בלוג אופיר א

הבנתי היום שלעיתים אני חושב שאנשים אחרים חושבים עלי בצורה זו או אחרת. הבנתי שמחשבות אלה היו רק מחשבות סרק שאני פיתחתי שאין להן שום שחר.
ובעצם, המשך התנהלותי בנוכח למה שאני חושב שחושבים עליי פוגעת בתדמית שאני יוצר על עצמי.

השאלה שאצטרך לשאול את עצמי היא איך אדע מה באמת חושבים אחרים. האם אני צריך בכלל להתעסק עם זה?
עכשיו כשיש לי את המודעות, אצטרך לבדוק את העניין כשאגיע למחשבה כזו ואז אוכל לומר לעצמי האם אני יכול לנטרל את המחשבה או לבדוק האם יש אמת בדברים.

האם אני צריך בכלל להתעסק עם זה?
אנו יכולים לשנות רק את עצמנו. אנו יכולים להיות אחראים רק על עצמנו. אם אדם כל שהוא מרגיש או חושב כך או אחרת זו בחירה שלו. לגמרי. לא קשורה למה שאנו עושים חושבים או אומרים.
אנו מגיבים אחד לשני על סמך אמונות , חוויות מוקדמות (אפילו מאוד) שצברנו בחיים. ואנו מלאי יכולת לבחור כיצד לחשוב להרגיש ולנהוג.
להתעסק במה שמישהו אחר חושב עלנו הינו פעולת סרק הגובה מחיר יקר, מתישה ומבזבזת אנרגיות יקרות.

חשוב הרבה יותר להתרכז במה שקורה לנו עצמנוו .פנימה.
כשאדם משתנה השינוי יוצר שינוי אצל אחרים מכוח האנרגיה. כמו מובייל. תסובב אחד כולם יסתובבו.

להתעסק במה שמישהו אחר חושב עלנו הינו פעולת סרק הגובה מחיר יקר

בדיוק!
גמני חושבת ככה.

להתעסק במה שמישהו אחר חושב עלנו הינו פעולת סרק הגובה מחיר יקר
לפעמים אני פועל מתוך מגננה עצמית. לא תמיד אני שולט על זה. בזמן האחרון אני מודע יותר למחשבות שלי ואם אני מפתח תיאוריה לגבי אדם כלשהו, אני משתדל לבחון את המחשבות שלי ולא לתת להן להשתולל בנבחי מוחי.

יום חדש ויפה.
אני מרגיש שאני נמצא על הגל הנכון.
אני עסוק המון במחשבות על איך להביא את הפריצת דרך שלי.
יש בי המון אדרנלין. מקווה שימשיך ככה.

חפירת עומק לגבי ה"מהר" בחיי

אני רוצה לטפל בבעיה שאני נושא עימי כל חיי.
בעיית ה 'כאן ועכשיו'.
אני מחפש פתרונות מהירים.
בעיית הכאן ועכשיו? אולי בעיית המייד ומהר.

כדי להבין איך הדברים עובדים, אני חייב לרכז את עצמי סביב ה BE.
אני מגלה שאני הולך הרבה על ה DOING.

אני מרגיש שהפרוייקט השיווקי שנכנסתי אליו עורר בי המון רגשות שחלקן הן תסכול וכעס על כל מה שמסמל "חוסר" או פשטות.

כסף? האם זה באמת מה שאני מחפש בחיים? ואז עולה בי השאלה, מה אני מחפש בחיים?

ואז באה השאלה, מהו חלום חיי? למה אני שואף? השאלה באה בצורה של כאן ועכשיו אסור לחלום יותר - תגיד מה החלומות שלך ותתחיל לפעול משום שהטיימיניג חשוב מאוד. אם כסף שיביא לך אפשרות להגשים דברים בחיים, חשוב לך, אז תתחיל לפעול!!!
ואז זה הכניס אותי לסטרס. הרגשתי את זה כשדיברתי עם אנשים, חברים.
פחדתי לכתוב על החולשות שלי.
לכתוב בלוג באינטרנט חושף אותי מאוד.
אבל יחד עם זאת אני מרגיש שאני נמצא בתהליך ועצם הכתיבה כאן מעצימה אותי.

קשה לממש את כל הדברים שלומדים.
לפעמים זקוקים לעוד התבוננות ועוד כיוונון . והכי חשוב, לתמיכה.

אני חייב להאמין שאין דבר בעולם שלא אוכל להשיגו. שמעתי את המשפט הזה כבר כמה פעמים ואני לא מרגיש עדיין שאני יכול לומר אותו ועוד בקול.

איך עובדים על ה BE?
איך אני מתבונן בעצמי?

לנסות ולהבין איך חיי השתלשלו למה שאני עכשיו.
אני מתכוון לתת לעצמי את האפשרות להבין את זה.

ואוו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אתה אוצר בלתי נדלה.
קדימה, קפוץ למיים. יש לך פה יד.

אני קורא את עצמי עכשיו ובהחלט יכול לטפוח לעצמי על השכם בגאווה.
מאיפה הוצאתי את כל האנרגיות הללו?
מאיפה האומץ של לכתוב הכל באופן גלוי?
מאיפה האומץ לנסות ולהבין את את שמסתתר בתוכי.
אני אוהב את עצמי.
אני מרגיש את זה וחש התעלות.

לעצמי

אנונימי

לעבוד על עצמי מבפנים

כל חיי אני מנסה לשפר את התדמית שלי.
אני לא עושה פעולות "רסקיות" כדי לא לקבל "מכות".
אני עושה הרבה רק כדי למצוא חן בעיני אחרים.
אני עושה, בד"כ, רק מה שמקובל לעשות.
בילדותי חיפשתי את תשומת הלב מהוריי, שלא תמיד הגיעה, (אני זוכר איך בגיל מאוד קטן ישבתי תחת כורסתו של אבא ושפשפתי את ראשי תחת כף ידו בתקווה שיתחיל ללטף אותי).
אני נושא עימי חוויות ותיסכולים שהביאו אותי למגננה.

בעקבות מגננה זו, אני פועל כך היום.

הפך להיות משהו אוטומטי.

אני מרגיש לא מוצלח.

אני הולך להעיף את ההרגשה הזו. היא לא אמיתית.

אני עולם נהדר. אני אדם מוכשר.

זה שדברים לא קורים ולא מתבצעים, זה לא אשמתי. זה אף פעם לא היה!!!*
ישנם המון דברים שאין לי השפעה עליהם אבל אם תהיה לי תמיכה, (אנשים שיעשו אותי, שיחזקו אותי מבפנים, שיעשו איתי את המשימות), אין דבר שלא אצליח לעשות*

אני חייב להבין איזה סוגי תמיכה אני צריך ולהשיג אותם!!*

ישבתי לקרוא את דף הבלוג הזה מתחילתו ועד סופו. שעה וחצי.
אני צריך לעשות זאת מדי פעם.
בהתחלה עסקתי בזוגיות שלי ובחצי השני שלו אני עוסק בי.
אני לומד, (כך גם שמעתי מאחרים), שעם השינויים לטובה אצלי, הזוגיות תשתפר והיא אכן משתפרת.

אני עובד עם עצמי. אני בוחן מצבים שונים שקורים לי בחיי ובמין אם פעלתי נכון או אם יש דרך לשפר.
אני לא בוכה על חלב שנשפך ולא מתעסק בפירות הרקובים אלא רק על אלה, העסיסיים שנמצאים על העץ ומחכים שאקטוף אותם.
אני רוצה להביא כאן משל שכתבתי בדף אחר אבל חשוב לי שהוא יופיע כאן, בשבילי. שאוכל לקרוא אותו שוב ושוב.
אני משתמש במסר שלו מדי יום.

_האם אתם יודעים כיצד צייד אפריקאי תופס קוף אינטליגנטי?
אז ככה, הוא חופר בור בעובי של תפוח ובאורך של 20-30 ס"מ. בתחתית החור, הוא מרחיב את הפתח ומטמין בו תפוח.
כשעובר שם קוף, הוא מריח את התפוח, מושיט את ידו אל עבר החור באדמה ומחזיק את התפוח.
הוא מנסה להוציאו אך אינו יכול משום שכף ידו העוטפת את התפוח היא כעת אגרוף גדול שלא עובר בפתח החור שלהזכירכם בעובי של תפוח.
הצייד מצליח לתפוס את הקוף רק משום שהוא לא מרפה מהתפוח.
מוסר ההשכל של סיפור זה הינו: למה להיאחז בתפוח אחד שכבר בטח נרקב בזמן שהוא יכול למצוא תפוחים עסיסיים על העץ?
מאז ששמעתי את הסיפור הזה, בכל פעם כשאני חושב על משהו שקרה בעבר, ואני מתחיל להתעסק איתו, אני חושב על התפוח הרקוב ומנסה לשחרר אותו._

אני מודה לעצמי יום יום על התובנות החדשות שאני מגלה.
אתמול, (סופסוף), התחלתי ללכת לחדר כושר. עשיתי הליכה וכך היה גם הבוקר. גם ההתעסקות החיובית בגוף שלי מוסיפה לאנרגיה החיובית שאני חש בה.

אופיר אתה משפר גם את עצמך וגם אותנו במילים הנפלאות שלך.
תודה.

תודה אלון על המילים והעידוד.

אופירי,
אני נהנית לקרוא אותך ...
אני מרגישה שאנחנו עולים על דרך המלכים . כל אחד מהכיוון שלו .
כל כך טוב לי שהתחלת להשקיע בעצמך במובן הפיזי , כי אני בטוחה שתהיה לזה השפעה ישירה גם על הנפשי גם עלינו.
אני חושבת שאתה תצליח בכל מה שתאמין בו כי יש בך אנרגיות מדהימות.
אוהבת אותך...

גליתי אהובתי,
תודה לך. המילים שלך מחזקות אותי. איזה כיף.
אני מרגיש נהדר.
היו לי תכנונים לסופשבוע אבל שמתי את כולם בצד והקדשתי אותם למשפחה.
אתמול בערב, חשבתי שבמשך השבת לא הצלחתי לפנות זמן לעצמי, אך הבנתי שבמשך השבוע אני מצליח לפנות זמן לעצמי ובכדי להמשיך לקבל את התמיכה לעסוק בעצמי, אני חייב לתת מעצמי בבית.

אתמול בנינו חנוכיה לתפארת ואנו מקוים לזכות במקום הראשון בתחרות מחר. אני מאמין בכל ליבי שאכן ניקח מקום ראשון אבל הכנתי את הילדים שייתכן שלא נגיע אפילו לאחד משלושת המקומות הראשונים.

בזמן האחרון, מרוב שמצאתי תחומי עניין מגוונים, (להם חיכיתי כבר המון זמן בחיי), אני מרגיש שאני זונח את העבודה.
היום אני אקפיד לתת יותר מעצמי בעבודה.

התחלתי את הבוקר עם צעידה ואני מרגיש אחלה.

אני מאוד עסוק לאחרונה. לא יצא לי לכתוב כבר המון זמן, (אולי שבוע).
בימים שעברו היה עליי עומס רב, מעבר למה שאני מסוגל לשאת וקיבלתי טיפ חשוב לחיים שאני מנסה ליישם אותו.
להרפות.
זה מתבטא בכמה אופנים. מפאת חוסר הזמן, ארחיב בהמשך.
דבר נוסף שיישמתי בחיי, לא לשקוע לתהומות וכשאני מרגיש שתהום מתקרב, אני קורא לעזרה. זה פועל מצויין.
יש לי מצב רוח טוב, רוב הזמן ואני לא מפסיק לגלות דברים חדשים עליי ועל הסביבה שלי.

יש לי בעייה שאני חייב לעבוד עליה. אני חייב לדעת להתמקד ולא להתפזר. כרגע זה תופש אותי חזק בארגון הזמן בעבודה. כאן אני לא ממש יכול להרים דגל וחייב ללמוד לארגן את הזמן. לא להתפתות לעשות דברים שלא קשורים בעבודה ובזמן האחרון אני מגלה המון פיתויים.

אני ממשיך ללכת ולשמור על תזונה נכונה.

איזה יופי
נהדר לקרוא אותך
ממש לקחת את עצמך בידיים ואתה בוחר להיות נפלא
כמו שאומר פה המרגיעון:
האושר, אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר.

תודה.

כמה שבועות חלפו מאז אפקט הפרפר. בסדנא הזו למדתי על עצמי כמה דברים.
בשבוע הראשון הייתי באטרף. התחבקתי עם כל מה ומי שזז.
בשבועות האחרונים, אני בודק את עצמי, בוחן את עצמי ושואל שאלות את עצמי ואת הסביבה.
אני בודק את הגבול הדק של בין משמעת להרפייה.
מצד המילים הללו לא נותן בי מנוחה.
מכיוון שהחלטתי להתוות לעצמי כמה דרכי פעולה, אני בודק האם אני עומד בהם בהצלחה או לא.
האם יש לי משמעת עצמית גבוהה או שאני מרשה לעצמי להרפות מדי פעם.
לעיתים אני מוצא שההרפיה היא שלילית ולפעמים חיובית.
למשל, כל נושא משטר בתזונה שהחלטתי להיכנס אליו. כבר כל כך הרבה פעמים ניסיתי בחיי ווחץ מפעם אחת, (לפני החתונה), נכשלתי בשאר הפעמים. יש לי מנהג גרוע לרוקן את הבית. אני מסוגל לאכול כמעט כל דבר, (בעיקר מתרכז במזון לא ממש בריא). בשבועיים האחרונים אני מקפיד שזה לא יקרה, אך ביומיים האחרונים זה קרה ואחר כך מגיע התיסכול וחשיבה איפה טעיתי ואיך עלי להשתפר.
כאן מגיע נושא המשמעת העצמית. משמעת, משורש שמע, אני חייב להקשיב לעצמי, השאלה היא כמה להדק את הטבעת סביב המשמעת. כמה אני יכול לפרגן לעצמי מדי פעם ומהו הגבול של הפירגון. מתי הפרגון הופך למצב שבו הרפתי מן האחיזה, אחיזה במשמעת.
בעבודה, אני משתדל מאוד לעסוק בענייני עבודה. יש לי המון עבודה ואני לא מצליח להגיע להספקים שאני רוצה. אני מתפתה לעסוק בדברים שלא קשורים לעבודה. לפעמים אני עושה זאת תוך כדי כך שאני מרגיש שאני מפרגן לעצמי, אך אני יכול מבלי לשים לב לחרוג מעבר לזמנים הסבירים.
מהו סביר? זוהי בדיוק השאלה שאני מנסה לברר לעצמי.
איך עליי ללמוד מדברים שלא נראו לי? איך עליי לתקן ולא ליפול שוב בפח? איפה אני משיג את הכח לעשות דברים שנמצאים רק בגדר מחשבה ואני אף פעם לא מוציא אותם לידי ביטוי?
התשובה לכל אלה, אני מניח, היא פשוטה – לעשות.
ממש פשוטה...
את הכתיבה בנושא הזה, למשל, אני דוחה כבר ימים. עכשיו כשכבר מאוחר ומרחתי סתם עוד ערב מול הטלווזיה, (חזרתי לאחרונה להרגל הגרוע הזה), ישבתי סופסוף לכתוב על הנושא שבאמת מפריע לי ומעסיק אותי.

לעיתים אני מוצא שההרפיה היא שלילית ולפעמים חיובית.

עלעלתי במה שכתבתי בפעם האחרונה. שום שינוי ממשי לא התרחש בחיי. אני משכיל להבין שהשינויים שהורגלתי אליהם בחיי הם בשיטת הזבאנג. כנראה שאין לי מספיק סבלנות לתהליכים ארוכים. כנראה זו מחמאה. אני איש הזבאנגים. רק בזמן האחרון אני מתחיל ללמוד סבלנות מהי. יש דברים שאצטרך להבין בדרך הקשה. אני מגלה שחלק מהעניין של להשיג דברים בחיים היא האפשרות להתבונן על חיי או בחיי. רק כך אוכל להעריך את עצמי. רק בדרך זו אוכל לקחת פסק זמן ולבחון את הדברים, להעצר לחשוב האם אני פועל נכון ומה אפשר לתקן. יש בי גם את מנגנון הרשע. אותו מנגנון שמאפשר לי לגרום לי לא להרגיש טוב עם עצמי. באמצעות המנגנון הזה למשל, אכלתי היום שטויות והרסתי לעצמי את שמירת התזונה. אני בוחר כנראה להתעלם מעצמי והדרך הטובה לעצור את מה שקורה, הוא לקחת פסק זמן, כמו שאני עושה עכשיו ולומר לעצמי מהי הדרך הנכונה בשבילי. השאלה אם אצליח. כמה האופי שלי מספיק חזק. פעם חשבתי ששגרה זה רע. היום אני לא בטוח. כמה שבועות שאני מאוד מקפיד, הולך לעבודה, מצב רוח טוב, עושה ספורט ואוכל נכון. היום נשארתי עם ביתי שאינה מרגישה טוב. יום חמישי, כך באמצע השבוע. אני אפילו לא מסוגל לחשוב מה אני עושה עם עצמי ואיתה היום. מרחתי איתה את הבוקר, (טוב גם זה חשוב שרק היא ואני ביחד). עכשיו היא רואה טלווזיה ואני כותב. בשגרה, אני יכול להיות בטוח שאצליח לשמור על ספורט בקצב שקבעתי לעצמי ולאכול מסודר. כששוברים את השגרה, יש גם מחיר של לדעת להסתדר עם מצבים שאינן מוכרים לי. נשמע מוזר. אף פעם לא התייחסתי לפסקי הזמן, למשל יום מחלה, כשבירת שגרה. אף פעם לא חשבתי שזה עלול להרוס לי משהו.
כל כך הרבה אני מדבר על איך לעשות את הדברים כשבמקביל, אני טוחן עוד כמה פתי בר. האם אני חלש אופי או שזה בסדר להרפות מדי פעם ואוטוטו אחזור לשגרה אותה אני כל כך מייחל לעצמי, שגרת השעות המסוגרות, שעות שבם אני יודע מה אני מכניס לפה בכל רגע נתון, אותה שגרה ממנה ניסיתי לברוח כל חיי...

כל כך הרבה אני מתעסק עם החיים שלי. עשיתי כעת פסק זמן לכתוב על משהו שהיה מאוד קרוב אל ליבי. להתעסק עם נושאים שעניינו אותי עד לא מזמן.

עכשיו נועה רוצה תשומת לב. צודקת.
להתראות בינתיים.

הכי פשוט זה לבקר את עצמי, לנסות להבין מה לא בסדר. מה עם קצת פרגון? ובכן, הבוקר, יום שישי בשעה כזו, זה עדיין בוקר, אני מפרגן לעצמי בסבי סבבה. הבוקר, לאחר 8 שנות הפסקה, חזרתי לעבוד באובניים. כבר כל כך הרבה שנים רציתי לחזור.
ההתחלה לא פשוטה אבל ההרגשה נהדרת.
חזרתי הביתה, עמדתי סיר חמין לשבת ועכשיו אני הולך לאסוף את הילדים מהגן.
ויש לי אחלה מצב רוח.

עונג שבת לכולם.

אנונימי

מריחים את החמין עד לכאן.
תביא ביס

איזה יופי!!!
תענוג לקרוא אותך.

תביא ביס - גמני.

סופשבוע עבר ועימו ההרגשה הנהדרת.
גלית בילתה את הסופשבוע ואני נשארתי בפעם הראשונה בחיי עם שלושת ילדי. היתה שבת גשומה, אני בד"כ דואג שהילדים וגם אני לא נשהה כל הזמן בבית. צריך להתאוורר מדי פעם אבל נפלנו לשבת גשומה והתאווררות נעשתה במרפסת. הזמנתי אורחים לשבת בבוקר ושבת בערב והיה אחלה. המת הקטנה שלי, אוטוטו בת שנתיים היתה צמודה אליי. זה חדש, היא מאז ומתמיד היתה צמודה לאמא והקשר שלנו התחזק מאוד. התחזק עד כדי כך שהיא לא היתה מוכנה להישאר אצל סבתא שלה, דבר שהיא מאוד אוהבת לעשות. לחברה הבוגרים הבטחתי שנעשה חיים משוגעים ואכן כך ביב. הם ישנו באוהל בסלון 3 ימים. הכנו עוגה יחד ועוד הרבה דברים ביחד.
גלית התקשרה הבוקר לומר לי כל הכבוד על הסדר והנקיון. כגבר, אני יכול להעיד שלא היה לי פשוט לשמור כל השבת על הסדר והנקיון אבל דאגתי כל הזמן שיהיה מסודר בבית, מה שגרם לי להיות בפעולה כמעט כל הזמן. לרגעים הרגשתי כמו גלית כשאני רואה אותה כל הזמן מתרוצצת לסדר דברים במקומם.
שבוע חדש. הרגשה טובה לפתח השבוע.

אהלן אופירוש! נהננו מאד להתארח אצלך שבת בערב. באמת מקסים! מגיע לך צל"ש על התמודדות עם הילדים (נורא נורא חמודים) והניקיון. כל הכבוד.

בעקבות ההתערבות שלכם דורון לא מנשנש היום! נראה כמה זה יחזיק.

איזה אבא מדהים איזה בן זוג מעולה ואיזה חבר מצויין!!!!

כל הכבוד לדורון. אני עדיין בסימן ירידה, לא הלכתי להתאמן וממשיך לאכול ללא הגבלה. אני מקווה שהערב אפגוש את דורון ונוכל לתמוך אחד בשני.
תודה לך מיץ יקרה על העידוד. חשבתי עלייך כמה פעמים כשהתמודדתי עם מצבים שהיו לי בשבת עם הילדים. להיות כל כך הרבה זמן לבד עם הילדים בבית זה לא פיקניק. הם שלושה ואני אחד...

אני זקוק לעיצה. לעידו קשה לקום בבוקר והוא נמרח כל הזמן. לגלית יש כל בוקר ריבים איתו. מה עושים?

לגדול יש בעיה דומה.
אני מעירה אותו חצי שעה לפני הזמן המיועד. מתחילה בליטופים. מעסה את גפיו חזק וקוראת בעדינות בוקר טוב פשוש, מתוקי.הוא לא אוהב שאני מקרבת את ראשי אל פניו אז אני נמנעת. אבל מלטפת אותו בשערות.
כשהוא מתחיל קצת להתעורר מהשינה העמוקה אני מדברת איתו ברוך ועדינות כמו למשל : אתה יודע איזה יום היום? אתה יודע מי יבוא אלינו היום? יש לנו הפטעה בחוץ תנחש מה קרה...
ואז זה מדרבן אותו לדבר איתי ועוד קצת להתעורר. ואני ממשיכה את השיחה...ירד לנו שלג... היום נוסעים ליובל, היום יום הממתקים...ואז אני משחקת איתו משחק קצר של התפנקות : אפשר להתכרבל איתך קצת? היי מה קרה לך הפכת לשבלול? צב צב צא צא... ואנו צוחקים ומתפנקים קצת יחד במיטה ומדברים ואז אני עוטפת אותו בשמיכה דקה ועושה לו שק קמח לתנור שמחמם את החדר השני....ושם מחכים הבגדים המחוממים שלו....שאני מלבישה לו כחלק מהפינוק-בוקר שלנו.
עכשיו הוא כבר ער למדי!!!
המחיר שלי שאני צריכה לקום מוקדם יותר כדי להיות במצב כזה עבורו. אבל זה כל כך כיף לי שאני לא מוותרת על זה.

אנונימי

רעיונות לעידו:

הולכים (ז"א, הוא ילך) לישון יותר מוקדם.
חופש מהגן לכמה ימים.
שיגיע לגן רק כשהוא קם.

סיעור מוחות שלך, של גלית ושל עידו: יושבים יחד שלושתיכם, עם דף גדול וחלק.

למעלה כותבים (ואמרים בקול רם) כותרת בסגנון: לעידו קשה לקום בבוקר. רעיונות ופתרונות.
בהתחלה אתם מציגים מה הקושי שלכם, כל אחד בנפרד עם הנושא.
מבקשים מעידו להגיד איך הוא מרגיש עם הנושא. חוזרים על דבריו במילים אחרות, כדי לוודא שהבנתם אותו היטב מלא ומדוייק.
מחליטים (ביניכם, ההורים, אפשר מראש) מה אתם רוצים שיהיה (למשל: שעידו יקום כל בוקר עד השעה X. יוכל להישאר במיטה עוד 10 דקות, אז מישהו מאינתו יבוא שוב לקרוא לו, והוא יקום יתלבש יתארגן וכו' בלי ריבים ובלי ויכוחים).
מוודאים עם עידו שהמטרות ברורות לו, ורצוי גם שיהיו מקובלות עליו.
שלב הסיעור מוחות לפתרון:
כל אחד מציע רעיונות. כל רעיון - נכתב בשורה משלו.
כולל רעיונות דביליים, לא הגיוניים. לא פוסלים מראש אף רעיון. אפשר לצחוק תוך כדי, לנשנש (רק מלפפונים גזר סלרי ועגבניות שרי) תוך כדי, לברר למה הכוונה וכו'.
אפשר להמציא בכוונה רעיונות בלתי מעשיים, כדי שיהיה מבחר גדול יותר לעבור עליו אח"כ, כדי שיהיה יותר שמח, כדי לגרות את המחשבה של האחרים, כדי לאפשר לרעיונות שלהם לנבוט.
אחרי שיש רשימה ארוכה ומכובדת של רעיונות, מתחילים לעבור עליהם אחד אחד.
פוסלים מה שאין עליו הסכמה.
נשארים בסוף עם כמה רעיונות אפשריים.
בוחרים את המתאימים ביותר ומתחילים לעבוד לפיהם.

ותודה לפייבר ומייזליש שכתבו את "איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כדי שילדים ידברו". זה כמובן לקוח משם, בניסוח חופשי שלי, מהזכרון.

קיבלתי כאן רעיונות נהדרים.
תודה. אני הולך להדפיס ושולח העתק לגלית.
עדכונים יגיעו.

הי אופיר,
רק באתי להגיד שגם אני ממשיכה לקרוא כאן בבלוג שלך וכל הכבוד על התהליכים שאתה עובר ועל היכולת שלך לשתף ולשאול וללמוד. @}

<בענייני הנשנושים - העצה הכי טובה היא כנראה לא להכניס את הדברים האלה הביתה....>

אני לא צריך להכניס את זה הביתה, היא קונה את זה לילדים. אני מסוגל לשאוב גם את הצימוקים או כל דבר אחר אם אני לא מוצא נשנושים.
<למה נולדתי גרגרן?>

הי אופיר נשמע ממש טוב.
יש לי עצה שאני משתמש בה כשעולים בי רצונות לשנות.
לשים שעון שעושה ביפ כל דקה או שתיים.
וכל פעם שהוא עושה ביפ לחשוב: "מה אני עושה עכשיו?, האם זה מה שאני רוצה/רציתי?".
אם הגעתי למצב לא רצוי בזמן הביפ ~ להתנער ולשנות.
(זהירות לא לפתח הרגל התעלמות מביפים)

אופירי, באמת כל הכבוד .
לא האמנתי שהבית יראה ככה אחרי שלושה ימים שאני לא אהיה בבית .
אני שמחה שנכנסת קצת לנעליים שלי וראית מה עובר עלי ביום יום.
אתה ב א מ ת אבא מדהים ובן זוג נהדר.
נתת לי הרגשה מצויינת שהכל עובר עליך בכיף, הילדים מבסוטים ואתה מסתדר עם כל מטלות הבית. (תיזהר , אני עוד אתרגל...)
תודה ע ל החופש שאתה נותן לי - אני באמת זקוקה לו .
אני גם חושבת שזה נהדר - הקשר שנוצר בינך לבין נועה - אמרתי לך- רק בשביל זה היה כדאי שאני אסע...
לגבי הנשנושים - זה בלתי אפשרי שלא יהיה שום דבר בבית- זה בית עם ילדים ויש קצת , באמת שלא הרבה נשנושים.
אתה יודע שאם אתה רוצה , אתה יכול למצוא לך תחליפים- הכל אצלך בראש .בזה אני לא רוצה להרחיב. אתה יודע כמה זה מעצבן אותי...
אני כל כך שמחה שחזרת לאובניים וממש מקווה שתכנס לזה ברצינות. אני חושבת שזה יעשה לך ממש טוב. כמו שאמרתי לך - בוא נעשה יצירות משותפות - אתה תעשה את הכלים ואני אצייר עליהם . זה יכול להיות מגניב.
בעניין עידו - תודה לכל המייעצים.
שיטת הטיפול שלך , מיץ פטל , נשמעת נהדרת , אבל לא ישימה לגבי. לי יש בערך שעה וחצי בבוקר שאני צריכה לחלק בין ארבעה : אני ושלושת הילדים.(כולל הכנת סנדויץ לתמר , שתיה לכולם , לגרד כל אחד מהמיטה , לארגן את עצמי וכו ' וכו'...) עם כל הרצון הטוב , אני לא יכולה להתעסק במשך חצי שעה רק עם ילד אחד , כי אז אני לא אגיע לעבודה בזמן. אני כן חושבת שאנחנו צריכים לשבת ולדבר עם עידו ולהסביר לו בהגיון את הבעיה , ולמצוא איתו פתרון .
אהבתי את רעיון סיעור המוחות. אני חושבת שנאמץ אותו בגירסה זו או אחרת.

אלון, הרעיון שלך נשמע חי טוב אך אני לא רואה איך אני מיישם אותו בחיי. בעבודה אני עסוק מאוד ואין לי זמן לשים את השעון ועוד במרווח של 2 דקות. אני כן מסכים איתך שצריך ללמוד איך משלבים את השעון הזה בחיים. אני בזמן האחרון משתדל לפקוח את העינייים לגבי מה שקורה לי בחיים. לא תמיד מצליח לי, (ראה בעיית הנשנושים) אך בנושאים אחרים אני רואה שיפור רק בעקבות המחשבות על עצמי.
רוב שעות היום, אני לא רואה את עצמי, אני רואה את הידיים שלי מתקתקות במקלדת אך לא רואה את עצמי באופן מושלם. כמה פעמים ביום אנחנו רואים את כל דמותינו? אני רואה זאת רק כשאני מצולם בוידאו וגם זה לא קורה הרבה מאחר ואני בדרך כלל הצלם...
מה אני מנסה להגיד, אני מאמין שאם היתה לי מראה בגודל הגוף שלי במשרד - שם אני רובץ רוב שעות היום, היה סיכוי גבוה יותר שהייתי מתייחס אל עצמי ואז אני מאמין שהשעון הדמיוני היה מתקתק לעיתים קרובות יותר.
מעניין אם אני צודק או שלאחר זמן מה הייתי מתרגל לראות את עצמי במראה ולא הייתי שם לב.
אבא שלי, לפני 30 שנה, הרחיב את האמבט. הוא הכין בקיר החרסינה מקום גדול למראה אך בסוף הסתפק במראה קטנה, (אלו עם הדלתות והמגירות שהיו פעם נפוצות). גם לו היתה כרס והוא התבעס מאוד מהמחשבה שהוא יצטרך לראות את כל גופו ועוד בעירום.
אני חושב שזה חשוב. יש לנו אחת כזו בחדר השינה, מעניין המראה במקרה יושבת בול מול הצד שלי במיטה. כשאני רואה את עצמי מדי פעם אחרי המקלחת, אני מזדעזע מחדש, לעיתים אני מבקר את עצמי אבל לרוב אני מתעלם.

כמה שנים שאני רוצה ללכת בלי חולצה בקיץ..... למשל בים.....
טוב, אני לא רוצה להפוך את דף הבלוג הזה לדף תמיכה להרזייה.
רציתי לכתוב שאני מאמין שזה יגיע, אבל אני מכיר את עצמי. קשה לי עם החלטות ארוכות טווח.
אני אלוף מכות הזבאנג. לפתור בעיות וכמה שיותר מהר. כשצריך להתמודד לאורך זמן, אני לרוב מתייאש.

גלית, אני שמח שנכנסת לבלוג. לפעמים קל יותר לכתוב דברים מלומר אותם. קחי לדוגמא את התקשורת שלנו במשך היום. כשאנחנו מתכתבים במסנגר אנחנו הרבה יותר יעילים מאשר בדיבור. דיבור זה און ליין ובכתיבה יש זמן לחשוב, לאסוף את הדברים, אפשר למחוק ולארגן מחדש את הכתיבה לפני שמשגרים.
אני אוהב אותך. אני מרגיש שהזוגיות שלנו עלתה לדרך חדשה וטובה. צריך להמשיך ולעבוד. לשתף אחד את השני במחשבות. אם את מוצאת שיותר קל לך בכתיבה, קחי מחברת וארגני לעצמך את המחשבות ואז תשתפי אותי. אם אין לך זמן, תפני אני דואג לפנות לעצמי בזמן האחרון יותר זמן ואני מאוד מרויח מכך וממליץ לך בחום. תחשבי יותר על עצמך ועל מה שחשוב לך בחיים.

כן להיות בהווה ולא במחשבות רצות, ולשנות הרגלים אלו דברים לא קלים..

אבל אפשרי. לא יודע אם כל הזמן, אבל אפשר להגדיל את המינונים.
אתה עובדה.

תודה אלון.

אנה בי,
אני אנצח אותו. מעניין לטובת מי תהיי בסוף...
לא רשמנו את תאריך תחילת ההתערבות. הרגע דיברתי איתו ודחינו את המפגש שלנו למחר ונראה לי שנכריז על תראיך ההתחלה בכוס לחיים.
תודה על העיצות. צודקת בכל מילה.

בהצלחה. עולה עולה לה לה לה! |ריקוד מעודדות|

אנונימי

שלא על מנת לפגוע באף אחד ואחת - רוצה לשתף לגבי אמונה קטנה ופרטית שלי:
משמעת זה חארטה.
בפרט בהקשר של דיאטה.
לא יכולה לפרט כרגע. אולי בפעם אחרת.
בהצלחה.

ירית ירייה באוויר. האם את מוכנה לפרט בקשר לתיאורייה שלך?

(איך כותבים את המילה הזאת?) ויאעללה!
הי אינה,
מה שלומך יקרה? אתן לך טיפ קטן. כשאני כותב בבאופן, אני כותב על מסמך WORD, הוא מסמן לי את השגיאות, אני מתקן אותם ורק אז אני מעביר את הכתוב לדף בבאופן.
חוץ מזה, אני רוצה לומר לך שאת כותבת מאוד יפה. את צריכה יותר להשמיע את הדיעות שלך, (לא יצא לי עדיין לקרוא אותך בדפים אחרים).
לגבי ההרזייה שלי, אני יושב עכשיו במשרד במקום ללכת על המכשיר בחדר כושר. נוצרה אצלי הפסקה בשמירה על המשקל, אני לא יודע להסביר, אני מוותר לעצמי יותר מדי. אני רגיל לומר לעצמי, שבוע הבא, אני אלך אבל השבוע הבא הזה נדחה משבוע לשבוע ושום תוצאה לא נראית באופק.
כל המילים האלה על התמדה וכולי נשמעות לי מצויין וכמו שאמרנו אני ודורון אתמול, אנחנו אלופי התיאוריה. איך דורון אומר? הוא יכול ללמד אנשים אחרים איך להוריד אבל כשזה מדובר בו, זה לא קורה.

שיננו את ההתערבות שלנו במקום להזמין את המשפחה לארוחה במסעדה לארגון טיול. קבענו להיפגש בשבת של 10.3.07. אני שוקל 100 ודורון 101. אם יש עוד אנשים שרוצים להצטרף לחגיגה, אהלן וסהלן. הסידור הוא פשוט, ניפגש, נישקל ונכריז על התאריך, דרור כמון, אני מדבר אליך וגם לקוראים האחרים. מי שיוריד הכי פחות אחוזים במשקל מארגן טיול באיזור שהמנצח בתחרות יבחר. ארגון הטיול חייב לכלול מרכיבים שונים כולל משימות שעליהם עוד נדבר. כל רעיון לשכלול המשימות יתקבל בברכה.
אם יש אנשים נוספים שירצו להצטרף לטיול, ברוכים הבאים, זה יהיה טיול משפחות לפתיחת חגיגות "נפטרים מהאחוזים".
אינה, בתור משהי שירדה 25 קילו בגיל 16 ומתמידה עד היום גמני הורדתי 20 קילו לפני 20 שנה ואני אף פעם לא מצליח להחזיק מעמד יותר משלושה שבועות. אולי נארגן קבוצת תמיכה בי, בדורון, בדרור ובכל מי שיצטרף? לא הייתי רוצה שדף הבלוג שלי יעסוק רק בנושא הזה, יש לי המון דברים עוד לדבר עליהם.
הבוקר קראתי את דבריו דל דרור כששאלתי אותו מה שלומו ואני מצטט:
חוץ מזה אתה יודע ממשיכים עם הבדיקות, החקירות, השאלות הפנימיות המהותיות השמימיות הגורליות וכו' וכו' וכו'
לאחרונה אני עושה שימוש המילה מראה. ככל שאני נחשף ליותר אנשים, אני רואה שיש עוד נפשות שמאוד דומות לי. לא רק אני בחיפוש. ההרגשה הזו תורמת לי. המשפט הזה שלך דרור הוא משפט מפתח. אמרת אותו ככה בדרך אגב אבל אני קראתי אותו מספר פעמים ופרקתי אותו לגורמים. כל מילה במשפט מיוחדת בעיני.
השאלות הפנימיות המהותיות השמימיות הגורליות האם אתה יכול לפרט למה אתה מתכוון?
אני מגלה בזמן האחרון את הרוחניות שלי. עד לפני שנה שאלתי את עצמי מהי רוחניות והאם אני רוחני?

אינה, את חייבת להושיב את דורון לעקוב אחר הבלוג הזה. אני מאמין שזה יתרום לו ושגם הוא יכול לתרום לי. לשבת באפס מעשה בלי לעשות כמעט כלום, להעביר את הזמן, זה הכי קל. הכי קשה זה להתחיל או להמשיך עם הבדיקות, החקירות, השאלות הפנימיות המהותיות השמימיות הגורליות וכו' וכו' וכו'
הצעתי לו לפתוח דף במסנגר אבל במחשבה שנייה, אחרי הפגישה שלנו אתמול, אני חושב שכדאי שהוא ייכנס לכאן. יש לנו שאלות משותפות על החיים והכי טוב זה להעלות אותם על הכתב.
אני אשלח לו SMS עכשיו שייכנס לבלוג.

לקחתי החלטה. עכשיו החלטתי לפתוח דף דף תמיכה בדורון ואופיר.
אני רוצה לרכז שם את כל הנושא הזה. אפשר לדבר עליו גם כאן אבל את כל אורות הזרקורים נא להפנות לשם. אני בטוח שהדף הזה יהיה תוסס ורלוונטי. יש לנו מטרה משותפת עד ל10.3 ואחר כך נמשיך ליעד הבא שלנו.

יוצא לי להיפגש עם 2 סוגי אנשים (ברור שיותר אבל אני מנסה לחדד):
הסוג הראשון שבבחינה מתמדת, מה עשיתי, למה זה קרה, מה עליי לעשות, וכו' וכו'
הסוג השני כמעט ולא שואל, וגם אם שואל אז בדיעבד,

מתחבר למה שאני מנסה להגיד?

הייתי שמח לשים קצת (לא קצת, הרבה) מהמעמסה הרוחנית הזו קצת בצד ולכייף, להיות אהבל,
אבל מה, מסתבר שזה קשה, פרדוקס לא?
כנראה שהבחינה המתמדת היא חלק אינטגרלי ויש בי רצון עז ללמוד לחיות איתו בשלום ולא פחות חשוב בהנאה.

ומכאן המשפט האולי קצת כבד שיצא אבל בהקשר של כבדרך אגב כי כל העניין הרוחני הוא חלק בלתי נפרד מחיי אבל צריך, לא, לא צריך, יש בי רצון שיהיה כיף והנאה, בעולם המחורבן הזה, אופס סליחה, הרסתי הכל.

דרור כמון

עד לפני שנה שאלתי את עצמי מהי רוחניות והאם אני רוחני?

אז מהי באמת רוחניות בעינך?

זה בדיוק העניין, אין לי צורך להסביר מהי רוחניות. כשאני מנסה להסביר, אני הולך לאיבוד. העיקר ההרגשה.

דרור, לא מצליח להבין אותך. לא הבנתי לאיזה שני סוגי אנשים אתה מתכוון ובכלל.

אני מתחברת לדברים של דרור. תראה, יש אנשים שנמצאים בחיפוש מתמיד אחרי תשובות לשאלות קיומיות שונות ויש כאלה שחיים את החיים כמו שהם בלי להתעמק יותר מידי, בלי להתפלסף יותר מידי,ככה. אז, לסוג הזה של האנשים יש מידי פעם הרהורים פה ושם אבל זה לא משמתריד אותם כל-כך.
מה שכן זה שלסוג הראשון הזה (אלה ששואלים יותר מידי) זה יכול להיות מעייף נורא לפעמים.

למשל, פתחתי היום ת'טלוויזיה, סתם כדי לבהות. היה שם "שיר שלנו". הסתקלתי על זה וחשבתי לעצמי:" למה? למה אני לא יכולה להיות כמו אחת הפרחות האלה? למה אני , צעירה ויפה, צריכה להתעסק בפילוסופיה קיומית במקום ברחילות על חבר של חברה של חבר של חברה של...?"

אז זהו שפילוסופיה קיומית כנראה מעניינת אותי יותר מהחבר של חברה של חבר של.... וכנראה שאצתרך לחיות עם זה בשלום והנאה עד שאפטור את כל השאלות.

סליחה, סליחה, סליחה שהתפרצתי. לא יכולתי אחרת.

אגב, אני מתה מתה על פרחות. כפרות

אני חושב שזה תלוי מאוד בסביבה שאת חייה בה.
אני אדם שונה בין חברה לחברה וכבר כתבתי על זה בעבר.
נסי למצוא לך זויות אחרות בחיים ואולי תגלי תחומי עניין נוספים ובעקבותיהם תגלי על עצמך דברים חדשים.

אח שלי סיים תואר לפני שבועיים – רב חילוני.
הערב הוא השתתף בפאנל מאוד מעניין בו הוא וחבריו נשאלו שאלות בנושא.
אני ממליץ בחום לקפוץ לעיין במה שנכתב שם היום.
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1929,00.html

לא. אצלי זה לא תלוי בחברה. יש לי כל מיני תחומי עיניין ואני מכירה והכרתי כל מיני אנשים מסוגים שונים. אני חושבת שאצלי זה יותר תלוי בתקופות בחיים שאני עוברת. אולי זה חלק מהתמודדות. דווקא שמתי לב שבעיקבות התקופות האלה באות העליות ולפעמים אני גם מגלה דברים על עצמי. למעשה למדתי להנות מהן. לפעמים כשהכל יותר מידי רגוע אז דווקא כן בא לי שתנוח עלי איזו שכינה פילוסופית. משכן שכש עוברים חלק מהדרך כבר אי אפשר לחזור, לכן לא נראה לי שאי פעם יתגשם חלומי להיות פרחה

אמיתית.

הייתי שמח לשים קצת (לא קצת, הרבה) מהמעמסה הרוחנית הזו קצת בצד ולכייף, להיות אהבל,
אבל מה, מסתבר שזה קשה, פרדוקס לא?

מה שנראה לי שהתעסקות ברוחניות דווקא אוספת הרבה הרבה חומר לצחוקים מטורפים בכלל.
כאילו: על מה אנחנו מדברים בכלל? מה אני חופר לעצמי במוח שעה? מה אנחנו מקשקשים?
לדעתי זה הדבר הכי קורע שיש בעולם......
בסופו של דבר זה גם מביא אותי למסקנות הזויות, וגם נגמר בצחוק הכי מטורף.

בכל אופן אני אישית נהנה מאוד ממסיבות, נהנה להיות בחברה טובה, נהנה מיום רגוע (עדיף קייצי)
לא נהנה מרכילות, משיחות על ספורט מכוניות קניות... מבסוט שכך..
הייתי רוצה בכל אופן להיות פחות אנטי פרסומות מאוד(!) קשה לי לשבת באוטו כשרדיו דולק ככה על תחנה רנדומלית!

תראו מה זה, בן אדם פותח בלוג ואנחנו באים ככה ומקלקלים,
נו טוב,
אם כבר נשאלנו,
תגיד אופיר, נדמה לי שכתבת את זה איפה שהוא שבשנה האחרונה אתה עובר איזשהו תהליך, מתחיל לשאול את עצמך שאלות,לא?
לא שאלות כמו למה זה קרה לי, אלא קצת יותר עמוקות,
ואצלי ברגע שזה התחיל זה לא מסתיים,
ברור שזה לא כל הזמן ולא כל רגע, אבל זו מנגינת רקע.
אני מאמין שהיא מיטיבה איתי וכונותיה טובות, אבל גם נגנים טובים מפסיקים מתישהו, פורשים, משנים מקצוע, לא?
כוונתי היא זה למה לא להיכנס, להתלבש לאיזה תפקיד, מקצוע, לא חשוב, ולשחק אותו עד הסוף, כמו נהג מונית,
וואלה, בלי להעליב חס וחלילה, יש לי כבוד גדול אליהם, וזהו, מה זה ההתעסקות הזו כל הזמן עם החינוך של הילדים,
האם אני מגשים את עצמי, האם זה הייעוד, וכו' וכו' , למה אנחנו כאן, למה אני מרגיש ככה, והאם מה שקרה זה בגלל שעשינו ככה,
או שזה היה צריך להיות, וכו וכו'
טוב,
נפסיק כאן.

דרך אגב,
אנה - אותי שכנעת בפרחיות שלך, ישכח!

דרך אגב 2,
אלון - זה מדהים, כי זה בדיוק מה שהתחיל, ברגע שנרגעתי התחלתי לצחוק על עצמי, ובכלל להתבדח עם כבודו (של עולם),
אני מקווה שאני אצליח להתמודד גם במצבים קשים באופן כזה.

עבר סופשבוע נהדר. בדיוק סיימתי לראות פרק נוסף ומותח של 24.
אתמול הייתי בסטודיו כחמש וחצי שעות. לכל מי שלא עקב לאחרונה, חזרתי לתחביב ישן, עבודה על חמר.
זו הפעם השלישית וזה הולך נפלא. אני חוזר אט אט לטאץ' שיש לי בחומר, אני בינתיים מכין כלים לא בשביל שימוש אלא רק כדי להתאמן. את חלקם אני מפרק על מנת לבדוק איך הם עשויים מבחינת העובי שלהם.
יש לי סיפוק אדיר מזה. החלטתי ללכת לזה 3 פעמים בשבוע. מצאתי מקום לעבוד עם האובניים שקניתי לפני שנים רבות ושמונה שנים שכבו והעלו אבק.
בקיצר, אתמול עבדתי שעתיים וביתר הזמן שנותר, עבדתי עם הילדים המתוקים שלי שנהנו מכל רגע והתפעלו מהאבא המוכשר שלהם. הרגשתי שאני זקוק להמון סבלנות על מנת להיות איתם וללמד אותם.
עידו רוצה שאני אפתח חוג ואלמד אותו וילדים אחרים. הוא כזה חמוד אבל הסברתי לא שזה לא יקרה. לא יהיה לי את הסבלנות להסביר להם, לפחות לא בשלב הזה שרק התחלתי.
אתמול חגגנו לסבתא יומולדת נתתי לילד שבי לפרוח כשהייתי אחראי על המשימות החברתיות. השתוללנו, צרחנו ומה לא.
שתיתי כמעט בקבוק יין שלם כדי שהעייפות של כל היום לא תשפיע עליי ושאהיה עם מצב רוח טוב. זה עבד מצויין. לעיתים אני מעדיף לשתות אלכוהול כדי שזה ישפיע על מצב רוחי. אני חושש שמא אהיה שקט מדי. פעם ראשונה שאני מספר את זה למישהו. זה לא בדיוק הרגשה שאני לא רוצה להיות שקט, אלא יותר הרגשה של לרצות להיות משוחרר. הרגשה של ריחוף. אני מאפשר לעצמי להיות משוחרר יותר, להגיב יותר, לחשוב יותר טוב ולהיות בהרגשה שאני נמצא במקום טוב. יש את מחיר האנג הובר אבל זה אף פעם לא גורם לי שלא לשתות. אני לא שותה לעיתים קרובות, אולי כמה פעמים בשנה. במיוחד במסיבות או כשיש חברה שאני אוהב להיות בה.
הבוקר כמובן קמתי עם כאב ראש עצום, שני כדורים ובקבוק מים סגרו את הבעייה. היום היה נפלא. יום משפחתי. טיול ביער, ארוחה במסעדה, בסוף היום שחקתי סנוקר עם חבר ולקינוח, סדרת '24' עם קערית אורז חמה.
אני בטוב.

תגיד אופיר, נדמה לי שכתבת את זה איפה שהוא שבשנה האחרונה אתה עובר איזשהו תהליך, מתחיל לשאול את עצמך שאלות,לא?

אני עובר שינויים מעניינים.
לפני כשנה הייתי בסדנא ואחד מהמשתתפים סיפר שבשנה האחרונה הוא המסע חיפוש אחר העצמי שלו.
אהבתי את הניסוח שלו והחלטתי לצאת למסע כזה. אני מנסה דברים שונים. אני מבין שעליי לנסות דברים שונים בדרכים אחרות. למדתי שרק על ידי שינוי הכיוון אוכל לראות דברים בפרספקטיבה שונה.
חלק מהשינויים טובים, חלק קשים. לפעמים השינויים הקטנים ממש מפילים אותי אבל שלא כמו פעם, אני לא נופל לתהומות אלא קורא לעזרה.
אני מספר על מצב הרוח שנכנסתי אליו לזוגתי או לחבר ובמילים אחרות, אני מבקש להבין יחד איתם את הדברים.
יש מצבים שאני כאילו נהנה להכאיב לעצמי. אני לומד איך לא לתת לזה לקרות. אני שם לב יותר לפרטים ומשתדל להיות יותר גלוי וכנה עם עצמי. אני מזהה מצבים ומנתח אותם עם עצמי או עם אחרים. אני מגלה דברים חדשים על עצמי תוך כדי כתיבה כאן.
הכרתי חברים חדשים למסע רק בזכות הכתיבה כאן.
למדתי שאין לי שום בעייה להסתיר או להתחבא מאחורי כל מה שאני כותב כאן. אני לא מרגיש נבוך כשאני פוגש אנשים שקוראים אותי. פעם כן הייתי נבוך אבל זה שייך לתקופה אחרת, לאופיר אחר, (אופיר הישן).
כשאני אומר ישן, אני בהחלט מרגיש לפעמים כאילו נולדתי מחדש. אני מרגיש שאני עושה עבודה אובה עם עצמי. בחלק מהעבודה שאני עושה בעצמי אני נתקל בשגרת היומיום כשאני מזה מצבים ואני בוחן דרכים חדשות להתמודדות איתם. חלק מהבעיות שדיברתי עליהם בדפים השוני בשנה האחרונה נפתרו כלא היו. למשל, כשהרגשתי לא נוח עם חבריי למשרד והתנהגתי שלא כהרגלי. פחדתי שילעגו לי ממי שאני. הבנתי שזה הכל בראש שלי. שחררתי מעצורים והיום אני הרבה יותר משוחרר, עדיין שלא כמו עם חברי הטובים אבל ההרגשה של ללכת לעבודה השתפרה בצורה ניכרת וזה בעצם מה שחשוב.

האם אני מגשים את עצמי, האם זה הייעוד, וכו' וכו' ,
שאלות כאלה עדיין לא התחלתי לשאול את עצמי. אני לא מרגיש לשאול את השאלות האלה את עצמי. אני מרגיש שזה גדול עליי לשאול את השאלות. גם כבד. מה שבא, אני מקדם בברכה. יש לי עזרה נהדרת. אני לומה להבין מה טוב עם כל צעד שאני עובר. גם צעדים שעל פני השטח נראים רעים, אני מנסה להבין מה טוב בהם.
יאללה, מספיק להיום, נשמור קצת לפעם אחרת.
שבוע נפלא.

יש את מחיר האנג הובר

יש טיפ כזה שרק אשכנזים יודעים - בבוקר אחרי השתיה (כשאנג-הובר בא ומכה לך עם פטיש על הראש) לשתות קצת אלקוהול. אומרים שזה עובד.

הייתי רוצה בכל אופן להיות פחות אנטי פרסומות מאוד

דווקא לאחרונה הגעתי לאיזו תובנה כשישבתי לי ודפדפתי באיזה עיתון של אחותי ונתקלתי באיזה סלוגן של איזה פרסומת. לפעמים תשובות באות ממקומות הכי לא צפויים...

אנה - אותי שכנעת בפרחיות שלך, ישכח!

אין לי ראש למילים ארוכות...

<"זה הולך ומסתדר"- אתה אומר "מחר בבוקר נתעורר ליום חדש ונפלא!"(ברמן)>

אנה
את גדולה
מסרי את אהבתי לדורון

גלית אהובתי,
איזה דרך מעניינת להעביר ביננו הודעות. מוזר לקרוא אותך מדברת עליי בגוף שלישי.
הקשר שלי עם דורון החל לאחר שהפסקתי עם השמירה.

דרך אגב, אנא כל מי שעותב בעניין ההרזייה, נא לכתוב בדף דף תמיכה בדורון ואופיר

אני לא רוצה לערבב בין שני הדפים.
נושא שמירת התזונה הוא לא מרכז חיי.
בדף הבלוג שלי אני כותב על תהליכים שונים בחיי.

אערוך דף זה מחדש על מנת לאפשר לי להתמקד כאן בדברים האחרים.

_ואצלי ברגע שזה התחיל זה לא מסתיים,
ברור שזה לא כל הזמן ולא כל רגע, אבל זו מנגינת רקע_ ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק...

הרגשה של לרצות להיות משוחרר. הרגשה של ריחוף. אני מאפשר לעצמי להיות משוחרר יותר, להגיב יותר, לחשוב יותר טוב ולהיות בהרגשה שאני נמצא במקום טוב_ גמאני רוצה _הרגשה של ריחוף . הולכת לפתוח בקבוק...

<...Red red wine...>

האם אני מגשים את עצמי
אין יום שעובר מבלי שאני חושב על משהו חדש. על משהו חדש שאני אוכל להכניס לחיי. בסופו של דבר, חלק מאוד מאוד קטן מהמחשבות בא לידי ביטוי. אני חושב בלב ונדמה שאני בעצם חולם. ההבדל בין החלום הזה לחלומות שאני חולם בלילה, הוא היכולת לפתח דברים. אם למשל בחיי אני רוצה להחליף מקצוע, עולות לי המון מחשבות על רעיונות מה לעשות. אני מזהה צרכים וחושב על פתרונות. בדרך כלל המחשבות נעצרות כשאני מגלה שלא אצליח ליישם אותם.
הבוקר למשל פתחתי את המחשבה הבאה. אם אני רוצה להצליח לעבוד באובניים, עלי ללמוד מאחרים כיצד לשפר דברים. כדי לראות אחרים, צריך ללכת לסטודיו של אחרים ועד שאני אעשה את זה, ייקח זמן רב. כאן אני מזהה גם את הרצונות שלי וזה משקף לעצמי כמה חזקים הם. לגבי הדוגמא של האובניים, המחשבה שלי הבוקר היתה להקליט CD שיתאר לימוד באובניים. מהייסוד. אולי יהיו לCD הזה פרקים והמשכים. אך המחשבה נפלה מהר כשאלתי את עצמי כמה ביקוש יהיה לזה. רוב האנשים שרוצים ללמוד עבודה על אובניים, הולכים לחוג. הם לא מחזיקים אובניים אצלם בבית.
וכך בעצם ירד ה"רעיון". וככה בעצם עולים לי כל מיני רעיונות, אני מעריך שעולה לי בממוצע רעיון אחד ביום. בדרך כלל הרעיון עולה כשאני לבד, בהליכה או נסיעה.
לעיתים אני מביא את הרעיון שלי לחבר. לשמוע חוות דעת.

כאן אני חוזר בעצם לצטטה שהבאתי בתחילת דברי. נאם אני מגשים את עצמי. נושא מורכב, הייתי אומר.מה זה בעצם להגשים את עצמי? רוב הזמן שלי בחיים הוא בעבודה. האם אני מגשים את עצמי בעבודה? וכשאני נמצא בבית, האם אני מגשים את עצמי? האם אני מנצל את הזמן שיש לי בבית בצורה הטובה ביותר?

מכאן השאלה, מהי בעצם הגשמה עצמית? האם הדבר אומר שדרוש הגשמה עצמית במובן של 100 אחוז או שפה ושם אני מצליח לעשות דברים ששאפתי לעשות.
לפני שמדברים על הגשמה עצמית, יש לדבר על מודעות. מודעות לעצמי ולסביבה שלי.
כתבתי בגוגל "הגשמה עצמית" ויצא לי למעלה מ19000 קישורים בנושא.
מסתבר שיש גם ספר כזה. בלינק הבא ניתן לראות את את שמו, במה הוא עוסק ופרק לדוגמא:
http://www.focus.co.il/Product.asp?Pid= ... 6&Cat2ID=0

http://www.files.e-shop.co.il/focus/pdf/239-403.pdf

הגשמה עצמית מגיעה מהלב, כמו כל הדברים הטובים,
וכשזה מגיע באמת מהלב אתה לא יכול לטעות,
אתה מרגיש שאתה על הדרך, התחברת בחזרה לנתיב שלך,
אתה יודע שיהיו מהמורות, נפילות, פזילות בחזרה למוכר, לידוע ולמה שלא עשה לך בסופו של דבר טוב,
אבל כשזה מגיע באמת מהלב אתה יודע שאתה צריך ללמוד להתמרכז בחזרה,
ללמוד לשמור על הסנטר שלך, ללמוד, להתפתח ולפתח את מה שלשמו הגעת לכאן,
כל מי שמסביבך (כמעט כולם) יהיו שם בשביל לבדוק אותך, כמה אתה באמת כנה ושלם עם ההחלטה.

אבל הלב הוא המצפן.

הלב הוא המצפן

כמו תמיד, מסכימה עם דרור כמון @}

תודה דרור על המילים.
אתה עוזר לי מאוד להבין את עצמי.
אני הרבה יותר שלם עם תהליכים שבאים לי מתוך גופי, אם הייתי אישה, הייתי אומר שהדברים באים מהרחם אך אסתפק בלומר שהדברים באים מהבטן, לב.
אני יכול להתבונן סביב על תהליכים שונים שקורים אצלי. אני מקשיב לעצמי וכך אני מרגיש את השיפור הגדול שאני חווה.
יש דברים שאני רוצה שישתנו אבל לא ממש חי אותם.
למשל, אתן לך דוגמא.
אני יכול להעיד על עצמי שאני מאוד חברותי, שמח מאוד להכיר אנשים חדשים.
כשהגעתי לגור בקיבוץ, שמחתי שתהיה לי אפשרות לקיים חיי חברה ענפים לי ולמשפחתי.
יש בקיבוץ המון משפחות והמון פוטנציאל לקשרים.
הבעייה שלא התחברנו לשום משפחה יותר מלומר שלום שלום.
אני משתדל מאוד להיות פעיל בחיי הקהילה, משתתף בטקסים, מסיבות ואפילו הופעתי בהצגת ילדים.
אני רוצה מאוד לפתח קשר אבל אני לא מצליח להמריא.
כשאני מסתכל לאנשים בעיניים, אני רואה שיש רצון לקשר אבל אני לא מוצא את המילים, ונשאר קפוא במבט מחוייך.

אני לא יודע כמה זה קשור להגשמה עצמית אך זה משהו שהייתי רוצה מאוד לראות בו שינוי ואשמח לשמוע תגובות בנושא.
יום נהדר לכולנו,

אופיר

הי אופיר גם אני מרגיש כך ,כנראה שהחברה הקיבוצית היא חברה מאוד סגורה או שאני איני משדר פתיחות ?????
גם אנחנו עזבנו את העיר לטובת הקיבוץ במחשבה שחיי החברה בקיבוץ הם תוססים אך עם הצפיה גם באה האכזבה ,כמו שזה נראה לי זוהי חברה עם סגורה עם קודים סמוים ,( לעירוניים שכמוני) או שעצם העובדה שאנו הורים לשני דרדקים אינה מהווה אטרקציה !!!!!
אם יש פה בסביבה קיבוצניקים
אז אני מחכה לתשובה אנא ודורון

היי אופיר! מה שלומך?
אין לי זמן לכתוב הרבה. אני לו דווקא מסכימה עם דורון. יש לי איזו ספקולציה לבגי זה. אז אחר-כך. ביי בינתיים @}

אז זהו, אני לא רוצה לבוא באצבע מאשימה לקיבוצניקים באשר הם ואני לא מאמין בלעשות הכללה.
מלבד זאת יש גם תושבים שכירים וגם איתם לא יצרנו קשר.
עכשיו זה גם חורף וכולם מתחבאים בבתים.
אבל אני מדבר על ליצור קשר עם משפחות שנפגשים אחד אצל השני, ארוחות, טיולים וכולי.
אני יודע שאני מכוון גבוה מדי, אבל זו המטרה שלי.

היי! ובכן, בלי לבוא באצבע מעשימה לקיבוצניקים למרות שעל דינמיקה בחברה הקיבוצית אפשר לכתוב דוקטורט. דווקא אני הצלחתי ליצור קשר או שניים בקיבוץ שלנו ( כאן אין הרבה פוטנציאל, אין כמעט צעירים עם ילדים קטנים ובכלל משפחות צעירות). אז עם משפחה אחת התידדתי על בסיס יוני כי גם להם יש ילד בן שנתיים והם משחקים ביחד. ועם עוד שתי נשים בגיל של אמא שלי כי מעניין לדבר איתן. זה עדיין לא מגיע לרמה של להפגש אחד אצל השני, ארוחות וטיולים אבל כבר משהו. ברצוני גם לציין שדורון לא יצר קשרים בקיבוץ כי הוא רוב הזמן בעבודה או בסידורים וכמעט ולא מסתובב פה.
תראה, פעם קיבלנו עצה מקיבוצניק אחד. הוא אמר שאם רוצים קשר עם אנשים בקיבוץ אז פשוט יוצרים אותו. וממש לא נראה לי שיש לך בעיה ליצור קשרים! אני ודורון דוגמא מצויינת לכך.
מצד שני כשיש לך משפחה, ילדים אז פחות פנויים לחברים. שמתי לב שהרבה פעמים אנשים בוחרים לגור מחוץ לעיר כי הם רוצים שקט, פרטיות. תגיד, יש לכם בקיבוץ חבורות כאלה של חברים קרובים או שכל אחד מסתדר לבד? ויש לי גם הסתייגות מסויימת מהקשרים קרובים בקיבוץ אבל אני לא אכתוב את זה (בהזדמנות בטלפון).

אני לא יודע כמה זה קשור להגשמה עצמית אך זה משהו שהייתי רוצה מאוד לראות בו שינוי סבבה. אז תתחיל לשנות. תראה, לפעמים הגשמה זה דבר אחד גדול, לפעמים זה כמה דברים, או הרבה דברים קטנים. אולי גם זה חלק מהגשמה עצמית.

_כדי להבין איך הדברים עובדים, אני חייב לרכז את עצמי סביב ה BE.
אני מגלה שאני הולך הרבה על ה DOING_ אהבתי מאד את הקטע.

אז בוא נראה את המודל הזה (אולי אשנה קצת אבל זכויות היוצרים עדיין שלך). אתה מרכז את עצמך סביב הקיום שלך ומגלה כל מיני דברים: רצונות, שאיפות, בעיות, דברים טובים ונחמדים ועוד כל מיני. ולפעמים אתה עולה על הדברים שאתה רוצה לשנות. עד כאן זה BE. לפי המודל מכאן אמור להתחיל DOING . איפה הוא? כמו בעניין הזה (סליחה) של דיאטה: יש רצון**, יש סיבה אובייקטיבית, יש תמיכה, יש חדר כושר צמוד בעבודה ו... אפס מעשה.
גם הפעם, יש רצון כל-כך אמיתי ויש צורך ויש יכולת ליצור קשרים מעולה ( יחסי אנוש מצויינים, כמו שאומרים בעבודה) בקיצור פוטנציאל אדיר ו...אין מעשה.
**בקשר לרצון שצריך להיות שם, בעיקרון אני מסכימה עם ליאת ומראש יצאתי בהנחה שהוא קיים אחרת בנאדם שפוי לא ירצה לשנות שום דבר (ולמה שירצה בניגוד לרצונו?)

טוב, נראה לי שדי להיום. חצי יום לקח לי לנסח את התשובה הזאת! אז יאללה יא חביבי, תתחיל לפעול.

וראיתי את התמונות ששלחתה לדורון במייל ( וואי, וואי, וואי)...

<לפעמים חלומות מתגשמים,
לפעמים כשהלב עוד תמים.
לפעמים בליל קיץ חמים,
לפעמים חלומות מתגשמים...
(צביקה פיק לכוכב נולד:-S )>

היי דרור, כשאופיר יארגן את הטיול אני מקווה שתצתרף, יהיה מעניין.

דבר ראשון, כל הכבוד על הדיון הפילוסופי העסיסי הזה, חזקו ואימצו, אני מקווה שגם משהו ייצא מזה לכולנו...
אני רואה את הדברים בצורה קצת שונה אבל הרעיון אני חושב אותו רעיון,
ה-BE וה-DOING הם מושגים שקצת מבלבלים אותי,

בהתחלה יש חיבור לאיזושהי מטרה, רעיון (יכול להיות אפילו נעלה), מופשט, אבל משהו שאנחנו יודעים שאנחנו רוצים,
זה דורש כנות בצורה בלתי רגילה, כי עולה השאלה אם זה בטוח מה שאנחנו רוצים, אם יש ספק, הספק הזה בסוף יגמור אותנו,
עשיתי הפסקה קצרה וכבר שכחתי מה רציתי לאמר (אולי צריך לקחת איזה ויטמין לחיזוק הזכרון...)

נגיד דיאטה, נגיד יצירת קשרים, לעבוד חזק על הדימוי הזה, מה אנחנו רוצים,

ואח"כ זה פשוט לתת לעשייה להתחיל לעשות את העבודה, זה לא אומר לא להיות, זה אומר מאוד להיות,
למה? כי אנחנו לא יודעים איך, מה ומי, מה יצוץ, אנחנו צריכים להיות קשובים, ולהיות קשוב זה אומר להיות, וגם להמשיך לעשות.

אני אתן דוגמא, כל הזמן עניין הכושר מלווה אותי, ואני מרגיש שזה דורש הרבה מאמץ מחשבתי, עוד לפני שבכלל רצתי מטר אחד, התחלתי לדמות שאני עושה כושר, פתאום צץ לו הרעיון של קנית נגן MP3 (שגם עליו חשבתי הרבה זמן), וכל העניין של כושר תפס מימד אחר לגמרי של כיף, של הנאה, אני מחכה לרגעים שאני שם את האוזניות, המוסיקה מתחילה, והרגליים מתחילות לשאת אותי למקומות מופלאים...
לא תכננתי את זה שיהיה לי נגן וזה יגרום לי לרוץ וככה אני אעשה כושר ו....
לא צריך לתכנן יותר מידי,
יש רעיון, מטרה, אני שלם איתה, לנסות למצוא תוכנית שאני מרגיש איתה טוב, וקדימה (לא המפלגה חס וחלילה),
תוך כדי מקשיבים ליקום, לרמזים, לעזרים שהוא מספק לנו.

מתי הטיול?

_יש רעיון, מטרה, אני שלם איתה, לנסות למצוא תוכנית שאני מרגיש איתה טוב, וקדימה (לא המפלגה חס וחלילה),
תוך כדי מקשיבים ליקום, לרמזים, לעזרים שהוא מספק לנו._ מסכימה עם המשפט הזה ועם כל הקטע בכלל

הטיול בסביבות 10.3.2007 : אופיר ודורון צריכים להשקל ולראות מי הוריד יותר משקל. המפסיד (זה שהוריד פחות) מארגן טיול.

הטיול בשבת של העשירי למרץ. אולי כבר נפתח את הטיול לעוד משפחות. מה אתם אומרים?
אפשר להתחיל לגלגל את הטיול.
אז יאללה יא חביבי, תתחיל לפעול
ומה את חושבת שאני עושה? רק שואל שאלות? אז זהו שלא. אני כל הזמן בעשייה. שלא יטעה אותך. זה שאני לא מתמיד עם הדיאטה והכושר לא גורם לי להפסיק לפעול.
אתמול הלכתי למורה לחימר שהדריך אותי במשך שנתיים. עבדתי אתלו בחוג על אובניים וחשבתי שאם אקנה אובניים, אוכל לעבוד בבית.
קניתי את המכשיר ועוד ציוד נילווה, עבדתי שבוע וכל האויר ירד לי. ניסיתי להרשם לחוג בקרבתי אך לא התחברתי למורה ולאוירה.
לפני שבועיים, לאחר שמונה וחצי שנות הפסקה, הוצאתי את האובניים מהמחסן, (אני מניח שכבר סיפרתי על כך) והתחלתי לעבוד.
אז אתמול נפגשתי עם הבחור בתל אביב, היתה פגישה מרגשת, עבר זמן רב. החלפנו חוויות מהשנים שעברו, משפחה וכולי וסכמנו שבעוד שבועיים אתחיל ללמוד אצלו כל שלישי ואמשיך לעבוד עצמאית בבית על האובניים לתרגל את מה שאלמד אצלו. יש הרבה דברים שלמדתי פעם ופשוט שחכתי איך עושים ויש עוד הרבה מה ללמוד. בנושא הזה, השמיים הם הגבול.
איזה כיף לי.
אחר כך נסעתי למפגש עם חברה מהצבא שניתקתי איתם את הקשר. יזמתי את המפגש והגיעו 6 מתוך 8, הישג מכובד. היה אחלה. יש לי הרבה מה לומר להם לגבי מה שעבר עליי אבל את הערב לא העברנו בנסיון לבדוק מה קרה לקשר אלא פשוט זרמנו.
עכשיו אני רוצה לארגן מפגש משפחות וכבר אמרתי להם שאני מזמין את כולם אליי בתחילת מרץ לשבת.

לגבי ה BE & DOING, אני חייב לשים זאת מול העיניים שלי, (אולי כרזה במשרד על הקיר שמאחורי המסך), על מנת שאמשיך ללכת לפי תאוריה זו שאני כה מזדהה איתה.
מעניין שהזכרתם את הנושא ואני קורא אותו בדיוק היום. הערב אני הולך למפגש מש"ק ןעושה COACHING. אני לא ממש יודע מה הולך להיות שם. אני נוסע עם גלית. אני וגלית לא מרבים לצאת מהבית, אני מתכוון לבילויים ואני שמח שאנחנו נותנים לעצמנו את ההזדמנות לצאת ולטפח את עצמנו.

אני מאוד פתוח לדברים חדשים. אני הולך למפגש הזה בלי לדעת מה הולך להיות שם. כמובן שאספר חוויות.
ובחזרה ל BE, אני מאוד משתדל לעבוד על זה. אל מול עיני, מול המיטה בחדר השינה, תליתי כרזה שבה כתוב "אני אוהב את עצמי". כמובן שביום יום אני מסתכל עליה כמו אל תמונה בחדר אך לעיתים מאוד קרובות אני מסתכל ואומר את זה לעצמי. מייד אני מרגיש טוב יותר עם עצמי. בכלל למדתי לגלות על עצמי דברים. למדתי לטפח את עצמי בלהעניק לעצמי הרגשה טובה עם התהליכים השונים שאני עובר. מכל דבר שאני עושה, אני מנסה לחפש מה טוב. גם בדברים רעים, אני מנסה לחפש מה טוב ואיך אוכל להשתפר.
אני מצייר פה תמונה מאוד ורודה. עכשיו בזמן הכתיבה, אני מרגיש נהדר. לא כל החיים שלי ורודים. אני מנסה לשים לב למה שעובר עליי. מנסה לא לחזור על טעויות שעשיתי בחיים ובעצם לשנות בכך את דפוסי ההתנהגות שלי. לא תמיד זה מצליח אבל מה שטוב בכך הוא שהתחלתי לשים לב לזה.
הנה, שוב השתמשתי בלראות ולציין לעצמי "מה שטוב".
אני עושה עבודה נפלאה.
גם זה חדש אצלי, שאני מעניק לעצמי מחמאות. בעבר ידעתי רק להעיר לי הערות, בעיקר צניות. מההרגל הזה עדיין לא נפתרתי אך במקביל אני נותן לעצמי גם פידבקים חיוביים.
בכל פעם שאני עושה משהו טוב למישהו, אני מרגיש שתרמתימשהו לעולם הזה. אף פעם לא חשבתי בעבר בצורה הזו. היה לי גילוי ומאז אם כל דבר שעשיתי, אני מרגיש טוב עם זה. אני גם דואג לספר על זה. זה חשוב. אני גם אוהב לקבל פידבקים, חיובים וגם ביקורת, (בעיקר כשהיא ביקורת בונה).

בשבוע שעבר הלכתי למפגש ראשון מתוך 12 מפגשים של "גבריות חדשה". עוד אספר על כך בהמשך.
ובנימה אופטימית זו, אני שולח לכולם אהבה.

אני חי
תמונה

כל הכבוד, גבר!

אחלה גבר גבר!!!

שלא יגמר לעולם!!!

אני חי
הכי חי שיש!!

אופיר יקירי..... בחלונית כתוב : הייתי מחבק אותך עכשיו, אבל אני רק מחשב...

אני מחבקת אותך עכשיו BIG TIME !!!!!!! יותר מאשר חיבקתי אתמול בפגישה במש"ק ממנה נעלמתם לי כפי שהופעתם....... ברוח סערה....

קראתי את רוב מה שכתבת ועכשיו רק ברור לי עד כמה יש לנו נושאי שיחה משותפים.... מעבר לאימון ולאפקט הפרפר ולקול נעים בטלפון !
ואחרי שקראתי - אני מרגישה כאילו אני מסתכלת במראה גדולה - זה קורה לי המון לאחרונה - אני ממגנטת לחיי אנשים=מראות=שיקופים של עצמי - כשנדבר פנים אל מול פנים או בטלפון אני אסביר לך יותר בבהירות...

יש לי המון המון המון מה לשתף ולהשתתף - אני שוב,מאוד שמחה שהכרתי אתכם ! אתם אנשים מקסימים ! האינסטינקט הבסיסי שלנו היה נכון !!!
אתה מקסים ! אתה רגיש ! אתה איש יפה ! אתה בנזוג נפלא ואבא מתוק ! אתה חבר טוב ! אתה גדול ואתה אמיץ מאוד !!!! כלבבי !

להתראות בקרוב ועד אז אהבה גדולה ומחבקת !!!
נעמה.

נעמה,
תודה תודה תודה.
איזה כיף לי.
קראתי את מילותייך שלוש פעמים. הרמת אותי גבוה במילותייך ואני מרגיש שאני משפיע בתהליכים שאני עובר על העולם הנפלא הזה.

תודה על המשפט ששלחת לי במייל:

אלי,

תן לי את השלווה
לקבל את הדברים
שאין ביכולתי לשנותם.
את האומץ לשנות את אשר ביכולתי
ואת התבונה להבחין בין השניים !!!*

אתה אכן משפיע !!!! לטובה !!!

ראית כבר את הסרט "הסוד" ????

מרגישה את ההתמכרות המתחדשת לאתר הזה ולשפע שהוא מציע..............

עד לפני מספר שבועות, לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי ועכשיו אני מוקף בהמון עשייה וצריך להתחיל לעשות תעדופים בחיי.

איך אוכל לדעת מה חשוב יותר?
כל הדרכים טובות ואני מאמין שבכל דרך שאלך, אעשה רק טוב לעצמי וכל מי שסובב אותי.

או, לזה אני קוראת עשייה. אז ספר, פרט ונמק...

ושיהיה סופשבוע נפלא @}

נכון לעכשיו, כל מה שאני עושה מתקבל אצלי בברכה. העניין הוא שיש לי רעיונות חדשים שאני רוצה להביא אל חיי ולא יודע אם אצליח להכניסם והאם אצטרך לותר על דברים אחרים. אז כמו שאמרתי, היום זה בסדר. אני רק מקוה שאגע לעשות את סדר העיפויות שיתאים לי.

איך אוכל לדעת מה חשוב יותר?
כל הדרכים טובות ואני מאמין שבכל דרך שאלך, אעשה רק טוב לעצמי וכל מי שסובב אותי.

התעמקתי עם חברים בשאלות האלה ממש לאחרונה שעות על גבי שעות המסקנה שלנו היא כזו והיא קצת קשה:
אין 100 אחוז החלטה נכונה.
יכול להיות שנקח החלטה - והיא תהיה מאוד נכונה והיא תביא איתה המון המון טוב לחיינו ולחיי כל הסובב.
אבל
באותה מידה
יכול להיות שנטעה - ונקח החלטה לא נכונה - ונאכל אותה בגדול בגללה.

אפשר לנסות להעריך מה יהיו ההשלכות של ההחלטות שאנחנו לוקחים, באמצעות הידע שיש לנו או רכישת ידע נוסף, בכל מקרה - אין מאה אחוז החלטה נכונה אי אפשר לדעת בוודאות לאן ההחלטה תמשך. דברים משתנים כל שנייה, ואין ביכולתנו כבני אדם אשר תופסים את המציאות באמצעות חושים לצפות דברים מראש בצורה מוחלטת.

אני חושב שגם אם נלמד מיליוני שיטות להערכה האם ההחלטה שאנו לוקחים היא החלטה נכונה או לא, בסופו של דבר אין 100% כי כל יום מלא בהפתעות וכל הזמן אנחנו משנים את דעתנו.

נכון לעכשיו, כל מה שאני עושה מתקבל אצלי בברכה. העניין הוא שיש לי רעיונות חדשים שאני רוצה להביא אל חיי ולא יודע אם אצליח להכניסם והאם אצטרך לותר על דברים אחרים. אז כמו שאמרתי, היום זה בסדר. אני רק מקוה שאגע לעשות את סדר העיפויות שיתאים לי.

שים לב מה קרה שם .. כתבת מילה שלא רצית ולא התכוונת........ "סדר העיפויות שיתאים..." ובחלונית מופיע משפט מדהים : מה שרואה מבפנים הוא מה שנראה מבחוץ ............

ואני מאירה את תשומת לבך, יקירי...... תשים לב לסדרי העדיפויות שלך !!! שים לב למה שבפנים ולמה שאתה מוציא החוצה.......
שלחתי לך תקציר כתוב על הסרט "הסוד" ..
מאחלת לך להדהד אהבה שפע בריאות אור עשייה הגשמה סיפוק שמחה קלילות פתיחות אמת כנות אומץ חברות חיוביות אושר להדהד למגנט להדהד למגנט...

אני מגלה שאני שכחן כרוני. כבר הרבה זמן שלא שמתי לב לתופעה הזו.
כדי למנוע את המצב הזה אני מכין לעצמי כל הזמן רשימות בטלפון שמצפצף ומזכיר לי אבל ישנם דברים שלא ניתן לתזכר כמו למשל, כשאני נוסע לטיול, או נסיעה לא שגרתית בחיי, כמעט תמיד אני שוכח משהו. אני מנסה להתכונן לבאות אבל זה תוקף אותי כל פעם מחדש. אני חושב שזה בעקבות איזה גל של הלם שתוקף רותי באותו רגע, אני כנראה לא מרוכז ואז פשוט שוכח. למשל, אתמול נסעתי ברכבת וכשנפתחו הדלתות, חשבתי לעצמי שמשהו לא כשורה אבל המשכתי ללכת כאשר יושב מעליי ענן של ערפל. מצב הלם. עד שמישהו קרא לעברי ואמר לי ששחכתי לידי בספסל חבילה מאוד חשובה.
באותו רגע אני גם שמח אבל גם חסר אונים ששוב הענן ערפל הלם היכה בי.
יש דברים נוספים קטנים שאני שוכח. אני מנסה לארגן רשימות שלא תמיד עוזרות.

סדר העיפויות שיתאים לי מממ... פטנט חדש. סדר עייפויות זה מגניב. זה כמעט כמו סדר עדיפויות אבל כשכל פעולה נעשת עד שנתעייף.

אתמול נסעתי ברכבת וכשנפתחו הדלתות, חשבתי לעצמי שמשהו לא כשורה אבל המשכתי ללכת כאשר יושב מעליי ענן של ערפל. מצב הלם. עד שמישהו קרא לעברי ואמר לי ששחכתי לידי בספסל חבילה מאוד חשובה גם לי זה קורה לפעמים.

אמממממממממממממ
איזו הפסקה ארוכה...
דברים רבים קרו בחיי. שינויים מרעננים.
אני מוצא שאני מפיק הרבה בחיי. השבוע ספרתי למישהו מה חדש בחיי והוא נדהם שזה ממש המון למרות שאני באופן אישי לא מרגיש שזה המון. מצד שני, יחסית למה שעשיתי לפני שנה זה המון.
בכל מקרה, אני מנסה לקחת את חיי ולראות מה טוב בכל רגע ורגע מהחיים. גם במצבים פחות טובים. ההתבוננות בחיי מאפשרת לי להרגיש יותר משוחרר ונינוח.
אני פוגש אנשים חדשים וחווה חוייות מעניינות.
גם בתחום הזוגיות יש שיפור ניכר. יותר חופשיות, יותר קלילות. היום האח של אישתי שאל אם אני רוצה לקנות בשותף טרקטורון. וואלה, אחד מחלומות חיי מונח לו כה בפשטות. מייד התלהבתי וראיתי שלגלית אין בכלל מה לומר כנגד, להפך, היא חייכה. אז התלחנו לפתח את המחשבה ופתאום החלום קרוב מתמיד.
אז זה מה אני מרגיש. אני מביא את השמחה הביתה. אני משתדל מאוד להיות פתוח ולא להשאיר דברים בבטן. לומר בבית את מה שהייתי רוצה בחיים שלי ולא להרפות. מדי פעם להזכיר לעצמנו את איכות החיים שאני כה מייחל לה. בינתיים זה הולך לא רע.
כמו כן היו לי כמה חוויות ומכל דבר אני לומד דבר חדש על עצמי. אני יותר קשוב לסביבה ונותן לעצמי יותר הזדמנויות מאשר בעבר.
בסוף השבוע של פורים אני הולך לסדנת מדיטציה בת ארבעה ימים.
מעולם לא עשיתי ולו מדיטציה אחת אבל אני מרגיש שזה מה שאני רוצה. יהיה שם גם יום אחד של ויפאסנה. תמיד רציתי אבל חששתי משתיקה של ימים. עכשיו תהיה לי ההזדמנות לטעום מזה.
זהו פרק הרוחניות החדש שבחיי. אני מתוודע אליו יותר ויותר. אין לי כיוון ספציפי אבל מצד שני אעשה מיקוד על מנת שלא אלך לאיבוד.
בברכת ליל שבת,
אני אוהב את עצמי,
אופיר

אז הכול לא סתם קורה אופיר!!
גם שאתה שוכח זה לא הגיל אלא התרגיל , תתבונן ותראה שכול שכחה היא מכוונת מביפנים , נשמע תמהוני???