בת השנתיים ממחיזה את "אחד מי יודע", מנפנפת במרץ באצבע המורה (אסור, אסור)- עד שקלטתי- א לא היינו (שבשמיים ובאאאאארץ)

<r><U><s>[u]</s>הבן שלי בן שנתיים, מסתכל על אחותי מתלבשת, אומר "גו גדול" (ככה קורא לשדיים), מסתכל עליי אומר "גו קטן"<e>[/u]</e></U><br/> בת השנתיים מסתכלת על אבא מתקלח ואומרת: פיפי קטאאאן, קטאאן, קטן, קטן (בניגון). אבא קצת נעלב <E>:-P</E><br/> בהזדמנות אחרת, אבא הפליץ בציבור (אבל בשקט...), היא צועקת...

<t>אני בשוק! איך קרה שאנחנו מחזיקות כל כך אחרת?!<br/> ניסיתי להחזיק את בת השנתיים ככה על המותן עם הזרוע סביב הגוף שלה ולא מתחת לישבן, וגיליתי שלאט לאט אני נודדת למטה- קודם עברתי לאחוז אותה בירך, ובסוף (אחרי 3 דקות) מצאתי את עצמי תומכת בה מתחת לישבן.<br/> יש לי את המנשא הזה שהוא כמו מדף לישיבה (מכירו...

נוסעות במכונית, ובת הארבע מבקשת לשתות מבקבוק מים ששוכב שם כבר איזה שלושה חודשים... אני אומרת לה שהמים ישנים ולא כדאי לשתות אותם, והיא שואלת "אז גם המים בבקבוק הענק בבית (כד מי עדן) ישנים?"
האמת? הגיוני...

קוראת אותך בהתרגשות.

שמה אותך במועדפים אצלי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L ... .html"כתבה על הספר"

חסדי הלב השבור-שרי מנדל

ספורה של אמו של קובי מנדל שנרצח סמוך למערת החריטון עם חברו יוסף אישרן,
נכתב במקור באנגלית ועכשיו תורגם,
כתיבה מרגשת,נוגעת בכאב בלי לפחד.
התרגום מוריד משהו,כך שאם יש אפשרות לקרוא את הספר באנגלית-ממליצה.