גם לא מהבית שבו אני גדלתי..
עזרתן לי.
איך לא חשבתי על זה? לבטא את הרגש במילים - לתת לו שם ולא לנסות להסתיר.

מנסה להחיות את הדף

לא יודעת איך להגיב כשבני בן השלוש וחצי, אדיפוס לא קטן בכלל. מבקש "שניתן נשיקות בשפתיים" מבקש לשכב עלי, כל היום רק רוצה ללטף אותי ומנשק אותי, עם המון הצהרות אהבה מתוקות. הכי מביכות אותי הנשיקות בשפתיים כל השאר לא ממש מביך אלא אם אנחנו נמצאים בסביבת אנשים.

חשה אותך קורנת חסד ואהבה
לא הייתי יכולה לומר זאת טוב יותר, ומודה לך על כל מילותייך.
נתת לי המון חומר למחשבה. @}

< תכף רצה להשיג את משקפי החסד האלו.....(-:>

<r><U><s>[u]</s>בעצם בכל הפעולות הללו אנחנו מבקשים אחרי תחושת החיות שלנו<e>[/u]</e></U> בדיוק. תודה אורנה.<br/> <br/> ואם אחזור רגע לתופעת בת השנתיים הכוססת ציפורניים נון-סטופ-<br/> האם אחטא בהתייחסות אליה כאובייקט אם אומר שוב קשה לי עם המחשבה שיתכן ובגילה כבר חסרה לה אותה תחושת חיות?<br/> לאן נעלמה...

<r>קצת מתביישת,<br/> עד שאורנה תענה.....בגלל שהתיאור שלך מאד מזכיר לי את מה שאני עושה(בווריאציה קצת אחרת) ארשה לעצמי לומר משהו שעולה בראשי.<br/> אני מקלפת את העור בצידי הציפורניים. עושה גם עוד כמה דברים בסגנון פציעה עצמית בדרגה קלה, שאינה אסטטית, אך גם לא נוראית. לא אכנס לפרטים מטעמי התחשבות בקוראים...

<r><U><s>[u]</s>ילדים שייכים לעצמם, ואנחנו ההורים תומכים בהם במסע החיים הפרטי שלהם. הם נפשות עצמאיות וחופשיות<e>[/u]</e></U>(<PO><s>[po]</s>אמא מאמצת<e>[/po]</e></PO> מתוך הדף שלה)<br/> <br/> את המשפט הזה, שמצטרף לדברים החכמים שכתבת לי כאן, מצאתי כבר מזמן, וחקקתי על לוח לבי.<br/> המודעות לכך קיימת א...

<t>אורנה, תודה לך.<br/> <br/> נגעת בנקודות שעל חלקן כבר חשבתי והיתר אכן דורשות ממני מחשבה ועבודה עם עצמי.<br/> אני מרגישה שהדבר שהכי מפריע לי בכסיסת הציפורניים, אצלה כמו אצלי, מעבר לפן האסתטי, היא העובדה שבמעשה זה אדם בעצם "אוכל את עצמו". פוצע את עצמו, באופן סמלי ומעשי.<br/> זה בעיני דבר מטריד. אצלה...

<t>אורנה שלום,<br/> <br/> אני בעלת דפבית כאן אבל נבוכה לחשוף עצמי. מקווה שתקבלי בהבנה את בחירתי באנונימיות.<br/> אני מאד מאד מעריכה את תבונתך ולכן הגעתי לכאן בתקווה לקבל את זווית ההסתכלות שלך על בעייה שמטרידה אותי.<br/> יש לי בת יחידה(בינתיים) בת שנתיים וקצת. ילדה מקסימה, איתי בבית, ישנה איתנו, עדיי...