איש,
זה יהיה ארוך ומייגע, זה ייגע באלף נימים ששייכים כולם אל האנוש.
גם אליך בתשובה וגם אליך ואל כל האישונים המתרחבים בתדהמה או מתכווצים בכעס למקרא הדברים.
עם זאת, הפעם בקשתי אם ניתן להעלות מהאוב את ההרחבות שיש כאן.
עמך הסליחה, עליך הברכה, והחגים לפחות שמחים.
צפריר
האם הזיוף העצמי הוא הניסיון להחזיק את המסגרת המשפחתית שלמה?
גם.
לא עצם הרעיון של לא לפרק את המשפחה.
הנסיון הנואל להחזיק את המשפחה - על פי תנאיך.
כלומר, ברשותך,
הבה ונלך בעקבות הזיוף הזה ונתבונן לעומקו של עניין:
הבה ונזייף את הספור לכדי כך שבת הזוג שלך מכה על חטא, מוצאת את צדקתך (זה כבר בדרך - הנה גם היא סבלה) ונמצאת מעתה ועד עולם לא רק שלך, אלא כולה חושקת בך, רוצה רק אותך ויתירה מכך - גם נותנת סטירה מצלצלת לזו שהיטיבה לעורר בה את האהבה.
והזיוף מתאר את עצמו אל המקום שבו הנך מאושר, לא רק מאושר, מאושר עד הגג - שכן האישור שאתה צודק, האישור שאתה מקבל הכרה - בא מהאשה שאתה כל כך אוהב לנסות לאהוב ולהצליח לכפות עליה לאהוב אותך כפי שאתה רוצה ובכלל.
אז, עולה הזיוף בעירומו למדרגת ההבנה שזה לא מה שאתה מחפש.
זה סוג של מפלט.
ארמון בדולח על פי מיטב האגדות, בו הכל טוב, אתה המלך והיא המלכה,
או אם נבקש לדייק אתה המלך והיא אחת מנשותיך, שפחתך בפועל שברוב טובך,
היות והיא מאשרת את נחשקותך - אתה מוכן לראות בה מלכה.
אז, כאשר כל כולה שלך, כל מיניותה, מחשבותיה, רגשותיה פתוחים בפניך
ואף מתאימים את עצמם לצרכיך, לעולם תואמים את שלך, ונמצאת היא שם על מנת לשרתך ולהזין את רעבונך להכרה, אהבה ואשליית השליטה הזכרית.
ונאמר שככל שהזמן עובר האישור שמתקבל ממנה, על היותך לפחות זכר אלפא - לפחות בעבורה, לא רק בסקס ובאהבה אלא בכל תחומי החיים, שנינותך וריח נפיחותיך מתקבלים בהערכה ואפילו בסוג של הערצה. שהרי אתה המלך. אתה האל.
האם כבר רואה הנך לאן זה הולך? האם אתה מבין שמהר מאוד תמאס בה? האם הנך מסוגל לראות שהגירוי של הכרה ואהבה אין לו שובע? לא מבחוץ.
רק אתה עצמך יכול למלא את באר מי חייך ולשתות ממנה ולהרוות את גופך נפשך ומילותיך באהבה נטו, ללא תנאי, מתוך החלטה.
אהבה עצמית שאינה קשורה לזולת כלל ולכן גם אינה באה על חשבונו.
אהבה עצמית שמתעלה מעל התיעוב העצמי, אהבה עצמית העולה מתוך חמלה עצמית, מחילה עצמית, סליחה ובעיקר קבלה.
קבלה של כל החבילה שהיא אתה.
ובעיקר קבלת היותך מתחפר שוב ושוב אל עמדת הקרבן, ומצפה מהמזבח לשחררך, מבקש מהרודן שכולו מדומיין לשחרר אותתך מהעמדה הזו, בעוד אתה נאחז היטב בקרנות המזבח.
שאם יילקח ממך גם הצדק זה יהי נורא שהרי נחמת הפורתא של הקרבן, היותו צודק, מעלה בו אשליה שעצם סבלו הרב, אשר טרגדיות ודרמות אנושיות קורעות לב הם רק חלק מהמחיר שהוא שילם ומשלם, מאפשרת לו להתייהר ולבוא אל עולמו עם שרביט שליטה - לרדות במציאות הפיזית את צדקתך.
וכאשר המציאות מספקת לך כלים להוכיח וללמד לקח, להביא את הצדק שגם ייראה, להיכנס בכוח זכריותך ולדרוש את שלך (מה שלך תגיד? אפילו הגוף שלך לא שלך) אתה משתמש במסע ידוע מראש, בעיקר כדי לשחרר מתחים מגופך. זו מטרת כל ההתלהמות הזו כלפי מי שניתן להתעמר בו, כי הצדק לא אתו.
אבל בפנים, עמוק בפנים, אינך יכול ומצליח לסלוח לעצמך שאתה כזה.
בפנים עמוק אתה מרגיש חסר ישע.
אינך יודע מה לעשות מול הרגשתך החדה, הכאב הפיזי הקבוע,
כמו טון שכל הזמן מלווה את חייך, שאתה במלכוד.
אתה כל כך רוצה לשחרר אותה באמת, ואת עצמך.
ואינך יכול.
הפחד מעוד כשלון.
היעדר הדרך שתביא אותך מהר ליעדך.
הרצון להחזיר את הגלגל אחורה.
כאילו שידעת באמת מה שהתרחש אי אז,
כשחפרת לאהובתך בכל שדותיה
מכל הכוונים עד שנאלצה - למענך - להתנער ממך.
את זה, את הכשלון הזה של הילד הקטן הפועל על פי קוד זכרי בעיקר, אינך יכול לשאת.
אינך יכול עדיין להבחין בגודל ההצלחה.
בגודל השעור.
בעומק המחזה.
אתה מייצג נאמנה את קונפליקט ההתבגרות האנושי.
האם הזיוף הוא בכך שאני משכנע את עצמי שיש צדיק וחוטא בסיפור?
הצדיק חוטא והחוטא צודק.
האם הזיוף הוא בכך שאני נותן כל כך הרבה משקל לבת זוגתי על חיי ומצב רוחי?
למישהו, לרעייתך או לילדיך, לצפריר או לתודות, למשה או לאהרון, למישהו בכלל. אושרך אינו תלוי בדבר. נקודה.
האם לשים פס ולצחוק על כל העניין ייחשב בעינך יותר אותנטי? אני לא בטוח שאני מבין.
על פני לשים פס. לכבד.
לכבד עד כדי כך את עצמך,
עד מיגור כל הזיקות שכובלות אותך אל סבל ואומללות.
לא להסכים לקחת אחריות על התנהגות של האחר, לא להסכים לקחת אחריות אלא על מצב הרוח שלך,
וזה, אם נמצאים דגליו מתנופפים ברוח ההסכמה החיצונית לעצם זכותך להיות מאושר, יש לך לאן לשאוף, להוריד את הדגלים - ולהיות. נוכח. נכון. אלו הם חייך.
חייך אינם בשליטתך.
האוויר - אינו בשליטתך.
רק ההסכמה לקבל את מי שאתה הוא - כהחלטה, כדבר מוחלט, חרף כל הנסיבות הטעויות הכשלונות וההצלחות, בכל מחיר ובכל מקום ובכל שעה, תרגיע את החוסר באהבה.
למרבה הפלא או לא, כאשר אתה שם, שאר הבריות, מאהובתך ועד רעייתך, מאחיך ואחיותיך ועד הוריך ואבות אבותיך, נמצאים מקבלים השראה ומואצלת עליהם ההילה המאפשרת איזון עצמי, התגברות, התבגרות, במובן הזה של המעבר מזכר לגבר.
מילד שעדיין חסר את היבטי הזכר הגופניים ופועל על פי
post]הקוד הזכרי 26[/po].html, לנער שמתנער מילדותו ומפנים את הקוד הזכרי שזו תקופה הורמונלית שהיא התבגרות ללא התגברות,
הגיע זמנך להיות גבר במשמעות של לא רק להתגבר אלא להתבגר.
תתבונן בזה. זה הצעה לא רעה בכלל.
עם אילו חלקים עלי לעשות שלום?
עם מי שאתה הוא. ועם מי שאתה מדמיין שאתה הוא.
עם מי שאתה הוא ברמה הגופנית גם. אל רמת המולקולה.
אצבעותיך הם אתה. המזון שאתה מכניס לפיך יהיה אתה עוד רגע, יהיה עצמך. הפרש שלך היה עצמך והלך ממך, וטוב שכך.
תהליך החיים, התמורה וההתמרה - זה עצמך.
עם זה תעשה שלום. והזיוף המדובר יקבל פרופורציה אל זוטות שיעלו בך חיוך. כמו נטייתך להצחיק בכל מחיר.
את מה או את מי אני צריך לשחרר על מנת לחיות בשלום עם עצמי?
את מה שלא מביא לך לחייך שמחה ודיצה אהבה ורינה, כל מה שמיותר בחייך - שחרר.
התבונן היטב מה אתה רוצה בחייך - שמור על הזיקות שמאפשרות את זה בפועל - אלה שמעלות בך סבל, מה לך ולהן? מה אתה אוחז בתסכול כאילו זה יהלום יקר ערך.
בחר לך תסכולים, המשך לסבול, אבל מתוך בחירה, קבלה וחיוך.
עדיף חיוך מריר מפרצוף חמוץ.
איפוא הזיוף הגדול שאתה רואה? למה אני לא מסוגל לראות אותו?
על הזיוף הורחב די, אתה לא יכול לראות אותו כי אינך מסכים לשחרר תפיסות. דגים לא רואים את המים, כמו שאנחנו לא רואים את האוויר. אבל כאשר מצביעים לך על זה, מיד אתה רואה אוויר באמצעות עשן או קרן שמש.
אתה עדיין מסרב להסכים לראות.
קבל את זה, אהוב את זה. ברך על זה. צחק על זה.
לעולם אל תבוז לעצמך יותר. כי אין בוז באהבה. וכאשר הנך בז לאחר, הנך בז לעצמך.
כאשר אתה בז לעצמך, זה לא מפליא שיונת השלום האפשרי בינך ובין עצמך - מסרבת לעוף.
_אתה מתריע שנה כבר בפני על הילד שבי שמשתולל, הילד שצריך לערסל, על היהירות של הקורבן, על הפתטיות שבמצב הזה.
השנה עברתי שיעור גדול בסבל, באיפוק, ובאיבוד שליטה. הרגשתי כאותו ילד הולנדי שסותם את החור בסכר ההולך ומתפרק. שחקן במחזה של החיים. חברים אמרו לי לעזוב כבר את הספינה הטובעת הזו. אתם כאן ייעצתם לי מההתחלה לברוח על נפשי.
וכל מה שיכולתי לעשות זה ההפך. אולי כמו קופץ בנג'י הססן, לא קפצתי. לא עזבתי, לא נטשתי, לא ברחתי, אפילו לא זזתי - כי לא ויתרתי על מה שהרגיש לי כשלי. כן, הרכושנות. כלפי משפחתי וכלפי זוגתי. זו מילה עם קונוטציה שלילית, אני יודע, אבל יש בה גם חלק שמעניק ביטחון ושייכות. אבל המשפחה הזו, הזוגיות הזו נשברה לרסיסים עוד קודם לכן, והניסיון לשמור אותה שלמה הוא אבי אבות הזיוף. הייתי יכול להתחיל לי קשר במקביל, לזוז הצידה וכו' אבל לא הצלחתי. לא הצלחתי לוותר על רעיון המשפחה, על הרצון להשיב את הסדר על כנו. הבנתי שזה שגעון רגעי, שאשתי לא באמת רוצה לאבד את הכל. שהיא חלשה ונתונה למניפולציות. ושכן, היא נמשכת לנשים והיא עכשיו כמו ילדה בחנות ממתקים. הרגשתי שאני צריך להמתין. שהשגעון יחלוף ואח"כ תבוא עבודת שיקום. המעקבים, קריאת ההודעות, השקרים, והזיוף שפשט ביחסים הפכו אותם ל 'לא ראויים לאכילה'. אבל עם פרי הביאושים הזה נגזרתי להתמודד. יש כאן שיעור אמרתי לעצמי, שיעור שאתה צריך ללמוד, ולא בבריחה ממקור הכאב, אלא דווקא בהתמודדות האיתנה יום יום שעה שעה, תפיק את מה שאתה אמור להפיק. את המנגינה הזו ניגנתי לעצמי, משכנע את עצמי שזה זמני, ושבסוף המנהרה ישנו אור. והאור לא חייב להיות בצורת משפחה וזוגיות. אור יכול להיות גם הכרה שלמה שהדרכים צריכות להיפרד. או לחלופין לעשות שלום עם המציאות ולקבלה כפי שהיא מבלי לרצות ליפף אותה.
הפרטים אולי לא חשובים אבל הם כן מצביעים על תנועה, על רצון ועל החלטות. כשאשתי החליטה שהיא רוצה לנער מעליה את ה'שטן' היא הלכה בכל הכוח. מונעת מנקמה אישית על האישה שחשפה אותה במערומיה תרתי משמע מבלי שיכלה להתחייב אליה כפי שאולי קיוותה וציפתה. תהליך ההתרחקות ממנה איפשר התקרבות אלי. איטית, הדרגתית אבל משמעותית מספיק כדי לתת תקווה. אז הפורום הזה מלא ברצון טובה אבל גם בתגובות סקפטיות ( או אולי ריאליסטיות) לגבי הסיכוי לקשר שלנו על פי איך שהוא מובע כאן בדף._
ראה עמדת הקורבן. אתה גם קרבן וגם גיבור.
לשם כך סבלת, לשם גבורתך. גבורה אינה מצביעה על התבגרות.
הרי כל זה היה יכול להתקיים ללא סבל כלל.
היו קשיים, בהחלט, קשיים יש, כל מיני, אישיים ברגיל וגם זוגיים. קשיים בזוגיות האינטימית הם חלק מהיחסים בינך ובין עצמך.
אבל הסבל, ההקרבה והיתלות בביטחון מזויף. חיצוני. תלוי מאורעות חיצוניים. הסבל הוא כולו בחירה שלך.
כל ההנחיות עד כה, ומעולם לא נאמר לך ליטוש שום ספינה מהמקור הזה, נועדו על מנת שתוכל להיות פטור מהתלות החיצונית הזו, ולקיים זוגיות לתפארת עם עצמך.
בחרת לסבול מעצמך ואת עצמך. זה בסדר. אהוב את הילדותיות הזו, חבק אותה, הנח אותה במידתה האמתית, לא כשליטה כל יכולה, אלא כגחמה של ילד, שעשויה לעורר מעט הומור עצמי.
ראה, קורבנות משחררת מאחריות.
מהאחריות לנהל את מצב הרוח אצלך.
שייכות אינה מדברת על בעלות.
המלה 'שלי' היא אשליה ממש.
אני יכול להיות שלה, או שלך, אני יכול לבחור להיות שלך או שלה או שלו, מבחירתי.
איני יכול לתבוע חזקה על אדם אחר ולומר - שלי.
_הסיפור עם ק' לא תם. היא נושפת בעורף, מנסה בציפורניים למשוך אותה חזרה, הפעם במסווה של מניפולציה רגשית המנגנת על ייסורי המצפון של אשתי - מה עשית לי ומה עוללת לי. ואשתי החלשה, שוב פעם נגררת והופכת לכלי בידיה, ואני מותש ועייף צריך לחזור שוב למערכה.
לא צפריר, אני לא מעוניין בקורבנות יתר, אבל כשאשתי מדברת על הסבל שהיא עברה ושלא רק אני עברתי גיהינום השנה, לא יכולתי שלא לומר לה שבזמן שאני והילדים כאן סבלנו את הלכת והזדיינת עם המורה - אין דרך אלגנטית להגיד את זה. פשוט אין.
אז אין לי באמת שליטה בעניינים, והדברים הפכפכים והכל היא אשלייה אחת גדולה. כל-כך קל לומר את זה ( ודרך אגב אני מסכים עם זה בכל מילה) אבל אני פשוט יותר מדי בפנים, רגשית על מנת שאוכל לדבר בשאנטיות הזו. עבורי זהו הזיוף. הכאב שלי אמיתי מאד. אולי אני בוחר בו, ואולי זה ילדותי להיצמד אליו כי הוא מנציח את הקורבנות - אבל אני עוד לא גילית איך חוסמים אותו, בעיקר כשהוא בא ותוקף אותי מהמקום הכי חשוף אצלי בנפש._
כל הפרטים האלה משעממים. דפוסים שחוזרים על עצמם.
ניתנו לך בתשובה זו כלים, רעיונות ומנטרות. קרא והפנם, תרגל, הסכם.
יש לך הזדמנות לפרוץ את המעגל, להעלות את קצהו ולהתחיל לטפס למעלה בספירלת האיזון המקודשת.
הנח. שחרר. הסר כל אחריות.
התחל במסע המרתק מכולם. פנימה.
ללא אף אחד חיצוני.
ראה, אלוהים שוכן בתוכך.
גלה את אלוהיך.
שחרר את ילדותך וצרכיך הבלתי מסופקים, רעב עתיק שקיבלת בירושה מאבות אבותיך, אשר זנו את קדושת אלוהות עצמיותם אל הכסף והזהב, אל העגל וסירי הבשר, אל קבלת ספוק תמידי מבחוץ, אל ההפרדה והצורך לבעול לשלוט ולרדות במציאות.
התחל לרדות מ המציאות - דבש.
ויש בה - הרבה דבש.
ארח את עצמך בסוכת החג,
שלושת הכוכבים הם - אתה; עצמך; אלוהיך.
אשפז את עצמך, הבראה כוללת בתוכה ריפוי.
התבגרות כוללת בתוכה בריאות.
תודות
אז...
שהיא לא אחראית על אושרי המיני, יש הרבה פציעות ועבר משותף יש אהבה, אבל אני גווע וגם הגוף שלי, זקוק למגע, נואשות...