בלי חיתולים מחוץ לבית

[פלוני_אלמונית*]

לקחתי סיר ולא השתמשתי. האנשים נתנו לי לעבור בפעם היחידה שהיה תור.
כן לקחת:
טיפות אזניים (בשבילם), טיפות עיניים (בשבילך), אקמולי (גם אם אתם משתמשים לעיתים נדירות. טיסות נורא-נורא מחלישות).

[אנד_לוסיה*]

חשבתי על ישבנון, אבל בשביל חמישה ימים... והוא גם לא ייכנס בצ'ימידן שלי (אפילו מזוודה נורמלית אין לי ).
ולא הבנתי למה כל התרופות.

[דניאלה*]

חשבתי על ישבנון, אבל בשביל חמישה ימים... והוא גם לא ייכנס בצ'ימידן שלי
יש כאלה קטנים ומרופדים. אבל באמת אפשר להסתדר בלי.
אצלנו אם הייתה צריכה לשבת ומרגישה לא בטוחה לא היה יוצא לה פשוט ואז... (-:
(והתרופות זה לא אני)

[אנד_לוסיה*]

מעדכנת.
לקחתי לטיסה מקטין אסלה כזה מפלסטיק. לא השתמשתי אפילו פעם אחת. השארתי אותו שם...
הילדה, התברר, לא מוכנה להיכנס לבית שימוש של מטוס. מפחיד אותה, לא יודעת מה, ומאז גם לא מוכנה לא ברכבת ולא במסעדה. רק בבית או בחוץ.
הטיסה הלוך עברה בקלות כי היא נרדמה ממש כשהמראנו, ואחר כך הערתי אותה והעמסתי אותה על הגב ורגע לפני שנכנסנו למונית פשפשתי אותה והיא נעתרה בנדיבות.

לפני הטיסה חזרה, לעומת זאת, היא ישנה טוב טוב בעגלה, כך שהיא התעוררה ממש לפני, כשכולנו עומדים בתור לפני הגייט ומחכים לעלות למטוס. חשבתי לעצמי, איזה יופי, שעת כושר, אני אקח אותה עכשיו לעשות בחוץ וככה נרוויח עוד איזה שעה-שעתיים. אני יוצאת, באה איזו קצינה אנגלייה צעירה שמנה ומחוצ'קנת ומתחילה לצרוח עלי מה את עושה. אמרתי לה שאני לוקחת את הילדה לעשות פיפי, והיא ממש התנפלה עלי, ואמרה שאם אני עושה את זה היא לא נותנת לי לעלות על המטוס. אמרתי לה, הרי זה מגיע הנה בכל מקרה -- מדובר בפתחי הביוב שמעליהם התכוונתי לבצע את הפעולה -- והיא נכנסה לקריזה, ואמרה לי שזה wrong and immoral שהיא תיתן לכל האנשים האלה לראות איך אני לוקחת את הבת שלי לשיותים, שאם אני רוצה יש שירותים למעלה או שתלבש חיתול. יש לציין שכל האנשים שעמדו ליד הדלת הזדהו אתי לגמרי והציעו להסתיר אותי ושאני אפשפש את הילדה מעל פח גדול שהיה שם, אבל הילדה כנראה חשה בכל הלחץ ולא הסכימה.
עלינו למטוס. לקחתי אתי שני חיתולים ח"פ למקרה שלא יהיה לי שום פתרון אחר. הילדה התחילה לבקש פיפי, הצעתי לה ללכת לבית שימוש, הלכנו, שוב ראתה את האסלה והתחילה לצרוח, להקשית, להרים לעצמה את המכנסיים. עכשיו כבר היה צריך לשבת ולא לזוז לקראת ההמראה. היא שוב מבקשת פיפי. הצעתי לה ללבוש חיתול, אבל כשניסיתי להלביש לה אותו התחילה לבכות ולקרוא בשם של בנה של חברתי, שכל השבוע הסתכלה בעניין רב על ענייניו שם. משמע, זה לא שלה. בסוף, בעודנו ממריאים, הושבתי אותה עלי עם החיתול מלמטה ואמרתי לה הנה תעשי על החיתול, והיא באמת הורידה שם כזאת כמות שהסוף כבר לא נספג בחיתול ונשפך עלי.

חלפו שעתיים. שוב התחילה פיפי פיפי. שוב הצעתי בית שימוש, שוב סירבה. אחרי חצי שעה שוב ביקשה. ואז עשיתי כדבר הזה: ביקשתי מהדיילים כוס פלסטיק. הפשטתי את הילדה. העמדתי אותה על המושב. אמרתי לה לעשות פיפי בעמידה (כמו שהיא ממילא די אוהבת לעשות אם היא לא על סיר). בהתחלה היא קצת לא האמינה, אבל השתכנעה לנסות. אף טיפה לא נזלה. שפכתי את התכולה לבית השימוש וזרקתי את הכוס. גאוני!!

עוד רגע היא הסתובבה עירומה, ומיד באה דיילת, הפעם נחמדה ומנומסת, ובכל זאת ביקשה ממני להלביש את הילדה. she's trained, אמרתי לה. ובכל זאת, היא אמרה, אם לא חיתול אז לפחות מכנסיים. בחיי, אילו היו מוצאים פצצה על המטוס נראה לי לא היו נלחצים ככה. מה יש להם? אבל חשבתי לעצמישאצל מי שלא עלה בדעתו שילד יסתובב בלי חיתול, יש תפיסה שתינוק זה דבר שכל הזמן מטפטף ודולף.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

חשבתי לעצמישאצל מי שלא עלה בדעתו שילד יסתובב בלי חיתול, יש תפיסה שתינוק זה דבר שכל הזמן מטפטף ודולף.
זה נכון. והראיה: "ברגע שמורידים לו את החיתול הוא עושה"

והיא ממש התנפלה עלי, ואמרה שאם אני עושה את זה היא לא נותנת לי לעלות על המטוס
מצד אחד אפשר להבין את הלחץ שלה, מצד שני נו, מה הקשר? אם מישהו היה מביא לשם סמארק עסיסי לא היו נותנים לו לעלות על המטוס?

[אנד_לוסיה*]

בעקבות שאלה של אמא של נוקי:
_רציתי לדעת איך היה בחו"ל.
איך עברה הטיסה? בלי חיתול? מה עושים? ומה עושם במסעדות ומוזיאונים ושאר מקומות בריטיים(? אני זוכרת נכון?) מעונבים ומוקפדים?
ומה עם השינה? סופגניית המרוץ הממורכזת שלי נרדמת אך ורק במיטה עם אמא. לא מנשא, לא עגלה לא כלום.
אני די חוששת.
אנחנו טסים לשטוקהולם לשלושה שבועות ואני עסוקה רק בלחשוב על הטכנוקרטיה לעיל._

אז הנה הניסיון שלנו.
שאלת המפתח היא בת כמה היא וכמה זמן היא כבר בלי חיתול. אנחנו טסנו במאי, הטורבו היתה בת שנה ו-9 חודשים, בלי חיתולים כבר מאוקטובר ובמידה של שיתוף פעולה סביר כבר מנובמבר (כלומר כחצי שנה). אני חושבת שהשבוע שבו היינו בחו"ל היה השבוע הראשון מאז שבו לא היו שום פספוסים, בכלל. והיא גם התחילה לבקש. יוצא מכלל הקלי קלות שכל הסיפור הזה הפך להיות הוא הקקי, שעד עכשיו לא לגמרי לגמרי פתור, והיא צריכה את הזמן שלה ובדרך כלל עושה בחוץ. באנגליה היא עשתה פעמיים (או אולי שלוש?) במשך כל השבוע, פעם אחת בסיר ופעם אחת בבית שימוש, בכריעה על האסלה. אבל זה כי ממש כלו כל הקצין, והיא כנראה הרגישה שאין לה ברירה, אבל לא אהבה את זה.
שאלה נוספת היא אם היא משתפת פעולה כשמציעים לה.
אם כל התשובות נכונות והגיל מתאים, אין מה לשים חיתול. גם לא במטוס. אני לקחתי חיתול בטיסה חזרה, אבל היא לא הסכימה בשום פנים ללבוש אותו.
אז מה עושים:
במטוס. אצלנו היא לא הסכימה בשום פנים להיכנס לשירותים של המטוס, ואחר כך גם לא ברכבת או במסעדה, אלא רק בבית. יכול להיות ששלך תסכים, אבל אם לא -- מה שעשיתי בסוף היה לבקש כוס פלסטיק, להעמיד אותה על הכיסא ולאגור את הפיפי. אף טיפה לא נזלה, ואני הלכתי ושפכתי לבית השימוש. קקי לא היה לנו במטוס. בטיסת לילה את כמובן פטורה מדאגה.
מקומות מעונבים. לא היינו. זה פשוט לא מתאים לילדים, ולא רק בגלל הפיפי והקקי שלהם. השתדלנו ללכת תמיד למקומות שיש פארק קרוב אליהם, כדי שכאשר הילדים מתעוררים או נמאס להם יש לאן לקחת אותם שיחלצו עצמות וייהנו מהחיים.
מסעדות וזה. פשוט פשפושים בחוץ, לפני שנכנסים ואחרי שיוצאים. הרי היא לא חייבת לעשות פיפי כל חצי שעה. וגם אם כן, עכשיו קיץ, אז יוצאים רגע החוצה, מחפשים שיח או פתח ביוב ויאללה. כמובן ישנה האופציה שהיא תסכים להיכנס לבית שימוש, ואז או בהחזקת פשפוש או בכריעה על אסלה.
לדעתי חשוב גם לזכור שגם אם היא אומרת שיש לה פיפי, לא חייבים להיכנס ללחץ. היא בהחלט מסוגלת לחכות כמה דקות. אם תגידי לה שעכשיו אי אפשר, רוב הסיכויים שהיא תחכה.
מה שכן, בבית/ במלון אולי כדאי שיהיה סיר, אם היא רגילה לזה.
שינה. מתברר שכאשר יוצאים מהבית בעיר עם פעוטה בעגלה, בשעה הנכונה, כשהיא עייפה, והולכים הרבה או נוסעים בטיוב, רעש לבן וזה, היא נרדמת יופי. אני כמובן לא מתחייבת שזה יקרה לך, אבל יש סיבה לאופטימיות. שלי בכלל לא רגילה להיות בעגלה, זה לא חלק מהשגרה שלנו, והיא ישנה שם כמו בובהלה שתי שינות ביום (אבל תמיד התעוררה כשהיינו בעיצומו של ניסיון לעשות שופינג). בכלל, כל נושא השינה היה שם יותר קל, רק אני והיא בלי אחיה וכל האקשן, לעומת זאת היא לא אכלה שום דבר כל השבוע. כך שיכולות להיות כל מיני התפתחויות.

מוזמנת לשאול עוד אם זה לא נראה לך ממצה, או עוד פרטים טכניים.

[אנד_לוסיה*]

טוב, עכשיו אני רואה שאני די חוזרת על עצמי, כי בדיוק מעלי יש משהו שכתבתי בדיוק כשחזרתי, עם כל הפרטים.

[אמא_של_נוקי*]

(אבל תמיד התעוררה כשהיינו בעיצומו של ניסיון לעשות שופינג

גם שלי בעניין של פשטות מרצון וצמצום צריכה

[תמר*]

אני מוכרת תחתוני גמילה. אני השתמשתי בהם מחוץ לבית כשגידלתי ״בלי חיתולים״. יותר נוח להוריד קצת ולפשפש. ואם פיספסתי אין ממש שלולית, הרוב נספג.
בסה״כ יש לי 8 של bright bots מידה M. ועוד שלושה עבים לתינוק רזה בלי ״פולקס״.
150 לכל החבילה.

Tamar.z.m שטרודל gmail.com.
0526-----212160

[זרח_הפרח*]

אחרי כמה וכמה התנסויות של הפשטות והלבשות במקומות ציבוריים (אנחנו "בלי חיתולים עם חיתולים"), בעיקר בבניינים סגורים שלא ערוכים לעניין (מרפאות, אירועים משפחתיים במסעדות וכדומה), מצאתי את עצמי מתמקצעת בהפיכת מכסה האסלה למשטח החתלה, עמידה על הברכיים מעל לאסלה הפתוחה ואז סגירת האסלה להלבשה מחודשת...

השיא היה השבוע במחלקת ילדים בקופת חולים, כשהקטן ביקש לעשות, והמזכירה הצביעה על משטח החתלה במרכז המחלקה, רחוק מאוד משירותי הנשים... לשאלתי "למה אין משטח החתלה בתוך השירותים" קיבלתי פרצוף נוזף וזועף. וכך, שוב, הסתדרנו עם מכסה האסלה. לשמחתי הקטן כבר לא נלחץ ממקומות הומים ואסלות זרות, ומשתף פעולה ברצון (התחלנו בגיל שלושה שבועות).

רק עכשיו קראתי כאן שאתן משתמשות בסירים מתקפלים, ונפל לי האסימון. איך לא חשבתי על זה
הרי אפשר ככה לבחור מקום שאפשר להשכיב אותו בשקט, ונעלם הצורך להיות צמודי אסלה...
כמה פשוט, ככה עזר לנו.

אז רק רציתי לומר תודה

[תמרוש_רוש]

בבקשה

לפעמים כשאני שוכחת את הסיר המתקפל, אני משתמשת (אוי לחורניות) בשקית פלסטיק עבה, עם "ריפוד" של מגבת נייר.
נראה פצ'קריי, אבל עובד מצוין.
(וכך פשפשתי אותו ברכבת! על הברכיים שלי, בזמן נסיעה)

[זרח_הפרח*]

זה הרבה מעל הליגה שלנו כרגע. עוד לא השתלטתי לגמרי על איך לכוון השתנות

[תמרוש_רוש]

אה, זה קל (כשיודעים איך)
הקונספט הוא שהסיר לא אופקי, אלא מוטה באלכסון כנגד הגוף. וזאת כיוון שגם הפיפי אינו זורם ישר למטה (אצל בנים) אלא נוטה קדימה.
ברגע שאת קולטת את הקונספט הזה, הכל קלי קלות.

(קצת כמו להטות כוס לעבר פיית הבקבוק, כשאת מוזגת מבקבוק מלא)