שירי וענבל-
אלו רעיונות מחכימים.
צריכה לרוץ אבל אקרא בהמשך .

אגב, לגבי הגברים-
הבנתי שאין להם בלות כמו לנשים. זו הבעייה.

את מעלה רעיון מאד מעניין בקשר ליציאה מהבית.
גם אני חושבת, שבחוץ זה יותר מעשיר מאשר להישאר בבית.

רעיון שעלה לי מתוך הרעיון שלך-
נכון שהיופי החיצוני אובד, אבל...הסקסיות לא, כי סקסיות זה משהו פנימי, משהו שמשדרים.
מה את אומרת ?
ניצלנו?

כמו למשל למרוט גבות...
אף פעם לא ידעתי איזה שינוי זה עושה.
הגבות שלי נראו לי תמיד בסדר
והן באמת היו סבירות
אבל עדיין יש הבדל אחרי שמסדרים- עולם אחר.

גם אמא שלי היתה יפהפייה!!
היא אפילו לא התאפרה אף פעם (גם אחותי כמוה, תמיד אמרו שאחותי דומה לה, ואני לא ).
עם הבגרות, כשקלטתי כל מיני טריקים שלהן, שלא ידעתי קודם, התחילו להגיד שאני זו שדומה...

תמרוש רוש כתבת משהו יפה. מקווה שעוד אחרים חושבים כמוך, ואת לא היחידה.
מצד שני, כשיש- אז מפחיד לאבד.
ומצד ראשון- איך ממצים את זה בכלל??:-D

<r>כן, שירי, יופי פנימי...<br/> את מכירה את הנשים האלו שפתאם אובד להן היופי?<br/> ראיתי את זה דווקא אצל יפהפיות-<br/> זה מה זה מפחיד. רגע אחת היא היתה כולה זוהר, ופתאם הכל נעלם.<br/> מדובר על גילאי 50 בערך,<br/> אבל יש מעטות גם לפני.<br/> אני חושבת שאצל מיכל זוארץ זה קורה, אולי אפילו אצל ג'וליה רובר...

נועה- חיבוק גדול!!

<t>היי,<br/> כבר עברתי את ה-35. אני עדיין נראית טוב.<br/> אומרים לי שאני "יפהפייה כשאני מתאפרת", אבל להגיד לכם מה?<br/> אף פעם לא הרגשתי יפה.<br/> ולמרות זאת, ולמרות שלא בא לי להתאפר, לא יודעת למה,<br/> ולמרות שאני לא משתמשת בקוסמטיקה (סתם מתוך עצלנות)<br/> עדיין- אני פוחדת שזה ייעלם, יברח, יתפוגג.....

<t>כל כך נכון, יונת.<br/> אני ילדתי עם תרופה נוגדת דיכאון, ולא הנקתי בגלל זה.<br/> <br/> הבעייה עם דיכאון שהוא, שלא כמו סוכרת למשל, מחלה נפשית. מה שאומר שברגע שמתחילים לצנוח, קשה מאד לעלות חזרה. הנפש שוקעת בעצמה. בסוכרת את יכולה לזהות שרמת הסוכר ירדה ולעשות משהו, פה המחלה עצמה היא השקיעה. לאדם ששוקע...

שתיהן תרופות מצויינות.
אני לוקחת את הראשונה, אבל מכירה הרבה שלוקחים את השנייה, כי אני בקבוצת תמיכה להפרעת חרדה בירושלים.
בני השני בן 7 חודשים. אפשר להניק, אבל הפסיכיאטר לא ממליץ- בהריון השילייה עוד מווסתת, ובהנקה אין מה שיווסת. מאד רציתי להניק אבל התאפקתי...בהריון הבא (?).