<t>אמא עצובה יקרה. לא יכולתי שלא לכתוב לך אחרי שקראתי את מה שכתבת. אני באמת מזדהה עם כל מילה. מכירה את החשש הזה מכל פעולה הכי טריוויאלית, מלצאת מהבית, מלהיכנס לכל מקום; מכירה את רגשי האשמה והכעס הגואה והעצבים והמחשבות שכמה היה יותר קל אילולא...את התחושה שכל המשפחה חיה תחת טרור של ילד קטנטן וכועס. ופ...

שלום רחלי,
עוקבת אחרי הדף שלך ומאוד מעריכה אותך על התובנות שאת מגלה, ועל המאמצים שאת משקיעה. ולפי התיאורים שלך גם רואים גם את ההתקדמות הגדולה במרים.
גם אנחנו כנראה עומדים בפני התמודדות עם בעייה דומה. הייתי רוצה מאוד ליצור איתך קשר טלפוני - איך ניתן לעשות זאת?