בלוג זה עוסק בנושא התפתחות וצמיחה אישית.
במסגרת עריכת דפים באתר (2011) הוחלט לצמצם בכמות הדפים ולהתמקד בנושאי הליבה של האתר (מופיע ב{{}}מפתח נושאים).
לפיכך, כותבי בלוג חדשים בנושאי התפתחות אישית מוזמנים לכתוב כאן.
רשימת הכותבים בבלוג זה:
- בחלק הראשון כותבת לומדת לעוף
- בחלק השני כותבת היידי
מוזמנים לקרוא ולכתוב בבלוג זה בעצמכם. @}
לומדת לעוף
לומדת לעוף (2006-06-30T15:10:41):
הבוקר היתה לי חוויה מיוחדת מאוד.
לפני כשנה וחצי, בשבעה על סבא שלי, דיפדפנו באלבומים של הנכדים. נתקלתי בתמונה שלי מהטירונות. הסתכלתי בתמונה - והפליא אותי המבט שלי, כל הבעת הפנים שלי. בניסיון לפענח את ההבעה הזו הגעתי למסקנה שמדובר באיזו תמימות - ואמרתי שגם לו הייתי רוצה אין לי מושג איך להביא את הפנים שלי לכדי יציאת הבעת פנים שכזו, מבט שכזה.
היה ברור לי שכל כך השתניתי ולעולם לא אהיה דומה לילדה המתוקה בתמונה ההיא.
אמנם רבים מעריכים את גילי כצעיר במיוחד או שאומרים לי שבכלל לא השתניתי מאז תיכון (אגב חזרתי לאחרונה למשקל שלי מסוף התיכון..) - אבל לי נראה שאני נראית כל כך שונה ,ושאמירות מסוג זה מבוססות על השוואה לסביבה ולא על השוואה של דמותי אז והיום.
הבוקר עמדתי מול הראי ועשיתי קוקו בשיער, הסתכלתי על עצמי וחשבתי שאני ממש יפה עם קוקו, רואים כך הרבה יותר טוב את הפנים שלי.
פתאום גיליתי שיש לי את הבעת הפנים הזו - המבט התמים מהתמונה כטירונית. זה היה מפליא. עמדתי כמה דקות והסתכלתי על עצמי במראה. הסתכלתי וניסיתי לברר לעצמי מה אני מרגישה - מה היא התחושה שמאחרי המבט הזה?
גיליתי שלווה, אופטימיות ואהבה.
(אולי באמת אנחנו נוטים לבלבל את התחושות האלו עם תמימות. אבל לא נראה לי שהיום אני יותר תמימה ממש שהייתי לפני שנה וחצי או לפני חודשיים...)
עמדתי מול המראה והיה לי ברור שאני יכולה לחזור ולהיות מי שהייתי; ולהחזיר לעצמי את הדברים והמקומות שהייתי בהם והייתי רוצה להיות בהם שוב (הכוונה למצבים ומקומות פנימיים). שהכל נמצא בתוכי ואני רק צריכה למצוא איך להגיע לשם. למה להתגעגע לתחושת אושר שהיתה פעם - אפשר להביא אותה למקום שבו אני היום. ממילא ההרגשה שלי תלויה בי ולא בהתרחשויות שמחוץ לי (לפחות כשאני זוכרת שזה המצב, אז זה ברור).
לא מזמן היתה פרידה, לא ביוזמה שלי. אמנם תוך שבוע-שבועיים כבר נראו על פני השטח חלק מהיתרונות, אך התעקשתי לצפות שמתישהו נחזור. שיחררתי. ויתרתי עליו ועל הקשר איתו (מי שמגיעות לו תודות פה יודע).
המבט הזה הוא אמנם גם בזכותי, ובזכות העבודה העצמית שלי, אבל בהחלט גם בזכותו של א'.
האיכויות של הבחור הזה פשוט מדהימות והכל זורם בינינו עם המון רוך.
הוא גם מחפש (פנימית וחיצונית) את הדרך בין ההצלחה החיצונית-חברתית-כלכלית (או היכולת לותר על השאיפה עליה בלב שלם) לעשיית הדברים בעלי המשמעות שאליהם ליבו מושך. הוא התגשמות של עוצמת הרכות.
סופשבוע מלא רוך, ציפורים בלב וחיוכים שמקיפים את הראש.
לומדת לעוף (2006-07-01T15:41:55):
הבוקר במקום להתחיל את היום בהתעמלות ובביצוע רשימת המטלות שלי, איכשהו פשוט נשעבתי והתחלתי לחשוב על כל מיני דברים, לקרוא דברים מתוך ספרה השני של ביירון קייטי ולחשוב עליהם. רב הזמן הייתי עם עיניים עצומות - בחצי חלום, אבל חושבת, שלווה ולא נרדמת.
בנתיים רשימת המטלות עזרה - ופשוט נעלמה - כנראה שכדי שלא אוכל להתחיל אותה אפילו אם ארצה...
א' אמר אתמול שהוא רוצה לקחת את הדברים לאט-לאט, ולא יצאנו אתמול. למרות שאמר שהוא רוצה גם זמן לעצמו ולחברים, שבעיקר רוצה להרגיש מה מתאים לו ולקחת את הדברים לאט - אני שמעתי - לא רוצה, דחיה. התאכזבתי. מצד אחד הבנתי ומצד שני מאוד התאכזבתי.
הבוקר מלא התובנות הבהיר שבעצם ביומיים האחרונים גם כן רציתי קצת יותר מעצמי - התחלתי לעבוד על הנקודה הזו - רק שהיא עוד לא הגיעה לכדי זיקוק ומיקוד. עד עכשיו התמקדתי בעצמי ובצרכי (אחרי הפרידה) - ופתאום הסטתי את המיקוד אלי ואליו באופן חד. אני עדיין רוצה להתמקד בהתפתחות שלי, בנקודות שאני צריכה ורוצה לעבוד עליהן - ולשלב ולאזן בין המוקד החשוב הזה לקשר זוגי (עם א' במקרה הזה, אבל באופן כללי).
היה לי ברור שהאכזבה היתה יותר מהפרת הציפיות - שניפגש באותו הערב - מאשר מהבקשה או הרצון הכללי שלו.
וההיפוך של "א' לא רוצה שנהיה ביחד" ל-"א' רוצה שנהיה ביחד" מרגיש כל כך נכון - הרי מכיוון שהוא רוצה שנהיה ביחד הוא רוצה לקחת את הדברים לאט יותר (במיוחד ששנינו מאמינים על עצמנו שאנחנו מאוד חסרי סבלנות ורוצים הכל הרגע).
מדהים איך אותן הסוגיות בדיוק יכולות לעלות בפרידה מקשר ארוך ובתחילת קשר חדש - כי הרי הכל נובע מאיתנו - ואנחנו עדיין פה, אז גם אותן הסוגיות עדיין פה (מחכות שנמשיך להתמודד איתן).
ובעצם למרות ששמעתי את מה שאמר - ויכולתי לחזור על כך מילה במילה - הרי שמה ששמעתי במוחי היה שיקוף של החששות והפחדים שלי. למרות הפער הברור בין מה נאמר במפורש וההתנהגות לפני ואחרי - הרי שלמרות שהייתי מודעות לפער הזה, עדיין פרשתי את הדברים לאור החששות שלי.
אני רציתי ללמוד איך לשלב בין ההתפתחות האישית שלי והזמן המוקדש לי (זמן ומיקוד פנימי) לבין זוגיות - א' פשוט שיקף את זה, מה שהוביל להתעוררות פחד ולהעלאה למודעות ולעזרה בפתרון (במיקוד הסוגיה קודם כל, בשת"פ מהצד השני שרוצה דבר דומה, ועכשיו נותר "רק" לתרגל ולהתכוון לזה כל יום).
לומדת לעוף (2006-07-01T16:05:55):
תובנה נוספת שהיתה לי בבוקר החולמני הזה, שהתחברה לחויה מהשבוע האחרון (מחסור בשעות שינה שהוביל לאיזו תחושה שאני לא לגמרי ערה, שעזרה לי מאוד בסיטואציה בה הייתי אמורה להציג משהו שממש לא היה לי זמן להכין כמו שצריך - למרות הלחץ, שנב מדד-ליין על משהו אחר וחוסר הזמן להתכונן כראוי - מעולם לא הצגתי דבר בכזה רוגע. פשוט דיברתי בשלווה סטואית.).
אני חושבת על עתצמי שאני כה אינטליגנטית, מהירה וחדה - אולי אני רוצה להיות קצת יותר חולמנית ורכה. לא אולי - אני רוצה להכניס לחיי יותר חולמנות וחלימה ולהוריד קצת מהנוכחות החדה. יותר רכות ופחות כוח וחדות.
לפני יומיים סידרתי ונתקלתי בדף "שפוט את חברך" (מתוך "העבודה" של ביירון קייטי - תוכלו למצוא אותו באתר www.thework.co.il וגם בספרה המצוין "לאהוב את מה שיש") שכתבתי על האקס שבועיים אחרי הפרידה. נושא הרוך חזר שם - שאני רוצה שהוא יהיה רך אלי. (קצת מוזר, כי אני אין לי דימוי שלו כ"לא רך", למרות שבתחומים מסוימים הוא נוקשה לא הייתי מתארת אותו באופן כללי ככזה.)
כאמור, א' הוא התגלמות הרוך.
אבל רק הבוקר הבנתי שאני רוצה להיות רכה.
כשאני מסתכלת על זה מנקודת המבא הזו - אני יכולה לראות כמה וכמה דברים שעשיתי השבוע שהיו רכים יותר (התייחסות לאחרים בעבודה, מגע באחרים [מסאז] וכו'). ועדיין, למרות שנראה שכבר התחלתי לנוע לשם - זה מפתיע לגלות את זה. לנסח את זה.
הרגע נראה לי שהבנתי מאיפה זה התחיל או למה קשור עניין הרכות. אבל אני אתבשל לי עם זה קצת - ואולי גם אשתף בהמשך.
יש
מדהימה בחוץ - אני אלך לחייך אליה קצת...
לומדת לעוף (2006-07-12T00:20:34):
ביירון קייטי טוענת שאנחנו יכולים לקבל או בעצם - לתת לעצמנו - את כל האהבה, הקבלה וההערכה שאנחנו רוצים. שכל הקונספט של חיפוש אחר בן זוג שישלים אותי הוא מוטעה.
כשנפרדים ממישהו אז פתאום כל שירי האהבה מאוד צורמים באוזן. אם זה על פרידה אז זה עוד יותר עצוב, ואם זה שיר אהבה רומנטי - אז בעצם כבר על מי לשיר אותו או לחשוב עליו את התכנים האלו כרגע...
ישנם שירים שאני מאוד אוהבת - לפחות את המנגינות שלהם - שאני ממש לא מתחברת עכשיו לתכנים שמועברים בהם.
וגם אין לי כל כך במי להתרכז או את דמותו של מי לראות כשמילותיהם רצות בראשי (האקס הוא בעבר, והקשר עם א' המקסים ממש בתחילתו ואני מנסה לחיות את הכאן)..
האזנתי לדיסק של UB40 והנה הגיע לו השיר שאני אוהבת I got you babe.
שרתי לי את המילים וחשבתי אם ניתן להפוך אותם לקשר שלי עם עצמי:
And when I'm sad, you're a clown
And if I get scared, you're always around
So let them say your hair's too long
'Cause I don't care, with you I can't go wrong
Then put your little hand in mine
There ain't no hill or mountain we can't climb
וגם הפזמון:
I got you to hold my hand
I got you to understand
I got you to walk with me
I got you to talk with me
Igot you to kiss goodnight
I got you to hold me tight
בעצם אפשר לשיר את השיר על כך שלי יש את עצמי... המשכתי לשיר ולרקוד מול הראי...
בדרך לעבודה התנגנן ברדיו השיר High:
Cause we are gonna be
Forever, you and me
You will
Always keep me flying high in the sky
Of love
Don't you think it's time you started
Doing what we always wanted
One day we're gonna get so high
Cause even the impossible
Is easy when we got each other
One day we're gonna get so high
הבנתי שגם כאן השינוי הוא מאוד פשוט - ונכון. זה היה פשוט מרגש. התחלתי לבכות. שרתי את המילים ובכיתי...
כי זו פשוט אמת we are gonna be togther you and me
מי שאני בטוח תמיד אהיה איתו זה עם עצמי.
ואני באמת חושבת שהגיע הזמן שאני אעשה את מה שתמיד רציתי!
klarki (2006-07-21T17:05:24):
עלי והצליחי.
הגבתי לדבריך בדף רווקים רווקות.
+}
{היידי - היום זה מחר:}
הבוקר היתה לי חוויה מיוחדת מאוד.
לפני כשנה וחצי, בשבעה על סבא שלי, דיפדפנו באלבומים של הנכדים. נתקלתי בתמונה שלי מהטירונות. הסתכלתי בתמונה - והפליא אותי המבט שלי, כל הבעת הפנים שלי. בניסיון לפענח את ההבעה הזו הגעתי למסקנה שמדובר באיזו תמימות - ואמרתי שגם לו הייתי רוצה אין לי מושג איך להביא את הפנים שלי לכדי יציאת הבעת פנים שכזו, מבט שכזה.
היה ברור לי שכל כך השתניתי ולעולם לא אהיה דומה לילדה המתוקה בתמונה ההיא.
אמנם רבים מעריכים את גילי כצעיר במיוחד או שאומרים לי שבכלל לא השתניתי מאז תיכון (אגב חזרתי לאחרונה למשקל שלי מסוף התיכון..) - אבל לי נראה שאני נראית כל כך שונה ,ושאמירות מסוג זה מבוססות על השוואה לסביבה ולא על השוואה של דמותי אז והיום.
הבוקר עמדתי מול הראי ועשיתי קוקו בשיער, הסתכלתי על עצמי וחשבתי שאני ממש יפה עם קוקו, רואים כך הרבה יותר טוב את הפנים שלי.
פתאום גיליתי שיש לי את הבעת הפנים הזו - המבט התמים מהתמונה כטירונית. זה היה מפליא. עמדתי כמה דקות והסתכלתי על עצמי במראה. הסתכלתי וניסיתי לברר לעצמי מה אני מרגישה - מה היא התחושה שמאחרי המבט הזה?
גיליתי שלווה, אופטימיות ואהבה.
(אולי באמת אנחנו נוטים לבלבל את התחושות האלו עם תמימות. אבל לא נראה לי שהיום אני יותר תמימה ממש שהייתי לפני שנה וחצי או לפני חודשיים...)
עמדתי מול המראה והיה לי ברור שאני יכולה לחזור ולהיות מי שהייתי; ולהחזיר לעצמי את הדברים והמקומות שהייתי בהם והייתי רוצה להיות בהם שוב (הכוונה למצבים ומקומות פנימיים). שהכל נמצא בתוכי ואני רק צריכה למצוא איך להגיע לשם. למה להתגעגע לתחושת אושר שהיתה פעם - אפשר להביא אותה למקום שבו אני היום. ממילא ההרגשה שלי תלויה בי ולא בהתרחשויות שמחוץ לי (לפחות כשאני זוכרת שזה המצב, אז זה ברור).
לא מזמן היתה פרידה, לא ביוזמה שלי. אמנם תוך שבוע-שבועיים כבר נראו על פני השטח חלק מהיתרונות, אך התעקשתי לצפות שמתישהו נחזור. שיחררתי. ויתרתי עליו ועל הקשר איתו (מי שמגיעות לו תודות פה יודע).
המבט הזה הוא אמנם גם בזכותי, ובזכות העבודה העצמית שלי, אבל בהחלט גם בזכותו של א'.
האיכויות של הבחור הזה פשוט מדהימות והכל זורם בינינו עם המון רוך.
הוא גם מחפש (פנימית וחיצונית) את הדרך בין ההצלחה החיצונית-חברתית-כלכלית (או היכולת לותר על השאיפה עליה בלב שלם) לעשיית הדברים בעלי המשמעות שאליהם ליבו מושך. הוא התגשמות של עוצמת הרכות.
סופשבוע מלא רוך, ציפורים בלב וחיוכים שמקיפים את הראש.
לומדת לעוף (2006-07-01T15:41:55):
הבוקר במקום להתחיל את היום בהתעמלות ובביצוע רשימת המטלות שלי, איכשהו פשוט נשעבתי והתחלתי לחשוב על כל מיני דברים, לקרוא דברים מתוך ספרה השני של ביירון קייטי ולחשוב עליהם. רב הזמן הייתי עם עיניים עצומות - בחצי חלום, אבל חושבת, שלווה ולא נרדמת.
בנתיים רשימת המטלות עזרה - ופשוט נעלמה - כנראה שכדי שלא אוכל להתחיל אותה אפילו אם ארצה...
א' אמר אתמול שהוא רוצה לקחת את הדברים לאט-לאט, ולא יצאנו אתמול. למרות שאמר שהוא רוצה גם זמן לעצמו ולחברים, שבעיקר רוצה להרגיש מה מתאים לו ולקחת את הדברים לאט - אני שמעתי - לא רוצה, דחיה. התאכזבתי. מצד אחד הבנתי ומצד שני מאוד התאכזבתי.
הבוקר מלא התובנות הבהיר שבעצם ביומיים האחרונים גם כן רציתי קצת יותר מעצמי - התחלתי לעבוד על הנקודה הזו - רק שהיא עוד לא הגיעה לכדי זיקוק ומיקוד. עד עכשיו התמקדתי בעצמי ובצרכי (אחרי הפרידה) - ופתאום הסטתי את המיקוד אלי ואליו באופן חד. אני עדיין רוצה להתמקד בהתפתחות שלי, בנקודות שאני צריכה ורוצה לעבוד עליהן - ולשלב ולאזן בין המוקד החשוב הזה לקשר זוגי (עם א' במקרה הזה, אבל באופן כללי).
היה לי ברור שהאכזבה היתה יותר מהפרת הציפיות - שניפגש באותו הערב - מאשר מהבקשה או הרצון הכללי שלו.
וההיפוך של "א' לא רוצה שנהיה ביחד" ל-"א' רוצה שנהיה ביחד" מרגיש כל כך נכון - הרי מכיוון שהוא רוצה שנהיה ביחד הוא רוצה לקחת את הדברים לאט יותר (במיוחד ששנינו מאמינים על עצמנו שאנחנו מאוד חסרי סבלנות ורוצים הכל הרגע).
מדהים איך אותן הסוגיות בדיוק יכולות לעלות בפרידה מקשר ארוך ובתחילת קשר חדש - כי הרי הכל נובע מאיתנו - ואנחנו עדיין פה, אז גם אותן הסוגיות עדיין פה (מחכות שנמשיך להתמודד איתן).
ובעצם למרות ששמעתי את מה שאמר - ויכולתי לחזור על כך מילה במילה - הרי שמה ששמעתי במוחי היה שיקוף של החששות והפחדים שלי. למרות הפער הברור בין מה נאמר במפורש וההתנהגות לפני ואחרי - הרי שלמרות שהייתי מודעות לפער הזה, עדיין פרשתי את הדברים לאור החששות שלי.
אני רציתי ללמוד איך לשלב בין ההתפתחות האישית שלי והזמן המוקדש לי (זמן ומיקוד פנימי) לבין זוגיות - א' פשוט שיקף את זה, מה שהוביל להתעוררות פחד ולהעלאה למודעות ולעזרה בפתרון (במיקוד הסוגיה קודם כל, בשת"פ מהצד השני שרוצה דבר דומה, ועכשיו נותר "רק" לתרגל ולהתכוון לזה כל יום).
לומדת לעוף (2006-07-01T16:05:55):
תובנה נוספת שהיתה לי בבוקר החולמני הזה, שהתחברה לחויה מהשבוע האחרון (מחסור בשעות שינה שהוביל לאיזו תחושה שאני לא לגמרי ערה, שעזרה לי מאוד בסיטואציה בה הייתי אמורה להציג משהו שממש לא היה לי זמן להכין כמו שצריך - למרות הלחץ, שנב מדד-ליין על משהו אחר וחוסר הזמן להתכונן כראוי - מעולם לא הצגתי דבר בכזה רוגע. פשוט דיברתי בשלווה סטואית.).
אני חושבת על עתצמי שאני כה אינטליגנטית, מהירה וחדה - אולי אני רוצה להיות קצת יותר חולמנית ורכה. לא אולי - אני רוצה להכניס לחיי יותר חולמנות וחלימה ולהוריד קצת מהנוכחות החדה. יותר רכות ופחות כוח וחדות.
לפני יומיים סידרתי ונתקלתי בדף "שפוט את חברך" (מתוך "העבודה" של ביירון קייטי - תוכלו למצוא אותו באתר www.thework.co.il וגם בספרה המצוין "לאהוב את מה שיש") שכתבתי על האקס שבועיים אחרי הפרידה. נושא הרוך חזר שם - שאני רוצה שהוא יהיה רך אלי. (קצת מוזר, כי אני אין לי דימוי שלו כ"לא רך", למרות שבתחומים מסוימים הוא נוקשה לא הייתי מתארת אותו באופן כללי ככזה.)
כאמור, א' הוא התגלמות הרוך.
אבל רק הבוקר הבנתי שאני רוצה להיות רכה.
כשאני מסתכלת על זה מנקודת המבא הזו - אני יכולה לראות כמה וכמה דברים שעשיתי השבוע שהיו רכים יותר (התייחסות לאחרים בעבודה, מגע באחרים [מסאז] וכו'). ועדיין, למרות שנראה שכבר התחלתי לנוע לשם - זה מפתיע לגלות את זה. לנסח את זה.
הרגע נראה לי שהבנתי מאיפה זה התחיל או למה קשור עניין הרכות. אבל אני אתבשל לי עם זה קצת - ואולי גם אשתף בהמשך.
יש
מדהימה בחוץ - אני אלך לחייך אליה קצת...לומדת לעוף (2006-07-12T00:20:34):
ביירון קייטי טוענת שאנחנו יכולים לקבל או בעצם - לתת לעצמנו - את כל האהבה, הקבלה וההערכה שאנחנו רוצים. שכל הקונספט של חיפוש אחר בן זוג שישלים אותי הוא מוטעה.
כשנפרדים ממישהו אז פתאום כל שירי האהבה מאוד צורמים באוזן. אם זה על פרידה אז זה עוד יותר עצוב, ואם זה שיר אהבה רומנטי - אז בעצם כבר על מי לשיר אותו או לחשוב עליו את התכנים האלו כרגע...
ישנם שירים שאני מאוד אוהבת - לפחות את המנגינות שלהם - שאני ממש לא מתחברת עכשיו לתכנים שמועברים בהם.
וגם אין לי כל כך במי להתרכז או את דמותו של מי לראות כשמילותיהם רצות בראשי (האקס הוא בעבר, והקשר עם א' המקסים ממש בתחילתו ואני מנסה לחיות את הכאן)..
האזנתי לדיסק של UB40 והנה הגיע לו השיר שאני אוהבת I got you babe.
שרתי לי את המילים וחשבתי אם ניתן להפוך אותם לקשר שלי עם עצמי:
And when I'm sad, you're a clown
And if I get scared, you're always around
So let them say your hair's too long
'Cause I don't care, with you I can't go wrong
Then put your little hand in mine
There ain't no hill or mountain we can't climb
וגם הפזמון:
I got you to hold my hand
I got you to understand
I got you to walk with me
I got you to talk with me
Igot you to kiss goodnight
I got you to hold me tight
בעצם אפשר לשיר את השיר על כך שלי יש את עצמי... המשכתי לשיר ולרקוד מול הראי...
בדרך לעבודה התנגנן ברדיו השיר High:
Cause we are gonna be
Forever, you and me
You will
Always keep me flying high in the sky
Of love
Don't you think it's time you started
Doing what we always wanted
One day we're gonna get so high
Cause even the impossible
Is easy when we got each other
One day we're gonna get so high
הבנתי שגם כאן השינוי הוא מאוד פשוט - ונכון. זה היה פשוט מרגש. התחלתי לבכות. שרתי את המילים ובכיתי...
כי זו פשוט אמת we are gonna be togther you and me
מי שאני בטוח תמיד אהיה איתו זה עם עצמי.
ואני באמת חושבת שהגיע הזמן שאני אעשה את מה שתמיד רציתי!
klarki (2006-07-21T17:05:24):
עלי והצליחי.
הגבתי לדבריך בדף רווקים רווקות.
+}
{היידי - היום זה מחר:}
)
>
תודה על שהצחקת אותי על הבוקר!
בלי גלוטן
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.