לסבתא שלי, פולניה יקרה בת 85, יש מהלך מתוחכם במיוחד. במהלך הגשת המרק, בעודה שואלת "רוצה עוד?" היא כבו זמנית מסובבת את המצקת ויוצקת את המרק לצלחת. היא גם אוהבת לשים לסבא שלי את כל השאריות על הצלחת - תגמור, חבל שיישאר. פעם אחת, כשנמאס לו, זה נגמר בקרב זריקת אוכל מצלחת לצלחת.

כשיהונתן היה בערך בן שנתים, התיישב יום אחד מיוזמתו על הסיר. ישב, ישב קם והסתכל לתוך הסיר, התיישב שוב, שוב קם ו הסתכל ואמר - זה לא עובד!

בבקרים כשהוא מתעורר, הוא שואל אם כבר יש שמים... (להבדיל מחושך שבו לא רואים את השמים)