותר קר כשאת תהיי עם צירים או עם תינוק בוכה.
ורק תארי לעצמך אותך עם תינוק קטן עם גזים שלא ישן טוב, והדפוסים של "את לא עושה את זה מספיק טוב, את זו שאחראית לפשלה הזאת, בגללך קרה ככה וככה". לא קשה לדמיין איך הוא יתחיל להגיד לך על ימין ועל שמאל שבגללך התינוק בוכה, בגללך הוא-עצמו לא ישן טוב בלילה, ובגללך הבית מטונף, ובגלל השגיאות שלך את לא מתפקדת, ואיך השכנה ממול מסתדרת כל כך טוב עם שלושה ילדים ואת לא, יא אהבלה?!

אז גלולות, קונדומים, הימנעות מאורגזמה, כל דבר - מה שעובד לך, לכי על זה.

כאן באתר, להצטרף לדפים דומים בנושא.

להתחיל עם מילים הורגות יומן קריאה ולהמשיך משם.

ולמה?
כי את זקוקה לעזרה ותמיכה רגשית ומורלית.
בלי ביקורת. אבל כן עם תובנות לגבי איפה את נמצאת.
כי הבחור הזה שלך - כבר עכשיו אני רואה אצלו ניצני דפוסים שמפרידים אותך מאנשים שאת אוהבת (לא רוצה לבוא לבית שלך, תלונן דברים בלתי סבירים על המשפחה שלך) ודוחף אותך לסיטואציות מבודדות-חברתית (מצפה ממך שתשתלבי בחבורה העוינת שלו בלי תמיכה שלו ובלי להתלונן).
אז תיזהרי מזה! תקפידי שהוא לא ירעיל לך יחסים אחרים. או ירחיק אותך מהם.
תמשיכי לדבר עם אנשים חמים, יקרים ואוהבים שאכפת להם ממך. על בסיס יומיומי. זה חשוב ביותר.
ותצטרפי לנשים תומכות וחיוביות פה באתר, כאלה שיודעות ומבינות על מה את מדברת.

להיזהר מאוד-מאוד לא ללכת לטיפול זוגי.

נשים רבות שחיו עם גברים מכבים, מרעילים וכו' וניסו טיפול זוגי - חוזרות ומדווחות על זה שהטיפול גרם נזק.
וזה בגלל שמטפלים זוגיים רבים לא מודעים ולא מיומנים בטיפול כשיש בזוגיות דינמיקות דורסניות.
הם באים מנקודת מבט של "אחריות הדדית", וזו גישה הרסנית כשרק אדם אחד (את) מוכן לקחת אחריות והאדם השני רוצה רק לקבל את השטאמפה של "באתי, דפקתי שעון, הנה הייתי בסדר" ולא לקחת אחריות אמיתית על המעשים שלו.
זו פאשלה מקצועית קולוסאלית, לא של מטפלים יחידים אלא של מקצוע שלם שמפשל פה.
(לא מאמינה לי? הנה מאמר שנכתב בנושא על ידי פסיכולוגית. זה לא המאמר הכי טוב בעולם: היא מאוד מעדנת את תיאור המצב ומוציאה את הפסיכולוגים בזול. אבל לפחות זו התחלה: https://www.hebpsy.net/[po]blog Post[/po].asp?id=4366)

אז בשום פנים ואופן לא לטיפול זוגי, אלא אם המטפל.ת מוכשרת ומיומנת בעבודה עם דפוסים מרעילים ועם אלימות (גם סמויה) במשפחה

מה כן? אפשר לשקול טיפול יחידני.
אצל אדם ואיש מקצוע טוב, אוהד, שמתאים לך.
המטרה: להעצים אותך, לחזק אותך, לתת במה לקולות בתוכך שיודעים מה טוב, ומישהו עם אוזן טובה שיעזור לך לזהות את הדפוסים הפוגעניים שלו ולקרוא להם בשמם, בלי לכבס, בלי לתרץ, ובלי לטאטא אותם מתחת לשטיח.

אם תיישמי את העצות האלה, בכפוף לשיפוטך ולתחושת ה"נכון" שלך, זה מאוד יעזור לך לדעת מה טוב לך ולהגיע להחלטה הנכונה בקשר לנישואין

שורה תחתונה:
את צריכה לעשות מה שטוב לך.
@}@}@}

מתוך ה'טוב' שלי והמקום הזה של כל הזמן לבחון את עצמי (אולי מגזימה וכו') – אני תוהה מה לעשות
את לא מגזימה. ממש ממש לא.
אם כבר, הייתי מהמרת שאת ממעיטה בערכן של ההתנהגויות הקשות שלו, ושאת מספרת לנו רק את קצה הקרחון.
הוא בנאדם שלא הייתי מעזה אפילו להיכנס אתו ליחסי עבודה, קל וחומר ליחסים ביתיים.

כל מלה של תמרוש רוש.

הכל כבר נאמר מעלי ובחוכמה רבה, אבל מצטרפת גם אני רק כדי שתראי שיש כאן תמימות דעים: תעזבי אותו. בשום פנים ואופן לא לעשות ילד עם אדם כזה כי הקושי רק יגדל פי עשר עם ילד בתמונה. ויהיה לך פי מאה יותר קשה ומסובך לעזוב. במצב שאת נמצאת בו כרגע, תוך שבועות ספורים זו כבר יכולה להיות היסטוריה ותפתחי פרק חדש לגמרי בחייך. עם ילד האופציה הזו לא תהיה יותר כי הוא תמיד יהיה נוכח בחייך.
אל תהססי ואל תתפתי לחשוב שאת מגזימה ורואה שחורות. הבסיס שלכם רעוע מדי ולא ניתן לתיקון. עזבי את זה וצאי לחופשי. ותקראי הרבה הרבה חומר על הנושא כדי שזה לא יקרה לך שוב.
בהצלחה

למה כן להשאר איתו?