<t>חבר'ה, כתבתם דברים כואבים, אבל לא קיבלתי תשובות לפעמים אני רואה את ילדיי עושים דברים שאני רוצה שיעשו, לא בגלל שהם רוצים לעזור אלא בגלל שהם יודעים שאם הם לא יעשו את זה, אז זה יגרום לי להרגיש רע, מדוכאת וכו'.<br/> לא רוצה שירגישו כך רוצה שיעשו כי צריך לעשות {כי כמו שאני כל הזמן אומרת, אני לא עובדת ...

עודד אתה צודק, אבל מה עושים?

מסכימה עם כל מילה, טוב אז להורים שלנו לא היו האפשרויות שלנו { בי"ס להורים, ספרים אינטרנט וכו'} אז להם יש תירוץ. אבל מה התירוץ שלנו?

<t>כן אמי עדיין בחיים היא די צעירה {54} הכעס עדיין קיים, ואני מוציאה אותו עליה בדברים הקטנים של היום יום. לדוגמה , אם היום היא באה אליי בבעיה שיש לה אז אני כמובן מחפשת לה פתרון אבל בנוסף אני מתחילה להוכיח אותה על טעויות שעשתה שהובילו לבעיה המסוימת. אמי מגדלת את בת אחותה שנפטרה צעירה הילדה אצלה מגיל ...

<r>מותר לך להתפרץ להיפך דברייך מתקבלים בברכה,<br/> <U><s>[u]</s>אם ילדייך לא יראו אותך מתמודדת עם משברים שלך, לא יהיה להם שום מושג שאת מסוגלת להתמודד עם שלהם.<e>[/u]</e></U><br/> ה<br/> אמת לא חשבתי על זה, והמשפט הזה באמת נותן חומר למחשבה. תודה. המילה תודה אולי נראית כאן קטנה וחסרת משמעות, אבל תאמינ...

סוד גדול שלום, מאז שכתבתי פה בדף על המקרה ועל החוסר כעס שלי כלפי הוריי פתאום עלו וצפו להם הרגשות, פתאום אני מוצאת את עצמי כועסת מאוד על הוריי שלא היו שם בשבילי, ועכשיו אני חושבת שאני יכולה להתחיל ולרפא את עצמי.
תודה לך וגם לשגית על התמיכה.

<t>אדמה טובה שלום, קראתי מה שכתבת בדף "סקס בין ילדים" ככה גיליתי את המקצוע שלך. עברתי בנעוריי "אונס בפגישה" ולא סיפרתי לאמא שלי כי כמו שכתבת "לא רציתי לפגוע בה". רציתי לדעת למה אנחנו מחליפים "תפקידים" עם הורינו? האם זה "אופי" של הילד או פשוט מה שאמא "משדרת"? אמא שלי מעולם לא הסתירה את הקשיים שיש לה ...

<t>איך אני אמורה לפתור את מה שלא פתור? בזה שאתעמת עם הוריי? עדיין קשה לי עם זה, כי עדיין אני מרגישה כמו אותה ילדה קטנה חסרת הגנה. עד עכשיו בחיי לא בכיתי להוריי משום סיבה, בכל פעם שרע לי וקשה לי אני מתמודדת לבד {אבל בשנים האחרונות יש לי את בן זוגי שמשמש לי כמשענת וככותל}אין לי את הלב להטיח בהם האשמות...

<t>שגית תודה רבה על העידוד והחיבוק. עוד רציתי להוסיף שמה שמבלבל אותי זה העניין שאין בי שום כעס כלפי ההורים שלי לא אז ולא היום אבל בכל זאת אני מרגישה שיש בתוכי משהו לא פתור, ואת כל החרדות האלה אני מעבירה לילדים. אני ממש אובר אמא {כל הגננות והמורות שלהם אמרו לי את זה} אני פשוט מרגישה צורך להגן עליהם כ...

לא רק שלא מסוגלים להתמודד, פשוט בגלל שהחיים שלהם לא היו קלים, לא רציתי להכביד עליהם עוד יותר עם הבעיה שלי, אוי כמה שאני מפחדת שהילדים שלי לא יבואו לדבר איתי כשיש להם בעיה. איך מעבירים להם את המסר באופן חד וברור, שהם יכולים לבוא אלי תמיד בכל בעיה ושאני כאן בשבילם?

עברתי אונס בפגישה בגיל העשרה, הסיבה היחידה שלא סיפרתי להוריי היתה שהם לא היו מצליחים להתמודד עם זה.עצוב לא?