עדולי,
תודה רבה
_הדף המצויין הזה הגיע אליי כרגיל בתיאום מושלם עם השיעור השבועי בשיטת ימימה.
בדיוק למדנו פיסקה שמופיעה בה שאלה מהותית ביותר - "האם תסכימי להיות נגד עצמך"?_
מעניין!
ובהמשך גם למה שכתבה
יעלי לה, האם תוכלו לספר, להרחיב מה היא אומרת על זה?
_בדיבור הפנימי קראתי לזה "להיות בצד של עצמי", ומה שלגמרי סייע לי להעביר את המסקנה הזו מהתאוריה לפרקטיקה היא שיטת ה"מותר לי" של עירית.
לא עוד דיבור פנימי שיפוטי, ביקורתי, מלקה ומסרס.
ה"מותר לי" הזה - שהוא למעשה תרגול של קבלה עצמית - היה גרעין אוהב שמתוכו צמחה בתוכי אמא, האמא שתמיד רציתי שתהיה לי._
ואוו, עדולי, ממש מרגש ומשמח אותי לשמוע. כל הכבוד לך על היישום, זה לא מובן מאליו. יש בדרך הרבה מאוד מכשולים בדמות מנגנוני הגנה שלא בקלות יֵיַשרו קו עם מתן הרשות הזה.
רכה כמו משי,
אני קוראת את הדף הזה והעיניים מתמלאות דמעות. כמה שאני לא רכה עם עצמי. כמה משפטים מצמיתים שנאמרו לי שלשום, ואני מייד מתחילה לבקר את עצמי, לבחון האם מה שנאמר לי נכון או לא. מייד מרגישה טיפשה, אנוכית, גאוותנית, פטפטנית. מצטערת שבכלל דיברתי.
אני מצטערת לשמוע שחווית חוויה מקטינה ומחלישה שכזאת.
מה שחשוב בעיני, כשלב ראשון, זה שתנסי בכל זאת כן להיות רכה עם עצמך
. גם אם זה קשה וגם אם זה בניגוד להרגל האוטומטי שלך.
תארי לך שהבת שלך היתה חווה משהו דומה מול חברה שלה. נניח שהחברה שלה היתה מטיחה בה מילים בוטות ומקטינות. מה שהיא היתה צריכה באותו הרגע זה שתחבקי אותה ותביני לליבה ותגידי לה שלא מגיע לה לקבל יחס כזה מאף אדם. הדבר
האחרון שהיא היתה צריכה זה שתבקרי אותה או שתגידי לה שמגיע לה. אבל זה בדיוק מה שאת עושה לעצמך. את חווית חוויה כל כך לא נעימה. מה שאת צריכה מעצמך כרגע זה חיבוק חם ולא עוד "מכות" מעצמך בנוסף על ה"מכות" שקיבלת מהאחרים.
[הערה חשובה: אל תיפלי עכשיו לבור של לכעוס על עצמך על שבמקום לחבק את עצמך ביקרת את עצמך. כאמור, הקטנה עצמית היא מנגנון אוטומטי חזק מאוד. זה בסדר שזה קרה לך. אוקיי?:-)].
- האם את מסכימה לתת לעצמך עכשיו את החיבוק הזה?
- האם את מסכימה לראות שזה לא הגיע לך?
- האם את מסכימה לא לשתף פעולה עם ההתייחסות המחלישה ולא לבקר את עצמך?
_העבודה היחידה שאני יכולה לעשות היא על עצמי. כלומר, להרגיש שאני אוהבת ומכבדת את עצמי, בטוחה וחומלת על עצמי ומשדרת את זה גם כלפי חוץ.
אני לא יודעת איך לגרום לזה_.
בדיוק.
אני מציעה להתחיל מלקבל
עכשיו החלטה: ליצור כוונה פנימית ברורה וחזקה לבסס שינוי פנימי. גם אם את עוד לא יודעת איך. להחליט ש"לא עוד". שהאירועים המטלטלים הגיעו כדי "להעיר" אותך ליצור שינוי, לזקוף קומה, ולבסס ערך עצמי שיאפשר לך לדעת מי את באמת, שיאפשר לך בעתיד פחות להיטלטל מהתייחסות מחלישה שכזאת, ויותר מזה: ערך עצמי שיצור מצב בו לאנשים סביבך לא תהיה רשות להתייחס אליך כך.
האם מתאים לך ליצור כוונה פנימית כזאת?
ואחר כך,
- האם את מסכימה לאהוב את עצמך?
- האם עולות בך התנגדויות לאהוב את עצמך לגמרי?
תראי מה עולה ונוכל לנסות לעבוד עם זה (אל תסנני, התגובות הראשונות שעולות "מהבטן" הן החומר שהכי טוב לעבוד איתו).
חברה של,
כן, התרחקנו מנושא הדף ביד רכה, אז אפשר להעביר אולי לדף אחר מתאים יותר
מה שירגיש לך הכי נכון. מבחינתי אפשר להשאיר פה משום שבעיני כל התפתחות פנימית קשורה ליד רכה. אני חושבת שאי אפשר לעשות שינוי משמעותי בלי זה
.
אעבוד עם השאלות
מעולה.
תני להן כמה ימים, תראי מה קורה לך איתן, ונוכל להמשיך.
_בשמת, יש משהו במה שאת אומרת, שהיא אגוצנטרית, אבל היא כן רואה אותי היא באמת חברה שלי.
איך להגיד היא היתה חברה טובה בשבילי ב 80% מהזמן
שהיא מרגישה פתאום שחייה הופכים להיות סוערים או מתסכלים אז משהו לא מסתדר והצד האגוסנטרי משתלט עליה במצב הזה היא לא רואה אותי ממטר.
הפידבק הזה עוזר לבסס בתוכי את ההבנה שזכותי לקבל יחס אחר._
מה שחשוב בעיני זה להיות במצב של חמלה כלפיה ובו זמנית גם כלפיך. כמובן שזה לא קל, המנגנונים האוטומטיים שלנו מייצרים התנגדות ושיפוטיות כלפי אדם שההתנהגות שלו פוגעת בנו. האתגר כאן הוא לראות אותך וגם לראות אותה.
קודם כל לראות אותך,
להביט על עצמך בחמלה: לראות שאת ראויה לקבל יחס אחר. לראות את הצורך שלך ואת הכמיהה שלך לקבל יחס מעצים ומכבד. להביט בחמלה על המקום בתוכך שקיבל אי שם בעבר החלטה אסטרטגית להסכים לספוג מאנשים אחרים גם יחס לא מכבד. ואז גם לראות אותה,
להביט גם עליה בחמלה: לראות שהיא לא מתנהגת כך כי היא אדם "רע" או לא בסדר. לראות שאולי יש לה צורך חזק לשים את עצמה במרכז כדי לחוש אהובה או בטוחה או משמעותית וחשובה. אני לא יודעת, אני לא מכירה אותה, אבל אני כן יודעת שאף אדם אינו אדם "רע".
חשוב לזכור שגם האדם שעומד מולנו עושה לנו את מה שהוא עושה מתוך מצוקה. אלו המנגנונים האוטומטיים שלו שהוא גייס כדי לשרוד מבחינה רגשית וכדי לחוש קיים או משמעותי או בעל ערך. חלילה
לא להצדיק את ההתנהגות שלו או להסכים לספוג אותה, אבל לזכור שמה שכולנו רוצים בסופו של יום זה לחוש מוערכים ואהובים. שריר החמלה הוא שריר אחד. כאשר מפתחים ומשכללים אותו רואים שאפשר להתחיל להפנות אותו גם פנימה אל עבר עצמנו וגם החוצה אל עבר אנשים אחרים. שוב: לא כדי "להכשיר" את מעשיהם ולא כדי לאפשר להם להמשיך. אלא למען עצמנו: כדי להיות בהלך רוח שהוא הלך רוח אוהב-אדם. כדי לאהוב את עצמנו ללא תנאי, עם כל החולשות ונקודות התורפה של עצמנו.
_לא יוליקו
אבל אשמח להבין יותר את ההבדל בין רחמים לחמלה?_
ברחמים יש שיפוטיות ואילו חמלה נקיה משיפוטיות ויש בה רק אהבה. רחמים מקטינים ומחלישים: מקטינים את עצמנו אם אנחנו מרחמים על עצמנו, או את האדם האחר אם אנחנו מרחמים עליו. כאשר אנחנו מרחמים על מישהו אנחנו מביטים עליו מגבוה. חמלה נעשית מגובה העיניים ויש בה פשטות וניקיון. את מביטה על חברה טובה ומבינה לליבה. את חשה את הצער שלה ואת הכאב שלה. את לא מרחמת עליה וחושבת שהיא מסכנה.
האם זה מבהיר? אם צריך, תשאלי עוד
.
יעלי לה,
טוב לראות אותך פה
.
כמו שכתבתי ל
עדולי, אשמח לפירוט והסבר על דרכה של ימימה בהקשר של יד רכה, אם מתאים לך.
יוליקו,
_שמתי לב שאני לא בטוחה להסכים להרפות, אבל אני מסכימה לשאול את עצמי את השאלה, ואני אפילו מוכנה שהאפשרות להרפות מהבחינות ומהכורח ללמוד יהיו זמינים לי כל הזמן.
התוצאה הישירה?
למדתי בכיף שעה והבנתי נושא שהיה לי קשה להבין. עם הילדים בבית.
הכי מפתיע היה שבעלי שלח אותי ללמוד. פעם ראשונה שהוא מתעקש לפנות לי זמן ללמידה בזמן שהוא מסדר (הוא שונא לסדר, ובמיוחד לבד)._
יופי! ותודה על השיתוף.
השאלות הללו עובדות על רבדים עמוקים, והפעולה שלהן לא תמיד נראית לעין.
אני תמיד מתרגשת מחדש מהעוצמה של עבודה עם הסכמה. מדהים איך רכות ואהבה מרככות מנגנוני ההגנה. זה כמו קסם.
בשמת א,
אז רק בגלל זה באתי להגיד לך כמה מלים של ולידציה.
תודה, זה חשוב.
וטוב שאת פה
.
אני לומדת כל כך הרבה>
באמת משפטים לא נעימים
). ואני מרגישה את המשפט השני (תודה יעלי על הניסוח היפה והעדין)![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
@}
