אשתי לא בעניין שלי יותר

מין ומיניות באופן טבעי
שלמה_ואהובה*
הודעות: 177
הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי שלמה_ואהובה* »

מאוד מסכימה עם שרון.
וממליצה שתפנה לטיפול פסיכודינמי פרטי.
יש לך המון טראומות לעבד שלאחר שתעבד אותן תתחזק ותבחר בקלות את הטוב ביותר עבורך.

גם אני גדלתי בבית מלא אלימות מילולית צרחות וריבים בין הורי וכל התיכון חיכיתי שיתגרשו כבר ויפסיקו לשרוט את נפשי.

לי נשמע שאתה בוחר להחזיק באשליה שמשיכתה תחזור אליך. זה נשמע לי סיכוי אבוד ביותר.
כך שכרגע אתה בעצם בוחר בלנהל חיי משפחה ללא זוגיות ומשיכה.
זו כאמור בחירה לגיטימית.
מניחה שזוגות רבים חיים ללא תשוקה ויחסי מין טובים, גם אני לצערי חיה בזוגיות עם מעט מאוד יחסי מין ותשוקה וכרגע מעדיפה את היתרונות האחרים שבקשר המשפחתי והזוגי ויודעת שעלי לעבוד קשה מאוד כדי להצית את אש התשוקה ולפנות זמן לסקס, עם תנאים אידיאלים כמו שבעלי זקוק כדי שזה יתאפשר.
בכל זאת, אם הייתי יודעת שבעלי לא נמשך אלי בכלל ונמשך לגברים, נראה לי שהייתי פועלת אחרת.
הייתי פותחת את הקשר שכל אחד יהיה רשאי לנהל קשר מיני עם מישהו אחר, כמובן, בפרטיות וללא ידיעת הילדים ופגיעתם.

ליבי יוצא אליך כי אתה לא מקבל בכלל אהבה אינטימית ומינית. לא מאשתך ולא ממישהי אחרת. וגם לא כבוד. זה מאוד עצוב שאתה מוכן לותר על זה לגמרי.

מאחלת לך שנה טובה, שתמצא שלוות נפש פנימית ותטפל ותרפא את עצמך, כי מגיע לך להיות מאושר ואהוב.

אולי רומן קצר זה בדיוק מה שאתה צריך עכשיו.
אותי זה החייה לגמרי ולימד אותי שיעור אדיר ובסופו של דבר ויתרתי עליו בעצמי לטובת הקשר והאהבה עם בעלי.
זה החזיר לי את בטחוני במיניות שלי ובהיותי אשה מינית ומושכת והזכיר לי שמותר גם להנות ממין שטחי ויצרי, ללא משקעי זוגיות וחיים.

כרגע לגמרי בפוקוס על בניית משפחתי והידןק הקשר האינטימי עם בעלי, אך כבר לא חושבת שזה כזה טאבו ונורא לשכב עם גבר אחר אם זה מזדמן ועושה לי את זה ובכלל לא שוללת שזה יקרה גם בהמשך.
יודעת שזה לא פוליטקלי קורקט לומר זאת, גם אני גדלתי על הנורמה המוסרית של על תבגוד הכל כך מושרשת בחברתנו הצבועה (הרי 90% לפחות בוגדים לאורך חיי הנישואים לפחות פעם אחת) אבל בסופו של דבר בגרתי והבנתי שהמציאות מורכבת יותר ולעיתים לא לבגוד בבן זוג משמע לבגוד בעצמי.

כל טוב וחג שמח (())
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציל_צול* »

צילצול, גם אני הרגשתי ייחוס אשמה ברכות
מצטערת לשמוע את זה.

אני רואה שערכת את המילים הראשונות
לא ערכתי אותן בהקשר שלך.
אני עומדת מאחוריי המילים שלי גם עכשיו.

וכאמירה כללית למען הסדר הטוב - אין לי עניין גדול לעמוד באיזה כללי לוגיקה קטנוניים רק כדי להיות תמיד סופר בסדר. לא ממש אכפת לי אם הטיעונים שלי כוללים או לא כוללים סתירות פנימיות קטנות ולא ממש משנה לי להיות עקבית במאה אחוז בכל מילה שאני מוציאה מהמקלדת.

אם נפגעת אז נפגעת. ואני מצטערת. אני חושבת שזה ממחיש לא רע את הטיעון שלי ואולי תוכלי אפילו להבין אותי יותר טוב עכשיו - שבמקום שבו יש האשמה או אפשר לתפוש אשמה לא יוצא הרבה טוב. יוצאת פגיעה, פחות הקשבה, הסטה של דיון ועוד.

תראי במה אנחנו מתעסקות כאן - בשאלה האם בדברים שלי היתה סתירה פנימית או לא. הרי אפילו לא אמרת שנפגעת, אפילו את זה אני חצי מסיקה מהדברים שלך. אז מה שנשאר חשוב זה האם היתה סתירה פנימית או לא?
האם טענתי איפשהו שתמיד אני נוהגת בדיוק בדיוק בדיוק על פי העקרונות שלי לא משנה מה? האם זה חשוב בכלל?
יש הקשר, ויש דיון מתמשך, ובסופו נמצאה סתירה פנימית של מישהי שאולי פגעה באישה אחרת באיזה אופן מינורי. הידד, בוא נתעסק בזה!

מי שהעיקרון שלו כולל הימנעות ממשהו לעולם לא יוכל לחיות בלי סתירות פנימיות.
מי שהעיקרון שלו אומר שמותר ואפשר יחייה הרבה יותר בקלות בלי סתירות פנימיות.
ועדיין, אני תומכת באי אלימות, ובעיניי ייחוס אשמה וגרימת בושה הם אלימות. מותר לי להיות אלימה לפעמים כשזה מתאים בעיניי ועדיין לתמוך בכל פה בעיקרון הזה.

סיימתי עם זה לגמרי, בבקשה, או בדפי הבית, שם אפשר מבחינתי להמשיך לנצח.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קור_את* »

_בכל זאת, אם הייתי יודעת שבעלי לא נמשך אלי בכלל ונמשך לגברים, נראה לי שהייתי פועלת אחרת.
הייתי פותחת את הקשר שכל אחד יהיה רשאי לנהל קשר מיני עם מישהו אחר, כמובן, בפרטיות וללא ידיעת הילדים ופגיעתם._

לפתוח את הקשר בלי שהילדים יודעים זה דבר מאוד מסובך (גם כשהילדים כן יודעים). קשה בישראל הקטנטנה לשמור על פרטיות. וזה אומר שגם המשפחה מלאה בסודות, ושתמיד יש סיכוי שמישהו יספר לילדים. יש גם הריונות מחוץ לנישואין. מסובך. "אמא, איפה היית?" "אממ....צריך לשקר". "אמא, אפשר שתקחי אותי מחר ל...." (וקבעת עם האהוב הסודי) "אמממ. צריך לשקר".

אני חושבת שזה בסדר אתית לשכב עם אנשים מחוץ לנישואין כשבתוך הנישואין אין אינטימיות ומיניות, שלמה ואהובה יקרה. שלא תחשבי שיש לי פה צל צלה של ביקורת!

ליבי יוצא אליך כי אתה לא מקבל בכלל אהבה אינטימית ומינית. לא מאשתך ולא ממישהי אחרת. וגם לא כבוד. זה מאוד עצוב שאתה מוכן לותר על זה לגמרי.

גם לבי! אני ממש לא מבינה איך אפשר להרים זוגיות בלי אינטימיות פיזית, כשהאינטימיות הפיזית היא חשובה לפחות לאחד הצדדים. אני ממש מתקשה לדמיין את זה. אני לא אומרת שזה לא אפשרי. אני רק לא מצליחה לדמיין את זה. חיבוק אמיץ, ליטופים ומסאז', התנשקות, סקס אוהב, אלה דברים שאצלי מקפיצים את תחושת הקירבה ויוצרים מין חמימות פנימית שאין לה תחליף. מגע גם מרגיע ומנחם. אני לא מבינה איך אפשר בלי הכלי הזה. אני חלילה לא אומרת זאת בהתנשאות. אני תוהה.
ממש חבל לוותר עליו.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קור_את* »

אם בתחילת השנה היא הייתה עוברת צד ומשפילה מבט, עכשיו היה נראה כאילו היא מתגרה. היא הייתה באה ומברכת לשלום את הילדים שלי, שואלת מה שלומם בנוכחותי. אני בעיניים טרוטות מחוסר שינה ומכדורי הרגעה הייתי סוחב את עצמי. הילדים שלי סבלו לא פחות ממני

ציפור יקר, אני רוצה להגיד שנמהרתי בדברי. אחרי מה שהוספת אני ממש מבינה מדוע דיווחת על המורה.
בגלל שאתה אדם שאתיקה חשובה לו, רציתי להסב את תשומת לבך שאשתך כבר מסבכת אותך במעשים שגורמים פגיעה חיצונית (בילדה). כנראה לא היתה לך ברירה במקרה זה. אבל אשתך כבר גורמת סבל לאנשים נוספים ואתה נאלץ להיות חלק מזה בלי רצונך.
כל הכבוד לך שאתה מתמודד באומץ עם מה שכתוב פה.
אתה נשמע כזה גבר מצוין, שנשים רבות כל כך ישמחו בו. מגיע לך שיאהבו אותך נורא ושיימשכו אליך ושישמחו בך.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אישה_במסע* »

_קשה לי מאד, אחרי מה שעברתי לדבר בשבחה של האהבה החופשית. ...
אני רק אומר שכשמונוגמיה מצליחה, לתא המשפחתי יש את הסיכוי הטוב ביותר לשגשג. מה האלטרנטיבה? פרטנרים באים והולכים? הרי ברורה לך מה ההשלכה של כזה דבר על ילדים קטנים.
עולם ללא גבולות הוא עולם קסום. אבל הוא עולם ששייך לפנטזיה ואין לו עוגן במציאות. ראיתי פעם תוכנית על זוגות שמקיימים מערכות יחסים פתוחות - זה אולי מתאים לשלב אחר בחיים, לא לשלב שבו אתה רוצה לתת דוגמא לילדיך מהי משפחה, מהי אהבה שבין גבר לאשה, וכו'._

אומנם הספיקו לכתוב לא מעט מאז, אבל בתור מי שקראה לא מעט על חברות אחרות ועל צורות המשפחה השונות שהתקיימו ומתקיימות, אני יכולה להגיד בוודאות שמונוגמיה זה לא האלטרנטיבה היחידה.
למען האמת, זה שאנחנו חיים במבנה של משפחות גרעיניות זו אנומליה שמתרחשת במשך פרק זמן קצר מאוד של ההיסטוריה האנושית. לא רק שבני אדם חיו בשבטים, במשך הרבה מאוד זמן, ואפילו עכשיו יש חברות בהן הקשרים המשפחתיים הדוקים הרבה יותר. ותאים משפחתיים כאלו יציבים בהרבה מתא של שני הורים וילדים, שזה תא שביר מאוד, כפי שמראה החברה המודרנית.

בנוגע לאלטרנטיבות - גברים נשאו כמה נשים, בטיבט נשים נשאו כמה גברים, היו מקומות בהם אכן היו נישואים פתוחים (לא כמו בימינו, פשוט לאנשים היו מאהבים, זה לא היה סוד, וזה לא היה קשור לפירוק המשפחה). היו מקומות בהם היה נהוג ש"לאישה הגונה יש גבר ומאהב" (תרגום מרוסית) ולא מעט מקומות בהם למאהבת היה מעמד רשמי.
לאורך רוב ההיסטוריה האנושית גם במקרים בהם האידיאל היה מונוגמיה ונאמנות מינית בגידה לא הייתה עילה לגירושין.

חוץ מזה, שושלות מטריארנליות או פטריארנליות (אם כי במקרה הזה מטריארנליות עובדת הרבה יותר טוב, והיא המקרה היחידי שאני באמת מכירה - בנות המוסו) בהן הילדים גדלים אצל האמא ומשפחתה המורחבת, והיא יכולה לחיות עם בן זוגה (שלא אחראי לפרנסתם ועוזר בפרנסת ילדיהן של אחיותיו) לנצח או להחליף בני זוג כרצונה, היא גם שיטה יציבה.

באופן כללי, יש המון אלטרנטיבות חוץ ממונוגמיה.
ובנוגע לדוגמא אישית לילדים - היא נובעת ישירות מהאמונה שלך במה היא משפחה ראויה. אם אתה מאמין שיחסים פתוחים זה טוב, אז זו הדוגמא שתרצה לתת לילדייך, ואם אתה לא רוצה לתת את זה כדוגמא לילדיך, זה פשוט מעיד על כך שזה לא האידיאל שלך.

אגב, זה נכון גם לגבי "טובתם של הילדים" באופן כללי. זו בסך הכל גרסא מזוקקת יותר של הדבר הנכון לעשות. מי שבעד גירושין אומר שזו טובת הילדים, מי שנגד אומר שהישארות היא טובת הילדים.
פלונה*
הודעות: 134
הצטרפות: 10 אוקטובר 2003, 00:28

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלונה* »

מאד יפה מה שכתבת, אישה במסע. במיוחד הזיקוק הזה:
ובנוגע לדוגמא אישית לילדים - היא נובעת ישירות מהאמונה שלך במה היא משפחה ראויה. אם אתה מאמין שיחסים פתוחים זה טוב, אז זו הדוגמא שתרצה לתת לילדייך, ואם אתה לא רוצה לתת את זה כדוגמא לילדיך, זה פשוט מעיד על כך שזה לא האידיאל שלך.
ת_ו_ד_ו_ת*
הודעות: 25
הצטרפות: 20 דצמבר 2014, 12:09

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ת_ו_ד_ו_ת* »

ציפור,
לא לחינם בחרת לחזור לספר כן את ספורך דווקא כעת: שהשנה המשתנה מציינת את עצמה לחילופי העונות.
והנך נדרש לחיזוק המערכת השיפוטית. בית המשפט מכנס את הקטגורים השונים לדיון מחודש.
ראה את כל המשפטים השיפוטיים שלך עצמך לגבי כל דבר ועניין -

האר משפטים שיפוטיים אלה.
הדגש בעיקר את הטיפשות.
במובן של היעדר שכל ישר.
במובן של אין שום טעם בפגיעה באחר. כולל בעצמך.
במובן של הצורך בשופט על מנת לראות שכל ישר, במקום שבו יש פגיעה באחר - אין שום שכל ישר.
התבונן בזה.

ראה את טיפשותך.

כולה נובעת משיפוטיות.
מהצורך להצדיק.


שפוט לקוי מוזן על ידי רדיפת אשליית הצדק בידי הקרבן.
כאן באות אמונות המון לחזק. אמונות בדבר הנכון, המוחלט. הבלתי מתפשר.
כל מה שאינו יחסים - כל מה שאינו יחסי.
יש משהו הרואי בנטיית הנפש להבין מוחלט,
הנפש לא יכולה לדעת מוחלט באמת שכן ספונה בחומר. חומר חי.
רקמת בשרך.

אפשר יהיה לצקצק מיני שיפוטיות על הדברים שנאמרו,
עם זאת, טוב ולו לרגע של רצון טוב,
אל רגע של הסכמה להתייחס לתדר אחר.
נקי.
נטו.
אבחנה.

אבחנה איננה שמה ערך על הדברים. אלא רק מניחה את כל הקוביות והכדורים.
מתארת את היחסים מכל היקפם.
כמו אותו צופה המתבונן מהיציע, ורואה גם את שמתרחש מאחורי הקלעים.
רואה.

אז, יכול אותו צופה להצביע בפניך על השירות האדיר
שאתה מקבל בתוך כל הבלבול הזה, הרגשי, האישי, הנפשי
ובעיקר, אי היכולת לאבחן את המציאות שאתה מוצא.
כך יקשה עליך לשחרר את המוצאות שאינך מעוניין בהם, זיקות ושאר עבותות,
ולחזק כל כוון שמניח לך שלמות וידיעה.

ללא נכון או לא נכון.
הנכון לגבי חייך הוא רק מה שלבך מורה.
ללבך אין שום זכות להורות לאחרים דבר.
הוראת הלב היא אישית - רק לך.
אם רק תקשיב.

מאידך גם בחירה בצומת הנוכחי, לשבת כאן
בבית המשפט של הטפשות האנושית
עוד תקופה עוד עונה, עוד שנה, זה בסדר גמור.
אין מניעה להמשיך לשפוט ולהניח בקורת וערך
היכן שממילא אין, אין מניע להחליט בדיעבד מה טוב ולמי.
אז, בהחלט יש מקום לבוא למקום כזה,
בו הנך יכול לעשות גלים, ויש משוב.
ואז, באלגנטיות, כושר האבחנה משתבש.
ואז, בלי שום אלגנטיות, הילד הקטן מתחיל להשתולל.
ומקבל הבנה וחמלה, ואחיזת עיניים.

שחרר את עצמך - הברא את עצמך
ברא את עצמך מחדש - הקשב לו.
השב לו. תורו.


שנה טובה - שינוי טוב.

תודות
קורא_מרחוק*
הודעות: 1
הצטרפות: 12 ספטמבר 2015, 00:00

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קורא_מרחוק* »

ציפור יקר,

ליבי איתך.
יכול להיות שאם אשתך תראה את הסרטון הזה משהו יזוז אצלה בלב?

https://www.youtube.com/watch?v=Ep2MAx95m20

שנה טובה!
ציפור_חופש*
הודעות: 89
הצטרפות: 17 אפריל 2014, 04:26
דף אישי: הדף האישי של ציפור_חופש*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציפור_חופש* »

תודה על הסרטון. בכיתי כמו תינוק. כל-כך הרבה מוגלה יוצא החוצה. זהו סבל בלתי יתואר.
הילד שבתוכי משתולל עכשיו. הוא זועק לשמיים ומבקש רחמים. הוא לא רוצה לסבול עוד. הוא רוצה את מה שהוא מאמין מגיע לו.
צפריר - התגעגעתי למילותיך. כרגיל, הטקסט שלך דורש כמה קריאות עד שזה נדבק. המקום חסר כל שיפוטיות שעליו אתה מדבר, הוא מקום נקי וזך חף מכל ציפיות, אמיתויות, שיפוטיות ודרישות.
המקום הזה עבורי הוא כעת רחוק יותר מפסגת אוורסט מושלגת ביום חורפי. אבל ראיתי וחשתי את הפסגה הזו. היא מקום חופשי ומשוחרר. אני לא יודע איך מגיעים אליו. הילד זועק וצורח עכשיו והוא רוצה הביתה. אבל הבית איננו עוד. ולי אין יותר כוח. אין לי יותר כוח לשאת את המשקל הזה של מעגל הדחייה האין סופית. החזרה לדף הזה מעמתת אותי עם האמת הקשה ביותר. אבל אין לי ברירה, אני לא יכול עוד להתחמק ממה שהלב מבקש ודורש. והלב שלי יודע היטב שאותם פירורי תקווה אינם מספקים עוד. אני מרגיש יאוש שמתפשט בתוכי שרוצה לסיים את מעגל הכאב. שמוכן בכל רגע נתון לשחרר את עצמו מהעול הזה.
אבל השכל לא נותן. הוא מבקש לנסות עוד. לתת עוד זמן. לתת עוד הזדמנות למת לקום ממשכבו.
להיות צופה על, מנותק ובלתי תלוי, להשתחרר מכל המוסכמות - זוהי משימה קשה כל-כך עבורי כעת.
השנה החדשה היא הזדמנות לעשות את הצעד הדרוש לשינוי הפנימי הנחוץ כל-כך. אני מודע לכך שזה מה שנדרש ממני. שהנה כאן עומדת בפני הזדמנות לצמיחה אמיתית. להיות סוף סוף אותו אדם שלם בזכות עצמו, ללא קשרים עבותים אל העבר ואל מה שמושך אותי חזרה אל הקרקע.

שנה טובה לכולכם חברים
ת_ו_ד_ו_ת*
הודעות: 25
הצטרפות: 20 דצמבר 2014, 12:09

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ת_ו_ד_ו_ת* »

ציפור,
לא אוורסט.
לא רחוק ממטווחי זרועותיך.
פשוט מאוד. קל מאוד. אפשרי ביותר.

הילד הקטן רוצה הביתה. הביתה זה הבוגר.
המבוגר.
זה שחונך והתחנך וחינך עצמו בקשת גדולה ומגוונת של נושאים, להיות המשען הבטחון והידיעה בעבור הילד.

האר את נשמתך. זו שהיא אינה אלא זיק מנשמת הבריאה, שמלווה אותך ומאפשרת לך להיות גם ילד קטן.
היא האחראית על הבית.
אצל נשמתך אתה חש בבית.

הילד הקטן לא קיבל , לא מקבל ולא יקבל את מה שהוא רוצה כאשר מה שהוא רוצה תלוי במה שבא מבחוץ.
מאידך, אתה עצמך, הבוגר והמבוגר, המשען והמשענת היחידה לו, לילד הקטן.
וכל מה שהוא דוחף אליו, זה לדעת שעליך אפשר לסמוך.
שאתה לא תתן לו אחריות שאינה שלו ולא תשאיר אותו לבד.
שאתה תביא שכל ישר. פשוט.

ערסל את עצמך, חבק את עצמך, אהוב את האידיוט והטיפש, והמתחמק והחוטא והיהיר והמקנא.
תן לכולם ביטוי.
בהילך פנימי.

כי בחוץ הכוכבים משתחווים ואז אתה מרגיש נפלא.
ואז מה?
מתי יבואו עוד כוכבים? מי יהיה הכוכב הבא?

בהחלט יש מצב של אינטימיות בו אדם מרגיש עם אדם אחר - כבביתו.
בפועל זה שיא האינטימיות היודעת.
לא המעשית דווקא.

ומתוך כך שעם הנפשות הפועלות אינך חש שבנית לך "הביתה", אותו אידאל מדומיין של הילד שבך,
משפחה ובית שבאים לפצות אותו - את הילד הקטן. לא צלח בידך.
ואיך זה שלא מתגייסת כל המשפחה לטובת רווחתך,
ויתירה מכך, כל אחד יש לו בכלל עניינים אחרים,
במובן של מאבק חסר תוחלת וטעם בינך ובין אם ילדיך.

כל השאר לא חשוב אלא ההורות -
ששם בלית ברירה אינך יכול אלא לעבוד מתוך שיתוף פעולה.

ושם הכלל של השכל הישר תופס, שריר וקיים.

עם זאת, זכור את הילד הקטן,
אתה היחידי עולם הזה, בעולם שהיה ובעולם הבא, בעולמות מקבילים ובכל דרך ועלמא - שיכול להבטיח לו שלא יישאר לבד.

ולקיים.


תודות
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציל_צול* »

ביקורת סרטים
<וסליחה על הסטייה מהדיון אבל זה נראה לי ממש חשוב>
כמה פוסטים למעלה הודבק סרטון. לקח לי זמן להבין למה הוא הכעיס אותי אבל משהבנתי חשוב לי שהדברים שלי יהיו כתובים בסמוך אליו.

הרעיון המרכזי בסרט, למי שאין לו כוח לצפות, הוא שכדאי להגיד כן לסקס, מאחר שנישואין מורעבי סקס הם דבר גרוע שמוביל לפרידות. אי לכך, כדאי לעשות סקס גם כאשר אין חשק, ולבנות על זה שהחשק יבוא בתוך המעשה עצמו.

הקושי שלי הוא עם שני דברים שעוברים "הבלעה" בסרט, למרות שהם מאוד מאוד חשובים, ובלי להדגיש אותם המסר שלה ממש מזיק.
1) הבעיה שהיא עוסקת בה היא אנשים עם ליבידו נמוך. היא אומרת את זה, אבל רק בהתחלה ורק לרגע קל. אחר כך היא ממשיכה להציג את העניין כאילו הוא נוגע לרוב האוכלוסייה למרות שהוא לא.
לרוב האוכלוסייה, פר הגדרה, יש ליבידו ממוצע, לא נמוך. כך שהעצות שלה לא מתאימות לרוב האוכלוסייה אלא רק לאנשים עם ליבידו נמוך.
כלומר, כל האנשים שלא מקיימים יחסי מין עם בני הזוג שלהם כי הם: נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, אנשים שהזהות המינית שלהם מעורפלת, אנשים שעוברים פגיעה או התעללות ביחסים, אנשים שלא נמשכים לבני הזוג שלהם, אנשים שפיתחו בעיה פיזית שהם מתביישים בה או סובלים מכאב, ועוד ועוד ועוד - להגיד להם כאמירה כללית שילכו לעשות סקס גם אם לא בא להם ו"יבוא לך דינה, יבוא לך..." זה ממש מזעזע.

למשל, במקרה של הדף הזה, אין שום טעם להיאחז בעצה הזו או ברעיון הזה. לזוגתו של ציפור אין ליבידו נמוך ולא יעזור לה בשום צורה לקיים יחסי מין כרגע. זה לא ידליק אצלה את הליבידו, שכנראה לא כבה בכלל אלא פשוט הופנה לסוג אחר של יחסים.

2) ההבלעה השנייה היא של הצד השני בזוגיות, זה שרוצה סקס. היא אומרת ומסמנת וי על עצה קטנה גם בשבילם - תפסיקו לכעוס ותהיו נחמדים.
בעיניי זה קל בערך כמו לעשות סקס כשאת נפגעת אונס...
בסרט הזה מוטלת רוב האחריות על ההרעבה על הצד שלא רוצה בסקס. האחריות של הצד השני, שלוחץ ודוחף ומבקש ומביע חוסר שביעות רצון תמידי - מוקטנת למימדי זבוב ונשארת כמו מס שפתיים שולי בסרט ובעצות.

יש בסרט חלק חשוב מאוד - שנישואין מורעבי סקס הם מצב של שליטה וקורבנות ולכן אי אפשר לחיות בתוכם. לדעתה, בן הזוג שלא רוצה סקס הוא השולט.
אני אומרת - השליטה היא לא תמיד כזו חד משמעית. הבעיה היא שהיחסים מבוססים על שליטה וקורבנות, אבל התפקידים הרבה פעמים מתחלפים בפנים.
אפשר לצאת מזה בכל מיני דרכים, תוך פירוק הזוגיות או שלא, אבל לחיות בלי סקס למי שזקוק לזה זה מתכון לדברים לא טובים לדעתי. ושם אני חושבת שהנקודה שלה חזקה.
אני מוסיפה - לעשות סקס בכוח, ועוד לאורך זמן, זה גם מתכון לדברים לא טובים.
כאשר הבעיה היא לא הסקס אלא בני הזוג בינם לבין עצמם, או היחסים (וזה לדעתי המצב אצל רוב הזוגות שתקועים בתוך המצב המתסכל הזה) לא יעזור לאף אחד לשמוע עצה כמו - תעשה סקס בלי חשק, או - תהיה נחמד ואל תכעס.

זה נותן תחושה מזויפת שיש פה בעיה קלה לפתרון ומשטיח מצוקות גדולות שיש לאנשים ושמביאות אותם למצבים האלה.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ואוו צילצול
תודה רבה על מה שכתבת
בתור אחת עם ליבידו קצת נמוך בעת זו של חיי (הריונות הנקות) וזו ש'שולטת' בהרעבת הסקס, וזו שעושה סקס גם כשלא בא לה. תודה.
כי למרות שזה נכון שכשאני עושה סקס גם כשלא בא לי בהמשך יכול לבוא לי ואני יכולה ליהנות מזה. אבל זה קשה, כי לפעמים גם לא. לפעמים ה'לא בא לי' ימשיך להיות מורגש עד סוף האקט ואשאר עם הרגשה מרירה. ובאופן כללי, יש הרגשה מרירה מול כל זה. מול כל הצורך הזה לעשות גם כשלא בא לי כדי למלא צורך של מישהו אחר. ובאופן קבוע. וכמצב ברור מאליו (כי זה חלק מהעניין בסקס שלא ירגיש שאני עושה לו טובה בצורה מובהקת כל כך,כי זה מוציא עוד יותר את העניין מהדבר. צריכה חצי לעשות את עצמי רוצה, לפחות חצי. כי סקס זה יחסים זה לא חד צדדי, אז צריכה לא רק לתת מעצמי אלא גם להתאמץ לרצות, גם כשאני לא. וזה עוד יותר קשה ועוד יותר מריר. מסובך)
לא מרגישה שזה המקום לכתוב כל מה שיש על לבי בנושא כי זה דף של מישהו אחר. אולי יש דף אחר
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציל_צול* »

אולי יש דף אחר
בתור התחלה, בואי לדף שלי.
תמיכה מובטחת.
ואם תמצאי דף קהילתי מתאים - הזמיני אותי בבקשה כי אני פותחת כאן רק דפים ספורים ממש.
גם_שם*
הודעות: 1
הצטרפות: 13 ספטמבר 2015, 15:30

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי גם_שם* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

יש את עד כמה ללכת לקראתו במיטה
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

יש את עד כמה ללכת לקראתו במיטה
תודה
אקרא שם קצת
ואם ארצה אתדיין גם שם על מה שכתבתי
רומיאו1987*
הודעות: 2
הצטרפות: 24 פברואר 2015, 22:59

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי רומיאו1987* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שלום גבר,

אם אחרי כל מה שעברתם היא עוד ניסתה לכתוב למורה ואין לה משיכה אליך אז...

אם מה שמושך אותך זה היופי הבלונדיני והאף הסולד שלה (כי בינינו צחוק וקטעים גם שלום אסייג עושה :-) אז...

אם אתה מתחפר במחשבות במקום להתקדם בחיים והילדים כמו גם אתה והקריירה שלך כמו גם הילדה של המורה ניזוקים..אז...

...אז אתה במקום לא טוב גבר!
נישואים פתוחים לא יובילו לשומקום (שאלתי לגבי שלישיה למעלה בשביל לספק ריגושים,אבל לא נראה שיש מצב אצלכם לשלישיה מכל סוג), ויחסים פתוחים רק יגבירו את הסבל והקנאה.

שחרר אותה ותתקדם הלאה בחיים, אתה מכור להתעללות מצידה ולהתעסקות במה שאינו בר השגה - גם אם תמצא בחורה פחות יפה.

בסיכומו של דבר למרות שלמראית עין הבלוג הזה מתעסק באהבה ורגשות - מה שמניע את הקשר הזה זה: נוחות וחומריות ומשיכה אל יופי בלונדיני בלתי מושג.

בהצלחה
ציפור_חופש*
הודעות: 89
הצטרפות: 17 אפריל 2014, 04:26
דף אישי: הדף האישי של ציפור_חופש*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציפור_חופש* »

בכל פעם שנראה שעברנו משוכה, שהנה אוטוטו הדברים חוזרים לנורמליות היא צצה ומופיעה שוב. ק,, המורה יצרה עמה קשר. היא איבדה את עבודתה, גרושתה מאיימת עליה בשל הסיפור הזה שהיא תמנע ממנה לראות את ילדתה - בקיצור טלנובלה בהמשכים, וכל זה כמובן לא עושה לאשתי טוב. היא מרגישה אחריות ואשמה, היא רוצה לעזור, היא מרגישה שבגדה בה, לא רק בי - וזה עכשיו שוב פעם מחזיר אותנו חזרה אחורה. ערב יום כיפור, המורה יצרה איתה קשר, אשתי דיווחה לי מייד. ישבנו וחשבנו מה לעשות. חשתי שזו הזדמנות לעשות סגירה, לדבר איתה, לשחרר את הכעס, אפילו לבקש ממנה סליחה שהייתי שותף לאיבוד מקום עבודתה. לתת לה הזדמנות להגיד את חלקה, אולי היא רוצה לבקש ממני סליחה.
השיחה נעשתה על רמקול, כשאשתי ואני בצד אחד והיא מנגד. היה בכי, הייתה האשמה שלה עלינו על מה שעשינו לה, היא לקחה אחריות אבל הוסיפה כי לאשתי יש חלק מלא, ונראה כאילו היא מרגישה שהיא חוטפת עבור שניהן. שאלתי האם יש משהו שבו אני יכול לעזור ולהקל על סבלה. ביקשתי את מחילתה על כך שהיינו צריכים לעשות צעד קיצוני. היא שאלה אותי למה לא באתי אליה ישירות? למה הייתי צריך לפעול ככה? עניתי לה בשלווה שהיא הוזהרה בתחילת השנה שתחדול והיא המשיכה, וקיבלה אזהרה נוספת בסוף השנה לפני שפעלתי. היא צפצפה עלי, כמעט הרסה משפחה וגרמה לכאב גדול, ובעולם האמיתי יש השלכות למעשים, כל שכן כשהן כאלה חמורים.
דיברתי עם אשתי על כך שזו דלת שאם אנחנו פותחים על מנת לעשות צדק, היא תיפתח עד כדי סדק דק ולאחר מכן היא תיסגר לצמיתות, מאחר וההיסטוריה ידועה, ולי אין יותר משאבים לגרור את הסיפור הזה. צריך לשים לכך סוף.
אשתי אתמול בשיחה פתוחה ביקשה להיפגש איתה לבד כדי לסגור את הסיפור. כעסתי על עצם הבקשה אחרי שהחלטנו לעשות הכל יחדיו. היא שוב פעם נגררת, הבוקר כבר היינו בריב אחרי שאמרה שזו הפעם האחרונה שהיא פותחת איתי את הלב בנושא הזה.
אני לא מתכוון לוותר או להקל. מעכשיו אני מחזיק את ההגה בידיים, נכוותי מהסיפור הזה בכל דרך אפשרית. אמרתי ברמיזה ובמפורש, שזה עכשיו יהיה על פי הכללים שאני מכתיב, או שזה לא יהיה בכלל. עכשיו זמן לעסוק ביקום המשפחה ובתיקון הכוס השבורה. עניי עירך קודמים.
קורא*
הודעות: 35
הצטרפות: 20 אוקטובר 2005, 22:16

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קורא* »

מעניין שאשתך נסוגה לילדותיות. מסירה אחריות מעצמה כשמראה לך את המסרונים המפתים מק' כמעין אומרת "זה לא בשליטתי" וממשיכה לבדוק את הגבולות שלך, שוב ושוב.
אני חושב שהפסקתם להיות בעל ואישה כשכל הסיפור הזה התחיל, הרי לפי תיאוריך אתה משמש כאב לילדה מבוגרת בנוסף לילדיך הרכים. כפי שכתבת, בכל פעם שנראה ושאתם מתגברים, אשתך מרשה למאהבת שלה לחזור לחייכם. צעד קדימה, שניים אחורה.
השאלה היחידה היא אם אתה באמת חושב שתוכלו לחזור להיות בעל ואישה
אתה שוב ושוב מזהיר, שוב ושוב אומר שנגמרו הכוחות, ההזדמנויות, שלא יהיו פעמים נוספות. אבל אשתך יודעת שאתה לכוד והיא איבדה את הכבוד שהיה לה כלפיך, אחרת לא הייתה מעזה בכלל להציע פגישה איתה, שלא לדבר על פגישה לבדן.
צר לי עליך. עם כל האהדה שיש לי כלפיך וכלפי הרצון לשמור על התא המשפחתי שלם ועל הילדים מטראומות, קשה להתעלם מהמחיר שהסירוב שלך לשחרר גובה ממך ומהילדים, שאני בטוח שכבר הבנת שלא תוכל להגן עליהם מפני הקונפליקט שאוכל אותכם לאורך זמן.

אשתך אדם עצמאי, יחיד ואינה רואה את עולקשרחלק מזוג. כל ניסיון שלך לאסור עליה קשר כזה או אחר נדון לכישלון, הופך את הפרי לאסור יותר ונחשק יותר. לא ברור לי מדוע אתה חושב שאתה ראוי ליחס כזה.
כתבת פעמים רבות כי אישתך מדהימה בתחומים רבים. אולי הגיע הזמן להניח לה ולהמשיך להיות מדהימה בתחומיה, לקבוע חוקים ברורים לנושא ולהניח לה לממש את תשוקותיה ולחפש לך תשוקות משל עצמך. במוקדם או במאוחר האריה יברח מהכלוב ואולי הגיע הזמן לשחרר אותו וללמוד לחיות איתו.
אולי רק לאחר שתסכימו על כך תוכלו לשוב לקשר בריא. מה שבטוח, כל עוד הצמא הבלתי נשלט שלה מציק לה והתשוקה הבלתי מרוסנת הזו שלא נותנת לכם לנשום כזוג נשארת לא ממומשת, אתה סובל, היא סובלת והילדים סובלים.
שלמה_ואהובה*
הודעות: 177
הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי שלמה_ואהובה* »

מה יהיה איתך ציפור? עד מתי תמשיך להתעלל בעצמך ולנסות לשלוט בסיטואציה שאין לך בה שום שליטה?
אשתך אמרה ועשתה כל דבר אפשרי כדי להבהיר לך שהיא לא נמשכת אליך ולא רוצה בקרבתך הפיזית בשום צורה.
לא מגיע לה ולך, כל אחד בנפרד, קשר זוגי בריא ופיזי?
מה טתה מנסה להשיג פה?
להכריח אותה להמשך אליך?
מתי כבר תבין שזה לא עובד ולא יעבוד?
צר לי עליך אבל אתה האחראי המרכזי לסבל שלך. קח אחריות, תתבגר ותעשה שינוי.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אישה_במסע* »

היא לקחה אחריות אבל הוסיפה כי לאשתי יש חלק מלא, ונראה כאילו היא מרגישה שהיא חוטפת עבור שניהן
היא צודקת. משום מה אתה מתעקש להסיר מאשתך אחריות ולהתעלם מהתנהגותה. וכפי שאמרה תמרוש: התנהגות היא תקשורת, ואידך זיל גמור.
תודות*
הודעות: 62
הצטרפות: 11 מרץ 2010, 19:48

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי תודות* »

מעכשיו אני מחזיק את ההגה בידיים
בעיקר את ההגיה, דיבור. מילים.

אין לך לא היתה לך ולא תהיה לך שום שליטה במתרחש. ולא בחייך.

זוגתך ככה, וההיא ככה, ולך נדמה שעשית משהו שיש לו תוצאות.
מעשיך לא חשובים. לא אתה היית מביא את הסיטואציה לכך? אחר/ת היה עושה את זה.

שוט האשמה, הבושה, הקלון, הבוז וחוסר הצדק משמש בידיך כחרב פיפיות.
מלקה את עצמך ועכשיו נדמה לך שיש לך די כוח ותחמושת על מנת להצליף בה. בהן.

שוט האשמה, הבושה, הקלון והבוז אין לו שום תפקיד מלבד קיבוע ריקוד אינפנטילי למדי במובן הילדי, הילדותי, בינך ובין עצמך.

יש לך אחריות אך ורק על חייך.
ויכולת לשלוט - אך ורק במצב הרוח שלך.

כל השאר אשליות. יהירותך כקרבן מרקיעה שחקים.
זוגתך כלל אינה רלוונטית.
גם אם היתה חסודה מאין כמוה. היית בדיוק באותו מקום מול עצמך ומולה.
אפשר שהשחקנים היו שונים. אפשר שהתפאורה גם.

עם זאת, הצומת שאתה מסרב לחצות, חיכה לך, וסללת את דרכך בדיוק לצומת הזה.

עשה שלום עם עצמך. זה נגיש, זה לא פשוט ואין פשוט מזה, וזה השלום היחידי האפשרי.

כשתהיה בשלום עם עצמך, זוגתך תקבל את משקלה האמתי בחייך - היותה בת אדם. בדיוק כמוך.

אין כיפור למעשיך, למעשיה. אין דרך לכפר.
אינך יכול לכפר על מה שאינו חטא.
הנך יכול להתחרט על זיוף עצמי, וזה בינך לבינך.

הספור לא חשוב. הוא משעמם.
הפרטים העסיסיים ביותר אינם רלוונטיים אלא להתבוננות מלאת השתאות
על האפשרויות שעומדות בפניך ובפני זולתך ועל בחירות שנראות כך או כך.

הסכם לקבל.

הסכם לקב.

הסכם


תודות
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלונית* »

היטבת לבטא את כל העניין כולו עוד בכותרת שהענקת לדף "אשתי לא בעניין שלי יותר" פה מקופלת תחילתו ואחריתו וכל בליל המילים.
השאלה אם תפתח דף בשם "ציפור חופש" ללא סימן שאלה .
ציפור_חופש*
הודעות: 89
הצטרפות: 17 אפריל 2014, 04:26
דף אישי: הדף האישי של ציפור_חופש*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציפור_חופש* »

הנך יכול להתחרט על זיוף עצמי, וזה בינך לבינך' - האם הזיוף העצמי הוא הניסיון להחזיק את המסגרת המשפחתית שלמה? האם הזיוף הוא בכך שאני משכנע את עצמי שיש צדיק וחוטא בסיפור? האם הזיוף הוא בכך שאני נותן כל כך הרבה משקל לבת זוגתי על חיי ומצב רוחי? האם לשים פס ולצחוק על כל העניין ייחשב בעינך יותר אותנטי? אני לא בטוח שאני מבין. אם אילו חלקים עלי לעשות שלום? את מה או את מי אני צריך לשחרר על מנת לחיות בשלום עם עצמי?
איפוא הזיוף הגדול שאתה רואה? למה אני לא מסוגל לראות אותו?
אתה מתריע שנה כבר בפני על הילד שבי שמשתולל, הילד שצריך לערסל, על היהירות של הקורבן, על הפתטיות שבמצב הזה.
השנה עברתי שיעור גדול בסבל, באיפוק, ובאיבוד שליטה. הרגשתי כאותו ילד הולנדי שסותם את החור בסכר ההולך ומתפרק. שחקן במחזה של החיים. חברים אמרו לי לעזוב כבר את הספינה הטובעת הזו. אתם כאן ייעצתם לי מההתחלה לברוח על נפשי.
וכל מה שיכולתי לעשות זה ההפך. אולי כמו קופץ בנג'י הססן, לא קפצתי. לא עזבתי, לא נטשתי, לא ברחתי, אפילו לא זזתי - כי לא ויתרתי על מה שהרגיש לי כשלי. כן, הרכושנות. כלפי משפחתי וכלפי זוגתי. זו מילה עם קונוטציה שלילית, אני יודע, אבל יש בה גם חלק שמעניק ביטחון ושייכות. אבל המשפחה הזו, הזוגיות הזו נשברה לרסיסים עוד קודם לכן, והניסון לשמור אותה שלמה הוא אבי אבות הזיוף. הייתי יכול להתחיל לי קשר במקביל, לזוז הצידה וכו' אבל לא הצלחתי. לא הצלחתי לוותר על רעיון המשפחה, על הרצון להשיב את הסדר על כנו. הבנתי שזה שגעון רגעי, שאשתי לא באמת רוצה לאבד את הכל. שהיא חלשה ונתונה למניפולציות. ושכן, היא נמשכת לנשים והיא עכשיו כמו ילדה בחנות ממתקים. הרגשתי שאני צריך להמתין. שהשגעון יחלוף ואח"כ תבוא עבודת שיקום. המעקבים, קריאת ההודעות, השקרים, והזיוף שפשט ביחסים הפכו אותם ל 'לא ראויים לאכילה'. אבל עם פרי הביאושים הזה נגזרתי להתמודד. יש כאן שיעור אמרתי לעצמי, שיעור שאתה צריך ללמוד, ולא בבריחה ממקור הכאב, אלא דווקא בהתמודדות האיתנה יום יום שעה שעה, תפיק את מה שאתה אמור להפיק. את המנגינה הזו ניגנתי לעצמי, משכנע את עצמי שזה זמני, ושבסוף המנהרה ישנו אור. והאור לא חייב להיות בצורת משפחה וזוגיות. אור יכול להיות גם הכרה שלמה שהדרכים צריכות להיפרד. או לחלופין לעשות שלום עם המציאות ולקבלה כפי שהיא מבלי לרצות ליפף אותה.
הפרטים אולי לא חשובים אבל הם כן מצביעים על תנועה, על רצון ועל החלטות. כשאשתי החליטה שהיא רוצה לנער מעליה את ה'שטן' היא הלכה בכל הכוח. מונעת מנקמה אישית על האישה שחשפה אותה במערומיה תרתי משמע מבלי שיכלה להתחייב אליה כפי שאולי קיוותה וציפתה. תהליך ההתרחקות ממנה איפשר התקרבות אלי. איטית, הדרגתית אבל משמעותית מספיק כדי לתת תקווה. אז הפורום הזה מלא ברצון טובה אבל גם בתגובות סקפטיות ( או אולי ריאליסטיות) לגבי הסיכוי לקשר שלנו על פי איך שהוא מובע כאן בדף.
הסיפור עם ק' לא תם. היא נושפת בעורף, מנסה בציפורניים למשוך אותה חזרה, הפעם במסווה של מניפולציה רגשית המנגנת על ייסורי המצפון של אשתי - מה עשית לי ומה עוללת לי. ואשתי החלשה, שוב פעם נגררת והופכת לכלי בידיה, ואני מותש ועייף צריך לחזור שוב למערכה.
לא צפריר, אני לא מעוניין בקורבנות יתר, אבל כשאשתי מדברת על הסבל שהיא עברה ושלא רק אני עברתי גיהנום השנה, לא יכולתי שלא לומר לה שבזמן שאני והילדים כאן סבלנו את הלכת והזדיינת עם המורה - אין דרך אלגנטית להגיד את זה. פשוט אין.
אז אין לי באמת שליטה בעניינים, והדברים הפכפכים והכל היא אשלייה אחת גדולה. כל-כך קל לומר את זה ( ודרך אגב אני מסכים עם זה בכל מילה) אבל אני פשוט יותר מדי בפנים, רגשית על מנת שאוכל לדבר בשאנטיות הזו. עבורי זהו הזיוף. הכאב שלי אמיתי מאד. אולי אני בוחר בו, ואולי זה ילדותי להיצמד אליו כי הוא מנציח את הקורבנות - אבל אני עוד לא גילית איך חוסמים אותו, בעיקר כשהוא בא ותוקף אותי מהמקום הכי חשוף אצלי בנפש.
גור_צלל_יכין*
הודעות: 2
הצטרפות: 25 ספטמבר 2015, 21:45

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי גור_צלל_יכין* »

אשתך חזקה
יודעת בדיוק מה היא רוצה
אבלל היא מפוחדת מפחדת ונשלטת בסמוי מעניה
נו באמת ציפור, עד כדי כך אתה לא מבין..? באמת הרשמת עם יכולת הכתיבה שלך, אפילו אני נמסתי

כול השאלות לצפריר
התשובות להן רשומות לך במעלה הדף
ציפור_חופש*
הודעות: 89
הצטרפות: 17 אפריל 2014, 04:26
דף אישי: הדף האישי של ציפור_חופש*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציפור_חופש* »

חזרתי לראשית הדף והתגלגלתי במשך השבועות והחודשים הארוכים. קראתי את תגובותיכם אבל התמקדתי בעיקר בלימוד של צפריר.
אני חושב שאני מבין ונזכר מהו הזיוף עליו דיברת.
ושלווה נעימה מציפה אותי כעת :-)
אקראית_במכוון*
הודעות: 69
הצטרפות: 27 יולי 2015, 03:10

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אקראית_במכוון* »

הצלחת לכתוב סיפור בהמשכים שהדמויות בו,
כולן שטחיות או מתעגלות לרגע קל לפי צרכי העלילה.
ברכות על כך.
ואם אלה באמת חייך - מסכנים הסובבים אותך.
כי אתה נוהג בהם, בכל אחד ואחת מהם - כאילו היו דמויות שטחיות בעלילה.
ענ_בל*
הודעות: 893
הצטרפות: 11 ספטמבר 2004, 22:30
דף אישי: הדף האישי של ענ_בל*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ענ_בל* »

לאקראית
הלשון המושחזת שלך מכוונת למקום הלא נכון.
אמנם ציפור משתף ושוטח את ליבו ומחשבותיו כאן, ונראה כאילו אפשר לומר לו הכל.
אבל, המילים שלך מרושעות.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

_הצלחת לכתוב סיפור בהמשכים שהדמויות בו,
כולן שטחיות או מתעגלות לרגע קל לפי צרכי העלילה.
ברכות על כך.
ואם אלה באמת חייך - מסכנים הסובבים אותך.
כי אתה נוהג בהם, בכל אחד ואחת מהם - כאילו היו דמויות שטחיות בעלילה._

מה זו התגובה הזאת? אדם בא, עם כל הצרות שלו, ואת מביאה
לו מן עאלק ניתוח ספרותי ארסי? מדהים מה הסיפור שלו מוציא מאנשים, זה מה שמדהים, לא הדמויות השטחיות.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קור_את* »

_לאקראית
הלשון המושחזת שלך מכוונת למקום הלא נכון.
אמנם ציפור משתף ושוטח את ליבו ומחשבותיו כאן, ונראה כאילו אפשר לומר לו הכל.
אבל, המילים שלך מרושעות._

בדיוק מה שחשבתי
שלמה_ואהובה*
הודעות: 177
הצטרפות: 28 דצמבר 2014, 09:19
דף אישי: הדף האישי של שלמה_ואהובה*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי שלמה_ואהובה* »

ציפור יקר,
כל השאלות שלך על הזיוף רטוריות.
אתה יודע מצוין את התשובןת.
כן זה זיןף להכריח בכוח טת אשתך להמשך אליך.
כן זה זיוף לצפות דתרצה קרבה פיזית טליך כשאמרה ועשתה הכול להבהיר לך שלא נמשכת אליך יותר.
כן זה זיוף לשמור על שלמות המשפחה במחיר של סבל זוגי ורעב מיני תמידי.
הזיןף הזה פוגע ראשית בך. שנית באשתך ובילדיך.
שוב, זה לגיטימי להחליט לחיות ביחד כהורים שותפים כדי לשמור עלמסגרת משפחתית, אבל רק כשאתה מודה שהזוגיות נגמרה וכל אחד רשאי לחיי אהבה משלו.
אתה נשוי לחסבית שלא נמשכת אליך יותר. כואב אבל ברור להחריד.

עד שלא תסכים לשחרר את השליטה המזויפת שיש לך על הסיטואציה, תמשיך להיות קורבן.

זו בחירתך. לחיות כקורבן ולקרבן את אשתך וילדחך.
עצוב. מתי תבחר אחרת?
גור_צלל_יכין*
הודעות: 2
הצטרפות: 25 ספטמבר 2015, 21:45

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי גור_צלל_יכין* »

וצפריר שלא אמר נואש עליך

גוזלית עוקבת ומסתכלת תמיד..
גם ללא תחושת נואש
תמשיך לכתוב..
פולני_גמלוני*
הודעות: 2
הצטרפות: 19 פברואר 2005, 23:36

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פולני_גמלוני* »

ציפור חופש יקר,

אתה וגם אשתך מעוררים אצלי אמפתיה.

אני חושב שבכולנו קיימים כוחות מנוגדים שמושכים אותנו לעיתים לכיוונים שונים כדי לספק צרכים שונים. לתרפיסטית אסתר פרל (Esther Perel) יש כמה הרצאות מעניינות בווידאו וגם ספר שבו היא מסבירה היטב את הקונפליקט המובנה בחיי נישואים, כשמצד אחד אנו רוצים ביטחון ומצד שני אנו רוצים רומנטיקה, למרות שאלו שני חוויות מנוגדות כי האחד מבוסס על וודאות והשני על אי-וודאות.

הנה קטע לדוגמא שמבהיר את הנושא:

https://www.youtube.com/watch?v=P2AUat93a8Q

כדי להבין את הנושא לעומק כדאי לך לצפות בעוד כמה שיחות/הרצאות שלה.

נסה לראות את כל המתרחש ממבט-על כאילו אינך מעורב (וזה קשה מאד... ברור...). אשתך מדגימה היטב את הקונפליקט בהתנהגותה ההפכפכה והלא-עקבית (שאתה מפרש כחולשת אופי) כי היא מנסה לספק את שני הצרכים שלה. אתה והילדים הם משענת הבטחון שלה אבל זה לא מספק את הצורך האחר שלה. אצלך, לעומת זאת, אשתך עדיין ממלאת את שתי הפונקציות יחד. ייתכן שבקונסטלציה אחרת אתה היית מתנהג כמו אשתך ומנסה לספק את צרכיך השונים במקומות שונים. מנקודת מבט זו אין טעם להיכנס לשיפוטיות והאשמות כלפי הפרטנר כי זה הטבע האנושי הבסיסי של כולנו. יש לנו צרכים מנוגדים ולפעמים צורך אחד יותר דומיננטי אצל אחד מבני הזוג מה שמוביל להתנהגות מסוימת. מה שמכאיב לך זה המחשבה שאשתך ''בוגדת'' בך ובאימון שנתת בה, אבל בעצם אין לה הרבה ברירה כי היא מרגישה (או הרגישה כך בעבר) שבהימנעותה מהקשר עם ק' היא בוגדת בעצמה. כלומר, זה לא נעשה נגדך מתוך זלזול או בגידה אלא היא עושה את זה למען עצמה.

אולי כדאי להסתכל על נישואים באופן מחודש, מתוך פתיחות ולא דרך הראייה הצרה של מוסכמות חברתיות עתיקות? במשקפיים אלו הטרגדיה היא בעצם חוסר הסינכרון בין צרכיך וצורכי אשתך.

מה דעתך על זה?
תודות*
הודעות: 62
הצטרפות: 11 מרץ 2010, 19:48

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי תודות* »

איש,
זה יהיה ארוך ומייגע, זה ייגע באלף נימים ששייכים כולם אל האנוש.
גם אליך בתשובה וגם אליך ואל כל האישונים המתרחבים בתדהמה או מתכווצים בכעס למקרא הדברים.
עם זאת, הפעם בקשתי אם ניתן להעלות מהאוב את ההרחבות שיש כאן.
עמך הסליחה, עליך הברכה, והחגים לפחות שמחים.
צפריר
האם הזיוף העצמי הוא הניסיון להחזיק את המסגרת המשפחתית שלמה?
גם.
לא עצם הרעיון של לא לפרק את המשפחה.
הנסיון הנואל להחזיק את המשפחה - על פי תנאיך.
כלומר, ברשותך,
הבה ונלך בעקבות הזיוף הזה ונתבונן לעומקו של עניין:
הבה ונזייף את הספור לכדי כך שבת הזוג שלך מכה על חטא, מוצאת את צדקתך (זה כבר בדרך - הנה גם היא סבלה) ונמצאת מעתה ועד עולם לא רק שלך, אלא כולה חושקת בך, רוצה רק אותך ויתירה מכך - גם נותנת סטירה מצלצלת לזו שהיטיבה לעורר בה את האהבה.

והזיוף מתאר את עצמו אל המקום שבו הנך מאושר, לא רק מאושר, מאושר עד הגג - שכן האישור שאתה צודק, האישור שאתה מקבל הכרה - בא מהאשה שאתה כל כך אוהב לנסות לאהוב ולהצליח לכפות עליה לאהוב אותך כפי שאתה רוצה ובכלל.
אז, עולה הזיוף בעירומו למדרגת ההבנה שזה לא מה שאתה מחפש.
זה סוג של מפלט.
ארמון בדולח על פי מיטב האגדות, בו הכל טוב, אתה המלך והיא המלכה,
או אם נבקש לדייק אתה המלך והיא אחת מנשותיך, שפחתך בפועל שברוב טובך,
היות והיא מאשרת את נחשקותך - אתה מוכן לראות בה מלכה.

אז, כאשר כל כולה שלך, כל מיניותה, מחשבותיה, רגשותיה פתוחים בפניך
ואף מתאימים את עצמם לצרכיך, לעולם תואמים את שלך, ונמצאת היא שם על מנת לשרתך ולהזין את רעבונך להכרה, אהבה ואשליית השליטה הזכרית.

ונאמר שככל שהזמן עובר האישור שמתקבל ממנה, על היותך לפחות זכר אלפא - לפחות בעבורה, לא רק בסקס ובאהבה אלא בכל תחומי החיים, שנינותך וריח נפיחותיך מתקבלים בהערכה ואפילו בסוג של הערצה. שהרי אתה המלך. אתה האל.

האם כבר רואה הנך לאן זה הולך? האם אתה מבין שמהר מאוד תמאס בה? האם הנך מסוגל לראות שהגירוי של הכרה ואהבה אין לו שובע? לא מבחוץ.

רק אתה עצמך יכול למלא את באר מי חייך ולשתות ממנה ולהרוות את גופך נפשך ומילותיך באהבה נטו, ללא תנאי, מתוך החלטה.
אהבה עצמית שאינה קשורה לזולת כלל ולכן גם אינה באה על חשבונו.
אהבה עצמית שמתעלה מעל התיעוב העצמי, אהבה עצמית העולה מתוך חמלה עצמית, מחילה עצמית, סליחה ובעיקר קבלה.
קבלה של כל החבילה שהיא אתה.

ובעיקר קבלת היותך מתחפר שוב ושוב אל עמדת הקרבן, ומצפה מהמזבח לשחררך, מבקש מהרודן שכולו מדומיין לשחרר אותתך מהעמדה הזו, בעוד אתה נאחז היטב בקרנות המזבח.
שאם יילקח ממך גם הצדק זה יהי נורא שהרי נחמת הפורתא של הקרבן, היותו צודק, מעלה בו אשליה שעצם סבלו הרב, אשר טרגדיות ודרמות אנושיות קורעות לב הם רק חלק מהמחיר שהוא שילם ומשלם, מאפשרת לו להתייהר ולבוא אל עולמו עם שרביט שליטה - לרדות במציאות הפיזית את צדקתך.

וכאשר המציאות מספקת לך כלים להוכיח וללמד לקח, להביא את הצדק שגם ייראה, להיכנס בכוח זכריותך ולדרוש את שלך (מה שלך תגיד? אפילו הגוף שלך לא שלך) אתה משתמש במסע ידוע מראש, בעיקר כדי לשחרר מתחים מגופך. זו מטרת כל ההתלהמות הזו כלפי מי שניתן להתעמר בו, כי הצדק לא אתו.

אבל בפנים, עמוק בפנים, אינך יכול ומצליח לסלוח לעצמך שאתה כזה.
בפנים עמוק אתה מרגיש חסר ישע.
אינך יודע מה לעשות מול הרגשתך החדה, הכאב הפיזי הקבוע,
כמו טון שכל הזמן מלווה את חייך, שאתה במלכוד.

אתה כל כך רוצה לשחרר אותה באמת, ואת עצמך.
ואינך יכול.
הפחד מעוד כשלון.
היעדר הדרך שתביא אותך מהר ליעדך.
הרצון להחזיר את הגלגל אחורה.
כאילו שידעת באמת מה שהתרחש אי אז,
כשחפרת לאהובתך בכל שדותיה
מכל הכוונים עד שנאלצה - למענך - להתנער ממך.

את זה, את הכשלון הזה של הילד הקטן הפועל על פי קוד זכרי בעיקר, אינך יכול לשאת.

אינך יכול עדיין להבחין בגודל ההצלחה.
בגודל השעור.
בעומק המחזה.

אתה מייצג נאמנה את קונפליקט ההתבגרות האנושי.
האם הזיוף הוא בכך שאני משכנע את עצמי שיש צדיק וחוטא בסיפור?
הצדיק חוטא והחוטא צודק.
האם הזיוף הוא בכך שאני נותן כל כך הרבה משקל לבת זוגתי על חיי ומצב רוחי?
למישהו, לרעייתך או לילדיך, לצפריר או לתודות, למשה או לאהרון, למישהו בכלל. אושרך אינו תלוי בדבר. נקודה.

האם לשים פס ולצחוק על כל העניין ייחשב בעינך יותר אותנטי? אני לא בטוח שאני מבין.
על פני לשים פס. לכבד.
לכבד עד כדי כך את עצמך,
עד מיגור כל הזיקות שכובלות אותך אל סבל ואומללות.
לא להסכים לקחת אחריות על התנהגות של האחר, לא להסכים לקחת אחריות אלא על מצב הרוח שלך,
וזה, אם נמצאים דגליו מתנופפים ברוח ההסכמה החיצונית לעצם זכותך להיות מאושר, יש לך לאן לשאוף, להוריד את הדגלים - ולהיות. נוכח. נכון. אלו הם חייך.
חייך אינם בשליטתך.
האוויר - אינו בשליטתך.

רק ההסכמה לקבל את מי שאתה הוא - כהחלטה, כדבר מוחלט, חרף כל הנסיבות הטעויות הכשלונות וההצלחות, בכל מחיר ובכל מקום ובכל שעה, תרגיע את החוסר באהבה.

למרבה הפלא או לא, כאשר אתה שם, שאר הבריות, מאהובתך ועד רעייתך, מאחיך ואחיותיך ועד הוריך ואבות אבותיך, נמצאים מקבלים השראה ומואצלת עליהם ההילה המאפשרת איזון עצמי, התגברות, התבגרות, במובן הזה של המעבר מזכר לגבר.
מילד שעדיין חסר את היבטי הזכר הגופניים ופועל על פי post]הקוד הזכרי 26[/po].html, לנער שמתנער מילדותו ומפנים את הקוד הזכרי שזו תקופה הורמונלית שהיא התבגרות ללא התגברות,
הגיע זמנך להיות גבר במשמעות של לא רק להתגבר אלא להתבגר.

תתבונן בזה. זה הצעה לא רעה בכלל.
עם אילו חלקים עלי לעשות שלום?

עם מי שאתה הוא. ועם מי שאתה מדמיין שאתה הוא.
עם מי שאתה הוא ברמה הגופנית גם. אל רמת המולקולה.
אצבעותיך הם אתה. המזון שאתה מכניס לפיך יהיה אתה עוד רגע, יהיה עצמך. הפרש שלך היה עצמך והלך ממך, וטוב שכך.
תהליך החיים, התמורה וההתמרה - זה עצמך.
עם זה תעשה שלום. והזיוף המדובר יקבל פרופורציה אל זוטות שיעלו בך חיוך. כמו נטייתך להצחיק בכל מחיר.

את מה או את מי אני צריך לשחרר על מנת לחיות בשלום עם עצמי?
את מה שלא מביא לך לחייך שמחה ודיצה אהבה ורינה, כל מה שמיותר בחייך - שחרר.
התבונן היטב מה אתה רוצה בחייך - שמור על הזיקות שמאפשרות את זה בפועל - אלה שמעלות בך סבל, מה לך ולהן? מה אתה אוחז בתסכול כאילו זה יהלום יקר ערך.
בחר לך תסכולים, המשך לסבול, אבל מתוך בחירה, קבלה וחיוך.
עדיף חיוך מריר מפרצוף חמוץ.

איפוא הזיוף הגדול שאתה רואה? למה אני לא מסוגל לראות אותו?
על הזיוף הורחב די, אתה לא יכול לראות אותו כי אינך מסכים לשחרר תפיסות. דגים לא רואים את המים, כמו שאנחנו לא רואים את האוויר. אבל כאשר מצביעים לך על זה, מיד אתה רואה אוויר באמצעות עשן או קרן שמש.
אתה עדיין מסרב להסכים לראות.
קבל את זה, אהוב את זה. ברך על זה. צחק על זה.

לעולם אל תבוז לעצמך יותר. כי אין בוז באהבה. וכאשר הנך בז לאחר, הנך בז לעצמך.

כאשר אתה בז לעצמך, זה לא מפליא שיונת השלום האפשרי בינך ובין עצמך - מסרבת לעוף.

_אתה מתריע שנה כבר בפני על הילד שבי שמשתולל, הילד שצריך לערסל, על היהירות של הקורבן, על הפתטיות שבמצב הזה.
השנה עברתי שיעור גדול בסבל, באיפוק, ובאיבוד שליטה. הרגשתי כאותו ילד הולנדי שסותם את החור בסכר ההולך ומתפרק. שחקן במחזה של החיים. חברים אמרו לי לעזוב כבר את הספינה הטובעת הזו. אתם כאן ייעצתם לי מההתחלה לברוח על נפשי.
וכל מה שיכולתי לעשות זה ההפך. אולי כמו קופץ בנג'י הססן, לא קפצתי. לא עזבתי, לא נטשתי, לא ברחתי, אפילו לא זזתי - כי לא ויתרתי על מה שהרגיש לי כשלי. כן, הרכושנות. כלפי משפחתי וכלפי זוגתי. זו מילה עם קונוטציה שלילית, אני יודע, אבל יש בה גם חלק שמעניק ביטחון ושייכות. אבל המשפחה הזו, הזוגיות הזו נשברה לרסיסים עוד קודם לכן, והניסיון לשמור אותה שלמה הוא אבי אבות הזיוף. הייתי יכול להתחיל לי קשר במקביל, לזוז הצידה וכו' אבל לא הצלחתי. לא הצלחתי לוותר על רעיון המשפחה, על הרצון להשיב את הסדר על כנו. הבנתי שזה שגעון רגעי, שאשתי לא באמת רוצה לאבד את הכל. שהיא חלשה ונתונה למניפולציות. ושכן, היא נמשכת לנשים והיא עכשיו כמו ילדה בחנות ממתקים. הרגשתי שאני צריך להמתין. שהשגעון יחלוף ואח"כ תבוא עבודת שיקום. המעקבים, קריאת ההודעות, השקרים, והזיוף שפשט ביחסים הפכו אותם ל 'לא ראויים לאכילה'. אבל עם פרי הביאושים הזה נגזרתי להתמודד. יש כאן שיעור אמרתי לעצמי, שיעור שאתה צריך ללמוד, ולא בבריחה ממקור הכאב, אלא דווקא בהתמודדות האיתנה יום יום שעה שעה, תפיק את מה שאתה אמור להפיק. את המנגינה הזו ניגנתי לעצמי, משכנע את עצמי שזה זמני, ושבסוף המנהרה ישנו אור. והאור לא חייב להיות בצורת משפחה וזוגיות. אור יכול להיות גם הכרה שלמה שהדרכים צריכות להיפרד. או לחלופין לעשות שלום עם המציאות ולקבלה כפי שהיא מבלי לרצות ליפף אותה.
הפרטים אולי לא חשובים אבל הם כן מצביעים על תנועה, על רצון ועל החלטות. כשאשתי החליטה שהיא רוצה לנער מעליה את ה'שטן' היא הלכה בכל הכוח. מונעת מנקמה אישית על האישה שחשפה אותה במערומיה תרתי משמע מבלי שיכלה להתחייב אליה כפי שאולי קיוותה וציפתה. תהליך ההתרחקות ממנה איפשר התקרבות אלי. איטית, הדרגתית אבל משמעותית מספיק כדי לתת תקווה. אז הפורום הזה מלא ברצון טובה אבל גם בתגובות סקפטיות ( או אולי ריאליסטיות) לגבי הסיכוי לקשר שלנו על פי איך שהוא מובע כאן בדף._

ראה עמדת הקורבן. אתה גם קרבן וגם גיבור.
לשם כך סבלת, לשם גבורתך. גבורה אינה מצביעה על התבגרות.
הרי כל זה היה יכול להתקיים ללא סבל כלל.
היו קשיים, בהחלט, קשיים יש, כל מיני, אישיים ברגיל וגם זוגיים. קשיים בזוגיות האינטימית הם חלק מהיחסים בינך ובין עצמך.
אבל הסבל, ההקרבה והיתלות בביטחון מזויף. חיצוני. תלוי מאורעות חיצוניים. הסבל הוא כולו בחירה שלך.

כל ההנחיות עד כה, ומעולם לא נאמר לך ליטוש שום ספינה מהמקור הזה, נועדו על מנת שתוכל להיות פטור מהתלות החיצונית הזו, ולקיים זוגיות לתפארת עם עצמך.
בחרת לסבול מעצמך ואת עצמך. זה בסדר. אהוב את הילדותיות הזו, חבק אותה, הנח אותה במידתה האמתית, לא כשליטה כל יכולה, אלא כגחמה של ילד, שעשויה לעורר מעט הומור עצמי.

ראה, קורבנות משחררת מאחריות.
מהאחריות לנהל את מצב הרוח אצלך.
שייכות אינה מדברת על בעלות.
המלה 'שלי' היא אשליה ממש.
אני יכול להיות שלה, או שלך, אני יכול לבחור להיות שלך או שלה או שלו, מבחירתי.
איני יכול לתבוע חזקה על אדם אחר ולומר - שלי.

_הסיפור עם ק' לא תם. היא נושפת בעורף, מנסה בציפורניים למשוך אותה חזרה, הפעם במסווה של מניפולציה רגשית המנגנת על ייסורי המצפון של אשתי - מה עשית לי ומה עוללת לי. ואשתי החלשה, שוב פעם נגררת והופכת לכלי בידיה, ואני מותש ועייף צריך לחזור שוב למערכה.
לא צפריר, אני לא מעוניין בקורבנות יתר, אבל כשאשתי מדברת על הסבל שהיא עברה ושלא רק אני עברתי גיהינום השנה, לא יכולתי שלא לומר לה שבזמן שאני והילדים כאן סבלנו את הלכת והזדיינת עם המורה - אין דרך אלגנטית להגיד את זה. פשוט אין.
אז אין לי באמת שליטה בעניינים, והדברים הפכפכים והכל היא אשלייה אחת גדולה. כל-כך קל לומר את זה ( ודרך אגב אני מסכים עם זה בכל מילה) אבל אני פשוט יותר מדי בפנים, רגשית על מנת שאוכל לדבר בשאנטיות הזו. עבורי זהו הזיוף. הכאב שלי אמיתי מאד. אולי אני בוחר בו, ואולי זה ילדותי להיצמד אליו כי הוא מנציח את הקורבנות - אבל אני עוד לא גילית איך חוסמים אותו, בעיקר כשהוא בא ותוקף אותי מהמקום הכי חשוף אצלי בנפש._

כל הפרטים האלה משעממים. דפוסים שחוזרים על עצמם.
ניתנו לך בתשובה זו כלים, רעיונות ומנטרות. קרא והפנם, תרגל, הסכם.
יש לך הזדמנות לפרוץ את המעגל, להעלות את קצהו ולהתחיל לטפס למעלה בספירלת האיזון המקודשת.

הנח. שחרר. הסר כל אחריות.

התחל במסע המרתק מכולם. פנימה.
ללא אף אחד חיצוני.
ראה, אלוהים שוכן בתוכך.
גלה את אלוהיך.
שחרר את ילדותך וצרכיך הבלתי מסופקים, רעב עתיק שקיבלת בירושה מאבות אבותיך, אשר זנו את קדושת אלוהות עצמיותם אל הכסף והזהב, אל העגל וסירי הבשר, אל קבלת ספוק תמידי מבחוץ, אל ההפרדה והצורך לבעול לשלוט ולרדות במציאות.

התחל לרדות מ המציאות - דבש.
ויש בה - הרבה דבש.

ארח את עצמך בסוכת החג,
שלושת הכוכבים הם - אתה; עצמך; אלוהיך.
אשפז את עצמך, הבראה כוללת בתוכה ריפוי.
התבגרות כוללת בתוכה בריאות.
תודות
לומדת_לאהוב*
הודעות: 2
הצטרפות: 27 ספטמבר 2015, 18:19

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי לומדת_לאהוב* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הדף הזה חשוב מאין כמותו. תודה לכם אנשים כותבים מלאי תבונה.

ולציפור. ריגשת אותי מאד, כי אני כמוה. ממה שאתה מתאר. ואם יורשה לי, כי כבר כתבו לך המון ואני לא רוצה להעיק, רק רציתי לומר לך שגם אם אהבתה אליך השתנתה, היא עדיין אוהבת. אתה חשוב לה ויקר לה והיא נוצרת את הרגעים שלכם יחד והיא גם לא רוצה שתעלם מחייה. ואין לה איך לשנות את רגשותיה, היא לא מסוגלת להתאים את עצמה יותר. ואולי זה נשמע מוזר, אבל זה לא סותר.
לא רוצה לתת עצות. ואולי אני כותבת לך את מה שהייתי רוצה לכתוב לאיש ממנו אני נפרדת.
רק שאי אפשר להפרד. יש כל כל הרבה משותף, לא רק ילדים. יש חתיכת חיים.
מאחלת לך ולה ולילדים שלכם את כל הטוב שבעולם.
לומדת_לאהוב*
הודעות: 2
הצטרפות: 27 ספטמבר 2015, 18:19

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי לומדת_לאהוב* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ואולי הייתי אמביוולנטית. אז אני רוצה להבהיר. אני לא בעד או נגד פרידה. בעיני פרידה פיזית/משפטית/כלכלית היא עניין טכני. נפשית, אי אפשר להפרד. אני מעדיפה להבין את זה ככה, שהאהבה שלי השתנתה וזה יכול לקרות שוב. אין לדעת מה יהיה. ומאד יכול להיות שנפגעים סביבי, אבל אני לא מוכנה לחשוב במונחים של מי יותר חשוב. כולם חשובים. גם אני. אז אני צריכה להיות כנה לגבי רגשותיי ולאפשר למי שמולי לראות אותי כפי שאני. ובעיקר לי. למידת האהבה היא גם של עצמי אבל לא רק.
ציפור_חופש*
הודעות: 89
הצטרפות: 17 אפריל 2014, 04:26
דף אישי: הדף האישי של ציפור_חופש*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציפור_חופש* »

תודה צפריר על ההתייחסות המעמיקה. קראתי אותה בעיון מספר פעמים והיא מועילה לחידוד המודעות. אגיב עליה ועל יתר ההודעות בקרוב.
ציפור_חופש*
הודעות: 89
הצטרפות: 17 אפריל 2014, 04:26
דף אישי: הדף האישי של ציפור_חופש*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציפור_חופש* »

_כל הפרטים האלה משעממים. דפוסים שחוזרים על עצמם.
ניתנו לך בתשובה זו כלים, רעיונות ומנטרות. קרא והפנם, תרגל, הסכם.
יש לך הזדמנות לפרוץ את המעגל, להעלות את קצהו ולהתחיל לטפס למעלה בספירלת האיזון המקודשת_
כמעט שנה וחצי שאני חושף כאן את הקרביים שלי, ובחסות האנונימיות הנחתי כאן לפניכם את חיי כמעט ללא צנזורה. התהליך עצמו לעתים מרפא ולעיתים מייגע ופוצע. מהרגע הראשון שנתקלתי בפורום הרגשתי שזהו המדיום הנכון עבורי לשפוך את הלב, לקבל עצה או שתיים, לקבל פרספקטיבה, אבל חשוב מכל - קבלת תמיכה. חיבוק, ותזכורת לכך שאני אדם אהוב. דווקא כי אתם לא רואים או שומעים אותי, דווקא כי אתם לא מכירים אותי. אבל עכשיו אתם מכירים גם מכירים. יש לי תחושה שאם אתקל באחד מכם באיזה תור לבנק, אומר משהו או אספר משהו על עצמי, נורות בראשכם יחלו להבהב ותדעו שלפניכם עומד ציפור חופש, ההוא מהדף הבלתי נגמר.
הניסיון שלי עכשיו הוא לקפל את הסיפור הכואב הזה חזרה פנימה. הוא קיבל מספיק תשומת לב. הוא נסחט עד דק ומרגיש כמו סרט בהמשכים שניתן היה לוותר על חלקים שלוש וארבע.
אז הפרטים כבר לא חשובים יותר וצריך להפנות את המשאבים להעצמה אישית וללמוד את השיעור החשוב. להוציא מעז מתוק.
היה קשה לי מאד עד לא מזמן לשחרר את הסיפור שלי. להתעלות מעל הפרטים, לוותר על צדקתי, על קורבנותי, על כאבי כי רב הוא. אני מזהה עכשיו היטב את הילד הפגוע, וגם עם עטפתי את הפגיעה באינספור מילים אינטליגנטיות וכובשות לב, הם עדיין מילים השייכות לעולם הצדקנות, לעולם שבו יש צדיק ויש חוטא. ובהקשר הזה הצדיק חוטא והחוטא צודק איננה פרשנות שהיא מקובלת עלי. אם אנחנו באמת רוצים להתעלות ולטפס למעלה אל עולם המשוחרר וחף מתבניות ומדפוסים מגבילים. הצודק והחוטא אינם רלוונטיים להתבגרותו של הילד אליו אתה/אני מייחלים. שכן, לבוא ולצייר אותה כלוחמת חופש הנלחמת על חייה מול הצביעות והזיוף של התינוק הרכושני הרוצה שליטה והאדרת זכריותו למען המשך שליטה וסיפוק מאוויו האנוכיים חוטאת לאמת, היא מעוותת את המציאות ועושה עוול. אם עשית זאת על מנת להדגיש עבורי את המקום המוגבל והתלותי בו אני נמצא, ניחא, אבל נראה כאילו כך אתה תופס את היחסים ולי זה מרגיש לא מאוזן ומוקצן. אין טעם להעמיק בכך, רק אומר שחלק גדול ועיקרי מהפגיעה היה על השקר וחוסר הכנות כלפי כחבר וכשותף. הרצון לצאת מזוגיות מעיקה, הרצון להתנסות עם בני זוג אחרים - הכל לגיטימי וחלק מהחיים. אבל באותה נשימה שבה אתה מדבר על הילדותיות שלי צריך להזכיר את הילדותיות שלה, באופן שהיא התנהלה ולא להכשיר התנהגות כזו כאילו הייתה זו איזו ז'אן דארק. היא לא. היא יכלה לסיים את הקשר איתי, לקחת הפסקה, לומר דברים בצורה מפורשת, לא לטשטש ולערפל, לא לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. ויש כאן מישהי שתהתה מה לא בסדר בזה? מה לא בסדר בלנסות ולמקסם את המצב שלך? לא כשזה בא על חשבון חבר, לא כשזה פוגע, לא כשזה מכאיב. עד כאן בעניין זה.
היא לא העניין. אני הוא העניין. ועבורי זו פרשת דרכים אישית חשובה. הקריאה שלך להתבגר, היא קריאה לקחת אחריות על אושרי. על שמחת חיי. להיות מחוייב לחיים שההגשמה בהן באה מבפנים ואיננה עוד תלוייה ב'הצלחות' חיצוניות. כל-כך לא מערבי מצדך תודות. הלוואי והיו מניחים כבר בגנים ובבתי הספר את היסודות הללו לשמחת חיים שאיננה תלויה בדגם הג'ינס, באייפד, ביופיה של הבת זוג, וכו'. ההבניה היא כל-כך חזקה שמאוחר יותר בחיים, מי שהלך חיים שלמים שולל אחר סולם הערכים הקפיטליסטי המודרני, זקוק למכות פטיש חמש קילו כדי להתעורר ולהבין שלא שם זה טמון. ואנוכי שקוע שנים בלימוד עצמי, ובטקסטים רוחניים, ובסדנאות וניסיונות עיקשים להכניס לחיי את אותו שקט שמשחרר מהכל ומעניק את חיי הגן עדן עוד בעולם הזה. אבל אולי הטעות שלי היא באופן שבו אני רוצה את הדברים. האופן שבו אני ניגש אליהם. אולי זהו חלק מהקונפליקט האנושי שאתה מדבר עליו, קונפליקט ההתבגרות האנושי. עברי לידר שר שלפעמים צריך לשחרר את הדבר שאתה הכי רוצה, ואני את זה עוד צריך ללמוד. אני כמו כלב אמסטף, שנועץ את שיניו המשוננות בחתיכת בשר עסיסית. אני לא משחר גם כשהמקל נוחת היישר על אפי.
קשיים בזוגיות האינטימית הם חלק מהיחסים בינך ובין עצמך
אתה מדבר הרבה על הזוגיות ביני לבין עצמי. ערסל את עצמך אתה מציע. החלקים שאינם ישנים טוב אחד עם השני. אשתי תמיד צוחקת שהחלק שלי במיטה נראה בבוקר כאילו נלחמתי בלילה באריות. ואכן, יש בי אריות, נמרים וכלבי אמסטף שזקוקים למנת הבשר שלהם. והעולם מסתבר לעיתים ממאן לספק את מבוקשן של חיות הטרף, ואז מתחילות הבעיות. או ההזדמנויות. תלוי איך מסתכלים על זה.
אל_הלב*
הודעות: 665
הצטרפות: 05 מאי 2012, 11:14
דף אישי: הדף האישי של אל_הלב*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אל_הלב* »

היא לא העניין. אני הוא העניין. ועבורי זו פרשת דרכים אישית חשובה. הקריאה שלך להתבגר, היא קריאה לקחת אחריות על אושרי. על שמחת חיי. להיות מחוייב לחיים שההגשמה בהן באה מבפנים ואיננה עוד תלוייה ב'הצלחות' חיצוניות. כל-כך לא מערבי מצדך תודות. הלוואי והיו מניחים כבר בגנים ובבתי הספר את היסודות הללו לשמחת חיים שאיננה תלויה בדגם הג'ינס, באייפד, ביופיה של הבת זוג, וכו'. ההבניה היא כל-כך חזקה שמאוחר יותר בחיים, מי שהלך חיים שלמים שולל אחר סולם הערכים הקפיטליסטי המודרני, זקוק למכות פטיש חמש קילו כדי להתעורר ולהבין שלא שם זה טמון. ואנוכי שקוע שנים בלימוד עצמי, ובטקסטים רוחניים, ובסדנאות וניסיונות עיקשים להכניס לחיי את אותו שקט שמשחרר מהכל ומעניק את חיי הגן עדן עוד בעולם הזה.
מסכימה איתך לגמרי ויופי שאתה עושה את הדרך פנימה כדי למצוא את האושר מבפנים ולא מבחוץ.

כאמור יש לך עוד דרך בעניין הזה (כמו לרובנו):
הטעות שלי היא באופן שבו אני רוצה את הדברים. האופן שבו אני ניגש אליהם. אולי זהו חלק מהקונפליקט האנושי שאתה מדבר עליו, קונפליקט ההתבגרות האנושי. עברי לידר שר שלפעמים צריך לשחרר את הדבר שאתה הכי רוצה, ואני את זה עוד צריך ללמוד

בדיוק. תשחרר. אותה. את עצמך. את התלות הזו בחיים המאוד לא טובים שיש לך היום.
ניסית אינספור טקטיקות. חוץ מאת הדבר האמיתי והיחיד שעובד. לט גו. לשחרר. לותר.
לתת לשינוי להתרחש ולהביא אותך למחוזות חדשים, יפים יותר.
באמת שאתה לא מוותר על כלום, לא נשאר עוד דבר בזוגיות הזו עבורך. רק הורות משותפת.
מגיע לך להיות אהוב ואוהב, לתת ולקבל. לך לך לדרכך איש יקר.
המון בהצלחה ותודה שפתחת את ליבך כאן, כולנו למדנו מכך המון.
נשית*
הודעות: 107
הצטרפות: 22 אוגוסט 2006, 12:20

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי נשית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

בוקר טוב
נכנסתי לבאופן אחרי שבועות ארוכים שלא נכנסתי . כמובן שנמשכתי בסקרנות לדף שלך ציפור. תהיתי מה אתך.
קיבלת בתגובות מעלי את כל ההרחבות האפשריות להסתכל על עצמך בתוך המערכת הסבוכה הזו.
כמו שעשיתי בעבר , גם עכשיו אני יכולה להבין את אשתך. היא אינה מעוניינת בך מינית כלל, זה ברור לכל עין, אבל אחראית מאוד לילדיה שזו תכונה שאני מעריכה מאוד. היא לא מסוגלת לפעול בדרך שלא תזיק להם אבל לדעתי היא לפחות מנסה, גם אם היא בדרך פוגעת בך או בילדי אחרים, בראש ובראשונה היא אמא לביאה לילדיה שלה.
היא לא מעוררת בי אהבה אליה אבל הערכה. היא מתמודדת עם תשוקה מינית חזקה שרוצה לסחוף אותה למקומות של הנאה עצומה, הנאה בסיסית ראשונית עצומה שאין כמוה לבן אנוש. לפעמים היא נסחפת איתה ולפעמים נותנת לך לעצור אותה עם הצדקנות הזו שלך.

אתה עצמך גם נלחם על השלמות המשפחתית ובדרך עושה מעשים שאתה כלל לא שלם איתם. אתה מעורר אצלי סימפטיה ביכולת שלך לחשוב על האחר, להרגיש את רגשותיו,
אבל מעורר בי סלידה והתנגדות (אולי כי זה מזכיר לי תכונות דומות בעצמי שאני מנסה להכיר בהן ולשנות אותן )
ביכולת שלך להתעלם מעצמך, מצרכיך. קשה לי גם הצדקנות הזו שלך שעולה בכל פעם שאתה מספר את סיפורך. צדקנות והכאה על חטא. תכונה יהודית גלותית שבשנים האחרונות מעוררת בי סלידה. במיוחד לאור העובדה שסבלתי ממנה שנים.
האם אפשר להשתחרר ממנה לפני שעוברים כך וכך שנים, כך וכך ניסיון חיים...
אני תוהה...
אני מרגישה שדי הצלחתי להשתחרר ממנה בשנה האחרונה.
פשוט להבין שאין נכון ואין לא נכון בדרך שאתה בוחר לחיות עם אם ילדיך. יש פוגע, מגביל, מסרס, לא מכבד, מפחיד, מאיים, מנוכר, לא מקבל, לא מהנה.
את דרך החיים הרשמית בה מתחתנים ונשארים נאמנים עד לסוף הימים המציאו אנשים שכך התאים להם. יש הרבה בני זוג שמצליחים בכך ורוב האנשים חיים את זה רק בכאילו ואם לא מצליחים מתגרשים ומפרקים את המשפחה וחושפים את ילדיהם לקשיים לא פשוטים להתמודדות בכלל.
אתה עדיין מחכה שתרצה אותך אפילו קצת. אפילו בהתכתבויות שקראת היה לך צורם שאין לך חלק בתשוקה הזו כלל אני כלל. ציינת זאת ולא לחינם.
אני קוראת גם מילים כמו "עניתי לה בשלווה" כשדיברת אל המאהבת של אשתך דרך הרמקול. המוח האישי שלי רושם את זה ומסרב לשכוח. זה מקומם אותי כי עולה שם סוג של הנאה עצמית מאיך שאתה מנהל את הסאגה המשפחתית.
אז אמרתי: התעלמות מצרכיך שלך, צדקנות, קורבנות והנאה סמויה מכל זה.
הייתי אומרת לסיכום שיש שתי דרכים להמשיך בחיים מספקים: או להכיר בכך שזה אתה, כך אתה בנוי ואלו הדברים שהנפש שלך צריכה כדי להרגיש חי וקיים או שאתה אומר מתישהוא: הספיק לי, עייפתי עכשיו שינוי. השינוי לא חייב להתבטא בפרידה או במעבר לארץ אלא בהמשך העמקת הקשר הפתוח ביניכם, שחרורך העצמי מהחלום שמושא הערצתך יחזור להיות רק שלך. סביר להניח שכשתשתחרר גם תצליח לראות עוד נשים אטרקטיביות סביבך שיעשו לך הרבה טוב.
תודות*
הודעות: 62
הצטרפות: 11 מרץ 2010, 19:48

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי תודות* »

ובהקשר הזה הצדיק חוטא והחוטא צודק איננה פרשנות שהיא מקובלת עלי. אם אנחנו באמת רוצים להתעלות ולטפס למעלה אל עולם המשוחרר וחף מתבניות ומדפוסים מגבילים.
ראה,
זו לא פרשנות, זו קביעה. מעצבנת. אבל מדויקת - נרחיב:
אין לך דבר כזה צדיק. אין אף אדם שהוא צדיק.
כל צדיק, וכאן באופן גורף, נחרץ ובלתי ניתן לפרשנות אחרת - כל צדיק - לעולם צדיק על חשבון מישהו.
במיוחד על חשבון עצמו. ומכאן שמי שמחפש להיות צדיק חוטא.
והחוטא, כל חוטא, תמיד צודק. צדקתו היא אנושיותו, היא מעשה או פעולה בהווה מסוים.
ובהווה הזה, עשייתו, גם אם היא ספונה בטעות זיוף עצמי, לעולם מוצדקת.
ומכאן שהחוטא צודק. והיות ואין דבר כזה צדיק, ואין דבר כזה חוטא, הרי שכל המלל הזה הוא סך הכל התפלפלות מחשבתית, סוג של לימודי משניות.
הרי גם זה אינו רלוונטי.

רק אומר שחלק גדול ועיקרי מהפגיעה היה על השקר וחוסר הכנות כלפי כחבר וכשותף.
ואיך בדיוק אתה יכול למדוד כמה מהפגיעה היה מזה? וכמה מהפגיעה היה כי נעלבת? וכמה מהפגיעה היה משמעות הצורך שלה לשקר ולרמות אותך - הרי לא עשתה זאת כי היא שקרנית מטבעה, לא עשתה את זה נגדך, עשתה את זה למענה
ומתוך הערכה מדויקת למדי מה תהיה תגובתך - שלא התאימה לה להתמודדות באותה עת.
הצורך להגדיר את סיבות נסיבות ותוצאות החיים נכנס אל אותו משא ומתן נצחי שאנחנו מקיימים עם עצמנו, עם עולמנו.
הנח לזה, מה טעם למדוד היכן בא הכאב הגדול ביותר? הרי זה ברור כשמש בצהרי היום ללא עננים כלל - במקום בו נפגעת יותר מכל - התבונן וראה את עצמך נוהג בדיוק כך.
כמו לגלות לפתע כשאתה מרכיב משקפיים ורואה עצמך בראי, עד כמה התקמטו פניך, עד כמה הרווחת כל קמט.
גם זה אינו רלוונטי.

לגביה היא,
היא לא העניין בדף הזה, היא דמות שבהחלט מוכרת כאן לאנשים מבעד תפיסתך אותה, אבל היא ממש לא העניין.
לכן לא נאמר עליה דבר אלא על נוכחותה בחייך, וניתנו זוויות שבהחלט ניתנו לך על מנת שתוכל לראות את השפעתה - ועד כמה זו מניעה אותך.
וכאשר אתה מבקש סימטריה ומבט עליה כביכול זה שהיא גם ילדה קטנה, והתנהגותה לא בסדר, אתה שוב חוזר, בעורמה גלויה אל מה שאתה מבקש לשחרר.
אל הילד הקטן.
שמבקש לדעת שגם היא לא בסדר.
היא הכל. היא בן אדם. כמוך.
והיא אתך במסע המשותף הזה לכל חייכם, ביחד ולחוד. בכל מקרה. יש לכם צאצאים משותפים.

נאמר כאן, על ידי נשים שונות, וטוב להגדיר ולהדגיש עניין זה באופן הרחב ביותר,
למגינת לבם או לשמחתם הרבה של הגברים, הזכרים -
אמהות, מרגע שהפכו אמהות - מחויבות הרבה יותר לצאצאיהן מאשר לאבי הצאצא.
הילדים לוקחים מקום ראשון.
אחר כך אתה, או הוא, או כל גבר. אתה הפכת להיות מספר שתיים מאז הילד הראשום, מאז ההריון הראשון. ועל פי המחזה שלכם, לאחר הילד האחרון, עברת להיות במקום ארבע או חמש. מבחינתה.
מעליב. לא הוגן.
ככה זה.


ונוסיף עוד סוד גלוי, שאפשר שרלוונטי ואפשר שלא.
בבסיס בחירתה בך - הגנים שלך. התנהגותך כאב לילדיה.
היא בחר בך להיות אבי ילדיה. כמוך.

אלא שמרגע שכבר יש ילדים, במחזה הזה, איבדה עניין מיני, זוגי ואינטימי בך.
כן בגללך לא בגללך, לא חשוב.

ומה שלא עשית - לא שינה את זה.

ואין לך זכות על הארץ הזו, לא היסטורית לא אישית ואפילו לא חברתית (תודה לאל).

מצא לך אהובת בשרים לתקופה.
שחרר את זיקות האהבה הרומנטית,
שחרר את יצריך.
דחפיך דוחפים ופחדיך מפחידים. שחרר את כל הרומנטיקה הילדותית,
את כל השאיפה לצדק, לטוהר המידות, להיותך מתעלה.
אל תתעלה עכשיו. רד.
רד לקרקע, ראה את האדמה הטובה בעיני הבוגר.
לעבדה ולשמרה.

מדובר גם על עצמך, לעבוד את עצמך ולשמור על עצמך. מכל משמר.

האריות שבך, הנמרים שמשתוללים בך הם שמבקשים את שחרור הטסטוסטרון החבוי בך ומרוסן.

זה ברמת הגוף.
רק
למען
עצמך
ולא על חשבון אף אחד אחר.

האם זה ברור?

תודות
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אנא הביאו בחשבון שזו לא רק תשוקה מינית שהיא מתמודדת איתה. היא לא יכולה לייצג את עצמה כאן ואנחנו נחשפים רק למה שציפור כותב מתוך כאבו העצום.
היא מתמודדת עם אהבה לאדם אחר, עם האשמה שזה מביא עימו, עם הפחד לאבד את אבי ילדיה, בן משפחה, חבר ואהוב. נכון, היא לא מעוניינת בו מינית כרגע, ואולי לעולם לא תהיה יותר, אבל זה לא משנה! היא לא רוצה שייעלם מחייה כי הוא חשוב לה! היא לא פועלת רק מתוך דאגה לילדיה. היא פועלת מתוך אהבה, לכל מי שסובב אותה. ולבי לבי עליה כי קשה לה מאד לראות איך הכל מתפרק מול עיניה והיא לא יכולה לשקר לעצמה יותר או לכלוא את נפשה.
אל_הלב*
הודעות: 665
הצטרפות: 05 מאי 2012, 11:14
דף אישי: הדף האישי של אל_הלב*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אל_הלב* »

לדעתי היא פועלת בעיקר מתוך פחד, לט מתוך אהבה.
פחד לאבד בטחון כלכלי, פחד לאבד אב פעיל ועוזר עם הילדים, פחד לאבד את השוטר הרע ששם לה גבולות. פחד מהשינוי.
כאמור פחד הוא ההפך מאהבה.
פינקי*
הודעות: 2
הצטרפות: 24 יולי 2012, 23:23

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פינקי* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הי, קראתי את כל הדף שלך ציפור חופש לאורך כל התקופה, רואים שעברת שינויים תפיסתיים פנימיים, גם ביחס לעצמך וגם ביחס לאשתך ולזוגיות שלכם.
חייבת לשתף אותך שבתחילה מאוד הערכתי את הסבלנות שלך והיכולת להכיל .
בעלי היה מגלגל אותי מכל המדרגות אם הייתי עושה רבע ממה שבת זוגך עשתה.
ככל שהתקדמתי בקריאה זה הרגיש לי כמו בדיחה אחת גדולה. רק לקרוא את זה הרגיש לי בדיחה , קשה לי לתפוס מה זה לחיות את הבדיחה הזו.
אני מקוה שאני לא פוגעת בך אבל אני חייבת להיות כנה. אתה סמרטוט רצפה ואגב קשה מאוד להמשך לסמרטוטים. החיים הם כאן ועכשיו , לא עוד חמש שנים, ולא עוד 7 חודשים וגם לא מחר! החיים זה עכשיו , זה הרגע . טוב לך ? אחלה. אבל אם לא טוב לך, תתקדם. תשתחרר . הילדים יהיו בסדר כל עוד אתם תהיו בסדר אחד עם השני, אפילו יהיה להם עדיף לחיות בשני בתים שונים עם אוירה טובה, רגועה חמה ואוהבת מאשר בבית אחד עם מתחים כאלה. מאחלת לך שנה מלאה בשקט נפשי ועשיית כיף חיים. זה המהות שלנו לדעתי,,, להנות מהרגעים הקטנים והמאושרים שצצים לנו במהלך היום. לא תבזבז אפילו עוד רגע בעצבים מיותרים, דאגות, ספקולציות ויתר התעסקויות .
ציפור_חופש*
הודעות: 89
הצטרפות: 17 אפריל 2014, 04:26
דף אישי: הדף האישי של ציפור_חופש*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציפור_חופש* »

תודה על תגובתך. החיים הם עכשיו, והמהות שלנו זה הנאה וכיף. אין לי עוררין. וכן, בהחלט עד לא מזמן הייתי ביודעין סמרטוט רצפה. זה לא מי שאני אבל בנסיבות מסויימות זה יכול לקרות לכל אחד. בטח ובטח כשהרבה מונח על הכף. כן, אפשר לקרוא את הסיפור הזה כבדיחה. הנה ההיא שוכבת עם המורה ומורחת אותו פעם אחר פעם. איזה דביל, מה הוא עושה שם בכלל? נו, בטח אין לו אופציות, פחדן בלי ביצים. זה לא גבר זה סמרטוט. זה נשמע כמו משהו שאני הייתי חושב אם הייתי קורא את הדף הזה. הייתי נעלב וכועס בשמו של ציפור החופש חסר עמוד השדרה והביצים. אבל זוהי בדיוק החוכמה של מי שלא נמצא בסבך. אומרים אל תשפוט אדם עד שתעמוד במקומו. אני מבין את המשפט הזה היטב. אין כאן מנצחים, מפסידים או סמרטוטים בסיפור הזה. ישנו רק זיוף שהולך ומתפוגג.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קור_את* »

אומרים אל תשפוט אדם עד שתעמוד במקומו.

ציפור יקר, אתה צודק בהחלט. האמירות השיפוטיות והביטוי הגס הזה הם לא לעניין!
פלונית_אלמונית*
הודעות: 1700
הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלונית_אלמונית* »

מאחלת לך ולשניכם בהצלחה ושתזכו לשקט פנימי עם עצמכם.
וכבר די תחילת הדף נראה לי ש"הלסביות" של אישתך איננה העיקר כאן. זה לא שהיא מעדיפה נשים על פני גברים. אלא שיש לה חוסר אין סופי (באהבה, בחום ?)
ולא אתה זה שיצרת את החוסר הזה או שצריך לספק לה אותו.
אשתך לא_ בעניין_ של_ הזוגיות_ שלכם יותר. לא כי היא לא רוצה. היא לא יכולה.
אין כאן המלצה לסיים את מערכת היחסים.
{@
אישה_אישה*
הודעות: 17
הצטרפות: 03 ספטמבר 2014, 18:42

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אישה_אישה* »

ציפור חופש היקר,
מה שעוצר הרבה אנשים ומשאיר אותם במערכות יחסים לא בריאות זה הפחד מנטישה, וזה מה שמנהל אותך בסיפור הזה. כדאי שתרפא את הפצע הזה שמלווה אותך מילדות, וברגע שתתגבר עליו אתה לא תישאר רגע במערכת יחסים הזו לא בגלל שאישתך רעה או מניפולטיבית אלא בגלל שאתה תרגיש שמגיע לך ואתה ראוי ליותר טוב.
ציפור_חופש*
הודעות: 89
הצטרפות: 17 אפריל 2014, 04:26
דף אישי: הדף האישי של ציפור_חופש*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציפור_חופש* »

_זה לא שהיא מעדיפה נשים על פני גברים. אלא שיש לה חוסר אין סופי (באהבה, בחום ? )
ולא אתה זה שיצרת את החוסר הזה או שצריך לספק לה אותו._
מעניין מה שאת כותבת. נשמע לי שיש אמת במה שאת אומרת. אני מניח שקשה לה להימלט מהחוסר הזה, מהבור המעיק הזה שגם לא בעל וילדים יכולים למלא. יש בהתאהבות ובהרפתקאות מסוכנות את היכולת למלא לכאורה את הבור הזה באופן זמני בהתרגשות מלאת אדורפינים, אבל כמו כל סם, גם לו יש פג תוקף והשלכות קשות כשקמים מההזייה. אולי גם הקומפולסיביות שלה בניהול משק הבית, קניות ובזבוזים לא מבוקרים הם חלק מאותו עניין.
מה שעוצר הרבה אנשים ומשאיר אותם במערכות יחסים לא בריאות זה הפחד מנטישה, וזה מה שמנהל אותך בסיפור הזה.
לגבי מה מנהל אותי ומה לא - שוב פעם מעט צניעות לא תזיק.. הנחרצות הזו... - אני כבר עכשיו מרגיש שראוי לי ומגיע לי יותר טוב. על זה לא אוותר לעולם. אני לא שכחתי מה היא אהבת אשה אל גבר, מהו קשר חם ואוהב, מה היא חברות מהי נתינה ומהי תשוקה.
גם אם הנישואים והחיים יחד שוחקים את האהבה והתשוקה הם לא צריכים להרוג אותה. כאן, אצלי בבית, הדברים הללו מתו מוות קליני, אבל לא הוכרזה עדיין שעת המוות. אני לא רץ לתרום את האברים עד אשר מנתח הלב יצא מחדר הניתוח ויכריז שלא ניתן להציל את החולה. לרגע שאיש כאן לא יחשוב שוויתרתי על מה שמגיע וראוי לי, או לכל אדם. מדי פעם אני שומע על כמה חבל לבזבז את הזמן על מישהי כזו. והקולות הללו בד"כ באים מבפנים. אבל המישהי הזו אמרה לי רק השבוע שהיא כל-כך רוצה שזה יצליח ושהיא לא רוצה לקלקל את הצ'אנס שהיא קיבלה כדי להציל את המשפחה. אחלו לנו רפואה שלמה.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קור_את* »

לגבי מה מנהל אותי ומה לא - שוב פעם מעט צניעות לא תזיק.. הנחרצות הזו...

אני ממש מסכימה איתך. זה באמת מוזר לחשוב שמישהו יודע מה מנהל אותך. אפשר לתת ניתוח של המצב שאתה מתאר לפי איך מתואר פה. אבל לתת דין וחשבון על הנפש שלך, זה באמת מוגזם.

רגע שאיש כאן לא יחשוב שוויתרתי על מה שמגיע וראוי לי, או לכל אדם

זה טוב לשמוע, ציפור חופש יקר!
לפעמים נזכרים במה מגיע ואיך יכול להיות טוב כשנמצאים כבר עם אחרים. בכלל, אני הייתי ביחסים שלא האמנתי שאוכל לצאת מהתשוקה להם. והיום אני מרגישה תשוקה לא פחות גדולה ביחסים אחרים. כשנמצאים בפנים קשה לדמיין שזה יכול לקרות לך גם עם מישהי אחרת--שתימשך אליה ותתרגש ממנה כמו מאשתך. אבל זה אפשרי.

יחד עם זה:

אחלו לנו רפואה שלמה.
מאחלים בכל הלב ומחכים לשמוע מה שלומך
אקראית_במכוון*
הודעות: 69
הצטרפות: 27 יולי 2015, 03:10

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אקראית_במכוון* »

גם אם הנישואים והחיים יחד שוחקים את האהבה והתשוקה הם לא צריכים להרוג אותה. כאן, אצלי בבית, הדברים הללו מתו מוות קליני, אבל לא הוכרזה עדיין שעת המוות. אני לא רץ לתרום את האברים עד אשר מנתח הלב יצא מחדר הניתוח ויכריז שלא ניתן להציל את החולה.
מיהו מנתח הלב?
אל_הלב*
הודעות: 665
הצטרפות: 05 מאי 2012, 11:14
דף אישי: הדף האישי של אל_הלב*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אל_הלב* »

מאחלת לך רפואה שלמה ומהירה.
לדעתי כל עוד אתה חווה כבר שנים את המצב ההרסני הזה, אתה מוותר על עצמך.
באידיאל אתה אומר לעצמך שאתה לא מוותר על שיהיה לך טוב יותר, בפועל אתה בתוך יחסים מתים קלינית ומזיקים.

לגבי הצהרתה שהיא רוצה שזה יעבוד, אולי כדאי שתנצל את המומנט לשמוע בפירוט למה היא מתכוונת. שזה יעבוד כהורות משותפת בלבד או גם כזוג. ואם גם כזוג, איך זה מסתדר עם חוסר המשיכה הטוטאלי שלה אליך ומה היא מציעה לעשות.
אישה_אישה*
הודעות: 17
הצטרפות: 03 ספטמבר 2014, 18:42

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אישה_אישה* »

נראה לי שכתבתי על כך, אבל אזכיר שוב. אני בן להורים גרושים. בגיל 7, גילו של בני הבכור הורי התגרשו לאחר שאבא שלי ניהל רומן עם אישה אחרת, ואני חושב שמלבד השנה האחרונה, זו הייתה התקופה הקשה בחיי והיא צילקה אותי.

אני מעריכה שהחוויה הזו שחווית בגיל 7 יש לה השלכות ארוכות טווח על חייך ועל זה ביססתי את מה שכתבתי.

לגבי מה מנהל אותי ומה לא - שוב פעם מעט צניעות לא תזיק.. הנחרצות הזו...

תתעלם ממה שכתבתי.

_מיהו מנתח הלב
הזמן_

מאחלת לך בהצלחה.
תודות*
הודעות: 62
הצטרפות: 11 מרץ 2010, 19:48

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי תודות* »

כאמור פחד הוא ההפך מאהבה.
על פני ההפך נמצא הפחד חלק מהאהבה
כמו מונח בקצה הסקאלה -
צד אחד פחד על כל צורותיו ואז הסקאלה מתעדנת לחשש, או להיסוס ואז לידיעה וקרבה ואינטימיות ואהבה והתפרשות האהבה.

עם זאת פחד עשוי לשמש כבלם לאהבה.
שללא כוחות בלימתה היתה האהבה מכלה כל אשר בדרכה.
כאש בשדה קוצים.

והפחד, כפלג מים, או נחל או נוהר ושם גבול להתפשטות האש.

להניח לאהבה לעבור מעבר לפחד, זה עניין של הבשלה.

לא חשוב מיהו המנהל אותך, חשוב מיהו המנוהל.

הבשלה כוללת בתוכה תהליכי ריקבון.
זה מבטיח את המצע הטוב ביותר
לנביטה והתפתחות אצל אותה הבשלה.

הנך בשל.

אינך צפור,
הנך אדם.
לא מדובר בחופש.
מדובר בחירות.

צא ורקוד.
ואם תרצה מעט גדלות נפש.
קח לך את זוגתך, אם ילדך, אהובתך,
למחול -
תרתי
משמע.

תודות
רוני*
הודעות: 302
הצטרפות: 25 ספטמבר 2002, 23:19

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי רוני* »

היי לכולם,
איני יודעת כיצד הגעתי הבוקר לדף זה ולתכתובות האלו, אך הגעתי ומשהגעתי כבר לא יכולתי לעזוב עד אשר אדע מה עלה בגורלו של ציפור.
בתור אוהבת ספרים מושבעת ורומנים תקופתיים בפרט הרגשתי כאילו קראתי ספר אם כי שונה מעט.
אומנם בשלב מסויים התגובות היו ארוכות וביום יש רק 24 שעות כך שעל חלקן מעט רפרפתי.
ציפור, אם טרם פרשת כנפיים ועפת אני אשמח לומר לך כמה דברים של הרגשות שעלו בי ומה הן מסקנותי שלי אם תרצה לקרוא הכבוד הוא שלי.
תחילה מאוד הזדהתי איתך ובו בעת גם אם אישתך כ"כ הזדהתי איתה היות שתיארת המון תכונות שקיימות אצלי וחשבתי מה משותף ביני לבינה האם היא מזל גדי? ואני בכלל לא מאמינה במזלות - מאוחר יותר אגלה כי כתבת שחגגת לה יום הולדת בינואר.
הזדהתי עם תחושת ההחמצה שלה והויתור לעבור לחו"ל, לא לעבוד, לא להיות חלק מיצירה פרי ידיך (כמובן שאיני מדברת על ילדים) ועוד רגע גיל 40 הנה עוד חשבון נפש לעבור מה עשיתי בחיי?
ואיתך הזדהתי גם כן. כמיהה לאישה שלך שאינה רוצה להיות איתך ואתה מחפש בכל דרך אפשרית לרצות אותה- מלבד הדרך היחידה והיא להרפות...
ככל שרצית יותר היא רצתה פחות (לגמרי אני) היא אישה שזקוקה למרחב מחייה ולא לגדר ואזיקים.
בתור בת להורים גרושים (התגרשו כשהייתי בת 10) תמיד המבוגרים אומרים "אנחנו נשארים למען הילדים, הם קטנים מידי בשביל שניפרד" זהו המשפט הכי לא נכון בעיניי שאפשר לומר.
כשזוג אינו יודע להתנהל כזוג על כל המשתמע מכך, מה הוא בעצם מלמד את ילדיו, שזו זוגיות בריאה וטובה שככה הם חיי משפחה תקינים? האם לילדים אין עיניים לראות ואוזניים לשמוע? אם אתה נשאר עם אישתך אל תעשה זאת למען הילדים עשה זאת כי אתה רוצה.
ומה איתך ועם אישתך האם לא מגיע לכם להיות מאושרים או ביחד או בנפרד גירושים זה לא סוף העולם גירושים הם רק גרושים.
כמה זמן עוד תמתין לה לאישתך על מנת שתיתן לך מעט חום והדלק הזה לכמה זמן הוא יספיק? החיים על פני האדמה אינם נצחיים ואתה יכול להיות מאושר מה שהתאים לך בגיל שלושים לא מתאים לך בגיל ארבעים זה בסדר, זה קורה.
אמר תומס אדיסון "זמן הוא ההון היחיד שיש לאדם והיחיד שאינו יכול להרשות לעצמו לבזבז" עם זאת, הזמן מתזבז כך או אחרת ולכן עצתי היא כי תבזבז אותו בתבונה ובמה שעושה לך טוב. הלנצח תחכה לה? ואם היא לא תשוב לעולם האם גם אז תחכה לה?
נראה שאתה כבול אליה בשלשלאות שכובלות גם אותה רק שאותה זה מרתיע. נכון אמר צפריר כי אין בך את הכוח האמיתי לעזוב אותה אתם תפרדו כשהיא תהיה מוכנה לכך.
אני מתנצלת מראש, אין בכוונתי לשפוט וזו נאיביות להאמין שיש לי איזו שהיא השפעה על חייך, אך הפוסט הזה העלה בי שלל הזדהויות.
בהתחלה חשבתי שאתה גבר עדין ולאחר מכן סמרטוט רצפה ואחר כך אובססיבי כפייתי ואחר כך חשבתי שאתה בן אנוש, מאוהב שהולך שולל אחרי ליבו... מעט אבוד, מעט שבור אבל זה בסדר כולנו נולדנו עירומים והגענו ללא ספר הדרכה. מתייפחים על מה שאיבדנו ומקווים לטוב כי כאלה אנחנו המין האנושי, אופטימי לעד.
אני מאחלת לך לדעת להרפות. בתור חולת שליטה לא קטנה זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות. לא הכל תלוי בך.
קפוץ באנג'י, קפוץ ממטוס (עם מצנח) תשתחרר פיזית ולאחר מכן אולי תוכל לשחרר את עצמך מעבדות לחרות כי טענת ועודך טוען כי אתה ציפור אך נדמה כי אתה ציפור בכלוב.
"שישמור אותך האל ויגשים משאלתך"
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קור_את* »

ציפור חופש יקר, מה שלומך? אנא עדכן כשתוכל
צופה*
הודעות: 8
הצטרפות: 31 מאי 2006, 11:53

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי צופה* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

טוב, מרתק ביותר, מה להגיד... ארוך אבל עם המון תובנות.
אני נמצא כרגע בסיטואציה דומה, הניצוץ כבה ממזמן, האינטימיות נעלמה לגמרי, היא קרה ומנוכרת, לאחר שהרומן שלה עם ידיד משותף בן 7 שנים התגלה.
היא ניתקה את הקשר איתו והולכת לקואצ'רית ומעוניינת לשקם.
רשמתי המון אבל החלטתי לתמצת כי חשבתי שאולי פה, בלי פרסומות סמויות אוכל לקבל המלצה לפסיכולוג/ית שאני אוכל להגיע ולשחרר...

תודה!!!
פלוני_אלמוני*
הודעות: 1182
הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמוני* »

מזה שעות שאני קורא את הכתוב כאן ולא יכול להפסיק, סיפור חיי בשנה האחרונה מתגלגל לעיני פסקה אחר פסקה, סיבות אחרות אבל אותן תגובות, גם שלי וגם של זוגתי, בכל פסקה עולים בי לסרוגין תקוות, תובנות, חיוך, דמעה, כאב, יאוש וחוזר חלילה.
צפריר, אני חייב לציין שכתיבתך מדהימה, מעמיקה ומרגשת ברמת ההבנה שלך.
ציפור, מתוך הזדהות אני רק יכול לאחל לך שהסרט הרע הזה נגמר, ממש לא משנה אם הסתדרו הדברים ביניכם או שנפרדתם, עצם הסיום פותח דף חדש שתמיד יהיה טוב יותר לכולם. אצלי זה לא הסתיים ונכון להיום אני מייחל לסוף אבל עדיין לא במקום להביא לסוף, בשל אותה תיקווה, אולי עיוורת, שעדיין ישנו גחל בוער מתחת לערימת העפר החונק.
ריגשתם אותי מאוד, תודה לכולכם על הפתיחות והשיתוף, זה עוזר לדעת שאני לא ה"אידיוט" היחיד ולשמוע דעות נוספות. אני מאחל לכולנו שנמצא את מה שכולנו בסופו של דבר רוצים וצריכים, אושר ושלווה נפשית, כל אחד ואחת בדרכו.
שבת שלום
ללא_בושה*
הודעות: 1
הצטרפות: 26 אוגוסט 2016, 08:11

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ללא_בושה* »

איש יקר.
בא נבחן בעצם את המצב.
ככלל, מערכת חוקים או חברה המבוססת על מערכת חוקים. זו, טובה יותר ככל שהיא מתאימה ליותר מקרים כי האישיות של האדם מגוונת. בחברה החילונית בישראל מוסכם שלכל אדם מבוגר ובכלל זה לך ולאשתך יש בחירה באורח החיים האינטימי שתנהלו למעט מספר סייגים שהם עבירה על החוק. כל מה שאינו עבירה על החוק, מותר. הרבה מן המותר נחשב לאסור בגלל הבושה אבל זו רק בושה.

בין הבחירות שמציעה החברה יש את הזוגיות הסטנדרטית והלגיטימית. זו שלמדנו עליה כשהיינו ילדים, דרך ספרי הילדים וסוכני חברות אחרים, שהיא היא דרך המלך. זו שכוללת נישואים בין גבר לאישה, הקמת משפחה, הבאת ילדים לעולם וחיים משותפים. זו שכוללת גם קשר אינטימי רק בין שני בני הזוג. זו הדרך שנחשבת לנורמה. אינך צריך להתבייש בחייך אם אלו הם חייך. אתה בסדר.

אבל הנורמה הזו אינה מתאימה לכולם. ובכלל, ככל שאני עובר את משעולי החיים אני מגלה עד כמה. ראה כמה גירושים יש. ראה כמה אנרגיה מושקעת בלתקן בתים שכל הזמן יש בהם סדקים וצער וכאב. ובתחום המיני, התסכול אפילו גדול יותר. יש אנשים רבים שרוצים להתנסות במגע מיני עם בני מינם, יש כאלו שאינם רוצים בכלל, יש כאלו שרוצים מגע מיני עם אחרים ויש כאלו שרוצים מין כזה או אחר המגוון הוא עצום והלגיטימיות היא רק לבחירה אחת.
ולדעתי, באמת, אני חושב שאותם אנשים שרוצים משהו אחר, חייבים את זה לעצמם. אי אפשר לחיות בשקר בנושא כל כך אינטימי. כלומר, אפשר לחיות בשקר אבל זה מאד לא מומלץ (לפני זמן מה מישהי השאירה כאן קישור לסיפור כזה). אני חושב שבמיוחד בחשבון הנפש של סוף החיים לא הייתי רוצה להצטער נניח על זה שלא ממשתי פנטזיה או כמיהה שהייתה לי בגלל בושה. או כי אסור. הרי בעצם כל מה שחוקי המדינה מתירים לעשות, זו בחירה לגיטימית, שלי שלך ושלה.

הבושה גורמת לנו לחשוב שמה שאינו מקובל הוא פסול ואסור ואנחנו מתביישים בו. מתביישים גם במחשבות על זה וגם אם למרות המחשבות מחליטים לבצע את זה. וזה בעצם מגוחך. כלומר, אנחנו מתביישים בכך שאנחנו עושים את הדבר שנראה לנו הכי נכון לעשות, את הדבר שאנחנו כמהים אליו רק כי לימדו אותנו שהוא לא לגיטימי.

במקום זאת, אני מציע לך לראות את היתרונות במצב החדש שנוצר. נכון, הוא לא המצב הנורמלי שכולם כביכול חיים אותו. יכול להיות שלא תוכל לספר עליו בגאווה לסובביך. ואם תלמד על זה אז תגלה שיש רבים כמוך ויש רבים אף יותר שחיים בשקר ובהסתרה כל החיים.

לפי הסיפור התנכי, הבושה נולדה בעת הגירוש מגן עדן. ביום שבו בניגוד לעצת הבורא החלטנו שאנחנו כן רוצים להבחין בין טוב לרע. אז הנה, קבלנו את זה בענק. רציתם להבחין בין טוב לרע. קבלתם את הבושה ואת העבודה קשה ובגלל הבושה אנחנו מנסים לנרמל את עצמנו עם איזה עלה תאנה שאנחנו שמים על אבר המין שלנו. השיפוטיות הורגת אותנו.

המרגיעון: החסרונות הם היתרונות.
שחרר יקירי. אתה על סיפו של שלב בחיים שלך. תהנה ממנו
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קור_את* »

ציפור יקר, מה שלומך? אנא עדכן {@
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

שלום
הגעתי לשירשור הזה מסיבה בנאלית ומוכרת. אני חי עם זוגתי כ 12 שנים ויש לנו שני ילדים קטנים. הגעתי לכאן לאחר שהקלדתי בגוגל את הצירוף (הפופולרי אני מניח) ״אישתי לא בעניין״. אני מאוד שמח שהגעתי לכאן משום שהדיון כאן היה ממש יצירה ספרותית מלאה בתובנות פסיכולוגיות ובסיפור אהבה מעניין ומורכב, יפה וכואב.
אני אישית חווה כבר מספר שנים ירידה בעניין של זוגתי במגע מיני. כשהכרנו ובשנתיים הראשונות היינו שוכבים כמה פעמים בשבוע ואחרי שלוש שנים החלה ירידה משמעותית כאשר המינון התייצב על משהו כמו פעם בשלושה שבועות. לעיתים מעט טוב יותר, לעיתים תקופות ארוכות יותר. כל נושא היוזמה למעשה כבר לא נמצא אצלי. אחרי תקופה ארוכה שניסיתי ליזום וברוב המקרים נדחיתי ( ״אני לא במצב רוח״, ״אתה רואה באיזה מתחים אני נמצאת, נראה לך שזה ריאלי?״ וכדומה) פשוט אמרתי לה שאני מעביר את המושכות אליה וכשבא לה, שתיזום. וככה זה עובד כבר הרבה שנים. היא יוזמת בתדירות נמוכה משמעותית ממה שאני זקוק לו מבחינת תשוקה. כפי שאמרתי, ממוצע של פעם בשלושה שבועות אפילו חודש. לא קל שמסתובבת אישה מושכת, לעיתים עירומה (בקיץ אישתי אוהבת ללכת בלי חולצה בבית כשהילדים לא בבית), ואתה מחכה לנס. אולי במקרה יבוא לה. לרוב אין ניסים...


בתחילת הדרך מחיתי, עשיתי סצנות (הילד הקטן שהזכיר צפריר), איימתי איומי סרק בפרידה, אבל כל מה שניסיתי לעשות זה להפעיל לחץ. זה לא עבד. אין חוכמות, סקס הוא משהו הדדי ואי אפשר לקמט את הצד השני בכוח. לפחות לא לאורך זמן.
המון מוטיבים שתוארו על ידי ציפור מוכרים לי. הקרירות, העדר הסקס בתדירות לה זקוק גבר בדרך כלל (נראה לי שזה די דומה אצל הרוב), ומאז הולדת הילדים, גם אובדן המעמד בליבה שם האישה. אין מה לעשות, הילדים תופשים הרבה נדלן נפשי אצל האם והגבר הופך להיות שחקן משנה. אני זוכר שזוגתי אמרה לי שהיא ראתה שזה קורה להרבה זוגות, אובדן המעמד של הגבר בלב אישתו, אבל אצלנו, אמרה, זה לא יקרה. אתה הכי חשוב בעולם בשבילי. אז אמרה...
וכן, זה כואב לפעמים. קשה לאבד את תשומת הלב. קשה שהאישה יוצאת מן הבית, הולכת לילד ומנשקת אותו ונפרדת ממנו ברכות ולך היא מנפנפת לשלום. הנשיקה של פעם נעלמה. מישהו אחר זוכה לה עכשיו. הילד שבפנים ליבו נצבט.
הסיפור של ציפור מורכב יותר, עם הסתעפויות משלו בעלילה ועם סיפור של בגידה או מן וריאציה של בגידה. עם מאפיינים רגשיים שרקמו את סיפור חייהם של ציפור ואישתו.
אבל למען כל מי שמגיע לפורום מהסיבות שאני הגעתי אליו, חשוב לציין עובדה שמעוותת לעיתים רבות בכתבות על סקס של אנשים נשואים.
ממדגם שרשמית אינו מייצג (אבל לתחושתי מייצג ועוד איך, מדגם שערכתי משך השנים בשיחות עם חברים לא מעטים), לא נתקלתי בזוג אחד, אף לא אחד, שאחרי קשר של יותר מעשר שנים ואחרי התרחבות המשפחה, נהנה מתדירות יחסי מין נאותה. בכל המקרים ללא יוצא מן הכלל (אני דיברתי מן הסתם עם הגברים), תדירות חיי המין היתה דומה לשלי. לעיתים מעט טוב יותר, לעיתים עד כדי שממה מוחלטת.
אני אישית אוהב מאוד את זוגתי, ולמרות התסכול המתמשך נהנה לחיות לצידה.
מבחינה פרקטית מצאתי פתרונות חלקיים (אין תחליף מלא לסקס אמיתי עם בת זוג אהובה). אני כמובן מאונן בתדירות גבוהה, ובתקופות מסויימות כשאינני מרגיש מבוכה אני מבקש מזוגתי לעשות לי. לרוב היא נעתרת לבקשתי. לעיתים בחוסר חשק שקצת מרגיז אותי אבל לרוב בפנים מחייכות.
אגב, הסקס ביננו שהיה פעם בסגנון שאני מכנה ״רומנטי״ הפך ביוזמתה למאוד מכוון מטרה (אורגזמה). בהתחלה זה גרם לי לתחושה לא טובה אבל התרגלתי ואין לי כיום בעיה עם זה.
פעם, בשנתיים שלוש הראשונות היינו מתנשקים המון. גם זה הלך ונעלם. ביוזמתה. היא פתאום אמרה שכבר לא כל כך אוהבת נשיקות צרפתיות ארוכות ומעדיפה נשיקות קצרות על השפתיים. בסקס אין לה שום עניין בנשיקות וכשיש כאלו, זו מחווה עבורי בעיקר.
לסיכום, אני חושב שבצל הדיון החשוב והמפרה שהתקיים פה,חשוב לזכור שהדעיכה הזו בכמות חיי המין היא מנת חלקם של רוב רובם של הזוגות הותיקים. הם לא יודו בזה בדרך כלל, לא ידברו על זה, אבל זו המציאות.
אני חושב שחלק מההתבגרות היא לקבל את זה, ולנסות למצוא פתרונות שיענו על הצרכים הפיזיים מבלי ליפול (כפי שאני עצמי נפלתי משך שנים) למקום של אגו ותחושת עלבון.
אני בקלות הייתי עלול להתדרדר לפרידה וזו היתה עלולה להיות טעות פטאלית.
אם לאדם יש חיים טובים עם בת זוגו ולהיפך, אין טעם לזרוק הכל בעבור תקווה לשנים טובות מלאות מין עם בת זוג חדשה. זה יגיע גם בקשר החדש.
קשר טוב, חברי ואוהב עם חיי מין שעוברים טרנספורמציה למינון נמוך (רצוי בשילוב פתרונות אלטרנטיביים) הוא חלק מהתבגרות הקשר וכדאי להשלים עם שינוי אבולוציוני זה כמו שאנו משלימים עם התבגרותנו שלנו.
שנה טובה לכולכם.
ככה_זה*
הודעות: 22
הצטרפות: 29 אוקטובר 2006, 12:03

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ככה_זה* »

יהיו כאלו שיחלקו עליך, אבל זאת האמת שגם אני מכיר אצל החברים שלי.
והבעיה שלי איננה עם האמת, כי מה שאתה מתאר זו האמת אלא דווקא עם השקר.
השקר שמבטיחים בתחילת הדרך שזה יהיה אחרת. שאצל כולם הקשר המיני דועך אבל אצלנו לא.
שאצלנו למרות שיהיו ילדים נמצא תמיד זמן לזוגיות. לא כמו אצל כולם.
אבל זו יוהרה כי אנחנו כן כמו כולם. איננו שונים בדבר מאחרים.
אם במקום לשקר היו אומרים מראש שמין עם האישה זה רק לשנים הראשונות.
אם היו אומרים שאחרי שהילדים נולדים התדירות יורדת, לא היו ציפיות ולא היו אכזבות
ככה זה.

ניסיתי לחשוב למה המערכת משקרת ונוטעת תקוות שווא.
השקר למשל שגברים צריכים הרבה מין. הרי זה שטויות ולא עומד במבחן המציאות.
כמו שכתבת, את השקר הזה מלבה תעשייה שחיה נפלא מהמתח הזה שמפורר את התא הזוגי.
גירושים זה סבבה ליועצי נישואים, עורכי דין, פוסקים רבניים, תעשיית הדירות. כמה הרבה מרוויחים ממשפחה שמתפרקת.
כל ההון שהמשפחה צברה מתפזר בין אנשים שזו פרנסתם. שכל זוג שמתגרש הוא לקוח של כבוד בעסק שלהם.
שכל זוג שמתגרש מעביר את ההון שהיה צריך לעבור לילדים שלהם לילדים של אלו שעטים על המשפחה המתפרקת ומפרקים אותה מנכסיה.
ככה זה.

החכמה היא כמו שאתה עשית. להבין שזה ככה. שפשוט סיפרו לנו משהו והאמנו לו, אבל הוא לא אמיתי.
שצריך לא לשמוע לעצות שלהם. לא להתגרש. לא לכעוס. לא לבקש טובות מהאישה שתספק אותך.
זה רק משפיל, גורם למתח עצבנות. כן, הקשר המיני מתרופף עם הזמן.
ואני מציע לך להבין שזהו זה. לא יהיה לכם יותר מין, כי בעצם מה שיש לכם עכשיו זה סתמי.
תחליט חד צדדית שאתם עוברים לנישואים ללא מין. תשים את זה על השולחן ביושר.
בשביל מה לך את ההצגה הזאת שכאילו יש בינכם משהו מיני?
אין בינכם קשר מיני בכלל. זהו.

ואם אתה כן רוצה קשר מיני, הפתרון המקובל לבעיה הוא יחסית פשוט. מסתבר ש 80% מהזוגות בוגדים.
ולכאורה זה די ברור שהגברים הלא מסופקים בוגדים. הם אמורים לפי הסיפור הידוע לרצות מאד במין וכשזה אינו בנמצא בבית, עם בת הזוג החוקית באופן טבעי הם תרים אחריו בחוץ. אבל, מה שמעניין זה שהם צריכים אישה כדי לבגוד באישה שלהם. והיכן נמצאות כל הנשים הללו שבוגדות? ובכן, הן כנראה אותן נשים שאומרות בלילה לבעל שלהן שזה לא מתאים להם ובמשך היום לגבר זר הן אומרות כן.
ככה זה.

אל תכעס - ככה זה.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אישה_במסע* »

לא נתקלתי בזוג אחד, אף לא אחד, שאחרי קשר של יותר מעשר שנים ואחרי התרחבות המשפחה, נהנה מתדירות יחסי מין נאותה
לי אישית צורם שאתה קורא לתדירות יחסי המין המתאימה לגברים נאותה, ובהשלכה, לתדירות יחסי המין שלפי הסטטיסטיקה שלך מתאימה לנשים - לא נאותה.

<מסכימה לגבי ציפיות. באופן כללי, אני חושבת שהמיתוס של הנישואים במאה האחרונה הוא מיתוס מנותק מהמציאות שלא הייתה מעולם אף חברה שהצליח להגשים אותו. וחבל שהציפיות למודל בלתי אפשרי גורם לכל כך הרבה סבל שהיה יכול להמנע עם מראש אנשים היו באים עם ציפיות ריאליסטיות יותר>
מצ'רה*
הודעות: 1583
הצטרפות: 10 נובמבר 2009, 14:20

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי מצ'רה* »

_אם לאדם יש חיים טובים עם בת זוגו ולהיפך, אין טעם לזרוק הכל בעבור תקווה לשנים טובות מלאות מין עם בת זוג חדשה. זה יגיע גם בקשר החדש.
קשר טוב, חברי ואוהב עם חיי מין שעוברים טרנספורמציה למינון נמוך (רצוי בשילוב פתרונות אלטרנטיביים) הוא חלק מהתבגרות הקשר וכדאי להשלים עם שינוי אבולוציוני זה כמו שאנו משלימים עם התבגרותנו שלנו.
שנה טובה לכולכם._
כתבת מאד מאד יפה.
נהניתי מהעובדה שאתה לא נשמע קורבני למרות שברור שקשה לך.

אל תתייאש. מהסתכלות מגיל יותר מבוגר (נראה לי, לפי גילאי הילדים) - הדברים ממש יכולים גם להשתפר ולא רק להדרדר.
מה שכן, צריך להמשיך לאהוב וצריך סבלנות רבה. לא אומרת בכלל שזה קל. וזו גם עבודה.
אבל החיים מלאים הפתעות. גם בתוך זוגיות ארוכה.
טוני*
הודעות: 6
הצטרפות: 29 יולי 2006, 11:34

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי טוני* »

אני כותבת מן הצד של האישה. אני בת 41 בזוגיות עם בעלי כבר 16 שנים. הקשר ביננו היה תמיד חם איכפתי ואוהב. התקשורת טובה מאד. יש לנו שלושה ילדים. במהלך חיינו המשותפים התבגרנו בקריירה מספקת ומרחיבת אופקים. לאחרונה (מזה חצי שנה או יותר) אני מרגישה שאינני מאוהבת בו יותר, ואף נרתעת מן המגע שלו ומן המראה שלו. יצויין כי משיכה מינית (מצדי) מעולם לא היתה בשיאה אך האהבה חיפתה על הדברים. ניסיתי לפתוח את הדברים איתו והוא נפגע עד עמקי נשמתו. אני לא רוצה לפגוע בו עוד, אך מרגישה שבעצם הישארותי עמו אני אולי מונעת ממנו מישהי שתאהב אותו כפי שמגיע לו. הוא אדם נפלא, מתחשב, מאפשר, אב נהדר, חבר טוב. מעולם לא פגע בי, במידה רבה אני מרגישה שבזכות הקשר איתו אני האישה שהפכתי להיות: בוטחת ושלמה עם עצמי. אני לא רוצה להפרד. לא התאהבתי באדם אחר, ואני לא מדמיינת זוגיות עם אדם אחר. אילו היינו נפרדים, הייתי מעדיפה להשאר לבדי. בשום פנים ואופן לא פרק ב'.
מה השתבש אצלי? האם ניתן לשקם את המשיכה וההתאהבות?
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אולי פגיעה במצב רוח? עצבות כללית, דיכאון מינורי, משהו בכיוון?
טוני*
הודעות: 6
הצטרפות: 29 יולי 2006, 11:34

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי טוני* »

כן, בהחלט סוד של דכאון כללי, מאד מאד מינורי. ולאחרונה גם תחושה של דחייה גופנית. העניין הוא שתליתי את תחושת הדחייה שאני חשה בדכאון שנחת עלי, ועתה, נדמה לי שזה הפוך. אני אולי מדוכדכת כי לא נמשכת אליו, וקשה לי עם זה. פיסית - קשה כשהוא נוגע בי, ונפשית - קשה לי כלפיו, הוא באמת נפלא)
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

השאלה מה קדם למה, תחושת הדחיה או הדכדוך, היא קריטית :-) יכול להיות שהתשובה מורכבת ושהדרך אליה ארוכה. אני שמה לב שאת מעלה את נושא הפרידה כמשהו שעשוי להביא לו אהבה גדולה יותר או בכלל, שדרוג בחיים, למרות שבעצמך את ממש לא רוצה. לך אין ענין לא לפרק את הקשר, ולא לבנות אחר מחדש. ובכלל, את מתייחסת אליו כאדם נפלא ומלא מעלות ויתרונות, ואל עצמך כאבן הנגף החולה.
נשמע לי עצוב. מה עם האושר שלך?
טוני*
הודעות: 6
הצטרפות: 29 יולי 2006, 11:34

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי טוני* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

קשה לומר מה קדם למה. נכון שאני אכולת רגשות אשמה היות ואצלו דבר לא השתנה. זו הסיבה שאני חושבת על האושר שלו ועל כך שמגיע לו להרגיש אהוב ונחשק, לפחות כפי שאני מרגישה לצדו. אני לא רוצה להפרד כי הקן שבנינו נוח ובטוח ונעים. הוא דואג לי תמיד, מסור ואוהב. לוותר עליו משמעו לוותר על כל זה, ועל החברות הנפלאה והעמוקה שביננו.
מה לעשות על מנת להחזיר את המשיכה, או לעוררה במקום בו מעולם לא היתה חזקה מספיק.. אני מיואשת ומתוסכלת.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

הסיבה שכתבתי קודם כל על דכדוך, היא שאחד הסממנים המובהקים של זה זה ירידה באהבה (ומשם במשיכה). לפעמים פרוזק אחד יכול לעשות מה שמיליון טיפולים לא יחלמו (אני בטוחה שהדברים שלי יכולים לעורר מחלוקת, אז מבהירה שבהשאלה). כלומר, כל פועלה שתעשה כיף לנפש בכלל, להרים את כוח החיות באופן כללי, יכולה לגלוש ולעשות טוב גם במישורים הפחות צפויים. לפעמים ההורות כל כך שוחקת, שפשוט שוכחים לעצור ולקחת אויר. וכן, המקום שהכי מיטיב איתנו יכול להיות דוקא הראשון שנצא נגדו. בקיצור ממליצה לא להלחם במה שלא בא מאליו, אלא לעשות כיף מסביב ולהגביר את השמחה. ואם היא יכולה להיות זוגית - על אחת כמה וכמה.

אם זה מדבר אליך... בשמחה :-)
מציאותי*
הודעות: 1
הצטרפות: 16 אוקטובר 2016, 09:37

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי מציאותי* »

כל כך מעט מין ...עם כל כך הרבה זיוני מוח עוד לא חוויתי מימי ....
הלו, זה קוסט בנפיט יקר ..החיים בורחים להם ...ומה לעשות החיים הם אך ורק פעם אחת ועכשיו !!!!
תזכור דבר אחד ,,אלהים שהוא כל יכול אינו יכול לשנות את העבר ,,ואילו לנו אין אחריות על העתיד ,,
יוצא מכך שהחיים הם רק "עכשיו" ,,אפילו אין אחר כך ...החיים שלך הם מה שתעשה מהם
כך את עצמך ,----חשוב ,ולאחר מכן החלט ...ולאחר מכן אל תחשוב שוב.... על מנת שלא תכלה את ימיך בהיסוסים ...
זכור החיים שלך הם הוויזה הפרטית שלך ואין לאיש הזכות לומר לך דבר ...גם אם הוא מרגיש קרוב אליך..!!!
האדם שאוהב אותך אפילו יותר מעצמו ,לא יוכל לתת לך דקה מחייו ... תהיה שלום ובהצלחה
ציפור_חופש*
הודעות: 89
הצטרפות: 17 אפריל 2014, 04:26
דף אישי: הדף האישי של ציפור_חופש*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציפור_חופש* »

הרבה זמן לא ביקרתי כאן. מעל לשנה. אולי הימים הקרים שהגיעו למחוזותינו גרמו לי לשוב לבקר במקלט הזה, ששימש אותי ככתונת משוגעים, בעיצומה של הטלטלה הגדולה ההיא שפרטיה התגלגלו כאן במשך חודשים שלמים.
חזרנו אתמול מטיול משפחתי. סופ"ש ארוך ביעד עירוני נחשק, נסיעה בכבישים יפייפים, הילדים מאושרים מאחור, עם או בלי אייפד. בלילה הראשון היא ישנה עם הבת, בלילה השני עם הבן, בלילה השלישי שוב עם הבן. כבר לא רבים על זה. אין יותר שיחות בעניין הזה. וגם אם היו, הן היו הופכות להיות שיחות עקרות. היא משתדלת. היא יותר סבלנית. תפסתי טקסט כשהייתה בישראל מאיזה יזיז לשעבר שניסה לקבוע איתה והיא נפנפה אותו. היא נזהרת. הטראומה שלי היא גם טראומה שלה. הייתה לנו מריבה אחת מאד גדולה לפני כחודשיים, מהריבים האלה שאחריהם יש מנצח אחד שהוא מאד ברור. צעקתי כפי שלא צעקתי בחיים. העיניים והוורידים יצאו כמעט ממקומן. אני לא חושב שהיה מישהו ברחוב שלא שמע. לצערי הילדים היו נוכחים, ולקח הרבה זמן להרגיע אותם. לא חשוב על מה היה הריב, כנראה שעל שטויות. אבל אחרי הריב ההוא כמעט ולא רבנו עוד. ואם ישנה התלקחות מקומית, מספיק שאני מראה מעט אסרטיביות והיא נסוגה. כל-כך לא רציתי להיות כזה, אבל לעדינות שלי ולכבוד שנתתי לה כמאהבת היה מחיר יקר מדי שאני לא אשלם עוד. אני משתדל לא לדבר הרבה, לא לשתף אותה יותר מדי. אין מחמאות, שיחות אינפורמטיביות, אני קר, מרוחק ושלו. לא כועס. לא מתוסכל. שכבנו פעמיים בשנה האחרונה. פעמיים היו באותו שבוע שאחרי אותו הריב גדול. אני יזמתי, היא לא התנגדה. היא נרתעת מהמגע, וזה קורה בחושך מוחלט. היה לילה אחד שהיא באה לצד שלי להתחבק. היו כמה פעמים שהזמנתי אותה לצד שלי והיא התעקשה שאבוא לצד שלה. הייתה פעם אחת שבאתי לצד שלה, והיא נשארה מכורבלת בשמיכה האישית שלה. כשאמרתי לה מה עם לפתוח את השמיכה, ולהתכרבל פנימה יחד, אמרה שקר לה מדי ושהיא מעדיפה ככה. אמרתי לה שאפילו עבור החרדים מנטורי קרתא היא חסודה מדי. התסכול שם כמובן, אבל למדתי לקחת אוויר ולדפדף הלאה.
אני לא המאהב שלה עוד ומאחר והנישואים הם לא רישיון להחזיק את חיי המין של הפרטנר בשבי, אני פועל למציאת פתרון.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קור_את* »

ציפור חופש היקר, טוב לראות עדכון שלך!
הכול נשמע מאווד קשה. לחיות כך באיכות חיים רגשית ירודה זה עצוב ומתיש.

אני לא המאהב שלה עוד ומאחר והנישואים הם לא רישיון להחזיק את חיי המין של הפרטנר בשבי, אני פועל למציאת פתרון.

מקווה שתצליח למצוא משהו שיגרום לך אושר. אני סבורה שהילדים יקלטו או כבר קולטים את הקור ההדדי, ואז גם אין טעם להישאר בנישואין בשבילהם.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

היי ציפור,
יש לך אי-מייל בו אפשר לשלוח לך הודעות פרטיות?
אולי תפתח אחד רק עבור מטרה זו?
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי עוקבת* »

ציפור, גם אני שמחה לשמוע עדכון. אם כי לא שמחה לשמוע שעצוב וקר לך בנישואין. מה הצעד הבא?
כבר_לא_שקטה*
הודעות: 1
הצטרפות: 18 מרץ 2017, 14:47

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי כבר_לא_שקטה* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ציפור,
מה שלומכם?
אנחנו באותה הסירה. כמעט אחד לאחד.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קור_את* »

_ציפור,
מה שלומכם?_
גם אשמח לשמוע. בעיקר מה שלומך שלך.

אנחנו באותה הסירה. כמעט אחד לאחד.
אוי, שקטה. עצוב לשמוע!
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי שקטה* »

השקטה שכתבה כאן היא לא אני.
"שקטה", אם את עוד כאן, אשמח אם תשני את הכינוי למשהו אחר. יש כאן כבר כותבת בשם זה.
תודה.
פלוני_אלמוני*
הודעות: 1182
הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמוני* »

אני רואה שאתה לא כאן יותר, איכשהו הקלדתי בגוגל בעיה אישית שיש לי והגעתי לדף הזה שלך ואני כבר קורא אותו כמעט שעה. לא את כל התגובות אבל בהחלט חלק נכבד ואת רוח הדברים.
אני לא יודע מה מצבך היום אבל קראתי את הודעתך האחרונה ואיך לומר בעדינות, אני לא הייתי רוצה להיות במקום הזה.
מקווה בשבילך שמצאת פתרון הולם יותר שהוא מעבר לחיי מין בצד.
בכיין_פי_20*
הודעות: 1
הצטרפות: 25 אפריל 2017, 21:57

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי בכיין_פי_20* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

גם אני רואה שאתה לא כאן והייתי שמח לשמוע איך פתרת אני עם אותה בעיה כבר 20 שנה + לא מעט ילדים, די דוס ואין לי שמץ איך להתמודד, המצב די על הפנים, אשתי הודיעה לי "חגיגית" :( שהיא לא אחראית על אושרי המיני, יש הרבה פציעות ועבר משותף יש אהבה, אבל אני גווע וגם הגוף שלי, זקוק למגע, נואשות...
לאונן זה לא כיף, אובד עצות
שייקה*
הודעות: 1
הצטרפות: 30 אפריל 2017, 03:54

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי שייקה* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

סיפור עצוב הוא סיפורו של "ציפור חופש". העלה בי הרבה דמעות.
נראה כמו טרגדיה ברורה מראש לכולם חוץ מלשחקנים הראשיים דהיינו ציפור ורעייתו.
יש הרבה סיבות כדי שיהיו ביחד, אבל יש גם הרבה קשיים מצד התכונות של כל אחד מהם.
הלוואי והיו פתרונות לכל מקרה. עצוב עצוב עצוב.
ציפור_חופש*
הודעות: 89
הצטרפות: 17 אפריל 2014, 04:26
דף אישי: הדף האישי של ציפור_חופש*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי ציפור_חופש* »

קיוויתי לא לחזור לכאן עוד. אולי רק בעוד הרבה שנים כשכבר הכל יהיה מאחורי, וארצה לבחון את עצמי מחדש. אבל אני חוזר לכאן, כי התסכול חוזר ומטפס למעלה למעלה, ועומד לו שם בגרון. אנ לא מתכוון למרוח את הזמן שלי עוד בכלא הרגשי הזה. היחסים מתים. לפעמים זה מתעורר קצת, יש מעט רגש. יש לפעמים מומנטום שנמשך כמה ימים, אבל זה לא זה. זהו - לא רוצה להאריך מעבר. הפעם הבא שאני אעדכן, יהיה מה שיהיה, אהיה מאחורי זה. זה ייקח שבוע חודש או שנה אבל זה יקרה. בזה אני בטוח!!!
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי קור_את* »

ציפור יקר, האם מחקת את ההודעה שלך? שמחתי לראות שאתה מעדכן!
מקווה שאתה בסדר ושאתה מתקדם לכיוון טוב בחייך.
{@
עוקבת*
הודעות: 96
הצטרפות: 16 ינואר 2006, 12:39

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי עוקבת* »

ציפור חופש, גם אני מאלה שחשבו עליך ומקווים שאתה בסדר.
פלוני_אלמונית_9*
הודעות: 1
הצטרפות: 13 יולי 2017, 03:12

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית_9* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

היי ציפור, כמו רבים שכתבו מעליי, הזדמנתי לדף במקרה ולא יכולתי שלא להמשיך לקרוא עד השעות הקטנות של הלילה. הסיפור שלך נגע ללבי מאוד. כמו כולם, מקווה לגלות שאתה נמצא במקום הרבה הרבה יותר טוב. עדכן אותנו כשתוכל וכשתרצה.
אנירק*
הודעות: 9
הצטרפות: 20 ינואר 2016, 22:46

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי אנירק* »

MGTOW - ממליץ לחפש ולקרוא.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי יונת_שרון* »

מויקיפדיה:

"Men Going Their Own Way is a mostly pseudonymous online community supported by websites and social media presences cautioning men against romantic relationships with women, especially marriage."
פלוני_אלמונית_ותיקה*
הודעות: 140
הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלוני_אלמונית_ותיקה* »

MGTOW
נתקלתי בבחורים כאלה בפורומים שונים, לפעמים הכינוי שלהם הוא כזה ולפעמים הם שמים את הסמל של ה"כת" ההזויה הזאת. מה שמאחד אותם הוא שנאת נשים עמוקה וייחוס כל הרע בעולם בערך לנשים.
אלה החבר'ה עם התגובות בנוסח:
אשה רק מחפשת ארנק ולא חבר.
אשה תמצוץ את כספו ודמו של הגבר שייפול לידיה> ואז תזרוק אותו ו/או לא תתן לו לראות את ילדיו.
גבר צריך להשתמש באישה לצורך זי... ולהמשיך הלאה.

בקיצור, נעבעכים.
פלונית_פלמונית*
הודעות: 17
הצטרפות: 09 אוקטובר 2005, 20:29

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי פלונית_פלמונית* »

אישה במסע לדעתי למחוק את ההודעה.....
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

אשתי לא בעניין שלי יותר

שליחה על ידי טלי_ב* »

אישה במסע לדעתי למחוק את ההודעה
מה?
שליחת תגובה

חזור אל “מין ומיניות”