בלוג הריון אחרי אובדן

[אנונימי]

דף בלוג

דף סיפור לידה שקטה

• דף זה נפתח בידי הרועה בגיא שנפטרה בינואר 2008. נא לא להוסיף לדף זה תוכן שאינו קשור ל הרועה בגיא.

לכל צורך אחר ראו מדור הפלה ואובדן הריון*

[הרועה_בגיא*]

היום גיליתי שאני בהיריון (אני בשבוע 5 עם בתא 3400)
אבל בניגוד להריונות קודמים ההריון הזה מלווה בחשש ובקבלה שמה שיקרה זה מה שצריך לקרות
בהיריון הזה לא רצים לספר כי אולי גם הוא יפול...
אבל מצד שני אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר.
אחרי שנה נטולת הריונות שלפניה שני הריונות שנפלו בשבוע 8 ולידת עובר מת בשבוע 31
השמחה מלווה בפחד ומצד שני חייבת לספר כי אני נורא צריכה תמיכה.
לכן פתחתי את הדף הזה.

[אחת_מהג'ונגל*]

מאד מבינה את החששות וגם את הצורך לספר.

שיהיה הריון תקין ומשעמם

לצערי אין טיפים איך אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר. , כי אני בחרדה מתמדת בגלל הסטוריה דומה.

[רק_בהתחלה*]

גם אני מתחבאת מאחורי ניק אנונימי מסיבות דומות. מתה לצרוח לכל העולם "אני בהריון!!!!!!!!!!" (אצלי גם הכניסה להריון היא נס) אבל מחכה (שבוע 9). גם בגלל שבאיזשהו מקום, בהריונות הקודמים (זה ההריון הרביעי שלי, ובינתיים הנבתי ילד אחד...) הייתי צריכה להכיל גם צער של אחרים. וממש אין לי כח לזה. אין לי כח להבין את זה שקשה לחמותי עם האובדן. אין לי כח להבין את את אלו שאני מצפה מהם שיתמכו בי והם לא עושים זאת. מעדיפה לשמור את זה ביני לבין האב, הגניקולוג וחברה אחת שהתפלק לי אחרי שראיתי דופק. מקווה שעוד מעט (עוד חודש בערך) אסיים את כל הבדיקות ואוכל לפרסם בשלל המדיות.
כרגע בעיקר מקיאה.

[הרועה_בגיא*]

רק בהתחלה - שמחה שאת איתי במסע הזה.
יש לי בדיקה רק עוד 3 שבועות כך שעד אז לא אראה דופק.
חייכתי שכתבת אסיים את כל הבדיקות ואוכל לפרסם בשלל המדיות השלב הנכסף כל כך.
מצד שני מי יהיה איתי אם שוב אתאכזב.
אני מתה לספר דווקא לבת שלי (בת 4) שהיא כל-כך מחכה ורוצה.

[רק_בהתחלה*]

כרגע אני מעדיפה להיות לבד עם האובדן מאשר להתאכזב.
אבל אל איזה אובדן אני מדברת? הרי הפעם הכל יהיה בסדר!
(בלילה הלפני אחרון, היו לי כל מיני סיוטים על זה שמודיעים לי שהיא פגועה ואני צריכה להפסיק את ההריון. על איך אני פותחת הודעה קורעת לב...על איך אני הולכת לפסיכולוגית...קמתי עם דימומון קל שהמשיך כל היום-אתמול. היום כבר אין. חייבים לחשוב חיובי!).
בענין שיתוף הילדה, זה בכל מקרה מוקדם מדי. קשה להם לצפות 9 חודשים. טוענים שכדאי לספר להם רק כשממש יוצאת בטן (או כשהעולם מתחיל לדבר על זה מסביב).

[בנצ100*]

קוראת פה מדי פעם. כותבת רק לעיתים נדירות. על האובדן כתבתי כאן ב- דף זיכרון לנעמי. בהריון שאחרי שפכתי את ליבי בפורום הריון אחרי אובדן וזה עזר להעביר את הנצח הזה שנקרא הריון והופך אחרי אובדן להיות ארוך פי כמה וקשה כל כך.

מקווה שהפעם זה יצליח, ושהבטן תספר את הסיפור במקומך... ואחריה, גם ילד/ה בריא/ה.

[הרועה_בגיא*]

חייבים לחשוב חיובי!
כן הפעם זה יהיה ממש בסדר.
בענין שיתוף הילדה
ברור שזה מוקדם לספר לה, אבל זה מה שהכי הייתי רוצה.

[הרועה_בגיא*]

דף זיכרון לנעמי
קראתי את דף, זה נשמע ממש כואב, במיוחד שזה היריון ראשון.

[רסיסים_של_אור*]

שולחת לך הרבה הרבה סבלנות ואויר לנשימה.
עבורי, ההריון אחרי האובדן (לדמותך הנעלמת) היה כל-כך ארוך וקשה. בדיוק לפני שנה הייתי בשבוע 39 ויומיים,
מתה כבר ללדת, אחרי זירוז אחד בחדר לידה שממנו יצאתי עדיין שלמה והריונית...

אני מחבקת את גלעד, התינוק החי שהגיע אלינו במתנה אחרי האובדן ויודעת איזה דרך קשה את וכל הנשים שחוו משהו דומה צריכות לעבור בשביל להחזיק סופסופ תינוק חי ביד.

מתפללת יחד איתך

[נועה_בר*]

גם אני מאחלת לך
שיהיה הריון תקין ומשעמם
ושולחת לך הרבה הרבה סבלנות ואויר לנשימה.
וגם חיבוק

היו לי כל מיני סיוטים על זה שמודיעים לי שהיא פגועה ואני צריכה להפסיק את ההריון. על איך אני פותחת הודעה קורעת לב...על איך
ואיך.... ואיך.... אני עברתי כך הריון תקין אחרי הרבה אובדנים של הריונות בשלבים שונים. זה לא קל. אבל אפשרי
אם תירצי נוכל לדבר בפרטיות. צרי קשר בדףבית (יש דואל בראש הדף).
בגדול, כל אחד מוצא את "ההקלות" שלו כדי להעביר את הזמן... הלוואי ותמצאי לעצמך את השקט והבטחון.
עוד חיבוק.

[סיפורי_פוגית*]

גם אני פה לחבק ולתמוך. מאמינה שבשלב הזה צריך הרבה אופטימיים.
גם אני עברתי את הסיוט הארוך הזה שנקרא בלוג הריון אחרי אובדן (וגם אני נעזרתי בעיקר בפורום בתפוז)
אולי, אם יהיה לי כוח וזמן, אני אספר מה עשיתי כדי לעבור את זה בשלום.
יהיה בסדר! לחשוב חיובי זה לא לחשוב "הפעם זה לא יקרה" כי זה בדיוק חשיבה שלילית (מי ששומע, שומע את המשפט בלי ה"לא" - תארו לכן!)
בתור התחלה כדאי לאמץ משפט שאתן מתחברות אליו ולשנן אותו באופן אובססיבי כל היום (תרגילים למתקדמים בהמשך)
לדוגמא
אני עוברת הריון שלם ותקין ויולדת בזמן תינוק בריא
המשפט החיובי צריך להאמר בזמן הווה כדי לההפך לחלק מהמציאות.

אתן עושות את זה!

[הרועה_בגיא*]

אני התחלתי להתפלל, תפילת "אנא בכוח" וגם תפילה שחיברתי בינתיים בעצמי:

• אלוהים תשמור לי על ההריון הזה ועל הנשמה הזאת שרוצה לבוא לעולם

תשמור עלי ועל האהובים שלי.*
חוץ מזה בעלי ואני רוצים לחשוב על תפילה משותפת.

ומחשבות חיוביות:

• יש לי הריון בריא ומתפתח

יש לי לידה טובה ומעצימה
יש לי תינוק בריא בגופו ובנפשו*

ממש תודה לכל התמיכה, זה באמת לא מובן מאליו.
ונועה אני אזכור את ההצעה שלך ואשתמש בה בטח באיזה שהוא שלב

[רסיסים_של_אור*]

[ההולכת_בדרכים*]

מחזיקה לך אצבעות להריון תקין, בריא, מלא עוצמה, למידה ורגש

[אור_הירח*]

מחזיקה לך אצבעות {חיבוק} אם בא לך- את יכולה לקרוא את מה שכתבתי צריכה תמיכה בהריון הזה . יודעת כמה קשה לחוות הריון אחרי אובדן, אבל לפחות במקרה שלי- יש אור בקצה המנהרה, ותינוקת קטנה, בת 9 חודשים עכשיו, שזוחלת במרץ על ידי, ומפריעה לי לקרוא או לכתוב במחשב! אני מאחלת לך שההריון יעבור בטוב!

[הרועה_בגיא*]

אז זהו עבר כבר שבוע
אני בשבוע 6 עדיין לא הייתי אצל רופא נשים ולא ראיתי דופק
אני מרגישה ריגשית מאד בהיריון אבל פיסית בכלל לא
אני מרגישה די ביטחון בהיריון למרות שלפעמים אני לא מאמינה שאני בהיריון
אבל המחזור לא מגיע וזה מרגיע. (וגם יצא לי חרוז...)

[הרועה_בגיא*]

תיזכורת לדברים שמחזקים:
תפילת אנא בכוח (מופיעה בדיסק שמים וארץ)
הסרט: האושפיזין (שולי רנד)
פרחי בך (שעוזרים להרפות)
כתיבה יומית של אסירות תודה ותפילה
קריאת הדף היומי בספר: 366 דלתות ללב
אמירות חיוביות

(ותודה לטל שבזכותה ריכזתי את כל הדברים)

[רק_בהתחלה*]

טוב, שוב מתעלקת לך על הבלוג...
בעוד שבוע עוברת סיסי שלייה. וככל שזה מתקרב, מתעצם הלחץ. כל הזמן עולים לי תסריטים בראש. איך אני אומרת לחברה שהבאנו לה מלא דברים לתינוקת: "עשי טובה, תשמרי את הכל...יש לנו מה לעשות עם זה..." וחילופין חושבת על איך אני מספרת לבוס על ה"חופשה" שאני צריכה לקחת מהעבודה בשביל לבצע הפסקת הריון.
בינתיים הבחילות וההקאות בלתי נתפסות. אני מתעוררת בלילה כדי להקיא...וכל מגע גורם לי להרגשת לחץ וחנק. בעלי סובל כי אסור לו לחבק אותי חזק מדי, אסור לנשק בפה, אסור לשים עלי ברך על הבטן במיטה (אני כבר לא מדברת על זיונים...). ואני לחלוטין לא מתפקדת....
כיף שהאתר חזר!

[הרועה_בגיא*]

כן האתר חזר והבשורות טובות - יש דופק חזק של עובר
הרגשנו קצת אכזבה וקצת הקלה שזה לא תאומים ( היה סיכוי בגלל בתא גבוהה)
מה שחשוב, יש עובר, הוא גדל ומתפתח ויעידו על כך הבחילות המבורכות שמלוות אותי כל היום
(מה אני אעשה שהן תחלופנה...)
אתמול אפילו הקאתי בבוקר, ושנינו שמחנו, היריון קלאסי.
כמיהות נוראיות לג'אנק פוד, הירקות מרים, לא מפסיקה לאכול פירות ובישול מגעיל אותי.

אני בשבוע 9 ולאור כל ההפלות הקודמות שלי שקרו בשבוע 7-8 אפשר גם לנשום טיפה (שבוע 26 עוד לפני...)

בניגוד להריונות קודמים, מנסה להסתיר את ההיריון כלומר את שארית הבטן מההריונות הקודמים שאף אחד לא ישאל אותי בטעות אם אני בהריון ושאצטרך לגמגם
למרות שחשבתי אולי לענות, "כן, אבל זה לא לפירסום" או "לא" ולהמשיך בבטן "לפירסום".
אני שבכל היריון שלי התגאתי בבטני ההריונית וכמה יפה לי ההיריון, ולבשתי בגדים צמודים כדי להדגיש
לא רוצה שידעו. זה שלי שלנו, פרטי בהחלט.
אני רוצה שזה יצא לאור (תרתי משמע) באופן טבעי. שהבטן שלי תספר.
למרות שאני רואה לא פעם את המבטים אל הבטן, של אלו שלא פגשו אותי איזה זמן ואני שומעת אותם שואלים את עצמם איך זה שאני עדיין לא בהיריון....
אוף, אבל זה באמת לא עיניינם.

מה שחשוב בשבילי היום זה להיות שמחה, זה לעשות כל מה שאני רוצה. וזה אומר גם להתחיל דברים חדשים.
אין לי זמן שאול, (כמו שהרגשתי בהריונות הקודמים עם התקדמות ההיריון ) כל רגע הוא רגע להתחיל דבר חדש,
ואני הולכת ליישם את זה בחיים שלי.
חשובה מאד הזוגיות, האהבה והתמיכה ההדדית.

היום הבת שלי (בת 4) שאלה אותי: אמא, שאני אמות אני שוב פעם אוולד לכם?
ועניתי (קצת בשוק מהשאלה): לא יודעת, אולי, היית רוצה?
והיא: כן!!!

אז כן, אני רוצה לשמור על הבית החם ועל האווירה הטובה ועל ההכלה ועל כל מה שיש לנו לתת וכמובן גם להרחיב את זה ולהתפתח
שגם הילד הזה שגדל בתוכי ירצה להוולד לנו ויבחר בנו כמשפחה שלו.
זה מאד מרגש אותי המחשבה הזאת.

[הרועה_בגיא*]

רק בהתחלה, מה גורם לך לעשות את בדיקת סיסי השילייה?
יש בעיה ידועה שאתם חוששים ממנה?
בכל מקרה שיהיה בהצלחה.

את לא מתעלקת לי על הבלוג.
פתחתי את הדף הזה לכל מי שחווה היריון אחרי אובדן.
ואני מאד אשמח שנהייה יחד עד ללידה בזמן של התינוקות הבריאים של שתינו. (חשוב לדייק!)

[רק_בהתחלה*]

ראית דופק !!!!!!!!!!
קולולולוששששש
לא תוכלי להסתיר עד שבוע 26...
אני גם מנסה להסתיר למרות שהתנפחתי לגמרי (עליתי חצי ק"ג, אבל הבטן פשוט נפוחה לגמרי. אני כל הזמן מרגישה כאילו יצאתי מאיזה "אכול כפי יכולתך" באווזי או משהו כזה...) יכול להיות שזה קשור לזה שמדובר בהריון רביעי והרחם כבר גדל במהירות? לא יודעת כי כל הבטן נפוחה. גם החלק העליון שלא קשור לרחם בכלל.
כן. אני נשאית של מחלה קשה.
אוף, לא בא לי לכתוב על זה עכשיו, אבל אני אחזור ואכתוב.

[רסיסים_של_אור*]

ושיהיו רק בשורות טובות

[אחת_מהג'ונגל*]

הרועה בגיא,
לקחתי את זה פתחתי את הדף הזה לכל מי שחווה היריון אחרי אובדן. בתור הזמנה.

אז רציתי לומר לך (ולכל מי שקוראת ומזדהה) שהייתי מצטטת את כל מה שכתבת למעלה, כי ככה בדיוק היה אצלי - החששות, הרצון להסתיר, הרצון להיות שמחה בכל רגע (אם כי רוב הזמן הייתי בחרדה), הרצון לפרטיות. וזה היה בדיוק ככה. עכשיו אני בשבוע 32! לא מאמינה (כלומר כן מאמינה, אבל מאד מתרגשת) שהגעתי עד הלום, ומתפללת להגיע עד הסוף הטוב עם צאצא/ית חדש/ה , בשבילי ובשביל כל מי שרוצה.

<כולנו זקוקים לחסד>

[רק_בהתחלה*]

סיפרתי על הסיסי שלייה והפסקות ההריון ב אילו נשים עשו הפלה ושלמות עם זה

[הרועה_בגיא*]

לאחת מהג'ונגל, ואוו שבוע 32 אני בטח גם לא אאמין כשזה יקרה בע"ה
מתי היה האובדן שלך? אני מניחה שאת אחרי השבוע ההוא.
זה כבר מרגיש בסדר לא? אבל עדיין מתפללים.

[הרועה_בגיא*]

לרק בהתחלה, שבוע 26 היה השבוע שבו נדם הדופק של העובר שלי.
אני בטח לא רוצה ולא אסתיר את ההיריון עד אז.

למרות שירדתי מאד במשקל (חוסר תיאבון) אני מזדהה עם הבטן הנפוחה של ארוחה טובה
וכל ההתנהלות הפיזית שלי היא של סוף היריון. התנשמויות אחרי מאמצים קטנים, כבדות, ואולי גם הליכה.

הצחיק אותי כל המיגבלות שהנחתת על בעלך, גם לי יש רגישויות בעניין
לא לחבק אותי בגובה הבטן ובטח לא להניח את היד על הבטן תוך כדי שינה
חס וחלילה לא לבעוט בבטן (הבת שלי)
וכן ניצול המצב להגיד כל הזמן מה מתאים לי ומה לא מתאים ולא לעשות דברים כדי לרצות
גם לא את הכלים שבכיור וגם לא לבשל.

[אחת_מהג'ונגל*]

לרועה בגיא (ניק נהדר),

האובדן שלי היה בשבוע 23. אז אני עכשיו בהיפוכו...שבוע 32, ממש מתאים לפורים.
אני יכולה לומר שהייתי בחרדה לפעמים סמויה לפעמים גלויה הרבה זמן. בין שבוע 14 לשבוע 26 בדקתי כל הזמן שלא יורדים לי המים. מזל שלי שלא נהייתי פסיכית, בחיי.
בשלב מסוים החלטתי בשבוע 30 אני ארגע, והוא הגיע ואני באמת נרגעתי. אבל עדיין מתפללים בהחלט.

[ציפ_ציף*]

לכל מי שחוותה אבדן,גם למי שרק מתחילה הריון ורוצה לסיים עם ידיים מלאות,
מתפללת עבורכן שההריון יעבור בקלות ובסופו יוולד תינוק בריא ושלם והאם תלד בקלות בלי שום נזק וצער כלל.

בשורות טובות ! @}

[הרועה_בגיא*]

ציף ציף תודה

[הרועה_בגיא*]

הריון בסיכון גבוה
הרופא שלי החליט שאני צריכה להיות במעמד המיוחד של היריון בסיכון גבוה, דהיינו לעשות אולטרסאונד כל שלושה שבועות בבית חולים...
רק המעמד מלחיץ. ואני מסרבת להיות בסטאטוס המפוקפק הזה. נכון לקחתי את ההפנייה כי בעלי אמר לי תרצי תשתמשי, לא תרצי לא תשתמשי.
אבל אותו רופא אמר לי כבר בעבר שלאור זאת שלא היו כל מימצאים מפלילים הסיכוי שאובדן כזה יקרה שוב הוא אפסי.
אז כי באמצע היו לי שתי הפלות של שבוע 8 כשאפילו לא היה עובר (רק שק הריון) אני כבר במעמד חדש.
אני חושבת לעצמי - מה כבר יכול אולטאסאונד כל 3 שבועות לתת, ואם משהו חלילה לא בסדר - מה יש לעשות (או שאולי יש משהו שאני לא יודעת)
אז אם האולטרסאונד נועד להרגיע את החרדות - אז אני אמצא לי דרך אחרת להרגיע אותן. (חוץ מזה, מי אמר שעודף אולטרסאונד זה לא מזיק בכלל...)
כרגע יש בחילות, ובכלל אני מאד מחוברת לגוף שלי ומאד עירנית לגבי מה שקורה לי.
אני בהיריון בריא ומתפתח ואלד בזמן תינוק בריא בגופו ונפשו

[הרועה_בגיא*]

לא לקלקסאן
עברתי בדיקות קרישיות דם והכל נמצא תקין,
ממש ריחמתי על הרופאה שאמרה לי בעצב שלא נמצא כל ממצא מחשיד ושהיא לא יכולה להמליץ על קלקסאן.
כמובן שעודדתי אותה ואמרתי שאני דווקא מאד שמחה שהכל בסדר ושאני לא רוצה לקחת שום קלקסן.
אבל אז היא נזכרה בדו"ח ניתוח העובר שלאחר המוות - והיא החליטה לבדוק גם אותו.
ובביקורי הבא אצלה היא אמרה לי בשמחה שנמצא משהו מחשיד שלא יכול להעיד באופן חד משמעי על בעייה
וגם בהתייעצות שעשתה עם גדול מומחי קרישות הדם בארץ - אין המלצה חד משמעית לקלקסאן, אבל היתה כבר עילה
לכתוב בדף המלצה כזאת.
הזכרתי לה שבמדובר בניתוח שנעשה בעובר שנפטר 5.5 שבועות קודם...
אבל היא חייכה את חיוך הניצחון ואמרה לי להתראות בברית...
היא באמת הייתה מקסימה ואולי אפילו אזמין אותה לברית...

לרופא הנשים שלי אמרתי שאני לא לוקחת קלקסאן.
והוא אמר שהוא לא יכול להכריח אותי כי אין המלצה חד משמעית.
ובנוסף הוא אמר לי: "במקרים כאלו, אני סומך על תחושות הבטן של האשה..."
מקסים.

[הרועה_בגיא*]

היום קבעתי כבר תור לשקיפות עורפית ולסקירה ראשונית, ושוב דיברתי עם רופא מקסים.

ההריון הזה וגם הדרך אליו הפגישו אותי עם המון אנשים טובים וניפלאים.
על אייל פוליטי כבר אספר בפעם אחרת.

[רק_בהתחלה*]

נאלצת לעזוב אותך.
צר לי.
מאחלת לך המשך בריא, עם ידיים מלאות.

[סיפורי_פוגית*]

רק בהתחלה
מה קרה?

[סיפורי_פוגית*]

אני חושבת לעצמי - מה כבר יכול אולטאסאונד כל 3 שבועות לתת, ואם משהו חלילה לא בסדר - מה יש לעשות
מעקב גדילה ומעקב אחרי מצב השליה - יכול להציל חיים.
לא נועד להרגעת הריוניות חרדות (יש כאלה שאצלן זה משיג מטרה הפוכה)
זה שרות יקר מדי בשביל זה.
לדעתי - כדאי לך.
עד שבוע 16 +/- אם מגלים הסתיידות של השליה עוד אפשר להתחיל לטפל ולמנוע IUDF (לרוב עם נגדי קרישה).

[הרועה_בגיא*]

לרק בהתחלה
מצטערת שאת עוזבת אותי
וששוב נאלצת לקבל החלטה מהסוג הזה
אני מאחלת לך שתתצטרפי אלי שוב בהמשך הדרך
באהבה

[הרועה_בגיא*]

עד שבוע 16 +/- אם מגלים הסתיידות של השליה עוד אפשר להתחיל לטפל ולמנוע IUDF (לרוב עם נגדי קרישה).
דיברתי עם הרופא שלי על כך והוא אמר שהדעות חלוקות בנושא
חוצמזה אין לי בעיה של קרישיות דם כיוון שבהיריון שאיבדתי האובדן היה בשבוע 26 והעובר התאים בגדלו לשבוע 26
כלומר לא היה תהליך של הסתיידות שלייה אלא היה מוות פתאומי כפי הנראה מאיזה סיבוך של חבל הטבור.

[הרועה_בגיא*]

לאחת מהג'ונגל
מצאו אצלך סיבה לאובדן או שלא כמו ברוב המיקרים?

[אחת_מהג'ונגל*]

לא מצאו סיבה. לא היה גם הרבה מה לחפש. את העובר לא הסכמתי לתת לנתיחה, השליה היתה בסדר.
ירידת מים פתאומת ללא צירים קודם לכן זו אחת התעלומות של עולם הרפואה המערבי מסתבר.

[רסיסים_של_אור*]

רק בהתחלה אם את עוד קוראת כאן שולחת לך חיבוק גדול והמון המון כוחות

[הרועה_בגיא*]

הבחירה לא לספר על ההיריון
אני כבר בשבוע 10
ועדיין עם כל התופעות של ההריון: בחילות, עייפות נוראית והתווסף גם כאב בחזה
אבל זה שלא סיפרתי לחברות הטובות שלי (אפילו שנפגשתי עם חלקן השבוע ודיברנו כמה שעות...) זה כאילו שאני לא בהיריון
וכבר עברה לי מחשבה בראש שאולי שאני בכלל מדמיינת שאני בהיריון
אבל אז נזכרת שהמחזור כבר מאחר יותר מחודש ושכבר ראינו דופק...
זה מעניין שהבחירה לא לספר על ההריון משאירה אותו כמעט וירטואלי
(אני עייפה כי אני לא מרגישה טוב)
אולי זה מין סיפורים שלי כדי לא להקשר יותר מדי להיריון כי הפחד לאבד הוא כל כך גדול.

[אחת_מהג'ונגל*]

מתביישת לספר שחוץ מלמשפחה הקרובה (ושתי חברות טובות) לא סיפרתי לאף אחת שאני בהריון. כל מי שיודעת עכשיו זה משמועה או מראיה.
יש לי כמה חברות טובות שלא סיפרתי להן (מה שמעלה אצלי את השאלה עד כמה אנחנו חברות טובות, ומהי בעצם מהות החברות שלנו), וזה די קל לתרץ עם הפרשי השעות והמרחק הגאוגרפי, ובכל זאת...

[רסיסים_של_אור*]

לפעמים נורא קשה פשוט לספר שאת בהריון. במיוחד שההריון כל-כך טעון ומלא פחדים וחרדות, ואז זה לא רק לספר שאת בהריון, זה לפתוח תיבת פנדורה שכזו... אני זוכרת שבהריון האחרון היה לי נורא קשה פשוט לספר ודי...

[הרועה_בגיא*]

כל מי שיודעת עכשיו זה משמועה או מראיה
זה כל כך טבעי שאנשים ידעו מראיה, שהבטן תספר...
למרות שיש לי איזה שתי חברות שנדמה לי שהן יודעות, אחת כל הזמן מציעה לי לנוח ומהשנייה קיבלתי ליטוף בבטן.

זה לפתוח תיבת פנדורה שכזו...
לא חשבתי על זה , אבל זה נכון.
כי לספר שאני בהיריון זה להתחיל לקבל כל מיני עצות או להשאל כל מיני שאלות או לקבל ביקורות וממש לא בא לי.

ויש גם את הבת הקטנה והמתוקה שלי שעדיין לא יודעת ושאני לא רוצה שתדע ממקורות אחרים.
למרות ששלשום היא אמרה לי: "אמא יש לך בטן שמנה, יש לך תינוק בבטן?"
ואני עניתי כי זה בגלל שאני אוכלת הרבה... (אולי יש בטן הריונית אבל לי באמת היא נראית סתם עגולה כמו קודם....)

מצד שני יש משהו נכון בלספר לחברות בשלב הזה דווקא
כשכל כך זקוקים לעזרה פיסית לתמיכה ריגשית.

אבל בכל זאת בשלב הזה אני בוחרת לא לספר.

[אחת_מהג'ונגל*]

זה כל כך טבעי שאנשים ידעו מראיה, שהבטן תספר...

בהחלט, ובמצב טבעי הן גם היו רואות , אלא שאני גרה כרגע בחו"ל, וחוץ מאחת שבאה לבקר (ועוד פעמיים!!), אין להן באמת סיכוי לראות אותי.

לבן שלי (בן ארבע) סיפרנו בחודש הששי, נראה לי קצת מוקדם, אבל הרגיש נכון. בעיני זה היה כמו אקט של אמונה, אם אני מספרת לו, אז יש בי ניצוץ שמאמין שזה באמת יגמר בתינוק...
ועוד משהו שעשיתי סוף סוף בחודש ששי - קניתי בגדי הריון.

[הרועה_בגיא*]

לבן שלי (בן ארבע) סיפרנו בחודש הששי
ואוו לא יודעת אם אצליח להתאפק עד אז...
אנחנו בטח נספר קודם.. לפני שהסביבה תספר לה.

אני מזדהה עם זה שאם מספרים לה אז אני כבר מאמינה שהכל יהיה בסדר
את בטח סיפרת לו אחרי שבוע 23.

חודש שישי זה נראה לי כל כך רחוק...

[הרועה_בגיא*]

היום נודע לי שחברה טובה שלי בהריון אחרי 5 שנות טיפולים ואני כל-כך שמחה בשבילה
שאני רוצה לספר לכולם, אבל אז שואלים אותי...אז יצא שסיפרתי לחברה מאד קרובה ממש בת משפחה.

[אחת_מהג'ונגל*]

אנחנו בטח נספר קודם.. לפני שהסביבה תספר לה. הבן שלי הוא כזה אסטרונאוט שאפשר למכור לו גם את הסיפור על החסידה ולא יהיו שום בעיות .

כששאלתי אותו למה הבטן שלי גדולה, הוא ענה "אכלת המון". בנים...

[אחת_שמנחשת*]

יש לי כמה חברות טובות שלא סיפרתי להן
אני מנחשת שאני אולי יכולתי להכלל בקטגוריה הזאת. (גם אני מאלה שהכרת אחרי האובדן)
בכל זאת, אם את מי שאני חושבת שאת , אני נורא נורא נורא שמחה!
ואם היית מספרת לי לא הייתי פותחת תיבת פנדורה ולא קופסת נעליים, פשוט הייתי מחבקת (איך מחבקים מעבר לאוקיינוס?)
(אם עשיתי לך אאוטינג בצורה כלשהי, תמחקי!)
בכל מקרה, אני מחזיקה לכולכן את כל האצבעות שלי ושולחת לכל מי שזקוקה לכך, חיבוק.

[הרועה_בגיא*]

אולי בנות יותר שמות לב ממקום של הזדהות
אולי גם קצת זוכרת הריון קודם
ואולי כי רואה הרבה נשים בהיריון.

ברמה מסויימת אני חושבת שהיא כבר יודעת
ובטח נספר לה בקרוב כי אנחנו בעצמנו כל הזמן מזכירים את זה...
והיא תצטרך לחכות כמו כולנו
(יש כאלו שאומרים שזו המתנה ארוכה מדי עבור ילד אבל לי נראה שזה חלק מהעניין
היריון זה דרך זה לא רק תוצר מוגמר)
בסה"כ היא חלק מהמשפחה והיא רוצה להיות מעורבת בכל מה שקורה לנו כמשפחה
זה גם נראה לי מאד טבעי לספר לה.
אולי נגיד שאם הכל יהיה בסדר הלידה תהיה בסתו ממש לפני החורף הבא...

[הרועה_בגיא*]

הפלות חוזרות עקב טראומה מהאובדן
אחרי שעברתי את כל הבדיקות האפשריות: צילום רחם, קרישיות דם ובדיקות גנטיות, פרופיל הורמונלי - והכל היה תקין.
היה לי ברור שהבעיה שלי היא בראש, כלומר גוף-נפש. היה לי פחד מלהיות שוב בהיריון לאור כל האכזבות שחוויתי בדרך.
כשהגעתי אל aboutus]איל פוליטי heb[/po].html הוא רק אישר את האיבחון שלי, והמליץ על שני טיפולי דיקור שאני קוראת להם "טיפולים להוצאת הדיבוק"
מיד אחרי הטיפול השני נכנסתי להיריון.
זה חשוב לי לכתוב את זה כאן לטובת אלו שחוות הפלות חוזרות בלי סיבה רפואית.

[הרועה_בגיא*]

אני כמעט שבוע 11, בינתיים הכל תקין, הבחילות נמשכות, הכאבים בחזה, והעייפות התהומית.
עוד כמה ימים יש לי תור לשקיפות עורפית.

[מיכל_שץ*]

הכאבים בחזה
אני חייבת להגיד לך, כשכל פעם שאני קוראת את זה, נדמה לי שאת הולכת לחטוף התקף לב.
מה זה כאבים בחזה? הכאבים הם בשדיים (אני מקווה)

[אחת_מהג'ונגל*]

זה חשוב לי לכתוב את זה כאן לטובת אלו שחוות הפלות חוזרות בלי סיבה רפואית.

ואני מוסיפה לגבי אי-כניסה להריון אחרי אובדן שגם אצלי זה היה בראש, כלומר גוף-נפש , וההצלחה הגיעה בדיוק בחודש שהצלחתי לומר בקול רם לרחם שלי "אני סומכת עליך שתוכלי להכיל ולהחזיק הריון חדש ובריא תשעה חודשים".

<וגם בחודש היחיד שאמרתי לה שעדיף שלא, כי אני צריכה לטוס...>

[הרועה_בגיא*]

אי-כניסה להריון עקב טראומה מהאובדן
גם אני חוויתי את זה. אחרי הלידה המוקדמת ועוד שתי הפלות עברתי שנת בצורת ללא היריונות.
כאילו אמרתי לעצמי אם אני כל הזמן מתאכזבת - לא רוצה היריון בכלל וזהו.
אבל למעשה רציתי כל-כך ובדקתי ביוץ בדבקות ועשינו את זה בימים של הביוץ גם בלי חשק.

ואז הגיע החודש היחיד שבו החלטתי להרפות, ואפילו החלטתי שבחודש הזה לא אכנס להיריון.
(בלב שלם שיחררתי את בעלי ואמרתי לו שמצידי יסע לחול בימים של הביוץ.. מה שבמזל לא קרה)
זה החודש הראשון מזה שנה שבו לא בדקתי ביוץ.
וכל פעם שעלתה לי מחשבה על היריון - מיד אמרתי איזו תפילה שתשחרר אותי ממנה.
נתפס לי הצוואר.
הבנתי שאני מדחיקה את הרגשות ועושה בדיוק ההיפך מלהרפות ואז ה ר פ ת י באמת וגל של רגשות קשים עלה , מלווה בהמון בכי.
על כל התיסכול והאכזבה והכאב הנורא על איבוד התינוק וההבנה העמוקה שזה ממש לא תלוי בנו.
ואחרי ששקט הגל, החודש הפך להיות חגיגה, פתאום הייתה תשוקה והייתה הנאה והיה סקס ספונטני בריא ומשחרר.

ולהפתעתי הגמורה המחזור איחר וגיליתי שאני בהיריון.
שוב הוכחה לכמה שאצלי גוף-נפש הם יחידה בלתי ניפרדת.

(גם ההיריון של הילדה שלי קרה בחודש שבו נזהרנו לא להכנס להיריון, כי הייתי רק חודש אחרי גרידה)

[הרועה_בגיא*]

רואים ממש תינוק עם פנים וגוף וכפות ידיים עם כל האצבעות וכפות רגליים וזה לא רק דופק - זה ממש תינוק
וזה כל-כך מרגש...

[רסיסים_של_אור*]

שוב הוכחה לכמה שאצלי גוף-נפש הם יחידה בלתי ניפרדת.

וואו , קוראת ונרגשת. מזדהה מאד מאד. גם אצלי היה מאד דומה לתיאור שלך. ואיזה מסע פיוס, השלמה והתאוששות מרתק הייתי צריכה לעבור עם הרחם שלי כדי שהוא יוכל להכיל בתוכו שוב חיים...

[רסיסים_של_אור*]

_רואים ממש תינוק עם פנים וגוף וכפות ידיים עם כל האצבעות וכפות רגליים וזה לא רק דופק - זה ממש תינוק
וזה כל-כך מרגש..._
דמעות בעיניי

[הרועה_בגיא*]

רוצה גם להיות מסוגלת להגיד, "כן, אנחנו מבשלים איזה אח או אחות קטנים לבת שלנו".
להגיד את זה במין ביטחון כזה, כמו ששמעתי לאחרונה משתי הריוניות.
כאילו זה מובן מאליו שאם את בהריון אז זה אומר שבקרוב יהיה אח או אחות.
לי זה נראה כל-כך רחוק וכל-כך לא בטוח ומאד מאד לא מובן מאליו.
אבל אולי.. אוכל להגיד את זה בשבוע 30 למשל..

[בובה_זהבה*]

שיהיה קל ומשעמם.
מתרגשת איתך.

[הרועה_בגיא*]

יש לי הרגשה טובה
שההריון הזה תקין ושהכל בסדר

[רסיסים_של_אור*]

_יש לי הרגשה טובה
שההריון הזה תקין ושהכל בסדר_
אמן ואמן ואמן

[הרועה_בגיא*]

אתמול חלמתי חלום של נטישה, מסוג החלומות שחלמתי לפני שהפכתי להיות אמא.
יש לי תינוק ואני מתעוררת בבוקר ולא זוכרת איפה שמתי אותו.
אני נזכרת שיום קודם לקחתי אותו איתי לעבודה אבל לא זכור לי שהחזרתי אותו הביתה. ואני קצת נבהלת כי זה אומר שהוא לא אכל איזה 24 שעות.
ותוך כדי החלום אני מבינה שזה לא באמת, ואני מרגיעה את עצמי שאי אפשר סתם לשכוח תינוקות ושזה מזל שהם בוכים כי ככה הם מזכירים לנו את קיומם.
ועוברת לי מחשבה בראש, איך יכולתי לשכוח את התינוק אחרי שכל-כך התאמצתי ורציתי שהוא יוולד...

[הרועה_בגיא*]

לאחת מהג'ונגל איפה את?
לפי החישוב שלי את בשבוע 36 בערך, אז עוד לא ילדת
אני מקווה שהכל בסדר אצלך (אולי זה המחשב שלא בסדר....)
תשמיעי קול

[אחת_מהג'ונגל*]

אני כאן.

_יש לי הרגשה טובה
שההריון הזה תקין ושהכל בסדר_



המשפט הזה הזכיר לי שבחודש רביעי הלכתי ברגל עד לבית הכנסת, הליכה של 40 דק', ורוב הדרך שיננתי לעצמי משהו דומה "ההריון הזה בריא ותקן, העובר הזה בריא ותקין, ואני אלד בלידה טובה, בזמן, אחרי תשעה חודשים".

כן, התחלתי את שבוע 36, אני כותבת את זה ונראה לי שמישהי אחרת כותבת במקומי.

ואני קצת נבהלת כי זה אומר שהוא לא אכל איזה 24 שעות.
מעניין. בהריון של הבן שלי חלמתי שבמקום תינוק אחד אני יולדת שניים, ואת השני אני שוכחת להאכיל.
בהריון הזה חלמתי שאני כבר בהריון הבא, בחודש השמיני, באה לקחת את הילדים מבית של חברה. אז ראיתי את הילד/ה שעתיד/ה להיוולד..איזה כיף. דבילי, אבל החלום הזה עשה לי טוב.

מה שלומך, הרועה בגיא ? ואיך הבת שלך?

[הרועה_בגיא*]

בהריון הזה חלמתי שאני כבר בהריון הבא, בחודש השמיני, באה לקחת את הילדים מבית של חברה. אז ראיתי את הילד/ה שעתיד/ה להיוולד..איזה כיף. דבילי, אבל החלום הזה עשה לי טוב.
זה כל כך אופטימי, כאילו ההריון הנוכחי הוא כל- כך מובן מאליו ואת כבר בבא אחריו. נפלא..

[הרועה_בגיא*]

מרגישים כאן את האביב וזה מצחיק שמה שמטריד אותי זה שצריך להוריד שכבות ואז איך מסתירים את הבטן?
ומה אני עושה עם בת משפחה קרובה ששיתפה אותי בכנות על הנסיונות שלה להרות ואני לא, למרות שנישאלתי.

זה קצת מפתיע אותי הצורך החזק שלי לשמור על ההיריון כעל משהו פרטי בהחלט
כאילו יש בי חלק שלא ממש מאמין שאני בהיריון

וכשאנשי מיקצוע כמו האופטימיטריסטית שהלכתי אליה אתמול או האחות מטיפת חלב מדברים איתי על ההריון שלי
אני כמעט בוכה מהתרגשות, כאילו שאם ה ם אומרים את זה אז זה נכון.

ומה עם לספר להורים גם הם לא יודעים עדיין...

[הרועה_בגיא*]

רסיסים של אור (אני אוהבת את הכינוי שלך)
את כל-כך מעודדת ומחזקת. תודה

[סיפורי_פוגית*]

ומה עם לספר להורים גם הם לא יודעים עדיין...
באיזה שבוע את?

[הרועה_בגיא*]

אז אבא שלי אמר שהוא כבר ניחש שאני בהיריון כי לפני שבועיים הוא שאל אותי מה לעשות עם הסיר של הילדה,אז אמרתי לו שישמור לילד הבא.
ואמרתי שאם הכל יהיה בסדר אז בסוכות יהיה לי תינוק או תינוקת.
והוא אמר שהוא בטוח שיהיה בסדר כי הסיכוי זה יקרה הוא 1:1000 (וזה נכון!)
ושגם לאשתו של... קרה בחודש חמישי או ששי בדיוק אותו דבר בזמן שזה קרה לי והיום יש לה כבר בן.
אבל אז הוא ניסה לברר לאיזה היריון ההיריון הזה דומה, להיריון של הבת או להיריון ההוא..
והרגעתי אותו כשאמרתי שכן, ההריון הזה דומה להריון של הבת. (השוואה שגם אני עושה לפעמים כדי להרגע)

[הרועה_בגיא*]

השוואות מרגיעות
כן ההריון הזה דומה להיריון של הבת.
בשניהם תופעות השליש הראשון נמשכו כל השליש הראשון וגם באותה עוצמה.
בהיריון ההוא תופעות השליש הראשון הסתיימו בסוף שבוע 8 ורצנו לבדוק ואז הרופאה בישרה לי שאני צריכה להיות שמחה
כי גם הכל בסדר, וגם אני כבר אחרי הבחילות והכל...
וגם בהיריון ההוא היה לי דימומון (שזה טבעי ונורמלי) בחודשים הראשונים ביום של המחזור- מה שלא היה לי בהריון של הבת ואין לי בהיריון הנוכחי.
אז כן, ההשוואות מרגיעות.

[הרועה_בגיא*]

הייתי רוצה
בכל רגע ביום לשבת או יותר טוב לשכב
ושמישהו ידאג לבית ולילדה
ושיגישו לי לאכול
ושאני לא אצטרך לעשות כלום, לא לזוז, לא להתאמץ
רק לנוח ולישון.

[רסיסים_של_אור*]

רועה יקרה, באיזה שבוע את ? (צריך פה איזה מחשבון שצמוד לדף ומתעדכן עם כל יום שעובר...).

פתאם דרך המילים שלך, נזכרתי כמה התעכבתי בלספר לאמא שלי. מצד אחד ידעתי שהיא כבר ממש מודאגת, היא אפילו כבר התחילה להאמין שאני כבר לא רוצה לנסות עוד הריונות. היא התחילה לגשש אצלי ולזרוק לי חצאי מילים ודיבורים (היא בכלל לא ידעה כמה רציתי ולא הצלחתי...). הרגשתי שהיא נקרעת ומצד שני ידעתי שברגע שאשתף אותה אצטרך להתמודד עם הנטיה שלי להכיל את כל הפחדים שלה ועם האמונה שלה שמה שקרה קרה בגלל עין הרע וכו' וכו' וכו'.


_זה קצת מפתיע אותי הצורך החזק שלי לשמור על ההיריון כעל משהו פרטי בהחלט
כאילו יש בי חלק שלא ממש מאמין שאני בהיריון_
נראה לך שזה באמת בגלל חוסר האמונה ?? אני מאד מתחברת לתחושה הזאת של לשמור על ההריון כעל משהו פרטי. אולי איזה צורך חזק להגן על ההריון ? לשמור על העובר הזה חוסה תחת גופך החמים והמעניק ?
אצלי התחושה הזאת המשיכה חזק מאד גם אחרי שגלעד נולד. לא להסתיר אותו מאנשים אבל לגונן עליו, לא לתת לאנרגיות שלהם לגעת בו, כי הרגיש לי שהוא נורא נורא חדיר לרגשות ולאנרגיות של אחרים.

[רסיסים_של_אור*]

כן, התחלתי את שבוע 36, אני כותבת את זה ונראה לי שמישהי אחרת כותבת במקומי.

קראתי אותך, אחת מהג'ונגל ובעיניים ובקצה האף נקשרות שוב דמעות, של התרגשות ותקווה וציפייה שכל הקושי הזה יהיה כבר מאחורייך. מתפללת חזק חזק, בשביל כל האמהות שבעולם

[סיפורי_פוגית*]

רועה יקרה.
העריכה שלך את הדף גורמת לדברים להראות כאילו אני בשבוע 12...

ואני ממש לא! רק רציתי להבהיר. אני בשבוע מינוס משהו (אין לי מושג, אני לא בהריון)

[הרועה_בגיא*]

ידעתי שברגע שאשתף אותה אצטרך להתמודד עם הנטיה שלי להכיל את כל הפחדים שלה
כן זה נכון, גם לאבא שלי יש פחדים והוא מאד דאגן וזה משהו שמתיש אותי וגוזל אנרגיות
בזמן האובדן היה לי הכי קשה להכיל אותו ואולי בגלל זה חיכיתי
אבל מצד שני ידעתי כמה זה ישמח אותו- אז סיפרתי בדיוק ברגע שהתאים לי.


אני מאד מתחברת לתחושה הזאת של לשמור על ההריון כעל משהו פרטי. אולי איזה צורך חזק להגן על ההריון ? לשמור על העובר הזה חוסה תחת גופך החמים והמעניק ?
זה מאד מתאים לי מה שאת מתארת, מין רצון עז לגונן וכן, צורך חזק מאד להגן על ההריון.
(יצא לי מרגיעון "קחו זמן להפנמה" - אני מרגישה שנכון לי להפנים את זה כי זה מאד מתחבר לתחושות שלי. כאילו שאם רק אני ובעלי נדע אז ממש נוכל לשמור ולגונן וכזה יהפוך להיות נחלת הכלל - כבר לא תהיה לנו שליטה)

זה מעניין מה שכתבת
הרגיש לי שהוא נורא נורא חדיר לרגשות ולאנרגיות של אחרים
וזה נושא בפני עצמו, האם הנשמה מההריון הקודם בחרה לבוא סוף סוף לעולם, או שזו נשמה אחרת שהחליטה להגיע
ואם זו הנשמה ההיא, עד כמה היא חזקה עכשיו וכמה היא עמידה בפני החיים האלו...

[הרועה_בגיא*]

ספורי פוגית, אני מצטערת. תיקנתי את זה.

א נ י בשבוע 12

[הרועה_בגיא*]

רוצה לחזור לכוחות שלי ולאנרגיות שלי
להיות מלאת מרץ ולעשות המון דברים
נדמה לי שזה כבר מתחיל לקרות...

[רסיסים_של_אור*]

_וזה נושא בפני עצמו, האם הנשמה מההריון הקודם בחרה לבוא סוף סוף לעולם, או שזו נשמה אחרת שהחליטה להגיע
ואם זו הנשמה ההיא, עד כמה היא חזקה עכשיו וכמה היא עמידה בפני החיים האלו..._

יכולה להעיד רק על עצמי. הילד שנולד לי הוא נשמה אחרת לגמרי. הוא לא הבת שאבדתי. אני לא בטוחה אם היא תחזור, אבל אני מאמינה שאדע אם וכאשר.
הוא נשמה אחרת, משהו אחר, כבר כעובר היו בו תעצומות נפש גדולות ורגישות עצומה אליי ואל מה שאני חווה ועוברת, אפילו בא לי לכתוב חדירות, כאילו הממברנה שלו רגישה מאד מאד לתחושות שיוצאות ממני, כלפי עצמי, עלפי אחרים, כלפיו, כלפי המצב והעולם ועוד ועוד ועוד.

[אחת_מהג'ונגל*]

גם לי ברור שמדובר בנשמה אחרת. גם מבחינה פיזית ההריון הזה הגיע בזמן שהיינו מתכננים את הילד הבא בכל מקרה, גם אם הקודם היה שורד ונולד בזמן.

[הרועה_בגיא*]

כשאיבדתי את ההריון הקודם אמרו לי שיש נשמות שקשה להן להגיע בבת אחת לעולם אז הן עושות את זה לאט לאט, כמו מישהו שרוצה לקפוץ למיים אבל בהתחלה רק מכניס את קצות האצבעות של הרגליים ואח"כ את כל כף הרגל... ומכיוון שאני עברתי כבר כמה הפלות חוץ מההפלה הגדולה, חשבתי שאולי מדובר בנשמה כזאת.
אבל באמת שאני לא יודעת.
כרגע אני מרגישה שמדובר בנשמה חזקה שרוצה לבוא לכאן, והיא חיה ובועטת (אמנם אני עדיין לא מרגישה פיסית את הבעיטות) והיא כבר החליטה שהיא באה.
אולי גם אצלי זו נשמה אחרת. או שזו אותה נשמה רק שעכשיו היא כבר חזקה.
קראתי את הספר "מסע הנשמות" אבל לא מצאתי בו תשובות.

[הרועה_בגיא*]

אתמול ראיתי את הסרט "קדוש" שמתאר את כאבן ומעמדן הנחות של נשים בעולם החרדי. ובסופו בכיתי נורא. אולי כי אני בסף רגישות גבוה, אולי כי הזדהתי עם הכאב העצום הכרוך בהבאת ילד לעולם או באי הבאתו, משהו שם נגע בי חזק.

[יוטי*]

הרועה, מחזיקה לך אצבעות.

תרגישי טוב.

[הרועה_בגיא*]

יוטי תודה

בדיוק היום אמרתי לבעלי שיש לי אמונה שהכל יהיה בסדר הפעם.
(בהקשר זה אני ממליצה מאד על הסרט הסוד)

[הרועה_בגיא*]

ביום ששי בלילה עברתי טראומה, ניתקלתי בפורץ בתוך ביתי. נבהלתי עד עמקי נישמתי וברחתי מהבית בצרחות.
בעלי נכנס בעיקבותיי לבית והפורץ כבר ברח.

הלילה היה נוראי, לא הצלחתי להרדם, הייתי בפחדים עצומים.
לקחתי רסקיו רמדי.

המשפט הראשון שאמרתי לעצמי זה שאם העובר שרד את הטארומה הזאת אז הוא מספיק חזק לשרוד את כל ההריון הזה.

אני חייבת לסיים כרגע.. הבת קוראת לי

[רסיסים_של_אור*]

_ביום ששי בלילה עברתי טראומה, ניתקלתי בפורץ בתוך ביתי. נבהלתי עד עמקי נישמתי וברחתי מהבית בצרחות.
בעלי נכנס בעיקבותיי לבית והפורץ כבר ברח._

אלוהים אדירים !
איזה פחד נוראי מטורף אי אפשר לנשום !!!
תנשמי הרבה הרבה ועמוק עמוק שגם העובר יקבל חזרה את כל האויר שברח לך מרוב פחד...

[אחת_מהג'ונגל*]

_ביום ששי בלילה עברתי טראומה, ניתקלתי בפורץ בתוך ביתי. נבהלתי עד עמקי נישמתי וברחתי מהבית בצרחות.
בעלי נכנס בעיקבותיי לבית והפורץ כבר ברח._


איזה פחד!
מקוה שעכשיו את מרגישה כבר יותר טוב.

[הרועה_בגיא*]

אני עדיין בפחדים בעיקר בלילות- כל לילה לפני השינה לוקחת רסקיו רמדי.
הכנסנו את אחד הכלבים לישון בתוך הבית (הוא ממש לא מבין מה זה השידרוג בתנאים)
זה מאד מרגיע שהוא בבית.

בנוסף קיבלתי עצה מחברה לדמיין שטבעות אנרגטיות מגינות על הבית שלי,
והיום גם עשינו טיהור של הבית עם מרווה, וזהו הבית שלנו מוגן עכשיו.
(שוב, תראו את הסרט "הסוד")

הבוקר התעוררתי עם פחדים לגבי ההריון.
יש לי סקירת מערכות רק עוד שבועיים, אבל אני יכולה לנצל את האופציה של היריון בסיכון גבוה וללכת לעשות א.ס. בבי"ח.
אבל בעצם הקול הכי חזק שלי אומר ש הכל בסדר וזה רק איזו חולשה ריגעית שהביאה איתה פחדים.

יותר מזה למרות שאני בשבוע יחסית מוקדם כבר לא יודעת אם זה 13 או 14, אבל יש לי תחושה עדינה מאד של תנועות.
אולי כי כבר הייתי כבר פעמיים בסיפור הזה של התנועות, איכשהו אני מזהה משהו.
להבדיל מההריון ההוא אחרי שכבר לא היו תנועות ואני ניסיתי בכוח לדמיין שאני מרגישה משהו.
אוףףף עכשיו הכל בסדר!!!!!!!!!!!!

אז שיהיה לכולנו פסח טוב ומייטיב , זה מאד משמעותי לי שאתן איתי.
אוהבת אתכן

[סיפורי_פוגית*]

בשביל הכל. כל מה שפיספסתי
הסיפור עם הפורץ נשמע מזעזע!
תרגישי טוב ופסח שמח