מרץ

<r><U><s>[u]</s>הגענו לשנת הלימודים ממוטטים מניסיונות לכבות שריפות וגם מלהסתיר (מעניין לדעת אם הצלחנו) את ה"בעיה" שלו, כי להסביר אותה יהיה יותר מסובך, ואפשר לומר שיהיה כרוך בהתפרקות טוטאלית מצידי.<e>[/u]</e></U><br/> <br/> האמא יקרה, רק להגיד... שחולקת אתך את ההרגשה הזו. מאד לא פשוט לרוץ אחרי ילד שע...

<r>אסתר יקרה, לא עונה לך בדיוק אבל בערך <E>:-)</E> בגיל הזה, אם נראה כי הילד אכן זקוק לעזרה, מומלץ שהעזרה תהיה תכופה ככל האפשר. למעשה, במקרים רבים אפשר פשוט להכניס את ה"טיפול" לדרך החיים המשפחתית, עד שהוא הופך לטבע שני. למשל, אם צריך לדבר לאט יותר, לכוון בשאלות ברורות, לעקוב אחר המבט וכו'. אפשרות אח...

לא כל שנה נפתחת כיתה קטנה באזור

ומה קורה בשנה הקרובה? מה האפשרויות?

<r><U><s>[u]</s>בנוסף, להביא סייעת מעצמינו זה לא חוקי.<e>[/u]</e></U><br/> <br/> נכון, אבל אין שום בעיה למצוא סייעת שהיית רוצה, ולהמליץ לעיריה/מועצה/מי שצריך להעסיק אותה בליווי הילד.<br/> לגבי חינוך מיוחד - אל תחששי כל כך. לפעמים הוא עדיף. חשוב מאד להבין באיזה סוג של חינוך מיוחד מדובר, כי יש כיתות ה...

איזה יופי, מזל טוב ענק!!!!!
ברכות בריאות ושקט נפשי והכל, הכל שיהיה טוב!

_זה היה בשבילי שיעור מאוד גדול ומאוד חשוב, בנוגע לעד כמה ילדים צריכים הכלה (פחות ממה שחשבתי), ועד כמה דחיפה וקשיחות יכולים לתרום להם (יותר ממה שחשבתי).
גם (ואולי במיוחד) ילדים מיוחדים._

<r>האמא יקרה,<br/> כל הכבוד לילד!<br/> יחד עם זאת... אני רוצה להציע לך... בעדינות בעדינות... לעזוב את המקום הזה של האשמות והשוואות בפניו. הדברים שאמרת לו לפני הרכיבה הם קשים מאד. את מספרת שסיימת אותם בלהשאיר אותו שם לבד, בשיא האיום וההתנגדות, ונעלמת כדי לעשות משהו שהיה לך חשוב יותר באותו רגע. מנגד, ...

<t>יש לי ילד, מתוק ומדהים ואמיץ ומקסים. אין לו כותרת כי עם השנים וההרפתקאות והכשלונות, פשוט למדנו לחיות בלי הצורך בכותרת הזו. כשהיה קטן הייתי מדוכאת עד עפר, עולמי חשך עלי לתקופה ארוכה כשהבנתי את הקושי. גם אני, אגב, הייתי בהריון באותה תקופה. היום העולם שלי מלא אור. בזכותו. ואני יודעת שעל אף הדרך העצו...

<r>להסתגר אתו? לא, לסנגר עליו...<br/> <br/> אם מענין אותך, אני רוצה להמליץ לך על ספר נפלא בשם "ילדים עם צרכים מיוחדים" של סטנלי גרינשפן. זהו ספר הדרכה. ספר אחר, נפלא בדרכו ומכמיר לב הוא ספר שכתבה אם לילד מיוחד, ונקרא "ואם היו אומרים לך" של גלית דיסטן אטבריאן. וספר שלישי, שכתבו חצי חצי שתי אמהות, נקר...

הי האמא, מה שלומך?

אה, נשמע שהיא פשוט מנסה להבין אם לילד יש העדפה רגשית לבני משפחתו ולמבוגרים הקרובים אליו.
במילים אחרות, היא מנסה בדרכה ללמוד אותו. לאתר קשיים. היא עדין בשלב האבחון, לא בשלב הטיפול.

(למה בעצם אתם הולכים אליה?)

<r><U><s>[u]</s>שכן אם הוא "על הספקטרום" מה הטעם להתאמץ כל כך, הוא לא יגיע להישגים וכו', כנ"ל לגבי פיגור...<e>[/u]</e></U><br/> <br/> מחפשת מילים ולא מוצאת איפה להתחיל בכלל, כמה את טועה. אבל מבינה שאי אפשר להתווכח עם ההרגשה, אז פשוט מקווה שהיא תעבור <E>{@</E><br/> <br/> לגבי האבחון, זה לא שחור ולבן....

<r><U><s>[u]</s>וזה כבר ממש עולה לי על העצבים! כאילו אבחון ותג יהיה פיתרון לכל הבעיות שלו!<e>[/u]</e></U><br/> <br/> אני מבינה אותך מאד. מאד מאד מאד, לצערי. אבל שימי לב שאבחון גם פותח דלתות וזכויות, שיתכן שתרצי בעתיד. למשל, ליווי אישי בגן או בית הספר. טיפולים כל מיני (עד גיל 6 יש הרבה חינם, אח"כ זה ...

<r>הי האמא, ומזל טוב <E>:)</E><br/> <br/> אני רוצה להגיב נקודתית על ענין השאלות הרבות שלו. תחושות לא מחייבות שלי, מנסיון שלי עם הפרטי שלי, מהדברים שאת מעלה.<br/> <br/> נשמע שהילד חווה כאוס גדול לגבי העולם שסביבו. דברים שאחרים מקבלים כמובן מאליהם, כסדר שעליו מושתת העולם, אצלו הם מעוררים פליאה, שאלה, ...

<r><U><s>[u]</s>לגבי הטיפול בבית- הרבה אומרים שהכי חשוב העבודה היום יומית בבית אך מנגד לא להפוך את כל ההוויה שלו לתהליך למידה. אז אני לא ככ מבינה מה רוצים ממני!!! לתקן/ לא לתקן. להעיר/לא להעיר.<e>[/u]</e></U><br/> <br/> מהנסיון שלי - אכן העבודה בבית היא המשמעותית ביותר. לפגישות עם הקלינאית התייחסנו ...

הייתי שם פעם.

טוב שיצאת. ברשותך, מה השתנה קודם, המקום או התרמיל?

<r>הי. בהצלחה ובריאות לשניהם. בקופ"ח ובאלו"ט היא יכולה לקבל הדרכה על הזכאות לטיפולים השונים.<br/> חשוב לשים לב מה עושים המטפלים, ולקבל הדרכה להמשך העבודה בבית.<br/> זה לא קשה, ורוב הטיפולים הם בעצם משחקים שכיף לשחק עם הילד גם ככה.<br/> כך, טיפול של 45 דקות בשבוע יכול להפוך לטיפול של פעמיים ביום, וזה...

הי, למרבה הצער מיינה נחשבת לעוף מזיק, שפלש לארץ ודחק את הציפורים המקומיות מאזוריהן. המגמה ברשויות הטבע בארץ היא לצמצם את האוכלוסיות שלהן, ולכן ממליצה להמנע מפניה לגוף ממסדי כלשהו בענין.

<t>אני צמתי תמיד, ענין של מסורת. אבל בהריון אחד שהייתי בחודש מתקדם שתיתי קצת מים (נניח שתי לגימות פעם בכמה שעות) גם כשלא הייתי צמאה, כדי לא לסכן את העובר בהתייבשות. בהנקות שתיתי שלוק מים בבוקר, והרגשתי שזה מספיק.<br/> אם כי בדיעבד ברור לי שסבלתי מהתייבשות באחת ההנקות (עם תינוקת בת שלושה חודשים) והיי...

אז אולי תכתוב/י שוב? נשמע מעניין

מה שיטת ההסוואה בדיוק?
הקישור מקשר לאותה כתובת בדיוק.
>הי רוצה ללמוד<