_ואם בעקבות ההתבוננות הזאת אצליח רק להתחיל להאמין לעצמי למה שהרגשתי ולמה שאני מרגישה,
ואפסיק להגיד 'אה, שטויות, מה כבר היה' - אז נראה לי שזו תהיה התחלה טובה._

אהבת עולם, זוהי התחלה טובה. גם אני כאן, מלווה ואוהבת, מכירה בך ובמה שעברת.
האמיני לעצמך והאמיני בעצמך.

אתה מקסים. בהצלחה בתפקיד החדש, מקווה שישרה עשייה על המישור המקביל ולא ישאב אותך ממנו.

או הפדחת

אני שייכת.

הנה אני מתחילה- רוצה לשתף אבל קצת חוששת. רוצה להפתח אבל המלה הכתובה מבקשת להמחק, להשאיר מקום לשקט.
אז בינתיים אני פשוט כאן, ולא יהיה לי סימן שאלה מפדח ליד הקרחת...

<r>ווי, מישהו מלחך לו לאור הירח...<br/> כיף לקרוא אותך, אהבת עולם.<br/> <br/> אני פשוט חיה את הדיון הזה בימים האחרונים... מרגישה שאני אומרת לעולם שאני פתוחה ונגישה, אבל לא יודעת להיות מספיק אמיתית כדי להראות גם את הגבולות שלי.<br/> בנוגע לפיתוי- אני מרגישה שהחשיפה האיטית היא אלמנט חשוב בהיכרות ובבני...

<r>_ להיעלמות שלי במקומות החמקמקים, לעומת הנוחיות בישירות הזו, שדוקא מאיימת על הרבה אנשים. הייתי רוצה להסכים להיות, למצוא בתוכי גם את הפתיינית הזאת, מישהי שמרשה לאנרגיה המינית שלה לפעול, בעידון, באיפוק מתגרה, בשיחרור.<br/> בנתיים, אין לי ספק שהיא גלויה, שהיא נראית- המיניות שלי- כשאני רוצה- אבל באיזה...

נכון מאד, הגבירה בחום, פשוט נכון.
ישיבה בין עלי עץ התות והבנה שאני והתות והכל זה בעצם אחד, ושבתוכי יש הכל ולא חסר דבר, ממלאת והיא בדיוק ההפך מאותו רעב.
ובכל זאת לפעמים אני לא מוצאת עץ תות...

<r><B><s>[b]</s>זה גם עורר בי עצב... משהו שקשור למרדף האנושי הבלתי פוסק אחרי התשוקות, איזה עצב שקשור לרעב האינסופי למגע... משהו כזה<e>[/b]</e></B><br/> מקסים, מקסים. הזדהות מוחלטת עם התחושה, למרות חוסר נסיון עשיר ומרשים כמו שלך, בן. (הערכה אמיתית וקנאה קלה, בלי שמץ ציניות).<br/> ואני לא יודעת לדייק ...

החיפזון הוא מן השטן
החילזון הוא מן השפן
השיגעון הוא מן החתן (ולענייננו- מן הקטן)

המרגיעון אומר "נוכחותך חשובה לי מדעתך"
סתם רציתי לקשקש רגע עם מישהם..

חום ולהיטות

אתם מקסימים, כולכם.
תמימים וחכמים, שובבים ומשובבים.

גם אני אוהבת את הפאוזה הזו בין נשיפה לשאיפה.
חמוריקו (מרשה לעצמי קירבה שאולי אתה תחוש רק אם אכתוב פה יותר..)- אתה מארח נהדר והמוסיקה מעשירה.
כן, אני מודעת לזה שאהפוך ל"קרחת". כך יקרא לי גם מי שמביט בי מאחור..

<r>היה לי מורה לפיסיקה בתיכון שכתב בתעודה "תלמידה עצלנית וטובה"...<br/> פרפקציוניסטית ודרמטית ניגשתי אליו בסערה ושאלתי אותו לפשר העלבון. הוא חייך בניצחון ואמר שכל ההמצאות הומצאו בזכות עצלנות (נורות חשמל, מעליות, מכוניות) - זו בעצם היתה מחמאה <E>:)</E><br/> אני כותבת הודעה זו תוך התחמקות ממטלה בפיסיק...

קראתי הכל- ואני מאוהבת.
דמעות עלו בעיני, ולא ברגעי הקושי- אלא דוקא ברגעי השלמות והרוך של המשפחה הנהדרת שאתם.
שמרי על הקסם שאת, בורכת ואני מרגישה שבהיותי צופה מהצד, שותפה לרגע, הרעפת גם עלי ברכה ותחושת חופש ואפשרות...