שהכי זוהר זה להיות את ואז ממילא לא חשוב לך אם את זוהרת או לא.
אני עדיין חושב על זה...
את באמת זוהרת כמו שאת

... אבל מותר לך להתעניין, לא?
בהצלחה בגישושים.

עדיין כאן (יש לך הספק!)
אהבתי את ההסבר על התינוקות המסכנים ששותים אבקה
למה בעצם את לא מתלבשת היום כמו שאת רוצה?

נדמה לי שהסיפור ממשיך עם טירה של ענקים שהייתה בעננים. אנ'לא זוכר למה... אבל הם בהחלט היו רעים (והם מתו בסוף, כמו בכל ספור ילדים חינוכי)
...
אחלה בלוג. כיף לעקוב אחרייך. מה היה בסוף ביומולדת שלך?
BTW:
מזל טוב גדול! |מתנה||מתנה|

ממשיך לקרוא.. את כותבת מצחיק נורא

|גזר|ZZZ
(ממשיך לעקוב... תמשיכי)

להתחרות באשה אחרת זה ממש קל. להתחרות בלפ טופ זה קשה. ותאמינו לי: שעה עשיתי קולות של לפ טופ כולל האורות המהבהבים ויוסף המשיך לחבק את הIBM שלו.
בלוגית מתוך פריחה והתחדשות

תמשיכי לכתוב - את כותבת נהדר! (...מתי יוצא לאור הספר? )

BTW:
לגבי האהבה ללפטופים של IBM - אולי הוא פשוט מעדיף שחורות?

<r>הבסיס לפיתה הקפואה כמובן נעוץ בילדותי העשוקה.<br/> אבא שלי היה קונה כל יום שישי בקונדיטוריה "ממתקית" קוראסונים חמים, טריים שחומים, נימוחים בפה ו.. מקפיא אותם. כדי שיהיו לאורחים.<br/> <PO><s>[po]</s>בלוגית עומדת לבד דרך חדשה ונלחמת בעוז מול הרשויות<e>[/po]</e></PO> מתוך <PO><s>[po]</s>פריחה והתחדש...

בלוגית,
לא ניראה לי שאת בדיוק כמו אימא שלך(()) (השאלה אם מה שהיא אמרה הטריד אותה, בזמנו - כשם שזה מטריד אותך)
בכל מקרה...
לגבי כל הסיפורים מהעבר - אולי תוציאי הכל החוצה?

עכשיו פתחתי את הדף בפעם הראשונה ולא יכולתי לעזוב עד שקראתי את הכל...
איזה מרגש לקרוא! מדהימה הצורה בה את מסוגלת להעלות רגשות לכתב, לעבור מיום ליום עם עיפות שמחה עצב וזכרונות כמוסים מהעבר
(מצתרף לשורת המתמידים בשקיקה לקרוא, עוד!)