אמא חדשה בהלם

[אנונימי]

דף תמיכה

[אמא_בהלם*]

נולד לי ילד לפני חודשיים - עכשיו הוא על הכתף שלי -כבד אבל אני יכולה לכתוב
לא יודעת מה חשבתי לפני ההריון -לא זוכרת למה רציתי להיות אמא... אני אפילו לא זוכרת את ההריון
אני זוכרת שבאופן מיליטנטי כמעט רציתי שהכל יהיה טבעי הכי טבעי שאפשר
רצינו לידת בית -רק שאנחנו לא גרים בישראל וללדת רציתי בישראל
בסוף היתה לידה בקיסרי -עד היום לא ממש הבנתי למה
בעלי צעק עליהם - "טבעי -אנחנו רוצים טבעי!!!!!"
ואני אחרי שלוש עשרה שעות שבהן כל רגע מישהו אומר יש התקדמות ואחריו נכנס מישהו אחר ואומר אין שום התקדמות - פשוט צרחתי - תרדימוווווווווו אותיייייי!
יש לי אפילו שבט - הכי נהדר שאפשר - רק שאנחנו ביבשת אחת והם באחרת
אנחנו פה בגלל פרנסה - עבודה שבעלי אוהב ושאני מפחדת לוותר עליה - השקענו כסף וזמן
אני עם התינוק בבית -יש לי מטפלת מגעילה שהולכת לעוף
יש לי מנקה שבא פעמיים בשבוע
ועדין אני לא שמחה
הולכת לאיבוד
לא מכירה את עצמי
מרגישה אשמה
רוצה לצאת מפה
לא יודעת מה לעשות
למה החלטתי להיות אמא?

[טרה_רוסה*]

את צריכה חופשה בארץ עם המשפחה, בדחיפות.
תרגישי טוב. אל תדאגי, את עוד תיזכרי למה רצית להיות אמא, פשוט כרגע אין לך תנאים מתאימים.

[אמא_בהלם*]

רציתי לשאול באופן הבוטה ביותר
איך ולמה אמהות גורמת אושר?

[אמא_מאוחרת*]

היא גורמת אושר כאשר את מתחילה לעבוד עם הילד לפי לוחות זמנים. כאשר את מתחילה להבין את סדר היום שלו. את יכולה למצוא לך את הזמן הפנוי לעצמך. לאט לאט את והוא מכירים אחד את השני. הוא מתחיל לפתח אישיות משל עצמו. את צופה בו שעות חוקר את העולם. הוא קורא לך "אמא" והלב מתמלא אושר. יכולה לכתוב לך עוד הרבה, אבל יש כאן אורחים.להתראות בינתיים.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

איך ולמה אמהות גורמת אושר?
אני שמה לב שבכל התיאור שלך למעלה, לא אמרת כמעט מילה אחת על התינוק עצמו. לכן גם קשה לי לענות על השאלה: האושר האמהי עבורי קשור קשר חזק למהותו וטבעו של התינוק, להכרה בחיבור שלו אלי ובקיום שלו כאדם נפרד (ונפלא).

אבל אני חושבת שאם את לא מרגישה את הדברים האלה, אולי תניחי לחיפוש אחר האושר באמהות. כשהוא בא, מרגישים אותו. כרגע חשוב יותר לדאוג לקבלת תמיכה עבורך, כדי שתוכלי להתפנות נפשית, גופנית ואנרגטית לטיפול בתינוק, עד כמה שזה אפשרי בתנאים הקשים שלכם - מטפלת חדשה, אולי ליצור קשר עם קהילה יהודית במקום, אולי אפילו להזמין אמא/אחות/חברה לשהות ארוכה אצלכם. כן, על חשבונכם, בכסף של כרטיס הטיסה שהיית קונה לו יכולת כעת לטוס לארץ).

[יעלי_לה]

איך ולמה אמהות גורמת אושר?

גם אני אמא חדשה, הבן שלי יהיה בן חודשיים בשבוע הבא. גם אני ילדתי בקיסרי אחרי שרציתי טבעי -אנחנו רוצים טבעי!!! ואח"כ לקח לי קצת-הרבה זמן להתנקות מכל מיני אשמות ורגשות אחרים... אבל בשועיים שלושה האחרונים, אחרי שהתנקיתי מהרוב, נשאר לי מרחב שבו פשוט אפשר להרגיש את האהבה העצומה שלי אליו - וזה ממלא אותי אושר גדול כ"כ, שאני לא מבינה איך אני עוד יושבת פה ולא מתפוצצת למיליוני רסיסים מרוב העוצמה של האהבה והאושר האלה.

לדעתי את צריכה לנסות לא לתת משקל לרגשות השליליים ואז זה פשוט יבוא. חופשה בארץ, כמו שהציעה טרה רוסה, או משהו דומה שישנה לך את האווירה, עשוי לעזור בזה.

[תבשיל_קדרה*]

יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?
(אם כן או אם לא - ) נסי לצאת החוצה, לנשום אויר. את עם התינוק - במנשא או בעגלה.

אושר? האושר יכול לבוא אם יש לו מקום, או אפ האו מצליח לפלס לעצמו מקום. נדמה לי שאת עמוסה עכשיו ברגשות אחרים.

[אלונ_צ'יק*]

היי, הוספת בהלם לתואר שלנו...
אני בטוחה שמה שאת חווה זה דיכדוך.. אמנם הוא עובר. בהתחלה החיים נראים מעורפלים, כמו מתוך עיניים מצועפות... המוח עיסה, והדמעות זולגות מעצמן. הכל כל כך מפחיד, כאילו לא רק התינוק נולד חדש לעולם אלא גם את.
אבל לאט לאט עם הבטחון שמגיע מגיע גם האהבה.. פתאום הוא מחייך, ומגרגר, מחזיק איזה רעשן ביד ועוד דברים מתוקים בסגנון.
חווית לידה טראומטית זקוקה לעיבוד, אבל האושר יגיע..
הפיצי שלי בן חודשיים וחצי, ועם כל יום הקשר גודל ומתחזק, משתנה וצומח..

[אמא_בהלם*]

תודה לכן על ההתיחסות
לא יודעת בדיוק מה יש לי
הייתי מוכנה אפילו לשלם לאמא שלי שתבוא לפה - אבל היא לא יכולה מסיבות של עבודה
אנחנו מחליפים מטפלת - כרגע יש אצלנו ישראלית וכנראה שנחליף אותה להודית
זה לא פותר את הבעיה של הבדידות הנוראית ושל תחושה מזעזעת של חוסר חיים
אני אוהבת אותו - אני חושבת שהוא מקסים ומתוק בצורה לא רגילה
אני פשוט לא מרגישה אמא שלו באופן מיוחד - למרות שאני דואגת לו והכל
אני לא מרגישה יותר שלמה או יותר מלאה או יותר משום דבר
אני מרגישה יותר טוב ממה שהרגשתי בחודש הראשון אבל בכלל לא מלאה באושר
אני שומעת אמהות מדברות על זה ולא ממש מבינה
יכול להיות שאני פשוט טיפוס מאוד לא אמהי?
אני שמחה שהתעקשנו על ביות מלא בבית החולים - זה הדבר היחידי בקרירה שלי כאמא שאני חושבת שעשיתי כמו שצריך, הייתי הולכת להניק אותו בלילה בחדר הנקה שיש להם שם - כדי להעזר באחיות ולשבת בכורסא הנוחה - ושמעתי את כל התינוקות האחרים צורחים והאחיות עושות תשבצים וגולשות באינטרנט
הילדים האלה פשוט צרחו כל הלילה! כל כך שמחתי שהוא לא אחד מהם.

[תבשיל_קדרה*]

_אבל בכלל לא מלאה באושר
אני שומעת אמהות מדברות על זה ולא ממש מבינה_
זה לא קריטריון ל"התאמה לאמהות".
אני יכולה לספר לך על עצמי שהייתי מרוכזת באמהות הטריה, אבל כלל לא הרגשתי מרחפת בעננים של אושר. ענין של אופי.

[אמא_בהלם*]

אני כותב את סדר היום שלי כדי לעלות על הנקודה הבעיתית
אני מתחילה מהלילה - הפשוש נרדם בין שתים עשרה לאחת ישן רצוף (בלי עין הרע) בערך שלוש שעות - יונק - ישן עוד שעה או שעתים - יונק - ישן עוד שעה - בהנקה השניה או השלישית אני מעירה את אבא שלו שיחליף לו או מחליפה בעצמי - או שאם נראה לי שהוא לא עשה הרבה מחזירה אותו לישון - בסביבות שמונה וחצי - הוא אוכל נישנושון קטן ונרדם - אז הוא עובר - למטפלת שלו לישון לידה בסלון ואני ממשיכה לישון בערך עוד שעה שעה וחצי (לא תמיד) שינה מאוד לא שקטה בדרך כלל אם סיוטים שקורה לו משהו אז הוא מתעורר ואני קמה להניק - אחר כך משאירה למטפלת לחצי שעה בערך ומתארגנת שואבת חלב ושותה קפה - אחר כך לוקחת אותו לטיול בחוץ מסביב לבלוק במנשא שלו - הוא בדרך כלל נרדם בשלב הזה
חוזרת הביתה וכאן מתחילה הבעיה - אני משאירה אותו במנשא אבל הוא רגוע רק כשאני מסתובבת בבית - אז אני הולכת ברחבי הבית וחושבת מה אני יכולה לעשות עם שארית היום - המטפלת לא מצליחה לשמור עליו כשהוא ער הוא ישר בוכה כשהיא לוקחת אותו והיא סובלת נורא מזה שהיא צריכה להחזיק אותו על הידיים - זה השלב שבו אני מתחילה להתקשר לאבא שלו ולשאול אותו מתי הוא בא הביתה - ושונאת את עצמי שאני כזאת נידית - שם מתחיל מין ריק גדול ונוראי של שארית היום ומה לעשות איתה

[תבשיל_קדרה*]

נראה לי שהמטפלת רק מפריעה.
השינה שלך כשהתינוק אתה פחות טובה, אז כבר עדיף שישן אתך, לא?
הוא בוכה על הידיים שלה, והמטפלת לא נהנית מזה, אז כבר עדיף שהתינוק יהיה עליך במנשא.
את מסתובבת אתו על הידיים בבית וסובלת? אז עדיף שתסתובבי אתו בחוץ.

המטפלת? הסבי אותה לטיפול בך: בישול (בעיקר להגיש לך אוכל ושתיה כשאת מיניקה/נושא את התינוק), להיות בבית כשהתינוק ישן בצהריים בשביל שתוכלי - נניח - להתקלח וכו' וכו'
טוב שאת מחליפה מטפלת, כי את תוכלי לשנות את הגדרת התפקיד מטיפול בתינוק לטיפול בבית ובאמא...

[חן_נושי*]

בהלם אהלן
מה שאת מתארת נשמע כל כך נורמלי, פשוט נורמלי!
אחד הדברים שהכי מאפיינים אמהות חדשות ואמהות בכלל הוא שכל אחת שונה מחברתה, כל אחת חשה אחרת, מתפקדת אחרת. זה שיש אמהות שמיד מסתדרות, או מיד חשות פרץ אהבה זה נכון, וגם זה נורמלי! זה שיש אמהות שחשות בלבול וחוסר אונים ועצב ואפילו כעס - על עצמן, על בן זוגן, על תינוקם, על כל העולם (חרוזים בלי כוונה) - זה ממש ממש נורמלי.

אני רוצה להציע לך להתרכז בכאן ועכשיו... מתי את יכולה לישון - תשני. מתי את יכולה לאכול בנחת, תאכלי. תעשי מקלחות ארוכות ומפנקות. תבכי הרבה. תראי תכניות מצחיקות בטלוויזיה או בדיווידי.
אני חושבת שאמהות טריות צריכות להיות ביחד כמה שיותר. אני לא יודעת איפה את נמצאת, אבל אולי מישהו יכול לעזור לך למצוא כאלה בסביבה.

לא שאני אמא כזאת מנוסה, אבל בכל זאת את מוזמנת לפנות אלי בשאלות או קיטורים או כל דבר.

ועוד משהו - זה רק תקופה וזה עובר! (תזכירי את זה גם לבנזוגך...)

[אוריה*]

נראה לי שאת מאוד עייפה. וגם מבולבלת. אני אמא טרייה בעצמי (ותיקה ממך בכמה חודשים) ויודעת שיש זמנים שמרוב תשישות אני פועלת באוטומט מתוך הריק ולא מתוך מלאות.
כשנעשיתי אמא, משהו בי הלך לאיבוד. מי שהייתי קודם, עם הפנאי והמרחב וההרפתקה, הלך לאיבוד לבלי שוב.
אני לא אחזור לשם אף פעם. יש בי געגוע ולפעמים צער קטן, ויש בי שמחה עצומה על שנבראתי שוב להיות מישהו אחר.
נולדתי מחדש בגלגול של אמא, עם וריאציה על מישהי שפעם הכרתי..
בין לבין, זה יכול להיות ואקום מבהיל.
היה זמן שכבר לא הייתי שם ועדיין לא כאן. אלה היו ימים מאוד קשים.
אני לא מי שהכרתי ומי שכאן הייתה זרה לי ומותשת, ועל סף שבירה. לא בדיוק משהו ששמחתי להיות.

בשבילי הדבר הראשון היה לא להלחם. להניח לעצמי להיות איפה שאני.
הדבר השני - לבנות לעצמי מערך תמיכה הכי רחב ומדויק שאני יכולה. להגיד בדיוק מה אני צריכה, ממי, מתי, איפה, כמה.
הדבר השלישי היה לדעת שעכשיו אני בתקופה מוגבלת שעיקר מהותה הוא הישרדות.
אני צריכה ללמוד לתפקד בתוך כל זה. ללמוד את עצמי מחדש, ללמוד את היצור הזעיר וחסר האונים שמונח בידי וזקוק לי חזקה ומלאה ככל שרק אפשר.
זה זמני. זה יעבור. אני מבטיחה לך.
תקשיבי טוב טוב לעצמך ולו, ותזכרי שאת לומדת. את לא אמורה לדעת איך להיות לו אמא, את רק יכולה להקשיב לו ולתת לו ללמד אותך.
כשתצליחי להבין, אפילו סימן קטן- זה יהיה רגע של אושר. רגע בונה אמון. בעצמך, בו, ביחד שלכם.

• הוא שלך. ואת שלו. ואתם תלמדו. והאושר יבוא, בהתחלה במנות זעירות, כמו הציפורניים באצבעות הקטנות שלו, ואחר כך במנות גדולות יותר.

לאט. בסבלנות. עכשיו לומדים לשרוד.
אחר כך מתפנים לשמוח.*

[אמא_לביאה*]

_אני שמחה שהתעקשנו על ביות מלא בבית החולים - זה הדבר היחידי בקרירה שלי כאמא שאני חושבת שעשיתי כמו שצריך, הייתי הולכת להניק אותו בלילה בחדר הנקה שיש להם שם - כדי להעזר באחיות ולשבת בכורסא הנוחה - ושמעתי את כל התינוקות האחרים צורחים והאחיות עושות תשבצים וגולשות באינטרנט
הילדים האלה פשוט צרחו כל הלילה! כל כך שמחתי שהוא לא אחד מהם._
זה זה.
מה שגרם לך להתעקש על ביות מלא, מה שגרם לך להניק , מה שגרם לך לשמוח שהתינוק שלך לא בכה.
זאת בדיוק ההרגשה שאת מחפשת. אין לה שם מיוחד.
אני מתכוונת לכך שהתינוק שלך לא אמור לעשות אותך מאושרת. או מלאה. או כל דבר אחר.
ולפי מה שאת כותבת, את עושה ודואגת ומטפלת בו יותר מהרבה אימהות אחרות שאני מכירה. (והמטפלת אכן נשמעת מיותרת)
תני לעצמך זמן. זה חדש, את בסביבה שהיא לא "הבית", לבד לך.
תינוק לא אמור "לעשות" אותך. לאט לאט תמצאי את עצמך שוב. בטח תגלי שמשהו השתנה בך אחרי שתתאזני.
נהיית אמא.
אבל את עדיין את. והוא תינוק. ויש בינכם חיבור מיוחד ומקסים וקדוש , ובכל זאת אתם נפרדים.
בעיני יש משהו קצת עצוב בנשים שהתינוק שלהם הוא זה שמגדיר אותן עצמן, והוא בלבד.
לא האמהות גורמת אושר. האהבה גורמת אושר. הלפתוח את העיניים כשאת מקיצה ולגלות שאיזה כיף, כלום לא השתנה, הוא עדיין פה לידי, מחייך, יונק, בוכה. הכל.
אבל הוא לא מסוגל וזה גם לא תפקידו למלא את כל החלקים החסרים בחייך. את צריכה חברה, את צריכה עניין.
את לא רק אמא , את גם אישה, נפש, נשמה.

[התקרבות*]

אוריה עשתה את זה כל כך מדויק ורהוט, שכמעט לא נשאר לי מה להגיד.
רק ש'באופן' יכול להוות פתרון מסוים לבדידות שבינתיים.
ונשמע לי שכדאי להתעקש בקרוב על אחות או חברה שיבואו להיות איתך קצת, לחבק אותך ואותו, לספק לך אפילו רק אוזן קשבת לשבועות הקרובים.
אני לא מצליחה לדמיין את עצמי עוברת את חודשי האמהות הראשונים בלי השבט המחבק (חונק) שלי.
בדיוק כתבתי על זה בדף אחר השבוע, נדמה לי שהדבר הכי חשוב שהאמהות לימדה אותי זה לבקש עזרה.
אני זוכרת את הרגע שבו התקשרתי לחברה שלי, ואמרתי, לראשונה בחיי, "אני צריכה שתבואי אליי. עכשיו" ולא האמנתי כמה פשוט זה היה.
ולא הרגשתי פתטית (כמו שיכולתי להישבע שארגיש) ולא נזקקת ולא דפוקה. והיא הגיעה. רבע שעה אחר כך. במונית.
ועד היום אין לי מושג איפה "הונחנו" שני ילדיה, או מה קרה לתוכניות האחרות שהיו לה לאותו יום, אבל מאותו רגע הכל נראה אחרת.
היא אולי אחד האנשים שהכי רחוקים ממני בגישתם לאמהות, אבל היא אירגנה לי את הבית באופן כל כך יעיל, שזה מייד גרם לי להרגיש שהכל בסדר,
והגישה לי מים במשך כמה שעות, ולימדה אותי איך להניק ליד המחשב (משמעותי!), ואמרה וחזרה ואמרה לי להקשיב לאינסטינקטים שלי ולהתעלם משאר העולם, והלכה. איזה שיעור זה היה בשבילי.
ובקיצור: אולי לא הבהרת מספיק את הצורך שלך?

<ואולי אין לך שום בעיה כזאת וסתם נסחפתי פה עם הפתולוגיות שלי?>

[התקרבות*]

בהלם
עוד משהו: איפה את בעצם? אולי מישהו מכיר מישהו שגר קרוב?

[ארני_ש*]

קראתי שוב ושוב מה שכתבת ורק אחרי שקראתי את הדף מים _שקטים בבית הצלחתי למקד מה שרציתי בעצם לומר לך , דבר ראשון אני חושבת שהבעיה היא לא שהפכת לאמא אלא שהפכת לאדם עם זמן פנוי וללא מסגרת ,אין לי מושג מה עשית לפני הלידה אבל די ברור לי שאת אדם שרגיל לשליטה בחיים שלו , למסגרת תעסוקתית או אחרת וההלם נובע מזה שפתאום זה השתנה לך כי לפי מה שאת כותבת על הקשר שלך עם התינוק נראה לי שהוא נבנה , בקצב איטי אבל בצורה מאוד נורמלית , יש כאלה שיש להם את החיבור המופלא הזה עם התינוק מיד ויש כאלה שהקשר נבנה בהדרגה .את מהסוג השני ואין עם זה בעיה ,
דבר שני את מחפשת גורמים חיצונייים לקושי שלך :
העובדה שאת לא בארץ ,
המטפלת הלא מוצלחת ,
היעדר חברה ושבט ,
כשבעצם הקושי הוא פנימי שלך , איך להרגע ,איך למלא את הזמן ללא עשייה , איך ללמוד פשוט להיות (being) במקום לעשות (doing)
כתבתי את זה בדף שציינתי קודם , ואני אכתוב את זה גם לך , וזה מהניסיון שלי :
כתוצרים של התרבות המערבית רוב חיינו אנחנו במסגרות ואנחנו מופעלים וגם בזמן הפנוי אנחנו רגילים לעשות דברים , אין לנו כמעט הזדמנויות להיות לבד , ללא עשיה (לצורך העניין גם טלויזיה היא סוג של חברה או עשיה)

יש לך פה הזדמנות לקבל במתנה משהו מאוד מאוד יקר , שיעור שהתינוק הוא רק הזדמנות לחוות -
הרבה נשים מוותרות ומעדיפות לחזור לשגרה שלהן , לעשייה , כי זה שיעור קשה שמזכיר קצת תהליך גמילה
אל תחשבי שאם היית בארץ בהכרח היה לך יותר קל , אולי היית יכולה לברוח מההתמודדות הזאת למפגשים חברתיים או עם קרובי משפחה .
אני מאחלת לך שתצליחי להוציא מעצמך את המסגרת וללמוד להיות אדם חופשי , אדם בחופש במלא מובן המילה , ואל תפילי את הקושי על התינוק כי זה לא קשור אליו .
ישלי עוד מלא מה לכתוב לך אבל מאוד יכול להיות שהתגובה שלי מעצבנת אותך ולא עונה על הצרכים שלך , במיקרה כזה את מוזמנת למחוק .

[אמא_בהלם*]

קודם כל תודה
בלעתי בשקיקה את כל מה שכתבתם
מדהים כמה זה עוזר שמישהו מקשיב ומגיב למה שעובר עלי זה מבטל את תחושת הלבד כמעט מיד ונותן תקווה וסיבה ורצון להמשיך
אוריה - אני כל כך מתחברת למה שכתבת על וריאציה למישהי שהייתה פעם - אני עוד לא יודעת איפה על הסקאלה הזאת אני ממוקמת אבל אני בהחלט מרגישה כמו משהו בהתהוות - והשינויי מעצם היותו שינויי הוא מאוד לא נעים - במקרה הזה העצמה של החויה כל כך גדולה עד שזה ממש סבל
התגובה הרגילה שלי לסבל היא בריחה - והנה עכשיו אני לא מסוגלת לעשות את זה - ולא אוכל לעשות את זה לעולם - כי תמיד יהיה לי חשוב יותר להיות שם בשביל הילד שלי - זאת תחושה כבדה מאוד - כובלת - מפחידה
וזה מתחבר חמה שכתבה אמא לביאה - שהתינוק לא אמור למלא אותי - זה מפתיע כי דווקא מתוך קריאה אינטנסיבית באתר נוצרה אצלי תחושה שכדי להיות אמא טובה אני צריכה לוותר לגמרי על כל הדברים האחרים שאני ולהיות שם בשביל הילד כל הזמן (אני מצינת את זה בצחוק -אבל ממש לא ישנתי לילה שלם אחרי שקראתי על לגדל ילדים בלי חיתולים - זה נשמע לי כל כך נכון לעשות את זה - אבל ידעתי שאני לא מסוגלת והרגשתי מאוד אשמה)
איך אפשר להיות גם אני עם תחומי עניין ןהגשמה עצמית וגם אמא?
ארני -ש - התגובה שלך לא מעצבנת - זה חומר מצויין למחשבה - אבל אני חייבת לצייו שלא עבדתי בצורה מסודרת בשלוש שנים האחרונות ושבאופן כללי אני אדם ששנוא מסגרות - מה שכן אולי לפני הלידה יכולתי ללכת לאיבוד שעות בספרים או טלויזיה או אינטרנט ועכשיו לא
אבל גם מה כל כך מעניין בלהסתובב עם תינוק מחדר לחדר במנשא? - מה טוב בזה לתינוק?
התקרבות - אני נמצאת באיטליה - מה שחברה שלך עשתה בשבילך אמא שלי עשתה בשבילי כשהייתי בבית בחודש הראשון - בארץ- אבל אז כשדברים כבר קצת התאזנו - נסענו לכאן - וכאן הבית ריק (המשלוח של הרהיטים תקוע כבר חודש במכס) ואני מתגעגעת לאמא שלי מאודדדדדד המווווןןןןןןןן - הכי הייתי רוצה שהיא תהיה איתי עכשיו
חן-נושי -תודה - מאוד רציתי שמישהו יגיד - זה נורמלי - לא רק את ככה (שוב דווקא פה חשבתי שאני האמא הכי גרועה)
הוא נרדם.....התחילה השינה שלי?????

[ארני_ש*]

חיבוק גדול .
איזו תרבות איומה אנחנו שחופשת לידה משמעותה היבדלות חברתית .
אבל אני ממשיכה באותו קו של קודם :
גם בלי תינוק מעבר למקום חדש בלי מסגרת הוא קשה ודורש הסתגלות ,
רק שללא תינוק אפשר לברוח מהקושי , ועכשיו התינוק לא מאפשר לך לברוח לדרכי המילוט הקבועות שלך.
עדין , כמו שכתבתי קודם תסתכלי על זה כעל שיעור או הזדמנות , תנוק הוא מרכך חברתי נהדר להכרות עם עוד אנשים (שכנות עם תינוקות למשל ) אולי דוקא דרכו תמצאי דברים שלא הכרת .

אבל, קל ליעץ לאחרים .אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה ללא השבט שלי בתקופה הזו של תחילת ההורות , ולא הייתי מוותרת עליו בשביל שום דבר .

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

נוצרה אצלי תחושה שכדי להיות אמא טובה אני צריכה לוותר לגמרי על כל הדברים האחרים שאני ולהיות שם בשביל הילד כל הזמן
אני חושבת שדווקא "האמהות המצטיינות" של באופן לא מוותרות על עצמן.
הן אולי מוותרות על חלק מהדברים שהן עשו, אבל לא על מה שהן. (בהמשך לדבריה של ארני ש ). ובנוסף לכל זה, הן שם בשביל הילד

מה כל כך מעניין בלהסתובב עם תינוק מחדר לחדר במנשא? - מה טוב בזה לתינוק?
ראשית, זה מרגיע את התינוק, וזה כבר טוב. לפעמים גם מרדים אותו, וזה עוד יותר טוב עד היום (8 חודשים) כשהוא צורח ומקטר, מנשא בתוך הבית הוא בגדר עזרה ראשונה.
שנית, זה מאפשר לך להתנהל כמעט כרצונך בבית או בחוץ, בלי עזרים מסורבלים ועם 2 ידיים פנויות.
שלישית, וזה פחות מיידי אבל יותר עמוק: זה מלמד אותך לשלב את התינוק בחייך שלך (אפרופו הסעיף הקודם) ואת שניכם להסתנכרן זה לקצבו של זו וההפך. זה הופך את האמהות שלך לחלק מקושר יותר לחייך.

התגובה הרגילה שלי לסבל היא בריחה - והנה עכשיו אני לא מסוגלת לעשות את זה - ולא אוכל לעשות את זה לעולם - כי תמיד יהיה לי חשוב יותר להיות שם בשביל הילד שלי - זאת תחושה כבדה מאוד - כובלת - מפחידה
מבינה מאוד (למעשה כתבתי דבר דומה ב קרוטונית בלוג אמהות - משהו על זה שהאמהות היא כיבוי שריפות מתמיד, ואף פעם לא מצליחים לכבות את האש באמת ).

[אוריה*]

אני חושבת שהמונח 'משהו בהתהוות' הוא הגדרה מאוד מדויקת. אני עדיין מרגישה כך, ממרום שישה וחצי חודשי אמהותי, אבל עכשיו כבר יש בזה משהו נעים.
מבלבל, תובעני, דורש תשובות, אבל נעים.
מה שבהתחלה היה כאבי גדילה קשים מנשוא, הפכו להיות הזדמנות לבחירה והגדרה מחדש של מי שאני.
שינוי יכול להיות כאב, וסבל, אבל הוא יכול גם להתהפך ולהיות חגיגה, וצוהר.
הוא נוגע בקצוות שלנו.
הוא מוות קטן ולידה גדולה.
מוות של חלקים ממי שאני ולידה של חלקים אחרים. ואת הרי יודעת, לידה יכולה להיות דבר מאוד כואב..
כמה פעמים בחיים ניתנת לנו ההזדמנות להשליך את כל כרטיסי הביקור וההתניות שלנו ולבחור מחדש?
אז זה מקום מאוד לא בטוח. זה אחר ממה שהיה.
אני לא תמיד יודעת איפה אני ומה אני בכל רגע נתון, אבל זה מעניק לי את האפשרות לבחור עכשיו.
להרגיש פנימה, להקשיב, ולהגיד משהו חדש לגמרי על המקום שאני מונחת בו כאן ועכשיו.
ואני לאט לאט פוגשת טריטוריות לא מוכרות, או כאלה שפעם הכרתי וכבר שכחתי, ומשהו מאוד חזק שקשור עם השורש של אמהות מתעורר לחיים.
כשאני מפסיקה לרצות להיות מי שפעם הייתי, אני מאפשרת לעצמי להיות מי שאני עכשיו. וזה יותר קל.
ככה אני יכולה לעבוד עם מה שיש ולא עם מה שאיננו.
למציאות החדשה יש חוקים משלה, ואם אני מתבוננת היטב, הם מגלים את עצמם בפני וסוללים לי דרך.
יש לך ילד. אי אפשר לברוח. אתם כאן כדי לגדול יחד. אתם המתנה והשיעור אחד של השנייה.

[ארני_ש*]

וואו אוריה , אין לך פה דף בית אז אכתוב פה את התפעלותי מהניסוח של הדברים , ומהתוכן כמובן .
לתלות על המקרר , זה כל כך מעורר השראה ומגדל כל כך מדוייק !
מרשה לצטט?
גיריינתי כמה משפטים מפה .

[אוריה*]

תודה. ובשמחה.

[סוף_מעגל*]

אני הולכת ברחבי הבית וחושבת מה אני יכולה לעשות עם שארית היום
אבל גם מה כל כך מעניין בלהסתובב עם תינוק מחדר לחדר במנשא? - מה טוב בזה לתינוק?

לא קראתי את כל הדף כי אני קצת קצרה בזמן (סליחה), אבל מרפרוף "נתפסתי" במשפטים הנ"ל, ורציתי להמליץ לך לצאת קצת מהבית, לפעילויות יזומות, יחד עם הפעוט במנשא. בינתיים מזג האויר, גם באיטליה, נעים מאוד, וכדאי "לנצל" כמה שאפשר את העונה עד שתחלוף.
יש את הפעילויות ש (נראה לי) כל אחת עושה, כמו : קניות, דואר, בנק... סוג אחר של פעילויות שהוא תלוי בך ובתחביבים שלך. אחד יאהב ללכת לסרט בקולנוע, ואחר לטיול רגלי באיזור יפה (על חוף הים ?), אחת תבלה במספרה ואחרת תשב בפארק ציבורי לקרוא ספר. המכנה המשותף הוא שכל הפעילויות האלה הן התאווררות מהבית, החשובה גם עבורך וגם עבור התינוק.
א-נשים * (כולל תינוקות כמובן) החשופים לאור יום א. "מסדרים" לעצמם יותר את היום והלילה (אגב, גם בבית במהלך היום כדאי לפתוח חלונות) ו- ב. עייפים יותר, קרי ישנים טוב.
יש פעילויות מסוימות שאי אפשר לעשות רק אם ותינוק, אני למשל, אוהבת לשחות, אז לקחתי איתי מישהו/י לבריכה בחודשים הראשונים כשעוד לא נפרדנו ממש.

אם זה מדבר אליך אפשר להמשיך לחשוב בכיוון...

• מטבע לשון חדיש שהשתרש באתר לאחרונה

[אמא_בהלם*]

אני יוצאת המון - כמה שאפשר
לפעמים נראה לי שאני משוטטת סדרתית -זה גם נמאס אחרי כמה זמן למרות שזה במאת גורם להרגשה הרבה יותר טובה - היה פה שבוע גשם עכשיו אז לא יכולתי לצאת כל כך הרבה - עכשיו שבוע יותר בהיר אז מנצלים....
בדיוק גמרתי להתחנן עכשיו למחליפה שלי בעבודה (עבדתי בתור מתרגמת ועורכת - בהתנדבות עבור ארגון רוחני) שתזרוק לי איזה עצם - נראה אולי היא תסכים
המטפלת שלי יזמה שיחה ואמרה שהיא רוצה להשתפר - אנחנו עובדים על זה וגם מחפשים מישהי אחרת
אני לוקחת אותו הרבה במנשא - או על הידים - הוא נמצא בעגלה או בכסא או מתחת לאוניברסיטה רק כשהוא רוצה ומתעניין בדברים
אגב לפעמים נראה שהוא מאוד מתרגש - נושם בכבדות ובועט תוך התבוננות מאוד מרוכזת במובייל - יש משהו לא טוב בזה?
חשבתי על משהו לפני כמה ימים - שמאוד רציתי ואני רוצה שאמא שלי תהיה איתי אבל איכשהו נראה לי לחלוטין הגיוני שזה לא הגיוני וגם אין סיכוי שהיא באמת תהיה איתי - ואז הבנתי שזו שארית מהקיבוץ והחינוך המשותף - גם שם רציתי שאמא שלי תהיה איתי וגם שם הבנתי מהר שזו דרישה לא הגיונית שלא תתממש - אז נשארה הכמיהה
זה מדהים איך שכל הילדות וכל מיני זכרונות מאוד מוקדמים עולים עכשיו בעצמה
מעניין מה שכתב על הברכה - כי זה בדיוק אבל בדיוק מה שבא לי נורא לעשות - גם רוצה ללכת ליוגה - נראה אם אעיז....
לילה טוב

[מיכלול_ה*]

אמא בהלם.
אני גם אמא חדשה לתינוקת בת ארבעה חודשים ומכל מה שכתוב פה הזדהתי עם מה שארני כתבה על הקושי להעסיק את עצמי. אני ראיתי שהשיטוט ב"באופן" עם כל התמיכה והעזרה לא יכול לבוא במקום שום מפגש חברתי. הפתרון שלי היה להמשיך לבנות לי תכנית שבועית של דברים שאני יכולה לעשות עם התינוקת שלי ועדיף בחברה. אני משערת שזה הדבר שהכי קשה לך עכשיו למצוא שכן את גם בארץ חדשה וגם במצב חדש בחיים. גם אני גרתי שנה בחו"ל (בארה"ב הרבה לפני שחשבתי להיות אמא) וגם שם ניסיתי כל הזמן למצוא מסגרות בהן אוכל להתחבר עם אנשים וזה היה לי גם כן תהליך קשה כי המנטליות של האנשים הייתה כל כך שונה משלי שלא הייתי מסופקת מהמפגשים הללו ומצאתי את עצמי מתיידדת בעיקר עם ישראלים.
יש לי כאן כמה רעיונות בשבילך איך למלא את החסך בחברה ובתמיכה, אולי אחד מהם ידבר אליך.
אני מציעה לך לצאת החוצה לקרוא כל שלט ברחוב ולחפש כל דרך אפשרית להמצא בחברת אנשים (לדוגמא כשגרתי בחו"ל הכרתי חברה בסופר וגם בבית ספר לשיאצו שסתם נכנסתי לחפש מודעות על גל מיני קורסים שנפתחו, לא ממש התכוונתי ללכת לקורסים אבל מצאתי אנשים לדבר איתם והתחברתי עם אחת הבנות שם שהתחילה לדבר איתי עברית). כשמסתובבים עם תינוק זה קל יותר ליצור קשר עם אנשים זרים כי תינוק זה דבר כל כך חמוד וזה מאפשר לאנשים זרים שלא היו מעיזים לפתוח את הפה לולה היה תינוק מולם להפתח. תזכרי שבסך הכל רוב האנשים שמסתובבים בעולם כמהים לחברה של אנשים אחרים ושל תינוקות מחייכים.
וחוץ מזה יתכן שתקבלי תמיכה הרבה יותר מדוייקת וחברית אם כמה מהכותבות פו ישוחחו איתך בטלפון. מה דעתך לפנות לכמה מהכובתות באתר, לברר את מספר הטלפון שלהן ולהיות איתן בקשר טלפוני? אני משערת ששיחות טלפון לארץ לא ישברו את מצב חשבון הבנק שלכם. אמהות חדשות רבות נמצאות הרבה זמן בבית ולדבר בטלפון זה אחד הדברים שמצאתי שאפשר לעשות כשמחזיקים תינוק ביד וזאת דרך נהדרת להעביר את הזמן שלא יודעים מה לעשות בו.
ובעניין זה את מוזמנת להתקשר ולפטפט, כתבי בדף הבית שלי מייל שלך ואשלח לך את מספר הטלפון שלי.

ודבר נוסף: חברות טובות שהן אמהות ותיקות נתנו לי את העצה הכי טובה שקיבלתי, תהני מכל רגע עם התינוק כי הם גדלים ממש מהר. צריך ללמוד להנות מלהיות נוכחים כאן ועכשיו, לא בעתיד ולא בעבר. (כתבתי צריך, כי גם אני עוד לפעמים מחפשת מה לא טוב לי במצבי החדש ואני צריכה להזכיר לעצמי להיות כאן בלי לחפש משמעויות עמוקות למה שעובר עלי). הנוכחות בהווה זה אחד הדברים המשמעותיים ביותר שלמדתי מהתינוקת שלי, היא חיה את הרגע לחלוטין בלי לחשוב יותר מדי, היא פשוט חיה בלי מחשבות מיותרות, היא יכולה להתחיל בכי ותוך כדי לשכוח מה הפריע לה ולחייך.

[מיכלול_ה*]

זה מדהים איך שכל הילדות וכל מיני זכרונות מאוד מוקדמים עולים עכשיו בעצמה
כן כן, גם אני רואה שהאמהות החדשה גורמת לי לחשוב הרבה על ילדותי ועל הקשר שלי עם הורי, זה בהחלט טבעי, הרי הדרך בה אנו רואים את העולם היא על פי הדרך בה טיפלו והתייחסו אלינו כשהיינו תינוקות. גם אצלי מתעוררות כמיהות לדברים שלא יוכלו לקרות שמזכירות לי את הדברים שכמהתי אליהם בילדותי והיו חסרים לי. הכמיהות הללו הן לפי דעתי הצורך שלנו להתבונן בילדותנו כדי לנסות למנוע את אותם חסכים מילדינו.
אני כל הזמן מנסה לשלב בגידול של ביתי בין הדברים שאהבתי באיך שהורי גדלו אותי אבל גם לנסות לעשות דברים אחרת ממה שהם עשו. וכמו שכתבתי מעל יש כאן מלכוד של התחרבשות בתוך מחשבות מיותרות כי העיקר הוא פשוט להיות נוכחת עבור התינוקת שלי ולעשות מה שטוב לי מתוך אינטאוציה פנימית ולא מתוך מחשבה של רצון לחכות או לשנות דפוסי התנהגות שמוכרים לי מהעבר.

[התקרבות*]

כשקטינא (היום בת שנתיים) היתה ממש פצפונת (ואגב, ממליצים לחכות שלושה חודשים עם היוגה),
והיתה לי תחושה שרק אני יכולה לספק את צרכיה/ שבכל רגע היא עשויה לבקש ציצי, בת-דודה שלי כמעט הכריחה
אותי לחזור ליוגה, והנוהל היה שהיא מסתובבת עם קטינא במנשא כל זמן השיעור (מה שגרם לה בדרך כלל לישון),
ובסופו עולה לסטודיו ומאפשרת לי (במידת הצורך) להניק שם.
זה עשה כל כך טוב לכל הצדדים שהתבאסתי שאין לי כסף לארבעה שיעורים בשבוע במקום שניים.

[אלונ_צ'יק*]

אני דווקא חושבת שיש משהו מאוד נכון וטבעי לעבד את זיכרונות הילדות שלנו, גם אני עסוקה בזה עכשיו באופן די אינטנסיבי. ואני מגלה שזה רק עוזר לי להתחבר לתינוק שלי יותר...
אני מצאתי שמאוד קשה למצוא חברת אימהות באמת תומכת ומבינה כי לרוב אנחנו מתחרות ושמות מסיכות...
אתמול למשל היה לי יום מאוד קשה במהלכו התינוק בכה רצוף מהבוקר ועד הערב וממש שום דבר שעשיתי לא עזר...
(היום התגלה שזה היה עצירות).. בלילה לאחר שבסוף נרדם דיברתי עם חברה מהעבודה שילדה לפני חודש וחצי גם, אמרתי לה שמרוב תסכול חשבתי לקפוץ מהחלון... (תאור מוגזם למצב המייאש). וחברה שלי בתגובה ענתה "אוי, את יודעת לפעמים כלכך מתביישים להודות במחשבות שרצות לנו בראש"... וזה אכן כך אימהות היא לא רק גן של שושנים ואושר עד אין קץ, יש בה גם רגעים מאוד קשים שבהם לפעמים הכעס גואה בנו... אני מאמצת לנשום עמוק ולנתק את עצמי מאותה סיטואציה לפעמים לרקוד עם מנשא כמו משוגעת למוזיקה אהובה, או לראות סרט בעמידה

ובכל זאת ב "קישורי אימהות" http:/www.m4m.co.il/ מקשרים בין אימהות גם בחו"ל, כדאי לנסות, דווקא שם הצורך ההדדי בחברה יוצר לרוב התקשריות אמיתיות.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

גם שם רציתי שאמא שלי תהיה איתי וגם שם הבנתי מהר שזו דרישה לא הגיונית שלא תתממש - אז נשארה הכמיהה
זו דרישה מאוד הגיונית. זה שהיא לא תמיד אפשרית, זו בעיה אחרת...

[אמא_בהלם*]

וואו - תודה לכולכן!!!! - קמתי בבוקר והתעודדתי מיד
אני מנסה לחפש תעסוקות - היום לקחתי מכנסיים לקיצור
לא ידעתי בקשר ליוגה שצריך לחכות שלושה חודשים - אני עשרה שבועות אחרי הלידה
לחצתי בהתלהבות שיא על הקישור לקישורי אמהות - לצערי הוא לא עבד - תוכלו לכוון אותי איפה או איך למצוא את זה באתר? תודה
יש לי חוברת קורסים בבית - אני קוראת אותה רק כדי להתבעס מכל הקורסים שאני לא יכולה ללכת אליהם...זה באמת נכון שאנשים מתחילים לדבר איתי כל הזמן בגלל התינוק - באיטליה בכלל כל אחד עוצר אותי ברחוב כדי להגיד איזה ממי איזה חמוד בן כמה הוא ? (שלא לדבר על הפליאה שלהם מהמנשא - יש לי מנשא מאיה - הם מכירים רק ביבי ביורן וגם לא מרבים להשתמש בו פה - שואלים אותי כל הזמן אם זה צעיף - ואיפה הרגלים שלו )- אבל זה בדרך כלל אנשים מבוגרים - עוד לא הצלחתי ליצור קשר עם מישהו בגיל שלי...
רגשות אשמה: התינוקי הולך לישון כל יום בין אחת עשרה לאחת בלילה - והקימה שלו מסתיימת באזור של אחת עשרה שתיים עשרה - הוא ער איזה שעה שעה וחצי בבוקר ומשחק עם המטפלת שלו - התחלתי לחשוב שאולי אני ממש לא בסדר ובגללי הילד לא יודע איך להבדיל בין יום ללילה - אני לא מסוגלת לעמעם את האורות בבית בלילה ולעשות אוירה רגועה כי אחרת אני ארדם
מחר באה חברה לבקר (היא גרה בדרך כלל באומבריה שזה רחוק מאוד מאיפה שאני) יש לה ילדה בת שנתיים
רגשות אשמה נוספים: כשהוא משחק בצעצועים שלו - אני מרגישה שאולי אני משתיקה אותו במקום להיות איתו באותו זמן - יש בזה ממש?
זה מדהים העזרה שמושטת כאן מהאנשים באתר- כל כך הרבה רצון טוב - כל כך הרבה הבנה
זה מחבק וזה נעים מאוד מאוד
אם אני אחזור לארץ נראה לי שזה סוף הנישואים שלי
מצד שני כועסת למה אני צריכה להיות סגורה בדירה כל היום - ולהיות במקום בלי חברים ובלי אנשים - מה שמוביל אותי למסקנה תוך כדי כתיבה שאולי אין בינינו דו שיח מספיק - לפעמים נראה לי שהוא מנסה לסתום לי את הפה עם עוזרות בית ומטפלות - ולא שאני לא מעריכה את ההבנה שלו בעניין הזה.
אני מנסה לבנות לי תמונה של המציאות כמו שהייתי רוצה שתהיה - דירה בתל אביב מרחק הליכה מהעבודה - מטפלת - משום מה אני לא רואה אותו בתמונה הזו
יש תמונה נוספת - בית בתל אביב ליד הילדים האחרים שלו - גם בתמונה הזו אני לא רואה במה הוא עובד
יש משהו נחמד בלהיות בישראל כמו שהייתי בהריון - הוא היה פה ועבד - ולמרות כל הגעגועים והכל עדיין הרגשתי בישראל כמו אורחת כמו מישהי שיכולה לקחת רק את הדברים הטובים מהמקום
היה כייף לפרוט מאה יורו ולקבל חמש מאות שישים שקל - הרגשתי שאני דופקת את המערכת - קריצה-
יש לי חצילים על האש
מידאשוב
חיבוק לכולכן - מאוד גדול

[רוקדת_לאור_ירח*]

רגשות אשמה.
כשתינוק נולד, נולדים יחד איתו גם רגשי האשמה. כשבתי, בקרוב בת חצי שנה (כן, גם אני אמא די טריה) היתה בת שבוע שאלה אותי חברה שהיא אמא ותיקה אם כבר יש לי רגשות אשמה. עניתי שמה פתאום ואני מרגישה אמא נהדרת. טוב, לקח עוד כמה ימים או שבועות, אבל הם הגיעו בענק. תזכרי שאת אמא נהדרת ושיש לך רגשות אשמה רק בגלל שאת רוצה את הכי טוב בשבילו.

בעניין השינה - אם זה מנחם אותך גם אצלנו בחודשים הראשונים היא הלכה לישון קבוע באחת. אחר כך התקבע על חצות ואחר כך על אחת עשרה. רק עכשיו לאחרונה זה התחיל לפעמים לרדת לעשר ובגלל שהזיזו את השעון זה כבר נעשה תשע... לוקח להם זמן להתחיל לישון בצורה יותר מסודרת. הכל חדש גם לך, גם לו. זה לא בגללך, זה פשוט ככה- הוא מסתגל אל העולם ואת מסתגלת אליו ולאימהות.

בקשר לבן זוג ולחיים איתו בחו"ל - נדמה לי שדיאלוג ביניכם יעזור. לא מומחית בזוגיות, נהפוך הוא, אבל נדמה לי ששיחה יכולה להועיל.

באמת אם תסתובבי קצת ותדברי עם אנשים בסוף תגיעי אל עוד אימהות ונשים ויהיה לך יותר קל. גם אם לא- אפילו שיחות עם מבוגרים יותר עוזרות.
אני חיה בישוב מזדקן. הילדים שנולדו כאן השנה מלבד הבת שלי הם כמעט כולם ילד שלישי ורביעי שלא לדבר על זה שהשכנים שלי ברובם סבים וסבתות ושהילודה נמוכה. בכל זאת הסבים והסבתות האלה פוגשים אותי מאירי פנים, מספרים לי על הנכדים ומדברים איתי, וזה עזר בימים הקשים של ההתחלה כשהסתובבתי עם המנשא בשבילים וחיפשתי נפש חיה להעביר איתה מילה. פה ושם גם הזמינו אותי לבתים ובימים בהם להיכנס איתה לאוטו היה נראה כמו מבצע מסובך זה בהחלט הועיל ופעם או פעמיים אפילו מימשתי הזמנה כזו.
הרעיון עם הקורסים נראה לי מצוין. אולי גם יש מקומות מפגש של אימהות ותינוקות? כאן יש טונות כאלה, וגם בארה"ב (לפחות איפה שגרתי פעם) יש המון מקומות כאלה- קורס עיסוי לתינוקות, קורס ליטופים בקצב אפריקאי...
ובקשר למטפלת, מצטרפת לרעיון שהיא צריכה לטפל בך אם קשה לה לטפל בתינוק. שתכין לך אוכל ותשטוף כלים. פיצקולית קוראת לי.

[ציירת_הקומיקס*]

ההתחלה כל כך קשה. אם יש מקום שלא הייתי רוצה לחזור אליו זה המקום של אמא טריה לילד ראשון.

האם יעודד אותך לדעת שיש נתון לפי כ- 80% מהנשים אינן מדווחות על אושר בשנה הראשונה לאחר לידת ילד ראשון?

אולי אם תתיחסי אל זה כתקופה שאותה צריך לעבור, תקופת הסתגלות, שינוי מאוד גדול, בטח שאחד הגדולים בחיים אם לא הכי גדול, אז תביני ש"אושר" ומה שאת עוברת עכשיו הם שני דברים שונים. אולי במקום לחפש את האושר כרגע תחפשי דברים כמו הסתגלות, שיפורים קטנים, רגעים של שלווה. כאלה דברים.

רגשי האשמה הם מיותרים אבל מוכרים גם כן. אם הוא משחק לבד- זה נהדר. אם את משחקת איתו חצי שעה אחר כך- זה גם נהדר. אם הגעתם לסדר יום שבו אתם הולכים לישון מאוחר וקמים מאוחר- זה גם סבבה. את מסוגלת לעשות הרבה פחות נזק לתינוקך ממה שאת חושבת, ומן הצד השני את נותנת לו הרבה יותר ממה שאת משערת כרגע. אולי זה נשמע לך סתום כרגע, אבל זה יתבהר לך עוד בהמשך.

[אמא_בהלם*]

שמתי אותו בכיסא הדגים שלו - הוא מסתכל על דמוי אקווריום של פישר פרייס
זה עושה רעשים של ים ומיים
כולם הלכו לישון
מטפלת ובעל, נשארתי אני עד שהוא ירדם
זה ילד מדהים הילד הזה
התחלתי לאיים על הבעל שלי באופן קבוע שאני חוזרת לארץ ועוזבת אותו
הוא כל הזמן אומר לי אפשר להתגבר
זה מעצבן אותי - לא הוא זה שצריך להתגבר
אני אומרת לעצמי - טוב לפחות כבר עברתי חודשיים מהתקופה הקשה הזאת
אני חושבת לשנות שם - אולי זה יעזור לי לשנות גם זהות
קראתי ספר על פנג שאוי - היה כתוב שמי שנמשך לצבע אדום חסר לו מימד של פעילות בחיים - ואני כזאת - אוהבת אדום ודרמטי אבל נשארת סבילה לא משתתפת באמת במה שקורה
נהנת מלא לעשות כלום
סיפרתי כבר שהבית שלנו ריק מרהיטים? המשלוח מתעכב בבירוקרטיה האיטלקית כבר חודש ועשרה ימים
אולי בימים הקרובים יגיעו הדברים
אני רוצה לקנות קורסא באיקה לחדר השינה כדי שיהיה לי נוח להניק בלילה - אגב איקאה זה מקום טוב לשבור בו געגעוים הביתה- אם רוצים להרגיש בנתניה צריך רק להכנס לאחד הסניפים שלהם - זה נראה בדיוק אבל בול אותו דבר
הוא שוב נושם בהתרגשות מול הדגים - זה סימן טוב או רע ? זה עודף גירויי?
אני מתבכיינת?
זה כמו לכתוב יומן - זה משחרר מחשבות - מסדר אותם אולי קצת
היום פעלתי לפי העצות - עשיתי שתי משימות - הלכתי לסופר ולתופרת - לא הרגשתי טוב כשעשיתי את זה אבל עכשיו אני מרגישה טוב - כאילו ליום שלי כן הייתה משמעות כן הייתה בו תועלת
חברה טובה התקשרה וסיפרה בקלילות איך היא לקחה דברים לא שלה מאיפה שהוא - אני רוצה להגיד לה שאני מאוכזבת ממנה - קשה לי לעשות את השיחה הזאת אבל חייבת - רצוי לפני יום כיפור -כך היא אולי תחזיר את מה שלקחה - אני רוצה לשקף לה שזאת גנבה - לא נראה שהיא מבינה את זה.
ארוך אני כותבת

[אמא_בהלם*]

אני צריכה לקחת אחריות. אם אני הולכת להזיז את כל המשפחה מכאן בחזרה לארץ אני צריכה לקחת אחריות על זה
ונראה לי שאני יותר כמו ילדה קטנה - שרוצה לזוז ממקום למקום בלי לחשוב על התוצאות
וככה גם השיחות שלנו נראות - אולי בגלל זה הן כל כך ריקות
אני מציגה רק את הבעיה בלי הפתרון ובלי ההשלכות - וכמו מבקשת ממישהו אחר לפתור את הבעיות עבורי
אני צריכה לענות על השאלות:
האם נכון להוציא כרגע כל כך הרבה כסף בשביל לחזור כאשר בקושי הגענו לכאן?
האם נכון לוותר על העסק החדש שבעלי הקים כאן והשקיע בו זמן וכסף והוא גם אוהב אותו מאוד
האם באמת אני רוצה לחזור - מה יהיה שונה בארץ מכאן? ( חוץ מהמשפחה והחברים)

[אלונ_צ'יק*]

היי הלם!
כנראה לא הצלחתי לקשר אותך נכון לאתר בכל מיקרה כתובתו להלן: www.m4m.co.il
דבר שני, אני בטוחה שעוד רבות כמוני יעידו שהזוגיות מקבלת טלטלה עזה בהתחלה... גם אני כמוך 10 שבועות אחרי הלידה, וכן יש ימים שאני מעדיפה להיות לבד, ויש ימים שבא לי לרצוח את בעלי שישן עד11 כשהילד בוכה מ 7, יש ימים שאני כועסת עליו כי חיי עברו שינוי כל כך דרמטי, אני חיה בכלוב מזהב כן יש לי תינוק מדהים אבל לפעמים זה אוחז בי "זה נצחי, זה בלתי הפיך, את כל מה שיש לו!" וזה מעיק... אבל גיליתי שלאט לאט התחושות האלו מתמעטות וגם הזיכרון על כך שפעם היו לי חיים אחרים שנשלטו על ידי ולא על ידי בני הולך ומתנדף.. (וזה עוזר מאוד.).
כך שמה שרציתי להגיד לך ממי שבאה ממשפחה גרושה על תמהרי לעזוב ועל תהיי ים יד קלה על ההדק... כן יש תחושה של עויינות, אבל זה ידוע שהשנה הראשונה מאוד אבל מאוד קשה, והבדידות שלך לא תעלם בארץ, זה בטוח, ולראיה כולנו שחיות בארץ ומעידות על אותה בבדידות.
לבנך יש אבא ולך יש בעל, בטוח שהתחתנתם מאהבה ותאמיני או לא היא היא בטח לא נעלמה כל כך מהר, תשתפי אותו בגידול של הילד בלי להתערב מהצד,גילית שבני פשוט מעריץ את אבא שלו ואפילו פותח עיניים בבוקר כשהוא הולך לעבודה רק כדי לחייך לו ולחזור לישון.
ואחרי שהילד נרדם תקדישו זמן גם לעצמכם, תראו סרט ביחד, תצאו למקום קרוב, אתם נמצאים באחת הארצות היפות בעולם.
אני יודעת שזה קשה וגם לי זה מאוד קשה ליישם את מה שאני מייעצת לך אבל ילד לא תחליף לבעל גם אם זה נראה לנו כך לפעמים, ובסופו של דבר הוא לא עשה לנו שום דבר רע, לנו היו 9 חודשים להתרגל ולהרגיש, הוא התחיל לפני 10 שבועות,מן הסתם לוקח לו יותר זמן. ולא נראה לי שהוא מנסה לסתום לך את הפה הוא מנסה לעזור לך, רק לא יודע בדיוק איך, ככה גברים, הם צריכים לעשות כל הזמן... גם אני כשבוכה לבעלי יש לו רשימה שלמה של דברים שאני יכולה לעשות.
בסופו של דבר גם הוא צריך את אהבתי ואת טיפוחי ואני מנסה לזכור את זה.
יש לך עכשיו שני גברים לאהוב... יש בזה גם משהו נעים.

[אמא_בהלם*]

כן נכון! הזכרון של החיים האחרים הולך ומתעמעם
וזה אכן מאוד עוזר
מה גם שאני הולכת ונקשרת אליו
כבר לא הייתי רוצה שיעלם - אני רוצה לראות את הילד שיהיה - אני רוצה כוח בשביל להתמודד עם זה

[אלונ_צ'יק*]

את כבר מתמודדת, כל יום שעובר את מתמודדת! הבטחון נבנה, הקשיים נראים סבילים יותר ויותר, והתפקיד מתחיל לרקום גידים וחיים משל עצמו, את אמא!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הוא שוב נושם בהתרגשות מול הדגים - זה סימן טוב או רע ? זה עודף גירויי?
זה סימן מצוין - העולם מעניין אותו, הוא מתלהב מדברים שיפים בעיניו, וכך הוא מביע את זה.

אני חושבת לשנות שם - אולי זה יעזור לי לשנות גם זהות
כבר שינית זהות, לא? לפני עשרה שבועות

הסתגלות, שיפורים קטנים, רגעים של שלווה
ממש כך.

[ההולכת_בדרכים*]

איזה יופי של דף! גמני אמא חדשה <חודשיים> וכיף לקרוא ולראות שבאמת אני לא לבד...במיוחד עם השאלות האלה-מה שאני עושה "בסדר"?מספיק טוב לתינוק שלי?ואיפה שתיאורטית אפשר "יותר טוב",האם שם אני "אשמה"?
האם אני האמא הטריה היחידה בעולם שבכלל לא בא לה לצאת מהבית?
גם לפני הלידה אהבתי להיות בבית לבד,אבל אז היה לי חופש לעשות מה שבראש שלי,וזה היה הכיף.
ועם התינוק...כל יציאה נראית לי כמו מבצע וישר יוצא לי החשק!
אני מניחה שהרבה מזה בגלל שההנקה עוד לא התבססה ועדיין מאוד מסובכת לי טכנית ולא בא לי להתקע בכל מיני מקומות ציבוריים לא נוחים.מלחיץ אותי.
אני מסתפקת בסיבובים קצרים בחוץ,בשביל לראות קצת עצים,כשתמיד יש לי אופציה לחזור הביתה אם זה
נהיה לא מתאים.
היה נחמד באמת אם היה מי שיחזיק אותו במנשא כשאני עושה משהו למען עצמי...ברוב הפעמים הוא יירדם אם כי אין תעודת ביטוח על זה
<מדמיינת את עצמי יוצאת מהמספרה עם תספורת חצי גמורה>
ועל מי אני אפיל תיק כזה?!
לפני חודש הלכנו לסרט בסינמטק על ברית מילה.הוא בכה באמצע והנקתי אותו בחושך..היה מצחיק!
נראה לי שהבכי שלו התערבב עם הבכי של התינוקות בסרט,אז יצאנו מזה איכשהו.

[אלונ_צ'יק*]

נקים מועדון לכל אימהות החודשיים, ולתינוקות המתוקים!

[חן_נושי*]

התחלתי לאיים על הבעל שלי באופן קבוע שאני חוזרת לארץ ועוזבת אותו

עוד לא פורסם ברבים, אבל יש חוק כזה, שלא נפרדים מבעל (או כל החלטה דרסטית אחרת, בעקר דברים ששייכים למערכות יחסים) לפחות שנה אחרי הלידה.
אחר כך כבר מותר... [אין לי מושג איך מוסיפים אייקון של פרצוף מחייך]... כשהשפיות היחסית חוזרת.

[במבי_ק*]

הי בהלם,

יש לי חברה שילדה שני תינוקות באיטליה (רומא, היום היא כבר בארץ). את רוצה שאשאל אותה אם יש מקומות מעניינים או מתאימים להסתובב עם תינוקות?

דבר שני - ואת זה אני כותבת רק מתוך נקודת המבט שלי: עלי היתה מעיקה נוכחות של מישהי/ו כמה שעות ביום, בעיקר אם אין בה (במטפלת) צורך אמיתי. הייתי מאוד שמחה לשעתיים כאלה (להתקלח וכאלה) ולעזרה בבית (כביסה !!). אבל לנהל שיחות סתמיות כאלה ולא להיות לבד עם התינוקת או התינוק שלי - עלי זה היה מעיק מאוד. יכול להיות שדווקא לבד יותר קל, כי אפשר באמת להיות לבד (אם כבר לבד, אז לבד אולטימטיבי ).

בתקופות שהרגשתי בודדה הייתי אוהבת לטייל עם מטרות קטנות כאלה (דווקא לפני שהייתי אמא) - לשתות קפה בבית קפה. לקנות גלידה במקום הכי שווה. לטייל ברחוב יפה. ללכת לאיבוד ברחובות קטנים שאני לא מכירה. אולי בחלק מהכסף של המטפלת פשוט לעשות מסלול פינוקים קטנים (ועוד באיטליה! וואו, עשית לי חשק!).

[מיצי_החתולה*]

בתקופות שהרגשתי בודדה הייתי אוהבת לטייל עם מטרות קטנות כאלה
בכל השנה הראשונה עם בכורי, כל יום יצאתי ל"טיולי מטרות" - גם ללכת לקנות חלב זו מטרה מצוינת. עברתי גם לעשות קניות בסופר קצת יותר מרוחק במקום במכולת, שתהיה לנו קצת הליכה.
הייתי מטיילת איתו, וכשהיה נרדם בעגלה הייתי מתיישבת על ספסל מוצל ונעים עם ספר שהכנתי מבעוד מועד (טוב, לא היו הרבה פעמים כאלה, אבל היו כמה ).

[במבי_ק*]

וגם, לפי מה שכתבת למעלה התינוק לא שקט בעיקר בבית. אולי זה קשור לזה שבעצם את לא שקטה בבית. אז אולי כדאי להגדיל את השעות בחוץ. אולי לקחת אתכם גם עגלה, וכשהוא נרדם להניח אותו ולשבת על ספסל ולבהות, או לקרוא, או לפנטז... או לקחת שמיכת פיקניקים ולשכב באיזה פארק. יכול להיות שהאוויר בחוץ עושה לו טוב (למי לא?!).

[אמא_בהלם*]

אני בעד המועדון לאמהות ותינוקות - איקון של קבוצת מעודדות עם פומפונים-
התחלתי באמת לעשות טיולי מטרות - אני לוקחת אותו במנשא העגלה מסורבלת מידי - הקטע המצחיק הוא שאין פה ספספלים בכלל!! רק בתוך שני גנים קטנים שסגורים בשעות הצהריים
מה גם שפשושון לא כל כך מסכים לאמא לשבת באותו מקום - הוא אוהב תנועה
המטפלת השתפרה קצת בימים האחרונים- היא ממש ביקשה שאסמוך עליה יותר
חברה הייתה והלכה - הוא צועק עכשיו על פרח מפלסטיק הולכת להציל אותו

[אמא_בהלם*]

חובר לציץ!

[במבי_ק*]

מה גם שפשושון לא כל כך מסכים לאמא לשבת באותו מקום - הוא אוהב תנועה

דווקא בגלל זה (למרבה האירוניה) הצעתי לקחת גם עגלה. כי אז אפשר ללכת הרבה ברגל (עם המנשא) וכשאת רוצה לשבת לנוח (אז לא ספסל, בית קפה או משהו) אפשר להניח בעדינות בעגלה ולהמשיך לנענע. אצלי הבכורה לא אהבה מנשא בכלל והיתה מהרגע הראשון מכורה לעגלה. השני ההיפך. אולי שווה לבדוק עגלה אחרת נוחה יותר וניידת. (את כל זה אני כותבת רק כי אני מאוד אוהבת טיולים ארוכים, ועם מנשא לדעתי זה מגביל במובן הזה. כי אם צריך להחליף, או כבד, או רוצים לנוח ולהתאוורר, אז אפשר לעבור לעגלה. אם יש גם עגלה וגם מנשא זה הכי נוח לטעמי).

[אמא_בהלם*]

אם יש גם עגלה וגם מנשא זה הכי נוח לטעמי
את צודקת -אני מתכננת להשאיר את העגלה בחניה אחרי שנקנה לו מיטה (כרגע ישן בעגלה) כדי שיהיה יותר קל לנייד אותה (כרגע אני בקומה שניה בלי מעלית וזה מסרבל)
אני אשמח אם תשאלי את החברה מרומא.. אני נמצאת ליד ונציה
האמת שלעשות דברים ביחד איתינו באמת עושה לו טוב - בסופי שבוע כשאנחנו ביחד והוא פשוט מתלווה אלינו נראה לי שכולם נהנים הרבה יותר
אני פשוט צריכה ליצור לעצני חיים גם בלי הבעל ומתקשה בזה
ראיינו מטפלת סרי לנקית - אני מפחדת ממנה
עלי היתה מעיקה נוכחות של מישהי/ו כמה שעות ביום
לי זה עוזר דווקא ליצור מסגרת - לבד לא הייתי מנקה כלום מכבסת כלום או מבשלת כלום - כשיש עוד מישהו בבית זה יותר מחייב....
לפני התינוק יכולתי לראות טלויזיה עד שש בערב בלי לעשות כלום - עכשיו לא רוצה שזה יקרה - צריכה להרגיש מסגרת

[אמא_בהלם*]

עוד לא פורסם ברבים, אבל יש חוק כזה, שלא נפרדים מבעל
אני אוהבת אותו - לא רוצה להפרד רק שלא טוב לי איפה שלו טוב

[אמא_בהלם*]

אמא חדשה -תודה על הקישור לאתר קישורי אמהות

[אלונ_צ'יק*]

בבקשה, את יכולה לפנות שם במייל ישירות ליפעת המנהלת ולשאול אותה אם יש אמהות באזורך. יש לי הרגשה טובה...


אני אוהבת אותו
תזכרי גם בשעות הקשות. ואם קשה לך להגיד מרוב התשישות תכתבי לו גם בפתק. עושה טוב בנשמה.

אנחנו במועדון בטוח נצליח לעזור אחת לשניה, גם יבשות לא יפריעו.

[אמא_בהלם*]

אני חושבת על פתרונות
אולי אני אסע מפה רק לזמן מה?
אולי המחיר של הרצונות השונים שלנו הוא לא להיות כל הזמן ביחד
אולי עדיף שלא נגור עכשיו יחד -אבל שלכל אחד מאיתנו יהיה טוב
לא מתגעגעת ללהתגעגע כמו שהיה בהריון -הוא היה פה ואני בארץ
זאת אופציה אחת
אופציה נוספת לסוע לחופשה קצרה - נגיד שלושה שבועות לארץ - מה יצא מזה ?

[אמא_בהלם*]

כותבת בהמשכים
מטפלת ואבא רוחצים את הקטן
אני אמרתי שאלך לזרוק את הפח - אבל יושבת פה תקועה
אופציה נוספת לעבור למקום שיש בו יותר ישראלים או למקום שיש לי בו יותר חברים - בעיר שגרנו קודם יש לי יותר חברים אבל זה אומר שבעלי יהיה רחוק ממני ויצטרךלנהוג המון באוטסטרדה המסוכנת - לא כל כך רוצה את זה
אני רואה כל הזמן שבארצות הברית יש לאנשים המון מכרים ישראלים - אבל הקטע הוא לא הישראלים אלה העבודה הספציפית שעשיתי שם - גם עבודה רוחנית וגם עבודה עבודה- ששולבו ביחד באופן נהדר - זאת המציאות שאני רוצה לחיות בה
היום הושגה התקדמות - הבעל לפחות אמר לי שהוא לא רוצה לחיות איפה שאני - הוא אמר לא בשנה הקרובה -אז שאלתי ובשנה הבאה? והוא ענה תשאלי ביום כיפור הבא...
אני בעצם מנסה להחליט משהו לגבי החיים שלי בכללי ואז להיות מספיק אמיצה כדי לדחוף את זה קדימה ולהתמודד עם כל ההשלכות
(אוך הפנטזיה של דירה בתל אביב נראית לי נוצצת מתמיד...)
מזמן התחלתי לכתוב - ותקופה מסוימת חשבתי שזהו זה מה שאני רוצה לעשות - להיות סופרת - לכתוב
אחר כך מצאתי את העבודה השניה
ונקרעתי בין שני הדברים
חושבת אולי זה שאני כאן זו הזדמנות ללכת על הכתיבה ההיא עד הסוף כדי לגלות האם זה באמת מה שאני צריכה לעשות
הדילמה היא
בכתיבה האישית שלי אני לא תורמת כלום לעולם
בעבודה השניה אני עובדת מתוך רצון להביא לשינויי אמיתי בחיים של אנשים - עושה רושם שזה הרבה יותר חשוב אבל מבלבל אותי המימד של ההגשמה העצמית - כאילו הקול שלי לא נשמע
מה גם שאני אוהבת לכתוב - אוהבת לשחק עם המילים והמשפטים
מרגישה שזה כמו חותם שלי - כמו עשיית יש מאין - מין סיפוק שלא זורם ברוב הזמן אבל כשזורם זו הנאה צרופה
אבל מה זה נותן לעולם
או כמו שהמורה הרוחנית שלי אומרת - "יש בזה אור?" לא דווקא לגבי כתיבה אלה יותר לגבי בחינת כל כיוון בחיים
האם בזה שאני כאן עכשיו יש אור? מי מרוויח מזה?
נראה לי שאף אחד
אולי זו תשובה קטנה להערב

[אמא_בהלם*]

משימה למחר
ללכת לקנות לקטן דיסק עם שירים
ולהביא כוסברה מהחנות של הסינים - לי ולחברה טובה
משימה לשבת - לנסוע עד לעיר של החברה ולהביא לה את הכוסברה

[אלונ_צ'יק*]

גם לי יש חלום קטן, לכתוב. אני חושבת שחשוב לנצל את המומנטום, במיוחד עכשיו אחרי הלידה היצרתיות בשיאה (עקב גלי הרגש). גם אני כמוך לא כלכך מוצאת את עצמי לפעמים, רגע בא לי בבית עם ארבעה ילדים ורגע רוצה לחזור לקריירה, רגע רוצה לגור בדרום רגע רוצה משק ברמת הגולן... אבל מזכירה לעצמי ש "הדשא של השכן נראה תמיד יותר ירוק" וזה לא אומר ששם דווקא אהיה מאושרת יותר. אנחנו עוברות כזאת טלטלה רגשית, שאולי עדיף באמת להחליט החלטות חשובות בתום השנה.
ובינתיים תהני מהכוסברה...

[מיכל_צמות*]

כתבתי ונמחק לי P-:. מתסכל!!!. אני אשתדל מחר לחזור לכאן .

[ההולכת_בדרכים*]

מאיפה הרעיון המופרך שבכתיבה שלך את לא תורמת כלום לעולם?!?
תראי רק כמה הדף הזה שופע מאז שפתחת אותו,איזה דיון התעורר,מה הדף הפעיל אצל נשים אחרות.
לא יודעת מה העבודה השניה שאת מדברת עליה,אבל תרומה לעולם זה דבר מגוון מאוד.
האם יש בזה אור? לא הגדרת המעשה היא שחשובה אלא הכוונה שמפעילה אותך.
לילה טוב

[ההולכת_בדרכים*]

קראת קשה לי הטיפול בתינוק ?
עוד דף עם הרבה תובנות ורעיונות לאמהות טריות!

[אמא_בהלם*]

מסכימה במאה אחוז בנוגע לכך שהכוונה שמפעילה היא הכי חשובה
רק שאני לא בטוחה שהרצון לכתוב לא נובע מאגו מוחלט - אבל אני בהחלט חושבת ששוה לבדוק את זה
תינוקי מסרב בקבוקים בכל תוקף - מיואשת!!!!
קניתי קרם פנים והנקתי בפרק
הבעל רוצה לסוע לאיקאה לקנות לי כורסא, היה לנו לילה קשה וכנראה שגם הלילה לא יהיה קל - לא יודעת אם לסוע או להשאר בבית לנוח

[מיכל_צמות*]

_וואו אוריה , אין לך פה דף בית אז אכתוב פה את התפעלותי מהניסוח של הדברים , ומהתוכן כמובן .
לתלות על המקרר , זה כל כך מעורר השראה ומגדל כל כך מדוייק !_
מצטרפת. מנוסח בצורה מדהימה.

אני אמרתי שאלך לזרוק את הפח - אבל יושבת פה תקועה
את כל הזמן בקטע של לעשות. אם הם מקלחים את התינוק - אז את צריכה לעשות משהו יעיל- לטובת הבית, כמו לזרוק את הפח. צאי מזה. את לא צריכה לעשות כלום. קחי את הזמן לעצמך. לכתוב במחשב ולקבל תמיכה יותר חשוב מלזרוק את הפח. גם סתם לשבת ולבהות כי זה מה שאת צריכה עכשיו יותר חשוב מהפח, או הכלים בכיור או...
כתבת (לא מצאתי עכשיו לצטט ותסלחי לי שאני מתעצלת עם החיפוש - גם אצלי זוגי עסוק עם הילדים - ואני במחשב) שלפני כן היית שעות מול הטלויזיה ועכשיו את לא מרשה לעצמך. לצעוד עם הילד מול סרט טוב / סדרה טיפשית לחלוטין יכול להיות הרבה יותר נחמד ומספק מסתם לעבור מחדר לחדר. מבחינתו זה אותו ערסול. מבחינתך, זה קצת תוכן. (הלו, גם את כאן. לא נמחקת כשהוא נולד. את נולדת (עם סגול) מחדש בכמה מובנים, וחשוב לדאוג לך כמו שאת עכשיו ולא לאבד אותך לעצמך).
אם אני בוטה לך - תמחקי.

בכתיבה האישית שלי אני לא תורמת כלום לעולם
תראי כמה הכתיבה האישית שלך תרמה כאן. אני לא מהקשקשניות באתר (בלי כוונות לפגוע באף אחת - יש כאן קשקשניות שחכמתן לא תסולא בפז (-; ) וחזרתי הנה כדי לכתוב לך . עד כדי כך עוררה אותי כתיבתך. ועוד בנות כאן הגיבו ונפתחו. הכתיבה שלך זורמת וחופשיה - וחשוב מכך - יש לה יכולת השפעה.

רגע בא לי בבית עם ארבעה ילדים ורגע רוצה לחזור לקריירה,
אמא חדשה (נטולת הלם) - אני באמת בבית עם ארבעה ילדים וכל כך כל כך מתחברת למשפט הזה ! תודה @}

בהלם יקרה - תודה לך על הדף הנפלא @}

[אמא_בהלם*]

לא יונק ולא נרדם
שוכב עלי ישן למחצה - אני זזה כדי להשכיב - מתעורר - בוכה -יונק פחות מדקה -נרדם למחצה

[אמא_בהלם*]

תודה ההולכת בדרכים ו מיכל צמות
כל כך עוזר בכלל כל מי שכותב כאן
זה כמו לדבר ממש עם כל מי שרחוק ושהייתי רוצה שיהיה לידי
זה כמו לקבל את החברה שאני מיחלת לה בתוך הבדידות
אני מדברת - ויש מי שעונה - זה המון

[שרה_ק*]

הי אמא בהלם, אם את גרה בניו ג'רסי אולי נוכל להפגש?

[אלונ_צ'יק*]

ראית שפתחתי לך דף בית? תלחצי על השם שלך... ותערכי כמו שבא לך. את יכולה לענות לי בדף בית שלי.

[אוריה*]

שלום לך. לא הייתי פנויה בימים האחרונים, וגם לא אהיה כל כך באלה הקרובים.
רק רציתי למסור חג שמח ולומר לך שאני כאן.
קוראת אותך ובודקת מה שלומך כשמתאפשר.
אני מאוד בעד לקבוע לעצמך משימות קטנות. זה מעניק ליום מסגרת ונותן הרגשה ממשית של אפקטיביות.
זה מאוד חשוב לשיח שלך עם עצמך. לאפשרות להתיידד עם עצמך מחדש.
תבחרי לך משימות כאלה שאת בודאות יכולה לעמוד בהן. שום דבר שהוא גדול מידי כרגע.
כשבונים תשתית של אמון בעצמינו ובעולם בחוץ זה חשוב בעיני לייצר הצלחות. זה מייצב את הקרקע. נוטע יסודות.
אחר כך, כשכבר יש הצלחות להתבסס עליהן, אפשר בהדרגה לייצר אתגרים הולכים וגדלים.
אבל לא עכשיו.
עכשיו זה זמן ללכת לאט ולבנות את שביל האבנים הצהובות.
משימות קטנות בכל יום. שתיים. שלוש. לפעמים רק אחת.

וחוצמיזה- תכתבי, תכתבי. יש בזה אין סוף של אור.
זה הצליל העדין של הנשמה שמבקש להירקד.
תני לו לנבוע.

חג שמח, אי שם בניכר. פה עוד מעט ירד גשם. אני כבר מתרגשת...

[מיכל_צמות*]

פה עוד מעט ירד גשם
ירד מבול רציני !
חג שמח. @}

[התקרבות*]

מישהו פה מגריין את אוריה????

[ארני_ש*]

_תכתבי, תכתבי. יש בזה אין סוף של אור.
זה הצליל העדין של הנשמה שמבקש להירקד.
תני לו לנבוע._

גיריינתי את זה .

ולאמא בהלם - שנה טובה , אין לי מה להוסיף אבל אני עוקבת .
מאחלת לילה קל .

[אמא_בהלם*]

_תבחרי לך משימות כאלה שאת בודאות יכולה לעמוד בהן. שום דבר שהוא גדול מידי כרגע.
כשבונים תשתית של אמון בעצמינו ובעולם בחוץ זה חשוב בעיני לייצר הצלחות. זה מייצב את הקרקע. נוטע יסודות.
אחר כך, כשכבר יש הצלחות להתבסס עליהן, אפשר בהדרגה לייצר אתגרים הולכים וגדלים._

גם אני גריינתי....

[ארני_ש*]

אגב אני מחלקת את המשימות הקטנות שלי לכאלה שאפשר לעשות כשהוא ער לידי , לכאלה שאפשר לעשות עם תינוק במנשא ולכאלה שאפשר לעשות רק כשהוא ישן לא עלי (כמו למשל להכנס למחשב ...)

[אמא_בהלם*]

אני הבנתי שאני דוחסת יותר מידי משימות בבוקר - מנסה להעביר מקלחת שלי לערב
הלילות עדין קשים - במובן של מאוד מאוד לא יציבים - לא יודעת מה לעשות
הלכתי איתו לבד עלי במנשא בקור של סתיו כזה שמקרר את הלחיים הוא ישן ועברנו מעל הנהר - בתוך האויר הקר הנקי היה לי רגע של צלילות הדעת

[אוריה*]

בתוך האויר הקר הנקי היה לי רגע של צלילות הדעת
(-:

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הלילות עדין קשים - במובן של מאוד מאוד לא יציבים - לא יודעת מה לעשות
נזכרתי פתאום שבתקופה הראשונה, האמורפית הזאת, קרה הרבה שהייתי מפחדת מבוא הלילה. ממש חוששת, כי לא היה לי מושג איך יתנהל, אם הוא יצרח, כמה הוא יתעורר וכל זה.
כבר שכחתי את התחושה הזאת, וזה אומר ש... גם זה עובר עם הזמן

[אמא_בהלם*]

גונבת רגע כדי לכתוב
משעמם לי
רע לי
נתקפתי ים של רגשות אשמה שאני לא מקדישה לו מספיק תשומת לב ולכן הוא מתעורר בלילה כל שעה או שעתיים
אני רוצה לצאת החוצה אבל קר ואני מפחדת
בעלי היה בבית בחופש מיום שישי והיום חזר לעבודה - ככה שזו נפילה מבחינתי
הרהיטים שלנו היגיעו עכשיו אנחנו ממוסמרים למקום הזה, מקורקעים ממש חזק על ידי ים החפצים והרכוש - בשביל לצאת מפה צריך יהיה לחולל נס - ולא שאני לא מאמינה בניסים - אלה שאני מרגישה כמו סופרמן רחוק מהקריפטניט - הכוחות שלי הולכים ונחלשים ההכרה נעשית כהה - מתי הפכתי ליצור כזה תלותי?
צמאה לחברה - אשה אחת התחילה לדבר איתי בחנות לדברי תינוקות אתמול ואני עניתי וכל כך רציתי שזה יתפתח הלאה אבל לא קרה כלום...
מחפשת באינטרנט כמו מפגרת פעילויות לתינוקות פה באזור או באיטליה בכלל ולא מוצאת - או שהאיטלקית שלי לא מספיק טובה או שפשוט זה לא קיים כאן
שומעת אותו פועה מחדר השינה (משחק עם המטפלת מתחת לאוניברסיטה) ומרגישה כל כך אשמה על כך שאני לא שמחה בו מספיק
וזה לא שאני לא שמחה בו - אוהבת אותו מאוד מאוד - אבל משעמם לי כל כך!
יום קשה - רוצה הביתה

[אמא_בהלם*]

היי קומה ג' - כמה טוב שבאת
חיבוק (חזק מידי)

[אמא_בהלם*]

כשהוא ישן לא עלי (כמו למשל להכנס למחשב ...)
אין כמעט כאלה
אני נכנסת למחשב כשהוא יונק - אבל ההנקות כבר יותר קצרות - וגם מרגישה שקוראים לי מאחורי הגב - אז קשה לי לכתוב

[מיכל_צמות*]

וגם מרגישה שקוראים לי מאחורי הגב - אז קשה לי לכתוב.
מי? ולמה את לא מגרשת אותם? סליחה, קצת פרטיות כאן... !
אני לא מסוגלת לכתוב אם עומדים מאחרי. כל כך מבינה אותך!
אם קלעתי נכון וזו המטפלת שקוראת מעלייך - אז תעמידי אותה במקום - ויפה שעה אחת קודם! זה הבית שלך והפינה שלך ואת זו שצריכה לקבוע את החוקים ולהרגיש איתם הכי טוב בעולם.
(ואם סתם יריתי באפילה - את מוזמנת להתעלם / למחוק, אבל עדיין אני חושבת שאת צריכה להרגיש חופשיה בתוך ביתך שלך לעשות ככל העולה על רוחך, מבלי שינשפו בעורפך !)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

נתקפתי ים של רגשות אשמה שאני לא מקדישה לו מספיק תשומת לב ולכן הוא מתעורר בלילה כל שעה או שעתיים
יקירתי, הוא בן חודשיים! הוא לא צריך פוצי ולא מוצי, רק חיבוק ממך (מנשא זה יופי) ולשמוע אותך ולהריח אותך ולהיטלטל איתך לאן שאת הולכת. אבל את יודעת את זה, נכון?

וזה לא שאני לא שמחה בו - אוהבת אותו מאוד מאוד - אבל משעמם לי כל כך!
ספר/מגזין בזמן ההנקה, הכנת אוכל מעניין כשהוא עלייך, סידור ניירות, תמונות ומכתבים ישנים בקלסרים גדולים (כנ"ל). לא חייבים להספיק הכל בבת אחת, רק לעשות קצת כל פעם.
טיול בגשם מסביב לבלוק וחזרה. רק רבע שעה, אבל כל כך מטעין ומשפיע לטובה על האווירה.

[אלונ_צ'יק*]

קמ"ג, ככה הקיצור?
כל מילה זהב.. כל פעם קוראת וגונבת ממך עוד רעיונות...

[מיכלול_ה*]

וזה לא שאני לא שמחה בו - אוהבת אותו מאוד מאוד - אבל משעמם לי כל כך!

אפשר גם לקרוא בקול רם מגזינים או כל דבר בעצם ולראות איך הוא מתעניין ונהנה לשמוע אותך, לרקוד איתו במנשא או על הידיים לצלילי מוזיקה קצבית/רגועה, להמציא מילים טפשיות למנגינות שירים מוכרים ולשיר לו, להלביש אותו בכל מיני בגדים מוזרים של תינוקות ולצלם, לעסות אותו בשמן שקדים...
אלו חלק מהדברים שאני עושה כשמשעמם לי עם התינוקת בבית, ובכל פעם שאני עושה אותם אני חושבת לעצמי איך אני עוזרת לה להתפתח, להפעיל את הגוף שלה ולגרות את חושיה.

[אמא_בהלם*]

"הבית הירוק" הוא שמה החדש של התקווה!!!
בהלם נכנסה לחנות צעצועי התינוקות החביבה עליה ושאלה אם הם יודעים על מקום עם פעילות לתינוקות
אמרו לה -חפשי את "הבית הירוק"
אז היא מחפשת
באיטלקית אומרים
"שם אמהות נפגשות כדי להחליף רעיונות" - שפה ענקית בעיני!!!

[אמא_בהלם*]

ישן עלי - עין אחת חצי פתוחה - אני גולשת ועוד לא ממש מתעלפת מעיפות
מה זה אומר העין החצי פתוחה הזאת???
כל כך הרבה מתיקות
טייל בקור היום עטוף בארבע שכבות, צריכה לקנות לו מעיל - הוא שונא שרוולים
רוצה להכין עוגת שוקלד
הייתי עסוקה היום כשעה בשיחת טלפון שקשורה לעבודה שעשיתי בארץ הוא היה עם אבא שלו - הורדתי ממנו פוקוס קצת - לא מצליחה לעשות את זה במהלך היום - הכל שם עם רגשות אשמה
קניתי לו ספר - היה כיף להראות לו את התמונות ולהמציא סיפור - ניסיתי לעשות אינטנציה כמו בפרפר נחמד והצחקתי את עצמי
תודה על כל העצות הטובות אני בהחלט אנסה לישם!

בכל פעם שאני עושה אותם אני חושבת לעצמי איך אני עוזרת לה להתפתח, להפעיל את הגוף שלה ולגרות את חושיה.
מחשבה מאוד טובה אנסה לחשוב אותה


אם קלעתי נכון וזו המטפלת שקוראת מעלייך - אז תעמידי אותה במקום - ויפה שעה אחת קודם! זה הבית שלך והפינה שלך ואת זו שצריכה לקבוע את החוקים ולהרגיש איתם הכי טוב בעולם
כן אני חייבת לארגן לעצמי זמן עבודה/כתיבה/תקשורת עם העולם

טיול בגשם מסביב לבלוק וחזרה. רק רבע שעה, אבל כל כך מטעין ומשפיע לטובה על האווירה
נכון מאוד! ותמיד אני קולטת את זה רק באמצע הטיול

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

"הבית הירוק" הוא שמה החדש של התקווה!!!

נהדר.

[מיכל_צמות*]

עין אחת חצי פתוחה.

כל כך הרבה מתיקות.

הוא שונא שרוולים.

הורדתי ממנו פוקוס קצת.

והצחקתי את עצמי.


זוכרת ששאלת -
איך ולמה אמהות גורמת אושר?

ככה. בדיוק ככה ! הנה ענית לעצמך...

[אמא_בהלם*]

אירופה בחורף - בעכס

[אמא_בהלם*]

תודה מיכל - מתחילה ללמוד את זה...
אתמול בלילה הדבר הגרוע היה שהוא התעורר כל שעה - ולא ישנתי בכלל
הדבר הטוב היה שהתחלתי להניק בשכיבה - והוא היה כזה גורון חמוד שוכב צמוד אלי ואוכל - לא היה לי לב להחזיר אותו למיטה שלו - אבל לא מסוגלת לישון איתו - אני נלחצת מידי וגם אין מקום
היום הייתי עיפה מאוד
ואני עדין מקוה להתגבר על זה ולהחזיק מעמד עד הערב
הזמנתי מפה אסטרולוגית אצל מישהי שאני מאוד מעריכה
נקווה שיהיה סוף שבוע טוב
ניסינו שוב בקבוק - לא הלך... איזה בעסה
במקרה שלא אמרתי קודם - אנחנו מחפשים מישהי שתבוא לגור איתנו ולעזור עם התינוק קצת בישול ועבודות בית (יש גם מנקה)
זה משכורת מגורים וכלכלה מלאה - אם מישהו מהקוראים מכיר את זה שעשוי להתאים - אשמח אם תפנו אלי (תודה...)
אבא שלו שיחק איתו קצת כשחזר מהעבודה - והוא ממש צחק וגירגר בקול רם - הייתי בשוק - הוא יהיה בן 12 שבועות בעוד כמה ימים...

[אלונ_צ'יק*]

מחמם את הלב..