אני רוצה לספר, לשתף אותכם במה שקורה לנו בזמן האחרון.
יש לנו ילד בן שלוש. הוא בבית איתנו כל הזמן (ז."א גם בחוץ, גם אצל חברים, גם אצל משפחה...). ובזמן האחרון (בערך מאז שנולדה אחותו הקטנה) אני שומעת מאנשים שהוא ילד "קשה". הוא כזה מקסים! סקרן, מתעניין בכל דבר חדש,אוהב סיפורים, משחקים, סרטים, כל מיני דברים. והוא באמת לפעמים מתנהג, איך לאמר את זה, "לא יפה". כשבאים אנשים חדשים הביתה הוא נהייה מאוד נבוך (ממש חדש) ומרוב מבוכה מתחיל להתפרע, זורק כסאות, מחבה מאחוריי. לי זה נראה די בסדר, כי אני מאד מבינה את המקום שלו, את המבוכה שלו , אבל הסיטואציה עצמה לפעמים לא נעימה לאנשים (בעיקר לילדים ) שבאים אלינו. חברים שלנו אומרים שהוא צריך גן דחוף, שבגן הוא ילמד מערכות יחסים עם אנשים אחרים, וכלילי התנהגות. אנחנו לא חושבים ככה, אבל לחץ חברתי חזק.
לפעמים הוא (בן שלנו) מתחיל פשוט להתפרע. זה מאד קשה, כי יש לי גם תינוקת קטנה על הידיים (שגם חוטפת ממנו לעיתים ). הוא כזה ילד מיוחד. מאד רגיש. אני חוששת שאם מתישהו הוא יכנס למסגרת, יתחילו להגדיר אותו בכל מיני הגדרות...(אם אתם מבינים למה אני מתכוונת).
אני אוהבת אותו הכי בעולם. לפעמים אני מרגישה שאני פשוט לא שווה להיות אמא של כאלה ילדים מדהימים.
מישהו מאד קרוב אליי אמר לי שהילד שלי מתנהג כמו ילד היפראקטיבי.
הרבה פעמים אני כועסת עליו, מרגישה שאין לי כוח. חברות שלי אומרות לי שאם יהיה חצי יום בגן יהיה לי יותר קל ושאיך אני מחזיקה מעמד ביכלל להיות בבית אם שני ילדים.
לפני כמה ימים בן שלי אמר פעם ראשונה שהוא שמח שנולדה לנו תינוקת. מזה שמחתי!
והיום הוא ניסה לשכנע אותי לקנות לו נשק ,"כדי שיוכל להגן עליי אם מישהו ירביץ לי".
הוא כזה מתוק, ומאד שובב, וגם נורא חכם, הילד שלי, וקורא לו הרבה שקשה לו עם כל הרגשות שהוא מרגיש.
איך אני יכולה לעזור לו?
בא לי לבכות
בא לי לבכות
אמא יקרה, בכל מצב משברי, קשה או חדש או לא נוח, כשמישהו אומר לנו "אז תשלחו אותו לגן" אנחנו מתמלאים רגשי אשמה וחרדות (או כעס). (אנחנו זה באופן כללי, הרבה הורים בחינוך הביתי.)
שומעים את זה הרבה, אולי שמעת את זה גם קודם ולא התרגשת ועכשיו כשלך קשה עם תינוקת חדשה ולבן שלך קשה עם אחות חדשה, את כן לוקחת ללב.
אני בטוחה שיתנו לך עצות טובות מה לעשות, אבל באופן כללי: תזכרי שאתם בתקופה מלחיצה חדשה וקשה. והוא מגיב לזה. וזה נורמלי לגמרי.
אני מקווה שתיפגשי גם עם קבוצות חינוך ביתי שיספרו לך דברים דומים ועצות אחרות מאשר לשלוח אותו לגן. בהצלחה
תרשי לי להעביר ביקורת על מי שאמרו לך שהוא ילד קשה. אפשר להשוות את המצב שלו למצב של אשה שבעלה הביא עוד אשה הביתה, וכשיראו את תגובתה יגידו "אוי היא אשה קשה. כדאי לשלוח אותה חצי יום למוסד, יהיה לה יותר קל...."
שומעים את זה הרבה, אולי שמעת את זה גם קודם ולא התרגשת ועכשיו כשלך קשה עם תינוקת חדשה ולבן שלך קשה עם אחות חדשה, את כן לוקחת ללב.
אני בטוחה שיתנו לך עצות טובות מה לעשות, אבל באופן כללי: תזכרי שאתם בתקופה מלחיצה חדשה וקשה. והוא מגיב לזה. וזה נורמלי לגמרי.
אני מקווה שתיפגשי גם עם קבוצות חינוך ביתי שיספרו לך דברים דומים ועצות אחרות מאשר לשלוח אותו לגן. בהצלחה
תרשי לי להעביר ביקורת על מי שאמרו לך שהוא ילד קשה. אפשר להשוות את המצב שלו למצב של אשה שבעלה הביא עוד אשה הביתה, וכשיראו את תגובתה יגידו "אוי היא אשה קשה. כדאי לשלוח אותה חצי יום למוסד, יהיה לה יותר קל...."
-
ציירת_הקומיקס*
- הודעות: 157
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2002, 14:27
- דף אישי: הדף האישי של ציירת_הקומיקס*
בא לי לבכות
לא יכולה לכתוב הרבה כרגע, אבל אולי יעודד אותך לשמוע שגם הבן שלי- בן 4.5 מתפרע לפעמים ועבר צקופה קשה בניוחד אחרי הולדת אחותו.
והוא הולך לגן.
השאלה היא אם יש מקומות שבהם ההתנהגות שלו היא קשה לך, לא לחברים או אורחים.
והוא הולך לגן.
השאלה היא אם יש מקומות שבהם ההתנהגות שלו היא קשה לך, לא לחברים או אורחים.
בא לי לבכות
תודה שעניתם לי.
ציירת, בהחלט קשה לי התנהגות של בני לפעמים, בעיקר כש אני עייפה, באה להרדים את התינוקת, מבקשת ממנו שיהיה בשקט בחדר או שיצא מהחדר לשחק, והוא בא ומתחיל לצעוק, לנסות לגעת בה בגסות, וביכלל.
העיניין הוא, שתמיד אני יודעת שיש התנהגות נכונה או מילים נכונות שלא תמיד אני מצליחה למצא אותם בכל מיני סיטואציות. הרבה אני מקשה עליו, כשאני נכנסת אתו למאבק. אני יודעת שזה לא נכון לעשות, פשוט קורה ... אז תמיד אני מסבירה לו שהיתי עצבנית ומבקשת שיסלח לי. לפעמים כשאני מתחילה להתרגז ביגלל משהו שעשה הוא אומר לי:" אמא, למה את מדברת אלי ככה , זה לא נעים לי. " ואז אני עוצרת, ובטון הרבה יותר "ידידותי לסביבה" מסבירה לו מה גורם לי מעשה זה או אחר, או למה אי-אפשר לעשות זה או אחר וכו.
לפני חצי-שעה בערך, אישי חזר הביתה, עמדנו שלושתינו במטבח והתחבקנו, ואז בנינו היקר אמר:" אנחנו מחבקים אותנו, זה נעים לנו." (נכון, מגניב?)
ציירת, בהחלט קשה לי התנהגות של בני לפעמים, בעיקר כש אני עייפה, באה להרדים את התינוקת, מבקשת ממנו שיהיה בשקט בחדר או שיצא מהחדר לשחק, והוא בא ומתחיל לצעוק, לנסות לגעת בה בגסות, וביכלל.
העיניין הוא, שתמיד אני יודעת שיש התנהגות נכונה או מילים נכונות שלא תמיד אני מצליחה למצא אותם בכל מיני סיטואציות. הרבה אני מקשה עליו, כשאני נכנסת אתו למאבק. אני יודעת שזה לא נכון לעשות, פשוט קורה ... אז תמיד אני מסבירה לו שהיתי עצבנית ומבקשת שיסלח לי. לפעמים כשאני מתחילה להתרגז ביגלל משהו שעשה הוא אומר לי:" אמא, למה את מדברת אלי ככה , זה לא נעים לי. " ואז אני עוצרת, ובטון הרבה יותר "ידידותי לסביבה" מסבירה לו מה גורם לי מעשה זה או אחר, או למה אי-אפשר לעשות זה או אחר וכו.
לפני חצי-שעה בערך, אישי חזר הביתה, עמדנו שלושתינו במטבח והתחבקנו, ואז בנינו היקר אמר:" אנחנו מחבקים אותנו, זה נעים לנו." (נכון, מגניב?)
בא לי לבכות
קודם כל, הילד שלך נשמע חמוד מקסים וחכם.
דברים שעזרו לי כשנולדה הקטנה, (ושלא תחשבי שלא היו התקפי כעס חרטה והתנצלויות בעקבותיהם..) היו לשתף את הגדולה בטיפול. לבקש ממנה לשבת איתנו, לעזור לי ללטף ולהרגיע, להביא לה בובות ולסדר סביבה, לחבק אותה ביחד עם התינוקת ולהזכיר שגם היא תינוקת שלי אפילו שהיא האחות הגדולה.
אפשר לדבר אל התינוקת בקול לאזני הגדול וכאילו להסביר לקטנה שלא תפריע בבקשה כי היא רוצה לשמוע את מה שיש לגדול לספר, או שיש לכם שיחה חשובה רק של שניכם אז בבקשה שתהיה בשקט. (רק כדי לתת לו תחושה שאת מפנה לו זמן אמיתי "על חשבונה" וזה לא קורה רק להפך).
להראות לו תמונות שלו כשהוא היה תינוק. לספר לו ארוכות איך היה כשהוא היה בבטן, על הלידה שלו, כמה שמחתם לקראתו, מה עשיתם, לאן נסעתם, מה הוא אהב לאכול ואיזה מילים מצחיקות היה אומר. גם על דברים עצובים שקרו לו, שנפל, ואיך חיבקת אותו, ולהדגים מחדש את החיבוק עכשיו כאילו זה קורה שוב.
לדבר איתו הרבה.
בזמן שהקטנה ישנה לפרוש שמיכה על הרצפה ולהציע לעשות לו מסאג' עם מעט שמן.
ועוד רעיונות כיד הדמיון האהובה עליך. זה בהחלט זמן קשה. אני מקווה שלא תפלי לפחדים שמא משהו אצלו או אצלכם לא בסדר. כל האחים הגדולים עוברים משבר כשמצטרף אח למשפחה. גם היו על זה דפים באתר.
דברים שעזרו לי כשנולדה הקטנה, (ושלא תחשבי שלא היו התקפי כעס חרטה והתנצלויות בעקבותיהם..) היו לשתף את הגדולה בטיפול. לבקש ממנה לשבת איתנו, לעזור לי ללטף ולהרגיע, להביא לה בובות ולסדר סביבה, לחבק אותה ביחד עם התינוקת ולהזכיר שגם היא תינוקת שלי אפילו שהיא האחות הגדולה.
אפשר לדבר אל התינוקת בקול לאזני הגדול וכאילו להסביר לקטנה שלא תפריע בבקשה כי היא רוצה לשמוע את מה שיש לגדול לספר, או שיש לכם שיחה חשובה רק של שניכם אז בבקשה שתהיה בשקט. (רק כדי לתת לו תחושה שאת מפנה לו זמן אמיתי "על חשבונה" וזה לא קורה רק להפך).
להראות לו תמונות שלו כשהוא היה תינוק. לספר לו ארוכות איך היה כשהוא היה בבטן, על הלידה שלו, כמה שמחתם לקראתו, מה עשיתם, לאן נסעתם, מה הוא אהב לאכול ואיזה מילים מצחיקות היה אומר. גם על דברים עצובים שקרו לו, שנפל, ואיך חיבקת אותו, ולהדגים מחדש את החיבוק עכשיו כאילו זה קורה שוב.
לדבר איתו הרבה.
בזמן שהקטנה ישנה לפרוש שמיכה על הרצפה ולהציע לעשות לו מסאג' עם מעט שמן.
ועוד רעיונות כיד הדמיון האהובה עליך. זה בהחלט זמן קשה. אני מקווה שלא תפלי לפחדים שמא משהו אצלו או אצלכם לא בסדר. כל האחים הגדולים עוברים משבר כשמצטרף אח למשפחה. גם היו על זה דפים באתר.
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.