בדידות בחיי הנישואין

לי זה נראה, שרון, כמהלך שמגיע ממקום נקי ולא מניפולטיבי. עד כה קראתי את דבריך לראיתי איזה תהליך מרשים עברת ואתה עובר כאן. לכן, הדרך שלך היום לא ניראית לי כמשהו שנועד "לשבור" את זוגתך, "לשנות" אותה. לכן גם אין כאן מאבק של מי חזק יותר. כן אני רואה ריקוד עדין, וזה יפה.

מחזקת אותך.

מקווה שלא תבלבלו אותי עם ענבל אחרת שכתבה כאן.

שליחה על ידי שרון* » 06 יולי 2019, 13:02

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה ענבל מחזק מאוד
ואהבה יש. כמו כן אין שום צורך ורצון לשבור ולא לחנך מחדש. ממש לא .. מבחינתי הנכון הוא לבנו דיאלוג שונה. מדויק יותר ומתאים להיום. אני חייתי עד לפני כמה שבועות 10 שנים אחורה. ולאט לאט גיליתי ש"הזיזו לי הגבינה" הכחשתי סרבתי להבין. וכשהבנתי רציתי להבין למה? ולא קיבלתי תשובה . אבל חשבתי שמגיעה לי ולא קיבלתי. אז החלטתי למצוא את הסתובב בעצמי ובתוך עצמי. אם אשתי מצטרפת לשינוי וולקום. אני אשמח. אבל את הניסיון להבין איפה אני עומד הייתי חייב לעצמי ...
החלטתי להפסיק לחיות עם המגננות עם הצורך לשדר לעולם ולעצמי שהכל מושלם כי זה לא עשה לי טוב וכי זה לא היה נכון. אני ניסיתי שיהיה רציתי אבל זה לא היה.
ומפ. החל תהליך איטי ומורכב ומבלבל אך נכון וחיובי של חזרה לעצמי. לבטוח בעצמי שאני יכול גם לבד... שאני עומד בזכות עצמי . שיש לי כח ויכול לרצון להתמודד להצליח

בכל אופן תודה שוב

אין בי שום צורך ושום רצון למאבק
אני יודעת, כתבתי שאני מאמינה שזו לא הכוונה, רק הרגשתי צורך להזכיר שעם חוסר זזהירות זה יכול להרגיש ככה.
אם ילדה

שליחה על ידי צחי* » 06 יולי 2019, 23:33

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם
כמו שכתבתי לכם עזבנו באמת את המטפלת .היא באמת היתה גרועה .אשתי כן רצתה ללכת למפגש פרידה אז הלכנו ונחלשנו ,במקום שהיא תתן לנו כח היא רק לקחה לנו ואמרה כמה הבור שלנו עמוק וכו'.
עכשיו אשתי לא רוצה ללכת למישיהיא אחרת בטענה שאין לה כח ותקווה .בינתיים היא כבר חדש לא מדברת חוץ מכן,לא ,שחור ,לבן ו,אומרת שבנקודת הזמן הזו נשבר לה מהזוגיות.
בא לי לקחת מזוודה ולעזוב הכל.
שרון, הייתי רוצה לנהוג כמוך להתחזק(זה אגב מה שבשמת כתבה)אך לא מצליח לי אשמח אם תפרט ותתן עצה טובה
תודה לכולם אתם מחזקים אותי מאד בשעה זו שכל כך כל כך קשה לי אני עובד עיצות,מתוסכל ועצוב.

יש משהו שעושה לך טוב שלא תלוי באשתך? תחביב, עבודה, משחק עם הילדים, לתלות מדפים או לחפור בור בגינה?

בהמשך למה שכתבה יונת, אני רוצה להוסיף כמה דברים:

שים לב שזה אחד הדברים ששרון עושה, אם הבנתי אותו נכון. מקדיש כרגע זמן ותשומת לב לעשות דברים שמשמחים אותו ומטעינים אותו.

אני מציעה לך להוסיף על זה גם טיפול אישי לא פסיכולוגי. הכוונה לא למישהו שאתה בא אליו כדי לפרוק את סיפור הבעיות שלך ולקבל הקשבה ואהדה (במקרה הטוב, אם המטפל טוב) וחפירה במצוקות הילדות, אלא לטיפול אישי ממוקד, שבו במספר קטן של מפגשים יעילים וממוקדים מאתרים את נקודות התורפה שלך ומדריכים אותך לעשות שינוי לטובתך, שמגדיל את הבטחון העצמי, הכבוד העצמי והערך העצמי שלך.

הרבה פעמים אנחנו מרגישים תלותיים ומעוכים בתוך מערכת יחסים, מפני שבבסיס אנחנו לא באמת מחשיבים את עצמנו מספיק, ובעיקר - אנחנו לא יודעים באמת איך לדאוג לצרכים הכי חשובים שלנו. אולי אנחנו יודעים להכין לעצמנו אוכל כשאנחנו רעבים, אבל לא איך להסתובב בעולם מתוך תחושה שאני ראוי ומוצלח ולא קורבן של אף אחד.

כמו כן, אנחנו לא כל כך שונים מהסוללה של הנייד שלנו... פשוט עלינו לא רואים את השנתות מסומנות, שכתוב עליהן "5% סוללה! עובר למצב חיסכון בסוללה!" גם אנחנו חייבים לטעון את הסוללה שלנו יום יום, בעזרת אוכל, מים, שינה, חיבה, תמיכה ודברים נוספים שמשמחים ומטעינים אותנו. לאחד זה עשר דקות ריצה על הבוקר בתור התחלה, לשני זה להאזין למוסיקה שלו כל הדרך לעבודה, לשלישי זה לעבור לראות את הים לפחות כמה פעמים בשבוע.
במקביל כדאי לעשות רשימה של זוללי סוללה (אצלי זה למשל החדשות... ), ופשוט לקחת מהם פסק זמן.

אחרי שתתחזק קצת עם עצמך, אולי כן תנסה ליזום פגישה עם אשתך. אולי תביא פרחים לפני זה, או משהו אחר שאתה יודע שמשמח אותה ומטעין אותה וגורם לה הרגשה טובה (הפרחים הם רק דוגמא, אני לא מכירה אותה ולא יודעת אם היא תאהב זר פרחים). ותגיד לה משהו כזה:

גם אני מרגיש שיצאתי מהטיפול עם המטפלת הזאת בלי כוח, אבל לי נשבר מהמטפלת ולא מהזוגיות.
אני חושב שלא רק שהיא מטפלת גרועה וגרמה לנו נזק, אלא שהיא ממש מרושעת.
איזו מין מטפלת זוגית מתעקשת על מפגש פרידה (אחרי שכבר ברור שהייעוץ לא עובד לכם ולא מועיל) ובמפגש הזה, במקום לסכם ולהגיד את כל מה שכן טוב בזוגיות שלכם ולשלוח אתכם לדרככם עם איחולי הצלחה בטיפול אחר - היא מדגישה כמה רע ושולחת אתכם בעצם להתגרש?
כדי שהיא תצא משם עם האגו שלה וכביכול תוכיח לעצמה ולכם שהיא והטיפול היו מצויינים ואתם אלה שגרועים? יעני, לא הטיפול שלה היה גרוע (או סתם לא מתאים, מותר שתהיה חוסר התאמה בכל סוג של טיפול!) אלא אתם פשוט תלמידים גרועים ונכשלתם בקורס שלה??? ממש ממש רשעות.

תגיד לה, שאתה מבין את הרגשות שלה כרגע, אבל לדעתך הם באשמת המטפלת וההחלשה שלה ולא באשמתכם. אתה כן מאמין שיש לכם סיכוי, לך כן יש תקווה, ואתה כן תחפש דרך אחרת. בכל אופן יש לכם ילדים והם חשובים לך ותמיד יהיה ביניכם קשר בגלל זה, וחשוב לך כך או אחרת להגיע להבנה הדדית ולתקשורת טובה יותר.

אגב, מותר גם להביא לה פרחים ולכתוב את כל זה במכתב (אם אתה רוצה אתה יכול להראות לנו את הטיוטה שלך, יש פה די הרבה נשים כך שבינינו יש סיכוי שנעלה על דברים שכדאי לך לשפצר...), בלי לדבר. יכול להיות שמכתב יעבוד יותר טוב. ויחד עם משהו כמו פרחים, יגביר אצלה את הרצון הטוב כלפיך ויאפשר לה לקרוא את המכתב שלך ממקום פחות שלילי ויותר נקי.
הייתי מציעה רק לכתוב את הדברים האלה - שלדעתך המטפלת היתה גרועה וגרמה נזק, במיוחד במפגש הפרידה, והיא האשמה האמיתית בתחושות הקשות שלה כרגע, ושאתה מאמין שיש לכם סיכוי ואתה רוצה בכל מקרה לשפר את ההבנה והתקשורת ביניכם כי יש לכם ילדים אהובים ותמיד תהיו בקשר בגלל זה.

לא לכתוב מה כדאי לעשות עכשיו.
לא לשאול אותה מה היא חושבת.
לא להציע לה מה לעשות.
לא לשכנע - רק כאמור לבטא את הצד שלך, אבל לבטא אותו (מה שאני ניסחתי הוא רק מין טיוטה עבורך, זה התפקיד שלך לדייק את זה ולכתוב את מה שבאמת נכון מבחינתך).
להשאיר את זה ככה ולתת לה לחשוב על זה. היא אשה. היא תחשוב על זה. השילוב של מחווה רומנטית/אוהבת כמו פרחים יסמן לה כוונות טובות מצדך, והמכתב יאפשר לה לקרוא בלי להיות בלחץ, וגם לקרוא כמה פעמים. בעוד שבשיחה היא עסוקה בלהתגונן, בלפחד ממה שתגיד, ובלחשוב איך לענות לך.

אה, ודבר אחרון:
כתבתי שאתה "כן תחפש דרך אחרת".
ההצעה שלי, בהמשך למה שגם יונת כתבה, היא שהדרך האחרת מתחילה בך. לא לחפש מייד ייעוץ זוגי טוב יותר. להתחיל בך. לעשות רשימה של מה שמטעין את הסוללה שלך ולהשתדל לעשות כל יום לפחות 3 דברים, לעשות רשימה של כל זוללי הסוללה שלך ולעשות מאמץ ממוקד להמנע מהם, ולהגיע לייעוץ אישי יעיל כדי להתחזק.

(אגב, לא יזיק אם תתחיל להתבונן באשתך מאותה נקודת מבט. תשאל את עצמך, מה מטעין אותה, מה מרוקן אותה. תראה אם יש דברים שאתה יכול להשפיע בהם לטובה.
לדוגמא, כשאני נכנסת הביתה וכל הסלון מלא בנעליים ש"מישהו" (בן 16) פיזר לכל עבר במקום לשים במתקן הנעליים, הופ - מפלס הסוללה יורד בבת אחת. לעומת זאת, אני מעיפה מבט לעבר הדלת ורואה שאותו מישהו יצא ללימודים ובלי שהזכרתי לו (וואו) לקח בעצמו ומיוזמתו את הפח שהכנתי לזריקה - הופ, ישר נטענת לי הסוללה ל-100%.
אבל! מזהירה אותך. שים את הפוקוס עליך. אל תעשה דברים שיעזרו לה לפני שאתה מטעין את הסוללה שלך. עם סוללה טעונה אצלך, לא יזיק בכלל לעזור בטעינת הסוללה שלה, ככה בשקט, כי שיפור האווירה בבית יהיה רק לטובתך. ממה שאתה כותב, נראה שהיא על סוללה ריקה כבר הרבה זמן, ומאשימה בזה בעיקר אותך... ).

שליחה על ידי שרון* » 07 יולי 2019, 13:42

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר שלום אל תתייאש אתה בדרך הנכונה. בשיא המצוקה ומתמודד. זו ההצלחה הכי גדולה שאני יכול להעלות על הדעת. אתה מנסה לשמור על שלמות המשפחה והזוגיות.

כמו שיונת ובשמת כתבו בדיוק. אני מתמקד בשחייה מס פעמים בשבוע כושר סדרות במחשב/ טלויזיה .. וכ מובן עסוק בענייני הבית קניות כלים כביסה...

בעיקר לא מבקש דבר לעצמי. עם זאת מתעניין תומך שואל ומתענין מעט מהצד אבל מאוד נוכח...
מרגיש שאיכשהו החזרתי לעצמי את האיזון...
מצידי ללכת להורים לבד לצאת לבד וכו' וכו' א י מציע לאשתי לבוא אך ממש לא לוחץ
...
תחשוב על תחילת הקשר לא היית צריך לשכנע את אשתך יותר מדי. כנראה שקרה משהו. העצוב שהיא לא יודעת או לא רוצה לגלות לך מהו..... השמח הוא שאתה תגלה בעזרת ספורט מוזיקה אמנות טלויזיה. תחביבים חברים משפחה הורים אחים וכמובן הילדים שיש גם צחי שהיה כאן לפני הזוגיות. צחי חזק עצמאי יפה ומקסים. את הצחי שאשתך בחרה בו..
בלי לשכנע...
יתכן שאותו היא מחפשת... ויתכן שאותו אתה תמצא

בשני המקרים הרווחת . אם יתממשו ביחד שניכם תמצאו אותו אז הזוגיות שלך תתעצם...

אין לך מושג לאיזה שיח חרשים מגיעים בני זוג נשואים ומודעים לעצמם... או שיש

)
כל טוב אח יקר וישר כח אני איתך!

החדשות הטובות שאותו צחי היית בלי לחפש אותו פשוט היית אתה!

שליחה על ידי שרון* » 07 יולי 2019, 19:19

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אגב מתחבר מאוד למשל הסוללה של בשמת. הדבר נכון הן באופן אישי והן באופן זוגי. לרוב האדם עצמו לא מודע לכך שהסוללה כמעט ריקה . אז קל וחומר בסוללה הזוגית

שליחה על ידי צחי* » 09 יולי 2019, 00:08

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אלפי תודות לכם חברים יקרים.
אין לכם מושג כמה אתם מחזקים ומשמחים אותי. עצם הדבר שאני רואה שאנשים שלא מכירים אותי, פינו זמן כדי לחשוב עלי ולהתבונן איך לעזור לי,ממלאת אותי בטוב.
לקח לי זמן לכתוב לכם משום שאני רוצה להעמיק בדברים ,בפרט אלו של בשמת שמזקיקים עיון חוזר. (תודה ענקית בשמת).
התחלתי להטעין לי את הבטריה, בינתיים אשתי אמרה שאם זה חשוב לי היא מוכנה ללכת לטיפול אצל מישהו אחר.(היא פנתה מיוזמתה)וזו התקדמות.
אכן אני חושב שאכתוב לה ,קצת מביכה אותי ההצעה שלך בשמת להראות קבל עם את המכתב האישי שאכתוב לאשתי, אבל ההצעה טובה, ואם תסכימו לעבור על זה זה יהיה נהדר מיצידכם.
שוב אני אומר שהאתר הזה נהדר, מלא נשמות טובות וטהורות שרוצות לעזור לזולת. אני לא יודע למי בדיוק להודות מעבר לכותבים אלי אז כל אחד באשר הוא שאו ברכה.

לא מתאים להראות קבל עם את המכתב שתכתוב ושיעברו על זה כאן.
אם הייתי אשתך זה היה מאוד מאוד מכעיס אותי (וזה שהיא לא תדע לא מרפא את זה).
תכתוב לה בעצמך מכל מה שלמדת כאן זה בסדר. אבל יש גבול לשיתוף ולהתערבות.
זה יהיה לא אמיתי אם יעבור על זה כאן

שליחה על ידי צחי* » 15 יולי 2019, 08:04

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם
קבלתי את דבריה של פלונית ,וכתבתי מעצמי עם כל הטיפים שהיו כתובים במשובים שנתתם לי. היא אמרה שרואים שחשבתי הרבה לפני שכתבתי ,והדברים אכן נגעו בה, אבל וכאן האבל זה לא עשה שום שינוי .אחרי כמה ימים כתבתי לה שוב שאולי נצא לאיזה בילוי, וננסה להצית מחדש את האש, היא ענתה ביבושת שאני לא מבין איפה היא נמצאת, ומשהו מת לה וזה שהיא מוכנה ללכת לטיפול אצל מישהו חדש זה עצמו מעל הכוחות שלה.
משום מה לא נשברתי מזה (מה שהיה קורה בעבר)אולי התחזקתי בתוכי אבל אני קצת מיואש. תודה לאלו שקוראים ועוד יותר לעונים.

זה בשמת כתבה לשרון בדף "מין ומיניות" מאוד רלוונטי לך:
מין ומיניות (2019-07-13T17:58:44)

שליחה על ידי שרון* » 15 יולי 2019, 10:13

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר
התהליך אכן ארוך ומתיש אבל נכון. לדעתי הבעיה המתוארת זה אוסף של אי הבנות שהצטבר עם השנים. אתה מנסה לקלף את הערימה. בעדינות ובלי לפצוע אך בכל זאת לקלף. הצד השני לכאורה לא תמיד מודע לא תמיד רגיש וכמעט אף פעם לא משתף פעולה. למעשה נראה לי שהוא כן.
תקשיב בעצמך אשתך אומרת שמשהו מת. כלומר שכל השאר חי.
ראיתי השבוע בטלויזיה פרמדיק שהציל אישה בתאונה לאחר שהרופא קבע את מותה ולאחר 40 דקות של החיאה. הוא לא ויתר
מהתחושה שלי בקריאה יש מה לעשות והרבה .. נראה לי שאשתך ממש לא ויתרה עליך ממש לא
הייתי ממריא שוב וננסה לנחות מזוית אחרת. נמנע מלעשות טעויות הכוונה לדברים שנראים לך טובים אבל מעיקים על אשתך לדוגמא להציע ללכת לקולנוע אם לא אוהבת וכו'

אלא להתמקד בדברים שאתה יודע שאוהבת ולתגמל במילים ובמעשים עלכלמאמץ ולו הקטן ביותר
לא לשפוט ולא לבוא בטענות לא לשדר יאוש אלא תקוה ואמונה .. שתדע ותרגיש שגם במצב הזה אתה איתה. אתה פה. אתה סלע יציב. בכל הסערה (ג ם סערה מבית. אתה שומר על שלמות המשפחה ועל הזוגיות..

לדעתי אם זה היה מת היא היתה הולכת. זה חי וזה תלוי בך...באופן פרדוקסלי דווקא לך יש את הכוח לשפר בהצלחה

פלוני אלמונית, תודה על הפירגון, אבל לא נהוג להעתיק הודעה שלמה אלא לתת קישור ישיר להודעה, ערכתי לך.

הי צחי,
כתבת:
"היא אמרה שרואים שחשבתי הרבה לפני שכתבתי ,והדברים אכן נגעו בה, אבל וכאן האבל זה לא עשה שום שינוי"
(אני משתמשת במרכאות במקום בפונקציית הציטוט כי יש בו תקלה כבר יותר משנה)

התגובה שלה כבר מעידה על שינוי.
היא אמרה לך שרואים שחשבת הרבה לפני שכתבת, והיא אמרה לך שהדברים נגעו בה.
יופי. קיבלת דוז פואה

ממנה.
בספר שלי, זו התקדמות.

בהמשך, כתבת:
"אחרי כמה ימים כתבתי לה שוב שאולי נצא לאיזה בילוי".
לפי התגובה שלה - כיוונת גבוה מדי. יכול להיות ש"בילוי" זו מטרה גדולה מדי בשלב זה. כמו כן סביר שדרושות עוד פעולות ריכוך וקירוב כדי להביא אותה להסכים לשלב הבא. כלומר, הניחוש שלי? כדי להתקדם ליעד שלך, ככל הנראה צריך עוד ועוד מחוות כמו המכתב.
בשביל זה צריך להכיר אותה, ואנחנו לא מכירים. רק אתה מכיר.
מה שאתה מחפש הוא עוד ועוד דברים קטנים שלא דורשים ממנה מאמץ, ושיגרמו לה לתגובות חיוביות: שהיא תחמיא לך על ההשקעה, למשל, וכמובן שהדברים יגעו בה.
שוב, זה דורש היכרות איתה: מה ישמח אותה? מה ייתן לה הרגשה טובה? מה יגרום לה להרגיש שהיא שווה בעיניך? שהיא אהובה? שאתה מעריך אותה?

אתן לך רמז: כל הנשים נותנות לגברים שלהן כבר מהתחלת הקשר שפע של רמזים לדברים שהן רוצות. למה שהן אוהבות ולמה שישמח אותן. תנסה לחשוב מה היא אמרה במשך השנים ומה מזה רלבנטי עכשיו. הן לא מבקשות ישירות "צחי, תביא פרחים הביתה ביום שישי", כי אז זה כאילו לא חוכמה, אתה תעשה כי היא אמרה לך מה לעשות וזה לא שווה לה. היא נגיד תרמוז "איך אני אוהבת פרחים בבית!" או "איזה כרטיס ברכה מתוק!" (רמז שהיא אוהבת לקבל כרטיסי ברכה חמודים), כאלה דברים. לא כולן אוהבות פרחים ולא כולן מתלהבות מכרטיסים, החידה שלך היא - מה יגרום לאשתך הפרטית להרגיש שנגעת לה בלב.

היא אומרת שמשהו מת אצלה? שאין לה כוחות? תקבל את זה. עולים אצלה פחד, ייאוש, התנגדות ועייפות.
זה המון.
אז קיבלת רמזים ממנה:

לא להלחיץ
לא להעמיס
לא לבקש כרגע שום דבר שהיא צריכה לעשות
להמשיך לעשות מחוות קטנות שירככו אותה
פעולת הריכוך יכולה לקחת זמן, ופה אתן לך רמז נוסף, שרוב הנשים יבחנו אותך! האם היא באמת שווה לך את המאמץ או שאתה תוותר עליה מהר? זה לא בהכרח מודע אבל זה מאוד חשוב. אתה יכול לקרוא את זה בכל הספרות הרומנטית של מאתיים השנים האחרונות, בסרטים, במה שתרצה: הגבר חייב לעמוד במבחן המאמץ! אם אתה מוותר ומתייאש מהר, היא לומדת שהיא לא יכולה לסמוך עליך, בעוד שהדבר שהכי הכי הכי חשוב לך להחזיר כרגע זה את האמון שלה. היא איבדה כל אמון בך.

יש לך הרבה עבודה,
אבל התמורה שווה! ולדעתי יש לך בהחלט אפשרות להצליח!

שליחה על ידי צחי* » 15 יולי 2019, 13:45

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה בשמת. נתת לי המון כח. מים קרים ביום חם!

חזרתי כדי להוסיף על מה שכתבת פה:
"וזה שהיא מוכנה ללכת לטיפול אצל מישהו חדש זה עצמו מעל הכוחות שלה".

תשמע, זה הישג רציני! היא מוכנה ללכת לטיפול אצל מישהו חדש!
זה אומר שהמכתב שלך ממש עבד. כל הכבוד לך

אבל, היא עדיין בייאוש. נראה לי שהמטפלת הקודמת שלכם היתה נזק משמעותי...
אז אלא אם כן אתה מתכוון ללכת ל-חני בונה, שעליה אני ממליצה ללא סייג והיא יכולה לעזור מאוד בהחזרת תקווה גם לאשתך, הייתי ממליצה שתגיד לאשתך שאתה בודק טוב-טוב למי כדאי ללכת וזה ייקח קצת זמן (בינתיים היא קצת תתאושש ואולי טיפה תתרכך יותר מהמחוות הבאות שלך?), וכשתקבל פרטים של מישהי מומלצת, תקבע איתה פגישה ראשונה שבה בעיקר תראיין אותה ותתרשם ממנה. בראיון אתה שואל, מה הגישה שלה, האם יש לה שיטה, מה דרך העבודה הרגילה אצלה, וכדומה.
בפגישה הזאת, אחד הדברים הכי חשובים? הוא החושים שלך.
שים יד על הלב כשאתה מדבר איתה, ותשאל את עצמך בפנים את השאלה: מה תחושת הבטן שלי לגביה? דמיין את עצמך ואת אשתך יושבים אצלה, ושוב תנסה להרגיש מה תחושת הבטן שלך אומרת.
אגב, מאוד יכול להיות שכדאי לפגוש יותר מאחת כדי להשוות, מי מרגישה לך הכי מתאימה.
זה לא לפי התעודות שלה, זה לפי האישיות והגישה. איך היא מדברת איתך, איך היא גורמת לך להרגיש.
אם הבטן אומרת לא, תאמין לה...
אם הבטן אומרת: כן! היא אחלה והיא יכולה לעזור! יופי.
אז כדאי לספר עליה לאשתך, להגיד שהיא עברה את הסינון שלך, אבל אתה מציע פגישת ניסיון שבה רק תבדקו אם היא מתאימה לכם, ואז תדריך את אשתך שגם היא, תשים יד על הלב ותשאל את עצמה אם היא סומכת על המטפלת הזאת ויש לה הרגשה טובה שהיא תוכל לעזור.
גם למטפלות הזוגיות אתה אומר שנכוויתם קשה ולכן אתם תעשו קודם כל פגישת ניסיון לראות אם יש כימיה, ורק אם שניכם מרגישים כימיה, תמשיכו. ככה תכין מראש את הקרקע לאפשרות שתנטשו אחרי פגישה אחת מתוך חוסר התאמה של אחד מכם או שניכם.
אבל קח ת'זמן. אין דחיפות להגיע לטיפול זוגי.

אלה ההצעות שלי

תודה צחי! רק עכשיו ראיתי (-: (הדף נשאר לי פתוח מקודם)

שליחה על ידי צחי* » 16 יולי 2019, 15:46

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

השאלה שלי ,למה אני זה שצריך תמיד להיות זה שמחכה, שמחזר, שמביא מתנות כדי לרצות?
למה היא לא פוחדת שישבר לי?
שאקום ואעזוב?
למה כל הכבוד לה שהיא הולכת למטפלת חדשה ולא כל הכבוד לי?
אני חייב לצאת מהמעגל הזה.
פעם לפני שנים אמרה לי מישהיא חכמה שאני יותר מידי זמין.
היא בטוחה שכשהיא תמצמץ אקבל אותה ולכן יש לה זמן ולכן היא לא פוחדת. וזה נשבר לי.
השאלה איך לצאת מזה בלי לשבור יותר מידי ובלי סכנה שהחבל יקרע?

השאלה שלי ,למה אני זה שצריך תמיד להיות זה שמחכה, שמחזר, שמביא מתנות כדי לרצות?
לא הבנתי, אם אתה תמיד כל-כך טוב אליה אז למה אתה מתאר אותה כמו מישהי שנשבר לה משהו, או כמו שבשמת אומרת- שאין לה אמון בך כרגע?
אתה מבין שאיך שאתה חושב שאתה מתנהל מולה ואיתה ואיך שהיא חושבת על זה הם שני סיפורים שונים לגמרי?
למה כל הכבוד לה שהיא הולכת למטפלת חדשה ולא כל הכבוד לי?
כל הכבוד לך שאתה לא נשבר ומנסה למצוא דרכים לשיפור! וכל הכבוד שבאת לספר כאן ולשמוע מחשבות שונות! וכל הכבוד לה שגם כשהיא כבר מיואשת היא עדיין מסכימה לנסות, אפילו שהיא לא היוזמת. שום דבר לא מובן מאליו ועל הכל צריך להודות.

שליחה על ידי שרון* » 16 יולי 2019, 18:54

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר
לא נראה שאתה צריך. נניח שלא תעשה. נניח שלא תנסה.. נניח שלא תחזיק את כל הזוגיות על הכתפיים מה יקרה?

איך תהיה האווירה?
לדעתי דווקא לשחרר לפעמים עושה מעין ריסטרט ליחסים.
לשחרר זה לא לנטוש..
לשחרר זה להציע טיפול אצל מטפלת אחרת ואם התשובה היא לא לדבר מדוע בצורה נעימה..
לשחרר זה להציע /לעשות דברים שאתה יודע שאוהבת.
זה לומר לה שאתה פה בלי מילים
שאתה פה בשבילה אבל עדיין עומד עצמאי עם שתי רגליים על הקרקע.
זה להוריד ממנה עומס איפה שניתן.
וזה בעיקר לנסות להפסיק לפתור את הבעיה בדרך שלנו כי עד היום זה לא הלך אז למה שזה יצליח עכשיו ואולי אז היא תיקח יוזמה ותעשה את הצעד הבא.
שים לב
א לשחרר
ב להתמקד בדברים שעושים לך טוב. ספורט תחביב עבודה משפחה חברים וכו
ג. להתמקד בזוגיות בדברים שאתה יודע שאוהבת
ד. להוריד ממנה עומס
ה לנסות דיאלוג בקצב בצורה ובתדירות שמתאימים לה.

לעשות את האמור לעיל מחזק אותך בתוך הזוגיות נותן לה את הבטחון שאתה לטובתה לשאת. סומך עליה .
לכן אין לומר שאתה צריך לעשות משהו. איי םשר לומר שלך קשה ולכן אתה מנסה למצוא פתרון ...

בהצלחה אח יקר
ואל תתיאש אתה נשמע בחור מקסים רגיש עם כתפיים רחבות .כשתחזור לעצמך גם הרגישות והכתפיים יחזרו להיות יתרון וחוזקה. על תוותר על החוזקות שלך ..
חוצמזה נשמע לי שאתה על הכביש הראשי ובדרך הנכונה

השאלה שלי ,למה אני זה שצריך תמיד להיות זה שמחכה, שמחזר, שמביא מתנות כדי לרצות?

כי אתה זה שפונה.
כשיש בעיות בזוגיות יש שלושה מצבים:

שני בני הזוג מכירים בכך שיש בעיה ושניהם מעוניינים לפעול לתיקונה.
רק אחד מבני הזוג מעוניין לפעול כדי לתקן. השני - תקוע, מקובע, מיואש מדי, חסר תקווה, חסר כוחות, מפחד מדי, לא מאמין.
אף אחד מבני הזוג לא מאמין שאפשר לעשות משהו.

אתה נמצא במצב הכי נפוץ של אלה שכותבימות באתר הזה: מצב 2. לרוב אלה הנשים, שמנסות להציל את הנישואין בכך שיגררו את בן הזוג לטיפול זוגי והגבר מסרב.
זה לא יוצא דופן.
לדעתי, בן הזוג שכן מנסה לפעול להצלה - נמצא במצב יותר טוב מכל הבחינות. לכן זה תמיד טוב ותמיד נכון לפעול כדי להציל.
מי שתקוע, מסרב, מיואש ולא רוצה לעשות כלום? כמו במחלות, זה מי שיותר קרוב למוות.

אני מסכימה עם פלוני אלמונית ותיקה, שאתה מפספס את החלק שלך. יש משהו שאתה שברת ולכן אתה זה שצריך לתקן. לנו אין מושג מה שברת, כי אתה מספר לנו רק מה שאתה יודע, ואתה לא יודע. אבל אשתך איבדה בך אמון בגלל דברים שאתה עשית. מי יתקן אם לא אתה?
החזרת אמון שנשבר איננה עניין למחווה חד פעמית ואחרי זה ציפיה לסוף של סרט הוליוודי.
החיים הם לא סדרת טלביזיה אמריקאית.

אתה בכלל לא חייב להשקיע. אתה יכול עכשיו ומייד לוותר על הנישואין שלך וזהו.
זה מה שאתה באמת רוצה?
היה נדמה לי שאמרת שלא. שאתה לא רוצה להתגרש. אז אם ככה, יש לך עבודה לעשות.
אם אתה מיואש כמוה מהאפשרות להציל, אז יאללה, תוותר.
מצד שני, לדעתי אתה סתם נופל לייאוש רגעי.

ואגב, אני נגד "להביא מתנות כדי לרצות". מה פתאום לרצות! בשום פנים ואופן לא. אני בעד מחוות שמביעות אהבה, שמביעות תקווה, שנוגעות לה בלב. ולא "מתנות". דברים שהם בעיקר רגשיים, כמו המכתב שכתבת לה. או משהו צנוע כמו פרחים לבית או כרטיס חמוד (שהוא סוג של מכתב, ושוב, רק אם זה ישמח אותה). אבל לרצות?! חס וחלילה! זה ההיפך הגמור!
ובגלל דברים כמו "נטייה לרצות" ומשהו שאתה מכנה בשם הקוד "זמין מדי", אני בעד זה שתלך לטיפול אישי שכבר תיארתי לך. לא לטיפול זוגי.
אתה בטוח לא "זמין מדי". אבל אני לא יודעת מה שם הקוד הזה מסתיר, כי אין לי מספיק פרטים.
ראה סיפור הביקור אצל הוריך והעוגה של אמך. אמרת ששכחת לעדכן את אשתך שזה מה שקבעת עם אמא שלך. ונוצרה מזה אי הבנה שעלתה לך ביוקר. אז "זמין מדי"? ממש לא זו הבעיה. לא יודעת מה כן, כי בשביל זה צריך לשמוע אותה...

מי אמר שהיא לא פוחדת? אני חושבת שאתה לא מכיר אותה בכלל. אתה לא מבין אותה. אתה לא מבין מה מניע אותה.

פה יש שני דברים שחבל לוותר עליהם בלי לנסות אפילו: אתה הראשון, והזוגיות היא השני. אלה דברים חשובים, ואתה רק התחלת לנסות.

כל מילה של בשמת!
ואני רוצה לשאול אותך שאלה נוספת שעולה מדבריך (חזרתי לקרוא את כל מה שכתבת מהפעם הראשונה):
מצד אחד אתה טוען שאתה זמין לה מדי ובגלל זה היא לוקחת אותך כמובן מאליו (אני לא חושבת שזה נכון, אגב) ומצד שני כתבת שאתה אדם מאד עסוק.
יכול להיות שגם כשאתה נמצא פיזית בבית, הראש במקום אחר? מתכנן את ההרצאה הבאה או פגישת היעוץ תוך כדי מילוי משימות?
כי זמינות היא לא רק במובן המשימתי של המילה, זה גם הזמינות להקשיב ולהתבונן ולראות מה צריך לעשות בלי שהיא תבקש, וזמינות היא גם פניות נפשית להקשיב למה שהיא מבטאה ואיך היא מבטאה את זה (ולזכור את זה אחר-כך) ומצד שני לספר לה בכנות על מה שאתה עובר מבחינה רגשית בעבודה או עם אחרים ולהתייעץ איתה וגם לזהות מה היא עוברת גם בלי שהיא מדברת (עייפה מדי? חרדה? מדוכדכת?) ולהראות לה שאתה שם לב לזה ולבדוק איך להקל עליה (וחס וחלילה להגיד לה שאין סיבה למצב רוח וזה רק בראש שלה).
כי אם גם היא וגם אתה מרגישים שאין ביניכם זוגיות אז אולי אתם לא מספיק חברים אחד של השני ואת זה צריך לחזק.
ומשהו אופטימי לסיום- אני כבר מעל 30 שנה עם בעלי והיו תקופות של ריחוק בדיוק כמו שאתה ושרון מספרים. עברנו את זה אפילו בלי ליווי מקצועי אבל עם המון שיחות (גם קשות) כשהכל בשקיפות ועל השולחן והיום אנחנו החברים הכי טובים אחד של השני. זה לא נפתר לבד אבל מספיק שאתה מתחיל להילחם על זה כדי שיהיה סיכוי לשינוי. ואף פעם לא מפסיקים לתקן ולשפר ולשנות. אל תתייאש!

שליחה על ידי צחי* » 17 יולי 2019, 00:34

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה ושוב פעם תודה. איזה כיף לי שיש אנשים טובים שקוראים מהתחלה כל מה שכתבתי וזוכרים מה שכתבתי ורוצים לעזור.
עולם מופלא.

שליחה על ידי צחי* » 19 יולי 2019, 09:52

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב, אז אני מקווה שמצאנו מטפלת חדשה,היינו אצלה היא נראית כמו אחת שיודעת טוב מה היא עושה,רגישה ואכפתית. הבטן אומרת ללכת על זה.
היינו אצלה יחד והיא רוצה בשלב ראשון לראות את אשתי פעם אחת לבד, ואותי פעם אחת לבד, ואחר כך היא תתן מעין אבחון לתהליך שאנחנו צריכים לעבור ותאמר את דעתה.
אלא מה ?היא שאלה את אשתי אם יש לה כח והיא מאמינה שיכול להיות שיפור או שהיא מיואשת, ואשתי אמרה שהיא לא יודעת.
האמת ,התאכזבתי נעצבתי,חשבתי שטיפול חדש יביא אתו משק כנפיים של שלום ותקווה, אולי זה יבא ,אבל בינתיים זה קשה,קשה מאד.אולי אקרא לעצמי "הבודד"?

שליחה על ידי צחי* » 19 יולי 2019, 10:02

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו כבר בחדש וחצי נתק,די התרגלתי לזה והתחזקתי,אבל עכשיו אחרי שהלכנו שוב לטיפול, הכל שוב עלה והכאיב ,ונגע,ושוב לא ישנתי בלילה,
הבודד

שליחה על ידי שרוו* » 19 יולי 2019, 11:40

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר
היא אמרה שהיא לא יודעת . לא אמרה שהיא מיואשת .
מעבר לכך באה לייעוץ כלומר היא ממש לא מיואשת ומאוד בענין.
מסיבה מסוימת היא רוצה שאתה תלחם על הקשר שים לב היא לא מסרבת לך היא "נגררת" לטיפול היא לא יודעת אם היא מיואשת
השאלה שלי היא למה היא שמה הכל בידיים שלך. אם היא באמת רוצה שתוכיח לה משהו? שתראה רצינות ויציבות גם בחוסר ודאות?
נסה להיזכר במשבר אמון שהיה בניכם גדול יותר מהעוגה וההורים שלך. זה אולי יצר את הטראומה ואת חוסר האמון. בכל אופן זה אולי גם המפתח לפתרון. בנית אמון מחדש. לא להסתיר לא לשכוח. שדברים לא ייצאו מהראש אחרי שניה. אפשר לרשום. ביומן בנייד ווטאוור . בכל אופן כשתבין שאתה מייחס אליה לרצונות לסוגיות לתכניות ברצינות ובפתיחות (אפילו במחיר של ריב) וצושף את התמונה המלאה האמון יחזור לאט לאט

שליחה על ידי צחי* » 19 יולי 2019, 13:12

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה שרון
היום הלכתי לרופא והיא בקשה שאבקש ממנו מרשם לכדורים של מניעת הריון שהיא לוקחת בקביעות.
לא נגענו כבר חדש וחצי,האם זה שהיא לוקחת זה סימן לרצון שלה להתקרב מתי שהוא ,או שזה דמיון שלי והיא לוקחת מכח האנרציה?

שליחה על ידי שרון* » 19 יולי 2019, 14:07

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר
שאלה יפה. אפשר לשאול אותה. שים לב שיהיה בזמן במקום ובאופן שאתה יודע שיהיה לה נוח לענות.
שים לב שכל או כך היא לוקחת וזה עוד דבר שמעיד על הרצון להתקרב ועל זה שלא ויתrרה ואולי הפוך שמקווה לשינוי אמיתי ביחס אליה
שים לב למה שבשמת אמרה גם לי וגם לך. אני מבין מדבריה שלפעמים דרך התקשורת של נשים היא ברמז.. אני רואה גם בהליכה למטפלת וגם הגלולות במיוחד בבקשה ממך לקנות עדות לכך שהיא ממש ממש לא ויתרה...

ממש מסכימה עם שרון (-:
(הי שרון, כל הכבוד

)

שליחה על ידי שרון* » 19 יולי 2019, 17:59

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה:-)

אבל עכשיו אחרי שהלכנו שוב לטיפול, הכל שוב עלה והכאיב ,ונגע,ושוב לא ישנתי בלילה
ואשתי אמרה שהיא לא יודעת. האמת ,התאכזבתי נעצבתי,חשבתי שטיפול חדש יביא אתו משק כנפיים של שלום ותקווה
מתייחסת ל 2 השורות הללו.
לכאב ורצון לשלום ותקווה יש נטייה למלא אותנו. וכשהם נמצאים אי אפשר לראות שום דבר אחר.
כדי שיהיה שינוי חשוב לתת להם מקום מזווית ראייה שלא רגילים אליה.
לדוגמה: כשאתה מרגיש כאב נסה לראות היכן בגוף הכאב הזה בא לידי ביטוי. ואז לתת מקום לנקודה בגוף יכול להקל את הכאב בנפש.
או הביטוי "משק כנפיים של שלום ותקווה" הוא ביטוי שהוא לא שגור בחיי היום. הייתי קוראת לו קצת "רחוק" שים לב מתי אתה משתמש בביטויים כאלה, וכשאתה מזהה שאל את עצמך מה יעזור לך להתקרב בחזרה אל עצמך?

שליחה על ידי צחי* » 24 יולי 2019, 09:36

חזרתי
השבוע אשתי נסעה לכמה ימים לכנס שנתי שהיא מאד אוהבת.
קניתי לה מתנה לנסיעה אמרה תודה.לקחה איתה את המתנה(התקדמות מסוימת)
אמרתי לה שאני לא אתקשר כדי לא להפריע . שתתקשר היא מתי שתהיה פנויה.
לא התקשרה.
פעם אחת התקשרתי לשאול משהו ענתה בקרירות ,ואמרה שתשמח לדבר עם הילדים.
היום היא חוזרת,ולא יודע איך לפרש. לא יודע איך להתנהג. האינטואיציה אומרת שזהו. נגמר. מת.
מצד שני גם לילדים היא התקשרה מעט מאד, ביחס לשנים עברו ובכלל.
אולי רצתה להתנתק מהכל? לאגור כוחות?
היה לי טוב לבד. סוף סוף ישנתי טוב, הייתי עם הילדים צחקתי נהנתי.
מה עושים?
לפרק?
להשאר?
להאמין בטיפול החדש?

שליחה על ידי שרון* » 24 יולי 2019, 11:48

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר
אם הייתי בטוח שאני רוצה לעזוב לא הייתי שואל אתכם או כל אחד אחר. לכן אני מניח שגם אתה לא רוצה לעזוב ...
השבר שאתה מדבר עליו או מציג פה הוא בעיני הזדמנות ..
גם היא לא רוצה לעזוב. אם היתה רוצה יתכן שהיתה עוזבת..
התלבטות שלי היא בין להציע לך להתנהג איתה כמו שהיית בימים האחרונים . שמח ישן טוב משחק עם הילדים ומתייחס אליה באותו יחס ובאותה אוירה.. או דואג שהבית יהיה מתוקתק ומזמין טייק אווי שהיא אוהבת עם נרות וכו'.
מה שאני לא מתלבט לגביו זה לשאול מעט שאלות
.. ולתת לה לדבר ולהקשיב להקשיב ולהקשיב...
בהצלחה

_מצד שני גם לילדים היא התקשרה מעט מאד, ביחס לשנים עברו ובכלל.
אולי רצתה להתנתק מהכל? לאגור כוחות?_
מאד יכול להיות. גם אני נהגתי לצאת לחופשה לבד ולהתנתק פעם בשנה כשהילדים היו קטנים כי הייתי מותשת מלהיות בעלת תפקיד כל הזמן (אמא של, אישה של, בת של, עובדת של...) וזה איפשר לי להיות קשובה רק לעצמי.
עוד אפשרות, אולי בנוסף - יתכן שהיא עוברת משבר כלשהו והיא זקוקה להרבה יותר זמן לעצמה גם ביומיום כדי לבחון ולטפל בעצמה. יש מצב?

"אמרתי לה שאני לא אתקשר כדי לא להפריע . שתתקשר היא מתי שתהיה פנויה.
לא התקשרה"

לך תדע... אולי פירשה את זה ככה שאתה לא מחזר אחריה אז היא לא תחזר אחריך ?

היא היתה בכנס שהיא מאוד אוהבת.
סוף סוף שלושה ימים לבד בלי אף אחד על הראש.
לא הגיוני שהיא תרצה פשוט להיות שם? בלי להיות גם שם כל הזמן בתפקיד "מנהלת המשפחה", מה קורה עם הילדים, מי צריך מה ומה קורה עם כל אחד?
זה כל כך נדיר בחיים של אמהות...

צחי, אתה נכנס לייאוש כל כמה ימים. זה אומר לי, שאתה לא מקבל את הטיפול שאתה זקוק לו.
זה לא קשור לאשתך, יש פה יותר מדי דגש עליה. כל פיפס שעובר בצד שלה, יכול להעלות אותך או להפיל אותך.
לי זה אומר שאתה מאוד מעורער וזקוק לבנות לעצמך קרקע מוצקה. זה משהו שחייבים לעשות עם עזרה, מקצועית. ממוקדת.
ממליצה גם לך לחפש ג'ון ג'ייקובס בגוגל, לא חייבים לבוא אליה לפגישה, אפשר גם דרך המחשב אז לא חשוב איפה אתה בארץ. היא יכולה להיות נקודת התחלה לא רעה בכלל.

שליחה על ידי שרון* » 24 יולי 2019, 17:59

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מסכים עם בשמת
באופן אישי
הצעתי לך לחזק את עצמך ספורט וכושר סרטים וכו' go go it

_צחי, אתה נכנס לייאוש כל כמה ימים. זה אומר לי, שאתה לא מקבל את הטיפול שאתה זקוק לו.
זה לא קשור לאשתך, יש פה יותר מדי דגש עליה. כל פיפס שעובר בצד שלה, יכול להעלות אותך או להפיל אותך.
לי זה אומר שאתה מאוד מעורער וזקוק לבנות לעצמך קרקע מוצקה. זה משהו שחייבים לעשות עם עזרה, מקצועית. ממוקדת._
מסכימה מאוד עם בשמת.
היו פה הרבה עצות של איך להיטיב עם עצמך- ספורט, תחביבים, חברים וכו.. זה תמיד טוב אבל ממש לא מספיק.
הקשיים אולי מתבטאים כרגע חזק בהיבט הזוגי אבל הרבה פעמים השורש שלהם הוא הרבה לפני שהכרת את אישתך. חשוב מאוד בעיני לעשות תהליך של טיפול אישי כדי להבין את הדברים. משם יכולים לבוא שינוים . קודם כל אצלך וגם בזוגיות , בין עם זאת תהיה אשתך או קשר אחר בעתיד.
רוצה להמליץ לך על שני מטפלים (משום מה מרגיש לי שמטפל גבר יותר מתאים פה)
גיל ארד וגבריאל שירז
שניהם מזרמים שונים של פסיכותרפיה גופנית. בגדול אחד הרעיונות המרכזיים הוא שכל חויה נצרבת גם ברובד הגופני , ברמת התא. ולכן גם בתהליך הטיפולי יש הרבה התיחסות לגוף (לא חייב מגע) בטיפול פסיכותרפיה רגיל לעומת זאת התהליך נשאר ברובד הקוגניטיבי בלבד .

ממה ששיתפת נראה שיש בינכם דפוס חוזר שבו אתה מחזר, משתדל ומרצה והיא מרוחקת ומסויגת.
מענין עם זה משהו שאתה מכיר אצלך מאוד מקומות?

מסכימה עם אופיר לגבי פסיכותרפיה ולכן אני לא ממליצה על פסיכותרפיה (-: אלא על גישות אחרות לגמרי.

שליחה על ידי שרון* » 25 יולי 2019, 23:03

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר
קורא את התגובות ונראה לי שההתמודדות היא מול עצמך. אתה נשמע בן אדם מדהים. ברגע שתהיה שלם או יותר נכון משתלם (בתהליך של השתלמות) גם העולם ובודאי אשתך יקלטו את זה.

אני בימים אלה עובר תהליך זהה. צריך להשיל הרבה מהמוסכמות שסיגלתי לעצמי וראיתי בהן הכרחיות. כעת הן אולי מעמסה. כשהקילוף נעשה לאט ובזהירות אז ההרגשה טובה ואין חשש לפגוע בקשר בטעות
תדע לך שהבנתי שזוגיות מורכבת משני פרטים שלמים ולא מאחד וחצי ועוד חצי

בהצלחה אח יקר

_היה לי טוב לבד. סוף סוף ישנתי טוב, הייתי עם הילדים צחקתי נהנתי.
מה עושים?_

איזה יופי לשמוע!
מה עושים? מחפשים דרך לעשות אותם דברים גם אחרי שאשתך תחזור --לישון, להיות עם הילדים, לצחוק, להנות.

שליחה על ידי צחי* » 30 יולי 2019, 12:08

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אהלן
כמו שכתבתי לכם התחלנו אצל מטפלת חדשה נפגשנו יחד פעם אחת ואחר כך אשתי פעם אחת. האמת כשהיא חזרה הייתי במתח אבל היא ענתה בלקוניות "אין חדש בינתיים".
השבוע תורי ,להפגש לבד ופתאום היא אמרה אולי המטפלת תוכל להקדים וכך נוכל להפגש יחד יותר מוקדם כי חבל על הזמן.

הרגשתי שגם לה נמאס מהמצב והיא רוצה להתקדם.
המטפלת לא יכלה ואני הרגשתי יותר טוב.
ואז שאלתי את עצמי: למה המצב רוח שלי כל כך קשור בה?
הבנתי שאני באמת הוא זה שצריך להתחזק כמו שכתבתם לי.
ואני הולך לעשות את זה. פתאום לא בוער לי.
אגב בשמת, קראתי באיזה דף ישן שאני לא זוכר את שמו (פה באתר)סיפור נוגע ללב מאחת שכמעט התגרשה מבעל דכאוני וחולה שנוטל תרופות .את יעצת לה לחכות ואז פיטרו אותו מהעבודה והוא חזר לעצמו תוך זמן קצר והיתה התאהבות מחודשת. התברר שהוא סבל בעבודה וכל הקשיים היו בכלל מזה.מה שאומר שאת צודקת לגמרי שלפני הפתרון הזוגי צריך התחזקות של הפרטים.
אגב מה דעתכם על "לבסוף מוצאים אהבה" זה גם לגברים?מועיל?מחזק?
תודה לכם נפלאים שאתם קשובים ומחזקים

"לבסוף מוצאים אהבה" זה גם לגברים?
ברור. גבר כתב את זה (עם אשתו השנייה).
מציעה שקודם כל תקרא, ואז תחליט אם זה מועיל לך (-:

אולי יעניין אותך להציץ בדף: לבסוף מוצאים אהבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום חברים וחברות
לראשונה מצאתי את הפינה הזו.
רציתי לשתף שבעבר הרגשתי בדידות בחיי הזוגיות שלי עוד טרם הנישואין.
לפני מספר חודשים הצטרפתי למשפחת או איי.מאז בחיפוש אחר הצורך למלא חלל פנימי שלי על ידי כל מיני.על ידי בעלי שחי את חייו לצידי ולא בתוכי.על ידי אוכל.על ידי יחסים אינטימיים וכל הכלול בכך כולל מחשבות.על ידי קניות.על ידי טינה וכעס.הכל משמש אצלי מילוי בור פנימי שלעולם לא יתמלא.גם אם אחליף זוגיות.

צחי, אתה על מגלשת הרים או איך קוראים למתקן הזה בלונה פארק.
ראשית אתה רוצה שינוי עכשיו ומייד, אף על פי שאומרים לך שמדובר בתהליכים שלוקחים זמן רב.
שנית אתה רוצה ממנה שינוי, במקום לעזוב כרגע אותה ולהפסיק לבלבל לה במוח ולהתרכז בעצמך, בך, במי שבאמת חשוב.
תתמקד בצחי.
תעשה שינויים הכרחיים בצחי.
תעמיד את צחי על הרגליים.
מה זה הדבר הזה "איבחון" של המטפלת? באמת היא מתכוונת להגיד לכם מה הסיכויים של הנישואין שלכם? אפילו ג'ון גוטמן לא חוזה באמינות של 100%.
אני חוזרת ואומרת:
בכלל לא הזמן עכשיו לייעוץ זוגי. למה אתה תקוע על זה? מה בוער לך? תיפגש לבד עם המטפלת, או תגיד לה שעכשיו זה בהמתנה ואתה הולך לטפל בעצמך.

ללחוץ על אשתך לדברים שהיא בכלל לא מוכנה להם עכשיו - מיותר וטיפשי. למה אתה יורה לעצמך ברגל?
יש לכם ילדים.
לא עושים החלטות כאלה בגלל עצבים על זה שהקצב שלה שונה משלך, או שהיא מיואשת יותר ממך.
מה זה "כשהיא מחליטה"? ואתה לא עקשן? שוב ושוב אומרים לך מה לא כדאי לעשות, ואתה שוב ושוב עושה את מה שלא כדאי לעשות... נראה לך שאם תנסה להכריח אותה יותר חזק אז יילך לך?
"בלאו הכי אנחנו ממשיכים בינתיים אז אולי נתחיל להפשיר את היחסים"? אתה פשוט לא יכול להגיד כזה דבר ולצפות לתגובה חיובית.
האינטרנט קצר מדי להסביר לך עד כמה זו אמירה פוגענית כלפי אשתך.
אמירה כזאת, ההישג היחידי שהיא יכולה להביא לך, היא לשכנע את אשתך שאתה אטום חסר תקנה, שלא רואה אותה ממטר, שלא אוהב אותה ולא איכפת לך ממנה. אלה הדברים שגורמים לה לייאוש.
וזה שאני מוצאת את עצמי חושבת "איך אפשר להסביר לך למה", זה כשלעצמו מעיד על גודל הבעיה.

תפסיק להתעסק באשתך.
פשוט תפסיק.
תהיה אבא אוהב לילדים שלכם, תהיה אדם אוהב כלפי עצמך. תמצא עזרה לעצמך, להפוך להיות אדם שאוהב, מעריך ומכבד את עצמו (נדמה לי שנתתי לך הצעה למקום להתחיל ממנו, יש עוד המון אפשרויות, בכל מקרה אני אישית לא ממליצה על פסיכולוגיה או פסיכותרפיה או פסיכיאטריה).
אחרי שתתקדם בתהליך של בניית עצמך,
אז תדע איך לפתור את בעיית הנישואין שלך.
אבל הסדר צריך להיות: קודם אתה. רק אחר כך הזוגיות.
אי אפשר לתקן זוגיות שבורה כשאתה בעצמך אדם שבור. (גם אשתך אבל זה כבר העסק שלה, ולא תפקידך כרגע להתעסק בזה).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר

אני חושב שאתה לא בא באמת ללמוד את הבעיה . או ללמוד על הבעיה. או איך להתנהג אלא אתה מתייחס אל המצב כאל מחברת בחינה. ,התיחסות פונקציונלית. איך אני עובר את המבחן ולדוגמא בגלל שכבר לקחנו מורה פרטי (המטפלת הזוגית) אז שאשתך תתן לך את התשובות לשתי השאלות הראשונות של המבחן (אני אומר שתי השאלות הראשונות כדוגמא לאיזה סוג של מקדמה שאתה מבקש מאשתך). אתה חושב בכל מקרה נלמד אותן אז מזה משנה???? אפשר לקבל את התשובות ואחכ נלמד את החומר.
משנה מאוד.

בשלב הראשון אני מתמקד בעצמי . בלבד. שואל את עצמי שאלות מנסה לשנות דברים קטנים שמפריעים. משקיע בעצמי ורק בעצמי אחכ בילדים וכו'. ברגע שאין מרירות . יותר קל להבין הן את המצב והן את אשתך .

ורק אז נסה ללמוד באמת את אשתך. איפה היא רואה את עצמה מה (אולי)התקלקל אצלה בדרך. איפה היא איבדה את עצמה ? לאט לאט. לשאול ולהקשיב.

אולי לשאולאותה מה אפשר לשפר בהתנהלות שלך. וליישם כל דבר שנראה לך הוגן עניני ותואם לזוגיות (ולא פוגע בך)

הגעתי למסקנה שבזוגיות ארוכת טווח ובמיוחד עם ילדים .. מגיע שלב כנראה הכרחי שבני הזוג לא באותו מקום (לא מינית לא מקצועית לא הגשמתית ולא בכלל) ושחובה לעבור פאזה . רוב הזוגות מתכנסים לתוך עצמם וחיים בסוגיות בודדה ולא מתקשרת או שמוותרים ונפרדים. אתה שייך לאחוז הקטן שנלחם. זה לזכותך. אבל כפי שאמרתי לעיל קודם תילחם על עצמך ורק אחר על הזוגיות בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לכם בשמת ושרון הנפלאים!
אני שמח בביקורות בפרט שהן נאמרות ממקום טוב שרוצה לעזור.
התבוננתי הרבה במה שכתבתם .
וואלה אתם צודקים .דווקא אמירת האמת שלכם ללא כחל וסרק נותנת לי כח.
בזכותכם אני מקבל מבט אחר.
אגב המטפלת לא עושה אבחון אלא למדה אותנו.(בפתח)
צחי ,שאפו על ההגדרה של הזוגות. נמשיך להלחם!
אגב מה איתך?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי צחי
שמח לשמוע.
אצלי אני לגמרי שיניתי פאזה לא יוזם לא מבקש ולא נעלב. עם זאת אני בענין כשאשתי יוזמת. לא קורה הרבה אבל קורה. . המצב בכלל יוצר קרבה ביתר התחומים. אני מרגיש שאשתי פחות לחוצה או מתוחה. וזה יוצר סוג של דינמיקה שונה. יותר קל לי להביע את עצמי. בנתיים מעביר יום יום.. לקחתי כמה צעדים אחורה להתבוננות פנימית ואני נותן לדברים ולתקשורת בנינו לזרום באופן טבעי.
זה קרה אחרי שהחלטתי פשוט לוותר לטפל בעצמי ובילדים. ולתקשר כשאשתי צריכה ופונה בעצמה . התקשורת מצידי מכילה תומכת ואנושית. בעיקר מכילה ומחבקת. ולא מבקשת דבר.
שמתי לב שאשתי זורמת מחדש בדברים שבעבר היו לה קשים. במין פחות אף שהחלה לדבר על זה מדי פעם וגם זה חידוש..

שרון, בחיי, זה נשמע ממש טוב! מהצד זה נראה כאילו אתה מצליח לחולל שינוי אמיתי ובדיוק בקצב המצופה

שאפו! מאחלת לך שימשיך ככה ויתרחב יותר ויותר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת תודה רבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו כמו שכבר כתבתי ,חדשיים וחצי בריב היא כמעט לא מדברת חוץ מדברים טכניים.
נכון פגעתי בה,והפעם אני גם אשתף מה פגעתי.
רציתי לצאת באיזה יום ראשון אחד ליציאה משותפת. היא הסכימה, אופס בערב היא ביטלה בצורה מאד פוגענית לטעמי.במקום לומר שהיא עייפה וחבל שלא נצא היא אמרה שזה יותר מידי לה היציאות איתי ושבוע שעבר יצאנו הרבה והיא צריכה קצת חפש.
נורא התבאסתי ואמרתי לה כמה אני מרוגז ומאוכזב.
ייתכן והגבתי קצת יותר מידי חריף אבל לא צעקתי ולא עשיתי שום דבר קיצוני. והיא לא דברה שבוע! למרות שסיכמנו להפסיק עם הניתוקים האלו שמחרפנים אותי.
בסוף אותו שבוע היה חג השבועות השתדלתי,החמאתי,קניתי פרחים וכלום. בלילה של החג אמרתי לה חג שמח ושאני רוצה לדבר ,והיא לא ענתה .כאילו אני אוויר.
זה כבר שבר אותי והוציא אותי מהכלים כמו שהמון זמן לא יצאתי.צרחתי עליה, בפני בילדים ואמרתי לה שאני אדבר על זה עם המטפלת (הקודמת)וזו היתה חשיפה של הטיפול בפני הילדים מה שאסור היה לי לעשות.
מאז מה שלא עשיתי היא אומרת שנשבר לה האמון. שוחחתי עם הילדים והתנצלתי בפניהם, בקשתי ממנה סליחה אלף פעם,החלפנו מטפלת (לא בגלל זה -קראו למעלה למה)בהתחלה היא אמרה שהיא צריכה איש מקצוע שיאמר לה שאפשר להמשיך-הסכמתי.
אחר כך בטיפול היא אמרה שאולי אם אני יאמר בפה בקול בפני המטפלת שעשיתי משהו לא בסדר זה יעזור. למרות שכבר אמרתי עשיתי את זה שוב והרגשתי כמו זובור בצבא. אבל היא עדיין לא מוכנה.עוד לא עבר לה

מה אתם אומרים יש סיכוי?
האם זה לא סימני התעללות?
האם אני צריך להסכים לזה ולחכות?

אני אגיב לפי הסדר, שיהיה לי יותר קל

רציתי לצאת באיזה יום ראשון אחד ליציאה משותפת. היא הסכימה, אופס בערב היא ביטלה בצורה מאד פוגענית לטעמי. במקום לומר שהיא עייפה וחבל שלא נצא היא אמרה שזה יותר מידי לה היציאות איתי ושבוע שעבר יצאנו הרבה והיא צריכה קצת חפש.
הממממ. לי זה לא נשמע "מאוד פוגעני", אם כי אני מודה שלא ברור לי מה זה "יותר מדי לה היציאות איתי" - היא אמרה שיותר מדי בשבילה להיות איתך? שהיא צריכה חופש ממך? 0-: (הרי היא חיה איתך, ואם אתם לא יוצאים אז שניכם נשארים בבית, לא?) או שהיא בכלל לא התכוונה לשום דבר כזה, אלא שיותר מדי יציאות בערבים, מוגזם לה, היא צריכה את זמן-הבית שלה.
אז מהתיאור שלך, אני מתקשה להחליט אם היא בסך הכל נתנה גירסה כנה של "גדול עלי" או ממש אמרה לך "לא אוהבת להיות איתך", שזה - באמת מאוד פוגעני.

אם היא התכוונה למשמעות הראשונה, שקשה לה עם יותר מדי יציאות בערבים והיא צריכה יותר זמן בית (כי "בשבוע שעבר יצאתם הרבה", שזה אומר שהיא הסכימה הרבה פעמים לצאת איתך), אז היא לא "עייפה" - זה לא אותו דבר. למה שתגיד שהיא עייפה? מה שאתה ציטטת לא מדבר על עייפות אלא על "חוץ" לעומת "בית".
על אמירה כזאת, התגובה ההולמת של בן זוג אוהב תהיה משהו כמו "איזה באסה, מאוד רציתי לצאת איתך הערב וציפיתי לזה כל היום, אבל אני מבין שזה קשה לך מדי, אז אשמח שנדבר על זה מחדש מחר ונחליט למתי אנחנו דוחים".

כמו כן, אני מבינה שבשבוע שעבר היא כן הסכימה לצאת איתך די הרבה (כי לא כתבת שזה לא נכון). אז אם כן, מדוע? כלומר, אם לא הייתי ברורה: מדוע הסכימה לצאת איתך בשבוע שעבר כמה פעמים? אם היא סובלת מלבלות איתך?
(בסוגריים אעיר: אם אני צודקת, והיא זקוקה ליותר זמן בית וקשה לה עם יותר מדי יציאות בערבים, אז מתגלה פה עוד בעיה אצלה שהתגלתה גם באירוע עם אמא שלך והעוגה:
היא לא מבינה בעצמה את הצרכים שלה, והיא בעצמה לא מרגישה ראויה לסיפוק הצרכים שלה. אז אולי היא הסכימה לצאת איתך גם בפעמים שבעצם רצתה להישאר בבית בשקט, אבל רצתה לבוא לקראתך ולא היה לה נעים להגיד לך שזה יותר מדי בשבילה. והנה מגיע יום ראשון, והיא כבר לא יכולה יותר, כי כבר מזמן נגדשה מכסת היציאות השבועית שלה, ועכשיו כשהיא מבטלת זה ברגע האחרון ובלי להתאמץ לחוס על רגשותיך. וזה, כי היא לא יודעת להגיד בזמן. היא לא יודעת להסביר את עצמה. אולי היא "פולנייה", ולפולניות אסור באיסור חמור להביע צרכים בכלל, זה כרוך בעונש מוות... גם אז, באירוע עם העוגה, היא כנראה לא אמרה לך שהיא בכלל לא רוצה לבקר את הוריך, כי היא חושבת שאסור לה להגיד דברים כאלה בקול רם, והיא מצפה ממך שאתה איכשהו תבין אותה בטלפתיה ותנחש ותסדר שלא יתקיים ביקור כזה. אז הפתעה הפתעה! לא עלה בדעתך שזו בעיה... כי היא לא אמרה לך... וככה יש לנו קצר בתקשורת שיכול להוביל לגירושין).

נורא התבאסת מביטול היציאה, אני מבינה.
כמה אתה מאוכזב, אני מבינה.
אבל לגבי "מרוגז": שוב, אם התרגזת כי בוודאות מה שהיא אמרה היה "אני לא אוהבת לבלות איתך" (דגש על "איתך", לא כיף לי איתך ולכן אני לא רוצה לצאת לבלות), אז הרוגז שלך מובן.
לעומת זאת, אם זה בכלל לא מה שהיא אמרה, ומה שהיא באמת התכוונה זה "גדול עלי יותר מדי יציאות בערבים, אני זקוקה ליותר זמן-בית" - אז:

אוי ואבוי איזו אי הבנה נוצרה לכם פה...
להתרגז על זה שהיא זקוקה ליותר זמן בית ופחות זמן חוץ ממך? זה נשמע באוזניים של אשה כמו "הצרכים שלך לא חשובים, אז מה אם זה גדול עלייך, את צריכה לעשות גם מה שלא נעים לך רק מפני שזה מה שאני רוצה!"

ואם זה מה שאשתך שמעה? לא מתפלאת שהיא התחרפנה, כי זה בדיוק מה שהכעיס אותה גם באירוע הקודם שתיארת: שהיא מרגישה שהיא והצרכים שלה לא חשובים בעיניך ולא איכפת לך ממה שטוב לה, שאיכפת לך רק ממה שאתה רוצה.

פה שוב יש משהו שאני לא מצליחה להבין מהתיאורים שלך, ואני חוששת שהדרך היחידה להבין מה באמת קרה תהיה להזמין את אשתך ולעשות לשניכם ביחד חקירה מדרגה שלישית P-: אני לא יכולה להחליט אם היא "עושה ברוגז בכוונה" כדי להעניש אותך, או "לא מסוגלת לדבר איתך מרוב עלבון, כעס וייאוש" בגלל הפרשנות שלה למה שאתה אומר ועושה. אם האפשרות השנייה היא הנכונה, אז זה שהגבת בצרחות, זה חטא על פשע.

עוד קטע שלא הבנתי:

למה אתה עוד בקשר עם המטפלת הקודמת הגרועה?
האם הייתם בפגישה עם המטפלת הנוכחית, שניכם, ובפגישה הזאת היית אמור להגיד "שהיית לא בסדר" (נו נו נו ילד רע, מה, היא משחקת בקקי?), ובאמת עשית את זה (אמרת בפני המטפלת שהיית לא בסדר) והיא בכל זאת לא נרגעה?!?!

כי אם כן, אז סליחה?! איזו מין סיטואציה זאת??? אם אתם מביאים את הריב הזה בפני מטפלת כלשהי, אתה לא אמור להגיד, לא שהיית בסדר ולא שהיית לא בסדר, זה קודם כל.
ואם אשתך מעלה בכלל דרישה כזאת מול מטפלת מקצועית, אז המטפלת - אם היא מקצועית - צריכה להגיד לה, סליחה, זה לא בית משפט פה, אני לא השופט שצריך להעמיד מישהו בפינה או לשלוח לכלא, ובטח לא זירה להשפלות פומביות!

דבר שני, רגע רגע רגע! הריב התחיל מזה שאתה הבנת את המסר (אם הבנתי אותך נכון) שאשתך אמרה לך שלא אוהבת להיות איתך (לא אוהבת לצאת איתך). זה הדבר הראשון שצריך להעלות, כי אם היא באמת אמרה דבר כזה, אז זה הרבה יותר חשוב לדיון. זה שאמרת באוזני הילדים שאתם הולכים לטיפול זוגי זה לא ביג דיל.

חוץ מזה אני חוזרת ואומרת לך שאתה רומס את עצמך הרבה יותר מדי, ופי אלף יותר חשוב שתלך לטיפול יעיל אצל מישהו/י טובים כדי להפסיק את ההתנהגות הזאת שלך מאשר שתלכו לטיפול זוגי (אלף סליחות??? סליחה מהילדים???? ועוד ועוד? רק לי זה נשמע כמו התחנפות מוגזמת ורמיסה עצמית? למה אתה עושה את זה לעצמך?). אין טעם בשום טיפול זוגי או בכלל החלטה זוגית כל עוד אתה מסתובב בעולם בלי עמוד שידרה!

אם סיכמתם משהו, דיברתם והיא הסכימה, להפסיק עם מה שאתה קורא "הניתוקים האלה", והפרה את ההסכמה ביניכם - מה פתאום אתה הולך ומתחנף??? אם היא מפרה הסכם אז אתה אמור להגיד לה, מותר לך לדבר, מותר לך להגיד שנפגעת, אבל לא להתנתק ממני! ("כמו שאני אמרתי שנפגעתי, אולי לא בצורה נעימה אבל דיברתי! לא עשיתי ברוגז, לא הרבצתי לך, אמרתי מה אני מרגיש!")

בקיצור, השורה התחתונה?
לא יכולה לענות על השאלות שלך. אין מספיק מידע.
כל פעם מחדש, אני מקבלת את הרושם שהתיאורים שלך עוברים דרך פילטר עבה של פרשנות ואי הבנה.
אם אתה מוכן, אני אשמח שתענה ברצינות על השאלות ששאלתי פה, אולי אני אבין יותר מה בדיוק קרה.

לסיום, אחזור על הדבר שהוא הכי חשוב בעיני:
אתה מסתובב בעולם בלי עמוד שידרה.
חוץ מזה אתה סוחב שק ענק של כעס, שמתפרץ ממך בלי שליטה (גם היא, אבל היא לא פה).
במקביל לזה שתבנה עמוד שידרה, כבוד עצמי וערך עצמי (בתחום הרגשי, במקצועי נראה לי שיש לך) - גם תלמד לטפל במאגרי הכעס שלך בצורה טובה. הדברים קשורים. כשאין "עמוד שידרה" אתה מרגיש קורבן, אתה לא רואה מוצא, אתה בתוך בור עמוק ולא מבין שאתה אדון לחייך ושבידיך הבחירה. אתה תקוע במצב שבו אתה לא רואה כמה כוח יש לך, ולכן אתה לא מבטא את הכעס שלך בצורה שמכבדת אותך ואותה, אלא סתם משפריץ חוסר אונים ויוצא לך על הפנים )-:
אני בעדך!
אתה נשמע בנאדם טוב, שרק צריך ייעוץ מקצועי איכותי וממוקד (אישי, לא באינטרנט).

אני מקבלת את הרושם שהתיאורים שלך עוברים דרך פילטר עבה של פרשנות ואי הבנה.
אני גם חושבת ככה.
ואני רוצה להוסיף לצחי: תבדוק את עצמך בנושא הפרשנויות. האם כשאתה נפגע ממישהו אז בפרשנות שלך הוא התכוון לפגוע בך? וכשמישהו נפגע ממך אז בפרשנות שלך לא התכוונת לפגוע? ואולי גם אשתך מפרשת ככה? כי אם זה המצב, אפשר להבין למה שניכם מסתובבים פגועים.
פרשנות זה משהו שניתן לשנות מרגע שמבינים את העניין וזה תלוי ברצון הטוב של שניכם אם נשאר ממנו משהו.

אני נשואה, אבל מרגישה בודדה. נשמע מוכר למישהו?
זו בעיה נפוצה מאוד. וגם טבעית למרבה השמחה.
מאחר והבדידות ולא משנה אם היא אמיתית או מדומה, אנו צומחים ומלבלבים מחדש
ומוצאים בעצמנו אנרגיות ויכולות שהזנחנו או לא ידענו על קיומן.
כמובן שלא ניתן לאבחן באופן דוגמטי את כל המקרים ולהכלילם בסיר אחד.
וכל מקרה ראוי שייבחן על פי נסיבותיו המיוחדות.
בהצלחה רבה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר הפתרון ככל שקיים נמצא בך!
ספורט תחביבים חברים. ילדים. ואז לא תצטרך לחשוב איך ומה לעשות זה יבוא טבעי. בקשר להתפרצות התנצלת תפיק לקחים שלא יקרה שוב ותתקדם זה קרה וברגע שהבעת חרטה ואתה מקבל לנסות בכל הכח לא להתפרץ שוב ( נשימות מנטרה ווטאבר) זה כבר לא שלך בהצלחה אח יקר מחזיק לך אצבעות ומאמין בך. אתה לא מתיאש ו לא מוותר ועל זה כל הכבוד!

הי צחי
מהתאורים שלך אשתך נשמעת לי מאוד כוחנית, מחשבנת ומשפילה. כאילו צריך כל הזמן ללכת לידה על ביצים.
מה אתה אוהב בה? האם חוץ מהילדים יש לך סיבות לרצות להישאר? (שואלת באמת , לא בהתרסה)
יחד עם זה משהו באופן בו אתה מספר את הדברים שכאילו לא לגמרי בהיר, יש איזו עמימות, דברים לא ברורים עד הסוף. אני תוהה אולי זה מה "שמקפיץ" אותה? (למשל המקרה עם העוגה והביקור אצל אמך)
מסכימה מאוד עם מה שבשמת כתבה לגבי טיפול אישי עבורך.
כתבת שהיא ברוגז איתך יותר מחודשיים, ממש לא התחברתי להצעה של שרון לתחביבים , ספורט וחברים. זה תמיד טוב אבל יש פה בעיות שדורשות טיפול והן לא יפתרו רק ע"י להיות עסוק במשהו אחר. לדעתי הנקודה קצת פוספסה . לבנות אני יציב עצמאי ומחובר לעצמו מצריך תהליך של הכרות עם עצמך אבל הכוונה היא לא לסובב את הראש לצד השני ולחכות עד יעבור זעם

מהתאורים שלך אשתך נשמעת לי מאוד כוחנית, מחשבנת ומשפילה. כאילו צריך כל הזמן ללכת לידה על ביצים.

גם לי. זה אומנם רושם מאוד חיצוני, רק מדבריך שלך, אבל כך זה נשמע. היא נשמעת בלתי נסבלת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכם
ספורט תביבים חברים משפחה בדיוק בונים את האישי הזה. מחזקים ומטפחים את הגוף ונפש. טיפול לפעמים תוקע ולא תמיד מועיל .

בכל אופן לי אשתך נשמעת מיואשת אולי מצפה לשינוי אמיתי . לא בהתנהגות אלא בדפוס. מצפה להבנה עמוקה שאתה כאן. אומר הכל בזמן אמת לא שוכח דברים = העוגה אצל ההורים שלך ואם כן מודה ומתקן מיד.

לא מצפה להמשיך כך אלא לכך שאתה תראה אותה באור אחר שתתייחס אל הצרכים והרצונות שלה ברצינות.

זה לא מצדיק את ההתנהגות שלה אבל ממה שאני מבין זה מה שהיא צריכה. אני סבור שאם אתה תשקיע ןתאמין בעצמך תוכל לספקנלה את זה. ואני נשוכנע שאתה יכול

בהצלחה

_קטע שלא הבנתי:
למה אתה עוד בקשר עם המטפלת הקודמת הגרועה?_
בשמת, צחי סיפר פה על התקרית שגרמה לאשתו להיות אתו בריב / ברוגז בחודשיים האחרונים. שימי לב שזה קרה בסביבות חג השבועות. ואז הם עוד היו בקשר עם המטפלת ההיא.

אמיגדלה, בהחלט יכול להיות. אבל אחרי יש קטע על "החלפנו מטפלת" אז לא ברור לי בפני מי היא התכוונה שהוא יצהיר על אשמתו.

אני מחכה לשמוע את התשובות של צחי, כי לדעתי בלי התשובות אי אפשר להסיק שהבנו באמת מה קורה שם. אפילו ברמת העובדות.

שרון, אני מסכימה איתך ש"טיפול לפעמים תוקע ולא תמיד מועיל", אבל לדעתי זה תלוי למי הולכים. יש לי המלצות לאנשי מקצוע מצויינים שיכולים לקדם עד מאוד, כי אני לא בעד טיפול שעיקרו שיחות שמתמקדות בפגעי הילדות האומללה (של כולנו) ובכמה המצב עכשיו גרוע, אלא טיפול מעשי ממוקד מטרה של מישהו או מישהי שיודעים מה לעשות.

דרך אגב, תמיד יעלו פגעי הילדות, אבל השאלה איך. הם צריכים לעלות כחלק מאיבחון הדפוסים (איך התפתח בי דפוס של ריצוי, שבו באופן אוטומטי אני מוחק את עצמי ועושה הכל רק כדי שלא יכעסו עלי, אבל בלב אוגר כמות אדירה של טינה וזעם על זה, שמתפרצים בהזדמנות הבאה וחוזר חלילה...), והמוקד צריך להיות על דרכים מעשיות ויעילות לפורר את הדפוסים האלה שמחרבים לנו את החיים.

אני אוסיף עוד משהו.
כשיש דפוס של ריצוי, אי אפשר באמת לשנות אותו על ידי העצה "תהיה אסרטיבי! תעמוד מולה ואל תתחנף!"
זה בולשיט.
כי זה לא יעבוד.
מה שצריך לעשות זה קודם לבנות ערך עצמי ועמוד שידרה, ורק משם, הריצוי יתחיל להיעלם.
בהסתכנות לחזור על עצמי (לא זוכרת אם כתבתי את זה בדף הזה ומתעצלת לחפש), אצטט שיעור חשוב של הזואולוג פרופ' אמוץ זהבי ז"ל: הוא שאל אותנו פעם, מדוע לדעתנו החתולים הזכרים יכולים לריב בצרחות במשך שעות על שעות?
ואז הסביר, שקרב חתולים עלול להיות קטלני. לכן הקרב איננו הפיתרון הראשון לקבוע דומיננטיות בין הזכרים בטריטוריה מסוימת, אלא רק האחרון.
כל חתול הקורא תגר על זכר אחר מגיע לצרוח עליו "אני חזק יותר ממך!"
השני עונה לו "לא נכון, אני יותר חזק ממך!"
ואם הויכוח לא מוכרע גם אחרי שעות רבות של צרחות, כי שני הצדדים מאמינים באותה דרגת שיכנוע שהם הכי חזקים, אז ורק אז יתקיים קרב שריטות ונשיכות אמיתי.
וזאת מדוע?
כי אי אפשר לזייף. אין להם מילים. הם מייללים-צורחים זה על זה, והיללה יוצאת לפי רמת המתח, האומץ, הפחד, העוצמה והאמונה בגוף שלהם.
אין אפס. החתול החלש שיודע שהוא חלש, פותח את הפה ושומעים יללה עלובה... ישר הוא בורח עם הזנב בין הרגליים... הקרב נגמר. חולשתו הוכחה.
הבעיה שלנו בני האדם היא שיש לנו מלים, שבגללן אנחנו חיים באשלייה שאפשר לשקר. זה לא נכון.
השידור הפנימי שלנו נקלט אצל הצד השני באותה חדות וצלילות כמו בקרב חתולים.
אם הגוף שלך מהדהד יללה עלובה, לא יעזור לך לנפח את החזה ולהגיד "אני לא מוכן יותר ליחס כזה".
תטפל ביללה שלך, שתצא חזקה. אז לא תצטרך מלים. יספיק המבט שלך. יספיק שתנשום.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מחכה לכתוב את התשובות לך בשמת אך קדם אני צריך להתעמק בשאלות ואז בתשובות .קורא אותך בעיון ולא עונה בגלל מה שכתבתי.
תודה
אגב זה נכון מה שאמיגדלה כתבה הארוע היה כשהיינו עוד אצל המטפלת הקודמת.

אגב זה נכון מה שאמיגדלה כתבה הארוע היה כשהיינו עוד אצל המטפלת הקודמת
כל האירוע?
כלומר, גם הדרישה שלה שתודה בפשע החמור שביצעת (קצת הגזמתי בתיאור...) היתה שתעשה את זה מול המטפלת הקודמת?
ואתה באמת עשית את זה מול המטפלת הקודמת?
או שהיא דרשה אבל זה לא התבצע מעולם?

אתה יכול לענות בפוסט נפרד על כל שאלה, לא צריך על הכל ביחד. תענה קודם על מה שנראה לך הכי קל, כמו שעשית פה (שהבהרת עוד קצת לגבי "באיזו מטפלת מדובר").

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת אני יהודי מאמין באל אחד. לכן לא קורא לך אלילה. אבל... בהחלט תותחית. למדתי ממך מה שלא למדתי מכל המורים שלי כל החיים..
צחי צריך להפנים את מה שבשמת אומרת ותוך שנה נרגיש שאנחנו גרים בארמון. לא רק בתחום הזוגי בכלל... עצות טובות לחיים. תודה למנטורית הטרולית ( את זה אני לא שוכח לך...

)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הנה אני פה כדי לענות (אגב בשמת קראתי בדף שלך שיכול להיות יותר טוב אז אני מצטרף לברך. מגיע לך . בכל מקרה כתבת גם שלתמוך בבאופן זה תרפיה בשבילך אז הנה )
"להתרגז על זה שהיא זקוקה ליותר זמן בית ופחות זמן חוץ ממך? זה נשמע באוזניים של אשה כמו "הצרכים שלך לא חשובים, אז מה אם זה גדול עלייך, את צריכה לעשות גם מה שלא נעים לך רק מפני שזה מה שאני רוצה!"
ואם זה מה שאשתך שמעה? לא מתפלאת שהיא התחרפנה, כי זה בדיוק מה שהכעיס אותה גם באירוע הקודם שתיארת: שהיא מרגישה שהיא והצרכים שלה לא חשובים בעיניך ולא איכפת לך ממה שטוב לה, שאיכפת לך רק ממה שאתה רוצה."( עד כאן ציטוט מבשמת לא יודע עדיין איך עושים את זה כחול מי רוצה ללמד?)
אז ככה אין ספק שזה מה שהיא שמעה .וגם אין ספק שאני שמעתי שהיא לא רוצה לצאת -איתי- היא גם אמרה אחר כך שלדעתה אני יותר מידי עם היציאות שלי. אולי מכיוון ששנינו דרוכים כל כך ,ופגיעים כל כך, שמענו רק את הדברים הפוגעניים וכל אחד פירש אחרת .
אבל בכל מקרה לא עשיתי משהו שמזקיק ניתוק. ולכן לדעתי זה שצרחתי אחרי שבוע של ניתוק מצידה זה בכל מקרה לא חטא על פשע (כלשונך בשמת- אם כי אסור היה לי להתפרץ)

לגבי העניין של "הוידוי " אצל המטפלת
זה היה אצל המטפלת החדשה. ומה שאשתי אמרה זה שעדיין אין לה ביטחון בקשר ולדעתה אני לא מבין את חומרת העניין ושאם אני ימסיג במילים את מה שעשיתי היא תראה שאני באמת מבין. לכן לדעתי המטפלת לא אמרה שזה לא בית משפט.( אגב לדעתה אסור היה לי להתפרץ וזה חמור בעיניה אבל גם הניתוקים מאד חמורים בעיניה והיא רוצה שנערוך מעין "חוזה" שאני לא מתפרץ והיא לא מתנתקת)

לסיום אני חושב שבשמת לגמרי צודקת שאני צריך להתחזק אפרופו בשבוע שעבר יללתי כמו חתול חזק כי הרגשתי שאני לא מוכן יותר ואמרתי לה שאני ב-ק-צ-ה כנראה שזו היתה יללה חזקה כי כבר למחרת היא חתכה חזק לכיווני.
אז אני מנסה להתחזק (הרמתי טלפון למי שהמלצת לי עליה (מי שלא יודע ורוצה לגלות שיחפש בדפים למעלה ולא יתעצל...) בסוף משהו עצר אותי אבל זה יבא. ואין לי ספק שהדרך זה קדם כל להתחזק
תודה לכל הקוראים לילה טוב נשתמע

אוקיי, אז רוצה לבדוק אם הבנתי אותך נכון:

אתה אומר, שכאשר היא דיברה, אתה חשבת שהיא מתכוונת שהיא לא רוצה לצאת --איתך-- אבל עכשיו אתה עושה ניתוח מחדש ומבין שהיא בעצם רק התכוונה שלא טוב לה יותר מדי יציאות לבילוי בערבים?
(לא הבנתי אם הבנת את זה רק ממה שאני כתבתי, או שהיא הסבירה את עצמה אחר כך יותר טוב בפגישה עם המטפלת החדשה).

ואתה גם אומר, שבגלל אי ההבנה (שאתה פירשת את דבריה לא נכון), אתה נפגעת מאוד, וגם הגבת מאוד בחריפות, ואז אשתך (שלא הבינה שטעית בהבנת דבריה) פירשה אותך כאילו לא איכפת לך ממנה ואם טוב לה או לא? אז ברור ששוב התייאשה מהזוגיות שלכם?

אם הבנתי אותך נכון, אז וואללה. יש התקדמות

אתה כבר מבין, שלא הבנת אותה בכלל נכון. ואתה כבר מבין, שהיא לא הבינה אותך בכלל נכון.
אז הלאה: האם חזרת לאשתך ואמרת לה את מה שהסברת כאן? כי גם היא צריכה לשמוע ממך: רק עכשיו אני מבין, שהיתה אי הבנה ענקית. אני חשבתי בטעות שאמרת X כשבעצם אמרת Y, והגבתי על X, ואז את חשבת בטעות שאני מתכוון ל-Z כשבעצם אמרתי W, והגבת על Z. איזה בלגן. אני ממש מצטער על אי ההבנה.

ואיך להתקדם מכאן?
קודם כל, להבין שאתם שניכם ממש לא מבינים אחד את השני.
אז להתחיל לפתח הרגל של הבהרות. כמו שאני עושה איתך.
כל פעם שהיא אומרת משהו שמקפיץ אותך אפילו קצת: "רגע, אשתי, כשאמרת עכשיו X, אני לא בטוח שהבנתי למה התכוונת. האם התכוונת ש-אבג? או דהו?" ואם עדיין לא ברור, להמשיך לשאול. לשקף לה: האם הבנתי נכון שהתכוונת ש? מה בעצם התסריט האידיאלי מבחינתך? מה היה הכי טוב שיקרה?

הכי כדאי להתאמן בזה על דברים ממש ממש קטנים. על מקרים שבהם אתה בטוח לגמרי שהבנת אותה, ושכל הנושא לא בעייתי.
רק בשביל ליצור הרגל זוגי של בירור הדדי, "האם הבנתי בדיוק למה התכוונת כשאמרת X". גם לגבי עצמך, להסביר את עצמך יותר. לחזור על מה שאמרת במלים אחרות, להגיד "אני מתכוון ש", או "מה שאני באמת רוצה זה...", לעזור לה לקרוא מה שמתרחש בלב שלך.

היא רוצה שנערוך מעין "חוזה" שאני לא מתפרץ והיא לא מתנתקת

לא ממש בא לי להעביר ביקורת על המטפלת החדשה, אבל אני מכירה את השיטה הזאת של חוזים זוגיים שכל אחד מתנהג יפה לשני. לא אוהבת אותה כי לדעתי היא לא נוגעת בשורש העניין ולא יעילה.
האם המטפלת ביררה את הסיטואציה? לא הצלחתי להבין.
האם גם למטפלת וגם לכם התברר במהלך הפגישה שנוצרה פה אי הבנה בגלל פרשנות שגויה של כל אחד מכם לגבי מה שהשני אומר?
אם לא, זה ממש מוזר לי.
ואם כן, אז מה שייך לערוך "חוזה".
מה שצריך לפתור זה את הבעיה שאתם לא מבינים זה את זו, אף אחד מכם לא מבין את "הראש" של השני ושניכם קופצים בקלות למסקנות שליליות בלי לבדוק קודם עם השני אם אתם צודקים, ועל סמך הפרשנות השגויה - פוצחים במלחמת עולם (התפרצויות, ניתוקים, שמח).

בכל מקרה, בחיי ששימחת אותי! אני רואה פה צעד ענק של התקדמות והמון תקווה.

מה שצריך לפתור זה את הבעיה שאתם לא מבינים זה את זו, אף אחד מכם לא מבין את "הראש" של השני ושניכם קופצים בקלות למסקנות שליליות בלי לבדוק קודם עם השני אם אתם צודקים, ועל סמך הפרשנות השגויה - פוצחים במלחמת עולם (התפרצויות, ניתוקים, שמח).
מדוייק להפליא! בכלל, נראה לי שזאת הבעיה אצל רוב הזוגות בתוספת רגישות מאד גדולה (כלומר, אנחנו רגישים יותר מדברי בן זוגנו מאשר מדברי אנשים אחרים וזה לגמרי מובן). תקשורת כמו שתיארת כאן, בשמת, זה ממש הדבר החשוב ביותר שזוג יכול לעשות למען עצמו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא לגמרי הובנתי כהלכה.
אני עד עכשיו חושב שבעיקר היא התכוונה שלא בא לה לצאת איתי. ושגם לא היה לה כח ליציאה בכללי. אבל את הדגש של דבריה היא שמה על ה-"איתי" (שוב לפי האזניים שלי)
היא לעומת זאת טוענת שהעיקר היה על זה שאין לה כח ורק קצת על ה-"איתי" אין ספק שהיה פה גם חוסר הבנה גדול .

אגב אמרתי לה כבר מזמן שהתגובה האופטימלית מבחינתי היתה לומר לה שאני שמח שהיא אומרת את מה שהיא מרגישה ולא יוצאת איתי עם מסיכה. אמנם אני מבואס אבל נתכנן משהו לזמן אחר.
בכל מקרה היא לא היתה צריכה להתנתק בגלל זה !!!
לשאלה של אופיר- מה אני אוהב בה חוץ מהילדים
ראשית ילדים זה המון ולא "חוץ". לפעמים כשאני משכיב לישון את הקטנה בת השלש מספר לה סיפור, מדגדג, והיא מתפוצצת מצחוק אני חושב מה יקרה לה אם נפרד האם השמחה הזאת שלה תפסק? האם היא תהיה מדוכאת ? חוששת? רואה את העולם בשחור? זה הרבה כדי להשאר.
ומעבר,קשה כמובן להגדיר מה זאת אהבה (תשאלו את יהודית רביץ)אבל כשאנחנו בסדר ויושבים ומדברים או כשאני חוזר מהעבודה והיא מחייכת אלי את החיוך שלנו זה בהחלט מאד נעים ואני בהחלט מחכה לזה ונהנה מזה. זאת אהבה?

אגב מילה על המטפלת בינתיים היא רק עובדת ככח האש כדי לכבות את השריפות על מנת שנוכל להגיע לדיאלוג ו"החוזה" הוא חלק מהתהליך הזה.
היא אמרה שנצטרך לעשות אימונים כאלו של בירור מה כל אחד התכוון אבל זה בהמשך.
אני אשמח לביקורת על הטיפול כי אני לא רוצה להכנס שוב לסיטואציה של מטפלת גרועה.

כשאנחנו בסדר ויושבים ומדברים או כשאני חוזר מהעבודה והיא מחייכת אלי את החיוך שלנו זה בהחלט מאד נעים ואני בהחלט מחכה לזה ונהנה מזה. זאת אהבה?
אני נמסה כאן

זאת אהבה בעיניי, זאת חברות, "החיוך שלנו" זה אומר שיש מאחריכם מסע ארוך שידוע רק לשניכם ומורכב מזכרונות משותפים, התרגשויות משותפות, היכרות עצומה והכי שוב- בסיס נהדר לשינויים.
עושה רושם שהמטפלת החדשה גם זיהתה את הכשל הגדול של הזוגיות שלכם בנושא הפרשנויות השגויות שכל אחד מפרש עם עצמו.
_אגב אמרתי לה כבר מזמן שהתגובה האופטימלית מבחינתי היתה לומר לה שאני שמח שהיא אומרת את מה שהיא מרגישה ולא יוצאת איתי עם מסיכה. אמנם אני מבואס אבל נתכנן משהו לזמן אחר.
בכל מקרה היא לא היתה צריכה להתנתק בגלל זה !!!_
אתה מציג כאן תקשורת זוגית לוחצת: אתה רוצה ודורש ומבקש ומתאכזב וכועס. היא נסוגה לאחור ומנתקת תקשורת. ניתוק זה מסר חד בדיוק כמו הפעלת לחץ בדיבור כי הוא מסמן שהיא מעדיפה לשתוק מאשר שייצאו לה מילים שהיא תתחרט עליהן ולכן היא "בולעת את הלשון".
ממה שסיפרת עד עכשיו, נראה שיש לכם שני דברים לטפל בהם: 1) להפסיק לפרש לבד למה התכוון הבן זוג 2) להכניס נינוחות, זרימה ושלווה ולהפחית רצונות ודרישות מבן הזוג (או כמו ששרון כתב לך - תמלא את רצונותיך בעצמך, תדאג לתחביבים ובילויים של עצמך ותתחזק את ה"אני" שלך).

אבל כשאנחנו בסדר ויושבים ומדברים או כשאני חוזר מהעבודה והיא מחייכת אלי את החיוך שלנו זה בהחלט מאד נעים ואני בהחלט מחכה לזה ונהנה מזה. זאת אהבה?
מקסים. חשוב לראות את הרגעים הקטנים האלה. רגע ועוד רגע, להוסיף רגעים קטנים של טוב. ביחד זה מצטרף לשביל. ככל שיש יותר רגעים כאלה ממש יומיומים לווא דווקא מחוות גדולות זה מוסיף שמחה ושקט והשביל הופך יותר גדול ויציב.
מסכימה איתך שילדים זה המון.

כמו כולן גם אני נמסתי מהחיוך שלכם (-:

אני מסכימה עם כל מה שכתבו קודמותי.
לגבי המטפלת, הממממ. אין לי ביקורת נוספת. אני מבינה שיש לה תוכנית עבודה וסדר עדיפויות. תנו לה צ'אנס. היא מנסה קודם כל להגיע ל"שביתת נשק", שלא תפעילו זה על זה התפרצויות או התנתקויות, ואחר כך תבררו את כל אי ההבנות.
אני סתם ככה מהצד רק מעירה בקול קטן, שלהתפרץ או לחילופין לבלוע את הלשון (אותו רגש, התנהגות חיצונית הפוכה, ממש קלאסי בזוגיות) אינם התנהגויות כל כך נשלטות, וממש ממש קשה לעצור אותן רק מפני ש"הסכמתם".

חוץ מאשר להחזיר אותנו לחתולים (-: אני אוסיף עוד פריט מידע:
במחקר על מה שקורה לנשים כאשר הן מותקפות באלימות (לדוגמא, במקרי אונס), לצורך בנייה של קורסים לנשים ולנערות שמלמדים אותן התמודדות בזמן אמת, אחד הממצאים המרכזיים היה שלנערות ולנשים יש נטייה להיאלם דום.
היא מותקפת, ולא מסוגלת אפילו לצעוק "הצילו". היא מאבדת את הקול בתור חלק מהשיתוק מול האלימות.
לכן, קורסים כמו של אימפקט (לדוגמא: https://www.elhalev.org/girls-self-defense ) שמים דגש על אימון לשימוש בקול. לפי עדויות המאמנות, המאמנים והמשתתפות עצמן - זה הדבר הכי קשה בקורס. להוציא קול בכלל. ולהוציא קול כשאת מרגישה מאויימת, בפרט.
אין לי נתונים אנתרופולוגיים במקרה זה, אז אין לי מושג אם מדובר בפיצ'ר נשי כללי, או בפיצ'ר של נשים בתרבות המערבית.
אבל רוב הגברים אינם מודעים לפיצ'ר הזה.

זכור לי שצפיתי פעם ביוטיוב בהרצאה של טוני רובינס לכמה אלפי אנשים. טוני התחיל לדבר על ההבדל בתחושת הבטחון בעולם של נשים מול גברים, ואז עצר, ושאל את כל הגברים באולם: גברים, כמה מכם, כשהלכו ברחוב חשוך לבד, הרגישו מאויימים בשבוע האחרון? (ידיים בודדות הורמו) כמה ב-24 שעות האחרונות? (הרבה פחות ידיים)
ואז הוא שאל את הנשים. בשבוע האחרון? כל הנשים באולם הרימו ידיים.
טוני רובינס אמר, גברים, אני מבקש שתסתכלו סביבכם. זאת המציאות של נשים בחברה שלנו כיום, תראו איך החוויה של הנשים שונה לחלוטין משלכם. אין לכם מושג בתוך איזה פחד קיומי היא חיה ואיך זה משפיע עליה.

במחקר על מה שקורה לנשים כאשר הן מותקפות באלימות (לדוגמא, במקרי אונס), לצורך בנייה של קורסים לנשים ולנערות שמלמדים אותן התמודדות בזמן אמת, אחד הממצאים המרכזיים היה שלנערות ולנשים יש נטייה להיאלם דום.
פיטר לןוין בספרו "להעיר את הנמר" מדבר על הנטיה "לקפוא" בזמן ארוע טראומתי. מה שמענין זה שגם ההחלמה הרבה יותר קשה כאשר קופאים כי יש איזה אנרגיה בגוף שנעצרה - קפאה, תנועה שהיתה צריכה לקרות ולא באה לידי ביטוי. לדבריו אנשים שכן הגיבו התאוששו יותר מהר

נכון. לכן פיטר לוין המציא שיטת תראפיה שמאפשרת "להוציא" החוצה את הרעידות ושאר התגובות הגופניות ש"קפאו".
וכמובן, ממליצה לחפש גם Stephen Porges polyvagal theory שמסביר את המסלולים העצביים שקשורים לזה בגוף (ויש לו גם הצעות מעשיות).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מכל מקום זה לא המקרה של אשתי, היא יודעת לצעוק בחזרה,כן גם בזמן אמת,ורק אחר כך היא נכנסת לשתיקה בדרך כלל זה קורה לה איזה יום אחרי

האם יצא לך לדבר איתה על זה, צחי? איך היא מסבירה את השתיקה שאחרי זה?
ואם היא יודעת לצעוק בחזרה, אז מה היא עושה עניין מזה שגם אתה צועק P-:
(טוב, נו, מעניין מדוע נזכרתי בדף פולניות כאן ועכשיו... )

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפני שלשה שבועות דיברתי אתה על זה שנורא קשה לי העניין של המין. ואז למחרת היא הפתיעה ואמרה שהיא מוכנה. שמחתי,אבל בפועל היא היתה קרה ומרוחקת ויצא לי כמעט כל החשק. אבל לצורך העניין ונסיון ההתקרבות זרמתי. מאז קצת התקרבנו, קצת דאגה ממנה אלי פה ושם.(כמובן שגם ממני אליה אבל זה לא חדש)
בשישי האחרון הצעתי לה לאכול ארוחת בקר ביחד (בבית) כמו שהיינו רגילים תמיד בשנת הלימודים אחרי ששולחים את הילדים היא אמרה שזה עוד מוקדם לה.
התבאסתי ,כאילו לאכול עם הבעל בבית זה מוקדם?אז מה מאוחר?שוב אין לי כח .לחזר, לבקש, ליזום די!בא לי לברוח בא לי לצרוח!עכשיו אנחנו כאילו לא בריב אבל היא כלכך רחוקה כאילו יש קיר זכוכית בינינו. אולי אני צריך להפנים ולהשלים שזהו, נגמר! אבל אולי יש סיכוי וזה יבשיל?מבולבל,כואב ועצוב

מבולבל,כואב ועצוב
נכון. ממש נגעת לליבי. אין לי כרגע מה לומר. רק להקשיב.
אתם עדיין בטיפול?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן אנחנו בטיפול.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לדבר איתה? לספר לה על התחושות שלי?זה שוב ישים אותי במקום של זה שנזקק לקשר, של זה המתרפס, של זה שצריך לקושש נדבה של חיבוק או יחס.

הצעתי לה לאכול ארוחת בקר ביחד (בבית) כמו שהיינו רגילים תמיד בשנת הלימודים אחרי ששולחים את הילדים היא אמרה שזה עוד מוקדם לה.
היא משדרת חוסר רצון באינטימיות כרגע. לא רק במיטה אלא בכלל. אתה ממשיך להציע לה רעיונות לבילויים משותפים כזוג בזמן שהיא לא רוצה. זה מלחיץ ומעורר רגשות אשמה/תיסכול/כעס אצלה כי בעצם אתה לא "רואה" אותה אלא רק את עצמך ומה שאתה רוצה לקבל ממנה.
שרון הציע לך להתרכז בעצמך ובפיתוח עצמי שלך ללא צורך בשיתוף ואני חושבת שהוא מציע רעיון טוב מאד. במקביל, אולי להתרכז בקן המשפחתי במקום בקן הזוגי ולהציע בילויים משותפים עם הילדים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את מדייקת להפליא. אבל מצד שני קשה לי עם חוסר הרצון שלה באינטימיות. והכי מטריד אותי אם זה יחזור?חוסר הוודאות הורג אותי.

רציתי לכתוב את בדף שבשמת שאלה בו על מה פוגע באישה כמו היעדר אינטימיות בגבר, אבל הדף נחסם לי, ואני מרשה לעצמי להביא את נקודת המבט שלי פה: ההרגשה שהאיש רואה רק פוטנציאל לקיום יחסים.
די. תניח לזה כבר. עזוב אותך.
תיראה אותי רגע. כבן אדם. כאישה. ורק אחר כך כנקבה.
תיראה את העצב בזוית העין. את הקמילה בגוי השח. את הברק שאיבדתי, בעיניי, את האיטיות הנמסכת בתנועותי.
ותחשוב: איפה איבדנו את הדרך? איך אפשר למצוא אותה חזרה?
אל תנחש. תשאל אותי. מה אני מרגישה? האם יש משהו שאני רוצה לשתף? מה אני צריכה? האם יש דרך שתוכל לעזור?
אל תציע לי הצעות. תן לי להעלות אותן בעצמי.
תספר לי שאתה אוהב אותי. ותשאל אותי באיזו דרך יהיה נעים לי שתביע זאת.
תניח לי. ותפנק אותי סתם. לפעמים. בגלידה שאני אוהבת (יש לך מושג איזו?) בפרח (מתי קנית לאחרונה?) במילה טובה (זה אף פעם לא יותר מידי) בנשיקה קלה (בלי צפיה למה היא יכולה להוביל).

תיראה אותי רגע. בגודלי הטבעי. ייצור אנושי. עייף לפעמים. כואב. צמא. מיוסר. מהאבק שבדרכי. זה לא שלך. זה שלי.
תניח לי.
וודאי שאחזור.
אבל אם חשובה לך הוודאות, יותר ממני, אז אולי לא...

<צחי, אין לי מושג למה המלל הזה נשפך ממני בתגובה לדבריך. הוא שלי וצריך אולי להיות אצלי. אבל פתאום קפצת לי ללב, עם הפוקוס שלך למטרה. וראיתי את האיש שלי, שלפעמים לא רואה ממטר מרוב שהוא מרוכז בה. קח מהטקסט הזה מה שטוב לך אם הוא טוב לך. ואם תמצא בו טוב - אשמח שתשתף. אולי בסוף אחלוק אותו עם זוגי. וסופסוף הוא יבין...>

שמש, כתבת מקסים.רציתי לצטט ממך אבל אין לי איך כי כל הגוש שכתבת הוא זעקה אחת גדולה.
והכי מטריד אותי אם זה יחזור?חוסר הוודאות הורג אותי.
צחי, יש 2 דברים שגיליתי במסע האישי שלי. האחד- אין וודאות! אין שום דבר שיכול להבטיח שאם תעשה ABC אז תהיה לזה תוצאה אפשרית אחת. בטח לא כשמדובר על מפגש בין אנשים עם הרצונות והפחדים והטריגרים של כל אחד מהם.
השני- מצבים, במיוחד בין אנשים, לא חוזרים לקדמותם אלא תמיד משתנים בהתאם לשינוי שעובר כל אחד מהם. יכול להיות שיהיה אפילו יותר טוב מקודם אבל לא כמו קודם אלא אחרת. האם תסכים להיפרד מזכרונות העבר כדי לראות איך יכול להיות לך (ולה) טוב עכשיו בתנאים הנוכחים?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם הפעם דייקת. אין לי פחד משינוי ואני לא חייב את הקשר הקודם בדווקא. אבל אני צריך שיהיו בו סממנים של אהבה, רגש,ואינטימיות. הביטויים לדברים האלה לובשים ופושטים צורה אבל הם קיימים וצריך להרגיש אותם. ומה שקורה עכשיו שמבחינתה הם אינם.
לשמש אני אכתוב בנפרד

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לשמש
מדהים מה שכתבת. בכלל את כותבת בצורה יוצאת דופן.
כל מה שכתבת נכון ,אבל לפעמים נורא קשה לשים את עצמי בצד בלי גילויי אמפטיה מהצד השני. יש איזו תחושה של חסר ,שצריך לקחת קשר ואינטמיות בכח
כי אחרת לא נקבל. ברור שזו גישה דבילית כי היא רק מרחיקה אבל הרבה פעמים בתוך הסיטואציה רוצה לקחת מה שבא. כמו צמא ששותה מים מלוחים.
אולי אם היא תתן קצת יפסק המרדף האיום הזה של רצון לקבל ואז התרחקות יותר גדולה ואז נזקקות יותר נואשת...
אבל אולי גם בשחרור יתן התקרבות .
השאלה איך מפסיקים את המעגל

,שצריך לקחת קשר ואינטמיות בכח כי אחרת לא נקבל
אי אפשר ליצור קשר ואינטימיות ע"י הפעלת כח (מילולי, פיזי, לא משנה). אפשר אולי לזכות במשגל חד צדדי אבל תחושת העליבות/העלבון/הכעס תהיה משותפת לשניכם. כמו שגילית בעצמך, זה לא מוביל להתקרבות.
השאלה איך מפסיקים את המעגל
תחזור למעלה הדף ותקרא מה ששרון הציע לך כמה פעמים. הוא עובר תהליך דומה לשלך והתחיל מנקודה דומה אבל נמצא במקום אחר לגמרי מבחינתו.