<t>ממש אימת הספרניות, מהילדים האלה שבאים לספריה פעמיים ביום<br/> <br/> את מתארת משהו שמאוד מוכר לי. כתבתי על זה בעבר, שמאוד מאוד קשה "לשחרר" הריון אבוד (או במקרה שלך, תינוק שנפטר, את נתנאל) כי רובץ עלנו עול של זכרון מאוד פרטי: אם אנחנו לא נזכור, כאילו היה כלא היה. במקום הזה תמיד מכה בי המשפט של אלתר...

<t>קראתי. אני איתך<br/> <br/> מאת: אמא של פילפילוןו 23/05/05 | 23:00<br/> <br/> יש ימים שהכאב פשוט מתנפל והוא גדול מאיתנו, ואין מה לעשות, חוץ מלתת לו אותנו ואחרי הגל הגדול להמשיך לנשום.<br/> <br/> ומסכימה איתך כל כך, כל מארג הרגשות משתנה, הווליום גבוה יותר, וגם השמחה שמחה יותר, חרף דוק העצב.<br/> <b...